סע"ש 26299-01-14

האם התובעת פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שווין הזדמנויות בעבודה? זוהי השאלה בה עלי להכריע בתיק זה.

הרקע העובדתי

1. התובעת עבדה כמנהלת חשבונות אצל הנתבעת, שהנה הבעלים של סופר מרקט בעיר לוד, מיום 01.11.2009 ועד ליום 23.12.2012.

2. במהלך תקופת עבודתה, הרתה התובעת והודיעה למעסיקיה על הצורך לשהות בשמירת היריון עד ליום 02.08.2012, הוא מועד לידת בתה. ביום 11.11.2012 שבה התובעת לעבודתה מחופשת הלידה וזמן מה לאחר מכן, במהלך חודש דצמבר, גילתה כי היא הרה.

3. לאור המלצה רפואית, נאלצה ביום 19.12.12 להפסיק את ההיריון וקיבלה 3 ימי מנוחה. בסמוך לאחר מכן נפסקו יחסי העבודה בין הצדדים בנסיבות השנויות במחלוקת, כפי שיפורט להלן.

    

   טענות הצדדים

   טענות התובעת

4. לטענת התובעת, עם שובה לעבודה לאחר חופשת הלידה, נאמר לה כי אינה יכולה לחזור להיות מנהלת חשבונות ושמחפשים לה תפקיד אחר. במהלך השבועיים הבאים, לא ניתן לה תפקיד מוגדר או אף מקום קבוע לשבת בו ולדבריה, "... ורוב הזמן עמדתי והסתובבתי בין העובדים ועזרתי "פה ושם" לבנות" (סעיף 11 לתצהיר התובעת).

5. בסמוך לאחר חזרתה לעבודה, העבירה הנתבעת את משרדיה לנס ציונה והתובעת הגיעה לשם מידי בוקר עם שתי חברות, לסירוגין, עובדת הנתבעת בשם ליאת, ושכנתה וחברתה בשם יוליה, שעובדת בפארק המדע בנס ציונה. במקביל, שקלה לרכוש רכב פרטי.

6. לדבריה, משלא נמצא לה מקום ישיבה במשרדים החדשים או תפקיד מוגדר כלשהו, פנתה אל מנהל הנתבעת, מר אלי טל, אשר אמר לה: "תעשי שעות של עובדים" (סעיף 17 לתצהירה). בנוסף, כאשר כינס מר טל ישיבת צוות וקרא את הגדרות התפקידים של העובדים, שמה נפקד מהרשימה והוא אף סרב לבקשה לתת לה גישה לתוכנת הנהלת החשבונות בטענה שהיא עושה רק חישובי שעות של עובדים.

7. במהלך חודש דצמבר, לאחר שהסתבר לה כי הרתה בשנית, נאלצה התובעת, כאמור לעיל, להפסיק את ההיריון ביום 19.12.12 וקיבלה 3 ימי מנוחה בביתה, במהלכם הגיעו לאוזניה שמועות כי יש מחליפה במקומה. כשבררה את העניין עם מר טל, הודיע לה האחרון, לדבריה: "נשמה, אין לי תפקיד בשבילך. תבואי ביום ראשון אלינור תיתן לך מה שמגיע לך וניפרד כידידים" (סעיף 20 לתצהירה).

   ההודעה הנ"ל תפסה אותה, לדבריה, בתקופה בה בעלה קיבל הודעה כי עתידים לפטר אותו ולאחר שהתחייבה לתשלומים שונים, לרבות למעון יום עבור בתה הקטנה.

8. בתום חופשת המחלה הגיעה התובעת לעבודה, אך לדבריה, מר טל התעלם ממנה ובסביבות השעה 15:30, ולאחר ששוחח לדבריה עם רואה החשבון של החברה על אודות המפרעות שניתנו לה, נמסר לה ע"י אלינור מכתב פיטורים (נספח ד1 לתצהיר) נושא תאריך 01.12.12, והיא נשלחה לביתה.

9. בתלוש השכר של אותו חודש נערך עמה גמר חשבון ובו נקבע כי היא זכאית לסך של 5,054 ₪, לאחר קיזוז מפרעות שקיבלה מהנתבעת בתוספת ריבית של 23%.

10. בנוסף, קיבלה, לאחר הגשת כתב התביעה, סכום של 6,464 ₪, אותו ביקשה לקזז מכתב התביעה.

11. לטענת התובעת, פיטוריה נעשו במסגרת התקופה המוגנת שכן פוטרה בטרם חלפו 60 יום ממועד חזרתה מחופשת לידה. בנוסף, תבעה פיצוי בגין אי עריכת שימוע וכן הפרשי שונים בגין פיצויי פיטורים, חופשה שנתית והפרשות לפנסיה וכן השבת הסכום שנגבה ממנה בגין ריבית.

