1.לפנינו תביעה שהגישה חברת פילטל פרמצבטיקל בע"מ כנגד הגב' פלונית לסעדים כספיים בגין גזל סודות מסחריים ונזקים שנגרמו לה לטענתה ותביעה שהגישה הגב' פלונית כנגד החברה, חברת האם, מנהלי החברה והמנהלת הישירה שלה, בה עתרה להורות על ביטול פיטוריה מחמת טיפולי פוריות.
הרקע העובדתי וההליכים בפני בתי הדין
2.הנתבעת 1 בתיק עב 8157/09 והתובעת בתיק עב 7846/09 - חברת פילטל פרמצבטיקל בע"מ (להלן: "החברה"), עוסקת ביבוא, שיווק והפצה של ציוד רפואי.
3.הנתבעת 2 הינה חברת האם של החברה.
4.הנתבע 3 (להלן: גם "מר גולן") היה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעלים ומנכ"ל של הנתבעות 1 ו- 2. התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקה עקב פטירתו.
5.הנתבעת 4 (להלן: גם "הגב' גולן") שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה בעלים ומנכ"ל של החברה.
6.הנתבעת 5 (להלן: גם "הגב' רודיך") שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהלת פיתוח עסקי וניהול פרוייקטים בחברה והיתה הממונה הישירה על התובעת.
7.התובעת בתיק עב 8157/09 והנתבעת בתיק עב 7846/09 (להלן: "התובעת") החלה לעבוד בחברה ביום 6.11.08 בתפקיד של סגנית מנהלת פיתוח עסקי, כשששת החודשים הראשונים הוגדרו בהסכם העבודה כתקופת נסיון.
שכרה החודשי של התובעת עמד על סך של 14,500 ש"ח ברוטו. בנוסף שולמו לתובעת הוצאות טלפון סלולרי ורכב צמוד לצרכי עבודה וכן הופרשו עבורה כספים לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות.
עם תחילת עבודתה בחברה התגוררה התובעת בצפון הארץ ולאחר כחמישה חודשים עברה להתגורר באזור השרון.
8.ביום 27.4.09 , לאחר שהתובעת נדרשה למלא משוב על עבודתה, נערכה לה שיחת משוב עם הגב' רודיך ועם הגב' גולן.
9.בערבו של יום 8.7.09 הודיעה הגב' רודיך לתובעת כי היא מבקשת להיפגש עימה למחרת מחוץ למשרדי החברה.
10.ביום 9.7.09 נפגשו התובעת, מנהלי החברה והגב' רודיך. הצדדים חלוקים באשר לתוכנה של הפגישה אולם אין מחלוקת כי המשך העסקתה של התובעת בחברה נדון בשיחה. בתום הפגישה נתבקשה התובעת שלא להגיע למשרדי החברה.
לאחר שהפגישה הסתיימה הגיעה התובעת למשרדי החברה, גילתה כי כרטיס העובד שלה נחסם ולאחר שהצליחה להיכנס למשרדים, נטלה מסמכים משולחנה והשאירה את מפתחות חדרה על השולחן.
11.בין הצדדים התנהלה תכתובת שלאחריה פנתה החברה, ביום 15.7.09, לבית הדין בבקשה לצו מניעה זמני כנגד התובעת המורה לה להימנע מלעשות כל שימוש במסמכים ובמידע המתייחס לעסקי החברה וצו המורה לה להשמיד ו/או להשיב לחברה כל מידע המצוי בידיה (בש"א 5613-4/09).
במקביל הגישה החברה כתב תביעה כנגד התובעת בו טענה כי היא ביצעה גזל סודות מסחריים (עב 7846/09).
12.ביום 19.7.09 הגישה התובעת בקשה למתן סעדים זמניים לביטול פיטוריה ולהשבתה לעבודה בטענה כי פוטרה שלא כדין במהלך טיפולי פוריות (בש"א 5663/09).
במקביל להגשת הבקשה הגישה התובעת כתב תביעה כנגד החברה למתן סעדים כספיים (עב 8157/09).
13.הדיון בתיקים עב 8157/09 ועב 7846/09 אוחד בהחלטת בית הדין מיום 16.12.09.
14.ביום 4.8.09 הגישה החברה לממונה על חוק עבודת נשים במשרד התמ"ת בקשה להתיר את פיטורי התובעת.
15.ביום 13.8.09 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יידחה הדיון בבקשת התובעת עד למועד מתן החלטת הממונה. בנוסף סוכם כי עד לקבלת החלטת הממונה והפיכתה לחלוטה, תמשיך החברה לשלם לתובעת שכר ותנאים נלווים, מבלי שתתייצב לעבודה בפועל. הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה.
16.ביום 2.11.09 החליטה המרכזת לפי חוק עבודת נשים, הגב' שרית יהודאי (להלן – "הממונה") לדחות את בקשת החברה להתיר את הפיטורים (נספח ד' לתצהיר התובעת).
17.החברה הגישה לבית הדין ערעור על החלטת הממונה (ס"ע 12127/09 בפני מותב בראשות כב' השופטת יהלום) אשר נדחה ביום 1.5.11 תוך שנקבע כי החלטת הממונה נמצאת במתחם הסבירות וכי לא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית הדין.
החברה ערערה על פסק הדין בפני בית הדין הארצי (ע"ע 57407-05-11) והערעור נדחה בפסק דין מיום 31.10.11 (בפני כב' השופטים צור, רוזנפלד וסופר).
18.ביום 24.4.12 הגישה החברה תביעה נוספת כנגד התובעת בה עתרה לתשלום פיצויים בגין התנהלותה, שכללה בין היתר הצגת מצגי שווא בעת הקבלה לעבודה, ביצוע עבודות נוספות על חשבון שעות העבודה ושימוש חורג ברכב החברה (ס"ע 38186-04-12).
תביעה זו נדחתה על הסף בהחלטת בית הדין מיום 29.4.13 (כב' השופטת אגסי).
החברה הגישה ערעור על ההחלטה לביה"ד הארצי (ע"ע 60900-05-13) אשר עודנו תלוי ועומד.
בהחלטת בית הדין מיום 13.6.13 הוחלט על צירוף כתבי הטענות של התביעה החדשה לכתבי הטענות של התביעה הישנה, והכל בכפוף להכרעת בית הדין הארצי.
טענות הצדדים
19.לטענת התובעת, באמצע חודש אפריל 2009 היא החלה לעבור טיפולי פוריות, בגינם החסירה שעות עבודה, תוך שהציגה אישורים רפואיים מתאימים וביום 20.4.09, היא הודיעה לגב' רודיך, הממונה הישירה עליה, כי היא עוברת טיפולים.
על פי הנטען, טרם ההודעה על היותה בטיפולי פוריות היא לא קיבלה כל תלונה על חוסר מקצועיות. יומיים בלבד לאחר ההודעה היא נדרשה למלא משוב שנוסח לראשונה על ידי הגב' רודיך בסיועה, שלטענתה נועד להוות תרשומת רשמית, כביכול, לטענות על העדר מקצועיות וחוסר שביעות רצון מתפקודה.
הנתבעות 4 ו- 5 אף מיהרו לערוך לה שיחת משוב דחופה קודם לסיום "תקופת הנסיון", באופן מאולץ ולא מוצדק והכל על מנת "לתפור לה תיק", כשבתום השיחה, על אף הטענות הרבות שהועלו כנגד תפקודה, סוכם על המשך עבודתה במחלקת הפיתוח העסקי למשך 6 חודשים נוספים, כשבתום 3 חודשים תיערך בחינה נוספת של המצב.
לטענת התובעת, מאז הודיעה על הטיפולים, חלה הידרדרות ביחסה של הגב' רודיך כלפיה, כשזו הטילה עליה משימות שאינן ניתנות לביצוע, ללא הדרכה מתאימה וכן נתנה לה הוראות סותרות, ובנוסף זימנה אותה לשיחות תכופות בהשתתפות מנהלי החברה במהלכן הביעה את חוסר שביעות רצונה מעבודתה.
שיא ההתנכלות היה לטענתה בביצוע ניטור ומעקב אחר הודעות הדואר האלקטרוני שלה על ידי הנתבעים, תוך חדירה לפרטיותה, וזאת על מנת לאסוף חומר שיכשיר את פיטוריה.
לטענת התובעת, ביום 8.7.09 בשעות הלילה התקשרה אליה הגב' רודיך וזימנה אותה לפגישה בנושא "גיבוש אסטרטגיה חדשה ליחידה" למחרת בבוקר, אולם הפגישה שנערכה למחרת בנוכחות מנהלי החברה היתה למעשה שיחת פיטורים, במהלכה ניתנה לה האפשרות לבחור לסיים העסקתה ב"טוב", קרי בהסכמה, או ב"רע", קרי שלא בהסכמה, תוך שמר גולן איים עליה שימרר את חייה, יפגע בשמה וינהל נגדה הליכים משפטיים.
בתום השיחה אמרו לה הנתבעים כי עליה להודיע עד השעה 16:00 באיזו אפשרות היא בוחרת וכי אין צורך שתשוב לעבודה.
לטענת התובעת, מאחר והיא נבהלה מהאיומים היא חזרה למשרד במטרה לאסוף מסמכים שיוכיחו את מקצועיותה וכאשר הגיעה למשרדי החברה נדהמה לגלות שכרטיס העובד שלה נחסם. לאחר שנכנסה באמצעות עובדת אחרת, היא אספה מספר חפצים אישיים ואת המסמכים שהיו על שולחנה.
ביום 12.7.09 נשלח אליה בדוא"ל מכתב הנושא כביכול את התאריך 9.7.09 ובו הודעה על סיום העסקתה.
לטענת התובעת, התנהלות זו של הנתבעים מהווה פיטורים לכל דבר ועניין ללא קיום שימוע וללא מתן הזדמנות ראויה לטעון את טיעוניה כנגד פיטוריה.
כמו כן, לטענתה, היא פוטרה שלא כדין מבלי שהתקבל אישור לפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים, כאשר הנתבעים ידעו במפורש שהיא נמצאת במהלך טיפולי פוריות.
