פסק דין בנושא הטרדה מינית

לפנינו תביעה לפיצוי כספי על רקע טענה להטרדה מינית והתנכלות.

נביא להלן את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, טענות הצדדים, נתאר את עיקר הדיון שהתקיים, ונפרט את הכרעת בית הדין.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים

התובעת (להלן גם: "פלונית") והנתבע 4 (להלן גם: "פלוני"), היו בתקופה הרלוונטית לתביעה, עובדי הוראה במשרד החינוך (להלן גם: "המדינה") ולימדו מדעים בחטיבת הביניים "xxx" בנתניה (להלן: "בית הספר").

הנתבע 3 היה מנהל בית הספר (להלן: "המנהל" או " מר לישנסקי").

הנתבעת 2, הייתה מפקחת בית הספר במועד הרלוונטי (להלן: "המפקחת" או גב' ג'אן" לפי העניין).

במהלך חודש מאי 2017 בין פלונית לפלוניהתעורר ויכוח סביב שני נושאים עיקריים: א. טענותיה של פלונית כי פלוניהעתיק דפי עבודה שהתובעת הכינה לתלמידיה. ב. בקשת פלונימפלונית לבטל שאלה במבחן, וסירובה של התובעת לעשות כן.

לאחר ויכוח שהתקיים בין פלונית לפלוניביום 22.5.17 בחדר ההכנה בבית הספר, השניים נפגשו שוב בעמדת הקפה בחדר המורים, שם לטענת פלונית פלוני"הטריד אותה מינית".

טענות הצדדים

טענות התובעת

לטענת התובעת ביום אחד במהלך השבוע שהתחיל ביום 21.5.17, פלוניוהיא התווכחו בחדר ההכנה בבית הספר, בשעות הבוקר. לאחר אותה שיחה פנתה התובעת לחדר המורים להכין לעצמה שתיה חמה, היא נוכחה לדעת כי מלאי הכפיות אזל ומזגה לעצמה קפה ישירות מהמארז. לפתע הגיח מאחוריה הנתבע 4, דחף את התובעת לעמדת הקפה, פתח ביד שמאל את מגירת הכפיות, ואת ידו הימנית הניח על ישבנה תוך שהוא מחייך ומודיע לה כי הוא "רוצה כפיות".

התובעת סגרה את המגירה, פנתה לפלוניואמרה לו באופן ברור וחד משמעי שאין כפיות במגירה וביקשה שיתרחק ממנה חצי מטר לאחור ושלא יעז לגעת בה. התובעת הסתובבה לכיוון כוס השתייה שלה, כאשר הנתבע 4 דחף אותה בשנית לעבר עמדת הקפה, פתח בידו השמאלית את המגירה ופעם נוספת הניח את ידו על ישבנה. התובעת הסתובבה שוב לעבר פלוניבכעס ודרשה כי יתרחק ממנה ושלא יגע בה. התובעת הסתובבה כדי לקחת את השתייה שהכינה ואז הנתבע 4 חזר שוב על התנהגותו בהתרסה ובחיוך באומרו "מה כבר תעשי לי?". התובעת צעקה על הנתבע 4, ומורה אחרת – גב' שיפי פורת הייתה עדה לצעקותיה.

גב' פורת לא הייתה עדה למעשה ההטרדה אלא רק לצעקותיה של התובעת, מיד לאחריהם הודיעה התובעת לגב' פורת מה חוותה ואף הדגימה על גופה את שביצע לה הנתבע 4.

בפגישה שהתקיימה ביום 11.6.17 עם מנהל בית הספר מר לישנסקי, ובנוכחות הנתבע 4, ביקשה התובעת לספר למנהל על החוויה שעברה, אלא שהמנהל קטע את דבריה, צעק, התבדח על נושא "הכפיות", ואף ביקש כי התובעת תתנצל בפני פלוניותמשיך לעבוד עמו.

פלוניהתנכל לתובעת על רקע תלונתה בפני המנהל והדבר בא לידי ביטוי למשל כשהוא שר בהתרסה, באופן בו היא חשה כי הוא מבזה אותה וצוחק עליה.

ביום 2.5.18 שלחה התובעת באמצעות בא כוחה מכתב למשרד החינוך בו פרטה את אשר עברה ולאור תלונה רשמית זו, החל המנהל מתנכל ומתעמר בה.

על אף פניות חוזרות של התובעת באמצעות בא כוחה לאגף המשמעת במשרד החינוך ולמפקחת, משרד החינוך לא בירר את תלונתה. למרות זאת, ביום 18.5.18 המפקחת הזמינה את התובעת לשיחה לבירור תלונתו של פלונינגדה והודיעה מפורשות כי לא תדון בתלונתה של התובעת להטרדה מינית, תוך שהיא איימה עליה שתנקוט כנגדה בצעדים משמעתיים ככל שלא תתייצב לפגישה.

נוכח כל האמור התובעת עתרה לפיצויים בסך 410,000 ₪ לפי הפירוט שלהלן:

• הטרדה מינית והתנכלות בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית, פיצויים בסך של 120,000 ₪;

• התנכלות בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויים בסך 50,000 ₪;

• אי נקיטת אמצעים בידי המעסיק בהתאם לסעיף 7(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, פיצויים בסך 120,000 ₪;

• התעמרות, פיצויים בסך 70,000 ₪;

• פגיעה בצנעת הפרט וצילום שלא כדין, פיצויים בסך 50,000 ₪;

   

  טענות הנתבעים 1, 2 ו-3

   

בשנים האחרונות לעבודתה התובעת התקשתה לקבל מרות, תגובותיה התאפיינו בצעקות, לשון בוטה ומתריסה, היא התעמתה באופן תכוף עם גורמים שונים בבית הספר ואף עשתה זאת במליאת חדר המורים.

במאי 2017, התקבלו אצל המנהל תלונות הדדיות: מהתובעת מיום 25.5.17; ומפלונימיום 28.5.17. ברקע התלונות הוויכוח בין הצדדים בנושא שכפול דפי עבודה על ידי פלוני. נוכח התלונות ההדדיות זימן המנהל את השניים בהשתתפות רכזת המדעים, לשיחת בירור שנקבעה ליום 4.6.17.

האווירה במהלך השיחה לוותה בהתלהמות מצידה של התובעת עד כדי הנפת יד מבטלת כלפי פלוני. במהלך השיחה, "זרקה התובעת לאוויר לראשונה, טענה כי הנתבע 4 הטריד אותה (כאשר לא ברור היה מדבריה האם מדובר בהטרדה מינית)".

ביום 9.11.17 פנתה התובעת לתלונות הציבור וקו פתוח לתלמידים במייל בנושא "טיפול לא הולם בתלונה על הטרדה". תלונותיה של התובעת הועברו לממונה על המשמעת במשרד החינוך, שהחליטה להעביר את הדברים לבחינת הנציבות. ביום 27.3.18 התקבלה במשרד החינוך המלצת הנציבות לטיפול פנים משרדי. בשלב ראשון נשלח זימון לשימוע לנתבע 4 אשר נקבע תחילה ליום 30.4.18 ונדחה בעקבות בקשת ב"כ הנתבע 4 לקבלת החומרים הרלוונטיים מהנציבות. בין לבין התובעת הגישה תלונה למשטרה והבירור הפנים משרדי הוקפא.

