סכסוך ירושה בין חסוי לבן דודו

מחלוקת בין החסוי לבן דודו (שעותר למינויו כאפוטרופוס עליו) איזו צוואה תקפה, מבין מספר צוואות, שהותירה אחריה אימו של החסוי, וזאת לאור טענות של העדר כשירות והצורך לעמוד על רצונה האמיתי.

רקע עובדתי

1. התובע הינו חסוי, בן יחיד, מאומץ למנוחים ב. ד' ו ש' ז"ל (להלן : "המנוחה").

1. החסוי התגורר כל חייו עם הוריו, בביתם. לאחר פטירתו של האב המנוח המשיך החסוי להתגורר בבית אימו המנוחה.  (להלן: "הבית").

1. החסוי הינו רפה שכל, ואיננו מסוגל לדאוג לענייניו, ועמותת שפר מונתה כאפוטרופה על גופו ורכושו על פי צו בית משפט מיום 10.10.09 (להלן : "עמותת שפר").

1. הנתבע הנו בן אחותה של המנוחה, התגורר בסמוך למנוחה וטיפל בה.

1. המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 1.8.09.

1. בשנותיה האחרונות, בשנים 1999, 2002, 2006 ו-2007, ערכה המנוחה חמש צוואות, ארבע מתוכן בפני עורכי דינה מ. ב. ח , וי. ב. ח,  והאחרונה משנת 2007 בפני נוטריון אחר שבוטלה.

1. הצוואה האחרונה מיום 22.8.07 נחתמה על ידי המנוחה עת הייתה מאושפזת בבית החולים, והיא הצוואה שניתן צו לקיומה ביום 24.11.09 (להלן : "צוואת ביה"ח).

1. בעקבות מתן צו קיום הצוואה שונה המצב הרישומי של הבית, והועבר על שם הנתבע.

1. ביום 19.7.10 הגיש הנתבע בקשה דחופה למינויו כאפוטרופוס לחסוי, היועמ"ש התנגד לבקשה.

1. עמותת שפר הגיש בקשה לביטול צו קיום צוואה. לבקשה זו הוגשה התנגדות מצד הנתבע.

1. בין לבין עמותת שפר הגיש בקשה לצו מניעה למניעת דיספוזיציה בנכסי המנוחה, וביום 22.7.10 ניתן צו מניעה זמני, אשר הוחלט בהסכמת הצדדים כי יוותר על כנו עד להכרעה בהליכים.

1. בסיכומיו הודיע הנתבע כי בשים לב לכך שמרבית הגורמים המעורבים בטיפול בחסוי סבורים כי מצב החסוי תחת עמותת שפר השתפר, אזי הוא משאיר את הבקשה למינוי אפוטרופוס לשיקול דעת בית המשפט.

השתלשלות העניינים

1. הדיון בתיק עבר מספר מותבים, והוחלט על איחוד הדיון בתביעה להחלפת אפוטרופוס ובתיק ההתנגדות לקיום צוואה.

1. במהלך ההליכים הודיע עמותת שפר על קיומה של צוואה נוספת מיום 5.8.07, ובהתאמה הוגשה בקשה לתיקון הבקשה לביטול צו קיום צוואה ולקיום צוואת 2007, ונקבע כי תקפות צוואת 2007 תידון במסגרת ההתנגדות הנוכחית לצוואת ביה"ח.

1.  פרופ' ו' (להלן : "המומחה") מונה לבקשת עמותת שפר, לשם בדיקת כשירות המנוחה במועד עריכת צוואת ביה"ח.

1. ביום 10.9.12 ניתנה חוות הדעת בה נקבע כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות במועד עריכת צוואת ביה"ח.

1. לאחר מכן, ניתנה החלטה כי המומחה יתייחס לכשירות המנוחה גם במועד עריכת צוואת 2007.

1. ביום 21.10.12 הודיע הנתבע כי לאור חוו"ד המומחה הוא חוזר בו מההתנגדות לביטול צו קיום צוואת ביה"ח.

1. ביום 24.10.12 הורה כבוד המותב על ביטול צוואת ביה"ח, השבת המצב הרישומי של הבית לקדמותו על שם המנוחה, ומינוי ועמותת שפר כמנהלת זמנית של עיזבון המנוחה.

1. ביום 24.1.13 פסל את עצמו כבוד ס. הנשיא השופט אסף זגורי מלישב בדין עקב יחסי חברות ויחסי עו"ד לקוח עם אחד מהעדים מטעם הנתבע, ערעור שהגישה עמותת שפר לבית משפט העליון בנוגע להחלטת הפסלות נדחה.

1. בהחלטת כבוד ס. הנשיא מיום 10.3.13 התיק הועבר לטיפולי לצורך המשך ניהולו ושמיעת ראיות הצדדים ועדיהם.

צוואות המנוחה

1. המנוחה חתמה על 4 צוואות (לאחר שנפסלה צוואת ביה"ח) שכולן ללא יוצא מן הכלל נסובו סביב הדאגה לחסוי, שהיה מרכז חייה של המנוחה, על מנת לוודא כי עיזבונה לרבות הבית והכספים ישמשו את בנה היחיד, ויבטיחו את עתידו ומגוריו לכל ימי חייו.

1. ארבעת הצוואות שנחתמו כולן בפני עוה"ד מ' וי' ב.מ יפורטו להלן לפי סדר כרונולוגי.

1. צוואה מיום 3.8.99 – בצוואה זו הורישה המנוחה את כל עיזבונה לחסוי והורתה כי אחותה א.א. תהיה מנהלת העיזבון בכפוף למינויה כאפוטרופסיתו של  החסוי. עוד הורתה כי דירתה לא תימכר כל ימי חייו של החסוי אלא לצורך רכישת דירה חלופית עבורו בסכום דומה לסכום המכירה ( סומן עק/6).

1. צוואה מיום 6.10.02 – זהה לקודמתה, אלא שתחת שמה של אחות המנוחה כמנהלת עיזבון והאפוטרופסית הורתה המנוחה כי הנתבע יהיה מנהל העיזבון והאפוטרופוס של החסוי (סומן עק/7)

1. צוואה מיום 21.2.06 (להלן : "צוואת 2006") – בה הורישה המנוחה את כל עיזבונה ישירות לנתבע, בנוסף למינויו כמנהל העיזבון וכאפוטרופוס לחסוי  והתנתה את קיומה של הצוואה בכך שהנתבע ידאג לכל מחסורו של בנה החסוי, יזון ויפרנס אותו וידאג לכל מחסורו בדרך שאינה פחותה מכפי שקיבל החסוי בחייה (סומן עק/8).

1. צוואה מיום 5.8.07 (להלן : "צוואה 2007") בה הורישה את כל עיזבונה לחסוי בנה היחיד והורתה  כי הנתבע לא יהיה מנהל עיזבון.

עיקרי הצוואה האחרונה הינם כדלקמן:

סעיף 1:"הנני מבטלת בזה ביטול גמור והחלטי כל צוואה וכל מילואים או תוספת לצוואה וכל מסמך כיוצא בזה, וכל שיחה בע"פ שיש בה מעין גילוי דעת על מה שיש ברצוני שיעשה ברכושי אשר ימצא בעזבוני אחרי, אשר ציוויתי או כתבתי או שוחחתי זמן שהוא לפני תאריך חתימת צוואה זו, ואני מדגישה כי ברצוני שזו תהיה הצוואה בעלת התוקף החוקי להתנהג על פיה, וכי שום הוראה מההוראות הכלולות בה לא תוכל להשתנות אלא עפ"י צוואה אחרת שתעשה ותחתם על ידי כחוק ובפני שני עדים בתאריך שלאחר עשיית צוואה זו. למען הסר ספק הנני מצהירה כי צוואותיי הקודמות בטלות ומבוטלות".

"הנני מצוה בזה כי כל רכושי והוני (לאחר תשלומי הוצאות הקבורה, השבעה, החודש והאזכרה השנתית) שכולל בין היתר, נכסי ניידי, נכסי דלא ניידי, חשבונות בנקים מכל הסוגים זכויות קיימות וכל זכות אחרת שמגיעה לי ו/או אשר תגיע לי או לזכות עזבוני אחרי, בלי יוצא מן הכלל, לבני : (החסוי)...".

