1.זוהי תביעה לתשלום הפרשי עמלת מכירות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין אי מיצוי ימי חופשה, פיצויי פיטורים, הפרשים בגין תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין היעדר שימוע.
בכתב התביעה תבע התובע פיצוי גם בגין הפרשי תגמולים לקרן הפנסיה, הפסד תשואה מקרנות הפנסיה, החזר מס הכנסה בגין ניכוי מס ביתר מסך הפיצויים ששולמו לו על-ידי חברות הביטוח והפרשי פיצויי פיטורים. התובע זנח עילות תביעה אלה בסיכומיו ולפיכך לא נדרש אליהן.
עוד תבע התובע פיצוי מוגדל בגין תלושי שכר שהוצאו לו ואשר אינם עומדים בדרישות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. ואולם, התובע לא פירט מהם הליקויים אשר, לשיטתו, נפלו בתלושים ולא כימת את תביעתו בגין עילה זו. מטעמים אלה נדחית הטענה כבר בשלב זה.
ואלו העובדות הצריכות לענייננו:
2.הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת, בין היתר, בתחום פינוי עשן במבנים- פינוי עשן טבעי ופינוי עשן מאולץ (להלן- החברה או הנתבעת).
3.התובע הועסק בנתבעת מחודש 7/2007 ועד לחודש 3/2011.
4.בראשית העסקתו, עבד התובע במחלקת שחרור עשן טבעי ולאחר מספר חודשים עבר למחלקת שחרור עשן מאולץ. הממונה הישיר של התובע היה, בתחילה, מר ירמי (להלן- מר ירמי) ובהמשך מר גיא כספי (להלן- מר כספי) אשר משמשים שניהם כמנהלי אגפים במחלקת שחרור עשן. בנוסף, היה התובע כפוף בעבודתו למר יעקב (עקול) ניסימוב (להלן- מר ניסימוב) שהינו אחד מבעלי החברה ובעל השליטה בה.
5.ביום 3.07.2007 נחתם בין התובע לנתבעת הסכם עבודה (להלן- הסכם ההעסקה הראשון). על-פי הסכם זה, מונה התובע לתפקיד מקדם מכירות ומנהל אזור בנתבעת.
6.התובע הועסק במשרה מלאה, ועבד ככלל 5 ימים בשבוע, למעט במקרים חריגים. בהסכם ההעסקה הראשון אין הגדרה של שעות העבודה של התובע.
7.בהתאם להסכם, שכר התובע עמד על 8,000 ₪, בתוספת עמלה בשיעור 3% ממכירות שביצע.
הצדדים חלוקים בשאלה האם העמלה לה זכאי התובע נגזרת מסכום המכירה או מהסכום הסופי שנקבע לכל פרויקט, וכן בשאלה מהו המועד בו זכאי התובע לתשלום עמלת המכירות. מחלוקות אלו ידונו להלן במסגרת הכרעת הדין.
בתחילה, טען התובע כי שווי הפרויקט ממנויש לגזור את עמלת המכירות המגיעה לו כולל את המע"מ ששולם לחברה בגין כל מכירה ומכירה. התובע חזר בו מטענתו זו במסגרת הסיכומים ולפיכך שווי הפרויקטים אליו נתייחס בהמשך לא יכלול את רכיב המע"מ.
8.לטענת התובע, בד בבד עם החתימה על הסכם ההעסקה הראשון הבטיח לו מר ירמי שבמידה ויעבוד לשביעות רצון הממונים עליו, יועלה שכרו בחלוף 3 חודשים ל-10,000 ₪. הנתבעת לא פעלה בהתאם לסיכום הנ"ל ובפועל שכרו הועלה רק לאחר 3 שנים [בקירוב].
התובע לא הציג כל ראיה או ראשית ראיה ממנה ניתן ללמוד על סיכום כזה בינו לבין מר ירמי ואשר נעשה, לדבריו, על-פה. התובע גם לא הוכיח שפנה בעניין ההעלאה שלא בוצעה למר ירמי או למר כספי. התובע לא זימן את מר ירמי לעדות מטעמו ולא סיפק הסבר מדוע נמנע מלעשות כן. בנסיבות אלה, יש לזקוף את אי זימונו של מר ירמי לעדות- לחובת התובע. זאת, בהתאם להלכה הפסוקה לפיה כאשר נמנע בעל דין מהבאת ראיה רלוונטית המצויה בהישג ידו, בהיעדר הסבר סביר, המסקנה המתבקשת היא כי לו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו ולכן ניתן לזקוף אותה לחובתו.
9.בחודש 4/2010, בחלוף כ-3 שנים מתחילת העסקתו של התובע, הועלה שכרו ל-10,000 ₪.
לטענת הנתבעת, ההעלאה בשכר בוצעה לכלל סוכני המכירות, ובמקביל הוחלט על הפחתת שיעור עמלת המכירות ל-1.5%.
התובע טען בתצהירו כי הייתה, אומנם, כוונה להפחית את שיעור עמלת המכירות שלו ל-1.5% כטענת הנתבעת, אך הוא לא הסכים לשינוי ולא חתם על הסכם העסקה חדש כפי שעשו יתר העובדים. טענה זו בדבר קיומו של הסכם העסקה חדש המעגן את התנאים החדשים נטענה, לראשונה, בעדות התובע ואינה תואמת את גרסתו בכתב התביעה ובתצהירו. מה גם, שבהתאם לעדותו של מר כספי, שהייתה מהימנה עלינו, הסכמים כאמור, המעגנים את תנאי ההעסקה החדשים לא נחתמו. מכל מקום, מעדות התובע עולה בבירור כי הוא היה מודע להפחתת שיעור העמלה ולעובדה כי השכר ובתנאי עמלות חל גם על אנשי מכירות אחרים.
בנסיבות אלה, לא ברור מדוע התובע לא פנה לממונים עליו כדי לברר מדוע הוחל השינוי גם עליו, כשלטענתו, סוכם עמו שתנאי העסקתו לא ישתנו. העובדה שהתובע לא פעל להשבת תנאי העסקתו המקוריים על כנם, עולה גם מעדותו של מר כספי. אכן, העובדה ששיעור עמלת המכירות הופחת לצד העלאת שכר היסוד לא עולה בבירור מתלושי השכר, ואולם- עצם העובדה שההעלאה בוצעה בד בבד עם ההעלאה ליתר הסוכנים להם הופחתה עמלת המכירות כעסקת חבילה, מחייבת כי התובע יפעל לוודא שלא פגעו בתנאי העסקתו. כאמור לעיל, התובע לא הוכיח שפעל כדי למנוע זאת.
כך או כך, משעה שהתובע היה מודע לשינוי בשיעור עמלת המכירות ומשעה שהתובע לא פעל באופן אקטיבי כדי למנוע את השינוי באמצעות האפשרויות שעמדו לרשותו (הגשת תביעה או התפטרות) במשך תקופה ממושכת והתביעה הוגשה רק בחודש מאי 2012 למעלה משנה ממועד סיום יחסי העבודה, המסקנה המתבקשת היא שהתובע הסכים לשינוי בשכרו על דרך ההתנהגות.
