הנתבעים 3-2 הגישו בקשה זו שבפנינו לסילוקה על הסף של תביעת התובע נגדם. נקדים ונאמר כי שוכנענו שיש להעתר לבקשתם.
הרקע לבקשה
1.בתביעתו עומד התובע על תשלום "שכר וזכויות המגיעים לתובע בגין תקופת עבודתו בחברה, כ-25 שנה ובגין פיטוריו ללא התראה מוקדמת בעקבות סגירת המפעל בנסיבות חריגות שבעטין הופסקה עבודתם של כלל העובדים" (ר' פתח דבר בכתב התביעה).
2.מכתב התביעה עולה, שהנתבעת 1, חברה בבעלות הנתבעים 3-2, היתה בעליו של מפעל שעיקר עיסוקו בזיקוק מתכות עדינות ובין היתר זהב. התובע שימש כמנהל מערך הזיקוק במפעל משנת 1993 ועד ליום 20.11.2017, הוא היום בו הורתה משטרת ישראל על סגירת המפעל (ר' סעיף 2.1 לכתב ההגנה: סעיף 4 לכתב התביעה).
3.אין חולק שהנתבע 2 ניהל את המפעל שנים רבות ואולם, בחודש פברואר 2016 חדל לעבוד עקב מצבו רפואי ובנו, גיא רודניצקי, החל מנהל את המפעל (ר' סעיף 4 לכתב התביעה). בהקשר זה ציינו הנתבעים, כי במועד הנזכר חלה התדרדרות מהירה ופתאומית במצבו הרפואי של הנתבע 2 אשר נאלץ לבלות בבית החולים ובשיקום חודשים רבים ועל כן נבצר ממנו לנהל את המפעל למן המועד הנזכר (ר' סעיף 3.13 לכתב ההגנה; ר' גם פתח דבר בהחלטה מיום 18.3.2018 בתיק ה"ת 18825-02-18 (י-ם) שר זקוק מתכות עדינות בע"מ ואח' – מדינת ישראל (2018)), שצורפה כנספח 5 לכתב ההגנה).
4.בהחלטה זו של כב' השופט איתן כהן, שענינה החזרת תפוסים, פורטו אף הטעמים בשלם החליטה משטרת ישראל לסגור את המפעל:
"נגד גיא נוהלה חקירה סמויה אשר בחודש דצמבר 2017 הפכה גלויה.
גיא נחשד בכך שקשר קשר לפשע, עבר עבירות שונות על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש],תשכ"א-1961 ועל פי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1971 וכן עבר עבירות זיוף מרמה והלבנת הון.
מדובר על הונאה סיבובית מתוחכמת של רשויות המס בישראל. מחומר החקירה עולה שגיא יחד עם אחרים קנה זהב שמקורו באיו"ש ללא תיעוד חשבונאי ומכר אותו לחברה אחרת ללא תיעוד שכזה. האחרונה עשתה שימוש בחשבוניות פיקטיביות ומכרה את הזהב ללקוחות שונים שבהם יצואנים. אלה מכרו את הזהב ללקוחות בחו"ל וזכו בהחזרי מע"מ מהמדינה בגין הייצוא. כספי המרמה מצאו את דרכם בחזרה לשותפים השונים בהונאה ובין היתר לגיא. השותפים למרמה נקטו בפעולות שנועדו להסתיר את כספי המרמה ואת בעלותם בכספים אלה ובכך עברו עבירות של הלבנת הון.
על פי ניתוח כלכלי של חוקרי רשות המסים, היקף הזהב שבו מדובר בפרשה עומד על כחצי מיליארד ₪. היקף הזהב שנמכר על ידי גיא בדרך זו עומד על כ- 170 מיליון ₪ וסך המע"מ הוא 28 מיליון ₪, מה שמהווה נזק כבד לקופה הציבורית.
עיון בחומר החקירה מעלה שגיא עבר את העבירות שבהן נחשד תוך עשיית שימוש במפעל לשם תהליכי זיקוק שקילה ושינוע ואף הסתייע בעובדי המפעל לשם כך.
עוד מצאתי שבמהלך החיפוש נתפסה בממ"ד שמצוי בקומה העליונה במפעל, "מעבדת הידרו" קטנה לגידול קנאביס. בין היתר נתפסו זרעי קנאביס, 2 מזמרות,, 3 שעוני שבת, מד לחות, מד טמפרטורה,, מפוח, דבק, כבלי חשמל ותאורה. נוסף על כך נתפס קנאביס בכמות מזערית וכסף מזומן בסך 20,500 ₪ ו-60,000$.
אין חולק שמהמבקשים 2 ו-3 אף שהם הוריו של גיא, הם צדדי ג' תמי לב ואינם חשודים בדבר".
5.על מנת שהתמונה תהא שלמה נציין, כי מפרוטוקול חקירת התובע במשטרה (ר' נספח 1 לכתב ההגנה) עולה, כי התובע הודה בגניבת זהב מהמפעל וכי הכסף, הזהב והתכשיטים שנתפסו בביתו במסגרת פשיטת המשטרה הם רכוש המפעל/הנתבעת 1:
"ש. מה זה ה-200 אלף שקל שנמצאו בבית שלך אתמול?
