1.התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת בגין תקופת עבודה בת שנה וחודש. התובע טען כי הוא זכאי להפרשי שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, הפרשות שלא הופרשו לביטוח מנהלים, ניכויים משכר התובע שלא הועברו לקופת הגמל ועוד.
2.נדון, איפוא, בתביעות התובע לגופן. אך טרם נבחן את הטענות לגופן מספר טענות מקדימות שעלינו להדרש להן מפאת חשיבותן להמשך.
תחולת ההסכם הקיבוצי/צו ההרחבה בענף הבנין
3.התובע טען בתביעתו, כי על הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי או צו ההרחבה בענף הבנין משנת 2010 ו- 2012 (להלן – "צו ההרחבה") (נספחים 13 ו – 15 לתצהיר התובע).
4.הנתבעת ביקשה לטעון, כי ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנין אינו חל על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים ובהקשר זה טענה, כי "התובע היה לכל היותר עובד כללי, מתלמד וכמובן לא מדובר באיש מקצוע ולכן לא חל ההסכם הקיבוצי הנזכר" (ר' סעיף 10 לכתב ההגנה).
5.לא יכולה להיות מחלוקת כי עיקר עיסוקה של הנתבעת בענף הבנין. כך, למשל, בישיבת קדם המשפט אישר ב"כ הנתבעת, כי הנתבעת עוסקת בתשתיות ופיתוח (ר' פרוטוקול עמ' 1 שורה 24), בדו"ח רשם החברות (נספח 9 לתצהיר התובע) מצוין תיאור החברה כ"קבלנים וקבלני משנה, עב' אספלט ועב' ביוב". הסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים קובע, כי התובע יצא במהלך עבודתו לקורס מנהלי עבודה בתחום התשתיות (ר' נספח 2 לתצהיר התובע). באתר האינטרנט של הנתבעת נכתב:
"חברת מצליח זאבי מבצעת עבודות תשתית, עבודות עפר ועבודות פיתוח וסלילה עבור מגוון לקוחות...לחברה סיווג קבלני בלתי מוגבל בענף 200. כמו כן ברשות החברה תעודת קבלן מוכר לביצוע עבודות ממשלתיות"
(ר' נספח 11 לתצהיר התובע).
6.התובע לא הוכיח כי הנתבעת חברה בהסתדרות עובדי הבנין ועץ, הוא ארגון המעסיקים היציג בענף הבניה, אך לאור שלל הראיות אנו קובעים, כי מאחר ועיקר עיסוקה של הנתבעת בענף הבנין, צו ההרחבה בענף הבנין חל על הנתבעת.
7.צו ההרחבה שעמד בתוקפו במועד ניתוק יחסי עובד ומעביד, הוא צו ההרחבה שפורסם ביום 11.8.2010 על תיקוניו (שפורסמו ביום 30.1.2012) (ר' נספחים 13 ו – 15 לתצהיר התובע).
8.צו ההרחבה מגדיר "עובד" כ"כל עובד ומנהל עבודה באתר בניה...המועסק בתפקיד שאינו משרדי". אתר בניה מוגדר בצו ההרחבה כ"מקום אשר מתבצעת בו עבודת בינוי ו/או תשתיות ו/או הנדסה אזרחית ו/או שיפוצים ו/או עבודה מסוג אחר".
9.מן העדויות ששמענו עולה, כי עבודת התובע בוצעה באחד מאתרי הבניה של הנתבעת (ר' פרוטוקול עמ' 25 שורות 28-21) וכי התובע היה עוזר למנהל העבודה ולא שימש בתפקיד משרדי (ר' פרוטוקול עמ' 9 שורות14-6) לפיכך אנו קובעים, כי הוראות צו ההרחבה חלות על מערכת היחסים בין הצדדים.
ותקו של התובע בענף הבנין
10.התובע טען, כי טרם תחילת עבודתו אצל הנתבעת היה בעל ותק של "3 שנים לפחות בענף הבניין בישראל" (ר' סעיף 4 לכתב התביעה). לתצהירו צרף התובע תדפיס מן המוסד לביטוח לאומי, המפרט את שמות המעסיקים אצלם עבד משנת 1993 ועד 2013. התובע טען, כי בין השנים 2004-2005 לתקופה בת 10 חודשים עבד אצל תומר כפיף, קבלן רשום ברשם הקבלנים ובשנת 2006 עבד משך 8 חודשים בחברת אמירז פרל השקעות ויזמות בע"מ, אשר עסקה אף היא, כך לטענת התובע, בביצוע עבודות בנין ושיפוצים.
11.בכתב ההגנה ציינה הנתבעת, כי "התובע התקבל לעבודה למרות שהיה חף מקצועיות ובמטרה לאפשר לו להבנות ע"י שליחתו לקורס מנהלי עבודה על חשבון הנתבעת שעלותו היתה 13,000 ש"ח" (ר' סעיף 4 לכתב ההגנה).
12.טענת התובע, כי כפיף תומר ואמירז פרל השקעות ויזמות בע"מ הינן חברות העוסקות בעבודות בנין, נתמכת בראשית ראיה (תמצית רישום מפנקס הקבלנים מתוך אתר האינטרנט של משרד הבינוי והשיכון ממנה עולה כי כפיף תומר הינו קבלן שיפוצים; פרוטוקול ישיבת ועדת המשנה לתכנון ובניה של עירית רמת גן מחודש מרץ 2009 במסגרתה נדונה בקשה של חברת אמירז פרל השקעות ויזמות לבצע תמ"א 38 במסגרת תב"ע; פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט רחמים כהן) במסגרתו נקבע, כי אמירז פרל השקעות ויזמות בע"מ עוסקת בבניה ושיפוצים). סך כל תקופת העבודה של התובע אצל שני מעסיקים אלה עמדה על 18 חודשים.
13.הנתבעת לא עשתה כל נסיון לסתור טענותיו אלה של התובע, משהתובע כלל לא נחקר בענין זה ואף תצהירה של הנתבעת חף מכל התייחסות לסוגית ותקו של התובע בענף הבנין. לפיכך אנו קובעים בנקודה זו, כי ותקו הענפי של התובע במועד בו החל לעבוד בנתבעת עמד על 18 חודשים.
דמי הבראה
14.התובע טען בתביעתו, כי על פי ותקו בענף הבנין, הוא זכאי לתשלום בגין 8 ימי הבראה לשנה, בהתאם לשיעור דמי ההבראה המעודכן לשנת 2013 והעמיד את תביעתו על סך של 3,146 ש"ח.
15.הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע קיבל דמי הבראה מהנתבעת בתלוש המשכורת לחודש אפריל 2013 על סך 2,010 ש"ח עבור 13 חודשי עבודה (ר' סעיף 115 לכתב ההגנה).
16.מעיון במכתבה של הנתבעת לתובע מחודש מאי 2013 שכותרתו תשלום גמ"ח (להלן – מכתב גמ"ח) עולה, כי צורפו לו שני שיקים: האחד - על סך 5,045 ש"ח בגין הודעה מוקדמת, שכר עבור 7 ימי עבודה בחודש אפריל 2013 ודמי הבראה בסך של 2,010 ש"ח והשני - על סך 3,574 ש"ח בגין השלמת פיצויי פיטורים (ר' נספח 8 לתצהיר התובע).
17.אלא, שהתובע, במצורף למכתב בא כוחו מיום 16.9.2013 החזיר את שני השיקים (נספח 9 לתצהיר התובע; מוצג ת/1). בתצהירו מאשר מנהל הנתבעת, כי השיקים נשלחו לתובע, אך לא נפרעו (ר' סעיף 25 לתצהיר מנהל הנתבעת). משמע, דמי ההבראה בחבותה לתשלומם הודתה הנתבעת, טרם שולמו.
18.צו ההרחבה קובע, כי עובד בעל ותק של 2-1 שנים זכאי ל - 6 ימי הבראה בעוד עובד בעל ותק של 4-3 שנים זכאי ל – 8 ימי הבראה. מאחר ולאור ותקו הענפי במועד תשלום דמי ההבראה (5/2013) היה התובע בשנתו השלישית (מבחינת הותק הענפי) לעבודה בנתבעת, זכאי הוא לדמי הבראה בגין 8 ימי הבראה.
19.משכך, אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה ומחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 3,146 ש"ח בגין דמי הבראה.
הודעה מוקדמת
20.התובע טען, כי פוטר ביום 7.4.2013 וכי יחסי עובד ומעביד נותקו בתום חודש הודעה מוקדמת, ביום 7.5.2013 (ר' סעיף 5 לכתב התביעה).
21.בתצהירו כתב:
"אין מחלוקת כי ביום 7.4.2013 הנתבעת נתנה לי הודעה מוקדמת לפיטורים של חודש, שלפיה יחסי העבודה שבינה וביני יסתיימו ביום 7.5.2013. כך טענתי בסעיף 5 לכתב התביעה, והנתבעת הסכימה לכך בסעיף 5 לכתב ההגנה"
(ר' סעיף 5 לתצהיר התובע).
22.עוד ציין התובע בתצהירו, כי עבד בפועל בנתבעת עד ליום 7.4.2016 וטען כי "הנתבעת ויתרה על נוכחותי ועל עבודתי בפועל בכל תקופת הודעה המוקדמת" (ר' סעיף 6 לתצהיר התובע).
