ההליך נפתח כבקשת צד בסכסוך קיבוצי למתן סעדים זמנים שיאסרו על ארבעה רופאים במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים (להלן : המחלקה ) להתפטר ביום 4.6.17 מעבודתם במבקשת - הסתדרות מדיצינית הדסה (להלן : הדסה).
רקע כללי
1.היחידה להמטואונקלוגיה פדיאטרית היתה חלק ממחלקת הילדים ופרופ' מיכאל וינטראוב שימש כמנהל היחידה משנת 2001. בשנת 2007 החליטה הדסה להקים את המחלקה ההמטואנקולוגית והשתלת מח עצם לילדים ולמנהל נבחר פרופ' וינטראוב (מיום 1.1.08) .המחלקה התעצבה בדמותו של פרופ' וינטראוב שהוביל אותה להישגים מרשימים. פרופ' וינטראוב קבע את הסטנדרטים המקצועיים של המחלקה. בשנים הראשונות נעשו בחלק מהמקרים השתלות מח עצם של ילדים במכון שרת – המקום ששימש את מחלקת השתלות מח עצם למבוגרים. פרופ' וינטראוב עמד על כך שהשתלות מח עצם לילדים יעשו אך ורק במחלקה המטואונקולוגית ילדים. אף אצל המבקשת היתה אותה עת הסכמה לכך שילדים לא יושתלו במחלקת מבוגרים (נספח מש/5 לתשובת הרופאים). במהלך השנים גדל מספר השתלות מח עצם שנעשו במחלקה המטואונקולוגית ילדים (סעיף 32 לתשובת הרופאים). מספר המקרים שבהם הושתלו ילדים במחלקת מבוגרים הלך ופחת ואילו מספר ההשתלות במחלקה המטואונקולוגית ילדים הלך וגדל. המקרים שבהם הושתלו ילדים מחוץ למחלקה המטואונקולוגית ילדים היו חריגים כפי שעולה מסיכום ישיבה מיום 17.5.11 ,נספח מש/6 לתשובת הרופאים). לטענת הרופאים הבכירים (משיבים 5) השרידות של ילדים שהושתלו במחלקה המטואונקולוגית ילדים גבוהה ,מהשרידות של מי שהושתלו במחלקת המבוגרים (תשובת הרופאים הבכירים סעיפים 48 ואילך). 2.יצוין כי רוב ככל הילדים הישראלים החולים, הושתלו במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים ואילו תיירי מרפא שהגיעו מתחום הרש"פ או מחו"ל הושתלו בשיעורים גבוהים יותר במחלקת המבוגרים (אף שחלק מהאחרונים הושתל גם במחלקת ילדים) . 3.בשנת 2016 ו 2017 חלה עליה משמעותית של מספר השתלות מח העצם . יצויין כי בגין כל השתלת מח עצם משולם לבית חולים סכום נכבד ביותר. עוד חשוב לציין כי בעיר ירושלים פועלת מחלקה המטואונקולוגית ילדים שבה משתילים מח עצם, רק בבית חולים הדסה. במחלקה המטואונקולוגית ילדים כל הצוות הרפואי כולל את ראש המחלקה פרופ' וינטראוב סגניתו פרופ' שושנה רבל וילק רבה וארבעת הרופאים שאת התפטרותם ביקשה המבקשת למנוע ובתוכם ד"ר איריס פריד, ד"ר מירה חריט, ד"ר יאיר פלד, וד"ר טל בן עמי (להלן: ארבעת הרופאים המתפטרים). כל הארבעה הינם בעלי התמחות על בתחום המטואונקולוגיה ילדים. כמו כן היתה במחלקה ד"ר סטפנסקי שעסקה בהשתלות מח עצם בילדים ומאז סוף שנת 2016 היא משמשת כמנהלת מחלקת השתלות מח עצם מאוחדת (ילדים ומבוגרים).4.פרופ' רוטשטיין מנכ"ל בית חולים הדסה מונה למנהל בית החולים בשלהי שנת 2015 . פרופ' וינטראוב נפגש עימו בשליש הראשון של שנת 2016 והציג את פעילות המחלקה כמו גם את מצוקת כ"א ועובדה שצוות המחלקה מטפל במספר גדול מאוד של ילדים מעבר למקובל. פרופ' רוטשטיין אישר לבקשת פרופ' וינטראוב הגדלת צוות הרופאים באמצעות שני רופאים מתמחים . פרופ' וינטראוב הציג תוכנית לפיה תוקם מחלקת השתלת מח עצם לילדים בראשות ד"ר פולינה סטפנסקי .5.פרופ' רוטשטיין והנהלת המבקשת מינו את ד"ר סטפנסקי לעמוד בראש מחלקת השתלת מח עצם לילדים ולמבוגרים וזאת לאחר שפרופ' ראובן אור שהיה ממונה על השתלת מח עצם במבוגרים פוטר. מינויה של ד"ר סטפנסקי הינו מיום 15.12.16. הדבר נעשה בין היתר במסגרת הרצון להרחיב ולהגדיל את היקף השתלות מח עצם בהדסה כאשר חלק מההשתלות של הילדים יבוצעו במחלקה שעליה הופקדה ד"ר סטפנסקי העוסקת כאמור בהשתלת מח עצם בילדים ובמבוגרים. 