1.התובע שיחק בעבר בשורות הנתבעת כשחקן כדורגל, עד לפציעתו במסגרת משחק כדורגל. הסוגייה המרכזית העומדת להכרעה בתובענה זו נוגעת לפרשנותו של חוזה העבודה עליו הצדדים חתמו ואם התובע זכאי מכוחו לתשלום יתרת שכרו ומענקים שהוסכם עליהם, עד לתום תקופת החוזה, למרות הפציעה ואם התובע זכאי למימון הוצאות רפואיות שהוציא עקב פציעתו.
2.רקע עובדתי
א.התובע, יליד 1987, שיחק בקבוצת הפועל "איתוראן" ספורט קרית שמונה, בבעלות הנתבעת, בליגת העל בכדורגל.
ב.ביום 26.6.13 חתם התובע על חוזה עבודה עם הנתבעת ("טופס שחקנים"; נספח א' לתצהיר התובע). בנספח לחוזה, שנחתם לשתי עונות – 2013- 2014 ו - 2014-2015 (נספח לטופס שחקנים; להלן - הנספח), הוסדרו תנאי עבודתו של התובע (שכר ותנאים נלווים). בסעיף 2 לנספח הוסדר נושא התמורה ונקבע כי התובע זכאי לשכר חודשי של 51,897₪ ולמענקים שונים, לרבות מענק בגובה 57,690 ₪ בגין העפלת הקבוצה למפעל אירופי (סעיף 2.5 לנספח).
בסעיף 4 לנספח שכותרתו "בריאות השחקן" נקבע כך:
"4.2.במידה והשחקן יפגע ו/או יחלה כתוצאה ממשחק כדורגל, במסגרת הקבוצה ו/או במסגרת אימוני הקבוצה ו/או במסגרת נבחרת ישראל ו/או במסגרת אימון נבחרת ישראל, לרבות בדרך מהם ואליהם, יקבל השחקן את מלוא הסכומים הנקובים בסעיף 2 לעיל או בסעיף 6 לטופס ההסכם, ובכלל זה המשכורת הבסיסית, המענקים וכל יתר התשלומים וזאת עד החלמת השחקן וחזרתו לפעילות מלאה או עד תום תקופת ההסכם, לפי המוקדם מבין השתיים.
4.3.נמחק במתכוון.
4.4.הקבוצה מתחייבת לדאוג כי השחקן יקבל על חשבונה את הטיפול הרפואי והפיזיותרפי הטוב ביותר שניתן לקבל, ובכלל זה כל טיפול אחר ו/או נוסף ככל שיידרש ואם יידרש זאת, בתקופת הסכם זה. נפגע השחקן במהלך תקופת הסכם זה ולא החלים מפגיעה זו, יהיה השחקן זכאי לטיפול כאמור גם לאחר תום ההסכם, ככל שמצבו הרפואי ידרוש זאת עד להחלמתו המלאה.
4.5היעדרותו של השחקן מאימוני ו/או משחקי הקבוצה מחמת מילואים, אבל או מחלה, לא תפגע בזכותו של השחקן למלוא התמורה והמענקים להם הוא זכאי לפי הסכם זה."
בסעיף 6 לחוזה הוסדר נושא הביטוח כדלקמן:
"6.ביטוח
6.1.הקבוצה תבטח את השחקן למקרה של פציעה או פגיעה בעת אימון, משחק, אירוע קבוצתי מכל סוג ומין ובדרך אליהם או מהם, בהתאם להוראות חוק הספורט והתקנות שהותקנו מכוחו, בעניין חובת ביטוח ועל פי תקנוני ההתאחדות לכדורגל, למקרי מוות, נכות, למקרה של אובדן כושר עבודה זמני או מלא. סכומי הביטוח יבטיחו לשחקן החזר כספי בהיקף הסכומים המפורטים בהסכם זה, עד להחלמת השחקן וחזרתו לפעילות מלאה. הקבוצה תמציא לשחקן העתק מהפוליסה בתוך 21 ימים מהמועד שתתבקש לעשות כן על ידי השחקן.
6.2.האמור בס"ק 1 אינו גורע מחובתה של הקבוצה לשלם לשחקן את התמורה המגיעה לו על פי נספח זה להסכם וטופס ההסכם."
ג.ביום 17.12.13 התובע נפצע במהלך משחק כדורגל - לתובע נגרם שבר בשוקית. מאותו מועד התובע לא שב לפעילות סדירה ולמעשה בכך נגדעה קריירת הכדורגל של התובע.
ד.התובע נותח בסמוך לפציעה ונותח שוב כעבור שלושה חודשים, על חשבון הנתבעת.
ה.התובע הגיש תביעה לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. תביעתו התקבלה ודמי הפגיעה הועברו לנתבעת, ששילמה לתובע את שכרו במלואו, ממועד הפגיעה ועד לחודש ינואר 2015.
ו.ביום 3.9.14 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי.
ז.ביום 18.11.14 שלחה הנתבעת מכתב לתובע (נספח ג' לתצהירו). במכתב זה, הנתבעת ציינה כי שילמה את שכרו של התובע במלואו, למרות שעמדה בפניה האפשרות להפנותו למוסד לביטוח לאומי ולביטוח שנערך לו. הנתבעת הודיעה לתובע שפנתה למוסד לביטוח לאומי ולחברת הביטוח לשם תביעת שיפוי בגין פציעתו של התובע, אך הכספים שהועברו לקבוצה כיסו רק חלק קטן מעלות שכרו של התובע.
בהמשך, הוצגה טענת הנתבעת כדלקמן:
"פציעה ממושכת כפי שחווית מזכה אותך לקבל מביטוח לאומי גם פיצוי בגין נכות זמנית. בשל כך פנינו אליך וביקשנו ממך לתבוע זאת מביטוח לאומי על מנת שנוכל לקבל שיפוי משלים לעלות שכרך.
נכון להיום, טרם מצאת לנכון להגיש תביעה זו, דבר שפוגע בקבוצה ומגדיל את הוצאותיה בהתאם.
בשל כך, אבקש להביא לידיעתך שאין בכוונת הקבוצה להעביר לך תשלומי שכר נוספים עד שלא יועברו אלינו או אליך, פיצוי בשל נכות זמנית.
על פי חשבוננו, שווי הפיצוי לו הינך זכאי בגין נכות זמנית אמור לכסות את מלוא עלות שכרך עד לסיום העונה.
יחד עם זאת, במידה והפיצוי שיועבר בשל הנכות הזמנית לא יכסה את עלות שכרך עד לסוף העונה הנוכחית כפי שמצוין בהסכם השכר שלך, תשלים הקבוצה כל סכום שחסר כפי שעתה עד היום."
ח.ביום 2.12.14 השיב התובע לנתבעת, באמצעות ב"כ (נספח ד' לתצהיר התובע), וטען כי לטענות הנתבעת אין כל אחיזה בלשון החוזה שנחתם בין הצדדים וכי דרישת הנתבעת מהווה הפרה יסודית של החוזה. כמו כן נטען כי בעלי הקבוצה, מר איזי שרצקי (להלן - שרצקי) "התנפל" על התובע, טען כלפיו כי "מעניין אותו רק כסף" ו- "אתה מלוד, כל הלודאים אוהבים כסף".
