ג' נ' נאות גיל רם (שותפות רשומה) ואח'

1.לפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה עניינה עתירתה של התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ממניעים פסולים, פיצוי בגין הפרת חובת השימוע, פיצוי בגין הטרדה מינית, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות, פיצוי בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ותשלום בגין הפרשות חסרות לפנסיה ולקרן השתלמות.

התביעה שכנגד עניינה עתירתה של הנתבעת 1 והתובעת שכנגד - נאות גיל רם (להלן: "הנתבעת") להשבת שכר עבודה ששולם לתובעת שלא כדין, לפיצוי בגין הפרות יסודיות של הסכם ההעסקה, להשבת פיצויי הפיטורים ששולמו לה ולתשלום פיצויים בגין נזקים ממוניים שנגרמו לה עקב התנהלות התובעת.

2.הנתבעת הינה שותפות רשומה המנהלת בית חולים סיעודי גריאטרי, ומעסיקה כ- 80 עובדים, חלקם בהעסקה ישירה וחלקם באמצעות צדדים שלישיים.

3.הנתבע 2, מר ויקטור רומנו (להלן: "הנתבע") ואביו מר כלפו רומנו, הינם בעלי מניות בחברת ב.ר. רומנו ייזום וניהול בע"מ (להלן: "החברה") שהינה שותפה ב- 20% מהנתבעת.

4.התובעת עבדה בנתבעת כאחות ראשית בשתי קדנציות: הראשונה, בין השנים 2005-2007, והשנייה, בין התאריכים 19.9.08 - 10.7.13, כשמתוקף תפקידה הייתה אחראית על צוות של כ- 15 אחיות, כ- 30מטפלים סיעודיים וצוות של אנשי מקצוע פרה-רפואיים.

5.ביום 18.8.08, ערב תחילת הקדנציה השנייה, נחתם הסכם עבודה בין הצדדים (נספח 2 לתצהיר התובעת).

6.ביום 7.2.12 נחתם נספח להסכם ההעסקה, לפיו שודרגו הפרשות הצדדים לפנסיה ולקרן השתלמות ונקבע בו כי התובעת תקבל תוספת של 5% לשכרה, החל מחודש פברואר 2015, תוספת שתשולם לה בכל 3 שנים (נספח 6 לתצהיר התובעת).

7.ביום 11.6.13 נמסר לתובעת מכתב פיטורים (נספח 3 לתצהיר התובעת).

טענות הצדדים

8.לטענת התובעת, על אף היותה עובדת מעולה, מקצועית ומסורה, כעולה ממכתבי הערכה שנמסרו לה לאחר פיטוריה, היא פוטרה שלא כדין מהנתבעת, בהיעדר עילה עניינית לפיטורים וממניעים פסולים.

בנוסף לטענתה, היא פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין, כשביום 11.6.13 נקראה למשרדו של מר ארוך, ובשיחה שנערכה בנוכחות מר רומנו, אמר לה האחרון כי הוטל עליו לפטרה. רבע שעה לאחר השיחה התקשר אליה מר ארוך ומסר לה כי הוא התבקש להוציא לה מכתב פיטורים עוד באותו היום ואכן, מכתב הפיטורים נמסר לה באותו יום.

לטענתה, בשיחה נאמר לה כי הוחלט לפטרה מאחר והיא עובדת בעבודות נוספות, לא מתייצבת תמיד לעבודה בזמן וכן בשל "הסיפור עם הבחור", קרי, מערכת היחסים שלה עם מטפל סיעודי בשם קונסטנטין קוקויאקה (להלן: "קוסטה").

התובעת טענה כי הסכם ההעסקה שלה מאפשר לה להיות מועסקת גם במקומות אחרים והנתבעת אף ידעה כי היא עובדת במקומות נוספים. באשר לאיחורים טענה כי פעמים רבות נאלצה לעבוד עד לשעות הלילה המאוחרות ולכן לא תמיד הקפידה להגיע למחרת עד השעה 7:00, אולם מעולם לא הסתירה איחורים אלה ומעולם לא העירו לה על כך, כשאף לא היה באיחורים אלה כדי לפגוע בעבודתה המקצועית או להפחית מההערכה הגבוהה לה זכתה.

משכך, לטענתה, פיטוריה נבעו למעשה מ"הסיפור עם הבחור" וכן מאי שיתוף פעולה מצידה עם הטרדות והצעות מיניות מצד הנתבע , שכללו בין היתר, רכיסת רוכסנו בסמוך אליה עם יציאתו מהשירותים; אחיזה במותניה תוך הצצה באופן מופגן לחזה; השמעת בדיחות סקסיסטיות בנוכחותה; התבטאויות באשר למידת מיניותה; ניהול שתי שיחות אישיות עמה בהן הציע לה לצאת לבלות מאחר ואשתו בחו"ל והעיר הערות באשר לבחירת הגברים על ידה, והבעת התעניינות בחייה האישיים, לרבות בעניין יחסיה עם קוסטה, תוך חקירת אחרים לצורך זה. לטענתה, היא אמרה לנתבע פעמים לא מעטות כי התנהגותו אינה ראויה אולם הנתבע המשיך במעשיו ובאמירותיו.

משכך, לטענתה, היא פוטרה ממניעים פסולים.

נוכח האמור, עתרה התובעת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובהיעדר שימוע בסך של 72,500 ש"ח (פיצוי בגובה 5 משכורות).

כמו כן, נוכח התנהלות הנתבע, המהווה לטענתה הטרדה מינית בהתאם לסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית, בשל פיטוריה לאור אי היענות להטרדותיו, ונוכח אי מילוי חובות הנתבעת כמעסיק בהתאם להוראות החוק, עתרה לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצוי בסך 120,000 ש"ח בלא הוכחת נזק, מכח סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית.

התובעת עתרה בנוסף לחיוב הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין פגיעה בפרטיותה, עקב צילומה ברשות היחיד ללא ידיעתה, אולם בסיכומיה הודיעה כי היא מוותרת על התביעה ברכיב זה בשל קושי ראייתי להוכיחו.

כמו כן, דרשה לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין הפלייתה בשל נישואיה לקוסטה ופיטוריה בשל כך, אולם בסיכומיה הודיעה כי היא מוותרת גם על התביעה ברכיב זה.

בנוסף טענה התובעת, כי לא הופרשו עבורה מלוא הכספים לפנסיה, שכן הנתבעת לא לקחה בחשבון את רכיב "תמריץ אחיות" ששולם לה, בתחשיב השכר הקובע ועל כן עתרה לחיובה בתשלום ההפרשות החסרות בסך של 2,921.25 ש"ח.

9.לטענת הנתבעת, התובעת הייתה חלק מהנהלת בית החולים הגריאטרי, ומכוח תפקידה כאחות ראשית הייתה אחראית על צוות הטיפול הסיעודי ועל ניהול מקצועי ומנהלי של תחום הסיעוד, כשמדובר היה בתפקיד שדרש מידה מוגברת של אמון, אחריות והקפדה על קיום מלוא הכללים והנהלים.

לטענתה, חרף האמור, תקופת עבודתה של התובעת הייתה רצופה מחדלים ומעשים בלתי תקינים.

