שחל נ' ג.ח אורבן קיטשן בע"מ ח"פ: 515076305

האם נאמר לתובע כי "מלצרות זה רק לבנות" ע"י נציג הנתבעת כאשר ביקש התובע להתקבל לעבודה כמלצר בבית הקפה, כטענת התובע, או שמא הציג התובע עצמו כמחפש עבודה על מנת להפיל את הנתבעת בפח ולא ביקש באמת ובתמים לעבוד כמלצר, כטענת הנתבעת  – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. 

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות וטענות הצדדים:

1התובע מתגורר בעיר גבעתיים והיה סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל-אביב בתקופה הרלוונטית לתביעה.

2.הנתבעת מפעילה בית קפה, בר ומסעדה בגבעתיים מיום 10.6.14.

3.ביום 17.10.14 הגיע התובע אל הנתבעת. לטענת התובע, פנה הוא אל קבוצת אנשים, אשר הציגו עצמם כאחראים, ושאל אם הם מחפשים מלצרים. התובע נשאל האם הוא בעל ניסיון תעסוקתי כברמן והתובע השיב כי אין לו ניסיון בעבודה כברמן וכי הוא מעוניין לעבוד כמלצר. נציגת הנתבעת השיבה לתובע כי "מלצרות זה רק לבנות". התובע התבקש להביא קורות חיים אולם הובהר לו כי סיכוייו להתקבל נמוכים.

5. לטענת הנתבעת, מר אורי שהרבני הוא המנהל המוסמך להעסיק ולפטר עובדים. הנתבעת כלל לא מכירה את התובע והוא לא פנה למנהלי המסעדה.

לטענת הנתבעת, חוסר תום ליבו של התובע זועק לשמיים כיוון שכלל לא פנה אל הנתבעת בטרם הגיש תביעתו.

עוד טוענת הנתבעת, כי היא לא מקבלת עובדים בדרך שתוארה על ידי התובע. עובד המבקש להתקבל לעבודה מתבקש להשאיר קורות חיים או פרטי התקשרות ובמידת הצורך, מנהל הנתבעת יוצר קשר עם העובד המבקש להתקבל לעבודה. ההחלטה היא של מנהל הנתבעת, מר אורי שהרבני.

לטענת הנתבעת, הנתבעת איננה מפלה בין גברים לנשים ומגוון התפקידים במסעדה מוצע לכולם. התנהלות התובע תוכננה על מנת "לצוד" מעסיקים המפלים בין עובדיהם ועולה ממנה ריח חריף של ניסיון תרמית ומרמה.

6.ביום 19.10.14 שב התובע אל הנתבעת בלוויית חברתו, נטע דוד, והתנהלה שיחה בין התובע, נטע דוד והעובדת לי אביב. השיחה הוקלטה ע"י התובע (להלן: "השיחה").

7.בשיחה נאמר לתובע כי "מלצרות זו לא אופציה לגברים" ולשאלת נטע השיבה הנציגה (לי אביב) כי "מלצריות תמיד מחפשים". לאחר השיחה לִי אביב ראיינה את נטע לצורך העסקתה.

8.לטענת הנתבעת, השיחה התנהלה בבדיחות הדעת ולי אביב לא דיווחה לנציגי הנתבעת על השיחה. התובע פנה לנתבעת רק על מנת להפילה בפח.

9.התובע הגיש תביעה נגד בית עסק אחר בעילה דומה כי סירבו להעסיקו בשל מינו.

עדויות:

שמענו את עדותו של התובע ואת עדותה של העדה מטעמו גב' נטע דוד.

מטעם הנתבעת העידו:

מר אורי שהרבני, בעל מניות ומנהל הנתבעת;

מר אדם כוכבי, אשר שימש כמלצר מיום 11.5.15 וכיום מנהל המסעדה;

גב' לי אביב, אשר עבדה בנתבעת מחודש 6/14 ועד לחודש 3/15.