ת. זה כסף שאספתי במשך שנים לבנות שלי.
ש. מה השכר שלך במפעל?
ת. 18 אלף שקל נטו לחשבון הבנק, אשתי לא עובדת שנים.
ש. בחיפוש בוצע אצלך אתמול בבית נמצאו מעל 200 אלף שקל וזהב ותכשיטים מוחבאים, איפה החבאת אותם?
ת. מתחת לארון במטבח.
ש. מה זה הרכוש הזה?
ת. את התכשיטים לקחתי בגלל שגיא רצה לפגוע זכויות שלי לפרישה אז לקחתי זהב מהמפעל. זה מהמלאי של המפעל.
...
ש. כמה להערכתך שווה הזהב והתכשיטים שנמצאו אצלך בבית?
ת. אני מעריך כ-$50,000. אני מעריך שיש שם יותר מקילו זהב.
ש. גיא לא הרגיש שחסר לו מלאי זהב בגובה של $50,000 כפי שאתה טוען?
ת. הוא לא יודע. מדובר במהלך של שנתיים בהם לקחתי את הזהב מיום שהוא נכנס לעבודה. כבר כשהוא נכנס לעבודה במשרד הוא אמר לי שיש לי 250 יום חופש שהוא לא ידע איך הוא מתכון לשלם לי אותם. לכן קיבלתי החלטה לקחת זהב.
. . .
ש.מה מקור ה-200 אלף שקל?
ת. זה כסף שהרווחתי ממכירת זהב אותו גנבתי מהמפעל של גיא. הזהב שאותו גנבתי היה בצורת גרגרים ונמשך קרוב לשנתיים.
. . .
ש. לא פחדת שיראו אותך?
ת. פחדתי אבל הייתי מוכרח לדאוג לעצמי כי גיא רצה לפגוע לי בפנסיה".
(הדגשות שלי – י.ז.ג)
(ר' שם שורות 232-176)
6.התובע ציין בכתב התביעה, כי חקירת המשטרה נגדו העלתה חשד לגניבה ממעסיק ו"המשטרה פתחה בחקירה לבדיקת נסיבות המקרה, שנמצאת אף היא בבירור" (ר' סעיף 18 לכתב התביעה). לתגובת הנתבע שכנגד לבקשה לפיצול סעדים צורף העתק בקשה שהוגשה על ידי משטרת ישראל בתיק 41262-05-16 בענין הארכת תפוסים ומוצגים בה התבקשה הארכת תוקפם של מוצגים שנתפסו אצל המשיבים, אשר התובע הוא אחד מהם, וכך נכתב:
"ביום 20.11.2017 נפתחה חקירה גלויה כנגד המשיבים, המתנהלת בימ"ר ש"י בשיתוף חקירות מכס ומע"מ ירושלים ויחידת יהלום מ"ה, בחשד לסחר בזהב שמקורו בהרחבות מירדן/עזה לאיו"ש, ומשם עושה את דרכו לשטח ישראל ומיוצא ע"י ישראלים לחו"ל. החשד כי מדובר בהונאת מע"מ תוך שימוש בחשבוניות פיקטיביות, עבירות מ"ה ועבירות הלבנת הון בהקף של כ-500 מליון ש"ח.
במהלך חיפוש שנעשה הדירות ומשרדים של המשיבים, במהלכו נתפס רכוש רב הכולל זהב ותכשיטים, מזומן במטבע ישראלי ובמטבע זר, צ'קים ומסמכים שונים..."
7.עוד ציינה המשטרה בבקשתה, כי נעשו ועוד תעשנה פעולות חקירה רבות בתיק וכי חלק מחומרי החקירה נמסרו לעיון פרקליטות מיסוי וכלכלה, המלווה את החקירה וכי נותרו "פעולות חקירה לא מבוטלות שיש לבצע בתיק לצורך הגשת כתבי אישום" (ר' סעיפים 9, 6 לבקשה).
8.התובע, שהיה למשיב בבקשה הנזכרת הגיב, באמצעות ב"כ, לבקשה ובתגובתו ציין כי הרכוש שנתפס בביתו, גרגרי הזהב והמזומן, שייכים למפעל ולבעליו (עותק התגובה מצורף אף הוא לתגובת הנתבע לבקשה לפיצול סעדים).
9.בכתב התביעה מגולל התובע את האופן הכושל, לטעמו, בו ניהל בנם של הנתבעים 3-2 את המפעל מעם פרישתו של הנתבע 2 מניהול המפעל בשל מצבו הבריאותי. ובלשונו: "לגיא לא היתה אפילו ראשית כוונה לנהל את המפעל שאביו העביר להשגחתו, וכי הייתה לו לכאורה כוונה להוציא אל הפועל בחסות המפעל תכנית הונאה מתוחכמת של רשויות המס בישראל" (ר' סעיף 10 לכתב התביעה).
