סאלם נ' דאבוש ואח'

פסק דין

1.התובע, תושב יטה שבשטחים, עבד החל משנת 2002 ועד שנת 2011 אצל הנתבעים או מי מהם, בעבודה חקלאית במושב זיתן. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו.

2.בין הצדדים מחלוקות עובדתיות רבות. על אף שאין מחלוקת בדבר מועד תחילת העבודה ומועד סיומה, קיימת מחלוקת בשאלה האם עבד התובע ברצף לאורך 9 השנים שבין לבין, אם לאו; קיימות מחלוקות בדבר זהות המעסיקה לאורך השנים; אין הסכמה בדבר היקף העבודה הן מבחינת ימי עבודה והן מבחינת שעות עבודה; הצדדים אף חלוקים בקשר לשכרו של התובע, בקשר לאופן שבו הסתיימה העסקת התובע ועוד כהנה וכהנה.

משכך, נתחיל את פסק הדין בהכרעה בשאלות העובדתיות שבמחלוקת. בהמשך, לאור העובדות שנקבע, נדון ברכיבי התביעה השונים.

תקופת העבודה

3.לטענת התובע, הוא עבד ברציפות במשך 107 חודשים שהם 8 שנים ו- 11 חודשים, החל מאוקטובר 2002 ועד אוגוסט 2011. הנתבעים מסכימים שתחילת העבודה היתה באוקטובר 2002, אך טוענים שעבודת התובע היתה מאופיינת בהפסקות, לעיתים כאלה שארכו חודשים. זאת, עד לסיום עבודתו באוגוסט 2011.

4.לאחר שבחנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן בהקשר זה, אנו מקבלים את גרסת התובע, וקובעים שהוא עבד אצל הנתבעים ברציפות במשך 8 שנים ו- 11 חודשים. להלן נסביר כיצד הגענו למסקנה זו:

ראשית בכתב ההגנה המקורי שהגישו הנתבעים ביום 18.11.12, שהיווה את ההזדמנות הראשונה של הנתבעים להשיב לטענות התובע בכתב התביעה, מצאנו אמנם הכחשה כללית של תקופת העבודה, אך לא מצאנו בו כל טענה עובדתית בדבר הפסקות, קל וחומר הפסקות ארוכות, שהיו ברצף העבודה לאורך שנות עבודת התובע;

שנית גם בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 21.1.13, התייחסו הנתבעים למחלוקת בדבר זהות המעביד, למחלוקות בדבר סיום העבודה ולא התייחסו כלל לנושא העדר רצף עבודה. למעשה, הפעם הראשונה שבה העלו הנתבעים את טענתם בדבר העדר רצף בהעסקת התובע, באיחור הפוגע לדעתנו באופן משמעותי באמינות הטענה, היתה בסעיפים 3 ו – 7 לכתב ההגנה המתוקן שהגישו, לאחר קבלת רשות בית הדין, ביום 30.1.13;

שלישית ומדוע לא היה רצף, לפי הנתבעים? בתצהיר עדות הראשית של הנתבע 3, מר אברהם דבוש (להלן: דבוש), נטען שבשנת 2005 פרצה שריפה במשרדי הנתבעת 2, כל המשרדים נשרפו וכך גם חלק מהמפעל, נטען שבשל כך הנתבעת 2 הפסיקה את פעילותה ורק חודשים רבים אחר כך, בשנת 2006, התחדשה הפעילות בעסק באמצעות הנתבעת 3, והתובע חזר לעבודה. העובדה שעד למועד הגשת תצהירי הנתבעים לא נזכר כלל עניין השריפה, הינה מתמיהה ומעוררת סימני שאלה. אך מעבר לכך, הנתבעים לא צרפו ולו ראיה אחת בדבר אותה שריפה – לא צילומים, לא מסמכים מכיבוי האש או מחברת הביטוח, לא התכתבות או מסמך אחר כלשהו המתעד את דבר הפסקת פעילות המפעל באותה תקופה, או לכל הפחות מסמכים המאשרים שהופסק רצף העסקת עובדים נוספים במפעל, מלבד התובע, והכל בשל אותה שריפה נטענת. משכך, אין בידינו לקבוע שאכן היתה שריפה, וכי אותה שריפה גרמה להפסקת רצף העבודה (ראו והשוו, לעניין טענת "שריפה" המועלית כטענת הגנה על ידי מעסיק שלא עמד בחובות הרישומיות המוטלות עליו: תעא 10029/09 בשיר עבד אלקאדר נ' סטאר נייט בע"מ (20.7.12));

