פלוני נ' תריסי ארז בע"מ ואח'

תביעה זו עניינה תשלום זכויות בגין יחסי עבודה וסיומם.

רקע עובדתי

1.הנתבעת 1 היא חברה העוסקת בייצור תריסים וחלונות אלומיניום (להלן: הנתבעת או החברה). הנתבע 1 הוא מנכ"ל ובעלים של הנתבעת (להלן: הנתבע או מר בוקרה). מקום העסק של הנתבעת הוא באזור התעשייה "עמק שרה" השוכן בפאתי העיר באר-שבע.

התובע, יליד 1976 הוא אזרח ישראל תושב היישוב תל שבע שבנגב.

2.בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם עבד התובע בתפקיד שומר אצל הנתבעת או שמא התמורה ששולמה לתובע הייתה בגין תשלום דמי חסות (פרוטקשיין). כפועל יוצא מהכרעה בשאלה זו נגזרת ההכרעה בשאלת הזכויות שלהן זכאי התובע בגין עבודתו, ככל שייקבע כי שררו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים.

3.בחודש אפריל 2019 נותק הקשר בין הצדדים.

4.מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר חמזה אבוסולוב (להלן: מר אבוסולוב) ואילו מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, מחסנאי בחברה מר ניסים בוקובזה (להלן: מר בוקובזה), מנהל המפעל מר תמיר חג'ג' (להלן: מר חג'ג') , עובדת בחברה הגב' דיה זבונט (להלן: גב' זבונט) ומנהלת בחברה הגב' גל בוקרה (להלן: גב' בוקרה).

סדר הילוכנו יהא כדלקמן: תחילה נדון בשאלת יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים וככל שנגיע לכלל מסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, נדון בטענות התובע לזכויותיו בגין עבודתו.

יחסי עובד-מעסיק – האם התקיימו

א.טענות הצדדים

5.לטענת התובע, מדובר בעובד בעל מוגבלות נפשית וקוגנטיבית בשיעור של 30% נכות שנגרמו לו בעקבות שירותו הצבאי. לדבריו, ניצלו הנתבעים את מצבו הרפואי על מנת להתחמק מתשלום זכויותיו.

לטענת התובע, על פי המבחנים המקובלים לבחינת יחסי עובד-מעסיק ובעיקרם מבחן ההשתלבות, הרים את הנטל להוכיח כי שימש כעובד בשירות הנתבעת. לטענתו, לנתבעת מפעל שניתן להשתלב בו, פעולת השמירה שאותה ביצע נחוצה לפעילות הרגילה של המפעל שכן המפעל מחזיק ציוד יקר ערך, ומצלמות האבטחה לא עבדו, המקום לא היה מבוטח ולא הייתה שמירה פיזית אחרת. לדבריו, הוא עובד בנתבעת משנת 2012 וקיבל את שכרו מהנתבעת באמצעות תלוש שכר. עוד ציין התובע, כי נפגע בעבודתו והנתבעת מילאה עבורו טופס ב.ל. 250 לנפגעי עבודה וטופס ב.ל. 1500 לקבלת דמי אבטלה.

התובע טוען, כי שעות עבודתו היו מוגדרות בשעות הלילה והשבתות, הוקצה לו חדר מאובזר בטלוויזיה, שולחן ומיטה וכן סולם למעבר בין החצרות. התובע מוסיף וטוען, כי הקשר בין הצדדים נמשך 7 שנים לאורכם ביצע אותה עבודה באותם מאפיינים לרבות קבלת שי בחגים.

התובע מוסיף וטוען כי גם הפן השלילי של מבחן ההשתלבות התקיים בו שכן לא היה בעל עסק משלו ולא "העניק שירות" לגורמים אחרים.

