ליליה קריחן נ' יהודית לוי

בפני בית הדין תביעת התובעת כנגד הנתבעת בגין העסקתה כעובדת זרה.

הנתבעת טענה כי היא איננה המעסיקה וכי לא נדרשה לשלם לתובעת כסף מעולם, באשר חברת דנאל הביאה את העובדת הזרה לעבוד ושילמה לה.

הנתבעת יוצגה ע"י עו"ד וכאשר הדואר ממנה חזר נתנה החלטה ביום 28/11/16 על הגשת סיכומים ע"י הנתבעת עצמה. החלטה זו נשלחה לנתבעת בדואר רשום, ונמסרה לידיה כדין.

בתאריך 11.5.17 ניתנה החלטה כי סיכומי הנתבעת לא הוגשו חרף חלוף המועד, ואם לא יוגשו עד 15.6.17 יינתן פסק דין בהיעדר סיכומים ועל סמך כל החומר שבהליך.

סיכומי הנתבעת לא הוגשו, לכן ניתן פסק הדין על סמך כל הראיות שבפנינו כפי שהוגשו בהליך זה.

העובדות

1. התובעת עבדה אצל הנתבעת לכל הפחות מ-2.1.11 עד 30.12.11. הצדדים נחלקו האם עבדה עד 6.1.12 אם לאו.

2. חברת דנאל שילמה לתובעת מדי חודש 1800 ₪.

3.סוכם כי התובעת תעבוד אצל הנתבעת 4 שעות ביום 6 ימים בשבוע.

4. התובעת עבדה לכל הפחות 3 שעות 5 ימים בשבוע, וזאת לטענת הנתבעת. הצדדים נחלקו לגבי היקף ההעסקה בפועל.

5. הנתבעת מודה כי לא שילמה לתובעת שום תשלום בגין העבודות אצלה.

המחלוקת

1. מה היה היקף ההעסקה של התובעת אצל הנתבעת.

2. האם הועסקה התובעת גם אצל בני משפחה של הנתבעת ובאיזה היקף.

3. האם שולם לתובעת ע"י בני משפחת הנתבעת תשלום כלשהו, וככל שכן, מה שיעורו ובגין איזה היקף העסקה.

הכרעת הדין

1. הליך זה ידון על פי נטלי ההוכחה. התובעת העידה כמשיחה לפי תומה, אף הייתה מעט מפוחדת.

2. הנתבעת התחמקה בעדותה תוך כדי חזרה על הביטוי "לא יודעת כלום" אולם, התברר כי ידעה היטב שהתובעת עובדת אצל נכדתה טל.

3. כך גם עלה מעדות הבת שרה כי אמה, הנתבעת, מבשלת ועושה לעצמה דהיינו הייתה מסוגלת.בעניין הקניות בשוק "כשאמא יכלה אמא עשתה" (עמוד 30 שורות 1-4) זאת בניגוד לעדות הנתבעת עצמה אשר ציינה כי "אינה יכולה לעשות קניות בשוק וכמעט לא עושה כלום" (עמוד 20 שורה 30-31).

4. דוגמאות נוספות של סתירות מצאנו בעדות שרה אשר הכחישה שהתובעת עבדה אצלה ,אולם, הודתה שעבדה בשעה שהיה "שיפוץ קטן". גרסתה זו לא הייתה עקבית אולם תמכה בעדותה של התובעת שניקתה אצל שרה לאחר השיפוץ.

5. טל הודתה שהיא ידעה שאסור להעסיק עובדת זרה ובכל זאת העסיקה אותה בניקיון.

6. גם גב' לוי וגם שרה וטל העידו שהנתבעת בישלה קובה ובכל יום שישי כל המשפחה באה לאכול, גם גרסאות אלה אישרו את גרסת התובעת לבישולי יום שישי למשפחה.

7. הנה כי כן, גרסת הנתבעת והעדויות מטעמה לא היו גרסאות עקביות ואף היו ביניהן סתירות ועל כן לא היה בגרסת הנתבעת ועדיה לסתור או להפריך את גרסת התובעת.

8. נדון בכל רכיב לגופו לפי העדויות שנשמעו.

    

   מי המעסיק

9. הנתבעת טענה כי היא אינה המעסיקה.

