נסראלדין נ' מדינת ישראל

1.עניינה של תביעה זו בנסיבות סיום העבודה של עובד הוראה שיצא לחופשה ללא תשלום לצורך עבודה במקום עבודה אחר כאשר מחד בקשתו להארכת חופשת החל"ת נדחתה ומאידך בקשתו לשיבוץ מיידי לא נענתה.

כפועל יוצא מנסיבות סיום העבודה, התובע עותר לסעד הצהרתי ולפיו הוא זכאי לקצבת פנסיה תקציבית החל ממועד סיום העבודה ולסעדים כספיים בגין הפרשי קצבת פנסיה; מענק פרישה לפי סעיף 22 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן – חוק הגימלאות); תמורת הודעה מוקדמת; מענק הסתגלות; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

2.התובע, יליד 1.3.1963, הינו בעל תואר ראשון במתמטיקה ומדעי מחשב וכן הינו בעל רשיון הוראה קבוע במתמטיקה.

3.התובע שמש כעובד הוראה קבוע במשרד החינוך החל 1.9.1986 ועד למועד סיום העבודה כמפורט להלן.

4.עד ליום 31.8.2004 התובע שמש כמורה בבית ספר על יסודי בדלית אל כרמל בהיקף של משרה מלאה.

5.החל מיום 1.9.2004 התובע יצא ביוזמתו לחופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת) וזאת לצורך עבודה במקום אחר.

6.התובע שהה בחופשה ללא תשלום באישור משרד החינוך החל מיום 1.9.2004 ועד ליום 31.8.2007, קרי תקופה של שלוש שנים.

7.ביום 15.3.2007 הגיש התובע בקשה נוספת להארכת החל"ת לשנה רביעית מיום 1.9.2007 עד 31.8.2008. המפקח הכולל במחוז חיפה, מר גבי אמסלם (להלן – המפקח או מר אמסלם) המליץ על אישור הבקשה ביום 16.10.2007 ואולם הבקשה נדחתה על ידי משרד החינוך במכתב גף כוח אדם בהוראה מיום 21.10.2007 , במסגרתו צוין:

"הננו מצטערים להודיעך, כי אין אפשרות להיענות לבקשתך ליציאתך לחופשה ללא שכר מיום 1.9.07.

זכותך להגיש ללשכתנו ערעור בכתב (במקור והעתק) תוך שבועיים מיום קבלת מכתב זה. לאחר מכן לא יתקבלו ערעורים.

עליך לפנות בכתב אל המפקח עם העתק לגף כוח אדם בהוראה, בבקשה לשיבוץ מיידי. העדר פנייה כזאת תיחשב כהפסקת עבודה חד- צדדית, על כל המשתמע מכך. הערות: לא ניתן לאשר חל"ת שנה רביעית ברציפות".

8.התובע לא ערער על דחיית הבקשה לחל"ת ותחת זאת, פנה ביום 5.11.2007 למשרד החינוך בבקשה לחזור לעבודה ולקבל שיבוץ מיידי. אין מחלוקת שהתובע לא שובץ למשרת הוראה במשרד החינוך. עם זאת, הצדדים חלוקים לגבי המועד שבו הודע לתובע על העדר שיבוץ עבורו. לטענת התובע, רק בחודש מרץ 2008 הודע לו לראשונה כי אין שיבוץ עבורו וכי כל המשרות מאוישות כאשר במשך התקופה שמחודש נובמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2008 נמסר לו על ידי מר אמסלם כי בקשתו נבדקת ועליו להמתין לקבלת תשובה, בעוד שלטענת הנתבעת, מר אמסלם שוחח עם התובע בסמוך לאחר קבלת מכתבו והודיע לו כי באותה נקודת זמן, כחודשיים לאחר פתיחת שנת הלימודים, לא קיימת משרה שבה ניתן לשבץ אותו היות וכל המשרות כבר מאוישות. נדון בטענות אלו בהרחבה בהמשך פסק הדין.

9.ביום 26.10.2010 פנה התובע למשרד החינוך באמצעות בא כוחו וביקש להשתבץ כמורה במערכת החינוך. פניית התובע לא נענתה ולפיכך בחלוף חודשיים ימים, ביום 26.12.2010 ב"כ התובע שלח מכתב תזכורת במסגרתו הלין על העדר התשובה ועמד על כך שככל שלא תתקבל דרישתו לשיבוץ בתוך 7 ימים, הוא יפנה לערכאות.