ביום 29.4.18 פנה פלונילמשרד החינוך בתלונה כנגד התובעת בגין התנהגות גזענית ופוגעת. המפקחת ביקשה לברר את התלונה של פלוניבמנותק מהתלונה של פלונית בשל העובדה שתלונת התובעת מצויה בחקירת משטרה.

ביום 5.9.18 התקבלה הודעה במשרד החינוך מהמשטרה כי התיק כנגד פלונינסגר בעילה של חוסר אשמה. משנסגר התיק במשטרה נקבע במשרד החינוך כי ימשך הבירור הפנים משרדי.

הנתבעים 1-3 הכחישו את טענותיה של התובעת להתנכלות ולהתעמרות וטענו כי פלונית זכתה ליחס מקצועי מכבד ותומך בכל התקופה בה נבדקה תלונתה וגם לאחר מכן.

התביעה המבוססת על חוק הגנת הפרטיות דינה דחיה מחוסר סמכות עניינית לבית הדין לעבודה. התביעה בעניין זה דינה דחייה גם לגופו של עניין שכן מצלמות האבטחה הוצבו בכניסה לבית הספר, במקום ציבורי ולא ברשות היחיד.

לא נפל כל פגם בהתנהלות משרד החינוך בנוגע לתלונת התובעת, התנהלותו הייתה בהתאם לדין ובמתחם הסבירות, ואין מקום לפסוק פיצוי כספי כלשהו לטובת התובעת.

המדינה וכלל הגורמים מטעמה עשו כל שנדרש על מנת להבטיח סביבת עבודה ראויה, טענות התובעת נטענו ללא כל ראיות ובמנותק מהמציאות ועל כן דינן להידחות.

החלטות והתנהלות משדר החינוך מצויות בתחום הסבירות נסמכות על שיקולים מקצועיים וענייניים. בשלב זה עדין לא הסתיים הבירור הפנים משרדי ובנסיות אלו הרי שיש להתיר לגורמים הרלוונטיים לקבל החלטה בעניין.

טענות הנתבע 4

לטענת פלוניהטענות המועלות כנגדו הן פרי דמיונה של התובעת אשר עושה כל לאל ידה להביא לסילוקו, מורה מצטיין ומוערך, מבית הספר, זאת ותו לא.

טענותיה של התובעת נבדקו על ידי אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה והן נדחו בחלטה מנומקת מיום 26.3.18.

"אירוע ההטרדה המינית" המתואר על ידי התובעת לא התרחש במועד הנטען על ידה ובמועד האמור הוויכוח בין הצדדים על ביטול שאלה במבחן היה שייך לעבר. לטענת הנתבע 4, ביום 22.5.17, התובעת האשימה אותו בהעתקת דף עבודה שהוכן על ידה, צעקה עליו ואיימה שתעשה הכל כדי להביא לסילוקו מבית הספר. באותו יום בהפסקה הוא ניגש לחדר המורים שם מצא את התובעת ליד עמדת הקפה משוחחת עם אחת המורות. התובעת לא פינתה את עמדת הקפה, והתובע קרא לה בשמה, ביקש כי תפנה את עמדת הקפה מה שלא מצא חן בעיני התובעת שהחלה לצעוק עליו וקראה לו חוצפן למשמע אוזניהם של המורים. פלונילא נגע בתובעת ולא הטריד אותה בשום צורה.

ביום 29.4.18 הנתבע 4 התלונן בפני מפקחת בית הספר על ההתנכלות של התובעת כלפיו.

התובעת הסתירה מעיני בית הדין את העובדה כי הגישה תלונה למשטרה, אשר התבררה כחסרת יסוד עם סגירת התיק מחוסר אשמה.

ההליך בבית הדין

בתיק דנן התקיימו שני דיונים מוקדמים, הראשון ביום 11.3.19 והשני ביום 10.10.19. בדיון המקדמי הראשון הצדדים הודיעו על הסכמתם כי הדיון יתנהל בדלתיים פתוחות ויוסר החיסיון שהוטל על התיק על ידי בית הדין. באותו יום בית הדין נתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים. ביום 10.10.19 ולאחר שהושלמו ההליכים המקדמים, ניתן צו להגשת תצהירי עדות ראשית.

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם מר אליעזר הנדשר – מורה בבית הספר ונבחר ציבור בהסתדרות המורים. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי הנתבעים 2, 3 ו-4.

ביום 27.5.21 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נשמעו כלל העדויות. הישיבה הוקלטה ותמליל ההקלטה התקבל ביום 3.8.21. לאחר שהתקבל התמליל ניתן צו להגשת סיכומים בכתב. אחרון הסיכומים הוגש ביום 1.12.21.

דיון והכרעה

לאחר שעיינו היטב בכתבי הטענות על נספחיהם, ושמענו את עדויות הצדדים וסיכומיהם, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, ונימוקינו מפורטים להלן.

הטרדה מינית – החוק והפסיקה בקליפת האגוז

בית המשפט העליון התייחס בפסיקותיו לקושי בהגדרת "הטרדה מינית". השופטת דורית ביניש (כתוארה אז) פסקה כי הטרדה מינית היא תופעה מוכרת אשר קל לזהותה כשנתקלים בה אך קשה להגדירה. היא עשויה להיות בעלת ביטויים רבים מספור, והיא כוללת צורות רבות של התנהגות ברמות שונות של פגיעה במוטרד. המכנה המשותף לכל צורותיה היא התנהגות בעלת אופי מיני של אדם אחד שיש בה כדי לפגוע באדם אחר.

בפרשת בן אשר, אשר ניתן עובר לקבלתו של החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק") בכנסת, פורטו צורותיה השונות של ההטרדה המינית, באופן הבא:

"מהי אפוא הטרדה מינית? הטרדה מינית היא תופעה חברתית מורכבת. יש לה ביטויים רבים מספור. היא עשויה להתבטא, בקצה אחד של התופעה, בדיבורים בלבד. לעתים הדיבורים נושאים אופי של חיזור מצד אדם אחד אחרי אדם אחר, כשהם משולבים במחמאות, ואפשר שהמחזר אף אינו מודע לכך שיש בדיבורים אלה כדי להטריד את המחוזר. לעתים הדיבורים נושאים אופי של בקשות או הצעות על רקע מיני, והם עשויים להתדרדר עד כדי לחץ ואיומים על רקע זה, כגון איומים בפיטורין מן העבודה. ההטרדה המינית עשויה להתבטא, בקצה השני של התופעה, גם בפגיעה גופנית. לעתים הפגיעה נושאת אופי של מגעים מקריים כביכול, או אופי של ליטוף שאמור להיות נעים, אך אפשר שהיא תגיע כדי עבירה פלילית, למשל: מעשה מגונה או אף אונס. ובין הקצוות של התופעה מצויות צורות רבות של התנהגות ברמות שונות של פגיעה."

נפסק כי להטרדה המינית מנעד רחב של צורות וביטויים. יש והיא כוללת אמירות בעלות גוון מיני, יש והיא מלווה בהצעות שונות ויש שהיא באה לידי ביטוי במעשים פיזיים של ממש, החל מנגיעות מרומזות ואגביות לכאורה, עבור דרך נגיעות מכוונות וכלה במעשים מגונים, כהגדרת המושג בסעיף 348(ו) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), אליו מפנה סעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית. התייחס לכך בית הדין הארצי בפרשת פלונית בקבעו:

"מבחינה משפטית אין הגדרה אחת אוניברסלית מקובלת ומוסכמת למונח "הטרדה מינית". יש מדינות בהן החקיקה כוללת הגדרה קצרה וצרה, ויש שבהן הגדרה רחבה.

