ג'ם פרוססינג בע"מ נ' ירון דרלביץ

1.בפנינו תביעת ג'ם פרוססינג בע"מ כנגד מר ירון דרלביץ להשבת כספים שגזל שלא כדין ומנגד תביעה שכנגד שהוגשה על ידי ירון לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות אגב סיום יחסי העבודה.

רקע כללי

2.ג'ם פרוססניג בע"מ (להלן – "החברה") עוסקת בסחר, שיווק, מכירה והפצה של יהלומים מלוטשים והיא בעלת חוג לקוחות רחב, בישראל ומחוצה לה ונהנית ממוניטין רב שנים.

3.מר ירון דרלביץ (להלן – "ירון") הועסק בחברה כאיש מכירות, ממונה על שוק הלקוחות בארצות הברית החל ביום 1.9.14 ועד לפיטוריו בהתאם למכתב הפיטורים מיום 16.9.15. במסגרת תפקידו, היה ירון לוקח יהלומים מתוך המלאי המצוי בחברה או יהלומים שנרכשו על ידה מצדדי ג' ופועל למכירתו אצל לקוחות פוטנציאליים בארצות הברית.

התביעה הראשית

טענות החברה

4.לטענת החברה ירון הוליך אותה בכחש וניצל את האמון המלא שניתן בו על מנת לגרוף רווחים לא חוקיים על חשבונה, לגרום לה לנזקים כספיים רחבי היקף ולהותיר אותה בחיסרון כיס מהותי. הלכה למעשה טוענת החברה כי ירון נטל לכיסו סכומי עתק כתוצאה ממכירת יהלומים שהיו שייכים לחברה ולא העביר, כמתחייב, את תמורתם, והכל באמצעות מארג שיטתי של מעשי רמיה ומצגי שווא:

א)ביום 8.3.15 הודיע ירון לחברה על מכירת חבילת יהלומים במשקל כולל של 17.12 קאראט לחברת M.J.H (ניו יורק) בסך של 82,401 דולר ארה"ב, אשר אמורים להיפרע ביום 15.5.15. החברה הנפיקה חשבוניות אך חברת M.J.H לא העבירה את התשלום. לאחר פנייה, התברר כי היא כלל אינה מודעת לעסקה הנטענת. לבסוף, ירון הודה שהעביר את היהלומים לצד ג' בלא הסכמתה ואישורה של החברה ובלא שכספי המכירה יועברו אליה.

ב)בראשית חודש יולי 2015 הודיע ירון לחברה כי מכר יהלום במשקל 4.01 קאראט לחברת ALG-USA (ניו יורק) בסך של 26,948 דולר ארה"ב, אשר אמורים להיפרע ביום 16.7.15. החברה הנפיקה חשבוניות אך חברת M.J.H לא העבירה את התשלום. לאחר ביקור של מנהל החברה במשרדי חברה זו, התברר כי היא כלל אינה מודעת לעסקה הנטענת. גם במקרה זה הציג ירון מצגי שווא שהתגלו כמעשיות כזב.

ג)בראשית חודש אפריל 2015 נטל ירון בלא הסכמת החברה יהלום במשקל 2.5 קאראט שהיה אצל חברת Aronow@Ross Inc והעביר אותו לחברה בשם Prima Diamonds ללא אישור החברה כנגד המחאה בסך 10,922 דולר ארה"ב שחולל באי פירעון. כפועל יוצא, נאלצה החברה לשלם סכום זה בעצמה.

ד)רונן קונפינו הוא בעל משרד למכירת יהלומים בארה"ב וחייב לחברה כספים רבים. על אף שירון ידע זאת, העביר לידיו יהלום במשקל 3.13 קאראט בשווי של 12,707 דולר ארה"ב השייך לחברה וללא הסכמתה.

6.במהלך כל התקופה הרלבנטית ניסה ירון לכסות על מעשיו בפיזור הבטחות לגבייה מהירה בגלגול האחריות על הלקוחות או על טעמים טכניים זמניים ולא חדל להונות את החברה עד שהתגלו העובדות האמיתיות.

7.החברה, שסמכה על ירון בעיניים עצומות, אף שלחה אותו לארצות הברית 3 פעמים לגבות את הכספים ושילמה על כך 7,800 דולר ארה"ב.

8.לאחר שהחליט כי אין ביכולתו להמשיך בשקריו, התוודה על מעשיו, הודה כי מעל באמון החברה ופעל להעברת היהלומים ותמורתם לכיסו או לצדדי ג' שונים.

עם גילוי המעילה, פעלה החברה לנתק את יחסיה עם ירון, חדלה להעסיקו ואף מנעה את כניסתו למתחם בורסת היהלומים ברמת גן. ירון סרב להשיב את היהלומים או שוויים לחברה חרף כל פניותיה.

טענות ירון

9.מדובר בתביעה מופרכת הנגועה בחוסר תום לב קיצוני.