10.ביום 5.1.2011 פנייתו של התובע נענתה על ידי הלשכה המשפטית של משרד החינוך ובמסגרתה צוין בין היתר כי לדבריו של מר אמסלם בנובמבר 2007 לא היה מקום פנוי לשבצו היות וכל המשרות כבר היו מאוישות. מאז יציאתו לחל"ת ועד היום, התובע עובד כמנהל כח אדם בעיר הכרמל ובהמשך במועצה המקומית דלית אל כרמל ובמהלך השנים שלאחר בקשתו מחודש נובמבר 2007 הוא לא ביקש לחזור שוב לעבודה בהוראה וככל שהוא היה מבקש, הוא היה משובץ לעבודה בהוראה. התובע ובא כוחו הופנו לבירור נוסף למפקח, מר אמסלם.

11.ביום 9.8.2012 נערכה פניה נוספת של התובע באמצעות בא כוחו למשרד החינוך בבקשה לחזור ולהשתבץ כמורה במערכת החינוך.

12.לאחר יציאתו לחופשה ללא תשלום שימש התובע במשך מספר שנים כבודק בחינות מטעם משרד החינוך וזאת במעמד של קבלן עצמאי ובהתאם להסכם התקשרות למתן שירותים שנחתם בינו לבין משרד החינוך.

13.במהלך שהותו בחל"ת ועד לחודש אוגוסט 2014, התובע שמש כמנהל משאבי אנוש ומינהל בעיריית עיר הכרמל ובהמשך לאחר פירוקה במועצה המקומית דלית אל כרמל. בתקופה זו התובע קיבל שכר בכירים שעלה בהרבה על שכרו כמורה.

14.בשנת 2014 (בתאריך שאינו ידוע), התובע הגיש בקשה לשיבוץ כעובד הוראה. לתובע הוצע להשתבץ בחטיבת ביניים למדעים ולמנהיגות בדלית אל כרמל כממלא מקום של מורה שיצאה לחופשת לידה. התובע סרב להצעת השיבוץ בטענה כי הוא זכאי לחזור לעבודה בהיקף של משרה מלאה ובתקן קבוע.

15.לנוכח תפקידו הבכיר של התובע בעיר הכרמל ובמועצה המקומית דלית אל כרמל היו לתובע ממשקי עבודה רבים עם מר אמסלם ונרקמה ביניהם מערכת יחסים קרובה וחברית.

16.בגין תקופת עבודתו במשרד החינוך התובע בוטח בפנסיה תקציבית.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע –

17.לטענת התובע, לנוכח סירוב הנתבעת לשבצו לעבודה בתחום החל"ת יש לראות בו כמי שפוטר על ידי משרד החינוך לכל דבר וענין ולקבוע את מועד הפיטורים לחודש מרץ 2008. לטענתו הפיטורים נעשו שלא כדין, בניגוד להוראות ההסכמים הקיבוציים וללא הליך של שימוע. עוד נטען כי הפיטורים גרמו לו נזקים כספיים ולעגמת נפש.

התנהלות הנתבעת בעניינו הייתה שלא כדין משעה שמשרד החינוך סרב להחזירו לעבודה החל מחודש נובמבר 2007. התנהלות זו אינה סבירה ואינה מידתית, שכן אין זה סביר שבמשך תקופה ארוכה לא יהיה מקום פנוי לשבצו בתפקיד של מורה במערכת החינוך.

התובע הוסיף וטען כי הנתבעת נהגה בו בחוסר תום לב משעה שלא התייחסה לפניותיו ולמכתביו בצורה עניינית והוגנת.

תמצית טענות הנתבעת

18.לטענת הנתבעת התביעה התיישנה משעה שהתביעה הוגשה ביום 14.1.2015 בעוד שנמסר לתובע בדבר דחיית בקשתו להארכת תקופת החל"ת בשנה נוספת כבר ביום 21.10.2007 ובחודש נובמבר 2007 בסמוך לאחר מכתבו בדבר רצונו להשתבץ באופן מיידי נמסר לו על ידי המפקח כי אין בנמצא משרה עבורו בשלב זה של שנת הלימודים. לפיכך, בחלוף למעלה משבע שנים ממועד סיום העבודה ועד למועד הגשת התביעה, התביעה התיישנה ודינה להידחות.