10.מעם סגירת המפעל, אשר ארעה כחודש לפני הגיעו של התובע לגיל פרישה, הפרו הנתבעים, כך לשיטת התובע, את חובתם לבצע עימו גמר חשבון ונותרו חייבים לו "תשלום מלוא פיצויי פיטורים וכן תשלום שכר חודש עבודה אחרון, תשלום חלף הודעה מוקדמת ותשלום שכר שהופחת משכרו של התובע ללא צידוק בין השנים 2017-2013" (ר' סעיף 22 לכתב התביעה).
11.התובע טען כי יש לחייב את הנתבעים 3-2 באופן אישי יחד עם הנתבעת 1 בכל התשלומים המגיעים לו היות "והפרו את חובת האמון כלפיו, כאשר הם מסרבים למלא את חובתם על פי דין לביצוע גמר חשבון, לתשלום פיצויי פיטורים ולשחרור קופות הגמל של התובע" (ר' סעיף 52 לכתב התביעה).
12.התובע הוסיף, כי חבותם האישית של הנתבעים 3-2 נובעת גם מהפרת חוזה העבודה עליו הם חתומים עם התובע, אף שאינו בכתב (כך במקור – י.ז.ג) (ר' סעיף 54 לכתב התביעה) וכי הנתבעים 3-2 פעלו בחוסר תום לב המצדיק הטלת אחריות אישית (ר' סעיף 57 לכתב התביעה).
הבקשה, התגובה והתשובה
13.בבקשתם טענו הנתבעים 3-2, כי אף שהתובע אינו מבקש להורות על הרמת מסך ההתאגדות מכח הוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – "חוק החברות") הוא מבסס דרישתו לחיוב הנתבעים 3-2 בחובות הנתבעת 1 כלפיו על הוראת סעיף 54(א) לחוק החברות, חוק הגנת השכר וחובת תום הלב (ר' סעיף 1.4 לבקשה). אלא מאי? הנתבעים 3-2 מציינים, כי עיון בכתב התביעה מעלה, כי הוא כלל אינו מגלה עילה נגד הנתבעים 3-2 וכל טענותיו של התובע מתמצות בטרוניתו כלפי הנתבעת 1 שלא ערכה עימו גמר חשבון (ר' סעיף 1.5 לבקשה).
14.הנתבעים 3-2 חזרו וציינו כי התובע כלל לא טען בתביעתו כי הנתבעים 3-2 הם אלה שפיטרו אותו ו/או שללו את חופשותיו והוא אף אינו טוען טענות מהותיות כלפיהם בקשר עם תקופת העסקתו (ר' סעיף 1.6 לבקשה) ומפנים לנוסח כתב התביעה במסגרתו ביסס התובע את זיקתו אל המפעל, המנוהל על ידי הנתבעת 1, ואל שלל טענותיו המופנות כלפי הנתבעת 1 בלבד (ר' סעיפים 4.4-4.3 לבקשה).
15.עוד ציינו הנתבעים 3-2 כי אף סרובם הנטען לחתום על טופס 161 לשחרור כספי הפיצויים בשם הנתבעת 1 אינו מהווה עילה לייחוס חובות הנתבעת 1 לנתבעים 3-2 (ר' סעיף 4.17 לבקשה).
16.התובע בתגובתו טען, כי מאחר והעסקתו בנתבעת 1 הסתיימה לאחר שהמשטרה החליטה על סגירת המפעל וכלל לא ברור האם המפעל מתפקד ומה מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 והאם היא מסוגלת, כלשונו, לעמוד בחובותיה כלפיו (ר' סעיף 6 לתגובה), אזי היות ו"לתובע אין ממי להפרע והוא היחיד שעומד בפני שוקת שבורה ואינו מצליח לקבל את פיצויי הפיטורים המלאים להם הוא זכאי", עומד לזכותו הכלי באמצעותו ניתן להטיל אחריות אישית לחובות הנתבעת 1 על אורגניה" (ר' סעיף 9 לתגובה).
17.ובהמשך שוב חזר התובע בתגובתו וציין, כי מאחר ולא קיבל את כל פיצויי הפיטורים להם הוא זכאי ומסמכים הנחוצים לו לשחרור כספי הפיצויים ומאחר והמפעל סגור "ולכל הפחות היה סגור עד לאחרונה בהוראת המשטרה, אין לתובע ממי להפרע ועל כן נאלץ להגיש תביעתו מראש באופן אישי כנגד הנתבעים 3-2" (ר' סעיף 18 לתגובה).
18.התובע מבקש לתמוך טענתו כי לבית הדין סמכות לדון בתביעה כנגד הנתבעים 3-2 בהוראת סעיף 54 לחוק החברות, הקובע כי "אין בייחוס פעולה או כוונה של אורגן לחברה כדי לגרוע מהאחריות האישית שיחידי האורגן היו נושאים בה אילולא אותו ייחוס" (ר' סעיף 40 לתגובה) ומוסיף כי די בהפרת חובת תום הלב של נושא משרה כדי להקים אחריות אישית של האורגן בחברה (ר' סעיפים 49-47 לתגובה).