6.פרופ' וינטראוב כמו גם כל רופאי המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים התנגדו לתוכנית ולהשתלת הילדים מחוץ למחלקה ההמטואונקולוגית ילדים. פרופ' וינטראוב עמד על דרישתו זו ופנה בענין זה למנהל בית החולים פרופ' רוטשטיין כמו גם לכל הגורמים אליהם היה יכול לפנות. עמדתו זו היתה גם העמדה של כל רופאי המחלקה ובתוכם ארבעת הרופאים המתפטרים. עמדתם הינה כי לא ניתן להגדיל את מספר הילדים המושתלים במתכון הקיים – מבלי להגדיל את הצוות וכמו כן עמדתם היתה שלא נכון מבחינה מקצועית להשתיל מח עצם בילדים מחוץ למחלקה ההמטואונקולוגית ילדים . השתלה במחלקת מבוגרים, והשארתם במחלקת מבוגרים להמשך טיפול לאחר ההשתלה אינו נכון מקצועית ורפואית. יש בכך פגיעה וסיכון בריאותם של הילדים. עמדה זו יש לה גיבוי גם של האיגוד להמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים (כפי שעולה מנספחים מש/34 ומש/35 לתשובת הרופאים המתפטרים ) שסברו כי יש חשיבות לרצף טיפולי במחלקה להמטואונקולגיה ילדים. 7.פרופ' וינטראוב פנה במחצית חודש נובמבר לבית חולים שערי צדק בירושלים מיוזמתו והציע לפתוח מחלקה להמטואונקולוגית ילדים בבית חולים שערי צדק. רופאי המחלקה הציעו לעבור לבית חולים שערי צדק. בית חולים שערי צדק פנה וביקש לקבל אישור לפתיחת מחלקה וזה לא אושר לו על ידי שר הבריאות שהיה מעורב בתהליך. בחודש ינואר 2017 התקיימה פגישה בה נכחו פרופ' וינטראוב וסגניתו פרופ' רבל וילק יחד עם ד"ר פלד, עם השר ליצמן מנכ"ל משרד הבריאות בר סימן טוב, מנכ"ל שערי צדק ואח' . כבר במעמד זה מסרו רופאי המחלקה כי אינם יכולים להמשיך לעבוד בהדסה לנוכח העמדה הרפואית של הנהלת הדסה בענין הגדלת היקף ההשתלות ובפרט השתלת ילדים מחוץ למחלקה ההמטואונקולוגית ילדים . עוד נאמר בפגישה זו כי רופאי המחלקה המטואונקולוגית ילדים ייאלצו להתפטר כיוון שהם סבורים שדרישות אלה אינן נכונות מבחינה רפואית והם אינם יכולים להסכים להן. באותו מעמד הודיע השר ליצמן כי לא יאשר פתיחת מחלקה המטואונקולוגית ילדים בשערי צדק. באותו מעמד מסרו רופאי המחלקה כי אף אם לא תיפתח מחלקה המטואונקולוגית ילדים בשערי צדק, בנסיבות שנוצרו ולנוכח הדרישות של הנהלת הדסה הם מתכוונים להתפטר.8. ביום 23.1.17 פרסם פרופ' וינטראוב מסמך נהלי עבודה שנגזר מעזיבתה של ד"ר סטפנסקי את המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים, ונועד להבטיח את מתן הטיפול הרפואי המתאים והטוב ביותר בהתאם להבנתו כמנהל המחלקה (נספח מס' 15 לבקשה, להלן: המתווה המוצע להפעלת המחלקה). ביום 28.2.17 נכתב מכתבו של פרופ' רוטשטיין, שמהווה למעשה את עמדתו בקשר להפעלת המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים. 9. ביום 5.3.17 הגישו מכתבי התפטרות כל רופאי המחלקה ובתוכם פרופ' וינטראוב מנהל המחלקה, סגניתו פרופ' רבל וילק, וארבעת הרופאים המתפטרים. הצד השווה שבמכתבי כל אחד מהרופאים הינו אי הסכמתם ונכונותם לעבוד על פי הדרישה של הנהלת הדסה – באופן שבו השתלות מח עצם ילדים מתבצעות בהיקף גדול הרבה יותר מחוץ למחלקה ההמטואונקולוגית ילדים (המכתבים צורפו כנספח 27 לבקשה. להלן: מכתבי ההתפטרות). כל רופאי המחלקה הביעו את צערם העמוק על צעד זה והדגישו את מחוייבותם המקצועית לבריאות הילדים וכן הדגישו כי דרישת הנהלת הדסה פוגעת בבריאותם של הילדים. מועד ההתפטרות של כל הרופאים הבכירים הינו 4.6.17.