19.לגופה של התביעה נטען כי בפועל לאורך השנים מאז שנת 2007, התנהגותו והתנהלותו של התובע הצביעה על כך שהתובע לא היה מעונין בשיבוצו בחזרה במשרד החינוך וזאת לנוכח העובדה שהוא היה מועסק במשרה מלאה כמנהל משאבי אנוש בעיר הכרמל ולאחר מכן במועצה המקומית דלית אל כרמל ולאור שיחותיו הרבות עם המפקח בהן התובע גילה את דעתו שאין ברצונו להשתבץ בחזרה במשרד החינוך בשל היותו מועסק במקום עבודה אחר. התנהגותו של התובע מעידה על זניחת עבודתו במשרד החינוך ודינו כדין עובד שהתפטר מרצונו הטוב והחופשי.

בנסיבות אלו, יש לראות בתובע כמי שפרש מהעבודה וויתר על כל הזכויות שרכש בעבר כעובד הוראה במוסד חינוך רשמי.

הראיות

20.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ומטעם מר פרח חלבי, מנהל אגף חינוך בעיר הכרמל ובמועצה המקומית דלית אל כרמל.

מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר גבי אמסלם, מפקח כולל במחוז חיפה במשרד החינוך, של גב' עירית צייגר מנהלת תחום בכיר שכר וגמלאות במשרד האוצר ושל מר מנחם שחורי סגן חשב המחוז במשרד החינוך. כל המצהירים נחקרו בחקירה נגדית.

דיון והכרעה

האם התביעה התיישנה?

21.בפתח ההכרעה עלינו להכריע תחילה בטענת הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות מכוח סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשיח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"). לטענת הנתבעת, התביעה התיישנה בחלוף למעלה משבע שנים ממועד היווצרות עילת התביעה ביום 21.10.2007 מועד בו הודע לתובע כי בקשתו להארכת החל"ת לשנה נוספת נדחתה או לכל המאוחר, ביום 1.11.2007, מועד בו פנה התובע לנתבעת בבקשה לשיבוץ מיידי. מנגד, לטענת התובע, רק בחודש מרץ 2008 הודע לו לראשונה כי בקשתו לשיבוץ בחזרה במשרד החינוך נדחתה בטענה כי אין מקום פנוי לשבץ אותו וכי כל המשרות מאוישות. לטענתו, במשך כל התקופה שמחודש נובמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2008 נאמר לו מספר פעמים על ידי מר אמסלם כי בקשתו נבדקת וכי עליו להמתין לקבלת תשובה.

22.חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 קובע בסעיף 5 את תקופת ההתיישנות כדלקמן:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן-תקופת ההתיישנות) היא –

(1) בשאינו במקרקעין – שבע שנים;

(2) במקרקעין – חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות הקנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה."

ובסעיף 6 לחוק ההתיישנות נקבע המועד ממנו מונים את תקופת ההתיישנות:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדת עילת התובענה".

23.בענייננו, הצדדים חלוקים בשאלה בדבר מועד היווצרות עילת התביעה וכפועל יוצא בשאלה האם התביעה התיישנה אם לאו. נקדים ונאמר כי ממכלול הראיות בתיק שוכנענו כי התובע היה מודע להעדר אפשרויות לשיבוצו בשנת הלימודים תשס"ח (2008/2007) וזאת בסמוך לאחר הגשת בקשתו לשיבוץ מיידי בתחילת חודש נובמבר 2007 ולא כפי שנטען על ידו רק בחלוף כחצי שנה, בחודש מרץ 2008.

גרסת התובע בנוגע למועד קבלת התשובה לבקשתו לשיבוץ מיידי היא גרסה כבושה. בכתב התביעה המקורי, התובע לא אזכר כלל את חודש מרץ 2008 וממילא הוא לא טען כי רק בחודש מרץ 2008 נודע לו לראשונה על דחיית בקשתו לשיבוץ מיידי ו/או כי בקשתו נבדקה במשך מספר חודשים ו/או כי חל שיהוי במענה לבקשתו לשיבוץ. כל שנטען על ידי התובע בכתב התביעה המקורי הוא כי בקשתו לשיבוץ מיידי נדחתה על ידי משרד החינוך בטענה כי אין מקום פנוי לשבצו וכי כל המשרות מאוישות. רק במסגרת הדיון המוקדם ולאחר שהתובע התבקש להשיב לטענת ההתיישנות שהועלתה בכתב ההגנה, טען התובע, לראשונה, כי רק בחודש מרץ 2008, לקראת סוף הסמסטר השלישי, מר אמסלם הודיע לו שאין מקום עבורו. יתר על כן, בתחילה, טען ב"כ התובע כי התובע קיבל את ההודעה על דחיית בקשתו להארכת החל"ת בחודש פברואר או מרץ 2008 ורק לאחר שעומת עם מכתב התובע לשיבוץ מיידי מיום 1.11.2007 (שנשלח בפקס ביום 5.11.2007) ולפיו כבר באותו מועד התובע ידע על דחיית בקשתו להארכת החל"ת, הועלתה על ידי התובע, לראשונה, הטענה כי רק בחודש מרץ 2008 נמסר לו על ידי מר אמסלם כי לא ניתן לשבצו בחזרה למשרת הוראה בהעדר משרות תקניות פנויות. כך גם, גרסת התובע ולפיה בקשתו לשיבוץ נדחתה בחודש מרץ 2008 היא גרסה עמומה, החסרה בפרטים מהותיים. בתצהירו העיד התובע כי במהלך התקופה שממועד הגשת הבקשה לשיבוץ מיידי בתחילת חודש נובמבר 2007 ועד לחודש מרץ 2008 נאמר לו על ידי מר אמסלם כי הבקשה נבדקת וכי עליו להמתין לתשובה ואולם למרות שהוא לא קיבל תשובה בכתב, הוא הבין מהנתבעת שאין לה שיבוץ עבורו. התובע לא טרח לפרט כיצד וממי הוא הבין שאין עבורו שיבוץ ומדוע ההבנה התגבשה רק בחודש מרץ 2008, בחלוף 6 חודשים ממועד הבקשה לשיבוץ מיידי.