6.התובע מפנה לקיומם של מבחנים נוספים כגון מבחן הפיקוח כאשר לטענתו בעת שנעדר עקב מחלה הודיע על כך למעסיק וכך גם כאשר הסתיימה העסקתו. לדבריו, טענתו כי התייצב לעבודה במשך 7 שנים ברציפות ושהה בחדר השמירה שהוקצה לו נתמכה בעדותו של מר אבוסולוב ואחרים. עוד מפנה התובע לכך כי נפלו סתירות בגרסאות עדי הנתבעת בכל הנוגע להיכרות עם התובע.

7.עוד מסתמך התובע על מבחן הקשר האישי כאשר לדבריו לכל אורך תקופת עבודתו (7 שנים) ביצע את עבודתו בעצמו ולא על ידי אדם אחר מטעמו או מטעם משפחתו. לדבריו, מהליכים אחרים שבהם נטען כי מדובר בדמי חסות ניתן היה לראות שמבצע העבודה השתנה באופן תדיר ולא כך היה בענייננו. עוד מציין התובע, כי לו היה מדובר בדמי חסות, לא היה מבקש להתפטר והיה ממשיך להגיע אחת לחודש לקבלת דמי החסות בעצמו או באמצעות גובה מטעמו אלא שלא כך היה. עוד הוא מוסיף כי הנתבעת מילאה עבור התובע טופס ב.ל. 250 וטופס ב.ל. 1500 על אף שבשלב זה כבר לא היה בשורותיה, דבר המלמד כי הנתבעת הכירה בתובע כעובד לכל דבר ועניין.

8.התובע טוען, כי אין כל יסוד לטענת הנתבעת כי מדובר בתשלום דמי חסות. הנתבעת לא הוכיחה תשלום דמי חסות על ידי מפעלים אחרים באזור הגם שיכולה הייתה להציג ראיות לכך בנקל; הגם שהנתבעת טענה כי קודם לשמירה סבלה מפריצות, לא הציגה כל מסמך התומך בטענותיה אלה; הנתבעת לא הכחישה כי התובע נכח במקום ולו היה מדובר בתשלום דמי חסות, לא היה צורך בשמירה אקטיבית ובנוכחות התובע. מה עוד שהנתבעת מאשרת כי השמירה הייתה הכרחית ואפקטיבית. התובע מפנה לכך שהנתבעת הוציאה לתובע מכתב סיום העסקה ולו היה בסיס לטענתה כי התובע הודיע שהוא מפסיק לתת חסות, לא הייתה סיבה להוציא מכתב שכזה; לא הוכחה טענת הנתבעת כי פנתה למשפחת התובע לאחר עזיבתו לצורך המשך מתן החסות.

9.לטענת הנתבעים, על אף העובדה שסממנים חיצוניים שהוצגו בכתב התביעה מעידים לכאורה על קשרי עבודה, הרי בתום הליך שמיעת הראיות רוסקה עד היסוד תיאורית קיומם לכאורה של יחסי עובד-מעסיק והתובע לא הרים את הנטל להוכחת טענותיו בדבר קיומים של יחסים אלה בעוד שהנתבעים הוכיחו קיומם של שלל סממנים שהתובע הוא בבחינת בורג במנגנון פורעי החוק אשר הטיל מורא על הנתבעים וגרם להם לשלם עבור קבלת חסות.

לטענת הנתבעים, הודה התובע כי טרם החל לעבוד בנתבעת לא עבד בכל עבודה שהיא במשך 15 שנים ברציפות, הודה כי הוא לקוי שכלית ונטל כדורים פסיכיאטרים במשך 9 שנים לפחות, אישר כי אין לו רישיון נשק ומעולם לא עבד כשומר או בחברת שמירה וכי מעולם לא עשה מטווח. הנתבעים טוענים, כי אין מקום להאמין שהיא בחרה להעסיק בחצריה את התובע כשומר על מנת שיגן עליה מפני פריצות וחבלות חוזרות ונישנות. הנתבעת טוענת, כי בבחינת הליך קבלתו של התובע לעבודה, אין לקבל את טענת התובע כי התקבל לעבודה אצל הנתבעת כאשר הגיע לאסוף את בגדי אחיו המנוח (שעבד שם לפניו) ובמעמד זה סוכם עמו על תנאי העסקתו מבלי שהתובע אף שאל בעניין התמורה שתשולם לו בגין עבודה של כ-400 שעות בחודש "כך לגרסת התובע". עוד היא גורסת, כי התובע לא קיבל מפתח של דלת המפעל, לא ידע היכן ממקום ארון החשמל, לא ידע את קוד האזעקה, לא קיבל את מספר הטלפון של הנתבע 2 שלטענתו היה אחראי עליו ולא נדרש לדווח נוכחות בשעון המותקן במפעל.

