1.האם התובע סבל במהלך שנות עבודתו מהתנכלות והתעמרות קשה על ידי עמיתיו והממונים עליו בעירייה, על רקע חשיפת התנהלות בלתי תקינה במקום העבודה? זו ליבת המחלוקת בענייננו.
2.ככל שנשיב על השאלה בחיוב, מהו הסעד לו זכאי התובע בנסיבות העניין שכן נתבעו על ידו שלושה סעדים: הראשון - פיצוי בגין חוסר תום לב, עוגמת נפש והתעמרות קשה בסך 129,834 ₪ (כ- 18 משכורות); השני - פיצוי בגין אובדן הכנסה והטבות בשל יציאה מוקדמת לפנסיה בסך 258,768 ₪ (כ- 36 משכורות); והשלישי - פיצוי בהתאם לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז – 1997 בסך של 200,000 ₪.
3.טרם נפנה לתשתית העובדתית, נציין, כי כתב התביעה ותצהיר התובע החזיקו, כל אחד בתורו, מאות עמודים ובכללם 95 נספחים. שכן לטענת התובע, משתלונותיו נפלו על אוזניים ערלות, הוא התחיל "לתעד בתמונות, בסרטוני וידאו ובתלונות שהוגשו לאחראים בעירייה ולמשטרת ישראל, את כל מה שעבר עלי. חששתי לחיי כי הייתי מאוים כל הזמן ולכן הסתובבתי באופן קבוע עם מכשיר הקלטה בכיסי" (סע' 33 ו-34 לתצהיר התובע; ע' 11 ש' 21-24; ע' 12). הדבר מחייב לדעתנו שתי הערות מקדימות.
4.הערה ראשונה: ספק בעינינו בדבר נחיצותן של חלק מהראיות שצירף התובע לכתב התביעה, כמו גם לתצהירו לצורך הכרעתנו, ובכלל זה: סרטונים בהם מוצגים פסליו של התובע בתחרות איש הברזל, וחידון התנ"ך (ת/ח.1), תעודות הוקרה ומכתבי תודה (ת/ט-י), שוברי ניפוק לדוגמא נעדרי תאריך (ת/יא), תמונות ציורי קיר בבית הספר "ביאליק – רוגוזין" וכתבה בעיתון הארץ משנת 2005 (ת/יב-יג), תמונת מצלמה וטאבלט מיום 26.2.2015 (ת/כ), תמונת משקולות (ת/כז), תמונת רכבו של אביו של אמיר (ת/לא), תמונת ברזנט על מחסן (לט), תמונת מכשיר כושר חלוד (ת/מב), תמונה שלגביה נטען כי מדובר בצואת חולדה (ת/נב), תמונות מביתו של התובע (ת/סו), תמונה של חצר מחסן (ת/מו), תמונת אמיר ואסף פוסעים בחצר ביום 23.11.2015 (ת/מח), תמונות המתעדות שניים ליד משאית (ת/נא), צילום עובדים נוספים (ת/פא), צילום עובדים ישנים, יושבים וצוחקים (ת/פב –פג), תיעוד ילדים במחסן (ת/פד), תיעוד תלונה שהוגשה על ידי התובע במשטרה, כאשר פרטי האירוע מיום 2.12.2010 הוא ביתו הפרטי שברחובות (ת/צ). מכל מקום, על מנת שלא להאריך, נתמקד אך בעובדות ובנספחים הנדרשים להכרעה. כפי שנפסק בפסק דין ע"ע (ארצי) 12029-11-13 יוליוס מלק- מדינת ישראל – הקריה למחקר גרעיני (מיום 24.11.2016) (להלן- עניין מלק), "בית הדין האזורי אינו חייב להתייחס לכל ראייה ולכל מסמך שהוגשו על ידי הצדדים".
5.הערה שניה: בתיק זה נחשפנו להתנהלות מטרידה גם מצדו של התובע. בעולמו של התובע, בדומה לאח הגדול המתואר בספרו המופתי של ג'ורג' אורוול 1984 (הוצאת עם עובד), הכל מפוקח, מתועד, מוקלט, מצולם ומתומלל בכל עת, באמצעות המכשיר הנייד של התובע ואין בו מקום לאישיות ולפרט. במקרה דנא, התובע הקליט וצילם את עמיתיו לעבודה והממונים עליו ואף אחרים, לעתים ללא ידיעתם ולעתים בריש גלי ואף בהתרסה.
