סמכות בית הדין להורות למשטרה להעביר לידיו פרוטוקולים של חקירות ילדים

החלטה

1. עניינה של החלטה זו הוא בבירור סמכותו של בית הדין הרבני, הדן בענייני המשמורת והסדרי שהות הילדים, להורות למשטרת ישראל ושאר גופי החקירה הרלוונטיים להעביר לידיו את חומרי החקירה והעדויות שנגבו בעניינם של קטינים, בעקבות תלונה שהוגשה על ידי אימם כנגד אביהם בטענה כי האב הכה אותם. כל זאת, כאשר בירור טענות אלה דרוש לבית הדין לשם הכרעתו במסגרת סמכותו בעניין הסדרי השהות והמשמורת של הילדים אצל אביהם.
2. נציין בקצרה, כי המדובר הוא בהליך שהחל בתביעת גירושין וכל הכרוך בה שהגישה האישה כנגד האיש ביום 29.9.2020. בעת הגשת התביעה ולאחריה שהתה האישה עם שמונת ילדי הצדדים הקטינים במקלט לנשים מוכות. במסגרת הליך החזקת הילדים והסדרי השהות העלתה האישה טענות קשות וחמורות נגד האב בדבר אלימות שלו כנגדה וכנגד הילדים. האישה אף הגישה בעניין תלונה למשטרת ישראל, אשר חקרה וגבתה את עדויות הילדים בעניין.

במסגרת ההליכים המתנהלים לפני בית הדין הרבני, ביקש האיש לקיים הסדרי שהות וקשר עם ילדיו. בית הדין שמע את טענות הצדדים, ולאור ההכחשות ההדדיות והטענות הקשות של ההורים זה כנגד זה מצא בית הדין לנכון למנות לעניין כגורם מקצועי ומוסך לבירור הדברים, את ד"ר יעקב סגל, פסיכולוג חינוכי והתפתחותי, המתמחה בטיפול במשפחות במצבים מורכבים מעין אלה.

במסגרת מינויו ועבודתו נפגש המומחה עם הצדדים, ולפי דיווחיו לבית הדין התרשם לטובה מהאיש ואף הביא את הצדדים, ביום 24.1.2020, להסכם ביניהם להסדרי השהות של הילדים עליו חתומים ב"כ הצדדים המאשרים את הסכמתם להסדרי השהות, אשר במסגרתם האב יראה את הילדים בלא צורך בפיקוח והשגחה, וכל זאת בהסכמת האישה-האם וב"כ לאחר שהאישה הגישה את תלונתה כנגד האב. נעיר כבר עתה, כי הדבר אומר דורשני – כיצד מסכימים האם וב"כ, שהאב, האלים כל כך לטענתה, ייפגש עם ילדיו בלא השגחה?! הסכם זה הובא לאישור בית הדין ובית הדין נתן לו תוקף בהחלטתו.

3. יחד עם זאת, לנוכח טענותיה של האישה ולאור האחריות הרבה המוטלת על בית הדין בהכריעו בעניינים הנוגעים לשלומם ולטובתם של הילדים, על בית הדין להיזהר במשנה זהירות ולברר את הטענות של האישה כנדרש. אם אכן צודקות טענותיה של האישה בנוגע לפגיעה חלילה של האב בילדים, הרי שעל בית הדין לקחת זאת בחשבון ולהגביל את אפשרויות קיום המפגשים והקשר של האב עם הילדים. מאידך גיסא, אם אין בטענות אלה ממש ויתברר כי הן הועלו רק במסגרת ההתכתשות של הצדדים, הרי ברור כי במסגרת השמירה על שלומם וטובתם של הילדים, יש לאפשר קיום מפגשים בריאים של האב עם ילדיו והרחיבם ככל האפשר ולשאוף למתן משמורת משותפת של שני ההורים, וחלילה לא להרחיקם מאביהם. בית הדין רואה את תפקידו כאפוטרופוס של הקטינים ואחראי לשלומם וטובתם של הקטינים, ואפילו אם שני ההורים יסכימו ביניהם בעניין הקטינים דבר שנוגד את טובתם ושלומם של הקטינים ביה"ד אינו רשאי לעמוד מנגד, מכיוון שטובת הקטינים הוא אינו דבר שנתון למו"מ ולהסכמים. לפיכך ראה ביה"ד צורך חיוני בעיון בחומר החקירה של הקטינים כדי להגיע לחקר האמת.
4. לאור האמור, וכדי שבית הדין יוכל לתת החלטה נכונה ומושכלת בעניין טובתם של הילדים, הוציא בית הדין ביום 6.1.2021 החלטה המורה למשטרת ישראל להעביר לידיו את חומר חקירת הילדים והעדויות בעניין תלונתה של האישה כנגד האב. נציין כי בהחלטה זו, הורה בית הדין לשם הזהירות כי חומרי החקירה יועברו אליו תחילה באופן חסוי, במסגרת סמכותו ובהתאם להוראת סעיף 11א לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) התשט"ו-1955 (להלן: "חוק הראיות והגנת ילדים"). זאת כדי שיבחן בשלב הראשון טרם העברתם אל הפסיכולוג המומחה מטעם בית הדין האם חומרי חקירה אלה נכון שיועברו אליו באופן מלא או יש להעבירם באופן חלקי ומוגבל, וכל זאת "תוך התחשבות בצורך למנוע את פרסום הראיה".
5. בעקבות החלטה זו הגישה פרקליטות מחוז ירושלים ביום 28.1.2021 בקשה אל בית הדין שיבטל את החלטתו זו, וזאת בטענה כי על פי סעיף 6 לחוק הראיות והגנת ילדים הדבר אינו בסמכותו של בית הדין, וכי רק לבית המשפט העוסק בהליך הפלילי הנדון ישנה סמכות לצוות ולהתיר לעיון את חומרי החקירה והעדויות ולהעבירם לידי כל גורם אחר, כולל לערכאה שיפוטית אחרת הדנה בעניינם, אף שכאמור היא דנה על פי דין בעניינם ובטובתם של הילדים.
6. בתגובתה לבקשת הפרקליטות, שלחה האם אל בית הדין ביום 1.2.20201 בקשה שבה היא מצטרפת לדעת בית הדין, כי לשם הכרעה מושכלת בטובת הילדים יש צורך חיוני בעיון בחומר החקירה בנדון, וכותבת בבקשתה באותיות מוגשות: "אם כן, נראה שכל המעורבים בתיק זה, מסכימים כי יש לעיין בחומר חקירת הילדים על מנת לבחון את טובת הילדים, הן האישה, הן האיש, הן המומחה החיצוני והן בית הדין הנכבד, משטובת הילדים היא נר לרגלי כולם". במסגרת זו הציעה האישה כי בית הדין ימנה לשם כך עו"ס לסדרי דין בהליך זה ויורה כי חומר החקירה יועבר אליה, אשר לטענתה לה מוענקת הזכות לעיין בחומרי חקירה אלה (דבר שאינו מדויק, כפי שנבהיר להלן).

