ליכטנפלד נ׳ התעשייה האווירית לישראל בע"מ

עניינו של ההליך טענת התובעת, עובדת לשעבר בתעשייה האווירית אשר פרשה מעבודתה ביום 31.12.19, ולפיה הופלתה לרעה בתנאי הפרישה בהיותה אישה.

רקע עובדתי וההליך המשפט

1. התובעת ילידת 22.9.1958.

    

2. התובעת עבדה בנתבעת מיום 1.1.1995 ועד ליום 31.12.2019, מועד בו מלאו לה 61 שנים ו- 3 חודשים.

    

3. בתקופת עבודתה בוטחו זכויותיה הפנסיונית של התובעת בקרן הפנסיה החדשה מנורה מבטחים.

    

4. התובעת ביקשה לפרוש מן העבודה בפרישה מוקדמת בתנאים מיטיבים. בעקבות זאת נוהלו בין הצדדים שיחות אשר הובילו לחתימה על הסכם ביום 17.12.19 (נספח לתצהיר התובעת, להלן גם: "הסכם הפרישה"). בהסכם הפרישה נקבע, בין היתר, כך:

   "2א. העובד יפסיק את עבודתו בחברה ביום 31.12.2019 (להלן-"יום הפסקת העבודה"), וביום הפסקת העבודה יסתיימו יחסי עובד-מעסיק בין העובד לבין החברה, לכל דבר ועניין.

    

   ב. הפורש יהיה זכאי לקבל מהחברה קצבה מוקדמת ויחולו עליו, לפי העניין, הוראות סעיפים 43-44 לפרק ד' וסעיפים 45-64 לפרק ה' להסכם הצמיחה, שנחתם בין החברה והארגון ביום 25/08/2016 (להלן - "הסכם הצמיחה").

    

   ג. למרות האמור בסעיף 2 ב. לעיל, סעיף 54 להסכם הצמיחה יחול כך שבמקום 30 יום, יבואו 45 יום, וסעיף 56 להסכם הצמיחה יחול כך שבמקום 30 יום, יבואו 15 יום.

    

   3א. בכפוף לאמור בסעיף 2 לעיל, החל מיום הפסקת העבודה ועד היום בו יהיה הפורש זכאי לקבל ממבטחים פנסיית זיקנה (אך בפורשת - עד היום בו תהיה זכאית לקבל ממבטחים פנסיית זיקנה לפני גיל פרישת חובה) או עד היום בו תהיה מבטחים חייבת לשאיריו פנסיית שאירים, הכל לפי המוקדם, תשולם לפורש על-ידי החברה או גוף אחר שיקבע על ידה (להלן - "התאגיד המשלם"), כגון מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של הפורשים בע"מ (לעיל ולהלן - "מבטחים") קצבה חודשית בסך של 10,676 (במילים: עשרת אלפים שש מאות שבעים ושישה) ₪ ברוטו (להלן- "הקצבה" או  "הקצבה החודשית").

    

   ב. מוסכם בזאת כי גילו של הפורש יהיה כמוגדר בסעיף 6 להסכם הצמיחה.

    

   ג. 1) למען הסר כל ספק מוסכם בזאת במפורש כי החל ממועד האירוע הפנסיוני בו יפקעו זכויותיו של הפורש לקיצבה חודשית, יהיו חובות וזכויות הפורש או שאיריו, על-פי המקרה, כלפי מבטחים בלבד, לרבות כאמור בס"ק 2 סיפא להלן, ובכל מקרה לא כלפי החברה ו/או מי מטעמה בכל צורה שהיא.

    

   (2) ידוע לפורש כי למן יום הפסקת העבודה ואילך לא יועברו עוד על-ידי החברה בגינו דמי גמולים לקרן הפנסיה ולרבות לא יועברו בגינו דמי גמולים בגין ו/או עקב תשלום הקיצבה. למען הסר ספק יובהר כי הסכם זה אינו מחייב את החברה לשלם או לגרום לתשלום של דמי גמולים ו/או כספים אחרים למבטחים בעד הפורש לגבי התקופה שלאחר יום הפסקת העבודה או בעדה.

   עוד ידוע לפורש כי חובותיו וזכויותיו שלו או של שאיריו, לפי המקרה, כלפי מבטחים יקבעו, בין היתר, על-פי דמי הגמולים ששולמו בגין הפורש עד ליום הפסקת העבודה יחד עם דמי גמולים שישולמו, אם ישולמו, על-ידי הפורש לבדו ו/או על-ידי מעסיק אחר של הפורש לאחר יום הפסקת העבודה ובתנאי שהפורש לא משך מקרן הפנסיה ו/או מקרן פנסיה אחרת כספים שנצברו לזכותו והכל בכפוף לתקנות קרן הפנסיה, כפי שאלה יהיו בתוקף מעת לעת.

