הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 70,000 ₪ פיצוי בעבור גרימת נזק שנגרם לה בגין הוצאת לשון הרע.
מר רפי בן עמי, מנהל הנתבעת.
-
לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ודין התביעה שכנגד להידחות.
-
מהראיות עלה כי הנתבעת שמעה כי במסגרת פרידה מבן דוד שעזב ועבר לעבוד בחברה מתחרה, אמר התובע כי רפי (המנכ"ל) הוא נוכל. אולם לא הובאה כל עדות ישירה אשר שמעה את התובע אומר דברים אלו במסיבת הפרידה אלא הכול היה בגדר עדות שמועה ועל כך עוד בהמשך.
-
הנתבעת אשר האמינה לדברים ששמעה, החליטה לזמן את התובע לבירור/שימוע וגמרה אומר לסיים את העסקתו. בהתחלה הסיבה היחידה שהנתבעת כעסה על התובע היו דבריו של התובע במסיבת הפרידה, שכן מספר ימים קודם לכן, התובע קיבל עובד מצטיין מהנתבעת. ברור כי הרצון לפטר את התובע בסמוך למסיבת הפרידה מבן דוד מעידים כי הנתבעת כעסה על התובע (לכן הורה מנכ"ל הנתבעת שהתובע לא יצא לעבודות שטח עד לחזרתו ארצה ועד שיערך עמו בירור). לכן, אין בידנו לקבל את טענת התובע כי הנתבעת תכננה "סרט אימה" בעבור התובע כדי לפטרו ללא זכויות (ס' 4 לסיכומי התובע).
-
הנתבעת כעסה על התובע על הדברים שאמר במסיבה (גם אם הדברים לא הוכחו). לכן, כבר למחרת קורקע התובע במשרד במשך כחודש מבלי שנוהלה עמו שיחה.
אך התובע ידע מה הסיבה:
"ולמחרת הגעתי למשרד וראיתי שאני לא משובץ לצאת החוצה. דיברתי עם אייל, מנהל השירות והוא אמר שהוא קיבל הנחייה מרפי שהיה אותו זמן בחו"ל, להשאיר אותי במשרד. אייל אמר לי לדבר עם אובי, ביתו של רפי. היא לא רצתה לדבר איתי וכתבה לי שאמרתי באותה מסיבה שאבא שלה נוכל גדול וכרגע אני במשרד עד שאבא שלה יחזור."
(מוצג ה' למוצגי הנתבעת – הודעת התובע במשטרה שורות 28-25)
התובע אישר דברים אלו בפורוטוקול:
"עו"ד יוסף:"אייל אמר לי לדבר עם אובי, בתו של רפי, היא לא רצתה לדבר איתי, כתבה לי שאני אמרתי במסיבה שאבא שלה נוכל גדול. וכרגע אני במשרד עד שאבא שלה יחזור."
התובע:נכון."
(עמ' 20 שורות 32-29 לעדות התובע)
השימוע הראשון
-
התובע זומן (2.9.18) לשימוע ליום 3.9.18 אולם לא נרשמו הטענות כנגדו בזימון אלא רק שקיים חוסר שביעות רצון מהתנהלותו של התובע בנתבעת:
"עו"ד רבה:אז באותו יום, בפרוטוקול אתה אומר שהחברה לא מרוצה, אתה לא מפרט. נכון?
העד, מר פור:שם זה פירטתי, התנהלות."
(עמ' 47 לפ' שורה 31 לעדות פור)
-
התובע ידע על מה השימוע (ההתחברות למחשב הלקוחה ללא רשות) כעולה מהראיות:
"באותו יום אייל ביקש ממני לא לדבר על זה. אחרי כמה דקות ראיתי את אסי שאמר לי שהוא זומן לשימוע לפני הפיטורין. אסי התקשר אלי למחרת ואמר שההנהלה רוצים להפיל עליו את ההתחברות לקריאה."
(הודעתו של רני קופרמניץ במשטרה - מוצג ג' למוצגי הנתבעת שורות 34-33)
-
לכן, התובע ניסה לשכנע את קופרמינץ להגיד שהוא זה שביקש את סיועו של התובע בתקלה אצל הלקוחה:
"ש:אבל זאת לא האמת.
ת:זאת האמת.
ש:שהוא ביקש, שאתה, שהוא ביקש ממך להיכנס?
ת:לא, זאת האמת, שאני ביקשתי ממנו.