סעיף 2: "בני הינו "רפה שכל" ואינו מסוגל לכלכל מעשיו ולפיכך מי שימונה כמנהל העיזבון יהיה חייב לזון, לפרנס ולדאוג לכל מחסורו של בני בדרך שלא תפחת מכפי שהוא חיי כיום (אני מורה כי א.א....לא יוכל להתמנות כמנהל עזבון".

סעיף 3: "את דירתי הנני מצוה שלא למכור כל ימי חייו של בני הנ"ל וניתן יהיה למכור אותה רק לצורך רכישת דירה חלופית, ע"פ שיקול דעתו של מנהל העיזבון, בסכום דומה למחיר המכירה. בני זכאי להתגורר בדירה זו (או בדירה החלופית כאמור לעיל) משך כל ימי חייו".

טענות התובע

1. עמותת שפר טוענת כי צוואתה האחרונה של המנוחה מיום 5.8.07 משקפת את רצונה האחרון של המנוחה ובית המשפט מצווה לקיימה.

1. לטענת עמותת שפר יש לסלק על הסף את טענת הנתבע כי המנוחה לא הייתה כשירה לחתום על צוואתה האחרונה.

1. עמותת שפר מפנה לחוו"ד המומחה, לפיה המנוחה הייתה כשירה לחתימת צוואת 2007.

1. לשיטתה, עדותם של עדי הצוואה נותנת משנה תוקף לממצאי חוו"ד ומוכיחה כי הצוואה נחתמה ע"י המנוחה כדת וכדין כשהיא צלולה והיא ממלאת אחר רצונה האחרון של המנוחה.

1. עוד מציינת כי הצוואה האחרונה עקבית ומתיישבת עם שתי הצוואות הראשונות, אשר גם בהן ציוותה המנוחה את כל רכושה לבנה היחידי.

1. עמותת שפר טוענת כי אין בעובדה שצוואת ביה"ח בוטלה כדי לגרוע מכך שיש להוקיע את מעשהו המחפיר של הנתבע, אשר בחמדנותו, הוציא מן המנוחה חתימה על צוואה בעת שהייתה בלתי כשירה לפעולות משפטיות. ולאחר פטירתה ביצע מחטף של הוצאת צו קיום לצוואה ומיהר להשתלט על ביתה, כאשר רשם את הבית בשמו ללא כל הערה להבטחת החסוי.

1. בנוסף לטענתה, הנתבע רמס ברגל גסה את כבודה ורצונה של המנוחה כשלקח כספים מחשבונותיה, לרבות כספי החסוי, התעמר בחסוי והילך עליו אימים, ונטל לכיסו ללא הרשאה כספים של המנוחה והחסוי.

1. עמותת שפר טוענת כי אין בעובדה שהנתבע חזר בו מדרישתו להתמנות כאפוטרופוס כדי לפצות על אותן שש השנים בהם מתנהלת התביעה לאחר שגרר את היועמ"ש במשרד לשירותים החברתיים להליך כולו.

1. עוד מפנה לעובדה כי הפחד של החסוי מהנתבע עולה מעדויות פקידות הסעד, מעדות מנהלת עמותת שפר מחוז צפון, ומעדותו של מנהל החסוי וכן מתיעוד תיק הרווחה. העמותה מבקשת כי ייקבע במסגרת פסק הדין כי הנתבע אינו מתאים להיות אפוטרופוס לחסוי.

1. לפיכך עותרת עמותת שפר לדחות את ההתנגדות של הנתבע ולהורות על קיום צוואת המנוחה משנת 2007 וכן לקבוע כי הנתבע אינו ראוי להתמנות כאפוטרופוס לחסוי תוך חיובו בהוצאות משמעותיות שנגרמו לחסוי בניהול התיק.

טענות הנתבע

1. הנתבע טוען כי יש לקבל את ההתנגדות מטעמו ולקבוע כי ביום 5.8.07 המנוחה לא הייתה כשירה לצוות, ולפיכך אין לקיים את צוואת 5.8.07 ויש להורות על קיום צוואת 21.2.06.

1. לטענתו על פי מומחה מטעם בית משפט, קביעת המועד לתחילת חוסר כשירות המנוחה הנו ממועד קיום תיעוד על ההידרדרות הקוגניטיבית.

1. לגישתו הוכח קיומו של תיעוד על הידרדרות מיולי 2007, ולפיכך גם על פי המומחה, המנוחה לא הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה בשנת 2007.

1. בנוסף טוען כי על פי קביעת המומחה הנסיבות החריגות בהן נערכה הצוואה (סערת הרגשות, ההתפרצות של המנוחה, הצוואה החריגה שאינה מתיישבת עם רצון המנוחה) משליכות על כושרה של המנוחה אך אינן בתחום התמחותו.

1. הנתבע מסיק כי צוואת 2006 משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה להפקיד בידי מי שטיפל בה ובחסוי כל השנים את רכושה ואת הדאגה לחסוי.

1. לשיטתו, הטענות כנגד התנהלותו הכספית של הנתבע אינן רלוונטיות לאור עמדתו בנושא האפוטרופסות, וממילא התברר כי עיקר הבעיה נבעה מהתנהלות "שלא לפי הספר" עקב בורות ולא מחוסר תום לב.

1. יתירה מכך, הטענות כנגדו נולדו עקב גורמים זרים ומניעים פוליטיים בעירייה על רקע הבחירות.

1. עוד טוען כי הוכח שלא ניתן להסתמך על תיק הרווחה בנוגע לטענות כנגדו מאחר והתלונות בתיק הרווחה מתחילות רק ביולי 2009 והתלונות בגיליון הטיפול  החלו רק במאי 2010 (בניגוד לטענות על ניצול מתמשך במשך שנים וכאשר כל עובדות הרווחה הבהירו כי החסוי פוקד את הלשכה כל יום ומרבה להתלונן), וכאשר הוכח כי יכולתו הקוגניטיבית של החסוי אינה תואמת את התכנים המיוחסים לו ברישומים.

הכרעה

• כשרות המנוחה לצוות – האם המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה

1. סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 קובע כי : "צוואה שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".

1. הסעיף מכוון לבחינת מצבו הנפשי, המנטלי, הקוגניטיבי של המצווה ויכולתו להבין את מהותה של הצוואה.

1. נטל השכנוע באשר לקיומה של  ההגבלה מוטל על מי שרוצה להיבנות ממנה, והוא אינו עניין של מה בכך אלא יש צורך בראיות ממשיות וברורות (שוחט בספרו פגמים בצוואות, מהדורה שלישית, התשע"ו – 2006 עמ' 162).

1. לצורך בחינת מצבה של המנוחה בעת שעשתה את צוואת 2007 מונה מומחה ד"ר פ.ו. בחוות דעתו מיום 16.10.12 קובע כי :

"מאז 8.8.07 מצב בריאותה והקוגניטיבי של המנוחה הלך והדרדר בעקבות אירוע מוחי שפגע בכשירותה לערוך צוואה ב- 22.8.07.

לעומת זאת, לא מצאתי עדות להפרעה נוירו – פסיכיאטרית חריפה בתקופה טרם עריכת הצוואה מ- 5.8.07 ולכן לא מצאתי תעוד על הפרעות שהיו עלולות לפסול את כשירותה לערוך מסמכים משפטיים ב- 5.8.07".

1. הנתבע מפנה לחוסר התיאום הקיים בתיעוד הרפואי בנוגע למועד תחילת ההידרדרות. בסיכום האשפוז הראשון (תצהיר העמותה עק/10) נרשם בפרק תולדות המחלה, כי ההידרדרות החלה 4 ימים לפני אשפוזה, כלומר ההידרדרות החל מ- 8.8.07. רישום זה אינו תואם את מועד תחילת ההידרדרות המופיע בהפניה לחדר מיון ולתעודת חדר המיון מתאריך 12.8.07 (תצהיר הנתבע נספחים ג'1 ו- ג'2) שלפיהם מדובר על הידרדרות מזה כחודש, דהיינו, הידרדרות שהחלה עוד בחודש יולי 2007.

