לפני תביעה לסעד כספי בסכום של 2,750,000 ש"ח, בגין עוולת לשון הרע.
להלן עיקרי העובדות הרלבנטיות, כפי שהן מתוארות בכתב התביעה ובתצהירו של התובע-
התובע היה ראש עיריית קרית אונו בין השנים 1993-2002.
כיום מתגורר התובע בהונגריה, ומנהל שם את הפעילות היזמית של חברה מסוימת, שהינה בבעלות חברת סולל בונה אינטרנשיונל בע"מ.
חברת סולל בונה היא חברה מקבוצת שיכון ובינוי אחזקות בע"מ (להלן: "קבוצת שיכון ובינוי").
הנתבע מס' 1 הוא ראש עיריית קרית אונו החל מחודש אפריל 2003. לפני כן, שימש הנתבע מס' 1 כחבר מועצת קרית אונו וכמועמד לראשות העירייה.
הנתבע מס' 2 הוא זמר ומלחין תושב קרית אונו, שפעל למען בחירת הנתבע מס' 1 לראשות העירייה.
הנתבע מס' 3 היה מנהל קמפיין הבחירות של הנתבע מס' 1 לראשות העירייה.
בחודש נובמבר 2002, כשנה לפני מועד הבחירות המתוכנן, הודיע התובע (שכיהן באותה העת כראש העיר), שלא יתמודד על קדנציה נוספת.
בחודש דצמבר 2002 החליט התובע לקבל את הצעת המשרה בה הוא מחזיק כיום, ובסופו של אותו חודש התפטר מראשות העירייה.
בחודש אפריל 2003 התקיימו בחירות לראשות עיריית קרית אונו, וכאמור, הנתבע מס' 1 התמודד על התפקיד. מועמד נוסף בבחירות אלה, היה מר ישראל גל, מי שהיה ממלא מקום של התובע בתקופת כהונתו כראש עיר. התובע טען, כי הוא עצמו כלל לא היה מעורב במערכת הבחירות, לא תמך במי מהמועמדים, ולמעשה כלל לא היה בארץ באותה תקופה.
התובע טען, כי בבטאוני "אונו ליין" שהופצו בחודשים פברואר, אפריל ומאי בשנת 2003, פורסמו כנגדו דברי לשון הרע, המתמקדים בעיקר בטענות לפיהן התובע קיבל משרה "נוצצת" באירופה במסגרת חברת שיכון ובינוי, לאחר שפעל להגדלת זכויות הבנייה של חברה זו בעיר, וכי קבלת התפקיד הובילה לפרישתו הפתאומית ולשהייתו הארוכה בטורונטו (נספחים א', ה', ו' לתצהיר התובע).
לטענת התובע, לעמדה עובדתית זו אין שום עיגון במציאות, שכן מעולם לא אושרה בועדה המחוזית שום תכנית להגדלת מספר יחידות הדיור (והוועדה המחוזית היא המוסמכת להחליט בעניין באופן סופי). לטענתו, הנסיעה לטורונטו, שקדמה להתפטרותו, כלל לא היתה קשורה להצעת העבודה מקבוצת שיכון ובינוי, אלא היא היתה קשורה להצעה שקיבל בקשר לתפקיד כלשהו באיחוד האירופי, והיא נועדה לשפר את האנגלית שלו, כשהוא מימן את הלימודים שם בעצמו.
בנוסף, ביום 1/1/03 פנה הנתבע מס' 1 במכתב ליועץ המשפטי לממשלה, בו פירט חמישה פרוייקטים שונים ביוזמת חברות מקבוצת שיכון ובינוי, וטען כי התובע עושה "מאמצים כבירים" לסייע להגדלת אחוזי הבנייה שלהם ולהשגת הקלות כספיות בשווי עשרות מיליוני דולרים (נספח ז' לתצהיר). התובע טען, כי למעשה, רק לפרויקט בפרדס ריספלד (שנזכר בסעיף 10.1 למכתב) יש קשר לחברת שיכון ובינוי, בעוד שיתר ארבעת הפרויקטים, כלל אינם קשורים לחברה זו. מעבר לכך, הטענות שנטענו במכתב זה הן כלל אינן נכונות מבחינה עובדתית.
לטענת התובע, פנייתו של הנתבע מס' 1 ליועץ המשפטי לממשלה פורסמה בעיתון הארץ ובגלי צה"ל, מה שהוביל לפרסום דברי הדיבה השקריים לציבור כולו (נספחים ח'-י' לתצהיר). בעקבות פנייה זו, נפתחה חקירת משטרה כנגד התובע, אלא שתיק החקירה נסגר מחוסר אשמה (המכתב שהופנה לתובע ממשטרת ישראל צורף כנספח י"א לתצהיר).
הנתבעים הכחישו את טענת התובע בדבר שקריות הפרסומים, וטענו כי הם בסך הכל תיארו את המציאות העובדתית כהוויתה.
הנתבע מס' 1 הגיש את תצהירו יחד עם תצהירו של עו"ד איתן ארז, שבין היתר, מתפקד כחבר בכיר ב"תנועת התושבים" בקריית אונו, שמטעמה התמודד (וזכה) הנתבע מס' 1 על ראשות העיר בבחירות שנערכו באפריל 2003.
בתצהירו תיאר עו"ד איתן ארז את פעילותו רבת השנים כראש "ועד דרום מערב קריית אונו". לטענתו, בתחילת שנת 1993, עת כיהן מר דורון קרפ כראש העיר, פעל הוועד לבחירתו של התובע כראש העיר, וזאת לאור הבטחותיו לפעול לרווחת התושבים ובכלל זאת, למשוך את התוכנית לבניית 1207 יחידות דיור בפרויקט פרדס רייספלד, ולדאוג שלא ייבנו יותר מ-1000 יחידות דיור בפרוייקט (פניות הוועד לתובע צורפו כנספחים א' ו-ג', אציין כי בהמשך התצהיר הביא הנתבע מס' 1 מספרים שונים במקצת בהתייחס לאותן הבטחות). אלא שלבסוף, התובע פעל בניגוד להתחיבויותיו (לטענתו, לאור לחץ שהופעל מצד היזמים בפרוייקט), ובהנחייתו הוחל בהכנת תכנית חדשה שבה מספר יחידות הדיור הופחת רק ל-1150, והתכנית פורסמה בילקוט הפרסומים ביום 31/8/95 (העתק מפרוטוקול הוועדה המקומית מיום 14/6/94 צורף כנספח ב' לתצהיר והעתק הפרסום צורף כנספח ה'). לבסוף, במהלך שנת 2000 התברר לעו"ד ארז כי בפרויקט פרדס רייספלד עתידות להיבנות 1400 יחידות דיור, ובמקביל, בתקופה זו, החל התובע להעדר מעבודתו ולשהות רבות בחו"ל. עובדות אלה הובילו לכתבתו של דב גילהר ששודרה בתוכנית "שומר מסך" בערץ 2 ולידיעות עיתונאיות בעיתונים "ידיעות אחרונות" ו"הארץ".
עו"ד ארז טען כי פרסומים תקשורתיים אלה, יחד עם מעשי התובע כפי שהיו ידועים בעיר, הובילו לפרסומם של הדברים בביטאונות "אונו ליין", שהופצו מטעם תנועת התושבים. לטענתו, עד להגשת התביעה, לא התקבלה שום תגובה מהתובע בנוגע לפרסומים אלה, אך אם היתה מתקבלת תגובה מעין זו, הרי שמערכת הביטאון היתה דואגת לפרסמה.