טענות הצדדים
10. המבקשת טענה כי התפטרות כל הרופאים הבכירים במחלקה הינה צעד קולקטיבי קיבוצי העולה כדי שביתה שאינה כדין ועיצומים פראיים, והם אינם מוגנים, בשים לב לכך שמדובר בשירות ציבורי. עזיבה מתואמת של כל הרופאים הבכירים תגרום נזק חמור לחולים המטופלים ולבית חולים הדסה כמו גם לשמו הטוב. בשל הקושי לגייס רופאים בתחום מומחיותם של הרופאים הבכירים – המטואונקולוגיה ילדים, הרי שהרופאים הבכירים אינם יכולים להתפטר בטרם יימצאו רופאים אחרים שיבואו בנעליהם. מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה של המבקשת ויש לחייב את ארבעת הרופאים המתפטרים להמשיך בעבודתם. יודגש כי הבקשה אינה מתייחסת לפרופ' וינטראוב ולסגניתו פרופ' רבל וילק, שאת התפטרות שני אלה קיבלה הדסה. מדובר בהתפטרות קולקטיבית מאורגנת ומתואמת שנועדה ללחוץ על בית החולים הדסה ויש לאסור נקיטת צעדים ארגוניים מעין אלה, הואיל ולא ניתנה הודעה על שביתה. לא זו אף זו, מדובר בהפרת חובת תום הלב והנאמנות של הרופאים. חובתם של אלה הינה גם כלפי החולים המטופלים – הילדים המאושפזים בבית החולים הדסה – ועליהם להמשיך בתפקידם למצער עד מציאת רופאים שיבואו תחתם. בעניין מאזן הנוחות, הדגישה ב"כ הדסה, את העובדה שארבעת הרופאים המתפטרים מסרו במהלך הדיון שהיה ביום 22.5.17, בשלב הטרום דיוני, כי אין להם עבודה אחרת וכי על אף מומחיותם הם עשויים למצוא מקום כרופאים בקהילה לעת הזו. עניין זה מטה את כף מאזן הנוחות לטובת הדסה.11.עוד טענה הדסה כי הצעדים וההחלטות שנעשו על ידה הינם נגזרת של המצב הכלכלי הקשה של בית החולים, ומתוך רצון להביא להתייעלות ומבלי שיהיה בכך כדי לפגוע במטופלים. הדגישה הדסה כי גם קודם להחלטות והדרישות שנעשו בשלהי שנת 2016 היו ילדים שהושתלו במחלקת המבוגרים. כיום על מחלקת השתלת מח עצם מופקדת ד"ר סטפנסקי שבאה מתוך מחלקת הההמטואונקולוגית ילדים וזו מומחיותה. כיוון שכך, לא ייגרע ולא ייפגע הטיפול בילדים שיושתלו מחוץ למחלקת ההמטואונקולוגיה ילדים.12. לטענת המשיבים 1-4, ההסתדרות הרפואית בישראל, המשבר בין רופאי המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים לבין הנהלת הדסה נעוץ בהחלטות החד צדדיות של הנהלת הדסה ובהתנהלות פוגענית וכוחנית שהובילה להרס מרקם יחסי העבודה בין הנהלת הדסה לבין הרופאים הבכירים במחלקה להמטואונקולוגית ילדים. עמדתם כנציגי הרופאים בישראל הינה כי זכותו של כל רופא לבחור את המעסיק שלו ולהחליט מתי הוא מעוניין לסיים את יחסי העבודה, ובוודאי זכותו שלא לעבוד אצל מעסיק שפגע בו. יתר על כן, זכותו של רופא שלא לעבוד בניגוד לצו מצפונו, כאשר ניתנות לו הוראות לפעול בניגוד להבנתו המקצועית-פרופסיונלית. בכל אופן, במקרה זה אין מדובר בצעד קיבוצי של ארגון העובדים אלא בבחירה אישית אינדיבידואלית של כל אחד מרופאי המחלקה הבכירים ובתוכם ארבעת הרופאים המתפטרים. לא ניתן לכפות על רופאים לעבוד בניגוד לצו מצפונם. הניסיונות שנעשו לאחות את הקרעים כשלו. יחסי העבודה בהדסה מידרדרים והולכים, בין היתר בשל התנהלות הנהלת הדסה, כאשר הר"י התריעה על כך ודרשה חזרה למתכון עבודה מקובל. בפרט הצביעה הר"י על "מגילת הדסה" שפורסמה ע"י פרופ' רוטשטיין בסמוך לחג הפורים ובה הושוו רופאי המחלקה להמן, זרש וויזתא. אמנם לאחר מכן היתה התנצלות רפה אך לא די היה בכך. עניין זה מגלה את ההתנהלות הקלוקלת של הנהלת הדסה כלפי הרופאים.בכל אופן, ההתפטרות של הרופאים היתה אינדיבידואלית מתוך תחושות אישיות שהובילו אותם לקבלת ההחלטה הקשה, כל אחד מהם על פי צו מצפונו ובהתאם לאחריותו המקצועית-רפואית. כל אחד מהרופאים הבכירים משלם מחיר כבד על התוצאות, ובכל אופן הם ביכרו לפעול בדרך זו על פני פעולה בהתאם לדרישות הנהלת הדסה, שלטעמם מסכנת את הילדים החולים.13. לטענת הרופאים הבכירים במחלקה, ובתוכם ארבעת הרופאים המתפטרים, התפטרותם נבעה ממחלוקת מקצועית-אתית-מצפונית בשל הדרישות של הנהלת הדסה המסכנות את הילדים החולים. כמו כן התפטרותם נבעה בשל התעמרות והתנכלות של הנהלת הדסה ומשבר אמון חריף בין הרופאים הבכירים לבין הנהלת הדסה שהפרה את חובת האמון שיש למעסיק כלפי עובדיו. אין עילה במשפט העבודה למנוע את דחיית התפטרותם של רופאי המחלקה הואיל ומדובר באקט במישור האינדיבידואלי-אישי ולא הקיבוצי. לפיכך טענו כי אין מדובר בסכסוך קיבוצי, כי אם סכסוך אינדיבידואלי. סיבת ההתפטרות כאמור הינה חילוקי דעות רפואיים מקצועיים מצפוניים, ולא תנאי העבודה. לרופאים עומדת הזכות להתפטר ולממש את חופש העיסוק שלהם. מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת הרופאים הבכירים, הואיל ודרישת הנהלת הדסה אינה עומדת בסטנדרטים הרפואיים הנדרשים, מסכנת את הילדים החולים, היא אינה איכותית, אינה מוסרית ואינה מצפונית. הדרישה של הנהלת הדסה נגועה בחוסר סבירות קיצוני. בכל אופן, הרופאים הודיעו כבר בינואר 2017 על כוונתם להתפטר אם לא תשונה הדרישה של הנהלת הדסה. מכתבי ההתפטרות הם מיום 5.3.17 וניתנה בהם תקופת הודעה מוקדמת ארוכה של 3 חודשים. לא ניתן להמשיך ולחייבם לעבוד עד שיימצאו רופאים אחרים מומחים להמטואונקולוגיה ילדים, מה גם שספק אם יש כאלה במדינת ישראל, שיכולים לבוא לעבוד בהדסה לעת הזו.14. בית חולים שערי צדק טען כי אכן הרופאים הבכירים של המחלקה יזמו פנייה למנהל בית החולים שערי צדק וזה האחרון נפגש איתם לבקשתם. הרופאים מסרו לו כי הם מתכוונים להתפטר בכל מקרה, בשל דרישות הנהלת הדסה, העומדות בניגוד לצו מצפונם. בכל אופן לשערי צדק אין את הציוד והתנאים לפתיחת מחלקה המטואונקולוגית ילדים לאלתר. לא זו אף זו, לא ניתן להם אישור לפתוח מחלקה כזו והשר ליצמן הודיע כי לא יתן אישור כזה. מנהל בית החולים פרופ' יונתן הלוי ניסה לתווך ולאחות את הקרעים בין הרופאים הבכירים להנהלת הדסה, ולשכנע את הרופאים הבכירים להישאר בהדסה, אך הם מיאנו לאור טענתם כאמור. לטענת בית החולים שערי צדק הוא נגרר לתוך ההליך בעל כורחו והוא אינו חלק מההליך ואינו קשור למחלוקת בין הרופאים הבכירים במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים לבין הנהלת הדסה, ולכן ביקש להמחק מההליך ושיפסקו לזכותו הוצאות.