1. הנתבע הצהיר לעניין זה כי המידע שנמסר על ידו לצוות המחלקה זהה למידע שנמסר לרופא בקופ"ח ולצוות בחדר המיון – והוא כי מדובר בהידרדרות של כחודש, ולכן ככל הנראה חלה טעות ברישום (ס' 22-24 לתצהירו).

1. בתשובתו לשאלות הבהרה מיום 11.11.12 (נ/2) מבהיר המומחה את חוסר התיאום בתיעוד הרפואי בנוגע למועד תחילת ההידרדרות :

"קיים חוסר תאום בתיאור תחילת ההתדרדרות של המנוחה. בסיכום מחלה מאשפוזה מ- 12.8.07 עד 15.8.07 כתוב שההתדרדרות חלה לדברי המשפחה 4 ימים לפני קבלתה. בבדיקה תוארו סימנים של אירוע מוחי עם הפרעות קוגניטיביות.

לעומת זאת בתעודת רופא המשפחה שבדק את המנוחה ב- 12.8.07 וכתב : "תוך כחודש" הדרדרות במצב כללי ובתפקודים יומיומיים, קושי בהליכה והופעה אי שליטה על הסוגרים. כמו כן בקבלתה בחדר המיון באותו יום, אותו תיאור מופיע בקטע: סיבות ההפניה. גם צוין דיבור לא ברור.

חוסר התיאום בתוכן הממסכים הללו (4 ימים או חודש) מונע קביעה ודאית של מועד תחילת ההתדרדרות...בפירוט תסמיני ההתדרדרות ההפרעות הקוגניטיביות לא נרשמו בתעודות מקופת חולים ומחדר מיון אלה צוינו בצורה ברורה בסיכום המחלה.

לו בסיכום המחלה היה מדווח על תחילת ההפרעות הקוגניטיביות לפני יום עריכת הצוואה מ- 5.8.07 סביר שעמדתי הייתה שונה".

1. בחקירתו חידד והבהיר המומחה כי מועד אי הכשירות נקבע לפי המועד שבו יש סימנים קליניים המתועדים בבדיקות (פרוטוקול מיום 16.11.14, עמ' 51 ש' 14-25), ולגבי המנוחה אין בנמצא בדיקות לפני ה- 5.8.07 המתארות פגיעה קוגניטיבית או הפרעה נוירולוגית חדשה, ואף בבדיקה הנוירולוגית מיום 12.8.12 אין סימנים קליניים שהעידו על פסילת כשרות (עמ' 51 ש' 1-7, 18-19). רק ביום 19.8.07 בעת שהמנוחה נבדקה ע"י הפסיכיאט נמצאו לראשונה הממצאים של האירוע המוחי.

"הסתמכתי על נתון אחר. מהירות ההתפתחות של התהליך החולני, של האירוע המוחי שהתגלה אחרי כמה ימים, ב- 14 נוירולוגית בודקת ואומרת שאין סימנים קליניים של אירוע מוחי, ב- 19...אחרי אשפוז חוזר פסיכיאטר בודק אותה ...והוא מסכם שכנראה מדובר באירוע מוחי. הזמן הקצר בין הבדיקה של הנוירולוגית והבדיקה של הפסיכיאטר ובהמשך המהירות של ההתדרדרות שהיא אושפזה או עברה לשיקום ואחר כך למוסד, התהליך נשמע די מהיר...זאת אומרת שמה שהיה לפני הבדיקה מיום 14 על ידי הנוירולוגית...אין אפשרות למצוא הוכחות שהיו הפרעות בשיפוט או בשיקול או בכשרות" (עמ' 50 ש' 1-10).

"ש. אם רופא המשפחה מפנה להערכה פסיכיאטרית או נוירולוגית או סי.טי מוח, זה אומר שגם הוא התרשם מהפרעות בשיפוט או בהתמצאות?

ת. הוא לא תיאר הפרעה בשיפוט או בשיקול. הוא תיאר קצת בלבול, שזה דבר שיכול לעורר ספק ולדרוש בדיקה מעמיקה. ביום הבדיקה על ידי הנוירולוגית לא היו סימנים קליניים של אירוע מוחי".

(עמ' 50 ש' 13-16).

1. המומחה עומת עם מסכת האירועים שהובילה לגרסתו של הנתבע לחתום על צוואת 2007, התרחשותה של התפרצות זעם של המנוחה על הנתבע עקב אי מציאת תרופותיה, עורכי הצוואה הודו שהמנוחה הייתה נרגשת במועד עריכת  הצוואה, מדידת לחצי דם והעדר מינוי אפוטרופוס לחסוי בצוואה. המומחה נדרש להבהיר האם אין באמור כדי להצביע על התנהגות חריגה. ועל כך השיב כי אירועים אלה אינם מספיקים כדי להגיע למסקנה של איבוד כשירות.

"כאשר בן אדם הולך לערוך צוואה יכול להיות שזה מרגש אותו במיוחד אם היא אישה בגיל מתקדם...התוכן של מחשבותיו לא נפגע בהכרח בזה שהוא מתרגש וכועס".

(עמ' 53 ש' 15-21).

ובהמשך – "לא היה לי מידע על ההתנהגות שלה ביום החמישי וההתנהגות שלה לפני כן...זה לא בתחום שאני כותב על כשירות של בן אדם זה ברור כי זה לא מתבסס על כעס כי הוא לא מצא את הכדורים שלו...זה גורם להתנהגות לא הגיונית זה עניין שלא הייתי יכול להיכנס לחלק הזה".

(עמ' 56 ש' 20-26).

1. בחקירתו הנגדית לב"כ עמותת שפר אישר המומחה כי רופא המשפחה ורופא חדר המיון שבדקו את המנוחה ביום 12.8.07 לא קבעו כי למנוחה יש הפרעות קוגניטיביות (עמ' 59 ש' 3-4). בנוסף מבדיקת רופא ביום 5.8.07 עולה כי לא היה למנוחה נזק נוירולוגי, ובהעדרו אין מניעה לחתום על צוואה (עמ' 59 ש' 7-13).

1. מחקירתו של המומחה עולה כי על פי הממצאים הרפואיים שהובאו בפניו, לא נמצא כל פגם בשיפוט של המנוחה ולא הייתה כל מניעה לכך שהמנוחה תחתום על צוואתה מיום 5.8.07.

1. על פי ההלכה הפסוקה משמונה מומחה מטעם בית משפט והוגשה חוות דעת מקיפה וברורה הנסמכת על חומר רפואי מקיף ורב יש לאמץ את מסקנות חוות הדעת אם לא נפלה טעות מהותית בה (בע"מ 27/06 מיום 1.5.06, בע"מ 9358/04 ניתן ביום 2.5.05 ורע"א 4575/00 פ"ד נה (2) 321, עמ' 331-332).

1. בענייננו הנתבע הפנה למומחה פעמיים שאלות הבהרה והוא אף נחקר בחקירה נגדית מקיפה, ועומת עם היפותזות, טענות ופרשנויות שונות, אך דבק בעמדתו כי על פי התיעוד הרפואי הקיים המנוחה הייתה כשירה לעריכת צוואה ביום 5.8.07.
2. הנתבע לא הביא לעדות את רופא המשפחה. מחדל זה פועל כנגדו ומקים את החזקה לפיה אילו הובא רופא המשפחה לעדות, הייתה עדותו שומטת את הקרקע תחת גרסתו.

1. בנסיבות, אני מוצאת לנכון לאמץ את מסקנות חוות הדעת כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ביום 5.8.07.

• עדי הקיום של הצוואה האחרונה – צוואת 2007

1. כאמור לצורך הוכחת כשירות המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה, הרי שמעבר להסתמכות על חוות דעת רפואית באשר למצבה של המנוחה בעת שעשתה את הצוואה, ניתן להסתייע גם בחומר ראיות אחר נכון למועד עשיית הצוואה כגון עדויותיהם של עדי הצוואה ושל מי שהכירו את המנוחה במועדים הרלוונטיים.

1. שני עורכי הדין שהיו עדי צוואת 2007, הכירו את המנוחה שנים רבות ובפניהם היא ערכה 4 צוואות שונות. עדים אלו העידו על רצונה האחרון של המנוחה.

