יוסף ספאני נ' חברת ה.י.א סיסטם חברה למסחר בע"מ

לפניי תביעה שהגיש מר יוסי ספאני (להלן: "ספאני") כנגד ה.י.א סיסטם חברה למסחר בע"מ (להלן "ה.י.א סיסטם" ו/או "החברה") לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות ולתשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו אצלה.

כמו כן, הגישה ה.י.א סיסטם תביעה כנגד ספאני, בגין אי תשלום עבור מערכת סאונד ו-וו גרירה שהותקנו ברכבו, נטילת ציוד מיגון וציוד אלקטרוני לרכבה של אמו, גירוש לקוחותיה של החברה בתקופת עבודתו וגרימת פגיעה ברווחיה, פיצוי בגין הסתרת ציוד אלקטרוני ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

ביום 14.5.15 קבע כב' השופט טננבוים, כי בהתאם לבקשת הצדדים שתי התביעות יידונו במאוחד.

העובדות לענייננו:

1. ה.י.א סיסטם הנה חברה פרטית הרשומה בישראל, שעוסקת במתן שירותי התקנת אביזרים לרכב, התקנת מערכות שמע, מיגון וציוד מיוחד לכלי רכב שונים. החנות שמפעילה החברה נמצאת בעיר כפר סבא.

2. מנהלה של החברה הנו מר יוסי הלאלי (להלן: "הלאלי").

3. ספאני עבד בחברה החל מיום 1.7.07 כמתקין של האביזרים והמערכות השונות.

4. בחודש ספטמבר 2014 הודיע ספאני להלאלי על התפטרותו מהחברה. על נסיבות הודעת ההתפטרות נדון בהמשך פסק הדין.

    

    

    

    

   דיון והכרעה:

5. מטעם ספאני העידו: ספאני; מר דניאל רמו- עבד בחברה בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה (להלן: "רמו"); מר עודי סעאידה - עבד בחלק מהזמנים הרלוונטיים לתביעה בבית עסק הסמוך לחנות שמפעילה החברה (להלן: "סעאידה").

6. מטעם ה.י.א סיסטם העידו: הלאלי- כאמור מנהל החברה; גב' סיגל הלאלי-מנהלת הכספים ומבעלי החברה (להלן: "סיגל הלאלי"); מר שרון ואחנון- קבלן שהעניק שירותים עבור החברה בחנות בכפר סבא (להלן: "ואחנון").

7. להלן אדון ברכיבי 2 התביעות אחד לאחד.

    

   ס"ע 14043-03-15- התביעה של ספאני כנגד ה.י.א סיסטם:

    

   נסיבות סיום עבודתו של ספאני- האם זכאי לפיצויי פיטורים:

8. ספאני טוען כי בתחילת חודש ספטמבר 2014 הודיע על התפטרותו, וזאת בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ובשל אי תשלום זכויותיו המגיעות לו כחוק.

   לטענתו, בתחילת חודש מאי 2014 קיבל הודעה מקרן הפנסיה שברשותו, כי לא הועברו עבורו על ידי החברה דמי תגמולים במשך 3 חודשים אחרונים. לטענתו, מכתב זה אינו הראשון שנשלח אליו במהלך שנות עבודתו.

   כמו כן, לטענתו, בששת החודשים הקודמים להתפטרותו, פנה מספר פעמים למנכ"ל החברה הלאלי בעניין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לטענתו, במשך שנים היה אחראי יום בשבוע לניקיון השירותים בחנות, כאשר בכל יום היה בתורנות עובד אחר. לטענתו, בתחילת חודש מרץ 2014 הודיעה לו החברה, כי ניקיון השירותים תהא באחריותו בלבד למשך כל השבוע. לטענתו, פניותיו אל החברה לגבי הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, לא נענו על ידי החברה.

   לטענתו, בנסיבות האמורות הרי שהתפטר בדין מפוטר והוא זכאי לפיצויי פיטורים.

9. מנגד ה.י.א סיסטם טענה כי ספאני מעולם לא הלין על "הרעות מוחשיות בתנאי עבודתו", מה גם שתנאי עבודתו מעולם לא נפגעו או הורעו בשום דרך. לטענתה, לעניין תורנות ניקיון השירותים, ספאני לא נדרש לנקות את השירותים בעסק, ובוודאי שלא נאמר לו כי ניקיון השירותים הנו באחריותו בלבד. לטענתה, הועסקו בחברה עובדים נוספים אשר היו, בין היתר, דואגים לניקיון השירותים.

   לעניין הטענות בדבר אי הפקדות לפנסיה- טענה החברה כי נהגה להפקיד באופן מרוכז אחת למספר חודשים את כספי קרן הפנסיה, ולהעביר עד לסוף השנה את מלוא כספי הפנסיה כנדרש ממנה. כך שלטענתה, אף אם קיבל ספאני מכתב כזה או אחר מקרן הפנסיה, הרי שהעניין טופל וכל הכספים הופקדו בקרן כמתחייב.

10. כבר נפסק כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") צריך לעמוד בשלושה נטלים שונים:

    ראשית, עליו להוכיח כי הייתה "הרעה מוחשית" או "נסיבות אחרות שבהן לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההפרה ככל שהיא ניתנת לתיקון [דב"ע שן/10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238 (1990)].

11. על יסוד התרשמותי מהעדויות ומהראיות שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי ספאני לא הוכיח זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, ואפרט.

12. ראשית, הטענה בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה כלל לא הוכחה- כאמור ספאני טען כי בששת החודשים הקודמים להתפטרותו, פנה מספר פעמים למנכ"ל החברה הלאלי בעניין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. לטענתו, במשך שנים היה אחראי יום בשבוע לניקיון השירותים בחנות, כאשר בכל יום היה בתורנות עובד אחר. לטענתו, בתחילת חודש מרץ 2014 הודיעה לו החברה כי ניקיון השירותים יהיה באחריותו בלבד למשך כל השבוע.

    עם זאת, ספאני לא הביא כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בטענה מהותית זו, בדבר הרעה בתנאי עבודתו. ספאני לא הביא כל תימוכין לטענתו בדבר שינוי בתנאי העסקתו (כך שנדרש כביכול לנקות את השירותים כל השבוע). ויודגש, הגם שהיה באפשרותו של ספאני להעיד את אחד מעובדי החברה שיתמוך בטענתו זו (לדוג' אלה שהשתתפו בעבר בניקיון השירותים), לא הובא לעדות אף עובד בתמיכה בטענה זו. לכן, ברור כי ספאני לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בעניין זה, ולא הוכחה כל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו.