10.ביום 7.10.2010 התקיימה פגישה בין התובע למר כספי, בסיומה ניתנה החלטה בדבר סיום עבודתו של התובע בחברה. לטענת הנתבעת, בפגישה זו נערך לתובע שימוע בטרם פיטורים לתובע וזאת מחמת אי התאמה לתפקיד.
11.בהמשך, לאחר שמר כספי קיים התייעצות נוספת עם מר ניסימוב, החליטו הצדדים להמשיך את יחסי העבודה וחתמו על הסכם העסקה חדש (להלן- הסכם ההעסקה השני). על-פי הסכם ההעסקה השני, שכר היסוד של התובע הופחת ל- 3,000ש"ח ושיעור עמלת המכירות הועלה ל-3.25% [עד סכום מכירות מקסימאלי של 400,000 ₪ לשנה]. במידה והתובע עבר את רף המכירות השנתי שנקבע [401,000 ₪ ומעלה] הוא קיבל עמלה של 1.5% בגין כל מכירה נוספת.
בחקירתו הנגדית הודה התובע בתוקפו של ההסכם. טענות התובע לאיום וכפייה שהופעלו עליו כדי שיחתום על ההסכם לא הוכחו ולו בראשית ראיה ועל כן הן נדחות. כך גם, לא הוכחו כלל טענות התובע לפיהן במידה והתובע יגיע ליעד מכירות של מיליון ₪ בתוך חודשיים יוחזרו תנאי העסקתו הקודמים (שכר בסיס בסך של 10,000 ₪ ועמלת מכירות בשיעור של 3%).
12.לגבי חלק מהפרויקטים התבקש התובע לבצע עבודת ליווי לפרויקט, וזאת בנוסף לביצוע המכירה עצמה. במסגרת תפקידו זה נדרש, בין היתר, לעמוד בקשר עם הלקוח, לעדכן את לוחות הזמנים, להשתתף בישיבות לפי צורך ולפתור בעיות שהתעוררו. בגין עבודת הליווי התובע היה זכאי לתשלום עמלה נוספת המכונה עמלת ליווי בשיעור 1.5%.
13.לאורך מרבית תקופת עבודתו בנתבעת שולמו לתובע עמלות חודשיות בסכומים קבועים על פני תקופה, שכונו בתלוש השכר "פרמיה" או פרמיה קבועה". סך כל התשלומים שקיבל התובע בתקופת עבודתו בחברה בגין עמלה ממכירות עמד על 177,520 ₪.
במהלך תקופה קצרה מתוך תקופת עבודתו של התובע, כשרישיונו נשלל, הועסקה אשתו בחברה ושימשה לו כנהגת [1-3/2009]. בתקופה זו שולמה עמלת המכירות לאשת התובע והיא כלולה בסך האמור לעיל.
14.אשתו של התובע אושפזה בבית-החולים בתקופה שמיום 6.02.2011 ועד ליום 13.02.2011, בהיותה בהיריון. התובע נעדר מהעבודה בתקופה שמיום 3.02.2011 ועד ליום 20.02.2011.
15.ביום 21.02.2011, שב התובע לעבודה ונקרא לשיחה בחדרו של מר כספי. בהמשך אותו היום נמסרה לתובע הודעת פיטורין בכתב והודע לו על סיום עבודתו ממועד זה ואילך. מועד כניסת סיום יחסי העבודה לתוקף נקבע למועד שלאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת [21.03.2011].
16.בסמוך לאחר החתימה על הסכם ההעסקה השני רכשה החברה עבור התובע ולבקשתו 2 מכשירים סלולאריים מסוג IPHONE. לאחר סיום העבודה הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה התובע ימשיך להחזיק במכשירים, אך יישא בתשלום ההוצאות בגינם.
התובע השיב לנתבעת את שני המכשירים בחודש 11/2013.
17.על יחסי העבודה בין הצדדים חל צו ההרחבה בענף המתכת והאלקטרוניקה משנת 1983 [לנוכח טענת הנתבעת שלא נסתרה לפיה היא מעסיקה למעלה מ-20 עובדים] (להלן- צו ההרחבה בתעשייה). אמנם, התובע טען לתחולת צו ההרחבה הענפי משנת 2004 החל על מעסיק של עד 20 עובדים ואולם בהתחשב בעובדה שצווי הרחבה והסכמים קיבוציים כלליים הם בגדר ידיעה שיפוטית, ובפרט משהנתבעת עצמה התייחסה בכתב ההגנה לטענות הנוגעות לחלות צו ההרחבה הנ"ל, אנו קובעים שעל היחסים שבין הצדדים חל צו ההרחבה המאוזכר ברישא לסעיף זה לעיל.
18.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמו של מר כספי. המצהירים נחקרו בפנינו בחקירות נגדיות.
הכרעת הדין
הפרויקטים שהתובע מכר במסגרת עבודתו בחברה
19.עיקר המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נסובה סביב הסכום לו זכאי התובע בגין עמלת המכירות עבור כל תקופת עבודתו. המחלוקת הנובעת, בין היתר, מהיעדר הסכמה לגבי היקף הפרויקטים שבוצעו על-ידי התובע ומועדיהם.
20.מחלוקות נוספות שעניינן בזכאות התובע לעמלות ממכירה עסקו בשאלות הבאות: האם עמלת המכירות של התובע נגזרת משיעור העסקה ביום המכירה, או מהסכום המופיע בחוזה שנחתם, בסופו של יום, בין הלקוח הנדון לבין הנתבעת; ומהו המועד בו על הנתבעת לשלם לתובע את העמלה על כל המכירה במלואה, האם במועד בו מועבר התשלום הראשון על-ידי הלקוח- כטענת התובע, או בד בבד עם כל תשלום ותשלום, כטענת הנתבעת.
על שאלות אלו להתברר, בראש ובראשונה, לאור הסכמי ההעסקה הקובעים את תנאי העסקתו של התובע בחברה.
21.הסכמי ההעסקה הם חוזים לכל דבר ועניין וחלים לגביהם הכללים הנהוגים לעניין פרשנות חוזים. ככלל, יפורש חוזה בהתאם לאומד דעת הצדדים הנלמדת, קודם כל, מלשון החוזה ואף מתכליתו. עמד על כך בית-הדין הארצי בע"ע (ארצי) 12253-05-11 אוניברסיטת חיפה - פרופ' גולדשטיין (פורסם בנבו, ניתן ביום 19.03.2014) (להלן- עניין גולדשטיין):
"41.הלכה היא, כי הסכם יפורש על פי אומד דעת הצדדים כאשר הנחת היסוד היא שהצדדים רצו לקיימו (סעיף 25(ב) לחוק החוזים) וכי רצונם משתקף בעיקר, אם כי לא רק, בלשון החוזה. עם זאת, כללי פרשנות חוזים כוללים בחובם בחינה של לשון החוזה בד בבד עם תכלית החוזה וכלשונו של בית המשפט העליון בפרשת דלק-
"במסגרת בחינת הכללים הפרשניים הראויים למוסד חוזי ספציפי, נבחנת גם תכליתו הייחודית של המוסד החוזי" (עא 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום, [פורסם בנבו] ניתן ביום 6.6.13).
