סע"ש 22124-12-13 אורית בשירי נ' צים אנרגיה סולארית בע"מ

מעסיקה מסרה לעובדת הסכם העסקה. העובדת חתמה על ההסכם והמעסיקה הטביעה את חותמתה, ללא חתימות המנהלים. האם ההסכם מחייב את המעסיקה - זוהי הסוגיה העומדת להכרעת ביה"ד.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1.הנתבעת היא חברה העוסקת בתחום האנרגיה הסולארית.

2.התובעת הועסקה ע"י הנתבעת מחודש 2/2012 (ולטענת הנתבעת מיום 1.3.2012) ועד חודש 5/2012.

המחלוקת

הצדדים חלוקים באשר לסיכום בנוגע לתנאי עבודתה של התובעת.

עדויות

שמעתי את עדות התובעת ואת עדותו של מר שרון פרץ, מנכ"ל ובעלים של הנתבעת (להלן:"פרץ").

הכרעה:

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שצורפו ובחנתי את טענות הצדדים באתי כלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

1. על פי חוק הודעה לעובד על תנאי העסקה, היה על הנתבעת ליתן לתובעת הודעה כקבוע בחוק. מלבד ההסכם מושא המחלוקת כאן, לא הוגשה הודעה. לפיכך על פי החוק הנטל עובר לנתבעת להוכיח מה היו תנאי עבודתה של התובעת (סעיף 5א. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002).

    

2. התובעת הציגה בפניי הסכם העסקה שנחתם לטענתה בינה לבין הנתבעת ביום 27.2.12. על גבי ההסכם מופיעה חותמת של הנתבעת, ללא חתימת הנתבעת. במהלך חקירתה הנגדית של התובעת הוצג בפניי הסכם נוסף (נת/1). עיון בהסכם מיום 16.2.12 (נת/1) מעלה גם כי הוא חתום ע"י התובעת ומוטבעת עליו חותמת החברה. רוח הדברים בשני ההסכמים דומה. הנתבעת לא הציגה בפניי הסכם אחר מלבד אלו שהוצגו.

    

3. אין מחלוקת כי בשני ההסכמים התובעת הוסיפה את חתימתה. אציין כי עדותה של התובעת הייתה מהימנה בעיניי, שכן בתחילה כאשר הוצג בפניה נת/1 (שלא היה בידיה) העידה כי השוני הקיים הוא באשר להפרשות לקרן ההשתלמות וקרן הפנסיה:

   "ש. מי ביקש את התיקון בהסכם?

   ת. מנהל הכספים. הוא עבר עליו אחרי שעורכת הדין החתימה אותי, ואמר שהחלוקה באחוזים של או קרן השתלמות או קרן פנסיה, או לא זוכרת מה, לא נכונים וצריך לכתוב אותם בצורה כזו או אחרת, וזה השינוי שנעשה." (עמ' 9 שורות 23 – 26 לעדות התובעת).

    

   עיון בשני ההסכמים מעלה כי אכן קיים שוני בין השאר לעניין מועד ההפרשה לקרן ההשתלמות (ס' 7.4 לשני ההסכמים).

    

4. עדותו של מר פרץ הייתה תמוהה. למרות שנת/1 הוגש ע"י הנתבעת, העיד תחילה פרץ שהוא איננו מכיר את ההסכם (נת/1) ואח"כ שינה תשובתו (עמ' 12 לפ' שורות 8 – 17). לאחר מכן הודה שההסכם (נת/1) נמסר לתובעת (עמ' 12 לפ' שורות 18 – 19) והחברה הטביעה את חותמתה (עמ' 12 לפ' שורות 22 – 23).

    

   פרץ היתמם כי ההסכם אינו חתום כי לא מופיעות על גביו חתימות. כשנשאל על כך ע"י ב"כ התובעת תשובתו לא הייתה נהירה:

   "ש. מפנה לסע' 14 לתצהירך, כלומר נתתם את ההסכם לתובעת, התובעת חתמה עליו ואתה לא חתמת עליו כי חשבת שאולי תצטרך לשנות אותו? 

