איתי ישורון נ׳ יואל גבע ואח׳

לפני תביעה לתשלומים שנקבעו בהסכם ולתשלום פיצויים בגין עגמת נפש, וזאת על רקע תקופת עבודתו הממושכת של התובע בתפקידי ניהול בכירים בקבוצת "יואל גבע".

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:

1. הנתבע 1, מר יואל גבע [להלן: "גבע"] החל את דרכו כמורה למתמטיקה וזכה למוניטין בשל שיטות ההוראה שפיתח. בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת הוא הקים את "בית הספר לבגרות של יואל גבע" באמצעות חברה שייסד היא הנתבעת 2 [להלן: "החברה"].

   בראשית ימיה ניהלה החברה בית ספר ללימודי מתמטיקה לבגרות, ובהמשך הרחיבה את פעילותה לתחום ההכנה לבחינה הפסיכומטרית ולתחומי הוראה נוספים. מאז הקמתה גבע שימש כבעל המניות וכדירקטור יחיד בחברה. אחיו שמעון גבע, כיהן עד שנת 2013 כמנכ"ל החברה.

2. הנתבעות 3-4 הן חברות נוספות שהוקמו על ידי גבע ומצויות בשליטתו המלאה. הנתבעת 3 הוקמה בשנת 2013 ועוסקת בניהול מיזם MYGEVA ובהוצאה לאור של ספרי הכנה לבגרות, הנתבעת 4 הוקמה בשנת 1998 ומשמשת כמעסיקה של חלק מעובדי הקבוצה. שלוש החברות פועלות בניהול משותף [להלן : "הקבוצה" או "קבוצת גבע"].

3. התובע, מר איתי ישורון [להלן: "איתי"] בעל השכלה בתחום המשפטים והסמכה כעו"ד, שימש במשך למעלה משני עשורים בתפקידים בכירים בקבוצה.

4. ההתקשרות בין הצדדים החלה בשנת 1996, ערב כניסתה של החברה לתחום קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית. עובר להתקשרות בין הצדדים שימש איתי בתפקידי הדרכה שונים בבית ספר להכנה לפסיכומטרי של מכון "קידום" וההתקשרות עימו נעשתה על מנת שיסייע בהקמת בית הספר ללימודי פסיכומטרי של החברה ויעמוד בראשו. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשאלה מי יזם את ההתקשרות ואת הכניסה של החברה לתחום קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית, כמו גם בדבר התרומה של כל אחד מהצדדים לפיתוח שיטות ההוראה והניהול שהובילו להצלחת בית הספר להכנה למבחינה הפסיכומטרית ואולם אין חולק כי במשך שנים רבות בית הספר להכנה לפסיכומטרי הצליח מאוד, ופרנס היטב את כל הנוגעים בדבר.

   לאורך תקופת ההתקשרות בין הצדדים (1996-2019) נהנה גבע מפירות השקעתו הכספית במיזם הפסיכומטרי וזכה לשכר, לתנאים ולדווידנדים נאים מהחברה בסך עשרות מליוני שקלים. גם איתי, אשר אמנם לא השקיע במיזם משאבים חומריים, אך תרם לחברה את כשרונו ואת מיטב שנותיו, נהנה אף הוא משכר ומבונוסים גבוהים אף הם ב כולל של מליוני ₪. במשך תקופה מסויימת איתי אף החזיק מניות של הנתבעת 3 אלא שהוא השיבן לגבע במסגרת ההסכמות ביניהם.

5. על רקע האמור נבהיר כי בשנת 2011 מונה איתי לתפקיד סמנכ"ל החברה, בכפיפות לשמעון גבע, ובשנת 2013 הוא החליף את שמעון גבע בתפקיד מנכ"ל החברה.

6. אין חולק כי בתקופת העסקתו הארוכה של איתי התפתחו בינו לבין גבע יחסי אמון משמעותיים. גבע נתן באיתי אמון מלא בכל הנוגע לניהול החברה. במשך שנים הוא נהנה מהרווחים שהניבה פעילות החברה, התעניין באופן שטחי במייזמים אליהם נכנסה בניצוחו של איתי, שחרר עצמו מחובותיו כדירקטור, ולא ביצע כל פיקוח על הנעשה בחברה. כפי שעולה מתכתובות מייל שהוחלפו בין הצדדים במהלך השנים ביקש איתי לעגן את מעמדו בקבוצה בדרך של קבלת אחוזים בבעלות, ולמשך תקופה מסויימת הוא אף החזיק כאמור ב 10% מהבעלות במניות הנתבעת 3 אלא שבסופו של דבר בהתאם להסכמות הצדדים איתי השיב את המניות בנתבעת 3 ואף ויתר על בעלות ביתר החברות ותחת זאת במרץ 2013 נחתם בין הצדדים הסכם, ששאלת תוקפו ופרשנותו עומדת במרכז המחלוקת בין הצדדים להליך דנן.

   ההסכם נחתם ביום 3/3/16 וקבע, בין היתר, כי במקרה בו יוחלט על סיום העסקתו של איתי, מכל סיבה, הוא יהיה זכאי ל 12 חודשי הסתגלות וכן לחלק מרווחי הקבוצה למשך 10 שנים שלאחר סיום העסקתו.

7. למרבה הצער ,בשנת 2019 עלו היחסים בין גבע לבין איתי על שרטון.

8. ברקע למשבר ביחסים עומדת התדרדרות ברווחיות ובמצב התזרימי של החברה בשנת 2018 שהייתה שנה מאתגרת, מחמת הפסדים ניכרים שספגה הקבוצה בין היתר בגין מיזם ללימודי אנגלית מדוברת, והוצאות גבוהות בגין שכר ושיפוצים, כמו גם בגין משיכות והלוואות של כספים שנטל גבע לצרכיו הפרטיים.

9. על רקע ההבנה כי החברה נקלעה לקושי תזרימי, באופן המחייב תכנית הבראה, ביום 11/2/19 זימן איתי את המנהלים בקבוצה לישיבה דחופה, בה הביא לידיעתם את הצורך בתכנית התייעלות, ובמקביל קבע פגישת עדכון עם גבע על מנת לעדכן אותו בתוצאות המאכזבות של שנת 2018. הפגישה בין איתי לבין גבע, על מנת להציג את דו"ח 2018 ואת תכנית ההתייעלות היתה אמורה להתקיים ביום 17/2/19 אך לבקשת מנהל הכספים שאמור היה להשתתף בפגישה נדחתה ליום 21/2/19.

10. למרבה הצער הפגישה שתוכננה להתקיים ביום 21/2/19 לא יצאה אל הפועל שכן ביום 18/2/19 מר און סבר אשר כיהן אף הוא בתפקיד ניהולי בחברה, פנה לגבע וביקש לקיים איתו פגישה דיסקרטית, במהלכה טען באזניו כי הקבוצה ניצבת על סף חדלות פרעון, וכי העובדים התבקשו על ידי איתי להסתיר את המידע האמור מפני גבע.