ט.ביום 21.1.15 השיבה הנתבעת, באמצעות ב"כ (נספח ד' לתצהיר התובע), טענה כי התובע זכאי לתשלומים בגין נכות זמנית מהמוסד לביטוח לאומי, כי אינה יודעת אלו הליכים התובע נקט כנגד המוסד לביטוח לאומי ואם הוא מקבל תשלומים מהמוסד.
עוד הובהר במכתב זה, שאם לא ימציא לנתבעת ייפוי כח או את התשלומים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי, הנתבעת תחדל משלשלם לו משכורת.
י.במועד כלשהו לאחר ההתכתבות שלעיל, התובע וסוכנו, מר אבי נימני, נפגשו עם שרצקי. בפגישה זו שרצקי דרש שהתובע יעביר את הסכומים ששולמו לו בגין "הנכות הזמנית".
יא.הנתבעת שבה ודרשה מהתובע שיחתום על ייפוי כח כאמור במכתב נוסף ששלחה לו ביום 4.2.15. התובע השיב למכתב זה ביום 5.3.15, באמצעות ב"כ. התובע הבהיר שאינו חייב להעביר לנתבעת סכומים המשולמים לו מכל גוף שהוא בגין הפגיעה וכי הוא פועל לגיבוש תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, ולצורך כך פונה למומחים רפואיים לצורך קבלת חוות דעת.
יב.ביום 3.9.14 הגיש התובע תביעה לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי וביום 5.7.15 נקבעה לתובע דרגת נכות יציבה של 24% (נספח ז' לתצהיר התובע).
ביום 2.11.15 נקבעה לתובע דרגת נכות יציבה בשיעור 35%, מתאריך 18.3.14 (מתום תקופת הזכאות לדמי הפגיעה; נספח י' לתצהיר התובע).
על פי עדות התובע, במועד עדותו בבית הדין, דרגת הנכות שנקבעה לו עומדת על 47% (ר' עדות התובע בעמוד 8 שורות 21-22).
3.להלן תמצית טענות הצדדים:
א.לטענת התובע, בהתאם ללשון החוזה ששיקפה את ההסכמות בין הצדדים, הוא זכאי למלוא שכרו, ללא תלות בכספים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי או מחברת הביטוח. התניית תשלום שכר בהעברת קצבת הנכות מהמוסד לביטוח לאומי אינה חוקית ומנוגדת ללשון החוזה ועל כן התובע זכאי לתשלום מלא של שכרו.
בנוסף ועל פי הוראות החוזה, התובע זכאי להשתתפות מלאה בטיפולים רפואיים ללא הגבלת זמן.
ב.לטענת הנתבעת, התביעה נגועה בחוסר תום לב והתובע לא פעל בהתאם לחובת הקטנת הנזק המוטלת עליו. כך, התובע השתהה בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי (להבדיל מהתביעה לדמי פגיעה) וסירב להעביר לנתבעת סכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי, המהווים חלף שכר. למעשה התובע מבקש לקבל כפל פיצוי, בניגוד לעקרונות החלים בדיני נזיקין.
התובע גם לא פנה למוסד לביטוח לאומי לצורך השתתפות בטיפולים רפואיים ובנסיבות העניין, הוא אינו זכאי למימון טיפולים ובוודאי שאינו זכאי למימון חוות דעת.
4.בישיבת ההוכחות העידו התובע ושרצקי.
דיון והכרעה
5.המחלוקת בהליך שלפני היא מחלוקת פרשנית, בנוגע להוראות החוזה שנחתם בין הצדדים, ובמיוחד לגבי הסכומים להם התובע זכאי במקרה של פציעה.
סוגיה זו הוסדרה בסעיף 4.1 לנספח ומפאת חשיבות הדברים מוצגת לשון הסעיף שוב:
"במידה והשחקן יפגע ו/או יחלה כתוצאה ממשחק כדורגל, במסגרת הקבוצה ו/או במסגרת אימוני הקבוצה ו/או במסגרת נבחרת ישראל ו/או במסגרת אימון נבחרת ישראל, לרבות בדרך מהם ואליהם, יקבל השחקן את מלוא הסכומים הנקובים בסעיף 2 לעיל או בסעיף 6 לטופס ההסכם, ובכלל זה המשכורת הבסיסית , המענקים וכל יתר התשלומים וזאת עד החלמת השחקן וחזרתו לפעילות מלאה או עד תום תקופת ההסכם, לפי המוקדם מבין השתיים."
לטענת התובע, מדובר בחוזה לתקופה קצובה, במסגרתו נקבע כי הוא יהיה זכאי לתשלום שכר עבודה עד לתום תקופת ההסכם. כך, תשלום השכר אינו מסוייג בשום אופן, ואין בהוראת הסעיף לחייב את התובע להעביר לנתבעת סכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפציעה. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, חובה זו של התובע נובעת מחובת תום הלב ומהחובה להקטנת הנזק כמקובל בחוזים מסוג זה. לפיכך על התובע להעביר לידי הנתבעת את הסכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפציעה.
פרשנות חוזה - כללי
7.בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן - חוק החוזים) שכותרתו "פירוש של חוזה" נקבע כך:
"(א)חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
...
(ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו."
בסעיף 26 לחוק החוזים שכותרתו "השלמת פרטים" נקבע –
"פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים."
לאור הוראות אלה, פרשנות חוזה תיגזר בראש ובראשונה מלשונו של החוזה וככל שזו אינה ברורה - בהתאם לכוונת הצדדים כפי שהיא עולה מן הנסיבות (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, (1995); דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006)).
להלן נוסח הדברים, כפי שנקבע על ידי בית הדין הארצי בעניין גמליאל (ע"ע (ארצי) 9939-09-15 גמליאל - גרינברג, 24.1.17):
"כללם של הדברים כפי שנקבעו בפסק הדין בעניין אפרופים הוא, כי יש ללמוד על אומד דעתם של הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, בבחינת שני מעגלים הנעים זה בתוך זה בזרימה דו-כיוונית: מעגל פנימי שעניינו בחינת גוף הטקסט על מילותיו, והמעגל החיצוני שעניינו בחינת הנסיבות החיצוניות, האוצלות על משמעות הטקסט ומאירות את המטרות, היעדים והאינטרסים שהצדדים ביקשו להגשים. באותו עניין, בית המשפט העליון הדגיש כי רק כך יאותר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים לחוזה – הוא הכוונה המשותפת האמיתית העומדת ביסוד החוזה (שם, בעמ' 301-300). בהמשך פסק הדין, הוסיף בית המשפט העליון וקבע כי במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הכוונה האמיתית כאמור, יש לפרש את החוזה בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות, המבטאות את הכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה כאנשים סבירים (שם, בעמ' 314-312)."
