1.התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1/4/97 ועד ליום 26/12/13 לטענת התובע ולטענת הנתבעת עד ליום 27/11/13.
2.בחודש 10/2010 קיבל התובע תעודת גמר כמנהל עבודה (נספח 2 לכתב התביעה).
3.לתובע נמסר מכתב פיטורים (נספח 1 לכתב התביעה). בעת פיטוריו היה התובע בן 58 שנים.
4.בתלוש השכר האחרון של התובע נרשם כי עומדים לזכותו 10.5 ימי חופשה.
5.בחודש 11/2012 חייבה הנתבעת את התובע ב- 6 ימי חופשה.
6.עם סיום עבודתו של התובע נותרה הנתבעת חייבת לתובע כספים בגין דמי הבראה.
7.ביום 3/12/13 נותח התובע בגין בקע טבורי.
8.לתובע הוצאו ימי מחלה מיום 3/12/13 ועד 31/1/14 (נספחים 4 – 5 לכתב התביעה).
10.בחודש 6/2014 שילמה הנתבעת לתובע את דמי ההבראה, החזר שווי רכב ודמי חופשה.
11.ביום 30/6/14 הועברו לתובע 153,294 ₪ ₪ בגין פיצוי פיטורים.
1.על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הבנייה.
2.הנתבעת עוסקת בעבודות תשתית בענף החשמל והתקשורת.
3.התובע שימש כמנהל עבודה.
4.בין הצדדים סוכם כי התובע יקבל כל חודש 9,000 ₪ נטו. הנתבעת "שיחקה" ברכיבי המשכורת כך שישולם הסכום בנטו. החל מחודש 1/2013 לא שולם לתובע מלוא שכרו. התובע עותר להפרשי שכר (9,180 ₪ נטו).
5.בחודש 12/2013 חייבה הנתבעת את התובע במלוא שווי הרכב למרות שלא העמידה לרשותו רכב (1,125 ₪).
6.התובע פוטר ביום 31/10/12 והוחזר לעבודה ביום 11/11/12. בתקופה זו חייבה הנתבעת את התובע ב- 6 ימי חופשה.
7.הנתבעת נותרה חייבת לתובע 16.5 ימי חופשה על פי צו ההרחבה בענף הבנייה. התובע היה זכאי ל-28 ימי חופשה בשנה והנתבעת זיכתה אותו רק ב-20 ימי חופשה. לפיכך נותרה הנתבעת חייבת לתובע 32 ימי חופשה נוספים בעבור 4 השנים האחרונות לעבודתו (32 + 16.5 = 48.5 ימי חופשה – 28,659 ₪).
8.רק לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובע דמי הבראה בסך 3,366 ש"ח.
על פי צו הרחבה בענף הבנייה, התובע היה זכאי ל- 10 ימי הבראה בעבור השנה ה-15 ול-11 ימי הבראה בעבור השנה ה-16.
9.ביום 6/11/13 הודיע התובע למנהל הנתבעת על הניתוח הצפוי שהוא אמור לעבור.
10.הנתבעת פיטרה אותו על מנת שהתובע לא יוכל לנצל 50 ימי מחלה שעמדו לזכותו.
11.התובע פוטר ללא סיבה, מבלי שנערך לו שימוע ועל מנת להימנע מתשלום דמי המחלה.
12.רק לאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת לתובע את פיצויי הפיטורים. הנתבעת נותרה חייבת לתובע יתרת פיצויי פיטורים על בסיס שכרו החודשי (217,662 ₪). התובע עותר לתשלום הלנת פיצויי פיטורים.
13.על פי צו ההרחבה, הנתבעת הייתה מחויבת להפריש לתובע כספים בעבור לקרן ההשתלמות (47,775 ₪).
1.התובע פוטר לאלתר לאחר שנערך לו שימוע כדין (נספח א' לכתב ההגנה).
2.ביום 26/11/13 נערך לתובע שימוע במשרדי הנתבעת.
3.התובע בחר שלא להמשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.
4.לתובע נמסר מכתב פיטורים.
5.התובע עבד כראש צוות תשתיות.
6.התובע נשלח לקורס מנהלי עבודה כבונוס על עבודתו.
7.צו ההרחבה בענף הבנייה לא חל על הצדדים.