ש:שניה, אתה מבקש מרמי (צ"ל "מרני" – הוספה לא במקור – א' ג' כ') שיגיד, אם ישאלו אותו מהחברה, שיגיד שכשהוא היה ב-Crea, הוא ביקש ממך, אסי, שתיכנס, נכון?
ת:נכון.
ש:אבל זה לא היה בפועל, הוא לא ביקש ממך להיכנס.
ת:הוא לא ביקש ממני, אני עזרתי.
ש:אז זה שקר אתה יודע, דבר שלא היה.
ת:זה לא שקר, ממש לא שקר.
ש:אם אתה מבקש ממנו שיגיד דבר שלא היה במציאות, זה נקרא לשקר.
ת:אני ביקשתי ממנו להגיד את זה על סמך, שוב פעם, כל החודש האחרון שעברתי. כל המסכת עינויים שעברתי.
ש:מה זה קשור עכשיו, אל תספר לי סיפורים, אדוני.
ת:בוודאי שזה קשור, אני לא מספר לך שום סיפורים.
ש:אדוני.
ת:כן.
ש:אתה ביקשת ממנו להגיד דבר שהוא אינו נכון, איננו נכון, אתה יודע?
ת:אני ביקשתי שיגיד את הדבר הזה, נכון.
ש:את הדבר הזה, שהוא לא נכון.
ת:שהוא לא נכון.
ש:יפה, אתה יודע יש לזה שם זה מאוד פשוט, זה לא, "
(עמ' 13 לפ' שורה 23 – עד עמ' 14 שורה 12 לעדות התובע)
-
קופרמיניץ שלח הודעת ואטסאפ לתובע בבוקר יום 3.9.18 בשעה 8:35 (כ-4 שעות לפני השימוע):
"רני: אסי תעשה לי טובה על תערב אותי בזה פשוט זה בעיה כי אתמול אמרתי להם שמישהו חדר למחשב ושחשבתי שזה מישהו חיצוני אני רוצה לעזור אבל באמת מפחד שאני כבר באמת לא מרגיש טוב אבל שוב אמרת שזה לא אתה אז זה לא קשור אני באמת לא רוצה להיות מעורב בבקשה על תכעס עלי אבל שוב זה באמת לא קשור כי לא התחברת" (שגיאות הכתיב במקור)" (ס' 30 לתצהיר התובע).
-
הזימון לשימוע הראשון הוצא לאחר שאירע האירוע עם החדירה למחשב הלקוחה (2.9.18 בשעה 14:00 – 15:30) והזימון לשימוע נמסר ביום 2.9.18 בשעה 18:32 (סעיף 10 לתצהיר התובע) למרות טענתו של התובע בתצהירו כי הזימון לשימוע נעשה יומיים לפני החדירה למחשב הלקוחה (סעיף 30 לתצהיר התובע):
"ש:אוקי. תסכים איתי שאותו זימון ב-2.9 בשעה 18:32, כן? זה כמה שעות אחרי האירוע ב-Crea.
ת:זה כמה שעות אחרי שעזרתי ב-Crea, כן."
(עמ' 19 לפ' שורות 21-19 לעדות התובע)
-
לאחר השימוע הראשון, התובע זומן למחרת להמשך השימוע (4.9.18). תחילה התובע הודיע לאייל פור שהוא נוטל חופשה אולם למחרת הודיע כי הוא נוטל חופשת מחלה:
"בוקר טוב
אני מיידע אותך שאני בחופשת מחלה
נשלח מה-iPhone שלי"
(מייל מיום 4.9.18 - נספח ח' למוצגי הנתבעת)
-
עיון באישור המחלה מיום 4.9.18 (אותו יום שהתובע הודיע שהוא נוטל יום חופשה) מעלה כי ניתנו לתובע ימי מחלה ל-10 ימים ולאחר מכן עוד ל-3 ימי מחלה, אך במקביל גם טען שבתו הייתה חולה:
"ש:אז למה כשבאת לשימוע עצמו המעביד שאל אותך, רפי שאל אותך, למה לא באת לשימוע ב4.9? אתה זוכר מה ענית לו?
ת:כן, שהבת שלי הייתה בבית חולים.
ש:שהבת שלך הייתה חולה.
ת:נכון.
ש:וכשהתחלת להסתבך בשקרים שוב עורכת דין רבה אמרה הוא לא ישיב, כי זה חיסיון רפואי. חיסיון רפואי, כשהמעביד שלך ישאל אותך למה לא באת לעבודה.