19.הנתבעים בתשובתם חזרו וטענו, כי התובע לא הציג את העובדות המקימות לו, לכאורה, עילה חוזית אותה הפרו הנתבעים 3-2, הן מחמת שלא נכרת בין הצדדים חוזה העסקה והן מאחר ולכל אורך כתב התביעה שב התובע והתייחס אל הנתבעת 1 כאל מעסיקתו (ר' סעיפים 3.6-3.1 לתשובה).
20.עוד ציינו הנתבעים 3-2, כי אף אם הנתבעת 1 החליטה, כטענת התובע, לא לשלם לתובע את המגיע לו לגרסתו עם סיום עבודתו אצלה וכי "המבקשים עצמם לא פעלו וגרמו לכך שהנתבעת 1 תשלם זכויות אלו" החלטתה זו של הנתבעת 1 אינה יוצרת מערכת יחסים חוזית בין התובע לנתבעים 3-2 (ר' סעיפים 3.12-3.10 לתשובה).
21.עוד מציינים הנתבעים 3-2 כי טענתו של התובע ולפיה חובת תום הלב שחבים האורגנים בחברה כלפי עובדי החברה מקימה לו עילת תביעה נגדם, וליתר דיוק כי אי תשלום פיצויי הפיטורים במלואם אשר הוביל למצוקתו הכלכלית היא שמקימה לנתבעים 3-2 חבות כלפיו בכשירותם כאורגנים של הנתבעת 1, כלל אינה מביאה למסקנה אותה הוא מבקש להסיק. נהפוך הוא. על האורגנים של החברה לפעול לטובת החברה, שכן בכך יהיה כדי לשמור על ענינם וטובתם של כלל עובדי החברה, ואל להם להעמיד אל מול עיניהם את ענינו הצר של עובד בודד (ר' סעיפים 4.8-4.1 לתשובה).
דיון והכרעה
22.בע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ (פ"ד נט(3) 66, 76-75 (2004)), נדון ענינו של עובד שנפגע בעבודה ותבע את בעל המניות העיקרי בחברה בה עבד וביקש כי בית המשפט יקבע, שבעל המניות והמעסיקה הם מעוולים במשותף ואחראים ביחד ולחוד לנזק שנגרם לו. וכך נכתב על ידי כב' הנשיאה, דאז, השופטת דורית בייניש:
"שאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה נידונה בהרחבה על-ידי בית-משפט זה בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ (להלן – עניין צוק אור). יצוין כי אמנם בעניין צוק אור דובר בשאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה ביחס לנושים חיצוניים לחברה, בעוד בענייננו אנו מדובר בעובד החברה, עם זאת אני סבורה כי הגיונם של דברים ראוי שיחול אף בענייננו.
במענה לשאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה סקר הנשיא דאז שמגר שני מודלים קיימים: המודל האחד הינו מודל חסינות האורגן. בהתאם למודל זה, מקום שבו אורגן או נושא משרה בחברה מבצע עוולה כשהוא פועל בשם החברה ולמטרותיה, תישא החברה בחבות הנזיקית, בעוד שהאורגן או נושא המשרה יהיה חסין בפני תביעה נזיקית. המודל השני הינו מודל האחריות האישית. בהתאם למודל זה, לנושא משרה בחברה אין מוקנית חסינות לעוולות נזיקיות שביצע באופן אישי אך משום שהינו אורגן של החברה. הנשיא שמגר ציין כי "מודל האחריות האישית הינו עקרון יסוד במשפטנו האזרחי..." (שם, בעמ' 695) וכי "היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו" (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן (להלן – עניין בריטיש קנדיאן בילדרס [5]), בעמ' 256). פעולותיו של נושא המשרה ייבחנו כפעולותיו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוב בנזיקין בהתאם לכללים הרגילים הקובעים חבות זו.
הלכה זו נובעת מהעמדה האינדיווידואליסטית של דיני הנזיקין, שלפיה כל אדם בחטאו יישא (ראו דבריו של השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים [פורסם בנבו] [6], בעמ' 794), והיא מוכרת ומיושמת מימים ימימה על-ידי בתי-המשפט (ראו למשל ע"א 77/57 שרף נ' קליין [פורסם בנבו] [7]). הלכה זו יושמה גם בפסקי-דין מאוחרים יותר ...עיקרון זה עולה בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין – הוא משתלב הן עם עקרון האשם שנובע ממטרות הצדק וההגינות שבבסיס דיני הנזיקין, הן עם עקרון ההרתעה היעילה (ראו עניין צוק אור [4] לעיל, בעמ' 698)".
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
23.התובע לא הצביע על עוולות ו/או פעולות כלשהן שביצעו הנתבעים 3-2, לבד מאי הוצאת טופס 161 ואי עריכת גמר חשבון, שיהיה בהן כדי לבסס טענתו בדבר חבותם של הנתבעים 3-2 כלפיו.