...

בעניין זה כבר נקבע, כי בגדרו של המושג "הטרדה מינית" נכללים סוגים שונים של מעשים אסורים וקיימת קשת רחבה של מקרים במדרג חומרה שונה (עש"מ 11025/02 אייזנר – מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 541, 553)."

הטרדה מינית היא התנהגות בעלת אופי מיני ומלווה בדיבור, ברמז או במעשה. אמת המידה לסיווג התנהגות כהטרדה מינית היא אמת מידה אובייקטיבית, הנגזרת מטיב ההתנהגות וממכלול הנסיבות שבהן התרחשה.

השאלה אם מעשים מסוימים הם הטרדה מינית פסולה כאמור בסעיף 3(א) לחוק, או שמא מדובר בהתנהגות לגיטימית שאינה עולה כדי הטרדה מינית, חייבת תמיד להיבחן על-פי ההקשר שבו בוצעו המעשים, על-פי טיב היחסים בין הצדדים ועל-פי מכלול נסיבות העניין בכל מקרה לגופו.

בית הדין הארצי בפרשת פלונית, מפי השופטת ורדה וירט ליבנה (כתוארה אז) חילק את המעשים הנחשבים להטרדה מינית לשני סוגים של התנהגויות: סעיפים 3(א)(1), (2) ו- (5) מסוג א' וסעיפים 3(א)(3) ו- 3(א)(4) מסוג שני. הסוג הראשון, הן התנהגויות אשר מעצם טבען שליליות, וכוללות - בין היתר - מעשים חמורים העולים, ברובם, כדי עבירה פלילית, כקבוע בחוק העונשין. בשל כך, לא נדרשת בהן תגובה של דחייה מצידהּ של המתלוננת, כדי שיבואו לגדרו של מעשה "ההטרדה המינית". הסוג השני, הן התנהגויות אשר על פי רוב הינן פסולות, אולם יאסרו רק מקום בו הן אינן רצויות למתלוננת. עקרון זה יסודו בתפיסה, שהטרדה מינית היא התנהגות בעלת אופי מיני, שהאדם כלפיו היא מופנית אינו מעוניין בה. לכן, נדרשת הישנות ההתנהגות והבעת היעדר העניין מצד המתלוננת.

מהכלל אל הפרט

אין מחלוקת בין הצדדים כי שני ויכוחים קדמו לאירוע מושא התובענה שלפנינו – ויכוח שנע סביב טענתה של התובעת כי פלוניהעתיק חומרים שהתובעת הכינה לתלמידיה וויכוח נוסף סביב בקשתו של פלוניכי פלונית תבטל שאלה שכללה במבחן וסירובה של התובעת להיענות לדרישתו. הצדדים חלוקים בשאלה איזו מהוויכוחים האמורים קרה במועד האירוע שעומד במוקד התביעה, אולם מהותו של הוויכוח שהביא להתרחשויות מושא התובענה אינה רלוונטית אלא עצם קיומו של ויכוח ברקע.

אין חולק כי ביום 22.5.17 או בסמוך לכך, התעורר ויכוח בין התובעת לפלוניבשעות הבוקר בחדר ההכנה בבית הספר, לאחריו התובעת ניגשה לחדר המורים להכין קפה. פלוניגם הוא ניגש לחדר המורים ועמד מאחורי התובעת בטור לעמדת הקפה בחדר המורים.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הכינה קפה תוך שהיא משוחחת עם מורה אחרת, ופלוניהמתין מאחוריה.

מכאן, לצדדים גרסאות מנוגדות.

בתביעתה ובתצהיר עדותה הראשית התובעת תיארה את המעשה מושא התובענה שלפנינו כמעשה מכוון של תקיפה והטרדה מינית, במילים הבאות:

"להפתעתה המוחלטת, התגנב המטריד מאחורי גבה ובשיא חוצפתו דחף את התובעת לעבר עמדת הקפה ופתח ביד שמאל את המגירה שהייתה צמודה לתובעת ושבה בדרך כלל מצויות כפיות. את ידו השנייה (ידו הימנית) הניח המטריד על ישבנה של התובעת!!!

התובעת הסתובבה מיד, ומה שראתה היה את המטריד עומד מאחוריה, מחייך לה בפנים, כשהוא אומר לתובעת; "אני רוצה כפיות"."

לעומת התיאור הנ"ל שנוסח בידי משפטנים באופן שיקים עילה מכוח החוק למניעת הטרדה מינית, בהודעתה במשטרה ובעדותה בבית הדין, התובעת תיארה את המעשה המיוחס לנתבע 4 באופן שונה, בניואנסים דקים אך משמעותיים ובאופן שמשנה את התמונה המגמתית שהוצגה בכתבי הטענות.

במסגרת העימות שנערך במשטרה בין פלונית לפלוני, התובעת אמרה שאת ההגדרה "הטרדה מינית" למעשה המיוחס לנתבע 4 זו הגדרה שניתנה על ידי המשטרה באשר לדעתה מדובר בבריונות ולא בהטרדה מינית, ובלשונה:

"שאלה למתלוננת: יכול להיות שאת אומרת שהוא הטריד אותך כיוון שהוא שיקר לך בנושאים אחרים?

ת: אני לא חושבת ש.. בואי נעמיד את הדברים במקום. לדעתי ההטרדה המינית זו הגדרה שאתם נתתם למקרה. לדעתי מדובר בבריונות לשמה". [ההדגשות הוספו – כ.א.ק].

בהמשך העימות, התובעת הבהירה כי פלונילא התכוון לגעת בישבנה, אלא שבמסגרת הדיפתה לעבר עמדת הקפה, ידו נגעה בה בגבה ובישבן באופן בלתי נמנע, ובלשונה:

"שאלה למתלוננת: את תיארת מקרה בו פלוניהעביר את ידו בישבן שלך?

ת. אמרתי שהוא נגע רק. הוא דחף אותי לעמדת הקפה ואת יד ימין אם הוא לא היה מחזיק על הראש הוא חייב לגעת בי בה".

...

"שאלה למתלוננת: פלונינגע לך בישבן?

ת. כן בגב ובישבן ביד ימין."

גם בעדותה בפנינו התובעת אישרה את גרסתה כפי שזו נמסרה במשטרה, והוסיפה:

"מה עושה בריון? בריון תוקף."

...

"כי בתנוחה שהוא היה, וכמו שראו פה, הוא היה חייב לגעת. הוא לא יחזיק את היד על הראש אז הוא חייב היה לגעת בי. הוא נשען עלי. מה זאת אומרת? איך הוא הגיע מפה אל עמדת הקפה בלי ליפול?"

עוד הוסיפה התובעת במסגרת העימות מדוע היא סבורה כי אין מדובר בהטרדה מינית:

"שאלה למתלוננת: מדוע אז את אומרת שזו לא הטרדה מינית?

ת: מכיוון שאני לא חושבת שאני מושכת את פלוניאני לא חושבת שזו הייתה הכוונה שלו אני חושבת שהכוונה שלו הייתה להציק ולאיים".