     

    טענות הנתבעת

12. בכתב ההגנה מטעמה, הכחישה הנתבעת את טענות התובעת וטענה כי סיום יחסי העבודה היה בהסכמה ואף לבקשתה של התובעת, אשר התקשתה להגיע מביתה לנס ציונה וטענה שאין לה רכב.

    עוד נטען כי מכתב הפיטורים ניתן לה לבקשתה על מנת שתוכל להציגו במוסד לביטוח לאומי והנתבעת, מותך מחווה של רצון טוב, הסכימה לכך.

    באשר לריבית בסך 3,792 ₪, טענה כי מדובר בריבית בנקאית, שהיתה מקובלת על התובעת.

13. עוד טענה כי שכרה השעתי עמד על 43 ₪ ברוטו במכפלת 7 שעות עבודה וסה"כ 6,673 ₪ וכי עקב טעות שנעשתה אצל רואה החשבון שלה, חושבו הסכומים המגיעים לה במסגרת גמר החשבון בחסר ועל כן, בקיזוז של 413 ₪ בגין חובות שלא הושבו לנתבעת, היא חייבת לתובעת 7,037 ₪.

14. מטעם התובעת העידו היא, בעלה והגב' יוליה יעקובוב ומטעם הנתבעת העידו מר טל, הגב' סימה חכם והגב' אלינור אביגדול.

     

    דיון והכרעה

15. אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ושמעתי את עדויותיהם בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ואלו טעמיי.

     

    המסגרת הנורמטיבית

    1. האיסור על פגיעה בעובדת השבה מחופשת לידה מעוגן בשני חוקים, בחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (להלן – "חוק עבודת נשים") ובחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן – "חוק שוווין הזדמנויות").

    2. סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים קובע כדלקמן:

       "(1א)לא יפטר מעביד עובדת או עובד בתקופה של 60 ימים לאחר תום חופשת הלידה... ולא ייתן הודעת פיטורים למועד החל בתקופה האמורה, אלא בהיתר מאת שר התעשיה המסחר והתעסוקה; השר לא יתיר פיטורים לפי פסקה זו אלא אם כן שוכנע כי מתקיימים כל אלה:

       (א)הפיטורים אינם בקשר ללידה, לחופשת הלידה...;

       (ב)עסקו של המעביד חדל לפעול...;"

        

    3. סעיף 9א לחוק הנ"ל אוסר על פגיעה בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת שחלה הגבלה על פיטוריה לפי הוראות סעיף 9. מכאן, כי משך התקופה המוגנת, קרי 60 יום לאחר תום חופשת הלידה, אין המעביד יכול לפגוע בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת שחזרה מחופשת הלידה.

    4. בפסיקה נקבע כי:

       "תכליתה של ההוראה האוסרת על פיטורי עובדת לאחר תום חופשת הלידה הינה ברורה ועולה כחוט השני לכל אורך הליכי החקיקה. התכלית היא למנוע מהמעביד לסכל את שובה של העובדת לעבודתה, להבטיח את זכותה של העובדת לחזור לעבודתה בתום חופשת הלידה ועל ידי כך ליתן לה הזדמנות ממשית לחזור ולהשתלב בעבודה ולהוכיח את יכולותיה גם לאחר ההיעדרות הממושכת מהעבודה".

       ע"ע (ארצי) 627/06 אורלי מורי נ' מ. ד.פ. ילו בע"מ (16.3.08) (להלן – "הלכת מורי").

        

    5. סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות אוסר על הפלייה בין עובדים או בין דורשי עבודה מחמת היותם הורים, בין היתר, בקבלה לעבודה, תנאי עבודה פיטורים וכיו"ב.

        

    6. אשר לנטל ההוכחה נקבע בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות, כי:

       "(א) בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 -

       (1)לענין קבלה לעבודה, קידום בעבודה, תנאי עבודה, שליחה להכשרה או השתלמות מקצועית, או תשלום פיצויי פיטורים - אם קבע המעביד לגביהם תנאים או כישורים, ודורש העבודה או העובד, לפי הענין, הוכיחו כי נתקיימו בהם התנאים או הכישורים האמורים;

       (2)לענין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".

        

       ומן הכלל אל הפרט

    7. כאמור לעיל, הנתבעת טענה כי מדובר בפיטורים בהסכמה וכי מכתב הפיטורים ניתן לתובעת על פי בקשתה, כשהרקע לכל האמור הנו קשייה להגיע מביתה בעיר לוד למשרדיה החדשים של הנתבעת בנס ציונה.