24.זאת ועוד. התובע בחקירתו במשטרה, אשר חלקה הקטן צוטט לעיל, מפנה אצבע מאשימה כלפי בנם של הנתבעים 3-2 וטוען, בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים, כי החל לוקח מן המפעל זהב, תכשיטים ועוד מעם כניסתו של גיא רודניצקי לניהול החברה, כשנתיים קודם לסגירת המפעל על ידי משטרת ישראל, שנתיים בהם הנתבעים 3-2 כלל אינם לוקחים חלק בניהול המפעל.
25.בהקשר זה נפנה, שוב, להחלטתו של כב' השופט איתן כהן שכתב על הנתבעים 3-2 דברים אלה היפים לעניננו:
"עיון בחומר הרב שהועבר לעיוני הכולל דו"חות כלכליים שונים, מסמכים, הודעות ודו"חות שוטרים, מעלה שקיימת תשתית ראייתית העולה כדי חשד סביר בעצמה גבוהה לכך שגיא עבר את העבירות שבהן נחשד תוך עשיית שימוש במפעל באמצעיו ובעובדיו.
אשר לתפוסים שבהם עסקינן, יריעת המחלוקת בין הצדדים היא מצומצמת באופן יחסי. למעשה יש הסכמה מלאה בין הצדדים כמעט על כל הפריטים התפוסים לרבות הסכמה על חידוש העבודה במפעל תחת ניהול אחר. המחלוקת בנוגע לחידוש העבודה במפעל ממוקדת אפוא בבטוחה הנדרשת כערובה לצורך הבטחת אפשרות החילוט בעתיד לבוא. בעוד שהמדינה מבקשת הפקדת ערבות בנקאית בסך 1,400,000 ₪ או לחלופין שיעבוד נכס מקרקעין שבעלות המבקשים בגובה סכום זה, מסכימים המבקשים אך לרישום משכון על תכולת המפעל וכן לרישום שיעבוד ברשם החברות אשר ימנעו את מכירת המפעל או את תכולתו. עוד הסכימו המבקשים להתחייב כי המפעל ינוהל על ידי חתנם.
כאמור, המבקשים 2 ו-3 אינם חשודים בדבר. מדובר במי שהמפעל מהווה גם את "מפעל חייו" מזה 36 שנה. המבקש -2 חלה ועל כן פינה את מקומו כמנהל המפעל לטובת בנו שניצל זאת לצרכים שליליים. אין כל ראייה או בדל ראייה שהעבירות נעברו בידיעתו או בהסכמתו של המשיב-2, ההיפך מכך.
מצב דברים זה מחדד ומבליט את הפגיעה הקשה במבקשים אף שלא חטאו בדבר. מטבע הדברים מורגשת הפגיעה גם במעגלים רחבים יותר כגון עובדי המפעל שמטה לחמם נכרת, ספקים לקוחות וכיו"ב.
מצב שכזה שבו נפגעת זכות הקניין של צדדים שלישיים תמי לב, שהיא זכות יסוד חוקתית, הוא בלתי נסבל ומחייב תיקון מידי. לא זאת הייתה כוונת המחוקק בנותנו לרשויות האכיפה כלים לתקיפה כלכלית נגד עוברי עבירות אשר אין חולק על נחיצותם וחשיבותם לאכיפת החוק ולהרתעת עבריינים בכוח ובפועל. ברם אין הכוונה שהליכים אלה ינקטו תוך פגיעה קשה בזכויותיו של מי שלא חטא. ואין כל הצדקה שהאחרון ישלם על פשעי אחרים אלא כפי שנאמר בספר דברים: "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, איש בחטאו יומתו" (דברים כד' פס' 16)".
26.מצב בו לא יכול להיות חולק כי הנתבעים 3-2 הם תמי לב, שהרי לא היתה להם יד ורגל בהתנהלות המפעל בשנתיים האחרונות טרם סגירתו על ידי משטרת ישראל בשל מצבו הרפואי של הנתבע 2 אשר פינה את מקומו לטובת בנו, ובהעדר ראיה או בדל ראיה, כלשון כב' השופט איתן כהן, כי העבירות נעברו בידיעת או בהסכמת הנתבעים 3-2, יש לדחות את טענת התובעת כי הנתבעים 3-2 פעלו בחוסר תום לב המצדיק הטלת אחריות אישית לחובות הנתבעת 1 כלפיו.
27.בהקשר זה נציין, כי אף שהתובע טען כי הנתבעים 3-2 חטאו כלפיו באי הנפקת טופס 161 לא מנע הדבר מהתובע למשוך את מלוא הכספים שנצברו בקופות הגמל השונות. כך, בחודש אוקטובר 2018 משך התובע מקופות הגמל שלו 242,239 ש"ח לגרסתו (ר' סעיף 36 לכתב התביעה) וכי ההסדרים הפנסיונים הכוללים 456,795 ש"ח ברכיב פיצויי הפיטורים, הועברו לבעלותו (ר' סעיפים 24ד', 44-38 לכתב התביעה).