הכרעה

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

    

   המסגרת הנורמטיבית:

    

   1. עקרון השוויון הינו עקרון יסוד חוקתי במשפט הישראלי. על המעסיק נאסר בין השאר להפלות את עובדיו מחמת מינם או גילם בקבלתם לעבודה, בתנאי עבודתם ובקידומם. על-פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 על המעסיק לנהוג בשוויון בין עובדיו:

       

      "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:

      (1)קבלה לעבודה;

      (2)תנאי עבודה;

      (3)קידום בעבודה;

      (4)הכשרה או השתלמות מקצועית;

      (5)פיטורים או פיצויי פיטורים;

      (6)הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה."

      (ס' 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988)

       

   2. נטל ההוכחה הראשוני מוטל על העובד המבקש לתבוע המעסיק:

       

      "בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

      (1)לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;"

      (ס' 9 (א) (1) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988)

       

      ובפסיקה נקבע:

       

      "על-כן הנטל הראשוני מונח על כתפי העובד אך משהעובד הביא ראשית ראיה, די בכך כדי להעביר את הנטל על כתפי המעביד" (דב"ע נו/3-129 שרון פלוטקין - אחים אייזנברג בע"מ פד"ע לג',481, 496).

       

      מן הכלל אל הפרט:

       

   3. נבחן להלן, האם הציג התובע ראשית ראיה להוכחת טענתו כי הנתבעת הפלתה אותו בקבלה לעבודה.

       

      א. פרסום מודעת דרושים בפייסבוק:

       

2. התובע הציג ראיות למכביר להתנהגות אפלייתית מצדה של הנתבעת או למצער בוודאי שהוצגה ראשית ראיה.

    

3. בן חנוכה, מבעלי הנתבעת, פרסם בדף הפייסבוק שלו בטרם פתיחת בית הקפה:

   "דרושות מלצריות למקום החדש שלנו בגבעתיים".

    

   עידן צוויג, בעל מניות בנתבעת, פרסם גם הוא בדף הפייסבוק שלו:

    

   "לבר-מסעדה החדש שלנו בגבעתיים דרושות מלצריות עם ניסיון! ראש טוב, חיוך כובש וכמובן רצון לעשות כסף. נא ליצור איתי קשר בפרטי".

    

   "לאורבן קיטשן דרושות מלצריות עם ניסיון. פרטי אצלי, שיהיה לנו אחלה יום".

    

   "אורבן קיטשן מחפש את המארחת הראשונה שלו עם מקסימום יופי ומינימום אופי. הדרישות לתפקיד: 5 יח' מתמטיקה ומעלה, ניסיון בהרמת צ'ייסרים למרחק, שיזוף שלא מבייש את Danit Greenberg והכי חשוב חיוך כובש שמייצג אותנו בכבוד. פרטי אצלי. שיהיה לנו יום קסום".

    

    

   ב. רשימת עובדים:

    

4. הנתבעת הציגה רשימה של עובדים ועובדות אולם התחוור כי רשימה זו איננה מדויקת, וזאת בלשון המעטה. כוכבי החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 11.5.15, לאחר הגשת התביעה, אולם הוא מופיע ברשימה שהוגשה לביה"ד שכביכול משקפת את רשימת העובדים לתקופה הרלוונטית לתביעה (עובד מספר 16).

    

5. מסקנתנו היא שלא ניתן להסתמך על הרשימה שהוגשה ע"י הנתבעת.

    

6. ברם, אף מאותה רשימה עולה כי מתוך 19 נותני שירות, 6 הם גברים כאשר ברור כי למצער אחד מתוכם לא עבד באותה תקופה:

    

   "ש. איך ההצהרה בתצהיר עולה בקנה אחד עם המציאות?

   ת. קודם כל בסעיף הזה זו כנראה אי הבנה. הסעיף הזה, וכפי שנתבקשתי, להציג מצבת עובדים עדכנית לתאריך שמוצג כאן בכתב התביעה, התבקשתי להציג את מצבת העובדים העדכנית לא לתאריך שהתובע הגיע ..."

