1.התובע הינו טבח, אשר עבד בשירות הנתבעת במסעדה שבבעלותה בין השנים 1997 ו- 2012.
בתביעה שלפנינו טוען התובע כי פוטר ביום 25/02/12, לאחר שחזר משלושה ימים של חופשת מחלה, וזאת מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת, ועל כן תבע תמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
בנוסף, תבע התובע פדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בגין 20 ימים, וכן דמי הבראה בגין 21 ימי הבראה.
הוסיף התובע וטען כי הנתבעת שילמה לו דמי חגים בחסר ולפי תחשיב שגוי, וכן לא שילמה לו את דמי המחלה להם היה זכאי.
לבסוף, טען התובע כי הנתבעת לא שילמה לו תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות כנדרש, וגם לא את שכר חודש העבודה האחרון, פברואר 2012.
2.הנתבעת, מצידה, טענה את הטענות העיקריות שדלקמן –
אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה – יש לראות את התובע כמי שהתפטר, שכן הוא זנח את עבודתו ביום 22/02/12 ולא הופיע מבלי שניתן היה לאתרו, תוך שעשה זאת בכוונה למרות שידע שנוכחותו בעבודה חיונית בשל הזמנה גדולה של סועדים, ומבלי שהיה חולה כלל.
על כן אין לראותו כמי שהיה זכאי לפיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת.
עוד נטען, כי עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים נותרה לזכות התובע יתרה של 10 ימי חופשה לפדיון, ואלה קוזזו כנגד חוב שצבר התובע עקב קבלת מפרעות מקדמות והלוואות מהנתבעת במהלך תקופת עבודתו (להלן: "החוב").
גם לגבי דמי ההבראה נטענה טענה דומה, לפיה עם סיום יחסי העבודה נותרו לזכות התובע 8 ימי הבראה לתשלום, וגם אלה קוזזו מהחוב.
הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע קיבל דמי חגים בהתאם לזכאותו על פי הדין ועל כן לא נותרה יתרה לתשלום בגין רכיב זה, וכך טענה גם ביחס לשכר העבודה ששולם לו במהלך תקופת עבודתו, ככל שהדבר נוגע לתוספת התגמול בגין העבודה בשעות נוספות.
לסיכום, טענה הנתבעת כי נכון למועד סיום עבודתו של התובע הצטבר חוב בגין מפרעות מקדמות והלוואות שניתנו לתובע במהלך שנות עבודתו, "החוב" כהגדרתו לעיל, שעמד על סך של 37,256₪.
הנתבעת טענה כי קיזזה מהחוב את פדיון החופשה ודמי ההבראה שלהם נותר התובע זכאי כמו גם את שכר העבודה בגין חודש העבודה האחרון, וכן לפנים משורת הדין פיצויי פיטורים למרות שלגישתה התובע לא היה זכאי להם, ולאחר כל אלה נותר התובע חייב לה סך של 2,068 ₪.
3.השאלות הטעונות הכרעה בענייננו הן הבאות –
א.מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, האם התובע פוטר על אתר כטענתו, או שמא התפטר על דרך זניחת עבודתו כנטען על ידי הנתבעת.
ב.מה הייתה מתכונת תשלום שכרו של התובע, האם שולם לו שכר העבודה לו היה זכאי בהתאם לשעות עבודתו והשעות הנוספות בהן עבד?
ג.האם שולמו לתובע דמי חגים כמגיע לו?
ד.מה הייתה יתרת זכאותו של התובע לפדיון חופשה ודמי הבראה עם סיום יחסי העבודה בין הצדדים?
ה.האם יש לקבל את טענת הנתבעת בכל הנוגע לחוב שמיוחס לתובע, ובמידה וכן, האם ניתן לקזז כנגדו כל סך שייפסק לזכות התובע?
נדון בשאלות דלעיל, תוך שיוער שפסק דין זה ניתן בהרכב שאינו כולל את נציג
הציבור מר מועלם שנכלל בהרכב לפניו נשמעו העדויות בתיק, שכן כהונתו הסתיימה וחלף פרק הזמן שבו היה מוסמך לחתום על פסקי דין.
4.מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים?
א.לטענת התובע, ביום 22/02/12 חש ברע, פנה לרופא המשפחה וזה קבע שהוא סובל מדלקת והורה לו לנוח במיטתו למשך 3 ימים.
אין חולק כי הופקה באותו יום תעודת מחלה ע"י רופאו של התובע, ולפיה נקבעו לו 3 ימי אי כושר.
עוד אין חולק כי לאחר תום ימי אי הכושר, דהיינו ביום 25/02/12 – הופיע התובע במקום העבודה ונשלח לביתו.