ת:אם העורכת דין שלי אמרה אני מאמין לה."
(עמ' 27 לפ' שורות 16-9 לעדות התובע)
ברי כי בתקופה זו של "ימי המחלה" נפגש התובע עם ב"כ:
עו"ד יוסף:אני רוצה לדעת האם, האם הלכת למשרדה של עורכת דין רבה להיפגש איתה?
התובע:אני לא זוכר.
עו"ד יוסף:אז היא באה אליך, למיטתך, כשאתה רתוק למיטה.
התובע:אני לא זוכר אבל.
עו"ד יוסף:היא באה אליך הביתה.
התובע:אתה מסיק מסקנות יותר מדי, רתוק למיטה, רתוק למיטה.
ש:זה או זה או זה, או זה או זה.
ת:אני לא זוכר.
עו"ד רבה:לא אדוני, הפגישות, איפה נעשו, זה חסיון עורך דין לקוח. אני מבקשת, גבירתי, באמת.
עו"ד יוסף:חסיון עורך דין לקוח, איפה הפגישה, אני לא מכיר חסיון כזה גבירתי.
כב' הש' גילצר כץ: לא זה לא חיסיון.
עו"ד יוסף:זה לא חיסיון, אתה מוכן לספר לנו בבקשה?
התובע:אני לא זוכר."
(עמ' 25 לפ' שורות 22-9).
"ש:אני שואל אותך ברצינות, זה לא משחק, אתה מעיד פה תחת אזהרה בבית הדין, אתה תענה, אתה תגיד את האמת, אתה תגיד את האמת.
...
ת:נתתי לך את התשובה, אני לא זוכר."
(עמ' 26 שורות 13-12, 22 לעדות התובע)
ברי, כי התובע ביקש להתחמק מהמשך השימוע.
-
הנתבעת אף הוכיחה כי ברכב החברה היו נסיעות במהלך מחלתו של התובע. בין אם התובע נסע ברכב לטענתו לקופת חולים ובין אם נעשה שימוש ברכב על ידי אשתו (הדבר הותר במסגרת יחסי עבודה) (הנתבעת טענה שיש בכך משום הרחבת חזית), מסקנתנו היא כי התובע ביקש להתחמק מהשימוע או לדחות אותו ולכן נעדר מעבודתו.
-
מיום 3.9.18 ולאחר השימוע הושעה התובע ובכל מקרה חלה והמשיך לקבל שכר או למצער לא נטען אחרת ונאסר על התובע ליצור קשר עם עובדים אחרים. הנתבעת התגוננה בדרך זו מהחשדות שהתעוררו אצל הנתבעת כי התובע חדר למחשב לקוחה ללא רשות (השתלט על המחשב של הלקוחה).
המשך השימוע
-
התובע זומן לשימוע למחרת בעניין הטענות הפליליות שנתגלו לנתבעת בשימוע (4.9.18) אך כאמור לעיל התובע נעדר עקב מחלה (או חופשה).
-
התובע ביקש להגיע לשימוע ביום 12.9.18 אולם לנתבעת המועד לא התאים ולבסוף קוים המשך השימוע ביום 16.9.18.
-
בשימוע שמר התובע על זכות השתיקה. זכותו של התובע לשמור על זכות השתיקה בשימוע אך הוא אינו יכול כיום בתביעתו לטעון כנגד ההליך. אנו סבורים כי לתובע עמדה הזכות לשתוק על מנת להימנע מהפללה עצמית. התובע נתן גירסתו במשטרה ובתצהיר עדות ראשית בתיק דנא.
-
עם זאת, לא ברורה לנו טענת התובע כי נמנעה ממנו זכות הטיעון, שכן התובע בחר לשמור על זכות השתיקה כך שהוא בעצמו שלל מעצמו את זכות הטיעון.
-
התובע הוא זה שדרש שהעניין יופנה למשטרה:
"רפי: מבחינתי תם השימוע, אם יש שאלות נוספות בבקשה
מזל: אם יש עניין פלילי תיגש למשטרה ואני לא אתערב בזה.
(שורה 148 לנספח 9 לסיכומי התובע)
אף לאחר השימוע, הנתבעת נתנה לתובע הזדמנות ליתן גירסתו:
"אסי שלום,
בימים הקרובים אני מתואם להכנס למחלקת הסייבר במשטרה להגשת תלונה פלילית נגדך.
ברור לי שזה מהלך גורלי עבורך, דבר שמאוד ישפיע על עתידך.
