ס. נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעתו של מר ד.ס. (להלן: "התובע"), להכיר באירוע מיום 24.12.16 כתאונת עבודה בהתאם למשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי").

רקע

2.במועד הרלוונטי לתביעה, עבד התובע כטבח במלון "לאונרדו רויאל ריזורט" בעיר אילת (להלן: "המלון"), המשתייך לרשת המלונות "פתאל" (להלן: "הרשת").

3.ביום 24.12.16 במהלך משחק כדורגל שהתקיים במלון "מג'יק סאנרייז" באילת, שהינו אחד ממלונות הרשת, נפגע התובע בברכו השמאלית בעת ששחקן יריב פגע בו (להלן: "הפגיעה").

4.בעקבות הפגיעה, הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע" או "המוסד") תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה. תביעת התובע נדחתה על-ידי פקיד התביעות ביום 28.3.17.

על החלטה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

5.עיקר טענות התובע

החלטת פקיד התביעות מנוגדת לפסיקת בתי-המשפט ולתכלית חוק הביטוח הלאומי ומשכך דינה להתבטל. בהתאם להלכה הפסוקה, אף "פעילות נלווית" תענה על דרישת "תוך כדי עבודתו" שבסעיף 79 לחוק, ופעילות ספורט שנעשתה במסגרת מקום העבודה תוכר כ"פעילות נלווית" בהתאם לזיקה בין הפעילות לבין עבודת המבוטח.

בהתאם למבחני העזר שנקבעו בפסיקה, יש לקבוע באופן ברור כי פגיעת התובע עונה על הגדרת "תאונת עבודה". הפגיעה אירעה במסגרת אחד ממשחקי ליגה שכללה את כלל מלונות הרשת (להלן: "הליגה"). הרשת היא שיזמה והוציאה לפועל ליגת כדורגל של קבוצות המלונות השונים; הפרסום לליגה יצא מידי אחראי הרווחה של הרשת, והטורניר התקיים באחד ממלונות הרשת; המשחק במהלכו נפגע התובע היה רציני וחשוב, נטלו בו חלק 8 שחקנים מכל מלון, היה מוגבל בזמן והתנהל ע"י שופט; המשחק נערך בשעות הצהריים שהינן שעות העבודה; ועוד.

זאת ועוד, מדובר היה במשחק שהתקיים במסגרת הטורניר ולא באימון, כפי שמנסה הנתבע לטעון. בהקשר זה, אין ליתן כל משקל לתשובתו של השף (מנהלו דאז של התובע) שניתנה טלפונית לעדה מטעם הנתבע, הגב' אורלי אדר, במהלך דיון ההוכחות, שלפיה מדובר היה באימון ולא במשחק. אף שבתי-הדין לעבודה אינם כפופים לדיני הראיות, יש להעדיף את עדותו של מר הידאב חשאן, שעובד במלון עד היום, שיחק במשחק המדובר, היה נתון לחקירה נגדית בבית-הדין ונטול כל אינטרס לעדות לטובת התובע (שכן, השניים אינם בקשר שהרי התובע עבד כחודש בלבד עד לתאונה, ולא חזר לעיר אילת מאז).

6.עיקר טענות הנתבע

לא הוכח כי הפעילות שנעשתה ע"י התובע ביום 24.12.16 הינה בגדר "פעילות נלווית". לא די באינטרס כוללני של המעסיק בגיבוש צוות העובדים, או ב"גאוות יחידה" מעצם לבישת פריט לבוש עם סמל המעסיק, אלא יש להתרשם כי המעסיק היה מעורב באופן ישיר בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התוכנית וכיוצא באלה. בענייננו, משחקי ואימוני הכדורגל מומנו בעיקרם ע"י העובדים. עוד טען הנתבע, כי הפעילות הספורטיבית לא נערכה בין כתלי המלון, לא במסגרת שעות העבודה (מדובר היה ביום שבת), ללא קבלת שכר, לא הייתה חובת השתתפות, וארגון הפעילות היה ע"י העובדים. מטרת המשחקים הייתה חברתית ולא במסגרת ליגה כלשהי. הפעילות הינה הטבה גרידא לעובדי המלון ואינה נחשבת כפעילות נלווית לעבודה, שכן היא מרחיבה יתר על המידה את ביטוח נפגעי תאונות. כמו-כן, כפי שעולה באופן חד-משמעי ממכתבי המעסיק למוסד בתקופה שלאחר התאונה, התובע נפגע במהלך אימון ולא במהלך משחק סדיר בליגה.