   (עמ' 13 לפ' שורות 19-17 לעדות שהרבני)

    

7. אדם כוכבי, אשר שימש מלצר העיד (ס' 3 ו-5 לתצהיר כוכבי):

    

   "הנתבעת החלה להעסיק אותי בתאריך 11.5.2015 כמלצר.

   ...

   בתחילת תקופת העסקתי הייתי המלצר היחידי, אולם כעבור מספר ימים התקבל לעבודה מלצר נוסף." (ההדגשה לא במקור – א'ג'כ').

    

   קרי, חצי שנה לאחר הגשת התביעה היה כוכבי המלצר היחידי שעבד בנתבעת וברי כי באותה עת היו רק מלצריות שכן העסק היה פעיל ומצבת כוח האדם מעידה על כך.

    

8. הדרך היעילה והפשוטה להוכיח את טענות הנתבעת הייתה בהמצאת רשימת עובדי הנתבעת בתקופה הרלוונטית מאת המל"ל ברם הנתבעת בחרה שלא להציגו.

    

   ההקלטה:

    

9. פסיקת בתי הדין לעבודה קובעת כי הגשת הקלטה כראיה תיעשה באופן הבא (ראו לעניין זה ע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - דמיטרי מלי, ניתן ביום 9.12.10 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם סעיפים 13 -15):

    

   א.הגשת סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה;

    

   ב.הגשת תצהיר מאת מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועד ההקלטה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף;

    

   ג.כמו כן, רצוי לצרף תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך שהתמליל מקצועי ואמין, ומשקף את הנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. בנוסף לזאת, יש לצרף תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו.

    

10. התובע הקליט בעצמו את השיחה שניהל עם גב' לי אביב. אמנם לא הוגש סרט ההקלטה המקורי אולם הושמעה בפנינו ההקלטה. מההקלטה עולה כי נוהלה שיחה בין התובע ונטע דוד עם לי אביב שאופייה הוא סקסיסטי אם כי, נטע דוד עודדה את הגב' לי אביב לנהל שיחה בסגנון זה ונטע דוד הודתה כי גררה את לי אביב לשיחה:

     

    "ש. ב"כ הנתבעת השתמש בתיאור השיחה של משהו שניסית לומר דברים בעלי גוון מיני, כיצד היית מתארת את מהלך השיחה שהתנהלה?

    ת. קודם כל, אני חושבת שאני בתור חברה שהתקוממתי על מה שתומר תיאר לי הגעתי לשיחה הזאת ממקום שכן, רציתי לבדוק במה מדובר, אם באמת המקום הזה, מה שתומר סיפר לי זה נכון. בתור פמיניסטית אני מאמינה שלא צריך להפלות נשים או גברים. ברגע – וזה קרה ממש בראשית השיחה – שלי אמרה "פשוט לא יקרה" אני הייתי בשוק וכן, השיחה הזאת היא על נושא מגדרי ואני באמת מצטערת שהתנסחתי בצורה שבה התנסחתי, אבל... באמת לא הייתי מודעת שגם נקרא את זה. השיחה זרמה, לי ברגע שהעלתה את הנושא המגדרי זה נהיה מאוד בוטה. אין לי מה להגיד מעבר לזה."

    (עמ' 10 לפ' שורות 14-11 לעדות נטע דוד)

     

    "ש. בתמלול שעליו מתבסס התובע יש כל מיני היבטים שמרמזים דברים מיניים, האם חשבתם על תרחיש כזה מראש, הרי ידעת שהשיחה מוקלטת.

    ת. אני... זה מה שרציתי להגיד קודם. בכנות, תומר "זרק" לי שהוא יקליט שיחה, אני קראתי את התמליל והזדעזעתי, לא חשבתי שיגיע היום שנגיע לבית משפט ונעמוד פה ואני אצטרך להסביר את הדברים המזעזעים שאמרתי, בראש לא חשבתי באמת שתומר מקליט ולא הייתי מתנסחת כמו שאמרת אם הייתי מבינה שמקליטים אותי."