8.בתלוש השכר לחודש 6/14 שולמו לתובע: הפרש שווי רכב, הפרשי ימי הבראה וימי חופשה (נספח ב' לכתב ההגנה).
9.התובע יצא לחופשה, כפי שנרשם בתלוש השכר.
10.התובע לא הודיע לנתבעת על ניתוח או על היעדרות עקב ניתוח.
11.הנתבעת שילמה לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים על בסיס שכרו הקובע, 9,144 ₪.
שמענו את עדות התובע ואת גב' יעל משה, עובדת לשעבר בנתבעת.
מר גריגורי כץ, עובד חברת "בזק" אשר פיקח במסגרת תפקידו בבזק על עבודות שביצעה הנתבעת עבור בזק.
כמו כן העידה אשתו של התובע, ציונה מדר, מטעם הנתבעת בעדות מפריכה.
-
אין חולק כי התובע פוטר לאלתר. לא מצאנו ולו סיבה אחת מדוע פוטר התובע. טענות חדשות שהועלו במסגרת העדויות אין להן כל ביסוס. לא זו אף זו, לא מצאנו הסבר מדוע פוטר התובע לאלתר. בכתב ההגנה נטען כי התובע הוא שבחר שלא לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת אולם בעדותו בפנינו העיד מנהל הנתבעת כי התובע לא היה צריך להתייצב לעבודה בעת תקופת ההודעה המוקדמת (עמ' 16 לפ' שורות 23 -24 לעדות אפרים)
-
במכתב הפיטורים שנמסר לתובע הודתה הנתבעת לתובע על תרומתו לנתבעת.
-
זאת ועוד, על פי טענת הנתבעת בשנת 2010 שלחה את התובע על חשבונה לקורס מנהלי עבודה כבונוס. קרי ככל הנראה, הייתה שבעת רצון מתפקודו של התובע ואף מתלוש השכר נראה כי שולם לתובע בונוס חודשי.
-
סמיכות הזמנים בין הניתוח שאותו עבר התובע למועד פיטוריו מעידה לכאורה על הקשר בין פיטורי התובע לניתוח שאותו הוא עבר, אולם לא נתבע סעד בגין מעשה זה.
-
מהימנה עלינו עדותו של התובע אשר אף מתיישבת עם השכל הישר. התובע קיבל אישורי מחלה מיום 3.12.13 ועד 31.1.14. התובע הודיע למנהל הנתבעת מבעוד מועד (6.11.13) כי הוא מתעתד לעבור ניתוח ביום 3.12.13 והוא ייאלץ להיעדר מהעבודה. התובע צירף תיעוד רפואי לפיו ביום 2.10.13 זומן לניתוח ליום 3.12.13. הדעת נותנת כי אם היה בידי התובע זימון לניתוח, הוא הודיע על כך למנהל הנתבעת. לכן ברי כי התובע, ערב ניתוח, לא יודיע שהוא אינו מעוניין להמשיך לעבוד בנתבעת וטענת הנתבעת אין לה על מה לסמוך למרות שהנתבעת רשמה ב"פרוטוקול השימוע" (נספח א' לתצהירי הנתבעת) שהתובע לא מעוניין להמשיך לעבוד.
-
הנתבעת הציגה "פרוטוקול שימוע" (נספח א' לכתב ההגנה) אולם עיון בנספח מעלה כי הוא איננו פרוטוקול אלא לכל היותר סיכום ישיבה. לא ברור כלל אלו נימוקים העלתה הנתבעת לסיום עבודת התובע ומה השיב לה התובע. המסמכים אינם מתיישבים עם טענות הנתבעת. ראשית, טענתה של הנתבעת כי שיחת השימוע הייתה ארוכה איננה מתיישבת עם כרטיס הנוכחות של אותו יום:
"ש.ובמשך שעתיים, כל מה שיש מהפרוטוקול זה שורה? לגירסתך? זה כל מה שדיברתם במשך השעתיים?
ת.הייתה לנו שיחה מאוד ארוכה, לא צריך לתעד את כל השיחה, הפרוטוקול הוא התמצית של הסיכום."