10. התובעת הובאה לארץ ע"י הנתבעת באמצעות היתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד אשר הונפק על שם הנתבעת. בנספח א' לתצהיר התובעת- מכתב מאת משרד הפנים רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול, יחידת ההיתרים סיעוד המופנה אל הגב' לוי הנתבעת (להלן: היתר ההעסקה) כתוב מפורשות "היתר להעסקת עובד זר בענף הסיעוד – לפי סעיף 1 יג' לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991" מכתב זה מתייחס "סימוכין: מכתבך מיום 23/11/10" וכך נכתב "בתשובה לפנייתך שבסימוכין, הריני להודיעך כי אושרה בקשתך להיתר העסקה על שם לוי יהודית מספר זהות: XXXXXXXX (להלן: "בעל ההיתר")". ברי אפוא כי התובעת הועסקה בהתאם לאישור שקיבלה הנתבעת באופן אישי להעסקת עובד זר על פי בקשתה ממשרד הפנים.

11. במכתב הזה כתוב כי "על בעל ההיתר להיות רשום אצל לשכה פרטית המורשית להבאה, לתיווך ולטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד..." ובעניין זה דנאל הייתה החברה הרלבנטית. בסעיף 4 למכתב זה נאמר "על בעל היתר לקיים את כל ההתחייבויות עליהן חתם במסגרת בקשתו להיתר, ובין היתר, להעסיק את העובד הזר בהתאם לכל תנאי ההיתר ובכלל זאת העסקת העובד הזר במשרה מלאה לפחות, הסדרת ביטוח רפואי ומגורים הולמים בבית המטופל. 5. יש להעסיק את העובד הזר לפי היתר זה במתן טיפול סיעודי לבעל ההיתר ולא בלבד. 6. על בעל ההיתר להעביר את שכר העובד הזר מידי חודש לחשבון בנק שנפתח על שמו של העובד הזר בישראל, בו אין למעסיק או למתווך כוח אדם או מי מטעמם או לכל צד ג' אחר (מלבד קרוב משפחה מדרגה ראשונה של העובד) הרשאה או ייפוי כוח כלשהם. 7. על בעל ההיתר לשמור בידיו את המסמכים המתעדים את ההפקדות השכר לחשבון האמור, לצורך הצגתם לפני עובדי יחידת הפיקוח והאכיפה של הרשויות המוסמכות". (דגשים שלי ש.ש.)

12. אין מחלוקת כי על סמך היתר זה בלבד יכלה הגב' לוי להעסיק את התובעת. משכך, הוכח להנחת דעתנו כי הנתבעת הייתה אמורה לדעת את כל חובותיה אשר פורטו בנספח א' בתצהיר התובעת ואשר נשלחו לנתבעת ישירות על ידי משרד הפנים.

13. משכך, יש לדחות את טענת הנתבעת כי לא ידעה או לא יכלה לדעת שעליה לשלם מעבר למה שחברת דנאל משלמת.

14. עוד עולה מהמסמך, כמו גם מעדות התובעת כי הנתבעת היא המעסיקה.

15. בנספח ב' לתצהיר התובעת המפנה לחברת דנאל אישרה התובעת לחברת דנאל להעביר מידע אודות התשלום ששולמו לה "למשפחה המעסיקה אותי משפחת לוי עבור הקשיש לוי יהודית ת"ז 072416241". דהיינו, גם כלפי חברת דנאל הגב' לוי הייתה המעסיקה. המסמך נושא לוגו של חברת דנאל וגם ממנו עולה, כי הנתבעת היא המעסיקה.

16. כך גם מנספח ג' שאלון קליטה למטפל הזר, בו כתוב בהערות "התחילה לעבוד אצל לוי יהודית, הובאה על ידי המשפחה" (דגש שלי ש.ש.).

17. אם בכל זאת לא די הרי שבמסמך הנושא לוגו של דנאל יש חוזה ההעסקה בין לוי יהודית לבין התובעת.

18. בכתב ההגנה מודה הנתבעת בסעיף 1 לכתב התביעה שבו נאמר שהנתבעת העסיקה את התובעת על פי רישיון להעסקת עובדים זרים. די בכך כדי לקבוע שהנתבעת היא המעסיקה על פי הודאתה בכתב ההגנה.

19. גב' לוי העידה כי "מהמשרד שלחו לי אותה. לא הבנתי בנושא עובדים זרים. משרד דנאל שלח לי אותה. לא הבנתי כלום. אני לא קוראת ולא כותבת. יש לי בעיות. לא ידעתי שהיא עובדת זרה, דיברתי איתה עברית" (עמ' 20 שורה 1-2). ומיד לאחר מכן מעידה: "זה היה דרך מט"ב, שילמתי לה נסיעות וביטוח רפואי. היא אמרה לי שלא צריך, שאני אתן לה כסף מזומן והיא תסדר לעצמה את הביטוח הרפואי". בנסיבות אלה אין לקבל את טענת הנתבעת כי לא הייתה המעסיקה (עמ' 20 שורה 9-22). העובדה שהנתבעת לא בדקה על מה היא חתמה ולא וידאה מה מעמדה של התובעת, תיזקף לחובתה של הנתבעת בלבד.