    (עמ' 9 לפ' שורות 27-22 לעדות נטע דוד).

     

11. דעתנו אינה נוחה משיחות כגון דא. אילו רק היה מדובר במלים בשיחת חולין שאין להן כל השלכות משפטיות, ניחא. אולם דיבורים מעין אלו יחד עם תוכן הפרסומים בפייסבוק מובילים למסקנה כי האווירה במקום הייתה סקסיסטית ומפלה.

     

12. בשיחה אומרת לי אביב מפורשות כי הנתבעת מבקשת להעסיק מלצריות ולא מלצרים:

     

    "תומר: מלצרות זו לא אופצייה לגברים?

    לי: מלצרות זו לא אופצייה לגברים. ו מה... למה אתה מחפש עבודה במלצרות עם הקורות חיים האלה? אפשר להבין? ...

    תומר: כי אני גר פה בגבעתיים, אני רוצה משהו קרוב, אז אין פה עבודות מאוד 'נוצצות'...

    לי: אהה סורי, פשוט זה לא יקרה..."

     

    "נטע: אבל אתם מחפשים כאילו... בנות מלצריות?

    לי: זה תמיד נשמח, במיוחד עכשיו שחוזרים ללימודים..."

     

13. לא נעלם מעינינו כי תשובת לי אביב ניתנה במענה לשאלתו של התובע אשר השתמש במילים "מלצרות זו לא אופציה לגברים". ברם, משפטים כגון אלו יש להוציא אף מהשיח הפרטי.

     

14. אולם גם אם לא נקבל את ההקלטה כראיה, ראינו לעיל כי באמתחתו של התובע די והותר ראיות להפלייתו ע"י הנתבעת בשל מינו.

     

    תום ליבו של התובע:

     

15. מחקירתו של התובע התחוור כי אכן חיפש עבודה ואין עסקינן בתובע אשר עובד בפועל ומחפש רק לכאורה עבודה. חודש לאחר האירוע מצא התובע עבודה כפי שנכתב בדו"ח המל"ל (12/14). יתכן שהתובע לא ביקש באמת ובתמים לעבוד אצל הנתבעת, אולם הנתבעת לא הצליחה להוכיח זאת.

     

16. אין ספק כי המפגש השני בין התובע לנתבעת נעשה לצורך ביסוס טענת האפליה. העובדה כי התובע לא הקליט את השיחה הראשונה מעידה כי התובע אכן בא בידיים נקיות ובתום לב אל הנתבעת. עם זאת ברור כי הפעם השנייה שהגיע התובע יחד עם חברתו, הייתה במטרה להקליט את השיחה ו"להפליל" את הנתבעת. בכך אין כדי להעלות או להוריד אלא שההקלטה נעשתה רק על מנת להוכיח את טענת התובע.

     

17. כמו כן העובדה כי נטע דוד נתנה את כתובתו של התובע לנתבעת לצורך יצירת קשר עמה, מעידה כי לא באמת ובתמים ביקשה נטע דוד לעבוד אצל הנתבעת, אלא שהיא הייתה רשת על מנת ללכוד את הנתבעת:

     

    "ש.היום כיף לא כ"כ מסתדר לי עם זה שחיפשת עבודה כמלצרית – באותו יום חיפשת עבודה כמלצרית?

    ת.בוא תתן לי להסביר והכול יהיה ברור.

    ש.חיפשת או לא ?"

    ת. לא." (עמ' 9 לפ' שורות 3-7 לעדות דוד)

     

    "ש.כשבקשו ממך להשאיר את פרטי ההתקשרות זו הכתובת שהצגת .