דיון והכרעה

7.מטעם התובע העידו התובע בעצמו ומר הידאב חשאן, שהיה בתקופה הרלוונטית לתביעה אחראי משמרת של חדר האוכל במלון, ושיחק במשחק מושא התביעה (להלן: "מר חשאן"). מטעם הנתבע העידה הגב' אורלי אדר, מנהלת משאבי אנוש של המלונות "לאונרדו רויאל ריזורט" ו"לאונרדו פריוויליג'" באילת (להלן: "הגב' אדר").

8.סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "תאונת עבודה" כדלקמן:

"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

9.המונח "תאונת עבודה" פורש בהרחבה בפסיקה, ונקבע כי אף פעילות הנלווית לעבודה עשויה להיחשב כתאונת עבודה, "הכל בהתאם למידת הזיקה בין העבודה לבין הפעילות שנעשתה בעת קרות התאונה".

10.בהתאם להתפתחויות בעולם העבודה המודרני, הפסיקה אף הכירה בפעולות נופש או אירועים חברתיים אחרים כפעילות נלווית לעבודה, וזאת בהתאם לנסיבות כל מקרה ומקרה ומתוך הכרה באינטרס של המעסיק באותה פעילות נלווית.

11.בעניין אילוז גיבש בית-הדין הארצי מבחן דו-שלבי לצורך מתן מענה לשאלה אימתי תוכר תאונה במסגרת פעילות נלווית לעבודה, כתאונת עבודה:

"המדובר הוא בבחינה כפולת פנים ואדניה אלה:

בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה, כאשר הדיבור "עבודה" יפורש בהקשר ל"מפעל" ולפעולתו של המפעל. במסגרת זו משקיפים אנו על מערכת יחסי העבודה במפעל ובמיוחד על מידת העניין שיש למעביד באירוע. אלה אף אלה, אינם קופאים על מקומם ותכנם או תכליתם עשויים להשתנות עם השתנות העתים. זיקתו של האירוע לעבודה ומידת ה"עניין" שמגלה בו המעביד - בין אם המדובר בפעולות ספורט, או בהשתלמות, או בנופש - אלה ייבחנו לפי מבחן הסבירות, על פי מכלול הנסיבות של כל מקרה ומקרה ומשקלן. כאשר, אין נדרש בהכרח שכל העובדות המעידות על "מידת הזיקה למפעל" יתקיימו כולן במצטבר כדי שיראו את הפעילות כקשורה לעבודה...

בשלב השני לאחר שהאירוע הוכר כ"פעולה נלווית" לעבודה (להלן - האירוע המוכר) תיבחן הפעילות בה היה העובד מעורב שעה שנפגע בתאונה, ומידת הקשר של אותה פעילות לאירוע המוכר, מידת הרלבנטיות שלה לאירוע בכללותו ועד כמה מהווה הפעילות חלק אינטגרלי מן האירוע המוכר. אלה ייקבעו על פי מבחן הסבירות ולאור מכלול נסיבותיו של המקרה ומשקלן היחסי והמצטבר" (ההדגשות הוספו – ר.ג.)