11. גבע קיים מספר בירורים בעניין, בסיוע שני עורכי דין שמינה לצורך כך, לאחריהם ביום 10/3/19 נשלחה לאיתי הזמנה לישיבת שימוע. הישיבה התקיימה ביום 13/3/16 ולאחריה הוסכם בין הצדדים כי ההתקשרות ביניהם תסתיים בהסכמה. בסיום ישיבת השימוע ביקש ב"כ הנתבעים לעצור את ההקלטה וכך לא ברור מה בדיוק נאמר / הוסכם לעניין מתווה ההיפרדות ו/או לעניין זכויותיו הכספיות של איתי עם סיום העסקתו.

12. הצדדים פנו להליך גישור ומשלא עלה ביניהם ליישב את המחלוקת, בינואר 2020 הגיש איתי את ההליך דנן אשר במרכזו התביעה לאכיפת הסכם מרץ 16' ולתשלום פיצויים בגין עגמת נפש. למרבה הצער גם הליכי גישור נוספים, שניהלו הצדדים לאחר פתיחת ההליך דנן לא צלחו.

13. בהתאם להחלטת הרשמת (כתוארה אז) מ.חבקין מיום 18/11/20 ומיום 30/12/20, בכל הנוגע לאכיפת תשלום סכומי הבונוס, מסגרת ההליך דנן בשלב ראשון תתברר התביעה למתן צו הצהרתי בדבר עצם הזכאות, ובשלב שני ובכפוף לתוצאות השלב הראשון ינתן צו לחשבונות.

14. התיק הועבר לטיפולי בחודש מאי 22 ולאחר שהתקיימו בפני שתי ישיבות הוכחות, בהם נשמעו עדי הצדדים, ניתן צו להגשת סיכומים ובשלה העת להכריע במחלוקת שבין הצדדים. להלן עקרי טענות הצדדים:

     

    טענות איתי

15. איתי טוען כי ההסכם שנחתם ביום 3/3/16 משקף את ההכרה של גבע בתרומתו הרבה להקמת בית הספר לפסיכומטרי בו השקיע את מיטב שנותיו, מיזם שהכניס לגבע רווחים חסרי תקדים והפך אותו לאיש עשיר. לטענתו, עובר לחתימה על הסכם הבונוס התקיים מו"מ במסגרתו נבחנה האפשרות לתת לאיתי 10% מהבעלות בחברה ואולם בסופו של דבר הוחלט להסתפק בהסכם הבונוס, אשר לא היה מותנה.

16. לטענתו, לא נפל כל פגם בהתנהלותו עובר לסיום העסקתו. לטענתו היה זה גבע שבחר במשך שנים שלא להיות מעורב בניהול יומיומי של הנתבעת 2, לא מילא את חובותיו כדירקטור, והעדיף לסמוך על שיקול דעתם של איתי ושל המנהלים האחרים בקבוצה אותם החשיב כמיומנים בניהול יותר ממנו תוך שהוא משתמש בסמכותו הבלתי מוגבלת על מנת למשוך מהנתבעת 2 במהלך שנת 2017-2018 למעלה מ 14 מליון שח כשכר דיבידנד ו/או הטבות. גבע בחר כמה כסף להוציא מהחברה ואיזה מידע הוא מעונין לקבל ביחס למיזמים החדשים של הנתבעת, וכל המידע סופק לו כדין, ובהתאם לדרישתו.

17. לטענת איתי, ביסוד פיטוריו עומדת חתירה של עובד בשם און סבר, תחתיו, על מנת לרשת את מקומו. לטענתו סבר הוליך שולל את גבע בעת שמסר לו מידע מטעה אודות מצבה הכספי של הקבוצה ואף שיקר כאשר אמר לו שאיתי ביקש להסתיר מפניו את העניין.

18. לטענתו, לא נפל דופי בהקמת המייזמים, אשר מטבע הדברים לא כולם מצליחים ולא מיד. כאשר מיזמים מצויים בשלבי הקמה סכום ההוצאות הכרוך בהקמתם ובתפעולם עולה על סכום ההכנסות השוטפות באופן שעלול ליצור קושי תזרימי, ועם זאת, הוא טוען כי הקושי התזרימי של הנתבעת 2 נוצר כתוצאה ממשיכות כספים (כהלואות בעלים) שביצע גבע ומכל מקום הוא טוען כי הנתבעים לא נקלעו למצוקה כלכלית שלא ניתן היה להתגבר עליה, וכי אין כל יסוד לטענת ההסתרה שהעלה גבע כלפיו, בוודאי שלא היה מקום שגבע ינהג בו באופן בו נהג, כאשר חלף קיום בירור ענייני איתו, גבע הטה אוזן לדברי בלע שהעלה בפניו מר און סבר, ופיטר אותו בהליך שאיננו תקין, כשהוא שבוי בקונספציה שהכתיב לו און סבר, מבלי שניתנה לאיתי הזדמנות אמתית להשמיע את טענותיו, ואף נמנע, שלא כדין, מלשלם לו בונוס ותשלומים על פי החוזה להם היה זכאי.

19. איתי טוען כי לשון ההסכם מיום 3/3/16 מעניקה לו באופן מפורש זכאות לדמי הסתגלות ולבונוס שנתי במשך עשר שנים לאחר סיום העסקתו וזאת בלא כל התניה, וללא קשר לנסיבות בהן הסתיימה העסקתו, כאשר הצדדים נמנעו במודע ובמתכוון מלכלול בהסכם הוראות בדבר הנסיבות שיצדיקו שלילת זכויות שכן מדובר בזכויות חוזיות שהינן בעלות אופי מעין קנייני, שכן הם באו להחליף שותפות בבעלות על הנתבעת 2 וויתור על אחזקות איתי בנתבעת 3, מדובר בהסכמה שנותנת משקל לעובדה שאיתי השקיע בקבוצת גבע את מיטב שנותיו וכשרונותיו ואת תרומתו הרבה להצלחתה לאורך שנים רבות. לטענתו, אך מטעמי מס הועדף מתווה זה על פני הקצאת מניות בנתבעת 2. אשר על כן, לטענתו, לנתבעים כלל לא עמדה זכות לבטל את ההסכם אלא שלכל היותר היו יכולים להגיש נגדו תביעה ולבקש עיקול זמני של הסכומים להם הוא זכאי על פי ההסכם אך לא עמדה להם זכות לבטל את ההסכם בשל התנהלותו של התובע.

20. עוד טוען איתי כי על פי הכללים שנקבעו בפסיקה יש להעדיף פרשנות המקיימת את החוזה על פני פרשנות המביאה לביטולו. ומכל מקום ההסכם לא הופר ולא בוטל.