10.אשר לקיומם של מבחני הפסיקה - טענו הנתבעים שעל אף שאין חולק שהנתבעת היא בגדר מפעל המעסיק עובדים בתחום המתכות, דווקא עבודתו של התובע "כשומר", או כ"נותן חסות" היא זרה לפעילות הרגילה של המפעל והיא נגזרת מהיות הנתבעים נסחטים ומאוימים על ידי גורמי פשע היכולים לפגוע במרכולתם כל עוד לא ישלמו דמי חסות חודשיים. הנתבעים טענו, כי לנוכח אוזלת היד של המשטרה נאלצו לשלם לתובע על מנת שידאג לסמן את מפעלם כמי שבלית ברירה נכנעו לאיומי הפשע ומשלם חסות על מנת להיות מוגן מכל רע. הנתבעים מדגישים, כי הגם שלא התובע הוא שהטיל באופן אישי אימה על הנתבעים, הרי שהוא נשלח על ידי גורמים עלומים ממשפחתו, להחליף את אחיו ולספק לנתבעת שקט נפשי.

אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות – טענות הנתבעים כי הגם שלא הוכח שהתובע מעניק "שירותים" דומים למפעלים אחרים, הוכח כי עבד במקביל במקומות עבודה נוספים שמהם קיבל תלוש שכר.

אשר למבחנים נוספים - טענו הנתבעים כי התובע לא קיבל כל ציוד מהנתבעת, לא היה עליו כל פיקוח, הוא עשה במפעל כעולה על רוחו (ישן, אירח). הנתבעים טענו, כי משפחתו של התובע החליפה את נותני החסות על פי גחמותיה ועל כן גם לא מתקיים מבחן הקשר האישי.

11.הנתבעים טענו כי בגרסאות התובע נפלו סתירות רבות הן בעניין טענתו כי נפצע בחצר המפעל; הן בגין מקומות עבודה נוספים שהתובע הודה בהם רק בחקירתו הנגדית; הן בעניין שעות עבודתו, הבדלי השכר, אופן ההגעה לעבודה והיכרות עם בעלי התפקידים בנתבעת. הנתבעים טוענים, כי לנוכח הסתירות בעניינים אלה, אין ליתן כל אמון בגרסת התובע. הנתבעים טוענים כי התובע לא תמך תביעתו בכל ממצא פוזיטיבי למעט תלושי השכר ושני מזכרים כאשר העדות היחידה התומכת בטענותיו היא עדות של קרוב משפחה. הנתבעים טוענים משלא הרים התובע להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעסיק יש לדחות את תביעתו במלואה.

ב.הכרעה

12.המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה - האם שררו ביניהם יחסי עובד -מעסיק.

על-פי הפסיקה, היותו של אדם "עובד" הוא דבר של סטטוס ומעמד זה אינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו ע"י הצדדים או אחד מהם אלא נקבע מבחינה משפטית על-פי נסיבות המקרה כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי - זינגר ואח', פד"י יח (2) 269; דב"ע לה/36-3 עידית נוימן - מאיר כץ, פד"ע ו' 333).