28.לאחרונה פסק בית הדין הארצי לעבודה כי יש למחוק על הסף תביעה אישית שהוגשה נגד ראש מועצה מקומית (ר' ברע (ארצי) 23184-06-19 מועצה מקומית רמת חובב - קרצ'מר נויה (2019)), משזו אינה מצויה בתחום סמכותו של בית הדין לעבודה. וכך נקבע:
"המשיבה לא הצביעה על הוראה בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק הדין לעבודה) המקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעתה.
סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה מעוגנת בסעיף 24 לחוק, והחלופות הרלוונטיות לענייננו הן:
בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]";
תובענה שעילתה בסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה.
בהתאם לפסיקה, "הכלל המנחה לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה" [רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ, פסקה 27 (14.10.2015) (להלן: עניין רוחם]. בעניין רוחם נקבע כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה" [בר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן נ' בסט שרותי קירור בע"מ (3.4.17)].
אנו סבורים כי התביעה האישית כנגד ראש המועצה מעוררת קושי במסגרת מבחן זהות הצדדים, שכן ראש המועצה אינו המעסיק או חליפו. בהקשר זה נציין כי לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין, בהסכמת הצדדים, לפיהם נמחק ראש רשות או ממונה כנתבע אישית מפאת העדר סמכות, ולעתים הוא צורף בהסכמתו כבעל דין דרוש [ראו: עע (ארצי) 16551-06-18 נגה המלי - עירית נתניה (2.4.2019); עע (ארצי) 31149-12-18 עירית שם - מדינת ישראל ואח' (25.6.2019); ברע (ארצי) 67794-06-18 עיריית רמלה - אילת בן עזרא כהן (31.10.2018); בר"ע (ארצי) 36369-06-19 ירדן יופה – ארז המזרחי (10.9.2019). בהמשך לפסיקה זו אנו סבורים כי גם במקרה דנן יש קושי במצב המשפטי דהיום ליצור סמכות עניינית בין המבקש למשיבה".
29.דברים דומים נכתבו גם בברע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה - רן מלכה (2018):
"על מנת שבית הדין לעבודה ירכוש סמכות עניינית לדון בתובענה נדרש כי העילה מכוחו של הדין הכללי באה בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. עמדה על כך השופטת גליקסמן בעניין פטרמן, שם נקבע, בין היתר, כדלקמן (ההדגשה שלנו):
"בכל הנוגע לעילות התביעה שבהן נטען כי לאורגן של החברה אחריות אישית כלפי העובד שלא בעילה של הרמת מסך ההתאגדות, ככלל ובהעדר נסיבות חריגות במתן צו פירוק כנגד החברה אין כדי להביא לתוצאה שלפיה מעוכבים ההליכים כנגד אותו אורגן בעילות תביעה אלה. זאת כמובן, בכפוף לכך שעילות התביעה בהן נטען לאחריות אישית של האורגן הן בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה".
כאמור במבחן זהות הצדדים, יש לבחון האם מדובר במעסיק או בחליפו. המשיב לא טען להיות המבקש מעסיק ישיר או במשותף, אלא העלה בכתב תביעתו טענת "אחריות אישית" כנגד המבקש אשר שימש כמנהל החברה. זאת, בטענה כי המבקש התחייב לשאת באופן אישי בחובות החברה כלפיו. בתשובתו לבקשה לסילוק על הסף העלה עילה נוספת לאחריותו האישית של המבקש, לפיה היה עליו כמנהל להביא לידיעתו של המשיב שהחברה נמנעת משלם לו את זכויותיו. האם בנסיבות הענין טענות אלה שעה שהן מופנות כלפי מנהל חברה באות בגדרי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה? לטעמינו, התשובה לכך שלילית" .
30.התובע לא טען כי הנתבעים 3-2 שימשו כמעסיקיו במשותף או במישרין וודאי שלא ניתן לראות בנתבעים 3-2 כחליפיה של המעסיקה, היא הנתבעת 1. יתרה מכך. לא נטען בכתב התביעה, אף לא ברמז, כי הנתבעים 3-2 התחייבו כלפיו התובע, באופן אישי, כי יפרעו את חובות הנתבעת 1 כלפיו. מסקנתנו היא, איפוא, כי לבית הדין לעבודה כלל אין סמכות לדון בטענותיו אלה של התובע כלפי הנתבעים 3-2. אף מטעם זה מצאנו לקבל את בקשת הנתבעים 3-2.
31.זאת ועוד. אף אם נכרת בין הצדדים חוזה בעל פה, אשר הנתבעים 3-2 הוציאוהו מן הכח אל הפועל, הנתבעת 1 היא ששילמה את שכרו של התובע כעולה מתלושי השכר של התובע (ר' נספח 3 לכתב ההגנה) ועל כן, ברי, כי נכרת חוזה בין התובע לבין הנתבעת 1 מכוחו הועסק התובע בתפקיד בכיר בנתבעת 1, והנתבעת 1 שילמה לו שכר גבוה בתמורה לעבודתו.
32.טענותיו של התובע כי יתכן והנתבעת 1 אינה פעילה ואולי לא יעלה בידה לשלם לו את המגיע לו, נטענו בעלמא. מהחלטתו של כב' השופט איתן שצוטטה לעיל עולה, כי מטרת ההליך בו נקטו הנתבעים 3-2 היתה חידוש העבודה במפעל אשר עתיד היה להיות מנוהל על ידי חתנם.