רביעית ומה באשר לדוחות הנוכחות, שאמורים היו להיות מופקים באמצעות תוכנה ועל בסיס דיווחי "כניסה" ו"יציאה" יומיים של כל עובד, לרבות התובע, שנעשים באמצעות כרטיס מגנטי? מדוע אלה לא הוצגו, למרות שברור שניתן היה להוכיח באמצעותם העדר רצף העסקה? כפי שציינו זה עתה, איננו מקבלים כמוכחת את הטענה שאירעה שריפה במפעל בשנת 2005, ועל כן איננו מקבלים גם את טענת דבוש, בחקירתו הנגדית (עמ' 19 ש' 13) כי כל הדיווחים נשרפו באותה שריפה. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית טען דבוש טענה חדשה וכבושה נוספת שלא נזכרה קודם לכן בהליך, ולפיה במהלך אותה שריפה נטענת נגנבה כספת המפעל, שבתוכה היו דיווחי הנוכחות (עמ' 19 ש' 13). מעבר לכך שלא ברור לנו מדוע דיווחי נוכחות נשמרו, כך נטען, בכספת, גם על עניין גניבת הכספת לא הוצגה לנו כל ראיה חיצונית, ובכלל זה לא נטען כלל שהייתה למשל פנייה למשטרה בעניין;

חמישית אפילו היינו מניחים לטובת הנתבעים שאכן הייתה שריפה בשנת 2005, שבמהלכה נשרפו כל דיווחי הנוכחות של העובדים ו/או נגנבה כספת שבה היו דיווחי הנוכחות ולא היה להם גיבוי, אין בכך כדי להסביר מדוע לא הוצגו לנו כראיות דיווחי נוכחות מן התקופה שמשנת 2006 ואילך, דהיינו לאחר אותה שריפה נטענת. כשנשאל על כך דבוש בחקירתו, הוא אישר מפורשות שהעובדים החתימו כרטיס מגנטי גם לאחר השריפה: "היה כרטיס מגנטי. כל המידע היה", אך לא היה לו שום הסבר מדוע לא הוצג המידע לבית הדין (עמ' 19 ש' 15);

שישית לא נעלמה מאיתנו העובדה ש"ריכוז הנתונים החודשיים" בדבר העסקת התובע, כפי שדווחו לשירות התעסוקה, אכן תומך לכאורה בטענת הנתבעים בדבר הפסקות בעבודת התובע. ברם, בהעדר ראיה כלשהי התומכת ומחזקת אצ אמינות דיווחי המעסיק לשירות התעסוקה בדבר ימי העבודה בכל חודש, איננו סבורים שדי בדיווחים אלה כדי להטות את הכף במחלוקת עובדתית זו לטובת הנתבעים. זאת, במיוחד מאחר שכשנשאל דבוש האם הוא נוהג להעסיק עובדים מהשטחים גם ללא היתר, השיב באופן מתחמק ("מה זה קשור למשפט", עמ' 21 ש' 5), שגרם לנו שלא לשלול את האפשרות שגם את התובע העסיק מדי פעם ללא היתר, או לכל הפחות מבלי לדווח על דבר ההעסקה לשירות התעסוקה, למשל בתקופות שבהן בשל סגרים לא ניתן היה לדווח על העסקת תושבי השטחים לשירות התעסוקה;

