אלפסי נ' מועצה מקומית בית אריה עופרים

נציג ציבור (עובדים) מר ברוך הראל

נציגת ציבור (מעסיקים) גב' רונית סדן

1. לפנינו תביעתו של מר שרון אלפסי (להלן - מר אלפסי) כנגד המועצה המקומית בית אריה-עופרים (להלן - הנתבעת) לתשלומים שונים בגין תקופת עבודתו וסיומה, וביניהם, שכר עבודה, דמי חופשה שנתית, פיטורים שלא כדין, דמי חלף הודעה מוקדמת, החזר הוצאות רכב ופיצויי פיטורים.

    

2. יצוין כי בסעדי התובע פורט רכיב פנסיה, אך רכיב זה לא כומת על ידו ומלבד התייחסות כללית בתצהיר התובע, רכיב זה לא נזכר בסיכומיו. בהתאם לכך, יש לראות בתובע כמי שוויתר על רכיב זה.

    

   רקע עובדתי

3. התובע יליד 1969, הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 1.10.2010 עד לסיום העסקתו ביום 31.8.19. נסיבות סיום עבודתו של התובע שנויות במחלוקת בין הצדדים.

    

4. הסכם עבודה בין הצדדים נחתם ביום 26.10.11 בלבד, שנה לאחר מועד תחילת העסקתו (להלן - הסכם העבודה). התובע החל עבודתו כרכז בטחון צבאי וממונה על השמירה ביישובים בית אריה ועופרים. בהסכם העבודה הוגדר תפקיד התובע כרשב"ץ.

   העדים

5. מטעם התובע העידו: מר אבי נעים, ראש המועצה המקומית בית אריה מסוף שנת 2004 ועד אוקטובר 2018 (להלן - מר נעים), מר יוסף דרדיגר, מנכ"ל לשעבר בנתבעת (להלן - מר דרדיגר), גב' נועה סייס, גזברית הנתבעת מאפריל 2017 ועד ספטמבר 2019 (להלן - גב' סייס), מר רואי בן שושן, אשר עבד כרשב"ץ בנתבעת (להלן - מר בן שושן), וכן התובע בעצמו.

    

6. מטעם הנתבעת העידו: מר שלומי לנגר, מנכ"ל הנתבעת (להלן - מר לנגר), גב' אמירה יצחק, חשבת שכר ומנהלת משאבי אנוש בנתבעת (להלן - גב' יצחק), גיל ליטוב, גזבר ומזכיר המועצה בשנים 2017-2002 (להלן - מר ליטוב), וכן מר שי יקר המשמש כקב"ט ומנהל מחלקת בטחון בנתבעת (להלן - מר יקר).

    

   דיון והכרעה

7. לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ומסמכי התיק אנו מכריעים כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהרחבה להלן.

    

   חריגות שכר 

8. לשאלה האמורה קיימת חשיבות שכן יש בה כדי להשליך על כלל התביעה המונחת לפתחנו, על כן, מצאנו לנכון לפתוח את הדיון דווקא בשאלה זו.

    

9. לטענת הנתבעת, בשנת 2016 גילו נציגיה כי בשכרו של התובע חריגות שכר חמורות, אותן סרב התובע להשיב. צוין, כי כל ניסיון להגיע עם התובע להסכמות בדבר חריגות השכר היו לשווא בעוד התובע עמד על סירובו. על פי החישוב המצורף לכתב ההגנה, חב התובע לכאורה סך כולל של 241,272 ₪, אותו עליו להשיב לקופה הציבורית. מר לנגר הצהיר כי במסגרת הנחיה גורפת לחשבת השכר, עם כניסתו לתפקיד בינואר 2019, לאיתור כל חריגות השכר של עובדי המועצה, הובא לידיעתו עניינו של התובע ובהתאם בוצע תהליך מול עובדים אלו שאותרו, שיקוף המצב מולם ואפשרות לרפא את החריגות, תהליך שבוצע לדבריו מול התובע (סעיף 1 לתצהירו של מר לנגר). עוד נטען, כי התובע התפטר תוך שידוע לו כי בשכרו נמצאו חריגות שכר לא מבוטלות (סעיף 2 לתצהירו של מר לנגר).

    

10. בפתח הדיון הראשון ציינו באי כוח הצדדים כי בשיחה עם הממונה, הובהר, כי אין בכוונתו להתערב בהליך (ר' פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 5, שורה 9). נוסף על כך, לא הוצגה בפנינו ולו אסמכתא אחת רשמית מאת משרד האוצר בדבר דרישת תשלום להשבה מאת התובע. יתר על כן, גם מן העדויות שהובאו בפנינו עולה באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי לא הייתה דרישה רשמית מאת משרד האוצר או כל גורם אחר להשבת כספים שקיבל התובע. מר נעים העיד בפנינו בעניין זה כך:

     

    "כל שנה היינו מקבלים דו"ח מסודר על חריגות שכר, הייתי מפנה את זה לגזבר ולחשב את השכר שחלק מהזמן זו הגברת שישבה פה, חלק מהזמן זו הייתה חברה חיצונית שעשתה את זה וחריגות השכר בהנחיה שלי היו מטופלים. אם היו חריגות שכר, חריגה, מטופלות, סליחה, מעולם לא קיבלתי דרישה לגבי הרבש"צים או לגבי שרון בנושא הזה, מעולם."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 13, שורות 15-11, ההדגשה אינה במקור).

    וכן-

     

    "לא הייתה בשום מכתב של האוצר לא נטען לחריגות שכר מעולם כלפי שרון, כל הנושא של חריגות שכר נולד אחרי הבחירות, לא היה לפני זה שום טענות על חריגות שכר כהתעמרות בשרון ובעובדים נוספים, עשרות עובדים מקצועיים תובעים פוטרו על ידי ראש המועצה שאתה מייצג אותו."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 17, שורות 19-16, הכיתוב כבמקור).

11. בנוסף, מר דרדיגר העיד כי למיטב ידיעתו וזכרונו לא הייתה דרישה מגורם כלשהו באשר לכספים של התובע. כך עולה מעדותו:

     

    "עו"ד רוזנר: אני אומר לך ששרון אלפסי לא קיבל מכתב דרישה או התראה כלשהי מעת המועצה או מעת כל גורם אחר בכל זמן שהוא בקשר לחריגות שכר או שעות נוספות שלא אושרו לו בכל תקופת עבודתו ואני מבקש שאתה תתייחס למה שאמרתי כרגע.

    העד, מר דרדיגר: למיטב ידעתי וזכרוני אתה צודק לגמרי, גם פניות שהיו היו דיבור על המודל החדש שהסברתי בתחילת דבריי, בשום שלב לא היה שום דיבור, בקשה או דרישה מאף גורם לגבי (לא ברור) כספים על שרון אלפסי."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 30, שורות 21-16, ההדגשה אינה במקור).

     

12. עד הנתבעת, מר לנגר, העיד אף הוא כי לא התקבלה פנייה ממשרד האוצר בעניינו של התובע, וכי אינו זוכר אם הוצא לו מכתב, כאשר התקיימו לדבריו פגישות בנושא:

     

    "עו"ד רוזנר: מאה אחוז. האם אתה אי פעם קיבלת פנייה ממשרד האוצר בקשר לשרון אלפסי?

    העד, מר לנגר: לא.

    ש: האם אי פעם הוצאת מכתב או מישהו מטעמך הוציא מכתב לשרון אלפסי בקשר לחריגות שכר?

    ת: היו הרבה פגישות עם שרון,

    ש: שמעת את השאלה?

    ת: אני לא זוכר אם יצא בכתב.

    ש: האם הוצאת מכתב,

    כב' הש' צדיק: אז הוא אמר הוא לא זוכר,

    עו"ד רוזנר: או מישהו מטעם,

    העד, מר לנגר: אני לא זוכר אם יצא מכתב,

    ש: אז תגיד אני לא זוכר,

    ת: אני לא זוכר,

    ש: אז תגיד אני לא זוכר, זה בסדר.

    ת: אני לא זוכר אם יצא מכתב, אני כן זוכר הרבה מאוד פגישות אישיות שלי איתו,"

    (פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 31, שורות 33-30, ע"מ 32, שורות 11-1, ההדגשות אינן במקור).

     

13. יתר על כן, מר לנגר לא ידע לומר האם הנתבעת העבירה מכתב לתובע בדבר הסכומים המעוכבים טרם עריכת בירור בעניינו:

     

    "ש: האם הוצע לו איזשהו מכתב מטעם המועצה שאומר לו תדע שהסכומים האלה, האלה והאלה בינתיים מעוכבים, מקוזזים, לא משולמים עד לבירור כלשהו?

    ת: אין לי מושג.

    ש: מטעמך לא יצא?

    ת: מטעמי לא, אני לא מתעסק עם הכסף עצמו."

    (פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 33, שורות 16-12, ההדגשה אינה במקור).

     

14. יובהר, כי במסגרת ההליך לא הוצג לבית הדין מכתב שהופנה לתובע בנושא, וזאת על אף חשיבות הטענות והסכומים הגבוהים שהנתבעת טוענת כי יש לקזז משכר התובע.

     

15. בנוסף, גב' סייס העידה אף היא כי בתקופת עבודתה לא הייתה כל דרישה מאת משרד האוצר באשר להשבת שכר ששולם לתובע:

     

    "ש: בסדר. יש כאן איזושהי טענה שאנחנו צריכים לבדוק אותה איתך, האם את יודעת בתקופת תפקידך שהגיעו איזשהם דרישות להשבת שכר ששולם ביתר למר אלפסי, ידעת מדבר כזה?

    ת: לא, למיטב ידעתי לא הגיעה שום דרישה כזאת מהאוצר או מכל גורם אחר."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 12, שורות 14-12, ההדגשה אינה במקור).

     

16. יחד עם זאת, הבהיר מר דרדיגר כי התקבל מכתב באשר לשינויים בתנאי העסקה של רשב"צים במועצה. שינוי שלא יצא לבסוף לפועל. כך עלה מעדותו:

     

    "קיבלנו מכתב שבעצם דורש לעשות שינויים בתנאי העסקה של הרבש"צים במועצה. הדרישה הייתה בעיניי לא לגיטימית בעצם ממשרד שהביא אותה כי היא דרשה לבצע הפחתות שכר, לכנס שימוע ולבצע הפחתת שכר, מתוך אם אני זוכר נכון במספרים, סלחי לי גברתי אם אני לא זוכר אותם המדויקים, עברו כמה שנים, היו 500 רבש"צים ביהודה ושומרון, למיטב ידעתי, חוץ מ-3 או 4 אף אחד לא חתם על המסמך הזה, אז בשיח מנכ"לים שהיה בצורה רוחבית בכל, אני לא מדבר על יהודה ושומרון, אני מדבר לכל הארץ, גם בגולן בבקעה, שיח רבש"צים ושיח מנכ"לים וגם שיח ראשי מועצות שהיה הוחלט שנאבקים בזה ברמת חקיקה ולכן כרגע בצורה מאורגנת כל הרשויות מקפיאים את ההליך הזה, גם במשרד הפנים ומשרד האוצר אני זוכר בזמנו, אני כבר לא זוכר את השמות של מי היו בקשר אבל גם הם קיבלו בהסכמה את ההחרגה הזאת ובאמת בסופו של יום, לפחות עד מועד שאני עזבתי, חוץ מ-3 או 4 עובדים, להבדיל מהעובד שלנו, כשהחליטו לחתום על זה, (לא ברור) אף אחד לא חתם וגם הרשויות לא זימנו לשימוע, זאת אומרת, השאירו את זה כי הבינו שיבואו יבכו על הורדות השכר רטרו שעזב מקום עבודה, עזב צבא, כל אחד עזב את המקום שהוא עזב בשביל שכר מסוים שנשכר פה, הוא מקבל על זה X שקלים, זה לא הגיוני לבוא להוריד לו שכר רטרו בלי שהצדיקו את זה, לכן מה שהוחלט חצי שתיקה חצי הסכמה אבל בצורה גורפת בכל הרשויות שיש להם רבש"צים זה שעובדים חדשים יעבדו לפי הנוהל החדש ועובדים ישנים משאירים את הנוהל הקיים..."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 27, שורות 33-20, ע"מ 28, שורות 5-1, ההדגשות אינן במקור).