13. לעניין הטענה בדבר אי העברת דמי התגמולים לקרן הפנסיה-

    עולה מחומר הראיות כי בהתאם למכתבים שקיבל ספאני מקרן הפנסיה, החברה פיגרה בהעברת התשלומים עבור דמי הגמולים להם היה זכאי, וזאת למרות שהסכומים נוכו משכרו מדי חודש. עובדה זו גם נתמכת בדו"ח ההפקדות אשר צורף לכתב התביעה (נספח ב' לכתב התביעה). ניתן ללמוד מדו"ח זה, כי החברה העבירה את כספי הגמולים בגין כל שנת 2014 רק לאחר סיום עבודתו של ספאני (ספאני סיים עבודתו בחברה בחודש ספטמבר 2014).

    החברה טענה כי נהגה להעביר את כספי הגמולים בסוף השנה בגין כל שנת העבודה. עיון בדו"ח ההפקדות מלמד, כי אכן כך נהגה גם בשנים קודמות. אין גם חולק כי ספאני קיבל גם בשנים קודמות הודעות דומות, בדבר אי העברת כספי הגמולים על ידי החברה כנדרש.

    ברור כי התנהלות זו של החברה הנה התנהלות שלא כדין שיש להוקיעה. אין ליתן יד לכך שכספים שמנוכים משכרו של העובד מדי חודש עבור דמי גמולים, לא מגיעים ליעדם.

    עם זאת, אין לכחד כי ספאני טען בכתב התביעה כי לאחר שפנה למנכ"ל החברה הלאלי, השיב לו האחרון כי יטפל בעניין מיידית (סע' 7 לכתב התביעה). אף לא נטען על ידי ספאני כי במועד התפטרותו גילה כי עניין זה לא טופל לבסוף על ידי הלאלי. לכן, ברור מהראיות כי התפטרותו של ספאני כלל לא הייתה קשורה לעניין זה. לכן, גם אם ניתן להגיע למסקנה כי אירוע זה (פיגור בהעברת דמי הגמולים) עשוי ליצור זכאות לפיצויי הפיטורים, הרי שלא הוכח קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין נסיבות אלה. ספאני לא הביא כל הוכחה כי התפטרותו קשורה בדרך כלשהי לעניין זה, והראיות בתיק (לרבות האפשרות שעלתה בדבר הקמת עסק עם שותף) אף מלמדות על היפוכו של דבר.

14. אם כן, כאמור לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין התפטרות התובע לבין עילות ההתפטרות שנטענו על ידו.

15. ולבסוף, עולה בבירור מהראיות כי ספאני לא נתן לחברה התראה סבירה והזדמנות לתקן את ההרעה והנסיבות הנטענות- כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה על העובד לתת למעסיק התראה סבירה על כוונתו להתפטר, ולתת למעסיק הזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או לשנות את הנסיבות.

    בענייננו, ספאני לא העניק לחברה כל הזדמנות לשנות את הנסיבות, ופשוט הודיע בעל פה על התפטרותו.

    ויודגש, ההרעה והנסיבות הנטענות היו כאלה שהיו ניתנות לתיקון ולשינוי על ידי המעסיק. ככל שנדרש כביכול ספאני לנקות את השירותים בכל ימות השבוע (דבר שכאמור לא הוכח), הרי שהיה באפשרותו להעמיד את החברה על כך שבכוונתו להתפטר אם לא תשנה זאת. כך גם בעניין הפיגור בהעברת דמי הגמולים (דבר שאכן הוכח)- מן הראוי היה שספאני ייתן לחברה התראה כי בכוונתו להתפטר אם תמשיך בהתנהלותה הקלוקלת בהעברת הכספים רק בסוף השנה.

    אם כן, ספאני לא נתן התראה סבירה על התפטרותו עקב הרעה מוחשית או עקב נסיבות במקום העבודה, וגם מטעם זה הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

16. כללו של דבר בעניין זה- לא שוכנעתי כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו של התובע.

    כמו כן, גם אם התקיימו נסיבות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש מספאני כי ימשיך בעבודתו (פיגור בהפרשת דמי הגמולים), הרי שלא שוכנעתי כי התקיים קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין נסיבות אלה.

    ולבסוף כאמור, ספאני לא נתן התראה סבירה על כוונתו להתפטר והזדמנות לחברה לתקן את ההרעה הנטענת או לשנות את הנסיבות.

    משכך, ספאני אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

    עם זאת, ברור כי ספאני זכאי לכספי הפיצויים שהצטברו בקרן הפנסיה ועמדו על סך של 14,631 ₪ (נספח ו' לכתב ההגנה). על החברה להעביר לו כספים אלה ככל שלא עשתה זאת.

     

    גמול שעות נוספות:

17. ספאני טוען כי היקף שעות העסקתו הרגיל בימים א-ה' היה משעה 7:00 עד השעה 20:00 (כאשר לעיתים נשאר עד השעה 23:00), ובימי שישי מהשעה 7:00 עד השעה 16:00 (כאשר בימי הקיץ אף היה עובד עד השעה 18:00). בהתאם להיקף הנטען של שעות עבודתו הרגילות, עתר ספאני להפרשי שכר בסך כולל של 445,394 ₪ (על בסיס 309 שעות עבודה בחודש).

18. מנגד, ה.י.א סיסטם טענה כי שעות עבודתו המוגדרות של ספאני היו משעה 8:00 עד השעה 17:00 ובימי שיש משמונה עד אחת. לטענתה, בכל השעות "הנוספות" שנותר ספאני בבית העסק, אשר ממילא לא היו בהיקפים להם הוא טוען, ביצע ספאני עבודות ברכבו הפרטי, עבודות פרטיות עבור חבריו / לקוחותיו תוך שהוא שוהה במקום עם חבריו.

19. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 קובע כי:

    "מעסיק חייב לנהל פנקס שכר בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית..".

    על פי הודעה שפורסמה ברשומות (י"פ 4904 27.700 ע' 4328), החובה לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה עלה על כל מעסיק שמעביד עובד לצורך עסק, משלח יד או שירות ציבורי.

    סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע כי:

    "מעסיק חייב לנהל פנקס שכר ולמסור לכל עובד, בכתב תלוש שכר; בחוק זה-

    "פנקס שכר"- פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם;

    "תלוש שכר"- רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.

    (ב)פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת.

    (ג)הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובדו ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע.

    ...".

20. סעיף 26ב' לחוק הגנת השכר, שכותרתו "נטל הוכחה" קובע כי:

    "(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה-

    "גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית"- כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;

    "פנקס שעות עבודה"- פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.

    (ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), הייתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.

    (ג)..". 

21. בענייננו, החברה לא הציגה פנקס שעות עבודה או פנקס שכר, אותם כאמור הייתה אמורה לנהל בהתאם להוראות החוק.

