1.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמוכרת בחנות נעליים בקניון שרונים. התובעת פוטרה בשיחה טלפונית, בעקבות סגירת החנות.
התובעת היתה בהריון במועד הפיטורים.
2.התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות, לרבות פיצוי בגין פיטורים בהריון.
3.דיון הוכחות התקיים ביום 12/11/18.
במהלך הדיון, לאור הסכמת מנהל הנתבעת, ניתנו פסקי דין חלקיים כדלקמן:
א. פיצוי פיטורים בסך 16,640 ₪.
ב.דמי הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪.
ג.סכומים שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה, בסך 6,171 ₪.
ד.חלק המעסיק בתגמולים בסך 10,256 ₪.
4.בהעדר הסכמה לגבי יתר רכיבי התביעה, נשמעה עדות התובעת ועדות מנהל הנתבעת מר גל קלנסקי.
5.בתום שמיעת העדויות ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים בכתב.
התובעת הגישה סיכומים. הנתבעת לא הגישה דבר.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבתיק, להלן פסק הדין
6. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת:
א.התובעת הועסקה בחנות של הנתבעת בקנין שרונים, כמוכרת, מיום 1/10/12.
ב.התובעת פוטרה בהודעה טלפונית, בתחילת חודש דצמבר 2016. במועד זה פוטרו כלל העובדים בנתבעת.
ג.הסיבה לפיטורים – הוראה מיידית של הקניון על סגירת החנות, עקב מציאת שוכר חלופי.
ג.במועד הפיטורים היתה התובעת בהריון (כעולה מאישור רפואי מיום 10/2/17 לפיו במועד מתן האישור - התובעת בהריון בשבוע 14 ו- 5 ימים)
ד.לתובעת לא שולמו זכויות כלשהן בעקבות פיטוריה, לרבות פיצויי פיטורים.
ה.הנתבעת ניכתה סכומים משכר התובעת בגין הפרשות לפנסיה אך לא העבירה אותן לקרן הפנסיה. בעניין זה ניתן פסק דין חלקי.
7.התובעת העידה שפוטרה בהיותה בהריון, ללא שימוע, בשיחת טלפון.
עוד העידה שפנתה למנהל הנתבעת פעמים רבות אולם לא קיבלה מכתב פיטורים ואף לא קיבלה פיצויי פיטורים וזכויות אחרות, על אף שנזקקה לכסף באופן נואש.
8.מנהל הנתבעת העיד כי כחצי שנה לפני סגירת החנות נוהלו מגעים בין הנהלת הקניון לבין הנתבעת אודות עתיד החנות, זאת לאור קשיים כלכליים של הנתבעת.
לדבריו, החנות נסגרה ללא התראה מראש, בהוראה של הנהלת הקניון, אשר מצאה שוכר חלופי לחנות.
מנהל הנתבעת אישר שכלל עובדי החנות ובינהם התובעת, פוטרו בשיחת טלפון שלו או של אחותו. לטענת הנתבעת, לא היה מקום לערוף שימוע לעובדים שכן החנות נסגרה וממילא לא היה מקום נוסף שבו ניתן היה להעסיקם.
עוד טען שלא ידע במועד הפיטורים על כך שהתובעת בהריון וכי ספק אם היא עצמה ידעה ומכל מקום לא סיפרה לו על ההריון.
8.מהראיות עולה כי בעקבות הפיטורים, לא נערך לתובעת גמר חשבון ולא שולמו זכויות בסיסיות כגון פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. עוד, לא נמסר לתובעת מכתב פיטורים.
אף שהחנות נסגרה, אנו סבורים שהיה על הנתבעת לזמן את התובעת בצורה מסודרת, ליידע אותה על סגירת החנות, לערוך לה גמר חשבון ולשלם את זכויותיה. לכל הפחות, היה על הנתבעת למסור לתובעת מכתב פיטורים.
כל אלה לא נעשו.
בנסיבות אלה, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין העדר שימוע.
