כב' השופטת אירית הרמל :
1.לפנינו תביעתה של גב' מאי בינסטוק (להלן: "התובעת") נגד חברת מ.ד. תשובה סוכנות לביטוח (2008) בע"מ (להלן: "הנתבעת"). גב' בינסטוק עתרה לסעד בסך 100,000 ₪ בטענה כי הופלתה לרעה בקבלה לעבודה בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "החוק"). הנתבעת הצהירה כי היא מעסיקה והעסיקה עשרות רבות של עובדים משכך הוראות החוק חלות עליה (ס' 4 לתצהיר מר תשובה).
2.העידו בפנינו התובעת, מר תומר תשובה – בעלים של הנתבעת (להלן: "מר תשובה") וגב' אמילי בזיני – מנהלת תיקי לקוחות בנתבעת ( להלן "גב' בזיני"). כן הוגשו מסמכים כנספחים לכתבי הטענות – אליהם נפנה לפי העניין.
3.אלה הן העובדות הרלוונטיות לענייננו כפי שהן עולות מן הראיות, התצהירים והעדויות -
א.התובעת נרשמה כדורשת עבודה בלשכת התעסוקה, שולמו לה דמי אבטלה והיא הופנתה על ידי לשכת התעסוקה אל הנתבעת.
ב.הנתבעת היא חברה, סוכנות ביטוח, שבמועדים הרלוונטיים פעלה לגיוס עובדות ועובדים.
ג.התובעת הופנתה לנתבעת על ידי שירות התעסוקה ושלחה דואר אלקטרוני בצירוף 'קורות חיים' אל הנתבעת.
ביום 10.11.16 התקיימה חליפת הודעות בדואר האלקטרוני בין התובעת לבין גב' בזיני (נספח ב' לכתב התביעה).
גב' בזיני שלחה הודעת דואר אלקטרוני אל התובעת בשעה 11:31, ציינה כי ניסתה להשיגה ללא הצלחה וביקשה שהתובעת תחזור אליה לתיאום ראיון.
התובעת השיבה בשעה 11:50:
"אמלי שלום,
מתנצלת שלא יכולתי לענות, עדיין עם בחילות בוקר...
התקשרתי אלייך שוב אך לא היה מענה.
תרצי שנתאם ליום שני בצהריים?
יש אצלכם חניה?
תודה,
מאי."
גב' בזיני שלחה בשעה 11:54 הודעת דואר אלקטרוני נוספת בה שאלה:
"בחילות? האם את בהריון?
גב' בינסטוק השיבה בשעה 12:43:
"עוד מוקדם מכדי לומר.
אני חושבת שזה פחות מתאים למייל.
תרצי שנקבע ליום שני? אני פנויה כל היום.
וכמובן אשמח לתשובה לגבי החניה. זה יעזור לי מאוד.
מאי "
לכך השיבה גב' בזיני בשעה 12:51:
"מאי היי
קודם כל אם יש הריון באופק אז אנחנו נוותר
תודה לך".
ד.לאחר הדברים הללו, התובעת לא פנתה אל הנתבעת.
ה.התובעת לא היתה הרה במועד זה.
ו.התובעת מצאה עבודה אחרת בתחילת חודש 12/2016 (ע' 6 ש' 21-20).
ז.התובעת הגישה תביעתה בבית הדין ביום 19.12.16.
ח.כאשר הגיעה התביעה אל שולחנו של מר תשובה, הוא התקשר אל התובעת לברר את פשר התביעה וכן הציע לה עבודה שכן עדיין היה זקוק לעובדים. התובעת סירבה להצעתו בנימוק שמצאה עבודה אחרת (ע' 6 ש' 33-26)
דיון והכרעה
4.שתי שאלות עומדות להכרעתנו, האם הפרה הנתבעת את הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 וככל שהפרה את הוראת החוק מהו הפיצוי הראוי בנסיבות.
5.חוק שוויון הזדמנויות בעבודה חוקק על מנת למנוע אפליה בעבודה ואת הדרתן של אוכלוסיות עובדים מוגנות משוק העבודה. בהקשר של נשים הרות הוא מצטרף לחוק עבודת נשים, תשי"ד -1954 שניהם יחד נועדו למנוע פגיעה בעבודתן של נשים בשל הריון ולידה ולתת להן הזדמנות שווה להשתלב בחיי העבודה.
