התביעה דנן עניינה בסרובה של המדינה ליתן "אישור שקילות" לתוארו של התובע, שהינו שוטר משטרת ישראל, ואשר רכש תואר ראשון מאוניברסיטת לטביה בישראל. אישור השקילות היה מאפשר, אילו ניתן, הטבות מקצועיות שונות ובראשן- תוספת שכר. הנתבע 2 (להלן –הגף) מסרב ליתן אישור שקילות לתואר הלטבי מהנימוקים שיפורטו להלן, ומכאן התביעה.
העיסוק בפרשייה זו, שכונתה גם "פרשת לטביה", כבר שחק מקלדות במערכת החקירה והמשפט בישראל, והעמיד מספר רב של פסקי דין, הן של בית המשפט העליון [בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק], והן של ערכאות שיפוטיות נוספות, פליליות ואזרחיות כאחד.
לתובעים ולתובעות בהליכים אלו השתלשלות עניינים עובדתית ומשפטית דומה [אף כי לא זהה]. השתלשלות העניינים המלאה פורטה במספר פסקי דין של בית דין זה [ראו למשל סע"ש 23845-11-15 עמר נ. שרות בתי הסוהר. ניתן ביום 9.3.16; להלן- עניין עמר], ונביא להלן את תמציתה.
2.השתלשלות העניינים עובר להגשת התביעה:
א.בשנת 1996 החלה אוניברסיטת לטביה לפעול בישראל, ואפשרה לימודים לקבלת תואר אקדמי בשיטת הלמידה מרחוק. יובהר כי מבחינת הדין שהיה נוהג באותה העת "לימודים מרחוק" לא היו טעונים אישור של המועצה להשכלה גבוהה, מה שאין כן בהקמת שלוחה ישראלית של מוסד אקדמי זר. האוניברסיטה הלטבית פעלה, באופן פורמאלי, רק על דרך הלימוד מרחוק ולא בדרך של הקמת שלוחה ישראלית נפרדת כמשמעו של מונח זה בדין הישראלי. עם זאת, למען הנוחות ואחדות המונחים, נכנה מעתה את הפעילות האקדמית הלטבית בישראל כ"שלוחה".
ב.כאמור, במועד פתיחתה של השלוחה, לא נדרש היתר המועצה להשכלה גבוהה [להלן- מל"ג] לשם קיום פעילות אקדמית "מרחוק" של אוניברסיטאות זרות מחו"ל בישראל, וממילא גם לא ניתן כזה. עם פתיחתה, קיבלה השלוחה אישור וולונטרי של המל"ג להפעיל לימודים מרחוק, שאינו מהווה היתר מל"ג, והשלוחה נדרשה להבהיר זאת בפרסומיה. עם זאת, בחוזר שהוציא הגף ביום 12.11.1997, תחת הכותרת "כללים להערכת תואר" (נספח א' לסיכומי התובע), שעניינו אישורי "שקילות תארים" דוגמת אלו שהם נשוא ההליך, נדרש כי המוסד הלימודי יציג רישיון מל"ג כתנאי מקדמי להערכת התואר הנלמד לשם מתן אישור השקילות.
ג.ביום 2.3.1998 נתן גם משרד החינוך לשלוחה "אישור פעולה" ללימודים מרחוק.
ד.ביום 20.4.1999 הגישה השלוחה למל"ג בקשה לקבלת רישיון, וזאת בעקבות תיקון לחוק המועצה להשכלה גבוהה שדרש ממנה לראשונה לעשות כן, כתנאי להמשך פעילותה. משנדרשה השלוחה לעבור ביקורת של המל"ג, החליטה למשוך את בקשתה לרישיון ולפיכך אסר המל"ג לרשום בה סטודנטים חדשים ללימודים, אך אישר לסטודנטים שכבר החלו בלימודיהם, לסיימם.
ה.בשנת 2001 הופסק מתן אישורי השקילות לבוגרי השלוחה, עד לסיום חקירת המשטרה שנפתחה בעניינם. על החלטה זו הוגשה עתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 4512/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר ו-8 אח' נ' משרד החינוך הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל ואח'). בפסק הדין נדרשה המדינה לקבל החלטה בדבר הבקשות התלויות ועומדות למתן אישורי שקילות לתארים שניתנו בשלוחה עד ליום 1.10.02.
ו.ביום 20.3.03 החליטה המדינה שלא להכיר בתארים שניתנו כאמור, וזאת מבלי שנערכה בדיקה אישית של כל אחד מהתלמידים. על החלטה זו הוגשה עתירה נוספת לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"צ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; להלן –מוסטקי הראשון). בפסק דינו, קבע בית המשפט העליון כי על המדינה לבדוק כל מקרה לגופו, בטרם החלטה.
ז. נוכח האמור, החלו הנתבעים לערוך בדיקה פרטנית של כל תלמיד לגופו ולידיעותיו, בין היתר באמצעות ראיונות לבוגרי השלוחה במטרה לבחון האם הם זכאים לקבל אישור שקילות. הליכים אלו נדונו בבג"צ 4573/05 מוסטקי נ' משרד החינוך והתרבות ואח' (ניתן ביום 27.5.2007, להלן –מוסטקי השני) וכן בבג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך (ניתן ביום 15.9.09, להלן – עניין בן שמעון). בית המשפט העליון אישר את הליכי הבדיקה שבהם נקטה המדינה, לרבות את הראיונות האישיים, ואף קבע כי אין מקום להידרש לטענה כאילו על המדינה לערוך לעותרים מסויימים ראיון חוזר [לחלק מהתובעים נערך ראיון יחיד, ולחלקם האחר- שניים]. עוד נקבע כי אין פגם בכך שהמדינה כללה בראיונות שאלות לגבי חומר הלימודים. כפי שנראה בהמשך, חלק ניכר מסיכומי התובעים מוקדש לנושא כשרותו של הליך הבדיקה בו נקטה המדינה, אף שעל פניו מדובר בעניין שכבר הוכרע, כאמור, כעמדת המדינה.
ח.ביום 6.9.11 החליט בית דין זה כי התביעות בהליך שאוחד, תוכרענה על פי סיכומים בכתב [ההחלטה אושרה גם על ידי בית הדין הארצי (בר"ע 44860-09-11 מיום 24.1.12)], ובחלק מהתיקים כבר ניתנו פסקי דין במאוחד. בתיק זה הגיעו הסיכומים במועד מאוחר יותר, ולכן פסקנו בו בנפרד.
3.עיקר העובדות הרלוונטיות בענייננו:
א.התובע למד לתואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה, אגב עבודתו במשטרת ישראל. התובע ביקש "אישור שקילות" לתואר שרכש.
ב.התובע נדרש להעביר לגף תשובות לשאלון ותצהיר אודות אמיתות הפרטים והמסמכים שמסר לגף בבקשתו להערכת התואר. התובע השיב על השאלון באופן חלקי בלבד.
ג.לתובע נערך ראיון בחודש ינואר 2005 במסגרתו הוצגו לו שאלות בדבר חומר הלימודים והעבודות שהוגשו במהלכם, וכן שאלות בעלות אופי טכני (טופס סיכום ההליך בעניינו צורף כנספח ג' בסיכומי התובע).
הראיון שנערך לתובע עורר מספר תהיות שיפורטו להלן, הן בנוגע להיכרותו של התובע עם חומר הלימוד והן בנוגע לעבודת הגמר שהגיש. הסבריו של התובע בעניין זה לא הניחו את דעת הגף, והביאו את הגף למסקנה כי אין ליתן את אישור השקילות המבוקש.