לטענת התובע, מיד כשנקבעה לו חופשת המחלה הודיע על כך טלפונית למי שהיה מנהל המסעדה והממונה הישיר עליו באותה עת, מר אמיר שמואלי (להלן: "אמיר"), וכאשר זו הסתיימה ובא למסעדה אמיר הודיע לו כי הוא מפוטר ומכתב פיטורים נשלח אליו בדואר.
ב.אין חולק כי יומיים לאחר מכן נמסר לתובע ביד ע"י מי מעובדי הנתבעת שבא לביתו מכתב , שזו לשונו –
"הנדון: הודעה
אתמול, 22/02/2012, לא הופעת לעבודה.
מנהל המשמרת וגב' ורד ניסו אין ספור פעמים להשיג אותך ללא כל הצלחה.
לקראת אחה"צ ענה הבן שלך לטלפון וטען כי נסעת לעבודה באוטובוס מאחר ורכבך התקלקל, וכי שכחת את הטלפון ברכב.
מאחר וקבוצה גדולה מאוד הייתה מוזמנת למסעדה בשעה שש, היינו לחוצים מאוד מהעובדה שלא הגעת והמשכנו בניסיונותינו הנואשים להשיגך בטלפון שלא נענה לשיחתינו.
אנו מבינים כי אתה אכן היית בעבודה, אך לא אצלנו, אלא אצל מעסיק אחר.
על אף שידעת על הזמנת הקבוצה, והעובדה כי אין לך מחליף במטבח, ניתקת כל קשר איתנו במטרה להסב נזק לעבודה בשעות עמוסות ביותר שלה.
הפקרת המטבח של המסעדה ללא טבח, הינה מעשה חבלה זדוני חמור ביותר, ואתה עשית כן ביודעין ובכוונת מכוון.
לאור ניסיון העבר איתך, ובשל העובדה שאנו לא מסוגלים לסמוך על הגעתך לעבודה באופן סדיר, ובשל העובדה שאתה מנצל כל הזדמנות לחבל בעבודה ובסדר התקין במסעדה, אנו לא מסוגלים לעבור לסדר היום ולהמשיך בהבלגה על מעשיך אלה, "הגדשת את הסאה"!!!!!!
אנו רואים את עזיבתך כהתפטרות ללא הודעה מוקדמת כדין, וכבר נאלצנו לשכור עובד אחר תחתיך.
על כן יום עבודתך האחרון בעבודה הינו 21/02/2012.
הינך נדרש לדאוג לסילוק יתרת חובך כלפי הלידו לאלתר.
בכבוד רב,
זכנון ג'אן – חשב"
(להלן: "מכתב סיום ההעסקה").
ג.הנתבעת, מצידה, טענה כי התובע כלל לא היה חולה בימים בהם הופקה בגינו תעודת המחלה אלא עבד במקום אחר, וביקשה ללמוד זאת מהדברים שנאמרו לכאורה ע"י בנו של התובע והוזכרו במכתב סיום ההעסקה.
יש לומר כי מטעם הנתבעת העיד עד אחד בלבד, החשב שלה, מר ג'אן זכנון, שלמעשה מילא גם תפקיד ניהולי בה (להלן: "מר זכנון").
מר זכנון הוא גם זה שערך את מכתב סיום ההעסקה.
ד.נקדים את המאוחר ונאמר, כי ממכלול הראיות שהוצגו לפנינו, מסקנתנו היא שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בפיטורי התובע.
מסקנה זו ניתן להסיק בראש ובראשונה ממכתב סיום ההעסקה.
אמנם, הנתבעת מייחסת לתובע הפרת משמעת חמורה, נטישת העבודה לשלושה ימים מבלי שהודיע מאומה כשהוא יודע כי נוכחותו חיונית, וזאת כדי לעבוד במקום אחר.
ברם, ברור הוא כי הנתבעת היא זו שבחרה לסיים את העסקתו של התובע.
יחסי עובד מעסיק מסתיימים כאשר אחד הצדדים מביע באופן מפורש וברור את רצונו בסיומם. משכך, הלכה פסוקה היא כי צד ליחסי העבודה אינו יכול להודיע לצד השני כי הוא רואה בו כמי שסיים את היחסים ביוזמתו, ואין באופן שבו ראה צד אחד את סיום היחסים, כדי להכריע האם עסקינן בפיטורים או בהתפטרות (רא, למשל, דב"ע נה/122-3 טהאה זבון – נפתלי מוצניק פד"ע כט', 228; דב"ע לה/45-3 נטשה מוחמד ואח' - "יזרום", פד"ע ז', 64; דב"ע לה/85-3 עירית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז', 175; דב"ע שם/116-3 שלום סלמה - מדינת ישראל, פד"ע י"ב, 375).