10.ככל שמדובר במכירת יהלומים, קיימים נוהגים מקובלים בין הסוחרים ואנשי השיווק, שמטרתם להוכיח ולוודא את הימצאותם של היהלומים בכל רגע נתון. כך, כאשר מועבר יהלום מיד ליד, נרשם "ממו" על ידי הצדדים. לאחר שצד מביע הסכמה לעסקה, יוצא חשבון שכולל את המחיר המוסכם. מי שהחשבון יוצא על שמו - הוא שחייב בתשלום. באותו אופן, גורם שחתום על אישור מסירה כמי שקיבל לידיו יהלום - הוא זה שאחראי ליהלום.

11.החברה פנתה לירון הידוע ביכולת המכירה החריגה שלו, על מנת שיעבוד עבורה. ירון מעולם לא קיבל הוראות ו/או הנחיות בדבר מכירת היהלומים. הוא היה נוסע עם היהלומים ללקוחות שונים, בד"כ כאלה שהביא מיוזמתו ולעיתים לקוחות ותיקים של החברה, מציג בפניהם את היהלומים ומנהל משא ומתן על מחירם, כאשר המחיר הסופי ותנאי התשלום נקבעו על ידי מנהלי החברה.

לא אחת, נותרו יהלומים אצל לקוחות לאחר רישום ממו על מנת לבחון את האפשרות לשיבוץ היהלום בתכשיט או למכור אותו הלאה. ככל שלא סוכם על מכירה, היה היהלום חוזר לירון. אם היה סיכום על מכירה, היה ירון מוציא חשבונית לתשלום באמצעות המחשב הנייד שברשותו. לאחר מכן, הייתה החברה מוציאה חשבונית נוספת ממשרדיה בישראל.

12.האחריות לגביית התשלום מהלקוחות הייתה על החברה באמצעות מנהליה. ככל ששמע ירון על סוחר שהאמון בו נפגע - נמנע מלעשות עימו עסקים, אך מעולם לא קיבל הוראה שלא למכור ו/או להציע מכירה ללקוחות שאיחרו בתשלום.

13.ירון לא נטל לידיו כספים. החברה ערה לכך שירון רומה על ידי גורמים שונים לאחר שפעל בתום לב ופעל ככל שביכולתו על מנת לוודא שהתמורה תגיע לחברה, ואף שלחה אותו להגיש תצהיר מטעמה בעניין:

א)משנות עבודתו הרבות היה ירון בקשר עם רונן ופרידה קונפינו, מנהלי חברת Frida Diamonds Inc, חברה למסחר ביהלומים. באחד מביקוריו הציע מר רונן קונפינו לירון לתווך בינו לבין אחד מלקוחותיו כאשר העסקה תבוצע ישירות מול הלקוח - חברת M.J.H, חברה בעלת מוניטין טוב ואיכותי. ירון הלך יחד עם מר קונפינו למשרדי החברה ומר קונפינו הציג את היהלומים למר מייקל הרמן, הבעלים. לאחר שמר הרמן הסכים לרכוש את היהלום, יצא מר קונפינו ממשרדי החברה והודיע על כך לירון, שהוציא חשבונית בהתאם. באותו אופן בוצעה עסקה נוספת עם מר הרמן.

ירון לא ידע ולא יכול היה לדעת שמר קונפינו לא העביר את היהלומים לידי מר הרמן. בשיחה טלפונית שקיים מר הרמן על מר קונפינו, הוא הודה שהיהלומים ברשותו והתחייב להחזירן לירון. השיחה מוקלטת ומצויה בידי ב"כ החברה המייצג אותה גם בהליכים המנוהלים בארצות הברית.

ב)בתחילת 7/15 מכר ירון לחברת ALG-USA יהלום, שלח אותו למשרדיה באמצעות שליח, ומורשית חתימה מטעם החברה אישרה את קבלת היהלום. על פי אישור מסירה זה החברה מחזיקה ביהלום ולכן הוצאת החשבונית הייתה בדין ועל החברה לדרוש את התשלום או את היהלום בחזרה.

ג)כשירון הציג את היהלום לחברת Aronow@Ross Inc, הסתבר כי הם מחזיקים ביהלום דומה עד תואם לו ולכן התבקש להשאיר את היהלום על מנת שינסו למכור את השניים יחדיו. החברה לא הצליחה ולכן ירון התבקש לנסות. בניסיונו זה פנה לחברת Prima Diamonds תוך שהוא מבהיר לחברת Aronow@Ross Inc כי כל אחד עומד בפני עצמו בעסקה.

מטעמים השמורים עמה החליטה החברה לשלם לחברת Aronow@Ross Inc את שווי השיק שחולל על ידי Prima Diamo אך לא הייתה חייבת בכך. לאור הקשר הטוב של ירון עם Prima Diamo היא הכירה בתשלום שבוצע על ידיהחברה ואפשרה למנהליה לקחת יהלומים בשווי העולה על שווי השיק ששולם.

ד)היכרותו של ירון עם מר קונפינו היא רבת שנים, אך יחד עם זאת, בשנים האחרונות הייתה שמועה שמר קונפינו הסתבך ושאינו משלם עבור יהלומים שנמכרו לו. לכן, הקפיד ירון שלא לבצע עסקאות עימו ועם החברה שבניהולו. יחד עם זאת, מקובל להעביר יהלומים לסוחרים על מנת שאלה ימצאו רוכשים.