(עמ' 17 לפ' שורות 30-29 וכן עמ' 18 שורה 1 לעדות אפרים)
-
שנית, התאריך המופיע על גבי פרוטוקול השימוע איננו מתיישב עם עדות מנהל הנתבעת:
"ת.לא. זה הפרוטוקול. בנוסף למכתב הוא זומן גם לשיחה יום לפני.
ש.איפה המכתב?
ת.זה היה בנוסף למכתב, אני דיברתי איתו ביום שני, וקבענו פגישה ליום שני נר ראשון של חנוכה, אני אמרתי לו שאני מתעכב להדלקת נרות וישבתי ושוחחתי איתו בשיחת שימוע.
ש.מה שאתה אומר ש- 26.11.13 זה נר ראשון של חנוכה, ואני אומר לך שנר ראשון של חנוכה היה ביום 27.11.13.
ת.אני אומר שב- 26 היה נר ראשון של חנוכה.
ש.אז אם לא היה נר ראשון של חנוכה לא הייתה פגישה? כמה זמן נמשכה הפגישה?
ת. שעתיים."
(עמ' 17 לפ' שורות 23-16 לעדות אפרים).
-
במכתב הפיטורים פטרה הנתבעת את התובע מלעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ושילמה לתובע חלף הודעה מוקדמת (נספח 1 לסיכומי הנתבעת)
-
הנתבעת העלתה גרסה חדשה לפיה הנתבעת ביקשה מהתובע שיחזור לעבוד. גרסה זו לא הופיעה בכתב ההגנה ולא בתצהיר מנהל הנתבעת. גרסה זו מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות.
-
טענתה כי בעבר יצא התובע לחופשות מחלה ולא פוטר באותן תקופות, אין בה כדי להועיל לנתבעת שכן מהעדויות ברי כי הנתבעת פיטרה אותו במקרה דנא בשל הניתוח שאותו אמור היה התובע לעבור.
-
מסקנתנו היא, אפוא, כי התובע לא זומן לשימוע, לא נערך לו שימוע והחמור מכל לא ברור מדוע פוטר התובע. לא זו אף זו, במכתב הפיטורים לא אוזכר השימוע וזה אומר דרשני.
-
לטענת הנתבעת, מנהל הנתבעת שוחח עם אשתו של התובע אולם בכך אין כדי לצאת חובת שימוע. ראשית, השיחה נערכה לאחר הפיטורים. שנית, לא ברור באיזו זכות פונה הנתבעת אל אשת התובע. לבקשת בית הדין, התובע הציג הודעות "ואצאפ" שהוחלפו בינו לבין אשתו במהלך דיון הוכחות. מהודעות אלו ברור שהתובע לא זכר מתי נפגשה אשתו עם נציג הנתבעת ולא ידע מתי אלה התקיימו ועדותו הייתה אותנטית וברי כי לא צפה כי בית הדין יראה הודעות אלו.
-
בנסיבות העניין הננו מחייבים את הנתבעת בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 3 משכורות.
הלנת פיצויי פיטורים:
-
הנתבעת גמרה אומר לקפח את זכויותיו של התובע ולמרות שלא הייתה מחלוקת שהתובע פוטר, לא שילמה לו את פיצויי הפיטורים עם סיום עבודתו, אלא רק לאחר שהוגשה התביעה. טופס 161 הוכן רק ביום 18/6/14 למעלה מ-6 חודשים לאחר שהתובע פוטר. טענת הנתבעת כי כספים אלו היו מצויים בקרנות, טוב היה לו לא נטענה. על פי הדין היה על הנתבעת להודיע לקופת הגמל בכתב, בתוך 15 יום מהמועד שהיה עליה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, שהיא מסכימה לשחרור הכספים. הודעה כזו לא ניתנה במועד.
-
הנתבעת נהגה בניגוד לדין. פיצויי הפיטורים נועדו בין השאר למחייתו של התובע לאחר סיום עבודתו, קל וחומר עת עסקינן בתובע שהוא בן 58 שנים. התובע אכן לא מצא עבודה ואף פיצויי הפיטורים לא עמדו לרשותו ונראה שהנתבעת שמה לעצמה מטרה לפגוע בתובע ואף לא טרחה לשחרר את כספי הפיצויים בעבור התובע. זהו מקרה מובהק שבו יש לחייב נתבעת בפיצויי הלנה מלאים מאחר שהנתבעת שילמה לתובע סך של 153,294 ₪, באמצעות שחרור הקופות ותשלום ישירות, רק בחודש 6/2014, באיחור של חצי שנה.