21. מטעם איתי העידו איתי בעצמו וכן העידו רו"ח אורי דרוויש אשר מונה בשנת 2013 לתפקיד יועץ לאיתי בתפקדו כמנכ"ל הנתבעת 2, וליווה את המייזמים שהקימה הקבוצה במשך תקופה מסויימת. וכן העיד מר יניב איצקוביץ אשר במועדים הרלוונטים לתביעה עמד בראש שניים מהמיזמים שהקימה החברה: בית ספר להכנה לבחינת GMAT, ובית הספר לאנגלית מדוברת.

     

    טענות הנתבעים

22. לטענת הנתבעים בין איתי לבין גבע נוצרו יחסי שליחות מיוחדים בהם הכח מרוכז בידי השלוח, אשר בשל פערי המידע מצוי בעמדת כח המחייבת מידה מיוחדת של אמון אישי ולכן הפרה של חובת אמון בסיסית גוררת את בטלות הסכם ההעסקה. לטענם הפסיקה מחייבת את השלוח להנהיג שיטת עבודה לפיה ימסר מידע לשולח באופן סדיר מבלי שהדבר מותנה בבקשה לעשות כן.

23. על חובת האמון מבקשים הנתבעים ללמוד מעצם קיומם של יחסי עבודה, ומהחובות של איתי בכובעו כעובד כלפי מעסיקתו הנתבעת 2, מהחובות של איתי על פי חוק החברות ועל פי הפסיקה, כנושא משרת מנכ"ל כלפי החברות וכלפי גבע כבעל מניות, בפרט לנוכח יחסי האמון המיוחדים שצמחו ביניהם.

24. הנתבעים טוענים כי בשנת 2000 בשל מצבו הרפואי החליט גבע להפסיק ללמד בבית הספר ולצמצם את נוכחותו שם וברבות השנים פיתח תלות מוחלטת באיתי ונתן בו אמון מוחלט. אמון זה בא לידי ביטוי בין היתר בהסכם המיוחד שנחתם איתו בשנת 2016 שהקנה לאיתי הטבות מפליגות אשר כפופות לחובתו לשמור אמונים כמפורט בסעיף 5 להסכם מיום 3/3/16 המונה את סמכויותיו של איתי ובכלל זה חובתו לפעול בתום לב למילוי חובתו על פי דין לחברות.

25. הנתבעים טוענים כי איתי הפר את חובתו כשלוח של הנתבעים עת העלים מהם מידע ועובדות חשובות ומהותיות בדבר מצב החברה, וקשר קשר עם עובדים אחרים ע"מ שכל מידע לא יגיע לידיעתו של יואל והציג בפניהם מצגי שווא והכל תוך מעילה והפרה של חובת האמון שהוא חב כלפיהם.

26. הנתבעים טוענים כי דבר הפרת האמון הובא לידיעתו של גבע בפגישה שהתקיימה בינו לבין און סבר ביום 18/9/19. גבע טוען כי באותה פגישה סיפר לו און כי החברות שבקבוצה מצויות על סף קריסה כלכלית וכי רק בפרוייקט "אנגלית מדוברת" קיימים הפסדים בסך 8 מליון ₪, עוד טען באזניו סבר, כי הוא נמנע במשך תקופה ארוכה מלספר ליואל את הדברים משום שהתחייב בפני איתי ואף הביא לידיעתו מידע אודות הכנס שערך איתי שבמהלכו ביקש מהנוכחים שלא לפנות לגבע בעניין מצבה הכספי של הקבוצה.

27. גבע טוען כי הוכה בתדהמה שכן עד לאותה עת העריך, על סמך דיווחיו של איתי כי מצב הקבוצה מצוין, וכי אין בעיה בתפקודה. לטענתו איתי אף לא דיווח לו על שביקש לממש אשראי מבנק דיסקונט, ולכן, בעצת און סבר, הוא פנה לקיים בירור עם מר ארז צרפתי (אשר לא זומן לעדות) והוסיף כי לא המצב לאשורו הוא שהפתיע אותו אלא "משבר האמון הטראגי" בו היה נתון. בהמשך הדברים גבע התייצב במשרדי הקבוצה בהפתעה, ושמע גם מפי מנהל הכספים (שאך מונה) תמיר שלו, כי יש קושי תזרימי וקיים ספק אם ניתן יהיה לשלם משכורות לעובדים בעוד חודשיים.

28. הנתבעים טוענים כי המידע שמסר און לגבע בפגישתם מיום 18/2/19 היה מהימן ומתיישב גם אם הדברים שמסר לאיתי עובר לפגישתו עם גבע.

29. הם טוענים כי איתי הפר את האמון שניתן בו, עת הסתיר מגבע את העובדה שהמיזמים שהקים מבלי שביצע בדיקה נאותה בטרם החל להשקיע בהם כספים נקלעו לקשיים העמיס שלהם על מייזמים אחרים על מנת להסתיר את הפסדיהם, ואף הנחה עובדים אחרים של החברה להסתיר מגבע את דבר קיומם של הפסדים כספיים ניכרים. לטענתם בשל התרשלותו של איתי, לו עצמו לא היתה תמונה מלאה בדבר המצב הפיננסי, אלא מידע חלקי, ויתכן שגם שגוי, כך שברור שגבע לא עודכן בדברים. לפיכך, לטענתם, דין ההסכם אשר הקנה לאיתי זכאות לדמי הסתגלות ולבונוס להתבטל.

30. לטענת הנתבעים אין לקבל את טענת איתי לפיהם ההסכם מיום 3/3/16 נועד להקנות לו זכויות מעין קנייניות. איתי בניגוד לגבע מעולם לא השקיע כספים משלו בקבוצה, ובתמורה לעבודתו הוא קיבל משכורת חודשית גבוהה שברבות השנים הפכה אותו לאיש עשיר מאוד, ואין לו כל זכות קניינית כלפי הנתבעת 2.

31. מטעם הנתבעים העיד גבע, וכן זומנו לעדות מר און סבר, מר ארז צרפתי, מר תמיר שלו, מר אורן אונגר וכן בנו של גבע ליאור.

     

    הכרעה

    מילים מקדימות לעניין נסיבות סיום העסקתו של איתי

32. אין חולק כי השתלשלות הדברים שהובילה לסיום העסקתו של איתי החלה בפגישה שהתקיימה בביתו של גבע ביום 18/2/19, בעת שמר און סבר אשר שימש בתפקיד ניהולי בכיר בקבוצה [להלן: "און"] התייצב בביתו ואמר לו כי החברות בקבוצה נמצאות על סף קריסה כלכלית וכי איתי מסתיר זאת ממנו, ואף ביקש מעובדים אחרים שלא להביא את הדברים לידיעת גבע.

33. מדובר בשיחה שהתנהלה בארבע עיניים, לפני למעלה מחמש שנים ותוכנה המדויק לא בואר. בהקשר זה ראוי לציין כי מעדותו של מר און סבר בפנינו עולה כי לכל אורך 4 שנות עבודתו בתפקידי ניהול בקבוצה, הוא ניהל "מפעל הקלטות" של ממש (!) כולל שיחות אזוטריות שניהל עם איתי בענייני עבודה. בנסיבות מעוררות חשד, דווקא את השיחה החשובה ביותר, שבמהלכה הביא לידיעת גבע, מידע אשר הוביל להדחתו של איתי מתפקידו הוא נמנע מלהקליט או שנמנע מלהציג. התרשמותי היא כי אין מדובר בהשמטה מקרית, אלא שאון מבקש להסתיר בכוונת מכוון את תוכן הדברים שמסר לגבע, בין אם היו נגועים אך בהגזמות ובין אם היו נגועים בשקרים ובדברי בלע של ממש כנגד איתי.