22. בעניין בוסקילה (ע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה נ' נתיבי מעיין אביב בע"מ, מיום 24.2.15), נפסק מפי כב' השופט איטח כי מקום בו המעסיק לא מציג רישומי נוכחות, עליו הנטל להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות שבמחלוקת (עד להיקף הקבוע בסעיף 26ב(ב) לחוק- 15 שעות לשבוע או 60 שעות לחודש). כל שנדרש העובד להציג הוא גרסה עובדתית:

    "..ככלל את המונח "חובת ההוכחה" ודאי זה הקבוע בסעיף 26ב'(א) לחוק הגנת השכר, יש לפרש כמתייחס אל נטל השכנוע, קרי אל חובתו של המעסיק לשכנע את בית הדין כי "העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת". לא שכנע המעסיק את בית הדין בעניין זה, כי אז תידחה טענת המעסיק ותתקבל טענת העובד כי עבד באותן שעות שנויות במחלוקת (עד להיקף הקבוע בסעיף 26ב(ב) לחוק- 15 שעות לשבוע או 60 שעות לחודש).

    ...

    לסיכום עמדתי בנוגע לסעיף 26ב לחוק הגנת השכר אומר את הדברים הבאים: מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. מבלי לקבוע מסמרות יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל היותר) נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת".

    עוד נקבע בעניין בוסקילה, כי העובד אינו נדרש להביא "ראשית ראיה" או "דבר מה לחיזוק" גרסתו העובדתית. נקבע כי:

    "חובת ההוכחה המוטלת על תובע גמול שעות נוספות היא מינימלית, ודי בתצהיר התומך בתביעה, או לגבי מי שאינו מיוצג, די בכתב תביעה, ובלבד שיכתבו במסמכים אלה מהן שעות העבודה הנתבעות על ידו".

23. עוד יש להזכיר בהקשר זה את פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בתיק עע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (פורסם בנבו) שם הבהיר בית הדין לעבודה כדלקמן:

     

    "לטעמינו, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין– בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע."

     

24. לכן, נוכח הוראות סע' 26ב' לחוק הגנת השכר ופסיקתו של בית הדין הארצי בעניין בוסקילה, הרי משהחברה לא הציגה פנקס שעות עבודה אותו הייתה חייבת לנהל על פי חוק, הועבר אליה הנטל לשכנע כי ספאני לא עבד בשעות הנוספות להן טען בתביעתו, וזאת בהתייחס לעבודה בשעות נוספות עד להיקף 60 שעות בחודש.

25. לדידי, מחומר הראיות שלפניי הוכח כי ספאני עבד מדי חודש כ- 30 שעות נוספות, ואסביר.

26. עולה מחומר הראיות כי מסגרת עבודתו של ספאני הייתה בימי חול משעה 8:00 עד השעה 18:00. הלאלי הודה בחקירתו כי שעות העבודה הרגילות בחנות הן משעה 8:00 עד שש (עמ' 5 לפרוטוקול; ראו גם עדות ספאני- עמ' 26 לפרוטוקול). לא הוצגה כל ראיה מצד החברה שיש בה כדי לתמוך בטענתה כי ספאני סיים את עבודתו בשעה 17:00.

    גם טענת החברה לפיה ספאני התחיל עבודתו לאחר השעה 8:00 בבוקר, לא הוכחה כלל- החברה טענה כי ספאני היה כביכול נאסף מדי יום במכוניתו של עובד בשם ירון, והיה מגיע לעבודה רק בסביבות השעה 9:00 (סע' 30 לכתב ההגנה). עם זאת, החברה לא טרחה להזמינו לעדות מטעמה להוכחת גרסה זו. יצוין כי בשלב ההוכחות התברר כי אדם זה כלל לא נרשם בחברה בגדר עובד, ושהה בעסק רק כשנתיים מתוך תקופת העבודה של ספאני שהייתה מעל ל-7 שנים (ראו עדות הלאלי- עמ' 6 לפרוטוקול).

    יצוין כי בניגוד לגרסה העולה בכתב ההגנה, לפיה ספאני לא ביצע כלל שעות נוספות, הרי שסיגל הלאלי סיפקה גרסה שונה בחקירתה, לפיה התשלום בגין שעות נוספות שולם לספאני כרכיב נפרד שנרשם כבונוס ( עמ' 11 לפרוטוקול). מכך ניתן ללמוד על מופרכות גרסת החברה בדבר אי עבודה בשעות נוספות. עדותו של הלאלי בעניין זה לא הייתה מהימנה, כאשר העיד כי תשלום הבונוס היה בגין עבודות חריגות שנעשו לאחר שעות העבודה והדבר גולם בתלוש (עמ' 7 לפרוטוקול). זאת בעוד עולה מהראיות כי לספאני שולם רכיב "בונוס" מדי חודש בחודשו.

27. בנוסף לאמור לעיל, ברור כי משעות העבודה הנ"ל שהוכחו (8:00- 18:00) יש לקזז את שעות ההפסקה שהיו לספאני. לעניין זה שוכנעתי כי יש לקזז 3/4 שעה בודדת בכל יום עבודה בגין הפסקה.

28. יודגש כי אינני מקבלת את גרסתו של ספאני בעניין שעות עבודתו הנטענות. ראשית, לגבי גרסתו בעניין תחילת יום העבודה, הרי שבניגוד לגרסתו כי החל את יום עבודתו בשעה 7:00, הרי שלאחר שהופנה לדו"ח מוקד האבטחה בדבר כיבוי והפעלת מערכת האזעקה בחנות (נספח ג' לכתב ההגנה), חזר בו מגרסתו זו והודה כי שעות עבודתו היו קרובות יותר לשעה 8:00 מאשר השעה 7:00 (עמ' 29 לפרוטוקול).

    זאת גם ניתן ללמוד מדו"ח שעות הכניסה והיציאה בגין חודש ינואר 2014, שהוכן על בסיס התיעוד ממצלמות האבטחה (הדו"ח הוגש לבית הדין ביום 24.3.17, בהמשך להחלטה שניתנה בדיון הוכחות מיום 1.3.17 כי החברה תכין רשימה של שעות כניסה ויציאה על בסיס סרטוני האבטחה המתעדים את העבודה בחנות). מדו"ח זה ניתן לראות כי ספאני החל עבודתו בסביבות השעה 8 בבוקר, ולא בשעה 7:00 כפי שטען.

    לטעמי, יש בסתירת גרסתו העובדתית לעניין שעת תחילת העבודה, כדי להשליך גם על המהימנות גרסתו לעניין שעות סיום העבודה ותוכן העבודה במקום בשעות שלאחר השעה 18:00.

29. אמנם, עוד עולה מדו"חות מוקד האבטחה כי שעת סגירת העסק מדי יום הייתה לאחר השעה 18:00.