ההליך
15. הבקשה הוגשה ונקבעה לדיון דחוף, כאשר הצדדים התבקשו להגיש תגובות. בקשות דחיית מועד שהוגשו נדחו ,בשל דחיפות העניין וסד הזמנים הנוקשה שנגזר ממועד ההתפטרות .בשים לב לאופי העניין ויתרו הצדדים על חקירות למעט השלמת עדות ראשית מאת פרו' רוטשטיין. כל קביעותינו לעיל ולהלן ,כולן לכאורה בלבד והן נשענות אך על יסוד התצהירים שהוגשו לנו והמסמכים שצורפו אליהם. ושוב נאמר כי כדרכנו בסכסוך ובודאי כשזה נוגע לקבוצת עובדים ,נעשו ע"י בית הדין ניסיונות ארוכים להביא את הצדדים לפתרון. נציין כי פתרון שהוצע אך לא התקבל ע"י הצדדים היה עבודה בהתאם למתווה שנקבע בנהלי העבודה שנוסחו ע"י פרופ' וינטראוב ב-23.1.17 (נספח 15 לבקשה), כאשר כל הרופאים הבכירים ישובו לתפקידם כולל פרופ' וינטראוב לתפקיד מנהל המחלקה ופרופ' רבל וילק לתפקיד סגניתו. פתרון זמני אחר הועלה ע"י מזכ"לית הר"י, שעשתה מאמצים גדולים ומבורכים לסייע במציאת פתרון מוסכם, אך כאמור לעת הזו לא עלה הדבר יפה.
הכרעה
16.נקדים בפתח דברינו כי הסכסוך בין הרופאים הבכירים במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים לבין הנהלת הדסה פרץ לשיח הציבורי, כאשר כל צד מאשים את משנהו באחריות למשבר.הורים לילדים שטופלו ומטופלים במחלקה הצטרפו למאבק והמשבר הפך רווי אמוציות . ניסיונות גישור ואיחוי שנעשו ע"י גורמים שונים, לדאבוננו לא צלחו. אף הניסיונות שנעשו על ידנו לפשר בין הצדדים לא נשאו פרי כאמור.בצדק העירה ב"כ הר"י כי מדובר בתיק שראוי שיימצא לו פתרון לא משפטי. אנו, שבפנינו הונחה השאלה, איננו יכולים שלא להכריע בסוגיה זו אף שחלקה משפטי אך עיקרה הינו מחלוקת שצריך היה למצוא לה פתרון לבר-משפטי. נדמה שעל כך נאמר במסכת אבות פרק ד משנה ז' "החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל..". .17.השאלה אליה נדרש הינה: האם ההתפטרות של ששת הרופאים ובתוכם ארבעת הרופאים המתפטרים ,שאת המשך עבודתם מבקשת הדסה, הינה אקט קיבוצי כחלק משביתה או עיצומים שנועדו להביא את הנהלת הדסה, לקבל את דרישות הרופאים, או שמא מדובר באקט אישי אינדיבידואלי שנעשה על יסוד אמונתם של הרופאים באשר לדרך המקצועית הנכונה לטפל בילדים. ככל שההתפטרות הינה אקט אישי אינדיבידואלי, האם ניתן לדרוש מהרופאים על יסוד עיקרון הנאמנות, חובת תום הלב ועקרון המידתיות, להמשיך לעבוד עד שיימצא להם מחליף, ולמצער למשך תקופה נוספת לאחר יום 4.6.17 – המועד הקבוע להתפטרותם? 18.נקדים סוף דבר לאחריתו ונאמר כבר כאן כי אנו סבורים שיש לדחות את הבקשה וכי מדובר בהתפטרות אישית אינדיבידואלית, שנעשתה ע"י כל אחד מהרופאים הבכירים, שפעל לפי צו מצפונו והבנתו הרפואית-מקצועית. חובה על אלה לפעול בהתאם לאתיקה לה הם מחוייבים. אין מקום לכפות על אדם להמשיך לעבוד בניגוד לאמונתו המקצועית ועקרונותיו הפרופסיונליים, ובפרט עת עוסקים אנו בתחום המורכב של המטואונקולוגיה ילדים.19.מהראיות, התצהירים והמסמכים שצורפו להם, עולה באופן חד משמעי כי עמדת רופאי המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים מאז הוקמה המחלקה ע"י פרופ' וינטראוב היתה שיש להשתיל מח עצם לילדים בתוך מחלקת ילדים בלבד. נכון אמנם כי בעבר השתילו חלק מהילדים גם בתוך מחלקת מבוגרים, אך מאז שנת 2011 מדובר במיעוט , כאשר בשנים האחרונות מדובר בילד ישראלי אחד לשנה לערך. אין מדובר רק בהשתלת מח עצם, אלא התהליך כולו לפני ההשתלה ולאחר מכן פיקוח על תהליך ההחלמה ובפרט היכן הם יאושפזו ויטופלו – האם בתוך מחלקת הילדים או במחלקת המבוגרים. מדובר בוויכוח מקצועי-ערכי, כאשר, כאמור, עמדת איגוד ההמטולוגיה ואונקולוגיה ילדים, תומכת בעמדתם של הרופאים המתפטרים. מעת שהוחלט לערוך את השתלות מח העצם אצל קבוצה גדולה והולכת של ילדים ,במחלקת השתלת מח עצם המאוחדת (מבוגרים וילדים בראשות ד"ר סטפנסקי) , עשו כל הרופאים הבכירים במחלקה מאמץ נכבד ומשמעותי לשנות את "רוע הגזירה".