אבו טרבוש נ' אחים רחמה-חברה לעבודות עפר פיתוח וכבישים בע"מ

נציג ציבור עובדים – מר שרון מיכל

נציג ציבור מעסיקים – מר נתן חיים

1.עניין לנו בעובד בניין, תושב השטחים, אשר הגיש תביעה כנגד הנתבעת על סך 111,157 ₪ בגין הרכיבים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, השלמת פיצויי פיטורים, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, הפרשי חופשה שנתית, הפרשי הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי חגים, גמול שעות נוספות.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע, צו ההרחבה בענף הבניין חל בעניינו. התובע עבד במתכונת של 5 ימים בשבוע, ולא 6 ימים בשבוע כפי שניסתה לטעון הנתבעת כדי להתחמק מתשלום הפרשי שכר מינימום. הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי עבודתו. הנתבעת לא הציגה שום מכתב או אסמכתא על כך שלתובע שולמו דמי הבראה, למעט סך של 1,425 ₪ בסיום עבודתו והפרשה למת"ש בשנת 2016. למעט תשלום בגובה 5,000 ₪ בסיום עבודתו, לא שילמה הנתבעת תשלומים בגין דמי חג. התובע זכאי להשלמות בגין חופשה שנתית והפרשות לפנסיה הנובעות מזכאותו להפרשי שכר מינימום. לבסוף, טען התובע כי הוא זכאי לסך של 37,217 ₪ בגין גמול שעות נוספות.

3.לטענת הנתבעת, כל עילה שנולדה עובר ל-12.2.13 התיישנה. התובע מעולם לא הלין על תנאי העסקתו בתקופת עבודתו שחלה החל מיום 11.6.08 ועד 7.12.18. התובע עבד 6 ימים בשבוע, ולא 5 ימים כפי שניסה לטעון. התובע קיבל את כל התשלומים המגיעים לו ומעבר לכך.

תלושי השכר משקפים את הכספים ששולמו לתובע. התובע לא התייצב באופן רצוף מדי יום לעבודתו. התובע לא עבד שעות נוספות, ובשעה 16:30 הוא ויתר העובדים כבר היו בדרכם הביתה. לתובע ניתנו מספר הפסקות לשתיית קפה, לאוכל ולתפילה.

לאור חלוף השנים, לנתבעת קשה היה להציג מסמך על תנאי עבודתו של התובע. לנתבעת נגרם נזק ראייתי לאור השיהוי בהגשת התביעה. התובע ידע היטב על תנאי עבודתו.

דיון והכרעה

4.מהתמונה שנפרשה בפני בית הדין עולה, כי דין התביעה להדחות ברובה כפי שיפורט להלן. מהעדויות שנשמעו ומהמסמכים שצורפו עולה, כי מדובר במעסיקה הגונה אשר שילמה לתובע את רוב זכויותיו לאורך תקופת העסקה בת 10 שנים, וכן נהגה בעובדיה בכבוד, וזאת כפי שעלה מעדות התובע וחברו.

5.בפתח הכרעתנו נציין, כי יש לדחות את התביעה לשעות נוספות.

ראשית, בעדותם הודו התובע והעד מטעמו כי לא עבדו שעות נוספות כלל. בנוסף, עלה כי הגירסה העובדתית אותה הציג התובע בכתב תביעתו, ולפיה עבד בכל יום עבודה משעה 7:00 ועד 16:30, התבררה כרחוקה מהמציאות. ראשית, בתחשיבו ציין כי יש לנכות רק חצי שעת הפסקה בודדת שקיבל במהלך היום, נתון אשר התברר כלא משקף את המציאות; היות ועלה כי התובע וחבריו קיבלו עוד שתי הפסקות של תה וקפה, וממילא ההפסקה לה טען התובע התבררה כארוכה יותר מחצי שעה.

התובע הודה בעדותו כי "לא עבדנו שעות נוספות". חברו שהעיד מטעמו, ושאף עבד עימו כל השנים, העיד כי הם סיימו לעבוד כל יום לפני 16:30, וכי בשעה זו כבר היו בדרך הביתה והתפללו בדרך באזור רמלה. גם חבר זה העיד כי "מעולם לא קיבלתי שעות נוספות מאחר ואנו לא נשארים לעבוד שעות נוספות...אף אחר לא נשאר לעבוד שעות נוספות, כולם עוזבים יחד". ועוד הוסיף עד זה, כי בתקופת הרמדאן עבדו עד השעה 15:30 בלבד.

מן האמור לעיל עולה, כי התובע בעדותו הודה כי לא עבד שעות נוספות, וכך גם העיד העד מטעמו. בנוסף, עולה כי יום העבודה כלל מספר הפסקות ולא אחת, וכי בתקופת הרמדאן עבדו יום קצר.