    

   4. בנוסף לתשלום הקיצבה המוקדמת, ובכפוף לסעיף 2 לעיל, תשלם החברה לפורש גם מענק ופיצוי פרישה בסכום כולל של 191,270 (מאה תשעים ואחד אלף מאתיים שבעים) ₪ ברוטו.

    

   5. למען הסר ספק, הסכם זה אינו גורע מההתחייבויות הנמשכות החלות על הפורש גם לאחר סיום יחסי העבודה לפי ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים, בכלל וההתחייבויות לשמירת סודות לפי סעיף 73 ד' להסכם הקיבוצי מיום 3.4.79, בפרט.

    

   6. הצדדים מבהירים כי תנאי סיום העבודה הקבועים בהסכם זה, הינם תנאים מועדפים מעבר למתחייב בחוק, בהסכם קיבוצי ומכל מקור אחר. תנאי סיום עבודה אלו נקבעו על בסיס ההנחה כי הם ממצים את זכויותיהם של הפורש בקשר לתקופת עבודתו בחברה ובקשר לסיום עבודתו בחברה, וכי לא יגיעו לפורש המסיים עבודתו על פי הסכם זה כל תשלום, זכות או הטבה נוספת בקשר עם תקופת עבודתו בחברה, ובקשר לסיום העסקתו, בפרט, מעבר לאמור במפורש בהסכם זה.

    

   7. אם ייקבע מכל סיבה שהיא, כי פורש המסיים את עבודתו על פי הסכם זה, זכאי לתנאים נוספים בקשר לתקופת עבודתו בכלל או בקשר לסיום העסקתו בפרט, מעבר לאמור במפורש בהסכם זה ולהחרגתו כמפורט לעיל, כי אז יקטנו בהתאמה הסכומים הקבועים בהסכם זה באופן שתישמר עלות ההסכם ולא תתוסף עלות כלשהי לחברה".

    

5. "הסכם הצמיחה" המוזכר בסעיף 2 להסכם הוא הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בין הנתבעת להסתדרות הכללית של העובדים ביום 25.8.16 (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). בהסכם הקיבוצי הוסדרה תכנית הבראה במסגרתה יפוטרו עובדים של הנתבעת אשר יזכו לתנאים מועדפים, אשר נקבעו ופורטו בהסכם הקיבוצי. אשר לעובדת המפוטרת, נקבעה בסעיף 51 להסכם הקיבוצי זכות ל"פיצוי מיוחד", אשר הוחלה ככתבה וכלשונה, כאמור, גם על התובעת, כדלקמן:

   "51. נוכח האבחנה בין גבר לאישה באשר לגיל הזכאות לפנסיית זיקנה, יחולו על המפוטרת (למניעת אפלייתה לעומת מפוטר) ההוראות הבאות:

   א. בסעיף זה

   "הסכום הקובע של פנסיית זיקנה"- סכום פנסיית הזיקנה שהמפוטרת זכאית לקבל ממבטחים בחודש הראשון לזכאותה זו

   "הסכום הקובע של הקצבה המוקדמת"- סכום הקיצבה המוקדמת שהמפוטרת הייתה זכאית לקבל בגין החודש שקדם לחודש שבעדו שולמה לה לראשונה פנסיית זיקנה

   "גיל פרישת חובה"- כהגדרתו בחוק גיל הפרישה, תשס"ד - 2004, כפי שיהיה בתוקף במועד שבו על החברה לשלם את הפיצוי המיוחד

   "תקופת הפיצוי המיוחד"- התקופה שבין המועד בו חדלה המפוטרת לקבל קיצבה מוקדמת ועד המועד בו היא אמורה להיות בגיל פרישת חובה

   ב. כל מפוטרת מעת שתהיה זכאית לקבל ממבטחים פנסיית זיקנה לפני גיל פרישת חובה ובתנאי שהסכום הקובע של פנסיית הזיקנה שלה יהיה קטן מהסכם הקובע של הקיצבה המוקדמת- תהיה זכאית לקבל מהחברה פיצוי מיוחד.

   ג. שווי הפיצוי המיוחד יהיה כשווי ההפרש בין שני הסכומים הקובעים הנ"ל כפול מספר החודשים של תקופת הפיצוי המיוחד.