על פי הוראת סעיף 2 לחוק:
"(א)לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1)קבלה לעבודה;
....."
6.לטענת הנתבעת אפליה בשל הריון אינה רלוונטית בענייננו משום שהתובעת כלל לא הייתה הרה במועד בו נדחתה מועמדותה. לטענתה, העובדה שהתובעת לא היתה בהריון שומטת את הקרקע מתביעתה (סע' 15-4 לסיכומים), מצאנו לדחות טענה זו. תשובתה של גב' בזיני אינה משאירה מקום לספק, גב' בזיני דחתה את מועמדותה של התובעת לתפקיד בשל כך שסברה שהיא בהריון או מתעתדת להיות בהריון. פסילת מועמדותה של אישה בשל עילה הנוגעת להריון אסורה. העובדה שהתובעת לא היתה הרה באותה עת, אף שככל הנראה סברה גב' בזיני אחרת, אינה משנה את העובדה שהדחיה נעשתה בשל הסברה שהתובעת הרה, די בכך כדי להפר את הוראת החוק.
7.הנתבעת מוסיפה וטוענת בסיכומיה כי לא דחתה את התובעת לא בשל מינה ולא בשל מעמדה האישי (סע' 20-16). טענותיה של הנתבעת בעניין מקובלות עלינו, התובעת כלל לא נשאלה בנוגע למעמדה האישי ועל פי עדותה לא ציינה מהו מעמדה האישי בקורות החיים ששלחה. התובעת לא נדחתה בשל מינה אלא , כפי שטענה, מאחר שגב' בזיני סברה שהיא בהריון. סעיף 9 לחוק אמנם מטיל על המעסיק את הנטל להוכיח שלא שקל שיקולים אסורים, אולם התובעת צריכה להראות ראשית ראיה לקיומם של שיקולים אסורים והתובעת לא הראתה כל שיקול כזה בנוגע לאפליה בשל מינה או מעמדה האישי.
8.מועמדותה של התובעת נדחתה בשל כך שגב' בזיני סברה שהיא הרה או מתעתדת להיות הרה, אין מדובר באפליה על רקע מין או מעמד אישי כי אם באפליה על רקע הריון. כאמור די בכך שגב' בזיני סברה שהתובעת הרה ולהריונה בפועל אין נפקות בפרט, שנאמר במפורש שהמועמדות נפסלה בגלל הריון.
9.בנסיבות העניין, מתקבלת הטענה לפיה הנתבעת דחתה את מועמדותה של התובעת בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק – התובעת הופלתה בשל הריון. השאלה העומדת לפתחנו כעת היא שאלת הפיצוי הראוי בנסיבות.
גובה הפיצוי
10.לאור מצוקת כוח אדם שהתפתחה בחברה ובהעדר מחלקת משאבי אנוש, מינה מר תשובה את גב' בזיני לתאם ראיונות למועמדים שהופנו על ידי לשכת התעסוקה. גב' בזיני קיבלה רשימת מועמדים והוטלה עליה המשימה לזמנם לראיונות, לא ניתנה לה הסמכות למיין או לקבוע מי מתאים לעבודה ומי אינו מתאים (סיכומי נתבעת סע' 23.5-23.4).
11.מעדותה של גב' בזיני עולה שלא ניתנה לה הסמכות למיין מועמדים ולקבוע התאמתם לתפקיד:
" ש.תאשרי לי שהתובעת ענתה לדרישות של התפקיד שהוצע?
ת.אני לא הייתי צריכה לדעת אם הדרישות שלה נכונות. אין לי את הסמכות לקבוע אם היא מתאימה או לא.
לשאלת ביה"דמה את זוכרת שמר תשובה אמר לך אחרי דיווחת לו?
ת.הוא אמר לי שההתנהלות שלי לא נכונה, אני לא זוכרת אם זה היה באותו יום או למחרת כי הוא לא נמצא תמיד במשרד. דיווחתי לו ישירות עם הדפים שהוא נתן לי. הוא אמר לי שלא הייתי צריכה על דעת עצמי להפעיל שיקול דעת".(ע' 11 ש' 23-16).