    ת.זו הכתובת שהצגתי, הצגתי את הכתובת של תומר בגלל שבכנות, לא חשבתי שנגיע למצב שהעסק יראיין אותי. אני הגעתי עם תומר בכלל..."

    (עמ' 8 לפ' שורות 7-9 לעדות דוד).

     

    אולם היא איננה מושא תיק זה.

     

18. האם גב' לי אביב היתה מוסמכת לקבל לעבודה? יתכן שלא, אבל ממארג הראיות עולה כי הנתבעת תרה אחרי מלצריות ולא מלצרים, כפי שהשתקף במודעות הדרושים ולאו דווקא מהשיחה שניהלה לי אביב עם התובע וחברתו, ושינוי המגמה בפרסום נעשה רק לאחר הגשת התביעה כאשר לפתע הפנייה הייתה אל נשים וגברים כאחד:

     

    "לאורבן קיטשן, בר מסעדה בגבעתיים, דרושים מלצרים/מלצריות עם ניסיון, חיוך רחב ועם הרבה רצון לעשות כסף..."

    "משפחת אורבן קיטשן מתרחבת, ומחפשת אותכם, ברמנים/ברמניות/מלצרים/מלצריות/טבחים/ טבחיות. ניסיון חובה וכמובן שגם חיוך, ויש אפילו בונוסים למי שידע לרקוד סמבה...".

    "צוות העובדים גדל ואנחנו מגייסים עובדים חדשים! אורבן קיטשן הבר מסעדה הכי שווה בעיר ריענן את התפריט ולכן דרושים עובדים לעבודה במשמרות נוחות, באווירה מעולה. מנהלי משמרת בעלי ניסיון, טבחים בעלי ניסיון, מלצרים/יות, עובדי ניקיון למשמרות ערב, עבודה בכל ימי השבוע. צרו קשר...". (ראו נספח ג' לתצהירי הנתבעת)

     

19. קרי, הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה כי לא תרה אחרי מלצרית. נהפוך הוא, השינוי שחל בניסוח המודעות מעיד על חוסר תום לב של הנתבעת, שכן הדבר נעשה לאחר הגשת התביעה.

     

20. נציין כי טענתה של הנתבעת כי התובע לא התקבל לעבודה בשל חוסר ניסיונו כמלצר, אין לה כל תשתית עובדתית בראיות. אכן בחלק מפרסום מודעות הדרושים נכתב כי נדרש ניסיון ממלצריות אולם אין מדובר בניסיון אמיתי אלא כפי שנכתב במודעה: "ניסיון בהרמת צ'ייסרים למרחק" (ככל הנראה על דרך ההלצה).

     

21. זאת ועוד, התובעת לא הציבה את הניסיון כתנאי לקבלה לעבודה בזמן אמת, לי אביב לא טענה בשיחה המוקלטת כי אפשרות העסקת התובע נדחתה בשל היעדר ניסיון. בניגוד לתובע חברתו נטע רואיינה מיד לתפקיד מלצרות, עוד לפני שנשאלה לניסיונה, ללא הצבת הניסיון כתנאי סף.

     

     

    סיכום:

     

22. הנתבעת לא קיבלה את התובע לעבודה בשל מינו ובכך הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הנתבעת בחרה להעסיק מלצריות בלבד. בהעסקת מלצריות בלבד פגעה הנתבעת פגיעה כפולה בגברים: ראשית, פגיעה בגברים אשר לא הועסקו אצלה. שנית, המסר הסקסיסטי של הנתבעת כי על נשים לעבוד כמלצריות ושימור הסטריאוטיפ של נשים וייעודן לעבודה מסוג מסוים.

     

    אב"ד, השופטת ד"ר אריאלה גילצר –כץ:

     

23. לוּ תשמע דעתי, התביעה תתקבל והנתבעת תשלם לתובע 15,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

     

    נציג הציבור מר גיל אלוני:

     

24. קראתי בעיון את פסק דינה של כבוד השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ. הנני מסכים עם התוצאה המשפטית שאליה הגיעה. ברם, חושב אני, כי כפי שיפורט להלן, כי מכלול האירועים מביא אותי לתוצאה שונה.