1. זאת ועוד, בכל אחת ואחת מהצוואות, מצווה המנוחה את רכושה באופן שישמש לפרנסתו של בנה החסוי : "בני "רפה שכל"...מי  שימונה כמנהל העיזבון יהיה חייב לזון לפרנסתו ולדאוג לכל מחסורו של בני בדרך שלא תפחת מכפי שהוא חי כיום...".

1. כמו כן חוזרת המנוחה וקובעת בכל ארבעת צואותיה כי דירתה לא תימכר, כי הדירה תשמש את בנה היחיד  למגוריו לכל ימי חייו, וכי באם תימכר דירה זו תירכש בכספי המכירה דירה חלופית במחיר דומה, אשר תשמש את החסוי לכל ימי חייו.

1. הצוואה האחרונה, צוואת 2007, בעלת הוראה מיוחדת בה קבעה המנוחה, בין היתר כי: "...אני מורה כי א.א.  לא יכול להתמנות כמנהל העיזבון".

1. עדי הצוואה, עוה"ד ב.ח. העידו כי זה היה רצונה האחרון של המנוחה.

1. עוה"ד מ.ב.ח. העיד:

" אני לא יודע מה קרה לפני שהגיעה אלי לצוואה הרביעית למשרד אבל הגיעה אלי ובקשה שא. לא יהיה מנהל העיזבון. לשאלת בית המשפט אני מניח שהיא לא רצתה שא.א. ימונה למנהל העזבון כי לא סמכה עליו באותו יום שחתמה על הצוואה..."( עמ' 17 ש' 18-21).

"היא אמרה שהיא לא רוצה, לא סומכת על א.א." (עמ' 20 ש' 19).

"ש.התרשמת מאיזה שהיא התרגשות מיוחדת לאור כך שאמרה משהו מאוד מיוחד מאוד משונה?

ת. מניח שהיו נסיבות מסוימות שגרמו לה לשנות את הצוואה אבל לא יודע מה היה שם"

(עמ' 20 ש' 20-22).

1. עוה"ד י.ב.ח  העיד:

"הבנתי ממנה שדעתה לא נוחה מאדון א., לא יודע להגיד לך מה הסיבות שהניעו אותה לשלול את "מועמדותו" להיות אפוטרופוס/מנהל העזבון. אני יודע שהיא היתה בהתנגדות נחרצת שהוא יהיה מנהל העזבון".

(עמ' 16 ש' 19-21).

"ש. מבין שאתה חוזר על אותם דברים שאמרה לגבי הדאגה לבנה ושהבית לא ימכר ורכושה ישמש את בנה

ת.כן"

(עמ' 16 ש' 22-23).

"ש.אתה אומר  שנכנסת פנימה ודברת אתה קצת, אם אומר לך שב 5.8.07, היא הייתה בסערת רגשות, זה נכון יהיה ?

ת. קשה לי לומר כי לא יודע מה זה סערת רגשות. קודם כל שאדם בא ומצווה זה מעמד שאנשים מתרגשים. אבל היא בהחלט הייתה אסרטיבית אם זה אתה קורא סערת רגשות ביחס לכך שאדון א. לא יוכל להיות מנהל עזבון".

(עמ' 18 ש' 8-12 ההדגשה שלי – ר.ג.).

1. לגבי כשרותה של המנוחה העיד עו"ד י.ב.ח.:

" ש. כשבאה אליכם המנוחה וחתמה על הצוואות ובפרט על עק/9, מה הייתה ההתרשמות שלך ממצבה הבריאותי.

ת.במלוא העונה והצניעות איני רופא ולא מתיימר להיות, שאני עורך צוואה יש ההתרשמות האישית שלי מהמצווה והשני היא היושרה המקצועית שלי. ז"א,  אם חתימתי על הצוואה המשמעות שבדקתי שזה רצונו של המצווה ושהרצון שלו מובע בצורה חופשית שמבין מה עושה ומביע רצונו האמיתית ואף אחד לא כפה ולא אילץ אותו לעשות צוואתו וכך גם לגבי הגב' ב. וגם לגבי כל מצווה אחר. 

לשאלת בית המשפט, לגבי הגב' ב. – לא רק היא, יש עוד אנשים שבאים ומשנים צוואות וזה קורה לא מעט ובפרט שאנו מדברים ומתשאלים אותה ומתחקרים אותה ואם זה הרצון שלה, שיהיה ואין לי נגיעה בעניין ואין לי אינטרס".

(עמ' 16 ש' 25-31 ההדגשה שלי – ר.ג).

1. עוה"ד ח.ב.מ העיד כי לאחר צוואת 2007 אושפזה המנוחה, והנתבע פנה אליו להחתים את מנוחה על צוואה מאוחרת יותר בביה"ח, והוא סירב לכך :

"ש. האם א.א פנה אלייך לאחר חתימת הצוואה האחרונה וביקש שתבוא לביה"ח להחתים את המנוחה על צוואה אחרת?

ת. היה אירוע כזה, או שאלו אותי, ואני סירבתי..."

(עמ' 18 ש' 16-18).

1. עדותם של עדי הצוואה, עוה"ד ב.ח., אשר הייתה אמינה עלי, מלמדת כי צוואת 2007, נחתמה על ידי המנוחה כדת וכדין וכי היא ממלאת אחר רצונה האחרון, בהיותה בדעה צלולה ובלי כל אונס או כפייה.

1. גם העד א. שהינו בעל חנות אופניים הצמודה לבית המנוחה, עד מטעם המתנגד העיד כי שמע במו אוזניו את המנוחה צועקת שלא תיתן לנתבע מאומה מרכושה:

"ש.בסעיף 6 לתצהירך, אתה אומר ששמעת אותה צועקת שהיא הולכת לעורך דין וצעקה שלא תתן לא'  כלום.  זה אירוע שבו שמעת באוזניך אותה צועקת שהיא לא תתן כלום לא'.

ת.כן

ש.זה היה זמן קצר לפני שאושפזה בבי"ח

ת. לפי מיטב זכרוני, כן

ש. אם נמקד,  יש לנו תאריך שחתמה צואה אצל עו"ד 5.8.07 כנראה זה התאריך הזה ?

ת. כנראה".

(עמ' 24 ש' 25-31).

1. עדותם של עדי הצוואה, משמיטה את הקרקע מתחת לטענתו של הנתבע כי צוואת 2007 נערכה בעקבות אירועים קודמים לה, אשר גרמו למנוחה לסערת רגשות שהובילה להחלטה אימפולסיבית לעשות את צוואת 2007, ועל כן אינה משקפת את רצונה האמיתי.

• הצוואה האחרונה בעלת הוראה מיוחדת

1. צוואת 2007 נבדלת מקודמותיה בכך שהמנוחה, לא מינתה אפוטרופוס ומנהל עיזבון לחסוי. בכל אחת מהצוואות שקדמו לה, מונה איש אמון שישמש כאפוטרופוס על החסוי, ושאינו אפוטרופוס חיצוני, וכפועל יוצא גם מנהל עיזבון. בצוואה הראשונה (עק/6) מונתה אחותה כאפוטרופוס ומנהל עיזבון, בצוואה השנייה (עק/7) מונה הנתבע כאפוטרופוס ומנהל עיזבון, ובצוואה השלישית (עק/8) מונה הנתבע לשמש כאפוטרופוס ומנהל עיזבון ובנוסף יורש.

1. עם זאת, בצוואת 2007 הותירה מהנוחה את רכושה לבנה היחיד אשר אהבה מכל, והיה בבת עינה.

1. במובן זה, הצוואה האחרונה מתיישבת היטב עם הצוואה הראשונה (עק/6) ועם הצוואה השנייה  (עק/7), הואיל וגם בהן ציוותה המנוחה את כל רכושה לבנה היחיד.

1. דווקא הצוואה השלישית, חריגה בתוכנה, שכן בגדרה מונה הנתבע בנוסף כיורש.

1. יצויין כי עוה"ד מ.ב.ח  הדגיש בעדותו כי יעץ למנוחה שלא למנות את איש אמונה כיורש, אלא שרק בנה החסוי יירש אותה:

"ולפי המלצתי זוכר  שהמלצתי לה  וזה חזר על עצמו שלא להוריש את הרכוש לאחותה אלא להוריש את זה לבן, ולמנות את אחותה כמנהלת עיזבון. זה גם נכון לגבי הצוואה השנייה מ- 2002 שבו בקשה להוריש לבנה תוך מינוי מנהל עיזבון, ובצוואה השלישית  זה השתנה, לפי בקשתה שלה, בצוואה השלישית מנתה את א.א. בצוואה הרביעית היא כבר בקשה לשנות חזרה, להוריש לבנה מבלי למנות מנהל עיזבון" (עמ' 17 ש' 11-16).