התובעת טענה כי היא הופלתה לרעה על ידי הנתבעים אך ורק בשל היעדרויותיה לרגל טיפולי הפוריות ובשל הריונה הצפוי. לטענתה, היא פוטרה ללא כל סיבה עניינית כשהנתבעים עשו כל שביכולתם על מנת להצדיק את פיטוריה, ביודעם כי היא מצויה בתקופה בה אסור לפטרה על פי חוק עבודת נשים.
לאור האמור עתרה התובעת ליתן צו המורה לנתבעים להמשיך ולהעסיקה בחברה בתפקידה לכל הפחות למשך התקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות ועוד 150 יום לאחר תום ההיעדרות בגין הטיפולים (עד לחודש 4/11 - שנתיים מתחילתם) ולחלופין במשך כל התקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות, כל תקופת הריונה, כל תקופת חופשת הלידה ועד 90 יום לאחר סיומה.
לחלופין עתרה לתשלום פיצוי בגין אובדן השתכרות עבור תקופות אלו בסך של 261,000 ש"ח (שכר עבור 9 חודשי הריון + 90 יום לאחר תום חופשת הלידה X 150%) ולחלופין סך של 456,750 ש"ח (שכר עד לחודש 4/2011 X 150%).
בנוסף עתרה התובעת לתשלום פיצוי בהתאם להוראות סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים בסך של 50,000 ש"ח לפחות.
התובעת טענה בנוסף כי פוטרה בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שכן הופלתה אפליה אסורה מחמת טיפולי פוריות, הריון, מין והורות.
לאור האמור עתרה התובעת להורות על אכיפת יחסי עובד-מעביד וכן לחייב את הנתבעים בפיצוי מכוח הוראות סעיף 10(א)(1) לחוק, בסך של 50,000 ש"ח לפחות.
מעבר לאמור, טענה התובעת לזכאותה לפיצוי בגין הליך הפיטורים שנערך ללא שימוע כדין, בגין הפרת חוזה העבודה והפרת חובת תום הלב ובגין עגמת הנפש, הכאב והסבל שנגרמו לה, בסכום כולל של 100,000 ש"ח לפחות.
כמו כן טענה לזכאותה לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בפרטיותה בניטור תיבת הדואר האלקטרוני שלה, בסך של 50,000 ש"ח.
התובעת טענה כי הנתבעים 3 ו- 4 נושאים באחריות אישית, ביחד עם יתר הנתבעים, לכל הנזקים שנגרמו לה נוכח התנהלותם ובשל האפליה שנקטו כלפיה, הן מכוח סעיף 15 לחוק עבודת נשים וסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות, הן מכוח הרמת מסך ההתאגדות והן מכוח עוולת גרם הפרת חוזה.
לטענתה, גם הנתבעת 5 נושאת באחריות ישירה לפיטוריה ולהתנהלות המפלה כלפיה, מכוח סעיף 15 לחוק עבודת נשים וסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות ומכוח עוולת גרם הפרת חוזה, ועל כן יש לחייבה בסכומים הנתבעים, ביחד ולחוד עם יתר הנתבעים.
20.באשר לתביעת החברה כנגדה, טענה התובעת כי המסמכים נלקחו על ידה כדין והוחזרו אל החברה, תוך השארת העתק לשם שימוש בהם כראיות בהליך זה בלבד ותוך התחייבות שלא לעשות בהם שימוש אחר ו/או להעבירם לצד שלישי כלשהו.
לטענת התובעת, המסמכים נשוא התביעה כלל לא מכילים מידע סודי וממילא היא לא עשתה בהם כל שימוש כך שלחברה לא נגרם כל נזק ומדובר בתביעת סרק שנועדה להכביד עליה ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.
באשר לתביעה הנוספת (38186-04-12) טענה התובעת כי כל העילות הנטענות בה התגבשו עוד במועד הגשת התביעות הקודמות, שכן הן מתבססות על חוזה העבודה בין הצדדים, הפרתו וכריתתו וכי מדובר בנסיון לבצע מקצה שיפורים בשיהוי רב של שלוש שנים, מבלי שניתן היתר לפיצול סעדים.
לטענת התובעת, בטרם התקבלה לעבודה בחברה, היא עברה תהליך שכלל העברת קורות חיים והמלצה של חברת כח אדם, ראיון עם הגב' רודיך, ראיון עם המנכ"לים של החברה ויום אבחון במכון אדם מילוא. התובעת טענה כי הצהירה הן בקורות החיים והן בראיונות על כל הפרטים הרלוונטיים לתפקיד והעבירה לחברה שמות ממליצים, וכי לא הציגה בפני החברה כל מצג שווא.
התובעת טענה עוד כי היא לא ביצעה עבודה נוספת במהלך שעות עבודתה בחברה, כי אם לכל היותר נכנסה במהלך שעות עבודתה מדי פעם לאתר אינטרנט כזה או אחר.
באשר לטענה בדבר שימוש חורג ברכב החברה, טענה התובעת כי הגב' רודיך אישרה וחתמה לה מדי חודש על דו"ח הנסיעות ובכל פעם שינתה הנחיותיה כיצד עליה למלא דו"ח זה. מכל מקום, לטענתה, החברה קיזזה משכרה בכל פעם שחרגה מהשימוש המותר ברכב והיא שילמה את קנסות החניה הבודדים שקיבלה.
21.לטענת הנתבעים, אין כל קשר בין סיום יחסי העבודה בין הצדדים לבין היות התובעת בטיפולי פוריות.
על פי הנטען, התובעת לא הציגה אישורים על היעדרויותיה ואף לא הודיעה מראש על המועדים הצפויים להיעדרויות, כשבהתנהגותה זו גרמה לחברה לפקפק בטענתה כי היא עוברת טיפולי פוריות. נוכח הטעייתה בעניין זה החברה אף לא פנתה בבקשה לקבל היתר לפיטורי התובעת.
לטענת הנתבעים, סיום יחסי העבודה נבע מסיבות ענייניות בלבד הנוגעות לחוסר מקצועיותה והתנהלותה של התובעת, שהתבטאה בין היתר באיחורים רבים, בהודעה בדיעבד על הצורך לצאת מוקדם ללימודים, באי ביצוע הנחיות הממונה עליה, כשלקראת סיום העסקתה אף התברר כי התובעת עסקה בעיסוקים אחרים על חשבון שעות עבודתה בחברה ותוך שימוש במשאבי החברה.
על פי הנטען, החברה הביעה בפני התובעת את אי שביעות רצונה פעמים רבות במהלך תקופת עבודתה ובמספר הזדמנויות אף התריעה בפניה כי היא שוקלת לפטרה אך בסופו של דבר הסכימה לתת לה הזדמנות נוספת.
בפגישה שנערכה ביום 9.7.09 בין התובעת לבין מנהלי החברה והגב' רודיך, הועלו בפני התובעת טענות רבות ונאמר לה כי הם שוקלים לפטרה והתובעת השיבה בקצרה לחלק מהטענות. החברה ביקשה מהתובעת לחשוב על הדברים שנאמרו ולחזור לגב' או למר גולן עד השעה 16:00 באותו היום על מנת להציג עמדתה והתובעת נתבקשה שלא להגיע למשרדי החברה.
על פי הנטען, התובעת לא יצרה קשר עם מנהלי החברה באותו היום או לאחר מכן, ולמעשה ויתרה בכך על האפשרות להציג תגובתה, כשבדיעבד התברר לנתבעים כי מיד לאחר השיחה נכנסה התובעת למשרדי החברה, נטלה קלסר של החברה וערימה גדולה של מסמכים ויצאה, לאחר שהשאירה את מפתח משרדה על שולחנה – אקט ברור וחד משמעי המצביע על בחירתה לסיים עבודתה בחברה.
לטענת החברה, היא ניסתה ליצור עם התובעת קשר טלפוני ובנוסף פנתה אליה בכתב והודיעה לה על סיום העסקתה תוך שדרשה ממנה להשיב לאלתר את כל הציוד שנטלה ומשפנייתה לא נענתה, היא נאלצה לפנות לבית הדין בבקשה למתן צווי מניעה שימנעו מהתובעת לעשות שימוש במידע שקיים ברשותה.
לאחר הפניה לבית דין הגיע למשרדי ב"כ החברה ארגז ובו מסמכים רבים שנלקחו על ידי התובעת כשבמכתב שצורף נטען כי נשמר עותק מהמסמכים בידי בא כוחה.
לטענת החברה, התובעת נטלה ממנה מידע ומסמכים השייכים לה ללא הסכמתה, ובמעשיה גזלה את סודותיה המסחריים שלא כדין והפרה את התחייבויותיה, לרבות התחייבויותיה החוזיות וחובות האמון ותום הלב שלה כעובדת.
בנוסף, במעשיה התעשרה התובעת שלא כדין, ואולי עוד תתעשר, על חשבון החברה שהשקיעה זמן וממון רב ביצירת המידע שנגזל.
משכך, עתרה החברה ליתן צו המורה לתובעת להשיב לידי החברה, ללא שמירת עותק, כל מידע המתייחס לעסקי החברה ו/או מוצריה, צו המורה לה להימנע מלעשות שימוש במידע וצו המורה לה לא לגלות את המידע ו/או להביאו לידיעת צד ג' כלשהו.
בנוסף ביקשה החברה לחייב את התובעת בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם העבודה של התובעת, בסך 15,000$ שהם 58,530 ש"ח לפי השער היציג ביום הגשת התביעה.
בכתב התביעה בתיק 38186-04-12 טענה החברה כי התובעת הציגה בפניה מצגי שווא בדבר נסיונה המקצועי, כששיקרה הן בקורות החיים והן בראיונות העבודה שקוימו לה באשר לנסיונה, כישוריה ותקופות העסקתה, באשר לקשריה המקצועיים ובדבר יכולתה לתקשר באנגלית.