-
לא מצאנו כי הייתה מחלוקת כנה ואמתית באשר לתשלום פיצויי הפיטורים. התובע פוטר והיה על הנתבעת לשלם את פיצויי הפיטורים המגיעים לו במועד. על פי סעיף 20 לחוק הגנת השכר בית דין יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים במקרים המנויים בסעיף : "חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית הדין... (2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עבודה; (3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעסיק לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לענין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם". הנתבעת לא שילמה לתובע את פיצויי הפיטורים לא בשל מחלוקת לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים ולא בשל מחלוקת על מועד הפיטורים שכן התובעת פיטרה את התובעת ומסרה לו מכתב פיטורים ביום 27.11.13 והייתה צריכה לשלם לתובע למצער את פיצויי הפיטורים בחודש 11/2013. לפיכך הננו מחייבים את הנתבעת בפיצויי הלנה מלאים. לא הוגש חישוב נגדי מטעם הנתבעת באשר לחישוב גובה פיצויי הלנה. על כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של 194,162 ₪ בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים.
-
לא מצאנו כל נימוק מדוע שילמה הנתבעת אף את פדיון החופשה השנתית שלא במועד:
"ש.למה לא שלמת לו פדיון חופשה מיד?
ת.מאז שהוא התפטר הוא נעלם. הוא נעלם, הוא התפטר. הוא לא בא לבקש, לא בא להגיד. אין לי את הטלפון שלו אפילו.
ש.איך את המשכורת העברת בד"כ?
ת. אתה יודע. דרך הבנק. ביולי שילמתי לו את החופשה."
(עמ' 19 לפ' שורות 12-8 לעדות אפרים).
-
התנהלות הנתבעת באי תשלום פדיון דמי חופשה במועד, אין לה נפקות משפטית וסעד קיצוני כאי תשלום פיצויי פיטורים אולם יש בכך כדי להעיד על התנהלותה של הנתבעת כלפי התובע.
צו הרחבה בענף הבנייה
-
כעולה מתצהיר מנהל הנתבעת עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בתחום התשתיות, החשמל והתקשורת ובהנחת כבלי תקשורת ומחשבים (סעיף 9 לתצהיר אפרים).
-
הנתבעת חברה בהתאחדות הקבלנים:
"ש.נכון שאתה חבר בהתאחדות הקבלנים בישראל?
ת. כן.
ש.נכון שאתה רשום ברשם הקבלנים?
ת.כן. סיווג 240 הנחת קווי תקשורת. "
(עמ' 20 לפ' שורות 7-4 לעדות אפרים).
-
בצו ההרחבה בענף הבניה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים מוגדר מעביד: "כל מעביד בתחומי הבינוי ו/או תשתיות...". עיון בסיווג האחיד של ענפי הכלכלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלה כי תחת ענף ראשי "בנייה" מופיע הסיווג תת ענף 4536: "התקנת מתקני תקשורת" הכולל: "התקנת מערכות תקשורת חוץ ופנים, קווי תקשורת למחשבים, נקודות טלפון ... התחברות לקווי תקשורת של טלוויזיה בכבלים, תיקון מערכות תקשורת". כמו כן תחת ענף ראשי "עבודות הנדסה אזרחית (למעט בניית מבנים)" מופיע בתת ענף 4612 "הנחת קווי תקשורת" הכולל "הקמת תשתית לרשתות תקשורת מחוץ לבניין, חפירת תעלות ותשתיות עבור קווי תקשורת, עמודים וזרועות עבור רשת עילית... התחברות לרשת התקשורת..."
-
הנתבעת עוסקת בתשתיות, כפי שמופיע בנייר המכתבים שלה והיא הודתה כי היא מניחה תשתיות בעבור בזק, הוט ומת"ב. הנתבעת עוסקת בעבודות תשתית שכללו חפירות והנחת צנרת, סלילת ותיקונים של כבישים ומדרכות. בין השאר, עוסקת הנתבעת ביציקת בטון וברזל מזוין:
"ש.נכון שלצורכי עבודה אתם מזמינים בטון, מלט?