1. ואכן, שונתה הצוואה השלישית, והמנוחה הורישה את כל רכושה לבנה.

1. לטעמי, אין כל בסיס לטיעון הנתבע כי צוואת 2007 אינה סבירה בכך שהמנוחה לא קבעה את זהותו של האפוטרופוס, בנסיבות בהן המנוחה לא סטתה מהתוואי המנחה בו הלכה לאורך כל הדרך, להותיר את כל רכושה לסיפוק פרנסתו וכל מחסורו של החסוי כפי עצת פרקליטה.

1. בע"א 1212/91 קרן ליבי נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705 בעמ' 747 הודגש כי  בית-משפט יכבד גם רצון שאין הסבר רציונלי בצדו, ובלבד שהוא רצון חופשי. "אין בית המשפט מתערב במניעיו של המצווה כל עוד הוא משוכנע שהמצווה אכן רצה שרכוש מסוים יעבור במותו לפלוני ולא לאלמוני.. .הרצון בצוואה הוא המנחיל... ובהתקיים הרצון אין על בית המשפט אלא לקיים את הצוואה, כשאין אפוטרופוס על הרצונות. בכך באה לידי התגלמות ההגנה על חירות האדם, שאחד מביטוייה הוא החופש שיש לו לשלוט בנכסיו. כמאמר פרופ' י' ויסמן, בספרו דיני קנין - חלק כללי (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, תשנ"ג) 20:

"...רצון לעשייה בנכסים היא דרך לביטוי אישיותו של האדם, וכי הגנה על רצון זה, על דרך של כיבוד הזכות בנכסים שביחס אליהם הביע האדם את רצונו, היא למעשה הגנה על אישיותו וחירויותיו. חירות השליטה בנכסים היא העושה אדם חופשי...".

בכלל חופש זה של אדם לשלוט בנכסיו גם החופש לצוותם מתוך שיקולים הנראים בעינינו מעוותים, חסרי כל היגיון, שרירותיים ופסולים. כ"שלטובת העיקרון המקובל קיימים שני נימוקים רבי משקל: האחד הוא שבלעדיו קנין הפרט היה לקוי, והשני כי בכל מקרה ומקרה של ירושה הנסיבות הן שונות ורק למוריש היכולת להכירן ולהעריכן".

1. בפרשת בינשטוק בחר  המנוח להנחיל  את עיזבונו לגורם חיצוני  זר  תחת בני המשפחה ואחיין שמעל באימונו, ונקבע כי:  "אין לנו להסיק אלא זאת, שהמנוח פעל בכוונת מכוון, מתוך רצון חופשי ובאורח רציונלי אף סביר. לא מחשבות – שווא  הביאו אותו להדיר את בני משפחתו מרכושו אחרי מות אלא מציאות של אמת, מציאות עגומה הנגלית לעיתים לנגד עינינו ביחסיהם של בני משפחה בינם לבין עצמם".

1. בעניינו, קל וחומר, שאין מקום להתערבות, שעה שהמנוחה בחרה להותיר את כל רכושה לבנה היחיד החסוי, אשר היה נוחל את עיזבונה על פי דין גם בהעדר צוואה, תוך שציינה כי הנתבע לא ימונה כאפוטרופוס ולא ינחל את עיזבונה.

1. המנוחה בחר ממניעיה לנשל את הנתבע מעיזבונה ולציין כי לא ימונה כאפוטרופוס לבנה החסוי.

1. גם אם החלטתה עשויה להיתפס כלא מוסרית וכפיות טובה, בעיני הנתבע,  וזאת לנוכח הצהרתו ועדותו בדבר תפקידו המרכזי בטיפול בה לאורך השנים, עדיין אין ביחס האמיץ ביניהם, ככל שהיה קיים, בכדי להקים לנתבע זכות כלשהיא בעיזבונה. מצווה כאמור יכול שיהיה שרירותי בחלוקת רכושו, וזוהי למעשה האוטונומיה של רצונו החופשי. ובעניינו, מעבר לכך, שכן החלטתה של המנוחה אף מתיישבת לחלוטין עם התמונה העגומה המצטיירת לאור חוסר האחריות שנהג  בשימוש בכספיה. בנסיבות אלה, הצוואה אף הגיונית מנקודת מבטה המשוערת של המנוחה.

• משיכות כספי המנוחה והחסוי מחשבונות הבנק

86. הנתבע עתר לבטל את הצוואה האחרונה, צוואת 2007, ולקיים את צוואת 2006. ואולם, גם בצוואת 2006 שבוטלה ע"י המנוחה, היא ביקשה לדאוג לבנה החסוי וציוותה כי דירתה לא תימכר כל ימי חייו של בנה החסוי, והתנתה את קיומה של צוואתה בכך שהנתבע ידאג לכל מחסורו של בנה, יזון ויפרנס אותו וידאג לכל מחסורו בדרך שאינה פחותה מכפי שקיבל החסוי בחייה.

87. עם זאת הנתבע הוציא צו קיום צוואה, ורשם את נכסי המקרקעין של המנוחה בשמו, ללא כל הגנה על זכויות החסוי ולו ע"י רישום הערה מכח הצוואה.

88. מחקירתו עולה כי הייתה לו ידיעה על היתכנות קיומה של הצוואה אחרונה, אך לא דיווח עליה לבית משפט, וזו התגלתה במהלך ההליך ע"י עמותת שפר.

""ש. בחודש אוגוסט 2007 אתה כבר ידעת שיש צוואה שאנו קוראים לו בתיק עק/9?

ת. היא בקשה באותו יום שאביא לה עורך דין שיעשה לה צוואה.

ש. ואז כבר ידעת שיש את הצוואה הזו?

ת. לא ידעתי שהצוואה הזו קיימת רק ידעתי שיש צוואה"

(עמ' 22 ש' 27-30).

89. בהחלטתו מיום 11.7.12 ציין כבוד ס. הנשיא השופט אסף זגורי כי מפגישה בין בית המשפט לבין החסוי עלה : "שהחסוי בדעה שלפיה המשיב 1 (הנתבע – ר.ג.) גזל את כספי המנוחה מחשבון הבנק שלה וכן את תכשיטיה".

90. מעדותו של הנתבע עולה כי הוא משך כספים מחשבונותיה, לרבות את כספי החסוי שנכנסו אף הם לחשבונות המנוחה, באמצעות ייפויי כוח מיום 22.8.07 שנערך שעה שהייתה חסרת כשרות משפטית כפי שעולה מחוו"ד המומחה.
91. הנתבע לא זכר כמה כספים היו בחשבונות המנוחה בשני סניפי בנק שונים, כמה כספים משך, מה עשה עם הכספים ואישר שאין לו כל אסמכתא או קבלה בגין השימוש בכספי המנוחה ובכספי החסוי.

"ש. כמה כספים היו בדיסקונט באותה עת שקבלת את היפוי כח?

ת. לא זוכר

ש. לגבי בנק הפועלים, כמה כסף היה שם ביום שבו המנוחה נפטרה שאתה כבר קיימת את צוואת ביה"ח ולקחת את הירושה?

ת. לא יודע. לא זוכר

ש. בדקת?

ת. לא זוכר שבדקתי. לא זוכר מה היה שם

ש. לקחת כסף מבנק הפועלים?

ת. כן

ש. אתה לא יודע כמה?

ת. לא

ש. באותו יום שהיא נפטרה, כמה כסף היה בדיסקונט?

ת. לא יודע. לא זוכר".

(עמ' 28 ש' 11-18).

ובהמשך:

"תאשר שלמ. לא היה חשבון בנק, וההכנסות שלו, היו נכנסים לחשבון האמא בפועלים?

ת.כן

ש.לא היה לו גם חשבון בכל בנק אח ר, כל ההכנסות היו נכנסות לחשבון האמא שלו?