    עם זאת, לא ניתן לקבוע כי ספאני הוא שנשאר בחנות מדי יום עד למועד סגירתה. כמו כן, עולה מהראיות כי גם כנשאר בחנות לאחר מועד סגירתה, עסק לעיתים קרובות בעניינים אישיים כמו ניקוי מכוניתו ומסרטי האבטחה עולה כי אף אירח את חבריו במקום ואף נתן להם שירותים מסוגים שונים. לעניין זה יש להפנות לצילומי האבטחה שהוצגו על ידי החברה על גבי דיסק (תצהיר לגבי האירועים הנטענים הוגש ביום 13.2.17), מהם עולה כי במספר מועדים עסק ספאני בניקוי מכוניתו בתוך בית העסק. בחקירתו לעניין זה, הודה ספאני כי ניקה את מכוניתו פעם-פעמיים בשבוע לאחר שעות העבודה (עמ' 30 לפרוטוקול).

    יצוין כי היה באפשרותו של ספאני לעשות שימוש בצילומי האבטחה (לדוג' אלה שהוצגו על ידי החברה) על מנת לחזק את גרסתו בדבר השעות הנוספות שעבד. עם זאת, מטעמיו בחר שלא לעשות זאת, ולכן ברור כי שעות עבודתו הנטענות לא הוכחו כלל.

    בנוסף, וכפי שנפרט להלן (עת נתייחס בהרחבה לתביעה שכנגד) – בשעות שלאחר שעות העבודה נהג ספאני גם לארח חברים בחנות, ולספק להם שירותים שונים. אכן לא מן הנמנע כי בשעות אלה, שלאחר שעות העבודה הרגילות של החנות, ספאני עסק גם בעבודות הקשורות לחברה, ואולם לדידנו בגין עבודות אלה, ככל שהיו, הוא זכה לתשלום בונוס ואף קיבל מעת לעת מוצרים שונים בשווי אלפי ₪ ולכן הסתפקתי בקביעת שעות נוספות בהיקף 30 שעות חודשיות בלבד.

30. אשר לעבודה בימי שישי- מדו"חות מוקד האבטחה שהוצגו בתיק עולה (נספח ג' לכתב ההגנה), כי בשעות הקיץ הייתה החנות פתוחה עד השעות 15:00- 16:00 לכל הפחות. לכן, משלא הוכח אחרת, אני קובעת ששעות עבודתו של ספאני בימי שישי היו משעה 8:00 עד השעה 15:00 לכל היותר.

31. לכן, לאור האמור לעיל, הרי שהוכח לפניי כי סה"כ עבד ספאני כ-30 שעות נוספות בחודש.

32. בסיכומיו טען ספאני טענה חלופית(סע' 24 לסיכומים) כי בהתאם לחישוב 60 שעות נוספות בחודש, הוא זכאי לגמול שעות נוספות בסך 155,367 ₪. תחשיב זה לא נסתר על ידי החברה.

    לכן, בהתאם לקביעתי כי הוכח שספאני עבד 30 שעות נוספות בחודש, הרי שספאני זכאי לגמול שעות נוספות בסך 77,684 ₪ (מחצית מתחשיבו החלופי).

    יודגש כי תביעתו של ספאני לגמול שעות נוספות, נסמכה על התשלום בפועל ששולם לו ובהתאם לכך גם שולמה האגרה על ידו. לכן, אין בידיי כלל להידרש לטענה נוספת העולה מכתב התביעה, בעניין השכר הקובע שהיה אמור לכלול גם את תשלום הבונוס ששולם לו (סע' 14 סיפא לכתב התביעה). זאת שכן לא ניתן להעניק לו מעבר לסכום האגרה ששילם בגין רכיב זה.

33. להשלמת התמונה, אציין כי גם לגבי תקופת עבודתו של ספאני בטרם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר (קרי בטרם 1.2.09), אין שינוי במסקנתי לעיל בעניין שעות עבודתו של ספאני. זאת שכן כאמור הוכחה מתכונת עבודה קבועה מדי חודש.

34. כללו של דבר- ספאני זכאי לגמול שעות נוספות בסך 77,684 ₪.

    לא מצאתי לפסוק פיצויי הלנה, לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החוב, ובפרט בשים לב לרכיב הבונוס ששולם לו.

     

    פדיון חופשה:

35. ספאני טוען כי פדיון החופשה ששולם לו בסיום עבודתו היה בתעריף חסר, שכן הגמול בגין כל יום חופשה היה צריך להיגזר משכר חודשי של 6500 ₪ (קרי כולל "בונוס" ששולם לו מדי חודש).

36. מנגד החברה טוענת כי רכיב הבונוס אינו מהווה רכיב שכר לצורך תשלום הזכויות הסוציאליות.

37. על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה "תוספת" ולא חלק מהשכר הכולל, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב.

    לדידי, עולה בבירור מחומר הראיות כי תשלום ה"בונוס" ששולם לספאני היה חלק אינטיגרלי מהשכר ולא מדובר בבונוס אמיתי המותנה בתנאי מסוים. עיון בתלושי השכר של שנת 2009 מעלה כי בחודשים 2/09- 6/09 קיבל ספאני שכר יסוד של 4700 ₪+ 300 ₪ בונוס, והחל מחודש 7/09 קיבל שכר יסוד של 5000 ₪, דבר המלמד על מהותו של תשלום "הבונוס" שהיה למעשה חלק אינטיגראלי מהשכר.

38. לעניין זה ראוי להפנות שוב לדבריה של סיגל הלאלי בחקירתה, כי תשלום "הבונוס" היה כביכול בגין שעות נוספות גלובליות (עמ' 11 לפרוטוקול). דבר המלמד כאמור על מופרכות גרסת הלאלי, לפיה מדובר בתשלום בונוס בגין "ביצוע פרויקטים או עבודות מסוימות" (ראו סע' 28 לתצהירו; כאמור לעיל ראו עדותו הלא מהימנה על "בונוס חריג" שגולם כביכול בתלוש- עמ' 7 לפרוטוקול).

    כידוע סעיף 5 לחוק הגנת השכר קובע איסור על שכר כולל ורואים את השכר שנקבע כשכר רגיל בלבד.

39. לכן, מתקבלת טענת ספאני כי שכרו הקובע עמד על 6500 ₪ לחודש. בהתאם לשבוע עבודה של 6 ימים בשבוע (25 ימי עבודה), זכאי התובע ל-260 ₪ בגין כל יום חופשה.

40. אין חולק כי בסיום עבודתו היה זכאי ספאני ל-15.71 ימי חופשה. לכן, ספאני היה זכאי לפדיון חופשה בסך 4085 ₪. בניכוי הסך של 3447 ₪ ששולם לו (תלוש 9/14), ספאני זכאי ליתרת פדיון חופשה בסך 638 ₪.

     

    דמי הבראה:

41. ספאני טוען כי בשני תלושי השכר האחרונים קיבל דמי הבראה בסך כולל של 9749 ₪ (8075 ₪+1674 ₪). לטענתו, משך 7 שנות עבודתו קיבל דמי הבראה בסך כולל של 15,832 ₪. לטענתו, לאור העובדה שמעל ל- 60% מהסכום הכולל שקיבל בגין דמי הבראה, שולם לו לאחר סיום עבודתו, הרי שיש לחייב את החברה בדמי ריבית והצמדה.