באותה עסקה ידע ירון שעל מר קונפינו למצוא רוכש ליהלום ולא לשלם בעצמו עבורו ולכן נתן לו את היהלום תוך שהוא חותם בממו, כלומר מקבל עליו את אחריותו.

14.לטענת ירון נסיעותיו לארצות הברית היו במסגרת עבודתו ולצרכיה.

15.למרות שהאירועים התגלו בחודש 7/15, עד תום חודש 8/15 המשיך ירון בעבודתו כרגיל, ואף סייע לחברה בגביית חובות מלקוחות שונים בארצות הברית. בכל שיחותיו על מנהלי החברה מעולם לא נטען כלפיו כי מעל באמונה והובהר לו כי לאחר גביית החוב ימשיך בעבודתו. למעשה, גילה אודות טענותיה של החברה רק בכתב התביעה דנן.

התביעה שכנגד

טענות ירון

16.עם תחילת עבודתו סוכם בין הצדדים על שכר נטו בסך 8,500 ₪ וכן על עמלות בשיעור 1% מסך המכירות שיבוצעו על ידו. על אף קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים, נמנעה החברה מלשלם לתובע את זכויותיו כעובד.

17.על כן, הגיש תביעתו שכנגד בה הוא טוען לזכאות להפרשי שכר, הפרשות פנסיוניות, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון חופשה ואי מתן הודעה לעובד.

18.נוסף על כך, לגישתו החברה מונעת ממנו כניסה לבורסה ליהלומים כאקט עונשי על שלא הסכים להליך בוררות. בכך, החברה מונעת ממנו להמשיך בעבודתו כאיש מכירות בתחום היהלומים בישראל שלא כדין. על כן, מבקש ירון להורות לחברה בצו להסיר את התנגדותה לכניסתו למתחם הבורסה.

טענות החברה

19.הנסיבות המתוארות בכתב התביעה לפיהן ירון מעל באמונה וגזל ממנה כספים קמה לה זכות קיזוז בגין כל סכום לו יהא זכאי, ככל שיהיה זכאי. בנוסף, נסיבות אלה מצדיקות את פיטוריו תוך שלילת פיצויי פיטורים.

20.לגישתה, שילמה לירון את כל זכויותיו על פי כל דין.

דיון והכרעה

21.ביום 25.1.17 התקיים דיון ההוכחות בתיק במהלכו נשמעו עדויותיהם של מר חיים סודרי, מנהל החברה, של ירון ועד מטעמו, מר בעז אדלר. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

22.לאחר ששמענו את עדויות הצדדים בתיק ולאחר עיון במסמכים שהוגשו לתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ואילו דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

להלן נפרט את נימוקי הכרעתנו.

התביעה העיקרית - האם הוכחו המעשים המיוחסים לנתבע?

23.גניבה ממעסיק היא עבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים בין העובד למעסיקו (כב' השופט צור בע"ע 272/06 משה אוחנון - קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ, 23.7.07).

כאשר נטען כנגד העובד כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, על הטוען להוכיח טענותיו ברמת הוכחה שמעל למאזן ההסתברויות, וברמה מוגברת מהנדרש בהליך האזרחי, דהיינו, על הנתבעת להציג כמות ראיות מוגברת, או הצגת ראיות שמשקלן רב (ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, 24.4.06, והאסמכתאות שם; ע"א 475/81 זיקרי - כלל פ"ד מ(1) 589, ע"א 678/86 חניפס - סהר פ"ד מג(4) 177, ע"א 78/04 המגן - גרשון, 5.10.06).

במקרה דנן - הראיות שהובאו ע"י החברה אין די בהן על מנת להוכיח טענותיה כי ירון גנב ונטל כספים השייכים לה, לכיסו.

24.לטענת החברה, ירון כשל בביצוע הוראותיה (שכללו הוראה מפורשת שלא להתקשר עם מר קונפינו), מעל באמונה, התרשל בתפקידו והוליכה שולל. עיון בתצהירו ובחקירתו הנגדית מעלה כי ירון אינו מצליח לגבש קו אחיד ואמין. לגישתה, הפלוגתא המרכזית בהליך היא התנהלותו של ירון והקשר בינה לבין אי קבלת התמורה בגין היהלומים, בין אם תמורתם מצויה בכיסו ובין אם לאו. גם אם מר קונפינו הוא שגנב את היהלומים או תמורתם, מדובר באחריות ירון ששיתף עימו פעולה והסתיר את העובדות כהווייתן.

25.כנגד, ירון חוזר ומדגיש את ההבדל שבין תיווך הנעשה באמצעות ועל ידי מר קונפינו ובין עסקים עימו באופן ישיר, שכן כמתווך לא מר קונפינו משלם על היהלומים ובכך נמנעת ההתמודדות עם עיכוב בתשלומים. העובדה שיש לו בעיה עם תשלום עבור היהלומים אין משמעותה כי הוא גונב יהלומים שניתנים לו למכירתם לגורם אחר או את תמורתם. רק בדיעבד, הסתבר לירון שכללי הזהירות הנהוגים לפיהם פעל לא הועילו וכי מר קונפינו גנב את היהלומים או את תמורתם.