   ד. את הפיצוי המיוחד תשלם החברה בסכום מהוון אשר יחושב לפי ריבית היוון של 1.5% לשנה.

   ה. את מלוא הסכום המהוון של הפיצוי המיוחד תשלם החברה למפוטרת. על אף האמור בסעיף 60 להלן בתשלום אחד עד 60 יום מן היום בו הגיעה המפוטרת לגיל המזכה אותה לקבל מ"מבטחים" פנסיית זיקנה".

    

6. סמוך לאחר החתימה על הסכם הפרישה, ביום 9.1.20, פנתה התובעת במכתב למר יהודה בכר, ראש מינהל תעסוקה בנתבעת וטענה כי היא מפלית לרעה כאישה בהתאם לתנאי הסכם הפרישה עמה (נספח ג לתצהיר הנתבעת). בין הצדדים התקיימו שיחות, התכתבויות ופגישות, עד אשר נדחו טענותיה של התובעת והיא בחרה לעתור בהליך משפטי זה.

    

7. עם סיום תקופת עבודתה של התובעת שולמו לה פיצויי פרישה ודמי הסתגלות בסך 194,254 ₪.

    

8. בחודשים ינואר 2020 עד ספטמבר 2020 שילמה הנתבעת לתובעת קצבה חודשית בסך 10,866 ₪. הקצבה חושבה בהתאם לתקופת עבודתה של התובעת, במכפלת 2% לשנה.

    

9. עם מלאת לתובעת 62, הגיל בו זכאית התובעת לתבוע גמלה מקרן פנסיה, הפסיק תשלום הקצבה החודשית מאת הנתבעת. התובעת לא פנתה בתביעה לקרן הפנסיה לתשלום גמלה ולא העבירה לנתבעת את הנתונים בדבר גובה הגמלה לה היא זכאית לשם חישוב התשלום החד פעמי לפי סעיף 51 להסכם הקיבוצי, בשיעור ההפרש בין הפנסיה המוקדמת לבין פנסיית הזקנה מקרן הפנסיה עד מלאת לתובעת 67.

    

10. בשלב ההוכחות העידו התובעת לתמיכה בתביעה. כן הגישה התובעת חוות דעת מטעמה בחתימת יועץ ביטוחי ואקטוארי, מר אליאור ויסברג. הנתבעת בחרה שלא לחקור את מר ויסברג בחקירה נגדית.

    מטעם הנתבעת העידו גב' שרי אטל, הממונה על הסכמי העסקה ופרישות עובדים במינהל תעסוקה בסמנכ"ל ההון האנושי בנתבעת; ומר יהודה בכר, ששימש כראש מינהל תעסוקה רווחה ופרישה.

     

11. לאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

    תמצית טענות הצדדים

    טענותיה העיקריות של התובעת

12. בהתאם להסכם הקיבוצי, התובעת חתמה על הסכם פרישה זהה להסכם עליו חתמו כל הפורשים במסלול קצבה מוקדמת. גם לאחר שחלפו המועדים שנקבעו בהסכם הקיבוצי המשיכה הנתבעת לפעיל אותו. הנתבעת עודדה את התובעת לסיים את עבודתה. ההסכם ההדדי מנוסח בנוסח אחיד, ומצטט סעיפים מההסכם הקיבוצי. התובעת פנתה מספר פעמים וטענה ליחס מפלה כאישה, אולם הנתבעת דחתה את פניותיה.

13. ההסכם מפלה מגדרית את התובעת, באשר הוא מאלץ אותה לקבל ממבטחים פנסיית זקנה בגיל 62, בעוד שגברים ממשיכים לקבל גמלה מן המעסיק עד לגיל 67. חיוב האישה למשוך פנסיה בגין 62 אינו מאפשר לה לרכוש מקרן הפנסיה זכויות עד גיל 67 וגורם לה נזק בשיעור הגמלה מגיל 67 בהשוואה לגבר.

14. הנתבעת חוסכת כסף על נשים הפרישה בהשוואה לגברים. עלות פרישת עובדת נמוכה משמעותית מעלות פרישה של עובד.

15. אף אם לא קיים גבר שפרש בהתאם להסכם והיה מבוטח בפנסיה צוברת, די בכך שהתובעת מצביעה על תוצאה בלתי שוויונית כדי ללמד על אפליה.

16. יש לפרש את ההסכם בין הצדדים נגד המנסח. פרשנות מקיימת של ההסכם שתביא לתוצאה שאינה מפלה מגדרית תוביל לתוצאה ולפיה התובעת תהיה זכאית לקצבה עד לגיל פרישת חובה.