על פי הנטען, חרף העובדה שהתובעת נדרשה להתייצב בעבודה בשעה 7:00 על מנת לעמוד בחובות הפיקוח המוטלות עליה כאחות ראשית, התובעת ניצלה את מעמדה הבכיר ואת העובדה שהנתבעת אינה בודקת את דוחות הנוכחות שלה, איחרה פעמים רבות ונעדרה 1,418 שעות עבודה, בגינן שולם לה שכר עבודה שאינו מגיע לה בסך 90,681 ש"ח.

בנוסף טענה הנתבעת, כי במהלך שעות העבודה פעלה התובעת לקידום ענייניה הפרטיים ועבדה בעבודות נוספות, כשחלק מעיסוקיה עמדו בניגוד עניינים חמור לעיסוקה בנתבעת, ובין היתר עסקה בהשכרת חדרים על בסיס שעות, הפעלת אתר והענקת שירותי סיעוד פרטיים, מתן שירותי אפוטרופסות על חולים סיעודיים וסיוע בהקמת מספרה ומכון יופי, והכל תוך שימוש במשאבי הנתבעת, מבלי שקיבלה לכך אישור, ותוך שהיא מצהירה הצהרות שקר בטפסי 101 לפיהן אין לה הכנסות נוספות.

עוד נטען כי התובעת ניהלה מערכת יחסים רומנטית עם מטופל הכפוף לה, שתחילה עבד בנתבעת באמצעות חברת כוח אדם תחת שם אחר (אלכס יורדין) ובהמשך התקבל על ידי התובעת לעבוד במישרין תחת הנתבעת בשם שונה (קנסטנטין קוקויאקה), כשחרף מעמדה הבכיר בנתבעת, התובעת הסתירה מהנתבעת מידע מהותי זה, תוך חשיפתה לסיכונים מיותרים, ואף שיקרה לה כשנשאלה על כך.

יתרה מכך, מערכת היחסים של התובעת עם קוסטה פגעה במהלך העבודה התקין ויצרה מירמור בקרב העובדים, שכן התובעת נקטה בהעדפה פסולה ובמשוא פנים כלפיו, שיבצה אותו במשמרות מועדפות, התירה לו הקלות, ואישרה לו הוצאות נסיעה במונית חרף העובדה שהתגורר בחצרי הנתבעת.

לטענת הנתבעת, היא העירה לתובעת לא אחת בכל העניינים המפורטים לעיל אולם התובעת לא פעלה לתקן את דרכיה, דבר המעיד על כך שביקשה בהתנהגותה לסיים את העסקתה.

משכך, ביום 11.6.13 היא זימנה אותה לשיחה מקדימה וביקשה תגובה לטענות שהועלו כנגדה טרם תשקול נקיטת הליך פיטורים. אולם, התובעת בחרה שלא להגיב לטענות החמורות שעלו בשיחה והביעה רצון והסכמה לנתק את יחסי העבודה תוך קבלת מכתב פיטורים ותשלום פיצויי פיטורים, כשאף טענה כי מצבה השתפר שכן ממילא שקלה לסיים תפקידה בנתבעת מספר חודשים לפני כן ועתה היא תהיה זכאית לפיצויי פיטורים.

לאור רצון התובעת לסיים את יחסי העבודה הוסכם כי מועד הפגישה ייחשב כמועד תחילת ההודעה המוקדמת ובאותו יום נמסר לתובעת מכתב פיטורים.

על פי הנטען, לאחר ניתוק יחסי העבודה, בעקבות בירורים שנערכו בעניין התנהלות התובעת, התברר כי התובעת הפרה את הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים הפרה יסודית, ובין היתר, קיבלה שכר עבודה בגין שעות בהן כלל לא עבדה, אישרה לעובד עמו ניהלה מערכת יחסים הוצאות נסיעה במונית על חשבון הנתבעת וכן הקלות משמעותיות בביצוע תפקידו ללא אישור הממונים עליה.

מאחר ובמועד ניתוק יחסי העבודה הנתבעת לא ידעה על עבירות המשמעת החמורות שביצעה התובעת ושילמה לה פיצויי פיטורים שכלל לא מגיעים לה, יש, לטענת הנתבעת, לחייב את התובעת להשיב את פיצויי הפיטורים, כנתבע בכתב התביעה שכנגד.

באשר למכתבי ההערכה שניתנו לתובעת לאחר סיום העסקתה, נטען כי אלו נמסרו לה לבקשתה לצורך קבלתה לעבודה אחרת מתוך רצון כן שלא לגדוע את המשך השתכרותה, ולכל היותר, יש בהם כדי להעיד על כישוריה ויכולותיה מבחינה מקצועית בלבד.

באשר לטענות התובעת בעניין "הטרדה מינית" – טענו הנתבעים כי התובעת מעולם לא התלוננה קודם להגשת התביעה על "הטרדה מינית" או סביבת עבודה עכורה, לא הגישה תלונה רשמית ולא פנתה למי מטעם הנתבעת על מנת למנוע הישנות המקרים, כשהנתבעת אף לא קיבלה כל דיווח על האמור ממי ששימשה כממונה על הטרדות מיניות בתקופה האמורה, הגב' אירנה פינקלר.

מכל מקום, לטענת הנתבעת, היא מילאה את חובותיה בהתאם לחוק והתקנות למניעת הטרדה מינית ונקטה בכל האמצעים הסבירים לפי החוק ועל כן, אף אם תוכח "הטרדה" יש לפטור אותה מכל אחריות.

באשר לנתבע – נטען כי הוא אינו עובד של הנתבעת אלא רק מסייע לה בענייני רכש ולוגיסטיקה, כבנו של כלפו רומנו וכשותף זוטר בנתבעת, כי הוא לא היה ממונה על התובעת ואף לא היתה לו כל השפעה על יחסי העבודה או סיומם.

בנוסף, התנהגותו לא חרגה מהמקובל, הוא לא הציע לתובעת הצעות בעלות אופי מיני, לא הטריד אותה ולא פנה אליה בהצעות חוזרות ונשנות, וממילא לא פורט מה הקשר של האירועים הנטענים לניתוק יחסי העבודה.

לטענת הנתבעת, כמפורט לעיל, היו די עילות ענייניות לפיטורי התובעת ולא עמד כל שיקול פסול בבסיס ההחלטה לסיים העסקתה ועל כן, התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

כמו כן, התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, שכן בשיחות שקוימו עימה יש כדי להוות הליך שימוע ומכל מקום לא מדובר בפיטורים שרירותיים או פסולים, התובעת לא הראתה כי נגרם לה נזק והנתבעת אף סייעה לה למצוא מקור פרנסה חלופי.

באשר לתביעה ליתרת הפרשות פנסיוניות, טענה הנתבעת כי אלו בוצעו בהתאם להוראות הסכם ההעסקה וכי התובעת אינה מפרטת מהו המקור החוקי או ההסכמי עליו היא נסמכת בתביעתה לרכיב זה.

מאחר והתובעת ויתרה על תביעותיה לפיצוי בגין פגיעה בפרטיותה ולפיצוי בשל הפלייתה, מתייתר הצורך בפירוט טענות הנתבעים בעניינים אלו.

הנתבעת טענה כי ככל שייפסקו סכומים כלשהם לטובת התובעת, יש לקזז מהם סך של 90,081 ש"ח בגין שכר עבודה ששולם לה שלא כדין בגין שעות בהן לא עבדה בפועל וכן סך של 61,298.5 ש"ח בגין פיצויי הפיטורים ששולמו לה טרם התגלו עבירות המשמעת החמורות שביצעה המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים.