לעניין דיון במעמדו של אדם כשכיר או כמפרנס עצמאי, אין להגיע למסקנה אלא על-פי מכלול הסממנים והעובדות הנתונים במצטבר תמונה כוללת ושלמה (דב"ע לג/30-0 המוסד לביטוח לאומי - אבא כהן ומאפיית כץ בע"מ, פד"ע ד' 393) והתשובה לשאלה אם פלוני הוא "עובד" או לא, היא מסקנה משפטית הנובעת ממערכת עובדות מסויימת (דב"ע לא/27-3 עיריית נתניה - דוד בירגר , פד"ע ג' 177).

13.פסיקת בתי-הדין אימצה את מבחן ההשתלבות כמבחן מועדף (דב"ע לא/27-3 הנ"ל) תוך שימוש במבחנים נוספים. למבחן ההשתלבות שני פנים:-

הפן החיובי - שקיים "מפעל" יצרני לשירותים או אחר שניתן להשתלב בו, כשהפעולה המבוצעת צריכה לפעילות הרגילה של המפעל ושמבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ועל כן אינו "גורם חיצוני" (דב"ע לא/27-3 הנ"ל וכן דב"ע מב/123-3 תחיה סגל - רחל גור , פד"ע יד' 190).

הפן השלילי - שהאדם בו מדובר אינו בעל עסק משלו המשרת את המפעל כגורם חיצוני.

עם זאת כאמור, לצד מבחן ההשתלבות קיימים מבחני משנה נוספים כגון, מבחן הפיקוח, מבחן הקשר האישי ועוד.

14.לאחר שעיינו במכלול הראיות שהוצגו בפנינו במסגרת הליך זה, מצאנו כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נתקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים. ונפרט.

15.מר בוקרה העיד בענין ההתקשרות עם משפחת אבו עצא:

ש. אתה גם סיפרת בתצהירך על כך שהיו פריצות כל מיני מקרים שהרעו לעסק, נכון.

ת. כן.

ש. למה לא הבאת מקרה, תלונה משהו שהיה על משהו שהיה.

ת. גל הפריצות החלו לפני 20 שנה. זה היה מלווה בעקירות קירות, חתך, חתכו את הגדר ופרצו עשו לנו נזקים אדירים גניבה של כל מערכת התקשורת.

ש. כמה פעמים.

ת. לפחות 14.

ש. באילו שנים.

ת. לא זוכר.

ש. פעם אחרונה מתי היה.

ת. בערך לפני 17 שנה. התובע היה 10 שנים אחיו לפניו היה 7 שנים.

ש. על כל 14 אירועים לא עשיתם כלום?

ת. הגדילו לעשות לי פעם אחרונה שגנבו לי חומר לפרויקט של בנייה מהמפעל. הייתי צריך להביא את החומר בזמן צפוף.

ש. על 14 אירועים לא עשיתם כלום.

ת. הגשנו פה ושם תלונה למשטרה. זה היה שקוף שזה הם באו ופתאום נעלמו, אין פריצות, תשלם הכל בסדר, הכל מתנהל, רשמו את השמות שלהם על גדרות, הכל. מכל הכיוונים אף אחד לא הגיע לשם.

ש. במשך 20 שנה כמעט אתה אומר שאתה נסחט ולא עושה כלום כי לא עושים עם זה כלום.

ת. זה ידוע" (עמ' 54 ש' 3-22 לפרוטוקול).

16.התובע העיד בענין אופן קליטתו לעבודה שאחיו המנוח עבד אצל הנתבעת כשומר וכי בעת שהגיע לאסוף את חפצי אחיו נשאל על ידי הנתבע 2 האם הוא מעונין לעבוד במקום אחיו והשיב בחיוב. התובע העיד כי בשלב זה כלל לא שאל מה יהא שכרו ואולם רצה לעבוד כי לא היה לו מקום לגור (עמ' 6 ש' 16-24 לפרוטוקול).