12.השתכנענו שהחלטת גב' בזיני לדחות את מועמדותה של התובעת נעשתה בחוסר סמכות, השתכנענו שלא ניתנה לה הסמכות להחליט את מי לזמן לראיון ואת מי לא. היא החליטה, על דעת עצמה, ש"הריון באופק" הוא סיבה לפסול את מועמדותה של התובעת. עוד השתכנענו שהחלטתה של גב' בזיני משקפות את עמדותיה שלה בנוגע לעבודת אימהות ונשים הרות, ולא את מדיניות החברה. דעתנו זו התחזקה לאחר ששמענו את עדותה בפנינו ואת הסבריה:
"ש. מדוע את חושבת שאישה גם היא תהיה בהיריון לא יכולה לבצע את התפקיד הזה?
ת.אני לא חושבת שהיא לא יכולה לבצע. השיקול דעת שלי היה מתוך קטע רגשי. היו מועמדים שהיו צריכים להגיע וקבעת ראיונות עבודה ביום ראשון כל היום למנהל, תומר תשובה והיא רצתה להגיע ביום שני וביקשה חניה. כשהבנתי שהיא בהיריון לא רציתי להריץ אותה כי חשבתי שביום ראשון כל היום היו מועמדים שצריכים להגיע והיה סביר להניח שהוא כבר יקבל מישהי כי זה היה די לחוץ לו שמישהי תתחיל לעבוד. כשהבנתי שאולי היא בהיריון והיא רצתה חניה וידעתי שלא נוכל לספק לה חניה ורצתה לבוא ביום שני בצהריים, הרגשתי את הצורך במחשבה מאד בטעות מבחינתי שתוותר על להגיע לראיון עבודה. זה היה מתוך רגש אימהי. לא הייתי רוצה שהבת שלי תרוץ. זה אולי היה שיקול דעת מוטעה שלי. זו עבודה מאד לחוצה ואינטנסיבית של שעות נוספות. אני לא רואה את הבת שלי שהיא בהיריון שהיא יכולה לבצע את המשרה הזו. אני באמת מתנצלת בפני התובעת על המקרה הזה. אני מתנצלת בפני המנהל שלי שהבאתי אותו למצב הזה, לא הייתי רוצה להגיע למצב הזה, אני נמצאת במצב לא נעים.
ש.את בוחרת להבהיר לתובעת ב- 10.11.16 באופן חד משמעי שגם אם יש באופק היריון אז אנחנו נוותר?
ת.עוד פעם זה לא היה שיקול דעת. מבחינתי זו הייתה מחשבה שאני מבינה שהייתה שגויה ולא שהסוכנות שלנו לא מקבלת נשים בהיריון. עבדו אצלנו מספר עובדות שעברו אצלנו מספר לידות, הייתה אחרת שהתקבלה בהיריון ואחרת בתהליכי הפריות. מבחינתי זו הייתה רגע אימהי, אני זוכרת את עצמי בהיריון עם בחילות שהיה לי קשה מאד להגיע לעבודה והרגשתי הזדהות אתה של היריון ובחילות של בוקר".
( ע' 10 ש' 33-17 – עמ' 11 שורות שורה 3)
לאחר שמיעת עדותה של גב' בזיני בפנינו, עדות אשר היתה אמינה עלינו, אנו קובעים כי גב' בזיני פעלה על דעת עצמה, ללא סמכות, ובניגוד למדיניות החברה.
13.למרות טענתו של מר תשובה כאילו לא ידע על החלטתה של גב' בזיני, מקובלת עלינו עדות גב' בזיני על פיה באותו יום או למחרת דיווחה למר תשובה על שיחותיה עם המועמדים וגם עדכנה אותו בנוגע לדחייה שדחתה את התובעת-
"ש.את בשלב הזה שזימנת את התובעת ובסופו של דבר החלטת לפסול את המועמדות שלה כי חשבת שהיא בהיריון, אמרת למר תשובה? מתי דיווחת לו?