ובהמשך-
"מכאן, שבבואנו לבחון את היחס שבין לשון החוזה לבין נסיבות כריתתו, ואת המשקל שינתן לנסיבות כאשר לשון החוזה ברורה ואינה משתמשת לשני פנים, עלינו לבחון את מאפייני המוסד החוזי בשני מישורים. ראשית, עלינו לבחון האם המוסד החוזי משקף תכליות יחודית (כגון ערך העבודה בחוזה העבודה) המצדיקות מתן משקל מוגבר לנסיבות החוזה. שנית, עלינו לבחון האם מערכת היחסים שבין הצדדים לחוזה כי כזו המעוררת באופן מובנה חשש שיהיה פער בין לשון החוזה לבין אומד דעת הצדדים. ככל שמצוי צד אחד לחוזה בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך נטה לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, ולשאלה האם לשון החוזה משקפת באמת את כוונת הצדדים, או שהיא נובעת מיתרונו היחסי של צד אחד על האחר. (פרשת דלק, פס' 17 לחוות דעתו של השופט ג'ובראן (דעת הרוב)).
42. גם פסיקת בית-דין זה קובעת כי הסכם יפורש על-פי אומד דעתם של הצדדים וכי מקום שאומד דעתם של הצדדים אינו עולה מההסכם עצמו, יתייחס בית הדין לנסיבות העניין (בג"ץ 306/86 מדינת ישראל - בית הדין הארצי ובניטה, פ"ד מא(2) 639; דב"ע מט/3-15 תמר בשיסט - קרית אתא, [פורסם בנבו] פד"ע כא(1) 221 (1990); דב"ע מח/22-4 ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע יט 461; ע"ע (ארצי) 1308/04 שרגא קריגל - רשות הנמלים והרכבות, [פורסם בנבו] ניתן ביום 11.7.06)".
22.להלן נבחן את לשון ההסכמים שנחתמו בעניינו של התובע.
סעיף 10 להסכם ההעסקה הראשון קובע כדלקמן:
"בגין מכירות יקבל א. עמלה של 3% (שלושה אחוז) אותה ביצע לאחר גביית התשלום בפועל" (ההדגשות שלי- א.ר).
סעיף 3 להסכם ההעסקה השני הדן בנושא "משכורת ותנאים" קובע כי עמלתהמכירות המשולמת לתובע תחושב על בסיס שנתי, ולא חודשי- בכפוף למכירותשביצע מדי חודש בחודשו.
לטעמנו, מנוסח ההסכמים הנ"ל, ובפרט מנוסחו של סעיף 10 להסכם ההעסקה הראשון, ניתן ללמוד על כוונה ליצור מתאם בין התשלום המשולם לנתבעת על-ידי הלקוחות לבין עמלת המכירות המשולמת לאיש המכירות שביצע אותה- וזאת הן לעניין שיעור העסקה והעמלה, והן לעניין מועד התשלום. מנוסח הסעיף הקובע כי העמלה תשולם "לאחר גביית התשלום בפועל", אנו למדים כי עמלת המכירות תשולם במלואה רק לאחר העברת התשלום לחברה ולא קודם לכן. עם זאת, ובכדי שהתובע לא יימצא חסר עד שתגיע עת התשלום, העבירה לו הנתבעת סכומים שונים בשיעורים קבועים לאורך כל תקופת עבודתו כאשר ההתחשבנות הסופית נעשתה בהמשך ובהתאם לתשלום שהעבירו הלקוחות בכל עסקה ועסקה- בקיזוז סכום העמלה שכבר שולם. על התחשבנות זו אנו למדים גם מס' 3 להסכם ההעסקה השני הקובע כי חישוב עמלת המכירות יבוצע באופן שנתי ולא מדי חודש בחודשו. מה גם, שעשויים להתבצע שינויים בהרכב העסקה ממועד סגירתה ועד להשלמתה. מטעמים דומים, אנו סבורים כי על עמלת המכירות להשתלם בהתאם לעסקה שנסגרה בין הלקוח לחברה בסופו של יום ולא בהתאם למכירה שנעשתה מול איש המכירות בתחילת הדרך. יוטעם ויודגש, כי פרשנות זו אף שהפחיתה, לעיתים, מעמלת המכירות לה היה זכאי התובע, היטיבה עמו בפעמים אחרות- ולכן, בסיכומו של דבר, התובע לא יצא נפסד. עמד על כך מר כספי בעדותו בבית-הדין.
אשר על כן, במחלוקות הנ"ל שנתגלעו בין הצדדים לעניין פרשנות הסכמי ההעסקה שביניהם, אנו מקבלים את גרסת הנתבעת.
23.עתה נבחן מה שיעור עמלת המכירות המגיעה לתובע בגין כל תקופת עבודתו בחברה. תחילה, נפרט מהן הטבלאות עליהן הסתמכנו בהכרעתנו, וכדלקמן:
23.1טבלה מחודש 6/2011 (להלן- טבלת 6/2011)- טבלה זו מפרטת את הפרויקטים בהם היה התובע מעורב במהלך תקופת עבודתו בחברה. בטבלה זו מפורטים גם התשלומים ששולמו לנתבעת עד לאותו מועד בגין כל עסקה ועסקה ושיעור העמלות המגיע לתובע בהתאם למועד העסקה.
23.2טבלה מחודש 1/2012 (להלן- טבלת 1/2012)- טבלה אשר הועברה לתובע בטרם הגשת התביעה. טבלה זו מחולקת ל-3 חלקים בהתאם לתנאי העסקתו של התובע בתקופות השונות. כמו כן, מפורטים התקבולים שקיבלה הנתבעת בגין הפרויקטים השונים.
23.3טבלה מחודש 3/2013 אותה מכנה התובע "טבלת גלמס" (להלן- טבלת 3/2013)- בטבלה זו התייחסה הנתבעת לפרויקטים המופיעים ברשימתו של התובע בכתב התביעה. לטבלה זו נוספו פרויקטים נוספים שלא הופיעו בטבלאות הקודמות, ובנוסף ישנה התייחסות לפרויקטים שהופיעו בטבלאות התובע בכתב התביעה אך לשיטת הנתבעת לא היה מעורב בהם.
23.4טבלה מחודש 11/2013 (להלן- טבלת 11/2013)- טבלה זו היא טבלה תקבולים המשייכת פרויקטים אותם ביצעה הנתבעת לאיש המכירות שאחראי עליה- ומכאן כי כלל הפרויקטים המצוינים בה אכן התבצעו בפועל. טבלה זו כוללת רק פרויקטים שהתבצעו בשנים 2010-2011.
23.5טבלה מחודש 1/2014 (להלן- טבלת המכירות)- טבלה זו מציינת מכירות שיצאו לפועל ושבוצעו על-ידי אנשי המכירות של הנתבעת בשנים 2007-2011 ועד חצי שנה לאחר סיום עבודתו של התובע. לנוכח העובדה כי ממועד ביצוע המכירה ועד למועד ביצועה בפועל, התבצעו, לא אחת, שינויים בפרטי המכירה עצמה- לא ניתן לראות בסכומי המכירה המצוינים בטבלה זו ככאלה המשקפים את שווי הפרויקט. כך למשל, פרויקט "אור ירח שמחות" מופיע בטבלה זו כפרויקט ששוויו 60,000 ₪ למרות שבפועל שוויו עלה ל-74,000 ₪ כעולה מטבלת 3/2013.