התובע נשאל מדוע נשכר לעבודה על ידי הנתבעת והשיב: "יכול להיות בגלל המשפחה שלי" (עמ' 8 ש' 30 לפרוטוקול) ומשהתבקש לפרט מדוע תיקח הנתבעת אדם ללא הכשרה, אמר "לא יודע. יש לו מפעל צריך שומר ... אולי בגלל שאחי עבד שם" (עמ' 9 ש' 5-9 לפרוטוקול).

17.הגב' גל ביטון, בתו של הנתבע 1 המשמשת כסמנכ"לית כספים בנתבעת העידה בתצהירה כי התובע נשלח ממשפחת אבו עצא כאשר הסידור איתם היה שהנתבעת תשלם סך של 3,000 ₪ בחודש תמורת דמי חסות למפעל. לטענתה, התשלום נעשה תוך הנפקת תלוש על פי השם ומספר הזהות של אדם שמשפחת אבו עצא הייתה מעבירה את פרטיו לנתבעת. משנשאלה העדה מי מטעם אבו עצא שלח את התובע, השיבה "לא יודעת. זה משהו שמתקיים כבר עשורים" (עמ' 47 ש' 1 לפרוטוקול) וכי בעבר השם היה מתחלף כל 10 חודשים לערך אלא שבעניינו של התובע כאשר פנו למשפחה להחלפת השם, נאמר להם שאין עם מי להחליף (עמ' 47 ש' 2-4 לפרוטוקול).

18.עוד עולה מהעדויות (עדות התובע – עמ' 24 לפרוטוקול) כי לאחר סיום ההתקשרות עם התובע במפעל, הגיע למקום אחיינו של התובע, מר אשרף והוא מקבל כעת תשלום חודשי בסך של 3,300 ₪ כתשלום דמי חסות. התובע נשאל בענין זה ולא ידע ליתן הסבר כיצד ידע אשרף להגיע לנתבעת לאחר שהוא עזב את המקום.

הנתבעת צירפה אישור עליו נחזה לחתום מר אשרף אבו עצא המציין כי אין בין הצדדים יחסי עובד מעסיק אלא יחסי "פרוטקשיין". מר אשרף לא התייצב להעיד בפנינו ועצם חתימתו על הסכם זה על פניו מעורר תמיהה. ואולם, בהינתן יחסי המשפחה בין התובע לבין מר אשרף אבו עצא, יש יסוד סביר להניח כי היה ומתכחש מר אשרף לקיום המסמך הנ"ל או לתוכנו, היה אשרף מתייצב לעדות בפנינו. הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מהבאת עד היה יכול לחזק את עדותו, יפעל הדבר לחובתו וכבר נפסק כי:

"כידוע, הימנעות מלהביא ראיה עשויה להקים חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (רע"א 4047/18 פלונית נגד המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (6.11.2018).

הגם שהמסמך הוגש מטעם הנתבעים, דומה כי ניתן להבין שמר אשרף לא היה מתייצב לעדות מטעמם. מנגד, משלא הוזמן מר אשרף על ידי התובע, מצאנו כי הדבר פועל לחובת התובע וכי יש בו כדי לתמוך בטענה כי יחסי הצדדים אינם יחסי עובד-מעסיק.

19.לכך מצטרפת העובדה כי התובע אישר שעל גבי הקיר החיצוני של המפעל מתנוסס שם המשפחה של התובע וכך גם על המקרר המצוי במפעל (נספח ג' לתצהיר מר בוקרה; עמ' 10 ש' 12-19 לפרוטוקול) ומן המפורסמות הוא באיזורנו כי המשפחות הנותנות חסות למפעלים נוהגות לסמנם בציון שם המשפחה על גבי הקיר החיצוני של המפעל או העסק (ראו ע"פ 1725/07 מדינת ישראל – מעטצם אבן סעיד ואח' בסעיף ד' לפסק הדין (14.5.07).

