ס' נ' מדינת ישראל

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין 5 דוחות שונים וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982.

• דוח שמספרו 90521398793 – עבירה מתאריך 28.5.21- הדוח שולם.

• דוח שמספרו 90521398900– עבירה מתאריך 28.5.21- הדוח שולם.

• דוח שמספרו 90521453176 – עבירה מתאריך 4.6.21- הדוח שולם.

• דוח שמספרו 90521453309– עבירה מתאריך 4.6.21- הדוח שולם.

• דוח שמספרו 90521453341– עבירה מתאריך 4.6.21- הדוח שולם.

   

על פי האמור בדוחות, רכבה של המבקשת צולם כשהוא מבצע עבירות תנועה (נהיגה במהירות וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה) הדוח נרשם על שם המבקשת מכוח בעלותה ברכב שצולם.

לטענת המבקשת, היא שילמה את הקנסות בתום לב וסברה שתשלום הקנסות יביא לביטולם.

לטענתה, בחודש אוגוסט 2021 קיבלה מכתב ממשרד הרישוי המורה על פסילת רישיונה למשך 3 חודשים, שם לראשונה הבינה את משמעות תשלום הדוחות, שכן תשלום הקנס מלווה בזקיפת נקודות לחובתה.

המבקשת הוסיפה, כי בעת ביצוע העבירות, אישה אחרת נהגה ברכב, ואליה היא מבקשת להסב את הדוחות.

לדבריה מדובר בחברה של בתה שהתגוררה אצלה -הגברת ה.ש.

המבקשת מסרה כי אישרה לגברת ה.ש לעשות שימוש ברכב בין היתר גם לצרכי עבודתה כשליחה בחברת "וולט".

המבקשת ציינה, כי בתאריך 26.8.21 פנתה למפנ"א בבקשה להישפט בטענה שמישהי אחרת נהגה ברכבה ואליה המבקשת מבקשת להסב את הדוחות.

בקשות אלו נדחו מאחר והדוחות כבר שולמו.

המבקשת בבקשתה טענה כי הדוחות שולמו ע"י הגברת ה.ש. , אליה מבקשת להסב את הדוחות. כמו כן ציינה כי המבקשת הרחיבה את הביטוח לנהגת בפועל לכאורה, דבר המלמד שהרכב היה בשימושה.

המבקשת ציינה, שאם בקשתה לא תתקבל ייגרם לה עיוות דין.

לבקשה צורף תצהיר מטעם הגברת ה.ש. , הבקשה להישפט שנשלחה למפנ"א ואף החלטות שנתנו ממפנ"א, כמו כן צורף המכתב ממשרד הרישוי המורה על פסילת רישיון הנהיגה.

המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקשת שילמה את הדוחות, ומששולמו הדוחות יש בכך הודאה באשמה.

לטענת המשיבה, העובדה כי אחרת נהגה ברכב והטענה כי הקנסות שולמו בטעות לא מהווה עילה להארכת מועד להישפט.

המבקשת ציינה, כי חובתו של כל בעל רכב המתיר לאחר להשתמש ברכבו לוודא כי הוא מודע לעבירות שבוצעו, שיגיעו לידיו ולפעול במועדם.

בהחלטתי מיום 22.11.21, הוריתי למבקשת להגיש לתיק את פוליסת הביטוח, המצביעה על כך שהגברת ה.ש. הייתה מבוטחת בביטוח הרכב כפי שנטען בבקשתה.

ביום 23.11.21 המבקשת הגיבה להחלטתי מיום 22.11.21, לתגובתה צירפה את פוליסת הביטוח מיום 24.5.21 המצביעה על כך שהמבקשת אכן צירפה לביטוח את הגברת ה.ש. כמורשית לנהוג ברכב.

בהחלטתי מיום 23.11.21, הוריתי על קיום דיון במעמד הצדדים, תוך שהורתי לגברת ה.ש. להתייצב לדיון על מנת שתחקר על תצהירה.

בדיון שהתקיים ביום 6.12.21, נחקרה הגברת ה.ש. והצדדים טענו.

הגברת ה.ש. נשאלה, בין היתר בחקירתה, האם יש בידה הוכחה המצביעה על כך שאכן היא זו ששילמה את הדוחות, כפי שטענה בהצהרתה. לטענתה, הדוחות שולמו באמצעות כרטיס האשראי שלה.