42. אין לקבל את תביעתו של ספאני ברכיב זה. בהתאם לצו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה, בנוסחו בזמנים הרלוונטיים לתביעה, בסיום עבודתו היה זכאי ספאני לפדיון הבראה בגין השנתיים האחרונות לעבודתו בלבד. לכן, מששולם לו פדיון הבראה אף ביתר, לא ברורה תביעתו ברכיב זה, שגם בכל מקרה לא הייתה מכומתת כדין.

43. לאור האמור, תביעתו ברכיב זה נדחית.

     

    פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי עבודתו:

44. ספאני טוען כי החברה לא המציאה לו טופס הודעה לעובד, על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002) (להלן: "חוק הודעה לעובד"). לכן, לטענתו הוא זכאי לפיצוי בסך 60,000 ₪.

45. סעיף 1 לחוק הודעה לעובד קובע:

    "מעסיק ימסור לעובד, לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו...הודעה בכתב שבה יפרט את תנאי העבודה של העובד לפי הוראות חוק זה (בחוק זה- הודעה על תנאי עבודה)".

46. סעיף 2 לחוק קובע את העניינים עליהם יש לתת פירוט בדבר תנאי העבודה, כגון זהות המעסיק, תאריך תחילת העבודה, תיאור עיקרי התפקיד, סך התשלומים המשולמים לעובד כשכר עבודה, אורכו של יום עבודה רגיל, ועוד.

47. סעיף 4 לחוק קובע כי כאשר חל שינוי בתנאי העבודה של העובד, ימסור המעסיק הודעה על כך לעובד בתוך שלושים יום.

48. עם תחילת עבודתו, לא קיבל ספאני כל הודעה בדבר תנאי עבודתו העונה על דרישות החוק. כמו כן, גם כאשר שונו תנאי העסקתו, לא קיבל על כך כל הודעה כדין.

49. סעיף 5 (ב) לחוק הודעה לעובד קובע כי בית הדין רשאי לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק:

    "(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן- פיצויים לדוגמא).

    (2)פיצויים לדוגמא כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 15,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר..". 

50. לאחר שנתתי דעתי להפרות החברה, מצאתי לפסוק כי ספאני זכאי לפיצוי בגובה 5,000 ₪ בגין רכיב זה.

     

    אי מסירת תלושי שכר:

51. ספאני טוען כי במהלך כל תקופת עבודתו קיבל 9 תלושי שכר בלבד. לכן, לטענתו, בהתאם לחוק הגנת השכר הוא זכאי לפיצוי בגין 66 חודשים בהם לא קיבל תלושי שכר. ספאני העמיד את תביעתו ברכיב זה על סך 60,000 ₪.

52. מנגד, החברה טענה כי תמיד הייתה נוהגת להוציא את תלושי השכר ולחלקם לעובדים כעניין שבשגרה.

53. במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, נקבעה סמכותו של בית הדין לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק, בגין הפרת החובה למסור לעובד תלוש שכר (סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר. נקבע בסעיף כי שיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין אי מסירת תלוש, יהיו בסכום שלא יעלה על 5000 ₪, ואולם רשאי בית הדין מטעמים מיוחדים שיירשמו לפסוק פיצוי בסכום אחר.

54. נטל ההוכחה לכך כי המעסיק מסר לעובדו תלושי שכר כדין, מושת על החברה. עולה מחומר הראיות כי החברה לא נהגה להנפיק לספאני את תלושי השכר כמתחייב מדי חודש. לעניין זה ראו האמור בתצהירו של רמו שלא נסתר, כי מעולם לא קיבל תלוש שכר מהחברה (סע' 13 לתצהירו). כמו כן, מעדותה של סיגל הלאלי עולה כי לא נהגה להמציא את תלושי השכר לעובדים שלא ביקשו זאת באופן מפורש (עמ' 10 לפרוטוקול; ראו גם עדות הלאלי- עמ' 7 לפרוטוקול).

55. לאחר שנתתי דעתי להפרות החברה, מצאתי לחייבה לשלם לספאני פיצוי בגין הפרת החובה למסירת תלושי השכר בסך 5,000 ₪. בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון גם את העובדה שתלושי השכר שהומצאו לספאני, לא מלמדים על שכר הבסיס האמיתי ששולם לו בפועל.

     

    יתרת הפרשות לקרן פנסיה:

56. ספאני טוען כי במשך שנות עבודתו קיבל תוספת קבועה של 900 ₪ לחודש. לטענתו, תחילה תוספת זו הורכבה מרכיב נסיעות בסך 500 ₪ ורכיב בונוס בסך 400 ₪, לאחר מכן שונה הרכיב לבונוס בלבד בסך 900 ₪. כמו כן, לטענתו, החל מחודש אוגוסט 2013 קיבל תוספת קבועה בעבור אחזקת רכב בסך 1400 ₪. לטענתו, בקביעת השכר הקובע להפרשה לפנסיה, יש לקחת בחשבון את שלושת הרכיבים הנ"ל, שכן לטענתו, רכיבים אלה צוינו בתלוש כתוספות שכר באופן פיקטיבי, הגם שהיו חלק משכר הבסיס שלו.

57. כאמור לעיל, קבענו כי תשלום הבונוס אכן היה חלק משכר הבסיס של ספאני ולא מדובר בתוספת לשכר. עם זאת, לגבי הרכיבים "נסיעות" ו-"אחזקת רכב" ששולמו לספאני במהלך תקופת עבודתו, לא הוכח כלל כי מדובר ברכיב פיקטיבי ולכן אינני מקבלת את טענתו של ספאני בעניין זה.

58. בהתאם לתלושי שכרו של ספאני, הוא זכאי ליתרת הפרשות לפנסיה כדלקמן (בגין רכיב הבונוס):

    בגין שנת 2009- עבור חודשים 3/09 עד 6/09 היה זכאי ספאני להפרשות לפנסיה כולל רכיב הבונוס בסך 300 ₪. לכן בהתאם להפרשות לפנסיה בשיעור 1.66% (לפי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק), זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 5 ₪ בגין כל חודש. סה"כ ליתרת הפרשות בסך 20 ₪ בגין ארבעת החודשים.

    בגין שנת 2010- ספאני לא זכאי ליתרת הפרשות לפנסיה (לא שולם בונוס).

    בגין שנת 2011- עבור חודשים 7/11- 12/11 היה זכאי ספאני להפרשות לפנסיה כולל רכיב הבונוס בסך 400 ₪. לכן בהתאם להפרשות לפנסיה בשיעור 3.33%, זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 13.32 ₪ לכל חודש. סה"כ זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 80 ₪ בגין ששת החודשים.

    בגין שנת 2012- עבור כל החודשים בשנת 2012 היה זכאי ספאני להפרשות לפנסיה כולל רכיב הבונוס בסך 400 ₪. לכן בהתאם להפרשות לפנסיה בשיעור 4.16%, זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 16.64 ₪ לכל חודש. סה"כ זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 200 ₪ בגין שנה זו.