מאחר שגם התובע הסתמך בכתבי הטענות על טבלאות אלה שהמציאה הנתבעת, ואף שאין הן חפות מליקויים ואף ישנן סתירות נקודתיות ביחס לנתונים ספציפיים- מצאנו לנכון להסתמך עליהן בהכרעתנו.
24.אומנם, הנתבעת התייחסה מראשית ההליך ועד לסיומו לטבלת 3/2013 כטבלה המשקפת את עמלת המכירות המגיעה לתובע- ולפיה הנתבעת חבה לתובע 50,216 ₪ נוספים בגין עמלת המכירות. ואולם, בטבלה זו נפלו אי דיוקים ופרויקטים רבים לגביהם צוין שהתובע לא היה מעורב בביצועם שויכו בטבלת 11/2013 לתובע, כגון- בסר 3, נבו בית וגן בניין D, מגדל מושבה, עיוש יבנה מרתף, ספייס B, נווה גן- מגרש 304, בית צרפת, אם המושבות 211.
בנוסף, היו פרויקטים שהורדו מכיוון שחזרו על עצמם פעמיים [בוסתן אביב וי.א גלבוע- א.ר], וכן מספר פרויקטים לגביהם נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ובה נכריע להלן בנפרד [מוזיאון יעקב, מפעל פלרם, בניין אנילביץ, בי"ס דפנה- אולם ספורט, טכניון- מכון אשר, טכניון- המכון לחקר, חברת החשמל חיפה]. פרויקטים שהתובע הוריד מרשימת הפרויקטים שהוגשה במסגרת סיכומיו [נבו בית וגן בניין D, א. דורי, מגדל מושבה ופרויקטים 3], הורדו מהרשימה המעודכנת.
לאחר ההשוואה המקיפה בין כלל הטבלאות שהגישה הנתבעת ערכנו טבלה חדשה המשלבת את כלל הנתונים מכל הטבלאות, וכדלקמן:
25.גם בין הטבלאות שהגיש התובע, בינן לבין עצמן, אין אחידות. פרויקטים מסוימים שהופיעו בטבלה שהוגשה עם כתב התביעה הורדו במסגרת ת/1 וכן בטבלאות שהוגשו במסגרת הסיכומים. כך למשל, בטבלה המופיעה בנספח ט' לכתב התביעה מופיע פרויקט ששמו "פרויקטים 3" ששוויו 1,100,000 ₪ אשר ירד בטבלאות האחרות וכך גם פרויקט ששמו "א. דורי" ששוויו 13,070 ₪, וכן פרויקטים נוספים- לכל אלה לא נדרש עוד. גם במסגרת ת/1 הופיעו שתי תוספות לפרויקט "עיוש יבנה מרתף" אשר הורדו בסיכומים וכן פרויקט של חברת אלקטרה בנייה בע"מ ששוויו 370,000 ₪ [שם הפרויקט לא מצוין- א.ר] שלא זכה להתייחסות נוספת. כל אלה אינם נכללים במסגרת הכרעתנו להלן, והטבלה אותה הגיש התובע במסגרת הסיכומים היא זו אשר נדרש אליה, בהיותה הטבלה העדכנית ביותר. יובהר, כי פרויקטים אשר בהתאם לרישומי הנתבעת משויכים לתובע, אך התובע לא תבע עמלת מכירות בגינם [ראו למשל פרויקט "ספייס" בטבלת 11/2013 אשר אינו מופיע בטבלה שהגיש התובע בסיכומים- א.ר]- לא נכללו ברשימה.
26.עלינו, אפוא, לערוך השוואה בין הרשימה המעודכנת של הנתבעת לבין זו שהגיש התובע בסיכומיו. ככל שישנו פער בין הרשימות לעניין שווי הפרויקטים נכריע לטובת גרסת הנתבעת. הנתבעת היא אשר קיבלה את התקבולים בגין הפרויקטים השונים וכבר הובהר בפנינו, חזור והבהר, כי גם אם פרויקט מסוים "נמכר" בשווי מסוים מול איש המכירות, בשעת הביצוע עשויים להתרחש שינויים לכאן או לכאן- ולפיכך לא נוכל להסתמך על הנתונים שבידי התובע אשר מוגשים ללא תמיכה ראייתית. מאידך גיסא, לא מצאנו לנכון להטיל דופי ברישומי הנתבעת ביחס לשווי הפרויקטים. ומכל מקום, נטל ההוכחה כי השווי לו טוען התובע הוא השווי הנכון מוטל עליו והוא לא הרימו. גם העובדה שהתובע לא פעל ולא זימן עדים ספציפיים, כדוגמת נציגי הלקוחות עמם עבד על הפרויקטים השונים אשר באפשרותם לשפוך אור על הסוגיה שבמחלוקת, נזקפת לחובתו ומחלישה את גרסתו.
27.השוואה בין הטבלאות שהגישה הנתבעת לבין הטבלה של התובע בסיכומים מעלה כי התובע טוען למעורבות ב-14 פרויקטים נוספים אשר אינם נזכרים ברשימות של הנתבעת. נבחן, אפוא, האם עלה בידי התובע להוכיח את מעורבותו בכל אחד מהם.
כל הפרויקטים דלעיל, אשר קבענו כי יש לצרפם לרשימת הפרויקטים שביצע התובע, יכללו ברשימה. רובם ככולם של הפרויקטים בוצעו בשנים 2007-2008, ולפיכך, שיעור עמלת המכירות בגינם עומד על 3% משווי כל פרויקט.
שיעור עמלת המכירות ועמלת הליווי להן זכאי התובע הלכה למעשה
28.משקבענו את היקף הפרויקטים אשר ביצע התובע במהלך תקופת עבודתו בנתבעת ושוויים, עלינו לחשב את שיעור עמלת המכירות המגיעה לתובע בגין אותם פרויקטים. המחלוקת היחידה הדרושה להכרעה בסוגיה זו נוגעת לפרויקטים אשר, לשיטת הנתבעת, נפלו בתקופה בה תנאי העסקתו של התובע שונו ל-10,000 ₪ שכר יסוד ו-1.5% עמלת מכירות [היקף הפרויקטים אשר נפלו תחת תנאי העסקתו לפי הסכם ההעסקה השני אינו שנוי במחלוקת- א.ר]. כזכור, התובע טען כי תנאי העסקה אלה לא חלו עליו- טענה אותה דחינו לעיל, למעט באשר לפרויקט עין זיתים לגביו מסכים התובע כי הוא זכאי ל1.5% עמלת מכירות בלבד. עתה עלינו לבחון האם אכן מועד תחולת הפרויקטים אשר לטענת הנתבעת מזכים את התובע בעמלת מכירות בשיעור 1.5% חל בתקופה שמחודש 4/10 ועד לחודש 10/10, אם לאו.