בנוסף טענה החברה כי מתחילת עבודתה בחברה, עסקה התובעת תוך כדי ועל חשבון שעות עבודתה בחברה, בביצוע עבודות נוספות, הן בחברת לוטמקס שבבעלות בעלה והן באתר אינטרנט המיועד לכלות, כשעבודות אלו עלו כדי שעות רבות מדי יום, בלא ידיעתה של החברה, בניגוד לחובותיה מכוח הדין ובניגוד להסכם העבודה.
מעבר לאמור, לטענת החברה, התובעת דיווחה דיווחים כוזבים בנוגע לשימוש חורג שביצעה ברכב החברה ובתום תקופת העבודה עשתה שימוש חורג באופן קיצוני ברכב החברה שלא למטרות עבודה.
לאור האמור עתרה החברה לחיוב התובעת בתשלום פיצוי בגין הצגת מצג שווא, הטעיה וניהול משא ומתן שלא בתום לב ובניגוד לדרך המקובלת בסך 85,200 ש"ח (השכר ששולם לתובעת בפועל בניכוי התמורה שהיתה מקבלת לפי שכר המינימום באותה העת בגין תקופת העסקתה).
לחלופין עתרה לחיוב התובעת בפיצוי בסך 68,000 ש"ח שהינו ההפרש בין השכר ששולם לה בפועל בניכוי שכר בסך 6,000 ש"ח לחודש שהיו משולמים לה על בסיס נסיונה, כישוריה וקשריה האמיתיים.
בנוסף עתרה החברה לחיוב התובעת בתשלום פיצוי בגין ביצוע עבודה נוספת תוך כדי שעות עבודתה בחברה ועל חשבון החברה בסך 12,521 ש"ח (שכרה היומי של התובעת, בסך 659 ש"ח, כפול כל אחד מהימים בהם ביצעה עבודה נוספת על חשבון ותוך כדי שעות עבודתה).
כמו כן, ביקשה החברה לחייב את התובעת בפיצוי בגין השימוש החורג שביצעה ברכב החברה. בכתב התביעה הועמד סכום התביעה ברכיב זה על סך של 28,827 ש"ח ובסיכומים הופחת ל- 2,976 ש"ח.
תצהירים ועדויות
22.מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית שלה ושל בעלה, מר דן ברכוביץ וכן תצהיר של ד"ר גילה רוזן, שנמשך בסופו של יום מתיק בית הדין.
מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבעת 4, הגב' ענת גולן, מנכ"לית משותפת בחברה, של הנתבעת 5, הגב' מיכל רודיך, מנהלת היחידה לפיתוח עסקי בחברה ושל מר גבי ונטורה, טכנאי מחשבים המספק שירותים לחברה.
תצהירים נוספים שהוגשו, של הנתבע 3, מר יהודה גולן ז"ל ושל מר טל גנור, חוקר פרטי מטעם החברה – נמשכו.
העדים שתצהיריהם נותרו בתיק נחקרו בחקירות נגדיות במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו.
דיון והכרעה
התביעה בתיק עב 8157/09
התביעה כנגד הנתבעים 2-5
23.התובעת הגישה את תביעתה כנגד החברה וכנגד חברת פארמה בסט בע"מ, ובנוסף הגישה תביעה אישית כנגד מר יהודה גולן שנפטר במהלך הדיונים בתביעה, הגב' ענת גולן והגב' רודיך.
הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 2-5.
24.התביעה כנגד הנתבע 3 -מר גולן ז"ל נמחקה עקב פטירתו.
25.באשר לנתבעת 2 – החברה אינה מכחישה כי היא משתייכת לקבוצת פארמה בסט בע"מ, אולם אין מחלוקת כי פארמה בסט בע"מ לא היתה מעסיקתה של התובעת ולא התקיימו ביניהן יחסי עובד-מעביד.
מאחר ולא נטען וממילא לא הוכח כי עלולה להתעורר בעיה בגביית כספים שייפסקו, ככל שייפסקו, בפסק דין זה, מהחברה (הנתבעת 1), הרי שאין כל עילה לחיוב חברת האם בחובותיה של החברה.
משכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחית.
26.באשר לנתבעות 4 ו-5 – אין מחלוקת כי הנתבעות 4 ו- 5 לא היו מעסיקותיה של התובעת.
התובעת עתרה לחיובן באופן אישי הן מכוח סעיף 15 לחוק עבודת נשים וסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות, הן מכוח עוולת גרם הפרת חוזה וביחס לנתבעת 4 גם מכוח הרמת מסך ההתאגדות.
סעיף 15 לחוק עבודת נשים וסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות הינם סעיפים העוסקים באחריות פלילית, אשר אינה רלוונטית להליך דנן.
באשר לעוולת גרם הפרת חוזה – לא מצאנו כי מתקיימים התנאים לגיבוש העוולה ומכל מקום, כל פעולותיהן של הנתבעות 4 ו- 5 נעשו כבעלות תפקידים/אורגנים בחברה.
27.באשר לבקשת התובעת להרים מסך בין הנתבעת 4 לבין החברה - כידוע , יצירת יריבות משפטית ישירה בין עובד בחברה לבין בעלי מניותיה אפשרית רק בנסיבות מיוחדות וחריגות בהן הוכח, כי קיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שימשה את בעלי המניות כ"עלה תאנה" לפעילות, אשר יש ספק בכשרותה, או בניגוד לטובת החברה.
הגם שהוכח כי פעולות החברה כלפי התובעת נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים (כמפורט להלן), הרי שאף אם התקבלו החלטות שהיו, בסופו של דבר, בניגוד לטובת החברה ושלא כדין, אלו התקבלו על ידי הנתבעת 4 כבעלת תפקיד ואורגן בחברה והפיצוי שנפסק לתובעת בגין הפעולות שננקטו שלא כדין יושת על החברה.
מסקנה זו מבוססת גם על כך שאין מדובר במצב של חדלות פירעון או אי יכולת לעמוד בתשלום הסכומים שיפסקו לטובת התובעת, כך שאינה עומדת מול "שוקת שבורה".
28.משכך, התביעות האישיות כנגד הנתבעות 4 ו- 5 – נדחות.
כל חיוב שייפסק במסגרת פסק דין זה יחול על הנתבעת 1 בלבד.
נסיבות סיום העסקת התובעת
האם התובעת פוטרה או התפטרה?
29.אין חולק כי ביום 9.7.09 נערכה שיחה בין התובעת לבין הנתבעים 3-5 במסגרתה דובר על סיום העסקתה.
התובעת טענה כי בשיחה זו הוצבו בפניה למעשה שתי אפשרויות: לסיים העסקתה ב"טוב", קרי בהסכמה, או ב"רע", קרי שלא בהסכמה, תוך שמר גולן איים עליה בהליכים משפטיים ובפגיעה בשמה.
בתום השיחה אמרו לה הנתבעים כי עליה להודיע עד השעה 16:00 באיזו אפשרות היא בוחרת וכי אין צורך שתשוב לעבודה. כשחזרה למשרדי החברה גילתה כי כרטיס העובד שלה נחסם.
לטענת התובעת, ההתנהלות המתוארת מהווה פיטורים לכל דבר ועניין.
30.החברה טענה מנגד כי בשיחה נדונה גם האפשרות של סיום העסקתה, כשהתובעת נדרשה ליתן עמדתה באשר לאפשרויות שהוצבו בפניה עד השעה 16:00 באותו יום.
לטענת החברה, התובעת היא שהתפטרה מעבודתה, עת בחרה לנסוע מיד לאחר השיחה למשרדי החברה על אף שנתבקשה שלא לעשות כן, נטלה מסמכים סודיים והותירה את מפתחות משרדה על השולחן.
לטענת החברה, אקט הותרת המפתחות על השולחן היווה הודעה ברורה מצד התובעת על רצונה לסיים עבודתה בחברה, שכן על פי הוראות החברה, על כל עובד לנעול את משרדו תמיד ולהשאיר את המפתחות ברשותו, כך שבחירתה של התובעת להשאיר את המפתחות על השולחן היווה אקט ברור של התפטרות.
כמו כן, לטענת החברה, נעשו נסיונות להשיג את התובעת טלפונית אולם התובעת לא ענתה לשיחות ואף לא חזרה לאף אחד מהמנהלים עד השעה 16:00 על מנת למסור עמדתה כפי שנתבקשה לעשות בשיחה. משכך, בלית ברירה נשלחה לה הודעה על הפסקת עבודתה עקב התפטרותה.
31.בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר קיימת מחלוקת עובדתית לגבי נסיבות הפסקת העבודה, מוטל נטל ההוכחה על הטוען לפיטורים (דב"ע נו/3-201 שמש ירושלים בע"מ נ' מאיר ניסימיאן, (25/6/97), ואין לראות מעשה כאקט של פיטורים או של התפטרות אלא אם כן אלו נעשו באופן מפורש וחד משמעי, "היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (ר' דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ נ' דוד שיינין, פד"ע כב' עמ' 271).
עוד נקבע כי כאשר יש להכריע, מי מבין הצדדים הביא את היחסים לידי סיום, דהיינו אם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה (דב"ע ל/18-3 נוח בנצילוביץ נ' אתא בע"מ, פד"ע ב', 41).
32.בעניין שבפנינו, אין מחלוקת כי בשיחה שנערכה ביום 9.7.09 דובר על סיום העסקתה של התובעת. התובעת טענה כי למעשה הועמדו בפניה שתי אפשרויות אשר משמען סיום העסקתה: האחת, בהסכמה והשניה, שלא בהסכמה, תוך ניהול הליכים משפטיים ופגיעה בשמה.
גם הגב' גולן והגב' רודיך הצהירו כי "במהלך השיחה יהודה אמר לפלונית (במילים כאלה או אחרות) כי ייתכן שבסופו של יום נאלץ להיפרד... ובמקרה שכזה ייתכן שהפרידה תהיה בהסכמה, או שינוהל הליך משפטי..." (סעיף 60 לתצהיר הגב' רודיך והגב' גולן).