       האם הנתבעת הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה כאמרו בסעיף 9 לחוק? התשובה לכך שלילית, כפי שיפורט להלן.

    8. בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת האם זה נכון שביקשו ממנה לארוז את מערך העבודה שלה, לרבות המחשב והתיקיות לקראת המעבר לנס ציונה ותשובתה היתה:

       "ממש לא , ממש לא , לא היה לי שום תיקיות, לא היה לי כלום, הכל היה של אביב, לי לא היה תפקיד, לי לא היה חדר לשבת בו, לי לא היה משרד לשבת בו, לי לא היה שום דבר, כלום לא היה לי לעשות, אני לא, אני ישבתי ככה רגל על רגל, אני עזרתי לבנות".

       (עמ' 24 לפרוטוקול מול שורה 26 ואילך).

    9. עוד העידה התובעת בחקירה הנגדית:

       "הבנות במשרד התקשרו להגיד לי, ש., לא נעים לנו להגיד לך, הם באו לבקר אותי אחרי הפלה, להבדיל , שאף אחד מהעובדים או האוהבים אותי לא התקשר ולא שאל לשלומי, הם התקשרו אלי, אמרו לי, ש., אנחנו לא יודעות איך להגיד לך את זה, אבל, כי הם ידעו כמה אני פגועה מזה שהוא עוד לא החזיר אותי לתפקיד שלי בתור מנהלת חשבונות, כשהוא נתן לי לעשות שעות עובדים, אז אמרתי, אוקי, אין לי ברירה, רן, לא הייתה לי ברירה, אני לקחתי גם את זה. 

       עו"ד מנו:מי זה הן ? מי זה הן ? 

       העדה , גב' י.:ריקי ואיבון . 

       ש:ריקי ואיבון . 

       ת:כן , התקשרו . 

       ש:למה לא הזמנת אותן להעיד ? למה לא הגשת תצהיר?

       ...

       העדה , גב' י.:אני לא יודעת , הן התקשרו להגיד לי שקיקו הביא עובדת חדשה , אני התקשרתי לקיקו , לאלי טל ביום שישי , שהן אמרו לי את זה ביום חמישי , זה היה יום אחרי הפלה , התקשרו להגיד לי שהן לא יודעות איך להגיד לי את זה , אפילו החברות הכי טובות שלי אמרו , אנחנו לא יודעים איך להגיד לך את זה , אבל הוא הביא מישהי מחליפה , אני התקשרתי ביום שישי לאלי , אמרתי לו , קיקו , מה קורה ? הוא אומר לי , בסדר , אמרתי לו , תקשיב , מה הבנתי שהבאת לי עוד הפעם מחליפה ? למה הבאת לי מחליפה ? הוא אומר לי, תשמעי , נשמה, ש. , אני אין לי תפקיד לתת לך וככה זה היה וזה המילים של קיקו , תבואי ביום ראשון לאלינור, אלינור תיתן לך את מה שמגיע לך וניפרד כידידים, זה המילים שלו ." 

       (עמ' 22 לפרוטוקול מול שורה 7 ואילך).

    10. כשעומתה עם הטענה כי למעשה היא זו שביקשה את הפסקת יחסי העבודה בגלל הקושי להגיע מביתה למשרדי הנתבעת בנס ציונה, ועם כך שמצבה הכלכלי הדחוק באותה עת לא איפשר לה לכאורה לרכוש רכב שבאמצעותו תוכל להגיע לעבודה, השיבה:

        ת: "... אני באותה תקופה שחזרתי, דיברתי , אלינור הייתה באמת חברה טובה שלי , דרך אגב סימה ממש לא , אין לי שום מושג למה הבאתם אותה , ממש לא הייתי חברה שלה מעולם , אבל אלינור הייתה חברה שלי וידעה שאני כשחזרתי לעבוד פיטרו את בעלי חודש ולפני ואני אמרתי לה , אני יש לי את ליאת לבוא איתה לנס ציונה ויש לי גם את השכנה של יוליה שעובדת ממש כמטר מהעבודה , אבל אני חייבת לקנות לעצמה איזה אוטו קטן , דיברנו על זה , מקיקו לא יצא שום מילה על זה שהוא ייתן לי כסף , זה היה ביני לבין אלינור ואני ואז קיקו אמר , אני רוצה ללכת להביא לך , אמר לי , אני אתן לך כסף , תלכי , אני רוצה , יש רכב באור יהודה או ביהוד של חמתי, עולה עשרת אלפים ₪ , לכי תראי אותו וכשאני הלכתי לראות את הרכב הזה , הבחור שם אמר לי , מי שלח אותך ? אוי ואבוי , הרכב הזה לא שווה אלף ₪ שלא תעזי לגעת בו וזהו , בזה נגמר כל הסיפור , לא היה שום דין ודברים על לקנות רכב , זה הכל דיבורים , קיקו בכלל לא פנה אלי , לא דיבר איתי , לא התייחס אלי , הכל היה ביני לבין אלינור , אז זה . 