יודגש, כי המועדים של תחילת הפרויקטים מתועדים בטבלאות 11/2013 [טבלת תקבולים] ו-1/2014 [טבלת מכירות], ולפיהן נכריע במחלוקות. באשר לטבלת 6/2011, אף שהיא מתעדת את מועדי התשלומים לא נוכל ללמוד ממנה על מועד תחילתו של הפרויקט בהינתן כי בחלק מהמקרים מועד התשלום הוא מאוחר למועד ביצוע העסקה. כך למשל, פרויקט "כוכב הצפון" מופיע בטבלה 6/2011 ככזה שהתשלום הראשון בגינו התקבל בחודש 2/2011, במועד בו נכנס לתוקפו הסכם ההעסקה השני . חרף האמור, התובע לא טען כי מגיעה לו עמלת מכירות בשיעור 3.25% בגין פרויקט זה אלא 3% והנתבעת טוענת כי פרויקט זה החל בשנת 2010. המסקנה המתבקשת היא שגם לשיטת הצדדים אין מתאם בין מועד קבלת הכספים למועד ביצוע העסקה ולא נוכל להסתמך על טבלה זו.
29.ואלה הפרויקטים לגביהם טענה הנתבעת ששיעור עמלת המכירות עומד על 1.5% [על המועדים של תחילת הפרויקטים למדנו מהטבלאות 11/2013 ו-1/2014- א.ר]:
עינינו הרואות, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח ולא המציאה מועדים מדויקים על מועד התחילה של מרבית הפרויקטים המצוינים בטבלה, אף שיכולה הייתה לעשות כן בנקל. תחת זאת, היא ציינה רק תאריך של סוף שנת 2010 כתאריך הרלוונטי. בתאריך זה חל הסכם ההעסקה השני וזאת מבלי שאף אחד מהצדדים טען שמגיעה לתובע עמלת מכירות בשיעור 3.25% בגינם. אם לא די בכך, הרי שלגבי הפרויקטים: "כוכב הצפון מגרש 25", "א. הנשיא- רחובות", "עמליה 6", "מגדלי ז'בוטינסקי"- הציגה הנתבעת גרסאות משתנות, כשבטבלה אחת קבעה כי לתובע מגיעה עמלת מכירות בשיעור 1.5% ובאחרת 3%- מבלי שיש בפנינו הסבר לשוני האמור. גם הפרויקט היחידי לגביו ציינה הנתבעת את מועד התחולה- "הדר על הפארק ר"ג", החל בתאריך בו חל הסכם ההעסקה השני, אך אף אחד מן הצדדים לא ביקש להחיל לגביו שיעור עמלת המכירות של 3.25%.
כלל השיקולים דלעיל, ובפרט מחדלה של הנתבעת בהרמת נטל ההוכחה, הביאונו לכלל מסקנה כי התובע זכאי לתשלום עמלת מכירות בשיעור 3% בגין כל הפרויקטים המופיעים בטבלה מעלה.
30.אשר על כן, כלל התשלומים המגיעים לתובע לאורך כל תקופת עבודתו בנתבעת בגין עמלת המכירות הם כמפורט בטבלה המופיעה בעמוד הבא:
31.לכל אלה נוסיף את הפרויקטים אשר קבענו במסגרת ההכרעה כי הוכח שבוצעו על-ידי התובע [ראו הטבלה בסעיף 27 דלעיל- א.ר]:
32.בהתייחס לשיעור עמלת הליווי לה זכאי התובע בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת - כעולה מעמדת התובע בסעיף 183 לסיכומים- בנושא זה קיבל התובע את עמדת הנתבעת. ככלל, הנתבעת הציגה בסוגיה זו גרסה עקבית, למעט לגבי שני פרויקטים- "מגדלי דניה" ו"עמליה 2"- לגביהם נטען בטבלת 6/2011 כי התובע ניהל את הפרויקט ובטבלת 3/2013 נטען שלא, וזאת ללא הסבר. עם זאת, מאחר שהתובע קיבל את עמדת הנתבעת במחלוקת זו, התייחסנו בהכרעתנו לטבלה העדכנית ביותר שהגישה הנתבעת והמתייחסת לשאלת ליווי הפרויקטים- טבלת 3/2013. לפיכך, הפרויקטים בגינם זכאי התובע לתשלום עמלת ליווי הם:
33.הנה כי כן, סך התשלום המגיע לתובע בגין עמלת המכירות ועמלת הליווי בגין תקופת עבודתו בנתבעת כולה עומד על 290,720 ₪.
כאמור לעיל בפרק העובדתי, אין מחלוקת כי סך התשלום ששולם לתובע בגין עמלת המכירות, והעמלות בכלל, עומד על 177,520 בלבד. משכך, על הנתבעת לשלם לתובע את ההפרש בסך 113,200 ₪.
הליך הפיטורים שהתקיים בעניינו של התובע
34.לטענת התובע, הנתבעת לא קיימה לו שימוע כדין בטרם פיטוריו וטופס השימוע שנערך על-ידה הוא פיקטיבי. לפגישה שהתקיימה בינו לבין מר כספי ביום 7.10.2010, לא קדם משלוח של מכתבי התראה או טענות מצד הנתבעת על כשלים בתפקודו המצריכים שיפור. התובע מילא את תפקידו במרץ ובנאמנות, סגר עסקאות רבות במיליוני שקלים ותרם רבות לנתבעת. לתובע לא קוים שימוע אמתי בלב פתוח ובנפש חפצה, והנתבעת גמרה אומר לפטרו עוד קודם לקיום הפגישה. בגין אי-עריכת שימוע כדין, עותר התובע לפיצוי בגובה 6 משכורות ובסך כולל של 60,000 ₪. בסיכומיו טען התובע כי מגיע לו פיצוי כפול בגין אי קיום שימוע כדין- הן ביחס לפגישה מיום 7.10.2010 והן ביחס לפיטוריו, הלכה למעשה, ביום 21.02.2011. המדובר בטענה שהיא בבחינת הרחבת חזית ולפיכך היא נדחית.
התובע מוסיף וטוען, כי פיטוריו נעשו במפתיע, ללא התראה מוקדמת, מבלי שלנתבעת היה צידוק אמתי לפיטורים. הנתבעת אף הגדילה לעשות, ובטרם קיום שימוע כדין קלטה עובדים אחרים תחתיו. התובע הסתדר עם עמיתיו לעבודה, לא ידוע לו על תלונות של לקוחות נגדו, והעילה היחידה שעשויה הייתה להוביל לפיטוריו היא בצע כסף מצדה של הנתבעת וקנאה לנוכח הצלחתו בתפקיד. משך תקופת עבודתו של התובע בחברה והעובדה שהוא עבד תקופה נוספת לאחר קיום ה"שימוע" אינה מתיישבת עם אקט הפיטורים בכלל והעילה המוצהרת לפיטורים [על-פי פרוטוקול השימוע- א.ר] "אי התאמה", בפרט. לאור האמור התובע תובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 120,000 ₪.