24.מנגד, מר אמסלם העיד, כי בסמוך לאחר קבלת מכתבו של התובע מחודש נובמבר 2007, הוא שוחח עם התובע והבהיר לו כי באותה נקודת זמן (כחודשיים לאחר פתיחת שנת הלימודים), לא קיימת משרה שבה ניתן יהיה לשבץ אותו . עדותו של מר אמסלם נתמכת במכתב הנתבעת מיום 7.12.2010 שם צוין במענה לפניית ב"כ התובע, מספר שנים לפני הגשת התביעה, כי על פי דבריו של מר אמסלם, בנובמבר 2007 לא היה מקום פנוי לשיבוץ התובע מאחר שכל המשרות כבר היו מאוישות. זאת ועוד. גרסת התובע ולפיה רק בחודש מרץ 2008 הוא קיבל תשובה סופית בדבר בקשתו לשיבוץ בשנת הלימודים תשס"ח אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר לנוכח העובדה שעל פי נוהל השיבוצים של משרד החינוך שיבוץ עובדי הוראה קבועים ובפרט למשרה מלאה מתבצע לפני תחילת שנת הלימודים. בהקשר זה מקובלת עלינו עדותו של מר אמסלם ולפיה לדידו, דינו של חודש נובמבר 2007 זהה לדינו של חודש מרץ 2008 מבחינת אי יכולת שיבוץ עובדי הוראה קבועים במשרד החינוך, זאת בהעדר משרות פנויות לשיבוץ באותה נקודת זמן ולאחר פתיחת שנת הלימודים. לא למותר לציין כי עדות התובע ולפיה הוא המתין עד לחודש מרץ 2008 לצורך קבלת תשובה סופית לבקשתו לחזור לעבודה כעובד הוראה באופן מיידי בשנת הלימודים תשס"ח אינה מתיישבת עם היותו של התובע עובד הוראה ותיק המכיר היטב את נוהל השיבוצים של משרד החינוך כמו גם ההיכרות של התובע, מתוקף תפקידו ברשות המקומית, עם גורמים רבים לרבות גורמים בכירים במשרד החינוך וכן חובתו למתן הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים לעיריית עיר הכרמל ולפיה גם אם התובע היה מקבל שיבוץ כעובד הוראה בחודש מרץ 2008, הוא לא יכל ללמד במהלך שנת הלימודים תשס"ח.

25.על יסוד כל האמור לעיל, אנו קובעים כי עבודתו של התובע במשרד החינוך הסתיימה בחודש נובמבר 2007, לאחר שלא נמצאה עבורו משרה תקנית לשיבוץ. בנסיבות אלו ובחלוף למעלה מ -7 שנים ממועד סיום העבודה ועד למועד הגשת התביעה, התיישנה זכאות התובע למענק פרישה לפי סעיף 22 לחוק הגימלאות, למענק הסתגלות, לתמורת הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ודין התביעה בגין רכיבים אלו להידחות. שונים הדברים בנוגע לתביעה המתייחסת לזכאות התובע לגמלה חודשית. ככל שייקבע שבנסיבות סיום העבודה, התובע פוטר והוא זכאי לגמלת פנסיה חודשית מאותו מועד ואילך בהתאם להוראות חוק הגימלאות, התביעה לגמלה היא במהותה עילה המתחדשת מידי חודש בחודשו ועל כן התביעה להפרשי פנסיה תקציבית לא התיישנה במלואה.