הגם שבעדותן ניסו הנתבעות 4 ו- 5 "לעדן" את הדברים שנאמרו בשיחה, ולהציגם כאילו סיום העסקת התובעת לא היה חד משמעי, למעשה עדותן תומכת בגרסת התובעת בדבר תוכן השיחה – שהציבה בפני התובעת שתי אפשרויות לסיום העסקתה.
יתרה מכך, אין מחלוקת כי בתום השיחה התובעת נתבקשה שלא להגיע למשרדי החברה, כשבדיעבד אף התברר כי כרטיס העובד שלה נחסם מבעוד מועד.
אין אלא ללמוד מהתנהלות זו של הנתבעים על פיטורי התובעת במהלך השיחה שהתנהלה ביום 9.7.09.
בנסיבות אלו, אף אין לתמוה על כך שהתובעת בחרה להשאיר את מפתחות חדרה על שולחנה ואף לא ראתה כל סיבה למסור עמדתה למנהלי הנתבעת עד השעה 16:00 באותו יום, שכן ממילא עובדת סיום העסקתה היתה מוגמרת בשלב זה.
33.משכך, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה בחברה ולא התפטרה.
האם התובעת פוטרה בניגוד להוראות חוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954?
34.בסעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים נקבעה זכותה של עובדת להיעדר מעבודתה בתקופה בה היא עוברת טיפולי פוריות :
"(ג)עובדת רשאית להיעדר מעבודתה:
...
(4) בתקופה, כאמור בתקנות, שבה היא עוברת טיפולי פוריות לרבות טיפולי הפריה חוץ-גופית, אם אישר הרופא המטפל בכתב כי הטיפול מחייב זאת ובמידה שאישר, ובלבד שהודיעה על כך למעבידה מראש; דין היעדרות לפי פסקה זו כדין היעדרות מפאת מחלה".
סעיף9 (ה) לחוק עבודת נשים אוסר על פיטורי עובד/ת העובר/ת טיפולי פוריות לקראת ילדם הראשון או השני, ללא היתר משר התמ"ת, וכלשון הסעיף:
"לא יפטר מעביד עובדת העוברת טיפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טיפולי פוריות, לקראת ילדם הראשון או השני, בימי העדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם היעדרות כאמור..."
35.על פי עדות התובעת והראיות שהוצגו על ידה, במהלך חודש אפריל היא החלה בסדרה של טיפולי פוריות במטרה להרות, כשעד למועד פיטוריה היא עברה שלושה מחזורי טיפולים, במהלכם נדרשה למספר ביקורים אצל רופא.
התובעת הציגה לחברה אישורים רפואיים על ביקורים במרכז לבריאות האישה בשעות הבוקר בחודשים אפריל, מאי ויוני 2009 (מוצג 34 למוצגי החברה). הגם שלתצהירה צירפה התובעת אישורים שמולאו בדיעבד, לטענתה, מאחר ולא נשארו בידיה עותקים מהאישורים שהמציאה לחברה, אין מחלוקת כי בזמן אמת הוצגו לחברה אישורים על היעדרויות, כמפורט במוצג 34.
בנוסף הציגה התובעת אישור רפואי של קופ"ח כללית מיום 19.7.09 בו נרשם במפורש: "פלונית מטופלת פריון במרפאתנו מתחילת חודש אפריל השנה. אופי הטיפול מחייב פגישות בשעות הבוקר בתדירות גבוהה יחסית." (נספח יד' לתצהיר התובעת).
מדובר אמנם באישור שהוצא לאחר סיום העסקת התובעת אולם יש בו כדי להבהיר באופן חד משמעי כי התובעת אכן עברה טיפולי פוריות החל מחודש אפריל 2009.
36.הנתבעים טענו כי כלל לא ידעו על כך שהתובעת עוברת טיפולי פוריות וכי לכל היותר ידעו כי התובעת עוברת בדיקות פוריות.
הגב' רודיך טענה כי ביום 22.4.09, עקב איחורים תכופים של התובעת, היא יזמה שיחה עם התובעת במהלכה נודע לה כי התובעת עוברת סדרה של בדיקות במטרה להיכנס להריון. הגב' רודיך העידה כי עדכנה את הגב' גולן לגבי איחוריה של התובעת בשל בדיקות שונות שהיא עורכת במטרה לברר את האפשרות להיכנס להריון (סעיפים 78-80 לתצהיר הגב' רודיך).
התובעת, מנגד, טענה כי עוד ביום 20.4.09 יזמה שיחה עם הגב' רודיך בה הודיעה לה על טיפולי הפוריות (סעיף 34 לתצהיר התובעת, עמ' 30 לפרוט', ש' 22- עמ' 31, ש' 5).
התובעת אף הציגה לתמיכה בטענתה העתק מסרון מיום 23.4.09 בו כתבה הגב' רודיך: "בהצלחה. תביאי איתך אישור מחלה, לא חייבת להופיע סיבה" (נספח יב' לתצהיר התובעת).
הנתבעים טענו כי מסרון זה כלל לא נשלח על ידי הגב' רודיך, אולם מהראיות שהוצגו בפנינו לרבות פירוט ההודעות מהטלפון של התובעת (מוצג 28 למוצגי החברה), לא מצאנו כל סיבה לפקפק באמיתות המסרון, ואין ספק שיש בתוכנו בו כדי להצביע על כך שבסוף חודש אפריל ידעה הגב' רודיך שהתובעת עוברת טיפולי פוריות.
התובעת הציגה דוגמאות נוספות של מסרונים בהם הודיעה לגב' רודיך על איחורים או היעדרויות עקב טיפולים (צורפו כנספח יג לתצהיר התובעת).
אמנם באישורים הרפואיים אין פירוט של מהות הטיפולים, אולם מעדות התובעת, אשר אף נתמכת בתוכן המסרון מיום 23.4.09, הגב' רודיך עצמה אמרה לה להביא אישורים ללא פירוט הסיבה הרפואית, על מנת לשמור על פרטיותה.
37.העובדה שהתובעת עברה טיפולי פוריות היתה ידועה גם למנהלי החברה, לכל המאוחר ביום 27.5.09, כפי שעולה מתכתובת דוא"ל שהציגה התובעת בינה לבין הגב' גולן (צורפה כנספח י' לתצהיר התובעת) ואף מעדותה של הגב' רודיך, לפיה בפגישה שהתקיימה ביום זה בין התובעת לבין הנתבעים 3-5 אמרה התובעת למר גולן כי כדורים שראה בתיקה הינם כדורים שניתנו לה במסגרת טיפולי פוריות (סעיף 87 לתצהיר הגב' רודיך).
38.לאור האמור, הוכח כי התובעת עברה טיפולי פוריות החל מחודש אפריל 2009, הוכח כי הנתבעים ידעו על הטיפולים, כשמהראיות עולה כי הממונה הישירה על התובעת ידעה על הטיפולים כבר במהלך חודש אפריל ומנהלי החברה ידעו על כך, לכל המאוחר, בסוף חודש מאי.
כמו כן, הוכח כי התובעת הציגה בזמן אמת אישורים רפואיים על היעדרויותיה שתוכנם סיפק את החברה באותה העת, כשבאישור מיום 19.7.09 נכתב במפורש כי הטיפולים מחייבים פגישות בשעות הבוקר בתדירות גבוהה, כך שאף אין ספק שהתובעת נדרשה להיעדר לצורך הטיפולים.
לאור האמור, על התובעת חל סעיף 7(ג)(4) לחוק עבודת נשים.
39.כפי שפורט לעיל, התובעת פוטרה מעבודתה ביום 9.7.09.
בהתאם להוראות סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, על החברה היה לפנות לממונה על חוק עבודת נשים לקבלת היתר לפיטורי התובעת.
אין מחלוקת כי החברה לא פנתה לממונה אלא רק ביום 4.8.09, כחודש לאחר פיטורי התובעת.
בכך הפרה החברה את הוראות חוק עבודת נשים.
40.יש להדגיש כי הממונה החליטה לדחות את הבקשה להתיר את פיטורי התובעת וקבעה כי לתובעת קמה הגנה בפני פיטוריה.
ערעור שהוגש על החלטת הממונה (ס"ע 12127/09 בפני מותב בראשות כב' השופטת יהלום) נדחה ביום 1.5.11 תוך שנקבע כי החלטת הממונה נמצאת במתחם הסבירות וכי לא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית הדין.
ערעור שהוגש לבית הדין הארצי על פסק דינו של ביה"ד האזורי (ע"ע 57407-05-11) נדחה אף הוא בפסק דין מיום 31.10.11 תוך שנקבע כי בדין החליטה הממונה שפיטורי התובעת קשורים לטיפולי הפוריות שעברה.
41.לאור כל האמור, אנו קובעים כי החברה הפרה את הוראות סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים, האוסר לפטר עובדת העוברת טיפולי פוריות בימי היעדרה מהעבודה או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ההיעדרות כאמור, אלא בהיתר משר התמ"ת.
הסעד הנתבע מכוח חוק עבודת נשים
42.התובעת עתרה להורות על בטלות פיטוריה, לחלופין לתשלום פיצוי בגין אבדן השתכרות בסך של 261,000 ש"ח (שכר עבור 9 חודשי הריון + 90 יום לאחר תום חופשת הלידה X 150%) ולחלופי חלופין פיצוי בסך 456,750 ש"ח (שכר עד לחודש 4/2011 X 150%) ובנוסף לפיצוי בגין נזק לא ממוני לפי סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים, בסך 50,000 ש"ח.
43.בעקבות החלטת הממונה והחלטות בתי הדין ובהמשך להסדרים שהושגו בין ב"כ הצדדים, התובעת שבה לעבוד בחברה ביום 15.2.10 אולם תקופת עבודה זו הסתיימה יומיים בלבד לאחר מכן, ביום 17.2.10, בשל חוסר האפשרות לשתף פעולה בין הצדדים.
משכך, ברי כי אין עוד אפשרות, ודאי לא כיום, כחמש שנים לאחר סיום עבודת התובעת, להורות על אכיפת יחסי העבודה בין הצדדים.