35.לטענת הנתבעת, במהלך שנת 2010 הבחינה שלמרות שהיקף המכירות במחלקה בה עבד התובע הלך וגדל, מכירותיו של התובע נמצאו במגמת ירידה. התובע נעדר מעבודתו במשך ימים שלמים וכאשר ביצע את עבודתו, עשה זאת במסגרת מצומצמת של שעות עבודה באופן שהשפיע על כמות המכירות הנמוכה. בנוסף, חרף דרישת הנתבעת מן התובע להתייצב במשרדי החברה בבת-ים לפחות פעמיים או שלוש בשבוע, הוא עשה כן לעיתים רחוקות בלבד. התובע זלזל בדרישות הנתבעת ובחובותיו כלפיה- לא הגיע לפגישות שנקבעו ולא טרח לענות לממונים עליו. לבסוף, משהתובע לא שעה לפניות הנתבעת זימן אותו טלפונית מר כספי לפגישת שימוע בנוכחותו ובסיומה החליט לפטרו. עם זאת, ובטרם ביצוע ההחלטה החליט מר כספי לערוך התייעצות נוספת ובסופו של דבר הוחלט להעניק לתובע הזדמנות נוספת תוך שינוי תנאי העסקתו- הפחתת שכר היסוד ל-3000 ₪ בחודש והגדלת רכיב עמלת המכירות. השינוי נועד לעודד את התובע להגדיל את היקף המכירות. למרבה הצער, התובע לא שינה את דרכיו, הוסיף להיעדר מהעבודה ולא ביצע מכירות בהיקף המצופה ממנו. כמו כן, התובע העביר דיווח שקרי, כאשר דיווח שסגר עסקה עם לקוחות אך בהמשך הת
ברר שהעסקה לא הושלמה- למשל בפרויקט "מגדל המושבה". בסמוך לסיום העסקתו בחודש 2/2011, נעדר התובע מהעבודה למשך 14 ימים רצופים מבלי שעדכן את הממונה עליו על ההיעדרות הצפויה. במהלך תקופה זו נמנע התובע מלהשיב לפניות הטלפוניות של הממונים עליו. ביום 21.02.2011, היום בו התובע שב לעבודתו- קיימה הנתבעת עם התובע שיחה אחרונה נוספת בטרם קבלת החלטה סופית בעניינו. היות שבמהלך השיחה התובע לא סיפק הסבר סביר למעשיו, ולאחר שהנתבעת שקלה פעם נוספת את כלל הנסיבות, הוחלט שאין מנוס אלא לפטר את התובע. בניגוד לטענות התובע, הנתבעת לא קלטה עובדים אחרים תחתיו, אלא הפנתה את הטיפול בפרויקטים שבאחריותו לעובדים אחרים בתקופה בה נעדר.
36.לעניין זכות השימוע, נפסק לא אחת, כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו.
מזכות זו נגזרת חובתו של מעסיק גם במגזר הפרטי לקיים שימוע לעובד טרם שמתקבלת החלטה על פיטוריו לרבות לעובד המצוי בתקופת ניסיון.
מטרת השימוע להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית בהתחשב בכל המידע הרלוונטי לרבות עמדותיו ועניינו של מי שעלול להיפגע מההחלטה. לשם כך נדרש המעסיק לזמן את העובד לשימוע מראש, להציג בפני העובד את כל הטענות המופנות כלפיו ולאפשר לעובד להציג את עמדתו ולנסות לשכנע את מקבל ההחלטה לחזור בו מהחלטתו. עוד נפסק כי דרכי השימוע רבות ומגוונות ומשתנות בהתאם למכלול הנסיבות ובלבד שלעובד שעשוי להיפגע מההחלטה תינתן הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיו בטרם תתקבל ההחלטה סופית בעניינו.
37.ביום 7.10.2010 התקיימה פגישה בין התובע למר כספי בסיומה החליט האחרון על סיום העסקתו של התובע. חרף האמור, ביקש מר כספי לשקול את ההחלטה בשנית בטרם הכרעה סופית ולצורכי התייעצות. מר כספי טען בתצהירו שזימן את התובע לשימוע באופן טלפוני מספר ימים עובר לקיום הפגישה -טענה שלא הוכחה כדבעי. תוכן הפגישה נלמד באופן לקוני למדיי מפרוטוקול הנחזה להיות פרוטוקול ממצה בגין פגישת "שימוע בטרם פיטורים". הפרוטוקול אינו מפרט את הטעמים שהביאו את הנתבעת לשקול את סיום עבודתו של התובע אצלה, כל שכן אינו מפרט את תגובותיו של התובע לטענות שהועלו כנגדו. בפרוטוקול מצוין בתמצית כי סיבת הפיטורים היא: "אי התאמתו של התובע לתפקיד", תחת תגובתו של התובע מצוין: "הביע הסכמה", ולסיום רשומה החלטה על סיום עבודתו של התובע בנתבעת. פרוטוקול לקוני זה אינו עומד בתנאים הנדרשים על-פי הפסיקה. גם העובדה שניתנה החלטה מיד לאחר סיום הפגישה אינה כדין, ועל-פי הפסיקה נדרש המעסיק לשקול את הטענות שהועלו בפניו בכובד ראש ובטרם קבלת החלטה סופית. מכל מקום, כפי שהובהר, התובע לא סיים את עבודתו בנתבעת לאחר השימוע, אלא נחתם עמו הסכם העסקה חדש- הוא הסכם ההעסקה השני.
38.בסופו של יום, התובע פוטר בתאריך 21.02.2011 ופיטוריו נכנסו לתוקף חודש לאחר מכן. פיטורי התובע נעשו לאחר שנעדר תקופה ממושכת מהעבודה וזאת לנוכח מצבה הרפואי של אשתו שהייתה בהיריון ואושפזה בבית-החולים. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי נעדר מהעבודה בתקופה שמיום 3.02.2011 ועד ליום 20.02.2011 וזאת אף שאשתו שוחררה מבית-החולים כבר ביום 13.02.2011. להמשך שהותו בבית, חרף שחרורה של אשתו- לא סיפק התובע הסבר.
ביום בו שב התובע לעבודה [21.02.2011- א.ר] הוא נקרא לשיחה בחדרו של מר כספי ובהמשך אותו היום נמסר לו מכתב שכותרתו "הודעת פיטורין" בו נכתב כך:
"א. שלום רב,
בהמשך לשימוע שנערך במשרדי החברה ביום חמישי ה-7/10/10, הריני מודיע בזאת סיום עבודה בחברה וזאת מיום שני ה-21/2/11, נא ראה זאת כהודעה מוקדמת לפיטורים כנדרש בחוק. בתאריך ה-10.04.2011 יערך לך גמר חשבון מסודר".
ממכתב זה עולה, כי התובע פוטר באופן מיידי ובהסתמך על השימוע שנערך ביום 7.10.2010. עובדה זו עולה גם מעדותו של מר כספי.
לנוכח פרק הזמן הממושך שחלף ממועד קיום השימוע [אשר אף הוא אינו עומד בדרישות הפסיקה- א.ר] , לא ניתן לראות בשימוע שהתקיים 5 חודשים קודם לכן כשימוע בטרם מתן הודעת הפיטורין שניתנה ביום 21.02.2011. מצופה היה מן הנתבעת שתערוך שימוע מסודר נוסף ובו תפרט את הכשלים בהתנהלות התובע בתקופה שלאחר השימוע הקודם , ותבהיר מדוע הוחלט לפטרו בסופו של דבר.
39.יתר על כן, הנתבעת לא הוכיחה שטענות נגד התנהלותו של התובע הועלו בפניו קודם לשימוע. מר כספי הצהיר שקיים עם התובע שיחות מוטיבציה אחת לחודשיים במסגרתן התרה בו לשנות את דרכיו, אך טענה זו לא הוכחה ולא הוצגו בפנינו פרטים אודות אותן שיחות, כל שכן לא הוצגו סיכומים של אותן פגישות או מכתבי התראה המלמדים על כשלים בעבודתו.