34. עוד יש לציין, וזאת אף מבלי להידרש לעובדה כי בהסכם הפשרה שנחתם בין גבע לבין און סבר שולם לאחרון סכום עתק, בכפוף להתחייבותו להעיד בהליך דנן, הרי שמר און סבר מסר שלל גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו, ואף מלמדות על התנהלות מניפולטיבית בזמן אמת. כך, בשיחה שניהל סבר עם איתי כשבוע לפני פנייתו לגבע הוא הביע אמון באיתי ובהמשך כהונתו כמנכ"ל ואף שמע מאיתי במפורש כי אין בכוונתו להסתיר את הכשלון מגבע וכי איתי כבר החל במהלך של התייעלות ופיטורי עובדים וכן הודיע כי הוא "לא נאחז בקרנות המזבח". איתי אף התבטא בפני און בזמן אמת בגילוי לב ואמר באופן מפורש "הסיטואציה שקרתה השנה היא כל כך משמעותית שמה שהיה חשוב לי הוא לעשות את הדבר הנכון. עבור יואל, עבור בית הספר, עבור העובדים, עבור קיומה של החברה..."

    אין חולק, כי תוכן הדברים הללו כפי שהוא עולה בבירור מהשיחה המוקלטת שהתקיימה בין איתי לאון ביום 7/2/19 לא הובא לידיעת גבע כפי שהוא על ידי און. יתרה מכך און אף לא התריע בפני איתי כי בדעתו להקדים אותו ולפנות לגבע וזאת על אף שידע היטב על כוונתו של איתי להביא את הדברים לידיעת גבע לאחר גיבוש הנתונים הכספיים. לא זו אף זו, כפי שעולה מהשיחות ומתכתובות המייל שהובאו לפני בזמן אמת און הביע אמון מלא באיתי, בטוהר כוונותיו ובהתאמתו להמשיך לנהל את הקבוצה, ואף היה שותף להערכתו כי יש לגבש תכנית הבראה בטרם הבאת המאזן של שנת 2018 לעיון גבע "בצורה מתאימה", שכן העריך שהצגת המאזן ותכנית ההבראה תהיה "מאתגרת".

35. על אף שאון ידע היטב כי בכוונתו של איתי לקיים עם גבע פגישה על מנת להציג את הנתונים העגומים של שנת 2018 באופן סדור, בלוויית איש הכספים תמיר שלו. הוא בחר להיפגש עם גבע מאחורי גבו של איתי, יומיים לפני שאיתי היה אמר לקיים את הפגישה המשולשת, ולהציג בפני גבע, באופן מניפולטיבי את תוכן השיחה שקיים איתי עם יתר המנהלים (שיחה שגם אותה בחר, בנסיבות מחשידות, שלא להקליט / להציג).

36. לנוכח האמור לעיל, אין בידי ליחס משקל כלשהו לעדותו של מר און סבר אשר בעדותו בפני לא הותיר רושם מהימן, ולא הציג גרסה משכנעת לעניין התנהלותו. יתר העדים אף הם בעלי יכולת מוגבלת להעיד על דברים שבלב המחלוקת, מר תמיר שלו, שזה מקרוב בא, ויתר העדים שאין בידיעתם להעיד מידיעה אישית על דברים שהוחלפו בין איתי לבין גבע בארבע עיניים. לפיכך יש להכריע במחלוקת בהינתן הגרסאות הסותרות של בעלי הדין והמסמכים שצורפו לתצהיריהם, כאשר לדידי יש ליחס משקל רב להקלטות מזמן אמת כפי שהוגשו, וכן ליחס משקל ראיתי להסתרה / אי הקלטה של שיחות אחרות.

     

     

    מצבה הכלכלי של הנתבעת 2 ערב הפיטורים

37. הגם שאין בין הצדדים מחלוקת, כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 2 ערב סיום ההתקשרות בין הצדדים דרש תכנית הבראה משמעותית, בין הצדדים יש מחלוקת אודות חומרת המצב הכספי אליו נקלעה הנתבעת 2 עובר לסיום ההתקשרות ביניהם ובדבר הגורמים שהובילו אליו.

38. מהנתונים שהובאו בפני עולה כי במהלך שנת 2018, בשל "הוצאות הקמה וניהול של מספר מייזמים, ובעיקר לנוכח ההוצאות הגבוהות והעדר הכנסות בפרויקט "אנגלית מדוברת" שבאותה שנה הניב גרעון של עמד לשיטת הנתבעת על למעלה מ 6 מליון ש"ח, והוצאות בגין שיפוצים הרווחיות של הנתבעת 2 ירדה באופן משמעותי בהשוואה לשנים קודמות, ואף נוצר בחברה קושי תזרימי, וזאת בין היתר על רקע משיכות שביצע גבע לצרכיו (כהלוואת בעלים / דבידנד).

39. לטענת הנתבעים, היתרות בחשבון הבנק של הנתבעת (כולל הלוואה שכבר ניטלה), עמדו בראשית אפריל 2019 על 3.5 מלש"ח, כאשר הוצאות השכר באותה עת עמדו על 4.6 מלש"ח. לנוכח האמור, הקבוצה נדרשה לקחת הלוואה נוספת מבנק דיסקונט על מנת לעמוד בתשלומי שכר בסך 1.24 מלש"ח וכן משכה מקופת פיצויים מרכזית סכום בסך 1.475 מלש"ח. לטענתם ביום 12/5/2019 הם נאלצו לקחת הלוואה חוץ בנקאית נוספת בסך קרוב ל 2 מלש"ח אשר קרבה את הקבוצה לאיזון מבחינת התזרים שכן בעקבות צעדי התייעלות והבראה קטנו הוצאות השכר ועמדו על כ 3.2 מלש"ח בחודש. במאמר מוסגר יצויין כי לא ברור כיצד הכנסות הקבוצה באות לידי ביטוי בתחשיב הנתבעים אשר לא נתמך בחוות דעת של מומחה.

40. לטענת איתי, אין כל ממש בטענה כי הנתבעת 2 הייתה על סף חדלות פירעון או כי היה חשש אמתי לסולבנטיות של החברה. לטענתו היו אלה דווקא הפעולות שנקט גבע לאחר שהחליף אותו בתפקיד מנכ"ל - לסגירת פרויקט החרדים ולצמצום בפרויקט האנגלית שהורידו לטמיון השקעות שהבשילו והיו צפויות להניב לקבוצה רווחים נאים, לטענתו גבע סיבך את החברה בפיטורי עשרות עובדים שלא לצורך, על אף הנטל הכרוך בתשלום פ"פ וההשקעה שירדה לטמיון.