33.נזכיר, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, כשלון עסקי אינו מהווה עילה להרמת מסך ומכאן, על דרך ההקש, אין בו כדי להוות עילה לחיוב האורגנים של החברה באחריות אישית כלפי חובות החברה (ר' ברע (ארצי) 24638-03-18 MESGNA TEKLAB - אמילי קיטשן בע"מ (2018)).
34.ועוד מילה לסיום בענין תורת האורגנים. כותבת ד"ר חביב-סגל בספרה כי "כאשר פועל האורגן בשם החברה, ויוצר התחייבות בשמה, הרי שברוב רובם של המקרים, החברה היא שתהיה אחראית לביצועה של אותה התחייבות, בעוד שהאורגן הפועל בשמה של החברה יהא חופשי מאחריות אישית. כך, למשל, כאשר יוצר האורגן חוזים בשמה של החברה, הרי שהחברה היא שתהיה כפופה לאחריות החוזית, בעוד שברוב רובם של המקרים, יהא האורגן פטור מכל אחריות אישית לביצוע החוזה" (שם, בעמ' 108-107) (הדגשה שלי – י.ז.ג). במקרים בהם נטענת כלפי האורגן טענה מכח דיני הנזיקין או הדין הפלילי, התחייבויות אותן מכנה ד"ר חביב-סגל: "התחייבויות שלא מכח ההסכמה", ישא הפרט המבצע את הפעולות המקימות את החבות באחריות.
35.מסקנתנו היא, איפוא, כי התובע לא הוכיח קיומה של עילת תביעה כלפי הנתבעים 3-2 הבאה בגדר סמכויותיו של בית הדין לעבודה והתביעה נגדם נמחקת.
בקשה לפיצול סעדים
36.הנתבעת 1 הגישה אמנם בקשה לפיצול סעדי כתב התביעה שכנגד אולם בתשובתה לתגובת התובע ציינה כי אינה עומדת עוד על בקשתה זו "ובלבד שלא יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיה עתידיות ובאפשרות הגשתה העתידית של בקשה זו במועד מאוחר יותר" (ר' סעיף 12 לתשובה). בנסיבות אלה לא מצאנו לדון בבקשת הנתבעת 1 לפיצול התביעה שכנגד.
37.למעלה מן הדרוש נציין, כי בכתב התביעה שכנגד תבעה הנתבעת 1 מהתובע סך של 639,081 ש"ח בגין רכיב פיצויי הפיטורים אותם קיבל שלא כדין מחברות הביטוח אף ש"הודה בביצוע עבירת גניבות ממעסיק בהיקף של קרוב ל-400,000 ש"ח"; סך של 190,000 ש"ח בגין כספים שהתקבלו אצל הנתבע שכנגד (התובע – י.ז.ג) בגין מכירות הזהב אותו גנב ממפעל התובעת שכנגד במהלך השנים 2017-2016"; סך של 200,000 ש"ח שווי הזהב שנגנב על ידי התובע ונמצא ברשותו בעת הפשיטה המשטרתית על ביתו; ו-200,000 ש"ח בגין עגמת נפש.
38.בבקשתה לפיצול סעדים התבקש בית הדין להתיר לה לפצל את הסעדים בתביעה שכנגד או לתקן את סכום התביעה ככל שיתברר לה כי מעשי הגניבה רחבים מאלו בהם הודה התובע/הנתבע שכנגד. אולם, הנתבעת 1 לא ציינה אילו מסעדי כתב התביעה שכנגד מבוקש פיצולם ודי בכך היה כדי לדחות את בקשתה.
39.ברי, כי ככל שהנתבעת 1 תבקש, במהלך ההליכים, לתקן את כתב התביעה שכנגד, יהיה עליה להגיש בקשה מנומקת אשר תתמך בתצהיר כדין, במסגרתה תפרט מהם הטעמים להגשת הבקשה ואליה תצרף את טיוטת כתב התביעה המתוקן.
מחיקת סעדי התביעה שכנגד
40.במסגרת תגובתו של התובע/הנתבע שכנגד לבקשת הנתבעת 1/התובעת שכנגד לפיצול סעדי התביעה שכנגד, העלה התובע בקשה שענינה מחיקת הסעדים המפורטים בסעיפים 3.1.4-3.1.2 לכתב התביעה שכנגד, כלומר: חיובו של התובע/הנתבע שכנגד בתשלום 190,000 ש"ח בגין כספים שהתקבלו אצל הנתבע שכנגד (התובע – י.ז.ג) בגין מכירות הזהב אותו גנב ממפעל התובעת שכנגד במהלך השנים 2017-2016"; סך של 200,000 ש"ח שווי הזהב שנגנב על ידי התובע ונמצא ברשותו בעת הפשיטה המשטרתית על ביתו; ו-200,000 ש"ח בגין עגמת נפש.