10.בכתב התביעה שכנגד עתרה הנתבעת לחייב את התובעת בהשבת סכומים אלו (השבת שכר העבודה ששולם לה ביתר ופיצויי הפיטורים) ובנוסף עתרה לחיובה בתשלום פיצויים בגין הפרות יסודיות של הסכם ההעסקה בסך של 30% משכר העבודה ששולם לה ובסך הכל 109,620 ש"ח. כן עתרה לחייב את התובעת בתשלום פיצויים בגין הנזקים הממוניים שנגרמו לה, ובין היתר השבת סכום הוצאות הנסיעה במונית שאושר שלא כדין לקוסטה, בסך של 1,653 ש"ח, ופיצוי בגין ניצול זמן העבודה בנתבעת לענייניה הפרטיים תוך ניצול משאבי הנתבעת, בסך של 50,000 ש"ח.

11.בכתב ההגנה שכנגד הכחישה התובעת את כל הטענות שהועלו בתביעה שכנגד.

לטענתה, הנתבעת הייתה מודעת לשעות עבודתה, שהיו שונות בפועל מאלו שנקבעו בהסכם העבודה ואף התחשבנה אתה על שעות חוסר. הנתבעת מעולם לא העירה לה על שעות עבודתה וממילא לא ניתן להסתמך על דוחות הנוכחות שהודפסו בדיעבד ואינם חתומים על ידי כל גורם, כשבפועל התובעת אף ביצעה עבור הנתבעת פעולות שונות מחוץ לחצריה, שלא נכללו בשעות העבודה המופיעות בדוחות.

עוד טענה התובעת כי היא לא הפרה את הסכם ההעסקה ולא גרמה לנתבעת כל נזק, כשכימות רכיב תביעה זה נעשה בשרירות. לטענתה, הנתבעת הייתה מודעת לעבודותיה הנוספות ואף נהנתה מהן שכן הניבו לה רווחים, וטענות הנתבעת באשר למעורבותה בהפעלת בית אירוח או מספרה אינן נכונות. כך גם טענותיה באשר לשימוש שעשתה באיש האחזקה, אשר בפעמיים שהשתמשה בשירותיו על מנת לסייע לו כלכלית, שילמה לו והדבר נעשה בשעות הפנאי שלו.

לטענת התובעת, בהתאם לפסיקה, העילה לתשלום או לשלילת פיצויי פיטורים מתגבשת במעשה הפיטורים או ההתפטרות ולא ניתן לאחר הפיטורים להעלות סיבה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים.

באשר לנזקים הממוניים הנטענים, טענה כי היא לא אישרה מוניות לקוסטה וכי היא לא ניצלה את זמן העבודה בנתבעת לענייניה הפרטיים.

לאור האמור, טענה התובעת כי יש לדחות את התביעה שכנגד שכל מטרתה להשמיצה והאמור בה סותר את דברי השבח שנכתבו במכתבי ההמלצה שניתנו לה בסמוך לפיטוריה.

תצהירים ועדויות 

12.התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, תצהיר של הגב' אירנה פינקלר, ששימשה כעובדת סוציאלית של הנתבעת מחודש 11/2009 ועד לחודש 8/2013, וכן תצהיר של בתה, הגב' ד.ג..

התובעת והעדות מטעמה נחקרו על תצהיריהן במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו. כן העיד מטעם התובעת מר קונסטנטין קוקויאקה (קוסטה).

מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע, מר ויקטור חואטו רומנו, של מר עמיר גליל, יו"ר הנהלת הנתבעת ושותף בה, של מר מני ארוך, מנהל בנתבעת החל משנת 2007, של הגב' ברכה אמסלם, מזכירה העובדת בנתבעת משנת 1995, של הגב' לודמילה חבס, המשמשת כרופאת הנתבעת משנת 1996 ושל הגב' אנז'ליקה סודיט, העובדת בחברה במספקת שירותי הנהלת חשבונות לנתבעת.

הנתבע ויתר העדים מטעם הנתבעים נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו.

דיון והכרעה

התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין 

המניעים לפיטורים

13.אין חולק כי ביום 11.6.13 התקיימה שיחה בין התובעת לבין מר ארוך ומר רומנו, במהלכה הועלו טענות שונות בעניין התנהלותה, כשבהמשך היום נמסר לה מכתב פיטורים. במכתב הפיטורים לא צוינה כל סיבה לסיום ההעסקה.

התובעת טענה כי פוטרה ממניעים פסולים וללא כל עילה עניינית, בשל הקשר שלה עם קוסטה ובשל אי היענותה להטרדות מיניות מצד הנתבע.

הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה מסיבות ענייניות, ובין היתר, איחורים והיעדרויות, עבודתה בעבודות נוספות וניהול מערכת יחסים עם מטפל הכפוף לה תוך יצירת מירמור בקרב צוות העובדים והסתרת מידע זה מהנתבעת, וכי לא עמד כל מניע פסול בבסיס הפיטורים.

14.לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בראיות שהובאו לפנינו, הגענו למסקנה כי לנתבעת היו סיבות ענייניות לשקול את פיטורי התובעת.

15.באשר לאיחורים – על פי הסכם ההעסקה שנחתם בין הצדדים, התובעת נדרשה להתייצב לעבודה בשעה 7:00 בבוקר בימים ראשון, שלישי, חמישי ושישי.

לטענת הנתבעת, לא בכדי נדרשה התובעת להתייצב בשעה 7:00 שכן נוכחותה נדרשה לצורך בדיקת אומדן העבודה של הצוות הסיעודי שעבד במשמרת הלילה, למעקב סיעודי, לפיקוח ובקרה על רחצת המטופלים, לבדיקת התנאים הפיזיים וטמפרטורת החדרים והמקלחות, לסיוע למטופלים במצב של פצעי לחץ ופגיעות גופניות, לבקרה על הכנת התרופות על ידי הצוות הסיעודי, להערכות לארוחות בוקר, לדיווח על אירועים חריגים וכד'.

התובעת אישרה כי פעמים לא מעטות עבדה עד לשעות הלילה המאוחרות וכי ביום שלאחר מכן, לא תמיד הקפידה להגיע לעבודה בשעה 7:00 בבוקר (ר' סעיף 45 לתצהיר התובעת).

הגב' חבס, רופאת הנתבעת, העידה כי שעות הבוקר הן השעות העמוסות ביותר בעבודה וכי כתוצאה מאיחורי התובעת היא נאלצה להשלים את תפקידיה, על מנת שהמטופלים לא ייפגעו (סעיף 5 לתצהירה).

לאור האמור, באי התייצבותה של התובעת לעבודה בשעה 7:00 כפי שנדרשה בהסכם ההעסקה, התובעת הפרה את חובת הפיקוח המוטלת עליה כאחות ראשית, כשבכך יש משום פגיעה במהלך העבודה התקין.

16.התובעת טענה כי לא הסתירה את איחוריה וכי איש מגורמי הנתבעת מעולם לא העיר לה על עליהם, אולם אף אם הנתבעת לא עקבה במדויק אחרי שעות עבודתה ולא העירה לה על האיחורים, אין בכך כדי להפחית מהבעייתיות שבהתנהלות זו, בעיקר נוכח מהות תפקידה והחשיבות של נוכחותה בשעות הבוקר, כמפורט לעיל.

