ס"ע 48171-05-11.12 אוגוסט 2014

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. הנתבעת הינה חברה פרטית אשר עיקר עיסוקה הוא ביבוא ושיווק אלכוהול ומוצרי טבק, בה הועסק התובע כמנהל מכירות, החל מיום 1/2/2008 ועד ליום 31/3/2011.

2. הנתבע 2 הינו מנהל הנתבעת ומנהלו הישיר של התובע.

3. בין הצדדים נחתם הסכם עבודה ובו סוכם כי שכרו החודשי של התובע יעמוד על סך 11,000 ₪. עוד נקבע בהסכם זה כי התובע יועסק משרה מלאה, ללא הגדרת שעות עבודה.

4. לטענת התובע, משך כל תקופת עסקתו הוא הועסק שעות נוספות רבות. חרף האמור, שילמה הנתבעת לתובע רק בגין 186 שעות, ללא תשלום בגין יתר השעות אותן עבד, לרבות בגין גמול שעות נוספות.

5. מנגד הטעימה הנתבעת, כי התובע לא עבד כלל שעות נוספות. עוד טענה, כי על התובע לא חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה").

   לטענתה, התובע הועסק בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי- שכרו היה גבוה מיתר עובדי הנתבעת; התובע היה בעל גישה מיוחדת למדע ולאופן ניהולה של הנתבעת; התובע היה בעל סמכות לקבל החלטות ויד ימינו של מנהל הנתבעת. בנוסף, לא ניתן היה לפקח על עבודתו שכן, הוא הועסק מחוץ לחצרי הנתבעת במרבית משעות יום העבודה; שעת תחילת יום העבודה וסיומה לא היו ידועות לנתבעת; הנתבעת לא ניהלה רישום נוכחות וכיו"ב.

6. ביום 10.3.11 הודיע התובע לנתבעת על התפטרותו בסוף אותו חודש, קרי ביום 31.3.11. לטענתו, בניגוד להסכם העבודה שנחתם עמו, נמנעה הנתבעת מלשלם לו פיצויי פיטורים ואילו לטענת הנתבעת, מאחר והתובע הוא זה שהתפטר מעבודתו, הרי אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים.

7. התובע עתר אפוא לקבלת פיצויי פיטורים וכן לגמול עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, דמי נסיעות והפרשות לקרן פנסיה.

8. הנתבעת הכחישה את זכאותו והטעימה כי התובע קיבל את כל הזכויות המגיעות לו על פי דין. כמו כן, עתרה לקיזוז דמי הנסיעות ששולמו לתובע, וזאת בשל העובדה שלצורך ביצוע עבודתו הועמד לרשותו רכב צמוד. עוד עתרה לקיזוז דוחות התנועה שנרשמו לחובתו, אותם נאלצה לשלם בעצמה.