בהינתן העובדה שהתובע נעדר לשלושה ימים בלבד, לגביהם הוצגה לפנינו תעודת מחלה – ודאי שלא ניתן לראותו כמי שהביע באופן ברור וחד משמעי את רצונו בסיום יחסי העבודה בין הצדדים.
משאין חולק כי התובע התייצב במקום העבודה ביום 25/02/12, ונשלח לביתו, ולאור האמור במכתב סיום ההעסקה – יש לראות דווקא את הנתבעת כמי שהביעה את רצונה בסיום העסקת התובע.
למען הסדר נעיר, כי איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה תעודת המחלה לכאורה הייתה פיקטיבית, וחזקה שהוצאה כדין ושרופאו של התובע קבע שהוא חולה ומצוי באי כושר לשלושה ימים – וחזקה זו לא הופרכה כלל ועיקר.
גם באשר לאמירה שאמר לפי הנטען בנו של התובע – ראשית, לא ברור בן כמה אותו בן, ועד כמה דבריו הושתתו על ידיעה או השערה, ולדברי התובע באותו יום היה אצל הרופא וכפי הנראה בנו העריך שנסע לעבודה.
עוד נעיר, כי לא מצאנו לנכון לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע עבד בעבודות פרטיות כחשמלאי על חשבון ימי עבודה שלו אצל הנתבעת.
טענה זו לא הוכחה והושתתה על עדות שמיעה והערכות במקרה הטוב.
התובע נחקר בהקשר זה וכל שאישר היה כי בשל הידע שיש לו בנושאי חשמל ביתי סייע בעצות כאשר נשאל שאלות ע"י שכנים ומכרים, ובהזדמנות כלשהי עזר לאחיו כשבנה בית, אבל אין בדברים אלה כדי להעיד על עבודה במקום אחר.
ה.סיכומו של דבר, אנו קובעים כי התובע פוטר מעבודתו על אתר ביום 25/02/12, וזאת על אתר, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת או תמורתה.
משכך, נותרה הנתבעת חייבת לתובע פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, שאת חישובם נפרט בהמשך.
5.שכר העבודה ששולם לתובע –
א.אין חולק כי לפחות משנת 2007 התובע השתכר שכר שעתי, בשיעור שכר המינימום.
מתלושי השכר עולה כי קודם לכן ועד לשנת 2007, השתכר התובע שכר חודשי, גם הוא בשיעור שכר המינימום.
יוער כי בכל הנוגע לחישוב שכרו הקובע של התובע, וחישוב של חלק מזכויותיו עם סיום העסקתו, הוגשה מטעם התובע חוות דעת מומחה מטעם רו"ח פיראס דחלה (להלן: "חוות הדעת").
יוער כי החישובים המפורטים והמנומקים שבחוות הדעת עולים בקנה אחד עם הדין, ומכל מקום הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית, ולא התעמתה בכל דרך שהיא עם החישובים שבחוות הדעת.
ב.עיון בתלושי השכר שהופקו בגין התובע ובניתוחם בחוות הדעת, מראה כי עד לחודש יוני 2007 (להלן: "התקופה הראשונה") שולם לתובע שכר חודשי בגין משרה מלאה בשיעור שכר המינימום החודשי, ומחודש יולי 2007 ועד לסיום עבודתו (להלן: "התקופה השנייה") שולם לתובע שכר שעתי כאשר עבד בהיקפי עבודה משתנים בכל חודש.
היקפי המשרה של התובע מדי שנה במהלך התקופה השנייה פורטו וחושבו נכונה בחוות הדעת, וכאמור הנתבעת לא חלקה על חישובים אלה ולא הפנתה לכל פגם שנפל בהם לגישתה.
ג.אשר לתוספת התגמול בגין עבודה בשעות נוספות -
עיון בחוות הדעת ובדו"חות הנוכחות של התובע מראה כי בששת החודשים המדגמיים שנבדקו ע"י עורך חוות הדעת, עולה כי בתקופה שמחודש מרס 2005 ועד חודש דצמבר 2009, שולמה לתובע תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות על פי תחשיב חודשי במקום תחשיב יומי.
לשון אחרת – הנתבעת שילמה לתובע תוספת תגמול בגין אותן שעות שעלו על 186 שעות עבודה בחודש.
חישוב שכזה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.
בחוות הדעת נטען, וטענה זו אנו מקבלים, שבנסיבות העניין די במדגם הנוגע ל- 6 חודשים כדי להשליך על היתר, וזאת גם מטעמי חסכון בעלויות.