חשוב לומר כי אין מדובר בענייני כבוד, תקנים, דרגות ושכר, כפי שניסו להציג את הדבר. מדובר, כך התרשמנו ,מהמכתבים של הרופאים הבכירים כולם, בעניין עקרוני-ערכי ומקצועי. אמונתם של אלה הינה שיש סיכוי הישרדות גדול יותר אם ההשתלה תיעשה במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים. כמו כן סוברים הרופאים הבכירים כולם ביחד וכל אחד מהם בנפרד, כי לא ניתן להגדיל את מספר המושתלים מבלי להגדיל את מספר הרופאים. 20. פרופ' וינטראוב הוביל את המאבק בתוך כתלי בית החולים הדסה ואף מחוצה לו. היתה זו אף העמדה האינדיבידואלית של כל אחד מהרופאים הבכירים, כפי שפירטו במכתבי ההתפטרות (מש/46 לתגובת הרופאים)כפי שנראה לקמן: א.פרופ' וינטראוב כתב במכתב ההתפטרות, בין היתר כך:"נחשפנו בחודשים האחרונים להתנהלות לא אמינה של הנהלת הדסה, שהציגה מצג שווא לעמיתנו הרבים בבית החולים כאילו "בקשותינו המופרזות נענו ובאותו הזמן קידמה מהלכים מנוגדים לחלוטין ולמעשה קבעה עובדות שלא ניתן להשיב. מהלך עניינים זה גרם לנו לשבר אמון עמוק ביותר בהנהלה, שאינו ניתן לתיקון". ב.פרופ' רבל-וילק רבתה במכתב ההתפטרות, בין היתר כך:"...מתוך דאגה לעשרות רבות של מטופלים שלי מכל רחבי הארץ ומחקרים בהם אני מעורבת, ולאחר שמנהל בית החולים הודיע שוב ושוב כי בית החולים יתחדש ברופאים חדשים וטובים, אשאר במחלקה עד לתאריך 4.6.2017, או עד למינוי מחליף מתאים קודם לכן, ועד אז אעשה כל הדרוש כדי להעביר בצורה הטובה ביותר האפשרית את האחריות על המטופלים. בכל מקרה לא אמשיך את עבודתי במחלקה החל מיום 5.6.2017. עלי להדגיש כי התפטרות זו אינה קשורה למקום עבודה חדש, שאינו מצפה לי כרגע, אלא מתוך חוסר היכולת לשקם את יחסי העבודה עם הנהלת הדסה עוד, למרות הצער האישי, והאמונה כי יש מה שעוד אוכל לתרום מניסיוני למערכת הרפואה בישראל..." ג.ד"ר מירה חריט כתבה במכתב ההתפטרות, בין היתר כך:"...תקופה ארוכה אני עובדת בעומס, שקשה לעמוד בו תקופה בלתי מוגדרת, ובסוף נשבר לי. בחצי שנה אחרונה אני מרגישה שחולים לא מקבלים ממני מענה ראוי, כי אני באמת לא מסוגלת, לא משנה עד כמה אאריך שעות עבודה. התעייפתי מתיסכול, תחושת החמצה והרגשה שדברים חשובים דולפים לי בין האצבעות. בשלושה חודשים אחרונים השתכנעתי לגמרי שטוב יותר לא יהיה. ניסינו להסביר שאי אפשר להמשיך באותה צורה, אך תגובות שקיבלנו מהנהלת בית החולים והנהלת אגף הילדים נשמעות לי כוחניות, מזלזלות, לא אמינות וסתם מעליבות. אז נעלבתי.אני לא מנסה לשפר תנאי עבודה או לשקם יחסים בין הנהלה למחלקה או להשפיע על החלטה של משרד הבריאות בנושא של מחלקה מקבילה בירושלים. אין לי יותר ענין במה שקשור למערך השתלות מח עצם בהדסה..." ד.ד"ר איריס פריד כתבה במכתב ההתפטרות, בין היתר כך:"...במכתב האחרון של פרופ' רוטשטיין-למרות כל נסיונותינו להבהיר את עמדתינו-הפיתרון שניתן הוא תוספת טורי תורנות שאין אף אחד שיכול לאייש אותם. המשמעות האחת היא זו שהזהרנו מפניה מראש –אין כח אדם שהוכשר לטיפול בילדים, שיטפל בחולים קשים אלה. חמור מכל, בימים אלה ממש מושתלים ילדים במחלקה להשתלות מח עצמם מבוגרים בטרם בוצע איזשהו הליך הכשרה לצוות הסיעודי או גויסו רופאים מתאימים. מי נושא באחריות בתוכניות? מי כונן כאשר ד"ר סטפנסקי יוצאת לרגל תפקידה מהארץ?...אני היום נדרשת לעמוד מול ילדים שאני מטפלת בהם ולהפנות אותם למחלקה שאינני חושבת שהיא המקום הנכון להם. אין לי כל כוונה בפעם הראשונה מאז שהתחלתי לעבוד המחלקה האונקולוגית – להמליץ על טיפול שהוא בעיני אינו הטיפול הנכון לחולים שלי..." ה.ד"ר טל בן עמי כתבה במכתב ההתפטרות, בין היתר כך:"...מיומי הראשון בעבודה, היה ברור כי אין זה מקום עבודה רגיל, שעות העבודה היו ארוכות ובלתי צפויות, אירועים חריגים במחלקה הצריכו הרבה פעמים ויתורים מרחיקי לכת בחיים האישיים של כל אחת מאיתנו. היו רגעים לא מעטים לאורך הדרך שבהם תהיתי אם משפחתי ואני נצליח להחזיק מעמד בעומס העבודה, והיו רגעים רבים לאורך השנים הללו בהם היה לי ברור כי ילדי ובן זוגי הם אלו המשלמים את המחיר. הדבר שמנע ממני לוותר הוא פרופ' וינטראוב והדוגמה שהוא היווה בשבילי, וצוות הרופאים הבכירים שעבדו במחלקה לצידי, שהיו ועדיין מהווים בעיני מודל של השקעה אין סופית בחולים, בלי לוותר על מצויינות רפואית ואקדמית. כולנו