17.באשר לעבודות הנוספות – אכן, כטענת התובעת, הסכם ההעסקה שלה התיר לה לעבוד בעבודות נוספות. אולם היתר זה הותנה במספר תנאים: היקף המשרה הנוספת לא יעלה על 50%, עיסוק בתפקיד שאינו מתחרה במהות עיסוקה במוסד, אין בעיסוק הנוסף כדי לפגוע במימוש אחריותה כאחות ראשית, בנוכחותה ובהתחייבויותיה לשעות העבודה, וקבלת אישור מראש ובכתב מהנתבעת לגבי סוג העיסוק ומיקומו.

אין חולק כי התובעת לא פנתה לנתבעת בכתב בבקשה לעבוד בעבודות נוספות וגם בטפסי 101 לשנים הרלוונטיות הצהירה כי אין לה מקורות הכנסה נוספים (טפסי 101 צורפו כנספח ד' לתצהיר מר גליל). התובעת טענה כי הנתבעת הייתה מודעת לעיסוקיה הנוספים, אולם כאמור, בהסכם ההעסקה הותנה ההיתר בקבלת אישור מראש ובכתב ואישור כאמור לא ניתן לתובעת.

18.יתרה מכך, הצדדים חלוקים באשר למהות וכמות עיסוקיה הנוספים של התובעת במהלך תקופת עבודתה בנתבעת. בעוד התובעת טענה כי עיסוקיה התמצו בהדרכת עובדים סיעודיים ובהיותה אפוטרופוס לגוף (ר' סעיף 71 לתצהירה), עיסוקים שאף הניבו לנתבעת רווחים נאים, הנתבעת טענה כי התובעת עסקה בעיסוקים נוספים שהפרו את התחייבויותיה בהסכם ההעסקה, כגון סיוע בניהול מלונית הפועלת לפי שעות, הפעלת אתר אינטרנט בו הציעה שירותי סיעוד פרטיים ושותפות בהפעלת מספרה ומכון יופי.

19.טענת הנתבעת בדבר הפעלת אתר אינטרנט המעניק שירותי סיעוד פרטיים עוד משנת 2010 נתמכת בעותק מדף האינטרנט של האתר שהקימה (צורף כנספח ה' לתצהיר מר גליל). התובעת טענה אמנם כי היוזמה להקמת האתר נכשלה וכי איש לא פנה אליה מהאתר (סעיף 37 לתצהירה) אולם לא יכולה להיות מחלוקת בדבר הקמת האתר וניסיון לנהלו בזמן עבודתה בנתבעת.

20.הטענה בדבר סיוע לבתה בהפעלת מלונית מתיישבת עם העובדה שבמחסן הנתבעת נמצא ארגז ובו חומר הקשור לניהול המלונית ובכך שעל פי חשבוניות שהוצגו ועדות בתה של התובעת, קניות למלונית נערכו בעסקים הנמצאים בקרבה למוסד הסיעודי.

כשנשאלו התובעת ובתה כיצד הגיע הארגז לנתבעת השיבו כי זה הועבר למחסן הנתבעת רק בשל מעבר דירה ונשכח שם (סעיף 9 לתצהיר בתה של התובעת, סעיף 35 לתצהיר התובעת בתביעה שכנגד). טענה זו, לפיה הארגז שכלל חומר חשבונאי ודוחות נוכחות של עובדי המלונית, שעל פי עדות התובעת ובתה חלקם הוכנו גם על ידי התובעת עצמה (סעיף 36 לתצהיר התובעת בתביעה שכנגד, עמ' 8 לפרוט', ש' 30-32), נשכח במחסן הנתבעת - תמוהה.

גם העובדה שקניות עבור המלונית נערכו בבתי עסק הסמוכים למוסד, בעוד המלונית הייתה ממוקמת ליד יפו, ובתה של התובעת שניהלה את המלונית, התגוררה אצל אמה בראש העין באותה העת, מעלה תהיות.

לאור האמור, אנו סבורים כי המצאות הארגז בנתבעת וביצוע הקניות בסמוך למוסד מתיישבים עם גרסת הנתבעת לפיה התובעת סייעה לבתה בניהול המלונית בזמן עבודתה בנתבעת.

21.טענת הנתבעת לפיה התובעת עסקה גם בהפעלת מכון יופי ומספרה שבתה פתחה לא הוכחה, הגם שהתובעת בעצמה הודתה כי בין המסמכים שנמצאו בנתבעת היה גם טופס להזמנת שמפו לעסק של בתה (סעיף 36 לתצהירה בתביעה שכנגד).

אולם די באמור לעיל על מנת לקבוע כי התובעת עסקה במהלך תקופת עבודתה בנתבעת בעיסוקים נוספים שהניבו לה רווחים, מלבד הדרכת העובדים הסיעודיים ושימושה כאפוטרופוס לגוף, עבודות שהתובעת עצמה אישרה כי ביצעה, מבלי לקבל לעיסוקים האמורים אישור מהנתבעת ומבלי להצהיר על כך בטפסי 101, כשיש להניח כי עשתה כן גם על חשבון שעות עבודתה בנתבעת.

22.מעבר לאמור, כעולה מהראיות והעדויות, התובעת ניהלה קשר רומנטי עם מטפל הכפוף לה מבלי שדיווחה על כך לנתבעת.

מחקירתו של המטפל עלה כי הוא הכיר את התובעת לראשונה במסיבת סילבסטר שהתקיימה ביום 31.12.09 (עמ' 69 לפרוט', ש' 22, עמ' 70, ש' 7-12) ורק לאחר מכן החל לעבוד בנתבעת באמצעות חברת כוח אדם, כשהתובעת היא שאישרה את קבלתו לעבודה. בשנת 2012 נקלט המטפל כעובד הנתבעת, כשבמועד זה נקלט בשם שונה, מבלי שהובא בפני בית הדין הסבר סביר לעניין.

23.על פי העדויות, בין התובעת לבין המטפל החלו יחסים רומנטיים עוד בשנת 2010 ובשנת 2013 השניים נישאו.

אין חולק כי התובעת לא דיווחה לנתבעת על היחסים בינה לבין המטפל (ר' עדותה, עמ' 23 לפרוט', ש' 8-10), הגם שמדובר בעובדת בתפקיד ניהולי ובעובד שהיה כפוף לה, כך שבאי גילוי המידע העמידה התובעת את הנתבעת בפני סיכונים של תביעה משפטית מצד המטפל, נוכח יחסי המרות בין השניים.

24.יתרה מכך, הגם שהנתבעת לא זימנה כל עד על מנת לאשר את גרסתה לפיה היחסים בין השניים יצרו מירמור בקרב יתר העובדים, לא יכול להיות ספק כי יחסה של התובעת לבן זוגה היה שונה מיחסה ליתר המטפלים ויש להניח כי יחסיהם העמידו אותה לא אחת במצב של ניגוד עניינים תוך העדפתו על פני יתר העובדים, כשלעניין זה הנתבעת אף הוכיחה כי המטפל שובץ במשמרות הלילה, שעל פי עדיה, היו המשמרות הטובות ביותר בעיני העובדים.

25.לעניין זה יש להדגיש, כי הנתבעת הבהירה כי לא ענייניה הרומנטיים של התובעת הם שהטרידו אותה, כי אם הפגיעה במהלך התקין של העבודה וחשיפתה לסיכונים מיותרים. טענה זו של הנתבעת מקובלת עלינו ואנו סבורים כי התובעת, מכוח מעמדה ותפקידה, הייתה מחויבת לדווח לנתבעת על היחסים בינה לבין המטפל, על מנת שלכל הפחות תתבצע הפרדה בין עבודתם ויחסי הכפיפות ביניהם, ומוטב מוקדם ככל האפשר.

