ס"ע
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
|
30559-02-13
04/05/2016
|
בפני השופט:
יוסף יוספי
|
| - נגד - |
התובע:
נצר יוסף אלסלאמין
עו"ד רסמי זחאלקה
|
הנתבע:
מישל אטיה
עו"ד לימור עמית – פנקר
|
| פסק דין |
1.לפנינו תביעה במסגרתה נתבעו הרכיבים הבאים: פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, חופשה שנתית, דמי כלכלה, דמי הבראה, הפרשי שכר.
סה"כ סכום התביעה עמד על 34,307 ₪.
2.התובע הינו פלשתינאי תושב השטחים, אשר עבד אצל הנתבע בענף הבניין. אין חולק כי התובע עבד אצל הנתבע החל מחודש 12/08 ועד חודש 6/10.
התובע הועסק בהתאם לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט – 1959 (להלן: "חוק שירות התעסוקה").
3.התובע הגיש תצהיר מטעמו, והנתבע הגיש תצהיר מטעמו. לאחר קיומה של מסכת ראיות, במסגרתה נחקרו המצהירים על האמור בתצהיריהם, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.
4.טענות התובע
לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבע, אשר היה מרוצה מעבודתו, בהיקף של 20 יום בחודש, וזה אף שילם לו סך של 250 ₪ ליום, וזאת בניגוד לכתוב בתלושי השכר. התובע פוטר בחודש 6/10, כאשר הנתבע הפסיק את היתר העבודה של התובע באותו חודש. הנתבע לא טען כי התחלפו מעסיקים באותו מקום עבודה וכי המעסיק החדש, שהוא החברה, לקח על עצמו התחייבות בכתב לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים לגבי כל תקופת עבודתו של התובע. לפיכך, התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת ללא קשר לכך שמיד החל לעבוד במקום עבודה חדש. התובע עבד 8 שעות מדי יום. הנתבע לא מסר לתובע הודעה על תנאי עבודתו, לפיכך הנטל עובר למעסיק ביחס להוכחת היקף השכר והיקף שעות העבודה. התובע זכאי להפרשי פנסיה בסך של 3,335 ₪, וכן לדמי חגים בסך של 3,958 ₪, בשים לב כי הנטל על הנתבע להוכיח כי העובד לא עבד יום לפני חג ויום אחריו. התובע זכאי לדמי הבראה בסך של 3,752 ₪.
התובע לא יצא לחופשה ולא קיבל פדיון חופשה שנתית, לפיכך הוא זכאי לסך של 4,750 ₪. התובע זכאי לדמי כלכלה אף על פי שלא לן במקום העבודה, ובשים לב כי לא סופקה כלכלה. במידה ובית הדין יחליט לא לקבל את גירסת התובע לעניין גובה שכרו, הרי שהשכר שדווח לשירות התעסוקה אינו עונה על דרישת שכר לפי דרגה ראשונה בענף הבניין.
לסיכום, טען התובע כי על הזכויות להיות מחושבות בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כנהוג מאמצע התקופה, דהיינו - 1/10/09.
5.טענות הנתבע
לטענת הנתבע, מדובר בתביעה שהוגשה בחלוף כמעט 3 שנים מסיום יחסי העבודה. כבר בדיון המוקדם הסכים הנתבע לדון בתיק לגופו של עניין, הגם שהנתבע לא זיהה את התובע כמי שאמור היה להיות התובע שעבד אצלו.
התובע אישר כי הועבר להיות מועסק מהנתבע אל החברה אשר בבעלות הנתבע מבלי שפוטר, וזאת באופן רצוף ואישי. הנתבע כלל לא נחקר בסוגייה בדבר חילופי מעסיקים.