     

17. מר נעים העיד אף הוא כי מרבית הרשב"צים לא חתמו על הסכם חדש:

     

    "... חלק גדול מהרבש"צים כפי שאמרתי קודם וחשוב שזה יאמר פה גם לפרוטוקול, במדינה בכלל לא חתם. עכשיו, אם האוצר היה חד משמעי בעניין הזה והיה חושב שיש פה חריגות שכר אז זה כבר היה מטופל והיה נדרש להשבה אבל האוצר הבין שיש פה בעיה, יש פה זכויות של אדם שעובד, נותן שעות, נותן ימים, לא רואה את המשפחה שלו 10 שנים, לא היינו עושים לו עוול כזה, אני לא מדבר על ההתעמרות, הרי ההתעמרות תכף נדבר אם הוא רוצה בחקירה, אבל על השכר, השכר הזה היה מעליב."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 16, שורות 32-26).

     

18. מר ליטוב העיד גם הוא כי הטיפול בעניינו של התובע נעשה ברמה הפנימית של המועצה בלבד, ולא הייתה מעורבות של משרד האוצר:

     

    "ת: וביקשתי ממנו שיגיע על מנת שנשוחח בשלב ראשון על השכר שלו לעומת ההנחיות החדשות,

    ש: כן.

    ת: ומה שכתוב כאן זה נכון, נאסר עליו להגיע על ידי ראש המועצה.

    ש: הבנתי. מה עשית? אם מותר לי לשאול, או יותר נכון,

    ת: לא, אין לי מה.

    ש: מה אחר כך קרה? אני אשאל בחקירה ראשית.

    ת: האמת שלא קרה כלום,

    ש: לא קרה כלום?

    ת: אני, לא, אני הודעתי לראש המועצה שלעניות דעתי השכר שלו לא תואם את ההנחיות ולא סתם הוצאתי את המכתב הזה כי אני הרגשתי שיש לי אחריות, אבל אסור לפגוע בשכר בלי שימוע ואם ראש המועצה נותן הנחיה לא לעשות את זה אז אני הסמכתי את עצמי ובזה נסגר העניין.

    ש: אוקיי. אתה יכול רק לפרט, להרחיב את הנגיעות שהיו אם היה לך נגיעות עם משרד הפנים או משרד האוצר בעניינים האלה, בעניין שלו?

    ת: אני לא זוכר, במשרד האוצר כמעט בטוח שלא היו, אני לא זוכר, נראה לי שכי משרד האוצר, אם יש דיון ודברים משרד האוצר זה כבר, אם ממונה על השכר זה כבר אני לא זוכר שהיה דבר כזה, ממשרד הפנים לא, לא זוכר. לא חושב, לא זוכר.

    כב' הש' צדיק:אוקיי.

    עו"ד פישר: כשעזבת, נכון? את התפקיד שלך אז מה קרה אז מבחינה זה, מבחינת הטיפול בעניין הזה?

    העד, מר ליטוב:ככל שאני זוכר לא קרה כלום."

    (פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 43, שורות 31-10, ההדגשה אינה במקור).

     

19. אם כן, אנו למדים שאכן הועבר מכתב בנוגע לתנאי ההעסקה של רשב"צים באופן רוחבי ורצון להסדיר את תנאי העסקתם מחדש, כאשר לבסוף הוסדרו תנאי העסקתם של עובדים מעטים בלבד. מכל מקום עולה כי לא הייתה דרישה קונקרטית שהופנתה לתובע מאת מי ממשרדי הממשלה, ובכלל זה מהממונה על השכר, בנוגע להשבת תשלומים שהתובע קיבל לכאורה ביתר.

20. עוד יש לציין, שהתובע הצהיר כי חל שינוי בהגדרת תפקידו אשר הורחב במידה ניכרת במהלך תקופת העסקתו, כאשר שכרו הותאם בהתאם (סעיף 9 לתצהירו של התובע). האמור בתצהירו של התובע נתמך בעדותו בפנינו כאשר העיד הוא כי: "גויסתי כרשב"ץ, עם הזמן התפקידים שלי הלכו והתגברו, ראש הרשות וגם המנכ"ל דרשו ממני עוד כל מיני תפקידים במסגרת, לא במסגרת תפקידי בכלל," (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 77, שורות 31-30).

     

21. בנוסף, מן העדויות שהובאו בפנינו אכן עולה כי סמכויותיו של התובע הורחבו עם השנים. כפי העולה מעדותו של מר דרדיגר, אכן הוטלו על התובע תפקידים רבים מעבר לתפקידו המקורי כרשב"ץ:

     

    "העד, מר דרדיגר: שרון גויס, זה לא בתקופתי, כן? זה מה שאני יודע, שרון גויס לתפקיד מאוד מסוים שאני חושב שזה היה רבש"ץ בהתחלה ממש רגיל ועם הזמן בגלל שראו שנמצא בעצם בחור עם ראש גדול שאפשר להעמיס עליו עוד דברים, עוד לפני התקופתי, הועמסו עליו הרבה מאוד דרישות נוספות ובהתאמה גם שכר, אתה לא יכול להגיד לעובד שגויס להעביר עט מימין לשמאל להעביר אותו עכשיו לסיבוב שלם ולהגיד לו לא משלם לך על זה, זה לא עובד לא ברשות המקומית ולא בשום מקום במשק. אז בהתאמה, עם השנים, ככל שהוספו לו עוד סמכויות הוספו לו, קיבל התאמה בשכר כמו שמקובל בכל המגזר הציבורי והפרטי. בנוסף לזה, אני יכול להגיד שהעניין של יש מקומות שזה היה ממש כלכלי לשלם לו את השעות הנוספות למערכת כי לדוגמא הנושא של המטווח כדוגמא ששרון ניהל, שרון קיבל שעות נוספות בסכומים מגוחכים מבחינתי כמנהל מערכת אבל הכנסה של, שהמערכת הרוויחה מההפעלה של המטווח הזה בכסף כי הוא בסוף מודל כלכלי הייתה גבוהה מאוד, לכן היה נראה לי נכון וסביר להוסיף שם שעות נוספות אפילו יותר כדי שהמטווח יהיה פתוח יותר זמן כי לגייס עובד (לא ברור) של שעות נוספות בודדות."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 28, שורות 33-25, ע"מ 29, שורות 3-1).

     

22. מר נעים העיד בפנינו אף הוא כי עם השנים מעמדו של התובע השתכלל, וכי לא עבד כרשב"ץ בלבד (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 15, שורה 20). אם כן, נוכח הסמכויות הנוספות שהוטלו על התובע במהלך תקופת עבודתו, כלל לא ברור האם הנוהל או ההנחיה דאז חלו על עבודתו, אם לאו.

     

23. לשלמות התמונה, יובהר, כי התחשיבים המנויים בכתב ההגנה מגלמים אף החזר תשלומים בגין שעות נוספות, תשלום שהוסכם כי ישולם לתובע משך שנים (כפי שיובהר בהמשך פסק הדין) ואשר היה לו אישור לבצעם (ר' פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 56, שורה 18).

24. לאור האמור לעיל, מסקנתנו הינה כי לא ניתן לקבל את טענות הנתבעת בכל הנוגע לחריגות בשכר התובע או כי יש לקזז את הסכומים הנטענים על ידי הנתבעת במסגרת כתב ההגנה.

     

    נסיבות סיום יחסי העבודה

     

25. אין חולק כי התובע סיים עבודתו בשורות הנתבעת ביום 31.8.19, לאחר שהעביר מכתב התפטרות ביום 31.7.19. על כן, עלינו להכריע בשאלה האם התפטרות התובע נכנסת בגדרי ס' 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורין. נקדים ונאמר, כי מהראיות שהובאו בפנינו שוכנענו כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

     

26. בחודש אוקטובר 2018 התקיימו בחירות מקומיות לרשויות המקומיות, ובכלל זה בבית אריה. לאחר כהונה בת 14 שנים רצופות של מר נעים, ניצח במערכת הבחירות מר יהודה אלבויים (להלן - מר אלבויים). לטענת התובע, מרגע כניסתו של מר אלבויים לתפקיד החל הוא יחד עם מנכ"ל המועצה להתעמר בו ולהחריף את היחס אליו. לדבריו, אלו הצרו את צעדיו, הכפישו, העליבו והקטינו אותו, והכל בשל סברתם כי הוא מ"אנשיו של מר אבי נעים" (סעיף 9 לכתב התביעה). עוד טען התובע, כי בין יתר ההגבלות והפגיעה בו, התקיימה פגיעה מוחשית בתנאי עבודתו ובכלל זה שינוי באופן החתמת שעון נוכחות; הגבלת שימוש ברכב אשר שימש ושירת אותו בעבודתו כך שלא יוכל לצאת עמו מעבר לגבולות שער היישוב; לא ניתנה לתובע אפשרות לצאת לחופשה שנתית ולנצל את ימי חופשתו הצבורים לזכותו; בוטלה מכסת השעות הנוספות שהוענקה לו בעבר וכן שכרו צומצם מסך של 14,400 ₪ ברוטו בחודש לכדי סך של 10,700 ₪ בלבד. עוד טען התובע כי הוא סולק מישיבות מנהלים, עשו עמו "ברוגז", וכן הדירו אותו מאירועים בעלי אופי ביטחוני מובהק.

     

27. התובע טוען כי הפגיעה המוחשית בשכרו הביאה אותו לכדי מצב כלכלי קשה ואילצה אותו ליטול הלוואות לצרכי מחייתו. פניותיו למנהליו על מנת להביא לשינוי בנושא העלו חרס כאשר הלכה למעשה, מר אלבויים בחר שלא לתקן את הפגיעה בתנאי עבודתו. לשיטתו של התובע, הפגיעה בו נעשתה על רקע פוליטי ומשלא תוקנה, נאלץ הוא להודיע על התפטרותו בדין מפוטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, ובהתאם מסר הוא הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

     

28. הנתבעת השיבה, בין היתר, כי התובע הוא זה שהתפטר מעבודתו ומשכך אינו זכאי לפיצויי פיטורים, כל זאת שעה שהיה ידוע לו כי מתקיימות בשכרו חריגות שכר אותן עליו להשיב לקופה הציבורית. לשיטתה, לא הייתה כל הרעה בתנאי עבודתו, שכן התובע אינו זכאי לכל תשלום בעד שעות נוספות או כוננות, היות והדבר חושב כחלק משכרו במסגרת הסכם ההעסקה. כמו כן, נטען, כי התובע לא זכאי לשווי שימוש רכב משהועמד לתובע רכב צמוד לצרכי עבודתו. עוד טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי לפדיון של ימי חופשה, מכיוון שהתשלום "נבלע" בחריגות השכר שלו.