די היה באלה כדי לדחות את התביעה לגמול שעות נוספות.

בסיכומיו הפנה התובע אל תיקון 24 לחוק הגנת השכר, וטען כי יש להחילו במקרה דנן.

בנושא זה כבר נקבע בפסיקה, כי ככל שבית הדין נותן אמון בגירסת התובע לפיה הועסק בשעות נוספות ולא קיבל עליהן תמורה, אזי עובר הנטל אל המעסיק להוכיח אחרת. על התובע

להציג תחשיב סביר וראיה כלשהי כי אכן עבד בשעות נוספות וכי לא שולמה לו התמורה בגין כך. הדבר יכול להיעשות גם על דרך של אומדנא.

ראו:

ע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני – אליאסי שיווק בע"מ (מיום 29.3.17).

ע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ (מיום 24.2.15).

י.לובוצקי, חוזה עבודה וזכויות במשפט העבודה (מהדורה חמישית, פרק 13, עמ' 25-28).

במקרה דנן, כבר מעדות התובע עולה כי לא עבד שעות נוספות, ולכן הנטל כלל לא עבר אל הנתבעת.

ויותר מכך; גירסת הנתבעת לעניין היקף שעות עבודתו לא נסתרה. עדי הנתבעת העידו ביחס לשעות תחילת העבודה וסיומה, לרבות ביחס להפסקות במהלך יום העבודה. עדויות אלה נמצאו מהימנות, ועולה כי הן משקפות את שעות העבודה בפועל, ותומכות בטענת הנתבעת כי התובע לא עבד שעות נוספות.

מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעה לתשלום שעות נוספות להדחות.

6.כמו כן, מצאנו כי יש לדחות את תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר מינימום, ונפרט.

בהקשר זה יצוין, כי התובע לא טען בתצהירו כי משרתו היתה בהיקף של 5 ימים בשבוע, היינו, לא טען טענה עובדתית מהותית שיש בה כדי לבסס את תביעתו ברכיב.

למעשה, בכתב התביעה לא ציין התובע לפי איזה היקף ימים הוא תובע, 5 או 6 ימים בשבוע, ואף לא בתצהירו, אלא לראשונה בסיכומיו.

מנגד, הנתבעת סתרה את גירסתו ברכיב זה, בשים לב כי עלה מהנתונים אותם הציגה שהתובע עבד גם בימי שישי; אם כי לא באופן קבוע, כפי שלא עבד באופן קבוע בימים אחרים במשך השבוע, בשים לב כי עבד במשרה חלקית. בהקשר זה נציין כי קיבלנו כמהימנות את עדויות עדי הנתבעת, שעדותם בנושא לא נסתרה, ובפרט עדות מר אוחיון, מנהל עבודה, וכן עדות גב' סנדרוביץ', מנהלת החברה. הנתבעת אף הציגה דוחות נוכחות, מהם עלה כי התובע והעד מטעמו עבדו גם בימי שישי, אם כי לא באופן קבוע.

גם לו היינו קובעים כי התובע עבד בהיקף משרה של 5 ימים בשבוע, עדיין עלה כי נפלו פגמים בתחשיב התובע.

ראשית, קיימת התיישנות לתקופה שעובר לחודש 2/13, והתובע התעלם מכך בחישוביו ותבע לגבי התקופה החל מ- 8/12. בנוסף, התובע התעלם מתקופות בהן לא עבד באופן שוטף ומלא, כמו תקופת הרמדאן וחגים אחרים.

מהאמור לעיל עולה, כי דין התביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום להדחות.

לאור קביעתנו כי התובע לא זכאי לתשלום הפרשי שכר מינימום, הרי שגם דין התביעות להשלמת תשלומים בגין חופשה שנתית והפרשות לפנסיה- להדחות, וזאת כפועל יוצא.

מעיון בסיכומים עולה, כי התובע הודה (בסעיף 18) כי הנתבעת שילמה בגין רכיב השלמת פיצויי פיטורים. לפיכך, נדחית התביעה בגין רכיב זה.

7.באשר לתביעה בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה, מצאנו כי דינה להתקבל, לאחר שהנתבעת לא הגישה כראיה את המסמך בו צוינו תנאי עבודתו של התובע.

עם זאת, עלה כי התובע ידע היטב את תנאי עבודתו ואת התמורה שסוכמה, והוא אף טען כי הנתבעת היתה מעסיקה הוגנת. התובע עבד בנתבעת תקופה של עשור, ולא היו לו טענות ביחס לתנאי עבודתו ולכספים ששולמו לו.

התובע נשאל בעדותו בפנינו אם ידע את תנאי עבודתו, והשיב כי "כן. הבנתי הכל".

היינו, מן הנסיבות עולה כי התובע ידע היטב את תנאי העסקתו וזכויותיו.