התובעת לא דיווחה על יחסיה עם המטפל לנתבעת ומעדויות עדי הנתבעת אף עלה כי שיקרה כאשר נשאלה באופן מפורש על יחסיה עמו, דבר שיצר משבר אמון אצל הנתבעת (ר' סעיף 29 לתצהיר מר גליל, סעיף 26 לתצהיר מר ארוך).

26.לאור האמור לעיל, נראה כי במועד בו נקראה התובעת לשיחה עם מר ארוך ומר רומנו, היו לנתבעת די סיבות ענייניות לשקילת המשך העסקתה, וזאת מבלי לגרוע ממקצועיותה, אשר לגביה לא הייתה מחלוקת, ואף ניתן למצוא לה תמיכה במכתבי ההמלצה שקיבלה התובעת מספר ימים לאחר פיטוריה ממר ארוך ומהמנהל הרפואי של הנתבעת (נספחים 4 ו- 5 לתצהיר התובעת) ובדוחות הביקורת של משרד הבריאות שצורפו לתצהירה (נספחים 7-8 לתצהיר).

27.התובעת טענה, כאמור, כי פיטוריה נבעו ממערכת היחסים שלה עם קוסטה ומאי שיתוף פעולה שלה עם הטרדות מיניות מצד הנתבע.

כפי שכבר קבענו לעיל, השפעת מערכת היחסים של התובעת עם המטפל על מהלך העבודה בנתבעת והעובדה שהתובעת הסתירה את דבר קיומה מהנתבעת, הינם שיקולים ענייניים שהנתבעת רשאית הייתה לשקול לעניין המשך העסקת התובעת.

באשר לטענת התובעת בדבר הטרדותיה המיניות – נבחן להלן באם הוכח כי התובעת הוטרדה מינית ובאם אי שיתוף הפעולה מצדה עם ההטרדות הוא שהוביל לפיטוריה, כטענתה.

 האם התובעת הוטרדה מינית?

28.החוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח – 1998 (להלן: "החוק") אוסר על הטרדה מינית מכל סוג שהוא, ורואה בה עוולה נזיקית אזרחית ועבירה פלילית הנושאת עונש מאסר. החוק קובע דרכים לאכיפתו ולמניעת הטרדה מינית במקומות עבודה ע"י הטלת חובות על מעבידים, בנוסף על האיסורים המופנים כלפי עובדים וממונים מטעם המעביד, הם המטרידים הפוטנציאליים.

29.סעיף 4 לחוק קובע את האיסור לביצוע מעשה שיש בו הטרדה מינית או התנכלות כדלקמן: "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו".

סעיף 3(א) לחוק קובע את המונח "הטרדה מינית":

"3.(א) הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

(1) סחיטה באיומים, כמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;

(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו-349 לחוק העונשין;

(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;

(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;

(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;

סעיף 3(א)(6) לחוק קובע כי מקום בו מדובר בהתייחסויות ו/או הצעות כמפורט בסעיף 3(א) לחוק במסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול מרות ביחסי העבודה, ייחשבו ההצעות וההתייחסויות כהטרדה מינית גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעוניין בהן.

"מסגרת יחסי עבודה" מוגדרת בסעיף 2 לחוק כ"מקום העבודה, מקום אחר שבו מתנהלת פעילות מטעם המעביד, תוך כדי העבודה, או תוך ניצול מרות ביחסי העבודה בכל מקום שהוא".

30.על פי הפסיקה -

"... קשה להגדיר מהי "הטרדה מינית", שכן הטרדה מינית עשויה להתבטא בצורות רבות של התנהגות, אשר פוגעות במוטרד ברמות שונות... לא כל הלצה או בדיחה חסרת טעם יבואו בגדר המונח "הטרדה מינית"... גם מחמאות כשלעצמן לא יתפרשו בהכרח כהטרדה מינית... את אופייה האמיתי של התנהגותו של מי שמיוחסת לו הטרדה מינית יש לפרש על רקע מכלול נסיבות המקרה והתנהגות הצדדים המעורבים באירוע הנדון" (עש"ם 2203/05 בני מדר נ. נציבות שירות המדינה, (21.7.05)).

עוד נקבע, כי הטרדה מינית אינה חייבת להיות מופנית בהכרח אל אדם מסוים, אלא יכולה להתבטא ביצירת סביבה עוינת. כדוגמא – "עובד יוצר אווירה עוינת גם כאשר הוא נוהג להתבטא בביטויים שיש בהם רמזים מיניים – לרבות בדיחות ומחמאות – בתדירות אשר יוצרת אווירה לא נעימה במקום העבודה... הטרדה מינית אינה מקבלת הכשר נורמטיבי משום שהדברים נאמרו לכאורה בצחוק... " (עניין מדר ; עב' (ב"ש) 1597/02 פלונית – חברה אלמונית (27.6.04)).

31.במקרה שלפנינו, התובעת טענה בכתב התביעה ובתצהירה (סעיף 54 לתצהירה) כי הנתבע הטריד אותה מינית במשך תקופת עבודתה כמפורט להלן:

רכס את רוכסנו בסמוך אליה פעמים לא מעטות עם יציאתו מהשירותים; פעמים לא מעטות ניגש אליה ואמר לה שהוא מעוניין לשוחח אתה תוך שאחז במותניה והציץ באופן מופגן לעבר חזה; הרבה לספר בדיחות סקסיסטיות בנוכחותה; התבטא באשר למידת מיניותה באמירות כגון "איזה אחות ראשית סקסית יש לנו"; קרא לה לפחות פעמיים לשיחות אישיות, כשבראשונה שנערכה כשנה לפני הפיטורים אמר לה שהיא צריכה גבר כמוהו והציע לה לצאת לבלות מאחר ואשתו בחו"ל ובשנייה, שנערכה כחודשיים לפני הפיטורים, ביקש ממנה ללוות אותו לרכבו ואמר לה כי היא בוחרת גברים לא נכונים; הביע התעניינות בחייה האישיים ואף חקר אחרים בעניין זה.

התובעת טענה כי אמרה לנתבע פעמים לא מעטות כי התנהגותו אינה ראויה וביקשה ממנו להפסיקה אולם הנתבע המשיך במעשיו ובאמירותיו.

32.הגב' פינקלר תמכה בגרסת התובעת וטענה כי הייתה עדה לבדיחות סקסיסטיות שהשמיע הנתבע, לכך שאחז במותניה והציץ למחשופה תוך שאמר לה "איזה אחות ראשית סקסית יש לנו", לרכיסת רוכסנו בסמוך לתובעת ולחקירתו על חייה האישיים. בנוסף על פי עדותה, הנתבע התבטא כלפיה וכלפי אחות בשם מרינה באופן לא ראוי כשאמר לה "אוך, מה הייתי עושה לך אם לא היית נשואה" ולאחות אמר "אם אני ארצה, אני אתקין מצלמה בתוך האסלה ואסתכל על התחת שלך" (סעיף 20 לתצהירה). יש לציין כי הגב' פינקלר הינה חברתה של התובעת ועל כן, יש לתן לעדותה משקל בהתאם.

33.מכל מקום, הנתבע בעדותו אישר חלק מההתנהגויות שיוחסו לו על ידי התובעת, אם כי לטענתו, מדובר היה בהתנהגות ובאמירות בעלות נופך תמים וענייני ולא מיני.