20. מסגרת העסקה זו של עובד זר באמצעות חברת כוח אדם ובמקביל ע"י מי שמקבל את העזרה בתחום הסיעוד, נידונה והוכרעה בפסיקה. בעניין זה נקבע כי מי שנהנה משירותיו של העובד הזר הוא המעסיק בפועל. לכל היותר ניתן לראות בדנאל ובנתבעת מעסיקים במשותף.

21. נוכח האמור יש לראות בנתבעת כמעסיקה של התובעת וכחייבת בשכרה ובזכויותיה הסוציאליות. כמובן שאת הסכום ששולם לתובעת מדנאל יש להפחית ממכלול הזכויות, שכן לא קמה לתובעת הזכות לתשלום כפול. לא למותר לציין כי ברוב הפסיקה המעסיק הסיעודי השלים את השכר שחברת כוח האדם לא שילמה. אין כן במקרה שלפנינו בו לא שולם לה מעולם דבר מעבר לסכומים של חברת דנאל (סע 44578-02-11 saman נ' רודינה סעיד חוסייני, פורסם בנבו).

22. נוכח כל האמור לעיל, מתקבלת טענת התובעת כי הנתבעת הייתה המעסיקה וכי ככל שיחולו חובות בגין זכויות קוגנטיות ברכיבי התביעה יש להשיתן על הנתבעת.

     

    היקף ההעסקה

23. במסגרת היתר ההעסקה התחייבה הנתבעת כלפי המדינה להעסיק את התובעת במשרה מלאה בסיעוד.

24. לגרסת התובעת העסיקה הנתבעת את התובעת 4 שעות ביום, 6 ימים בשבוע (10:00-14:00). בנוסף הועסקה התובעת אצל בתה של הנתבעת, שרה מוסטגה, 4 שעות מדי יום בבוקר (מ-06:00 עד 10:00).

25. לתובעת לא שולם כל סכום מעבר לסכומים ששילמה חברת דנאל. גם לא כאשר התובעת פנתה אל הנתבעת כדי שתשלים את שכרה.

26. לעניין זה נזקוף את כל הזכויות שלא שולמו לתובעת, לחובת הנתבעת, בהתאם לנסיבות ולראיות שהוצגו בפנינו.

27. גרסתה של התובעת בתצהירה הייתה כי עבדה אצל התובעת 4 שעות ביום 6 ימים בשבוע. בנוסף עבדה באופן יומיומי 4 שעות ביום אצל בתה. כמו כן, פעם בשבוע בין שעתיים לשלוש עבדה אצל נכדתה של הנתבעת, גב' טל מוסטדה, אחה"צ מ-13:00 עד 17:00, 18:00. כל זאת כאמור תמורת 1800 ₪ ששלמה דנאל.

28. גב' לוי ציינה בכתב ההגנה כי "אמנם סוכם כי התובעת תעבוד 4 שעות כל יום אך בפועל עבדה התובעת מקסימום 3 שעות ביום והלכה לעבוד אצל אחרים". בכך פעלה הנתבעת בניגוד להיתר שלגביו התחייבה.

29. בתצהירה טענה גב' לוי כי התובעת עבדה בביתה "ועבדה בין שעתיים ל- 3 שעות מקסימום..." תוך שמיהרה ללכת לעבוד אצל אחרים "אצל טל, אצל ברק, אצל קובי וגל, אצל שולי, אצל מלי והבת שלה, ואחות של חבר של מלי, ואצל משה, ואצל השכנה שלי ענת, ועוד אנשים, כך סיפרה לי. 3. התובעת עבדה אצלי כל פעם בשעות אחרות. פעם בבוקר ופעם אחה"צ. ביום שני לא עבדה בכלל כי היא עבדה בהר נוף. ככה סיפרה לי...." יש שוני בגרסה בין כתב ההגנה לבין התצהיר של הגב' לוי והגרסה שופצה כך שהתובעת עבדה לכאורה פחות שעות אצל הנתבעת.

30. גב' טלי גלעד הצהירה שהתובעת ניקתה את ביתה מחודש 03/11 עד 12/11, כל שבוע ביום חמישי מ-15:00 עד 18:00 וכי שילמה על הניקיון. כמו כן הצהירה שמ-04/11 עבדה התובעת אצל השכנים. כך הצהירה גם שהתובעת עבדה אצל ברק כל יום שישי מהבוקר עד הצהריים. לא למותר לציין כי התצהיר של גב' טלי גלעד עומד בסתירה לתצהיר גב' לוי שבו כתוב שהתובעת עבדה אצלה מ-07:30 עד 09:00 בבוקר.