ת.נכון"

(עמ' 18 ש' 17-21).

92. "....כל המזון וכל מה שמסביב, קייטרינג וכל יום הזמנתי וזה עלויות מעל 40,000 – 50,000 ₪...."

ש. תציג קבלות על ההוצאות האלה?

ת. הבית הזה היה הבית שלי, וכל מה שאני נותן לילד שלי, לא לקחתי חשבונית ומעולם לא עשיתי חשבונית אתה, אולי היום בדיעבד הייתי צרי ךלעשות רישום או לשמור חשבוניות אבל זה הי ה ביתי וכל מה שהוצאתי זה כמו שהוצאתי מכיסי, אף פעם לא עשיתי חשבון שאם הוצאתי 5000 ש"ח מהבנק וצריך לשלם  רק 4000 ₪ לא החזרתי 1000 לבנק והשארתי את זה כי זה כמו אמא, מבחינתי זה הי נוח אם זה ישאר פה או שם והרגשתי שזה יוצא מכיס אחד".

(עמ' 28 ש' 26 עד עמ' 29 ש' 2).

93. "ש. יש לך קבלות על בתי האבות האלה?

ת. אין לי קבלות בגלל שאף פעם לא חשבתי שאגיע לסיטואציה הזו. שנית, כל הזמן חשבתי שזה הבית שלי, המקום שלי ואני לא צריך לעשות חשבונות עם עצמי ומה שהוצאתי, זה היה היי נוח לילדים שלי ולמשפחה הזו..."

(עמ' 30 ש' 16-19).

94. במהלך חקירתו הנגדית נדרש הנתבע ליתן הסברים למאות אלפי שקלים שנמשכו על ידו מחשבונות המנוחה (והחסוי) במזומן, כמתועד במסמכי הבנק שסומנו ת/2 – ת/15 ולא היה בידו להוכיח כי עשה שימוש בהם אך ורק לסיפוק צורכיהם וכלכלתם של המנוחה והחסוי. זאת ועוד כספים אלו נמשכו שעה שהמנוחה הייתה סיעודית אושפזה במוסד סיעודי לאחר אירוע מוחי וללא יכולת לתפקד, ועל כן גם טענתו כי פעל כן לבקשתה, הינה דחוקה ביותר.

• "ש. מציג ריכוז יתרות מדיסקונט לסוף שנת 2007. בדף שני יש פקדונות בסך 30,226 ₪. אתה זוכר שהיה כזה סכום בדיסקונט?

"ת.לא"

(עמ'  30 ש' 26-31)

"ב"כ המבקשים: מגיש מאותו חשבון לגבי חודש אוקטובר. ת/5.

ש. לגבי בנק הפועלים, 10/2007, ת/5, רואים על שמך 1,100, 2,200, 5,800, ועוד 8000 ₪ במזומן ועוד 2,000 ₪ במזומן – גם פה יש כ 18,000 ₪ בחודש אחד, תתאר למה היו מיועדים הכספים האלו?

ת. קשה לי לחזור אחורה ולראות מה בדיוק היה שם. אם זה אני כנראה לשוטף אבל באמת לא זוכר למה

ב"כ המבקשים: מגיש דף חשבון של 11/07 – ת/6.

ש. חודש 11/07, יש משיכות מזומן 7,000 ו 2,500 ו 5,000, מדברים

על 14,500 ₪ במזומן. תסביר למה שמשו הכספים האלה?

ת. לא זוכר. כנראה לשוטף

ש. שמעת על קיומן של פנקסי שיקים, אתה משתמש בשיקים?

ת. האמת שלא משתמש

...

ש. לא עלה בדעתך להזמין פנקס שיקים ולתעד את התשלומים שאתה עושה?

ב.         ת. בזמנו זה היה ככיס אחד, כך חשבתי..."

             (עמ' 30 ש' 24 עד עמ' 32 ש' 1).

            ג.         "ב"כ המבקשים: מגיש דף חשבון של דיסקונט – ת/13.

ש. עמוד שני, רואים שלמנוחה ביום 31.12.06, היה פקדון של 150,000 ₪, שווי משוערך של 158,000 ₪. אתה יודע מה ארע עם הפקדון הזה?

ת. זה לפני מותה?

ש. כן?

ת. לא יודע

ש. לקחת ממנה הלוואות?

ת. לא

ש. אף פעם לא הלוות לך כספים?

ת. לא זכור לי

ש.אולי בכל זאת?

ת.אם צריך היתה נותנת לי מעצמה. אם בקשתי, היו מקרים, היתה נותנת לא זוכר את הסכומים

                        ....

ד.         "ב"כ המבקשים: מגיש דפי חשבון של בנק דיסקונט – ת/15.

ש. מציג את ת/15, משכת כספים משם לאחר שהיא חלתה ואושפזה?

ת. לא זוכר".

...

ה.        "ש. ב 25.9.07 יש משיכה של 26,000 ₪ במזומן. מה זו המשיכה הזו?

ת. לאחר מותה ?

...

ו.         ש. ב 8.10.07 יש משיכה של 21,000 ₪ במזומן. זוכר ?

ת. כנראה לבקשתה. לא זוכר מה זה היה.

ש. גם 4 ימים לאחר מכן, 25,000 ₪ נוספים. אתה טוען שבקשה ממך על מנת לתרום?

ת. לא זוכר מה היה שם

ש. יש לך הסבר למשיכות האלה?

ת. לא זוכר מה היה שם. אם זה היה, זה לבקשתה...".

                        (עמ' 34 ש' 19 עד עמ' 35 ש' 21).

1.  העד א. (בעל חנות האופניים הצמודה לבית המנוחה) עד מטעם המתנגד העיד כי:

"ש. שמעת ממ' שהוא אומר שא' לקח לו את הכסף.

ת. כן".

(עמ' 25 ש' 19-25)

ובהמשך:

"ת. שילמתי לא' מזומן בלי קבלה"

(עמ' 27 ש' 11).

1.  המסקנה העולה מעדותו של הנתבע והמסמכים הבנקאיים היא כי הנתבע התנהל במאות אלפי שקלים מכספי המנוחה והחסוי בתקופה קצרה במזומן וללא כל תיעוד, ובאמצעות ייפויי הכוח משך כספים מזומנים – מאות אלפי ₪ מחשבונות המנוחה כשהייתה סיעודית עד שרוקן את חשבונותיה. הנתבע לא הוכיח כי עשה שימוש בכספים אלה אך ורק לטובת המנוחה והחסוי.

• התביעה להחלפת אפוטרופסות שהגיש הנתבע ודחיית טענת הקונספירציה

1. תביעת האפוטרופסות של הנתבע הוגשה בשנת 2006 והתנהלה במשך שש שנים, כאשר הנתבע עמד על דעתו להתמנות לאפוטרופוס.

בסיכומיו לאחר שכל הגורמים המעורבים בטיפול בחסוי סברו כי מצבו של החסוי השתפר מאז כניסת עמותת שפר, הודיע הנתבע כי אינו עומד על בקשתו להתמנות כאפוטרופוס יחיד והותיר בקשה זו  לשיקול דעת בית משפט.

1.  לתיק בית משפט הוגש תיעוד מלא מתיק הרווחה, ומהדיווחים עולה הפחד של  החסוי מהנתבע וטענותיו כי הנתבע גזל את כספו.

כך למשל :

• סיכום שיחה עם מ' מנהל מחלקה ומ.ב. לש"ח מ. העמק מיום 12.7.2009 (עק/21, נ/9):

"מ' אומר שא.א'  מושך את הכסף שלו ושל אמא שלו בלי רשות לדברי מ' אף אחד לא אישר לו...מ' אומר שלא רוצה שא'  יטפל בו..."."...מספר שא' עשה את אמא שלו חולה בגלל שביקש כל הזמן כסף והוא לוקח ומשחק קלפים ומהמר. מ'  אומר שאסור לו לגעת בכסף שלו. ושהוא לקח למשכנתא שלו. מספר שד'  מהבנק אמרה למ' שא'  לוקח את כל הכסף שלו".