ת.כן, בכמויות קטנות. ברזל – כמעט ולא, בכלל לא."
(עמ' 19 לפ' שורות 29-28 לעדות אפרים)
"ש.כשרוב העבודה הייתה החלפת תשתיות בבזק למשל, השחלת חוטים בקווים קיימים?
ת. לאו דווקא, בנו תאים ועשו חפירות."
....
(עמ' 5 לפ' שורות 2-1 לעדות משה)
"ש.כשבונים מרכזיה של בזק, זה לפחות יציקה של 2 מ'?
ת.1.6 עד 1.8 היום זה לפחות 1.65.
ש.תסכים איתי ש- 60 אחוז מהעבודה של הנתבעת הייתה השחלת כבלי משיכה לסיבים אופטיים?
ת.לא. אתה מדבר שטויות.
ש.אז מה היו משחילים?
ת.הם לא היו משחילים, הם היו מבצעים עבודות חפירה לצורך חיבור מבנים חדשים, לצורך פיתוח אזורי, כי היו פרויקטים גדולים, לצורך בניית בסיסי ארונות אקטיביות, למתן פתרונות אינטרנט מהיר, וגם הייתה מתעסקת עם השחלת חוטי משיכה, וזה היה העבודה שלי, אחת מהן."
(עמ' 8 לפ' שורות 11-2 לעדות כץ)
נוכח עדויות אלו, מסקנתנו היא שצו ההרחבה בענף הבנייה חל על הצדדים ועל הנתבעת לשלם לתובע את זכויותיו על פי צו ההרחבה, כפי שיפורט בהמשך.
השכר הקובע
-
בחלק גדול מהתלושים עולה כי אכן שולם לתובע 9,000 ₪ נטו או למצער עד לחודש 10/2012. עדותו של התובע הייתה מהימנה בעינינו לפיה הוסכם בחודש יולי 2010 בין התובע לבין הנתבעת כי שכר התובע יהיה 9,000 ש"ח נטו והתובע אכן קיבל שכר נטו של 9,000 שח (נספח 3 לתיק המוצגים של התובע).
-
לא נעלם מעינינו כי עד 10/2012 הסכמה זו עמדה בתוקף ואילו בהמשך שונתה מתכונת זו. בית המשפט העליון פסק בעבר "כי צד לחוזה עבודה אישי אינו רשאי ואינו יכול, על-ידי מעשה חד-צדדי, להביא לשינוי בתניה (מפורשת או משתמעת), בלא להביא את החוזה עצמו לידי סיום... כעיקרון, אין אחד הצדדים יכול להתנער מחובותיו באופן חד-צדדי וללא הסכמתו של האחר. זהו עיקרון כללי של דין החוזים. זהו עיקרון חשוב של דיני העבודה. המבקש להתנער חד-צדדית מחובה חוזית, חייב להבטיח, כי תוענק לו סמכות לכך. בהעדר הוראה בדין, המעניקה סמכות שכזו, דרושה הסכמתו של הצד האחר." (בג"ץ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' - בית הדין הארצי, פ"ד מא (2) 210, 216). בית הדין הארצי קבע אם נחתם עם עובד הסכם שבו מתחייבת מעבידה לשלם לו שכר מסוים ובמהלך תקופת עבודתו מקבל העובד תנאים מופחתים מהמוסכם והעובד שותק ואינו מוחה, ייראה הדבר כאילו נתן הסכמתו לכך מלכתחילה. לכן, אין לעובד עילת תביעה כנגד מעסיקתו מאחר שבשתיקתו הסכים לשינוי בחוזה העבודה. עוד קובעת הפסיקה כי חוסר הסכמה צריך להיאמר במפורש (תב"ע נד/86-3 (ארצי) יוחנן גולן נ. אי.אל.די בע"מ, פד"ע כ"ו עמ' 270). אולם כאן, לא נחתם מעולם הסכם עם התובע ולא ניתנה לו הודעה על תנאי העסקה וזאת בניגוד לדין.
