1. התובע (להלן, גם "הבנק") הגיש תובענה כספית על סך 2,026,450 ש"ח נגד שבעה נתבעים, שבגדר טיעוניו שבפניי נחלקים לשלוש קבוצות: האחת, הנתבעת 1 (להלן, גם "המדינה"). השניה, הנתבעת 2 ומנהלה, הנתבע 4 (להלן, גם "יובל הנדסה"). השלישית, הנתבעת 3 ומנהליה, הנתבעים 5-7 (להלן, גם "נפ-גל"). במוקד התביעה מצוי מכרז שפרסם משרד הבינוי והשיכון של המדינה ומינהל מקרקעי ישראל לרכישת קרקע ולבניית 50 יחידות דיור במתחמי משנה שונים בחצור הגלילית. תחילה זכתה במכרז יובל הנדסה והתקשרה בהסכם. לאחר מכן נכרתו "הסכמים משולשים" בגדרם הוסב הפרוייקט מיובל הנדסה לנפ-גל. כהגדרת הבנק, לעניין התשתית העובדתית הנטענת לשיטתו,
"עילת התובענה נעוצה בשרשרת חוזים להקמת פרוייקט מגורים בחצור הגלילית, בין הצדדים השונים ... בעטיים של חוזים אלו ובהסתמך עליהם נתן המבקש לנפ-גל הלוואת מימון וכן הנפיק ערבויות ביצוע לטובת מדינת ישראל" (סעיף 1(א) לבקשה בתיק בש"א 15532/06).
2. בשלב זה רק יובל הנדסה הגישה כתב הגנה. פטרתי את המדינה ואת נפ-גל מהגשת כתבי הגנה, לנוכח טענות-סף שהעלו לעניין הסמכות המקומית שתידון בסמוך. בעת החלפת הטיעונים בסוגיה האמורה הונחו בפניי שתי בקשות בכתב בתיקי בש"א 15532/06 ו- 15543/06, בגדרן עתר הבנק לצו מניעה ארעי המונע מימוש ערבויות בנקאיות על ידי המדינה. אדרש לסוגיה האמורה בהמשך.
3. בגדר תיק בש"א 4795/06 טוענים נפ-גל כי מכוח הסכם ההלוואה שנכרת בינם לבין הבנק, ושעל יסודו מושתתת תובענת הבנק נגדם, הותנתה תניית שיפוט ייחודית. סעיף 20(ג) להסכם מורה כי
"מקום השיפוט הבלעדי לצורך הסכם זה יהיה בבית המשפט המוסמך בתל-אביב יפו". לנוכח זאת לא רשאי היה הבנק לתבוע אותם בבית משפט זה. בגדר תגובתה של המדינה בתיק בש"א זה היא מוסיפה ומציינת כי בחוזה בדבר
"בנייה והשלמת פיתוח בחצור הגלילית" מיום 6.1.00, שצורף כנספח ב(2) לכתב התביעה, מצויה תניית שיפוט ייחודית נוספת. סעיף 4 מורה כי
"מקום השיפוט לעניין חוזה זה יהיה בעיר ירושלים".
4. משאלו היו הנתונים שבפניי הוריתי לב"כ הצדדים, בהחלטתי מ- 6.7.06, להגיש טיעונם
"לעניין השאלה מה דין, ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי קיימות בפניו שתי תניות שיפוט ייחודיות, הסותרות האחת את רעותה, שהרי על פי תניית שיפוט אחת נתונה סמכות לבית המשפט בתל-אביב ועל פי תניית שיפוט אחרת נתונה סמכות השיפוט לבית המשפט בירושלים".
5. הבנק, בגדר טיעונו, מדגיש את העובדה כי המסכת העובדתית היא בבחינת מקשה אחת באופן שלא ייעשה צדק אם הדיון יפוצל. במצב דברים זה, ומשעה שקיימות שתי תניות שיפוט ייחודיות סותרות, הן מאיינות האחת את השניה. ממילא, כך חותם הבנק, ראוי שלא ידון בתובענה המשולבת, לא בית המשפט בתל-אביב ולא בית המשפט בירושלים, אלא בית משפט זה, שלכל הדעות מוקנית לו סמכות מקומית על פי הדין הרגיל. שהרי מענה של יובל הנדסה בחיפה ואת המדינה ניתן לתבוע בכל בית משפט, לרבות בחיפה.