41. מהראיות שהובאו לפני התרשמתי כי עיקר הפעילות ומחזור ההכנסות של החברה היה מבוסס לאורך כל שנות ההתקשרות בין הצדדים על הפעילות של בתי הספר לבגרות ולפסיכומטרי אשר מדי שנה הניבו לחברה הכנסה שוטפת של עשרות מליוני ₪ (מחזור של למעלה מ 60,0000 ₪ בשנה).

42. על רקע האמור, גם אם אניח כי ערב סיום העסקתו של איתי החברה אכן נקלעה לקושי תזרימי, וזאת הן בשל הוצאות גבוהות בפרוייקט אנגלית מדוברת והן בגין שיפוצים בבית הספר , וכי בשל אותן סיבות שנת 2018 היתה מאכזבת מבחינת הרווחיות ביחס לשנים אחרות, לא התרשמתי כי החברה היתה על סף חדלות פרעון. יובהר כי טענות הנתבעים בהקשר זה לא נתמכו בחוות דעת מומחה, ואף מתצהירו ומעדותו של איש הכספים מר תמיר שלו לא עולה כי התרשם כי החברה הייתה על סף פשיטת רגל או קרוב לכך.

43. ודוק, בסופו של יום, בשנת 2019 לאחר שהוסדר נושא התזרים, הייתה לקבוצה רווחיות שגבע הגדיר בעדותו "סבירה ביותר" (זאת מבלי שהציג דו"ח רווח והפסד). דהיינו בעיית התזרים הנקודתית שנוצרה, כמו גם הרווחיות הנמוכה בשנת 2018 הגם שהצדיקו תכנית קיצוצים והבראה היו ברי פתרון, ואף טופלו בהצלחה. בנסיבות שנוצרו אין להוציא מכלל אפשרות כי גם אלמלא פיטוריו של איתי היה בידיו לחלץ את החברה מהמשבר שהרי הוא התחיל במהלך לפיטורי עובדים ולצמצום הוצאות שכר, ואין מקום לקבל את טענת הנתבעים לפיה סגירת פרויקט החרדים וצמצום פרויקט האנגלית הם שהצילו את החברה, שכן אין להוציא מכלל אפשרות (כפי שאף גרס און בתביעה שהגיש נגד גבע) כי סגירת הפרויקט של לימודי החרדים היה טעות, שכן צפוי היה להניב לנתבעת הכנסות גבוהות.

44. כך או כך, כפי שהבהירה הנתבעת בסיכומיה, הכשלים הניהוליים אותם היא מייחסת לאיתי ואחריותו למצב הכספי אליו נקלעה החברה בשנת 2018 לא עמדו ביסוד ההחלטה שלא לשלם לו את דמי ההודעה המוקדמת ואת סכומי הבונוס על פי ההסכם. ועם זאת, משמצאו הצדדים להרחיב בטיעוניהם אודות ההפסדים כמו גם ביחס לטענה כי הוסתרו מגבע אדרש בקצרה לעובדות הרלוונטיות.

     

    האם האופן בו ניהל איתי את הקבוצה נגוע בהתרשלות רבתי?

45. הנתבעים טוענים כי התנהלותו הרשלנית של איתי בהקמת המיזמים החדשים היא אשר הובילה את הקבוצה לגרעון בשנת 2018. לטענתם איתי לא אסף מידע נדרש עובר להקמתם של המיזמים השונים, לא הכין תכנית עסקית באמצעות גורמי מקצוע, בזבז כספים בין היתר בדרך של מינוי מקורבים ותשלום שכר גבוה, לא סגר את המיזמים בזמן, לא ניהל בגין כל מיזם דוח כספי נפרד, באופן שגרע מן האפשרות שלו לקבל החלטות מיטביות ביחס לכל מיזם בנפרד. כך, הרווחים שהמשיכו לזרום מבית הספר למתמטיקה לבגרות ומהקורסים של הכנה לפסיכומטרי הסתירו את הבור התקציבי שיצרו המיזמים הכושלים. הנתבעים מבקשים להסתמך על תוכן השיחה המוקלטת בין און לבין איתי מיום 7/219 שבמהלכה איתי התבטא בגילוי לב כלפי מי שחשב כאיש אמונו ונטל על עצמו את האחריות לכשלים בניהול החברה, וקשר אותם להעדר יכולת שלו בתחום הניהול העסקי (להבדיל מניהול פדגוגי).

46. איתי טוען כי המיזמים השונים הוקמו לנוכח החשש שהיה קיים למשך מספר שנים כי בדעת משרד החינוך לבטל את מעמדה של הבחינה הפסיכומטרית כתנאי סף לקבלה למוסדות שונים, ומתוך רצון להקים עבור הקבוצה תחומי פעילות חלופיים. לטענת איתי עובר להקמת כל אחד מהמיזמים בוצעה בדיקת שוק על פי מיטב שיקול דעתו, ולכל מיזם הוקצו המשאבים הנדרשים מתוך שאיפה למצוינות, אשר מצריכה השקעות הולמות. לטענתו טענת הרשלנות נסמכת בעיקר על דו"ח שהוכן על ידי צוות הבדיקה שהוקם אד הוק עובר לפיטוריו, אלא שדו"ח הבדיקה הנ"ל לא הוגש וכותבי הדו"ח לא זומנו לעדות, ולא ברור כלל על מה נסמכו מסקנותיהם.

47. מוסכם על הצדדים כי במשך תקופה ממושכת התנהלה הקבוצה תחת איום ביטול הבחינה הפסיכומטרית, ונדרשה לגבש תחומי פעילות חלופיים על מנת להבטיח את עתידה. במסגרת זו, בין השנים 2013-2018 הקימה החברה בניצוחו של איתי מספר מיזמי הוראה, אשר מרביתם עדיין מופעלים על ידי החברה במידת הצלחה כזו או אחרת.

48. בסיכומיהם מונים הנתבעים את הפרוייקטים, שההפסדים בהם הובילו את הקבוצה לקריסה כלכלית:

49. פרויקט לימודי הפסיכומטרי בערבית: אשר הוקם בשנת 2013 ועל אף שספג הפסדים ניכרים במשך השנים עד 2018 לא נסגר, על אף שעבר לתפעול על ידי יזם חיצוני, כאשר על אף ההפסדים הקבוצה המשיכה לשלם למר יגאל שירי מקורבו של איתי שעמד בראש הפרויקט שכר ותנאים מפליגים. שכרו ותנאיו לא הופחתו על אף הפסדי המייזם וזאת גם לאחר שהופחתה משרתו וגם כאשר שהה למשך תקופה ארוכה בחו"ל. איתי בתצהירו ובעדותו בפני הסביר את ההחלטות הניהוליות שקשורות להעסקתו של מר שירי ואת הידיעה של גבע אודות הקשרים החבריים ביניהם. בהקשר זה אבהיר כי גם אם כדאיות ההעסקה של מר שירי במשרה חלקית לאחר שהפרויקט עבר לזכיין עשויה לעורר שאלות/מחלוקות, מהראיות שהובאו לפני לא התרשמתי כי בעניין זה הוכחו ניגוד עניינים או שיקולים זרים ואף אין בידי לקבוע כי מדבר בהתרשלות רבתי.