נסיבות סיום העבודה וזכאות התובע להפרשי פנסיה

26.הצדדים חלוקים בשאלה מי הביא את יחסי העבודה לכדי סיום - לטענת התובע יש לראות באי שיבוצו מחדש בתום תקופת החל"ת כפיטורים לכל דבר וענין, בעוד שלטענת הנתבעת, התובע לא היה מעונין באמת ובתמים לחזור לעבודה במשרד החינוך בתום תקופת החל"ת זאת לנוכח עבודתו בתפקיד בכיר ברשות המקומית והתנהגותו לאורך השנים משנת 2007 ואילך המלמדת על זניחת העבודה במשרד החינוך ועל כן דינו כדין עובד שהתפטר מהעבודה מרצונו הטוב והחופשי.

27.סעיף 1.25.7 לתקנון שירות עובדי ההוראה העוסק ביציאה לחל"ת קובע, בין היתר, את ההוראות הבאות:

"2. א.אישור חופשה ללא שכר מבטיח לעובד ההוראה, בתום החופשה, החזרה לעבודה במוסד חינוך רשמי, הנמנה עם אותו סוג של מוסדות שבו עבד לפני החופשה. המשרד אינו חייב להחזיר את עובד ההוראה לתפקיד, או למוסד או למקום היישוב שבו עבד לפני החופשה.

.....

.....

3.אם יחזור עובד ההוראה לעבודה בתפקיד שיוצע לו בתום מועד החופשה, שמורות לו כל הזכויות הנובעות מתקופת שירותו עד יום צאתו לחופשה ללא שכר. על עובד ההוראה לדאוג אפוא בעוד מועד לסידורים הדרושים, כדי להבטיח שיחזור לעבודה בתפקיד שיוצע לו, מיד עם סיום החופשה.

4.מתן ההודעה – בתאריך שנקבע באישור החופשה – על רצון העובד לשוב לעבודה וכניסתו למקום העבודה שיוצע לו מיד עם תום החופשה, הם תנאי להבטחת הזכויות. אם לא הודיע העובד על שובו לעבודה במועד שנקבע באישור, או לא חזר לעבודה שהוצעה לו בתום החופשה, ייראה כמי שפרש מן העבודה וויתר על כל הזכויות שרכש לו בעבר לו בעבר כעובד הוראה במוסד חינוך רשמי.

אותו דין לגבי עובד הוראה שביקש חופשה ללא שכר או הארכתה ולא נכנס לעבודה למרות שבקשתו לא אושרה.

אם יתקבל עובד כנ"ל לעבודה במועד מאוחר יותר, לאחר פרישתו כנ"ל, ייחשב כעובד הוראה חדש לכל דבר, פרט לחישוב תוספת הוותק, אלא אם כן אישר נציב שירות המדינה, כי שירותו ייראה כרצוף למרות ההפסקה (בהתאם לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל -1970)."

עוד נקבע בתקנון כי המועד האחרון להגשת בקשות לחל"ת הוא ה – 31 במרס. עובד הוראה שיפסיק את עבודתו בלי לקבל על כך אישור בכתב ומראש, ייחשב כמתפטר מרצונו ויאבד על ידי כך את מרבית זכויותיו. כך גם, עובד הוראה הנמצא בחופשה ללא שכר, יודיע ללשכה המחוזית על רצונו לשוב לעבודה בשנת הלימודים הבאה, עד ה – 31 במרס. עובד הוראה שלא יעשה כן, ייחשב כמוותר מרצונו על משרתו ויאבד על ידי-כך את מרבית זכויותיו.

הוראות דומות מצויות בנוהל חופשה ללא תשלום לעובדי הוראה המתעדכן מעת לעת.

28.באופן דומה, בכל הודעה שקיבל התובע בדבר אישור בקשתו לחל"ת הובהר לו במפורש כי עליו להודיע לגף כח אדם בהוראה במהלך חודש מרץ ולא יאוחר מיום 31.3 באותה שנה (שנת החל"ת) על רצונו לשוב לעבודה. ככל שלא תתקבל הודעה על רצונו לחזור לעבודה עד ליום 31 למרץ, יראו אותו כמי שפרש מהעבודה ולא יהיו לו זכויות של עובד הוראה רשמי ובעתיד יהיה עליו להגיש בקשה להתקבל מחדש לעבודה. עוד הובהר כי גם בקשה להארכת החל"ת תוגש לא יאוחר מיום 31.3 באותה שנה.