44.באשר לפיצוי הכספי–
מההליכים שהתנהלו בפני בית הדין עולה כי התובעת הרתה בסביבות חודש אוקטובר 2009 וילדה בשע"ט ביום 10.7.10.
מאחר והחלטת הממונה לפיה התובעת מוגנת מפיטורים ניתנה ביום 2.11.09, מועד בו התובעת כבר היתה בהריון, ומאחר והחלטה זו אושרה על ידי בתי הדין האזורי והארצי, הרי שבהתאם להוראות החוק, על החברה היה להמשיך ולהעסיק את התובעת עד תום ההריון וכן במשך 90 יום לאחר תום חופשת הלידה.
45.מהעדויות, הראיות וההסדרים שהובאו בפני בית הדין עולים הנתונים הבאים:
א.בדיון שהתקיים ביום 19.7.09 סוכם שהתובעת תקבל שכר של חודש אחד (קרי עד ליום 9.8.09) בצירוף תנאים נלווים.
בהתאם שילמה החברה לתובעת משכורת מלאה בגין חודש יולי 2009 וכן משכורת חלקית בעבור 9 ימים בחודש אוגוסט 2009 ובסה"כ 14,500 ש"ח (העתק מתלושי השכר לחודשים יולי-אוגוסט 2009 צורפו כמוצג 56 לתיק המוצגים של החברה).
ב.בהמשך גובש בין הצדדים הסדר נוסף בדבר המשך תשלום שכרה של התובעת בצירוף תנאים נלווים, מבלי שהיא תידרש להתייצב לעבודה בפועל, עד לקבלת החלטת הממונה וחלוף המועד להגשת ערעור על החלטה זו. הסדר זה קיבל תוקף של החלטה ביום 13.8.09 (ההסדר צורף כמוצג 64).
החלטת הממונה ניתנה ביום 2.11.09 והמועד להגשת ערעור עליה חלף ביום 17.12.09 ובהתאם שילמה החברה לתובעת משכורת מיום 10.8.09 ועד ליום 31.12.09.
(העתק ממכתבי החברה בדבר ביצוע העברה בנקאית לתובעת צורפו כמוצג 65 לתיק המוצגים).
בסה"כ שולמו לתובעת במסגרת הסדר זה 66,569 ש"ח (41,450 ש"ח נטו).
ג.החל מחודש ינואר 2010 התנהלה תכתובת בין ב"כ הצדדים בעקבותיה הוחלט כי התובעת תשוב לעבודה בפועל ביום 15.2.10 (העתק התכתובות צורף כמוצג 67).
בהתאם להסדר זה שבה התובעת לעבודה בחברה ביום 15.2.10 אולם עקב חילוקי דיעות הסדר זה החזיק מעמד במשך 3 ימים בלבד, עד ליום 17.2.10. ביום 18.2.10 שהתה התובעת בחופשה בתשלום, לאחריה שהתה ב- 3 ימי מחלה ולאחריהם, עקב אי המצאת אישור רפואי, דיווחה החברה על יתרת הימים כעל ימי חופשה בתשלום (ר' סעיפים 137-141 לתצהיר הגב' גולן).
ד.בין הצדדים גובש הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 26.4.10 אולם מאחר והסדר זה היה מותנה בכך שההליך הפלילי בו פתח משרד התמ"ת כנגד החברה ייסגר ותנאי מתלה זה לא התקיים – ההסדר לא נכנס לתוקף (ההסדר צורף כמוצג 68).
ה.בדיון שהתקיים ביום 7.12.10 גובש בין הצדדים הסדר נוסף לפיו החברה התחייבה לשלם לתובעת שכר חודשי (תוך הנפקת תלושי שכר) בעבור התקופה שעד צאתה לחופשת לידה ביום 10.7.10, ובמקביל התובעת התחייבה להשיב לחברה את מלוא השכר נטו שישולם לה. הסדר זה נועד לסייע לתובעת לקבל דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי.
במסגרת הסדר זה שילמה החברה 16,920 ש"ח עבור ביטוח לאומי, מס הכנסה ומס בריאות (מוצגים 69 ו- 70 לתיק המוצגים של החברה).
ו.כעולה מהאמור, לתובעת שולם מכוח ההסדרים בין הצדדים שכר מלא בגין החודשים יולי – דצמבר 2009 ובגין מחצית חודש פברואר 2010 וכן הופרשו עבורה כספים לרשויות עד למועד הלידה.
46.מאחר והחברה היתה מחוייבת על פי חוק להמשיך ולהעסיק את התובעת עד למועד הלידה ובמשך 90 יום לאחר תום חופשת הלידה, הרי שעל החברה לשלם לתובעת יתרת שכר בגין החודשים ינואר 2010, מחצית פברואר ועד לתאריך 10.7.10 וכן שכר עבור 90 הימים שלאחר תום חופשת הלידה.
על פי סעיף 13א(ב) לחוק עבודת נשים, באם מצא בית הדין שהעובדת פוטרה בניגוד לסעיף 9 לחוק – עליו לפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ- 150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה, אולם בית הדין רשאי, מטעמים מיוחדים שירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע.
התובעת פוטרה כאמור לאחר 8 חודשי עבודה, בעת היותה בטיפולי פוריות בניגוד להוראות סעיף 9(ה) לחוק עבודת נשים ונפסק לזכותה פיצוי בגין אובדן שכר גם על תקופת ההריון ו- 90 הימים שלאחר תום חופשת הלידה בהתאם לסעיפים 9(א) ו- 9(ג) לחוק.
בנסיבות אלו ובשים לב לדיון בנושא בנושא עילת השוויון וכן בעילות התביעה של החברה כנגד התובעת, כפי שיובאו להלן, לא סברנו כי יש מקום לחיוב החברה בתשלום 150% מהשכר, כי אם בתשלום 100% בלבד מהשכר בגין התקופה המזכה.
47.לאור האמור, על החברה לשלם לתובעת פיצוי בגין אובדן שכר בסך של 130,500 ש"ח (9 חודשים X 14,500 ש"ח).
48.לאחר שנתנו דעתנו למכלול השיקולים המונחים על הכף, נסיבות העניין ובמיוחד ליסוד ההרתעתי בכל הנוגע להקפדה על הוראות חוק עבודת נשים - הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק לזכות התובעת גם פיצוי בגין נזק לא ממוני, בהתאם לסעיף 13א(א) לחוק עבודת נשים, בשיעור של 25,000 ש"ח.
עילת תביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח – 1988
49.סעיף2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אין להפלות בין עובדים על רקע, בין היתר, טיפולי פוריות וכלשונו:
"2.(א)לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים... בכל אחד מאלה:
...
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים; "
סעיף9(א) לחוק קובע:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2 תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
-
...
(2)לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".
50.נטל ההוכחה הראשוני, אפוא, הוא על התובעת להראות שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. היה ותעמוד התובעת בנטל זה יעבור הנטל אל החברה להוכיח שהתובעת לא הופלתה בפיטוריה מחמת טיפולי פוריות.
51.התובעת טענה כי עד למועד הודעתה על היותה במהלך טיפולי פוריות לא קיבלה כל הערות על תפקודה. עם זאת, החברה הציגה מספר דוגמאות להערות שהעירה הגב' רודיך לתובעת עוד בתחילת עבודתה (ר' למשל עמ' 59, 62, 67, 74, 75, 80 לתיק המוצגים מטעם החברה).
52.מעבר לאמור, הוכח כי התובעת איחרה לא אחת לעבודה, עוד טרם תקופת טיפולי הפוריות, וזאת חרף העובדה שהחברה באה לקראתה ואישרה לה להגיע עד השעה 9:30 בשל המרחק שבין מקום מגוריה למקום העבודה.
כמו כן, שוכנענו כי התובעת לא הבהירה לחברה טרם קבלתה לעבודה כי היא נדרשת לצאת מוקדם פעם בשבוע לצרכי לימודים, וזאת בנוסף להגעתה באיחור של שעה וחצי מדי יום, כשהתובעת אף לא טרחה להשלים את שעות העבודה הנדרשות למשרה מלאה, וזאת בניגוד להתחייבותה (ר' מייל של התובעת לגב' רודיך מיום 26.11.08 – מוצג 7).
בנוסף, הוכח שהתובעת לא עברה להתגורר באזור המרכז בתוך 3 חודשים כפי שהתחייבה, אלא רק כעבור 5 חודשים, דבר שגרם לחברה עלויות גבוהות בגין נסיעות התובעת לעבודה ובחזרה.
מעבר לאמור, על פי עדותה של הגב' רודיך עוד בתחילת עבודתה התעלמה התובעת פעמים רבות מהנחיותיה, לא עמדה בלוחות זמנים ולא ביצעה כראוי את המטלות שהוטלו עליה והיא התרשמה שהתובעת "משחקת אותה ראש קטן" ומציגה עצמה כמי שאינה מבינה את המטלות שהיא ביקשה ממנה לבצע.
53.בסוף חודש אפריל 2009 נדרשה התובעת למלא משוב על עבודתה ואף זומנה לשיחת משוב עם הגב' גולן והגב' רודיך, שנערכה ביום 27.4.09, במסגרתה נטענו טענות רבות כנגד תפקודה ונרשם בסופה מסמך "סיכום פגישת משוב" ארוך ומפורט.
אכן, כפי שאף התרשמה הממונה, סמיכות הזמנים שבין ההודעה על טיפולי הפוריות לבין עריכת המשוב , מעלה חשד בדבר קשר בין השניים. מאידך, הוכח כי שיחת המשוב התקיימה מספר ימים בלבד לפני סיום תקופת הנסיון הראשונית שהוגדרה בהסכם העבודה, כשיום למחרת יצאה התובעת לחופשה ארוכה של כשבועיים, כך שגרסת הנתבעים בדבר הצורך בקיום שיחת המשוב במועד זה הגיונית אף היא.
54.יתרה מכך, בתום שיחת המשוב, חרף ההערות הרבות באשר לתפקוד התובעת, הוחלט על הארכת תקופת הניסיון של התובעת ב- 6 חודשים נוספים, כשההגיון מחייב כי לו חפצה החברה לפטר את התובעת עקב טיפולי הפוריות, היתה עושה זאת עוד טרם סיום תקופת הניסיון, אז יש להניח שהייתה מתקבלת טענתה שהתובעת לא עמדה כראוי בתקופת הניסיון.