50. פרויקט GMAT – מייזם נוסף שהוקם בשנת 2013 הוא מיזם הכנה לבחינות GMAT שבראשו עמדו לטענת הנתבעת מקורביו של איתי מר אורי העליון ומר יניב איצקוביץ'. על אף שהמיזם לא עמד בצפי בשנה הראשונה הוא נמשך שנים נוספות בהם נמשכו ההפסדים. עם זאת אין חולק כי הפרויקט הפך רוחי בשנים 2017 -2018 הגם שהרווחים נמדדים בעשרות אלפי ₪ לכל היותר. מעדותו של יניב איצקוביץ עולה כי הקורס מצויין ולטענתו ההסבר לרווחיות הנמוכה נעוץ בכך שחלק מהאוניברסיטאות ביטלו את הדרישה למבחן GMAT ולכן התחזיות לגבי רווחיות המייזם התנפצו וגם התקווה להפוך את הקורס לבינלאומי לא צלחה. גם בהקשר זה לא עלה בידי הנתבעים להוכיח התרשלות רבתי.

51. מייזם MY GEVA כלל הפקת שיעורי מתמטיקה תאורטיים בהם מצולמים מורים נבחרים למתמטיקה ששווקו במרשתת. גם לגבי פרויקט זה נטען כי לא נערכה בדיקה מקדימה כדבעי, לניהול הפרויקט גוייס מורה וזאת חלף גיוס מומחה מתחום המחשבים. גם בפרויקט זה נרשמו הפסדים בין השנים 2013-2018. אין חולק כי בפרויקט זה, שהיה קרוב ללבו בשל נושא המתמטיקה, היתה מעורבותו של גבע גבוהה מאשר בפרויטים אחרים, ולמרות זאת טוען גבה כי ההשקעה בפרויקט היתה בזבזנית.

52. הנתבעים מבקשים להסתמך על דברים שאמר איתי בעצמו באזני און סבר בשיחתם מיום 7/2/19 אשר הוקלטה על ידי סבר, בעת שלקח על עצמו את האחריות לכשלון המיזם של My Geva והודה כי לא קיים בדיקה מספקת לעניין התוחלת המסחרית בטרם הושקעו המשאבים ניכרים בפרויקט. מעדותו של רו"ח דרוויש עולה כי גם הוא לא בדק את סבירות ההשקעות הגבוהות בפרויקט, ואף לא הובאה ראיה לכך שהוצגו לגבע ההוצאות הגבוהות שהיו כרוכות במיזם. יש לציין כי לא הובאה בפנינו חוות דעת מומחה לפיה ההשקעות בפרויקט שנועדו להבטיח מוצר מיטבי, לא היו סבירות.

53. פרוייקט לימודי חרדים- מדובר בפרויקט שהחל בשנת 2016 לצורך הצעת מסלולי לימודים בתחום אנגלית מתמטיקה ומחשבים לחרדים על מנת לסייע בשילובם בשוק העבודה. בפרויקט זה הושקעו מאות אלפי ₪ בין השנים 2016-2018 כאשר מהראיות שבפני לא ברור האם ההכנסות היו אמורות להתקבל מהסטודנטים או מתקציב המדינה. כך או כך, העד מטעם הנתבעת מר און סבר העיד כי לטעמו מדובר היה בתחום פעילות שהיה יכול להניב לחברה הכנסות רבות וכי סגירת המחלקה הנ"ל לאחר סיום העסקתו של איתי היתה בבחינת טעות. בנסיבות העניין לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי להכריע את המחלוקת בעניין ואין בידי לקבוע כי התנהלות איתי בכל הנוגע לייזום וניהול פרויקט זה היתה נגועה בהתרשלות.

54. פרויקט לימודי אנגלית מדוברת – הוקם בשנת 2017, לטענת הנתבעים ללא תכנית עסקית על ידי בעלי מקצוע, ללא בדיקת השוק, אלא תוך הטלת המשימה על מר יניב איצקוביץ, שאין לא כל ידיעה עסקית רלוונטית. הפרוייקט תוכנן באופן פגום ביותר שהוביל להוצאות שכר מיותרות על "יועצים" שהיו אמורים לסווג את המועמדים על פי רמת האנגלית ולמעשה ישבו בסניפים בחוסר מעש. כך הפסיד הפרויקט בשתי שנות פעילותו מליוני ש"ח ₪. יש לציין כי בעדותו בבית הדין העיד גבע כי הקורס ללימודי אנגלית ממשיך לפעול, במתכונת מצומצמת וכיום, לטענתו בעקבות השינויים הארגוניים איננו מפסיד כסף .

55. בכל הנוגע לראיות שהציגה הנתבעת לא שוכנענו כי עלה בידה להוכיח כי הקמת איזה מהיזמים יסודה בהתרשלות. איתי צירף לתצהירו נספחים רבים אשר נוגעים לעבודת המטה שקדמה ולוותה את הקמת המיזמים השונים ממנה עולה לכאורה על הפעלת שיקול דעת ועבודת מטה בכל הנוגע להקמה להוצאות ולצפי ההכנסות במיזמים השונים. העובדה שמיזם זה או אחר לא צלח כמצופה איננה ראיה להתרשלות. הנתבעים מבססים את טענותיהם כנגד שיטת הניהול של איתי התרשמות של מר תמיר שלו ועל דו"ח הבדיקה שהוכן על ידי עו"ד פלג עובר לסיום ההתקשרות עם איתי אלא שדו"ח זה לא הוצג. עיון בפרוטוקול השימוע שנערך על ידי עו"ד פלג, לא מלמד כי הייתה לכותב הדו"ח מר פלג בקיאות ביחס למיזמים השונים, ולא ברור פשר הבדיקה שערך. אף לא מצאתי פגם בכך שלמיזמים השונים מונו מנהלים בעלי רקע בהוראה ולא במנהל עסקים או כי למי מהם הייתה היכרות קודמת עם איתי על רקע עבודתם כמדריכים בבית הספר לפסיכומטרי. הגישה לפיה ראוי למנות מנהל שתחום הידע שלו הוא פדגוגי הייתה הגישה המקובלת בחברה גם בעת שנשכרו שירותיו של איתי לעמוד בראש בית הספר, ללא הכשרה במנהל עסקים, ותוך שביצע את התפקיד בהצלחה רבה, ולשביעות רצונו המלאה של גבע למשך שנים רבות.