-
ברי כי הסכום שכונה בתלושי המשכורת כתוספת תפוקה או בונוס, נועד להשלים את השכר נטו ל- 9,000 ש"ח. להוכחת טענתו הציג התובע דו"ח נוכחות לחודש יולי 2011 שממנו עולה כי התובע לא עבד כלל שעות נוספות, אך בתלוש המשכורת נכלל גמול שעות נוספות של 18 שעות לפי 125% ו- 5 שעות לפי 150%.
-
מנהל הנתבעת לא הצליח לתת הסבר לבונוס ששולם לתובע:
"ת.ע"פ ההספקים, העבודה שלו. לא חישובים. היה לנו מדד גם מבחינת העובדים מבחינת ההגעה בזמן, השמירה על הציוד. אני הייתי עושה את זה כי הייתי אומר או.קיי. פה הוא השקיע פה ניתן לו יותר; פה פחות."
(עמ' 20 לפ' שורה 29 לעדות אפרים).
-
הגמול שכונה שעות נוספות, כמו גם תוספת התפוקה או בונוס, הם חלק מהשכר המובטח של התובע שהוא 9,000 ש"ח נטו וברוטו סך של כ- 13,120 ש"ח או בקירוב לכך, שהוא השכר הקובע. כאמור לעיל, הנתבעת לא הציגה בפנינו הודעה על תנאי העסקה או חוזה עבודה ולא סתרה את טענתו של התובע.
-
הנתבעת שילמה לתובע פיצויי פיטורים בסך כולל של 153,294 ש"ח אולם נוכח מסקנתנו דלעיל, הנתבעת הייתה מחויבת לשלם לתובע סך של 217,662 ש"ח. לכן נותרה הנתבעת חייבת לתובע הפרשי פיצויי פיטורים בסך 64,626.56 ש"ח, כנתבע בכתב התביעה.
הפרשי שכר
-
מחודש 1/2013 הנתבעת לא שילמה לתובע את מלוא שכרו. התובע המשיך לעבוד עוד כשנה לאחר מכן. נוכח מסקנתנו דלעיל, על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר בגובה של 9,180 ש"ח.
חופשה שנתית
-
התובע היה זכאי ל-24 ימי חופשה בשנה על פי צו ההרחבה (התובע עבד 5 ימים בשבוע עבודה). הנתבעת זיכתה את התובע מידי שנה ב- 20 ימי חופשה.
-
התובע יצא לחופשה בין התאריכים 31/10/12 – 11/11/12. לטענת התובע הוא פוטר באותה עת אך לא הוצג מכתב פיטורים על ידו ולא לא הוכח על ידי התובע אחרת.
-
לטענת התובע, במשכורת דצמבר 2013 רשמה הנתבעת כי ניצל 4 ימי חופשה למרות שלא היה בחופשה. אין מחלוקת, כי התובע פוטר והיה מצוי בתקופת הודעה המוקדמת בחודש 12/2013. בית הדין הארצי פסק כי: "כי לא ניתן לחפוף בין דמי חופשה לתמורת הודעה מוקדמת או בין פדיון חופשה להודעה מוקדמת; ניתן לחפוף בין ימי הודעה מוקדמת הניתנים בפועל והעולים על ארבעה עשר, לבין ימי חופשה, הניתנת בפועל. הדבר מותנה כמובן בכך, שהמעסיק אכן מוציא את העובד לחופשה כדין באותה תקופה, ולא מוותר סתם כך על עבודתו; שאז קמה לעובד הזכות לדרוש העסקתו בפועל, ותקופת אי העבדתו כשלעצמה צוברת זכאות לימי חופשה, כאילו בימי עבודה בפועל מדובר" (עע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ - גל ארז, ניתן ביום 3.8.2008 – פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 10). בענייננו, במכתב הפיטורים כלל לא ציינה הנתבעת כי התובע מוצא לחופשה אלא פיטרה אותו לאלתר וכלל לא ביקשה לחפוף חלק מתקופת ההודעה המוקדמת בימי חופשה. לפיכך, על הנתבעת להשיב 4 ימי חופשה אלו לתובע.
-
בתלוש שכר לחודש 6/2014 שילמה הנתבעת לתובע פדיון חופשה שנתית בסך 4,179 ש"ח.
