1.בפנינו תביעתו של מר עידו ימיני (להלן - התובע), כנגד מעסיקתו לשעבר חברת מיכא"ל שירותי ניהול וחינוך למצוינות (2002) בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים בסך 154,174 ₪ (בגין 14.33 שנים) ולכל הפחות 57,830 ₪ (בגין 5 שנים), ודמי הבראה בסך 5,292 ₪.
2.התובע הועסק על ידי הנתבעת כמנחה ומדריך מנחים, ולעיתים גם גייס לקוחות עבור הנתבעת, החל מיום 1.11.1995 ועד שנת 2010 לא ברצף (ראו: דו"ח המוסד לביטוח לאומי, של רשימת תקופות הדיווח על העסקת התובע אצל הנתבעת-נספח ג' לת/1).
3.החל משנת 1995 עד לסוף שנת 2002, הועסק התובע על ידי חברת חברת מיכא"ל שירותי ניהול וחינוך בע"מ (להלן - החברה הישנה). לאחר מכן התובע המשיך לעבוד באותו המקום תחת אותם הבעלים אצל הנתבעת (ראו: עמ' 26 משורה 32 לפ').
4.לטענת התובע בכתב התביעה, בחודש מרץ 2009, לאחר 14 שנות עבודה מסורה אצל הנתבעת, נמסר לו לפתע על פיטוריו לאלתר מהחברה, בנימוק של "ירידה בהיקף הקבוצות להנחיה במסגרת חברת מיכא"ל". לטענתו, לא נמסר לו מכתב פיטורים, אלא מכתב אישור אי העסקה, הנחזה למכתב פיטורים, אשר ניתן לו בדיעבד ביום 7.4.2009, עליו חתום מנכ"ל הנתבעת, וזה לשונו:
"לכל המעוניין 07 באפריל 2009
הנדון: אישור אי העסקה - מר עידו ימיני
הריני לאשר כי מר עידו ימיני ת.ז. ... הועסק כמנחה קבוצות בחברת מיכא"ל שירותי ניהול וחינוך למצויינות (2002) בע"מ, החל ממרץ 2004.
בגין ירידה בהיקף הקבוצות להנחיה במסגרת מיכא"ל, אין באפשרותנו להציע למר ימיני קבוצות נוספות להנחיה.
במידה ותהיה לנו אפשרות, נשמח להמשיך ולהעסיקו כבעבר.
שכרו דווח בתיק ניכויים מס' ...".
5.לטענת התובע, בשיחות שנערכו עימו, נמסר לו כי עקב צמצום בקבוצות, מופסקת עבודתו בחברה – על אתר. לטענתו, לא נערך לו שימוע ולא ניתנה לו כל הזדמנות להשמיע טענותיו.
6.התובע טוען, כי מאז סיום העסקתו הפורמלית בחודש אפריל 2009, פנה מספר פעמים לנתבעת בדרישה לקבל את מלוא פיצויי הפיטורים והסכומים האחרים המגיעים לו בגין תקופת העסקתו וסיומה, אולם הנתבעת התחמקה ולא נענתה לפניותיו.
7.התובע מסכים עם הנתבעת, כי שכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים עומד על 9,215 ₪ (עמ' 1 שורה 24 לפ'). במסגרת הסיכומים טען התובע, כי הנתבעת נותרה חייבת לו בגין תקופת עבודתו אצלה, סך של 122,836 ₪, בגין 13 שנים ו-4 חודשים (154,175 ₪ סכום כולל ריבית והצמדה). לחילופין, אם בית הדין יקבע כי תקופת זכאותו לפיצויי פיטורים הינה 5 שנים בלבד, יש לחייב את הנתבעת בתשלום ע"ס 46,075 ₪. ובגין דמי הבראה, הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 5,292 ₪.
8.מנגד טוענת הנתבעת, כי התובע לא פוטר מעבודתו כלל, אלא הוא זה שנטש את מקום העבודה, נסע להודו לתקופה של כשנה, מבלי לעדכן את הנתבעת.
9.הנתבעת טוענת, כי בשנת 2011 פנתה אל התובע על מנת לשבצו בהנחיית כיתות, אולם בדיעבד הסתבר לנתבעת, כי התובע לא היה זמין מסיבותיו הוא.
10.הנתבעת טוענת, שלא רק שלא פיטרה את התובע במועד שהוא טוען לו - 2/09 או 3/09, אלא שלאחר מועד זה התובע המשיך לעבוד אצלה במהלך שנת 2009 ושנת 2010 והמשיך להנחות מספר כיתות ממועד פתיחתן, ובתמורה קיבל שכר על עבודתו בהיקף של למעלה מ-100,000 ₪.
