סמכות ביהמ"ש אל מול סמכות ביה"ד הרבני לדון בתביעה למזונות קטינים ומשמורתם

לפני בקשה בעניין סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה למזונות קטינים ומשמורתם.

הרקע העובדתי ועיקר טיעוני הצדדים:

1. המשיב הגיש תובענה ליישוב סכסוך על פי החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) תשע"ה-2014 אשר הסתיימה ללא שהגיעו הצדדים להסכם.
2. ביום 26/12/16 לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים מכוח החוק להסדר התדיינויות הגיש המשיב לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית ותביעה לגירושין אליה כרך את מזונות הילדים ומשמורתם.
3. ביום 05/01/17 הגישה המבקשת תביעות למשמורת הקטינים ומזונותיהם לבית משפט זה ועתרה בבקשה מושא החלטה זו.
4. בבקשתה טענה המבקשת שהדיון במזונות הקטינים אינו בסמכותו של בית הדין הרבני בלא הסכמתה שלה אשר לא ניתנה מעולם. יתרה מכך, עצם הגשת התביעות לבית משפט זה מעידה לטעמה על אי הסכמתה לסמכותו של בית הדין. המבקשת עתרה לקבוע שלבית משפט זה הסמכות לדון בתביעה למזונות הקטינים ולמשמורת הקטינים.
5. המשיב מצדו התנגד לסמכות של בית המשפט לדון בתובענות למשמורת ומזונות שכן, כאמור, הקדים והגיש לבית הדין תביעה לשלום בית ותביעה לגירושין לה כרך את תביעת המזונות והתביעה למשמורת קטנים. הנתבע תמך את זכותו העודפת מכוח סעיף 4 לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) תשע"ה-2014.
6. עוד טען המשיב שמשעה שנקבע על ידי בית הדין הרבני מועד לדיון בתביעותיו אין ערכאה נוספת/אחרת יכולה לדון בסוגיות אלו. יתרה מכך טען שככל שיחליט בית משפט זה שלו הסמכות לדון בתובענות הרי שיהא בכך פגיעה מצדו של בית המשפט בעקרון של כלל כבוד הערכאות.
7. במענה לטיעוני המשיב שבה וטענה המבקשת בתשובתה לתגובתו שמעולם לא נתנה הסכמתה להתדיין בפני בית הדין הרבני, הסכמה הנדרשת כדי שבית הדין ירכוש סמכות. (המבקשת הפנתה לפרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 16/1/17 שורות 93 – 95 וכן פרוטוקול הדיון לפניי ביום 20/2/17 עמ' 2 ש' 29-31).
8. אם בכך לא סגי טענה המשיבה שלא ניתן לראות בתביעתו לגירושין כנה שכן הוא הגיש אותה לבית הדין הרבני ביחד עם תביעה לשלום בית ולחלופין לה.
9. טרם החלטה זימנתי הצדדים לדיון לפניי אשר התקיים ביום 20/02/17 (להלן: "הדיון") . ניסיתי להביא הצדדים להסכמה אך הצדדים לא היו קשובים והתבצרו בעמדותיהם.
10. מצאתי לנכון להביא מדברי באת כוחו של המשיב בדיון: "לעניין המזונות אני ערה לכך שאין הלכה מפורשת בעניין זה, יש הלכה של ביהמ"ש העליון שקובעת שניתן לכרוך את המזונות בנסיבות המסוימות, אני סבורה שהוא הגיש תביעת מזונות כנה, אולם אני רוצה להתמקד ביחס למשמורת ולרכוש. אני לא חוזרת בי מהבקשה, אבקש לקבל החלטת בשאלת סמכותו של ביהמ"ש לעניין המזונות." (פרוטוקול עמ' 1 ש' 26 – עמ' 2 ש' 3).
11. מנגד טענה באת כוחה של המבקשת: " אסביר שתי נקודות למה אין לבית הדין הרבני סמכות בעניין המשמורת, התביעות שם לא הוגשו כרוכות, הן נמחקו, והוגשו מחדש רק עם שינוי כותרת, שהתביעות החדשות רשום עליהן כרוכות. בפעם השניה זה אחרי שאנו הגשנו לבית המשפט את התביעות שלנו. דבר חשוב נוסף הודתה ב"כ הקודמת, עו"ד כדורי, שהם לא התכוונו כלל להגיש תביעות אחרות מלבד תביעת שלום הבית ובלית ברירה אילצו אותם במזכירות בית הדין, מבחינה מהותית אין לאדון לא היה כוונה להגיש תביעה כרוכה לגירושין אז ממילא כל טענת הכריכה נופל. שבית הדין הרבני אומר שאיננו נותן החלטה לעניין המשמורת ומשאיר לבית המשפט אז חזקה בעיני שהוא מבין שהכריכה לא כנה. עד ליום זה כולל טענותינו בבית הדין הרבני לא הומצאו לנו אף כתב טענות למעט תביעת הגירושין הגם שהעלנו את זה בבית הדין ועמדנו על כוונתם." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 14-22).