שילמנו מחיר אישי, כולנו שילמנו מחיר משפחתי, ועם זאת, להיות חלק מצוות מובחר שכזה גם לי להרגיש שהמאמץ הוא חשוב, חיוני ומחייב... במהלך השנה פניתי לפרופ' וינטראוב מספר פעמים והסברתי כי אין באפשרותי לעמוד בעמוס כזה וכי אני מתריעה שאם לא יהיה שינוי דרסטי בעומס לא אוכל להמשיך לעבוד במחלקה בלי לשלם מחיר אישי ומשפחתי בלתי הפיך. רק מחויבותי אליו החזיקה אותי בתקופה זו במחלקה. אין לי ספק שתחת שרביט ניהולי אחר לא הייתי נשארת לעבוד בהדסה... באופן אישי אני מרגישה כי איבדתי את האימון בהנהלת הדסה, ושאין באפשרותי להמשיך לעבוד עוד בעומס בלתי אפשרי שבו אני עובדת...". ו.ד"ר יאיר פלד כתב במכתב ההתפטרות, בין היתר כך:"... נדמה לי שהבסיס למשבר הוא שנכפה עלינו להציע אפשרות פחות טובה למטופלים... בחודשים האחרונים נוסף על אלה משבר אמון קשה .נקודת הקיצון שלו היתה ההחלטה האומללה למנות כוננים שאינם מומחים בהמטו-אונקולוגיה לכוננים של הילדים המושתלים . האמון שלי בשיקול הדעת של מקבלי ההחלטות נסדק..." 21. כאמור בפתח הדיון, נעשה מאמץ למצוא פתרון לבר-משפטי. במסגרת זו קיימנו ישיבה בנוכחות ב"כ הצדדים, פרופ' רוטשטיין, ומנגד הרופאים הבכירים. אלה נשאלו באופן אינדיבידואלי, כל אחד מהם, האם הוא מוכן להישאר בבית החולים הדסה אם יוחזר המצב לקודמו .כל אחד מהם, ללא יוצא מן הכלל, חזר והסביר את שכתב במכתב ההתפטרות ואף בתצהירו, כי הוא אינו מוכן לשוב ולעבוד בהדסה לאור דרישת ההנהלה בעניין השתלת מח עצם בילדים מחוץ למחלקה ההמטואונקולוגית ילדים. כל אחד מהרופאים גם ציין כי אין לו תוכניות ומקום עבודה אחר שאליו הוא יכול להגיע לאחר סיום עבודתו בהדסה, אך הוא אינו יכול באופן מצפוני-מקצועי-אתי ,להסכים לדרישות ההנהלה.נדגיש כי דברים אלה נלמדים על ידנו ממכתב ההתפטרות כמו גם מתצהירו של כל אחד מהרופאים הבכירים. הרופאים גם מסרו בתצהיריהם כי סבלו מהתעמרות והתנכלות לאור התנגדותם לדרישת הדסה - להשתיל את הילדים מחוץ למחלקת הילדים ולהגדלת היקף ההשתלות (מבלי להגדיל את צוות המחלקה בהתאמה). דברים אלה גם עולים מתוך מכתבה של ד"ר פריד להורי הילדים החולים (נספח 57 לתגובת הרופאים). וכך גם ממכתבי ההבהרה ששלחו הרופאים למנכ"ל משרד הבריאות (נספח מש/68 לתשובת הרופאים). מדובר במסמכים רבים שנשלחו בין היתר בדואר האלקטרוני וצורפו לתגובת הרופאים. מדובר במכתבים אישיים אותנטיים וניכרים דברי אמת.22. התרשמנו כי ההתפטרות אינה אקט שנעשה כדי להביא את הדסה לשנות את דרכה, אלא אך מחמת אמונתם הכנה של כל אחד מהרופאים הבכירים ,שאין זו הדרך המקצועית הרפואית הראויה. הם פועלים אך מחמת אמונתם זו. אין מדובר בצעד דמונסטרטיבי, כי אם מעשה אמיתי וכן. אין מדובר בצעד ארגוני שבו מנסים להסוות שביתה תחת איצטלה של התפטרות(כפי שנעשה בעניין הרופאים המתמחים ( סק"כ 722-09-11 מד"י נ' הר"י וכן סק"כ 2376-10-11 מד"י נ' הר"י) אלא בהתפטרות אישית אותנטית אף שמדובר בשישה רופאים שהתפטרו באותה עת ומועד התפטרותם נקבע לאותה שעה(וראה בעניין דומה (ארצי נג/3-223 פלסטין פוסט נ' ג'ואנה יחיאל).23.הרופאים הבכירים הודיעו, כאמור, כבר בראשית שנת 2017, כי הם מתכוונים להתפטר אם הדברים לא ישונו. אף הוצע מתווה לפתרון במסמך של פרופ' וינטראוב במסמך מ-23.1.17, אך זה כאמור לא התקבל אותה עת. בנסיבות אלה הודיעו הרופאים כבר ביום 5.3.17 על התפטרותם שתיכנס לתוקף 3 חודשים לאחר מכן. מדובר בתקופת הודעה מוקדמת ארוכה מזו הקבועה בדין. לא ברור מהיכן מקור הסמכות לחייבם להמשיך לעבוד לאחר תקופה ארוכה זו. הרופאים חזרו על הודעתם זו במכתבם למנכ"ל משרד הבריאות. העובדה שאין רופאים אחרים שיכולים לבוא בנעליהם לא די בה. אכן לדאבון הלב החולים המאושפזים בהדסה יצטרכו לנדוד לעיר אחרת כדי לקבל שם את הטיפול הנדרש. יחד עם זאת, אין בכך כדי לחייב את הרופאים להמשיך בעבודתם, אף שחלפה תקופה ארוכה מאז הודיעו על התפטרותם. נציין כי מספר הרופאים ההמטואונקולוגיים בישראל נמוך מאוד וספק אם יימצאו אחרים שיחליפו את הרופאים המתפטרים בזמן הקרוב. לפי שיטת הדסה יש אפוא להמשיך לחייבם לעבוד ללא הגבלת זמן?!