23.בסעיף 5 לכתב ההגנה אישרה הנתבעת נכונות טענת התובע בסעיף 5 לכתב התביעה, דהיינו: כי ביום 7.4.2013 נתנה לתובע הודעה מוקדמת בת חודש ימים.
24.התובע נחקר בנקודה זו ונשאל:
ש. ובשבועיים האלה שלא היית ולא עבדת?
ת. אני עבדתי בשבועיים האלה. לאחר קבלת מכתב הפיטורים מר קובי מצליח ביקש ממני לעבוד כרגיל"
. . .
ש. אבל אתה אומר שקובי מצליח אמר לך שתמשיך לעבוד כרגיל?
ת. מרגע קבלת המכתב בתאריך 7.4.13 נתבקשתי להמשיך לעבוד רגיל עד לתאריך 7.5.13 שבו נכנס מכתב הפיטורין לתוקף"
(פרוטוקול עמ' 4 שורות 28-27; עמ' 5 שורות 2-1).
25.דבריו של התובע בחקירתו, אינם עולים בקנה אחד עם הצהרתו, כי הנתבעת ויתרה על עבודתו ונוכחותו בתקופת ההודעה המוקדמת. איננו מאמינים לגרסת התובע שהועלתה בדיון ההוכחות וקובעים, כי הנתבעת ויתרה על עבודתו בפועל של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת. מסקנתנו זו מתבססת, בין היתר, על הצהרת התובע בתצהירו, על תלוש השכר לחודש אפריל 2013 במסגרתו שולם לתובע שכר עבודה עבור 7 ימים בלבד, על מכתב הפיטורים שהוצא ביום 7.4.2013 וקובע כי מועד סיום עבודתו של התובע יהיה 7.5.2013 (ר' נספח 7 לתצהיר התובע) ועל "מכתב גמ"ח" בו צוין כי לתובע מגיע סך של 1,948 ש"ח בגין ימי עבודה בתאריכים 1-7/04/13 וכן תשלום בגובה 8,500 ש"ח בגין הודעה מוקדמת המתייחסת לתאריכים 8.4.2013 עד 7.5.2013 (ר נספח 8 לתצהיר התובע).
26.התובע החזיר, כפי שציינו לעיל, את השיקים שנשלחו אליו וכללו, בין היתר, תשלום בגין שכר עבודה לימי העבודה הבודדים אותם עבד בפועל בחודש אפריל 2013 (ר' נספח 8 לתצהיר התובע). משכך, זכאי התובע לשכר העבודה בגין ימי עבודתו בחודש אפריל 2013, בחובת תשלומם הודתה הנתבעת כאמור במכתב גמ"ח ולתמורת הודעה מוקדמת בגובה משכורתו החודשית של התובע, אשר עמדה על 8,500 ש"ח, כפי המצוין בתלוש השכר לחודש אפריל 2013 (נספח 1 לתצהיר התובע).
27.הנתבעת טענה, אמנם, בכתב ההגנה, כי "התובע איננו זכאי להודעה מוקדמת, מאחר ודיווח דיווחי כזב, גרם לנזקים רבים ולא ניתן היה להעסיקו" (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה), אך הנתבעת לא חזרה על עמדתה זו בתצהירה (החף מכל התייחסות לסוגית ההודעה המוקדמת) ודברים אלה אף אינם מתיישבים עם מכתב גמ"ח המציין, כי התובע זכאי לתשלום בגובה 8,500 ש"ח בגין הודעה מוקדמת המתייחסת לתאריכים 8.4.2013 עד 7.5.2013 (נספח 7 לתצהיר התובע).
28.תביעתו של התובע ברכיב זה מתקבלת במלואה והנתבעת מחויבת לשלם לתובע סך של 10,448 ש"ח, מהם 1,948 ש"ח בגין שכר עבודה לחודש יולי 2013 ודמי הודעה המוקדמת בסך של 8,500 ש"ח.
חופשה שנתית
30.בתביעתו טען התובע, כי על פי צו ההרחבה זכאי היה ל – 16 ימי חופשה מאחר ובעת תחילת עבודתו אצל הנתבעת היתה זו שנתו הרביעית בענף הבנין. בהתאם לתקופת העבודה שלו אצל הנתבעת, העמיד התובע תביעתו ברכיב זה על פדיונם של 16.96 ימי חופשה.
31.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי "לתובע קוזזו 12 ימי חופשה שניצל ב 4/2013 במסגרת אי עבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת. מעבר לכך, במהלך עבודתו אצל הנתבעת, נעדר התובע ימים שלמים וחצאי ימים לסידורים אישיים, אותם ימים לא נלקחו ולא קוזזו בהתחשבנות של ימי החופש" (ר' סעיף 124 לכתב ההגנה). דברים דומים נכתבו על ידי הנתבעת במכתב גמ"ח (נספח 7 לתצהיר התובע).
32.בע"ע (ארצי) 1496/02 נשואה זנקס בע"מ – גל ארז (2008) נקבע:
"מקום בו מעביד מחליט להוציא עובד לחופשה שנתית, בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, רק כדי להתחמק מתשלום מלוא תקופת ההודעה המוקדמת, לא תעמוד במבחן חובת תום הלב המוטלת על המעביד, ולא תיחשב כהוצאת העובד לחופשה כדין. על כן, כאשר מעביד מחליט להוציא עובד לחופשה שנתית בתוך תקופת ההודעה המוקדמת, יהיה עליו להוכיח כי שיקולי צרכי המפעל עמדו לנגד עיניו עת החליט כאמור. האמור יסודו בפררוגטיבה הניהולית של המעביד, לקבוע את מועדי חופשותיו של עובדיו, אשר על יישומה להיעשות בתום לב, ותוך תיאום עם העובד והתחשבות ברצונו עד כמה שהדבר ניתן".
33.הנתבעת, בעניננו, לא הרימה את הנטל להראות, כי התובע הוצא לחופשה שנתית לא כל שכן, כי הדבר נעשה בתום לב ובתיאום עם התובע. הנתבעת כלל לא התייחסה לטענה זו בתצהיריה והתובע לא נחקר בנקודה זו.
34.נכון לחודש אפריל 2013, עמדו לרשות התובע 12 ימי חופשה כעולה מתלושי השכר שצורפו כנספח לתצהירו. מאחר וקבענו כי ותקו הענפי של התובע במועד תחילת עבודתו אצל הנתבעת עמד על שנה וחצי הוא זכאי היה ל 6 ימי חופשה בגין ששת חודשי ההעסקה ראשונים (בהיותם חלק מן השנה השניה לותקו הענפי), ל 6.5 ימי חופשה בגין ששת חודשי ההעסקה הנוספים (בהיותם חלק מן השנה השלישית לותקו הענפי) ול 1.33 ימים בגין חודש ההעסקה האחרון (בהיותו חלק מן השנה הרביעית לותקו הענפי). בסך הכל זכאי היה התובע ל 13.833 ימי חופשה.
35.משכך עומד רכיב זה של פדיון ימי חופשה על סך של 4,073.22 ש"ח לפי החישוב הבא:
8,500 ש"ח משכורת חודשית X 13.833 ימי חופשה
25 ימי עבודה בחודש בהיותו עובד 6 ימים
יתרת פיצויים שלא שולמה
36.אין מחלוקת שהתובע פוטר. מכתב הפיטורים שצורף כנספח 7 לתצהיר התובע מדבר בעד עצמו. הנתבעת שלחה, אמנם, לתובע שיק בגין השלמת פיצויים, אך התובע, שסבור היה שגמר החשבון שנערך לו אינו משקף נכונה את הסכומים המגיעים לו, השיב את השיקים לנתבעת.
37.טוען התובע בתביעתו, כי בהתאם לטופס 161 שהונפק על ידי הנתבעת, סכום פיצויי הפיטורים לו היה זכאי עמד על 9,208 ש"ח (ר' סעיף 152 לכתב התביעה).
38.הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי "התובע קיבל על פי הפירוט במכתב הנתבעת מיום 13.5.13 שיק ע"ס 3,574 ש"ח בגין פיצויי פיטורין והשלמת התשלום הובהרה לתובע כי תבוצע על ידי הפניקס חברת ביטוח ישירות אליו וודאי הנתבעת לא אחראית להשלמת יתרת התשלום" (ר' סעיף 154 לכתב ההגנה). עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא צירף לתביעתו העתק טופס 161 ואף לא ראיה לגובה הסכומים שנצברו, לטענתו, בקופת הגמל (ר' סעיפים 153-152 לכתב ההגנה).
39.לתצהירו צרף התובע העתק טופס 161 שנערך על ידי הנתבעת ביום 7.5.2013 ונחתם על ידי מנכ"ל הנתבעת. בטופס 161 מצוין, כי בקופת הגמל נצברו לזכותו 5,634 ש"ח במרכיב הפיצויים וכי ההשלמה בגובה 3,574 ש"ח תבוצע על ידי הנתבעת.