20.כאמור, המבחן העיקרי הוא מבחן ההשתלבות. טענת התובע כי השתלב בעבודת הנתבעת, אין לה יסוד. ראשית, עבודת השמירה אינה מליבת העבודה במפעל הנתבעת אלא חיצונית לה. שנית, מחקירתו הנגדית של התובע עולה כי במקביל לעבודתו בנתבעת, הועסק במשך כ-23 חודשים בחברות נוספות אחרות. התובע נשאל בענין זה וכך השיב:

"ש. מה עשית שסיימת בבוקר.

ת. לישון או הולך.

ש. היכן ישן.

ת. מפעל.

ש. אם לא היה לך מה לעשות מה עשית.

ת. הלכתי לשוק או לבית בתל שבע.

ש. וזהו.

ת. כן.

ש. שם דבר מעבר.

ת. כן.

(עמ' 12 ש 5 – עמ' 13 ש' 4; ההדגשות שלי – י.א.ש)

אלא שלאחר מכן שינה גרסתו והודה כי עבד במקומות נוספים:

ש. עבדת בעוד מקומות.

ת. לא. אה.. כן, כן.

ש. היכן עבדת בעוד מקומות.

ת. אצל ניסן כמה שעות, עוד חברה.

ש. אבו שולדום.

ת. כן.

ש. עבדת בחברה ההר לקבלנות.

ת. כן.

ש. מה עשית אצלם.

ת. מנקה, זבל. כמה שעות, שעה שעתיים.

ש. אצל מי.

ת. חברת ההר.

ש. כמה זמן עבדת שם.

ת. חודשיים אולי פחות.

ש. אם בביטוח לאומי מופיע שעבדת 15 חודשים?

ת. לא יכול להיות.

ש. איפה זה חברת ההר.

ת. בקריית יהודית.

ש. היכן הם היו שעבדת.

ת. בעמק שרה.

ש. ניסים את יורם היכן.

ת. עמק שרה.

ש. היכן אבו שולדום?

ת. עמק שרה.

ש. עבדת כל הלילה היית ער בנתבעת ואז הלכת אליהם.

ת. עבדתי אצלם משעה 12:00-14:00.

ש. אצל מי זה.

ת. חברת ההר.

ש. ואחרים.

ת. גם עבדתי אצלם.

ש. במה.

ת. ניקיון".

(עמ' 11 ש 27 – עמ' 12 ש' 4 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש)

גרסת התובע כי עבד בשמירה אצל הנתבעת במשך 14 שעות ברציפות ולאחר מכן הלך לעבוד בעבודות נקיון בחברות אחרות, אינה מהימנה כלל. יתרה מזו העד לא ידע לציין את מספר חודשי העבודה בכל אחת מהחברות. התובע אמנם טען כי עבד במקומות הנוספים בעבודות ניקיון ואולם גם גרסתו זו לא נתמכה בכל ראיה וטענתו כי עבודות הניקיון בוצעו באמצע יום העבודה של אותן חברות אף היא מעלה תמיהה ביחס למושא ההתקשרות האמיתית עימן.

21.אשר לעבודת השמירה - התובע טען כי עבד בשירות הנתבעת כשומר אלא שמעדותו עולה אין לו כל הכשרה כשומר והוא אינו מחזיק ברשיון נשק (עמ' 4 ש' 10-19 לפרוטוקול) וכי שחרורו מהצבא נעשה בגין פציעה אשר הקנתה לו 30% נכות בגין פגיעה נפשית וקוגנטיבית (עמ' 3 ש' 10- 15 לפרוטוקול).

אכן טענת התובע כי לן בחדר המצוי החצר המפעל לא נסתרה ואולם לא שוכנענו כי ביצע עבודת שמירה.