6.בשנים האחרונות אנו עדים יותר ויותר לפרקטיקה שבה עובדים מקליטים את מעסיקיהם ללא ידיעתם. במאמר מקיף של עו"ד עידית צימרמן "שאלה של פרטיות? הקלטה ללא ידיעת הצד המוקלט ביחסי עבודה", העתיד להתפרסם בכרך הבא של "עבודה חברה ומשפט" 2019, מציעה המחברת לבחון את הסוגיה תוך עריכת איזונים נדרשים בין משפט העבודה לבין הגנת הפרטיות. הכותבת סבורה כי יחס שלילי מצד בתי הדין להקלטות, הנסמך על אמרת אגב של בית המשפט העליון בר"ש 4550/15 חיה עופרה שמואלי נ' מדינת ישראל (מיום 6.7.2015) הוא שגוי, וכמוהו שגויה גם המסגרת המושגית – קרי אתיקה ומוסר – שבה השתמש בית המשפט העליון. כדעת הכותבת, אף אנו נוטים לעמדה כי לזהות המקליט ולטעמיו צריך להיות מקום מרכזי בדיון והשפעה מכרעת על תוצאותיו. הדברים מקבלים משנה תוקף, עת מוקד הטענה המועלית מצד התובע או התובעת בתביעתם היא על בסיס אפליה. ואכן, בפסק הדין עע (ארצי) 11-11-14184 ד"ר עמוס ברנס- המרכז האקדמי כרמל (מיום 14.7.2016) נקבע כי יש להבחין בין מצב שבו עובד מבצע הקלטות ללא סיבה מוצדקת, באופן שיטתי, על מנת "לאסוף" ראיות לשעת הצורך ולעשות בהן שימוש בחוסר תום לב שאז יש בכך כדי לפגוע בבסיס יחסי האמון שבין עובד למעסיק, לבין מצב שבו עובד או מועמד לעבודה נוקט פעולה זו על מנת להוכיח את טענותיהם לפגיעה שלא כדין, במיוחד עת מדובר בטענות קשות להוכחה כגון הפליה, או חשיפת התנהלות בלתי תקינה במקום העבודה. אין להתעלם מהעובדה שיש מקרים שבהם ללא הקלטת המעסיק או עמיתים לעבודה או גורמים אחרים, לא יוכל עובד לעמוד בנטל להוכיח את תביעתו (ע"ע 1353/02 מרגלית אפלבוים נ' ניצה הולצמן, פד"ע לט 495).
7.כפי שנראה להלן, בענייננו, מדובר בהתנהלות שיטתית של תיעוד אשר זרעה חוסר אמון וחשדנות בין העובדים לבין עצמם, שיבשה את היחסים ובסופו של דבר אף פגעה בשירות הניתן לציבור (בשינויים המחויבים ראה עש"מ 5246/99 אהרוני נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נו(1) 481,489; בג"ץ 5770/05 נגה ויזל נ' מפכ"ל המשטרה (מיום 13.7.2006)).
8.מאליו יובן, כי בחלק לא מבוטל מהמקרים הקלטה שכזו אינה משקפת שיח אותנטי, שכן המקליט מנתב את השיחה כרצונו, מחד, והמוקלט אינו מקפיד הקפדה "משפטנית" על כל מלה, מאידך. בחלק מההקלטות מקונן בנו חשש, כפי שציין התובע העירוני המשמעתי, כי מדובר בהאזנת סתר, בניגוד לחוק האזנת סתר, התשל"ט- 1979. כך או כך, נדמה כי התובע ביקש לעשות בהן שימוש, כחומר ראייתי, לצורך הליך משפטי עתידי, הוא התביעה שבפנינו. באחת מההקלטות (ת/צא) הובאה אך חלקה (מדקה 2:24 – 08:05; ומדקה 10:01 עד 11:11, כאשר התובע מדבר אך בסוף); בהקלטה אחרת (ת/צב) נדמה שהתובע מנתב את השיחה לאמירות הנוחות לו, תוך שמקפיד לומר כי השיחה מוקלטת; בהקלטה נוספת מיום 8.11.2017 (ת/צג)(כאשר לא נמסר אורכה) נדמה כי התובע מנתב את השיחה כרצונו; בהקלטה אחרת (ת/צד), במועד לא ידוע, מציין התובע כי (ע' 3 ש' 24) "אני עומד ליד הדלת אומר בוקר טוב לשתי בחורות שעברו לידי, הדלת של אמיר מאחורה, פרדי איתו ואסף עם אמיר בחדר ואני עם הקלטה ככה ביד, מכוון אותה, היה לי שרוול ארוך, לא רואים אותה. הוא אומר בא לי לפרק לו את הצורה, יש אנשים רוצים לפרק אותו וזה". כך גם קלטת נוספת (ת/צה) אשר לא ברור מועדה כאשר חלקים ממנה קטועים.