יש לך הזדמנות אחרונה, אם אתה רוצה לנסות ולהסביר (לא בזכות השתיקה שיועצים בשקל שלחת יעצו לך) את ההתנהלות שלך, להתנצל ולקחת אחריות למעשך זה הזמן!
ממתין לתשובתך עד יום חמישי בערב."
(מסרון מיום 9.10.18)
-
כנגד התובע הועלו טענות לפיהן התובע כינה את מנכ"ל הנתבעת כ"נוכל גדול" וכן התחברותו של התובע מרחוק למחשב לקוחה (ג'קי) ואיפוס ההגדרות או שינויין. לתובע ניתנה ההזדמנות להשיב על טענות אלו. נבחן בהמשך האם היה יסוד ממש לטענות אלו.
-
יוער כי גם בקדם המשפט אמר התובע כי מסר את גרסתו למשטרה ונמנע מלתת אותה בפני בית הדין בשלב קדם המשפט.
-
זכותה של הנתבעת לפטר את התובע ובלבד שתערוך לתובע שימוע כדין. שימוע כדין נערך לתובע והנתבעת העלתה כלפי התובע את טענותיה. התובע הוא זה בחר שלא להתייחס לטענת הפרת המשמעת כנגדו.
-
לפיכך, התובע פוטר כדין ודין רכיבי התביעה המתייחסים לפיטורי התובע שלא כדין – להידחות.
האם הוציא התובע את דיבתו של רפי בן עמי, מנכ"ל הנתבעת?
-
לא הוכח כי הדברים שיוחסו לתובע אכן נאמרו על ידו. מדובר בעדות שמועה. לא הובאה כל עדות ישירה של עד אשר שמע את התובע אומר דברים אלו:
"ש:כן, הבנתי ש, מי זה הבן אדם שבא אליה? אתה דיברת עם הבן אדם שאובי, שמסר לאובי את המידע הזה?
ת:לא אני, אני יודע את זה מאובי. אני לא דיברתי עם בן אדם אחר, אני לא דיברתי עם אף בן אדם אחר."
(עמ' 42 לפ' שורות 5-2 לעדות פור)
התובע הכחיש כי אמר דברים אלו:
ש:לא אמרת שרפי נוכל גדול?
ת:בחיים לא, ב-10 שנים, תן לי לענות. ב-10 שנים עבודה שלי באופנת תוכנה מילה אחת רעה לא אמרתי על רפי. בחיים לא.
(עמ' 28 לפ' שורות 3-28 לעדות התובע)
-
הוגש תצהיר של הילה חמו אשר כתבה בתצהירה ששמעה את הדברים אולם היא לא הגיעה לעדות בבית הדין. משכך, אין כל נפקות משפטית לתצהיר והתצהיר נמשך מהתיק.
-
הנתבעת נסמכת על פרוטוקול השימוע, אך עיון בפרוטוקול שנעשה בכתב יד ושהוקלד לאחר מכן, מעלה כי בפרוטוקול שהוקלד הוסף משפט שנאמר ע"י התובע "הוא אמר שהוא אמר את זה בצחוק" אולם בפרוטוקול בכתב יד משפט זה לא קיים.
-
משכך, לא הוכח כי התובע הוציא את דיבתה של הנתבעת.
-
עם זאת, נראה כי רפי בן עמי הוא זה שהוציא לכאורה את דיבתה של ב"כ התובע (ראו מסרון שכתב רפי בן עמי לתובע - לעיל סעיף 18 לפסק הדין) ואף אנו התרשמנו מהזלזול שהפגין כלפיה במהלך עדותו.
האם ביצע התובע עבירה פלילית על פי חוק המחשבים?
-
בשימוע הראשון הועלה עניין הפן הפלילי במעשי התובע ורק הוספה הערה לפיה נבחן גם הפן הפלילי על ידי עו"ד החברה.
-
רק בהמשך השימוע שנערך ביום 16/9/18 הועלתה הטענה בדבר המעשה פלילי באופן מפורש. נמסר לתובע כי בעת שעובד של הנתבעת היה אצל לקוחה בשם "ג'קי", היא אמרה ש"הכל השתבש" ושמישהו שינה הגדרות במחשב. הלקוחה אמרה כי בכך נגרם נזק לעסקה ולא ניתן היה לעבוד 3 ימים עד שבזק ופרטנר הגיעו לתקן וכי "הכל מתועד" (ש' 85 לפרוטוקול השימוע).