התובע אישר כי לא הוסבר לו היכן נמצא המטף לכיבוי אש, הוא לא ידע היכן נמצא ארון החשמל ולא נמסר לו מספר הטלפון של בעלי הנתבעת (הנתבע 2 ושותפו) (עמ' 9 ש' 21 – עמ' 10 ש' 4 לפרוטוקול). התובע הוסיף ואישר כי יש אזעקה במפעל, אך הוא לא יודע היכן מכבים אותה ומה הקוד לכיבויה. כך גם אישר התובע כי לא קיבל לידיו מפתח של דלת הכניסה ושער המפעל (עמ' 14 ש' 28-31 לפרוטוקול) וכי כאשר נדרש ללכת לשירותים היה מטפס על סולם בגובה של 2 מטר ועובר את הגדר (עמ' 14 ש' 7-15; עמ' 15 ש' 4-12 לפרוטוקול).

22.התובע נשאל מה היה תפקידו וכך אמר:

" ש. מה משה ביקש ממך ואמר לך שאתה צריך לעשות, מה תפקידך.

ת. הייתי שומר על האוטו, הרכבים שיש בחוץ או על העגלה לפעמים בחוץ.

ש. בחוץ על הכביש הראשי?

ת. כן" (עמ' 8 ש' 18-22 לפרוטוקול).

ובהמשך אמר:

" ש. אמרת שהיית בתוך המפעל ושמרת על הרכבים שבחוץ.

ת. גם בפנים וגם בחוץ.

ש. בתצהירך אמרת שהיית בפנים והשער היה ננעל על ידי משה שלא יכולת לצאת, איך היית אמור לשמור על הרכבים.

ת. מסתכל שהכל בסדר. אני מסתכל איזה אוטו עבר, מי עבר, יש רעש אני צריך לצאת ולבדוק.

ש. אתה היית אמור להסתובב בחצר ולהסתכל החוצה.

ת. כן.

ש. לראות אם יש רכבים?

ת. כן" (עמ' 9 ש' 10-18 לפרוטוקול).

23.מטעם התובע העיד בן משפחתו מר אבוסולוב שהעיד שעבד במפעל הממוקם מול מפעלה של הנתבעת. לדבריו, הוא עצמו עבד בין השעות 08:00-17:00 כאשר לאחר מכן הלך לביתו אם כי פעמים ספורות נשאר ללון עם התובע במפעל הנתבעת. העד לא ידע לפרט מתי היה עם התובע כאשר לדבריו התובע היה מגיע לעבודה בסביבות השעה 16:00 בהסעה של אחיו של התובע (עמ' 32 לפרוטוקול) וזאת בניגוד לעדות התובע עצמו שטען כי היה מגיע ברגל או באוטובוס (עמ' 8 ש' 1-5 לפרוטוקול). לטענתו, התובע אמר לו כי הוא נשאר ללון במקום והוא עצמו אף לן שם מספר פעמים. עוד סיפר העד, כי לעיתים נכנס למפעל כאשר השער היה פתוח, לעיתים עבר מעבר לגדר וכי בדרך כלל השניים היו יושבים ברכבו של העד, שותים קפה והוא היה הולך (עמ' 33 לפרוטוקול). משנשאל העד כיצד היה מעביר התובע את הקפה, סיפר כי התובע היה מעביר את הקפה מעבר לגדר כאשר הוא מטפס על הסולם בתוך המפעל (עמ' 32-33 לפרוטוקול).

24.הגב' גל ביטון, בתו של הנתבע 2 המועסקת כסמנכ"לית כספים העידה בתצהירה כי התובע מעולם לא חתם על הסכם עבודה, לא הדפיס כרטיס, לא נכח במפעל בשעות הפעילות ולא דיווח על שעות עבודתו, לא קבל מפתחות של המפעל ולא קיבל הנחיות כיצד לבצע את עבודתו.

בתצהירה ציינה הגב' ביטון כי התובע היה משוטט בעמק שרה, מחליט מתי להגיע ולעיתים קרובות בעת שהיה מגיע ליטול את השיק היה מדיף ריח כבד של אלכוהול. בחקירתה הנגדית, ציינה כי ההמחאה הייתה ניתנת לתובע על ידי דנה מנהלת המשרד או באמצעות מנהלי המפעל.