לאור העובדה שהחנות נסגרה ולא היה מקום עבודה אחר, נעמיד את הפיצוי על הסכום הנמוך – 5,000 ₪.
9.בכל הנוגע לפיטורים בהריון, בהתאם לחוק עבודת נשים, מעסיק אינו רשאי לפטר עובדת בהיותה בהריון, ללא קבלת אישור מאת הממונה על פי חוק עבודת נשים.
אי ידיעת המעסיק על ההריון במועד הפיטורים, אינה פוטרת אותו מחובת קבלת היתר לפיטורים, מיד לאחר שמובא לידיעתו כי העובדת בהריון.
קשיים כלכליים של המעסיק או סגירת העסק, אף הם אינם מצדיקים פיטורים ללא קבלת היתר. לכל היותר יכולים להוות נימוק לממונה על פי חוק, להתיר את הפיטורים.
9.במקרה הנדון, התובעת פוטרה בהיותה בהריון, זאת ללא פניה לממונה על עבודת נשים וללא קבלת היתר לפיטורים.
במועד הפיטורים התובעת היתה בתחילת הריון, כעולה מהאישור הרפואי שצרפה.
התובעת לא צרפה ראיות בעניין המועד שבו הודיעה לנתבעת כי היא בהריון. התובעת טענה שהיתה בקשר עם מנהל הנתבעת לרבות במסרונים, אולם לא צרפה אותם ואילו מנהל הנתבעת טען שהתובעת לא הודיעה לו על ההריון בזמן הפיטורים וגם לא לאחר מכן.
10.בנסיבות אלה, משלא הובהר מתי הודיעה התובעת לנתבעת על ההריון, יש לקבוע פיצוי לתובעת בגובה הפיצוי הממוני הקבוע בחוק, אך לא מעבר לכך.
התובעת דרשה ברכיב זה סך 36,000 ₪, ללא פירוט. התובעת לא ציינה מה מועד הלידה, על מנת שניתן יהיה בגין כה חודשי שכר יש לחייב את הנתבעת בפיצוי.
בהתאם לתלושי השכר, עמד שכרה של התובעת על 4,200 ₪ בממוצע.
לאור העובדה שהתובעת פוטרה בתחילת הריון, נעמיד את הפיצוי על 8 חודשי שכר (כולל התקופה המוגנת לאחר הלידה) סה"כ 33,600 ₪.
11.לאור העובדה שלא הוכח כי התובעת הודיעה לנתבעת על היותה בהריון, קודם להגשת התביעה, איננו פוסקים פיצוי על פי חוק עבודת נשים בגין נזק לא ממוני.
12.הנתבעת לא מסרה לתובעת מכתב פיטורים. התובעת עותרת לפיצוי בגין כך, בסך 15,000 ₪. התובעת לא העידה שפנתה לביטוח לאומי או ללשכת העבודה וכי פנייתה סורבה בהעדר מכתב פיטורים. לכן לא ניתן לפסוק פיצוי בגין העדר מכתב פיטורים. יחד עם זאת, תינתן לעובדה זו משקל בקביעת הוצאות משפט.
13.סוף דבר
התביעה מתקבלת.
הנתבעת תשלם לתובעת:
א. פיצוי פיטורים בסך 16,640 ₪.
ב.דמי הודעה מוקדמת בסך 5,000 ₪.
ג.סכומים שנוכו מהשכר ולא הועברו לקרן הפנסיה, בסך 6,171 ₪.
ד.חלק המעסיק בתגמולים בסך 10,256 ₪.
ה.פיצוי בגין העדר שימוע בסך 5,000 ₪.
ו.פיצוי על פי חוק עבודת נשים בסך 33,600 ₪.
כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועל לתשלום בפועל.
14.הסכומים בסעיף 13 א' עד ד', באים במקום הסכומים שנפסקו במועד הדיון.
15.בשים לב להליכים בתיק, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, צמודים כחוק מהיום.
ניתן היום, 18/2/19, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
נציגת ציבור (עובדים) גב' שושנה שורק
|
|
הדס יהלום, סגנית נשיאה
|