56. אין לכחד כי בשיחתו עם און מיום 2/7/24 איתי נשמע כמי שנוטל על עצמו אחריות לכשלים בניהול החברה. הגם שלא מן הנמנע כי און בעצמו סייע לאיתי להגיע למסקנות הללו, הרי שנדמה כי אין חולק כי נפלו כשלים ניהוליים אשר תרמו להפתעה שהביאה שנת 2018 על איתי. יחד עם זאת, הנתבעת לא הציגה כל ראיה שיש בה ללמד על כך שאיזה מהמיזמים הוקם מלכתחילה בהתרשלות, או ללא בדיקה מספקת או תוך חריגה מסטנדרטים סבירים. הודעות מייל ארוכות ששלח און סבר לאיתי בזמן אמת, הגם שהם כוללות ביקורת על פי מיטב שיקול דעתו של און, הרי שיש בהן גם שפע של דברי חנופה והערכה רבה כלפי איתי, וזאת בין היתר על כך שאיתי נאלץ לנהל את החברה באופן עצמאי ללא הכוונה של דירקטוריון וללא מנהלים מסייעים מעליו ומתחתיו.

    ודוק, ניסיון החיים מלמד כי המנהלים המצליחים ביותר אינם בהכרח בוגרי הפקולטות למנהל עסקים, וכי הכנת טבלאות אקסל אינה ערובה להצלחה. בעת שאיתי מונה לתפקיד מנהל הקבוצה, גבע היה מודע להשכלתו ולסגנון ניהולו ויש קושי לשמוע ממנו בדיעבד טענות בעניין.

57. אין כל ספק כי האתגרים שנוצרו במהלך שנת 2018 על רקע ההוצאות המצטברות בפרויקט האנגלית וההוצאות בגין שיפוצים בבית הספר הציפו את הבעיה המשמעותית שהייתה קיימת במחלקת הכספים, אשר כשלה בהמצאת תמונה עדכנית של ההוצאות וההכנסות על פי חלוקה לפרויקטים. אלא שאיתי שהיה ער לבעיה פעל בזמן אמת, גם אם באיחור מסוים, על מנת לתקן את הליקוי, כך לדוגמא בעת שפעל על מנת להחליף את הגב' לילך צאיג במר תמיר שלו.

58. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה כל הקרדיט על ההצלחה והרווחיות של הקבוצה לאורך כל שנות פעילותה נזקף כולו לזכות גבע, ולאיתי אין יד ורגל בדבר, ואילו כל הכשלונות רובצים כולם לפתחו של איתי. התרשמתי כי גבע נהנה במשך שנים רבות מפירות עבודתו של איתי בהקמת בית הספר לפסיכומטרי ובניהולו. גם אם שיטות הניהול של איתי לא היו מושלמות, ואפשר שלצד הרווחים האדירים הולידו גם בזבוז משאבים, הרי שמדובר בבחירה מושכלת של גבע, אדם נבון ובעל יכולות כשלעצמו, אשר היה מודע בזמן אמת לכך שאיתי איננו בוגר לימודי מנהל עסקים וסגנון ניהולו הוא במידת מה אינטואיטיבי, ועם זאת היטיב לזהות את היושרה ואת המחוייבות המוחלטת של איתי כלפיו, ונתן לה משקל מכריע בעת שבחר בו להוביל את בית הספר ללימודי פסיכומטרי ואת הקבוצה כולה בעת שהוא נהנה במשך שנים רבות מפירות הניהול של איתי, אשר היה במשך שנים טוב דיו.

59. כפי שנפרט להלן, בשנת 2018 לאחר שנים רבות בהן נהנה מפירות הניהול של איתי, כאשר בפעם הראשונה התמודד גבע אם האפשרות שהשנה תסתיים בהפסד ולא ברווח, הוא מיהר לסיים את העסקתו של איתי, תוך שהוא מסתמך בעיקר על דברי בלע ששמע מאון סבר ומיחס לאיתי התנהלות בחוסר תום לב ובדרך של הסתרה טענות בהן אדון בפרק הבא.

     

    האם היתה הסתרה

60. הנתבעים טוענים כי בכל הנוגע לידיעה על מצב הקבוצה לאשורו, גבע היה תלוי לחלוטין בדיווחים של איתי כפי שנמסרו לו בעל פה מעת לעת, וכי איתי היה מודע לכך שגבע איננו מעורב בענייני החברה, אינו מקפיד על קריאת דוחות ארוכים, ואף ידע שגבע לא מעיין בדוחות היתרות שנשלחים אליו במייל מדי חודש בחודשו, ואיננו יודע להסיק מהם מסקנות. כפי שאף עולה מעדותו של איש הכספים שהעיד מטעם התובע מר אורי דרוויש. לטענתם לנוכח האמור היתה על איתי חובה מוגברת להניף דגל אדום ולהתריע בפני גבע על מצב החברה (עם זאת הנתבעים אינם מבהירים מהו בדיוק המועד בו לשיטתם בשלה העת להניף את הדגל האדום על מנת להסב את תשומת לבו של גבע לכך שנדרשת התערבותו).

61. הנתבעים מבקשים לבסס את טענת ההסתרה בין היתר על דברים שאמר איתי בישיבת הנהלה מיום 11/2/19 במהלכה ביקש מהמנהלים לא לדבר עם גבע על מצב החברה.

62. עוד טוענים הנתבעים כי על מנת להסתיר את ההפסדים בחלק מהמיזמים איתי פעל על מנת להעמיס הוצאות של מיזם אנגלית מדוברת על מיזמים על אחרים, וכן מזכירים כי התבטא באזני סבר בשיחתם מיום 10/4/16 באופן שבו חלק מהמיזמים שהוא מבצע הפסדים אך הוא נוקט בהם רק כדי שגבע "ירד לו מהגב" (הכוונה ככל הנראה להשקעת משאבים שלא לצורך במיזם MY GEVA אך מן הטעם שהמיזם היה קרוב ללבו של גבע).

63. עוד הם טוענים כי איתי הסתיר מגבע את העובדה כי פעל למימוש אשראי בסך 3 מיליון ₪ מבנק דיסקונט ולא עדכן אותו בדבר לקיחת ההלוואה והמצוקה הזרמית שהובילה לכך. כך איתי אף לא מנע מגבע את משיכות הכספים לשם מימון הוצאותיו הפרטיות, ולא הביא לידיעתו את דבר המצוקה של הקבוצה, אשר איננה מאפשרת משיכת כספים (זאת בשונה מהתראות מפורשות שניתנו לגבע על מנת שימנע ממשיכות בשנת 2014).

64. איתי טוען כי מעולם לא הסתיר מגבע פרטים הנוגעים לניהול החברה אלא שהעדכונים נעשו בעל פה, באשר גבע איננו נוהג לקרוא מסמכים ארוכים, ומבקש לקבל את המידע במפגשים לא פורמליים שנערכו בדרך כלל בסלון דירתו של גבע, בהם מסר לו איתי דיווחים שוטפים על הנעשה בחברה. לטענתו, בשל יחסי האמון שהיו בין הצדדים איש מהם לא טרח להעלות על הכתב את תוכן העדכונים, כפי שנעשו מעת לעת במשך שנים רבות.