    בגין שנת 2013- עבור החודשים 1/13- 7/13 זכאי ספאני להפרשות לפנסיה כולל רכיב הבונוס בסך 400 ₪. לכן בהתאם להפרשות לפנסיה בשיעור 5%, זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 140 ₪ בגין שבעת חודשים אלה.

    בגין החודשים 8/13- 12/13 זכאי ספאני להפרשות לפנסיה כולל רכיב הבונוס בסך 900 ₪. לכן, בהתאם להפרשות לפנסיה בשיעור 5%, זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 225 ₪ בגין חמשת החודשים הנותרים.

    סה"כ זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 365 ₪ בגין שנת 2013.

    בגין שנת 2014- עבור החודשים 8/14-1/14 זכאי ספאני להפרשות לפנסיה, כולל רכיב הבונוס בסך 900 ₪. לכן בהתאם להפרשות לפנסיה בשיעור 6%, זכאי ספאני ליתרת הפרשות לפנסיה בסך 432 ₪ בגין שמונה חודשים אלה.

    כמו כן, בגין חודש 9/14 זכאי ספאני להפרשות לפנסיה כולל רכיב הבונוס בסך 324 ₪ ששולם לו בחודש זה. בגין חודש זה זכאי ספאני ליתרת הפרשה לפנסיה בסך 19 ₪.

    סה"כ זכאי ספאני ליתרת הפרשה לפנסיה בסך 451 ₪ בגין שנת 2014.

59. סיכומו של דבר, ספאני זכאי ליתרת הפרשות לפנסיה בסך כולל של 1116 ₪.

60. להשלמת התמונה יצוין כי לא ברורה טענת ספאני בסע' 32 לכתב תביעתו, לפיה יש לראות באיחור בהעברת תגמולי הקרן כהלוואה כביכול שנתן לחברה. בכל מקרה תביעתו לחייב את החברה בריבית בגין האיחור בהפקדה, נטענה בעלמא ולא מכומתת כדין.

     

     

     

     

    ס"ע 37801-02-15 התביעה של ה.י.א סיסטם כנגד ספאני:

     

    ביצוע עבודות פרטיות בבית העסק- האמנם?

61. החברה טענה כי ספאני נהג מדי יום, עם צאתו של הלאלי מבית העסק, לבצע עשרות עבודות פרטיות בחנות. לטענתה, ספאני הלכה למעשה פתח בחנות "בית עסק נוסף", הפועל בשעות אחר הצהריים והלילה המאוחרות, תוך גניבת לקוחותיה. כל זאת תוך נטילת ציוד ורכיבים אלקטרונים שונים, מבלי לשלם תמורתם.

62. כפי שיפורט להלן, מחומר הראיות שהוצג לפניי החברה לא הוכיחה כלל את טענותיה כנגד ספאני בדבר גניבת לקוחות בבית העסק.

63. לעניין טענה של גניבה- ההלכה היא כי כשמדובר בגניבה ממעביד, יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו מעבר למאזן ההסתברות (ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ נ' עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, מיום 25.4.06).

    בית הדין הארצי הסביר את הדרישה לצורך במידת הוכחה מוגברת, באופן הבא (תוך הפניה להלכות בעניין זה):

    "מעילה באמונו של מעביד, ובוודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באושיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר- 'לא נכון..לא גנבתי'. לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת".

    וכן:

    "נציין במקום זה כי ראיות נסיבתיות שעל אדניהן מן הראוי לבסס ממצא עובדתי- צריך שתובלנה בעליל למסקנה בדבר קיום העובדה השנויה במחלוקת, ובענייננו למסקנת הגניבה, ממילא צריך שתשלולנה, ברמת הסתברות גבוהה, מסקנה שונה, דהיינו, אי קיום העובדה השנויה במחלוקת ולבל תותרנה ספק מי משתי המסקנות היא הנכונה. לשון אחר: אם מאותן ראיות נסיבתיות מתאפשרת, במידת סבירות משמעותית גם הסקת מסקנה אחרת..- כי אז אין להשתית על הראיות הנסיבתיות את הממצא העובדתי הנטען".

64. יוצא, אפוא, כי הנטל המוטל על החברה להוכיח את טענותיה לגזל לקוחותיה, הוא נטל מוגבר ואינו הנטל המוטל במשפט אזרחי רגיל, וזאת שכן מדובר בהאשמה חמורה כנגד ספאני.

65. לתמיכה בטענותיה צירפה כאמור החברה דיסק, שבו סרטונים שונים ממצלמות האבטחה של בית העסק. עיון בתצהיר שהוגש לגבי האירועים הנטענים, מעלה כי רוב האירועים עניינם בביצוע עבודות שונות שביצע ספאני ברכבו . כך, מתוך 13 אירועים נטענים שפורטו בתצהיר, שמונה אירועים עסקו בביצוע עבודות שונות ברכבו. כמו כן, רובם של אירועים אלה עניינם בשטיפת הרכב בלבד.

66. גם לגבי שאר האירועים שפורטו בתצהיר, הרי שמדובר באירועים בודדים של ביצוע עבודות שונות עבור חברו רמו, וזאת לאחר שעות העבודה (ראו אירועים 3, 9, 12, 13 שפורטו בתצהיר). במקרה נוסף שפורט בתצהיר, כל שהוצג הוא כי בשעה 20:00 בערב נכחו בבית העסק מספר אנשים אשר אינם מוכרים להלהלי, ונדמה כי אין חולק כי הם חבריו של ספאני.

67. יוצא, אפוא, כי כלל לא ברור כיצד מאירועים אלה טוענת החברה כי הוכיחה במשהו את טענותיה בדבר "גניבת לקוחות" על ידי ספאני. למעשה, טענות אלה לא הוכחו לא מיניה ולא מקצתיה.

68. ויודגש, להלאלי לא היה כל קושי לקבל את הנתונים מחברת האבטחה לגבי שעת סגירת החנות (שעת הפעלת האזעקה), או לבדוק את מצלמות האבטחה מדי יום. מכך ניתן ללמוד כי הישארותו של ספאני בבית העסק לאחר שעות העבודה הייתה בידיעתו ובאישורו. לא נראה כי בזמן אמת ראה בביצוע העבודות הנ"ל דבר הפוגע כביכול בעסק. זאת ניתן ללמוד גם מעדותו (עמ' 6-5 לפרוטוקול):

    "ש. אם העסק נפתח אחרי שעות העבודה של העסק, אתה אמור לקבל התראה מהמוקד?

    ת. כן.

    ש. האם קיבלת התראות יום יום על פתיחת העסק?

    ת. קיבלתי התראות לסירוגין.

    ש. האם הגעת למקום?

    ת. לא, יש לי מצלמות.