31. תצהיר גב' שרה מוסטדה מכחיש לחלוטין את עבודתה של התובעת אצלה בטענה שהיא יוצאת כל בוקר מהבית בשעה 08:00 וחוזרת בשעה 17:00. בתצהיר שלה מוסבר שהתובעת "ביום שישי עבדה אצל אמא שלי שעה בלבד והייתה הולכת לברק". אף משפט זה אינו משתלב עם התצהיר של גב' לוי, שכן מ-07:30 עד 09:00 זה שעה וחצי. עוד נאמר בתצהיר גב' שרה כי "... אמא שלי מבשלת בעצמה. אמא שלי אישה חולה ויש לה ימים שלמים שאינה יוצאת מהבית כי יש לה כאבי גב עקב פריצות דיסק...". בעניין זה נחקרה גב' לוי והיא מעידה כי לא יכלה ללכת לשוק או לבצע פעולות בשל מצבה הרפואי (עמ' 20 שורות 26-31).

32. בנסיבות אלה, נזקקה הנתבעת לשירותיה של התובעת. כך גם לפי גרסתה.

33. התובעת העידה כי לא ניהלה כל רישום, לא של הנסיעות ולא של שעות ההעסקה. הנתבעת מאשרת שחתמה על דו"חות שעות שהתובעת הביאה לה לחתום, על מנת שתקבל כסף מהמשרד. הנתבעת ציינה כי לא הראתה לבתה את הדו"חות האלה וחתמה בלי בעיה, מאחר שהתובעת לא ביקשה עבורם כסף (עמ' 21 שורות 1-7 ועמ' 22 שורות 3-5).

34. גם בחקירתה הנגדית מאשרת הנתבעת כי התובעת עבדה אצלה 6 ימים בשבוע, חוץ מיום שני (עמ' 22 שורות 6-8).

35. גרסת התובעת נתמכה בגרסת הנתבעת לעניין היקף ההעסקה שלה אצל הנתבעת. די בכך כדי להרים את נטל ההוכחה ע"י התובעת בעניין היקף עבודתה.

36. באשר לעבודתה אצל בתה של הנתבעת גב' שרה, עמדו בפנינו שתי גרסאות סותרות. הגרסאות של שני הצדדים לא היו אחידות ומהימנות ולכן בעניין זה נפסוק על פי נטלי ההוכחה. שרה הבת של הנתבעת גרה מרחק הליכה קצר מאוד וביתה היה סמוך לבית הנתבעת. התובעת לא טענה כי בני המשפחה לא שילמו לה עבור עבודתה ועל כן טענה זו כי הייתה בביתם לא באה על מנת להרוויח כסף שלא כדין.

37. נטל ההוכחה בעניין העבודה אצל גב' שרה מוטל על כתפי התובעת ונטל זה לא הורם ,בין היתר היות ונסתר בגרסת גב' שרה.

38. בניגוד לכך הוכח כי התובעת עבדה אצל טלי הנכדה של הנתבעת. זו הצהירה שהתובעת עבדה אצלה, ובכך יש לקבל את גרסת התובעת.

39. העבודה אצל טלי הייתה משעה 15:00 עד 18:00 בימי חמישי, לאחר יום העבודה אצל גב' לוי. טלי טענה ששילמה על העבודה. התובעת טענה שלא שילמו לה.

40. באשר לעדויות בדבר עבודתה של התובעת אצל שכנים ומכרים אחרים – אף כי נראה שאכן כך היו הדברים, מכל מקום לא הוכחו לאשורם, לא בהיקף ולא באופן, שכן מדובר היה בעדויות שמיעה בלבד.

41. באשר לדו"חות הנוכחות שצורפו במסגרת ההליך ע"י דנאל – שעות רשומות אלו הינן ביחס לתשלום שמשלם המוסד לביטוח לאומי במסגרת גמלת סיעוד בלבד. אין בהן כדי להצביע על מלוא שעות העבודה (תע"א 3709/09, rajiv postariya נ' עזבון המנוח אברהם מרדכי ברקוביץ ז"ל, פורסם בנבו)

42. שכרה השעתי של התובעת עמד על 26 ₪ לשעה. משעבדה 8 שעות ביום ב-6 ימים הייתה זכאית לסך של 64,394 ₪ בגין תקופת עבודתה סך הכל שולם לתובעת מחברת דנאל סך של 21,600 ₪ על כן זכאית התובעת להפרשי שכר בשיעור של 42,797 ₪ ועל הנתבעת לשלם לתובעת סכום זה.