     

25. מכללא אני למד שהתובע, שאינו קטלא קניא והינו בחור מתוחכם, הגיע אל הנתבעת בפעם השנייה, לאחר שנאמר לו בפעם הראשונה כי לא מחפשים גברים לעבודה כמלצרים, על מנת למשוך את גב' לי אביב ולגרור אותה בלשונה, ועולה הרושם כי הגעתו השנייה הייתה למען ביסוס תביעה זו על דרך הקלטת גב' אביב.

     

26. כעולה מכתבי הטענות ומעדות התובע זו אינה הפעם הראשונה שהתובע עושה שימוש בחוק שיוויון הזדמניות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן-החוק), כנגד אי העסקתו כמלצר במסעדה. לית מאן דפליג כי חוקים חוקקו על מנת שינהגו על פיהם, אך התחושה העולה, כי מכללא ישנו פה שימוש לא נכון בחוק כאשר התופעה הזו חוזרת על עצמה, וראה לעניין זה ס"ע 1858-11-14 תומר שחל – נלסון 33 גבעתיים.

     

27. עובד המגיע לדרוש עבודה עליו לנהוג על פי חובת האמון המוגברת בדיני עבודה, משמע עליו לבוא בתום לב ובניקיון כפיים. לא מצאנו בהתנהגותו של התובע כי הפגישה השנייה עומדת במבחן חובת האמון המוגברת של תום לב וניקיון כפיים. לא זו אף זו הגדיל התובע ולא פנה טרם הגשת התביעה אל הנתבעת לברר את עניינו.

     

28. אמנם נטל ההוכחה נח על כתפי הנתבעת לאור ראשית הראיה שהביא התובע, אך עסקינן בתובע אשר אינו בעל ניסיון במקצוע המלצרות, על אף אמירתו כי לא נדרש ניסיון לשם העסקה כמלצר. אשר זמן קצר לאחר הסירוב ,לכאורה, של הנתבעת מצא עבודה בתחום אחר. אשר לאור מיומנותו והשכלתו ואף ללא כך, מתוך מושכלות ראשונים, אמור לברר מי הגורם המוסמך לצורך קבלת החלטה בעניינו, מה עוד שהגב' לי אביב מצהירה כי אין זה בסמכותה (סעיף 4 לתצהיר גב' אביב).

     

29. מן המקובץ עולה, כי אכן הנתבעת לא הרימה את הנטל כי לא הפרה את החוק, ומאידך גיסא התובע לא נהג בתום לב בכל הקשור לדיני עבודה ובכלל, אשר על כן אאמץ את העיקרון המובא מדיני עשיית עושר ולא במשפט, "זה נהנה וזה לא חסר".

     

30. לאור האמור לעיל, לוּ תשמע דעתי הייתי מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק שיוויון הזדמנויות, התשמ"ח-1988.

     

     

    נציג הציבור, מר איסר באומל:

     

    אני מצטרף לעמדתו של נציג הציבור ד"ר גיל אלוני.

     

     

    סוף דבר:

     

31. הוחלט כאמור בפסק דינו של נציג הציבור מר גיל אלוני אליה הצטרף נציג הציבור מר איסר באומל כנגד דעתה החולקת של אב"ד כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ.

     

32. הנתבעת תשלם לתובע סך של 1,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

     

33. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ וסך של 500 ₪ בגין הוצאות משפט.

     

    זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

     

    ניתן היום, ‏כ"א אב תשע"ז (‏13 אוגוסט 2017), בהעדר ויישלח אליהם.

     

    מר איסר באומל נציג ציבור (עובדים)		ד"ר אריאלה גילצר-כץ, שופטת סגנית נשיאה		מר גיל אלוני, נציג ציבור (מעסיקים)

     

     

    קלדנים: דנה ח. / אסף כהן