12.בעניין בילצ'ק סיכם בית-הדין הארצי את מבחני המשנה לבחינת "עניין המעסיק" בשלב הראשון, אשר הנם בין היתר:

"מי יזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן אותה; האם הייתה חובת השתתפות ישירה או עקיפה; האם הפעילות נערכה בשעות העבודה; האם זמן הפעילות הוכר כזמן עבודה; מי היו המשתתפים בפעילות; מה מידת הרלוונטיות של האירוע לפעילותו של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מה מידת הזיקה של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק; האם הייתה מעורבות של ועד העובדים כחלק מההסכמות הקיבוציות במקום העבודה; והאם גילה המעסיק עניין בפעילות...".

13.בנוגע לטיב העניין נפסק כי:

"אין די בכך שהמעביד מודיע על ה'עניין' שיש לו בפעילות ספורטיבית של עובדיו, כדי להפוך פעילות זו לפעולה נלווית לעבודה ... ה'עניין' צריך להיבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו ועל-פי אמת מידה של סבירות כלפי אותו מעביד, כשם שהיקף ואופי הפעילות הספורטיבית הנדונה נבחנים על-פי אמות מידה של סבירות".

עוד הובהר כי נבחנת מעורבות המעסיק בפעילות הנלווית:

"...לא די באינטרס כוללני של המעסיק בגיבוש צוות העובדים, או ב"גאוות יחידה" מעצם לבישת פריט לבוש עם סמל המעסיק ... אלא יש להתרשם כי המעסיק היה מעורב באופן ישיר "בייזום האירוע, בארגונו, במימונו, בקביעת התוכנית וכל כיוצ"ב"".

וראו גם:

"בפעולה נלווית לעבודה, על המעביד להיות אקטיבי ומעורב בייזום ובארגון הפעילות, ומודע לה מראש ולא בדיעבד".

מן הכלל אל הפרט

14.נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל הראיות שהוגשו מטעמם, מסקנתנו הינה כי הפגיעה שנגרמה לתובע הינה בגדר "תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק.

משחקי הליגה – פעילות נלווית לעבודה

15.ממסכת הראיות עולה, כי הרשת הקימה וארגנה ליגת כדורגל פנימית בה נטלו חלק עובדיה, וכי היה לה עניין בכך, שהינו מעבר לאינטרס כוללני גרידא. ממילא עולה, כי לא מדובר היה ביוזמה עצמאית של העובדים, אלא הזמנת העובדים ליטול חלק במשחקי הליגה הגיעה מגורמים בהנהלת הרשת.

כך למשל, במענה של המעסיק לשאלות הנתבע מיום 7.3.17 (צורף כנספח ג' לכתב התביעה), נכתב ונחתם בשם המלון כי "פעילות הספורט אורגנה על ידי מלונות אזור אילת מרשת מלונות פתאל", כי "יוזמת הליגה נעשתה ע"י מלונות פתאל באיזור אילת, השחקנים נבחרו ע"י המלון". עוד נכתב שם כי "המשחק התקיים במסגרת ליגה שאורגנה ע"י מלונות פתאל באיזור אילת".

כמו-כן, התובע העיד כי –

"הייתה כזאת התלהבות בבית המלון, אז באמצע העבודה השף פנה אלי ושאל אם אני יודע לשחק כדורגל ואני עניתי לו שכן. הוא אמר לי שיש ביום שבת משחק כדורגל נגד קבוצה אחרת מבית מלון אחר והסכמתי" (ה.ש.ר.ג).

אף מר חשאן העיד, כי ההודעה בדבר קיומו של הטורניר הגיעה לעובדים מהנהלת הרשת:

"ש.דיברת קודם שנשלח מייל מהמנכ"ל, מי ראשון שהפיץ את ההטורניר הזה, מאיפה הוא הגיע?

ת.מההנהלה של הרשת. זה הגיע מהמנכ"ל ששלח למנהלים באי מייל. אני קראתי אותו בקטנה, מנהל מזון ומשקאות הייתי אצלו במשרד וראיתי את המייל שמתחיל טורניר של בתי המלון" (ה.ש.ר.ג).