כך למשל הנתבע אישר בעדותו כי סיפר בדיחות כנטען על ידי התובעת (עמ' 49 לפרוט', ש' 20) אולם הבהיר כי בדיחותיו לא היו מכוונות לתובעת ונאמרו בנוכחות צדדים שלישיים (סעיף 13.3 לתצהירו).

כמו כן, הנתבע אישר כי ניהל שיחה עם התובעת בה אמר לה כי אשתו בחו"ל וכן כי דיבר עמה על יחסיה עם קוסטה (עמ' 50 לפרוט', ש' 26 – עמ' 51, ש' 6) וגם שאל אותה "מה היא צריכה את הצרות האלה" (עמ' 53 לפרוט', ש' 19-28).

בנוסף, על פי עדותו, ייתכן ונהג לסדר את חגורתו כשיצא מחדר השירותים, שממוקם מול משרדה של התובעת, אולם הדבר לא נעשה באופן מופגן ובמכוון כלפיה וממילא, התובעת לא פנתה אליו והעירה לו על כך (סעיף 10 לתצהירו).

הנתבע הכחיש מכל וכל את יתר הטענות בעניין הערותיו המיניות כלפיה, אחיזתו במותניה תוך הצצה למחשופה או הצעת הצעות מיניות.

34.מהתרשמותנו מהנתבע, בהחלט מקבלים אנו את הגרסה לפיה הרשה לעצמו לספר בדיחות סקסיסטיות ולדבר באופן בוטה ובלתי ראוי. על כך ניתן ללמוד גם מהעובדה שאף לא אחד מעדי הנתבעת מצא לנכון להכחיש את ההתנהגות וההתבטאויות שיוחסו לו ולהעיד כי הן אינן מתאימות לאופיו.

מעבר לאמור, התובעת והגב' פינקלר העידו כי פנו למר ארוך באשר לסגנון דיבורו של הנתבע ומר ארוך אישר בעדותו כי אכן הגב' פינקלר פנתה אליו ואמרה לו שהנתבע מדבר בצורה לא נאותה (עמ' 47, ש' 12-18). חרף האמור, הנתבעת לא הוכיחה כי נקטה בצעדים הנדרשים על מנת להפסיק את אופן התנהלותו והתבטאויותיו של הנתבע.

35.אכן, התובעת הצטיירה בעינינו כעובדת אסרטיבית וכמי שאינה חוששת להביע את עמדתה והתנגדותה, כפי שאכן פעלה בתגובה לאמירות הנתבע על פי גרסתה. למרות זאת, לא התלוננה בפני כל גורם בנתבעת על הטרדה מינית במשך כל תקופת העסקתה. עם זאת יש לציין כי גם הגב' פינקלר, שהינה עובדת סוציאלית במקצועה ואף העבירה הרצאה בנתבעת בעניין הטרדה מינית, לא סברה ב"זמן אמת" כי מדובר בהטרדות מיניות ולא יעצה לתובעת להגיש תלונה למשטרה. למעשה, על פי עדותה, רק לאחר הגשת התביעה ועיסוקה במשפט היא סברה כי התנהגות הנתבע היוותה הטרדה מינית. (עמ' 17 לפרוט', ש' 1-10).

36.לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את טענת התובעת לפיה הנתבע סיפר בדיחות בוטות, רכס את רוכסנו בסמוך אליה באופן שהפריע לה וניהל עמה שיחות שלא במקומן בעניין יחסיה האישיים. כמו כן, אנו מקבלים את גרסתה לפיה העירה לנתבע על התבטאויותיו ורכיסת רוכסנו בסמוך אליה.

נוכח כל האמור, אנו רואים בהתנהגות הנתבע משום יצירת אוירה עוינת ומטרידה בנתבעת, כך שיש לראות בכך בגדר "הטרדה מינית" על פי החוק, והמזכה את התובעת בפיצוי בגינה.

37. הגם שהנתבע לא היה עובד הנתבעת ולא נכח בה על בסיס יומיומי, הרי שבשים לב להשפעתה

של התנהגות זו על מקום העבודה וכן אי העמידה של הנתבעת בדרישות החוק והימנעותה מלנקוט בצעדים הנדרשים על מנת להפסיק את אופן התנהלותו והתבטאויותיו של הנתבע, ראינו לנכון לפסוק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בגין התנהלותו המטרידה של הנתבע, מכוח סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית, בסך של 15,000 ₪ .

38.מאחר והנתבעת לא נקטה בכל אמצעי על מנת להפסיק את התבטאויותיו של הנתבע חרף פנייתן של התובעת והגב' פינקלר למר ארוך, ומשלא הוכח בכל אופן כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות החוק, הן בעניין פרסום תקנון, הן בעניין קביעת דרך יעילה להגשת תלונה על הטרדה מינית וברורה והן במינוי ממונה על הטרדה מינית, כשטענתה לפיה הגב' פינקלר מונתה כממונה על הטרדות מיניות קרסה בעדות הגב' פינקלר, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת ביחד ולחוד עם הנתבע, בתשלום הפיצוי האמור.

39.חרף קביעתנו בדבר התנהלות הנתבע, לא סברנו כי קיים קשר כלשהו בין התנהלותו לבין פיטוריה של התובעת. התובעת טענה כי מאחר ולא נענתה להצעותיו המיניות של הנתבע ונוכח רום מעמדו בנתבעת היא פוטרה, כשלמעשה לא היה כל טעם סביר אחר לפיטורים.

40.ואולם, כפי שפורט בהרחבה לעיל, לנתבעת היו די מניעים ענייניים לשקול את פיטוריה.

יתרה מכך, הנתבע לא היה עובד של הנתבעת, עיסוקו בימים שהגיע לנתבעת היה בענייני לוגיסטיקה ולא הוכחה כל נגיעה או השפעה שלו בענייני העובדים בנתבעת, העסקתם או סיום העסקתם.

כמו כן, לא שוכנענו כי הנתבע הציע לתובעת הצעות מיניות להן היא סירבה, אלא לכל היותר מצאנו כי הנתבע התבטא באופן בלתי ראוי ורכס את רוכסנו בסמוך לתובעת באופן שיצר אוירה מטרידה, כשמאחר ולא צוין מתי אירעו האירועים הנטענים אף לא ניתן לקשור אותם בכל אופן להחלטה לפטרה.

41.לאור האמור, התובעת לא הוכיחה כל קשר בין התנהלות הנתבע לבין פיטוריה, ולא מצאנו כי עמדו שיקולים פסולים כלשהם בבסיס ההחלטה לפטרה.

הליך הפיטורים

42.אין חולק כי לתובעת לא נערך הליך שימוע כדין טרם פיטוריה.

התובעת לא זומנה מראש לשימוע, לא פורטו בפניה מראש הטענות שיידונו במהלך השיחה, לא נערך פרוטוקול לשיחה ולמעשה היא נקראה במהלך יום העבודה ללא כל התראה מוקדמת לחדרו של מר ארוך, שם הוטחו בפניה טענות שונות בעניין התנהלותה ובסופה של השיחה הוחלט על סיום העסקתה, כשזמן קצר לאחר מכן נמסר לה מכתב פיטורים.

הנתבעת טענה כי מדובר היה בשיחה מקדימה בה ביקשה לקבל את תגובת התובעת לטענות שהועלו בעניין התנהלותה, אולם התובעת בחרה שלא להגיב לטענות והביעה רצון והסכמה לסיים את העסקתה, תוך תשלום פיצויי פיטורים וקבלת מכתב פיטורים.