לאמור לעיל יש להוסיף כי על פי הדין, גם נסיבות המאוחרות לכריתתו של החוזה, כגון האופן בו הוראותיו יושמו על ידי הצדדים, יכולות לשמש כמקור פרשני לחוזה.
"התנהגותם של צדדים לחוזה לאחר חתימתו מהווה כלי פרשני מן המעלה הראשונה (ראו ע"א 376/76 פקיד השומה, ירושלים נ' אריזדה, פד לא(1) 436, 441 (1976); ע"א 439/85 חברת הרשפינקל ובנו בע"מ נ' גולדשטיין, פ"ד מב(1) 286, 292 (1998); אהרון ברק, פרשנות במשפט, כרך רביעי 469-467 (2001)). ההתנהגות לאחר כריתתו של חוזה מלמדת כיצד הצדדים לו הבינו אותו. אם צד לחוזה נהג בדרך מסוימת שיש בה כדי להצביע כיצד הוא מפרש את הוראותיו, יתקשה הוא לטעון בהמשך כי פרשנותו של החוזה שונה היא."
(ע"א 49/06 שניר תעשיות צמר גפן רפואי נ' עירית כפר סבא, 10.6.08; ר' גם בג"ץ 932/91 קרן הגימלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מו(2) 430 , 437 (1992); ע"א 87/15 נורדן נ' גרינברג, 16.10.17).
8.כאמור, השאלה העומדת להכרעה היא האם שחקן כדורגל, שהתקשר עם קבוצה בהסכם לתקופה קצובה, זכאי לשכר בתקופת פציעתו ללא סייג או שמא הוא מחויב בהעברת סכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפציעה לקבוצה, שנשאה במלוא שכרו בתקופת מחלה.
על פי לשון החוזה, במקרה של פציעה במסגרת העבודה, התובע זכאי לתשלום שכר עד לסוף תקופת ההסכם. לשון החוזה אינה מסויגת ואין בו התייחסות לסכומים שישולמו לתובע בגין הפציעה מכל גורם משלם אחר. על פני הדברים, לשון ההסכם עולה בקנה אחד עם טענות התובע.
גם התובע נסמך על לשון החוזה ומכחיש את הטענה שזכאותו לשכר עבודה הותנתה בשיפוי הנתבעת בסכומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי.
ואולם,התנהגות הצדדים לאחר קרות הפציעה, תומכת בפרשנות שמציעה הנתבעת.
9.עניין זה נלמד מהעובדה שלאחר שהתובע הגיש תביעה לקבלת דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, דמי הפגיעה הועברו לנתבעת. התובע העיד בהקשר זה כך (עמוד 5, שורות 22-24):
" ש.כשאתה נפצע בדצמבר, אתה פונה לביטוח לאומי על מנת לקבל דמי פגיעה?
ת.היתה לי עו"ד שייצגה אותי בנושא הזה שהיא פנתה לביטוח הלאומי, והכסף של אותם שלושה חודשים הועבר ישר למועדון בלי שהיה לי קשר לזה."
עדות זו מתיישבת גם עם הנטען במכתבה של הנתבעת לתובע מיום 18.11.14 (נספח ג' לתצהיר התובע), לפיו הנתבעת פנתה למוסד לביטוח לאומי לקבלת דמי הפגיעה ואלה הועברו לידיה.
במאמר מוסגר יוער שהעובדה שהתובע כבר היה מיוצג באותו שלב, שוללת כל טענה שיכול שתועלה, בדבר חוסר מודעות של התובע להסכמות שבין הצדדים (ר' גם בהמשך, בהתייחס לפגישה עם נמני).
עדות התובע מתיישבת גם עם עדותו של שרצקי, שהעיד בהקשר זה כך (עמוד 15, שורות 7-11):
"אני מקבל דמי פגיעה 90 יום מהביטוח הלאומי, זה בד"כ הולך לשחקן. כדי להיות הגון עם השחקנים שלי, אני נותן לו 100% מהשכר שלו ב- 1 לחודש ואני היחידי. אחרי 90 יום אני צריך להפסיק לשלם. בגלל שהוא היה פצוע, המשכתי לשלם לו גם את הרכב. כעבור 5 חודשים צלצלתי לסוכן אבי נימני, ונפגשנו בקפה ברמת אביב, שלושתינו, אמרתי לו שהוא יקבל את כל המשכורות עד סיום החוזה והוא יחתום לי שהוא יחזיר את הכסף שיקבל מביטוח לאומי."
10.אין חולק שדמי הפגיעה הועברו לנתבעת והתובע, שהיה מיוצג באותה התקופה לא פנה לנתבעת ולא דרש כי תשיב לידיו את דמי הפגיעה והדבר לא קיבל ביטוי בחלופת המכתבים בין הצדדים. גם בתובענה זו לא נתבע כל סעד בעניין דמי הפגיעה ששולמו לנתבעת.
התנהגות הצדדים מלמדת על כוונתם, כמפורט בחוזה העבודה. התנהגות זו, ולמעשה האופן בו יושם החוזה בפועל, מלמדת על הפרשנות הראויה להסכם (ר' ע"ע (ארצי) 7594-12-13 קופת חולים מאוחדת - ד"ר מרקוביץ, 11.3.18).
11.לצורך פרשנות ההסכם והסוגייה המתעוררת בהליך זה, אין הבדל מהותי בין "דמי פגיעה" לבין קצבת נכות המשולמת במהלך תקופת החוזה, באשר מדובר בשני המקרים בגמלאות מחליפות הכנסה המשולמות על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות פגיעה בעבודה (ענף נפגעי עבודה).
הסכמתו של התובע להעברת דמי הפגיעה לידי הנתבעת תומכת בעמדת הנתבעת, לפיה הצדדים הסכימו שבד בבד עם תשלום שכרו המלא של התובע על ידי הנתבעת בתקופת החוזה, הנתבעת זכאית לקבל לידיה את הסכומים ששולמו לתובע מהמוסד לביטוח לאומי עקב הפציעה.
לאור האמור, דרישת הנתבעת שהתובע יחתום על כתב שיפוי בגין כספים שיקבל מהמוסד לביטוח לאומי היתה פועל יוצא של החוזה שנחתם בין הצדדים וההתחייבויות ההדדיות שבאו לידי ביטוי בחוזה זה.
12.האמור לעיל אינו מתיישב עם הוראת סעיף 7.7 לנספח, לפיו כל שינוי בתנאי ההסכם ייעשה בכתב. עם זאת, התנהגות הצדדים ביחס לדמי הפגיעה מלמדת כי אין מדובר בשינוי תנאי מתנאי ההסכם, אלא ביישום הוראות ההסכם. כלומר, התנהגות הצדדים מלמדת כיצד הצדדים הבינו את ההסכמות ביניהם, על אף הניסוח החסר והתנהגות זו משקפת למעשה את כוונת הצדדים. בהקשר זה יש להדגיש שאין מדובר בנסיבות "חיצוניות" לכריתת החוזה, אלא ביישומו בפועל.