ת.אני לא זוכרת במדויק. אולי למחרת, הוא לא כל יום במשרד, אבל דיווחתי. הוא אמר שהוא יצור אתה קשר, ואני יודעת שהוא יצר אתה קשר.
ש.מה את זוכרת שדיווחת למר תשובה?
ת.הוא שאל אותי למי התקשרתי. הוא ביקש ממני ל רכז הכל ביום ראשון, ואז עברתי אתו דף, דף ודיווחתי על כל אחת מה בעצם קרה. ואז הגענו לאותו דף ואמרתי לו את ההתנהלות שלי אתה." (ע' 11 ש' 15-8)
14.מר תשובה אמנם טען כי ניסה להתקשר לתובעת לאחר שנודע לו על החלטת גב' בזיני (סיכומי נתבעת סע' 26), אבל טענה זו סותרת את גרסתו על פיה הוא כלל לא ידע על החלטת גב' בזיני אלא לאחר שקיבל את העתק התביעה. לא השתכנענו שמר תשובה פעל במהירות ראויה לתיקון טעותה של גב' בזיני. אמנם מר תשובה וגב' בזיני העידו שמר תשובה ניסה ליצור קשר עם התובעת, אלא שאין מחלוקת שלפני הגשת התביעה הוא לא שוחח עמה.
15.אנו קובעים שגב' בזיני פעלה על דעת עצמה בלא שניתנה לה סמכות ובניגוד למדיניות החברה. מר תשובה לא מיהר לפעול לתיקון טעותה של גב' בזיני, אך הדבר איננו מעיד על מדיניות שיטתית פסולה של החברה. השתכנענו שמר תשובה אף הבהיר לגב' בזיני שהיא פעלה באופן פסול.
16.מן העבר השני, אנו סבורים שהתובעת פעלה בחוסר תום לב בפנייתה אל הנתבעת בהודעת הדואר האלקטרוני.
17. ראשית, התרשמנו שהתובעת לא הייתה מעוניינת במשרת המזכירה שהוצעה לה על ידי לשכת התעסוקה ולא מקרה הדבר שהיא כתבה בהודעת הדואר האלקטרוני הראשונה שנשלחה על ידה לנתבעת בשעה 11:50 שהיא סובלת מ"בחילות בוקר" ולכן לא היתה זמינה לפניית הנתבעת. יצויין כי בכתב התביעה נטען שכתבה שהיא סובלת "מבחילות" הושמטה המילה "בוקר" (ס' 13 לכתב התביעה). אנו סבורים שקיימת סבירות גבוהה כי התובעת ביקשה לגרום למעסיק הפוטנציאלי לדעת או להניח שהיא הרה.
18.נזכיר שהתובעת נשלחה על ידי לשכת התעסוקה למשרת מזכירה בחברת ביטוח על אף שניסיונה המקצועי כלל עבודת דוברות ויחסי ציבור. בתפקידה האחרון שימשה כמנהלת שיווק תאגידי בחברת סמסונג, ולפני כן שימשה יועצת תקשורת בכירה בשטרן אריאלי יחסי ציבור (קו"ח נספח א' לכתב התביעה ולתצהיר). העובדה שלא התקבלה לעבודה כמזכירה בסוכנות ביטוח לא גרמה נזק לתובעת, בפרט ששבועות בודדים אחר כך כבר מצאה עבודה אחרת. אין בכל האמור כדי להפחית מחומרת מעשיה של הנתבעת, אשר הפלתה את התובעת, אלא שבענייננו מהווה עניין זה שיקול בקביעת גובה הפיצוי.
19.שנית, לאחר שנדחתה מועמדותה לא פנתה התובעת אל המעסיק בשנית – לאפשר לו לתקן את הפגם. התובעת אף לא שלחה מכתב התראה לנתבעת, אלא הגישה תביעה לבית הדין, ביום 19.12.16 (חודש ותשעה ימים לאחר הודעות הדואר האלקטרוני) בסכום של 100,000 ש"ח.
20.שלישית, התובעת הופנתה למשרה זו על ידי שירות התעסוקה וקיבלה דמי אבטלה התקופה הרלבנטית, כפי שהעידה:
"ש.אז מה נכון?
