בפנינו תביעת התובע לתשלום הפרשות פנסיוניות ולתשלום פיצויי פיטורים.
-
התובע הועסק בנתבעת החל מיום 01.01.2007 עת היה בן 66.5 שנה. העסקתו הסתיימה ביום 31.03.2017 בהיותו בן 76.5.
-
אין מחלוקת בין הצדדים, כי במהלך תקופת עבודתו, לא הופרשו עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה או לביטוח מנהלים וכי יחסי העבודה הגיעו לסיומם עם התפטרותו של התובע מרצונו החופשי.
טענות התובע
-
התובע טען, כי טרם העסקתו בנתבעת, הוא עבד עבור הנציגות הישראלית הקודמת של חברת "טטרא – פאק". בשנת 2007 החליטה חברה זו לסגור את הנציגות הישראלית שלה ולהפעילה באמצעות הנתבעת. בהתאם, התובע סיים את העסקתו בחברת "טטרא – פאק" הישראלית ועבר לעבוד אצל הנתבעת ביחד עם חברו, מר אילן שלם.
-
עוד טען, כי בתחילת עבודתו סוכם עם הנתבעת כי תנאי העסקתו בחברה הקודמת יישמרו, לרבות ההפרשות פנסיוניות לביטוח מנהלים הפנסיוניות. בשל כך, לא נוהל מו"מ בין הצדדים.
-
להפתעתו גילה כי הנתבעת לא הפרישה עבורו כספים לביטוח המנהלים שהיה קיים בבעלותו ובנוסף, בסיום תקופת עבודתו, לא שולמו לו פיצויי פיטורים כמתחייב על פי דין.
-
לנוכח האמור, תבע את הסעדים הבאים: הפרשות פנסיוניות ואובדן תשואה בסך של 1,054,590 ₪ וכן פיצויי פיטורים בסך 69,764 ₪ (סכום זה נקבע לאחר ניכוי הכספים שהיה על הנתבעת להפריש לרכיב פיצויי פיטורים בביטוח המנהלים והמפורטים בסעיף א' לעיל).
טענות הנתבעת
-
הנתבעת טענה, כי העסקתו של התובע בוצעה במנותק מהחברה הקודמת בה הועסק. בתחילה סוכם בין הצדדים כי שכרו של התובע ישולם בהתאם להצלחות, ובהמשך נקבע כי ישולם לו שכר גלובאלי קבוע. בנוסף, נטען, כי לא סוכם עם התובע כי יופרשו עבורו כספים לביטוח המנהלים, באף אחד מההסכמים שנחתמו עמו, ולפיכך, אין כל חובה חוזית לעשות כן.
-
גם כאשר הוחל צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה בשנת 2008, הרי שתחולתו הוחרגה ביחס לעובדים דוגמת התובע אשר היו מעל גיל פרישה וקיבלו קצבה.
-
ביחס לדרישתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, משאין חולק, כי התובע התפטר מרצונו, הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים.
-
לבסוף, הנתבעת העלתה טענת התיישנות ביחס לרכיבי התביעה שמקורם בתקופה שקדמה לחודש 02/2011.
דיון והכרעה
התובע זכאי להפרשות לפנסיה
-
אין חולק כי בתחילת העסקתו, לא סוכם עם התובע דבר בכל הנוגע להפרשות הפנסיוניות ובמועד זה, גם לא הייתה חובה חוקית לעשות כן. עם זאת, ביום 01.01.2008 נכנס לתוקף צו ההרחבה בדבר פנסיית חובה (להלן – צו הרחבה 2008) ובו הוחלה החובה לבצע הפרשות לפנסיה גם עבור אלה אשר המשיכו בעבודתם לאחר גיל פרישת חובה, והכל כפי שיורחב להלן. יובהר, כי דברינו להלן יתייחסו אפוא לתקופה המתחילה ממועד כניסתם של צווי ההרחבה לתוקפם ובסיומם תינתן התייחסותנו לטענת ההתיישנות אשר נטענה על ידי הנתבעת.