17. אין בהפרדה המלאכותית של הנתבעת בין הפורשים לפי ההסכם הקיבוצי לבין ההסכם כדי לפגוע בקיומה של קבוצת שוויון: גברים המבוטחים בקרן פנסיה חדשה צוברת.

18. הנתבעת אינה יכולה לטעון לחוסר תום לב מצד התובעת בדרישתה לקבל תנאים זהים לגבר. הסכמה להפליה אינה מרפאת את הפסול שבהסכם.

19. אין ממש בטענות ולפיהן הנתבעת הסתמכה על עלויות ההסכם, כאשר הוכח שהיו פורשים שעלויות הפרישה שלהם היו גבוהות מעלות הפרישה של התובעת. התבעת לא גילתה את תחשיביה.

20. התובעת עותרת לסעדים הללו:

    • קצבה חודשית בסך 10,866 ₪ מחודש אוקטובר 2020 ועד מלאת לתובעת 67 ולחלופין פיצוי בסך 703,108 ₪. כן עותרת התובעת לפיצויי הלנה.

    • פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 120,000 ₪.

      התובעת חזרה בה בסיכומיה מתביעה לסעד נוסף שנכלל בכתב התביעה, הפסד פנסיה מגיל 67 ואילך, לאחר שבפועל לא משכה גמלה מקרן הפנסיה מגיל 62, ולפיכך גמלתה אינה עתידה להיפגע.

      טענות הנתבעת

21. התובעת נהגה בחוסר תום לב קיצוני כאשר ניהלה משא ומתן לכריתת הסכם הפרישה, חתמה על ההסכם והגישה תביעה זו. התובע לא פרשה במסגרת ההסכם הקיבוצי אלא פנתה ביוזמתה וביקשה לפרוש בתנאים מיטיבים. התובעת קיבלה הסברים מפורטים על זכויותיה וידעה כי מגיל 62 תסתיים זכותה לפנסיה מוקדמת מהנתבעת. אין מנוס מן המסקנה שהתובעת תכננה מראש להגיש תביעה נגד הנתבעת ולהתכחש להסכם עליו חתמה.

22. הנתבעת הסתמכה על עלויות הפרישה שהוצגו והוסכמו בין הצדדים. בחקירתו הנגדית של מר בכר הוכח כי בהחלטה אם לאפשר פרישה מוקדמת עורכת הנתבעת חישובים של תפוקות ועלויות ומסתמכת עליהם בהחלטתה.

23. יחסי העבודה לא הסתיימו מכוח ההסכם הקיבוצי ותנאי הפרישה אינם התנאים לפי ההסכם הקיבוצי. סיום היחסים היה לאחר תום התקופה המוסכמת לפי ההסכם הקיבוצי ולאחר שכבר מוצתה מכסת העובדים לפיו.

24. הזכויות העודפות ששולמו לתובעת הותנו במיצוי הזכויות. אם התובעת תהיה זכאית לסכומים נוספים יקטנו בהתאמה הסכומים שנקבעו בהסכם כך שתישמר עלות ההסכם.

25. הנתבעת היא גוף מתוקצב וכפופה לאישור הממונה על השכר לפי סעיף 29(א) לחוק יסודות התקציב תשמ"ה – 1985.

26. התובעת לא הוכיחה כי הופלתה לרעה בהשוואה לקבוצת השוויון, פורשים שפרשו לאחר ההסכם הקיבוצי המבוטחים בקרן פנסיה חדשה. לא הוכח כי פרש ולו עובד אחד שהיה מבוטח בקרן פנסיה חדשה וקיבל את תנאי הפרישה להם טוענת התובעת.

27. לאחר 25.9.19 לא פרש במסלול קצבה מוקדמת ולו עובד אחד המבוטח בקרן פנסיה חדשה.

28. מנגנון הפיצוי שנקבע בהסכם הפרישה של התובעת תואם את הקביעות בבג"צ איתנה ניב ואינו מפלה.

29. על התובעת חלה חובת הקטנה הנזק. התובעת לא תבעה פנסיית זקנה ממבטחים כאשר מלאו לה 62. מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, יש לקזז דמי אבטלה, אם התובעת קיבלה וכן את עלות הסכם הפרישה.

    דיון והכרעה

    שאלת ההפליה

30. סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה התשמ"ח – 1988 קובע איסור הפליה במקום עבודה, לרבות איסור הפליה מטעמי מין, כדלקמן:

    "2(א) לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ–גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו , בכל אחד מאלה:

    (1) קבלה לעבודה;

    (2) תנאי עבודה;

    (3) קידום בעבודה;

    (4) הכשרה או השתלמות מקצועית;

    (5) פיטורים או פיצויי פיטורים;

    (6) הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

    ...