        עו"ד מנו:באותה תקופה היה לך כסף ? 

        העדה , גב' י.:ואלינור לא מחליטה , כמו שאתה יודע . 

        ש:היה לך כסף לקנות אוטו ? 

        ת:לא , לא היה לי כסף לקנות אוטו , אבל אני אמרתי שאני רוצה לקנות רכב . 

        ש:אז זאת אומרת ש . 

        ת:בארבע , חמש אלף ₪ כן יכולתי לקנות , רן , אני חזרתי לעבוד , ההורים שלי ידעו את מצבו הכלכלי , היה לי אפשרות לקחת ארבע , חמש אלף , היום רכב לא חייב לקנות של שלושים , ארבעים אלף ₪ וזה מה שיש לי היום , דרך אגב.

    11. כשעומתה עם העובדה ששיק ע"ס 400 ₪ שנתנה, חולל באי פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק בניסיון להוכיח כי לא היתה לה יכולת כלכלית לרכוש כלי רכב, אישרה זאת אך שללה שהיתה לקוחה מוגבלת בבנק. עוד הוסיפה:

         

        ...

        "אני לא הייתי מוגבלת ורגע ועל אחת כמה וכמה כשאתה מראה את הצ'ק הזה, זה מוכיח שאני לא רציתי לעזוב את מקום העבודה כי אני הייתי זקוקה לכל שקל ושקל בשביל להיכנס לחשבון בנק שלי, בדיוק בעלי לא עבד ובעלי פיטרו אותו והמשכורת של בעלי לא הייתה כמו המשכורת שלי, אז זה עוד יותר מוכיח, רן, שאם חזר לי צ'ק, אני לא יבוא ויגיד לו, בוא תפטר אותי, כי אני רוצה ללכת להחתים בלשכה ." (עמ' 27 לפרוטוקול מול שורה 1 ואילך).

         

    12. בהמשך עדותה פרטה מדוע העובדה שלא היה ברשותה כלי רכב, לא מנע ממנה להגיע למשרדי החברה החדשים בנס ציונה:

        "ת: בשביל להגיע לעבודה , להגיע לעבודה יכולתי להגיע גם עם ליאת וגם עם יוליה ודרך אגב, אני כבר כמעט שנתיים עובדת במקום עבודה שאני הולכת וחוזרת, יש לי או אוטובוסים או טרמפים, רק עכשיו קניתי רכב לפני 5 חודשים, סתם שתדע, נסעתי באוטובוסים והלכתי ברגל ונסעתי עם טרמפים ועם חברות, אז ככה שאני ממש לא אמרתי שאני רוצה את הרכב הזה בשביל להגיע לנס ציונה, אני אמרתי שאני צריכה רכב כי אני אמא ל- 3 ילדים, בעלי עכשיו מושבת בבית, אני צריכה רכב, זה לא היה קשור לעבודה בכלל. 

        ...

        (עמ' 39 לפרוטוקול מול שורה 6 ואילך).

         

    13. בהקשר זה, אציין, כי התרשמתי שעדותה של התובעת היתה אמינה ועקבית, ואנמק. התובעת לא ניסתה להאדיר את האירועים או להעצימם אלא העידה על אודותם כמות שהתרחשו, גם כשהפרטים לא היו נוחים לה, לדוגמה:

        "תגידי לי , זה היה משהו טריוויאלי בחברה לתת הלוואות לעובדים ? 

        ת:בטח , קיקו נותן לכולם . 

        ש:לכולם . 

        ת:מי שמבקש . 

        ש:כל מי שמבקש , מקבל . 

        ת:מקופאית ועד קצב ואני הייתי עדה לזה ואנחנו נותנים מפרעות והלוואות וצ'קים . 

        ש:זאת אומרת שקיקו הוא בעל הבית , אפשר להגיד , הכי חם שיכול להיות . 

        ת:אני אמרתי את זה . 

        ש:הכי נחמד שיכול להיות . 

        ת:אני אמרתי את זה , אני אמרתי את זה , אני לא אמרתי שום דבר לא , אני אמרתי את זה מהתחלה ."

        (עמ' 33 לפרוטוקול מול שורה 24 ואילך)

         

    14. ובמקום אחר אישרה כי אלינור אמרה לה שתחפש רכב ושמר טל יעזור לה במימונו:

        "ת: תנסי, את, אני אדבר, אני אמרתי לך, אני ואלינור היינו חברות טובות, היא אמרה לי, תנסי, תחפשי רכב , אם תמצאי רכב, אני אגיד לקיקו , אל תדאגי, קיקו יעזור לך, קיקו ייתן לך . 