מר חשאן הוסיף והעיד כי המידע לגבי המשחקים הגיע לעובדים מההנהלה:

"ש.איך אתם יודעים העובדים על המשחק, שמתקיים משחק זה או אחר?

ת.מהמנהל. היתה לנו קבוצה של המנהלים ויש את העובדים שמשתתפים במשחק. היינו מקבלים הודעה מהמנהלים. עשו לנו קבוצה של הכדורגל.

[...]

ש.היה לוח של משחקים?

ת.בהתחלה נשלח מייל מהמנכ"ל של המלון למנהלים, אמר להם שבתאריך כזה מתחיל טורניר באזור אילת. אחרי זה המנהלים היו מעבירים את זה לעובדים מי רוצה להשתתף ומי לא" (ה.ש.ר.ג).

יתרה מזאת, הגב' אדר, נציגת המעסיק, אישרה בעדותה כי היוזמה להקמת הליגה הגיעה מההנהלה, וכי היה למעסיק עניין בכך לצורך גיבוש העובדים. כך למשל העידה כי –

"אחראי הרווחה של האזור בדק אופציה לאיזה משחק כדורגל לצורך גיבוש חברתי בין בתי המלון ... מי שיזם את זה, זה הוא. הוא הוציא לנו מייל שעלה רעיון להקים קבוצה לכל מלון ולעשות תחרות בין בתי המלון" (ה.ש.ר.ג).

לשאלת ב"כ הנתבע כיצד הודיעו לעובדים על המשחקים, העידה הגב' אדר כי –

"העברנו מייל פנימי לכל מנהלי המחלקות בכל מלון וכל מי שיש לו מייל במלון ואמרנו שתתקיים תחרות ואנחנו רוצים להקים קבוצת כדורגל של המלון שתתחרה. וזהו. היתה פניה, כל אחד יכל להציע. מנהלי המחלקות פנו לעובדים שלהם, לחברי הצוות והציעו להם ומי שרצה להשתתף הוזמן להשתתף" (ה.ש.ר.ג).

עוד העידה הגב' אדר כי מטרת המשחקים הייתה "גיבוש חברתי, פאן" וכי "יש לנו אינטרס שהעובדים יהיו מרוצים בכל פעילות רווחה שאנו עושים".

בהקשר זה נציין, כי איננו מקבלים את טענת הנתבע שלפיה פעילות הליגה הייתה "משהו של הרווחה שלא קשור למעסיק או להנהלת המלון". עדותה של הגב' אדר - שהייתה אמינה עלינו, כמו גם עדותם של יתר העדים - אינה מותירה מקום לספק, כי היוזמה והארגון של פעילות הליגה, אף אם לא היו של ההנהלה הבכירה ברשת, למצער היו של ההנהלה הזוטרה ובפרט של אחראי הרווחה. לזאת יש להוסיף, כי לאחר שהוצגה לגב' אדר במהלך חקירתה הנגדית תמונה שנראה כי צולמה באחד ממשחקי הליגה, ונשאלה אם היא מזהה את העובדים שצולמו בתמונה כעובדי המלון, השיבה – "כן בטח. זה המנכ"ל, יש פה את השף, את הידאב, מנהל מזון ומשקאות. הבנות הלכו כמעודדות. מדובר במגרש במלון סאן רייז. אני לא יודעת מתי היא צולמה" (ה.ש.ר.ג). יצוין כי עדותה זו תואמת לאמור בתצהירו של מר חשאן, כי האנשים המופיעים בתמונה הם "שף המלון, מנהל חדר אוכל, מנהל מזון ומשקאות ומנכ"ל המלון".