הגב' גולן העידה לעניין זה:
"בדיעבד חבל שלא עשינו זאת (הכוונה היא לפיטורי התובעת בתום תקופת הנסיון ), מצאנו לנכון לתת לבן אדם הזדמנות אחרי שהוא מעביר את מרכז חייו מהצפון למרכז בשביל מקום עבודה, לתת לו הזדמנות להתאקלם, להכיר את המערכת, להיכנס, לא נוטים לפטר בכזאת קלות" (עמ' 63 לפרוט', ש' 3-9).
55.בהתאם לסיכום בתהליך המשוב, התובעת והגב' רודיך גיבשו יחדיו תכנית יעדים לחודשים מאי-נובמבר 2009 (עמ' 105 לתיק המוצגים), דבר המעיד על כך שלחברה הייתה כוונה אמתית להמשיך ולהעסיק את התובעת במשך 6 חודשים נוספים לפחות.
כמו כן, על פי עדות הגב' גולן שלא נסתרה, התובעת השתתפה מטעם החברה ועל חשבונה, בסדנת העשרה מקצועית שנועדה לסייע לה להצליח בתפקיד. הסדנה התקיימה בחודשים יוני-יולי 2009, כשהמפגש האחרון נערך ביום 5.7.09 (ר' סעיף 46 לתצהיר הגב' גולן).
שליחתה של התובעת לסדנה מקצועית שהסתיימה מספר ימים בלבד לפני מועד סיום העסקתה בפועל, מעידה אף היא על כך שהחברה התכוונה להמשיך ולהעסיק את התובעת ואף ניסתה לסייע לה להצליח בתפקידה, שהרי לו התכוונה לפטרה עקב טיפולי הפוריות, לא הייתה טורחת להשקיע ולממן לתובעת סדנה כאמור.
56.אלא שעל פי עדויות החברה, תפקודה של התובעת לא השתפר, התובעת המשיכה להפר את הנחיותיה של הגב' רודיך ועשתה עבודה בלתי מקצועית. הגב' רודיך הציגה דוגמאות לעבודתה הבלתי מקצועית של התובעת כשעדותה נתמכה בתכתובות מייל מ"זמן אמת" בינה לבין התובעת ובינה לבין הגב' גולן (ר' סעיפים 53 – 54 לתצהיר הגב' רודיך וכן תכתובות שצורפו בעמ' 107-139 לתיק המוצגים).
57.בסוף חודש יוני, בעקבות בעיה ברשת האינטרנט של החברה, נערכה בדיקה על ידי טכנאי המחשבים שסיפק שירותים לחברה, וזה מצא כי שורש הבעיה נעוץ בפעילות יתר שנעשתה ברשת האינטרנט באמצעות המחשב של התובעת, פעילות שכללה תעבורה ערה של חומר ותמונות ממחשבה לכתובות אינטרנט חיצוניות. בעקבות זאת, ערך הטכנאי בדיקה למחשב התובעת ואף ביצע ניטור לדואר האלקטרוני שלה.
58.החברה טענה כי בעקבות הבדיקה שנערכה התברר לה שהתובעת מבצעת עבודה פרטית על חשבון שעות עבודתה ותוך שימוש במחשבי החברה ומשמשת למעשה כמנהלת השיווק של אתר כלות בשם "kala4kala" הנמצא בבעלות בעלה.
החברה הציגה דוגמאות מהן עולה כי התובעת הייתה פעילה באתר הכלות במשך שעות לא מעטות במהלך ימי עבודתה, ובין היתר, העלתה תמונות, פרסמה הודעות, ניהלה צ'טים וקיבלה תגובות ממשתתפים אחרים (ר' מוצגים 45 ו- 46 לתיק המוצגים של החברה).
החברה הסבירה כי ניתן ללמוד על כך שמדובר היה בעבודה מצד התובעת ולא בניהול צ'אטים חבריים, נוכח העובדה שהתובעת הציגה עצמה כמי שעתידה להתחתן בקרוב, בעוד שבאותה העת הייתה כבר נשואה כחצי שנה (ר' סעיף 24 לתצהירה של התובעת). הסבר זה הגיוני.
החברה אף הוכיחה שבמודעות "דרושים" שפורסמו לעבודה באתר הכלות הופיעו פרטי ההתקשרות של התובעת מתקופת עבודתה בחברת לוטמקס (שבבעלות בעלה) – הדוא"ל ומספר הטלפון הנייד שלה (החברה צירפה מודעות מיום 19.4.09,18.5.09 ו- 14.6.09 – עמ' 221-223 לתיק המוצגים).
בנוסף, הוכח כי בעלה של הגב' רודיך התקשר לאתר הכלות וביקש לשוחח עם מנהל השיווק. בעלה של התובעת מסר לו שמנהלת השיווק תחזור אליו בהמשך היום והתובעת היא שחזרה אליו והציגה עצמה כ"פלונית מקלה פור קלה" (סעיף 58לתצהירה של הגב' רודיך וכן מוצג 25).
כפי שיפורט גם להלן (בפרק העוסק בביצוע עבודה פרטית ע"י התובעת), שוכנענו כי שיחה זו התנהלה עוד לפני יום 9.7.09, וזאת על מנת לבסס את החשד לפיו התובעת מבצעת עבודה נוספת במקביל לעבודתה בחברה (ר' עדות הגב' רודיך, עמ' 83, ש' 1-15).
לטענת החברה, גילוי זה גרם למשבר ביחסי הצדדים והוא שהוביל להחלטה על קיום השיחה ביום 9.7.09, אשר כפי שקבענו לעיל, יש לראות בה שיחת פיטורים.
59.לאור האמור, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. הוצגה לפנינו תשתית ראייתית מספקת לכך שההחלטה על סיום העסקת התובעת התקבלה מסיבות ענייניות, של חוסר שביעות רצון מתפקודה ובסופו של דבר הגילוי על ביצוע עבודות נוספות על חשבון שעות עבודתה, ולא בשל היותה בטיפולי פוריות דווקא.
למעלה מן הצורך, נציין כי מעדויותיהן של הגב' רודיך והגב' גולן עלה כי אף הן עברו טיפולי פוריות בעברן, נתון התומך אף הוא במסקנה אליה הגענו.
60.לא בוסס אפוא קשר סיבתי בין טיפולי הפוריות שעברה התובעת לבין פיטוריה, ומשכך, לא קמה לתובעת זכאות לסעדים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
פיצויים בגין אי עריכת שימוע, הפרת חוזה העבודה וחובת תום הלב ועגמת נפש
61.כעולה מהעדויות, ביום 8.7.09 התקשרה הגב' רודיך לתובעת וזימנה אותה לפגישה שנקבעה למחרת בבוקר, כשלטענת התובעת נאמר לה שמטרת השיחה היא "גיבוש אסטרטגיה חדשה למוצרים".
ואולם, ביום 9.7.09 הגיעה התובעת לפגישה בבית קפה שנערכה גם עם הנתבעים 3-5, שיחה בה כאמור דובר על הפסקת עבודתה.
התובעת טענה כי במועד השיחה היו כבר פיטוריה מעשה עשוי, כשלמעשה ניתנה לה האפשרות לבחור בין סיום העסקתה ב"טוב" או ב"רע".
הנתבעים, מנגד, טענו כי לתובעת ניתנה שהות לשקול את הדברים ולהודיע להם עד השעה 16:00 עמדתה ולהיערך לשיחה נוספת, כשלטענתם, לו הייתה התובעת מגיבה כראוי לטענות שהועלו כנגדה, הייתה החברה ממשיכה להעסיקה.
62.אין אנו מקבלים את גרסת הנתבעים בעניין זה.
אנו סבורים, כפי שפורט לעיל וכפי שאף נקבע בהחלטת הממונה, כי השיחה שנערכה ביום 9.7.09 הייתה שיחת פיטורים, ועל כך אנו למדים אף מהעובדה שהתובעת נתבקשה שלא להגיע עוד למשרדי החברה ואף כרטיס העובד שלה נחסם באותו יום.
משכך, התובעת פוטרה, למעשה, מבלי שניתנה לה כל התראה באשר לנושא השיחה, מבלי שהתאפשר לה להיערך כראוי לשיחת פיטורים זו ומבלי שניתנה לה אפשרות אמתית להגיב על הדברים. לתובעת לא ניתנה אפוא זכות הטיעון טרם פיטוריה.
63.אין צורך להכביר במילים בחשיבותה של זכות הטיעון טרם החלטה על פיטורי עובד.
זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה.
זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם לתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, פד"ע לח, 448).
האמור נכון שבעתיים עת מדובר בהחלטה לפטר עובדת העוברת טיפולי פוריות, כשבתקופה זו סיכוייה למצוא עבודה חלופית קטנים מהרגיל ועת מדובר בתקופה רגישה עבורה מכל הבחינות.
64.מאחר והגענו למסקנה כי לתובעת לא נערך שימוע כדין טרם פיטוריה, הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, מחד, נוכח פיטוריה לאלתר בתקופה רגישה בה היא עוברת טיפולי פוריות ומאידך, נוכח תקופת העסקתה הקצרה, ובנסיבות בהן גילו הנתבעים כי התובעת מבצעת עבודות נוספות על חשבון עבודתה בחברה ואף עלה חשד באותו זמן כי התובעת מעבירה חומרים לגורמים חיצוניים באופן אשר עלול לגרום לחברה נזק, הוא בגובה כשתי משכורות, בסך של 30,000 ש"ח.
בפיצוי זה לקחנו בחשבון גם את עגמת הנפש שנגרמה לתובעת עקב החלטת הנתבעים לפטרה לאלתר וכן את הפרת חוזה העבודה על ידי החברה.
פיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות
65.התובעת טענה כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות עקב ניטור שביצעה החברה לדואר האלקטרוני שלה.