    (ב) לענין סעיפים קטנים (א) ו-(א1) רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין הענין.

    (ג) אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".

     

31. לטענת התובעת הופלתה לרעה בהשוואה לעובד גבר, אשר לו היה פורש באותם תנאים שנכללו בהסכם הפרישה שלה היה זוכה לזכויות מיטיבות בהשוואה אליה. לאחר שקילת הראיות וטענותיהן המלומדות של הצדדים, שוכנענו כי הצדק עם התובעת בטענותיה. ונפרט.

     

32. התובעת סומכת עיקר טענותיה על הפסיקה בעניינה של איתנה ניב, שהייתה עובדת קופת חולים הכללית, פרשה אף היא פרישה מוקדמת בתנאים מיטיבים, וטענה להפליה לרעה בהשוואה לעובדים גברים. בבג"ץ 6845/00איתנה ניב נ' בית-הדין הארצי לעבודה פ"ד נו(6) 663 (2002) (להלן: "בג"צ איתנה ניב") נפסק כי (ההדגשות, כאן ולהבא, אינן במקור):

    "הנה היא עובדת הנה הוא עובד: השניים עבדו בתפקיד זהה, גילם זהה, ותקם זהה, תרומתם לקופת חולים שווה, תשלומיהם לקופת הפנסיה היו כתקנון הקופה. בַּכּוֹל זהים הם השניים, ואולם כך – עד בואם אל תכנית הפרישה. עם הצטרפם אל תכנית הפרישה נפרדות הדרכים: היא מקבלת א, הוא מקבל א+. הוא לא תרם יותר ממנה לקופה; הוא לא עבד יותר ממנה; הוא לא צבר זכויות יותר שנים ממנה. בכול זהים הם השניים חוץ מאשר לעניין תכנית הפרישה מרצון. הוא זוכה יותר ממנה אך באשר הוא "הוא". היא זוכה פחות ממנו אך באשר היא "היא". ממש כבימי קדם".

     

    עוד נקבעו בעניין איתנה ניב הדברים הבאים, היפים אף הם לענייננו:

    ".. נוסיף ונדע כי תקנון קג"מ – הקובע זכות פנסיה לאישה בגיל 60 ולגבר בגיל 65 – אין בו כדי להעלות או להוריד דבר וחצי-דבר. עובדת ועובד אשר פרשו מעבודתם – במסגרת תכנית הפרישה מרצון – אין כל הבדל ביניהם, וזכאים הם כלפי קופת חולים באותן זכויות עצמן. אכן, העובדה שתקנון קג"מ מבדיל בין עובדת לבין עובד אין בה כדי לאצול על זכויותיה של העובדת כלפי קופת חולים. גם אם יכולה היא עובדת – עובדת אך לא עובד – לפרוש מעבודתה בגיל 60 ולזכות בפנסיה מקג"מ, זכאית היא העובדת שלא לפרוש מעבודתה בגיל 60 ולהוסיף ולעבוד עד גיל 65. ואם זו היא זכותה, אין להבדיל בינה לבין עובד במעמדה"

     

33. אין למעשה חולק, כי לו היו מוחלות הוראות הסכם הפרישה של התובעת על עובד גבר, היה זה האחרון זכאי לזכויות עודפות בהשוואה לתובעת. בכך די כדי לקבוע כי הוראות ההסכם נגועות בהפליה. עדת הנתבעת גב' אטל טענה אומנם בעדותה כי: "בגדול אנחנו לא מחתימים עובדים על פנסיה חדשה, מבטחים החדשה. אין" (עמוד 25 שורות 8- 9), אולם עובדה היא כי התובעת, המבוטחת בהסדר פנסיה בקרן חדשה, פרשה מעבודתה בתנאים אלה, והסתירה לא יושבה. עצם התוצאה הבלתי שוויונית כלפי מגדרים שונים מלמדת על הפלייה, אף שהתובעת לא הצביעה על עובד מקביל לה שזכה לתנאים טובים יותר בפרישה.