ת.מה שנכון כפי שתארתי עד כה, הופניתי ע"י לשכת התעסוקה, אני חתרתי לפגישה פעמיים במקום אליו הופניתי ונעניתי בשלילה ונאמר לי שאם יש היריון באופן שאוותר.
...
ש.מצאת עבודה זמן קצר לאחר האירוע?
ת.כן. התחלתי לעבוד בתחילת דצמבר.
ש.בתקופה הרלבנטית קיבלת דמי אבטלה?
ת.כן. גם בנובמבר 2016".
(עמ' 6 שורה 11 עד שורה 23)
21.השתכנענו כי התובעת פתחה את הודעת הדואר האלקטרוני הראשונה שלה אל הנתבעת בציון "בחילות בוקר", על מנת שלא להתקבל למשרה זו, באופן שלא יפגע בזכאותה כדורשת עבודה.
22.אנו דוחים את טענות התובעת בסעיף 15 לסיכומיה כאילו גב' בזיני ביררה מיוזמתה האם התובעת הרה. השאלה האם התובעת הרה לא נשאלה בחלל ריק. התובעת, שלא היתה בהריון במועד התכתובת, כתבה כי היא סובלת "מבחילות בוקר" . העובדה שכך כתבה התובעת, הובילה לשאלה האם היא הרה. גם טענתה של התובעת כאילו משאלתה של גב' בזיני עולה דרישה להטיל על נשים הרות להודיע למעסיקים פוטנציאליים על הריונן, דינה להידחות שכן המסקנה אינה נובעת מן הדברים.
23.בשקילת גובה הפיצוי אנו שוקלים מחד את תשובתה של גב' בזיני לתובעת "קודם כל אם יש הריון באופק אז אנחנו נוותר", העובדה כי המקרה דווח למר תשובה אשר לא נקט בכל פעולה טרם הגשת התביעה על מנת לתקן את המצב מנגד התרשמנו שהתובעת לא הייתה מעוניינת במשרת המזכירה שהוצעה לה על ידי לשכת התעסוקה הן בשל כישוריה והן בהיותה דורשת עבודה ולכן פתחה את הודעת הדואר האלקטרוני בכך שהיא סובלת מבחילות בוקר. בנוסף, לאחר קבלת ההודעה לא פנתה התובעת לנתבעת כלל.
24.בנסיבות אלה מצאנו להטיל על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪.
25.לאור כך שמרבית התביעה נדחתה מצאנו להעמיד את שכ"ט והוצאות הנתבעת על סך 3,000 ₪. ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
נציג ציבור מעסיקים – מר מנחם הוכמן:
לאחר קריאת המסמכים ושמיעת העדויות של התובעת והנתבעת, התרשמתי כי התובעת, לא פעלה בתום לב ולא הייתה מעוניינת בתפקיד שאליו הופנתה ע"י לשכת התעסוקה והעדיפה להמשיך ולקבל את דמי האבטלה וזאת עד שתמצא תפקיד ההולם את כישוריה.
עדותה של הגב בזיני מטעם הנתבעת, הייתה בעיני אמינה ומהימנה והתייחסה לפניית התובעת בתום לב, אם כי פעלה בחוסר סמכות וטעתה בשיקול הדעת.
מעדותו של מר תשובה בעלי הנתבעת, שוכנעתי שלא קיימת מדיניות של אפליה בהעסקת עובדים בחברה, אך יחד עם זאת השתהה בנקיטת פעולה כלשהי, לתיקון פעולתה של הגב' בזיני. על כן, יש מקום לנקיטת צעדים כנגד הנתבעת.
לפיכך אני מציע להטיל על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 9,000 ש"ח.
נציג ציבור עובדים - מר עזריאל קופלר:
אני מצרף את דעתי לדעתה של כב' השופטת הרמל.
-
לסיכום -
על דעת רוב חברי המותב, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪.
לאור כך שמרבית התביעה נדחתה מצאנו להעמיד את שכ"ט והוצאות הנתבעת על סך 3,000 ₪.
ההוצאות ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום, י"ח טבת תשע"ט, (26 דצמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נ.צ. (ע) מר עזריאל קופלר
|
|
אירית הרמל, שופטת
|
|
נ.צ. (מ) מר מנחם הוכמן
|