-
על פי תלושי השכר ניצל התובע 62.5 ימי חופשה; כמו כן שולמו לתובע 10.5 ימי חופשה (6/2014); סה"כ קיבל התובע 73 ימי חופשה. לתובע מגיע פדיון חופשה בעבור 3 השנים האחרונות לעבודתו בתוספת השנה השוטפת . התובע זכאי ל- 72 ימי חופשה בעבור שלוש שנים ול- 23.68 ימי חופשה בעבור השנה השוטפת שהם 85.7 ימי חופשה. הנתבעת נותרה חייבת לתובע ימי חופשה 12.7 וכן 4 ימי חופשה נוספים, כמפורט בסעיף 32 דלעיל . הנתבעת תשלם לתובע 10,433.5 ש"ח בגין פדיון חופשה (13,120/21 * 16.7 ימי חופשה).
הבראה
-
על פי ההסכם הקיבוצי זכאי התובע ל-11 ימי הבראה בשנה ה-16 לעבודתו ול- 10 ימים בשנה ה- 15 לעבודתו.
-
התובע רשאי לתבוע דמי הבראה בעבור השנתיים האחרונות לעבודתו קרי לשנים 2012 – 2013 (10 ימי הבראה ו-11 ימי הבראה).
-
על פי תלושי השכר קיבל התובע בחודשים 11/2011 ו- 12/2011 8 ימי הבראה ובחודשים 11/2012 ו-12/2012 8.75 ימי הבראה. אם כן, הנתבעת נותרה חייבת לתובע בעבור שנת 2012 1.25 ימי הבראה ובעבור שנת 2013 היה זכאי התובע ל-11 ימי הבראה. בתלוש לחודש 6/2014, שולם לתובע 9 ימי הבראה קרי, הנתבעת נותרה לתובע 3.25 ימי הבראה.
-
הנתבעת תשלם לתובע דמי הבראה בסך של 1,215.5 ש"ח.
קיזוז בגין שווי רכב 12/2013
-
בתלוש השכר לחודש 6/2014 השיבה הנתבעת לתובע סך של 1,555 ₪ בגין קיזוז שווי רכב מחודש 12/2013.
קרן השתלמות
-
בצו ההרחבה בענף הבנייה נקבע כי מנהלי עבודה יהיו זכאים לקרן השתלמות מיום העבודה הראשון ובגובה של 7.5% מהשכר. אין מחלוקת כי התובע הוא בעל תעודת הסמכה למנהל עבודה מחודש 10/2010. על פי צו ההרחבה על מנת שמנהל עבודה יענה על הגדרה של מנהל עבודה, עליו לעסוק "בפועל באתר בנייה בתפקיד של מנהל עבודה, מנהל אתר או מנהל ביצוע בתחום התשתיות". לטעמנו, אין נפקות משפטית כי התובע לא דיווח לתמ"ת כי עבד כמנהל עבודה (עמ' 15 לפ' שורות 9-8 לעדות התובע).
-
משה העידה כי התובע שימש כמנהל עבודה (עמ' 6 שורה 4 לעדות משה). על פי הצו עובד בעל ותק של 3 שנים יהיה זכאי אף הוא לקרן השתלמות בגובה של 2.5%. משכך התובע הרים את נטל ההוכחה הנדרש כי שימש מנהל עבודה ולפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפקדה לקרן ההשתלמות בסך 47,775 ₪. לא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת.
סוף דבר:
-
הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 47,775 ש"ח פיצוי בגין אי הפקדה לקרן ההשתלמות;
סך של 1,215.5 ש"ח בגין יתרת דמי הבראה;
סך של 9,180 ש"ח בגין הפרשי שכר;
סך של 10,433.5 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית;
סך של 39,360 ש"ח פיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין;
סך של 194,162 ש"ח בגין הלנת פיצויי פיטורים;
סך של 64,626 ש"ח בגין הפרשי פיצויי פיטורים.
-
כל הסכומים דלעיל, למעט פיצויי ההלנה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.14 ועד התשלום בפועל.
-
הנתבעת תשלם לתובע 30,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח.
זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"א אייר תשע"ו (19 מאי 2016),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר גיל אלוני,
נציג ציבור (מעסיקים)
|
|
ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת
|
|
גב' נילי מאיר,
נציגת ציבור (עובדים)
|
ק. אסף כהן, בתיה אשכנזי