     

29. הזכאות לפיצויי פיטורין על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, מותנית בשלושה תנאים מצטברים: האחת, קיום "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה". השנייה, מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, כאשר חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) [דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כ"ז, 514]. לתנאי השני נקבע חריג לפיו כאשר אין בידי המעסיק היכולת לתקן אין לחייב את העובד במתן התראה כאמור [דב"ע נו/228-3 רשות מעונות מרגלית - עליזה כהן (לא פורסם)]. השלישי ואחרון הינו קיומו של קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה.

     

30. נבהיר כי כפי העולה מחומר הראיות בתיק, הסכם ההעסקה שנחתם מול התובע אינו משקף את תנאי העסקתו כפי שהשתכללו עם השנים. כמו כן, עיון בתלושי שכרו של התובע מעלה כי החל מחודש פברואר 2014 שכר היסוד של התובע עמד על סך של 10,700 ₪ ונותר יציב ללא פגיעה עד לסיום העסקתו בנתבעת. אם כן, בעניינו, המחלוקת נסובה, בין היתר, סביב התשלום הנוסף לו זכאי התובע בגין עבודתו בשעות נוספות. לטעמנו, אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובע לא היה זכאי לכל תשלום בעד שעות נוספות, והדבר נחשב חלק משכרו במסגרת הסכם ההעסקה. ונבאר.

     

31. ביום 31.1.18 הוצא לתובע מכתב אודות תכנית התייעלות ורה-ארגון בנתבעת במסגרתה בוטלה מכסת השעות הנוספות של התובע. להלן נוסח המכתב:

     

    "הנדון: ביטול האישור לשעות נוספות

    כחלק מתוכנית התייעלות והרה-ארגון של המועצה, הוחלט שהחל מחודש פברואר האישור הקודם לביצוע שעות נוספות לא יהיה תקף.

    עובד הסבור כי האמור עשוי לפגוע באופן בלתי הפיך בתפקיד המועצה, או מכל שיקול אחר, מתבקש לפנות באופן אישי למנכ"ל המועצה."

    (ר' ע"מ 5 לנספחי תצהירו של התובע, ההדגשה אינה במקור).

     

32. בהתאם לעדותו של מר לנגר, מכסת השעות הנוספות הופסקה באופן חד צדדי מכניסתו לתפקיד לכל העובדים לאלתר. כך מעדותו:

     

    "ש: אתה יודע לפרוט את זה ברכיבים?

    ת: כן, חלק מחריגות השכר הפסקנו בלי לשאול, כאשר בהגדרת תפקיד של רבש"צ הוא אמור לעבוד 24/7, כוננות 24/7, ומישהו בלי סמכות ובלי רשות נתן לו שעות כוננות ושעות נוספות מפה ועד להודעה חדשה, העסק הזה זה ראש המועצה סוברני לתת וראש מועצה סוברני לעצור, העסק הזה נעצר day one,

    ש: שעות כוננות?

    ת: שעות של כוננות ושעות נוספות,

    ש: ושעות נוספות, היו רכיבים נוספים?

    ת: אגב לא, אגב, רגע, לא רק לגבי שרון, לגבי כל העובדים, אני הוצאתי מייל לגבי כל העובדים שבגלל המצב הכלכלי של המועצה כולם, אגב שעות נוספות זה לא חריגת שכר, הוצאתי מייל בגלל תכנית ההתייעלות שהכנסתי את המועצה לכל העובדים שאין יותר אישור לשעות נוספות, עובד שחושב שהוא צריך להיות חריג שיפנה אליי ונפעיל שיקול דעת לגבי שעות נוספות. לגבי שעות כוננות, אפשרנו שעות כוננות רק למי שהחוק מאפשר, לא לכל עובד מועצה החוק מאפשר חוק כוננות."

    (פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 36, שורות 23-10, ההדגשה אינה במקור).

     

33. יש להעיר, כי על אף נחרצות המכתב בדבר ביטול המכסה לאלתר, כפי שאף עולה מעדותו של מר לנגר, בפועל, משך חודשים ארוכים נוספים, התובע המשיך לקבל תשלום בעד ביצוע שעות נוספות וזאת עד לחודש פברואר 2019 (כולל). אם כן, הנתבעת החלה להוציא לפועל את דבר החלטתה אך בחודש מרץ 2019.

     

34. מכל מקום, התובע הצהיר כי קודם להחלטה זו הייתה הסכמה בינו לבין מר נעים בדבר תקרת שעות נוספות בהתאם לשעות העבודה אשר ביצע בפועל. עוד טוען התובע כי הלכה למעשה ביצע הרבה מעבר לשעות העבודה הנוספות שהוסכמו בין הצדדים, וזאת מדי חודש בחודשו, אך הסתפק בקבלת תשלום בעד תקרת השעות כפי שהוסכם עמו (סעיף 8 לתצהירו של התובע), כאשר התובע אינו מבקש תשלום בעד שעות נוספות מעבר לאלו שהוסכמו ושולמו לו.

     

35. התובע ממשיך ומפרט את מתכונת שעות עבודתו בשעות נוספות: בגין ניהול המטווח מעבר לשעות עבודתו בפועל, הוא תוגמל בתקרה של 12 נוספות בחודש, על אף שבפועל השקיע שעות רבות מעבר לכך (סעיף 10 לתצהירו של התובע); בגין עבודתו בשעות הבוקר בשעות 7:00 עד 8:00, שעת כניסה של עובדים פלסטינאים למועצה, נדרש להתייצב לשעת עבודה יומית נוספת על מנת לפקח על כניסתם ולצורך זה נוספה שעה יומי נוספת לעבודתו, וסך הכל 24 שעות עבודה נוספות בחודש (סעיף 11 לתצהירו של התובע); באופן דומה, גם בשעת יציאת הפועלים בשעות אחר הצהריים נדרש הוא לשהות במעבר היציאה משך שעה ביום, מעבר לשעות עבודתו, וכך נוספו לו עוד 24 שעות נוספות חודשיות. לסיכום טוען התובע, לסך של 60 שעות עבודה נוספות באופן חודשי (סעיף 12 לתצהירו של התובע). התובע מציין, כי ניתן היה באופן תיאורטי לקבוע את שעות כניסת הפועלים ויציאתם במסגרת שעות עבודתו, אלא שמפאת קצב הבנייה המואץ ביישוב באותה התקופה, נדרשו שעות עבודה רבות יותר מעבר למסגרת שעות העבודה (סעיף 13 לתצהירו של התובע).

     

36. התובע העיד בפנינו בדבר מתכונת העבודה המתוארת לעיל:

     

    "ת: אני, המועצה דרשה ממני להגיע לפעמים שעה וחצי לפני תחילת כניסת הפועלים ולצאת שעה, שעה וחצי אחרי כניסת הפועלים בסטנדרט. ביקשו ממני לעשות עוד כל מיני משימות תוך כדי תנועה, אני לא דורש שום דבר על מה שעשיתי מעבר לזה, אני דורש כרגע רק את השעות של מה שהובטח לי, 24 שעות בוקר, 24 שעות אחה"צ ועוד 12 שעות שניהלתי את המטווח."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 90, שורות 5-2).

     

37. נציין כי התובע צירף לכתב התביעה אישור בדבר עבודה בשעות נוספות מאת מר ליטוב מיום 15.6.16, בזו הלשון:

     

    "הנדון: אישור לשעות נוספות

    אבקש להודיעך שמעבר לשעות הנוספות שאתה עובד מידי בוקר עם כניסת הפועלים ולנוכח המצב הביטחוני המתמשך וריבוי המשימות המוטלות עליך במשך כל שעות היממה – החליטה הנהלה המועצה לאשר לך עוד 24 שעות נוספות חודשיות שישולמו עם קבלת דיווח על ביצוען בפועל.

    אבקש להדגיש, שעות נוספות הן שעות של עבודה בפועל בשעות שאינן מוגדרות כשעות העבודה שלך."

    (ההדגשות במקור).

38. אם כן, כפי העולה מן האישור שניתן לתובע, מעבר לשעות הנוספות שביצע התובע בשעות הבוקר בעת כניסת הפועלים, קיבל הוא אישור לביצוע 24 שעות נוספות מדי חודש, כפוף לדיווח על ביצוען בפועל. אם כן, המכתב אינו מקנה אישור לתובע לעבוד סך של 60 שעות נוספות מדי חודש, כי אם לכל היותר 48 שעות נוספות. יחד עם זאת, כפי העולה מעדותו של מר נעים, כל השעות הנוספות שהתובע ביצע- אושרו לו, כאשר בפועל התובע ביצע שעות רבות מעבר לאלו שאושרו לו:

     

    "העד, מר נעים: כל השעות הנוספות ששרון ביצע אושרו לו, הין על ידי הגזבר \ מנכ"ל והין על ידי ושרון ביצע מאות שעות מעבר למה ששולם לו, מאות שעות, כבודה, מאות שעות, לא היה אירוע שנעדר, של אלצהיימר, של ילד שנעלם, של פיגוע, של התראה, לא היינו חיים 10 שנים בלי האיש הזה, 24/7 היה סביב הביטחון."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 23, שורות 7-4, הכיתוב כבמקור, ההדגשה אינה במקור).

     

39. בנוסף, מר דרדיגר העיד בפנינו כי התובע ביצע שעות נוספות כמפורט להלן:

     

    "ש: שרון בתביעה שלו תבע בין היתר שעות נוספות והוא עשה זאת בהתאם למסמך שהוא קיבל שאישר לו לעבוד 60 שעות בחודש בתשלום, האם אתה מכיר את הסמכות הזאת שהוא קיבל?

    ת: אני לא זוכר מכתב ספציפי אבל כן, שרון עשה שעות נוספות, הוא עשה פעולות בשעות הנוספות האלה, בין היתר המטווח ועוד כל מיני משימות על הדרך, אני לא זוכר מכתב שהוצאתי מתי אבל חד משמעית היה שעות נוספות אקטיביות."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 24, שורות 24-20, ההדגשה אינה במקור).

     

40. עוד העידה בפנינו גב' סייס כי התקיים הליך אישור בנתבעת בדבר עבודה בשעות נוספות, כאשר גורם מקצועי בחן את ביצוען של השעות הנוספות טרם אישורן:

     

    "ש: במרוצת השנים, התקופה הקודמת יותר, שרון דיווח, לא דיווח על שעות ואם כן דיווח איך דיווח? ספרי לי איך נעשה הנושא הזה של דיווח שעות, זאת אומרת, איך את בנושא של הכספים יודעת אם הוא כן עשה שעות או לא עשה שעות, איך אתם מקבלים אינדיקציה כזאת?

    ת: אז קודם כל, כל דיווחי השעות הגיעו באותה תקופה למנכ"ל המועצה, באיזושהי תקופה זה אחר כך עבר להיות תחת מנהלת הלשכה של ראש המועצה, לא המנהלת הישירה, אלא הייתה שם עובדת נוספת שעברה על כל השעות הנוספות ואישרה אותם, אחר כך זה הגיע אליי שזה כבר מאושר, זאת אומרת, לא היה שלב שבו אני נדרשתי לבדוק אם עובד ביצע או לא ביצע, מי שמאשר את זה זה בעצם הגורם המקצועי שהוא, זה נכון לגבי כלל העובדים, הגורם המקצועי שהוא בעצם דרש את השעות האלה."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 13, שורות 20-12, ההדגשה אינה במקור).