12. בדיון שאלתי את הצדדים אם פניהם לגירושין. המשיבה השיבה :"אני רוצָה להתגרש" ותשובתו של המשיב  הייתה "אני מבולבל".

דיון:

13. מטבע הדברים אדרש בנפרד לכל אחת מהתובענות.

תביעה למזונות הקטינים:

14. מזה זמן יצאו מלפני בית המשפט העליון בהרכבים שונים החלטת שעניינן כריכת מזונות ילדים בתביעה לגירושין. הפרשנות של קביעותיהם של שופטי העליון יצקה משמעות שונה לפסקי הדין וההחלטות הן בקרב שופטי בית המשפט לענייני משפחה והן בקרב עורכי דין. (לסקירה קצרה בעניין זה – תמ"ש (ת"א) 23140-09-15 (10/01/16).)
15. בימים אלו ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 6598/16  מפי כבוד השופטת ע. ברון ובהסכמת חברי ההרכב כבוד השופטים י. דנציגר וא. שהם. פסק דין זה  הבהיר לטעמי ללא ספק שההלכה הידועה שנהגה לא השתנתה. כך פסקה כבוד השופטת ברון:

"3.  על פי הלכת שרגאי מקדמת דנא (בר"ע 120/69 שרגאי נ' שרגאי, פ"ד ג(2) 171, 176-175 (1969); להלן: הלכת שרגאי), מזונות ילדים ניתן לתבוע בשתי דרכים. ראשית, הורה שמוציא או עומד להוציא את הוצאות המזונות רשאי לתבוע את השבתם ממי שחייב לזון את הילדים; תביעה מסוג זה ניתנת לכריכה בתביעת גירושין, שאז ולפי סעיף 3 לחוק השיפוט הרבני תהא תביעת המזונות בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני. שנית, הילדים הקטינים רשאים אף הם לתבוע את מזונותיהם, בעצמם, מן ההורה החייב לזון אותם; תביעה כזו תוגש עבור הילדים באמצעות האפוטרופוס עליהם – שהוא על פי רוב ההורה הנוסף. ואולם במקרה זה, גם אם התביעה מנוהלת על ידי אחד ההורים, ההתדיינות היא בין הילדים לבין ההורה החב במזונות, ולא בין ההורים לבין עצמם – ועל כן לא ניתן לכרוך את תביעת הילדים למזונות בתביעת גירושין.

יצוין עוד, כי סעיף 9 לחוק השיפוט הרבני מקנה לבית דין רבני סמכות שיפוט בענייני מעמד אישי שאינם כרוכים בתביעת הגירושין, ובכלל זה מזונות ילדים, וזאת בהינתן הסכמת הצדדים להתדיין לפניו בנושא...".(בג"צ 6598/16 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (14/02/2017). כזכור המבקשת לא נתנה הסכמתה, נהפוך הוא.