16.לאור האמור, לא ניתן לקבל את טענת הנתבע שלפיה למעסיק לא היה עניין בפעילות הליגה. אדרבה, למעסיק היה לא רק עניין כוללני, אלא עניין שהתבטא במעורבות של ממש. בהקשר זה נציין כי דין טענת הנתבע, שלפיה לא הוכח כי למעסיק היה עניין בהשתתפות התובע ספציפית בפעילות, להידחות. לעניין זה אופי הפעילות הוא זה שמשנה, ולא השאלה האם באופן ספציפי היה למעסיק עניין שעובד כזה או אחר יטול חלק בפעילות. ניתן לדייק זאת מהאמור בעניין אילוז – "בשלב הראשון תיבחן, מהותו של האירוע כפעולה נלווית לעבודה...", ודוק - של האירוע, ולא של העובד.

17.לא נעלם מעינינו, כי לא כל מבחני המשנה לבחינת עניין המעסיק בפעילות מושא הדיון מתקיימים בענייננו. כך למשל, מעדותו של מר חשאן עולה כי העובדים נשאו לפחות בחלק מהוצאות הליגה, בכך ששילמו מכיסם על חולצות עם שם המלון אותן לבשו במשחקים; עוד הוכח, כי המשחקים התקיימו שלא על חשבון שעות העבודה, ומר חשאן אף העיד כי במידה והיה לוקח חופש לצורך השתתפות במשחקים, היה היום מנוכה לו מסך ימי החופשה; עוד הוכח, כי לא הייתה חובת השתתפות במשחקי הליגה. עם זאת, בהתאם להלכה הפסוקה אין הכרח כי כל מבחני המשנה יתקיימו במלואם, והמבחן העיקרי לעולם יהיה עניין המעסיק בפעילות במישור המהותי:

"מבחן העזר העיקרי שצוין בפסיקה הינו קיומו של אינטרס למעסיק באירוע או בפעילות מושא הדיון, כאשר מבחני המשנה הינם, בין היתר, מי יזם את הפעילות ולאיזו מטרה; מי ארגן את הפעילות; מי מימן אותה; האם הייתה חובת השתתפות ישירה או עקיפה; האם הפעילות נערכה בשעות העבודה; האם זמן הפעילות הוכר כזמן עבודה; מי היו המשתתפים בפעילות; מה מידת הרלוונטיות של האירוע לפעילותו של המעסיק או לעבודתם של העובדים; מה מידת הזיקה של הפעילות לקידום האינטרסים של העובדים והמעסיק; האם הייתה מעורבות של ועד העובדים כחלק מההסכמות הקיבוציות במקום העבודה; והאם גילה המעסיק עניין בפעילות ... אין מדובר ברשימה סגורה, ואף אין צורך כי יתקיימו כל הסממנים המלמדים על זיקת המעסיק על מנת שייקבע כי הפעילות הינה "נלווית לעבודה". הבחינה תתבצע על סמך שקלול כלל הנסיבות; על פי מכלול צרכי מקום העבודה לרבות בהקשרי רווחה, יחסי אנוש, גיבוש חברתי והעשרה; ותוך לקיחה בחשבון של שינוי העיתים כמפורט לעיל" (ה.ש.ר.ג)

18.לאור האמור, שוכנענו כי מתקיים השלב הראשון בהתאם להלכת אילוז, לפיו פעילות הליגה הינה פעילות נלווית לעבודה. נעבור כעת לבחינת השלב השני, במרכזו נעוצה מחלוקת בין הצדדים האם הפעילות במהלכה נפגע התובע הייתה אימון או משחק. נקדים ונאמר, כי הוכח לטעמינו שהפעילות הייתה משחק, ונימוקינו לכך יובאו להלן.