    ש. במצלמות ראית שהעסק נפתח, כלומר היית מודע שהעסק פתוח, מי יכול לפתוח את העסק מלבד ספאני?

    ת. יש לי עוד חבר שיכול לפתוח את העסק עצמאית.

    ש. כמה פעמים החבר פתח את העסק, מה שמו?

    ת. ניר. לא היה לו צורך לפתוח את העסק, ספאני נשאר לשטוף את האוטו שלו, ולטפל בחברים ולכן לא היה צריך שהוא יגיע לעסק".

    לעניין זה ראוי גם להפנות לעדותה של סיגל הלאלי, כי בשעות אלה היא הייתה מחוברת למצלמות וראתה את הנעשה בחנות (עמ' 11 לפרוטוקול):

    "לשאלת בית הדין- כל הזמן הייתי מחוברת למצלמות והייתי מסתכלת, מדי פעם נכנסת ורואה מה קורה, חיפשתי את אחי. אני נשארת שעות מאוד מאוד מאוחרות, אם אחי היה שם אז הייתי מסתכלת במצלמות, אם האזעקה הייתה מצפצפת גם הסתכלתי במצלמות. אין לי שעות קבועות, יוצא שאני נמצאת בשעות מאוחרות בתע"ש ורואה את אחי במצלמות של העסק".

    בהמשך עדותה ציינה כי ראתה בזמן אמת את ספאני מבצע עבודות ברכבים שלא שייכים לעסק ושאלה את אחיה הלאלי לגבי העניין (עמ' 11 לפרוטוקול):

    "ראיתי בסרטים במצלמות, אחרי שעות העבודה שאחי לא היה שהוא עשה התקנה ברכבים שלא שייכים אלינו.

    ...

    לשאלת בית הדין- היו מקרים ששאלתי את אחי והוא אמר לי שהוא אפשר לו להישאר בשעות מאוחרות לטפל ברכב של חבר, אבל לא כשהוא היה לבד בעסק".

    קרי גם מעדות זו ניתן ללמוד כי ביצוע עבודות בודדות ברכבים של חבריו, הייתה בידיעתו של הלאלי. אינני מקבלת את גרסתה כי אישור זה היה תקף רק כשהלאלי היה בחנות. כאמור לעיל, הלאלי ידע שספאני נשאר לעיתים בחנות לאחר שעות העבודה, ולכן יש להניח כי ידע שהוא מבצע עבודות שונות עבור חבריו בשעות אלה.

69. יודגש כי אינני מקבלת את טענת הלאלי, לפיה בסמוך למועד התפטרותו התרה כביכול בספאני כי יחדל ממעשיו וספאני בתגובה התפטר יום לאחר מכן (סע' 8-7 לכתב התביעה). הסרטונים עליהם נסמכת החברה בטענותיה כנגד ספאני הם מחודשים ינואר עד יוני 2014, ואילו התפטרותו של ספאני הייתה רק בחודש ספטמבר 2014. לא נראה סביר כי בחודש ספטמבר 2014 בחר לפתע הלאלי להסתכל על סרטוני האבטחה של החודשים קודם לכן.

70. עוד יצוין כי ברור שאין בעבודות קטנות כמו החלפת פיוז וכו' כדי להעיד על ביצוע עבודות פרטיות על ידי ספאני (ראו עדות ספאני- עמ' 30,29 לפרוטוקול).

71. להשלמת התמונה אציין כי טענת החברה בדבר גניבת רמקולים על ידי ספאני ורמו (סע' 9 לתצהיר) כלל לא הופיעה בכתב התביעה. בכל מקרה, ב"כ החברה ציין בדיון (בשאלה שהפנה לרמו) כי הרמקולים כביכול נעלמו בזמן שספאני היה בחו"ל (עמ' 19 לפרוטוקול). לכן, יש בכך כדי לסתור את טענת החברה כנגדו.

72. סיכומו של דבר לעניין זה- החברה לא הוכיחה כלל את טענתה בדבר ביצוע עבודות פרטיות תוך גניבת לקוחותיה על ידי ספאני.

73. כפי שיפורט להלן, גם שאר טענותיה של החברה כנגד ספאני לא הוכחו כלל:

74. אי תשלום בגין מערכת סאונד: החברה טענה כי ספאני נטל ללא רשות מערכת סאונד יוקרתית בשווי עשרות אלפי שקלים לרכבו, וזאת באמתלה כי רכבו ישמש כ "רכב תצוגה" עבור החברה. לטענתה, בעוזבו את החברה לא נאות להשיב את המערכת. לטענתה עלות המערכת הייתה בשווי 12,000 ₪.

75. למעשה אין חולק כי התקנת המערכת ברכבו של ספאני הייתה בעיקרה לצורך תצוגת המערכת לקונים פוטנציאליים (סע' 18 לכתב התביעה; סע' 24 לכתב ההגנה; עדות הלאלי- עמ' 8 לפרוטוקול). לא הוצגה כל ראיה מצד החברה, לפיה עם סיום עבודתו של ספאני בשורותיה דרשה ממנו להחזיר את המערכת. לכן ברור כי לא ניתן לקבל את טענתה בדבר גניבת המערכת, מה גם שלא ברור מתי הותקנה ומה שוויה האמיתי לאחר מספר שנים.

    לאור האמור, טענתה של החברה לזכאותה לפיצוי בגין נטילת מערכת הסאונד, נדחית.

76. אי תשלום בגין וו גרירה- החברה טענה כי ברכבו של ספאני הותקן וו גרירה, אשר את עלותו בסך 1534 ₪ התחייב לשלם. עם זאת, לטענתה, ספאני התחמק מתשלום זה.

    מנגד, ספאני טען כי וו הגרירה ניתן לו בעבור התקנה שביצע בבית פרטי של לקוח החברה, עד השעות המאוחרות של הלילה.

    גם לעניין זה, לא הובאה כל ראיה לכך שספאני התבקש להחזיר במועד כלשהו את עלות התקנת וו הגרירה. לכן, ברור שהחברה לא עמדה בנטל המוטל עליה בהוכחת טענתה זו.

77. נטילת ציוד מיגון וציוד אלקטרוני לרכבה של אמו- החברה טענה כי ספאני נטל ציוד מיגון מסוג "כספת" לרכבה של אמו אשר עלותה בסך של 590 ₪.

    מנגד, ספאני טען כי הלאלי אישר את ההתקנה ואף חתם על האישור של חברת הביטוח לעניין הכספת. בחקירתו העיד כי הלאלי חתם על טופס ההתקנה, אך הכספת כלל לא הותקנה ברכב של אמו (עמ' 29 לפרוטוקול).

78. גם בעניין זה, החברה לא הביאה כל ראיה לתמיכה בטענתה זו. לא ברור מתי הכספת הותקנה, אם בכלל. כמו כן, גם כאן לא הוצגה כל דרישה מצד החברה להחזרת החוב הנטען.

    לכן, גם טענתה זו נדחית.