40.טענת התובע היא, כי על פי המידע שקיבל מקופת הגמל נצברו לזכותו 4,926 ש"ח (ר' סעיף 153 לכתב התביעה) וְלא 5,634 ש"ח כטענת הנתבעת. התובע צרף להוכחת טענתו מסמך שהונפק על ידי "הפניקס חברה לביטוח בע"מ" ביום 16.6.2013 וקרוי "מידע נפרעים" ובו מצוין כי סך הכספים הצבורים במרכיב הפיצויים עומד על 4,926 ש"ח.
41.בדו"ח הרבעוני ליום 31.3.2013 שנשלח אל התובע וצורף אף הוא במסגרת נספח 24 לתצהירו מצוין, כי סכום הפיצויים הצבורים עומד על 3,585 ש"ח. אלא, שמטופס "מידע נפרעים" שהונפק ביום 16.6.2013, שלושה חודשים לאחר הנפקת הדו"ח הרבעוני הנזכר, עולה, כי בחודשים מרץ ואפריל 2013 בוצעו על ידי הנתבעת הפקדות חד פעמיות אשר מטבע הדברים הגדילו את הסכום הצבור במרכיב הפיצויים, כמו גם ברכיבי התגמולים.
42.הנתבעת כלל לא התייחסה לטענתו זו של התובע בתצהיריה ועל כן אנו קובעים, כי לא נסתרה טענת התובע לפיה, ההפרש בין סכום הפיצויים לו היה זכאי, גם לגרסת הנתבעת (כעולה מטופס 161), בניכוי 4,926 ש"ח שנצברו לזכותו בקופת הגמל, עומד על 4,282 ש"ח, סכום יתרת פיצויים אותה מחויבת הנתבעת לשלם לתובע. כזכור הנתבעת הודתה בחוב יתרת פיצויים בסך של 3,574 ש"ח, אשר הנתבעת עשתה נסיון לשלמם לתובע, אך זה האחרון החזיר את השיקים לנתבעת כפי שכבר הוצג לעיל.
43.התובע ביקש כי נפסוק לו סכום זה בערכי נטו. אולם, לא מצאנו מדוע יש לחייב את הנתבעת לגלם את שווי המס החל על התובע. בנוסף ביקש התובע כי נחייב את הנתבעת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מש"היה על הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים ביום הפסקת יחסי עובד ומעביד ביניהם" (ר' סעיף 155 לכתב התביעה). אנו סבורים, כי הנתבעת יצאה ידי חובת תשלום פיצויי הפיטורים בהמצאת טופס 161 לתובע ובמשלוח שיק על יתרת פיצויי הפיטורים כפי חישוביה. התובע הוא זה שבחר להחזיר לנתבעת את השיקים שנשלחו אליו ואין לדרוש מן הנתבעת כי תרדוף אחר התובע עד אשר יתרצה ויקבל את הסכומים המגיעים לו, לטענתה. יתרה מזאת. תביעת התובע לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה התיישנות מהותית, משהתביעה הוגשה בחלוף למעלה מ 12 חודשים ממועד ניתוק יחסי עובד ומעביד.
קרן השתלמות
44.טוען התובע, כי בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנין, היה על הנתבעת להעביר בגינו תשלומים לקרן השתלמות בשיעור 2.5% משכרו, חלק המעביד, ולנכות ולהעביר תשלום בגובה 1% משכרו בגין חלקו בהפקדות (ר' סעיף 146 לכתב התביעה).
45.הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי לא התחייבה להעביר בגינו של התובע הפרשות לקרן השתלמות (ר' סעיף 146 לכתב ההגנה).
46.אכן, הסכם העבודה של התובע חף מכל אזכור בדבר חובת העברת הפקדות לקרן השתלמות אלא, שסעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 קובע מפורשות:
הוראה בחוזה עבודה שהיא שונה מהוראה אישית שבהסכם קיבוצי החל על בעלי החוזה – ההוראה שבהסכם הקיבוצי עדיפה; היה השינוי לטובת העובד, עדיפה ההוראה בחוזה העבודה אם אין בהסכם הקיבוצי דבר המונע במפורש אותו שינוי.
47.על כן עלינו לבחון האם צו ההרחבה, החל על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים, חייב את הנתבעת בביצוע הפקדות לקרן השתלמות בגינו של התובע. התשובה לכך שלילית. נסביר: צו ההרחבה קובע כי "עובד בעל ותק של 3 שנים בענף הבנין בישראל, יהיה זכאי לקרן השתלמות מיד עם השלמת 3 שנות ותק בענף".
48.בעניננו, כפי שקבענו קודם לכן, היה ותקו הענפי של התובע טרם תחילת עבודתו בנתבעת בן 18 חודשים. לפיכך, גם בצירוף מלוא תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, לא קמה לתובע זכאות לביצוע הפקדות לקרן השתלמות משסך תקופת העבודה הכוללת אינו עולה על 3 שנים.
49.לפיכך, תביעתו של התובע ברכיב זה – נדחית.
אי מסירת טופס הודעה לעובד
50.טוען התובע, כי על הנתבעת היה למסור לו, בתוך 30 ימים מן המועד בו החל בעבודתו אצלה, טופס הודעה לעובד בהתאם להוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – "החוק").
51.הנתבעת, לטענת התובע, מעולם לו מסרה לו טופס הודעה לעובד והוא זכאי, לגרסתו, לפיצוי "אף אם לא נגרם לי נזק של ממון" בסכום של 15,000 ש"ח. אולם, התובע העמיד תביעתו ברכיב זה על 7,500 ש"ח.
52.הנתבעת ציינה בכתב ההגנה, כי בין הצדדים נחתם הסכם עבודה עוד טרם החל התובע בעבודתו אצלה, "תוך שההסכם מפרט דיה את תנאי עבודתו של התובע, והנ"ל חתום ומתחייב בהסכם – פשוט מקוממת הטענה ביחס לכך בפרט שהתובע מצרף את הסכם העבודה כנספח 2 לכתב התביעה" (ר' סעיף 160 לכתב ההגנה).
53.בשנת 2011 במסגרת תיקון 4 לחוק הוסף סעיף 2(ד) הקובע: "נמסר לעובד הסכם עבודה בכתב שנכללו בו כל העניינים האמורים לפי סעיפים קטנים (א) עד (ג), במועדים האמורים בסעיף 1, יהיה בכך משום מילוי חובתו של המעסיק לפי סעיף 1".
54.מעיון בהוראות סעיף 2 לחוק ורשימת תנאי העבודה אותו על הסכם עבודה לכלול בהשוואה להסכם ההעסקה שנחתם עם התובע עולה, כי למעט ציון יום המנוחה השבועי של התובע ואורך יום העבודה הרגיל, נכללים בחוזה מלוא הפרטים המתחייבים על פי דין. קיימת חזקה, כי בכל עת בה מתעוררת מחלוקת ב"עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3" (ר' סעיף 5א' לחוק) עובר הנטל אל המעסיק להוכיח מה סוכם בין הצדדים. ואולם, בענייננו, נדמה, כי אי ציונם של הפריטים החסרים לא הקשה על התובע את הוכחת תביעתו ולפיכך אנו קובעים, כי הוא אינו זכאי לקבלת פיצוי בגין אי מסירת טופס הודעה לעובד.
שימוע
55.התובע טוען, כי פוטר מבלי שנערך לו הליך שימוע (ר' סעיף 165 לכתב התביעה) ותובע פיצוי בגובה משכורת אחת, בסך של 8,500 ש"ח.
56.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי קוים לתובע שימוע (ר' סעיף 169 לכתב ההגנה). עוד ציינה הנתבעת, כי "התובע זומן לשימוע כדין וזאת לאחר שהנתבעת זיהתה אצלו התנהגות שיטתית ונמשכת של זלזול, חוסר מקצועיות, חוסר אימון, איחורים והעדרויות...ורק לאחר השימוע הוחלט על סיום עבודתו אצל הנתבעת" (ר' סעיף 165 לכתב ההגנה).
57.הנתבעת בתצהיריה התעלמה לחלוטין מטענתו זו של התובע ולא צרפה כל מסמך או ראשית ראיה לזימונו של התובע לשימוע ו/או פרוטוקול שימוע. שתיקתו של מנהל הנתבעת בענין זה והעדרה של גרסה כלשהיא מצידו ו/או ראיות לקיומו של שימוע, מובילים אותנו למסקנה, כי יש לקבל תביעתו של התובע ברכיב זה.
58.על חשיבותו של הליך השימוע נכתב רבות. בחרנו על כן לצטט פיסקה זו שלהלן המתארת, על קצה המזלג, את חשיבות הליך השימוע ביחס לתחושת הפגיעה של העובד. וכך נכתב בע"ע (ארצי) 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב – המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (2015) (להלן – "פרשת המרכז האוניברסיטאי"):
"אכן, כמעט כל פיטורים גורמים לעובד המפוטר עגמת נפש. אולם, על המעסיק לנקוט הליך פיטורים ראוי, ולנסות לצמצם, ובוודאי להימנע מלהעצים, את עגמת הנפש הנגרמת לעובד כתוצאה מהפיטורים [השוו: ע"ע (ארצי) 575/06 דן בן צבי – אלדר שני טכנולוגיות שותפות רשומה [פורסם בנבו] (29.5.2008)]".