     

41. גב' סייס העידה כי השעות הנוספות של התובע אושרו על ידי כל הדרגים הרלוונטיים בנתבעת:

     

    "ת: עוד פעם, כשאני קיבלתי את השעות האלה, השעות הגיעו אחרי שהם אושרו ע"י כל הדרגים הרלוונטיים, מי שהיה ממונה על משאבי אנוש והשעות האלה ניתנו בגין עבודה שהיא מעבר לעבודה הרגילה של שרון."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 18, שורות 6-4).

     

42. עיון בתלושי שכרו של התובע תומך בגרסתו בדבר הסכמת הצדדים לביצוע שעות נוספות. התובע החל לקבל תמורה בעד שעות עבודתו הנוספות החל בחודש מרץ 2015 וזאת עד לחודש פברואר 2019 (כולל), המועד בו התשלום בגינם הופסק. אם כן, כפי שניתן ללמוד מתלושי השכר מדובר בהסכמה ארוכת שנים בדבר מתן היתר לעבודה בשעות נוספות אשר נקטעה באחת, בהחלטה צדדית של הנתבעת. כלומר, משך תקופה ארוכה, אשר החלה במרץ 2015 התובע היה זכאי לקבלת תשלום בעד שעות עבודתו הנוספות, כנגד הוכחה כי אכן ביצע את השעות בפועל.

     

43. נבהיר כי מבדיקה מדגמית של שתי שנות עבודתו של התובע (חודשים פברואר 2017 עד פברואר 2019), ממוצע השעות הנוספות עליהם קיבל התובע תשלום הינו בעד 48.5 שעות נוספות חודשיות, כאשר ישנם חודשים שהתובע לא קיבל כל תשלום, בעוד בחודשים אחרים השעות הנוספות אף עולות על 60.

     

44. לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי במקרה דנן ביטול מכסת השעות הנוספות אשר הלכה למעשה בוצעו על ידי התובע והופסקו באופן חד צדדי, מהווה הרעת תנאים ממשית המצדיקה את התפטרותו בדין מפוטר.

     

45. טענותיו של מר לנגר בדבר 'תכנית התייעלות' לא נתמכו בראיות חיצוניות לכך באופן המעורר תמיהה. ברי, כי כאשר מעסיק מחליט לשנות את תנאי העסקתם של עובדיו, מחויב הוא לפרוס את התשתית העובדתית בגינה בחר לעשות כן. בפני התובע או בית הדין לא הוצג כל נימוק מלבד הטענה כי מדובר "בחלק מתכנית התייעלות ורה ארגון". הנתבעת לא הראתה לבית הדין כל תהליך שנערך בנתבעת ליישום שינוי ארגוני או התייעלות, אשר אמורים להיות פרי של פגישות והיוועצות עם גורמים שונים. מכל מקום, בין אם השינוי האמור הוא אכן תולדה של שינוי ארגוני ובין אם לאו, ברור כי התובע לא קיבל הזדמנות להעלות טיעוניו באשר לשינוי בשכרו. לשון ההודעה היא בבחינת הודעה מוגמרת שאין לערער עליה, כאשר הנתבעת לא טרחה לזמן את התובע טרם ביצוע השינוי האמור ולא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את דבריו , בפרט לאור השנים הרבות בהן עבד בנתבעת ותשלום השעות הנוספות אשר שולם משך תקופה ארוכה בגין עבודה בפועל בשעות נוספות.

     

46. זאת ועוד. הנתבעת ערכה שינויים נוספים בתנאי עבודתו של התובע באופן חד צדדי ובאחת. כך ביחס לשימוש ברכב, אשר ניתן לו אף לשימוש מחוץ לשעות העבודה, וכן אופן החתמת כרטיס הנוכחות. ברי, כי פעולות אלו, על אף שהן מצויות במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, מצריכות יידוע של התובע מבעוד מועד ומתן אפשרות לטעון בעניין, טרם הפיכת השינויים בתנאי עבודתו ושכרו, לעובדה מוגמרת.

     

47. אמנם, בהתאם להלכה הפסוקה עבודה בשעות נוספות אינה זכות קנויה בידי העובד [ע"ע (ארצי) 367/03 רונית סעדיה – שרות התעסוקה (20.5.04)]. עם זאת, בכל מקרה של כוונה לשנות בכפייה תנאי עבודה, יש לאפשר לעובד שימוע, זכות הנובעת מכללי הצדק הטבעי, ואין לערוך שינוי חד צדדי בתנאי העבודה ללא שמיעת הצד שכנגד [ע"ע (ארצי) 1465/02 אברהם קיפר – איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה (10.3.04)(להלן – עניין קיפר)].

     

48. בעניין בקיפר בית הדין הארצי עמד על הדברים החשובים הבאים:

     

    "הפעלת הזכות הניהולית היא בגדרי מתחם הסבירות . על מתחם הסבירות בהפעלת הזכות הניהולית והאיזון הראוי בהפעלתה עמדתי בדב"ע נד/1-4 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - התעשיה האוירית לישראל בע"מ ורמת"א בע"מ ודב"ע נד/3-4 התעשיה האוירית לישראל בע"מ ורמת"א בע"מ - ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, פד"ע כ"ט, 601 וציינתי :

    מעביד אינו רשאי לשנות חד צדדית את תנאי החוזה . יחד עם זה עצם טיבם של יחסי העבודה דורשים לאפשר למעביד לשנות את התנאים. למעביד זכות לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו. בעשותו כן, בהפעילו פרורגטיבה זו שלו לנהל את מפעלו כמיטב הבנתו, הוא משנה את תנאי העבודה על מנת לשפר את תפקוד מפעלו. אלא שזכותו זו של המעביד אינה מוחלטת . היא מתאזנת לעומת זכותו של עובד שתנאי העבודה שלו לא ישונו חד צדדית. כאשר השינויים סבירים , או אף מקדמים את העובד ניתן לראות בעובד כמסכים לשינוי עם המשכת העבודה. על כל פנים שינויים סבירים הם בתחום פרורגטיבה זו. שינויים החורגים ממתחם הסבירות, הפוגעים בעובדים באופן לא סביר, עשויים לחרוג מהפרורגטיבה האמורה. הפרורגטיבה הניהולית אינה זכות מוחלטת של המעביד . עליה להתאזן לעומת זכויותיו של העובד. כך עליה להתאזן לעומת האוטונומיה של הרצון הפרטי של העובדים, כבוד האדם שלהם וזכותם לחופש עיסוק . שינוי חד צדדי בתנאי העבודה החורג מהסבירות ופוגע בעובד אינו חוקי . (ראה גם מאמרי "אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי", ספר מנחם גולדברג, הוצאת סדן 2001, בעמוד 224)."

     

49. במקרה דנן, הוכח כי התובע היה זכאי למכסת שעות נוספות משך שנים ארוכות. כפי שניתן להיווכח מעיון בתלושי שכרו, הפחתה חד צדדית זו פגעה בשכרו באופן מהותי. משכך, טרם קבלת החלטה בעניינו של התובע הייתה מחויבת הנתבעת לערוך שימוע בנושא, דבר שהנתבעת נמנעה מלעשות. במקום זאת, הנתבעת בחרה שלא לקיים את זכות השימוע המוקנית לתובע והודיעה לו כעובדה מוגמרת את דבר החלטתה. כמו כן, הנתבעת נמנעה מליתן לתובע כל נימוק ממשי או הבהרה קודם לביצוע ההפחתה, תחת הכותרת בדבר התייעלות. המסמך שצירפה הנתבעת אינו מלמד על הנימוקים בשלן בחרה היא באותו עיתוי להביא לידי סיום מכסת שעותיו הנוספות של התובע ומדוע לא ניתנה לו אפשרות להיערך להחלטה זו.

     

50. נדגיש כי בהתאם לעדויות הצדדים, התובע עבד בפועל שעות ארוכות העולות על 60 שעות נוספות מדי חודש, בגינן לא קיבל תשלום, כפי שהוסכם בין הצדדים, והתובע אף אינו מלין על כך. יחד עם זאת, החלטתה החד צדדית של הנתבעת נתקבלה באחת, מבלי שהצביעה על כל שינוי במתכונת העסקת התובע. אם כן, על אף שהתובע נדרש לבצע עבודתו כבימי שגרה הופחת שכרו בניגוד לדין.

     

51. אנו סבורים כי היאחזות הנתבעת בכך שמדובר בפררוגטיבה ניהולית כמעסיקה אינה יכולה לעמוד, מול רמיסת זכויותיו של התובע באופן כה מובהק. ההתנהלות האמורה חמורה במיוחד שעה שמדובר במועצה מקומית אשר חלים עליה ביתר שאת כללי המשפט הציבורי ובהתאם לכך, אין היא יכולה להתעלם מן הדין הנוהג ולנהוג בעובדים כפיון על לוח שחמט.

52. עוד יש לומר, כי בעניינו משהתובע פנה לנתבעת, עמד על זכויותיו, וזו לא הפסיקה את הרעת התנאים ולא פעלה לתיקונה, התוצאה היא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. יש לציין בהקשר זה, כי עולה מן התכתובות בין הצדדים, בא כוח התובע פנה לנתבעת עוד בחודש מרץ 2019, והבהיר כי הנתבעת שוללת את זכויותיו באופן חד צדדי. על כן, התובע עמד בדרישת ההתראה טרם התפטרות המהווה תנאי לגיבוש זכאות לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק (דב"ע תשן/10-3 חיים כהן נ' הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כ"א 238).

     

53. אנו סבורים כי התנהלות הנתבעת בעניינו של התובע יש בה אף משום חוסר תום לב, בפרט כאשר מדובר בעובד מוערך אשר עבודתו החשובה והמקצועית, זכתה לשבחים רבים. כך, במכתבו של מר דרדיגר מיום 11.11.18 (ר' נספחי התובע המצורפים לתצהירו), מתאר הוא את התובע, בין היתר, כעובד המבצע עבודתו ביעילות ומסירות רבה, עובד שתמיד זמין למענה התושבים אף מעבר להגדרת תפקידו וכי הינו מלא הערכה כלפיו ושבע רצון מתפקודו המקצועי.

     

54. לאור כל המקובץ, נסיבות התפטרותו של התובע מהוות הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ומצדיקות התפטרות בדין מפוטר. משכך, קיימת לתובע זכאות לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בנתבעת. סכום הפיצויים לו זכאי התובע יידון על ידנו במסגרת הפרק הבא בפסק הדין.

     

55. משנפסק על ידנו כי התובע התפטר בדין מפוטר ובנסיבות בהן דרש מהנתבעת לתקן את ההרעה המוחשית החלה בתנאי שכרו וסורב, אין הוא חייב במתן הודעה מוקדמת כלל, כאשר לפנים משורת הדין העניק הוא לנתבעת הודעה מוקדמת בת 30 ימים. סעיף 10(1) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, תשס"א-2001 קובע כי הוראות סעיפים 2 עד 7 לחוק לא יחולו "על עובד, בנסיבות מיוחדות שעקב קיומן אין לדרוש ממנו כי יעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בחוק זה." במקרה דנן, אנו סבורים כי לא ניתן היה לצפות מן התובע להמשיך בעבודתו, ולא היה מחויב הוא במתן הודעה מוקדמת כלל.

     

56. לאור האמור, אנו דוחים את טענת הנתבעת לקיזוז חלף הודעה מוקדמת ומקבלים את תביעת התובע לתשלום הכספים שקוזזו בגין חלף הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪., כנתבע על ידו.

     

57. אם כן, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,000 ₪ בעד דמי חלף הודעה מוקדמת, אשר קוזזו משכרו שלא כדין.