6. הטיעון האמור, לטעמי, לא רק חסר שחר מבחינה מהותית, לנוכח התכחשות אלמנטרית להתחייבויות חוזיות, אלא אף נגוע בהעדר תום לב דיוני. משעה שבעלי חוזה החליטו להתנות על תניית שיפוט ייחודית דין הוא שיש לאכוף עליהם לכבד תניה זו. הדברים נדונו והוכרעו ב-רע"א 2339/92
עמידר החברה הלאומית לשיכון נ' חי, פ"ד מו(3) 777. נקבע שם כי בהתנגשות האפשרית בין תקנה 3(ב) לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, עדיפות הוראות תקנה 5 המסדירה את סוגיית הסכם השיפוט. ובעיקר נקבע כי במידת הצורך יש להפריד את התובענות בין בתי המשפט השונים.
"העובדה, שקבלת הערעור עשויה להביא לפיצול ההליכים - בתובענה נגד המבקשת מחד ובתובענה כנגד שאר הנתבעים מאידך - בין שני בתי משפט שונים, אין בה כדי לגרוע מכוחה של עמידר לעמוד על זכותה לקיים את סעיף 16(ז) של ההסכם" (עמ' 780).
ממילא, איפוא, מושתק הבנק מלהשמיע כל טענה אודות הצורך לשמוע את הדיון במשולב, במקשה אחת, אף אם אניח כי יש ממש בטענה האמורה. שהרי הבנק, מרצונו ובטובתו, קלע עצמו למצב הדיוני האמור. תניית שיפוט ייחודית, ככל הוראה חוזית, חייבת להיות מכובדת ונאכפת והיא אינה עניין לנוחות מזדמנת המאפשרת לבנק להתנער ממנה, מקום שהדבר אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלו בפרשה פלונית. משמע, מי שמתחייב לתניית שיפוט ייחודית נוטל על עצמו, באורח מובנה, את הסיכון שתובענותיו עשויות להיות
מפוצלות בין בתי משפט שונים ולא להידון במשולב, במקשה אחת. אין צריך לומר כי הנתון האמור הולך ומתעצם לנוכח הנחתי כי ההסכם בין הבנק לנפ-גל נחזה על פניו להיות הסכם אחיד שנוסח על ידי הבנק, ולנוחותו.
7. ומה יהא דין אם אכן "הסתבך" הבנק בהסכמים שבהן יש תניות שיפוט המקנות שיפוט לבתי משפט שונים? פשיטא, כך אני קובע, שחייב הוא לכתת רגליו בין בתי המשפט השונים, כי כך רצה, מרצונו ובטובתו. לכן כה מקוממת טענת הבנק. הבנק, כמוצא שלל רב, מנצל את ההזדמנות על פיה עסקינן בשתי תניות שיפוט סותרות, לא על מנת להגיע למסקנה המתחייבת ששומה עליו להתדיין, במפוצל,
גם בתל-אביב, בעניין תובענתו נגד נפ-גל,
גם בירושלים, בעניין תובענתו נגד המדינה, ושמא
גם בחיפה, בעניין תובענתו נגד יובל הנדסה. בקלילות מדהימה מבקש הבנק להתנער
ממלוא ההתחייבויות, משום הסתירה שבהן. כסבור הוא שרווח והצלה יבואו לעזרו, ובמקום לכבד
מלוא התחייבויותיו, לא יכבד
ולו אחת מהן.