דיון והכרעה
11.השאלה המרכזית העומדת בפנינו, היא שאלת נסיבות סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת. היינו - האם יש לראות בנסיבות ניתוק יחסי העבודה בין התובע לנתבעת, פיטורים כטענת התובע, או שמא, כטענת הנתבעת, התפטרות מרצון.
12.בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע ב 41).
13."היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד הקיימים בין השניים, לידי גמר" (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ - דוד שיינין, [פורסם בנבו] פד"ע כב' עמ' 271).
אותו ביטוי צריך שיהיה "במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום" (דב"ע לה/ 85-3 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, [פורסם בנבו] פד"ע ז 175).
14.עוד נקבע, כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (בג"ץ 566/76 אלקו בע"מ - בית הדין הארצי לעבודה וההסתדרות הכללית, פ"ד לא (2)197).
15.בעת ההכרעה בשאלה, מי מהצדדים רצה להביא את היחסים לידי סיום, יש לבחון גם למי מהצדדים הייתה המוטיבציה להביא לניתוקם של יחסי העבודה. לא רק מי יזם את ניתוק יחסי העבודה, אלא גם מי היה הצד המעוניין בניתוקם, שכן לעתים נגרר הצד היוזם את הפסקת העבודה בפעולתו אחר התנהגות הצד המעוניין בכך. במקרים כאלה, יתכן כי מה שנראה על פניו כהתנהגות המלמדת על התפטרות, הוא למעשה, פיטורים - או ההפך (יצחק לובוצקי, סיום יחסי עבודה, פרק 2 עמ' 7-9).
16.באשר לנסיבות ניתוק היחסים, נקדים ונאמר, כי שוכנענו שהתובע פוטר מעבודתו ב-2/09, ולא זנח את מקום עבודתו והתפטר מרצונו החופשי.
בכתב התביעה טען התובע, כי בחודש מרץ 2009, לאחר כ-14 שנות עבודה מסורה, הוא פוטר לאלתר, בשל ירידה בהיקף הקבוצות להנחיה. לטענתו לא נמסר לו מכתב פיטורים כדין, אלא מכתב על אישור תקופת העסקה אשר נמסר לו בדיעבד. לטענתו לא נערך לו שימוע ולמעשה עבודתו הופסקה באופן פתאומי וחד צדדי. גם בתצהירו (ת/1), חזר התובע על גרסה זו.
אולם במסגרת עדותו סיפר, כי 3 עד 4 חודשים לפני שיבוץ כיתות, במהלך חודש 11/2008, נמסרה לו הודעה בעל פה כי לא ממשיכים את עבודתו בנתבעת ולכן עבודתו הסתיימה ב-2/09 (עמ' 12 משורה 1). כלומר, התובע אכן קיבל הודעה מוקדמת, כי לא ישובץ להנחיה בנתבעת לאחר 2/09.
התובע ברוב הגינותו, הודה בעדותו, כי לא נמסרה לו הודעת פיטורים בעל-פה:
"לא אמרתי את המילה מפטרים ... אמרו לי שלא נותנים לי כיתות יותר ושלא מעסיקים אותי יותר. לאחר זמן מסוים שלחו לי מכתב שבו היה כתוב שלא מעסיקים אותי יותר, ושיהיו כיתות אז יעסיקו אותי" (עמ' 12 שורה 14 לפ').
17.כאמור לעיל, המכתב שנימסר לתובע נושא תאריך 7.4.2009, שכותרתו אמנם "אישור אי העסקה", אך תוכנו מדבר בעד עצמו, ומהמילים "אין באפשרותנו להציע למר ימיני קבוצות נוספות להנחיה." משתמע שלנתבעת אין עבודה לספק לתובע, ולכן הופסקה עבודתו ביוזמת הנתבעת.
בפועל, מעשיה של הנתבעת הביא את יחסי העבודה בין הצדדים לידי גמר בחודש 2/2009, וזאת בהודעה לתובע כי אין בידה של הנתבעת לספק לתובע עבודה. קרי, התובע פוטר מעבודתו בנתבעת.
18.בנוסף לאמור, הנתבעת צירפה לכתב ההגנה תכתובת מייל אשר החלה בפניית התובע אליה ביום 25.5.2009. במסגרתה פותח התובע במילים: "... קראתי את מכתבך לגבי השכר והוא לא מובן לי ...", מכאן אנו מבינים שפניית התובע במייל, באה בעקבות מכתב שקיבל מהנתבעת, ולאחר דין ודברים היה ניסיון להחזיר את התובע לעבודה.
בתגובה, שלח התובע מייל, במסגרתו ביקש לא לפגוע בגובה שכרו ואף טען כי הוא ראוי להעלאת שכר, נוכח עבודתו הרבה לאורך שנים ללא העלאות שכר.