43.הגם שיש בגרסת הנתבעת כדי להסביר את מסירת מכתב הפיטורים עוד באותו יום ללא כל מחאה מצד התובעת, על מנת להוכיח כי התובעת הסכימה לפיטורים, היה על הנתבעת להציג ראיה כלשהי שיש בה כדי ללמד על הסכמה זו, או לכל הפחות לציין את האמור במכתב הפיטורים שנמסר לה אך זמן קצר לאחר ההסכמה לכאורה. הנתבעת לא הוכיחה אפוא כי התובעת הסכימה לפיטוריה, באופן שמייתר את הצורך בקיומו של שימוע טרם פיטורים.

גם טענת הנתבעת לפיה היא ניהלה עם התובעת שיחות רבות עוד טרם השיחה מיום 11.6.13 והעירה לה על התנהלותה כך שהתובעת הייתה מודעת לטענות בעניין תפקודה, לא הוכחה בכל אופן. הנתבעת לא הציגה כל פרוטוקול או רישום של השיחות הנטענות, לא ציינה באלו מועדים הן התקיימו ועם מי. משכך, איננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה מהות הליך השימוע התקיימה במקרה דנן שכן התובעת הייתה מודעת לטענות החמורות בעניינה.

44.אשר על כן, אין לנו אלא לקבוע כי לא קוים בעניינה של התובעת הליך שימוע כדין ועל כן, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הליך הפיטורים כנדרש.

הפיצוי הראוי בנסיבות העניין, בשים לב לכך שהיו סיבות ענייניות לשקילת פיטורי התובעת ולכך שהתובעת לא הביעה כל מחאה בזמן אמת באשר לפיטוריה מהיום להיום, כפי שמצופה היה מעובדת בכירה שנראה כי יודעת "לעמוד על שלה", הינו בשיעור של שתי משכורות.

אשר על כן, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע בסך של 29,000 ש"ח (14,500 ש"ח X 2).

הפרשות חסרות לפנסיה

45.התובעת טענה כי בגין התקופה 9/2008 ועד לחודש 1/2012 הנתבעת הפרישה עבורה הפרשות בחסר לקרן פנסיה, משלא לקחה בחשבון את רכיב "תמריץ אחיות" בתחשיב השכר הקובע לפנסיה, בניגוד להוראות צו ההרחבה ותקנות פיצויי פיטורים.

הנתבעת טענה כי ההפרשות לפנסיה נעשו בהתאם להסכם ההעסקה, אשר הוראותיו מיטיבות על הוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני, וכי התובעת אינה מפרטת על מה נסמכת תביעתה ברכיב זה.

46.מעיון בהוראות הסכם ההעסקה עולה כי הצדדים הסכימו כי: "הפרשות לקופת גמל... מהשכר הכולל למעט מאחזקת הרכב, מגמול שעות נוספות ומתמריץ אחיות".

התובעת לא הצביעה על כל מקור חוקי או הסכמי המחייב לקחת בחשבון "תמריץ אחיות" בעת חישוב השכר לצורך הפרשה לפנסיה, כשאין בתקנות או בצו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיוני כל הוראה ספציפית לעניין זה.

47.משכך, התביעה ברכיב זה – נדחית.

התביעה שכנגד

התביעה להחזר שכר עבודה

48.הנתבעת טענה כי יש לחייב את התובעת להשיב לה שכר עבודה בסך של 90,681 ש"ח, נוכח טענתה כי התובעת החסירה 1,418 שעות עבודה מהמתכונת לה התחייבה בהסכם ההעסקה.

49.לאחר שעיינו בראיות ושמענו את העדויות אנו סבורים כי יש לדחות רכיב תביעה זה.

ראשית, החישוב שערכה הנתבעת של שעות "החוסר" נערך על בסיס דוחות נוכחות שהוצאו בדיעבד לאחר הגשת התביעה, דוחות שאינם חתומים על ידי מי מהצדדים, ולא על דוחות הנוכחות שהוצאו בזמן אמת. כאשר נשאלו עדי הנתבעת מדוע לא הוצגו דוחות הנוכחות המקוריים, לא ניתן לכך כל הסבר.

מעבר לאמור, על פי עדות התובעת דוחות הנוכחות אינם משקפים את מלוא שעות עבודתה, שכן היא ביצעה עבור הנתבעת פעולות שונות גם מחוץ לחצריה, כגון פגישות, רכישת תרופות עבור השוהים במוסד, ביצוע מטלות ארגוניות מביתה והענקת סיוע רפואי בביתם של הבעלים.

זאת ועוד, התחשיב של שעות החוסר נערך על ידי גב' סודיט, שמעדותה עלה כי היא מועסקת בחברה שבבעלות מר גליל, וכי היא פעלה בהתאם להוראותיו והנחיותיו, מבלי שביקשה לראות את הדוחות המקוריים, את תלושי השכר או אישורי המחלה של התובעת ומבלי שביקשה לדבר עם התובעת לפני שערכה את החישוב (פרוט' 29.3.16, עמ' 60, 13 – עמ' 62, ש' 5).

משכך, ספק אם ניתן להסתמך על התחשיב שנערך על בסיס השעות המפורטות בדוחות שהוצגו וודאי שלא ניתן לבסס עליו טענה בדבר "חוסר" של למעלה מ- 1,400 שעות עבודה.

50.מעבר לאמור, כעולה מהעדויות והראיות, התובעת הועסקה במסגרת גלובאלית והנתבעת בעצמה הודתה כי לא בדקה את דוחות הנוכחות של התובעת במהלך תקופת עבודתה (סעיף 17 לכתב התביעה שכנגד) ואף לא העירה לה על היעדרויות או איחורים (סעיף 12 לתצהירה בתביעה שכנגד), כך שנראה כי לא ייחסה להיעדרויות, ככל שאכן היו כאלה, חשיבות רבה ואין לה אלא להלין על עצמה על כך שלא הקפידה עם התובעת על מילוי מלוא חובותיה בהתאם להסכם ההעסקה.

51.לאור האמור, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת החסירה 1418 שעות משעות העבודה שנקבעו בהסכם ההעסקה ועל כן, לא הוכחה התביעה ברכיב זה ויש לדחותה.

התביעה להחזר הוצאות נסיעה של קוסטה במונית

52.הנתבעת טענה כי התובעת ניצלה את מעמדה הבכיר בנתבעת ואישרה לקוסטה, המטפל עמו ניהלה מערכת יחסים רומנטית, הוצאות נסיעה במונית מהעבודה למקום מגוריה, על חשבון הנתבעת, הגם שקוסטה התגורר בחצרי הנתבעת, ועל כן, עתרה לחייבה בתשלום החזר הוצאות נסיעה בסך של 1,653 ש"ח.

התובעת טענה כי היא לא אישרה מוניות לקוסטה, לא הייתה אחראית על שיבוץ מוניות בנתבעת או על קביעה מי זכאי למונית, כשלטענתה הנתבעת הייתה בודקת היטב לפני שהייתה מאשרת הזמנת מונית ולפני שהייתה משלמת עליה (סעיף 49 לתצהירה בתביעה שכנגד).

53.על פי עדותה של התובעת, כתב היד על גבי סידורי המוניות שהוצגו לה לא היה כתב ידה וסידורי המוניות נקבעו ונערכו על ידי אם הבית, הגב' טטיאנה לוי, למעט במקרים בהם זו נעדרה והשאירה לה סידור מודפס עם שמות קבועים (עמ' 22 לפרוט', ש' 9-18).