13.האמור לעיל מתיישב גם עם העדויות שנשמעו לגבי הפגישה שהתקיימה בין התובע, שרצקי וסוכנו של התובע, מר אבי נמני (להלן – נמני), בסביבות חודש ינואר 2015.
אין חולק ששרצקי, התובע וסוכנו, נמני, נפגשו בסביבות חודש ינואר 2015, בבית קפה.
על פי עדותו של שרצקי, באותה הפגישה הוא התחייב לשלם לתובע את שכרו עד לתום תקופת החוזה, אם התובע יעביר כתב שיפוי המופנה למוסד לביטוח לאומי, "והוא (הכוונה - התובע; ד.ו.) התחייב בפני כי כל כספי הנכות הזמנית ו/או בכלל שיקבל מהביטוח הלאומי יועברו לטובת המועדון עד לסכום שאותו שילמתי לו כשכר" (סעיף 7 לתצהיר התובע).
בעדותו בבית הדין ובתגובה לטענות התובע בדיון, שרצקי הוסיף שבאותה פגישה התובע העמיד פנים כאילו אינו מבין מה מתרחש, ולאחר הסיכום שהושג עם סוכנו, סירב באופן מודע לחתום על כתב שיפוי (עמוד 13, שורות 1-12):
" ת.הודעתי לו שאני לא אשלם לו אותם כי ביקשתי שיבוא ויחתום לי שדמי הפגיעה יגיעו אליי כדי שהוא לא ירוויח פעמיים, אני שילמתי לו 100% מהשכר, והייתי מוכן לשלם לו והסכמתי לשלם לו עד סוף החוזה בתנאי אחד – שיחתום לי שכל סכום שהוא יקבל, הוא יחזיר לי. אבל הוא לא הסכים. ברור שזה לא נחתם, אבי נימני היה נוכח.
ש.למה הוא לא הסכים לחתום?
ת.כי הוא רצה שאני אשלם לו, והוא יקבל ויהיה לו דאבל שכר.
ש.אם זה מה שהוא רצה מלכתחילה אז למה הוא הסכים?
ת.כי הוא לא הבין את זה. אין סיבה בעולם שאם אני נותן לו משכורת מלאה, 100%, ואף קבוצה לא עושה את זה... זאת התשובה שלי.
ש.אתה אומר שבאותה פגישה הוא לא הבין מה מדובר?
ת.לא אמרתי שהוא לא הבין. הוא עשה את עצמו לא מבין. הוא הלך וחשב והתייעץ והבין שכדי לקבל שכר כפול הוא לא מסכים. "
14.התובע לא התייחס לפגישה זו במסגרת תצהירו. כאשר נשאל לגבי הפגישה בחקירתו הנגדית, התובע אישר שאמנם נכח בפגישה, אך לא הבין דבר מהמתרחש, מאחר שמירר בבכי לכל אורך הפגישה. לטענתו, הפגישה נקבעה על מנת להודיע לנתבעת כי אין באפשרותו לשוב לפעילות סדירה.
התובע אישר את טענתו של שרצקי לפיה הוא חזר ושוחח עם התובע וסוכנו בעניין "הנכות הזמנית" (עמוד 9 שורות 4-32), אך כאמור, לדבריו לא הבין דבר מהשיחה וכפי שהעיד (עמוד 9 שורה 26 עד עמוד 10, שורה 2):
"ש.התקיימה פגישה, האם הדברים שמר שרצקי אומר שסיכמתם בינכם שאתה תעביר לו את הנכויות בזמניות ותפעל לקבל אותם והוא בינתיים ישלם לך את השכר, זה לא היה ולא נברא?
ת.לא אמרתי שלא היה ולא נברא. אמרתי שהוא זרק את המילה 'זמנית' המון פעמים ואני הייתי עסוק בלבכות. יכול להיות שזה מה שהוא אמר אבל אני הייתי עסוק בלבכות את החיים שלי ולהבין שפה נגרמה לי הקריירה.
ש.ז"א שיכול להיות שתוך כדי שהתקשית להבין את איזי בדיבור שלו, סוכמו שם דברים עם אבי נמני ואיתך?
ת.אבי נמני זה לא אני, יכול להיות שאבי שמע דברים אחרת, אני אמרתי מה הרגשתי באותו רגע. אמרתי כבר מה אני שמעתי ובמה הייתי עסוק, זו קריירה של כל החיים שלי שהסתיימה. "
התובע אישר כי באותה פגישה, נמני, סוכנו, ייצג אותו (עמוד 11 שורות 6-7) וכן העיד:
"ש.אם הוא סיכם עם מר שרצקי שאתה תחזיר לקבוצה את הנכויות הזמניות, זה נכון?
ת.גם אם הוא סוכן שלי הפגישה נעשתה עם הסוכן שלי כי המטרה אחת – אבי נימני ארגן את הפגישה עם מר שרצקי בלוח הזמנים העמוס שלו והמטרה היתה אחת – השיחה שלי עם אבי לפני היתה שבאותה פגישה הוא מתכוון להגיד שאני עם כדורגל סיימתי ולכן הוא גם אמר לי לקחת יום יומיים קודם. זה היה אחרי הפגישה עם דר' מורג. זה היה הנושא של הפגישה, שאני בא להגיד שאני עם כדורגל סיימתי."
גרסת התובע בעניין הפגישה היתה מתחמקת. כאמור, התובע לא התייחס לפגישה זו במסגרת תצהירו, אף שטענה זו נטענה במסגרת כתב ההגנה (סעיף 6 לכתב ההגנה). כמו כן, הטענה לפיה הפגישה התקיימה על מנת להודיע לנתבעת כי הוא לא ישוב לעבודה סדירה, אינה סבירה ובין השיטין התובע אישר את תוכנה של השיחה, שלא עסקה רק בהודעתו לנתבעת כי לא יוכל להמשיך לשחק בשורותיה או בכלל, אלא גם בהסדרת התשלומים עקב פציעתו. בנוסף, מתשובות התובע לא עולה הכחשה מוחלטת של גרסתו של שרצקי ("לא אמרתי שלא היה ולא נברא", יכול להיות שזה מה שהוא אמר", אבי נמני זה לא אני"), אלא ניסיון להרחיק את עצמו מהסיטואציה, משל הדברים שהוחלפו והוסכמו בפגישה לא נגעו לו.
15.זאת ועוד - התובע נפצע בחודש דצמבר 2013, למעלה משנה קודם לפגישה. התובע הגיע לאימוני הקבוצה בחודש יולי 2014, אך לא עמד בהם, עקב מצבו הרפואי (עדות התובע בעמוד 6 שורות 1-8, ובשורות 16-20, עדות שרצקי בעמוד 16 שורות 1-6). לאור מצבו של התובע, אך סביר הוא כי במועד עריכת הפגישה, ברור היה כי התובע לא יוכל לשוב ולשחק כדורגל מקצועי בכלל ולשוב לפעילות סדירה בקבוצה, בפרט. על כן אין זה סביר כי מטרת הפגישה היתה רק לשם הודעתו הפורמאלית של התובע כי לא ישחק עוד בשורות הנתבעת.