בתגובה השיבה לו הנתבעת, כי לאחר דיון מחודש בעניינו, הוחלט כי בנוסף לכך ששכרו לא ייפגע, הוא יהיה זכאי לבונוסים על פי טבלאות.
אכן, בהתאם להצהרת כוונות של הנתבעת במכתב סיום העסקה של התובע מיום 7.4.09, כי "במידה ותהיה לנו אפשרות, נשמח להמשיך ולהעסיקו כבעבר", התובע הוחזר לעבודה בנתבעת רק בחודש 7/2009.
19.מדו"ח רשימת תקופות עבודה של התובע אצל הנתבע (צורף דו"ח מל"ל), ניתן לראות שלאורך השנים התובע לא עבד ברצף אצל הנתבעת, אלא מדי כמה חודשים, היה נתק בעבודה למספר חודשים.
20.לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת, כי המכתב מיום 7.4.09 נוסח לטענתה על ידי התובע ונמסר לו לבקשתו, והוא אינו מהווה מכתב פיטורים.
גם אם נכונה הטענה, שהתובע ביקש את המכתב על מנת להגישו לגופים שונים כגון המל"ל, אין בכך כל פסול, שהרי בפועל, לאחר 10/2/09 התובע לא עבד אצל הנתבעת עד לחודש 7/09, ותוכנו של המכתב היה אמת בעת מסירתו לתובע, על כך לא חולקת הנתבעת.
העובדה שהתובע הועסק שוב על ידי הנתבעת מספר חודשים לאחר שקיבל את המכתב, אין בה כדי לפגום בטענת התובע כי פוטר בנסיבות שנוצרו.
21.נדחית בזאת טענת הנתבעת, כי המכתב מיום 7.4.09 מהווה אישור אי העסקה לחודשים 3-4/09 בלבד. היות שהחודשים הללו לא אוזכרו במכתב כנטען, אלא נרשם באופן מפורש, כי אין באפשרות הנתבעת להציע לתובע קבוצות נוספות להנחיה, באופן כללי ולא בחודשים ספציפיים, בנימוק של ירידה בהיקף הקבוצות להנחיה במסגרת מיכא"ל. בהמשך צוין במכתב, כי במידה ותהיה לנתבעת האפשרות, ישמחו להמשיך ולהעסיקו כבעבר (כפי שעשו לאחר מספר חודשים), על כן גם טענה זו דינה להידחות.
22.כל טענות הנתבעת בנוגע לנטישת התובע את העבודה בסוף שנת 2010 אינן רלוונטיות לענייננו, שכן, המועד הרלוונטי לטענת התובע לניתוק יחסי העבודה הינו 2/09. וגם אם היינו מוצאים כי יש בטענה זו של הנתבעת ממש, אין בה כדי להשפיע על טענת התובע לנסיבות סיום העסקתו ב-2/09.
23.לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי התובע פוטר מעבודתו בנתבעת בחודש 2/2009, ולכן זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים.
תקופת העסקה המזכה בפיצויי פיטורים
24.לטענת התובע, לצורך חישוב תשלום פיצויי פיטורים, יש לקחת בחשבון את תקופת העסקתו ברצף החל מיום 1.11.1995 (בחברה הראשונה), עד ליום האחרון לעבודתו בנתבעת - 9.2.2009.
מנגד טוענת הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, היות שקיים ניתוק יחסי עבודה של 7 חודשים החל מחודש 8/2003 ועד ליום 1.3.2004 (ראו: דו"ח מל"ל), יש לחשב את תקופת זכאות של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, החל מיום 1.3.2004 ועד 9.2.2009, בסה"כ 5 שנים.
25.עפ"י סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, עובד שפוטר זכאי לתשלום פיצויי פיטורין במידה והשלים לפחות שנת עבודה אחת ברציפות, אצל אותו מעסיק.
סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורין על פי נוסחו היום, קובע, כי יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה תוך ניתוק ביחסי עובד-מעביד, ובלבד שאינה עולה על 6 חודשים.
קודם לכן, בטרם תוקן סעיף 2(9) לחוק ביום 28.12.2009, על פי נוסחו המקורי של הסעיף, הפסקה עם/בלי ניתוק יחסי עובד מעסיק שלא עלתה על תקופה של 3 חודשים, לא קטעה את הרציפות לעניין זכאות העובד לפיצויי פיטורין.
תיקון סעיף החוק כאמור נכנס לתוקף ביום 28.12.2009 (תיקון מס' 25 לחוק פיצויי פיטורים), לאחר המועדים הרלוונטיים בתיק זה. היות שהתובע פוטר בחודש 2/09 חל לגביו סעיף 2(9) לחוק, על פי נוסחו המקורי, ודי בניתוק של יחסי עובד מעסיק של 3 חודשים, כדי לקטוע את הרציפות בעבודה לצורך קביעת זכאות לפיצויי פיטורים.