גם הגב' אמסלם אישרה בעדותה כי הגב' טטיאנה לוי היתה אחראית למלא את טפסי המוניות והבהירה כי האחות הראשית אינה קובעת מי צריך מוניות (עמ' 63 לפרוט' 29.3.16, ש' 1-9).

הנתבעת לא זימנה את הגב' לוי להעיד על השיקולים שהנחו אותה בקביעת הזכאות למוניות ובאם לתובעת היה חלק באישור הנסיעות לעובדים, והדבר פועל לחובתה.

54.לאור האמור, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת אישרה לקוסטה הוצאות נסיעה במונית ועל כן, דין התביעה לחיובה בתשלום החזרי הוצאות הנסיעה – להידחות.

התביעה לפיצוי בגין ניצול שעות העבודה בנתבעת ומשאביה 

55.הנתבעת טענה כי התובעת ניצלה את שעות העבודה בנתבעת לקידום עבודותיה ועיסוקיה האחרים תוך שימוש במשאבי הנתבעת ועתרה לחייבה בפיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין התנהלות זו.

56.אף אם התובעת עסקה באופן כזה או אחר בעבודות אחרות במהלך שעות העבודה בנתבעת, הנתבעת לא הוכיחה בכל אופן את היקף העיסוק ואף לא הוכיחה כי התובעת ניצלה את משאביה לצרכים אלו.

באשר לאיש האחזקה של הנתבעת, מר סנצ'ס, התובעת העידה כי השתמשה בשירותיו פעמיים בלבד, מחוץ לשעות עבודתו בנתבעת, וכי שילמה לו תמורה עבור שירותיו. הנתבעת לא זימנה את איש האחזקה לעדות ולא הוכיחה אחרת.

57.הנתבעת אף לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו עקב עיסוקה של התובעת בעבודות אחרות (אשר מלכתחילה נקבע כזכות של התובעת בהסכם העבודה) וודאי שלא נזק בשיעור כה גבוה כפי שנתבע על ידה.

58.אשר על כן, התביעה ברכיב זה – נדחית.

התביעה לפיצוי בגין הפרות יסודיות של הסכם העבודה

59.הנתבעת עתרה לחייב את התובעת בהשבת 30% משכר עבודתה בטענה כי הפרה את הסכם העבודה "הפרות יסודיות חוזרות ונשנות" וכן הפרה את חובת האמונים המוגברת שחלה עליה, בכך שלא התייצבה בימים ובשעות שנקבעו בהסכם העבודה, בכך שעבדה בעבודות נוספות מבלי שקיבלה לכך אישור מהנתבעת ועסקה בענייניה הפרטיים במהלך שעות עבודתה בנתבעת ותוך שימוש במשאבי הנתבעת.

60.הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת הפרה "הפרות יסודיות" את הוראות הסכם העבודה בעניין שעות העבודה ולא הציגה דוחות נוכחות אותנטיים שניתן להסיק מהם אי התייצבות של התובעת בימים ובשעות שהוסכמו.

61.כפי שפורט לעיל, הוכח כי התובעת עבדה בעבודות נוספות מבלי שקיבלה לכך אישור כנדרש, אולם לא הוכח בכל אופן היקף עיסוקה בעבודות האחרות ואף לא הוכח כי התובעת ניצלה את משאבי הנתבעת לעיסוקים אלו.

62.מכל מקום, אף אם התובעת לא עמדה במלוא התחייבויותיה על פי הסכם ההעסקה, ברי כי קמה לנתבעת הזכאות לפטר אותה ואף לתבוע אותה על נזקים מוגדרים ככל שנגרמו לה. אולם אין כל מקור חוקי ואף לא הוראה בהסכם העבודה, המאפשרת לנתבעת לדרוש השבה של שכר העבודה ששולם לתובעת, ודאי לא בהיקף הכללי והגבוה שנתבע.

63.משכך, אין מקום לקבל את התביעה להשבת 30% משכר העבודה ששולם לתובעת, והתביעה לתשלום רכיב זה – נדחית.

התביעה להשבת פיצויי פיטורים

64.הנתבעת טענה כי מאחר והתברר בדיעבד, לאחר פיטורי התובעת ותשלום פיצויי הפיטורים, כי היא הפרה את חוזה העבודה, הפרה את חובת האמונים וביצעה עבירות משמעת חמורות, הרי שמדובר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים ויש להורות לתובעת להשיב לה את פיצויי הפיטורים ששולמו לה.

הלכה פסוקה היא כי "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" (ע"ע(ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני (22.10.02)), באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש" (דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב' 215).

65.נוסף על כך נקבע, כי בבוא בית הדין להכריע בטענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים, עליו לשקול אך את הסיבות אשר היו לנגד עיני המעביד בעת שפיטר את העובד/ת:

"...כשם שלא ייתכן שהעובד יתפטר מסיבה כל שהיא או ללא כל סיבה שעליה הודיע למעביד, ורק לאחר מכן יצורף גורם מצב בריאותו עקב מחלה חמורה שקיננה בעובד לפני ההתפטרות, אך הוא לא ידע עליה, כך לא ייתכן, לעניין פיצויי פיטורים, שהמעביד יפטר את העובד ללא כל סיבה או בשל סיבה מסויימת, ורק לאחר הפיטורים יצרף או יעלה סיבה המצדיקה שלילת הפיצויים.

מהאמור עד כאן עולה כי, לפחות לעניין פיצויי פיטורים, מתגבשת העילה במעשה הפיטורים או ההתפטרות בצירוף המניע שפעל לכך, היינו הנסיבות המודעות שהסבו למעשה את סיים היחסים."

(ר' דב"ע לג/3-2 חיים זילבר נ' גלוביס בע"מ, פד"ע ד 153, פסקאות 7-8 לפסק הדין).

66.בעניין שלפנינו, שוכנענו כי התובעת פוטרה בשל איחוריה, עיסוקיה האחרים ובשל הסתרתה והשפעתה של מערכת יחסים רומנטית שניהלה עם עובד הכפוף לה על מהלך העבודה התקין. חרף האמור, במועד פיטוריה, שילמה הנתבעת לתובעת פיצויי פיטורים ולא העלתה כל טענה באשר לאי זכאותה לתשלומם.

למעשה טענות הנתבעת באשר להפרת חוזה העבודה וביצוע עבירות משמעת חמורות, הן טענות שנולדו רק לאחר פיטוריה, כשמעבר לעובדה שלא הוכחו, אף לא היו העילות שהביאו את הנתבעת לסיים את העסקת התובעת ולא ניתן על בסיסן לקבוע כי הייתה הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים מהתובעת עם סיום ההעסקה.

67.אשר על כן, לא מצאנו כל הצדקה לחייב את התובעת להשיב לנתבעת את פיצויי הפיטורים ששולמו לה.

סוף דבר

68.התביעה מתקבלת בחלקה הקטן.

69.התביעה שכנגד נדחית במלואה.

70.בהתאם לאמור, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע כדין, בסך של 29,000 ש"ח.

בנוסף, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצוי בסך 15,000 ש"ח מכוח סעיף 6 לחוק למניעת הטרדה מינית.

הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל לתובעת.

71.בשים לב לתוצאה אליה הגענו, יישאו הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ש"ח לתשלום בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל לתובעת.

ניתן היום, 26 יולי 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.