בנוסף, בתקופה שקדמה לאותה פגישה הוחלפה תכתובת בין התובע ובאי כוחו לבין הנתבעת בעניין דרישת הנתבעת לקבלת כתב שיפוי למוסד לביטוח לאומי.
לאור זאת, מתקבלת גרסת הנתבעת לגבי הסיבה לקיום הפגישה - לא על מנת להודיע על "סיום הקריירה" של התובע, אלא ליישב את המחלוקת בין הצדדים לגבי דרישת הנתבעת לקבלת קצבת הנכות ששולמה לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי.
16.זאת ובנוסף – אין חולק שהתובע התייצב לפגישה עם סוכנו. אף שהתובע התחמק ממענה ישיר, מעדותו עולה כי נימני הגיע לסיכום עם שרצקי בדבר כספים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי, אלא שלדבריו "אבי נמני זה לא אני". גם אם התובע היה נסער באותה פגישה, בשים לב למצבו הרפואי ולעובדה שהקריירה המבטיחה של התובע, כשחקן כדורגל מקצועי, נגדעה באיבה, אין להתעלם מכך שהתובע יוצג בפגישה על ידי סוכנו, אשר ברי כי פעל להגן על האינטרסים של התובע, כמקובל בתחום הכדורגל המקצועי. ברי כי סוכנו של התובע שקל את השיקולים הרלוונטיים, והסכמתו לשיפוי של הנתבעת נעשתה בשים לב להקשר התעשייתי, תוך שקילת האינטרסים של התובע. על כן אין מקום לקבל את טענת התובע לפיה ההסכמות התקבלו עם נמני ולא עם התובע.
ויודגש, טענות הנתבעת בעניין זה נטענו כבר בכתב ההגנה אך התובע לא התייחס להן בתצהירו ואף לא טרח להפריך את גרסת הנתבעת שנטענה מראשיתו של ההליך, ולזמן את סוכנו, אבי נימני, עמו עמד בקשר עסקי אישי (שחקן - סוכן) לעדות במסגרת ההליך. בנסיבות אלה יש לזקוף את הימנעות התובע מזימונו של נימני לחובתו.
17.לסיכום האמור לעיל, מתקבלת גרסת הנתבעת לפיה בין הנתבעת ובין התובע, באמצעות סוכנו, נמני, סוכם שהתובע יעביר לנתבעת את הסכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין התביעה. סיכום ממנו התובע חזר בו בסופו של יום.
18.יש להעיר שכל אורך ההתכתבות בין הצדדים, הנתבעת דרשה לקבל את ה"נכות הזמנית". בהקשר זה העיד שרצקי שהניח שתביעה למוסד לביטוח לאומי אורכת זמן, ומשכך, עד לקבלת דרגת נכות יציבה, התובע היה זכאי ל"נכות זמנית" (עמוד 15 שורות 12-23). כך או אחרת, כוונת הנתבעת היתה כי התובע יעביר לה את קצבת הנכות ששולמה לו מהמוסד לבטוח לאומי, בגין הפגיעה, במהלך תקופת החוזה.
19.לסיכום האמור לעיל, למרות שהדברים לא נכתבו במפורש בחוזה, הרי שהאופן שבו הצדדים יישמו את הוראותיו לאחר הפציעה, כמו גם הסיכום אליו הגיעו הצדדים במסגרת פגישה שהתקיימה בין שרצקי, התובע, וסוכנו אבי נימני, מלמדים כי הצדדים הסכימו ששכרו של התובע ישולם באופן שוטף על ידי הנתבעת, בכפוף להעברת הסכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפגיעה.
20.נוכח מסקנה זו, העובדה שהנתבעת, היא זו אשר ניסחה את החוזה, באמצעות בא כוחה (עדות שרצקי בעמוד 12 שורות 16-17), ולמרות זאת לא התייחסה "ברחל בתך הקטנה" לסוגיית ניכוי הסכומים שהתובע יקבל מהמוסד לביטוח לאומי במקרה של פגיעה, לא תשקל לחובתה. זאת מאחר שנמצא שכוונת הצדדים היתה להקנות לנתבעת זכות שיפוי מהמוסד לביטוח לאומי, ובשים לב להתנהגותם לאחר קרות הפגיעה.
21.לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לקבל "כפל" פיצוי: שכר עבודה וכן קצבת נכות מחליפת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, שכן הדבר חותר תחת עקרונות יסוד בדיני הנזיקין. לעניין זה ר' בעדותו של שרצקי (עמוד 14 שורות 18-27):
"ש.אתה קיבלת חוו"ד משפטית שאומרת לך שאתה זכאי לא לשלם משכורת או לקזז משכורת ממי שלשיטתך זכאי לקבל, או שזה לפי נסיונך רב השנים?
ת.חוק הנזיקין אומר במפורש שאדם שנפגע לא יקבל בשום מקרה שכר כפול.
ש.חוזר על השאלה.
ת.אני חי את זה כל החיים, אני נותן הרצאות באונ' בעניין הזה.
ש.קצבת נכות ושכר לפי שיטתך זה פעמיים כסף?
ת.אדם נפגע עכשיו קשה בתאונת דרכים בזמן העבודה שלו, חברת הביטוח לא משלמת לו שקל כיה וא הולך לקבל מביטוח לאומי. יש לו קצבת נכות. אחרי זה בודקים את הנזק העתידי שלו, אבל את המשכורת שחייבים לשלם לו קבוע, הוא יקבל פעם אחת, ולא פעם מביטוח לאומי ופעם מהעבודה. יש לי 200 עובדים. "
שרצקי הוסיף כי הוא בעל ניסיון רב שנים בתחום החקירות, לרבות בתחום תאונות העבודה ועל פי ניסיונו, אדם שנפגע בתאונת דרכים אינו זכאי לסכומים מהמוסד לביטוח לאומי ומחברת הביטוח (עמוד 14 שורות 1-3).
22.טענת הנתבעת נכונה להתחשבנות שבין המוסד לביטוח לאומי ובין חברות הביטוח במקרה של תאונת דרכים וכן בתחשיבי נזק בעוולות נזיקיות. אך יש להדגיש כי מדובר במקרה ספציפי בו הסייג לכפל פיצוי נקבע בחוק (סעיף 82 לפקודת הנזיקין ור' גם סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995). הדברים נכונים גם במקרה של קצבאות המשולמות מכח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970 (סעיף 17 לחוק זה). כמו כן, בחוזי ביטוח רבים ישנן תניות מפורשות בעניין המגבלות החלות על "כפל פיצוי".
עם זאת, עקרונית, אין כל מניעה כי צדדים המתקשרים בהסכם, יסכימו על מנגנון אחר, במסגרתו אחד הצדדים יהא זכאי ל"כפל פיצוי" (בלשונו של שרצקי).