     

34. הנתבעת טוענת כי התובעת לא פרשה במסגרת הוראות הסכם הצמיחה אלא חתמה על הסכם הפרישה במודע, ביוזמתה, ולאחר מכן נהגה בתום לב כאשר הלינה על ההסכמות. בזאת אין די כדי לרפא את הפגם בהוראות הסכם הפרישה. בבג"צ איתנה ניב התייחס בית המשפט במפורש להבחנה שניסתה המשיבה שם להבחין בין הוראות קיבוציות להסכמים אישיים, תוך שקבע:

    "נתקשיתי להבין כיצד זה שעם כריתתם של חוזים אישיים – חוזים מכוחה של התכנית הכללית אשר ניגעה בפסול; חוזים אשר הכילו את התכנית הכללית על הפסול שבה – נעלם ואיננו, מעשה-פלא, הפסול שנפל בתכנית הכללית. בנסיבות ענייננו בכללן, משקבע בית-הדין הארצי כי "מלכתחילה תכנית הפרישה הייתה צריכה להיות מושתתת על תקרת גיל הפרישה של העובדת, שהוא גיל הפרישה של העובד בקופת חולים, דהיינו – גיל 65" (ראו לעיל, בפיסקה 19), חייב היה בית-הדין להחיל קביעה זו על החוזים האישיים אף-הם. לשון אחר, בית-הדין הארצי, לא מן הראוי היה כי יידרש לחוזים האישיים בנפרד מן התכנית הכללית כמו היו אותם חוזים – והם לא היו – חי הנושא את עצמו.

    ...

    העותרות הצטרפו להסכם הפרישה שלא בכפייה, אך נתקשינו להבין כיצד ניתן להעלות להעלות עליהן כי "בחרו" לקבל תנאים נחותים מן התנאים שניתנו לעובדים. כיצד מימשו "חופש" של-אמת, והרי חופש הבחירה לא ניתן להן כלל, ולא הוצע להן לקבל תנאים שווים לעובדים. הברירה שהועמדה לפני העותרות – כתכתיב מוכן מראש – הייתה זו: להצטרף לתכנית ולזכות בתנאים נחותים מן התנאים שהוצעו לעובדים גברים, או להמשיך ולעבוד בפועל עד גיל 65"

     

35. ערות אנו אף לכך כי התובעת שלפנינו לא פרשה מעבודתה במסגרת ההסכם הקיבוצי, ונחתם עמה הסכם פרישה אישי לאחר תום תקופת ההסכם הקיבוצי. זאת בשונה מנסיבות עניינה של איתנה ניב. אין בכך כדי לסייע לנתבעת, אשר בחרה לאמץ הוראות מפלות מן ההסכם הקיבוצי, הוראות שהיו מפלות במקור וגם לאחר אימוצן מפלות הן. בדומה לנסיבות בג"צ איתנה ניב אף לפני התובעת דנן לא הוצגה בחירה אמיתית. התובעת ביקשה לפרוש מעבודתה לפני גיל הפרישה והנתבעת שמחה להיעתר לבקשה (עדות התובעת, עמוד 5 שורות 7 -8). לאחר מכן הוצעה לתובעת אפשרות אחת בלבד. לא הוצע לתובעת לבחור לפרוש במסלול שווה לזה של עמיתיה הגברים. לפיכך, אין בכך שהתובעת חתמה על ההסכם בנוסח שהוצג לה כדי להוכיח חוסר תום לב, ודאי שלא חוסר תום לב קיצוני.

     

36. זו אף זו, אף לא הייתה הנתבעת מוכיחה כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בכך שחתמה על הסכם הפרישה והלינה מיד לאחר מכן על תנאיו, הרי שלא ניתן "לשלול" את זכותה לשוויון בשל חוסר תום לב. הנתבעת הפנתה לשורת אסמכתאות:

    דב"ע (ארצי) נה/3-145 מדינת ישראל, משרד השיכון- בוכריס פד"ע לו1 (1997), שם נפסק כי חוסר תום לב קיצוני עשוי לשלול זכויות קוגנטיות של עובד בקביעת סטטוס.

    עב (ת"א) 301470/99 מאיר נתן ואח- מדינת ישראל (1.8.02); ע"ע (ארצי) 1339-02 נתן- מדינת ישראל פד"ע לט 721 (2003), שם לקח בית הדין בחשבון בשקילת תחולת הסכמים קיבוציים על עובדים את סוגיית תום לב.

    אף לא אחת מן האסמכתאות עוסקת בהפליה ולכן אין הנדון דומה לראיה.