16. פסק דינה של כבוד השופטת ברון אינו מותיר בעיני מקום לספק בדבר הסמכות בשאלת מזונות הקטינים. משעה שהמבקשת לא הסכימה לסמכותו של בית הדין הרבני, מזונות קטינים אינו דבר הכרוך מעצם טיבו וטבעו ומההדגש בפסק דינה של כבוד השופטת ברון אף אינו ניתן לכריכה, זולת אם ניתנה הסכמה ועל כן דינה של התביעה למזונות להתברר בבית משפט זה. כאמור, המשיב עצמו מודע לכך. (פרוטוקול הדיון עמ' 1 ש' 26 – עמ' 2 ש' 3).
17. לאור זאת אני קובע שהסמכות לדון במזונות הקטינים נתונה לבית משפט זה.

התביעה למשמורת קטינים:

18. הלכה היא שתביעת גירושין כרוכה בבית הדין שקדמה לתביעה שהוגשה לבית המשפט אין בה כשלעצמה למנוע מבית המשפט לדון בתובענה המאוחרת שלפניו. על המבקש לשלול הסמכות מבית המשפט מוטל הנטל לשכנע שתביעת הגירושין היא כנה והכרוך לה נכרך בכנות (בג"צ 426/87 איזמן נ' בית הדין הרבני (13/01/1988); ע"א  11/80 גבעולי נ' גבעולי , (17/06/1980); ע"א 384/85 בן יאיר נ' בן יאיר  (26/011986)).

19. במגמה למנוע את ניצולה לרעה של הכריכה וחסימת הדרך של מי מהצדדים אל בית המשפט האזרחי פיתח בית המשפט העליון את ה"מבחן המשולש", המכיל שלושה תנאים מצטברים (מבחני עזר): 1. תביעת הגירושין היא תביעה כנה; 2. הכריכה נעשתה כדין; 3. הכריכה היא כריכה כנה. רק בהתקיים שלושת התנאים האמורים, ירכוש בית-הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין (ראו: ע"א 11/80 הנ"ל; בג"צ 8497/00 פלמן נ' פלמן, (27/01/2003); בג"צ 6598/16 הנ"ל)).

20. נקבע שנטל ההוכחה בעניין הכריכה הנטענת מוטל על שכמו של הטוען לה, ועל מי שבא לשלול את סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה [ראו: ע"א 423/79 צברי נ' צברי (31/08/1981) ע"א 11/80הנ"ל; ע"א 384/85 הנ"ל)).

21. "לפי מבחנים אלו על המבקש את הכריכה להראות כי תביעת הגירושין הוגשה על ידו בכנות ומתוך כוונה להתגרש" (בג"צ 6598/16  הנ"ל סעיף 2 לפסק הדין).

22. המלומד רוזן צבי בעמ' 55 לספרו דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול (1990) קבע: "כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להיות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה".
23. כנות תביעת הגירושין הוא עניין שבעובדה הנלמד מהנסיבות של כל מקרה לגופו. כנות התביעה תבחן כמשקפת את רצונו הכן של התובע לגירושין ולא כטקטיקה של הגשת תביעה לגירושין על הכרוך כדי לחסום את סמכותו של בית המשפט האזרחי (לסקירה בעניין זה: תמ"ש (ים) 48183-03-10 (06/03/2011)).

24. אקדים ואומר שהליך המבקש בעת ובעונה אחת גם שלום בית וגם גירושין מעיד לטעמי על חוסר כנות התביעה לגירושין. עמיתי כבוד השופט בר יוסף כינה הליך כזה כ"אנדרוגינוס משפטי" (תמ"ש 46975-01-15 (18/02/2015) ס' 14 לפסק הדין); בר"ע (ת"א) 20496/99 06/06/1999); ע"א 279/68 זילברפנינג נ' זילברפנינג פ"ד כב(2) 953 (09/06/1968)).

25. כנותה של תביעת הגירושין של המשיב או ליתר דיוק חוסר כנותה יכולה להילמד מדברי המשיב בדיון שהתקיים ביום 16/01/17 בבית הדין הרבני טען המשיב: "אני אוהב אותה ...אני אוהב אותה לא התחתנו כדי להתגרש והיא לא מוכנה ביקשתי והתחננתי אליה שתחזו, אני קורא גם היום גם אז לא רוצה להתגרש...כל הזמן מבקש ממנה שתחזור" ( פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני מיום 16/1/17 (להלן: "הדיון בבית הדין הרבני") ש' 11-14).