8. ועוד מקוממת הסתמכותו של הבנק על אמירות שונות של בית המשפט העליון בנושא הסמכות המקומית. כך, לדוגמה, כב' המשנה לנשיא ש. לוין שקבע כי
"במדינה קטנה כמדינתנו ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר" (רע"א 6920/94
יאיר לוי נ' צבי פולג ואח', פ"ד מט(2) 731, 734). אכן הדברים לא נסבו אודות תניית שיפוט ייחודית מוסכמת ואולם דומה שהרטוריקה אמורה לטפוח על פניו של הבנק דווקא. שהרי אדרבא: אם אכן במדינתנו הקטנה אין לייחס משמעות מופרזת למקום הדיון, ייכבד הבנק, משום הטיעון האמור, ויפצל תובענותיו בין בתי המשפט המוסמכים במדינתנו הקטנה, מכוח התחייבויותיו.
9. כל הטיעון האמור עד הנה הושתת על ההנחה כי אכן ניצבות בפניי
תניות שיפוט סותרות. לטעמי זה אינו המקרה שבפניי. בדעתי לאמץ את טיעונו החילופי של הבנק, הגם שלא מכל טעמיו, לעניין תניית השיפוט בהסכם עם המדינה.
ראשית, המדינה נסמכת על נספח ב(2) לכתב התביעה שהוא הסכם בין המדינה לבין יובל הנדסה. משמע, ככל שתהיינה התדיינויות בין שתי אלו, המדינה ויובל הנדסה, לכאורה יש להידרש לתניית השיפוט האמורה. המדינה אינה יכולה להצביע על תניית שיפוט חוזית בינה לבין הבנק. אכן הבנק רשאי להישמע, בגדר מכלול טיעוניו, על סמכו של הסכם של צדדים "זרים" לו, הם המדינה ויובל הנדסה. ואולם, כעולה מסעיף 32 לכתב התביעה, הוא עושה כן כתשתית לטענתו כי על המדינה להשיב סכומי ערבויות ששולמו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, דהיינו לא מכוח עילה חוזית אלא דווקא מכוח עילה לבר-חוזית. ממילא, בהעדר חוזה נטען בין הבנק למדינה, אין לומר דבר על תניית שיפוט ייחודית בגדרו של חוזה זה.
שנית, התניה הנטענת בחוזה שבין המדינה ליובל הנדסה, כמבואר בספרו של השופט אורי גורן,
"סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה שביעית), לוקה בניסוחה. הוא מורה אותנו כי
"אם לא נאמרו בתניית שיפוט המלים כמו: 'בלבד' או 'אך ורק', יש לראות בתניה קביעת שיפוט מקביל ולא ייחודי" (עמ' 26). עתה ראוי להשוות בין תניית השיפוט עליה נסמכת נפ-גל, ובדין, המורה כי
"מקום השיפוט
הבלעדי לצורך הסכם זה יהיה בבית המשפט המוסמך בתל-אביב יפו", משמע מבליטה את סוגיית "הבלעדיות", לבין תניית השיפוט בהסכם שבין המדינה ליובל הנדסה המורה כי
"מקום השיפוט לעניין חוזה זה יהיה בעיר ירושלים", מבלי שמצוינות מלים המדגישות "בלעדיות"זו.
עתה, לנוכח מסקנתי האמורה, חוזרת ומתעצמת מידת חוסר תום לבו של הבנק. שהרי הטיעון האמור אודות נוסחה של תניית השיפוט בהסכם שבין המדינה ליובל הנדסה המקובל עליי, הוא טיעון חילופי. הבנק, איפוא, בגדר טיעונו העיקרי מוכן לשמוט את טיעונו הצודק החילופי שאין בפניי תניות
סותרות, רק על מנת לנסות ולהתכחש מכיבוד תניית שיפוט כלשהי.
10. הפועל היוצא עד הנה משמיע כי בדעתי להיענות לבקשת נפ-גל. תובענת הבנק כנגדם תוגש לבית המשפט המוסמך בתל-אביב. תובענת הבנק כנגד המדינה וכנגד יובל הנדסה תמשיך להידון בבית משפט זה.