     

37. אין ממש אף בטענת הנתבעת ולפיה מאחר שהייתה מודעת לסוגיית ההפליה ולהכרעת בית המשפט הגבוה לצדק בעניין איתנה ניב, תיקנה את הדרוש בכך שקבעה מנגנון לפיצוי נשים התואם את הנחיות פסק הדין. אכן, בהסכם הקיבוצי, כמו גם בהסכם הפרישה של התובעת, הסדירה הנתבעת את השלמת הגמלה לנשים לתקופת הביניים, מגיל 62 ועד לגיל 67, על מנת שלא תפחת מן הגמלה לה זכאים עובדים גברים באותה תקופה. עם זאת, הנתבעת לא השלימה את המלאכה והיא מתעלמת מנדבך נוסף בבג"צ איתנה ניב, והוא פיצוי נשים בגין פגיעה צפויה בשיעור גמלתן העתידית, הוא הפיצוי לו עותרת התובעת לפנינו. כך, נקבע בבג"צ איתנה ניב כדלקמן:

    "על דרך העיקרון אפוא חובה היא המוטלת על קופת חולים להקנות לעובדת שפרשה מעבודתה במסגרת הסדר הפרישה מרצון – כעותרות שלפנינו – אותן זכויות שהיא מקנה לעובד-גבר במעמדה של העובדת. משידענו כי עובדת זכאית לקבל פנסיה מקג"מ בהגיעה לגיל 60 ולהשוואת מעמדם של עובד ועובדת, מותרת היא קופת חולים, לכאורה, להביא במניין פנסיה זו שהעובדת מקבלת מקג"מ להפחיתה מן הפנסיה התקציבית ולשלם לעובדת את ההפרש בין הפנסיה שהעובדת מקבלת מקג"מ לבין הפנסיה התקציבית שהעובדת זכאית לה. וכך, עד גיל 60 תקבל העובדת פנסיה תקציבית; בין גיל 60 לבין גיל 65 תקבל העובדת פנסיה מקג"מ, וקופת חולים תשלים לה פנסיה זו עד לפנסיה התקציבית ולאחר גיל 65 תקבל העובדת פנסיה מקג"מ, כמוה כעובדים-גברים, וקופת חולים יהא עליה להשלים פנסיה זו כאילו צברה העובדת זכויות בקג"מ עד גיל 65. על דרך זו – ורק כך – יושווה מעמד העובדת למעמד העובד"

     

    יתרה מכך, בעקבות בג"צ איתנה ניב ניתנו מספר פסקי דין בבתי הדין האזוריים לעבודה ובבית הדין הארצי לעבודה, שעסקו בחישוב הפיצויים לתובעות שם. בכלל זה, נפסק גם פיצוי בגין הפגיעה בשיעור הזכאות לפנסיה בגיל 65.

    ראו, בין היתר: ע"ע (ארצי) 6979-10-12איתנה ניב ו-48 אח' - שירותי בריאות כללית(24.8.2015).

     

38. אף טענת ההסתמכות הכלכלית של הנתבעת מצאה כבר תשובה בבג"צ איתנה ניב. שם הועלתה טענה קיצונית יותר, כאשר קופת החולים חששה להשלכות פסק הדין שעלול היה, לשיטתה, להוביל למשבר כלכלי של ממש, ונפסק:

    "מוסיפה קופת חולים וטוענת כי ההבחנה בין עובדות לבין עובדים נועדה לחסוך ממון במצב החירום שאליו נקלעה הקופה, ובטענה זו מבקשת היא, כמסתבר, להַכּוֹת את טענת ההפליה. על כך נשיב אנו ונאמר: שיקולי תקציב אכן שיקולים ראויים הם, אך לא להעמדתן של עובדות במצב נחות ממצבם של עובדים. אכן, נתקשינו להבין כיצד זה היה בכוחם של שיקולי תקציב – בענייננו – כדי להצדיק הפלייתן של נשים לרעה"

     

    מקל וחומר נכונים הדברים בענייננו. במישור העובדתי לא הוכחה הטענה ולפיה הנתבעת הסתמכה על עלויות הפרישה של התובעת, שכן הנתבעת לא פירטה חישוביה ולא הוכיחה נזק כתוצאה מההסתמכות הנטענת. הנתבעת אף לא הראתה כי סירבה לבקשת עובד זה אחר לפרוש פרישה מוקדמת מעבודתו בשל עלויות פרישה גבוהות. מכל מקום העובדה כי הנתבעת הסתמכה, לשיטתה, על עלויות תקציביות מסוימות אינה יכולה להצדיק הפלייתה של התובעת לרעה.

     

39. תוצאת הדברים עד כה היא כי התנאים שנקבעו בהסכם הקיבוצי שלפנינו אכן מפלות בין נשים וגברים. כפועל יוצא, הופלתה אף התובעת עליה הוחלו אותן הוראות ממש בהסכם הפרישה האישי.