• מזכר מיום 8.9.09 אל א.י. – מפקח פרט ומשפחה, מאת עו"ס ש.ה – רצ"מ/ פ. סעד לסדרי דין (עק/22):

"בהמשך לשיחתינו אודה לך אם תוכל לזרז את הטיפול בבקשתי למנות לנ"ל אפוטרופוס. הנ"ל לוקה בפיגור, אימו נפטרה, נתון כנראה לניצול בן דודו שהחתים את האם על צוואה בזמן שע"פ בדיקתנו הייתה דמנטית, ביקשתי גם אפוטרופוס לדין כדי להגיש צו ירושה והעניין דחוף".

• מזכר מיום 21.10.09 מאת א.א.ח – רצ"מ המחלקה לשירותים חברתיים במגדל העמק, עמותת שפר (עק/23):

"ג היום העוזרת הגיעה ועשתה קניות ולאחר שעתיים וחצי סולקה ע"י א.א הטוען שזהו נכס שלו ולא של מ' ".

• מזכר מיום 16.5.10 מאת עו"ס ש.ה. פ. סעד לסדרי דין אל עו"ד ל.מ. ושנית במכתב ביום 30.5.10 אל עו"ד ל.ל (עק/24):

"מכל איסוף האינפורמציה התרשמתי שהדוד מנצל את מ ואינו מטפל בו כראוי המלצתי על מינוי עמותת שפר כאפורטופא".

• מזכר מאת מ.ס.- עו"ס המחלקה לשירותים חברתיים במגדל העמק לידי עתליה שפר (עק/25):

"ברצוני להביא לידיעתך מ' הגיע למחלקה נסער מאוד ודיווח שאימא של א'  וד' אחיו של א'  נכנסו לביתו ונגעו לו בדברים אישיים שלו. לדבריו מפריע לו שפולשים לו לביתו והדבר פוגע בפרטיותו, לטיפולך".

• מזכר מיום 13.2.11 מאת מ.ס.- עו"ס המחלקה לשירותים חברתיים במגדל העמק לידי ע.ק., מעמותת שפר (עק/27):

"התקבל דיווח מהסומכת של מ'  על אירוע חריג ביום שישי. לדברי הסומכת היא בישלה ביום רביעי עבור מ'  לסוף שבוע ואחסנה בחמגשיות במקפיא ביום שישי. אחיו של א'  נכנס לביתו של מ' וזרק את כל האוכל. כעס על מ' למה הסומכת מבשלת ולמה הוא פונה לרווחה אבקש את בדיקתך בעניין לטיפולך אודה".

• דיווח מיום 21.10.09 מתוך התיק הסוציאלי של החסוי בלשכת הרווחה (עק/28):

"שיחה עם העוזרת החלה היום, שלחתי אותה לקנות ציוד ולנקות. טלפון מהעוזרת ב- 11 שא.א.  הגיע וסילק את העוזרת מהבית בטענה שזה הבית שלו. בשיחה עם א'  ע"י הפ. סעד למרות שהוסבר לו שהוא לא יכול למנוע הוא אמר שהוא ממשיך למנוע את הסיוע הזה".

• דיווח מיום 9.3.10 מתוך גיליון טיפול מיום 9.3.10 (עק/29):

"מ' בא לקבלת קהל וסיפר שד'  מציק לו בנוסף אומר שלא משלמים את השכירות של החנות וזה לא בסדר לדברי מ'  זה זכותו המלאה לקבל את המגיע לו".

• דיווח מיום 5.10 (עק/30):

"הגיע לקבלת קהל ודיווח שא' זורק לו את כל האוכל מהמקרר ולוקח לו את כל הכספים של החנות. בנוסף מ' מספר שכל החסכונות שלו הם אצל א'.  לדברי מ'  א'  כל היום אומר לו שהבית שלו...". " מ'  חושב שא' עושה את כל מה שהוא עושה כדי להכניס אותו למוסד ולהשתלט על כל רכושו של מ'.  מ' רוצה להחליף את הצילינדר של הדלת"..."לדברי מ'  לא' יש מפתחות של המחסן והוא רוצה שיחזיר לו אותם".

• דיווח מיום 9.5.10 (עק/31):

"מ'  הגיע לקבלת קהל וסיפר  שא' זרק לו את האוכל שס'  בשלה עבורו לכבוד שבת...מ' אומר שא'  לא צריך לבוא אליו לבית שלו שיעזוב אותו בשקט".

1. חיזוק לאמור, עולה מעדותן של פקידות הסעד :

פקידת הסעד לסדרי דין :

" ת. לא רק למ'  גם לי  הוא אמר שא' לוקח לו כסף, אני מפחד מא' ואני לא רוצה שא'  יהיה אחראי עלי. בזה הוא היה עקבי. אני לא מסתכלת רק במה שמ'  אומר, אלא גם מהטיפול של א' במ' בתקופה שעשיתי את הביקורים. גם אחר כך, א' סירב לדבר איתי בלי עו"ד. אני חושבת שזה היה אחרי התסקיר הראשון. הסברתי לו שזה כדי לבחון את היכולת שלו. רצינו להכניס עוזרת בית כי הבית היה מטונף, מ'  היה במצב פיזי מאוד מוזנח וא' רצה שנשלם לאשתו שתנקה שם את הבית. אני לא הסתכלתי על המידע שאומרים לי עו"ס או התרשמות, זה בדיוק ההבדל בין עו"ס משפחה לפקידת סעד. כפקידת סעד אני מחויבת לבדוק בעצמי ולהתרשם ולתת המלצה שלי, אני עומדת עדיין מאחורי ההמלצה הזאת"

(עמ' 92)

"...אבל תסכימי איתי שמ' יכול להביע את עצמו ויכול להביע פחדים או לתת מידע על תחושות שלו לגבי ניצול, על חוסר נגישות שלו לכסף, ועל מעשים שנעשו כלפי אמא שלו.

ת. אני חושבת שכן, שהוא מסוגל, ברמה שלו. הוא אותנטי בתחושה שלי ובזיכרון שלי.

...

ש. את זוכרת התרשמות מתחושות מצוקה שהוא שידר?

ת. כן, הוא שידר פחד, אמר שהוא לא רוצה שא' יהיה אחראי עליו, לא רוצה שא' יכנס אליו הביתה"

(עמ' 96 ש'  9-18)

עו"ס ה.  העידה כי : "כל עוד האמא הייתה בחיים...הוא היה עם האמא ונתון מאוד לשליטתה של האמא...הקשר האינטנסיבי החל כשהאמא התאשפזה. כל פעם שהאמא מאושפזת פתאום אין לו כסף" (עמ' 90 ש' 10-12).

פקידת הסעד לסדרי דין  גב' ח.ל. :

"ש. את כותבת שכל איזכור של א.א מעלה תגובות מפוחדות מצידו.

ת. כן, זה היה במפורש אז. מה שכתבתי לשופט אז, שאני באמת חושבת בגלל המצב הקוגניטיבי שלו אפשר לקבל את הרושם ממה שהוא משדר יותר ממה שהוא אומר. ... כל פעם שמזכירים את א.א  הוא נלחץ  והוא אומר "גם אמא שלי אמרה שהוא גנב". מפנה לתרשומת שיחה עם מ'  מיום 16/7/12 "מי אמר לך שא'  לא טוב? והוא ענה: "אני ראיתי בעצמי שהוא גנב לאמא שרשרת זהב, זה אסור ככה ... אני רוצה לתבוע את א'...זה הבית שלי, אמא שלי לא אהבה את א', היתה אומרת שהוא גנב, ואז הוא אומר אסף זגורי אמר הוא לא יכול להוציא אותך מהבית".

(עמ' 99 ש' 5-14).

עו"ס מ.ס העידה כי היא מלווה את החסוי באופן צמוד מאז נובמבר 2009, והבהירה כי החסוי התלונן בעיקר נגד הנתבע וכי תדירות התלונות הייתה כל הזמן :

"ש. אני מפנה אותך למזכרים ולתרשומות שכתבת. מפנה לע"ק 25 מיום 22/6/10... את מביאה לידיעתה של ע'  כי מ'  הגיע למחלקה נסער מאוד ודיווח שאמא של א' א'  וד' אח של א'  נכנסו לביתו נגעו לדברים אישיים שלו ולדבריו מפריע לו שפולשים לביתו והדבר מפריע לפרטיותו. תפרטי מה התדירות שמ' היה בא אליך באותה תקופה?