אכן, אין ספק כי שעה שתונחנה שתי תובענות נפרדות כאמור רשאי נשיא בית המשפט העליון, מכוח סעיף 7 לתקנות הנ"ל, לקבוע שהן תידונה בבית משפט אחד. לטעמי יש רגליים לסברה, כטיעון ב"כ נפ-גל המקובל עליי, כי ככל שהנשיא יחליט להיעתר לבקשה יכול שמכל מקום הדיון לא יהא בחיפה אלא ישאף להיות בבית המשפט לו הוקנתה סמכות שיפוט מוסכמת, דהיינו בית המשפט בתל-אביב. מכל מקום, בגדר הוראותיי האופרטיביות הדיוניות שתסכמנה החלטה זו, אקבע מהלכי הדברים לאור הכרעתי זו.
11. ביני לביני, שעה שהונחו בפניי הטיעונים לעניין הסמכות המקומית, עתר הבנק, כאמור, למנוע מימוש ערבויות בנקאיות. בהעדרי החליט עמיתי, כב' השופט וגנר, ליתן צו ארעי האוסר על המדינה לממש ערבויות בנקאיות כמבוקש. עיינתי בטיעוני ב"כ הצדדים. נהיר לי כי בדעתי לדחות הבקשה. בדעתי לאמץ בעניין זה את עיקר טיעוני המדינה, כעולה מתגובתה מיום 17.10.06 בתיק בש"א 15543/06.
12. הערבויות הנדונות, אין חולק, הן ערבויות בנקאיות אוטונומיות. פסיקה מושרשת מורה אותנו, מקדמת דנא, כי אל לו לבית המשפט לתת ידו לערעור האמינות בפרעונה המלא והמדויק של ערבות בנקאית אוטונומית. משום כך, ברגיל, לא נדרש בית המשפט להשגות בעניין עסקת היסוד שמכוחה ניתנו ערבויות בנקאיות. אכן, הטענות בגין עסקת היסוד תידונה ותוכרענה בבוא השעה. ואולם עיקר הוא כי הערבות הבנקאית האוטונומית מעניקה יתרון זמני משמעותי לאוחז אותה. ראש לכל, תיפרע מיד הערבות הבנקאית האוטונומית. בכך יבוא לידי ביטוי אופיה הפיננסי האמין, הבטוח והיציב. שנית, ובמידת הצורך בעקבות הליך משפטי כדין, יושבו כספים שנגבו שלא כדין ככל שנגבו, מכוח מימוש ערבות בנקאית אוטונומית כאמור.
אם כך נכונים הדברים ככל שעסקינן בכל בעל דין, הרי כשעסקינן, כבנדוננו, בבנק משכנתאות בישראל, נכונים הדברים קל וחומר. יש להניח כי הבנק שבפניי אוחז, לרוב, בערבויות בנקאיות שניתנו לו כמוטב. הוא האחרון, איפוא, שצריך ליתן יד לכרסום בוטה במעמדה של הערבות הבנקאית.
13. כבר ציינתי כי תובענת הבנק נגד המדינה, והמדינה חולקת בתוקף על תובענה זו, מושתתת על עילת עשיית עושר ולא במשפט, שהוכחתה יכול שהיא בעייתית. מכל מקום אין עוררין על אמינותה הכספית של המדינה. ככל שהבנק יזכה בבוא השעה בדינו כנגד המדינה, וככל שכתוצאה מכך יסתבר כי יש לחייב את המדינה בחיובים פלוניים שגמלו כתוצאה ממימוש ערבויות בנקאיות, פשיטא יחזור מצב לקדמותו. אין בדעתי להעמיק בטענת המדינה כי לא ניתן להידרש לעתירה להימנע ממימוש הערבויות הבנקאיות, לנוכח העדר עתירה מיוחדת לסעד עיקרי בעניין זה. מנגד, לא מצאתי, ולו בדל-מענה, לטענתה הנכוחה של המדינה כי הבקשה הוגשה בשיהוי, וממילא בהעדר ניקיון כפיים. מכתבי ביטול החוזים, עליהם נסמך הבנק לגרסתו, התקבלו אצלו ביום 27.8.06. במצב דברים זה הגשת הבקשה לבית המשפט ביום 11.10.06 נגועה בשיהוי רב, לכאורה חסר כל הצדקה. הגשת הבקשה בפגרת הסוכות, אף היא מעוררת מחשבות נוגות.