59.בפרשת המרכז האוניברסיטאי פסק בית הדין הארצי לעבודה פיצוי בסך של 40,000 ש"ח למערער, אשר פוטר לאחר 7 שנות עבודה, בגיל 63. בהקש מפסק דין זה בכלל ופסיקתו המחייבת של בית הדין הארצי לעבודה בפרט, אנו סבורים כי יש להפחית את הפיצוי הנתבע על ידי התובע (משכורת חודשית) ולהעמידו על חצי משכורת, דהיינו: 4,250 ש"ח.
ביטוח מנהלים
60.בכתב התביעה טען התובע, כי בהתאם לצו ההרחבה בענף הבנין, היה על הנתבעת להעביר בגינו הפקדות להסדר הפנסיוני החל מיומו הראשון לעבודתו אצלה ולא מן החודש הרביעי כפי שנקבע בהסכם ההעסקה (ר' סעיף 130 לכתב התביעה)
61.עוד טען התובע, כי על הנתבעת היה לבצע הפקדות בגינו הן בגין חודש אפריל 2013, בו עבד כזכור ימים בודדים והן בגין תקופת ההודעה המוקדמת (ר' סעיף 133 לכתב התביעה).
62.על פי חישובי התובע, סך כל חלקה של הנתבעת בהפקדות למרכיב התגמולים בקופת הגמל צריך היה להסתכם ב 5,154 ש"ח, כאשר בפועל נצברו במרכיב התגמולים (חלק המעביד) 2,953 ש"ח בלבד (ר' סעיפים 136-134 לכתב התביעה).
63.עוד טען התובע, כי סך הכל נוכו משכרו תשלומים בגובה 3,571 ש"ח ואולם "בפועל הנתבעת לא העבירה סכום זה לחברת הפניקס לתגמולים על חשבון התובע, אלא העבירה סכום של 2,953 ש"ח בלבד" (ר' סעיף 142 לכתב התביעה) ועל כן נוצר הפרש בגובה 618 ש"ח אשר נוכה משכרו אך לא מצא דרכו לקופת הגמל ואותו חייבת לו הנתבעת.
65.הנתבעת טענה בהקשר זה, כי בחודשים 10-12/2013 וינואר 2013 לא עמד שכרו של התובע על 8,231 ש"ח, כפי טענתו בכתב התביעה אלא על 6,879 ש"ח, ועל כן יש לערוך את החישובים משכר זה (ר' סעיף 147 לכתב ההגנה).
66.עוד טענה הנתבעת, כי ביחס לימי העבודה הספורים של התובע בחודש אפריל יש לחשב את שיעור ההפרשות מן השכר ששולם לו, דהיינו: 1,948 ש"ח. הנתבעת הכחישה את הסכומים שטען התובע כי הופרשו על ידי הנתבעת לקופת הגמל (ר' סעיף 148 לכתב ההגנה, סעיף 149 לכתב ההגנה).
67.צו ההרחבה קובע בסעיף 24 כי "כל עובד ועובד שיפוצים יהיה זכאי, מיום תחילת עבודתו, לביטוח בקרן פנסיה מקיפה צוברת" ובסעיף 29 נקבע, כי שיעורי ההפקדה בגינו של עובד שאינו מבוטח בקרן פנסיה מקיפה יהיו: 8.33% למרכיב הפיצויים, 5% לתגמולים על חשבון המעביד ו – 5% לתגמולים על חשבון העובד.
נציין, כי צו ההרחבה מחייב את המעסיק לרכוש בגינו של העובד ביטוח למקרה של אבדן כושר עבודה, אך מאחר ומדובר בביטוח, דהיינו: תשלום שאינו מופנה לחסכון אלא משמש לתשלום פיצוי עיתי או חד פעמי בקרות נזק, כהגדרתו בכיסוי הביטוחי, וודאי בנסיבות בהן לא נתבע סעד בגין אי רכישת ביטוח אבדן כושר עבודה, אין לאי רכישת ביטוח אבדן כושר העבודה בגינו של התובע כל השלכה על עניננו.
68.הנתבעת החלה מעבירה תשלומים בגינו של התובע בתום 4 חודשים עבודה, כפי שהתחייבה בהסכם העבודה (כעולה אף מתלושי השכר שצורפו כנספח לתצהיר התובע). מכאן, שיש לחייבה בביצוע הפרשות גם בגין ארבעת חודשי העבודה הראשונים כמתחייב מצו ההרחבה.
69.איננו מקבלים את טענת התובע, כי יש לחייב את הנתבעת לבצע הפקדות בגין החודשים 10/2012-12/2012 ו - 1/2013 משכר בגובה 8,231 ש"ח הגבוה מן השכר ששולם לו בפועל. התובע טען, אמנם, בתביעתו, כי "מסיבות השמורות עם הנתבעת, באופן חד צדדי וללא קבלת הסכמתי לכך, הנתבעת הפחיתה ממשכורותיי החודשיות בחודשים 10/2012-01/2013 סך של 1,352 ש"ח ברוטו בכל חודש, כך שמשכורותיי החודשיות בחודשים אלה היו סך של 6,879 ש"ח ברוטו בלבד לחודש" (ר' סעיף 19 לתצהיר התובע) אך במסגרת תביעתו לא תבע התובע הפרשי שכר בגין ארבעת החודשים בהם, כך מנסה התובע לטעון, שולם לו, בניגוד להסכמתו, שכר הנמוך מהשכר שסוכם עימו.
70.משכך, אף אם לא היתה סיבה להפחתת השכר בחודשים הנזכרים, שתיקתו של התובע משך כל השנים שחלפו כמו גם העובדה כי לא נתבע כל סעד בענין זה, מביאים אותנו למסקנה כי יש לערוך את החישוב בגין ההפקדות לקופת הגמל בחודשים אלה מהשכר ששולם לו בפועל: 6,879 ש"ח.
החישוב הנכון הוא, איפוא:
|
חודש
|
השכר הקובע
|
פיצויים 8.33%
|
תגמולי מעביד (5%)
|
תגמולי עובד (5%)
|
|
4/2012
|
3,750 ש"ח
|
312.5 ש"ח
|
187.5 ש"ח
|
187.5 ש"ח
|
|
5/2012
|
7,500 ש"ח
|
625 ש"ח
|
375 ש"ח
|
375 ש"ח
|
|
6/2012
|
7,500 ש"ח
|
625 ש"ח
|
375 ש"ח
|
375 ש"ח
|
|
7/2012
|
7,500 ש"ח
|
625 ש"ח
|
375 ש"ח
|
375 ש"ח
|
|
8/2012
|
8,231 ש"ח
|
686 ש"ח
|
411.5 ש"ח
|
411.5 ש"ח
|
|
9/2012
|
8,231 ש"ח
|
686 ש"ח
|
411.5 ש"ח
|
411.5 ש"ח
|
|
10/2012
|
6,879 ש"ח
|
573 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
|
11/2012
|
6,879 ש"ח
|
573 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
|
12/2012
|
6,879 ש"ח
|
573 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
|
1/2013
|
6,879 ש"ח
|
573 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
343.95 ש"ח
|
|
2/2013
|
8,500 ש"ח
|
708 ש"ח
|
425 ש"ח
|
425 ש"ח
|
|
3/2013
|
8,500 ש"ח
|
708 ש"ח
|
425 ש"ח
|
425 ש"ח
|
|
4/2013+5/2013
|
1,948 ש"ח + 8,500 ש"ח
|
870.6 ש"ח
|
522.4 ש"ח
|
522.4 ש"ח
|
| |
|
8,138.1 ש"ח
|
4,883.7 ש"ח
|
4,883.7 ש"ח
|
|
71.התובע טוען, כי במרכיב תגמולי המעביד נצבר סכום של 2,953 ש"ח במקום 5,154 ש"ח, חישוב שהוא, כאמור, שגוי. לפיכך אנו קובעים, כי ההפרש בין הסכום אותו היה על הנתבעת להעביר למרכיב התגמולים בגינו של התובע (כעולה מן הטבלה הנזכרת לעיל) לבין הסכום הצבור במרכיב התגמולים בקופת הגמל הוא 1930.7 ש"ח (4,883.7 ₪ - 2,953 ש"ח).
72.אין כל בסיס לטענת התובע, כי יש לחייב את הנתבעת לשאת גם בהפרשי תגמולי העובד, היות ומעיון בתלושי השכר עולה, כי משכרו של העובד נוכו הסכומים המפורטים לעיל, דהיינו: בהתאם למשכורת החודשית ששולמה לתובע בכל חודש בחודשו. תגמולי עובד כשמם כן הם – סכום המנוכה משכרו של העובד לטובת ההסדר הפנסיוני. היות והסכומים שנוכו ממשכורתו של התובע תואמים את הטבלה המפורטת לעיל, אזי לא נגרם לתובע חסרון כיס אותו עלינו להשית על הנתבעת.
73.עוד נציין, כי אין משמעות לחישוב הסכומים שהיה על הנתבעת להעביר למרכיב הפיצויים ולהפרש בין סכום זה לסכום שנצבר במרכיב הפיצויים בקופת הגמל, היות ורכיב זה מצא ביטויו בפסיקתנו באחד הפרקים הקודמים שענינו פיצויי פיטורים.