עם זאת, אין בדברים המתוארים כדי להצביע על תרמית, מעילה או רשלנות, שכן הדברים נעשו בתום לב, מתוך רצון אמיתי וכנה לבצע את עבודתו נאמנה, למכור ולהשיא את רווחיה של החברה.

להלן נבחן כל עסקה ונכריע האם ירון פעל שלא כדין.

עסקת M.J.H

26.לדברי ירון, בחר לנקוט אמצעי זהירות בהתייחס לעסקיו עם מר קונפינו, על אף שלא קיבל כל הוראה מהחברה בנוגע לאופן עבודתו. כחלק מאמצעי זהירות אלה, לא מכר לו יהלומים באופן ישיר אבל לא הייתה מניעה בעיניו ליהנות מעסקאות בתיווכו של מר קונפינו. ירון נתן את היהלום למר קונפינו, תוך חתימה על מסמך המאשר כי היהלום עבר לידיו, על מנת שיבצע עסקת מכירה עם מנהל החברה, מר מייקל הרמן ובינתיים המתין במסדרון.

מדובר היה במספר עסקאות שנעשו באותו אופן, כאשר בראשונות קיבלה החברה את מלוא התשלום מחברת M.J.H ולא היה כל חשד שלא ניתן להמשיך באותו אופן.

בדיעבד, הסתבר שמר קונפינו גנב יהלומים שטען כי נמכרו לחברת M.J.H והדברים הועלו מפורשות במסגרת התצהיר שירון הגיש מטעם החברה בתביעה בארצות הברית. החברה לא יכולה לבקש מירון להעיד כי היהלומים האמורים נגנבו על ידי מר קונפינו ומאידך לטעון כי הוא עצמו מחזיק בהם או בתמורתם.

27.לטענת החברה מדובר ברשלנות חמורה: ראשית, אין לתת אמון בגרסה הזו, שכן אין היא עולה עם דרך ההתנהלות בעסקאות מסוג זה ועם ניסיונו של ירון, אשר הלכה למעשה העביר את החזקה והשליטה ביהלום לידי צד ג' שאין לו עימו כל התחייבות. אם לא די בכך, אותו צד ג' הוא מר קונפינו שהחברה ביקשה שלא לסחור עימו.

במקרה זה, גם אם לא לקח לכיסו את היהלומים או תמורתם - ברור כי מדובר בהתנהלות לקויה ובחוסר מקצועיות משווע שהופכים את ירון לאחראי לנזק שנגרם לחברה.

28.בחינת עסקה זו וקריאת תצהירו של ירון שהוגש בארצות הברית (סעיפים 24-29, עמ' 8-9) מעלה תמונה אחידה לפיה מר קונפינו משך אותו: תחילה אמר לו שמכר את היהלומים לחברת M.J.H, למר מייקל הרמן, ובחלוף הזמן הודיע לו כי מר מייקל הרמן לא רצה את היהלום, לכן מכר אותו ללקוח אחר ודחה את מועד התשלום שוב ושוב. עוד מצהיר ירון כי עד מועד חתימתו על התצהיר, 23.10.15, לא קיבלה החברה את היהלום בחזרה או לחלופין את תמורתו.

לא יתכן כי החברה תבקש מירון להגיש תצהיר כזה המנקה אותו מכל חשד כי פעל שלא כדין או בשותפות עם מר קונפינו, ואז להגיש נגדו תביעה בארץ באשר לאותם המעשים בדיוק.

29.לא נעלמה מעינינו טענת החברה כי ירון לא חשף בפניה כי מר קונפינו מעורב במכירה לחברת M.J.H, אך מקובלת עלינו גרסתו של ירון כי האמין, באמת ובתמים, שהכסף יגיע ולכן לא ראה כל צורך או חשיבות לשתף את החברה בעניין. זאת ועוד, לא ראה כל פסול באופן ביצוע העסקה, שכן מדובר באופן ביצוע עסקה מקובל למכירת יהלומים, ודאי מקום בו בעסקה קודמת שבוצעה באותו אופן בדיוק הכספים הועברו לידי החברה ללא כל בעיה.

וכך העיד ירון בחקירתו הנגדית:

"רונן תיווך וזה מקובל.. כמו הרבה אחרים שתיווכו ואני לא מספר... עם הרבה אנשים אני עושה את הדברים האלו..." (עמ' 81, ש' 14-26 לפרוטוקול הדיון מיום 25.1.17).

30.לפיכך, לטעמינו לא עלה בידי החברה להוכיח מעל מאזן ההסתברויות וברמה מוגברת כי ירון נהג שלא כראוי ובוודאי כי גנב את היהלומים או תמורתם (או היה שותף למעשה). זאת ועוד, לא הוצגו בפנינו ראיות כי התנהלות זו של ירון חרגה מנורמות ההתנהגות בסחר ביהלומים או כי פעל ברשלנות.

עסקת ALG-USA

40.לטענת החברה, ירון הודיע לה בתחילת יולי 2015 כי מכר יהלום לחברת ALG ובהתאם, הנפיקה החברה חשבונית, אך החברה לא העבירה תשלום. לאחר ביקור מנהלה של החברה במשרדי החברה התברר כי ALG מכחישה עסקה זו.