40.זאת ועוד. חלק הטעמים שהציגה הנתבעת לפיטורי התובע לא הוכחו. כך למשל, עיון בטבלת 1/2014 מעלה כי היקף המכירות של התובע לא ירד בשנת 2010 לעומת שנת 2009.
גם הטענות בדבר היעדרותו של התובע מהעבודה לא הוכחו משלא הוגשו דיווחי נוכחות. טענות הנתבעת בנוגע למספר השעות שהקדיש התובע לעבודה מדי יום נטענו בעלמא, וממילא בהסכמי העסקתו- הראשון והשני כאחד, ההעסקה התבצעה בשעות גמישות ולא נקבעו שעות עבודה מסודרות. במסגרת הסכם ההעסקה השני אף הגדילו הצדדים לעשות ומחקו את שעות העבודה. מכאן אנו למדים כי לא הייתה דרישה ספציפית לתובע לעמוד בשעות עבודה מסוימות, כל עוד הוא הגדיל את היקף המכירות.
עוד מצאנו טעם לפגם לכך, שהתובע פוטר מיד כששב מחופשה ולאחר שאשתו אשר הייתה בהיריון אושפזה בבית-החולים. גם לו קיבלנו את טענתו של מר כספי שלא ידע בזמן אמת מדוע התובע נעדר, יש להניח שהדבר עלה במהלך שיחתם ביום 21.02.2011 והיה עליו להתחשב בכך בעת מתן החלטתו. גם טענות הנתבעת בנוגע להתעלמות התובע מהממונים עליו בתקופה בה שהה בחופשה התבררו כלא נכונות, שעה שעיון בשיחות היוצאות והנכנסות של התובע בתקופה המדוברת מעלה כי התובע שוחח לא אחת עם עובדים ואחראים מטעם הנתבעת, לרבות מר כספי עצמו.
41.לעומת זאת, טענת הנתבעת בדבר מיעוט המכירות של התובע לעומת איש המכירות רוני צינטרוביץ התבררו כנכונות. השוואת היקף המכירות של השניים בשנת 2010, העלתה שבעוד מר צינטרוביץ מכר עסקאות בלמעלה מ-7,000,000 ₪, היקף המכירות של התובע עמד על 4,000,000₪ לערך- שהינו פער משמעותי. עוד השתכנענו כי הנתבעת לא הייתה מרוצה מתפקודו של התובע וחרף זאת נעשו ניסיונות להוסיף ולהעסיקו, כגון- חתימה על הסכם ההעסקה השני לאחר קיום השימוע וביטול החלטת הפיטורים דאז. ואולם, מאחר שלא חל שיפור בהתנהלות התובע- הוחלט לפטרו. על כך אנו למדים גם מדבריו של מר ניסימוב בשיחה שקיים עם התובע בחודש 9/2012 ואשר הוקלטה על-ידי האחרון בלא ידיעתו. וכך אמר שם:
"יעקב: תגיד לי, ביום הראשון שהתחלת לעבוד פה, אמרתי לך 'תשמע, א. , אני לא מבקש ממך שום דבר ממה שקיים בחברה הקודמת. אנחנו אנשים שמתנהלים ביושר, אנחנו לא מתחכמים ואנחנו לא היה בינינו חילוקי דעות לגבי התפקוד שלך. אתה אולי חשבת שאתה עובד טוב ואני אולי חשבתי שאני מצפה מבחור כמוך לסחורה אחרת, זהו, אנשים שהחליפו אותך ממשיכים לעבוד באותם תנאים, זה לא שאני מחליף אותך כדי לקצור פירות שאתה זרעת ועכשיו אני לא אשלם עמלות למישהו אחר, זה לא משנה. מה שאתה, אם בתקופה האחרונה, אני לא מדבר על ה-3,000, שזה כבר היה שלב שאני אמרתי, תשמע, אני לא רוצה פה שהוא יעבוד, אנחנו כל הזמן עושים ניסיונות, זה לא הולך. תקשיב, אני לא מדבר על ה-3,000 שקל האחרונים שעבדת בחצי השנה האחרונה, אני כבר אמרתי לגיא 'תשמע, תקשיב, עזוב, עשינו מלא ניסיונות, משהו פה לא, לא יודע, משהו, אנחנו לא, זה שלבחור יש פוטנציאל אין ויכוח, זה שהבחור אינטליגנטי ויש בו (לא נשמע) אבל משהו גורם לו לא להוציא את הפוטנציאל, אם זה עסקים אחרים שלו, אם זה, אני לא יודע מה עובר לו בראש, לא משנה למה'. תקשיב, אני לא, אין לי, אין לנו איזושהי פה אג'נדה שאנחנו, תרנגולות שמטילות, לטעמנו, ביצי זהב, אנחנו נשלח אותם הביתה. אף אחד (לא נשמע) עובדים פה 30 שנה. הם מקבלים משכורות גבוהות יותר, אנחנו לא מחליפים אותם בחדשים שגובים 2,000 שקל, או משהו כזה. זה לא המדיניות. זה לא, לא כך אנחנו עובדים..".
ככלל, לא ניתן לדרוש ממעסיק להעסיק עובד אשר הוא אינו מעוניין בו, ובפרט משהוכח שנעשו מספר ניסיונות להמשיך ולהעסיק את התובע- שלא צלחו, עם זאת המעסיק מחויב לעמוד באמות מידה מסוימות כאמור בחוק ובפסיקה בעודו מנהל את הליך הפיטורים, ובכלל זה להודיע מראש על קיום שימוע ולאפשר לעובד להתכונן אליו כראוי, ליתן זכות טיעון אמיתית למועמד לפיטורים ולערוך שימוע כדין - כזאת לא עשתה הנתבעת בענייננו.
42.המצטבר מכלל האמור לעיל הוא, כי נפל פגם מהותי בהליך פיטורי התובע אצל הנתבעת והנתבעת הפרה את חובת השימוע החלה עליה, וזאת אף שבמוקד ההחלטה על הפיטורים עמדו שיקולים כבדי משקל. בגין הפרה זו תשלם הנתבעת לתובע פיצוי של 35,000 ₪.
תמורת הודעה מוקדמת
43.במועד סיום העסקתו של התובע עמד בתוקפו הסכם ההעסקה השני. בסעיף 3 להסכם העסקה זה נקבע כי תקופת ההודעה המוקדמת תהיה בהתאם לקבוע בחוק. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001, זכאי התובע לתקופת הודעה מוקדמת בת 30 ימים. אין מחלוקת כי תקופת הודעה מוקדמת כאמור אכן ניתנה לו ולפיכך התובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין עילה זו.
דמי הבראה
44.לפי צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש החל על המגזר הפרטי, עובד זכאי לקצובת דמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עבודה עבור תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, ככל שלא קיבל דמי הבראה בגין אותה תקופה במהלך עבודתו. מספר ימי ההבראה והתעריף ליום הבראה נקבעים לפי צו ההרחבה בענף- ובענייננו, ענף התעשייה.
45.בהתאם לסעיף 18 לצו ההרחבה בתעשייה, התובע זכאי לתשלום 5 ימי הבראה בשנת עבודתו הראשונה, 6 ימי הבראה בשנות עבודתו ה-2 וה-3, ובגין שנת עבודתו ה-4 הוא זכאי ל-7 ימי הבראה, ובאופן יחסי לתקופת עבודתו בשנה זו [9 חודשים- א.ר] היה התובע זכאי לתשלום 5.25 ימי הבראה.