כמו כן, הגברת ה.ש. הצביעה על כך שבמועדי ביצוע העבירות אכן עבדה ב"וולט".

לראיה, הוצג לבית המשפט צילום מסך של האפליקציה של חברת וולט המלמד על המשלוחים שביצעה ה.ש. בתאריכים אלה.

ב"כ המשיבה התנגדה למתן ארכה להישפט, בין היתר הפנתה לעיון בית המשפט את רע"פ 2937/17 בו דובר על דוח ששולם ע"י אשתו של המבקש, הערעור שם נדחה בבית המשפט העליון.

בתום הדיון, התבקשה המבקשת להגיש לתיק בית המשפט את צילום המסך של האפליקציה של וולט וכן את הפלט של חברת האשראי המאשר את תשלום הדוחות מכרטיס הוויזה שבבעלות הגברת ה.ש. , וזאת עד ליום 15.12.21.

ביום 8.12.21 הגישה המבקשת לתיק בית המשפט בין היתר: תעודת נכה צה"ל של המבקשת, צילום מאפליקציית "וולט" וכן את פלט כרטיס האשראי של הגברת ה.ש. המצביע על תשלום לרשות האכיפה.

דיון

השיקולים להם בית המשפט נדרש בבואו לדון בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין תן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד מ התנאים ;

האחד – סיבה מוצדקת להימנעות של המבקשת מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

ה – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

חשש ממשי לעיוות דין

בחנתי את טענותיה של המבקשת;

אכן מדובר במקרה בו שולמו הדוחות על ידי המבקשת ואין כל טענה לגבי כך שלא קיבלה את הדוחות. הכלל קובע כי במקרה מעין זה, בית המשפט לא ייתן הארכת מועד להישפט אלא במקרים חריגים.

אני סבור כי מקרה זה הוא בגדר אותם מקרים חריגים אשר יש בהם חשש ממשי לעיוות דין.

במקרה זה קיבלתי ראיות של ממש ושמעתי את הגברת ה.ש. אשר טענה הן בתצהיר והן במהלך החקירה הנגדית בבית המשפט שהיא הַנַּהֶגֶת. בדיון נכחה גם המבקשת.

לאחר כל אלה אני קובע כי יש חשש ממשי לעיוות הדין המצדיק את בירור העובדות בדיון משפטי לאחר שתינתן ארכה להישפט, ויפורט;

בנוגע לטענה כי יגרם למבקשת עיוות דין אם לא יינתן לה יומה, כפי שנקבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18):

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין תן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה".

הוצגו בפניי מסמכים המעידים על חשש ממשי לעיוות דין, לגבי העובדה כי ייתכן והגברת ה.ש. נהגה ברכב בעת ביצוע העבירה, ולא המבקשת.

הגברת ה.ש. הציגה מסמכים על כך שבאותם תאריכים ובאותן שעות ביצעה משלוחים במסגרת עבודתה כשליחה בוולט.

קיבלתי מסמכים על כך שביטוח הרכב הורחב על ידי המבקשת לפני מועד ביצוע העבירות וכלל גם את – הגברת הודיה .

קיבלתי מסמכים המלמדים שחלק מהדוחות שולמו בכרטיס האשראי של הגברת הודיה .

התרשמתי כי מדובר במקרה אנושי בו המבקשת שִׁכְּנָה בביתה צעירה שלא מצאה באותה עת מקום להתגורר, וניסתה לעזור לה בכך שנתנה לה בית ומחסה ואף העמידה לרשותה את רכבה.

שמעתי את עדותה של הגברת ה.ש. ואת ההסברים שנתנה ונראה כי יש סבירות לא מבוטלת כי היא זו שנהגה ברכב בעת ביצוע העבירות ולא המבקשת.

איני נדרש לקבוע כקביעה עובדתית מי נהג ברכב, ודי בכך שיש למבקשת ראיות של ממש שתוכל להציג במהלך המשפט על כך שלא היא זו שנהגה ברכב מכוח חזקת הבעלות.

כאמור, מכיוון שהשתכנעתי כי קיים חשש לעיוות דין, הרי שבמקרה חריג זה, זה יש לאפשר את הארכת המועד להישפט ולתת למבקשת את ההזדמנות להוכיח, כי לא היא נהגה ברכב.

לאור האמור, אני מקבל את הבקשה ומאריך המועד להישפט בדוחות המפורטים.

5129371המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' טבת תשפ"ב, 10 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.