41.לאור בעיית מוסר התשלומים של מר קונפינו, כאשר הוא ביקש לרכוש יהלום - ירון סירב למכור לו באופן ישיר וציין בפניו כי אם ימצא גורם שלישי, רוכש בעל מוניטין, שיסכים לרכוש בשמו ויהיה אחראי על התשלום - ישלח לאותו צד שלישי את היהלום המבוקש.

חברת ALG ומנהלה מר אורי חכמי הסכימו לקבל את היהלום לידם ולהיות אחראיים לתשלום עבורו. לפיכך, ובהתאם למקובל, היהלום נשלח לחברה והתקבל אצלה על ידי מורשית החתימה. מרגע שיש אישור מסירה עם חתימת נציג החברה, מדובר בראיה לכך שהיהלום הגיע ליעדו והם אחראיים עליו מאותו רגע ואילך ועל התשלום בגינו. העובדה שהחברה בוחרת שלא לדרוש את התשלום מהחברה אין בה כדי לשנות מעובדת אלה.

מלבד זאת, היה ולאחר קבלת היהלום העבירו אותו נציגי החברה למר קונפינו, אין זה מעניינה של החברה וזה עניין של החברה מול מר קונפינו. החברה היא שאחראית על התשלום לחברה בהתאם לחתימתה על קבלת היהלום.

42.מהדברים האמור ובהתאם לאישור המסירה שצורף כנספח ג' לכתב ההגנה, לא הוכח כי ירון מעל באמון או פעל שלא כדין בעסקה זו.

עסקת קונפינו

43.לטענת החברה, על אף שידע על הבעיות הכלכליות בהן מצוי מר קונפינו, בחר ירון להעביר לידיו יהלום בשווי 12,707 דולר ארה"ב מבלי שהודיע על כך למי מאנשי החברה ובהיעדר הסכמה מטעמם.

44.לטענת ירון, מקובל מאוד בעסקי היהלומים להעביר יהלום לסוחרים שונים על מנת שאלו ימצאו רוכשים מתאימים עבורו. באותו אופן, וכאשר היה לו ברור שלא מר קונפינו יהיה הרוכש (ובכך האמין שהתמודד עם הבעיות במועדי התשלום של מר קונפינו) - נתן את היהלום למר קונפינו תוך חתימה על כך בממו המעידה על נטילת האחריות. זהו מהלך העסקים הרגיל בתחום זה. בשום אופן לא יכול היה ירון לדעת שמר קונפינו ייקח את היהלום לידיו מבלי לשלם עבורו.

45.בהתאם למתואר ולאמור לעיל, מקום בו לא הייתה בעיה לעשות שימוש במר קונפינו כמתווך בעסקאות והיות שירון לא יכול היה לדעת אודות כוונותיו של מר קונפינו שלא להשיב את היהלום – החברה לא הוכיחה כי מדובר היה בכוונת זדון ואנו קובעים כי ירון לא פעל שלא כדין גם בעסקה זו.

עסקת פרימה

46.לטענת החברה, בחודש אפריל 2015 נטל ממנה ירון יהלום שהיה מצוי אצל חברת Aronow@Ross Inc והעביר אותו, על דעת עצמו וללא אישורה, לחברת פרימה כנגד המחאה של פרימה, שחולל באי פירעון. כפועל יוצא, נאלצה החברה לשלם לחברת Aronow@Ross Inc את שווי היהלום.

47.ירון טוען כי כאשר הציג את היהלום לחברת Aronow@Ross Inc הסתבר כי היא מחזיקה ביהלום דומה עד תואם. על כן, התבקש ירון להשאיר את היהלום אצל חברת Aronow@Ross Inc על מנת שתנסה למכור את שני היהלומים יחדיו, מה שמעניק למכירה ערך מוסף. כאשר Aronow@Ross Inc לא הצליחו בכך, התבקש לנסות הוא, כך פנה אל פרימה. לטענתו, הבהיר כי כל אחת מהחברות עומדת בפני עצמה במכירה ואכן שולם לכל אחד מהצדדים בנפרד ושני השיקים חוללו.

מטעמים השמורים עימה, בחבה החברהלשלם לחברת Aronow@Ross Inc את שווי השיק שקיבלה, אך לא הייתה חייבת לעשות זאת. פרימה הכירה בתשלום זה ואפשרה למנהלי החברה לקחת ממנה יהלומים בשווי העולה על שווי השיק ששולם על ידם. בפועל, נטלה החברה יהלומים בשווי של כ- 40,000 דולר ארה"ב בהתאם לנספח ד'.

48.לדעתנו, לא עלה בידה של החברה להוכיח כי היהלומים שקיבלה בהתאם לנספח ד' מהווים החזר בגין חוב אחר, על אף שיכולה הייתה לעשות כן ללא קושי באמצעות מסמכים ו/או עדים מטעמה. מעבר לכך, זו טענה שעלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של מר סודרי ולא קיבלה התייחסות קודמת.

כמו בעסקאות הקודמות, אין מקום לקבוע כי ירון פעל שלא כדין בעסקה זו.