   ת. ... לא התכוונתי לשנות את ההסכם שעל בסיסו היינו אמורים לחתום. זה או להאריך אותו או לסיים אותו. להאריך זה אומר שממשיכים לעבוד."

   (עמ' 12 לפ' שורות 27-26 וכן עמ' 13 שורות 9-7 לעדות פרץ).

    

5. עוד הוסיף פרץ כי בשלושת החודשים הראשונים לא פעלה הנתבעת על פי ההסכם אלא על פי "הסכם אחיד" (עמ' 13 לפר' שורות 20 -28 לעדות פרץ). ראשית, "ההסכם האחיד" לא צורף לא לכתב ההגנה ולא לתצהירים. שנית, טענה זו לא הועלתה בשום שלב עד לחקירתו הנגדית של פרץ.

    

6. פרץ טען שלמרות שבהסכם נכתב כי עד למחזור של 3 מיליון ₪ זכאית התובעת לעמלות בגובה של 1%, הנתבעת לא התכוונה ליישם הוראה זו בהסכם:

   "ת. לפי מה שכתוב, לא לפי מה שהתכוון המשורר. אני לא חתמתי על ההסכם הזה ולבוא ולשאול אותי שאלה אם זה מה שמגיע לה כאשר בהסכם של ה-16 כתוב שהעמלות הן לפני מע"מ..."

   (עמ' 14 לפ' שורות 21 – 22 לעדות פרץ).

    

7. העד אישר שההסכם הועבר לתובעת ע"י ב"כ הנתבעת אולם לטענתו התובעת העירה הערותיה. ברם, כשנתבקש להציג את הערותיה השיב:

   "לשאלת ביה"ד איפה המייל הזה – אני משיב המייל לא צירפנו אותו, נכון, אבל בכל כתב ההגנה אנו מצהירים שזה לא הסכם שאנו הסכמנו עליו. את שואלת אותי שאלות לא חס ושלום כדי להפיל אותי אלא כדי להוריד אותי מהנושא..."

   (עמ' 15 לפ' שורות 1 – 3 לעדות פרץ)

    

   והעלה גירסה חדשה:

   "ש. אתה טוען עכשיו שיש מייל שהיא החזירה לכם, צירפת את המייל לכתב הגנה שלך?

   ת. יש פה מיילים ממירב אטיאס, אני רוצה לראות (פונה לבא כוח הנתבעת).

   ש. הטענה שהיא שינתה את ההסכם לא הופיעה בכתב הגנתך?

   ת. הטענה שהיא שינתה את ההסכם, אוקיי, לא הופיעה."

   (עמ' 15 לפ' שורות 5 – 8 לעדות פרץ).

    

8. טענת העד מטעם הנתבעת כי "לא יתכן שעובדת תגיע ל-3 חודשים ותביא הסכם שכאילו היא שותפה בחברה..." (עמ' 15 לפ' שורה 14 לעדות פרץ) היא טענה של טעות בכדאיות העסקה.

    

   על פי סעיף 14 (ד) לחוק החוזים:

    

   " "טעות", לענין סעיף זה וסעיף 15 - בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה." (ההדגשה אינה במקור – א'ג'כ')

    

9. על פי הפסיקה, טעות הנוגעת לערך עסקה או לשווי כלכלי איננה טעות שבעטיה ניתן לבטל את החוזה או סעיף בחוזה:

   "טעות בכדאיות העיסקה היא טעות, המתייחסת לערך העיסקה או לשוויה המסחרי או הכלכלי, ויש לשים לב לכך, שעל-פי נוסחו מוציא החוק מגדר טעות לא את הטעות בכדאיות העסקה כי אם את הטעות בכדאיות העיסקה גרידא. כלומר, אם הטעות בכדאיות נובעת מטעות בהנחות אחרות הקשורות לעיסקה או המצטרפות אליה, ניתן להעלותה כעילה לביטול החוזה"

   (ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון ל"ח (4) 141, שם עמ' 152).