41.לטענת התובע "כל המזומן והזהב שנלקחו על ידי הנתבע שכנגד מהתובעת שכנגד הוחזר על ידו, הועבר למשטרה ומוחזק בידיה והנתבעת שכנגד לא מחזיק דבר אצלו". משכך, טוען התובע/הנתבע שכנגד, כי על התובעת שכנגד לפנות למשטרת ישראל בבקשה מתאימה להשבת הכספים שנתפסו על ידה ומוחזקים אצלה ועל כן אין לתובעת שכנגד כל עילה נגד הנתבע שכנגד בעילה זו (ר' סעיפים 31-28, 27ה' לתגובת הנתבע לבקשה לפיצול סעדי כתב התביעה שכנגד).
42.עוד טוען הנתבע שכנגד/התובע, כי יש להורות על מחיקת תביעת התובעת שכנגד לקבלת פיצוי בגין עגמת נפש והפרת חוזה שנגרמו לה. לטענת התובע/הנתבע שכנגד, מאחר והכספים שנתפסו אצלו אינם מצויים עוד ברשותו "ועל רקע העדר העילה בענין זה, נשמטת גם טענת התובעת שכנגד בענין גרימת עגמת נפש" (ר' סעיפים 33-32 לתגובה).
43.ראשית נציין, כי לא מצאנו להורות על מחיקת סעדי כתב התביעה שכנגד שענינם השבת כספים שקיבל התובע בגין מכירת הזהב שגנב ממפעל הנתבעת 1 וכספים שהתקבלו אצלו בגין מכירות זהב שבצע במהלך השנים 2017-2016 (ר' סעיפים 3.1.3-3.1.2 לכתב התביעה שכנגד) טרם תשמע עמדת הפרקליטות בענין זה.
44.משכך, נורה למזכירות להעביר לפרקליטות את כתב התביעה שכנגד, הבקשה לפיצול סעדי התביעה שכנגד, התגובה והתשובה ונבקש כי תמציא עמדתה לבית הדין, בתוך 30 ימים ממועד המצאת כתבי הטענות לידיה, בשאלה האם רשאית הנתבעת 1 לקבל לידיה את הכספים ו/או שווי הזהב שנמצאו בביתו של התובע במהלך הפשיטה המשטרתית שבוצעה, הכל כאמור בפרוטוקול חקירת המשטרה בענין זה, וככל שתסבור הפרקליטות כי על הנתבעת 1 לנקוט בהליך אחר לצורך קבלת הכספים, תשקל, שנית, בקשת התובע/הנתבע שכנגד למחיקת סעיפים אלה מכתב התביעה שכנגד.
45.באשר לרכיב עגמת הנפש אותו תבעה התובעת שכנגד מהנתבע שכנגד– בכתב התביעה שכנגד חוזרת ומזכירה התובעת שכנגד את תפקידו הבכיר של התובע/הנתבע שכנגד, אשר הודה במעשי גניבה מהתובעת שכנגד שיש בהם משום "הפרה בוטה של...חוזה ההעסקה בינו לבין התובע שכנגד וביצוע עבירות משמעת חמורות ביותר באופן השולל את זכאותו לפיצויי פיטורים...פעולותיו של הנתבע שכנגד המתוארות בכתב תביעה זה מצביעות על פעולות שיטתיות, מאורגנות, שהתפרשו על פני תקופה ממושכת תוך ניצול מעמדו הבכיר בתובעת שכנגד והאמון שניתן בו לאחר שנות העסקה רבות" (ר' סעיפים 2.23-2.20 לכתב התביעה שכנגד).
46.מצאנו לדחות בקשתו זו של התובע/הנתבע שכנגד. הווה ידוע לכל, כי חובת תום הלב והנאמנות היא הדדית – ובלשון בית הדין הארצי לעבודה (עע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב (2003)):
"ההתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים לו. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי העבודה הוגנים... הנה כי כן, הגשמת האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק ושל עובדו, מותנית בכך שיתקיימו כללי התנהגות בהם "אדם לאדם - אדם" ככל שלא עלה בידם להתעלות למדרגת "אדם לאדם – מלאך".
47.גניבה ממעביד היא וודאי הפרה בוטה של חובת תום הלב המוטלת על העובד (הנתבע שכנגד) כלפי מעסיקתו (התובעת שכנגד) ועשויה להצדיק חיובו בפיצוי לא ממוני (ר' ע"ע (ארצי) 42510-06-15 פינדיורין – זיסמן (2017), עע (ארצי) 17760-07-17 אלי פרבר - סופר מרקו לימור שלי (2019)). לפיכך אנו דוחים בקשתו זו של התובע למחיקת סעיף 3.1.4 לכתב התביעה שכנגד.
48.התובע/הנתבע שכנגד ישא בהוצאות הנתבעים 3-2 שהתביעה נגדם נמחקה בסך של 7,000 ₪, אשר תשולמנה בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.
ניתן היום, י"ח חשוון תש"פ, (16 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
הגב' שוש ברוך נציגת ציבור עובדים
|
|
יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת
|
|
מר דוד פריד
נציג ציבור מעסיקים
|