            כנות התביעה נבחנת כידוע במועד  הגשתה (ע"א 275/87 פלד נ' פלד פ"ד מא(4) 518 (13/11/1987)) כעולה מדברי המשיב גם לאחר כחודש ממועד  הגשת התביעה לבית הדין הוא אינו רוצה להתגרש מהמשיבה.  על כן תמהני הכיצד יכולה תביעתו להיחשב כתביעה כנה  – שאכן רצה הוא להתגרש במועד הגשתה, אם אינו רוצה להתגרש גם חודש לאחר הגשת תביעתו.

26. אם בכך לא די כדי להטיל ספק בכנות תביעתו לגירושין באו דברי באת כוחו בדיון בבית הדין הרבני והשלימו התמונה. באותו דיון הבהירה  באת כוחו של המשיב מדוע נפתחה תביעת הגירושין וטענה "נפתחה תביעת גירושין בגלל שבמזכירות אינסו [כך במקור-מ.ל] אותנו לפתוח תביעת גירושין היא [המזכירה – מ.ל.] אמרה תפתחי לחילופין גירושין וזה הגיע למזכיר שאמר שאין דבר כזה צריך גירושין..." (פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני שורות 77-78) -ההדגש לא במקור – מ.ל). ובהמשך " אני רוצה להוסיף שלא נפתחה תביעת גירושין כדי לתפוס סמכות אלא שזה נתבקש על ידי המזכירות." (פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני שורה 89).

מדבריה של באת כוחו של המשיב אשר טרחה להביא הדברים בפני כבוד הדיינים עולה תמונה של משיב שלא רצה כלל להגיש תביעה לגירושין והליך זה נכפה עליו פרוצדורלית על ידי מזכירות בית הדין.

27. המבחן להערכת כנות התביעה הוא מבחן מהותי קל וחומר שצד טוען בו זמנית שרוצה הוא בשלום בית ולחלופין גירושין. ההוכחה הנדרשת מהותית יותר. המשיב לא עמד בנטל המונח לפתחו לבאר הכיצד לצד דבריו אלו ויתרה מכך הסבריה של באת כוחו לעצם הגשת התביעה לגירושין עולים בקנה אחד עם טענתו לכנות תביעתו. 

נראה שדי בדברים אלו לקבוע שהתביעה לגירושין אותה הגיש המשיב אינה כנה ונועדה למנוע את ההתדיינות בפני בית משפט זה שכן מלכתחילה לא היה בדעתו של המשיב להתדיין בנושא הגירושין. חיזוק לתובנה זו יש בדברי באת כוחו של המשיב המודעת לחוסר סמכותו של בית הדין אך עמדה על קבלת החלטה העניין.

28. זאת ועוד כאמור, בדיון שהתקיים לפני ביום 20/02/17 כחודשיים לאחר הגשת התביעה לגירושין שאלתי, כאמור, את המשיב האם הוא רוצה להתגרש וזה השיב שהוא "מבולבל", איני מבקר את רגשותיו של המשיב כלפי המבקשת, אך היותו מבולבל היום ביחס לרגשותיו ורצונו להתגרש בוודאי מעידים שלא רצה בוודאות לעשות כן למועד הגשת התביעה ודי בכך לקבוע שתביעתו אינה כנה.

לטעמי משעה שהגיש המשיב תביעה לשלום בית ותביעתו לגירושין הוגשה רק משום שנכפה עליו הדבר על ידי מזכירות בית הדין הרבני כמו גם היותו שרוי בבלבול רגשי אם רוצה הוא להתגרש כחודשיים לאחר הגשת התביעה לגירושין מעידה שמדובר בתביעה לשלום בית  שלא ניתן לכרוך אליה את שלכאורה נכרך לתביעת הגירושין. 