העדה גב' סנדרוביץ' אף העידה כי היא מסרה לתובע את המסמך.

בנוסף, התובע החל לעבוד בנתבעת 13 שנים לפני הגשת התביעה, ויש ליתן משקל לטענת הנתבעת כי יש קושי באיתור מסמכים בנסיבות אלה.

לאחר שקלול כל האמור לעיל, מצאנו כי יש לפסוק לזכות התובע סך של 2,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

8.באשר לתביעה לדמי הבראה, מצאנו כי יש לדחותה, ונפרט.

נציגת הנתבעת העידה כי שולמו לתובע דמי הבראה במלואם בכל שנה, ובתצהירה פירטה את השנים בהן עבד התובע וכמה ימי הבראה שולמו לו בכל שנה. עיון בתלושי השכר מלמד כי אכן כך הם הדברים, ויצוין כי תלושי השכר ערוכים גם בערבית. חשוב לציין כי בתלושי השכר פורט כל רכיב באופן נפרד, וניכר כי כששולם רכיב בנוסף לשכר, אזי התווסף סכום נוסף ששולם לתובע.

בעדותו הודה התובע כי קיבל את כל שרשום בתלושי השכר.

הנתבעת צירפה מסמכים נוספים עליהם חתום התובע בשפת אימו, ולפיהם שולמו לו דמי הבראה בכל שנה, והסכומים המופיעים שם תואמים את אלה המצוינים בתלושי השכר. לדוגמה, הנתבעת הציגה אסמכתא על סכום של 2,792 ₪ ששולם לתובע ביום 3.7.16 בגין דמי הבראה, מסמך עליו חתם התובע. התובע לא טען בתצהירו דבר כנגד מסמכים אלה.

בנוסף, בסיום העסקתו נערך לתובע גמר חשבון, בו שולמה לו גם יתרת ההבראה לה היה זכאי, בגובה 1,425 ₪. התובע הודה כי קיבל סכום זה.

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה לדמי הבראה.

9.באשר לתביעה לפדיון חופשה שנתית, מצאנו כי דינה להדחות. ונפרט.

נציגת הנתבעת העידה כי שולמו לתובע דמי חופשה, ובתצהירה פירטה כמה ימי חופשה שולמו לו בכל שנה מהשנים הרלבנטיות. עיון בתלושי השכר מלמד כי אכן כך הם הדברים, ויצוין שוב כי תלושי השכר ערוכים גם בערבית.

הנתבעת צירפה מסמכים נוספים עליהם חתום התובע בשפת אימו, ולפיהם שולם לו פדיון חופשה בשנים הנטענות כגירסת הנתבעת, והסכומים המופיעים שם תואמים את אלה המצוינים בתלושי השכר. התובע לא טען בתצהירו דבר כנגד מסמכים אלה.

כאמור לעיל, בעדותו הודה התובע כי קיבל את כל שרשום בתלושי השכר.

העדה הודתה כי היה חוב לתובע בנושא, אך הוסיפה כי בסיום העסקתו נערך לתובע גמר חשבון, בו שולמה לו גם יתרת החופשה לה היה זכאי, בגובה 4,000 ₪. התובע הודה כי קיבל סכום זה.

העדה פירטה את תחשיב ימי החופשה, ועולה כי אכן יש לקבלו.

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה לפדיון חופשה.

10.באשר לתביעה לדמי חגים, מצאנו כי יש לדחותה, ונפרט.

נציגת הנתבעת העידה כי שולמו לתובע דמי חגים במלואם בכל שנה, ובתצהירה פירטה את השנים בהן עבד התובע וכמה ימי חגים שולמו לו בכל שנה. עיון בתלושי השכר מלמד כי אכן כך הם הדברים, ויצוין כי תלושי השכר ערוכים גם בערבית.

ונזכיר כי בעדותו הודה התובע כי קיבל את כל שרשום בתלושי השכר.

הנתבעת צירפה מסמכים נוספים עליהם חתום התובע בשפת אימו, ולפיהם שולמו לו דמי חגים, והסכומים המופיעים שם תואמים את אלה המצוינים בתלושי השכר. התובע לא טען בתצהירו דבר כנגד מסמכים אלה.

בנוסף, בסיום העסקתו נערך לתובע גמר חשבון, בו שולמה לו גם יתרת דמי החגים לה היה זכאי, בגובה 5,000 ₪. התובע הודה כי קיבל סכום זה.

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את התביעה לדמי חגים.

אחרית דבר

11.לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,000 ₪ בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

יתר רכיבי התביעה נדחים.

כל צד יישא בהוצאותיו.

12.סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

13.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

14.פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר.

ניתן היום, ה' טבת תשפ"ב, (09 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.