26.על כן, בעניין זה צודקת הנתבעת, כי בהתאם לסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים בטרם תוקן, היות שנותקו יחסי עבודה בין התובע לנתבעת החל מחודש 8/2003 ועד ליום 1.3.2004 (ראו: דו"ח מל"ל), לתקופה העולה על 3 חודשים, יש לחשב את תקופת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, החל מיום 1.3.2004 ועד 9.2.2009, בסה"כ 5 שנים.
נזכיר, כי רציפות תקופת העבודה לעניין פיצויי פיטורים נשמרת, ללא כל קשר לשאלה אם העובד פוטר או התפטר, ובלבד שניתוק יחסי העבודה במקרה דנן לא עלה על 3 חודשים. הטוען לרציפות עליו הראיה ולא הטוען לניתוק (ראו: דב"ע לה/3-16 זיסו יוזיפוף נ' יעקב חנוני פד"ע ז3).
בענייננו, טען התובע כי בתקופה החל מחודש 8/03 עד 2/04 עבד באופן לא פורמאלי אצל הנתבעת כמשווק, מבלי שקיבל כל תמורה ותוך שהוא מחויב לחברה ותוך כדי המשך קיום יחסי עבודה עם הנתבעת. אולם התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו, וכל שעשה התובע, הפנה לעבודת שיווק שעשה בעבור הנתבעת בשנת 2007 בחודשים בהם הנתבעת לא דיווחה עליו כעובד אצלה (ראו: נספח ב' לת/1 ודו"ח מל"ל לתקופה האמורה).
אולם, לא די בעובדה שבמהלך שנת 2007 עבד התובע בשיווק וקיבל בונוסים שלא באמצעות תלוש שכר, כדי להוביל למסקנה, כי בתקופת הנתק, החל מחודש 8/2003 ועד ליום 1.3.2004, התובע עבד בשיווק בנתבעת בסטטוס של עובד שכיר, ולא נותקו יחסי העבודה ביניהם.
27.נוכח האמור לעיל, ובכפוף להוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, אנו קובעים כי יש לחשב את תקופת זכאות של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, החל מיום 1.3.2004 ועד 9.2.2009, בסה"כ 5 שנים, על בסיס שכר קובע בסך 9,215 ₪.
28.לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 46,075 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בניכוי סך של 681.39 ₪ - סך הכספים שהופרשו לקרן פנסיה ע"ש התובע בגין מרכיב פיצויי פיטורים (ראו: נספח י' לתצהיר הנתבעת), וזאת בכפוף למסירת מכתב לתובע, על שחרור כל הכספים שנצברו על שמו של התובע בחברת ביטוח "הראל ביטוח ופיננסים" לזכות התובע.
דמי הבראה
29.בכתב התביעה טען התובע, כי לא שולמו לו דמי הבראה כלל בכל תקופת העסקתו. אולם, בשל מגבלות החוק, הוא זכאי לדמי הבראה בעד שנתיים אחרונות לעבודתו, של 14 ימים, לפי תעריף יום בסך 378 ₪ ובסה"כ זכאי לסך של 5,292 ₪.
מנגד טענה הנתבעת, כי לכל היותר זכאי התובע לדמי הבראה בסך 5,292 ₪ בגין 14 ימים.
30.על פי הוראות צו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה, עובד יהיה זכאי לקצובת דמי הבראה גם לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.
משלא הוצגה ראיה כלשהי בדבר תשלום דמי הבראה לתובע בגין התקופה הנטענת, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,292 ₪ בגין דמי הבראה.
31.רכיבי תביעה בגין פיטורין בחוסר תום לב וללא שימוע ופדיון חופשה, אשר נתבעו בכתב התביעה, נזנחו בשלב הסיכומים (ראו גם עמ' 1 שורה 14 לפ'), ולכן לא היה מקום לדון ברכיבים אלה במסגרת פסק הדין.
32.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובע הסכומים מטה:
-
בגין פיצויי פיטורים, סך של 46,075 ₪, בניכוי 681 ₪ בכפוף למסירת מכתב שחרור הכספים שנצברו בקרן פנסיה בחברת "הראל".
-
בגין דמי הבראה סך של 5,292 ₪.
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנ"ל, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, אחרת יישאו הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה - 13.8.15 - ועד ליום התשלום המלא בפועל.
33.בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
34. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ה' אדר ב' תשע"ט, (12 מרץ 2019),בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
מר חוסיין סעד
נציג ציבור (עובדים)
|
|
נוהאד חסן, שופט
אב"ד
|
|
מר יוסף משען
נציג ציבור (מעסיקים)
|