    ביחס לכל הטענות הנוגעות למוצרים נשוב ונזכיר את התרשמותנו דלעיל כי מוצרים שונים ניתנו לסאפני במהלך עבודתו בתמורה לביצוע עבודה מיוחדת / בשעות נוספות וזאת מבלי שהדברים תועדו באופן ברור ומפורש.

79. גירוש לקוחות והסבת פגיעות קשות לרווחיה של החברה: החברה טענה כי כאשר היה הלאלי מצוי מחוץ לבית העסק, נהג ספאני לגרש את לקוחותיה באמתלה לפיה יחזרו כשהללי יהיה בעסק. לטענתה, ביחס לעשרות לקוחותיה אשר נקבע להם מועד מדויק, גורשו אלה בבושת פנים והיה עליהם לתאם מחדש מול הללי מועד חדש כאשר הוא מצוי בעסק.

80. בתמיכה לטענתה זו, צירפה החברה את תצהירו של ואחנון שם נטען (סע' 5 לתצהיר):

    "ואוסיף, כי הייתי נוכח פעמים רבות בית עסק התובעת, והייתי ער לסיטואציות רבות בהן כאשר יוסי, מנהל התובעת, לא היה מצוי בעסק, אז שמעתי באוזניי את ספאני אומר ללקוחות שונים "אם קבעתם עם יוסי- אז תחזרו שיוסי יהיה כאן" ולא נותן ללקוחות האלה שירות כלל וכלל ושולח אותם כפי שבאו".

81. עם זאת, גרסה זו נסתרה לחלוטין בעדותו, שם הוצגה על ידו גרסה שונה לפיה מדובר בלקוחות שדרשו ספציפית את הלאלי, ולא קרה מצב שספאני סירב לטפל בלקוחות שפנו אליו (עמ' 13 לפרוטוקול):

    "ש.מפנה לסעיף 5 לתצהירך.

    ת. כשבאים כל הזמן, ומבקשים עזרה שואלים אם יוסי נמצא והוא אומר אז תבואו כשיוסי נמצא אלה אנשים ספציפיים שמחפשים את הללי. לא היו מקרים שלקוחות באו ורצו עבודה וספאני לא טיפל בהם, אלא כשרצו את הללי אז הוא אמר להם שיבואו כשהללי יהיה..". 

    ראו גם המשך עדותו, בחקירה החוזרת (עמ' 14 לפרוטוקול):

    "ש. נשאלת ואמרת שהיו לקוחות שביקשו את הללי וספאני השיב כי הללי לא נמצא. האם אתה זוכר שהגיעו לקוחות מזדמנים וגרשו אותם?

    ת. בד"כ כולם מגיעים ומבקשים את הללי כי רוצים לדבר עם הללי. ואז אומרים להם תחזור כשהוא יהיה".

    אם כן, הגרסה בדבר גירוש לקוחות נסתרה לחלוטין, ולכן מקובלת עלי בעניין זה עדותו של ספאני:

    "ש. אתה מכיר סיטואציה שאנשים מגיעים לעסק ואמרת להם שיוסי הלאלי לא כאן?

    ת. אם הם הגיעו ושאלו איפה יוסי אז הייתי אומר שהוא לא פה. זה כבר משהו אחר.

    ש. ולא היית מגרש אותם?

    ת. לא, מה הייתי אומר להם לך מפה? זה היה כמו עסק שלי מה אני אגרש הלקוחות?".

82. יש להוסיף, כי על אף טענת החברה כי מדובר כביכול בלקוחות רשומים שלא טופלו על ידי ספאני, לא הוצגה כל רשימה כזו ולא הובאה ולו דו' אחת ללקוח שלא טופל כביכול, דבר המלמד על מופרכות הטענה.

83. יצוין כי להגדלת הכנסותיה של החברה לאחר עזיבתו של ספאני (ראו מאזני בוחן שצורפו לתצהירה של סיגל הלאלי) , יכולות להיות סיבות שונות ומגוונות, ומכל מקום, ברור שאין בעובדה זו כדי להוכיח את טענתה כנגדו.

84. לכן, יש לדחות גם טענה זו בדבר גירוש לקוחות וגרימת פגיעה ברווחים.

85. הסתרת ציוד אלקטרוני בניסיון להעלימו-החברה טענה כי עולה ממצלמות האבטחה כי "כפי הנראה" הוסתרו על ידי ספאני מוצרים שונים מתוך כוונה להוצאתם מהעסק.

86. טענתה זו של החברה נטענה בעלמא, ללא כל תימוכין ממצלמות האבטחה של העסק. לכן יש לדחותה.

     

    פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת:

87. החברה טוענת כי ספאני הודיע על התפטרותו לאלתר, מבלי לתת לה הודעה מוקדמת כדין. מנגד, ספאני טען כי ביקש לתת לחברה הודעה מוקדמת כדין, אך סיגל הלאלי התעקשה שיסיים עבודתו לאלתר.

88. גם בעניין זה החברה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. לא הוצג כל מסמך התומך בגרסתה בדבר אי מתן הודעה מוקדמת. הדעת נותנת כי מעסיק אשר נמצא במצב בו העובד לא עומד בדרישות החוק בעניין מתן הודעה מוקדמת, ינסה להעמיד אותו על טעותו במכתב שיישלח אליו סמוך למועד עזיבתו. עם זאת, החברה לא הציגה כל מסמך כזה.

89. יש לציין כי תמוה כיצד החברה טוענת מחד לגניבת לקוחות וציוד מצד ספאני, ומנגד טוענת כי ביקשה ממנו לעבוד גם בתקופת ההודעה המוקדמת.

90. מכל מקום, לא נסתרה גרסת ספאני כי החברה ויתרה על עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת (עמ' 31 לפרוטוקול). משכך, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

91. כללו של דבר- תביעתה של החברה כנגד ספאני נדחית במלואה.

     

     

     

    סוף דבר:

92. תביעתה של החברה כנגד ספאני נדחית במלואה.

93. תביעתו של ספאני כנגד החברה מתקבלת בחלקה. החברה תשלם לספאני, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, את הסכומים כדלקמן:

    • גמול שעות נוספות בסך 77,684 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.14 ועד לפירעון.

    • בתוך 30 יום החברה תדאג למסור לקרן הפנסיה כל הודעה דרושה בדבר שחרור כספים שהצטברו בקרן הפנסיה (גמל / תגמולים) לזכות התובע.

    • פדיון חופשה בסך 638 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.14 ועד לפירעון.

    • פיצי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העבודה, בסך 5000 ₪.

    • פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 5,000 ₪.

    • יתרת הפרשות לפנסיה בסך 1116 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.10.14 ועד לפירעון.

94. כמו כן, משהתקבלה תביעתו של ספאני באופן חלקי, ותביעתה של החברה כנגדו נדחתה במלואה, תשלם החברה לספאני הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪.

    לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, ח' שבט תשע"ח, (24 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.