-
אך עיון במזכר מאת משטרת ישראל עולה כי בשיחה בין חוקר המשטרה ללקוחה "ג'קי" היא כלל לא ידעה על מה מדובר. התובע לא יכול היה לקבל את חומר החקירה כל עוד התיק התנהל במשטרה. הנתבעת לא זימנה את "ג'קי" על מנת להוכיח את טענתה שנגרם נזק לה, כטענת הנתבעת.
-
הנתבעת אכן הוכיחה כי התובע הוא זה שהשתלט על מחשב הלקוחה. אך לא הוכח כי לתובע הייתה כוונת זדון למעשה זה.
-
הנתבעת הגישה תלונה במשטרה כנגד התובע. התיק במשטרה נסגר מחוסר אשמה. קרי, לא נמצאה כל ראייה לביצוע עבירה.
-
התובע ניסה לשכנע את קופרמינץ שיאמר שהוא זה שביקש את עזרתו:
"ש:אתה גם אישרת במשטרה שביקשת למחרת בבוקר מרמי להגיד שהוא ביקש ממך להשתלט מרחוק על המחשב, נכון?
ת: נכון.
ש:למה ביקשת ממנו דבר כזה?
ת:שוב פעם, זה משתייך לאותו עניין, לא רציתי שיפלילו אותי, לא רציתי שימדרו אותי, לא רציתי שיתנכלו לי."
(עמ' 12 לפ' שורה 20-15 לעדות התובע)
-
אולם אין מחלוקת כי נעשתה השתלטות על המחשב של הלקוחה ע"י התובע:
"העד, מר קופרמינץ:ברגע שראיתי, ברגע שראיתי שמישהו משחק אז חשבתי, אמרתי, 'חדרו לך למחשב'. אז ישר עשיתי restart.
עו"ד רבה:זאת אומרת אתה החלטת לבד שחדרו לה למחשב."
(עמ' 35 לפ' שורות 6-4 לעדות רני)
"עו"ד יוסף:אתה מאשר שאתה בעצם התחברת 3 פעמים למחשב של Crea.
התובע:נכון."
(עמ' 7 לפ' שורות 2-1 לעדות התובע)
-
התובע לא תיעד במערכת כי ביצע השתלטות על המחשב, דבר תמוה כשלעצמו. מה עוד שנכנס 3 פעמים:
"ש:אף אחד לא ביקש. אתה גם מאשר שהכניסה שלך למחשב של Crea לא תועדה על ידך במערכת CRM נכון?
ת:לא."
(עמ' 7 לפ' שורה 13-11 לעדות התובע)
-
לא נעלם מעינינו כי נתגלו סדקים רבים בעדותו של התובע הן לעניין מחלתו והן לעניין מועד השימוע והתקרית אצל הלקוחה.
ש. האם מישהו ביקש ממך להתחבר מרחוק למחשבי "קריאה"?
ת. לא. הכל נעשה ביוזמתי על מנת לעזור ולעשות את עבודתי על הצד הטוב יותא. כמה ימים קודם קיבלתי עובד מצטיין. לפני המקרה עם ברוך. זה פתאום קפץ לי לראש. חשוב לציין זאת.
ש. האם התקשרת למחרת לרני קופרמינץ?
ת. שלחתי לו הודעה שאם ישאלו שיגיד שהוא ביקש ממני לעזור, ידעתי שרפי ינסה להתנקם בי וילהיט את האוירה אז ביקשתי ממנו את זה.
(שורות 63 – 68 לעדות התובע במשטרה)
-
התובע ביקש מרני קופרמינץ שישיקר בעבורו:
"עו"ד יוסף:אתה גם אישרת במשטרה שביקשת למחרת בבוקר מרמי להגיד שהוא ביקש ממך להשתלט מרחוק על המחשב, נכון?
התובע:נכון."
(עמ' 12 לפ' שורות 17-15 לעדות התובע)
-
אבל התובע הודה כי רני קופרמינץ כלל לא ביקש ממנו להתחבר ולעזור לו:
"ש:אסי, תיכנס לעזור לרמי, אף אחד לא ביקש ממך.
ת:אף אחד לא ביקש."
(עמ' 7 לפ' שורות 10-9 לעדות התובע)
התובע ניסה להדיח את קופרמינץ לדבר שקר:
"עו"ד יוסף:אתה גם אישרת במשטרה שביקשת למחרת בבוקר מרמי להגיד שהוא ביקש ממך להשתלט מרחוק על המחשב, נכון?