66.כפי שפורט כבר לעיל, בחודש יוני 2009 נוצרה בעיה ברשת האינטרנט של החברה ובבדיקה שערך טכנאי המחשבים, מר ונטורה, התגלה כי שורש הבעיה נעוץ בפעילות יתר שנעשתה ברשת האינטרנט באמצעות המחשב של התובעת.
בעקבות זאת, התבקש טכנאי המחשבים לבדוק את המחשב של התובעת מאחר והמנהלים חששו שהתובעת מדליפה מידע סודי לגורמים מחוץ לחברה (סעיפים 7-14 לתצהיר מר ונטורה וכן עמ' 50, ש' 22 – עמ' 51, ש' 13).
על פי עדותו של מר ונטורה, במחשב של התובעת הופעלה ביום 30.6.09 פרוצדורה ליישום השתלטות מרחוק של מערכת ההפעלה של "חלונות", דבר המהווה פריצה חמורה באבטחת המידע שכן הפעלתה מאפשרת לעיין ולקחת את כל המידע המצוי במערכות המחשוב של החברה (סעיף 18 לתצהיר ונטורה).
נוכח האמור התבקש מר ונטורה לנטר את הודעות הדוא"ל של התובעת, כך שכל הודעה יוצאת או נכנסת תישלח בהעתק לגב' רודיך וזאת למשך מספר ימים בלבד (סעיפים 22-23 לתצהיר מר ונטורה, עמ' 54 לפרוט', ש' 22-23, סעיפים 51 לתצהיר הגב' גולן).
67.מאחר והניטור נמשך מספר ימים בלבד ובוצע בתיבת הדואר שסופקה לתובעת על ידי החברה, וזאת בעקבות קריסה של שרת האינטרנט שמקורה במחשב התובעת, שהובילה לחשד לפיו התובעת מעבירה מידע לגורמים חיצוניים, דעתנו היא כי ההחלטה לנטר את הודעות הדוא"ל של התובעת הייתה עניינית, מידתית וסבירה.
אף אם היה בכך כדי לפגוע בפרטיות התובעת, הפגיעה נעשתה בנסיבות בהן ביקשה החברה להגן על עסקיה ומתוך חובה להגן על המידע הסודי השמור במחשביה, לרבות חובה כלפי ספקיה לשמור בסודיות על המידע שנמסר לה על ידם.
בנסיבות אלו, לחברה עומדות ההגנות הקבועות בסעיפים 18(2)(ג) ו- 18(2)(ב) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981.
68.משכך, אין מקום לחייב את החברה בתשלום פיצוי כלשהו מכוח חוק הגנת הפרטיות והתביעה ברכיב זה – נדחית.
תביעות החברה כנגד התובעת
התביעה להשבת מסמכים ולתשלום פיצוי מוסכם
69.החברה עתרה לתן צו המורה לעובדת להשיב לידי החברה את כל המידע המתייחס לעסקי החברה ולמוצריה, צו המורה לה להימנע מלעשות שימוש במידע, צו המורה לה שלא לגלות את המידע ו/או לפרסמו ו/או להביאו לידיעת צד ג' ולהימנע מכל שימוש בסודות המסחריים של החברה.
בנוסף עתרה החברה לחייב את העובדת בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בנספח הסודיות המצורף להסכם העבודה של העובדת בסך של 15,000 דולר שהם 56,895 ש"ח לפי השער היציג ביום הגשת התביעה.
70.הבקשה לסעדים זמניים והתביעה הוגשו בעקבות נטילת מסמכים שונים על ידי התובעת מיד לאחר השיחה מיום 9.7.09 ואי השבתם חרף מכתב שנשלח אליה ובו דרישה להשבתם.
ביום 15.7.09 השיבה התובעת את המסמכים, אך שמרה לעצמה עותק מהם.
ביום 19.7.09 התקיים דיון מקדמי בבקשות לסעדים זמניים בסופו הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה התובעת תפקיד את המסמכים בכספת בית הדין והתובעת הפקידה אותם והגישה ביום 23.9.09 תצהיר לפיו לא נותרו בידיה מסמכים נוספים.
בנסיבות אלו, מתייתר הדיון בבקשה למתן סעדים להשבת המסמכים ו/או להורות לתובעת לא לעשות שימוש במידע שבמסמכים אלו.
71.באשר לתביעה לתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם העבודה - החברה לא הוכיחה בכל אופן כי במשך התקופה שמיום 9.7.09 ועד לקיום הדיון ביום 19.7.09, התובעת עשתה שימוש כלשהו במסמכים וממילא לא הוכח כי נגרם לה נזק מהחזקת המסמכים בידי התובעת.
משכך, אף אם נטילת המסמכים אינה מהווה התנהגות ראויה, כשאף התובעת עצמה הגדירה את נטילתם כאקט של "בהלה", לא הוכח שהתובעת הפרה בנטילתם את התחייבויותיה בהסכם העבודה לסודיות ולאי תחרות ועל כן, אין מקום לחייבה בתשלום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם העבודה.
72.אשר על כן, התביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בהתאם להסכם העבודה – נדחית.
התביעה לתשלום פיצוי בגין הפרת חובת הגילוי והצגת מצג שווא בתהליך הקבלה לעבודה
73.לטענת החברה, התובעת הפרה את חובת הגילוי והטעתה אותה בתהליך קבלתה לעבודה.
התובעת טענה מנגד כי עברה תהליך קבלה ארוך שכלל המלצה של חברת כוח אדם, יום אבחון, ראיונות עבודה הן עם הגב' רודיך והן עם מנהלי החברה וכי הציגה בפני החברה את כל הפרטים הרלוונטיים לתפקיד.
74.לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בראיות אנו סבורים כי אכן ישנה אי התאמה בין האופן בו הציגה עצמה התובעת בפני החברה מבחינת ניסיונה וכישוריה לבין המציאות.
כך למשל הוכח, כי בקורות החיים שהגישה התובעת לחברה היא הציגה עצמה כמי שמחזיקה בניסיון ניהולי של כמעט 7 שנים בשלוש חברות שונות. עם זאת, בחקירתה הנגדית התברר כי אחת מהחברות בהן היא עבדה – חברת לוטמקס - הייתה חברה משפחתית קטנה שתופעלה על ידי בעלה, בניגוד לאופן בו הוצגה עבודתה בה.
כמו כן, בקורות החיים ובראיונות העבודה הציגה עצמה התובעת כבעלת ניסיון של כארבע שנים בתפקיד מנהלת יחידת השירותים מחוץ לסל בבית החולים רמב"ם, בעוד בדיעבד התברר כי היא עבדה שם שנתיים בלבד.
כמו כן, התובעת הציגה עצמה כמי שניהלה את היחידה בעוד בדיעבד התברר כי היא הייתה אחת מצוות של ארבע עובדות שעבדו בכפיפות למנהל היחידה, כשמעדותו של מר עודד מאיר, מנהל היחידה בפועל, עלה כי התובעת למעשה תיארה בקורות החיים שלה את תפקידו שלו (ר' עדותו, עמ' 41 לפרוט', ש' 20-21).
מהעדויות עלה גם שהתובעת לא העמידה את החברה, טרם קבלתה לעבודה, בפני העובדה שהיא נדרשת לצאת מוקדם אחת לשבוע לצרכי לימודים.
בנוסף עולה מהעדויות כי התובעת הציגה עצמה כבעלת קשרים מקצועיים עם רופאים בבית החולים, בקופ"ח כללית ובמרכזים רפואיים אחרים, אולם בפועל התברר כי היא מכירה מספר מצומצם בלבד של רופאים וכי ההיכרות עימם הייתה שטחית ולא סייעה לקידום עסקי החברה.
75.לאור האמור אנו מקבלים את טענת החברה לפיה טרם קבלת התובעת לעבודה היא הציגה בפניה מצגים שאינם נכונים.
סעיף 12 לחוק החוזים קובע כך:
"א.במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב.
ב.צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב הפרת המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו – 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה),תשל"א – 1970, יחולו בשינויים המחוייבים."
בפסיקת בתי הדין לעבודה ניתן משקל מיוחד לחובת תום הלב בין הצדדים. ביחס לחובת הגילוי הנדרשת בטרם ישתכלל חוזה עבודה בין עובד למעביד נפסקו הדברים הבאים (ע"ע (ארצי) 1487/02 סופר – רשת אורט ישראל (29.12.05):
"חובת תום הלב קובעת כי צד למשא ומתן ולחוזה חייב, בצד דאגה לאינטרסים של עצמו, גם שלא לפגוע באינטרסים של הצד השני. כך בחוזה מסחרי רגיל. דרישת תום לב מוגברת מזו היתה פוגעת בחיי המסחר. כאשר מדובר במשא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה, לקראת יצירת יחסי עבודה, דרוש תום לב מוגבר. עמדנו על כך פעמים הרבה. מדובר ביצירת יחסים מתמשכים וקרובים, דינמיים וגמישים. יחסים שאינם מסתיימים עם הקיבול, כריתת החוזה וביצוע העיסקה, כביחסים מסחריים. כשבחוזה עבודה עסקינן היחסים אך מתחילים עם הקיבול וכריתת החוזה. הצדדים עומדים להתקשר ביניהם, לא בחוזה למכירת טובין, אלא ביחסים מתמשכים, יחסי קרבה ושיתוף. לכן כל צד שואף לדעת כל דבר רלוונטי על הצד השני, וכדין כך. חובת תום הלב המוגברת דורשת גילוי מלא... חובה זו נובעת מחובת תום הלב המוגברת. גילוי מוגבר זה חיוני הוא לצורך קיומם התקין של יחסי הקרבה המיוחדים.
76.שוכנענו כאמור כי התובעת הציגה בפני הנתבעים מצגים שאינם נכונים טרם קבלתה לעבודה, הסתירה מהם פרטים מהותיים והפרה את חובת הגילוי המוגברת החלה עליה כמועמדת לעבודה, בניגוד להוראות סעיף 12 לחוק החוזים.