    

10. הנתבעת נטלה על עצמה סיכון מאחר שסברה והאמינה, ככל הנראה, כי עבודת התובעת תצדיק תגמול כפי שנקבע בהסכם. הנתבעת אף לא שלחה הודעת ביטול של החוזה על פי חוק החוזים.

     

11. לא זו אף זו, הנתבעת היא זו שניסחה את ההסכם ולתובעת עומד הכלל של פרשנות כנגד המנסח, כפי שנקבע בסעיף 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים"):

     

    "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו."

     

12. מהעדויות התחוור כי אכן נחתם עם התובעת הסכם. על פי סעיף 6 (א) לחוק החוזים, חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול וקיבול יכול להיעשות במעשה או בהתנהגות והתנהגות הצדדים יכולה להעיד על גמירת דעתם להתקשר בחוזה (ס' 2 ו-5 לחוק החוזים). הנתבעת מסרה לידי התובעת הסכם, התובעת חתמה על ההסכם וברי כי לצדדים הייתה גמירוּת דעת, שכן בין הצדדים נוהל מו"מ והועבר תחילה הסכם ראשון (נת/1) ולאחר מכן הסכם נוסף לאחר שהנתבעת תיקנה את ההסכם הראשון.

     

13. הנתבעת לא התכוונה לשנות בעתיד את ההסכם השני, כפי שהעיד מנהל הנתבעת (עמ' 13 לפ' שורות 8-6 לעדות פרץ). התובעת החלה לעבוד ולא הועברו לידיה הסכמים אחרים, עובדה המעידה על גמירות דעת הצדדים באשר לכריתת ההסכם.

     

14. אכן ההסכם אינו נושא חתימה של מורשה חתימה או מנהל הנתבעת אולם זה איננו מעניינה של התובעת, שכן היא החלה לעבוד ולא נשמעה כל טענה בעניין זה. הוספת חותמת במסמכי חברה בנוסף לחתימתו של מורשה חתימה נדרשת על מנת להבחין בין חתימתו הפרטית של אותו אדם לבין חתימת החברה, אך אין בחוק כל חובה לצרף חתימות של מורשה חתימה. הוספת חתימה על גבי החותמת נעשית על מנת כי להוכיח את האותנטיות של החותמת. הנתבעת לא טענה שהיא לא זו שהטביעה את החותמת. לכן, הנתבעת מושתקת כעת מלטעון טענה בדבר היעדר חתימה של המנהלים או של מורשה חתימה.

     

15. לא זו אף זו, לא הוכח ע"י הנתבעת כי חותמת הנתבעת בהיעדר חתימה של מורשה חתימה על מסמכים או המחאות איננה מחייבת את הנתבעת ולא הוכח כי הדבר צוין במפורש בהחלטות החברה או בתקנון החברה.

     

16. זאת ועוד, מתן עמלות שיווק לתובעת איננו משולל כל היגיון ונסביר. על פי סעיף 5.1 להסכם בתחום אחריותה של התובעת היו כל מכירות החברה:

    "במסגרת תפקידו של העובד בחברה כסמנכ"ל מחלקת מכירות מערכות ביתיות ומסחריות עד 50 קילו-וואט, לרבות ליווי וביצוע העסקאות המבוצעות על ידו, הן בשוק הפרטי והן בשוק העסקי בכל הארץ, אך לא רק:

    5.1.1 ניהול וטיפול שוטף בעסקאות המכירה המבוצעות בחברה על ידו ועל ידי אנשי מכירות.

    5.1.2 ניהול וטיפול שוטף מול לקוחות ומתן פתרונות ללקוחות.

    5.1.3 ניהול סוכני המכירות ומתן מענה שוטף לסוכני המכירות.

    5.1.4 ניהול תחום המכירות, על כל המשתמע מכך, לרבות תפעול והקמת מערכות.

    5.1.5 הבאת לקוחות חדשים.

    5.1.6 השתתפות בכנסים ובימי הדרכה ועיון."

     

    לכן הדעת נותנת כי התובעת תהא זכאית לעמלות מכל מכירות החברה.