29.עיון בבקשות לאישור חל"ת שהוגשו על ידי התובע החל משנת 2004 מעלה כי התובע לא הקפיד להגיש את הבקשות במועד הנדרש על פי הנהלים, היינו עד ליום 31.3 בשנה הקודמת לשנת החל"ת המבוקשת ובכל זאת, הבקשות אושרו על ידי המפקח ועל ידי גף כח אדם בהוראה לרבות רטרואקטיבית ממועד תחילת שנת הלימודים. כך למשל, ביום 1.8.2005 הגיש התובע בקשה להארכת החל"ת לשנת הלימודים תשס"ו (2005 /2006) והבקשה אושרה על ידי המפקח וגף כח אדם בהוראה ללא התייחסות ו/או הערה לגבי המועד המאוחר שבו הוגשה הבקשה. כך גם, בשנת 2006, התובע הגיש את הבקשה להארכת החל"ת לאחר תחילת שנת הלימודים ביום 20.9.2006 והבקשה אושרה על ידי המפקח וגף כח אדם בהוראה בחודש נובמבר 2006.

בנסיבות אלו, משעה שמשרד החינוך לא עמד על קיומו של הנוהל ולפיו מורה היוצא לחל"ת מחויב להגיש את הבקשה להארכת חל"ת ו/או לחזרתו לעבודה לא יאוחר מיום 31.3 בשנה הקודמת לשנת הלימודים אליה מתייחסת הבקשה, לא ניתן לבוא אל התובע בטענה ולפיה בקשתו להאריך את החל"ת לשנה רביעית הוגשה באיחור ו/או כי במועד הגשת הבקשה, התובע לקח על עצמו את הסיכון שככל שהבקשה להארכת החל"ת בשנה נוספת תדחה לא יהיה ניתן לשבצו בחזרה לעבודה במשרה תקנית ומלאה, וזאת מבלי להיכנס לשאלה בדבר המועד שבו מולאה הבקשה על ידי התובע בהינתן מחד, מועד הורדת הטופס מאתר משרד החינוך ביום 8.10.2007 ומאידך, העדר עוררין מצד הנתבעת בזמן אמת על מועד הגשת הבקשה על ידי התובע ביום 15.3.2007.

30.כאמור, אין מחלוקת שלאחר דחיית בקשתו להארכת החל"ת לשנה רביעית, התובע פעל על פי ההוראות של הגב' גיא והגיש בקשה לשיבוץ מיידי. כך גם, אין מחלוקת כי התובע לא שובץ לעבודה וזאת בהעדר משרות פנויות לשיבוץ. בנסיבות אלו, בהן התובע מבקש לחזור לעבודה בתום תקופת החל"ת והנתבעת אינה מצליחה למצוא לו שיבוץ ולספק לו עבודה מתאימה, המדובר בפיטורים לכל דבר וענין. איננו מקבלים את טענת הנתבעת ולפיה עצם העובדה שבמועד הגשת הבקשה, התובע עבד בתפקיד בכיר ברשות המקומית והרוויח שכר גבוה מזה של עובד הוראה, שוללת מראש, את נכונותו של התובע לחזור ולעבוד כעובד הוראה. אין זה מתפקידה של הנתבעת להכנס לשיקוליו האישיים של התובע ולהחליט עבורו כי בכל מקרה הוא היה מעדיף את עבודתו ברשות המקומית. מקל וחומר שהנתבעת אינה יכולה לקבוע שהתובע זנח את עבודתו במשרד החינוך מבלי להעמיד בפניו אפשרות שיבוץ קונקרטית.

31.לכך נוסיף כי מחקירתו הנגדית של מר אמסלם עולה שבמועד הגשת בקשת השיבוץ, התובע התמודד עם קשיים בעבודתו ברשות והייתה לו כוונה אמיתית, באותה נקודת זמן, לחזור לעבודה במשרד החינוך וכדלקמן:

"ש.אחרי המכתב מ1/11 היה לך שיחה איתו?

ת.כן.

ש.אתה אומר לו אי אפשר לשבץ אותך?

ת.אמרתי לו בלשון חברית שאתה יודע שעכשיו אי אפשר לשבץ אותך אך לשנה הבאה אפשר יהיה אם תגיש את הבקשה ביולי אוגוסט.

ש.מה הוא משיב לך?