אנו סבורים שמדגם שכזה למצער מעביר את נטל ההוכחה לנתבעת להראות שביתר החודשים המצב היה שונה, והנתבעת לא התיימרה ולא טרחה לעשות זאת.
אשר על כן אנו מקבלים את העולה מחוות הדעת לפיה הנתבעת נותרה חייבת לתובע תשלום בגין תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 8,062 ₪.
ד.אשר ל"שכר הקובע" לצורך תשלום פיצויי פיטורים -
הנתבעת חישבה את השכר הקובע לעניין תשלום הפיצויים כממוצע של שעות העבודה בחודש בשנת העבודה האחרונה.
לעומתה, מטעם התובע נעשה חישוב שונה בזיקה לשינויים במתכונת והיקף העבודה.
גם בעניין זה, החישוב שמטעם התובע נעשה בהלימה להוראות הדין ולשינויים בהיקף עבודתו של התובע, ואנו מעדיפים אותו על פני התחשיב מטעם הנתבעת, שאינו מביא לידי ביטוי את נסיבותיו של התובע ויש בו כדי לקפחו.
אשר עלכן אנו קובעים שהתובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 57,380 ₪, ומאחר וברור שבין הצדדים התקיימו חילוקי דעות של ממש בכל הנוגע לעצם החבות בפיצויי פיטורים, אנו קובעים שהסך ישולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/03/12 ועד לתשלום המלא בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובע תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,342 ₪, סך שחושב נכונה בהתאם להיקף העבודה הממוצע בשנת העבודה האחרונה, וגם זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין עד לתשלום המלא בפועל.
6.אשר לתשלום הזכויות הנלוות – פדיון חופשה דמי הבראה ודמי חגים -
א.פדיון חופשה –
אין חולק שבתלוש האחרון שהופק בדין התובע נזקף לזכותו פדיון חופשה בגין 10 ימי חופשה ובסך של 1,763 ₪.
סך זה לא שולם לו, שכן הנתבעת קיזזה כנגדו את החוב שייחסה לתובע.
התובע טען כי היה זכאי עם סיום עבודתו לפדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בגין 20 ימים.
נטל ההוכחה להראות כי העובד קיבל חופשה בתשלום כדין מוטל על המעביד, ששומא עליו לנהל פנקס חופשה ולהראות באילו מועדים יצא העובד לחופשה בתשלום בפועל.
בענייננו, הנתבעת הסתמכה אך ורק על הרישומים בתלושי השכר לעניין ניצול החופשה, ברם מעבר לכך שאין ברישומים אלה כדי להרים את נטל ההוכחה, הרי שעיון ברישומים של ניצול וצבירת חופשה בתלושים מראה שהם פגומים, הן במובן זה שלא ניתן להבין את חישובי צבירת החופשה מדי חודש, שהשתנו דרך קבע לא רק בהלימה להיקף העבודה באותו חודש, אלא שלעיתים גם התשלומים בגין "תמורת חופשה" אינם ברורים, וכך למשל לעיתים נרשם כי בחודש מסוים היו 26 ימי עבודה, והתובע עבד 22 ימים וקיבל חופשה בתשלום בגין 5 ימי עבודה (ראו, למשל, חודש 07/2011).
אשר על כן מקבלים אנו את תביעת התובע לפדיון חופשה בשיעור שכר עבודה בגין 20 ימים ובסך של 3,540 ₪.
ב.דמי הבראה -
התובע תבע דמי הבראה בגין 14 ימים, ובסך של 4,990 ₪.
הנתבעת הודתה כי קיים חוב מצידה בגין 8 ימי הבראה, אולם לא הבהירה מדוע חובה מסתכם בסך האמור, שכן בגין שתי שנות עבודתו האחרונות של התובע לא ניתן לראות תשלום כלשהו בגין דמי הבראה חוץ מאשר בגמר החשבון שנערך לתובע, ושם קוזז התשלום כנגד החוב שיוחס לתובע.
המסקנה היא שיש לחייב את הנתבעת במלוא הסכום שעליו הועמדה תביעת התובע, אשר אפילו נמוך במקצת מהמגיע לו.
ג.דמי חגים –
נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על התובע, ועליו לפרט בגין אילו חגים בדיוק טוען הוא שהיה מקום לשלם לו, לוודא שלא נפלו ביום השבת, ולהראות שלא נעדר מימי העבודה שלפני ואחרי החג אלא באישור – והתובע לא הוכיח מי מבין המרכיבים האמורים.