        ש:זה מה שהיא אמרה לך ? 

        ת:כן." 

        (עמ' 35 לפרוטוקול מול שורה 28 ואילך)

    15. בנוסף, גרסתה העקבית והסדורה עלתה בקנה אחד עם ראיות נוספות כגון: מכתב הפיטורים שקיבלה ועדותה של הגב' יעקובוב מטעמה (עמ' 62 לפרוטקול מול שורה 18 ואילך).

        כך, לדוגמה, התובעת שבה והדגישה כי לא רצתה להתפטר וכי לאור מצבה הכלכלי והעובדה שבעלה עמד בפני פיטורים ודאיים (שאכן התממשו), לא היה לה כל אינטרס להפסיק לעבוד ולשבת בביתה באפס מעשה או להתקיים מדמי אבטלה.

        "ש:יופי . עכשיו , מתי נודע לך שעוברים לנס ציונה ? 

        ת:אני כבר בשמירת הריון כבר ידעתי שעוברים לנס ציונה . 

        ש:ולא היה לך בעיה עם זה . 

        ת:ממש לא . 

        ש:איך התכוונת להגיע ? 

        ת:קודם כל , שוב פעם , יש לי את ליאת שהיא הייתה עובדת אצלו והיא שכנה שלי ויש את יוליה השכנה שלי שהיא תבוא ותעיד שהיא אמרה לי שאם תהיה לי בעיה . 

        ש:כן . 

        ת:בלי שום קשר , אני כן התכוונתי לקנות רכב בסביבות ארבעת אלפים , חמש , שש אלף ₪ , רציתי לקנות אוטו קטן שיהיה לי . 

        ש:אז עכשיו רגע , אם אנחנו מסתמכים . 

        ת:ורגע ועוד משהו , סליחה , יש גם אוטובוסים ומוניות שירות עד סופר ברקת 247, סתם שתדע . 

        ש:זאת אומרת שמבחינתך היית מוכנה להגיע לסניף , למשרדים החדשים . 

        ת:גם היום הייתי , עד לפני 5 חודשים למקום שלי נוסעת באוטובוסים , עד לפני 5 חודשים . 

        ש:זה לא מה ששאלתי , אני שאלתי אותך אם הייתי מוכנה להגיע . 

        ת:כן , כן . 

        ש:למשרדים החדשים ? 

        ת:כמובן ש . 

        ש:הייתי מוכנה להגיע . 

        ת:כן . 

        ש:ולא אמרת אף פעם לאף אחת מהבנות , לא לסימה ולא לאלינור . 

        ת:לא , ממש לא . 

        ש:שאת לא יכולה להגיע . 

        ת:לא , ממש לא ."

        .... (עמ' 32 לפרוטוקול מול שורה 22 ואילך)

    16. חיזוק נוסף לגרסתה של התובעת מצאתי בעדותה של הגב' אלינור אביגדול מטעם הנתבעת, אשר העידה כי למלעשה, עם שובה של התובעת לעבודה לאחר חוטפשת הלידה שלה, לא הוקצה לה מקום ישיבה קבוע:

        "כשהיא חזרה , היא הייתה , הן עבדו במשותף , אני זוכרת , היא ישבה גם לידה בכיסא . 

        ש:איך הן ישבו ? איך בדיוק ? 

        ת:ישבו ביחד באותו משרד , שהן עבדו ביחד , זאת אומרת , באותו מחשב , באותו שולחן , לא היה לנו , לא זכור לי שהיה לנו עוד עמדה . 

        ש:שתיהן ישבו על אותו מחשב ועבדו על אותו מחשב ? 

        ת:ביחד, כן . 

        ש:ביחד? איך, איך בדיוק? בואי תתארי . 

        ת:לא הייתי במשרד לדעת מה הן עשו שם אני לא יודעת להגיד לך מה הן עשו, אבל אני זוכרת, מהחלון שלי, זאת אומרת, רואים את החדר של אביה, אז הן היו יושבות ביחד, הייתי רואה אותן פשוט ביחד, מה הן היו עושות? מה, איך הייתה העבודה מחולקת? אין לי מושג, באמת אני לא יודעת . 

        ש:אוקי .

        ת:זה לא היה נוגע אלי ."

        .... (עמ' 70 לפרוטוקול מול שורה 8 ואילך)

    17. הגב' אביגדול אף אישרה בעדותה כי התובעת היתה מגיעה למשרדים בנס ציונה עם עובדת נוספת בנתבעת בשם ליאת, שגרה בשכנות אליה (עמ' 74 לפרוטוקול מול שורה 16) ולא סתרה את טענת התובעת לפיה מר טל פסח עליה בישיבת הצוות בה קרא את תפקידיהם של הנוכחים (עמ' 74 לפרוטוקול מול שורה 22).