סכום חסר בחלקו של התובע בהפקדות
74.טוען התובע, כי הנתבעת ניכתה משכרו סך כולל של 3,571 ש"ח אך בפועל העבירה לחשבון התגמולים (חלק העובד) סכום נמוך יותר. את ההפרש בין הסכום שנצבר במרכיב התגמולים בקופת הגמל (תגמולי עובד) לבין הסכום שנוכה משכרו, העמיד התובע על 618 ש"ח (ר' סעיפים 143-142 לכתב התביעה).
75.הנתבעת הכחישה טענות אלא באופן כללי וגורף (ר' סעיפים 143-142 לכתב ההגנה) ולא שבה לדון בכך בתצהיריה ו/או במסגרת החקירות.
76.בהעדר גרסה כלשהיא מטעמה של הנתבעת, אין לנו אלא לקבל את תביעת התובע ברכיב זה.
פיצוי בגין תלושי שכר חסרים
77.טוען התובע בכתב התביעה, כי בהתאם להוראת סעיף 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – "חוק הגנת השכר") היה על הנתבעת למסור לו תלושים התואמים את הוראות החוק בעוד בתלושי השכר שהונפקו לו חסרים פרטים כגון: ציון שעות תקן, אי ציון מספר שעות העבודה אותן עבד התובע בפועל, מספר ימי העבודה שעבד בפועל, ערכה של שעת עבודה, קיומן של אי התאמות בין הסכומים שנרשמו בתלושי השכר בגין גובה הסכומים שהועברו לקופת הגמל לבין הסכומים שהועברו בפועל וכיוב' (ר' סעיפים 173-171 לכתב התביעה).
78.טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי לתובע הונפקו תלושי שכר מדי חודש בחודשו אשר שיקפו את כל הפרטים בענינו (ר' סעיפים 174-171לכתב ההגנה). אולם, מלבד אמירה כוללנית זו גם בנקודה זו לא הציגה הנתבעת בתצהיריה כל גרסה והתובע לא נחקר בענין זה.
79.התובע תבע פיצוי בגובה 15,000 ש"ח, תוך שהוא מציין, כי יכול היה לתבוע פיצוי בגובה 5,000 ש"ח בגין כל אחד מתלושי השכר (וסך כולל של 65,000 ש"ח).
80.סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר קובע:
"(1)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק לא מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר עד המועד האמור בסעיף 24(ג), בניגוד להוראות סעיף 24(א), או כי המעסיק מסר לעובדו, ביודעין, תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24(ב), רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן – פיצויים לדוגמה), בשל כל תלוש שכר שלגביו פעל המעסיק כאמור;
(2)מצא בית הדין לעבודה כי המעסיק ביצע הפרה כאמור בפסקה (1) בשני חודשים לפחות בתקופה של 24 חודשים, חזקה היא כי המעסיק ביצע את ההפרה ביודעין, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת;
(3)פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 5,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר; הסכום הנקוב בפסקה זו יעודכן ב-1 בינואר בכל שנה (בפסקה זו – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד החדש לעומת המדד הבסיסי; "
81.עיון בתלושי השכר שהונפקו לתובע אכן מעלה, כי לא צוינו בהם, בכולם, חלק מן הפרטים אותם חובה על מעסיק לציין בתלוש השכר כאמור בסעיף 24(ב) לחוק הגנת השכר והתוספת הרלבנטית.
82.מאחר וכל תלושי השכר "נגועים" באותם פגמים ניתן, בהתאם ללשונו היבשה של חוק הגנת השכר, לראות בנתבעת כמי שמסרה לתובע, ביודעין, תלושי שכר שלא נכללים בהם הפרטים המחויבים על פי דין (ר' סעיף 26א'(ב)(2) לעיל).
83.תיקון 24 לחוק הגנת השכר שחייב את המעסיקים לוודא, כי תלושי השכר משקפים, באופן קריא וברור, את כל התשלומים המגיעים לתובע כמו גם את הקף משרתו, מספר שעות עבודתו בחודש ועוד, נכנס לתוקף לפני מספר שנים ולא ברור לנו מדוע הנתבעת לא פעלה כדי לתקן את תלושי השכר ולהתאימם לדרישות החוק, חרף חלוף הזמן. ואולם, אנו סבורים כי יש להעמיד את הפיצוי על סך של 500 ש"ח בגין כל אחד מהתלושים וסך הכל 6,500 ש"ח (13 חודשי עבודה/תלושי שכר x 500 ש"ח).
שעות נוספות
84.התובע טען בתביעתו, באריכות, כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות בגין החודשים 9/2012-3/2013.
85הנתבעת טענה בכתב ההגנה, שהתובע החסיר שעות רבות ולא עבד את 7 השעות שנדרש לעבוד ביום (ר' סעיף 28 לכתב ההגנה) וכי לא עבד שעות נוספות כלל (ר' סעיפים 30, 37 49, 60 לכתב ההגנה).
86.סוגיה זו עמדה במוקד התיק, משתצהירי הנתבעת התייחסו כמעט אך ורק להבט זה של התביעה.
87.התובע הועסק במשרה חודשית, אשר מנהל הנתבעת כינה "גלובלית" (ר' פרוטוקול עמ' 23 שורות 26-23).
88.הנתבעת ניסתה להשליך יהבה ביחס לתביעת התובע לשעות נוספות, על חוסר האותנטיות, ככביכול, של כרטיסי הנוכחות שצורפו על ידי התובע. טרם נבחן את טענות הנתבעת אחת לאחת נציין, כי בית הדין הארצי לעבודה אמר את דברו בנוגע לנטלי ההוכחה והראיה נוגע לתשלום שעות נוספות. וכך נקבע בפסה"ד בענין שמעון בוסקילה – נתיבי מעין אביב בע"מ (ע"ע (ארצי) 15546-05-11 (2015)):
"עד לכניסת תיקון 24 לתוקף, הנטל להוכחת עבודת שעות נוספות והיקפן היה מוטל על כתפי התובע. ממועד כניסת תיקון לתוקף חל שינוי. מעסיק שאינו מציג רישומי נוכחות מתוך פנקס עבודה אותו הוא חויב לנהל, מוטל על כתפיו נטל ההוכחה להפריך את גרסת העובד וזאת עד להיקף של 15 שעות עבודה נוספות לשבוע או 60 שעות עבודה נוספות לחודש".
89.בהקשר זה ראינו לנכון להביא מדבריו של כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ, אשר הבהיר בפסק דין בוסקילה מהו אותו נטל המוטל על העובד-התובע ומהו הנטל המוטל על המעביד בתביעות לקבלת גמול שעות נוספות:
"סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר דן, בתביעת שכר, או גמול שעות נוספות שבה שנויה במחלוקת שעות העבודה בעדן נתבע השכר. כלומר די לגבי עובד לא מיוצג בכתב תביעה בו מצוין מספר שעות העבודה הנתבעות על ידו כדי להעביר את נטל השכנוע למעסיק. המילים "חובת ההוכחה" בסעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר צריכות להתפרש כנטל השכנוע. לגבי עובד מיוצג די בתצהיר או כל הוכחה פחותה ממנו. למעסיק יש מנגנון המאפשר לו לסתור כל טענה של העובד לגבי מספר השעות הנוספות אם ישתמש כראוי במנגנון זה. מנגנון זה הוא פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, שזו לשונו:
"(א)מעסיק חייב לנהל פנקס בדבר שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית, שעות נוספות, גמול שעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, ובו יירשמו הפרטים שייקבעו בתקנות.
(א1)(1)לעניין שעות עבודה, שעות מנוחה שבועית ושעות נוספות ייערך הרישום בפנקס שעות העבודה באופן שוטף ויכלול רישום שעות עבודה בפועל;
(2)לא בוצע הרישום בפנקס כאמור בפסקה (1) באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים, ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעסיק מינה לכך, אלא אם כן קבע שר התעשיה המסחר והתעסוקה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגוני מעבידים שהם לדעת השר יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, דרך אחרת לביצוע הרישום.
(ב)שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעסיקים שעליהם יחול סעיף זה."
המנגנון המפורט הזה נותן בידי המעסיק כלים מעולים לסתור טענות בדויות ככל שישנן, של העובד לגבי מספר שעות עבודה אותן עבד, כך שהיפוך נטל השכנוע אינו כרוך בנטל כבד לגבי המעסיק, ובלבד שהמעסיק יישם מנגנון זה כראוי. העובד מאידך אינו צריך ליגע את עצמו בחיפוש אחר ראיות להוכחת מספר שעות העבודה, בה בשעה שמידע זה מצוי או צריך להיות מצוי על פי החוק בידי המעסיק".
90.התובע הציג את כרטיסי הנוכחות שנערכו על ידו ופירט, באריכות, בכתב התביעה את הקף השעות הנוספות שבצע והציג תחשיבים מפורטים בגינו של כל חודש וחודש בו עבד, לטענתו, שעות נוספות או שעות לילה.
91.הנתבעת לא הציגה כרטיסי נוכחות או כל ראיה אחרת שמטרתה לסתור את טענת התובע בדבר הקף שעות עבודתו, אך העלתה מספר טענות שמטרתן להראות, כי אין לתת אימון בראיות התובע בענין זה, כלומר: בכרטיסי הנוכחות שהוצגו על ידו וכי על בית הדין להגיע למסקנה, כי התובע כלל לא עבד שעות נוספות.