על אף שלגרסת התובעת פלונילא התכוון להטריד אותה, היא בחרה להגדיר את המעשה המיוחס לו כ"תקיפה מינית", אולם היא אינה משתמשת בביטוי זה כמשמעותו המשפטית, אלא בצורה חופשית ובשל העובדה כי נגע בישבנה, אף שלא היה בדבר הקשר מיני לשיטתה כאמור לעיל, ובלשונה:

"שאלה למתלוננת: האם הרגשת מוטרדת מינית מפלוני?

ת. הרגשתי מוטרדת מינית כן כי ברגע שנוגעים בי אני רואה מזה משהו מיני. אני לא אדם של נגיעות כדי שאני ארשה שמישהו יגע בי הוא צריך להיות קרוב אליה".

גם בפנינו העידה התובעת כי לא הוטרדה מינית, אלא חוותה "תקיפה מינית" לדעתה, זאת בשל הנגיעה בישבנה במהלך התקיפה, הגם שללא הקשר מיני:

"בשבילי זאת לא הייתה הטרדה, זאת הייתה בפירוש תקיפה מינית. זה לא הייתה הטרדה".

בשים לב כי הן בהודעתה במשטרה והן בעדותה בפנינו התובעת מייחסת לנתבע 4 מעשה בריונות, ולא של הטרדה מינית, והיא הסבירה הסבר היטב כי לא היה לדעתה הקשר מיני בנגיעה בישבנה, שוכנענו כי הביטוי "תקיפה מינית" בה עשתה שימוש, אינו משקף נכונה את הסיטואציה, אלא יש לייחס לפלוני, לכל היותר, "תקיפה סתם" ללא הקשר מיני.

אמנם תמוה היה בעיננו כי התובעת בחרה להימנע מלזמן עדים שיכלו לתמוך בגרסתה. כך, על אף שהתובעת הצהירה כי גב' שיפי פורת אמנם לא הייתה עדה לתקיפה, אך שמעה את צעקותיה של פלונית על פלוניבתגובה לתקיפה ופלונית הדגימה על גופה את מה שפלוני"עשה לה" רגעים קודם לכן היא לא הזמינה אותה לעדות. כך, גם התובעת לא הזמינה לעדות את בנה, מר xxxx אשר העיד במשטרה על מצבה הנפשי של אמו לאחר שחזרה מבית הספר במועד האירוע. עם זאת, מצאנו את עדותה של התובעת בפנינו מהימנה. התובעת העידה מדם ליבה, היא מסרה עדות סדורה ועקבית. העובדות הבסיסיות שמסרה, בדבר אופן התרחשות המעשה המיוחס לפלוני, להבדיל ממסקנותיה המשפטיות העולות מהעובדות הנטענות, עולות ככלל בקנה אחד עם טענותיה לכל אורך ההליך המשפטי, בחקירתה במשטרה ובעימות שנערך לה עם פלוני. זאת ועוד טענותיה של התובעת לפיהן הותקפה על ידי הנתבע 4 נתמכו גם בטענותיה בנושא שהועלו בפני המנהל וגורמים נוספים במשרד החינוך כפי שיתואר בפרק הבא.

זאת ועוד, מהודעתה במשטרה עולה כי גב' שפי אישרה את גרסתה של התובעת כי פלונית אמרה לה בזמן אמת כי פלונינגע בישבנה:

"בתאריך הנ"ל שוחחתי עם המורה שיפי פורת על מנת לזמנה לעדות, הנ"ל סירבה להגיע לעדות ואמרה שהיא לא רוצה להיות מעורבת בעניין, אמרה שהיא מסכימה לענות על שאלות בשיחת הטלפון בנינו, הסברתי לה שעדות הכרחית בתיק החקירה, עדיין עמדה על סירובה, לשאלתי לעניין אותו אירוע אמרה שהיא לא ראתה דבר, אמרה שהייתה ביחד עם השניים בחדר מורים ואז שמעה את המתלוננת צועקת, לא זוכרת מה צעקה, אמרה שביקשה ממנה לא לצעוק ואז המתלוננת אמרה לה שהחשוד נגע לה בישבן, לשאלתי אמרה שלא ראתה דבר מהנעשה, לשאלתי אמרה שהמתלוננת נראתה נסערת".

אומנם גב' שיפי לא הוזמנה לעדות, הצדדים הגישו את תיק המשטרה בפנינו ונסמכו עליו בטענותיהם.

לעומת עדותה הסדורה והעקבית של התובעת, גרסתו של הנתבע 4 לא הייתה נקיה מספקות. כך, פלוניהכחיש בתוקף כל נגיעה בתובעת, בין אם מכוונת ובין אם בשגגה, ועמד איתן על טענתו לפיה הוא שמר ממנה מרחק. הגם שיתכן ויש אמת בעדותו של התובע בנוגע ליחס שקיבל מהתובעת, ומתחושתו כי היא השפילה אותו והעניקה לו יחס מזלזל, התעקשותו כי שמר מהתובעת מרחק ולא נגע בה אפילו לא בטעות, לא עשתה עלינו רושם מהימן.

הן בכתב ההגנה והן בתצהיר עדותו הראשית, פלוניהכחיש בתוקף כל מגע פיזי ועמד על כך כי עמד במרחק חצי מטר לפחות מהתובעת באירוע הנטען, ובלשונו:

"באותו יום 22.5.17, בהפסקה, ניגשתי לחדר המורים להכנת קפה, ובמקרה התובעת עמדה ליד עמדת הקפה ודיברה עם אחת המורות, אני עמדתי בצד במרחק של לפחות חצי מטר וחיכיתי שהתובעת תפנה את המקום בעמדת הקפה, אך היא לא פינתה את עמדת הקפה, ואז קראתי לתובעת בשמה וביקשתי כי תפנה את עמדת הקפה, מה שלא מצא חן בעיניה והיא החלה לצעוק עלי למשמע אוזניהם של המורים וקראה לי חוצפן. אני עמדתי בהלם מהתנהגותה החצופה והלא מכובדת של התובעת".

גם בעדותו בפנינו, פלוניהעיד כי עמד בתור לקפה בחדר המורים במרחק חצי מטר מהתובעת, וכי "אין סיכוי שנגע בה", "אפילו לא בטעות". כשראה כי ההמתנה מתארכת קרא לתובעת בשמה שתשים לב שהיא צריכה לפנות את עמדת הקפה. הוא לא התקרב אליה, ולא שלח את ידו לעבר המגירות שהגישה אליהם נחסמה על ידי התובעת. התובעת לשיטתו טרקה את מגירת הכפיות והודיעו לו בהפגנתיות כי "אין כפיות".

למרות עדותו הנחרצת בעניין זה, במשטרה פלונימסר גרסה שונה, שם דווקא הודה כי פתח את המגירה של הכפיות :

"שאלה-אתה זוכר עם איזה יד פתחת את המגירה של הכפיות?

תשובה-ביד שמאל.

שאלה-מצאת במגירות כפיות?

תשובה-כן".

בעדותו בפנינו פלוניעומת עם הסתירה בין עדותו להודעתו במשטרה, והוא הוא עמד על עמדתו כי לא פתח את המגירה וייחס את הסתירה ל"בלבול" ולזמן שחלף בין האירוע להודעתו במשטרה.