29. מצאתי להביא מדברי באת כוחו בדיון שהתקיים לפני המלמדת, מזווית אחרת, שהמשיב לא היה כנה בתביעתו. וכך טענה הפרקליטה:

"הבעל מאוד רוצה שלום בית. יש את שתי התביעות בבית הדין, יש תביעה לשלום בית ולחילופין לגירושים והכריכה של התביעות היא לחילופין לגירושין. יש כנות בתביעה לגירושין, הוא רוצה להתגרש...  לפי הגישה הזו אדם שרוצה שלום בית לא יכול לכרוך לתביעת שלום הבית תביעה למשמורת או למזונות וניתן לכרוך את זה רק לתביעת גירושין, הנתבע הגיש את תביעתו לגירושין בכנות וכרך את הנושאים של משמורת ורכוש בכנות ולכן ידע כי במידה ותידחה תביעתו לשלום בית על ידי האישה, בית הדין הרבני אינו יכול לכפות על האישה שלום בית, כל אחד יודע את זה, הוא מבולבל כעת מכיוון שלא חלף זמן רב מאז שהאישה עזבה את הבית עם שתי הילדים, הוא נכה. בפן הרגשי אפשר להבין, זה לא תקופה ארוכה שגבר נעזב על ידי אישתו, הוא עומד ואומר אני לא רוצה להתגרש, מדובר על תקופה קצרה של כמה חודשים שהאישה עזבה את הבית, אני מניחה שעוד חצי שנה אם היא לא תרצה אותו אז הוא יהיה בשל לגירושים".  (פרוטוקול הדיון עמ' 3 ש' 3-21).

30. הארכתי בהבאת מובאות מדברי באת כוחו של המשיב שכן יש בכך להעיד על אופי כנות התביעה לגירושין. מבלי לגרוע באמור ומבלי להתייחס לדברים העולים כדי סתירת הפסיקה, מהדברים האמורים עולה שכל כוונתו של המשיב היא להתדיין בשאלת שלום הבית ולא הגירושין.

31. נראה שהמשיב נפל לכדי שגגה שכן, כאמור, הבחינה היא לא כותרתו של ההליך, כותרת התביעה אלא המהות. הטוען לשלום בית ולחלופין גירושין באותה עת, בנשימה אחת, מעיד אפריורי טענות שונות נוגדות, הפכיות וקוטביות המעידות לטעמי על חוסר כנות.

32. לאור דברי המשיב הן לפני בית הדין והן לפניי קל וחומר בהעלאת הסבר שנאנס, כלשונו, להגיש תביעת גירושין מובילה למסקנה שתביעתו לגירושין אינה כנה ואני דוחה את טענתו שתביעתו לגירושין כנה.

33. משקבעתי שתביעתו של המשיב לגירושין אינה כנה פטור אני מלבדוק את הרכיבים הנוספים במצטבר של "המבחן המשולש" וממילא חוסר כנות התביעה מאיין הכריכה.

34. לאור האמור אני קובע שהסמכות לדון בתביעת המשמורת היא בסמכות בית משפט זה.

35. בטרם נעילה אציין שבית הדין הרבני בדיון שהתנהל לפניו ביום 16/01/17 החליט שלא לדון בשאלת הסמכות "נשאיר את נושא הסמכויות פתוח לא מחליט שום דבר אפשר ללכת לשלום בית?" (ש' 86) הנה כי כן גם כבוד הדיינים עמדו על רצונו של המשיב – שלום בית ולא גירושין. כן ראה דברי באת כוחו בדיון לפניי בזו הלשון: "... ואולם במהלך הדיון טענה ב"כ האישה לחוסר סמכות בית הדין לדון בכך והפנתה להחלטתו של כבודו, רק מהטעם הזה בלבד החליט בית הדין הרבני לאור כיבוד בתי המשפט להשאיר לסמכות בבית המשפט." (פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 29-33).

אחרית דבר:

36. לאור המובא לעיל הבקשה מתקבלת.

37. אני קובע שהסמכות לדון בתביעות למשמורת הקטינים ומזונותיהם נתונה לבית המשפט ותידונה לפניי.

38. נקבע לדיון ליום 25/04/17 בשעה 10:00.

39. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 3,000 ₪ בתוך 30 ימים ומאותו מועד יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום,  כ"ו שבט תשע"ז, 22 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.