92.נבחן, להלן, את טענות הנתבעת ביחס לאותנטיות ואמינות דו"חות הנוכחות שהוצגו על ידי התובע.
92.1ראשית - הנתבעת טענה (ר' סעיף 6 לתצהיר מנהל הנתבעת) כי על מנת שכרטיס נוכחות יחשב אותנטי עליו להיות חתום בחתימת ידו של מנהל הנתבעת. ואולם, טענה זו הוכחה כלא נכונה. מנהל הנתבעת העיד בענין כרטיסי העבודה כך:
"כל עובד בחברה שלי ממלא כרטיס אישי כמו הכרטסת של הקבוצה אבל אישי. הוא נותן לי את זה בסוף חודש, אני ממלא בסכומים של הכסף בהתאם לימי החופש, אם היה שעות נוספות או עבודות לילה ומשם הכרטסת של אותם עובדי חברה כמו התובע שצריכים להביא לי מועברים להנהלת חשבונות" (ר' פרוטוקול עמ' 28 שורות 8-5). עוד העיד מנהל הנתבעת, כי הנתבעת אינה מחזירה לעובדים את כרטיסי העבודה החתומים. רק עובד שמבקש העתק מכרטיס הנוכחות, יקבל"
(ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 17-14, 24-23).
92.2מעדותו של מנהל הנתבעת עולה, כי לא קיים נוהל לפיו העתקי כרטיסי הנוכחות, חתומים בחתימת ידו של מנהל הנתבעת, מוחזרים לעובדי הנתבעת לשמירה/לשימושם. ההפך הוא הנכון. הכלל הוא כי כרטיסי הנוכחות אינם מוחזרים לעובד, ועל העובד לטרוח ולפנות לנתבעת בבקשה לקבלת העתקם על מנת שיוכל לקבל למשמורתו עותק מכרטיס הנוכחות. מה לנתבעת, איפוא, כי תלין על התובע, שכל שיש בידו הם כרטיסי נוכחות לא חתומים?
92.3שנית - טענה הנתבעת, כי התובע כלל לא העביר לידיה כרטיסי נוכחות (ר' סעיף 4 לתצהיר מנהל הנתבעת; פרוטוקול עמ' 25 שורות 17-13; ר' גם טענת מנהל הנתבעת בעדותו כי "בפועל לא קיבלתי אף פעם מהתובע כרטיסים", פרוטוקול עמ' 28 שורה 8). גם טענה זו לא יכולה לעמוד. לא יתכן, כי הנתבעת, אשר ידעה כי גם התובע כעובד גלובלי זכאי לגמול שעות נוספות ככל שעבד שעות נוספות (ר' פרוטוקול עמ' 22 שורות 33-27) ומודעת לחובתה על פי דין לנהל כרטיסי נוכחות, "תוותר" לעובד אחד, לא בכיר, בשורותיה על המצאת כרטיסי נוכחות המשקפים את רישומי שעות העבודה שלו.
92.4זאת ועוד. מנהל הנתבעת העיד, כי התובע העביר אליו את הכרטסת שמילא עבור הקבוצה שעבדה מולו ושילם לקבלני המשנה על פי רישומי התובע עליהם סמך (ר' פרוטוקול עמ' 27 שורות 11-9, שורות 21-17; פרוטוקול עמ' 29 שורות 32-28). טענת הנתבעת, כי כל כרטיסי הנוכחות של קבלני המשנה הועברו לידיה לצורך ביצוע התשלום אך רק כרטיסי הנוכחות של התובע נפקדו מ"החבילה" שהועברה על ידו, באופן אישי, אינה הגיונית כלל ועיקר.
92.5בנוסף, בעדותו הודה מנהל הנתבעת בקבלת מכתב ההתראה של התובע מיום 16.9.2013 (נספח "9 לתצהיר התובע) אשר כרטיסי הנוכחות שהיו בידי התובע צורפו אליו כנספח (ר' פרוטוקול עמ' 30 שורות 12-9). לאור האמור לעיל, איננו מקבלים את טענת הנתבעת, כי כרטיסי הנוכחות של התובע מעולם לא הגיעו ליעדם.
92.6שלישית – הנתבעת טענה, כי לא ניתן לתת אימון בכרטיסי הנוכחות שהציג התובע, מאחר ואלה לא משקפים את הקף שעות עבודתו מכמה טעמים. האחד: התובע מעולם לא עבד בעבודות לילה חרף הרישומים שצוינו על ידו בכרטיסי הנוכחות שצורפו על ידו (ר' סעיף 14 לתצהיר מנהל הנתבעת); השני – התובע למד בימי שישי בבוקר אך רשם כי עבד בימי שישי בערך שעתיים ביום (ר' סעיף 15 לתצהיר מנהל הנתבעת); השלישי – מנהל הנתבעת טען, כי פעמים רבות קיבל "תלונות מראש הקבוצה וטלפונית המתלוננים על כך שאשר הראל לא נמצא באתר וצריכים אותו ולא מצליחים לאתר אותו טלפונית" (ר' סעיף 19 לתצהיר מנהל הנתבעת), ואף ניסה בעצמו להשיג את התובע אך זה האחרון התחמק מלומר למנהל הנתבעת היכן הוא נמצא. בהקשר זה נכתב בתצהיר מנהל הנתבעת, כי "בדיעבד התברר לי שבבקרים היה אשר הראל מזרז את העובדים להוציא את הכלים מהמחסנים והולך לסידוריו האישיים ופיזור "ילדיו" בגנים ועכשיו כאשר אני רואה את הכרטסות ברור לי שהוא לא מדווח אמת" (ר' סעיף 22 לתצהיר מנהל הנתבעת).
92.7גם טענות אלה של הנתבעת נמצאו לא נכונות. עד הנתבעת העיד בחקירתו, כי הודיע למנהל הנתבעת שרוב הזמן התובע בכלל לא נמצא באתר והוא נעלם מוקדם בבוקר, אך לא זכר אם הדברים נאמרו על ידו פעם אחת, פעמיים או יותר ומתי (ר' פרוטוקול עמ' 19 שורות 33-23). מנהל הנתבעת הודה, כי אינו יודע מידיעה אישית מה היו שעות העבודה של התובע. וזו לשון עדותו:
"ש.אתה לא עבדת יחד עם התובע באתרים בחוץ שהוא עבד בהם ולכן אתה לא יודע מידיעה אישית באיזה שעות הוא עבד ובאיזה לא?
ת. אני בתור בעל חברה שחורש 16 אתראים בארץ מהבוקר עד הערב, כשאני נימצא באתרים שלי מהבוקר עד הערב מסתובב בודק נותן ידע מקצועי ובדרך גם בודק מי נמצא ומי קיים.
ש. כמה פעמים בתקופת העבודה של התובע אצל הנתבעת היית באתר נחלת יהודה בשעות העבודה?
ת. אי אפשר לומר המספרים. זה פרוייקט של 4 שנים. הייתי שם כל יום, לא כל היום.
ש. התובע היה באתר כשהגעת?
ת. יש ימים שהוא היה שם ויש ימים שלא
ש.כמה ימים הוא לא היה שם, כשאתה היית?
ת. לא רשמתי את זה"
(פרוטוקול עמ' 24 שורות 14-3)
92.8מנהל הנתבעת נשאל האם "יש איזשהוא מסמך או מכתב שאתה או הנתבעת כתבתם לתובע שבו ציינתם דבר כלשהוא ממה שאתה אומר בסעיפים האלו" ועל כך השיב מנהל הנתבעת, כי "לא שלחנו לו מכתב ולא קיבלנו תלונות בכתב. רק תלונה בעל פה מראש הקבוצה שחסר לו את העזרה ולכן אני התקשרתי לתובע" (ר' פרוטוקול עמ' 32 שורות 5-1).
92.9גם ביחס למשמרות הלילה לא הצליחה הנתבעת להרים את הנטל להראות, שכרטיסי הנוכחות שהציג התובע פיקטיביים ועל כן אין לקבל אותם כראיה לביצוע שעות נוספות על ידו. מנהל הנתבעת טען בתצהירו, כי התובע מעולם לא עבד במשמרות לילה. ואולם, בחקירתו אישר, כי קיימת אפשרות שהתובע עבד במשמרות לילה "רק אם זה יהיה בתיאום עם מנהל העבודה שמעליו, שתיאם את כל תיאומים לעבודות לילה" (פרוטוקול עמ' 26 שורות24-22). יתרה מזאת. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי "ימים בהם עבד התובע משמרת לילה, הוא היה מקבל יום חופש לאחר מכן והיה משוחרר מיום עבודה רגיל" (ר' סעיף 30 ו – 36 לכתב ההגנה).
92.10מנהל הנתבעת נשאל בחקירתו, האם בחודש ינואר 2013 שילמה הנתבעת לקבלן המשנה עבור עבודה ביום ובמשמרות לילה במשך 4 ימים רצופים (ר' נספחים נת/1- נת/2). מנהל הנתבעת אישר כי אכן שולם לקבלן עבור 4 משמרות לילה והוסיף, כי "צוות כוננות גם אם הוא יושב במחסן או יצא לעבוד מקבל את שכרו בגין משמרת הלילה" (ר' פרוטוקול עמ' 29 שורות 9-4). באותו חודש מצויין בכרטיס העבודה של התובע כי עבד בעבודת לילה בין ה 6-9/1/2013, כלומר: 4 לילות, במקביל לצוות הכוננות.