שביעית התובע בכתב התביעה ובתצהירו העיד על כך שהוא ישן במקום העבודה שבמושב, ויצא לביתו לסופי שבוע רק אחת לשבועיים. הנתבעים הודו בסעיף 6 לכתב הגנתם שכך היה, ובהתאם דבוש העיד שכך היה גם בסעיף 8 לתצהירו. מתכונת העסקה זו מתיישבת הרבה יותר עם טענת התובע לרצף העסקה, ואינה מתיישבת עם טענות הנתבעים שהתובע היה "עובד יומי" (סעיף 10 לסיכומיהם) ועם הדיווחים לשירות התעסוקה לגבי חלק גדול מהשנים (ובמיוחד לגבי השנים 2002 עד 2005) שבהם הדיווחים היו לעתים על פחות מ- 10 ימי עבודה לחודש, ועל הפסקות ברצף העבודה שנמשכו לעיתים גם מספר חודשים;

ושמינית הנתבעים לא הציגו לנו כל ראיה, כדוגמת תרשומות או תכתובות או מסמכי העסקה כלשהם, המתעדות את הפסקות עבודה שהיו, אם היו, לאורך השנים.

5.נוכח כל האמור, ובשים לב גם לכך שבהעדר מחלוקת על מועד תחילת העבודה וסיומה, לדעתנו הנטל להוכיח הפסקות ברצף שהיו, לרבות תאריכי התחלה וסיום של הפסקות, מוטל על הנתבעים, אנו קובעים שהתובע הועסק ברצף על ידי הנתבעים, החל מאוקטובר 2002 ועד אוגוסט 2011.

זהות המעסיקים

6.בכתב התביעה נטען תחילה שמי שהעסיק היה דבוש (הנתבע 1) באופן אישי ביחד עם חברה בשם "דבוש בע"מ". בכתב ההגנה הראשון שהוגש נטען (סעיף 4) שלא קיימת חברה בשם "דבוש בע"מ", וכי התובע לא הועסק באופן אישי על ידי דבוש אלא על ידי חברה בשם "תפוח דבוש עיבוד בע"מ". בדיון קדם המשפט שהתקיים ביום 21.1.13 הצהיר ב"כ הנתבעים לפרוטוקול (עמ' 1 ש' 19) ש"המעסיקה הנכונה היא "חב' תפוח מעון דבוש (1999) בע"מ" (הנתבעת 2) ובהסכמת הצדדים תוקן שם החברה הנתבעת באופן שנרשם שם הנתבעת 2.

7.בכתב הגנה מתוקן שהוגש לאחר ישיבת קדם המשפט טענו הנתבעים, לראשונה, שהנתבעת 2 העסיקה את התובע רק עד יוני 2005, ושמאז אותו החודש הועסק התובע על ידי חברה אחרת בכלל, בשם "תפוח מעון בדוש עיבוד בע"מ". במהלך דיון ההוכחות הצהיר ב"כ הנתבעות בקשר לכך כדלקמן (עמ' 18 ש' 4):

"כפי שציינו בתצהיר עדות ראשית מאז אמצע 2005, המעסיקה של התובע הינה חברה בשם 'תפוח מעון דבוש עיבוד בע"מ". אני מודע לכך שבישיבת קדם המשפט מסרה בתי שהמעסיקה הנכונה בתיק הינה 'חברת תפוח מעון דבוש 1999' ובעקבות כך תוקן שם הנתבעת 2 בהתאם. אין לי התנגדות לכך שגם חברת תפוח מעון דבוש שבע"מ תהיה נתבעת נוספת בתיק זה וככל שלתובע מגיעות זכויות מחברה זו, יפסוק בית הדין כך בהתאם. אין בכך כדי לוותר על הטענות שלנו שהיו הפסקות בעבודה".