     

    השכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים

     

58. בית הדין הארצי לעבודה עמד על עקרון היסוד שבחוק פיצויי פיטורים, תקנותיו והפסיקה:

     

    "על פי חוק פיצויי פיטורים, תקנות פיצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים:

    1. שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה;

       1. שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד.

          נטל ההוכחה כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר."

          [ע"ע 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 18.03.13].

           

59. גב' יצחק העידה בפנינו כי אין באפשרותה לקבוע את שכרו של התובע בשל בירור מול משרד הפנים ומשרד האוצר (פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 57, שורות 18-16), ומשהצדדים לא הגיעו למסקנות בעניינו. בכל הכבוד הראוי, אין בידינו לקבל טענה זו. עינינו הרואות, כי גב' יצחק עצמה צירפה לתצהירה נספח לפיו היא קיבלה תשובה בעניינו של התובע כבר ביום 2.9.19. גב' יצחק יידעה את נציג משרד האוצר בדבר סיום עבודתו של התובע אצל הנתבעת וביקשה לקבל הנחיות לצורך ביצוע גמר חשבון (ר' נספח 18 לתצהירה של גב' יצחק):

     

    "אביתר שלום,

    שרון אלפסי, רשב"צ בית אריה, סיים באופן חד צדדי את עבודתו ברשות והתעלם מהפניות שלנו להגיע להסדרת חריגות השכר.

    אבקש הנחיות ברורות בנושא לצורך ביצוע גמר חשבון."

     

60. נציג משרד האוצר השיב ביום 2.9.19 כדלהלן:

     

    "אמירה שלום רב,

    יש לבצע גמר חשבון עם העובד שרון אלפסי על בסיס הדירוג המנהלי ודרגה המתאימה לעובד על בסיס הוותק שלו.

    למיטב הבנתי הוא חייב לכם הודעה מוקדמת."

     

61. אף אם לא היה במענה זה כדי להביא את שאלתה של גב' יצחק על סיפוקה, לא יעלה על הדעת, כי משך למעלה משנתיים תמימות, תתלה נציגת הנתבעת בכך שלא התקבלה תשובה בעניינו. אי קבלת הכרעה בנושא זה מאת הממונה או על ידי הנתבעת בתקופת זמן כה ארוכה איננה מתקבלת על הדעת וחורגת ממנהל תקין וסביר. כמו כן, משהממונה החליט שלא להתערב בהליך וכן לא לדרוש השבה מן התובע ומשהנתבעת לא הוכיחה כי התובע אכן חב כספים כלשהם, יש לקבוע את שכרו הקובע בהתאם לתלושי שכרו.

     

62. מתלושי השכר אנו למדים כי החל מחודש פברואר 2014 ועד למועד סיום העסקת התובע שכרו החודשי עמד על סך של 10,700 ₪. הנתבעת טענה כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים כלל ולא טענה כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים באופן שונה מזה הקבוע בברירת המחדל: חישוב על פי שכרו האחרון של התובע. מאידך, חישוב התובע חוטא באי דיוק מהותי משעה שמחשב הוא את זכאותו לפיצויי פיטורים ככולל את התשלומים בעד שעות נוספות שביצע במסגרת עבודתו בנתבעת. רכיב שאינו נכלל כחלק מהשכר הקבוע לחישוב פיצויי פיטורים בהתאם לדין.

     

63. משכך, סכום הפיצויים המגיע לתובע בעד התקופה החל מיום 1.10.10 ועד ליום 31.8.19, עומד על סך של 95,408 ₪.

     

64. מהסכום הנ"ל יש להפחית את סכום פיצויי הפיטורים שהפרישה הנתבעת לאורך תקופת העסקת התובע. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע צבר פיצויים כמפורט להלן: תשלום בסך של 57,546 ₪ להראל פנסיה, ותשלום נוסף בסך של 45,778 ₪ להראל ביטוח, וסך הכל תשלום כולל בסך של 103,324 ₪. עם זאת, הנתבעת לא הציגה אישור רשמי בדבר הסכומים שהופרשו על ידה ונצברו לזכות התובע בגין רכיב פיצוי פיטורים. כמו כן, הנתבעת מיאנה מלפרט את שיעור ההפרשות לאורך שנות העסקת התובע.

     

65. בהתאם לדברים האמורים, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך של 95,408 ₪ בגין פיצויי פיטורים. ככל שיוצג אישור רשמי ממנו עולה כי הנתבעת הפרישה כספים על חשבון רכיב פיצויי פיטורים , תהא רשאית לנכות מהסכום האמור את הסכומים שהופרשו בפועל.

     

    פדיון ימי חופשה

66. לטענת התובע זכאי הוא לסך כולל של 47,781 ₪ בגין פדיון 73 ימי חופשה. בתחשיבו התחשב התובע בשכר בגובה 14,400 ₪ וב-22 ימי עבודה. מאידך, הנתבעת טענה כי התובע זכאי לפדיון של 55 ימי חופשה בלבד, אולם לגישתה התשלום בגינם מתקזז ונבלע בחריגות השכר של התובע.

     

67. עדת הנתבעת, גב' יצחק טענה במסגרת תצהירה כי התובע זכאי לפדיון של 54.17 ימים בלבד, וכי תשלום זה מתקזז ונבלע במסגרת חריגות השכר וכן נטישת מקום עבודתו ללא הודעה מוקדמת. עוד נטען על ידה, כי משעה שהתובע סירב לשתף פעולה ולחתום על חוזה בכירים לא ניתן היה לחשב את שווי ימי החופשה כאשר שאלה בעניין הופנתה למשרד הפנים וכן למשרד האוצר לשם הנחיות (סעיף 6 לתצהירה של גב' יצחק).

     

68. משדחינו את טענות הנתבעת באשר לקיזוז כספים שהתובע חב בגין חריגות שכר לכאורה, ומשקבענו כי אינו מחויב במתן הודעה מוקדמת מקום בו התפטר הוא בדין מפוטר, הרי שהתובע זכאי לתשלום בעד פדיון ימי חופשה.

     

69. עיון בתלושי שכרו של התובע מלמד כי שכרו הקובע משך תקופה ארוכה החל בחודש פברואר 2014 עמד על סך של 10,700 ₪. לעניין היקף המשרה או מספר ימי עבודתו של התובע, הצדדים לא טענו ולא הבהירו האם התובע עבד משך חמישה ימי עבודה בשבוע או שמא שישה ימי עבודה בשבוע, וכן משך תקופה. כל שטען התובע הוא כי: "התובע עבד כל ימות השנה. כולל שבתות, חגים וכיוצב' במהלכן בוצעו ביקורות." (סעיף 6 לכתב התביעה). מכל מקום, משהתובע קבע בחישוביו כי עבד 22 ימי עבודה בחודש, נערוך את החישוב באופן דומה.

     

70. בנוסף, בתלוש השכר שהפיקה הנתבעת עבור התובע בחודש ספטמבר 2019 אנו למדים כי הוא זכאי לפדיון של 73.7 ימי חופשה, בדומה לטענת התובע. יש לציין כי תחשיב התובע לוקה באי דיוקים הואיל ושווי יום עבודתו חושב באופן הכולל את שווי השעות הנוספות שביצע.

     

71. לאור הדברים האמורים, על הנתבעת לשלם לתובע בגין פדיון ימי חופשה סך של 35,504.5 ₪ (73 X 10,700 ₪/ 22).

     

    שעות נוספות

72. במסגרת סעדי התביעה מבוקש תשלום בעד "הפרשי שכר" ממועד ההפחתה ועד לחודש אוגוסט 2019, בסכום של 3,700 ₪ מדי חודש . לטענת התובע משעה שהנתבעת שללה את זכאותו למכסת שעות נוספות שלא כדין, זכאי הוא למכסת שעות חודשיות נוספות שנשללו ממנו בתקופה זו.

     

73. לטענת הנתבעת , לתובע היו חריגות שכר אשר לא טופלו על ידי הממונים הקודמים עליו ולאור סרובו לעבור לחוזה בכירים, אסור היה לנתבעת להמשיך להעסיקו בחריגת שכר שכן תפקידו לא כלל שעות נוספות על כן, יש לדחות תביעתו בגין רכיב זה.

     

74. נבהיר כי אין חולק בדבר הפררוגטיבה הניהולית של המעסיק לקבוע את מסגרת שעות (עס"ק 7541-04-14,הסתדרות העובדים הכללית החדשה-מרחב המשולש הדרומי ואח' נ' עיריית קלסווה(15.3.17)) וכפועל יוצא מכך , הלכה פסוקה היא כי אין לעובד זכות קנויה לעבוד בשעות נוספות (דב"ע (ארצי) לו/3-3סגולה אימבר – קופת חולים "מכבי", פד"ע ח(2) 78,79 (1976).

     

75. בנסיבות המקרה אשר לפנינו, אין מדובר בשיחה אשר נערכה בין הצדדים במסגרתה הבהירה הנתבעת לתובע כי יחדל לעבוד בשעות נוספות שעה שאין בכוונתה לשלם בגין רכיב זה אלא, הנתבעת בחרה לעשות זאת כ"רעם ביום בהיר", מבלי שקיימה כל שיחה עם התובע אשר לא הוכח כי מתכונת שעות עבודתו בשעות נוספות פחתה ולא בוצעה. אכן כפי שהובהר לעיל לנתבעת הזכות לקבוע את סדרי העבודה ושעות העבודה, אך אין משמעות הדבר כי רשאית היא לנהוג כך באופן חד צדדי , מבלי לידע את התובע תוך שהיא מאיינת את זכות העובד כי המעסיק ינהג כלפיו בתום לב , סבירות ומידתיות.

     

     

76. בהתאם לנקוב בתלושי שכרו של התובע, בשנה האחרונה שקדמה להחלטת הנתבעת ממוצע שעות עבודתו הנוספות עמד על סך של 48.5 שעות נוספות, תוך תשלום ממוצע בסך של 3,679 ₪. משלא הוכחה טענת הנתבעת לחריגות בשכר התובע והממונה לא התערב באופן ישיר ולא הוצגה כל דרישה לתובע להשבת כספים כלשהם, ומשלא הוכח כי התובע לא עבד בשעות נוספות בחודשים אלו, התוצאה היא כי החלטת הנתבעת בדבר ביטול השעות הנוספות אשר שולמו לתובע מרבית שנות העסקתו, התקבלה באופן חד צדדי, תוך הפרת הסכמה אשר השתרשה בין הצדדים תקופה ארוכה וכללה תשלום בגין רכיב זה. לפיכך ולאור נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אנו סבורים כי התובע זכאי לפיצוי בגין תשלום שנמנע ממנו בחודשים מרץ 2019 ועד חודש יולי 2019, משך חמישה חודשים.

    בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 18,395 ₪ (5 חודשים X 3,679 ₪) בגין שעות נוספות.

     

    משכורת חודש אוגוסט 2019

77. משאין חולק בין הצדדים כי משכורת חודש אוגוסט 2019 לא שולמה לתובע, ומשהכרענו כי אין הנתבעת רשאית לקזז את הכספים בגין חריגת שכר נטענת, שלא הוכחה, הרי שהנתבעת חבה לתובע תשלום בגין חודש זה.

     

78. בהתחשב בשכרו הקובע של התובע הנקוב בתלושי שכרו, הנתבעת חבה לתובע תשלום בסך של 10,700 ₪ בגין שכר חודש אוגוסט 2019.