במשטרה התובע מסר גרסה מפורטת, הוא זכר באיזה יד פתח את המגירה ושמצא כפיות בתוכה. זאת ועוד, עדותו במשטרה הייתה סמוכה יותר לאירוע מעדותו בבית הדין, והוא העיד כי דיבר אמת במשטרה, קרא את עדותו במשטרה לפני שחתם עליה, ואף נסמך עליה בתצהירו. מכאן, מצאנו כי הסתירה בין עדותו בפנינו להודעתו במשטרה מקורה באי אמירת אמת ובניסיונו להרחיק עצמו מהאירוע מושא התביעה.

בשים לב כי המגירות ממוקמות מתחת לעמדת הקפה, שהגישה אליהן נחסמה בגופה של התובעת, הרי שפתיחת המגירות על ידי פלוניחייבה בהכרח את צמצום המרחק בינו לבין התובעת.

להוסיף על כך את העוינות בין הצדדים כתוצאה מהוויכוח שהתרחש זמן קצר לפני כן, ואת תחושותיו של פלונימהיחס שקיבל מהתובעת, שוכנענו כי פלוניביקש מהתובעת לפנות את עמדת הקפה, ניסה לגשת למגירת הכפיות, וכשהתובעת התמהמה, אולי במפגיע, הוא "עשה דין לעצמו" ופילס לעצמו דרך לעמדת הקפה תוך שהוא פוגע בתובעת בפזיזות ובחוסר אכפתיות, וידו נוגעת בגבה ובישבנה ללא משים וללא הקשר מיני.

לא מצאנו תמיכה לטענותיה של התובעת כי פלוניחזר ונגע בישבנה פעמיים נוספות, אולם אף אם היה יסוד לטענה, לא התרשמנו כי היה יסוד של פגיעה מינית במסגרת המאבק על "טריטוריית עמדת הקפה", שהתרחש תוך פרק זמן קצר.

הגם שיש בהתנהלות זו של התובע, יחס מזלזל כלפי התובעת, והתנהגות פזיזה על גבול האלימות, לא התרשמנו אפוא כי יש במעשיו משום הטרדה או תקיפה מינית.

כמו כן לא שוכנענו כי התובע התכוון לעורר קונוטציה מינית כלשהי בביטוי "אני רוצה כפיות", אלא התכוון באמת ובתמים כי הוא מבקש לגשת למגירת הכפיות כפי שהעידו הצדדים.

נוכח האמור, התביעה להטרדה מינית נדחית. עם זאת, כאמור בפסיקה שהובאה לעיל, דחיית התביעה להטרדה מינית אין משמעותה בהכרח דחיית התביעה ברכיבי התביעה האחרים.

התנכלות בשל תלונה על הטרדה מינית

התובעת טענה כי הנתבעים התנכלו לה עקב תלונתה, פלונישר לה כשהוא בז לה וצוחק עליה בפניה. המנהל, החליט למנות את הנתבע 4 לתפקיד רכז בטחון, ותצפת בשיעור שהעבירה ללא כל סיבה עניינית וביקר את תוכן השיעור. כמו כן, מר לישנסקי הכניס לתיקה האישי מכתב על פיו היא יצאה משטח בית הספר ללא אישור לכאורה.

פלוניהכחיש את טענותיה של התובעת בכתב ההגנה.

באשר לטענה אודות יציאתה המוקדמת של התובעת משטח בית הספר ביום 8.5.18, טענה המדינה שהדבר נבדק על ידי המנהל, ומסקנתו הייתה כי יציאה זו נעשתה ללא אישור כנדרש, התובעת התייחסה לאמור במכתב בכתב ידה ורק לאחר מכן המכתב הועבר לתיקה האישית. באשר לטענות התובעת בנוגע לשיעור הצפייה שערך המנהל, נטען כי שיעורי הצפייה נערכים למורים ותיקים וחדשים כאחד והינם חלק משגרת העבודה של מנהל בית הספר כמוביל פדגוגי, ואין בה כל התעמרות או התנכלות.

סעיף 4 לחוק קובע את האיסור על הטרדה מינית והתנכלות:

"לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו".

סעיף 3 ב' לחוק מגדיר מהי התנכלות:

"התנכלות היא פגיעה מכל סוג שהוא שמקורה בהטרדה מינית, או בתלונה או בתביעה, שהוגשו על הטרדה מינית."

בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988, לא יפגע מעסיק בעובד על רקע הטרדה מינית:

"7.(א)במסגרת יחסי עבודה לא יפגע מעסיק או ממונה מטעמו, בעובד או בדורש עבודה בענינים המנויים בסעיף 2 או בכל דרך אחרת, כאשר מקור הפגיעה הוא אחד מאלה:

1. הטרדה מינית של העובד או של דורש העבודה שנעשתה בידי המעסיק, בידי הממונה מטעמו או בידי עובד אחר."

    

בהתאם לסעיף 9 לאותו חוק, על המעסיק הנטל להוכיח שלא הפלה את העובד על רקע הטרדה מינית, לאחר שהעובד הוכיח את מעשה ההטרדה:

"9(א)בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –

(1)לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים – אם קבע המעסיק לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;

(2)לענין פיטורים מהעבודה – אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו.

(ב) בתובענה של עובד או של דורש עבודה בשל הפרת הוראות סעיף 7(א), תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי לא פגע כאמור באותו סעיף, אם הוכיח העובד או דורש העבודה כי התקיים האמור בפסקה מפסקאות (1) עד (3) שבסעיף 7(א)."

לאחר שמיעת מלוא הראיות ועיון בכלל החומר המונח בפני בית הדין שוכנענו כי הצדק עם התובעת. לאחר שהתובעת התלוננה על שהתרחש בחדר המורים בינה לבין פלוני, מנהל בית הספר גיבה את פלוני, היא לא מצאה אוזן קשבת לתלונותיה, והתסכול שחשה התעצם ככל שחלף הזמן.

בישיבה שהתקיימה בחודש יוני 2017, התובעת התלוננה בפני המנהל על האירוע, אולם לא זכתה ממנו לאוזן קשבת. תחת הוצאתו של פלונימהישיבה ובירור טענותיה של התובעת בסביבה בלתי עוינת, המנהל השתיק את התלונה והתייחס אליה בלעג. בהתנהלותו זו, המנהל ביזה את האחריות שהוטלה עליו כמנהל, והעמיד עצמו, לפחות בעיניה של התובעת, לצד הנילון.

במסגרת המכתבים שהתובעת הפנתה למשרד החינוך בנוגע לאי טיפול בתלונתה על הטרדה מינית, והראשון שבהם מיום 9.11.2017, היא התלוננה על הטרדה מינית והלינה כנגד אוזלת ידו של המנהל בטיפול בתלונתה. סביר בענייננו כי תוכן התלונה הגיע לידיעתו של המנהל סמוך לאחר מכן שכן על פי עמדת משרד החינוך מיום 21.1.18 התלונה הועברה לבדיקת הגורמים הרלוונטיים – וברי כי המנהל הוא אחד הגורמים הרלוונטיים ביותר לבירור התלונה.