ת.הוא אמר בסדר, בינתיים נרגעו הרוחות ברשות המקומית והוא המשיך עבודתו שם. היו בקשות בע"פ להשתבץ גם בהמשך בשיחות וחזרתי על כך שהוא צריך להגיש הבקשה ביולי, אמרתי לו תבוא ביולי אוגוסט ונשבץ אותך."

גם העובדה שהתובע לא הגיש ערעור על דחיית בקשתו להאריך את החל"ת לשנה רביעית ותחת זאת בחר להגיש בקשה לשיבוץ מיידי תומכת בגרסת התובע ולפיה הוא היה מעונין לחזור לעבודתו במשרד החינוך.

32.לא זו אף זו. לפי עדותו של מר אמסלם, ככל שהתובע היה פונה בחודשי הקיץ בשנת 2008 בבקשה לשיבוץ לשנת הלימודים תשס"ט (2009/2008) ניתן היה לשבצו בחזרה וכלשונו:

"ש.מדוע אתה אומר בסעיף 13 לתצהירך שבגלל שהתובע עובד בעיריית הכרמל הוא נטש את מקום עבודתו?

ת.יש 3 שנים חל"ת ושנה רביעית באישור של ירושלים ולאחר מכן, אם לא חוזר בפועל הוא נחשב כאחד שנטש עבודתו, זו הכוונה.

ש.אמרת אין מקום לשבץ אותו ב 11/07?

ת.נכון.

ש.מה היה המעמד שלו מהרגע ב 11/07 שאתה אומר לו שאין לו שיבוץ ועד סוף שנת הלימודים?

ת.מעמדו היה כאחד שניתק קשריו עם משרד החינוך מאחר ולא השתבץ לעבודה, לו היה רוצה להשתבץ בעבודה, בשנת 2008 לו רצה לעבוד יכל להשתבץ ב 1/9 לאחר מכן אך גם זאת לא עשה.

ש.אם רואים בו כמי שניתק את קשריו עם משרד החינוך כבר ב 11/07 באיזה מעמד הוא יכול להגיש בקשה להשתבץ מחדש בשנת 2008?

ת.במקרים כאלה שהנתק של החל"ת לעבודה זה סמוך אנו מבינים שיש פה תקלה, אנו משבצים את המורים למרות אותו נתק בין החל"ת לבין הבקשה לשיבוץ מחדש, כאשר מדובר בנתק של מספר שנים אז מדובר בנתק של ממש ואז הזכויות שלו נפגעות כשהוא מתחיל כעובד חדש, זכויותיו הקודמות נשמרות".

מעדותו של מר פרח חלבי, מנהל אגף החינוך בעיר הכרמל, שלא נסתרה, עולה כי התובע פנה למר אמסלם במהלך קיץ 2008 בבקשה לחזור ולהשתבץ כמורה במשרד החינוך. למעלה מהדרוש, יצוין כי באותה העת עמד על הפרק פירוקה של עיר הכרמל ועל כן על רקע חוסר הוודאות לגבי המשך עבודתו ברשות המקומית כמו גם השינויים הארגוניים הצפויים בפעולת הרשות, רצונו של התובע לחזור לעבודתו במשרד החינוך מובנת מאליה. ערים אנו לעדותו הנחרצת של מר אמסלם ולפיה התובע לא היה מעונין באמת ובתמים לחזור בתום תקופת החל"ת לעבודה כמורה במשרד החינוך וכי כל הבקשות והפניות נעשו מן השפה ולחוץ על מנת לשמר בידי התובע את האפשרות לחזור לעבודה במשרד החינוך לאחר שהתובע יסיים לעבוד ברשות המקומית מכל סיבה שהיא. עם זאת, משעה שהנתבעת לא העלתה טענות מסוג זה כלפי התובע בזמן אמת ובכלל זה הנתבעת לא הודיעה לתובע בתום תקופת החל"ת המאושרת ואף לא בכל מועד מאוחר יותר עד למועד הגשת התביעה, כי היא רואה בו כמי שזנח את עבודתו בנתבעת ו/או ערכה עימו גמר חשבון כמי שהתפטר מעבודתו בנתבעת, אין בידינו לקבל את התנהלות הנתבעת ולפיה לאחר שהתובע הגיש בקשה לשיבוץ מיידי שלא נענתה בהעדר משרות פנויות, היא הותירה את התובע ללא מעמד וכהגדרתו המבולבלת של מר אמסלם:

"ש.מה המשמעות מבחינתו של התובע שבחודש נובמבר 2007 נמסר שלא ניתן לשבץ אותו לעבודה ומצד שני קיבל תשובה שלא ניתן להאריך לו את החל"ת?