יש לזכור כי התובע לא עבד במשרה מלאה, וגם לא הונחה תשתית לקביעה שלא הייתה לו כל שליטה על ימי עבודתו, ועל כן לא ניתן לקבוע שהנטל בעניין זה מועבר לנתבעת.
נוכח האמור לעיל התביעה לדמי חגים נדחית.
7.טענת הקיזוז של הנתבעת –
א.הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לתובע הצטבר חוב בסך שעומד על מעבר ל - 37,000 ₪, וזאת בגין מפרעות שנטל דרך קבע, ואשר במצטבר עלו על שכרו בשיעור האמור.
לתמיכה בטענה האמורה, אשר פורטה בתצהירו של עד הנתבעת מר זקנון, הוצגה כרטסת ממוינת לפי תאריכי ערך (להלן: "הכרטסת"), ממנה עולה לכאורה כי לתובע, נכון ליום 30/05/12 מועד הדפסתה, קיימת יתרת חוב של 37,544 ₪.
ב.התובע, מצידו, טען כי הכרטסת הוצגה לו לראשונה במסגרת בירור התביעה בבית הדין, ועי אמנם קיבל לעיתים קרובות מפרעות, אולם אלה תמיד נוכו משכרו, וכי לא נוצר כל חוב מצידו כלפי הנתבעת, ודאי שלא בשיעור הנטען.
ג.אין ספק שנטל ההוכחה להראות קיומו של החוב הנטען – מוטל על הנתבעת.
לתמיכה בטענותיה בדבר קיומו ושיעורו, הוצגו הכרטסת ושורה ארוכה של העתקי צ'קים שעל פי הנטען נמשכו לזכות התובע, וכן הובאה עדותו של מר זקנון.
עיון בכרטסת מראה פירוט של תשלומים רבים ושונים שלכאורה הועברו לזכות התובע.
דע עקא שלא ניתן למצוא התאמה מלאה בין הכרטסת להעתקי הצ'קים, שברובם גם לא מופיע תאריך, כך שלא ניתן לראות את הסכומים הנקובים בה בעמודות החובה – ככאלה שהעברתם לרשות התובע הוכחה.
זאת ועוד – לא ניתן למצוא התאמה בין הכרטסת לבין תלושי השכר שהופקו בגין התובע.
עיון בתלושים מראה שמעת לעת נוכו משכר התובע ניכויים בגין מפרעות או מקדמות, כך שבפועל בחודשים מסוימים בעמודה "נטו לתשלום" הופיע סכום נמוך או אפילו לא נותרה יתרה לתשלום, אולם לא ניתן ללמוד מהם על כל יתרת חוב שהיא, וגם בנתון זה, כשלעצמו, כשהוא מקבל משקל משמעותי לנוכח החיוב לשקף בתלושי השכר את מלוא התשלומים שמקבל העובד או שמנוכים משכרו – די כדי להצדיק קביעה שקיומה של יתרת החוב הנטענת לא הוכח.
לאמור לעיל נוסיף, שגם לא היו מוכחים תשלומים כאלה או אחרים ששולמו לתובע מעבר לשכרו שפורט בתלושי השכר – הרי שכלל לא קמה חזקה שאלה היו בגדר הלוואה, דהיינו שמדובר בסכומים שעל העובד להשיב למעבידו, ולא ניתן לשלול את האפשרות שמדובר בתוספות שכר או הטבות, אפשרות שנתמכת בעובדה שלאורך כל תקופת עבודתו הממושכת מאוד של התובע לא ניתנה לו כל העלאת שכר, וחרף הותק הרב שצבר (וטענת הנתבעת לפיה עבודתו הייתה חשובה ומהותית במטבח המסעדה וכל אימת שנעדר נגרם נזק רב) שכרו נותר עומד על שכר המינימום ולא הועלה ולו במעט.
ד.סיכומו של דבר, ונוכח האמור לעיל, במצטבר, אנו קובעים שטענת הקיזוז של הנתבעת לא הוכחה, ועל כן היא נדחית.
8.לסיכום –
אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע כדלקמן –
א.פיצויי פיטורים בסך של 57,380 ₪.
ב.תמורת הודעה מוקדמת בסך של 5,342 ₪.
ג.פדיון חופשה בסך של 3,540 ₪.
ד.דמי הבראה בסך של 4,990 ₪.
ה.תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 8,062 ₪ .
בסך הכל על הנתבעת לשלם לתובע סך של 79,314 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 01/03/12 ועד לתשלום המלא בפועל.
כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 5000 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.
9.במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ב' אייר תשע"ו, 10 מאי 2016, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
ורד שפר, שופטת
נשיאה
|
|
מר זאב חיות,
נציג ציבור (מעסיקים)
|
|