כך או אחרת, מעדותו של שרצקי שהיתה ברורה וחד משמעית, ניתן ללמוד כיצד ראה שרצקי, כמי שפעל בשם הנתבעת בכל הנוגע לאירועים נשוא תובענה זו, את מערך הזכויות וההתחייבויות שהנתבעת קיבלה על עצמה. על פי עדות זו, התחייבות הנתבעת לשלם לתובע את שכרו עד לסיום תקופת ההתקשרות גם במקרה של פציעה, ניתנה בכפוף לזכותה לקבל סכומים שישולמו לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בגין הפציעה.
בהקשר זה ראוי להוסיף ולציין כי התובע לא התייחס לסיכום אליו הגיעו הצדדים במועד כריתת החוזה, אלא טען כי "להבנתו" ולאור לשון החוזה, הוא זכאי לשכר ללא התנייה (סעיף 12 לתצהיר התובע). עם זאת כאמור, התנהלותו כמתואר לעיל מלמדת על הסכמה לשיפוי של הנתבעת.
23.לסיכום האמור לעיל - למרות שהחוזה בין הצדדים לא כלל הוראה מפורשת הנוגעת לתשלומים המגיעים לתובע מהמוסד לביטוח לאומי, לאור התנהגות הצדדים, יש לקבוע כי במועד כריתת החוזה ואף לאחר פציעתו של התובע, הצדדים הסכימו שהתובע יעביר לנתבעת את הסכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי.
מסקנה זו מתיישבת עם שיקולים כלליים החורגים מעניינו של התובע. כפי שיפורט להלן, קבלת עמדת התובע עלולה להוות תמריץ שלילי למיצוי זכויות על פי הדין, וכן תהווה תמריץ שלילי לפעול להקטנת הנזק.
24.הנתבעת הוסיפה וטענה שקבלת טענות התובע משמעה תשלום כפל והתוצאה עומדת בניגוד להגיון העסקי של חוזי העסקה של שחקני כדורגל. באופן זה, קבוצות, שרבים משחקניהן נפצעים במהלך העבודה, יאלצו לשאת בנטל כספי חסר תקדים של תשלום שכר מלא, אף שבגין אותה התקופה השחקנים זכאים לקצבאות מהמוסד לביטוח לאומי (סעיפים 14, 17 לתצהיר שרצקי). בהקשר זה העיד שרצקי (עמוד 13, שורות 8-9):
"...אין סיבה בעולם שאם אני נותן לו משכורת מלאה, 100%, ואף קבוצה לא עושה את זה... זאת התשובה שלי."
ור' גם בעמוד 13 שורות 16-21:
"ש.למה לא הכנסת את זה להסכם?
ת.ציפיתי שתגיד לי 'כל הכבוד', כי אני האדם היחיד בארץ שמשלם את המשכורת ולא שולח את השחקנים לביטוח לאומי.
ש.תאשר לי שאתם לא שילמתם לו משכורת בהוראה שלך, למרות שעל פי לשון החוזה אתה היית מחויב לשלם לו משכורת?
ת.אני רציתי לשלם לו, שיחתום שהוא מחזיר לי כמו שאני מצפה מהחוזה."
למעשה, טענת הנתבעת היא כי פרשנות התובע ללשון החוזה עומדת בניגוד להגיון העסקי ולמקובל בענף הכדורגל, ובפועל יש לקרוא לתוך החוזה הוראה המסייגת את חובת התשלום, כך שממנו ינוכו סכומים שמקבל השחקן שנפצע מהמוסד לביטוח לאומי.
טענת הנתבעת בעניין זה מכוונת למעשה, ל"נוהג המקובל בחוזים מאותו סוג" כהוראת סעיף 26 לחוק החוזים.
25.הגם שעדותו של שרצקי בעניין הנהוג בענף הכדורגל היתה עקבית וחד משמעית, לא הובאו ראיות באשר למקובל בחוזים מסוג זה או לגבי הנוהג המקובל בענף הכדורגל במקרה של פציעת שחקן. בפרסומי מרכז המחקר של הכנסת בעניין התאגדות עובדים בקרב ספורטאים, נמצאת התייחסות לשחקני כדורגל מאורגנים, אשר ההסכמים החלים עליהם מעניקים רשת בטחון סוציאלית, לרבות בעניין פציעות ותשלום שכר לאחר פציעה ("התאגדות עובדים בקרב ספורטאים –סקירה משווה", יניב רונן, 1.4.08- https://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m02083.pdf). ממחקר זה עולה כי פציעות במסגרות ספורט מקצועיות קורות כדבר שבשגרה (עמוד 2 למחקר), כטענת שרצקי.
עוד ראוי לציין שהסוגייה של פציעות שחקני ותשלום שכרם בתקופת אי הכושר, היא רלוונטית לגבי כלל תחומי הספורט. כך לדוגמה בענף הכדורסל (ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - שיינפלד, 16.2.12; עב (ת"א) 5775/06 ברקוביץ - העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב,22.4.09), נדונו תביעותיהם של שני שחקני כדורסל, כנגד המועדון בו שיחקו. אחד השחקנים, ברקוביץ, נפצע במסגרת עבודתו ובאותו מקרה, בהתאם להוראות מפורשות של חוזה העבודה שלו, הוא לא היה זכאי לשכר, במקרה של תשלום דמי פגיעה/ קצבה מהמוסד לביטוח לאומי.
כאמור, בהליך זה, למעט עדותו של שרצקי, לא הוצגו ראיות אובייקטיביות או אחרות לגבי המקובל בענף הכדורגל, במקרה של פציעת שחקן. עם זאת, טענותיו של שרצקי בעניין הנטל הכלכלי הבלתי מבוטל המוטל על קבוצות כדורגל, במקרה של פציעות, מתיישב עם הגיונם של דברים. כמו כן, קבלת עמדת הנתבעת מהווה תמריץ רצוי, למיצוי זכויות על פי הדין.
ויודגש, עסקינן ביחסי עובד – מעסיק, במסגרתם נדרשים הצדדים לפעול בהוגנות זה כלפי זה, וגם מהעובד מצופה לנהוג בתום לב ולפעול למיצוי זכויותיו החוקיות.
לא למותר לציין שהנתבעת לא עתרה לתשלום סכומים ששולמו לתובע מחברת הביטוח (התובע בוטח בחברת הראל- ר' נספח לסיכומי הנתבעת , בהתאם לחובות המוטלות על הנתבעת בחוק הספורט, תשמ"ח- 1988 (סעיף 7(א) לחוק הספורט)), אלא מהמוסד לביטוח לאומי, המעניק רשת ביטחון סוציאלית בסיסית, במקרה של פגיעה בעבודה.
26.בהקשר האחרון יש להוסיף שלמעשה, עד למועד ישיבת ההוכחות לא הובהר אימתי הגיש התובע את התביעה לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. מחקירתו הנגדית עלה שרק בחודש ספטמבר 2014 הוגשה תביעה כאמור (3.9.14) ועל פי הסברו של התובע, הוא נמנע מהגשת התביעה עקב ניתוחים שעבר. בהמשך עדותו ציין התובע כי ביקש "לבנות תיק" ולגבש תיק רפואי כנדרש ומסיבה זו הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי רק באותו מועד (עמוד 5 שורה 25 עד עמוד 6 שורה 13).