43. התובעת טענה לפיצויי הלנה, אולם הנתבעת בטעות כנה סברה כי לא חל עליה חובת תשלום ולכן אין להשית עליה פיצויי הלנה אלא הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

44. לאורך תקופת העסקתה של התובעת לא שולם לה בגין ימי חגים. ימי החגים הנוצריים פורטו בתביעה ומשהייתה עובדת יומית התייצבה באופן סדיר לעבודתה די בכך להוכיח את זכאותה לדמי חגים גם לו עבדה בימים האלה. הנתבעת לא סתרה את גרסת התובעת , בדבר ימי החג. הנתבעת תשלם לתובעת דמי חגים בסך 936 ₪.

45. הנתבעת טענה כי התובעת ניצלה את ימי החופשה גם מידי שבוע בימי שני וגם לעתים בנוטלה את החופשה. הנתבעת לא הציגה כל רישום של ימי חופשה או פנקס נוכחות אחר של התובעת ומשכך לא נסתרה גרסת התובעת. בעניין זה נטל ההוכחה על הנתבעת וזה לא הורם. הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 2,494 ₪.

46. דמי נסיעות – הנתבעת טענה כי שילמה לתובעת דמי נסיעות ואילו התובעת ציינה כי לא שולם לה. בגרסת הנתבעת נאמר גם:" זה היה דרך מט"ב, שילמתי לה נסיעות וביטוח רפואי. היא אמרה לי שלא צריך, שאני אתן לה כסף מזומן והיא תסדר לעצמה את הביטוח הרפואי". לא ניתן להבין מדברי הנתבעת אם העבירה רק ביטוח רפואי או גם נסיעות. מכל מקום לא זו הדרך לשלם. על כן תשלם הנתבעת בגין נסיעות סך של 2820₪.יש לקחת בחשבון שדנאל שילמה בחלקה נסיעות סכום זה לא כומת בתביעה ולא נמצא במסמכים שהוגשו. קיזוז זה אף צויין בתביעה (סע' 9ד' לסעדים), אולם התובעת לא הציגה חישוב המציין הפחתה זו. ללא חישוב נדחית התביעה לנסיעות שכן תשלום מלוא הסכום יצור כפל תשלום בשיעור לא ידוע וזאת אין לזקוף לנתבעת. אין זה מתפקידו של בית הדין לערוך חישובי התובעת. התביעה לנסיעות נדחית.

47. באשר לנסיבות סיום העבודה טענה התובעת כי התפטרה מאחר והייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה ולא ניתן היה לבקש ממנה להמשיך לעבוד מקום בו לא קיבלה שכר מינימום ואת הזכויות הקוגנטיות הבסיסיות. בהיעדר תשלום בגובה שכר מינימום לפחות הייתה לגרסתה הצדקה בהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים. הנתבעת טענה, כי בתאריך 31/12/11 נעלמה התובעת ואף שביתה ניסתה להשיג אותה לא הצליחה למצוא אותה.

48. בנסיבות אלה מצאנו, כי התובעת לא קיימה את הנדרש בפסיקה בעניין הרעת תנאים והם מסירת הודעה בכתב בצורה מסודרת ומתן אורכה למעסיק לתקן הטעון תיקון. התובעת נטשה את מקום העבודה. נטישה זו, בפרט למי שזקוק לסיעוד, אינה מקימה את הזכות לפיצויי פיטורים ותביעה זו נדחית.

     

     

    לסיכום

49. התביעה לפיצויי פיטורים נדחית. התביעה לדמי נסיעה נדחית.

50. התביעה להפרשי שכר בגין היקף ההעסקה מתקבלת. הנתבעת תשלם סך של הפרשי שכר בשיעור של 42,797 ₪ .

51. הנתבעת תשלם לתובעת דמי חגים בסך 936 ₪.

52. הנתבעת תשלם לתובעת פדיון חופשה בסך 2,494 ₪.

53. באשר לפיצויי ההלנה – מצאנו כי עקב חוסר הבנה של הנתבעת מדובר בטעות כנה המצדיקה הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

    35. הנתבעת תשלם שכר טרחת עו"ד התובעת בשיעור 5500 ₪.

    36. סכומים אלה ישולמו תוך 40 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, כ"ז חשוון תשע"ח, (16 נובמבר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

     

            

    נציג ציבור עובדים		נציג ציבור מעסיקים		שרה שדיאור, שופטת