92.11עד הנתבעת טען אמנם, ש"לא היתה אף משמרת שהתובע עבד איתנו בלילה" (פרוטוקול עמ' 18 שורות 33-32) אך לא נתנו אמון בגרסתו של העד, מאחר והתגלו סתירות בעדותו שלא ניתן ליישב אותן. כך, למשל, לא ידע העד להסביר כיצד מילא התובע בכתב ידו את כרטיסי הנוכחות שלו ושל הפועלים האחרים אם, כטענתו, היה נעלם מאתר העבודה מוקדם בבוקר (ר' פרוטוקול עמ' 19 שורות 13-10), בתצהירו טען עד הנתבעת, כי שעות עבודתו ועבודת הפועלים האחרים היתה מ 07-16, אך כאשר הוצג לו כרטיס הנוכחות לחודש מרץ 2013 (נספח ו/2 לתצהירו של מנהל הנתבעת) בו צוין כי הוא והפועלים עבדו בחלק מן הימים מ 07 עד 17, טען שאינו זוכר כי אלו היו שעות עבודתם וחזר וטען, גם כאשר הוצג לו כרטיס נוכחות בו צוין כי עבד עד לשעה 20:00 בערב או 22:00, כי עבדו עד 16:00 בלבד.
92.12עד הנתבעת אף עומת עם הטענה, כי התובע היה מזרז בבוקר את הפועלים על מנת שיתחילו בעמל יומם מאחר והיה צריך ללכת לילדים שלו ולקחת אותם לגנים, טענה שמר ניג'ם אישר, אך לא ידע להסביר כיצד היא מתיישבת עם העובדה, כי באותה עת היה התובע אב לילד אחד בלבד (ר' פרוטוקול עמ' 20 שורות 26-20). מנהל הנתבעת אישר, כי בתקופת עבודתו של התובע אצלו היה לו רק ילד אחד (ר' פרוטוקול עמ' 31 שורות 27-26).
92.13גם טענת הנתבעת כי התובע, אשר למד בימי שישי, לא יכול היה לעבוד ועל כן חזקה שרישומי הנוכחות שלו (בהם מופיע כי עבד במרבית ימי השישי שעתיים מ 06:30-08:30 כאשר מצד שמאל לרישום זה צוין כי מ 08:30 עד 12 "לימודים"), מפוברקים, לא הוכחה. התובע נחקר בנקודה זו וענה:
"ש. מה היו שעות הלימודים?
ת. ימי שני ורביעי מ 18:30-21:30 וביום שישי משעה 9:30-12:00 בצהריים."
(ר' פרוטוקול עמ' 7 שורות 6-5).
92.14מנהל הנתבעת טען בחקירתו, בחצי פה, כי בן דודו למד יחד עם התובע באותו קורס, וכך הוא יודע, מידיעה אישית, שהתובע לא עבד בימי שישי (ר' פרוטוקול עמ' 27 שורות 5-2). אלא שלא מדובר בידיעה אישית אלא בעדות שמיעה. הנתבעת לא טרחה לזמן את בן דודו של מנהל הנתבעת כדי לחזק טענתה זו ואין לה להלין בענין זה אלא על עצמה.
92.15מכאן אנו מסיקים, כי התובע יכול היה לעבוד בימי שישי כשעתיים, מ 06:30 עד 08:30 ואז לצאת ללימודיו כפי שאכן צוין בכרטיסי הנוכחות שלו.
92.16רביעית - עוד טענה הנתבעת, כי ראיה לכך שכרטיסי הנוכחות שהציג התובע מפוברקים היא, כי בחגים בהם מכרטיסי הנוכחות של מר ניג'ם, עד הנתבעת, ועובדיו האחרים של קבלן המשנה עולה, כי לא התייצבו לעבודה (בשל חג הקורבן, למשל), מצוין בדו"ח הנוכחות של התובע כי עבד בהקף כזה או אחר של שעות (ר' סעיף 13 לתצהיר מנהל הנתבעת).
92.17התובע נשאל בענין זה ונדרשנו אף לעדות ההזמה של העד, מר יזבק, אך על כך מיד.
"אתה מסכים איתי שכאשר סמיר והפועלים לא עובדים מן הסתם גם אתה לא עובד?
ת. לא מסכים. יש קבלני משנה שזה לא פועלים והם עובדים...הסיבה שסמיר והפועלים לא עבדו אם היא חג או עבודת לילה או חופשה אינו משליך על שאר קבלני המשנה שעובדים באתר עבדו למעלה מ-5
ש. נכון שכשקבלן המשנה לא נמצא באתר, האתר סגור?
ת. קבלן אחד מתוך החמישה?
ש. השאלה היא האם נכון וכאשר קבלן המשנה לא נמצא באתר האתר סגור?
ת. לא"
(ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 29-23).
92.18עוד נשאל התובע ביחס ל 20.9, תאריך בו הפועלים לא עבדו כעולה מהכרטסת הרלוונטית. טענת הנתבעת היא, כאמור, כי כאשר הפועלים לא עובדים האתר סגור ועל כן לא יתכן כי התובע עבד (ר' סעיף 13 לתצהיר מנהל הנתבעת). תשובתו של התובע היתה, כי ב 20.9 פיקח על קבלני משנה אחרים שעבדו באתר ונקב בשמותיהם של מאיר אגם, חמודי יזבק, א. אורן קבלן אספלט, מוחמד אלעוברה קבלן ריצוף וכדו'. לשאלת ב"כ הנתבעת השיב, כי אין זאת אומרת שכל קבלני המשנה את שמותיהם מנה עבדו ב 20.9, מאחר ואינו זוכר מי מהם עבד ו"יכול להיות קבלן אחד, או שניים או שלושה במקביל" (ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 11-4).
92.19הנתבעת, אשר ביקשה להזים את טענתו זו של התובע ביקשה להזמין לעדות הזמה את מר חמודי יזבק, אחד הקבלנים ששמו נזכר בחקירת התובע כמי שיתכן ועבד ביום 20.9.
92.20מר יזבק נחקר ביום 13.7.2016. הוצגו לו שתי חשבוניות שהוצאו על ידו לנתבעת, האחת בחודש ספטמבר 2012 על סך 42,340 ש"ח והשניה, בחודש אוקטובר 2012 על סך 30,420 ש"ח, כאשר התיזה שהוצגה לפניו היתה, כי הפער בין החשבוניות נובע מכך שבאוקטובר היו חגים ועל כן הפועלים שלו עבדו מספר נמוך יותר של שעות ומכאן שהתמורה היתה פחותה מאשר בחודש קודם שהיה חודש "מלא" (ר' פרוטוקול עמ' 36 שורות 11-1).
92.21אולם, העד הבהיר, בעדותו ציין, כי הוא אינו "עובד ביומית" כלומר: הנתבעת אינה משלמת לו פר יום עבודה אלא נערכת מדידה של העבודה שבוצעה על ידו ועבורה משולמת לו התמורה ו"לשאלת בית הדין החשבונית היא על 42 והשניה על 30. אתה יודע להגיד ממה נובע ההפרש ביניהם? העד משיב שלמשל אני עושה היום 150 מטר בקיר של 300 מטר נשאר לי עוד איזה 100 מטר מה שצריך לעשות, על זה אני מקבל כסף – לפי מטר" (פרוטוקול עמ' 36 שורות 11-1).
92.22המסקנה העולה מן הדברים דלעיל הינה, כי אין כל קשר בין התמורה ששולמה למר יזבק לבין מספר ימי העבודה באוקטובר 2012, בו חל חג הקורבן ובשל כך שבתו הפועלים ממלאכה משך 4 ימים 25-29/10/2012.
92.23מר יזבק תמך בטענת הנתבעת, כי בשלושת ימי החג הראשונים של חג הקורבן לא עובדים ואילו ביום הרביעי – מי שרוצה עובד ומי שלא רוצה לא עובד. באופן אישי, העיד מר יזבק, הוא אינו עובד ביום הרביעי של החג (ר' פרוטוקול עמ' 38 שורות 27-23).
92.24ואולם, גם עדותו של מר יזבק אינה מסייעת בידי הנתבעת, שכן טענתו של התובע היתה, כי גם אם סמיר והפועלים (כלומר: מר נג'אם, קבלן המשנה, העד מטעם הנתבעת והפועלים האחרים של מר נג'אם) זה אינו משליך על קבלני משנה אחרים שנמצאים באתר וממשיכים בעבודתם.
92.25התובע הבהיר בתשובה לשאלה האם כל הקבלנים בשמם נקב עבדו ב 20.9 וציין:
"זה לא מה שאמרתי. אמרתי שהיו באתר קבלני משנה. שאלת אילו קבלני משנה עבדו חוץ מסמיר ולכן ציינתי חמישה שמות. איני זוכר מי עבד בדיוק ב 20.9 מתוך קבלני המשנה זה יכול להיות קבלן אחד, שניים או שלושה במקביל".
(ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 11-4).
