סמכות רשם ההוצאה לפועל לשינוי החוב בתיק ברכיב הריביות ושאלת התחולה הרטרואקטיבית של תיקון 50 לחוק ההוצאה לפועל

לפני בקשת החייב להפחתת החוב בתיק, ברכיב ריבית והצמדה וברכיב ריבית פיגורים. לצידה, בקשת הזוכים להגדלת החוב בתיק, ברכיב ריבית פיגורים.

רקע

1. זהו תיק לביצוע פסק דין כספי מיום 11.02.2002 אשר נפתח ביום 28.01.2020 ויתרת החוב הנוכחית בו הינה בסך של 710,885 ש"ח. ביום 18.03.2021 התקבל בתיק סך של 650,039 ₪ בשל הליך גביה בו נקטו הזוכים, כספים אלה עוכבו בתיק ולא נוכו מיתרת החוב בתיק. לו היו אלה מנוכים עתה, היתה יתרת החוב עומדת על סך של 60,846 ש"ח.

2. פסק הדין, אשר ניתן בהעדר הגנה ביום 11.02.2002, קבע כי על הנתבעים 1, 2, ו-3 (הנתבע 3 הוא החייב היחיד בתיק ההוצאה לפועל), לשלם ביחד ולחוד לשני התובעים (הם הזוכים) את מלוא סכום התובענה בסך של 263,436 ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל וכלשון פסק הדין: "בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התובענה ועד מועד התשלום בפועל". עוד חויבו הנתבעים, ביניהם החייב, לשלם ביחד ולחוד את הוצאות התביעה בסך של 3,293 ש"ח, אגרת בית המשפט, ואת שכר טרחת עורך דין, הכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין.

3. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל הגיש החייב בקשה לביטול פסק הדין. טרם מתן ההחלטה בבקשת החייב, ניתנה החלטת בית המשפט לעיכוב הליכי הגבייה. ביום 11.06.2020 ניתנה בתיק ההוצאה לפועל החלטה המורה על עיכוב הליכים, וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט. ביום 18.10.2020 עתרו הזוכים בבקשה לחידוש הליכים, ובהתאם להחלטת בית המשפט מיום 13.10.2020 במסגרתה נדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, חודשו הליכי הגביה. החייב ערער על ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, הערעור נדחה. גם בקשת רשות הערעור אשר הוגשה לבית המשפט העליון נדחתה.

4. ביום 19.11.2020 הגיש החייב בקשה בטענת פרעתי וטען שתי טענות עיקריות. הראשונה לעניין פירעון החוב והשנייה טענת שיהוי. טענתו הראשונה של החייב נדחתה. אשר לטענתו השנייה של החייב בעניין השיהוי, טען החייב כי מדובר בפסק דין אשר ניתן לפני כשמונה עשרה שנים, ומכאן כי מדובר בזוכים אשר ויתרו או מחלו על החוב ועל כן אין מקום להתיר גביית החוב בהתאם לפסק הדין שניתן לפני שנים כאשר הזוכים לא נקטו בהליכי גביה כלשהם משך שנים כה רבות. בקשת החייב בטענת פרעתי נדחתה, וזאת גם בהתייחס לטענת השיהוי אולם לא בנימוק כי הזוכים לא השתהו.

5. ביום 25.04.2021 הגיש החייב בקשה להפחתת החוב בתיק וטען כי יש להפחית את החוב בגין רכיב הריבית והצמדה, ורכיב ריבית הפיגורים. החייב טען כי למרות שנכתב בפסק הדין כי לסכומים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית, הרי שלרשם ההוצאה לפועל הסמכות להפחיתם או לבטלם וזאת לאור השיהוי הרב בו נקטו הזוכים בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, לאחר חלוף כשמונה עשרה שנים ממועד מתן פסק הדין. כמו כן וכאמור, טען החייב טענות לעניין ריבית הפיגורים בתיק ההוצאה לפועל וביקש לבטלה או למצער להפחיתה.

6. בקשת החייב נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 25.04.2021. יודגש כי בקשת החייב לעניין ריבית הפיגורים נדחתה כאשר ממילא לא נוספה לחוב ריבית פיגורים מהמועד בו ניתן פסק הדין ועד המועד בו נפתח התיק בפועל. החייב הגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אולם זו נדחתה בהחלטת סגן הנשיא, כב' השופט עמית יריב מיום 09.05.2021. מתשובת הזוכה 1 בעניין בקשת הזוכים להגדלת החוב ברכיב ריבית הפיגורים ובהתאם לתיקון 50 לחוק ההוצאה לפועל, עולה כי החייב הגיש בחודש יולי 2021 תביעה למתן סעד הצהרתי (תיק בית משפט שמספרו 31642-07-21). מעיון בכתב התביעה אשר צורף לתשובה כאמור, עולה כי החייב הבהיר כי הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לדחיית הערעור על החלטתי, אולם כי בקשתו טרם הוכרעה.

בקשת החייב – הפחתת החוב ברכיב ריבית והצמדה, הפחתת החוב ברכיב ריבית פיגורים