25.אין חולק כי התובע קיבל תלוש שכר והמחאת תשלום מידי חודש. ואכן, משהופק תלוש שכר על ידי הנתבעת, מועבר לכתפיה הנטל להוכיח כי הוא אינו משקף מערכת יחסי עבודה. אולם, הלכה פסוקה היא כי אין בדרך התשלום כשלעצמו כדי להוות ראיה מכרעת לגבי קיומם של יחסי עבודה וזה מהווה רק אחד מהסממנים שאותם יש לבחון במסגרת מערכת היחסים הכוללת (ע"ע 390/08 אחמד דליע – כחול לבן (2006) בע"מ (5.7.09). חשיבות רבה יותר יש לבחינת עצם העבודה והדרישות שלהן נדרש תובע.

26.הגב' זבונט, אף היא בתו של הנתבע 2, מועסקת כסמנכ"לית תפעול ואחראית רכש ודיירים אישרה כי היא חתמה לתובע על טופס ב.ל. 250 תוך שלטענתה ציינה שהטופס מולא על ידה לאחר שהתובע השתולל במשרדה והפחידה ועל כן רשמה בטופס כי הרישום הוא על פי דברי התובע (עמ' 42 לפרוטוקול). כבר עתה נציין כי לא מצאנו בעצם מילוי הטופס אישור לגבי קיומם של יחסי עובד מעסיק שכן כעולה מעדות הגב' זבונט, לא היתה לה כל ידיעה אישית על עבודת התובע ואין חולק על העובדה שהוא הופיע ברשימת מקבלי המשכורות אשר כפי שקבענו לעיל, אין לה משמעות מכרעת. כך גם לא מצאנו ליתן משקל לחתימת הנתבעת על טופס בקשת התובע למתן דמי אבטלה.

27.התובע טען, כי מעת לעת קיבל הוראות ממנהל העבודה מר בוקובזה (סעיף 20 לתצהיר התובע). מר בוקובזה הכחיש טענה זו (עמ' 35 ש' 20 לפרוטוקול) והתובע לא הרים את נטל להוכיח כי ביצע עבודה כל שהיא (מעבר לטענתו בדבר השמירה) במפעל הנתבעת. כך גם לא שוכנענו כי כאשר נעדר התובע מהמקום, דיווח על כך מבעוד מועד למאן דהוא אצל הנתבעת. יצויין כי התובע עצמו טוען בעדותו כי מעולם, במשך 7 שנים, לא נעדר מעבודתו מפאת מחלה, חופשה או חג (עמ' 16 ש' 28 – עמ' 17 ש' 15 לפרוטוקול). טענה זו לא היתה מהימנה עלינו. לאור הדברים שהובאו בפנינו, התרשמנו כי על "עבודת" התובע לא התקיים כל פיקוח.

28.על יסוד כל הדברים שהובאו בפנינו, מקור ההתקשרות בין הצדדים, רצף ההעסקה של בני משפחת אבו עצא, קביעת התשלום עם מי מבני המשפחה ולא עם התובע, העדר הכשרת התובע לעבודת השמירה ואי ידיעתו את הפרטים הבסיסיים לעבודת שמירה (מיקום המטף, קוד אזעקה, קבלת מפתח לשער ומספר טלפון להתקשרות בשעת חירום וכיוצ"ב) ומעל לכל, רישום שם משפחת התובע על קירות מפעל הנתבעת כאישור לכך שהמקום מצוי תחת חסותם, מצביעים כולם על קיומם של יחסי חסות ולא יחסי עובד מעסיק. מכאן שהתשלום ששולם לתובע הוא תשלום דמי חסות ואין מדובר ביחסי עובד- מעסיק.

אשר על כן, טענת התובע לקיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים נדחית. כפועל יוצא מכך, נדחות תביעות התובע לתשלום זכויות מכוח יחסים שכאלה.

אחרית דבר

29.תביעת התובע – נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ח' סיוון תשפ"ב, (07 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.