טענות נוספות

49.טוענת החברה שירון משית את כל טיעונו על מר קונפינו ועל מעשיו ומחדליו שגרמו לאי גיבוש העסקאות ולחיסרון הכיס של החברה, אולם באופן תמוה לא זימנו לעדות בפני בית הדין. לטענת החברה יש לזקוף זאת לחובתו של ירון ואף לקבוע כי עדותו של מר קונפינו הייתה תומכת דווקא בגרסת החברה.

זיקתו של מר קונפינו למחלוקת בין הצדדים באה מתוך גרסת ההגנה ולכן יש לדחות את הטענה כי החברה היא זו שנדרשה לזמנו לעדות. מר קונפינו משמש ציר מרכזי בפרשת ההגנה וכדי לעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו, היה על ירון לזמנו לעדות.

50.בחקירתו חוזר ואומר ירון כי אינו בקשר עם מר קונפינו והוא לא יודע מדוע לא זומן לעדות.

51.עלינו לציין כי מר קונפינו יכול היה לשפוך אור על חלק מהסוגיות העומדות לדיון לפנינו וחבל שלא זומן על ידי מי מהצדדים. יחד עם זאת, כאשר ראתה החברה שירון בחר שלא לזמנו לעדות יכולה הייתה היא עצמה לעשות כן על מנת לברר את הגרסה העובדתית שהציג.

52.לטענת החברה התביעה המתנהלת בארצות הברית הינה לעניין חוב אחר של מר קונפינו שאינו קשור כלל לעובדות נשוא התביעה דנן. מעבר לכך, גם אם התביעה הוגשה נגד מר קונפינו, אין בכך כדי לייתר את חבותו של ירון.

53.הטענה כי התביעה שהוגשה בארצות הברית אינה נוגעת לחוב בו עסקינן לא הוכחה ואינה מתיישבת עם המסמכים שבפני בית הדין. החברה לא יכולה מחד לבקש מירון להעיד מטעמה כי היהלומים האמורים נגנבו על יד מר קונפינו בתביעה בארצות הברית, ומנגד לטעון כי ירון מחזיק בהם או בתמורה ששולמה בגינם.

54.כפי שקבענו לעיל, טענת החברה כי התביעה בארצות הברית לא הוגשה על חלק מהיהלומים נשוא תביעה זו דנן לא הוכחה ולא הוסברה, ולטעמנו אין לקבלה.

55.במהלך הדיון עלתה במפתיע טענתו של מר סודרי לפיה מעסיקו לשעבר של ירון טוען כי רומה על ידו. ירון טוען כי מדובר בטענה בעלמא, ללא כל ביסוס עובדתי. לא הוגשו ראיות בעניין זה ואין זה רלבנטי להליך שבפנינו.

56.לעניין הוצאות הנסיעה לארה"ב, אנו מקבלים את גרסתו של ירון כי כל נסיעותיו היו למען העבודה ולצרכיה ועל כן אין להשית עליו את הוצאות אותן הנסיעות.

57.למעשה, לאחר בחינת הדברים ולאור העובדה שלא הוצגה (ולא הוגשה) כל תלונה במשטרה אודות מעשיו הנטענים של ירון – הגענו למסקנה חד משמעית כי המעשים המיוחסים לירון לא הוכחו במידת ההוכחה המוגברת כנדרש בדין ואנו דוחים את התביעה העיקרית.

התביעה שכנגד

58.לטענתו של ירון, על אף היעדר מחלוקת בדבר יחסי עבודה בין הצדדים, נמנעה החברה מלשלם לו את זכויותיו כעובד. החברה אינה מכחישה כי ישנן זכויות שלא שולמו לירון אך טוענת כי יש לקזז סכומים אלה מחובו בגין רשלנותו בעסקאות המתוארות לעיל.

מקום בו קבענו כי ירון לא פעל שלא כדין כנגד החברה - אין כמובן מקום לקזז סכומים מזכאותו. נבחן איפוא את הזכויות הכספיות להם זכאי ירון.

59.הפרשי שכר: ירון טוען כי למיטב ידיעתו במהלך תקופת עבודתו נמכרו על ידו יהלומים בשווי 1.6 מיליון דולר ארה"ב. בפועל, קיבל סך של 2,000 דולר ארה"ב במזומן על חשבון העמלות המגיעות לו, וכן טבעת משובצת יהלום בשווי 2,500 דולר ארה"ב. לאור המוסכם בין הצדדים, נותרה החברה חייבת לירון עמלות בסך 11,500 דולר ארה"ב. בנוסף, לגישתו בגין חודש 9/15 היה ירון זכאי לשכר בסך 5,262.8 ₪ ברוטו, המחושב לפי 12 ימי עבודה (438.56 ₪ ברוטו ליום) ובפועל שילמה לו החברה סך של 4,027.50 ₪ בלבד. לפיכך, נותרה חייבת לו 1,235.30 ₪.

לטענת החברה ירון זכאי לעמלה בהתייחס לתשלומים שהתקבלו בפועל. בנוסף, הטבעת נלקחה על ידו שלא כדין ובהיעדר הסכמה כחלק מגניבות הכספים שבוצעו על ידו. הסכום לו הוא זכאי עומד על סך 4,755 דולר ארה"ב בגין העמלות.