-
סעיף 4(א')(6) לצו מחריג מתחולתו את – "מי שפרש מעבודתו בגיל פרישת חובה ומקבל קצבה". בשנת 2011 נכנס לתוקפו צו ההרחבה (נוסח משולב) לפנסיית חובה (להלן – צו ההרחבה 2011) ובו הוספה הגדרה למילה "קצבה" – ""קצבה" בסעיף זה – למעט קצבאות וגמלאות מהמוסד לביטוח לאומי".
-
בעניינו, התובע הצהיר, ולא הוכח ההיפך, שבמהלך תקופת עבודתו, לא שולמה לו קצבה אשר שללה את זכאותו לביצוע הפרשות פנסיוניות; זאת ועוד. הנתבעת בסעיף 118 לסיכומיה כותבת מפורשות – "וייאמר – הנתבעת, אשר ידעה שהתובע החל לעבוד בחצריה לאחר גיל פרישת חובה, סברה באמת ובתמים שלתובע משולמת קצבה נוספת על הקצבה המשולמת מביטוח לאומי, שכן מעולם לא נטען אחרת על ידי התובע."
-
מדברים אלה עולה, כי הנתבעת כלל לא בדקה עם התובע האם הוא מקבל קצבה אשר שוללת את זכאותו לביצוע הפרשות פנסיוניות אלא מדובר היה בהשערה בלבד אשר כלל לא נבדקה על ידה. מר אלי ארגוב עומת עם סוגיה זו בחקירתו הנגדית וכך השיב:
"ש. אם אני אגיד לך שהתובע לא קיבל קצבה מהמלל או כל קצבה אחרת?
ת. מה זה מעניין אותי."
(עמ' 10 לפרוטוקול בשורות 16-17)
-
לטענת הנתבעת, התובע ידע היטב משך כל תקופת העסקתו כי לא מופרשים לו כספים לביטוח המנהלים, אך הוא לא עשה דבר לצורך קבלתם, וכך הוא העיד:
"ש. זאת אומרת שידעת שלא מבוצעות לך הפרשות לבטוח מנהלים כל תקופת העסקה אצל הנתבעת?
ת. כן.
ש. ובכל זאת לא פנית ולא ביקשת שיפרישו לך לביטוח מנהלים?
ת. נכון. בתקופת עבודתי בנתבעת מה שהיה חשוב לי זה העבודה ולא התעניינתי כל כך שאם כן כתוב בהסכם או לא כתוב בהסכם כי היה הרבה הסכמים. זה לא עניין אותי. כל הנושא של התנאים הסוציאליים כגון הפרשות לפנסיה לא התעסקתי בזה."
(עמ' 6 לפרוטוקול בשורות 28-34).
-
לא זו בלבד. במהלך תקופת עבודתו, קיבל התובע דו"חות מביטוח המנהלים בהם צוין מפורשות שלא מבוצעות הפרשות עבורו. על אף האמור לעיל, החובה להפריש עבור עובד כספים לקרן פנסיה מוטלת על המעסיק ומדובר בזכות קוגנטית. לפיכך, התובע היה זכאי במהלך תקופת עבודתו לכך שהנתבעת תבצע עבורו הפרשות פנסיוניות והעובדה שהוא לא פנה לנתבעת בדרישה לממש את זכותו, אינה שוללת אותה.
-
בכל הנוגע לטענת ההתיישנות נקבע בע"ע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר - י. אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (נבו 20.06.2017) כי מועד התגבשות העילה נקבע כמועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות הפנסיוניות וממועד זה יש להתחיל את מניין הימים בהתאם לס' 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958. קרי, זכויותיו של התובע בעניינו מתחילות 7 שנים עובר למועד הגשת התביעה, בחודש 02/2011 ולא במועד תחילת ההעסקה ולא בחודש ינואר 2008 כטענת התובע, ואף לא בחודש 10/2011 כמפורט בתחשיב של מר אלון תמיר.
התחשיבים שהוצגו בפנינו:
-
ראשית יצוין, כי הן צו ההרחבה 2008 והן צו ההרחבה 2011 קובעים בסעיף 6(ג') כי "חובת הביטוח הפנסיוני תחול על השכר המשולם לעובד, או השכר הממוצע במשק כפי שיעודכן מעת לעת, הנמוך מבין השניים."