הפעילות בה נפגע התובע – משחק ולא אימון

19.בהתאם להלכה הפסוקה, "פעילות אימון אפילו במסגרת קבוצתית אשר אינה מתוחמת במסגרת קבועה, לא יכולה להשתכלל כדי פעולה נלווית משום שבכך נפתח הפתח להכיר באופן אין-סופי בכל אימון כפעולה נלווית". אכן, אף אם קיים למעסיק אינטרס בקיומה של הליגה ובנטילת העובדים חלק במשחקים בה, ייתכן כי עניינו באימונים הנערכים לקראת המשחקים מועט ושולי. בית הדין עמד על כך בפסק הדין בעניין מאיר כהן, שם נדחתה תביעתו של עובד שיצא לאימון רכיבת אופניים לקראת רכיבה באירוע ה"ספורטיאדה":

"בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעב"ל 1173/00 [פורסם בנבו] שהובא במסגרת עניין אזולאי לעיל – לפיו ככל שבידי העובד ההחלטה הבלעדית או העיקרית ביחס לפעולות בהן הוא משתתף, כך הוא עשוי להתרחק מאינטרס המעסיק בפעילות בה העובד לקח חלק - עדויות אלה מחזקות את המסקנה שלפיה אין המדובר בענייננו בתאונת עבודה, וזאת לנוכח הבלעדיות המוחלטת שהייתה לתובע ביציאה לרכיבת האימון בה נפגע, מבלי שלמעסיק הייתה כל התערבות ביציאת התובע לרכיבה זו. עוד יש להדגיש את העובדה שהרכיבה בוצעה מחוץ לשעות העבודה, ושיקול זה הנו מכריע בהתאם לנפסק בעניין גינזבורסקי".

20.מעיון בתכתובות התובע והמעסיק עם המוסד, כמו גם במסמכים הרפואיים, שצורפו לכתבי הטענות, עולה כי המעסיק מסר מספר גרסאות ביחס לשאלה האם הפגיעה אירעה במהלך אימון או משחק. כך למשל, בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1), בטופס בל/250 (נ/2), בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נ/3) ובדיווח מתן עזרה ראשונה לעובדים (נ/4) תוארה הפגיעה ככזו שהתרחשה "בזמן משחק כדורגל...". אף בשאלון למעסיק מיום 7.3.17 (נ/6) נכתב ונחתם בשם המלון לגבי הפעילות מושא התביעה כי "המשחק התקיים במסגרת ליגה שאורגנה ע"י מלונות פתאל באיזור אילת" (ה.ש.ר.ג).כמו כן, במכתב הנתבע מיום 14.3.17 (נ/7) צויין כי הגב' אדר מסרה טלפונית כי "מדובר בטורניר".

עם זאת, בשאלון למעסיק מיום 16.2.17 (נ/5) נכתב ונחתם בשם המלון כי "האימון נערך בשעות הפנאי". כמו-כן במכתב המעסיק למוסד מיום 26.3.17 (נ/8), עליו חתומה הגב' אדר, נכתב בסעיף 2 כי "האימון נערך בין שתי קבוצות עובדים שהשתתפו במשחקים ממלון לאונרדו רויאל ריזורט מול מלון לאונרדו פריווליג'" (ה.ש.ר.ג). עוד נכתב בסעיף 4 למכתב כי "כמות האימונים נתונה להחלטת חברי הקבוצות באופן בלעדי".

בהעדר גרסה חד-משמעית העולה מהמסמכים, נפנה לעדויות הצדדים;

21.התובע ומר חשאן העידו כי מדובר היה במשחק. התובע הצהיר כי היה זה המשחק הראשון והאחרון בו השתתף. עוד הצהיר, כי "המשחקים היו מאורגנים ברמה גבוהה, והאווירה הייתה חגיגית ומקצוענית". מר חשאן אף הוא הצהיר בין היתר כי התובע נפגע "במהלך משחק כדורגל שהתקיים במסגרת טורניר כלל רשתי ... הטורניר נערך במגרש הכדורגל במלון סאנרייז ... והתקיים במתכונת של ליגה, כאשר נטלו בו חלק למעלה מ-10 קבוצות ובכל שבוע התקיימו 3-4 משחקים. המשחקים היו מאורגנים היטב והאווירה הייתה מקצוענית...".