        כך גם לא שללה את טענתה של התובעת, לפיה בפתחי המשרדים נתלו שלטים עם שמותיהם של העובדים, מלבד התובעת (עמ' 75 לפרוטוקול מול שורה 23-24). בחקירתה החוזרת לב,כ הנתבעת אף אישרה כי עניין השלטים הוסדר תוך ימים (עמ' 82 מול שורה 20).

    18. הגב' אביגדול אף אישרה בעדותה כי לא ניתנה לתובעת גישה לתוכנת הנהלת החשבונות, שכן מחליפתה אביבה השתמשה בשם המשתמש שלה (עמ' 76 מול שורה 20 ואילך), וכדבריה:

        "ש: היה לה יוזר משלה, של ש.י.?

        ת: עד לפני שהיא עזבה, כן, עד לפני שהיא יצאה לשמירת היריון או איך שלא תקראי לזה, היה לה, כשהיא חזרה היא יכלה להשתמש עם כל קוד ושם משתמש שהיא היתה רק מבקשת" 

        ... (עמ' 77 מול שורה 24-26)

    19. אך בכל לא די. בעדותו בפניי, טען מר טל, לראשונה, כחיזוק לטענתו שלא ביקש לפטר את התובעת, כי היה יכול להעסק אותה בכל אחת מיתר החברות שבבעלותו (עמ' 95 מול שורה 6 ואילך). מעבר לעובדה, שמדובר בהרחבת חזית, לא הוצגה כל ראיה בפניי כי החברות הנ"ל היו קיימות מבחינה משפטית או פעילות מבחינה מסחרית בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה ועל כן אין בידי לקבל את גרסתו.

    20. כך גם לא הובהר ע"י הנתבעת מדוע התובעת, שממילא היתה בתקופת ההודעה המוגנת, התעקשה לקבל מכתב פיטורים על אף שהתפטרה, שהרי ממילא עמדה לה הזכות להתפטר בדין מפוטרת בהתאם לסעיף 7(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

    21. אחת מטענות ההגנה המרכזיות של הנתבעת היתה כי מר טל הציע לתובעת הלוואה על מנת שתוכל לרכוש לעצמה רכב פרטי ועל כן, הדבר לא מתיישב עם הטענה כי רצה לפטר אותה.

        אציין, כי הטענה שמר טל היה מוכן לסייע לתובעת כספית לא נסתרה, אלא שאין בכך כדי לרפא את המחדל שנעוץ בעובדה, שלא נסתרה, כי התובעת לא הושבה לתפקידה הקודם, ללא כל סיבה נראית לעין, ובכך, הלכה למעשה, פעלה הנתבעת בניגוד מטרתו של חוק עבודת נשים, קרי, שלילת הזדמנות ממשית להשתלב מחדש במקום עבודתה מעובדת ששבה מחופשת לידה (הלכת מורי).

        כפי שמר טל עמו העיד, הוא היה יכול להקצות את מחליפתה של התובעת לעבודה על כל אחת מיתר החברות שטען שברשותו. אלא שלא כך נעשה, שכן, כפי שהוכח בפניי, התובעת שבה מחופשת לידה ואפילו מקום פיזי לשבת בו לא נמצא לה; כך גם לא ניתנה לה גישה לתוכנת הנהלת החשבונות, והדבר אומר דרשני.

    22. גם אם אקבל את הטענה כי התובעת הלינה בפני חברותיה לעבודה על הקושי בהגעה מלוד לנס ציונה, הוכח כי מצאה פיתרון, בין אם באמצעות ליאת ובין באמצעות הגב' יעקובוב כדי להגיע מידי בוקר לעבודה, וזאת בנוסף לאפשרות שעמדה לרשותה באמצעות תחבורה ציבורית, כפי שהעידה, ועדותה לא נסתרה.

         

        סיכום ביניים -

    23. אין חולק כי ניתן לתובעת מכתב פיטורים בטרם חלפה התקופה המוגנת הקבועה בחוק עבודת נשים.

    24. טענת ההגנה של הנתבעת כי סיום יחסי העבודה התבצע בהסכמה, לא הוכחה. מעדויות הצדדים, כפי שפורט בהרחבה לעיל, עולה כי לתובעת לא היו תוכניות להתפטר ממקום עבודתה לאור מצבה הכלכלי. כמו כן, טענת הנתבעת כי היא ביקשה לסיים את עבודתה אצלה בשל הקושי להגיע מלוד למשרדים החדשים בנס ציונה, לא הוכחה.