-
במהלך ההליך הוצגו בפנינו תחשיבים אקטואריים מטעם התובע (מר אליאור ויסברג) ומטעם הנתבעת (מר אלון תמיר). תחשיבו של מר ויסברג מציג שתי אפשרויות. הראשונה, המשך ביצוע הפרשות לביטוח המנהלים הקיים של התובע החל ממועד תחילת העסקתו וכוללת הפסדי קצבה וריביות ועומדת על סך של 1,018,362 ₪; האפשרות השנייה מתייחסת לזכאותו של התובע לפנסיית חובה החל מחודש יוני 2008, במסלול חסכון ובהתאם לתקרת השכר הממוצע במשק. האפשרות השנייה עומדת על 108,689 ₪ בתוספת 45,825 ₪ לפיצויים, סה"כ 154,514 ₪.
-
תחשיבו של מר אלון תמיר מטעם הנתבעת התייחס לזכאותו של התובע לפנסיית חובה, החל מחודש 10/2011. זכאות זו מתייחסת לשכר הממוצע במשק ולשיעור ההפרשה בהתאם לצו ולהפרשות מעביד לפיצויים ולתגמולים, סך הכל 79,256 ש"ח.
-
בהעדר הסכמה בין הצדדים, התובע אינו זכאי לביצוע הפרשות לביטוח המנהלים שהיה ברשותו במועד תחילת העסקתו על ידי הנתבעת ולאחר עיון בשני התחשיבים שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי יש לאמץ את התחשיב שבוצע על ידי מר ויסברג, בניכוי התקופה שמחודש 01/2008 ועד לתום חודש 01/2011, סך של 24,260 ₪. תחשיב זה לוקח בחשבון הן את השכר הממוצע במשק במועדים הרלוונטיים והן את שיעורי ההפרשות המעודכנים למועד.
-
לנוכח כלל האמור, התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 154,514 ₪ בניכוי 24,260 ₪ עבור התקופה שמחודש 01/2008 ועד לתום חודש 01/2011, סה"כ 130,254 ₪. מסכום זה יש לנכות סך של 36,337 ₪ בגין שווי פיצויים וסה"כ על הנתבעת לשלם לתובע 93,917 ₪ עבור תגמולים בגין תקופת עבודתו.
-
יתרה מכך, ולאור בכירות תפקידו של התובע וידיעתו (שאינה שנויה במחלוקת) כי לא מופרשים עבורו כספים לביטוח המנהלים או לקרן פנסיה ומאחר שהוא לא עשה דבר עד לסיום העסקתו כדי לתקן את המחדל שנוצר על ידי הנתבעת ולא פעל להקטנת הנזק, איננו פוסקים כל סכום נוסף בגין הפסדי ריביות.
התובע זכאי לפיצויי פיטורים
-
סעיף 11(ה') לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) קובע כדלקמן:
"התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעסיק לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20."
-
מאחר שכמפורט לעיל, אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו ולאור נוסחו של סעיף 11(ה') לחוק פיצויי פיטורים, הרי שאין ספק בדבר זכאותו לקבל פיצויי פיטורים ואנו דוחים את טענת הנתבעת לפיה התובע אינו זכאי לתשלום פיצויי הפיטורים מכיוון שהוא התפטר.
-
שכרו הקובע האחרון של התובע עמד ע"ס של 33,467 ₪*10 שנים ו- 3 חודשי עבודה - 343,036 ₪.
-
לנוכח האמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 343,036 ₪ עבור פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו.
סוף דבר:
-
תביעתו של התובע מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים, כשהם נושאים הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל:
-
הפרשות לפנסיה – 93,917 ₪.
-
פיצויי פיטורים – 343,036 ₪.
-
בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע סך של 7,500 ₪ בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ג אדר א' תשפ"ב, (14 פברואר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
גב' עירית אילון,
נציגת ציבור עובדים
|
אורן שגב, שופט
|
|
|