     

     

    שווי שימוש רכב

79. התובע מבקש לקבל תשלום בסך של 7,000 ₪ בעד שווי שימוש רכב למשך 10 חודשים מאז שנאסר עליו לצאת עם הרכב מן היישוב, וזאת במסגרת הרעת תנאיו. לדברי התובע טרם השינוי האמור היה זכאי לרכב בטחון צמוד לכל פעילות ומטרה (סעיף 6 לכתב התביעה), כאשר לאחר כניסתו של מר אלבויים לתפקיד הוגבל השימוש ברכב הצמוד אשר שימש ושירת אותו במשך כל שעות היממה, כך שלא יכול היה לצאת עמו מגבולות היישוב.

     

80. הנתבעת טענה מנגד כי התובע אינו זכאי לכל שווי שימוש ברכב, היות והועמד לתובע רכב צמוד לצרכי עבודתו בלבד.

     

81. סעיף 2 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) קובע כי יש לשלם מס הכנסה על כל "השתכרות או ריווח מעבודה", לרבות "שוויו של שימוש ברכב... שהועמד לרשותו של העובד". בנוסף, תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), התשמ"ז – 1987 קובעות כיצד יש לבצע את זקיפת השווי, בהתבסס על מחיר הרכב.

     

82. מר לנגר הצהיר בעניין זה כי: "התובע לא חויב בכל שווי שימוש ברכב, היות והועמד לתובע רכב עבודה צמוד במסגרת תפקידו ולצורך ובזמן עבודתו בלבד, בהתאם לנוהל משרד הביטחון בנושא. התובע עודכן על ידי הן בשיחותינו והן בכתובים לגבי הנחיות משרד הביטחון לגבי השימוש ברכב." (סעיף 6 לתצהירו של מר לנגר).

     

83. בנוסף, גב' יצחק הצהירה כי: "לתובע הועמד רכב בטחון צמוד לצורך עבודתו, ולפי הנחיות משרד הבטחון, רכב הבטחון של היישוב משמש לצורכי עבודה בלבד, ואין להוציאו מחוץ ליישוב ללא אישור מראש. לאור כך, העובד לא חויב בשווי שימוש רכב בשכרו לפי תקנות מס הכנסה." (סעיף 5 לתצהירה של גב' יצחק).

     

84. יש להעיר, כי אין נפקות לעניין זכאותו של התובע לרכיב זה לשאלה האם רשאית הייתה הנתבעת להחיל את הוראות הנוהל על עבודתו של התובע אם לאו. יש לבדוק תחילה האם התובע חויב בתשלומים בגין שווי שימוש רכב. עיון בתלושי שכרו של התובע מלמד כי בעשרת החודשים האחרונים לעבודתו בהם נמנע ממנו לצאת מגבולות היישוב עם הרכב, התובע לא חויב בגין זקיפת שווי של הרכב או בהוצאות בגין אחזקתו. יתר על כן, כפי העולה מתלושי שכרו של התובע, משך כל תקופת העסקתו לא חויב הוא בגין כך, אך כן בוצעו הפחתות שכר למיניהן שלא ניתן בגינן הסבר. לעניינו, על אף שנמנע ממנו שימוש ברכב, בניגוד להסכמות הצדדים משך תקופה ארוכה, באופן חד צדדי וללא מתן התראה, משלא שילם הוא בעד הטבה זו, אין הוא זכאי לתשלום בגינה.

     

85. משכך, תביעת התובע לתשלום בגין רכיב זה- דינה להידחות.

     

    טענת ההתעמרות

86. תביעתו של התובע כפי שנוסחה בכתב התביעה הינה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, כאשר בפרק הסעדים מבהיר התובע כי מדובר בפיצוי מינימלי בגין פגיעה בעובד על רקע פוליטי, וכאשר בגוף כתב התביעה טוען התובע להתעמרות מצד הנתבעת. אף בסיכומי התובע ניתן דגש לטענותיו בדבר התעמרות כלפיו על רקע פוליטי על כן, נדון ברכיב זה בהתחשב בטענות האמורות.

     

    טענות הצדדים

87. לטענת התובע ממועד כניסתו של מר אלבויים לתפקיד החל הוא יחד עם מנכ"ל המועצה להתעמר בו ולהחריף את היחס כלפיו. התובע טוען כי הצרו את צעדיו, הכפישו, העליבו והקטינו אותו, והכל בשל סברתם כי הוא מ"אנשיו של מר אבי נעים". בין יתר ההגבלות והפגיעה בתובע ניכרת פגיעה מוחשית בתנאי עבודתו. בתצהירו מפרט התובע את הפגיעה בו, לרבות שינוי באופן החתמת שעון הנוכחות; הגבלת השימוש ברכב; אי מתן אפשרות לצאת לחופשה שנתית על אף שנצברו לטובתו 73 ימי חופשה; ביטול מכסת שעות נוספות וצמצום שכרו; סילוק מישיבות מנהלים; "ברוגז" אשר עשו עימו וכן הדרתו מניהול אירועים בעלי אופי בטחוני מובהק (סעיף 21 לתצהיר התובע).

     

88. עוד נטען על ידי התובע, כי מר אלבוים הכפיש את התובע בפני תושבים, קולגות ואף בפני קהל תושבים פלסטינאים, תוך שהוא קושר את התובע לראש המועצה הקודם, כאובייקט שלילי. התובע הוסיף כי מר אלבוים נהג לצעוק עליו, לגדפו ואף דרש ממנו "לשים את המפתחות". לדבריו, מר אלבוים אף שוחח עם מח"ט הגזרה, אל"מ עידן כץ והכפיש את התובע באוזניו.

     

89. לטענת התובע, פנה בניסיונות להידברות מול מר אלבוים, אשר דבק בגישתו הלוחמנית והאישית כלפי התובע, איים עליו בנקיטת סנקציות כלכליות ופגע בשמו הטוב ברבים, לרבות באמצעות הרשתות החברתיות.

     

90. הנתבעת מאידך הכחישה את טענות התובע, וטענה כי לא מובן באילו נסיבות התעמרו בתובע על רקע פוליטי, ומדוע עובד מועצה מייחס לעצמו השתייכות פוליטית כלשהי, זאת כאשר הדבר אסור לו בתכלית האיסור, וברור כי הדבר נאמר בעלמא, כאשר התובע לא העלה טענה זו עד למועד בו התפטר.

     

    התשתית הנורמטיבית

91. השאלה אם הייתה התנכלות כלפי עובד במקום עבודה היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה על יסוד התרשמות ממכלול הראיות והעדויות שלפנינו [ע"ע (ארצי) 12029-11-13 מלק – מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני (24.11.16)].

     

92. אין כיום חוק המסדיר את נושא ההתעמרות בעבודה, אלא הצעות חוק בלבד. הצעת החוק האחרונה בעניין זה הוגשה בשנת 2015, הצעת חוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה- 2015. ההצעה קבעה, כדלהלן-

     

    "התעמרות במסגרת עבודה היא התנהגות חוזרת ונשנית כלפי אדם, במספר אירועים נפרדים, שיש בה כדי ליצור עבורו סביבה עוינת במסגרת עבודה, לרבות אחת או יותר מהתנהגויות אלה:

    (1) התייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שווא, או הפצת שמועות מזיקות; (2) שיבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לביצוע התפקיד ואינם מטעמים ענייניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי ענייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת; (3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו; (4) הכפפתו של אדם לאווירה של פחד ואיומים; (5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כישלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן; (6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או החברתי של האדם; (7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של אדם".

     

93. בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל, הדגישו המחברים כי מדובר בתופעה חברתית נפוצה הפוגעת בעובדים רבים, וכי התעמרות במסגרת העבודה היא התנהגות פוגענית המופנית כלפי אדם באופן חוזר ונשנה, לא במסגרת אירוע "חריג" וחד פעמי אלא במספר אירועים נפרדים, ויוצרת עבור האדם סביבה עוינת במסגרת עבודה. כמו כן, צוין כי התעמרות בעבודה פוגעת בכבוד האדם, בחירותו, ברווחתו, ביכולתו לבצע את עבודתו ובתפקודו המקצועי, וכי ישנם מקרים בהם ההתעמרות פוגעת אף בבריאותו הגופנית או הנפשית של אדם.

     

94. לא כל אמירה או התנהגות של המעסיק אשר לטענת העובד נפגע ממנה , תהווה התעמרות בעבודה, ולא כל פגיעה תצדיק התערבות משפטית. במאמרה הציעה שולמית אלמוג לפתח מבחן משולב שידרוש פגיעה סובייקטיבית אך יכיל גם מבחן אובייקטיבי, וזאת על מנת לבחון אם מדובר בהתנהגות שעשויה להיתפס כפגיעה גם מנקודת מבט חיצונית לעובדת או העובד בהם מדובר [ש. אלמוג, התנכלות תעסוקתית (Mobbing), עבודה, משפט וחברה, כרך י"א, תשס"ו 223]. לפי מבחן זה, גם במקרה שנגרם לעובדת או לעובד פגיעה רגשית, בחינה אובייקטיבית יכולה להביא לתוצאה לפיה אין מדובר במקרה המצדיק את התערבותו של בית הדין.

     

95. יש לציין, כי מרבית מקרי ההתעמרות והתנכלות לא יתגלו בהתנהגות פיסית, כאשר במרוצת הזמן הוכרו דוגמאות שונות להתנהגות העולה לכדי התנכלות או התעמרות בעבודה:

     

    "התנהגויות פוגעניות נפוצות במקום העבודה הן זלזול והמעטה בערכו של העובד, לרוב באופן מילולי, הקצאת עבודה רבה מדי והמעטה בחשיבות החיים הפרטיים של העובד (במיוחד עובדים שאינם מקבלים פיצוי על שעות נוספות), חשיפת העובד לעומס עבודה שאי אפשר להתמודד איתו, הקצאת משימות עם מטרות או לוחות זמנים בלתי הגיוניים או בלתי אפשריים, הטרדת העובד בניהול מיקרו (ניטור-יתר, סקרת-יתר, דקדקנות-יתר והפגנות שליטה) של משימותיו וזמנו, ביצוע הערכות תכופות מדי ומניפולציות למידע (למשל התמקדות במאפיינים שליליים ובכישלונות, והקצאת משימות שנועדו ותוכננו להיכשל). דוגמאות נוספות להתנהגויות פוגעניות נפוצות הן ניהול על ידי איומים והפחדות, גניבת קרדיט וניצול העובד, מניעת גישה להזדמנויות, המעטה ביכולות העובד כדי להצדיק את פיטוריו, התנהגות הרסנית אימפולסיבית, התעלמות מדעותיו ומהשקפותיו של העובד, מניעת גישה למידע שיכול להשפיע על ביצועיו של העובד, דרישה מהעובד לבצע את משימותיו מתחת לרמת יכולותיו, שלילת תחומי אחריות מהעובד או החלפתם במשימות יותר טריוויאליות או לא נעימות, התעלמות מהעובד או קבלתו בעוינות כאשר הוא ניגש לממונה הפוגעני, השפלת העובד או השמתו לצחוק בקשר לעבודתו, הפצת רכילות, השמעת הערות מעליבות על העובד (תחביביו, הרקע שלו, חייו הפרטיים)."

    השופטת בדימ' מיכל לויט "לא צריך לספוג את ההשפלה הזאת" עורך הדין 29, 110-111 (2015).