     

    ובסעיף 8.3 להסכם הקובע נכתב:

    "למען הסר ספק, יצויין, כי חישוב מחזור החברה יהא לפי הכנסות החברה בפועל, ככל שהכספים הופקדו בחשבון החברה באותו החודש. דו"ח מנהל הכספים של החברה, ישמש כדו"ח הסופי והחלוט לעניין זה."

     

    קרי מחזור הנתבעת נקבע על פי כל ההפקדות שנעשו לבנק מהכנסות הנתבעת, לאו דווקא ממכירותיה של התובעת.

     

17. אי לכך, על פי ההסכם היה על הנתבעת לשלם לתובעת כפי שהתחייבה בהסכם: בונוס בגובה של 1% - 2.5% על פי היקף המכירות.

     

18. הנתבעת נתבקשה על ידי התובעת למסור בגילוי מסמכים ספציפי מידע על היקף המכירות של הנתבעת בחודשי עבודתה של התובעת, דפי הבנק של החברה וכרטסת לקוחות לחודשים הרלוונטיים. כב' השופטת אורנית אגסי (בדימוס) בהחלטתה מיום 23.4.2015 קבעה כי בהעדר עמדת הנתבעת לבקשה לגילוי מסמכים, נעתרה כב' השופטת לבקשה והורתה על גילוי כל המסמכים הספציפיים שנתבקשו.

     

19. לנתבעת היו שני חשבונות בנק בתקופה הרלוונטית. פרץ בעדותו לא הכחיש כי בתקופה הרלוונטית היה לנתבעת חשבון בבנק דיסקונט (עמ' 15 לפר' 20 -23 לעדות פרץ). בתצהירה לא צירפה הנתבעת את דפי החשבון בבנק לאומי ובבנק דיסקונט ולא הציגה נתונים הסותרים את הנתונים המופיעים בתצהיר התובעת. הנתבעת צירפה גיליון סתמי, שבו רשומות הכנסות של הנתבעת מלקוחות שונים, שלפיו עמלת המכירות של התובעת עומדת על כ- 39,000 ₪. כאמור לעיל, על פי סעיף 8.3 להסכם דו"ח מנהל הכספים של החברה ישמש כדו"ח סופי אולם הנתבעת צירפה לתצהירה כאמור טבלת חישוב עמלות (נספח ה' לתצהיר הנתבעת) ולא דו"ח של מנהל כספים.

     

20. הנתבעת העבירה לידי התובעת רק את דפי הבנק של החשבון בבנק לאומי ולא בבנק דיסקונט. התחוור מעדותו של פרץ כי החשבון בבנק דיסקונט לא נסגר אלא בשנת 2012 – 2013 (עמ' 15 לפ' שורות 20 – 28 לעדות פרץ). ברי, אם כן שהנתבעת נמנעה במכוון להציג דפי חשבון של בנק דיסקונט.

    בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות הנתבעת למסור ראיות אלו, מסיק בית הדין כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק לנתבעת.

     

21. התובעת בכתב תביעתה ביצעה אומדן של נתוני מחזור המכירות, בשל חוסר נתונים. התובעת תבעה עמלות בסך של 177,000 ₪. בתצהירה חישבה התובעת את העמלות רק על סמך דפי החשבון בבנק לאומי אשר הסתכמו בעמלות של כ- 80,000 ₪. בשל הימנעות הנתבעת להמציא דפי חשבון של בנק דיסקונט, הנני מקבלת את הנחת התובעת כי העמלות המגיעות לה בגין הפקדות החברה בחשבון בבנק דיסקונט היו זהות לזה של בנק לאומי ויתכן אף שהיו גבוהות יותר. הנני מקבלת את תחשיביה של התובעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 160,000 ₪. יצוין כי סכום זה נמוך מסכום התביעה שנתבע בכתב התביעה.

     

22. חוסר תום ליבה של הנתבעת התבטא בכך שאף לא שילמה לתובעת את זכויותיה (עמ' 16 לפ' שורות 7 – 18 לעדות פרץ). לטענת הנתבעת, היא הייתה מחויבת לשלם לתובעת עמלות על בסיס מכירותיה של התובעת, אולם הנתבעת לא שילמה לתובעת אף עמלות אלו.