בעדותו של התובע בבית-הדין, העיד התובע כי שף המלון (מנהלו דאז) אמר לו "שיש ביום שבת משחק כדורגל נגד קבוצה אחרת מבית מלון אחר" וכי הסכים להשתתף בו. כשנשאל האם היה באימונים של הקבוצה, השיב "לא. הייתי חדש במלון". עדותו של התובע הייתה אמינה עלינו, ולא נסתרה בשום שלב. אדרבה, מקריאת פרוטוקול החקירה הנגדית עולה כי אף ב"כ הנתבע השתמשה במילה "משחק" על-מנת לחקור את התובע (ראו למשל בעמ' 5 ש' 31, 33). יודגש כי ב"כ הנתבע לא חקרה את התובע כלל על אופיה של הפעילות כמשחק או אימון. ואולם בחקירתו של מר חשאן שאלה אותו ב"כ הנתבע האם "זה היה משחק או אימון?" ומר חשאן השיב "לא. משחק....". נציין כי אף עדותו של מר חשאן הותירה עלינו רושם אמין.

22.לעומת זאת, עדותה של הגב' אדר שלפיה מדובר היה באימון ולא במשחק, הייתה מהוססת ולא עקבית. ראשית, בעדותה בבית-הדין אישרה הגב' אדר כי היא זו שחתומה על המסמכים שסומנו נ/5, נ/6, ו-נ/8. מאוחר יותר ולשאלת בית-הדין האם דובר על אימון או משחק, השיבה כי "אני כן יודעת שזה היה אימון ולא משחק כי המנהל שלו, השף של המלון דאז, אמר לי שהם עשו אימון בין שני בתי המלון שלנו ... אני רשמתי אימון ממה שאמר לי המנהל שלו. אני לא נכחתי באירוע". כשעומתה לאחר מכן עם הרישום בשאלון מיום 7.3.17 (נ/6) – המאוחר יותר בזמן לשאלון קודם מיום 16.2.17 (נ/5) – בו נכתב שהתקיים "משחק", השיבה כי "יכול להיות שלא שמתי לב מה כתבתי במסמך אחר כך. זה עניין שאפשר לברר. אני אשאל שוב ... אני יכולה לצאת כרגע להפסקה להתקשר למלון לשאול אם זה היה אימון או משחק". לאחר הפסקה העידה הגב' אדר כי "במהלך ההפסקה התקשרתי לירון גינדי, שף המלון דאז, ושמתי אותו על רמקול כך שגם ב"כ התובע שמע את השיחה ושאלתי אותו מה היה אופי המשחק באותו יום והוא בפירוש אמר אימון".

23.הנה כי כן, לפנינו שלוש עדויות באשר לאופי הפעילות מושא התביעה – שתיים מהן (עדויות התובע ומר חשאן) גורסות כי מדובר היה במשחק, ניתנו ע"י עדים שנכחו בפעילות, והותירו עלינו רושם אמין; ואילו השלישית (עדות הגב' אדר), אף שהייתה אמינה עלינו, הייתה מהוססת וניתנה ע"י עדה שלא נכחה בפעילות וגרסה כי נאמר לה שמדובר היה באימון. למעשה, עדותה של הגב' אדר מהווה עדות מפי השמועה, שכן עדותה היא לגבי מידע שקיבלה משף המלון דאז, מר ירון גינדי (להלן: "מר גינדי") שאמר לה שמדובר באימון. ואולם, מר גינדי לא זומן לעדות ע"י הנתבע ולא נחקר על גרסתו זו. בהקשר זה הצדק עם התובע, שהפנה בסיכומי התשובה לפסיקה בעניין סער, שלפיה:

"...העובדה שבית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, והוא עשוי להכשיר קבלתה של "עדות שמיעה", אין משמעה כי בית הדין לעבודה לא יפעל לפי עקרונות דיני הראיות, ובכלל זה, ובמיוחד, שימוש בחזקות שהן פרי השכל הישר וניסיון החיים. העובדה כי בית הדין רשאי "לקבל" עדות שמיעה, אין משמעה כי בית הדין מחויב ליתן לה משקל זהה כפי שניתן לעדות ישירה. על בית הדין לעבודה לנהוגמשנה זהירותבעדות שמיעה, לא כל שכן כאשר זו עומדת ב"גרעין הקשה" של המחלוקת ולא כל שכן כאשר היא מהווה "ראיה" מרכזית ועיקרית מטעם הצד שהביאה" (ההדגשה במקור – ר.ג.).

בנסיבות אלו, אנו מעדיפות את גרסת התובע ומר חשאן על פני דברי השף שהובאו ע"י הגב' אדר. נזכיר כי לתובע היה זה המשחק היחיד בליגה, והוא תיאר את אותו משחק כמאורגן היטב וכבעל אווירה חגיגית ומקצוענית. התובע הוסיף בעדותו בבית-הדין כי המטרה במשחק הייתה להתגבש עם העובדים, אך "זה היה יותר רשמי, זה היה מספר, חולצה, שם המלון, התלהבות גם במלון עצמו וגם שם, זה היה נראה רשמי כזה ... כשהגעתי לשם ראיתי מגרש, מדים, מספרים, שם המלון".

24.לאור האמור, אנו קובעות כי התובע נפגע במהלך משחק, ולא במסגרת אימון. ממילא מתקיים אף השלב השני בבחינה בהתאם להלכת אזולאי, שכן התובע נפגע במסגרת פעילות שהינה חלק אינטגראלי מפעולה נלווית לעבודה.

25.בטרם חתימה ראינו לנכון להתייחס לשתי נקודות, כדלקמן:

א.לא נעלמה מעינינו העובדה כי המשחק מושא התביעה התקיים ביום שבת, בו התובע הודה כי לא עבד. אכן, טעם מרכזי שלא להכיר בפעילות ספורטיבית כחלק מהעבודה הוא שהיא נעשית מחוץ לשעות העבודה, כפי שאף נפסק בעניין גינזבורסקי. ואולם התובע העיד, ועדותו זו לא נסתרה, כי "ימי שבת עובדים בבית המלון. ספציפית באותה שבת לא עבדתי, אבל בד"כ בשבת אני כן עובד". אף בהתאם לשכל הישר ניתן להבין, כי עבודת חדרי האוכל בבתי המלון אינה נפסקת בסופי השבוע, ולכן ברמה התאורטית המשחק שבמהלכו נפגע התובע יכול היה "ליפול" על השעות בהן עבד.

ב.עוד לא נעלמה מעינינו עדותו של מר חשאן, שלפיה המשחק מושא התביעה איננו המשחק הראשון של התובע בקבוצה, אלא "הוא שיחק איתנו בכמה פעמים עד שקיבל את המכה"; בעוד התובע עצמו הצהיר כי היה זה משחקו הראשון והאחרון בקבוצה. מכל מקום, אין בסתירה זו בכדי לשנות מהתוצאה אליה הגענו, שכן מסתבר יותר כי היה זה משחקו היחיד של התובע בקבוצה (נזכיר כי התובע החל לעבוד במלון כחודש בלבד לפני המשחק מושא התביעה). ממילא שוכנענו כי התרשמותו לגבי המשחק כפי שהובאה לעיל נוגעת למשחק היחיד בו השתתף, ובמהלכו נפגע.

סוף דבר

26.התובע נפגע במהלך פעילות הנלווית לעבודה, וממילא יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

27.הנתבע ישא בהוצאות התובע בסכום של 500 ₪ ושכ"ט בא כוחו בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, שישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק-הדין.

28.לצדדים זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום מקבלת פסק-הדין.

29.המזכירות תשלח עותק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' אדר תש"פ, (01 מרץ 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.