סע"ש 23025-05-14

לפניי בקשה לחיוב המשיב (התובע), בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת (הנתבעת), מכוח תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991.

לטענת הנתבעת, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בפרט לנוכח השינוי התחיקתי בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן: התקנות), ומן הטעמים הבאים, בתמצית:

• התובע העמיד את סכום התביעה על סך של 101,133 ₪, סכום שנשען ברובו על טענות חסרות אחיזה במציאות. כך למשל, התובע חישב את זכויותיו לפי עבודה במשרה מלאה, בעוד שהועסק על ידי הנתבעת בהיקף של 61% משרה בלבד, וכן הוא מתעלם מהפרשות שביצעה עבורו הנתבעת לפיצויי פיטורים ולפנסיה;

• לנתבעת טענות קיזוז כנגד התובע, בסכום של 129,000 ₪ בגין כספים ששולמו לו ביתר, לרבות בתקופה שבה שהה ב"אי כושר";

• התנהלות התובע בתביעה זו גוררת את הנתבעת להליכי סרק ולהוצאות מיותרות, ובין היתר, מדובר בתביעה שהתקיימו בה עד כה שלושה דיונים מוקדמים, המועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובע הוארך מספר פעמים, ולבסוף כשהוגש תצהיר התובע, התעלם התובע מן הסכומים המפורטים בדוחות מטעם לשכת התעסוקה, ואשר עומדים לזכותו בניגוד לנטען בתביעה ובתצהיר;

• בנסיבות אלה, ומאחר שהתובע הוא אזרח הרשות הפלסטינית ואין לו נכסים בישראל, נוצר חוסר איזון משווע בין הצדדים, שכן גם אם תתקבל התביעה בחלקה הקטן, אזי יש לחייב את התובע בהוצאות בגין הגשת תביעה "מנופחת", לא כל שכן אם תתקבל טענת הקיזוז. לפיכך, ועל מנת שהנתבעת לא תעמוד בפני שוקת שבורה, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי על פי ההלכה הפסוקה, עצם היותו של בעל דין תושב הרשות הפלסטינית אינו מצדיק, כשלעצמו, את חיובו בהפקדת ערובה, תוך פגיעה קשה בזכות הגישה לערכאות, זכות יסוד שמהווה בסיס אף לזכויות אחרות. לטענתו, יש להימנע מנעילת שערי בית הדין בפניו, והעדפת זכותה של הנתבעת, שטרם נפגעה, על פני זכותו הבסיסית.

כמו כן טוען התובע, כי ניתן לפתוח תיקי הוצאה לפועל כנגד תושבי השטחים, והגם שמרבית ההליכים הננקטים במסגרת זו אינם יעילים, עדיין יכול זוכה בהוצאה לפועל לקבל כנגד חייב תושב השטחים צו המופנה למנהלת התיאום והקישור ולרשויות הביטחון, באופן שעשוי למנוע מהחייב קבלת היתרי כניסה והיתרי עבודה, עד שיפרע את חובותיו.

לחלופין, טוען התובע, כי ככל שימצא בית הדין לחייבו בהפקדת ערובה, מבוקש להטיל עליו ערובה בשיעור מינימלי, תוך התחשבות בנסיבותיו הכלכליות.

בתשובתה לבקשה ציינה הנתבעת, כי לא בכדי לא התייחס התובע לטענותיה באשר לסכום התביעה, עילות התביעה והתנהלות התובע בהליך עד כה. כמו כן טוענת הנתבעת, כי תגובת התובע ממחישה את היותו ב"אפס סיכון", שכן גם אם תידחב תביעתו, לא יינזק ויצליח לחמוק מתשלום ההוצאות.