התובע:נכון."
(עמ' 12 לפ' שורות 17-15 לעדות התובע)
-
אין מחלוקת כי התובע התחבר 3 פעמים למחשב של קריאה למרות שאף אחד לא ביקש ממנו. התובע לא תיעד את הכניסה למחשב של קריאה. ההתנתקויות נעשו בכל פעם שאייל פור קרא אם מישהו מטפל במחשב של "קריאה". לאחר האירוע ביקש התובע מקופרמינץ שיגיד שהוא ביקש ממנו להיכנס למחשב של קריאה, עובדה שהתבררה שאינה נכונה.
-
מנהל הנתבעת הצהיר כי הוא אינו יודע מה הניע את התובע לפעול כפי שפעל בעניין החדירה למחשב הלקוחה אלא העלה השערות כי ביקש לבצע פעולת נקמה בעקבות זימונו לשיחה אחרי דבריו במסיבת הפרידה לבן-דוד או שביקש לממש את קריאתו במסיבה "לעשות בלאגן" לחברה. מנהל הנתבעת טען כי חשש שהתובע פועל עבור חברו בן דוד, שפנה, לשיטת הנתבעת, ללקוחות הנתבעת שאותם הכיר בניסיון להעבירם לחברה המתחרה בה החל לעבוד (ס' 45 לתצהיר רפי). הנתבעת טענה כי חששה שהתובע כי ישמש כ"סוס טרויאני" בעבור בן דוד, אך לא ברור מדוע בסמוך לעזיבתו של בן דוד ניתן לתובע עובד מצטיין. אולם בחקירתו חזר בו המנכ"ל מגרסה זו:
"ת:אני אמרתי סוס טרויאני?"
(עמ' 65 לפ' שורה 6 לעדות בן עמי)
-
לא הוכח כי הדבר נעשה במזיד כטענת הנתבעת (ס' 23 לסיכומי הנתבעת). אם כי, לא ירדנו לסוף דעתו של התובע מדוע עשה מעשה זה. אם כי, נראה כי התובע שמר על זכות השתיקה כיוון שהבין כי נוכח מערכת היחסים בינו לבין הנתבעת ומשבמשך כחודש שלם מידרה אותו הנתבעת מעבודת שטח ואסרה על עובדים לדבר איתו. בשל האווירה מתוחה במשרד (עמ' 38 לפ' שורות 1 – 3 לעדות רני קופרמינץ), התובע חשש לומר את האמת.
-
אילו היה טוען התובע כי נכנס למחשבי הלקוחה על מנת לעזור לקופרמינץ, יתכן שבזה היה מסתיים עניין זה (זו הייתה גרסתו במשטרה). העובדה ששתק בשימוע החשידה את התובע. לכן מששתק התובע יכלה הנתבעת להסיק כי לתובע אין טענת הגנה. לכן פיטוריו בגין עילה זו נעשו כדין.
-
התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש שכן פיטוריו נעשו כדין והתובע הוא זה ששיקר לנתבעת והא זה שחדר למחשב הלקוחה מבלי שנתבקש לעשות זאת.
האם היה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים?
-
לא הוכח כי נעשתה עבירת משמעת חמורה ע"י התובע מאחר שלא הוכח נזק שנגרם לנתבעת ולא הוכח כי המעשה הנטען בוצע בזדון או שנעשה כבר בעבר ועל פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה:
"בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן:
השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01]"
(עע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב ניתן ביום 31.5.07 שם עמ' 7).
פיטורים כשלעצמם הם עונש חמור (ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה – קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.2001, פורסם במאגרים האלקטרוניים).
-
למה נהג התובע כפי שנהג – לתובע פתרונים. עם זאת, לא השתכנענו כי מטרתו של התובע הייתה לגרום נזק לנתבעת (סעיף 49 לסיכומי הנתבעת וסעיף 46 לתצהיר רפי בן עמי).
-
החלטת המשטרה לסגור את התיק מחוסר אשמה ולא מסיבה אחרת אינה אסמכתא בלעדית להיעדר הפרת משמעת חמורה, אלא שלא הוכח כי הדבר נעשה בזדון ועל מנת לגרום לנתבעת נזק או שמדובר בקונספירציה יחד עם בן דוד.
-
לא זו אף זו, לאחר שהתובע פוטר, לא עבד התובע ולא עבר לעבוד אצל מתחרה. כל אלה מובילים למסקנה כי אין הסבר למעשה התובע וזאת בשים לב שמדובר במעשה חד פעמי ומבלי שניתנה התראה לתובע לבל ימשיך לעשות כן.