אף אחד מהצדדים לא הגיש תחשיב לעניין סכומי העסקאות מהן יש לחשב את העמלה המגיעה לירון, כאשר המידע אמור להיות מצוי בידי שני הצדדים. היות שהמוציא מחברו עליו הראיה וירון לא הגיש ראיה מסוג זה, אנו קובעים כי סכום העמלות שהחברה נותרה חייבת לו הוא הסכום בו היא מודה, קרי 4,755 דולר ארה"ב, שנכון ליום כתיבת פסק דין זה שוויים 16,795 ₪.

אשר לשכר חודש 9/15, עבד ירון 12 ימים מתוך 22 ימי עבודה חודשיים, כלומר 55%. בהתאם לתלושי השכר, שכר הברוטו הממוצע של ירון ב- 12 חודשי העסקתו המלאים עמד על 9,648.5 ₪. משמע, ירון היה זכאי לשכר ברוטו בסך 5,307 ₪. יחד עם זאת, החברה שילמה לו 4,027.5 ₪. לפיכך, חייבת החברה בתשלום שכר בסך 1,279 ₪.

סך הכל בגין הפרשי השכר זכאי ירון לסך של 18,074 ₪.

פנסיה: לטענת ירון על פי הוראות צו ההרחבה לפנסיית חובה, היה על החברה להפקיד לטובתו הפקדות פנסיוניות בשיעור 6% החל מיום עבודתו הראשון אך לא עשתה כן. לפיכך, חייבת החברה לתובע 7,188.60 ₪ עבור הפקדות משכרו ובנוסף 3,744 ₪ עבור הפקדות מהעמלות המגיעות לו.

לטענת החברה יש לחשב את ההפרשות הפנסיוניות משכר הבסיס ללא שקלול העמלות. בנוסף, ירון לא ציין בפניה כי הוא בעל קופה פעילה ועל כן זכאי להפרשות רק לאחר 6 חודשי עבודה. וככל שהינו זכאי לסכומים כלשהם, היא מבקשת לקזזם כאמור לעיל.

תקנה 9 לתקנות פיצויי הפיטורים קובעת:

"היה שכר עבודתו של עובד, כולו או מקצתו, משתלם בעד ביצוע עבודה מסוימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים".

בהתאם לתקנה זו, שכרו של עובד, או חלקו, יכול להיות משולם בעד עבודה מסוימת, בעד חלק מהפדיון, או בהתאם לכמות התוצרת. במקרים מעין אלה, יראו את השכר האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים שקדמו לפיטורים (ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(62), 31). גם במקרה שלפנינו העמלות שקיבל ירון הן חלק משכרו לצורך זכויות סוציאליות כגון פנסיה ופיצויי פיטורים.

לטעמנו, בהתאם להתכתבות שצורפה לתצהירו של מר בעז אדלר עם חיים סודרי אודות קרן פנסיה קיימת עם תחילת עבודתו וידיעתו של מר חיים סודרי אודות קרן זו, היה על החברה להפריש לירון לטובת קרן פנסיה החל מחודש עבודתו הראשון.

קבענו לעיל כי סכום העמלות לו היה זכאי התובע הוא 16,795 ₪. אחוז ההפרשות בתקופת עבודתו של מר דרלביץ עמד על 6%. לכן, היה על החברה להפקיד עבור התובע 1,008 ₪ בגין העמלות.

השכר הכולל לו היה זכאי מר דרלביץ בכל תקופת עבודתו הוא 121,089 ₪:

7,265 = 6% × 121,089

סך הכל זכאי התובע להפרשות פנסיוניות בסך כולל של 8,273 ₪.

הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים: על אף האמור במכתב הפיטורים, לא קיבל ירון הודעה מוקדמת בפועל ולא שולם לו חלף הודעה מוקדמת. לפיכך, זכאי ירון לסך של 9,648.5 ₪ בתוספת 5,200 ₪ (שווי העמלות חלקי 12) וסה"כ 14,848.50 ₪.

משקבענו כי טענותיה של החברה אינן עומדות וירון לא פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים, על החברה לשלם לירון בגין שני רכיבים אלה.

בהתאם לשכר הממוצע ברוטו בהתאם לתלושי השכר כפי שנקבע לעיל (9,648.5 ₪) ובתוספת סכום העמלות לחלק ל- 12 חודשי העסקתו (2,724 ₪) אנו קובעים כי שכרו הממוצע השנתי של ירון היה 12,372.5 ₪.

אם כן, זכאי ירון לחלף הודעה מוקדמת בסך 12,372.5 ₪ ולפיצויי פיטורים בסך 12,888 ₪.

דמי הבראה: על אף שירון עבד מעל שנה, לא שולמו לו דמי הבראה בהתאם לזכאותו - 5 ימים בתעריף 378 ₪, סך הכל 1,890 ₪. החברה לא סתרה טענה זו אלא ביקשה לקזז את דמי ההבראה לאור מעלליו וגניבת הכספים.

משקבענו כי דין תביעתה של החברה להידחות, זכאי ירון גם לתשלום זה בגין דמי הבראה.