לתובע שולם שכר עד לחודש ינואר 2015 (שכר דצמבר 2014), וכעולה מהתכתובת שהוחלפה בין הצדדים עובר להגשת התביעה, ביום 2.2.15, התובע ציין כי טרם הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי (סעיף 8 למכתב ב"כ התובע, נספח ד' לתצהיר התובע).
מכאן שבזמן אמת, התובע הציג מצב שאינו ברור ואינו מדוייק, בפני הנתבעת.
למרות התנהלות זו, שאינה מתיישבת עם חובת תום הלב ההדדית של הצדדים לחוזה העבודה, מתום המועד בו שולמו לתובע דמי פגיעה (מרץ 2014) ועד למועד הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי (3.9.14) שכרו של התובע שולם לו באופן סדיר. מכל מקום, מתיאור לוח הזמנים שלעיל, עולה כי לא אצה לתובע הדרך בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי. בהקשר זה יש להעיר שהתובע הגיש תביעה לדמי פגיעה באמצעות עורך דין כך שהטענה לפיה לאור מצבו הרפואי נמנעה ממנו אפשרות להגיש תביעה, מעוררת תמיהות.
התובע הוסיף וציין כי נדרש לקבל חוות דעת רפואיות מקיפות במספר תחומים, בשים לב לפגיעה הקשה בה נפגע (פגיעה אורתופדית, נוירולוגית ונפשית) והסבריו מתיישבים עם הגיונם של דברים. ויודגש, מדובר בפציעה קשה שאירעה לתובע בשיא כוחו וגדעה קריירה מבטיחה. עם זאת, התנהלות התובע והמידע הלקוי שמסר לנתבעת, מעוררים תמיהות, וספק אם מתיישבים עם חובת תום הלב הנדרשת ממנו.
27. כך או אחרת, גם אם יש לראות בנתבעת כמי הפרה את חובתה לתשלום שכרו של התובע, ולא כך היא, יש לבחון את ההפרה הנטענת גם בראי משפט העבודה. פרשנות הנתבעת בדבר חובת הקטנת הנזק מצד התובע מתיישבת עם עקרון זה, הנובע מחובת תום הלב שהצדדים לחוזה העבודה חבים זה כלפי זה. כך, במקרה בו הופר הסכם עבודה לתקופה קצובה, הפיצוי בגין הפרה זו מבוסס ככלל "על ההפסד שנגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בניכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להשתכר, בשקידה סבירה" (דב"ע מח/3-22 טלמיר אלקטרוניקה בע"מ – יפה, פד"ע כ' 107 (1988); דב"ע נד/3-128 קמחי – דיור לעולה בע"מ, פד"ע כח 342 (1995); ע"ע 260/06 רמת טבעון מעונות הורים בע"מ – פניבלוב, 29.1.09; ע"ע 345/06 פרץ טסטה – אטיס אלקטרוניקה בע"מ, מיום 1.9.09).
מבחינה זו, ניתן לראות בחובת הקטנת הנזק תנאי מכללא בחוזה העבודה של התובע.
בהתאם ומשעסקינן ביחסי עבודה, היה על התובע להעביר לנתבעת את קצבת הנכות ששולמה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הפציעה, בתקופה בה הנתבעת שילמה לתובע שכרו במלואו. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב להקשר הענפי ולשכיחות הפציעות בתחום הכדורגל המקצועי.
28.בפועל, שרצקי העיד שמאחר שהתובע לא העביר את קצבת הנכות לנתבעת, הנתבעת "קיזזה" מראש, את השכר שהגיע לתובע (עדות שרצקי בעמוד 14 שורות 1-9).
יש להזכיר שגם אם באותה התקופה טרם התקבלה תביעתו של התובע למוסד לביטוח לאומי, התובע סירב עקרונית להעביר את ייפוי הכח בגין סכומים שיגיעו אליו מהמוסד.
גם אם הנתבעת היתה זכאית לקבל לידיה את קצבת הנכות של התובע, לתקופה בה שילמה לו שכר (או לקזז מהשכר ששולם לתובע את הסכומים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי), זכות זו קמה במשולב עם חובתה של הנתבעת לשלם לתובע שכר עד לתום תקופת החוזה.
תוצאת הדברים היא שהתובע זכאי לשכר עבודה לחודשים ינואר - יוני 2015 בהתאם לשכר הנקוב בחוזה שנחתם עמו, בסך 311,382 ₪ (51,897 ₪ לחודש X 6 חודשים), בניכוי הסכומים ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי, בגין קצבת נכות מעבודה לאותה התקופה.
29.בהתאם לגובה הנכות שנקבעה לתובע, הוא זכאי גם לקצבת שיקום, אולם מדובר בקצבה שאינה מחליפת שכר ואינה באה "לפצות" את התובע בגין הנכות התפקודית ממנה הוא סובל ועל כן אין לקחתה בחשבון לצורך חישוב הסכומים לתובע.
30.במסגרת כתב התביעה התובע עתר לתשלום "כל ההפרשות הסוציאליות הנדרשות על פי ההסכם והדין...". התובע הבהיר שיכמת התביעה עם קבלת תלושי שכר. אך מאחר שהתביעה לא כומתה כנדרש ואף לא שולמה אגרה בגין הפרשי זכויות סוציאליות, אין להיעתר לתביעה הכללית להפרשות הנדרשות על פי דין. ממילא ספק אם התובע זכאי לסכומים נוספים על אלה שנפסקו לזכותו, לאור הוראת סעיף 9 לחוזה.
31.אשר לתביעה לפיצויי הלנת שכר - למרות שהנתבעת עשתה דין לעצמה ולא המשיכה לשלם לתובע את שכרו (למרות שברי שהסכומים שהגיעו לתובע מהמוסד לביטוח לאומי נפלו מהשכר החוזי), לאור המחלוקת הכנה שנפלה בין הצדדים וכאשר בסופו של יום, עמדת הנתבעת התקבלה עקרונית, אם כי לא במלואה, מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת פיצויי הלנת השכר להפרשי ריבית והצמדה מאמצע התקופה המזכה - 1.3.15, ועד למועד התשלום בפועל.
32.מענק - בהתאם לחוזה שבין הצדדים, התובע זכאי למענקים שונים, ביניהם מענק בגין "העפלה למפעל אירופי בסיומה של כל אחת מהעונות" בשווי 57,690 ₪ (סעיף 2.5 לנספח).
לטענת התובע, התקיימו התנאים לקבלת המענק משהנתבעת העפילה לשלב הבתים של הליגה האירופית (סעיף 21 לתצהיר התובע).
במסגרת כתב ההגנה נטען כי התובע אינו זכאי למענק משלא לקח חלק במשחקי הקבוצה (סעיף 46 לכתב ההגנה), אך הנתבעת לא התייחסה לסוגייה זו במסגרת תצהירה.
מאחר שעל פי הוראות החוזה והנספח, התובע זכאי לשכר ולמענקים, גם במקרה של פציעה (סעיף 4.2. לנספח, המפנה לסעיף 2 לחוזה) ומשהטענה לפיה הנתבעת "העפילה למפעל אירופאי", לא הוכחשה, יש לפסוק לזכות התובע את המענק בגובה 57,690 ₪, כנתבע על ידו.