    25. התמונה שהצטיירה מעדויות העדים עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת, לפיה הנתבעת לא פעלה להשיב את התובעת למשרתה הקודמת, וזאת ללא כל סיבה נראית לעין או צידוק. לא הוכן עבורה מקום ישיבה במשרדים החדשים ולא ניתנה לה סיסמה לתוכנת הנהלת החשבונות. הסיבה שצוינה במכתב הפיטורים, לפיה הפסקת העבודה היא "עקב אי התאמה למערכת", תומכת בכך, ולא הוצגה כל ראיה לסתור בעניין זה.

    26. מקובלת עלי טענת התובעת כי מכתב הפיטורים כלשעצמו יוצר חזקה לפיה היא פוטרה. במקרה דנן, חזקה זו לא נסתרה.

    27. לאור כל האמור לעיל, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת פעלה בניגוד לחוק עבודת נשים.

    28. האם הנתבעת פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה? התשובה לכך חיובית, שכן, כאמור לעיל, הפגיעה במשרתה של התובעת נעשתה בסמוך לאחר שובה מחופשת לידה, והנתבעת מצדה לא הביאה כל ראיה לסתור לכך שהפגיעה במשרתה נעוצה בסיבה עניינית כלשהי, זולת העובדה ששבה מחופשת לידה.

         

        הפיצוי הראוי ביגן פיטורים שלא כדין

    29. לאחר שנתתי דעתי לנסיבותיו של תיק זה, ומשקבעתי כי התובעת פוטרה מעבודתה, בניגוד לחוק עבודת נשים ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות, יש לקבוע מהו הפיצוי הכספי הראוי.

    30. התובעת תבעה פיצוי בגין ראש נזק זה בשיעור של 150,600 ₪. סבורני כי בנסיבות המקרה, וחרף קביעותיי לעיל, מדובר בפיצוי בלתי מידתי, ואנמק.

    31. כאמור, גרסתה של הנתבעת כי הפיטורים היו בהסכמה, נדחתה על ידי, משהוכח שבמעשיה ומחדליה, הנתבעת לא הראתה כי התכוונה להשיב את התובעת לתפקידה הקודם. עם המעבר למשרדים החדשים, לא הוקצה לה מקום ולא ניתנה לה גישה למערכת הנהלת החשבונות.

    32. מקובלת עלי טענת התובעת כי הדבר הסב לה עוגמת נפש רבה וניתן לשער כי המצב אליו נקלעה עם שובה לאחר חופשת הלידה, בהיעדר מקום משלה לשבת בו ובהיעדר גישה למערכת הממוחשבת, והכל כשמחליפתה ממשיכה למלא את תפקידה, גרם לה להרגיש מוקצה ולמצער, מודרת, כשכל 'חטאה' הוא העובדה ששבה מחופשת לידה.

    33. יחד עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק ממוני כתוצאה מהפיטורים הבלתי חוקיים ועל כן זכאית היא לפיצוי בגין נזק לא ממוני בלבד.

        לאור האמור לעיל, ראיתי לפסוק לה פיצוי כולל בסך 50,000 ₪.

         

        שכרה הקובע של התובעת

    34. כאמור, הצדדים חלוקים בנוגע לשכרה הקובע של התובעת. לטענתה, היא השתכרה 45.80 ₪ (ברוטו) לשעת עבודה. טענתה כי עבדה 7 שעות ביום 5 ימים בשבוע, לא נסתרה. לפיכך, ערך יום עבודה שלה הנו בסך 320.60 ₪ והשכר החודשי עומד אפוא על 7,053.2 ₪.

    35. הנתבעת, לעומתה, טענה, כי שכרה השעתי הממוצע של התובעת עמד על 43 ₪ בלבד (סעיף 12 לכתב ההגנה) ועל כן שכרה החודשי עומד על סך של 6,673 ₪ בלבד.

         

        אשר להכרעתי -

    36. התובעת צרפה לכתב התביעה מטעמה 7 תלושי שכר לחודשים: דצמבר 2010 ו- ינואר, מרץ, אפריל, יולי, אוגוסט וספטמבר 2011. הנתבעת לא צרפה לכתב הגנתה תלושי שכר כלשהם, ואילו לתצהירי העדות הראשית מטעמה, צרפה את תלושי השכר בגין החודשים דצמבר 2012 וינואר 2014, בו מצוין פדיון חופשה בלבד.

    37. מעיון ברשום בתלושי השכר, אני קובע כי שכרה השעתי של התובעת עומד, כטענתה על 45.80 ₪, ואנמק. אין חולק כי בחודשים דצמבר 2010, ינואר, מרץ ואפריל 2011 נרשם כי שכרה השעתי של הותבעת עומד על סך של 45.80 ₪.