ת.הוא לא פעל לפי הנוהל. הוא התנתק ממשרד החינוך ולא שובץ בעבודה. מנובמבר 2007 רואים בו כמי שמפסיק לעבוד והזכויות נשארות לפנסיה. הוא לא נתפטר. הוא שומר את הזכויות הפנסיוניות. נתק המשמעות שהוא מפסיק לעבוד במשרד החינוך, לא מקבל פיצויי פיטורים כי לא פוטר ולא התפטר. אין למשרד חובה לשבץ אותו בעבודה."

כאמור, אין בידינו לקבל את טענתו של מר אמסלם הנטענת בדיעבד ולפיה התובע פעל בניגוד לנהלים משעה שלאורך כל תקופת החל"ת המאושרת וגם לאחריה, מר אמסלם אפשר לתובע "להגמיש" את הנהלים. מכל מקום, משעה שהנתבעת לא אישרה לתובע להאריך את תקופת החל"ת ומנגד לא אפשרה לו להשתבץ בחזרה לעבודה כמורה במשרד החינוך, בין בחודש נובמבר 2007 ובין בחודש ספטמבר 2008, בתחילת שנת הלימודים תשס"ט - המדובר בפיטורים לכל דבר וענין.

בהעדר הצעת שיבוץ ממשית לתובע - טענת הנתבעת ולפיה התובע לא היה מעונין להשתבץ בהיותו עובד במקום עבודה אחר מבוססת על הנחות והשערות העומדות בניגוד לבקשות התובע לשיבוץ בכתב ובעל-פה.

33.לנוכח קביעתנו ולפיה התובע פוטר מעבודתו בנתבעת, אין מחלוקת כי בנסיבות אלו ולפי סעיף 15(4) לחוק הגימלאות התובע זכאי לקצבת פנסיה מיידית ממועד הפיטורים. עם זאת, התובע זכאי להפרשי גמלה בכפוף להוראת סעיף 48 לחוק הגימלאות ולפיה במקרה של שיהוי בהגשת התביעה לגמלה מוגבלת תקופת הזכאות הרטרואקטיבית למשך שנתיים בלבד.

אין בידינו לקבל את החישוב שנערך על ידי התובע לצורך קביעת המשכורת הקובעת לפנסיה. התובע ערך את התחשיב באמצעות קישור באתר של ארגון המורים, כאשר החישוב נערך נכון לחודש ינואר 2016 ועל כן הוא כולל שכר משולב ותוספות שכר המשולמות באותו מועד ואשר בחלקן לא השתלמו במועד הרלוונטי לחישוב המשכורת הקובעת של התובע במועד הפיטורים בחודש נובמבר 2007 כגון תוספת 5% לפי הסכם 2008, תוספת 2011 וכדומה. לעומת זאת, מקובל עלינו חישוב המשכורת הקובעת שנערך על ידי הגב' צייגר המתבסס על הוראות חוק הגימלאות, ואשר לא נסתר בחקירה הנגדית.

כך גם, מקובלת עלינו קביעתה של הגב' צייגר בנוגע לשיעור הוותק לפנסיה המבוססת על תקופת העבודה בפועל, בעוד שהתובע כלל בחישוב הוותק גם את תקופת החל"ת בניגוד להוראות 10 ו – 11 לחוק הגימלאות.

אשר על כן, התובע זכאי להפרשי גמלה בסך של 50,053 ₪ לפי החישוב הבא:

שכר קובע בסך 6,733 ₪ X חלקיות משרה 88.5% X 35% שיעור קצבה X 24 חודשים =55,053 ₪.

בנוסף, התובע זכאי לגמלת פנסיה חודשית בסך של 2,085 ₪ ממועד הגשת התביעה (מחודש פברואר 2015) ואילך. כפועל יוצא, נכון למועד מתן פסק הדין התובע זכאי להפרשי גמלה עבור 56 חודשים בסך של 116,760 ₪.

סוף דבר

34.התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א.הפרשי גמלת פנסיה בגין התקופה שעד למועד הגשת התביעה בסך 55,053 ₪.

ב.הפרשי גמלת פנסיה בגין התקופה שממועד הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין בסך של 116,760 ₪.

הסכומים הנ"ל, ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (14.1.2015) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

35.ניתן צו הצהרתי ולפיו התובע זכאי לגמלת פנסיה חודשית בסך של 2,085 ₪ החל ממועד פסק הדין.

36.כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ ; לא ישולמו סכומים אלו במועד, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום המלא בפועל.

37.זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' תשרי תש"פ, (19 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.