     

    הסעד

40. לאור הקביעה בדבר הפלייתה של התובעת היא זכאית להשוואת זכויותיה כאילו צברה זכויות בקרן הפנסיה עד לגיל 67. מאחר שבפועל התובעת בחרה שלא למשוך קצבה מהקרן קודם לגיל 67, לא צפויים להיגרם לה נזקים עתידיים בשיעור הקצבה והנזק הוא היעדר הקצבה בתקופת השנים ממלאת לה 62 ועד מלאת לה 67.

     

41. התובעת עותרת לתשלום קצבה חודשית בסך 10,866 ₪ אשר תעודכן בהתאם לכללים החלים לפי הסכם הצמיחה, מחודש אוקטובר 2020 ועד למועד מלאת לה 67. לחלופין היא עותרת לפיצוי בסך 703,108 ₪ בהתאם לחישובים בחוות הדעת האקטוארית מטעמה.

    כן עותרת התובעת לפיצויי הלנת שכר או ריבית והצמדה כדין ולפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפלייתה, בסך 120,000 ₪.

     

42. הנתונים הכספיים להם טענה התובעת אינם שנויים במחלוקת. אין חולק כי הגמלה החודשית ששולמה לה עד לגיל 62, אותה התחייבה הנתבעת להשלים גם לאחר מכן, עמדה על סך 10,866 ₪. אף לא הובאו תחשיבים אקטואריים לסתור את התחשיבים מטעם התובעת, ולפיהם השווי של התשלומים שלא שולמו מגיל 62 בתוספת השווי המהוון של התשלומים עד לגיל 67 הוא 703,108 ₪.

     

43. בנסיבות אלה, זכאית הייתה התובעת לגמלה חודשית בסך 10,866 ₪ עד לגיל 67, על חשבון הנתבעת, ועל הנתבעת לשלם לה גמלה זו. מאחר שנכון להיום קרוב גילה של התובעת לגיל 67, ישולם סכום הפיצוי במהוון, בסך 703,108 ₪. אין מדובר בשכר עבודה, אלא בתשלום חוזי, ולפיכך אין הסכומים נושאים פיצויי הלנה אלא הפרשי הצמדה וריבית כדין, שיחושבו ממחצית התקופה שחלפה ממלאת לתובעת 62 ועד למועד התשלום.

     

44. הנתבעת טוענת כי למול כל סכום שייפסק יש לקזז דמי אבטלה, אם התובעת קיבלה או הייתה זכאית לקבל, וכן היא דורשת לקזז את עלות הסכם הפרישה, בהתאם לסעיפים 6 ו- 7 להסכם. לא ניתן לקבל את הטענה ולפיה הקביעה שהתובעת הופלתה לרעה תוביל להפחתה בזכויות אחרות שהוענקו לתובעת, בדומה לעובדים אחרים שפרשו בהסכם זה. בכך תוותר הפלייתה של התובעת בעינה, ומעוות לא יוכל לתקון. אם אכן שולמו לתובעת דמי אבטלה בתקופה שבמחלוקת, יש לקזזם למול זכותה של התובעת לגמלה. התובעת תציג לנתבעת תוך 14 יום מיום מתן פסק הדין אישור מן המוסד לביטוח לאומי בהקשר זה.

     

45. עוד זכאית התובעת לפיצוי בגין הפלייתה לרעה בסך 30,000 ₪. בקביעת סכום הפיצוי נלקחה בחשבון העובדה כי הנתבעת פעלה מראש לצמצום הפער בין המגדרים השונים, ביישום חלקי של הוראות בג"צ איתנה ניב, ולאחר יישום פסק הדין כאן לא תסבול התובעת מכל חסרון כיס. כן נלקחה בחשבון העובדה כי התובעת פרשה מעבודתה בהסדר מיטב, ובזכויות העולות באופן משמעותי על אלה להן היא זכאית לפי דין.

     

    סיכום

46. סיכומו של דבר, תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין הפסדיה בסך 703,108 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין שיחושבו ממחצית התקופה שחלפה ממלאת לתובעת 62 ועד למועד התשלום. כן תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בגין הפלייתה לרעה בסך 30,000 ₪.

     

47. לאור תוצאת הדברים הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 22,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום.

     

     

    ניתן היום, כ"ח סיוון תשפ"ד, (04 יולי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    גב' אמירה שניצר, נציגת ציבור עובדים		חופית גרשון-יזרעאלי, שופטת- אב"ד		גב' אורה נורי, נציגת ציבור מעסיקים