        מסיבה שלא הובהרה ע"י הנתבעת, שונה הרישום בתלושי השכר הבאים, באופן שנרשם כי שכרה השעתי הוא כ- 43 ₪ (כטענת הנתבעת), אלא שמחלוקת הסכום לתשלום במספר שעות העבודה שלה עולה כי הוא נותר בשיעור ממוצע של כ- 45.80 ₪ (וליתר דיוק, 45.60 ₪).

    38. לאור האמור לעיל, אני מקבל את טענתה של התובעת כי השכר הקובע לחישוב זכויותיה השונות עומד על שכר שעתי של 45.80 ₪ ושכר חודשי בסך של 7,053 ₪.

         

        הפרשי פיצויי פיטורים והפרשות לגמל

    39. התובעת תבעה תשלום הפרשי פיצויי פיטורים על בסיס חישוביה כי שכרה החודשי עמד על סך של 7,053 ₪. בכתב הסיכומים מטעמה, לאחר שניכתה את כל הסכומים שהתקבלו אצלה בגין רכיב זה, העמידה את סכום התביעה ברכיב זה על סך 282 ₪.

    40. בכתב הסיכומים מטעמה, טענה הנתבעת בסעיף 34, כי מבחינתה, הסכום לתשלום בגין רכיב זה עומד על 573 ₪.

    41. לאור האמור לעיל, אני פוסק לה בגין הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 282 ₪.

    42. בנוגע להפרשות לפנסיה, בכתב הסיכומים מטעמה, חזרה בה התובעת מרכיב זה לאחר ששולם לה.

         

        הפרשי פדיון חופשה שנתית

    43. בכתב הסיכומים מטעמה (סעף 34), טענה הנתבעת כי התובעת זכאית לתשלום הפרש בסך 3,010 ₪. התובעת, לעומת זאת טענה כי נותר הפרש בסך 1,003 ₪ בלבד.

    44. לפיכך, אני פוסק לה בגין רכיב זה סך של 1,003 ₪.

         

         

        הודעה מוקדמת

    45. משקבעתי כי התובעת פוטרה, ומשלא נטען כי קיבלה הודעה מוקדמת, אני פוסק כי היא זכאית לדמי הודעה מוקדמת.

        לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת בסעיף 21 לסיכומיה, לפיה מקורו של התאריך שהודפס על גבי מכתב הפיטורים בטעות סופר, אלא שהדבר נטען לראשונה בסיכומים. יתרה מכך, אף לא אחד מעדי הנתבעת העיד על כך.

    46. לאור האמור לעיל, התנבעת תשלם לתובעת דמי הודעה מוקדמת בסך 7,053 ₪.

         

        קיזוז ריבית בשיעור 23%

    47. הנתבעת טענה כי היא היתה רשאית לקזז מחובה כלפי התובעת את סכום הריבית בשיעור 23% בגין הלוואות שנטלה.

    48. דין טענה זו להידחות. הנתבעת לא השכילה להציג כל רישום על אודות הלוואה שלכאורה נתנה לתובעת, וכל שהוכח בפניי הוא כי התובעת ביקשה וקיבלה, כיתר העובדים, מפרעות על חשבון שכר עבודתה.

    49. למותר לציין, כי מפרעה אינה הלוואה. בניגוד לתשלום מפרעת שכר, שצריך לקבל ביטוי בתלושי השכר ובספרי החברה, הרי שבכל הקשור להלוואות, במיוחד שעה שקיימת טענה לריבית כה גבוהה, מן הראוי שהמעסיק הטוען כי נתן הלוואות, יציג הסכם הלוואה מתאים, ובו שיעור הריבית המוסכם על הצדדים. כזאת לא נעשה במקרה דנן.

    50. טענת הנתבעת כי מדובר בריבית בסך 3,792 ₪ לא נתמכה בכל ראיה ועל כן, בהיעדר הסכמה מפורשת מצד התובעת לניכוי כלשהו משכרה, אני דוחה את טענת הקיזוז ומחייב את הנתבעת להשיב את הסכום שקוזז בסך 3,792 ₪.

         

        אחרית דבר

    51. לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת.

    52. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

        • בגין פיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון – 50,000 ₪;

          • בגין הפרשי פיצויי פיטורים – 282 ₪;

          • בגין הפרשי חופשה שנתית – 1,003 ₪;

          • בגין דמי הודעה מוקדמת – 7,053 ₪;

          • בגין השבת ריבית שקוזזה – 3,792 ₪.

            הסכומים בסעיפים קטנים (ב) עד (ה) לעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

             

    53. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ והשתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 8,500 ₪.

         

        ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ו, (18 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.