התובעת הניחה ראשית ראיה להוכיח כי המנהל דקדק עמה והפעיל את סמכותו כלפיה ביתר עוז בשל תלונותיה אשר העדיף לסתום את אוזניו מפניהן. דוגמא לכך מצאנו במכתב מיום 10.5.18 בו הוא מלין על יציאתה של התובעת מבית הספר בשעה 12:55 לפני סיום יום העבודה, מבלי שערך בירור עמה טרם הוצאת המכתב והכנסתו לתיקה האישי. אומנם, בטרם הוכנס המכתב לתיקה האישי של התובעת היא קיבלה הזדמנות לתת התייחסותה על גביו, כפי שאכן עשתה, אולם הכנסה של מכתב כזה מבלי לערוך בירור קודם לכן עם התובעת אינו דבר של מה בכך, והוא מלמד על היחס העוין שהתובעת קיבלה ממר לישנסקי.

הדברים נכונים ביתר שאת בשים לב לעדותו של המנהל ממנה משתמע כי אינו ממהר לתעד ולעלות על הכתב שיחות ואירועים שהוא מקיים עם המורים הכפופים לו על אף חשיבותם.

דוגמא נוספת מצאנו בתצפית שערך המנהל בשיעור של התובעת שהתקיים ביום 13.5.18. שוכנענו כי לא הייתה סיבה עניינית לקיום התצפית וכי הביקורת החריגה שהתובעת קיבלה בעקבותיה נועדו כדי להטיל בה דופי, ולא היו באים לעולם אלמלא טענותיה על הטרדה מינית ואוזלת ידו של המנהל מטיפול בתלונה. בעדותו המנהל העיד כי הוא נוהג לערוך תצפיות בשיעורי המורים, אולם לא הראה כי מדובר היה בתצפית שגרתית.

על כך נוסיף את תלונתו של פלוניבפני המפקחת על יחס משפיל ומאיים כלפיו מצד התובעת, שהוגשה כשנה לאחר המעשים המיוחסים לתובעת, ובתזמון המעורר חשד כי הן נולדו כדי להוות משקל נגד תלונתה של התובעת על הטרדה מינית. בעוד שאין בידינו לשלול את הטענות שהעלה פלונינגד התובעת בעניין זה, תזמון הגשת התלונה על ידו ובירורן המידי על ידי המפקחת, תוך שזו מסרבת באופן עיקש לדון בתלונתה של התובעת על יסוד טענה כי טענותיה מתבררות בנציבות שירות המדינה, מקימות ראשית ראיה לטענת ההתנכלות.

טענותיה של התובעת בעניין זה לא נסתרו והנתבעים לא העמידו הסבר אחר המניח את הדעת לייחס שהעניקו לתובעת לאחר תלונתה. בעניין זה עדותה של התובעת לפיה היחסים בינה לבין המנהל היו "קורקטיים כלשונה" ובינה לבין פלוניהיו תקינים עד לאירוע מושא התביעה שלפנינו לא נסתרו אף הן.

נוכח כל האמור לעיל במצטבר הגענו למסקנה כי הנתבעים הפנו עורף לתובעת על רקע תלונתה להטרדה מינית, החמירו עמה בשל טענותיה כלפי פלוני, ונהגו איפה ואיפה בטיפול בתלונות, התנהלות המגיעה לכדי התנכלות ופגיעה בתובעת על רקע תלונתה על הטרדה מינית בניגוד לחוק למניעת הטרדה מינית ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

בשל התנהלותם של הנתבעים שהתנכלו לתובעת בגין הגשת התלונה, מצאנו לחייב את הנתבעת 1 בפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין התנכלות בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית ולפיצוי נוסף בסך 10,000 ₪ בגין הפלייתה על רקע הגשת התלונה להטרדה מינית בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

לא מצאנו לפסוק בנוסף לפיצוי הנ"ל, פיצוי נפרד בגין התעמרות, שכן לדידנו פיצוי בגין רכיב זה מקופל בשני הסכומים שפסקנו לעיל.

אי טיפול בתלונה

בהתאם לקבוע בסעיף 1 לחוק, מעסיק אחראי לשמירה על ביטחון עובדיו וכבודם, ועליו לספק להם סביבת עבודה נאותה החפה מהטרדות מיניות, ובכך להגן על כבודם, חירותם, פרטיותם ועקרון השוויון בין המינים.

כעולה מסעיף 7 לחוק, מהחובה הכללית לספק סביבת עבודה בטוחה נגזרות מספר חובות משנה ובהן החובה הכללית למנוע מראש הטרדה או התנכלות (סעיף 7(א) רישא לחוק). מחובה זו נגזרות, בין היתר, חובת הטיפול ביעילות במקרה של הטרדה או התנכלות, חובת מניעת הישנות המקרה בעתיד, וחובת תיקון הפגיעה שנגרמה.

סעיף 7 לחוק קובע כדלהלן:

"(א) מעסיק חייב לנקוט אמצעים סבירים, בנסיבות הענין, כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה, על ידי עובדו, או על ידי ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, ולטפל בכל מקרה כאמור, ולשם כך עליו:

(1) לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה בשל הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה;

(2) לטפל ביעילות במקרה של הטרדה מינית או התנכלות שידע אודותיהם, וכן לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את הישנות המעשים האמורים וכדי לתקן את הפגיעה שנגרמה למתלונן עקב ההטרדה או ההתנכלות.

(ב) מעסיק המעסיק יותר מ-25 עובדים חייב, בנוסף לאמור בסעיף קטן (א), לקבוע תקנון שבו יובאו עיקרי הוראות החוק בדבר הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה ויפורטו בו דרכי הגשת התלונות שענינן הטרדה מינית או התנכלות והטיפול בהן, כפי שקבע המעסיק (להלן – תקנון); המעסיק יפרסם את התקנון בין עובדיו.

(ג) מעסיק שלא מילא את חובותיו לפי סעיפים קטנים (א)(1) ו-(2) ו-(ב) יהיה אחראי לעוולה אזרחית לפי סעיף 6, או לעוולה אזרחית בשל פגיעה כאמור בסעיף 7 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, שעשה עובדו, או ממונה מטעמו אף אם אינו עובדו, במסגרת יחסי עבודה. ..."

הוראות מפורטות ליישום חובות המעסיק מכוח החוק נקבעו בתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), התשנ"ח - 1998 (להלן- התקנות).

בתקנה 2 לתקנות שכותרת השוליים שלה היא "אמצעי מנע" – קבע המחוקק מספר דוגמאות לאמצעי מנע וזאת במסגרת הדרישה "לנקוט כל אמצעי למניעת מעשים כאמור" ובכלל זה פרסום תקנון למניעת הטרדה מינית.

יצוין כי בתוספת לתקנות מופיע תקנון לדוגמה שמאפשר למעסיקים לאמץ אותו תוך עריכת התאמות. בסעיף 8 לתקנון לדוגמה, נאמר כך:

"צעדי מנע

(א) המעסיק דורש מכל ממונה מטעמו ומכל עובד, להימנע ממעשים של הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה ולעשות כל שביכולתו כדי למנוע מעשים כאמור, והכול כדי ליצור, יחד עם המעסיק, סביבת עבודה בלא הטרדה מינית והתנכלות.

(ב) המעסיק דורש מכל ממונה מטעמו ליטול חלק פעיל ומוביל במניעת הטרדה מינית והתנכלות במסגרת יחסי עבודה.