האב גם הוא הודיע לבית הדין כי הוא סובר שחומרי החקירה דרושים והכרחיים לעיון בית הדין לשם קביעת טובת הילדים והביא לכך את ראיותיו וטענותיו המשפטיים.

7. נוכח העובדה ששאלת סמכות בית הדין לעיין בחומרי החקירה של הילדים הינו משמעותי וחיוני ביותר לשם מתן החלטה מושכלת הנוגעת בשאלת טובתם ושלומם של הילדים, כפי שהיה נכון לאותה העת קודם שהתבררו תוצאות החקירה והחלטה על סגירת התיק מחוסר ראיות, ומעבר לכך, לאור העובדה כי מדובר שאלה רוחבית חשובה החשובה עבור כלל בתי הדין הרבניים ובתי המשפט העוסקים בעניינם של קטינים אשר מתנהל הליך פלילי הנוגע אף הוא לעניינם – החליט בית דיננו כי קודם שייתן את החלטתו בבקשת פרקליטות המחוז, יש להורות למדינה לתת את עמדתה בעניין ובשאלת הסתירה לכאורה בין הוראות סעיפי החוק הראיות והגנת ילדים, כפי שיובא להלן.
8. בפתחה של החלטה זו, הביע בית הדין כי עמדתו הייתה כי הוא מוסמך להוציא את הצו האמור למשטרת ישראל, וזאת בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק הראיות והגנת ילדים, הקובע כי:

11א.   בהליך משפטי, שאינו הליך פלילי שענינו עבירה המנויה בתוספת, יחולו הוראות אלה:

(1)   עדות בעבירה המנויה בתוספת, כאמור בסעיף 9 וכן זכרון דברים או דין וחשבון כאמור באותו סעיף, לא יתקבלו כראיה, אלא אם כן הרשה בית המשפט לקבלם כראיה [...]

(4)   לענין סעיף זה, "בית המשפט" – לרבות בית דין, כהגדרתו בסעיף 155(1) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965.

9. נביא להלן מדברינו באותה החלטה:

עולה בבירור, כי הן בית המשפט לענייני משפחה הן בית דין רבני הדן בעניינם של הילדים מוסמכים לפי החוק להורות לקבל את חומרי חקירת הילדים כראיה ובכלל זה לצוות להעבירם לידיו. נוכח הוראות סעיף 11א, ברור כי האמירה בסעיף 6 "לא יפרסם אדם קלטת חקירה או תמליל... מחוץ לבית המשפט", "אלא ברשות בית המשפט" – אינה כוללת את הגבלת העברת חומרי החקירה אל בית המשפט או בית הדין לפי סעיף 11א, הדן אף הוא על פי חוק בעניינם של הילדים, ואינה מונעת את ביצוע הוראות סעיף 11א אשר תיקונו הותקן מאוחר להתקנת סעיף 6.

כל אפשרות הסבר אחרת אינה סבירה ואינה הגיונית. היעלה על הדעת כי בית הדין או בית המשפט הדן בענייני המשמורת והסדרי הראיה של הילדים, ואשר עניין טובתם ושלומם של הקטינים על פי הפסיקה והשכל הישר אמורים להיות בראש סדר שיקול הדעת בהכרעתם, לא יוכלו לבחון את הטענות והעדויות בדבר פגיעה בהם על ידי אחד מההורים?!

במה הצורך בעדויות אלו עבור ערכאה שיפוטית זו הדנה בטובתם של הקטינים פחותים מהצורך של הערכאה השיפוטית הדנה בהליך הפלילי הנוגע לאותו האירוע הנטען? היעלה על הדעת כי המחוקק הסמיך את בית הדין או בית המשפט הדן בעניינם וטובתם של הילדים להכריע כאשר ידיו קשורות ועיניו מכוסות מפני העדויות וחומרי החקירה הדרושים לעניין!