1. 1. בפני תובענה לפיצוי, בגין שימוש שלא כדין בשמו של התובע.
העובדות
2. התובע הוא רופא שיניים. נתבעת 1 היא חברה פרטית, ובעלים של מרפאת שיניים (להלן: "המרפאה"). נתבעת 2 היא בעלת המניות בנתבעת 1, ומנהלת החברה.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, עובר לחודש 1/05, התנהל בין התובע לנתבעות מו"מ להעסקתו של התובע כרופא אחראי במרפאה, החל מ-2/05. סוכם בין הצדדים, כי שכרו של התובע יעמוד על סך 40% מתקבולים שמקורם במטופלים שלו, בתוספת 2% מסך כל התקבולים שמקורם במטופלים של הרופאים האחרים במרפאה. לטענת התובע, על פי המצג שהוצג בפניו, מחזור עסקיה של המרפאה עשוי להגיע עד 120,000 ש"ח בחודש.
4. התובע המציא לנתבעות, על פי בקשתן, את כל המסמכים המעידים על התאמתו לתפקד כרופא אחראי, לצורך העברתם למשרד הבריאות. כעבור מספר ימים, ובטרם החל את עבודתו אצל נתבעת 1, הודע לו כי שירותיו אינם נדרשים.
5. בחודש 11/06, עת ביקש התובע להתקבל לעבוד כרופא אחראי במרפאה אחרת, הופתע לגלות כי ברישומי משרד הבריאות הוא עדיין רשום כרופא אחראי במרפאה. בירור העלה, כי נתבעת 1 הודיעה על הפסקת עבודתו של התובע אצלה, רק בחודש 10/05, ורישומו כרופא אחראי במשרד הבריאות לא נמחק עד 12/06.
6. התובע טוען, כי הנתבעות עשו במרמה שימוש בשמו ובכישוריו, מול משרד הבריאות, למרות שלא התכוונו להעסיקו, ובהמשך, נמנעו ביודעין מלהודיע למשרד הבריאות כי אינו מועסק על ידן. זאת עשו הנתבעות בתקופה שבין 1/05-11/06, וחסכו מעצמן את הצורך להעסיק ולשלם לרופא אחראי אחר.
7. התובע עותר לחייב את הנתבעות, בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, בסך כל התקבולים שזכו בהם בגין השימוש בשמו, ולצורך כך, לחייבן להמציא חשבונות לגילוי הכנסות המרפאה בתקופה הרלוונטית. בנוסף, עותר התובע, לסעדים מכח חוק הגנת הפרטיות וחוק איסור לשון הרע, בגין השימוש שעשו הנתבעות בשמו ובפרטיו לצורך השגת רווחים, חשיפתו לסיכון במקרה של תביעת רשלנות רפואית, ולסיכון של הסתבכות עם שלטונות המס בגין הכנסות שלא דיווח עליהם.
8. הנתבעות טענו כי ראיון העבודה נערך בתום לב, וסוכם כי התובע יחל בעבודתו כרופא אחראי במרפאה, בחודש 2/05. לצורך כך, חתם על הטפסים המתאימים, ואלה הועברו למשרד הבריאות. כעבור יומיים התגלה לנתבעת מידע לא מחמיא אודות התובע, ולכן החליטה שאין היא מעוניינת בשירותיו, והודיעה לו על כך.
9. במקום התובע, החל מתאריך 4.2.05, שכרה נתבעת 1 את שירותיו של ד"ר אולג קיריאנוב, והעבירה למשרד הבריאות טופס הסכמה בחתימתו לשמש רופא אחראי במרפאה. מאז ועד היום, הוא משמש בתפקיד זה. הנתבעות מכחישות כי סוכם עם התובע שכר שיגזר באחוזים מהרווחים או ההכנסות, אלא שכר לפי שעת עבודה.
10. כן טענו הנתבעות, כי היה על התובע להודיע בעצמו לרופא השיניים המחוזי אודות הפסקת העסקתו על ידי הנתבעת, כנדרש בטופס ההסכמה לשמש רופא אחראי.
11. נתבעת 2 העלתה גם טענה של חוסר יריבות, בהיותה מנהלת נתבעת 1, ואת כל הפעולות המיוחסות לה, לא ביצעה באופן אישי, אלא כאורגן של נתבעת 1.
12. במסגרת פרשת ההוכחות, נשמעו עדויותיהם של התובע, נתבעת 2, וד"ר אולג קיריאנוב מטעם הנתבעות. כן הוגשה תעודת עובד ציבור ערוכה על ידי ד"ר יורם לוטן, ראש האגף לרישוי מוסדות ומכשירים רפואיים, והממונה על הרישוי במשרד הבריאות, אליה צורפו המסמכים הרלוונטיים המצויים בתיק המרפאה. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
דיון
- העובדות הבאות אינן במחלוקת:
א. א. ללא רופא אחראי לא ניתן להפעיל מרפאת שיניים על ידי תאגיד, (תקנות רופאי שיניים (מרפאות של תאגידים) התשנ"ג-1993).
ב. ב. במסגרת ביקורת שנערכה במרפאת נתבעת 1, בתאריך 10.1.05, ובהעדר רופא אחראי, וליקויים נוספים, קיבלה הנתבעת הוראה לסגירת המרפאה עד לתיקון הליקויים ובכלל זה העסקת רופא אחראי (נספח 6 לתע"צ).
ג. ג. בתאריך 19.1.05, או בסמוך לפני מועד זה, סוכם כי התובע יתחיל לעבוד כרופא אחראי במרפאה, ואף חתם על המסמכים הדרושים לצורך אישורו כרופא אחראי על ידי משרד הבריאות. ימים ספורים לאחר מכן, הודיעה נתבעת 1 לתובע, כי החליטה שלא לקבלו לעבודה.
ד. ד. בתאריך 20.1.05 המסמכים הללו הוגשו על ידי הנתבעת למשרד הבריאות לצורך קבלת רישיון, והתובע נרשם במשרד הבריאות כרופא אחראי במרפאה, על סמך הצהרות הנתבעת.