ובהמשך –
ש. למה דיווחת שאתה עבדת בין ה 25-29 לחודש אוקטובר 2012 כאשר האתר היה סגור?
ת. קודם כל האתר לא היה סגור. זה שהפועלים לא עבדו בגלל חג הקורבן שנמשך מיום 25-29 כאשר 26-27 זה שישי שבת. הסיבה שאני עבדתי זה מכיוון שהיו קבלני משנה שעבדו, יהודים לא ערבים, שאינם חוגגים את חג הקורבן."
(פרוטוקול עמ' 14 שורות 5-2)
92.26הנתבעת לא המציאה את כרטיסי העבודה ו/או החשבוניות של כל קבלני המשנה בשמם נקב התובע, אלא בחרה לזמן לעדות אחד מהם. המנעותה של הנתבעת מהמצאת הראיות מקימה חזקה כי לו היתה מציגה אותן בפנינו היה בהן כדי לתמוך בטענות הצד שכנגד, בהתאם ל"כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 55/89 קופל בע"מ – טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603) (1990).
92.27על כן אנו מקבלים, אף מטעם זה, את עדותו הקוהרנטית של התובע, אשר עמד על כך, שבימים בהם הפועלים לא התייצבו לעבודה לא היה האתר סגור אלא היו קבלני משנה אחרים שעבדו במקום ועל כן נוכחותו באתר העבודה היתה הכרחית.
92.28חמישית - הנתבעת טענה עוד כי "יום העבודה מתחיל בשעה 7:00 בבוקר עד השעה 15:30-16:00 לכל המאוחר" (ר' בסעיף 8 לתצהיר מנהל הנתבעת) ומאחר והתובע ציין בכרטיסי הנוכחות, מדי יום ביומו, כי החל עבודתו בשעה 06:30, מבקשת הנתבעת כי נסיק, שכרטיסי הנוכחות של התובע מפוברקים. ואולם, לא ניתן לקבל טענת הנתבעת גם בהבט זה. נסביר.
92.29עד הנתבעת אימת בחקירתו את טענת התובע, כי המפתחות למחסנים של הנתבעת בפרויקט בו הוצב בראשון לציון, נשמרו בידי התובע וכי היה עליו לפתוח בכל בוקר את מחסנים ולסגור אותם. מחסנים אלה, בהם הוחזקו הכלים ששימשו את הפועלים וקבלני המשנה באתר היו הכרחיים לביצוע העבודות (ר' פרוטוקול עמ' 18 שורות 26-21).
92.30עוד העיד מר ניג'ם, כי עבודתו נמשכה מ 07:00 עד 16:00 וכי התובע נמצא באתר בבוקר עוד טרם הגעת הפועלים (ר' פרוטוקול עמ' 20 שורות 23-18). משמע: אם הפועלים הגיעו כל יום בשעה 07:00 והתובע הגיע לפניהם, אין תימה כי שעת הגעתו היתה 06:30 כפי שנרשם בכרטיסי הנוכחות שלו.
93.לסיכום פרק זה נאמר, כי לא מצאנו כי ניתן לתת אמון בגרסת הנתבעת בענין השעות הנוספות. טענת הנתבעת על חוסר האותנטיות של כרטיסי הנוכחות, העובדה שמעולם, כביכול, לא הוצגו לה וכיוב', נסתרה אחת לאחת וגרסתה בענין זה הלכה והתאדתה.
94.אנו מקבלים בנקודה זו את תביעתו של התובע, למעט בנוגע לחודשים 10/2012-1/2013 מאחר וחישובי התובע נערכו, גם ברכיב זה, בהתאם לשכר גבוה מן השכר ששולם לו בפועל. על כן אנו קובעים, כי בחודשים אלו עמד ערך השעה לחישוב השעות הנוספות המגיעות לתובע על 37.8 ש"ח. ערך שעה נוספת של 125% עמד, אם כן, על 47.25 ש"ח וערך שעה נוספת של 150% עמד על 56.7 ש"ח. על כן הוא זכאי בגין חודשים אלה לגמול שעות נוספות כמפורט להלן:
|
חודש
|
שעות של 125%/סכום
|
שעות של 150%/סכום
|
משמרת לילה/סכום
|
סה"כ
|
|
10/2012
|
38.5 שעות/1,819.1 ש"ח
|
13.5 שעות/765.45
|
8 שעות/302.4 ש"ח**
|
2,886.95 ש"ח
|
|
11/2012
|
42 שעות/1,984.5 ש"ח
|
13.5 שעות/765.45
|
32 שעות/1,209.6 ש"ח
|
3,959.55 ש"ח
|
|
12/2012
|
44 שעות/2,079 ש"ח
|
29 שעות/1,644.3 ש"ח
|
24 שעות/907.2 ש"ח
|
4,630.5 ש"ח
|
|
1/2013
|
41.5 שעות/1,960.8 ש"ח
|
50.5 שעות/2,863.35 ש"ח
|
*/264.6
|
5,088.75 ש"ח
|
* בחודש 1/2013 לא עבד התובע, כעולה מתביעתו, שעות לילה, אך תבע גמול עבור 7 שעות עבודה בגין יום הבחירות עליו זכאי היה לתשלום, כגרסתו שלא נסתרה.
** בחודש אוקטובר 2013 תבע התובע גמול עבור 2 ימי חג הסוכות. אלא, שמאחר והיה עובד חודשי, כפי שהובהר קודם לכן, אינו זכאי לקבלת דמי חג.
95.סך כל תביעתו של התובע ברכיב זה עומדת, איפוא, על 30,534 ש"ח לפי המפורט להלן:
9/2012 – 2,575 ש"ח
10/2012 – 2,887 ש"ח
11/2012 – 3,960 ש"ח
12/2012 – 4,631 ש"ח
1/2013 – 5,089 ש"ח
2/2013 - 5,836 ש"ח
3/2013 – 5,556 ש"ח
אישור על תקופת העסקה
96.התובע מבקש כי נורה לנתבעת להמציא לו אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד ומעביד, בהתאם להוראת סעיף 8(א) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א- 2001 (להלן – "חוק הודעה מוקדמת") (ר' סעיפים 158-156 לכתב התביעה).
97.הנתבעת השיבה לטענה זו בכתב ההגנה, כי "פעלה על פי כל דין וחוק והנפיקה הן מכתב פיטורין בכתב והן מכתב מפורט בדבר תשלום גמ"ח" (ר' סעיף 156 לכתב ההגנה וכי "ככל שהתובע היה מבקש זאת היה מקבל על פי כל דין" (ר' סעיף 158 לכתב ההגנה).
98.התובע צודק בתביעתו ולא היתה מוטלת עליו חובה לבקש זאת מן הנתבעת לאור לשונו הברורה של חוק הודעה מוקדמת:
"8.(א)מעסיק ייתן לעובדו, בסיום העבודה, אישור בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עבודה.
(ב)לא נתן מעסיק לעובד אישור כאמור בסעיף קטן (א) עד תום ארבעה עשר ימים מיום העבודה האחרון של העובד, או עד תום שבעה ימים מיום דרישת העובד בכתב, לפי המוקדם מביניהם, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין)".
99.לכל המאוחר היה על הנתבעת להמציא לתובע אישור בכתב על מועד תחילתם וסיומם של יחסי עובד ומעביד, 7 ימים ממועד הגשת כתב התביעה, וזאת לא עשתה הנתבעת. על כן אנו מקבלים את תביעת התובע ברכיב זה.
קיזוז
100.התובע הודה בתביעתו וחזר על הודאה זו בתצהירו, כי מכל סכום שיפסק לזכותו יש לקזז סך של 4,819 ש"ח אותם נותר חייב לנתבעת בגין הלוואות שנטל ממנה (ר' סעיף 188 לתצהירו).
סיכום
101.לאור כל האמור לעיל אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 60,962.92 ש"ח:
3,146 ש"ח בגין דמי הבראה
10,448 ש"ח בגין שכר יולי 2013 ודמי הודעה מוקדמת
4,073.22 ש"ח בגין פדיון חופשה
4,282 ש"ח בגין יתרת פיצויי פיטורים
4,250 ש"ח פיצוי בגין אי עריכת שימוע
1930.7 ש"ח בגין חוסר בתגמולי מעביד
618 ש"ח סכום חסר בהפקדות התובע
6,500 ש"ח פיצוי בגין תלושי שכר חסרים
30,534 ש"ח בגין שעות נוספות לחודשים 9/2012-3/2013
(4,819 –) ש"ח – קיזוז הלוואה שניטלה על ידי התובע
102.הסכום הנזכר ישולם בתוך 30 ימים מהיום וישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד מועד תשלומו בפועל לתובע. כמו כן תמציא הנתבעת לתובע אישור בכתב על מועד תחילתם וסיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת בתו 30 ימים מהיום.
103.משמרבית תביעתו של התובע התקבלה, תשא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 8,000 ש"ח אשר ישולמו, אף הם, בתוך 30 ימים מהיום.
ניתן היום, כ' אב תשע"ו, (24 אוגוסט 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
גב' שוש ברוך נציגת ציבור עובדים
|
|
יפית זלמנוביץ גיסין, שופטת
|
|
מר יוסף גרשונוביץ
נציג ציבור מעסיקים
|