     

96. ניתן להיווכח כי אין מדובר ברשימה סגורה של התנהגויות אך יחד עם זאת בבואנו לבחון את עילת ההתעמרות, עלינו לשים לב לגבולותיה:

    "אנו סבורים כי יש להיזהר בהכללת היבטים ניהוליים רוחביים – אפילו מדובר בניהול דורשני או שמא ניהול דורסני (איתן מאירי המגפה השקטה במקומות העבודה – התעמרות, הצקה, התנכלות, התעללות פסיכולוגית: להכיר, לדעת, להתמודד (2013), בעמ' 169-163, הנזכר במאמרה של קמיר), כהתעמרות בעבודה. כך גם בכל הנוגע לשינויים תזזיתיים רוחביים מתמשכים של הנחיות עבודה, שבעטיים עובד עלול לחוות קושי ביכולותיו המקצועיות. במילים אחרות, מדיניות של מעסיק, הנגזרת מהפררוגטיבה הניהולית שלו המופעלת כלפי כלל העובדים, והרלוונטית לעבודתם, ככלל, לא תחשב כהתעמרות בעבודה. [...] בד בבד, יש גם להיזהר מ"משפוט" ו"משטור" יתר של יחסים בין אישיים במקום העבודה, שמא עילת ההתעמרות תקפל בחובה פגיעות "רכות" ותחושות שליליות סובייקטיביות של העובד."

    [סע"ש (אזורי ת"א) 36775-04-18 אמיל תובל - עיריית תל אביב, (נבו 24.10.2019)‏‏].

     

    מן הכלל אל הפרט

97. לאחר ששקלנו את טענות וראיות הצדדים בעניין זה בכובד ראש, הגענו לידי מסקנה כי דין טענת ההתעמרות להידחות. ונפרט.

     

98. התובע העיד בפנינו באופן שאינו משתמע למספר פירושים באשר לתחושותיו הסובייקטיביות ולפגיעה שהתקיימה בעניינו. כך העיד התובע:

     

    "העד, מר אלפסי: הייתה שיחה עם ראש המועצה בכבודו ובעצמו ואני ביקשתי שיחזירו לי את התנאים שנלקחו ממני, כמובן שהוא בכל אחת מהשיחות אמר לי אדון נכבד, אתה יכול, אתה לא מתאים לך, לא נראה לך אתה יכול לשים את המפתחות מתי שאתה רוצה וללכת, חדשות לבקרים ויש גם הקלטות בכל הנושא הזה אז התעמרות מאוד ברורה, שלא תדבר איתי מהיום הראשון שהוא מגיע לעבודה, לחכות לי בכניסה ליישוב, לצעוק, להתעלל, להנחות את כולם לא לדבר איתי ומי שמדבר איתי, כולל בתוך מסיבת הסיום שלי, אם זה לא התעללות,..."

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 59, שורות 32-27).

     

99. וכן-

     

    "ת: אני, תהליך ההתעמרות התחיל הרבה הרבה לפני, אין מצב שאני מסוגל לקום בבוקר, להגיע לשער שיבקשו ממני את כל הסמכויות וכל מה שאני צריך לעשות, לעמוד מול פועלים פלסטינאים שראש המועצה יצעק עליי, שראש המועצה לא יגיד לי שלום, שהמנכ"ל מונחה ולא מדבר איתי ולא אומר לי שלום, שמתעללים בי חדשות לבקרים,"

    (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 61, שורות 28-25).

     

100. עוד העיד בפנינו התובע כי התעמרו בו באופן קשה ואף השווה את היחס כלפיו לאונס:

      

     "ת: טוב, אני הגשתי עמדת התפטרות בדין מפוטר, לצורך העניין, כמו שאמרתי מקודם, לא ייתכן שאני אקום בבוקר שלא ידברו איתי, שיורידו לי סמכויות, ייקחו ממני את כל מה שאפשר לקחת במסגרת האחריות שעדיין הייתה לי כרבש"ץ, כקב"ט באותה התקופה ויבקשו שאני אקום בבוקר ליום עבודה רגיל והכל בסדר, המשפחה שלי כל בוקר אומרת לי אבא, אתה לא כמו אתמול שלשום, אתה קם עצוב, אתה לא מסוגל, הלכתי לבדיקות לב פעמיים במשך השנה הזאת ב-2019, פעמיים, הלכתי עשיתי מיפוי לב מלא, ראש המועצה מגיע אליי לשער ומתעלל בי, צועק עליי, מקלל אותי, מקלל אותי, יש לי הכל מוקלט, הכל מוקלט, מתעלל בי, אני לא רואה אישה אחת שמסוגלת שהבוס שלה יאנוס אותה ולמחרת בבוקר תקום לעבודה רגיל, לא מכיר סיטואציה כזאת."

     (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 64, שורות 30-23).

      

101. מאוחר יותר בעדותו טען התובע כי ראש המועצה למעשה ביקש ממנו להפר את ההנחיות של בידוק העובדים הפלסטינאים (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 72, שורות 27-26), וכי בעקבות כך שלא אישר כניסה ליישוב החל ראש המועצה לצעוק ולקלל (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 72, שורות 32).

      

102. עם זאת, התובע העיד כי ראש המועצה קילל, אך ייתכן שהדברים לא הופנו אליו:

      

     "ש: הוא גם גידף אותך?

     ת: אני לא זוכר, הוא קילל שם, יכול להיות שלא כלפיי ישירות אבל הוא קילל שם, כן, בהחלט.

     ש: אז הוא לא קילל אותך?

     ת: הוא קילל שם.

     ש: הוא קילל שם?

     ת: הוא קילל חד משמעית ולא פעם אחת."

     (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 73, שורות 27-22, ההדגשה אינה במקור).

103. אם כן, כפי העולה מעדותו של התובע, מר אלבוים "קילל שם", ואף מודה הוא ש"יכול להיות" שאלו לא הופנו כלפיו ישירות. כמו כן, המדובר באירוע אחד אליו מפנה התובע, ואין אינדיקציה לחשיפה מתמשכת לצעקות וקללות.

      

104. עוד יש לומר, על אף שהחוויה הסובייקטיבית שמתאר התובע היא קשה, אנו סבורים כי אין די בכך על מנת להוכיח את טענת ההתעמרות. יתר על כן, אין די בעדותו הבלבדית על מנת לתמוך טענותיו. כפי שיובא בהמשך פרק זה העדויות שהובאו בפנינו אינן כי התובע הוכיח את הפגיעה באופן אובייקטיבי.

      

105. עוד נציין כי למרות שהתובע חזר ושב במהלך עדותו בפנינו כי בידיו הקלטות של ההתעמרות בו, מיאן הוא מלהציג את הראיות הללו לבית הדין, על אף נחיצותן. יש להניח, כי אם אכן הייתה בידיו של התובע הקלטה של המעשים המתוארים, לא היה נמנע הוא מלהציג ראייה חד משמעית זו בפני בית הדין. אי הצגתה מעלה ספק באשר ליכולת של ההקלטה האמורה לסייע בתמיכת גרסתו של התובע. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה או העדות, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה העדות הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לעדות שלא הובאה [ע"א 641/87 קלוגר – החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (80.1.90)]. הדברים נכונים לעניינו, משמוטל על התובע להוכיח את טענת ההתעמרות כלפיו.

      

106. גב' סייס העידה בפנינו על אודות טענת ההתעמרות הנטענת על ידי התובע באופן הבא:

      

     "ש: כן, בסדר גמור. שרון טוען בתביעה שלו שעליה אנחנו מדברים כאן בין היתר לגבי הנושא של התעמרות בו ע"י ראש המועצה ועוזריו, נגיד. את יודעת על זה משהו?

     ת: אני יודעת שלא רק לשרון היו יחסים כאלה שאפשר היה להגדיר אותם כהתעמרות מצד ההנהלה החדשה של המועצה, כל האווירה השתנתה, לא תמיד אמרו שלום לעובדים, גם אני באופן אישי הרגשתי או חוויתי סוג כזה או אחר של התעמרות, אני לא תבעתי עליה אבל בהחלט היחסים עם העובדים כשהיו העובדים בעצם של התקופה הקודמת היו יחסים עכורים."

     (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 13, שורות 28-23).

      

     וכן-

      

     "ת: אני כבר לא כל כך זוכרת ספציפית אירועים כאלה ואחרים אבל אני כן יכולה לספר על אווירה כזאת שהייתה, אני יכולה להגיד שלגבי שרון באופן אישי, קודם כל, הייתה חלוקה שלשרון לשניהם היו רכבים של רבש"צים גם לשרון וגם לרבש"ץ השני, שרון לא אפשרו לו לצאת עם הרכב מחוץ לתחומי היישוב, לרבש"ץ השני כן התאפשר שזה היה משהו שאין בו היגיון מעבר, זאת אומרת, אני לפחות לא הגעתי לאיזשהו הגיון כזה. היה את כל התחום הזה של ישיבות שהיינו מקיימים כל יום ראשון בבוקר והיחס שם היה יחס כזה שהוא לא יחס מכבד, לא יכולה לתת איזושהי,

     ש: את היית נוכחת בישיבות האלה?

     ת: אני הייתי נוכחת בישיבות האלה,

     ש: זאת אומרת מה שהיה את שמעת?

     ת: אני לא יודעת לתת לך איזושהי דוגמא ספציפית ליחס כזה או אחר אבל הייתה אווירה לא נעימה.

     ש: משפילה את ציינת.

     ת: אני לא אמרתי את המילה הזאת, אבל הייתה אווירה מאוד מאוד לא נעימה, זה היה יכול גם להגיע למצב כזה, אבל אני לא יכולה לתת לך דוגמא לאיזשהו אירוע ספציפי אבל כן היה, העובדים הקודמים ולא בכדי גם בחרו לעזוב, כל העובדים הבכירים במועצה בעצם בחרו לעזוב, זה משהו שהוא מאוד יוצא דופן, אני לא נתקלתי בו במקומות אחרים."

     (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 14, שורות 16-1).

      

107. עוד העידה היא בעניין זה כי:

      

     "העד, גב' סייס:שכלל העובדים הבכירים במועצה בחרו לפרוש, אני מדברת על מנהלת מחלקת חינוך, מנהלת מחלקת הרווחה ואפילו הווטרינר שעבד במשרה חלקית ואני ובעצם, גם שרון וגם הרבש"ץ השני, גם היו עובדים לחברה לפיתוח שעזבו, הייתה אווירה של מקום שלא נעים לעבוד בו.

     כב' הש' צדיק: מה זאת אומרת, למה?

     העד, גב' סייס: כי היו צעקות, כי כל הזמן שמעת שאת לא בסדר, כי כל הזמן, הייתה סוג של רדיפה.

     כב' הש' צדיק: מצד מי?

     העד, גב' סייס: מצד, בעיקר מצד מנכ"ל המועצה בגיבוי מוחלט של ראש המועצה.

     כב' הש' צדיק: אוקיי.

     עו"ד רוזנר: היו קללות?

     עו"ד רזניק: גברתי, שוב, אני,

     העד, גב' סייס: אני לא זוכרת."

     (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 15, שורות 13-3, ההדגשה אינה במקור).

     וכן-

      

     "ש: כנראה כמו שאת אולי גם לשרון, למר אלפסי, ובעצם את אמרת שאת לא זוכרת אירועי התעמרות, בעצם הייתה אווירה לא נעימה, זה מה שאת אומרת?

     ת: אני לא זוכרת, אני זוכרת אירועי התעמרות אליי, אבל אני לא זוכרת אירועי התעמרות לגבי אחרים, אני יכולה להגיד שלגבי כלל העובדים הייתה אווירה מאוד לא נעימה,

     ש: יופי, מעולה.