ת. מ'  היה מגיע על בסיס יומי למחלקה...

ש. מה שמעת ממ' בתקופה הזו, איזה תלונות שמעת כלפי א.א.?

ת. כמו "אין לו זכות להיכנס אלי הביתה"  זה דברים שלי, למה הוא רוצה לקחת לי, הבית של אמא שלי".

(עמ' 100 ש' 11-21).

עו"ס מטעם עמותת שפר: הצהירה  כי : "מ' סיפר לי כי א.א היה מגיע לביתה של המנוחה, צועק על המנוחה ועל החסוי ומטיל עליהם אימה. עוד סיפר לי מ' כי א.א. היה נכנס לביתם...ללא רשות, מחטט בחפצים אישיים שלהם, לוקח מסמכים ופריטים יקרי ערך וכן תכשיטים (למשל שרשרת זהב)...מ'  טען בפני שא'  היה לוקח מהמנוחה כספים פעם אחר פעם...החסוי סיפר לי כי א' א'  היה נותן כדורים מקולקלים (שפג תוקפם) למנוחה ואף הוריד לה את הזהב מהצוואר (תכשיטים) וכי אף לקח את חשבונות הבנק".

(ס' 23-24 לתצהירה).

בעדותה סיפרה כי התרשמה מאמיתות רגשותיו  השליליים של החסוי כלפי הנתבע והעידה כי : "בעבודתי הייתי צריכה לשאול את דעתו, דעתו הייתה מאוד חשובה בפרט מ' , שאולי הוא מוגדר כמפגר אבל גם למפגרים יש דעה אישית שלהם, גם מפגרים יכולים להגיד מה טוב להם...הוא כל הזמן אמר  אני לא רוצה שא'  יטפל בי אני רוצה שרק אתם תהיו פה"." (עמ' 75 ש' 9-12)

100. הנתבע טוען כי אופן ניהול הכספים על ידו לאחר האירוע המוחי אינו רלוונטי לבחינת רצון המנוחה בעת שערכה את צוואת 2006, או עד לפטירתה וכי הרלוונטיות שלהם, נוגעת, לכל היותר, לשאלת התאמתו לשמש כאפוטרופוס.

101. אין בידי לקבל טענה זו. הנתבע לא התמודד בטיעוניו עם עובדת קיומה של צוואה מאוחרת יותר משנת 2007, בה רשמה המנוחה במפורש כי הנתבע לא ישמש כאפוטרופוס ומנהל עיזבון, ולסיבות בגינן מצאה המנוחה אותו כלא ראוי לנהל את כספיה.

102. הנתבע הסביר כי לאור אופי יחסיו עם המנוחה שהייתה לו כאם ועם החסוי שהיה לו כאח, הוא מעולם לא חשב להתחשבן, לקחת קבלות או לערוך רשימות של הוצאות שהוציא על טיפול בהם, ממש כשם שאב אינו עורך רשימת הוצאות של הטיפול בילדו. גם אם הסבר זה יכול להתקבל על הדעת, שעה שהמנוחה הייתה כשירה והוא לשיטתו פעל לפי הנחיותיה או על פי ייפויי כוח נקודתי, אף כי בדוחק לאור צוואת 2007 שמדברת בעד עצמה,  הרי שקיים קושי לקבל את גרסתו, לאחר שהמנוחה עברה אירוע מוחי וכבר לא הייתה כשירה עוד, והוא התנהל בכספיה ובכספי בנה החסוי בבחינת לית דין ולית דין.
103. הנתבע טען לקונספירציה כנגדו, מצד גורמים בעירייה - שמקורם בראש העירייה הנבחר - למנוע ממנו להתמנות כאפוטרופוס על החסוי וזאת על רקע תמיכתו ביריבו בבחירות לראשות העירייה בסוף שנת 2008.
104. לטענת הנתבע טענותיו בדבר הסתה קבלו חיזוק בעדות מר ע.ג. ששמש כחבר במועצת העיר, שסיפר כי לאחר שפנה לעירייה לברר מדוע החסוי אינו מקבל את שכרו מהעירייה נאמר לו במפורש בעירייה כי מנהל מחלקת הרווחה – מ' – החליט כי הנתבע אינו ראוי לקבל את כספי השכר של החסוי ולכן העברת השכר החודשי של החסוי נעצרה. ע.ג. העיד כי ההסבר היחיד שהוא העלה על דעתו לאותו יחס שלילי פתאומי כנגד הנתבע היה העובדה שהוא תמך בו בבחירות, ויש כוונה מצד מאן דהו בעירייה למנוע מהנתבע מגע כלשהו עם כספי החסוי (עמ' 19 ש' 22-24 ועמ' 20 ש' 4-5).
105. הנתבע טען כי היחס השלילי כלפיו מצא ביטוי גם בהתנהלות מחלקת הרווחה מולו, כך לא הוזכר בתסקיר כי הגיש בקשה למינויו כאפוטרופוס לחסוי, ואין כל תיעוד בתיק הרווחה על תלונות כלשהן מצד החסוי בשנים 8/07 ועד 7/09. למעשה הרישום הראשון בו מוזכר שמו הינו ביום 12.7.09 בשיחה עם מנהל מחלקת הרווחה (נ/9).

106. אני דוחה את טענת הקונספירציה כנגד הנתבע.

107. הנתבע לא הביא את מנהל מחלקת הרווחה או מי מבכירי העירייה לעדות.

הלכה מושרשת היא כי אי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה כי אילו הושמע העד היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב  וכי הסיבה לאי הבאתו הינה החשש של בעל הדין מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד [ע"א  465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651).

108. בנוסף, עדותן של העובדות הסוציאליות לא הותירה מקום לספק בדבר תלונותיו של החסוי כנגד התנהלותו של הנתבע כלפיו.

109. גם הממונה על החסוי בעירייה, מר י.כ., העיד כי שמע את תלונות המנוחה והחסוי כנגד הנתבע, וכי האיומים של הנתבע על החסוי כי יוציא אותו מדירתו וישליכו למוסד למפגרים וישתלט על דירתו, החלו מאז פטירת המנוחה (ס' 21 לתצהירו).

הממונה העיד כי החסוי  אמר לו : " שא' לקח לאמא שלו הרבה כסף, זהב, הוא רוצה את הבית שלו" (עמ' 68 ש' 26) וכי : "הוא כל הזמן אומר שהוא מפחד מא'  שייקח ממנו את הבית" (ש' 9).

110. לאור הראיות, רישומי תיק הרווחה ועדויות של פקידות הסעד, ועל מנת להסיר כל עננה מעל תקפות צו המינוי, אני קובעת כי הוכח בפני שהנתבע אינו מתאים להיות אפוטרופוס של החסוי וכי אין כל עילה להחלפת עמותת שפר המשמשת כאפוטרופוס לחסוי, ועל כן אני דוחה את תביעתו של הנתבע להחלפת אפוטרופוס לחסוי.

• אחרית דבר

111. לאור כל המכלול, אני מורה על דחיית התנגדותו של הנתבע לקיום הצוואה האחרונה, צוואת 2007.

112. מורה על קיום צוואתה של המנוחה מיום 5.8.07.

113. אני דוחה את התביעה שהגיש הנתבע להחלפת האפוטרופא עמותת שפר .

114. בהתחשב בהוצאות שנגרמו לחסוי בניהול 3 תיקים מאוחדים : תובענה לביטול צו קיום צוואה, תובענה למתן צו קיום צוואה והתנגדות ותובענה להחלפת אפוטרופוס והתנגדות, אני מחייבת את הנתבע בשיעור שכ"ט עו"ד ע"ס של  40,000 ₪ ובהוצאות משפט ישירות שנגרמו לחסוי בסך של 13,216 ₪ לפי האסמכתאות בגין התשלומים ששולמו והקבלות.

סכום כולל של 53,216 ₪ ישולם על ידי הנתבע לחסוי (באמצעות עמותת שפר) תוך 60 יום ולא יישא הפרשי הצמדה וריבית עד מלוא פירעונו.

להמציא לצדדים ולסגור את כל התיקים שבכותרת.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"ט סיוון תשע"ו, 05 יולי 2016, בהעדר הצדדים.