-
משהתובע לא עבר עבירת משמעת חמורה אין מקום לשלילת פיצויי הפיטורים וגם לא לחלף ההודעה המוקדמת (סעיף 10 (2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001).
-
משכך, על הנתבעת לשלם לתובע את מלוא פיצויי הפיטורים וכן ליתן לו חלף הודעה מוקדמת במלואה.
-
משהתובע פוטר כדין הוא אינו זכאי מעבר לפיצויי הפיטורים ולחלף הודעה מוקדמת להפסדי שכר או אובדן פנסיה (1,990 ₪) שכן עם פיטוריו התנתקו יחסי העבודה בין הצדדים.
-
עם זאת ומששולם לתובע גמול שעות נוספות גלובליות מידי חודש בחודשו, הוא זכאי להם גם בחודש עבודתו האחרון גם אם שהה בחופשת מחלה.
-
רכיב תביעתו של התובע בכל הנוגע הפרשים בגין דמי אבטלה – דינו להידחות. על פי ההלכה הפסוקה לא באופן אוטומטי יחויב מעסיק בתשלום פיצוי לעובד בגין אי תשלום דמי אבטלה ע"י המוסד לביטוח לאומי גם אם בעטיו של המעסיק לא שולמו דמי אבטלה לעובד:
אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. לא פעם, קיימים חילוקי דעות ממשיים בדבר נסיבות סיום קשר העבודה, ואין מקום כי בכל מקרה בו תידחה גרסתו של המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, הוא יחויב אוטומאטית בתשלום פיצוי בשיעור דמי האבטלה. יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקרטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סרוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו') וככל שיוכיח כי הימנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שנגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד.
עע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, ניתן ביום 12.11.08 – פורסם במאגרים האלקטרוניים).
-
במקרה דנא ניתן לתובע מכתב פיטורים ואין לנתבעת חובה מעבר לכך. כאמור לעיל, לנתבעת עמדה הזכות לפטר את התובע וזאת לאחר שערכה לו שימוע כדין (בשתי ישיבות) כאשר התובע היה מיוצג ע"י ב"כ בישיבה השנייה, שאף נדחתה בעקבות היעדרותו של התובע.
-
משהתובע לא נדרש לצאת לעבודות שטח והוא נעדר תקופה ארוכה, לנתבעת עמדה הזכות ליטול את רכב החברה.
-
לא זו אף זו, לא הוכח ע"י התובע הנזק שנגרם לו עקב נטילת הרכב. משכך דין רכיב הפיצוי בגין נטילת הרכב מהתובע להידחות.
מכתב הפיטורים ומכתבי המלצות
-
לתובע לא מוקנית זכות לדברים שנכתבים או שייכתבו במכתב הפיטורים אולם בוודאי שאין בכך לשון הרע כי התובע הוא זה שבוחר להציג את המכתב לצדדים שלישיים. בשונה מסע"ש 4189-09-14 סע"ש (ת"א) 4189-09-14 יוסף קליין נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ (ניתן ביום 31.12.17 – פורסם במאגרים האלקטרוניים) שאליו הופנה בית הדין שם דובר על טופס למל"ל שמלכתחילה מוגש למל"ל שהוא צד ג', כאן המכתב ניתן לתובע וזכותו לעשות עם המכתב כעולה על דעתו.
-
אין מחלוקת כי התובע חדר למחשב הלקוחה. משכך האמור במכתב הפיטורים הוא אמת על פי גרסת הנתבעת ואין בכך "לשון הרע".
-
מעסיקה אינה מחויבת ליתן המלצות לעובדיה. משכך, דין טענה זו של התובע להידחות.
-
הנתבעת לא חלקה על הסכומים שנתבעו ע"י התובע והיא לא הגישה תחשיב נגדי. משכך, אנו מקבלים את תחשיבי התובע בכל הנוגע לדמי הבראה, הפרשי שכר, פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
-
יוער כי תקופת ההודעה מוקדמת נחשבת מיום מתן מכתב הפיטורים ולכן תקופת המחלה בין אם הייתה ובין אם לאו אינה חלק מתקופת ההודעה המוקדמת.
התביעה שכנגד -
לשון הרע
-
לא הוכח כי התובע "הפיץ לשון הרע במסיבה לבן דוד" (סעיף 56 לסיכומי הנתבעת). כאמור לעיל, הנתבעת לא הביאה עדות ישירה לדברים שנאמרו ע"י התובע.