     ת: שכוללת צעקות וכוללת עוד כל מיני,.."

     (פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 55, שורות 21-16).

      

108. אם כן, גב' סייס אכן העידה על אווירה לא נעימה, ואף כי היו צעקות מצדו של מנכ"ל הנתבעת, אך לא נטען וכן לא הוכח כי הצעקות הללו הופנו אל תובע בפרט או כי מדובר בהתנהגות חוזרת ונשנית כלפי התובע.

      

109. בהתחשב בדברים האמורים לעיל, אנו סבורים כי לא עלה בידי התובע להביא ראשית ראייה מספקת לכך שספג יחס משפיל מאת מר אלבוים, וכי האחרון התייחס אליו באופן אישי בצורה מבזה ומשפילה.

      

110. לא נעלמה מעינינו גרסתו של מר בן שושן, אשר הצהיר כי: "מהמצב שראיתי בפועל, שרון לא יכול היה לבצע את תפקידו כבעבר וממש הוכשל כך בתפקידו. מעבר לפן המקצועי, אני נחשפתי להתנכלות ממשית ובוטה בשרון מצד ראש המועצה ומנכ"ל המועצה החדשים, זה בא לידי ביטוי בהתעלמות מוחלטת ממנו, לא אמרו לו שלום, או בוקר טוב וקיבל יחס כאדם בלתי רצוי, שרון אף ננזף בצעקות ע"י ראש המועצה בשער הישוב מול פועלים פלסטיניים על עצם בידוק גופני לפועלים עפ"י פקודות הצבא." (סעיף 5 לתצהירו של מר בן שושן).

      

111. על אף הדברים הנכוחים, כפי העולה מעדותו של מר בן שושן וכן של התובע, מר בן שושן לא נכח באירוע אשר התרחש בשער היישוב (עדותו של מר בן שושן: פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 13, שורה 28, עדותו של התובע: פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 74, שורה 23), ומעבר לאירוע המתואר אין בפנינו טענה לאירועים נוספים אשר היה בהם כדי למנוע מן התובע לבצע את תפקידו או שהיה בהם כדי להכשיל את התובע בתפקידו.

      

112. מר לנגר הצהיר בעניין זה כי: "לא מובן לי באילו נסיבות התעמרו בתובע על רקע פוליטי ומדוע, במיוחד כאשר התובע הוא זה שהתפטר מהמועצה. כמו כן, לא מובן מדוע עובד מועצה מייחס לעצמו השתייכות פוליטית כלשהי, זאת כאשר הדבר אסור לו בתכלית האיסור. שיחות אודות תפקוד, התנהלות, עמידה במטרות ומשימות, המותר והאסור, התבצעו עם התובע, והדבר בוצע תמיד יחד עם הרשב"צ השני של עופרים ועם הקב"ט." (סעיף 8 לתצהירו של מר לנגר). בעדותו, העיד מר לנגר כך:

      

     ".... לא הייתה התעמרות, לא הייתה, לא נשמעה טענה כזו, לא הייתה התעמרות, כן מה שהיה ואם זו התעמרות אז קטונתי, ברגע שהשלטון התחלף ואני נכנסתי לתפקיד אני מחויב בראש ובראשונה לפני כולם לקופה הציבורית, השתנו כללי המשחק, אני איש של חוקים, של נהלים, של תקנות וההיסטוריה שלי גרמה לי להבין שמה שהיה בקדנציה הקודמת אסור שיהיה, אני לא אפתח פה כרגע את רוחב היריעה, (לא ברור) החברה לפיתוח, לאן הובאה המועצה ולכן שונו כללי המשחק, כל כללי המשחק ששונו שונו רוחבית לכל העובדים כולם, מקטן ועד גדול, החל מהנושא של חריגות שכר, בהמשך הנושא של שעות נוספות, של כוננות, של שימוש ברכבי המועצה לקבל רכב צמוד ולקבל החזקת רכב ולקבל רכב צמוד ולא לשלם שווי רכב, דברים אסורים על פי דין ולא במשמרת שלי, אני שמח שראש המועצה נתן לי גיבוי וכללי המשחק השתנו ויש אנשים שכללי המשחק היו זרים להם, כאשר משרד הפנים דורש לבוא ולהחתים שעון בכניסה וביציאה, יש אנשים שזה עושה להם חררה, לא מוכנים, אז זה עושה לא טוב, כאשר אתה לא מוכן לקבל, להחתים כרטיס בטלפון של הבית, גם כשאתה מגלה גמישות כי ככה היה נהוג, אז לא אצלי, יש 17 שעוני נוכחות, תחתים איפה שנוח לך בטח כאשר אתה איש ביטחון. כאשר הנוהל של משרד הביטחון שמממן את הרכב, בניגוד למה שנאמר פה וקודמי בתפקיד, קובע את כללי העבודה עם הרכב הזה ואוסר, ואין לאף אחד סמכות ו/או רשות לחריגים, לעשות שימוש פרטי ברכב הזה ברחל ביתך הקטנה, לא ייתכן שהרכב הזה נוסעים איתו לקריית שמונה ונוסעים איתו לחתונות והילולות כי זה אסור ולכן אני קראתי לשני החבר'ה האלה ונתתי להם את הנוהל שאולי הכירו ולא הכירו ואמרתי לא עוד, בניגוד למה שנאמר פה לפניי, כאשר ביקש אחד מהם לעשות שימוש פרטי אני דאגתי לו לרכב אחר מהמועצה על מנת שלא ייסע ברכב הביטחון, אוקיי? בניגוד למה שנאמר פה, על מנת לא לפגוע בתנאי השירות שהם היו רגילים, מצד אחד ומצד שני לא לעבור על הנהלים, לכן הרבה מאוד דברים שנאמרו פה הם פשוט לא היו נכונים קודם לכן."

     (פרוטוקול מיום 30.9.21, ע"מ 26, שורות 33-25, ע"מ 27, שורות 17-1).

      

113. אשר לעדותו של מר נעים בעניין זה, נעיר כי ניכר שהוא ניזון מדברים ששמע בנושא מהתובע וכן תושבים אחרים. בנוסף, העיד הוא בנוגע לקלטת ששמע אשר לא הובאה לעיון בית הדין ואף תוכנה לא הועבר. משכך, לא הענקנו משקל רב לעדותו בנושא (ר' פרוטוקול מיום 12.5.21, ע"מ 19, שורות 33-32, ע"מ 20, שורות 2-1).

      

114. נציין עיינו בחילופי התכתובות בין באי כוח הצדדים, כאשר במכתב בא כוחו של התובע מיום 2.6.19, מציין הוא: "בדאב לב, התבשרתי כי מפאת שיקולים פוליטיים ואחרים שהינם בלתי עניינים, כתוצאה מחילופי שלטון בראשות המועצה וחילופי ראש המועצה החל מרשי לסבול ממסכת התעמרות והתנכלות אישית בו ובתנאי העסקתו.." (סעיף 7 למכתב). עוד צוין: "התנכלות במרשי מצד ראש המועצה המכהן ומי מעושי דברו מצאים ביטוי בפגיעה ממשית ומוחשית בתנאי העבודה ויכולת מרשי לתפקד כנדרש בהתאם לתפקידו, כדוגמאות בלבד יצוין כי מרשי נדרש שלא לצאת עם הרכב מתחומי הישוב, כפי שהיה בעבר, ביטול כל השעות הנוספות וזאת באופן מידי ובאמצעות שיגור מייל למרשי, שינוי הוראות חתימת נוכחות וכיוצ"ב." (סעיף 10 למכתב).

      

115. במכתבו מיום 28.8.19 כתב בא כוח התובע, בין היתר: "אבהיר ואדגיש תחילה, כי מרשי לא בחר לסיים עבודתו בנסיבות "רגילות", אלא מחמת הרעה מוחשית בתנאי עבודתו, התעמרות ופגיעה קשה בו, הן נפשית והן מקצועית, תוך ניסיון להביא לשבירתו והכל על רקע פוליטי, באופן פסול, כזה הלקוח מתסריט ממחוזות אפלים ועל כך נותר להצר." (סעיף 2 למכתב). עוד מציין בא כוחו כי: "מנהלי המועצה ו/או מי מהם הרחיקו לכת עד כדי פגיעה אישית בשמו הטוב של מרשי בפרסומים ברשתות חברתיות, פגיעה בפרטיותו תוך מטרה אחת ויחידה-להסב לו נזק. בכל הכבוד הראוי ובהתחשב, כי במדינת חוק אנו חיים, אין בכוונת מרשי להשלים עם התנהלות פסולה שכזו ומי ממפרסמי ה"פוסטים" הללו יישא באחריות למעשיו. מלבד פגיעה בשמו הטוב של מרשי, רדיפתו, הפרת שלוותו ושגרת חייו וחיי משפחתו, יש בפרסומים אישיים אלו בכדי לחזק את טענת מרשי כנגד מרשתך כחלק בלתי נפרד מהתעמרות המתמשכת אשר מעצימה." (סעיף 4 למכתב).

      

116. על אף שבא כוח התובע מתאר כי פורסמו פוסטים פוגעניים כלפי התובע, אלו לא הוצגו בפני בית הדין וכן תוכנם לא פורט. כמו כן, בא כוחו התובע אף אינו מבאר מי פרסם את הפוסטים ומתי פורסמו. ניתן להיווכח כי במכתבו מיום 28.8.19 בא כוח התובע מתאר את תחושותיו הסובייקטיביות של התובע, אך מעבר לתיאור של הרעה המוחשית בתנאי עבודתו של התובע, עובדה המזכה את התובע בפיצויי פיטורים, לא הובאו במסגרת המכתבים טענות נוספות בדבר התנכלות והתעמרות בתובע, אשר הועלו לראשונה במסגרת הליך זה. אנו סבורים, כי יש באי העלאת הטענות האמורות במסגרת חילופי המכתבים כאמור כדי לאשש את המסקנה לפיה אין התובע זכאי לפיצויים בגין רכיב זה.

      

117. יובהר, כי התנהלות הנתבעת אל מול התובע בכל הנוגע להרעת תנאי העסקתו באופן חד צדדי וללא עריכת שימוע הינה חמורה ומשכך נפסקו עבור התובע פיצויי פיטורים. עם זאת, אנו סבורים כי אין בכך כדי להעיד כי הנתבעת התנכלה לתובע באופן המזכה אותו בפיצויים נוספים. עוד נציין, כי לדידנו, התובע לא הוכיח כנדרש את טענותיו באשר לאי מתן אפשרות לצאת לחופשה שנתית או כי סולק מישיבות מנהלים מתוך כוונה להתנכל לו.

      

118. מן הטעמים המנויים לעיל, התביעה בגין רכיב זה , נדחית.

      

      

     סוף דבר

119. תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

      

120. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים:

      

     • דמי חלף הודעה מוקדמת בסך של 6,000 ₪.

     • פיצויים פיטורים בסך של 95,408 ₪.

     • פדיון ימי חופשה בסך של 35,504.5 ₪.

     • פיצוי בסך של 18,395 ₪ בעד שעות נוספות.

     • תשלום שכרו של התובע בגין חודש אוגוסט 2019 בסך של 10,700 ₪.

        

121. לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

      

122. לאור תוצאת ההליך תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪ אשר ישולמו

     תוך 30 יום מהיום.

      

      

     לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

      

      

     ניתן היום, כ' אדר ב' תשפ"ב, (23 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

      

     נציג עובדים מר ברוך הראל		רוית צדיק, שופטת, סגנית נשיאה		נציגת מעסיקים גב' רונית סדן