(ג) פעולות הסברה והדרכה: המעסיק דורש מכל ממונה ומכל עובד להשתתף בפעולות הדרכה והסברה הנעשות מטעמו בדבר איסור הטרדה מינית והתנכלות ומניעתן; לחלופין המעסיק מאפשר לעובדיו להשתתף במשך שעות העבודה בפעולות כאמור, מאורגנות, בפרקי זמן סבירים, על ידי גורמים אחרים, כמו ארגון עובדים יציג או ארגוני זכויות, ובלבד שאין בכך כדי לפגוע במהלך התקין של העבודה".

בתקנה 4 לתקנות נקבע כי מעסיק ימנה ממונה על הטרדות מיניות שתפקידיו יכללו קבלת תלונות בנושאי הטרדה מינית, לברר אותן, לתת למעסיק ייעוץ באשר לדרך הטיפול בהן וכן לייעץ לעובדים שפונים אליו ולתת להם מידע והדרכה.

תקנה 6 לתקנות קובעת את האופן שבו יש לפעול במקרה שבו מוגשת תלונה ומורה, בין היתר, כי על האחראי "לשמוע את המתלונן, את הנילון ואת העדים אם ישנם ולבדוק כל מידע שהגיע אליו בעניין התלונה". על הבירור להיעשות ביעילות וללא דיחוי תוך הגנה על פרטיותם של הנוגעים בדבר. בתום הבירור על האחראי להגיש למעסיק סיכום בכתב ובו המלצות מנומקות לגבי המשך הטיפול בתלונה.

מעסיק הרוצה להסיר את נטל האחריות להטרדה מינית שביצע עובדו או ממונה מטעמו, נדרש להוכיח שקיים את חובתו על פי החוק למניעת הטרדה מינית והתקנות, לפעול באופן יעיל למניעה ובטיפול של מקרי הטרדה מינית.

סעיף 7(ג) לחוק מאפשר להטיל על מעסיק אחריות לעוולה שעשה העובד או הממונה מטעם המעסיק, ובאין עוולה של מי מאלה, לא ניתן להטיל על המעסיק אחריות מכוח סעיף זה. עם זאת נקבע בפסיקה כי אין להבין כי תובע יוותר ללא סעד במקרה שבו הוכיח כי המעסיק הפר חובותיו מכוח החוק והתקנות, אך לא עלה בידו להוכיח טענתו להטרדה מינית או התנכלות או פגיעה לפי סעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. הפרת חובות המעסיק על פי החוק והתקנות עשויה להוות הפרה של נורמות אחרות החלות על המעסיק. "ארגז הכלים" המשפטי מחזיק כלים נאותים על מנת להתמודד עם מקרה כאמור – למשל, יכול ותעלה טענה להפרת הסכם עבודה, לרבות חובת תום הלב; הפרת חובה חקוקה; הפרת חובת הנאמנות וכיוצ"ב.

גב' אתי ג'אן העידה כי תלונות על הטרדה מינית במשרד החינוך מטופלות "כמה שיותר מהר" והודתה בפנינו, הגם שלא בפה מלא, כי תלונתה של התובעת לא טופלה במהירות הראויה. גם אלמלא עדותה של גב' ג'אן בעניין זה, הוכח בפנינו כי המדינה גררה רגליים, ולמעשה לא עשתה דבר בטיפול בתלונתה של התובעת, והותירה את התובעת בסערת רגשות שהלכו והתעצמו משך חודשים רבים.

אין חולק כי התובעת לא דיווחה על האירוע מיד עם התרחשותו למנהל בית הספר או לגורמים אחרים במשרד החינוך, והיא העידה כי כלל לא ידעה מה הפרוצדורה בעניין זה. זו רק הסנונית למחדלי המדינה הרבים בטיפול בעניינה של התובעת.

אמנם לכתב ההגנה הנתבעת צירפה צילום כביכול של התקנון למניעת הטרדה מינית, אשר לשיטתה היה מוצב בשני מקומות בבית הספר, מהצילום לא ניתן לראות היכן הוצב, מתי הוצב, ואם תוכנו הובא לידיעת התובעת ויתר העובדים בבית הספר. זאת ועוד, על אף שלטענת הנתבעים הממונה על הטרדה מינית הייתה יוליה שחר, היא לא הובאה לעדות ולא צורפה אסמכתא המאשרת את מינויה לממונה על הטרדות מיניות בבית הספר במועד הרלוונטי.

בהעדר ראיות המניחות את הדעת כי הנתבעים פעלו על פי הוראות החוק למניעת הטרדה מינית, לא ניתן לקבוע כי המעסיק נקט אמצעים לבירור התלונה ולמנוע הטרדה מינית והתנכלות ובפועל בענייננו, הנתבעת אף לא פעלה לבירור התלונה ולמנוע התנכלות בשל התלונה שהוגשה על ידי התובעת עד להגשת התביעה לבית הדין.

על אף שהתובעת לא הגישה תלונה רשמית על הטרדה מינית ולא פנתה לממונה על הטרדה מינית בנתבעת, שלא ידעה כלל את זהותה, היא התלוננה בפני מנהל בית הספר וגורמים נוספים במשרד החינוך, ותחת התייחסות רצינית ועניינית לטענות התובעת, מנהל בית הספר לעג לה והמדינה הפנתה לה כתף קרה.

בפעם הראשונה שתלונתה של התובעת יוצאת מהפה אל החוץ, היא בפגישה שהתקיימה בחודש יוני 2017 בין היתר בהשתתפות המנהל ופלוני. הצדדים חלוקים על מועד הפגישה, ועל המטרה לכינוסה – כך לטענת הנתבעים הפגישה התקיימה ביום 4.6.17, והיא זומנה לבקשת המנהל כדי לדון בתלונות הדדיות שהגישו התובעת והנתבע 4 על רקע שכפול דפי עבודה. התובעת אינה מכחישה קיומה של פגישה ביום 4.6.17, אולם לטענתה נושא תלונתה עלה בפגישה שהתקיימה בין הצדדים ביום 11.6.17 בהשתתפות המנהל, פלוניוכנרת שוורצברג. המחלוקת על מועד קיומה של הפגישה אינה מהותית, והעיקר הוא כי במסגרת אחת הפגישות בחודש יוני 17', התובעת התלוננה בפני המנהל כי פלוניהטריד אותה.

המנהל עצמו בתצהיר עדותו הראשית מודה כי במסגרת הפגישה הנ"ל התובעת התלוננה בפניו כי "הנתבע 4 הטריד אותה" אלא שלטענתו "לא היה ברור מדבריה שמדובר בתלונה הקשורה בהטרדה מינית".

בעדותו בפנינו הבהיר מר לישנסקי כי התובעת לא אמרה שום דבר בגין הטרדה מינית, אך כי הוא הבין מדבריה כי הייתה ביניהם "תגרה או איזה שהיא עימות מסוים".

שוכנענו באמיתות גרסתה של התובעת לפיה במסגרת אותה פגישה הלינה בפני המנהל על אמירתו של הנתבע 4 "אני רוצה כפיות", והמנהל, תחת התייחסות רצינית לטענותיה לעג לה, ומצא את האמירה משעשעת. כך, במסגרת השיחה שהתקיימה בין התובעת למנהל ביום 23.11.17 היא גילתה לו כמה נפגעה מהתייחסותו לעניין זה, והוא לא הכחיש כי "צחק" על נושא הכפיות.