התשתית העובדתית
9.ביום 31.7.1988 נקלט התובע בעירייה (סע' 3 לתצהיר הנתבעת; ע' 9ש' 23-30) והועסק אצלה באגף משאבי חינוך, במדור אחסנה הובלה ושינוע. במסגרת תפקידו במחסני העירייה, היה התובע אמון על קליטת ריהוט וציוד אשר הוחזר ממוסדות חינוך ברחבי העיר, ועל מיון והפרדה בין ציוד שניתן לשיפוץ ולשימוש חוזר לבין ציוד בלתי שמיש שנשלח לאשפה.
10.במהלך שנת 2002 הוענקה לתובע דרגה אישית (נת/2).
11.בין השנים 2003-2007, במקביל לעבודתו בעירייה, עבד התובע בחברת "יובל חינוך בע"מ", כמורה לאומנות בבית ספר "ביאליק רוגוזין" בתל אביב (ת/ ב-ה), שם באישורו של מנהל בית הספר דאז מר יוסי ארגמן, צייר על קירות בית הספר וכן יצר עשרות פסלים אשר הוצגו בלובי בניין העיריה ובתערוכות של אומני עובדי העיריה. החל משנת 2003 אוחסנו הפסלים במחסני העיריה.
12.עם פרישתו של מר ארגמן, הורה פרדי אשר שימש באותה עת כמנהלן בית ספר "ביאליק רוגוזין" בתל אביב לשני עובדי בית הספר למחוק את ציורי הקיר (ת/יב). התובע שמר "בגופי על ציורי הקיר על מנת שלא ימחקו אותם, כך שחלקם נותרו מציורים על הקיר..." (ת/סע' 26).
13.בין לבין עבר פרדי לכהן כמנהל מדור אחסנה הובלה ושינוע באגף משאבי חינוך (ת/סע' 32).
14.במועד שטרם הוברר, במהלך חודשים אפריל – מאי 2015, עשה אסף (המשמש כנהג מחסנאי) שימוש במשאית של קבלן עובד העיריה יחד עם שלושה סבלים מטעם העיריה, זאת על מנת להעמיס את תכולת ביתו הפרטי, תוך אחסונה במחסני העיריה שבאחריות התובע, ללא ידיעתו של האחרון.
15.ביום 8.5.2015 (יום שישי) בשעה 11:00 הגיעו אסף ושני עובדים נוספים למחסן על מנת לקחת את תכולת ביתו של אסף שאוחסנה שם. יוער, כי לטענת התובע בין התכולה שנלקחה היה גם רכוש גנוב של העיריה ובכלל זה שולחן מחשב, שולחן חום גדול, ארון גדול וארון קטן אשר נזרקו, בסופו של יום למחזור עץ (ת/יז-יח וסע' 38 -44).
16.ביום 12.5.2015 נערכה ישיבה במשרדו של אמיר (המשמש כמפקח תחזוקת ציוד), כאשר לטענת התובע "אני עומד בכניסה למשרד שלהם, והם מודעים לכך שאני שומע את כל שנאמר. השיחה בין השניים היתה על מה שהתרחש באותו יום שישי, במתחם העיריה, תוך אמירות קשות של אמיר כלפי, בין היתר, "בא לי לדקור אותו בפנים", עוד נאמר על ידי אמיר באותה שיחה, כי הוא אסף ואבישר יעיפו אותי וישארו אחרי והוסיף "הזבל הזה בתחת זבל של בן אדם...בן שרמוטה" (ת/ סע' 45 ו-46).
17.ביום 13.5.2015 פנה התובע למר אמיר זילכה מנהל המחלקה (להלן- זילכה) וסיפר לו אודות התנהלותם של אמיר ואסף ואף מסר לו דיסק און קי בעניין.
18.ביום 18.5.2015 הגיש התובע תלונה בעניין למנהל האגף, מר שלמה זוהר (להלן- שלמה) ולסמנכ"ל משאבי אנוש, מר אבי זוהר (ת/כב- כג).