הנתבעים טענו כי לו היו מודעים לניסיונה המקצועי האמתי של התובעת, הם לא היו קולטים אותה לעבודה, לא כל שכן לתפקיד ניהולי של סגנית מנהלת הפיתוח העסקי ובוודאי שלא במשכורת שסוכמה עמה.
מנגד, הוכח כי הנתבעים לא פנו לממליצים ולא עשו דבר על מנת לברר על התובעת פרטים כלשהם טרם קבלתה לעבודה, מלבד ביצוע הראיון וקבלת חוות הדעת מחברת כוח האדם, כך שבפועל הסתמכו על דבריה של התובעת, בלבד.
77.לאור כלל הנסיבות, סברנו כי יש מקום לחייב את התובעת בתשלום פיצוי לחברה בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב והפרת חובת הגילוי החלה עליה, בסך של 8,500ש"ח.
תביעה לתשלום פיצוי בגין ביצוע עבודות אחרות על ידי התובעת במשך שעות עבודתה
78.החברה טענה כי בעקבות הבדיקה שנערכה על ידי טכנאי המחשבים בחודש יוני 2009, התברר כי התובעת מבצעת עבודה פרטית בזמן עבודתה בחברה, וכל זאת באמצעות שימוש במחשב החברה ועל חשבון שעות עבודתה.
79.מר ונטורה העיד כי התובעת הציגה בפניו אתר בשם "kala4kala" וסיפרה לו כי היא מנהלת השיווק של האתר אשר נמצא בבעלות ובאחזקת בעלה. מר ונטורה אף ציין כי התובעת הראתה לו מספר פעמים במסגרת שעות העבודה את אתר הכלות והציגה בפניו דברים שעשתה בו (סעיף 6 לתצהיר מר ונטורה).
החברה הציגה דוגמאות מהן עולה כי התובעת הייתה פעילה באתר הכלות במשך שעות עבודתה, ובין היתר, העלתה תמונות, פרסמה הודעות, ניהלה צ'טים וקיבלה תגובות ממשתתפים אחרים, וכל זאת במהלך ועל חשבון שעות עבודתה בחברה (ר' מוצגים 45 ו- 46 לתיק המוצגים של החברה), כשניתן ללמוד על כך שמדובר היה בעבודה מצד התובעת ולא בניהול צ'אטים חבריים, נוכח העובדה שהתובעת הציגה עצמה כמי שעתידה להתחתן בקרוב, בעוד שבאותה העת הייתה כבר נשואה כחצי שנה .
החברה אף הוכיחה שבמודעות דרושים שפורסמו לעבודה באתר הכלות הופיעו פרטי ההתקשרות של התובעת מתקופת עבודתה בחברת לוטמקס (החברה צירפה מודעות מיום 19.4.09,18.5.09 ו- 14.6.09 – עמ' 221-223 לתיק המוצגים).
לא זו אף זו, מהעדויות עולה כי בעלה של הגב' רודיך התקשר לאתר הכלות וביקש לשוחח עם מנהל השיווק. בעלה של התובעת מסר לו שמנהלת השיווק תחזור אליו בהמשך היום והתובעת היא שחזרה אליו והציגה עצמה כ"פלונית מקלה פור קלה" (סעיף 72 לתצהירה של הגב' גולן).
הגם שהתובעת טענה כי שיחה זו התנהלה לאחר שסיימה עבודתה בחברה, וכך גם עולה מתמלול השיחה (בה צוין התאריך 13.7), מקובלת עלינו עדותה של הגב' רודיך לפיה שיחה זו הועברה אמנם לתמלול ביום 13.7.09 אולם התנהלה עוד לפני שיחת סיום ההעסקה מיום 9.7.09, וזאת על מנת לבסס את החשד לפיו התובעת מבצעת עבודה נוספת במקביל לעבודתה בחברה, בטרם תנוהל השיחה בדבר המשך העסקתה (ר' עדות הגב' רודיך, עמ' 83, ש' 1-15).
80.לאור האמור, אין מנוס מהמסקנה שהתובעת ביצעה עבודה נוספת, גם אם מדובר היה בעבודה הקשורה לאתר שבבעלות בעלה, על חשבון ובשעות עבודתה בחברה, וזאת בניגוד לחובותיה מכוח הדין ובניגוד להתחייבויותיה בהסכם העבודה.
אין אנו מקבלים בעניין זה את טענת התובעת לפיה מדובר היה בפעולות זניחות באתרי אינטרנט המהוות שימוש סביר במחשבי החברה לצרכים אישיים. עובד רשאי כמובן לגלוש באינטרנט במהלך שעות עבודתו בחברה, כל עוד החברה מאשרת זאת, אולם גלישה כאמור צריכה להיות מידתית וסבירה, ובכל מקרה, לא לצרכי קידום עבודה במקום אחר, אפילו אם מדובר בעסק בבעלות משפחתית.
81.החברה עתרה לתשלום פיצוי בסך 12,521 ש"ח בגין הימים בהם קיבלה התובעת שכר ולגביהם הציגה החברה ראיות בדבר ביצוע עבודה נוספת על ידי התובעת על חשבון שעות עבודתה בחברה (19 ימים כמפורט בסעיף 74 לתצהיר הגב' גולן).
מאחר ומהראיות עולה כי אכן בימים המפורטים בתצהיר הגב' גולן ביצעה התובעת פעולות לצורך קידום עסקי בעלה, לעיתים במשך מספר שעות ביום, סברנו כי יש לחייב את התובעת להשיב לחברה את השכר שקיבלה בגין שעות עיסוקה במחשבי החברה שלא לצרכי העבודה.
עם זאת, מאחר ובהתאם לראיות, בכל אחד מהימים המפורטים הקדישה התובעת מספר שעות בלבד לעיסוקיה האחרים ולא את יום העבודה כולו, מצאנו לנכון להעמיד את הפיצוי על מחצית מהסכום הנתבע.
82.משכך, אנו מחייבים את התובעת בתשלום פיצוי לחברה בגין ביצוע עבודה אחרת על חשבון שעות עבודתה בחברה ותוך שימוש במשאביה, בסך של 6,260 ש"ח.
פיצוי בגין שימוש חורג ברכב
83.החברה טענה כי התובעת דיווחה דיווחים כוזבים בנוגע לשימוש חורג שביצעה ברכב החברה לאורך כל תקופת עבודתה, אולם בסיכומים הודיעה כי מאחר ולא ניתן לכמת את רכיב התביעה – היא נאלצת למחקו.
החברה הותירה את דרישתה לתשלום פיצוי בגין שימוש חורג ברכב החברה במשך החודש שלאחר סיום העסקתה, כשלטענתה התובעת נדרשה להחזיר את הרכב עוד במכתב מיום 9.7.09 אולם לא עשתה כן.
84.בדיון שהתקיים ביום 19.7.09 סוכם שהתובעת תמשיך לקבל שכר ותנאים נלווים, לרבות שימוש ברכב החברה במשך חודש נוסף, דהיינו, עד ליום 9.8.09.
החברה טענה כי במהלך החודש שמיום 9.7.09 ועד ליום 9.8.09 התובעת עשתה שימוש חריג ומופרז ברכב החברה, כשבמהלך חודש זה נסעה 3,200 ק"מ.
85.באם אכן נסעה התובעת בחודש זה 3,200 ק"מ בהתאם לפירוט הנטען על ידי החברה, הרי שמדובר בשימוש מופרז ביותר ברכב, על אחת כמה וכמה משבמהלך תקופה זו התובעת לא עבדה כלל, כך שהשימוש שנעשה ברכב נעשה לצרכים פרטיים בלבד.
עם זאת, לא ברור באם ניתן להסתמך על החישובים שנערכו על ידי החברה המבוססים על דוחות דלק, כשעל פי עדותה של הגב' גולן "המכשיר שלהם לא היה מכויל" (עמ' 58 לפרוט', ש' 15).
יתרה מכך, בדיון שהתקיים ביום 19.7.09, בו סוכם כי התובעת תמשיך להשתמש ברכב החברה חודש נוסף, לא דובר על כל מגבלה בשימוש ברכב, כשהיה ברור לשני הצדדים כי במהלך חודש זה לא תעשה התובעת כל שימוש ברכב לצרכי החברה אלא רק לצרכים פרטיים.
86.לאור האמור, אף אם נעשה שימוש חורג ברכב, המצביע על ניצול לא ראוי של הסיכום בין הצדדים, אין מקום לחייבה בתשלום פיצוי בגין שימוש חורג זה.
לאור האמור, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.
סוף דבר
87.התביעה בתיק עב 8157/09 מתקבלת בחלקה.
בהתאם לכך תשלם החברה לתובעת, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים:
א.פיצוי בגין אובדן השתכרות בסך של 130,500 ש"ח.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפסקת תשלום שכר התובעת (1.1.10) ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.
ב.פיצוי בגין נזק לא ממוני בהתאם לחוק עבודת נשים, בסך של 25,000 ש"ח.
ג.פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, עגמת נפש והפרת חוזה העבודה בסך של 30,000 ש"ח.
סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל לתובעת.
88.התביעה בתיק עב 7846/09 – נדחית.
89.התביעה בתיק ס"ע 38186-04-12 אשר צורפה לתיק עב 7846/09, מתקבלת בחלקה.
בהתאם לכך, תשלם התובעת לחברה, תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה את הסכומים הבאים:
א.פיצוי בגין הצגת מצגי שווא וניהול משא ומתן שלא בתום לב ובניגוד לדרך המקובלת בסך של 8,500 ש"ח.
ב.פיצוי בגין ביצוע עבודה נוספת על חשבון החברה בסך של 6,260 ש"ח.
סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק דין זה ועד למועד התשלום המלא בפועל לחברה.
90.בשים לב לתוצאת הדיון בכלל התיקים, תישא החברה (הנתבעת עב בתיק 8157/09) בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום.
ניתן היום,2 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
|
|
נציג ציבור מר יגאל כוחלאני, עובדים
|
|
מיכל לויט,שופטת
|
|
נציג ציבור מר אורי מתתיהו, מעסיקים
|