חיזוק לכך מצאנו בפנייתו של פלונילמפקחת מיום 29.4.18, במסגרתה הוא התייחס לישיבה מחודש יוני 2017 והודה כי בישיבה זו התובעת התלוננה בפני המנהל כי פלוני"נגע בה בעמדת הקפה".

המנהל בעדותו בפנינו אומנם הכחיש כי שמע תלונה על הטרדה מינית מהתובעת, אולם לא מצאנו גרסתו מהימנה. עדותו של המנהל הייתה מתחמקת בחלקה הארי, ומגמתית, הוא היה זהיר מאוד בתשובותיו, לא העיד עדות חופשית והוא שקל את מילותיו כמי שמבקש לא לטעות בלשונו.

מצופה ממנהל, המעיד על עצמו כמוביל פדגוגי בבית הספר, לא לעצום עין בפני תלונה על הטרדה כלשהי, אף אם לטענתו לא הבין כי מדובר בתלונה על הטרדה מינית, ומחדליו בעניין זה, העצימו את תסכולה של התובעת שלא מצאה אוזן קשבת לתלונותיה.

לאחר שהמנהל לא עשה דבר עם תלונתה של התובעת, ובעצתו של מר אליעזר הנדשר, התובעת פנתה ביום 9.11.2017 לאגף הפניות ותלונות הציבור במשרד החינוך, העלתה על הכתב את תלונתה כנגד פלוניותיארה את התעלמותו וזלזולו של המנהל מתלונתה, אלא שגם תלונה זו לא זכתה להתייחסות.

ביום 28.11.2017 ולאחר שהתובעת לא זכתה לכל התייחסות לתלונתה, פנתה למשרד החינוך פעם נוספת בתזכורת, וגם אז המשרד לא פעל לברר את תלונתה. ביום 21.1.2018 קיבלה התובעת תשובה לפיה פנייתה הועברה להמשך טיפולה של נציבות שירות המדינה, אולם מלבד זאת לא נעשה דבר.

ביום 4.3.2018, ובעקבות פניותיה של התובעת לברר אודות תלונתה, התובעת קיבלה הודעה לפיה "העניין עדיין נמצא בבדיקת הנציבות וכי יעדכנו אותה באם תהיינה התפתחויות", ושוב כלום.

ביום 2.5.2018 התובעת פנתה למשרד החינוך באמצעות בא כוח שדרש כי המשרד יטפל בתלונתה ויפעל לבירורה ולהפסקת הפגיעה בה.

ביום 9.5.2018 קיבל ב"כ התובעת תשובה לפיה "טרם הסתיים הליך קבלת ההחלטה בנציבות".

בין לבין, ביום 29.4.18, פלוניהגיש למפקחת תלונה נגד התובעת בגין היחס שהוא קיבל ממנה סביב נושא העתקת דפי העבודה, ובתגובה המפקחת זימנה עם התובעת לפגישה דחופה ליום 24.5.18, תוך שהיא ציינה כי הפגישה לא תעסוק בנושא תלונתה על הטרדה מינית.

לאחר שהתובעת לא זכתה להתייחסות עניינית לתלונתה, היא הגישה תלונה במשטרה ביום 4.6.18.

המפקחת הצהירה כי לאחר שהוגשה תלונה למשטרה, התלונות ההדדיות של התובעת ופלוניהוקפאו. על כן, עיננו הרואות כי תלונתה של התובעת להטרדה מינית לא זכתה לכלל מענה מצד מי מטעם משרד החינוך, משך 7 חודשים.

הטענות לפיהן התלונה התבררה בנציבות שירות המדינה, משלא הובאה ראשית ראיה להוכחת אילו צעדים נעשו על ידי המדינה לטיפול בתלונה, ובהינתן העובדה כי התובעת כלל לא הוזמנה למסור את גרסתה. בעניין זה יוטעם כי אף המפקחת לא ידעה לומר אילו פעולות נעשו על ידי הנציבות לבירור תלונתה של התובעת, ובלשונה:

"אני לא יודעת מה נעשה ואיך נעשה אבל בהחלט נעשה".

בנסיבות העניין, בשל אי קיום חובות המעסיק בהתאם לסעיף 7 לחוק, לרבות אי מניעת התנכלות על רקע תלונה להטרדה מינית, ואי בירור התלונה אנו סבורים כי יש לפסוק לזכות התובעת פיצויים בסך 50,000 ₪.

בפיצוי שקבענו אנו מבקשים להביע את מורת רוחנו מאזלת ידו של משרד החינוך בטיפול בתלונתה של התובעת, אשר הלכה למעשה לא זכתה לבירור במשך חודשים אורכים ובמשך הזמן ממועד הגשתה ועד למועד הגשת התלונה למשטרה, חלפו 7 חודשים, בהם תסכול התובעת הלך והתעצם, מבלי שהיא מצאה מזור לתחושותיה, ומצאה עצמה דווקא היא נחקרת בקשר לתלונה שפלוניהגיש נגדה על היחס המזלזל שהוא זכה לקבל ממנה.

הבירור שערכה הנתבעת בדיעבד, לאחר הגשת התביעה הינו חסר תכלית, והוא נועד בעיקר לצרכיה הפנימיים וברי כי לא יכול להשיג את מטרתו במועד בו נערך ואינו עומד בתכלית החוק למניעת הטרדה מינית ותקנותיו.

יש להוקיע את גרירת הרגליים של מעסיקים, שבהימנעותם מטיפול יעיל ומהיר בתלונות על הטרדה מינית, הם מרפים את ידיהן של נשים מלהתלונן, והלכה למעשה בכך מביאים להנצחת התופעה.

לא מצאנו יסוד לתביעה לפיצוי בגין פגיעה בצנעת הפרט. הטענה לשימוש פסול במצלמות האבטחה של בית הספר לא הוכחה וגרסתו של מר לישנסקי לפיה צפה במצלמות האבטחה כדי לבחון התגודדות שארעה בכניסה לבית הספר לא נסתרו. נוכח האמור התביעה בעניין זה נדחית.

לא מצאנו יסוד לחיוב הנתבעים 2-4 באופן אישי ברכיבי התביעה והתביעה נגדם נדחית. בשים לב לתרומתם של הנתבעים 3 ו-4 למחדלי משרד החינוך בעניינה של התובעת, אין צו להוצאות לטובתם.

הגם שנקבע כי הנתבע 4 לא הטריד מינית את התובעת והתביעה נגדו בעניין זה נדחתה, בהינתן כי מצאנו כי הוא אחראי לפגיעה בה, אף אם ללא כוונה וללא הקשר מיני, ובהתחשב כי מצאנו עדותו בלתי מהימנה בחלקה, אין צו להוצאות לטובתו.

סוף דבר

המדינה תשלם לתובעת סך של 70,000 ₪, לפי הפירוט להלן:

• פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין התנכלות בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית;

• פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפליה על רקע הגשת תלונה על הטרדה מינית בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה;

• פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין אי נקיטת אמצעים בידי המדינה לבירור התלונה ולמנוע התנכלות;

   

  על הסכום הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.6.18 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

   

נוסף על הסכומים שנפסקו, המדינה תישא בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ אשר ישולמו אף הם בתוך 30 ימים.

ערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום שפסק הדין יומצא לצד המבקש לערער.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"ב, (09 דצמבר 2021),  בהעדר הצדדים.