-
התובע לא הודה כי אמר דברים אלו במסיבה. מפרוטוקול השימוע (בכתב יד) אל הפרוטוקול המודפס מעלה כי הוספו משפטים לפרוטוקול המודפס מול הפרוטוקול בכתב יד:
"רפי: הוא קרה "לי נוכל גדול"
אסי: מעולם לא אמרתי על רפי "נוכל גדול" אני מכחיש את זה
רפי: מבחינתי תם השימוע, אם יש שאלות נוספות בבקשה"
(שורה 144 – 147)
ואילו בפרוטוקול המודפס
109 – 113
"רפי – הוא קרה לי נוכל גדול. הוא אמר שהוא אמר שאת זה בהומור.
דיברנו על הכל גם ב 5.8.18 בפגישה אצלי.
אסי – מעולם לא אמרתי כזה דבר, אני מכחיש את זה."
התובע הכחיש שאמר את הדברים:
"ת:אני מסביר לך לא דיברתי כלום ושום דבר, מישהו אחר העלה את הנושא של החוזים.
ש:ומה אתה אמרת בהקשר הזה?
ת:אני לא הגבתי כלום ושום דבר."
(עמ' 29 לפ' שורות 29-26 לעדות התובע)
משכך, התובע לא הודה כי אמר דברים אלו.
הנזק ללקוחה
-
הנתבעת טענה כי עסקה של הלקוחה הושבת כיוון שכל הגדרות התקשורת של המחשב נמחקו (ראו הודעתו של רפי בן עמי במשטרה - שורות 34 – 39).
-
על מנת להוכיח נזק היה על הנתבעת להוכיח טענתה בעדים או במסמכים. לא הוכחה הזמנת טכנאים לשם איפוס ההגדרות. הנתבעת תירצה את אי צירוף החשבון הספציפי שיוחס להוצאה בגין הנזק שנגרם ללקוחה כיוון שהיא מקבלת חשבון גלובלי מהגופים שהיא עובדת אתם (בזק ופרטנר). בנקל ניתן היה לבקש מסמך מחברות אלו באשר למתן שירות ספציפי לאותה לקוחה ולא לצרף רק את דו"ח הקריאה ללקוח (מוצג ו' למוצגי הנתבעת).
-
התובע לא יכל לצרף את מזכר השיחה בין הלקוחה "ג'קי" לחוקר המשטרה (ראו לעיל סעיף 30) אלא רק לאחר שהתיק נגנז במשטרה. הודעת המשטרה ניתנה 27.10.19 באשר לגניזת התיק ותצהירי התובע הוגשו ביום 28.10.19 כך שברור כי לא היה בידי התובע החומר המשטרתי ורק בעקבות החלטה בית הדין מיום 29.4.20 הומצא לתובע ע"י הנתבעת החומר המשטרתי. אכן המזכר הנ"ל שהוגש ע"י התובע הוא למעשה עדות שמועה אך הנטל להוכיח את נזקה מוטל על הנתבעת אשר לא הוכיחה נזק מכומת שנסמך על קבלות או עדות הלקוחה.
-
לא הוכח ע"י הנתבעת כי נגרם לה נזק תדמיתי כלפי הלקוחה. לא הוכח כי הנתבעת הוצגה כ"בלתי מקצועית" בתקופה רגישה שלטענת הנתבעת חברו של התובע, בן דוד, התמקד בפנייה ללקוחות.
-
נוכח כל האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית במלואה.
סוף דבר
-
על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
סך של 81,900 ש"ח בגין פיצויי פיטורים;
סך של 7,800 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת;
סך של 319 ש"ח בגין הפרשי דמי הבראה;
סך של 2,138 ₪ בגין הפרשי שכר לחודש 9/18.
הסכומים דלעיל, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 ועד התשלום בפועל.
-
התביעה שכנגד נדחית.
-
התביעה התקבלה בחלקה והתביעה שכנגד נדחתה אולם בשים לב לחריגה בסיכומי התובע ושהוגשו בניגוד להחלטת בית הדין, על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ והוצאות משפט בסך 2,000 ₪ (שאם לא כן, היו נפסקות הוצאות שכ"ט גבוהות בהרבה).
ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
ניתן היום, י"ג כסלו תשפ"ב (17 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
נציג ציבור (עובדים)
מר איסר באומל
|
|
אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה
|