עיון בתלושי השכר מעלה כי לתובע שולמו ימי הבראה כאמור בהתאם לתעריפים הקבועים בצו ההרחבה הכללי בשנים ה-1 ועד ה-3 לעבודתו [בחודש 7/2008 שולמו לתובע 5 ימי הבראה בתעריף 331 ₪ וסה"כ 1,655 ₪; בחודשים 6-7/2009 כ"א שולמו לתובע 3 ימי הבראה- 6 ימים בתעריף 340 ש"ח וסה"כ 2,040 ₪; בחודש 7/2010 שולמו לתובע 6 ימי הבראה בתעריף 351 ₪ וסה"כ 2,106 ₪]. בגין שנת עבודתו ה-4 שולמו לתובע 2.92 ימים בלבד בתעריף 351 ₪ וסה"כ 1,025 ₪ אף שהיה זכאי ל-5.25 ימי הבראה בגין עבודתו בשנה זו. על הנתבעת, אפוא, לשלם לתובע דמי הבראה בגין 2.33 ימים נוספים בסך 818 ₪. ואולם, התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על 756 ₪ ולפיכך תשלם לו הנתבעת סך זה בלבד.
פדיון חופשה שנתית
46.לטענת התובע, בהתאם לצו ההרחבה בתעשייה הוא זכאי ל-39 ימי חופשה בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת. לדבריו, ניצל רק 12.5 ימי חופשה בגין חופשה מרוכזת באילת אליה יצאו עובדי הנתבעת בשנת 2008, ולפיכך על הנתבעת לשלם לו פדיון ימי חופשה על 26.5 ימים נוספים בסך 8,824 ₪. אין מחלוקת שהתובע נעדר מהעבודה בתאריכים 6.02.2011-20.02.2011. התובע לא טען כי ביקש לזקוף את ימי ההיעדרות על חשבון ימי המחלה הצבורים בהתאם לחוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידה של בת הזוג), התש"ס – 2000 וכי הומצאו לנתבעת המסמכים הנדרשים בהתאם לתקנות. לפיכך, אנו קובעים כי התקופה שבה נעדר התובע מיום 6.02.2011 ועד ליום 20.02.2011 תובא בחשבון ניצול החופשה השנתית על ידי התובע, כך שבגין כל תקופת העבודה הוכח שנוצלו על ידו 24.5 ימי חופשה.
47.בהתאם לסעיף 17 לצו ההרחבה בתעשייה זכאי התובע לחופשה בת 12 ימי עבודה בגין כל אחת משנות עבודתו ה-1 וה-2, ובגין שנות עבודתו ה-3 וה-4 זכאי התובע לחופשה בת 13 ימי עבודה בגין כל אחת מהשנים ובסך כולל בגין כל תקופת העבודה זכאי התובע ל-46.75 ימי חופשה בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת. לאור ניצול של 24.5 ימי חופשה, התובע זכאי לפדיון חופשה עבור 22 ימים.
על הנתבעת לשלם לתובע פדיון ימי חופשה בגין 23 ימים, וסה"כ 9,570 ₪. מאחר שהתובע העמיד תביעתו ברכיב זה על 8,824 ₪, תשלם הנתבעת לתובע סך זה בלבד.
48.טענה נוספת בפי התובע, לפיה הנתבעת לא אפשרה לו לנצל את ימי החופשה ומטעם זה על בית-הדין להשית עליה פיצוי נוסף וזהה לגובה הפיצוי המגיע לו בגין פדיון ימי החופשה. דין טענה זו להידחות.
לא זו בלבד שהתובע לא השכיל להוכיח כי ביקש לנצל ימי חופשה והנתבעת מנעה זאת ממנו, אלא שהתובע מבקש ביודעין להטיל על הנתבעת כפל פיצוי בגין אותה עילה. על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.
טענת קיזוז- חוב שנצטבר לתובע בגין אחזקת הטלפונים הסלולאריים
49.לטענת הנתבעת, לאחר סיום עבודתו של התובע הצטבר לו חוב אצל נתבעת בסך 19,558 ₪ בגין השימוש במכשירי טלפון סלולאריים. התובע השתמש במכשירים הסלולארייםעד לחודש 11/2013 אז השיב אותם לידי הנתבעת. נכון לחודש 11/2013 סך החוב שהצטבר לחובת התובע בגין השימוש בטלפונים הסלולאריים עמד על 26,472.23 ₪. בנוסף, יש לחייב את התובע בשווי הטלפונים הסלולאריים עצמם העומד על 8,000 ₪ שכן הנתבעת רכשה אותם עבורו והוא אשר נהנה מהם.
50.מר כספי הודה בחקירתו הנגדית כי נעתר לבקשת התובע לרכוש עבורו 2 מכשירי טלפון סלולאריים מסוג אייפון וכי הסכים להשאיר את המכשירים הללו בידיו גם לאחר שסיים את עבודתו בנתבעת. מאחר שהתובע השיב לידי הנתבעת את המכשירים בחודש 11/2013, אין לחייב את התובע בעלות המכשירים עצמם. לפיכך, עלות המכשירים בסך 8,000 ₪ לא תופחת מסך התשלום המגיע לתובע.
באשר לחוב שהצטבר לחובת התובע בגין השימוש שעשה במכשירים לאחר סיום תקופת עבודתו בחברה- עיון בכרטסות שהוגשו על-ידי הנתבעת מלמד כי מכלל החוב שהצטבר לתובע עד לחודש 4/2012 יש להפחית חובות שהצטברו בגין חיובים אחרים שאינם נוגעים לטלפונים הסלולאריים, כדוגמת- קנסות על שימוש ברכב אשר לא נדונו במסגרת ההליך. כמו כן, את החיובים שהתובע לא שילם יש למנות החל מחודש 3/2011 מועד סיום העסקתו בחברה.
חישוב בהתאם לכרטסת שהוגשה מטעם הנתבעת מעלה כי סך החוב שהצטבר לחובת התובע עומד על 20,721 ₪ בלבד. סכום זה רשאית הנתבעת לקזז מכלל הסכומים שנפסקו לזכות התובע.
סוף דבר
51.אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים:
הפרשי עמלות-113,200 ₪.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין-35,000 ₪.
דמי הבראה- 756 ₪.
פדיון חופשה שנתית- 8,824 ₪.
כל הסכומים דלעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום עבודתו של התובע [21.03.2011] ועד למועד התשלום המלא בפועל.
52.מכלל הסכומים הנ"ל, הנתבעת רשאית לקזז סך של 20,721 ₪ בגין החוב אותו חב התובע לנתבעת עבור שימוש בטלפונים הסלולאריים בתקופה שלאחר סיום עבודתו. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד השבת המכשירים לידי הנתבעת [11/2013] ועד למועד התשלום המלא בפועל.
53.כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-הדין הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪. שאחרת, סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק-הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.
54.ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-הדין.
ניתן היום, ז' כסלו תשע"ז, (07 דצמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר אלון שפירא
נציג מעסיקים
|
|
איריס רש, שופטת
|
|
מר אלי עשור שעבין
נציג עובדים
|