24. חוק יסוד חופש העיסוק
שיש לתת לו את המשמעות הנכבדה כנגזרת של היותו חוק יסוד, קובע את זכותו של אדם לעבוד בכל מלאכה. לא ניתן לכפות על אדם לעבוד בניגוד לרצונו וללא הגבלה של זמן. מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו עולה זכותו של כל אדם לבחור את עיסוקו ולבחור את המקום בו יעבוד וישקיע את כל כוחו ואונו. נדמה שדבר זה הינו חלק ממושכלות היסוד שיטתנו המשפטית, ואין אנו צריכים להביא לכך אסמכתא ובכל אופן פטור בלי כלום אי אפשר ולכן נתלה באילן גדול – במה שכתב כב' השופט אליעזר ריבלין בבג"ץ 8111/96 ההסתדרות נ' התעשיה האוירית פד"י נ"ח(6)481, 595-597 "חירותו של העובד לבור לו את מעבידו נגזרת מן הזכות לחירות, המעוגנת בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ומן הערך של כבוד האדם, המונח ביסוד חוק היסוד האמור. כך אצלנו ...חירות זו של העובד נגזרת באופן ישיר מתפיסת האדם כמטרה ולא כאמצעי. היא מהווה בסיס לחופש הבחירה של העובד, לאוטונומיית הרצון שלו ולחירותו לעצב את חייו ולפתח את אישיותו כרצונו..... החירות של האדם שלא להיות כקניין זה המועבר מיד ליד מצויה בגרעין של הערך הזה. וגם אילו סברנו כי החירות הזו גורעת משהו מזכות הקניין של המעביד – וספק רב בלבנו אם כך הוא הדבר – הרי שבהתנגשות בין שתי הזכויות האלה יד החירות על העליונה." אף הנשיאה נילי ארד מבית הדין הארצי אמרה על הזכות להתפטר בעניין המתמחים ( סק"כ 722-09-11 מד"י נ' הר"י וכן סק"כ 2376-10-11 מד"י נ' הר"י) את הדברים הבאים : "זכותו של אדם בישראל לעבוד וכחלק מהותי הימנה קמה אף זכותו להתפטר. אלה הן זכויות יסוד חברתיות ובסיסיות הנגזרות מהזכות החוקתית לאוטונומיה אישית של העובד ומן הזכות לכבוד והמעוגנות בחוקיסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק יסוד: חופש העיסוק. לפיכך, אין מונעים מאדם להתפטר ולסיים את יחסי העבודה בינו לבין המעסיק." נדמה שדבר זה גם מעוגן בחוק החוזים – תרופות, תשל"א-1970, ובפרט סעיף 3(2) לו הקובע כי לא יינתן צו לאכיפת עבודה אישית. אף חוק הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות תשס"א – 2001 מעגן את זכותו של העובד להתפטר ובלבד שנתן הודעה מוקדמת כנדרש עד חודש ימים.דברים אלה הינם חלק ממושכלות היסוד, שאם לא כן נחזור אנו לתקופת העבדות, בה לא רשאי היה אדם להפסיק את עבודתו מבלי רשות אדונו. יש לזכור כי מעבר עובד באופן חופשי ,בין מקומות עבודה להם הוא מציע את מיומנותו וכישוריו יוצר תחרות בריאה שמביאה להעשרה ולזרימת מידע ויצירת הפריה הדדית. מעבר כזה מאפשר לעובד לממש את יכולותיו וכישוריו ולהנות מפירותיהם .כבילת עובד למקום עבודה בעל כורחו עברה מן העולם והינה חלק מתפיסת העבדות שאינה קיימת עוד.הדברים נכונים שבעתיים במקרה זה בו פועלים הרופאים בהתאם לצו מצפונם ולכללי האתיקה שלה הם מחוייבים. נפנה לסעיף 1 ט"ז לכללי האתיקה של הר"י (2014) הקובעים כי "רופא יתנגד למתן טיפול רפואי הנכפה עליו מטעמים מנהליים או כלכליים, אם טיפול זה נוגד את עמדתו המקצועית או את מצפונו". כאמור במקרה זה, עמדתם המקצועית של הרופאים הינה שאין לבצע את השתלות מח העצם בילדים מחוץ למחלקת ההמטואונקולוגית ילדים וכן כי לא ניתן לקלוט מספר גדול יותר של מטופלים מבלי להגדיל את הצוות הרפואי והמקצועי. חובת הנאמנות הינה כלפי החולים המטופלים, כמו גם כלפי בית החולים וחובה זו הביאה את הרופאים הבכירים לקבלת החלטתם. אכן נכון כי כולם כתבו את מכתבם באותה עת, ומועד ההתפטרות הוא באותו מועד . יחד עם זאת, ניתן לראות ממכתביהם ותצהירים, כי מדובר בהחלטה אישית אינדיבידואלית של כל אחד מהם. היתה זאת עמדתו הפרופסיונלית של פרופ' וינטראוב שבצלמו ובדמותו נוסדה המחלקה. כפי שהדגישה עו"ד גביש, לרופאים הבכירים המתפטרים אין אופציה תעסוקתית אחרת לעת הזו. לדידנו עניין זה אך ממחיש את היותה של ההחלטה מקצועית עקרונית מצפונית וערכית, כפי שהיינו מצפים מרופאים בכירים במעמדם. 25. מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת הרופאים, הואיל וזכותם שלא לעבוד בניגוד למצפונם, יש לה משקל נכבד מאוד. יתר על כן ביחס לכל אחד מהמטופלים דאגו הרופאים המתפטרים להציע לו להיכן לעבור והתחייבו ללוותו בהתנדבות . מנגד הודע להדסה כחצי שנה לפני תאריך ההתפטרות המיועד, ונכתב לה מפורשות במכתבי ההתפטרות לפני כשלושה חודשים על מועד ההתפטרות. ניתן לה מספיק זמן להתארגן, מעל הזמן הקבוע בדין בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות תשס"א - 2001. נציין כי אף שלהדסה היה ידוע על רצונם של הרופאים להתפטר כבר בתחילת השנה הם לא מצאו אחרים תחתם ומי יתקע לנו כף שימצאו כאלה בחודשים הקרובים? הרי מדובר בתחום בו יש חסר גדול של רופאים ולכן התהליך עשוי להמשך זמן רב מאד. בנסיבות אלה ברור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הרופאים, מה גם שעמדתם הינה: שהשארת מטופלים באופן שהדסה מבקשת להשאירם, אינו נכון ואינו ראוי, וטוב יעשו אם יקבלו את הטיפול במרכז רפואי אחר בישראל.נעיר כי הדסה שידעה על ההתפטרות כבר מתחילת השנה קיבלה את מכתבי ההתפטרות בתחילת חודש מרץ לא עשתה את שנדרש ופנתה רק כעת בבקשה לקבל צו מניעה. יש לדחות את בקשתה ולו גם מהטעם של שיהוי בלבד.26. בטרם סיום, חשוב לומר כי עמדתו של פרופ' רוטשטיין הינה עמדה שאין אנו מבקרים. האספקלריה שדרכה הוא, כמנהל בית החולים הנמצא במשבר עמוק, צריך להסתכל, שונה מהאספקלריה דרכה בוחנים את הדברים, הרופאים הבכירים במחלקה ההמטואונקולוגית ילדים, אנו לא מכריעים איזה אספקלריה נכונה יותר. עניין זה צריך להיות מוכרע ע"י הגורמים המקצועיים-רפואיים. אין לנו ספק כי פרופ' רוטשטיין עשה כל שעשה כחלק ממאמציו החשובים והכבירים להבריא את בית החולים הדסה והרי זה בבחינת: דברים שרואים משם לא רואים מכאן(יעקב רוטבליט).27. תוצאת הדברים הינה קשה, כי היא עשויה להוביל לסגירה של המחלקה ההמטואונקולוגית ילדים ולהוריד לטמיון פעילות חשובה וארוכה זו אותה החל לפני שנים רבות פרופ' וינטראוב בית חולים הדסה. יתר על כן ירושלים ,העיר הגדולה בישראל, תיוותר ללא צוות רפואי במחלקה המטואונקולגית ילדים לעת הזו.תוצאה קשה אחרת הינה , שליחתם של הרופאים הבכירים המתפטרים בשל תפיסתם המקצועית וצו מצפונם, לארץ גזירה ,כשדלתות בתי חולים נסגרו בפניהם בשל דברים שנלחשו למנהלי בתי החולים ע"י גורמים שונים (כך טענו הם). דבר זה ככל שארע אינו ראוי ואינו נכון. נהפוך הוא. ראוי שרופאים בכירים אלה, בעלי מומחיות מיוחדת (שכמותם חסרים לנו) הפועלים לפי צו מצפונם ועקרונותיהם המקצועיים-פרופסיונליים, יזכו למקום של כבוד והערכה כראוי להם. ככל שניתנו הוראות או ככל שנלחשו דברים מעין אלה למנהלי בתי החולים האחרים, הרי שדבר זה הוא בניגוד לכל דין (וראה פרשת ישראל אלדד). טוב יעשו כל הנוגעים בדבר ובפרט משרד הבריאות והגורמים העוסקים בהסדרה של מערכת הבריאות, שיפעלו כדי שדברים מעין אלה (ככל שנעשו) יבוטלו לאלתר. והערה אחרונה – טוב יעשה שר הבריאות אם ייכנס לעובי הקורה ויפעל עם הצדדים לאלתר כדי להביא לפתרון כל הדרוש כאמור.
סוף דבר
28. הבקשה של בית חולים הדסה, לאסור על ארבעת הרופאים המתפטרים לממש את התפטרותם ולסיים את עבודתם ביום 4.6.17, נדחית. הדסה תשלם הוצאות משפט למשיבים 5 בסך 30,000 ₪ תוך 30 יום מהיום.29. ניתן להגיש בר"ע לבית הדין הארצי לעבודה. ניתנה היום, כ"ז אייר תשע"ז, (23 מאי 2017), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.