לפיכך, זכאי ירון לתשלום דמי הבראה בסך 1,890 ₪.

פדיון חופשה: בתלוש השכר לחודש 8/15 נותרו לירון ימי חופשה צבורים. על אף שבחודש 9/15 לא ניצל חופשה ולא התבקש לצאת לחופשה, מחקה החברה את מלוא ימי החופש שהיו צבורים לטובתו. בשל כך, תובע ירון בגין רכיב זה 4,749.6 ₪.

לטענת החברה, ירון הפסיק להגיע לעבודתו בחודש 5/15, מאז שהה בחופשה ארוכה לאין שיעור מימי החופשה שנצברו לו, זאת בשל החלטתה להפסיק את עבודתו לאור הנזקים שגרם.

החברה טענה בכתב התביעה כי במהלך תקופת העסקתו של ירון, החל מחודש מאי ועד חודש אוגוסט, שלחה אותו לארצות הברית לסייע בגביית הכספים ואף ביקשה החזרים עבור טיסות אלה. מקום בו ירון נשלח מטעם החברה לארצות הברית לא יכולה להיות מחלוקת כי לא שהה בחופשה. לפיכך, אנו מקבלים את תביעתו לימי החופשה הצבורים לו.

בהתאם לתלוש השכר זכאי היה ירון ל- 10.83 ימי חופשה בעת סיום עבודתו. שכרו הברוטו, כאמור, היה 12,372.5 ₪, כלומר שכרו היומי הממוצע היה 562.4 ₪ והוא זכאי ל- 6,090.8 ₪ בגין פדיון חופשה. יחד עם זאת, ירון העמיד רכיב זה על סך 4,749.6 ₪ שכן חישב את זכאותו לפדיון חופשה על פי השכר הממוצע ללא עמלות (9,648.5) ולא ניתן לפסוק לטובתו מעבר לסכום שתבע.

בהתאם, זכאי מר דרלביץ לפדיון חופשה בסך 4,749.6 ₪.

אי מתן הודעה לעובד: לטענת החברה ירון היה מודע לתנאי עבודתו החל מתחילה תעסוקתו. בנוסף, אי מסירת הודעה כזו לא נעשתה ביודעין ובכוונה לפגוע בזכויותיו והפיצוי אותו הוא מבקש לעניין זה הינו החלופה הקיצונית שיש לנקוט בה.

ירון תובע ברכיב זה 15,000 ₪. לטעמינו,מקום בו החברה לא הציגה הסכם בכתב או הודעה בדבר תנאי העסקתו, ומר חיים סודרי אף הודעה בחקירתו הנגדית כי לא נחתם חוזה העסקה עם ירון (עמ' 52, ש' 6-25 לפרוטוקול הדיון מיום 25.1.17) - לאחר הפעלת שיקול דעתנו לעניין גובה הפיצוי אנו פוסקים לטובתו פיצוי בסך 5,000 ₪.

צו עשה: לטענת החברה אין לה כל אחריות באשר לפעילותו של ירון עם תום הפסקת יחסי העבודה ביניהם ולכן אין היא צריכה לתת לו אישור מטעמה להיכנס לבורסה ליהלומים. בנוסף, מניעת כניסתו אינה קשורה לכתב התביעה ומדובר בצעד לגיטימי נוכח התנהלותו ובהתאם להחלטת הבורסה ליהלומים.

לטענת ירון החברה מונעת ממנו להמשיך בעבודתו כאיש מכירות בתחום היהלומים, בעודה עושה שימוש כוחני במעמדה כבחרת בורסה ומונעת את כניסתו. במהלך חקירתו כאשר נשאל ירון בעניין השיב כך:

"תשמע, אני לא פוסל חזרה לבורסה. היום יש לי מקום עבודה, אני שמח במקום עבודה שלי" (עמ' 64, ש' 10-11 לפרוטוקול הדיון מיום 25.1.17).

לטעמינו, בהתאם לתוצאת פסק דין זה, ככל תוגש בקשה מטעם ירון או מעסיקתו החדשה, על החברה להסיר את התנגדותה לכניסתו לבורסה.

סוף דבר:

60.תביעת החברה -נדחית.

61.התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה. החברה תשלם לירון בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן:

(א)בגין הפרשי שכר ועמלות, סך של 18,074 ₪.

(ב)בגין הפקדות פנסיוניות, סך של 8,273 ₪.

(ג)בגין הודעה מוקדמת, סך של 12,372.5 ₪.

(ד)בגין פיצויי פיטורים, סך של 12,888 ₪.

(ה)בגין דמי הבראה, סך של 1,890₪.

(ו)בגין פדיון חופשה, סך של 4,749.6 ₪.

(ז) בגין אי מתן הודעה לעובד, סך של 5,000 ₪.

(ח)ככל שיגיש מר דרלביץ בקשה להיכנס חזרה לבורסה ליהלומים, תסיר החברה כל התנגדות לבקשתו זו.

68.הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העסקתו (ספטמבר 2015) ועד מועד התשלום המלא בפועל.

69.כמו כן, החברה תישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

פסק הדין ניתן לערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ז, (25 יוני 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.