טיפול רפואי
33.ממועד הפציעה ועד לחודש ינואר 2015, הנתבעת נשאה במלוא עלות הטיפולים הרפואיים שעבר התובע, לרבות שני ניתוחים (ד"ר מורג - 32,000ש"ח +7,500 ₪) וטיפולים משלימים - טיפולי הידרותרפיה וטיפולים בתא לחץ, בשווי עשרות אלפי שקלים. נוסף על כך, הנתבעת נשאה בעלות שהותו של התובע מלון "כפר המכביה" במשך חודש ימים (17,916 ₪, 5,021.5 ₪).
החל מחודש ינואר 2015 ומשהתובע עמד בסירובו לחתום על כתב שיפוי למוסד לביטוח לאומי, הנתבעת חדלה לממן לתובע את הטיפולים הרפואיים.
34.ברכיב תביעה זה נתבעו 15,365 ₪ בגין ההוצאות הרפואיות שהוציא התובע לטענתו, עד למועד הגשת התביעה ונתבע סעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשאת בעלות טיפולים רפואיים של התובע, עד להחלמתו (סעיפים 28-29 לתצהיר התובע, נספח ה' לתצהירו - חשבוניות טיפול וחוות דעת רפואיות). בסיכומיו העמיד התובע את התביעה על סך 26,365 ₪ (סעיף 75 לסיכומי התובע, נספח א' לסיכומי התובע).
35.שרצקי טען כי הקבוצה נשאה ברוחב יד בעלות טיפול הרפואיים של התובע, במשך למעלה משנה (סעיפים 8, 15 לתצהיר שרצקי). שרצקי העיד בהקשר זה כך (עמוד 17 שורות 10-20):
"ש.מפנה לסעיף 4.4 להסכם העסקה, תאשר לי שאתם התחייבתם לשאת בכל ההוצאות הרפואיות שקשורות לפציעות שלו גם אחרי תקופת ההסכם. זה נכון?
ת.זה עולה, אבל דבר ברור שביטוח לאומי אחראי עליו על כל הטיפולים ולא מקבלים פעמיים כסף עבור הטיפולים.
ש.טיפולים פרטיים.
ת.טיפולים שמגיעים לו להיות בריא.
ש.אני רוצה לדעת אם מה שאתה אומר נכון, למה כתבת את זה בתצהירך?
ת.כי אם ביטוח לאומי לא יכיר בו – אז אני אשלם את זה.
ש.אז למה זה לא כתוב בחוזה?
ת.יש לא מקרה אחד שאנשים נפגעים בתאונות עבודה, ביטוח לאומי מוכיח שהם נפגעו בבית ואז לא משלמים את הטיפולים."
36.אין מחלוקת כי הפגיעה שאירעה לתובע התרחשה במסגרת עבודתו. כאמור, בחוזה העבודה התחייבה הנתבעת לשאת במלוא עלות הטיפול הרפואי "הטוב ביותר שניתן לקבל" עד לסיום החוזה או "עד להחלמתו המלאה" של התובע. אף שהתובע זכאי להשתתפות בטיפול רפואי מטעם המוסד לביטוח לאומי, השתתפות זו מוגבלת לטיפול הניתן במסגרת קופות החולים, ולא במסגרת פרטית (ר' סעיף 89 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968). משהנתבעת התחייבה להעניק לתובע את "הטיפול הטוב ביותר שניתן לקבל", ומשהתובע ממשיך להיות מטופל במסגרת פרטית, שאינה ממומנת על ידי המוסד, הוא זכאי למימון עלות טיפול רפואי כנטען על ידו.
37.יש להדגיש שהתובע אינו זכאי להחזר בגין חוות דעת רפואיות שכן אף שהללו קשורות לפציעה, הן אינן דרושות לצורך החלמה וריפוי, אלא ניתנו במסגרת תביעות שהגיש התובע, לקבלת פיצוי בגין הפציעה.
38.לכתב התביעה צורפו אסמכתאות ביחס לטיפול רפואי בסך 7,575 ₪ וכן צורפו חשבוניות נוספות בגין חוות דעת רפואית, שאינן מזכות בהחזר. לסיכומי התובע צורפו חשבוניות נוספות, גם לתקופה שלאחר הגשת התביעה, מהן עולה כי התובע הוציא למעלה מהסכום שנתבע ברכיב זה (15,365 ₪).
בנסיבות אלה, התביעה מתקבלת במלואה ועל הנתבעת לשלם לתובע החזר בגין טיפולים רפואיים בסך 15,365 ₪.
39.פיצויים בגין עגמת נפש - התובע עותר לפיצוי בגין עגמת נפש, בשים לב להתנהלות הנתבעת. התובע הוסיף כי שרצקי קרא לעברו, "מעניין אותך רק כסף, כל הלודאים אוהבים כסף".
שרצקי אישר כי ציין ש"מעניין את התובע רק כסף", אך הכחיש כי התייחס לכך שהתובע "לודאי" (עמוד 18 שורות 23-29). נוכח דלות הראיות בנושא, כאשר נסיבות האמירות לא הוכחו וגם לא תוכנן המדויק, התביעה לפיצויים בגין עגמת נפש בגין התנהגות זו נדחית.
גם לגבי שאר ההיבטים של התנהלות הנתבעת, אין להיעתר לתביעה ברכיב זה. הכלל הוא כי פיצוי בגין עגמת נפש יינתן במשורה, במקרים חריגים המצדיקים זאת (דב"ע נג/3-99,114 משרד החינוך, מדינת ישראל – מצגר, פד"ע כו 563, 582 (1994); ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל, משרד התעשייה והמסחר – חן, 3.11.08). מקום בו טענות התובע נדחו, למעט תביעתו לשכר (באופן חלקי לעומת זה שנתבע) ואף פיצויי הלנה בגין השכר שנפסק הופחתו (השוו: ע"ע (ארצי) 1889-05-16 מועצה מקומית מג'אר - גאנם, 19.12.17), אין מקום להוסיף על הסכומים שנפסקו לזכות התובע גם פיצויים בגין עגמת נפש.
40.סוף דבר – למרות שעמדת התובע נדחתה, התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.311,382 ₪, בניכוי הסכומים ששולמו לו מהמוסד לביטוח לאומי בגין פציעה מיום 17.12.13 בגין התקופה שעד 30.6.15 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.3.15) ועד התשלום בפועל.
ב.מענק בסך 57,690 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.15 ועד התשלום בפועל.
ג.עלות טיפול רפואי בסך 15,365 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת סיכומי התובע (15.6.17) ועד התשלום בפועל.
ד.ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשאת בעלות טיפול רפואי לתובע, כמפורט בסעיף 36 לפסק הדין.
משהתביעה התקבלה בעיקרה, הנתבעת תשא בהוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך 15,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.
ניתן היום, ג' אב תשע"ח, (15 יולי 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