     

23. הנתבעת טענה לקיזוז סך של 13,000 ₪ מסכום העמלות שלהן זכאית התובעת אך התובעת קיבלה כספים אלו על פי הסכם ההעסקה בגין החזר הוצאות דלק (סעיף 8.4 להסכם העסקה). הנתבעת אישרה תשלום זה (עמ' 16 לפרו' שורות 14 – 20 לעדות פרץ).

     

24. לטענת הנתבעת, התובעת לא השלימה תקופת ניסיון כקבוע בהסכם (3 חודשים). על פי הסכם ההעסקה, אכן שלושת החודשים הראשונים לעבודת התובעת הם תקופת ניסיון אך על פי אותם תנאי ההסכם שנחתם בין הצדדים ולכן בכך כדי להעלות או להוריד, אם עסקינן בתקופת ניסיון אם לאו. לא זו אף זו, הראיות שהוצגו בפנינו סותרות טענה זו של הנתבעת שכן על פי הסכם העבודה תחילת העבודה היא ביום 27.2.12. תאריך זה נכתב הן בכותרת ההסכם והן בסעיף ההתקשרות. התובעת פוטרה ביום 29.5.12 קרי, מעל 3 חודשים, שהם מעבר לתקופת הניסיון.

     

    הפרשות לקרן פנסיה:

     

25. על פי סעיף 7.3 להסכם, זכאית התובעת להפרשות סוציאליות מהיום הראשון לעבודה בגובה של 13.33%. הנתבעת לא הפרישה כספים לתובעת בעבור קרן פנסיה. לפיכך עליה לפצות את התובעת בגובה ההפרשות שהיה עליה להפריש, בסך כולל של 6,000 ₪.

     

    פדיון חופשה:

     

26. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשות אלא ערכה חשבון עו"ש של ימי החופשה בתלושי השכר. הנתבעת ערכה חשבון עו"ש בתלושי השכר לעניין ימי החופשה בכל הנוגע לניצול ימי חופשה.

     

27. על פי סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 מחויב המעביד לנהל פנקס חופשה ולרשום בו, בין השאר, את מועד החופשה. במקרה דנא לא נערך פנקס חופשה על פי דין אלא נערך כאמור רישום בתלושי השכר. בית הדין קבע כי:

    "על פי פסיקת בית דין זה, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל אמנם על המעביד. עם זאת, הצגת תלוש השכר מהווה "ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת... במקרה הנדון, לא עולה מכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו לסתור את האמור בתלושי השכר..."

    (עדמ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ - סלוצקי שי, ניתן ביום 25.11.08 - פורסם במאגרים האלקטרוניים – שם בעמ' 5).

     

28. לפי תלושי השכר נותרה הנתבעת חייבת לתובעת 0.49 יום חופשה. הנתבעת במכתב סיום העבודה מודה בחבותה בפדיון חופשה (נספח י"ב לכתב ההגנה). אכן לא הוצג לפנינו באלו ימים יצאה התובעת לחופשה לחו"ל אולם טענתה של הנתבעת כי התובעת נסעה לחו"ל במהלך תקופת העבודה, לא נסתרה ע"י התובעת, לא בתצהירה ולא בסיכומיה. אשר על כן, הננו מקבלים רישומים אלו שנערכו מידי חודש בחודשו. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת פדיון ימי חופשה 272.2 ש"ח (0.49 יום חופשה).

     

     

    סוף דבר:

     

29. על הנתבעת לשלם לתובעת עמלות בסך 160,000 ₪, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 6,000 ₪ ופדיון חופשה בסך 272 ש"ח.

     

    סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד התשלום בפועל.

     

30. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת 15,000 ₪ שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

     

31. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ‏כ"ב סיון תשע"ו (‏28 יוני 2016),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    

     

    הוקלד ע"י: אסף כהן ובתיה אשכנזי