65. עוד טוען איתי כי גם יתרת העו"ש של הנתבעת 2 לא הוסתרה אלא הוצגה לגבע מדי חודש בחודשו תוך השוואה לשנים קודמות, במייל שנשלח אליו במועד קבוע, אחת לחודש לאחר תשלום המשכורות, ובאמצעותו הוא יכול היה לעמוד על הקושי בתזרים כפי שהתגבש במהלך שנת 2018. ככל שיש ממש בטענת גבע לפיה לא קרא את הטבלאות או לא הבין אותם ולא טרח לבקש הסבר הרי אין לו להלין אלא על עצמו. לטענת איתי הוא אף עדכן את גבע בשיחתם בעל פה בדבר האפשרות שהוא יממש את ההלוואה מבנק דיסקנט, (זאת לאחר שגבע הסתיר ממנו שהוא עצמו נטל מליון ₪ על חשבון האשראי על מנת לממן רכישת דירה לבת זוגו).

66. אשר לפגישה מיום 11/2/19 איתי טוען כי מהיכרותו עם גבע הוא הבין כי ראוי להביא בפני גבע את הבעיה כשהיא מלווה בפיתרון ולכן ביקש לאפשר לו להערך לפגישה ולא להביא בפני גבע מידע גולמי, אין מדובר בהסתרה אלא בהנחה ניהולית הגיונית ונדרשת בנסיבות העניין.

67. איתי טוען כי יש גם קושי בכך שגבע לא זימן את אחיו , כמו גם עדים נוספים, על מנת שיתמכו בטענותיו, זאת משום שידע שאלה יתמכו בגרסתו של איתי דווקא. תחת זאת, העידו הנתבעים עדים שאין כל מקום ליחס משקל לעדותם: און סבר, אשר התנהלותו הנכלולית נחשפת על פניה בשל ריבוי הגרסאות הסותרות שבתביעה שהגיש נגד הנתבעים, בתצהירו, בהקלטות מזמן אמת וכן בעובדה שעדותו בבית הדין נמסרה בזיקה לסכום בסך 1.5 מליון ₪ ששולם לו במסגרת הסכם פשרה. תמיר שלו אשר ככל שאמר לגבע כי יש חשש שלא יהיה כסף לתשלום משכורות איננה מתיישבת עם העובדה שבאותה עת היה סכום בסך 6 מליון ש"ח בחשבון החברה, לא הייתה כל בעיה תזרימית, הגם שהרווחיות של שנת 2018 היתה נמוכה. מכל מקום באותה עת תמיר היה 3 חודשים בחברה ובוודאי שלא יכול היה להעיד מידיעה אישית כי דברים, כגון אשראי שנלקח מבנק דיסקונט או דברים אחרים וכל עדותו לעניין ההסתרה לא נועדה אלא על מנת לרצות את גבע.

    הכרעה

68. אשר לדעתי, בכל הנוגע לטענת ההסתרה אבהיר כי גבע הגם שהוא אדם משכיל ובעל יכולות, במשך שנים רבות העדיף לזנוח את תפקידו ואת חובותיו כדירקטור בחברה, ובחר לתת באיתי אמון מלא ולהותיר בידיו את ניהול החברה, תוך שהוא מביע עניין מוגבל בחלק מהפרויקטים החדשים של החברה ובשורות הרווח השנתי בלבד. הוא בחר שלא לערב עצמו בהתוויית המדיניות של החברה, ובחר באלו פרויקטים הוא מעוניין לקבל עדכונים ומאיזה סוג, וזאת משום שנתן אמון מלא ביושרו ובשיקול דעתו של איתי, אמונה שהוכיחה עצמה במשך שנים רבות בהן נהנה ברווחי החברה. כל אימת שגבע ביקש לקבל נתונים כאלה ואחרים אודות איזה מהפרויקטים המתנהלים אלא סופקו ומכל מקום לא נטען כי הועבר אליו מידע שאינו אמת ביחס לאיזה מהפרויקטים.

69. מדי חודש נשלחו לגבע נתונים אודות מצב היתרות בקופת החברה בהשוואה לאותו חודש בשנים קודמות, אין בלבי ספק שהוא יכול היה להבחין ללא קושי ובשקידה סבירה בירידה ביתרות בחשבון הבנק של החברה. כך בטבלה שנשלחה אליו בחודש נובמבר 18 נרשמה יתרה שלילית (חסרת תקדים) על סך קרוב ל- 300,000 ש"ח. אין כל ספק כי היה בידי גבע בשקידה סבירה לעמוד בכל עת על המצב הכספי של הנתבעת לאשורו לשאול שאלות, והוא אף איננו טוען כי הועברו אליו נתונים מטעים אודות מצבה של החברה במהלך השנים.

70. הגם שבדיעבד גבע טען להתנהלות בזבזנית של איתי בניהול המיזמים מאז שנת 2013 נדמה כי גבע לא טוען כי איתי כשל בהסתרה, בכך שלא הניף בפניו דגל אדום ביחס להוצאות של מיליוני שקלים במיזמים השונים לפני שנת 2018.

    עד שלהי שנת 2018 איתי ניהל את הקבוצה ואת המיזמים השונים על פי מיטב שיקול דעתו, כאשר גבע מקבל מידע על המיזמים השונים בהתאם לרצונו, יוצר כלפי איתי מצג לפיו אין לו טענות ביחס להוצאות שנעשות במיזמים השונים, ולא מתערב בניהול כל אימת ששורת הרווח השנתי של הקבוצה היא לשביעות רצונו.

71. עוד יש לציין כי אין בידי לקבל את טענת גבע כי הוסתרו מעיניו ניירות עמדה ודוחות ביקורתיים שערך און סבר בזמן אמת. כמו גם הטענה כי אילו נחשף לדוח של און סבר משנת 2015 הוא כלל לא היה חותם עם איתי על הסכם מרץ 16' . ראשית אזכיר כי גבע העיד על עצמו כי אין לו סבלנות לקרוא מסמכים ארוכים כאשר המסמכים שחיבר און כולם ארוכים לעייפה ומרובי מלל (גבע אף אישר בעדותו כי עד היום לא טרח לעיין בהם). מעבר לכך, אציין כי מעדותו של און סבר לא התרשמנו כי הוא בעל כישורי ניהול יוצאי דופן או נסיון ניהולי מוכח, או כי יש בסיס ממשי להערכותיו לפיו פוטנציאל הרווח של הקבוצה עומד על 20 מליון ₪ בשנה, או כי דווקא העצות שלו שלא התקבלו, הן שהובילו לכישלון איזה מהמיזמים. ניכר כי במהלך השנים און חלק על איתי בעניינים ניהוליים שונים ואף חיבר דו"חות/ניירות עמדה שבחלקם יש ביקורת על החלטות ניהוליות כאלה ואחרות לצד שבחים ודברי עידוד. בשנת 2015 און אכן חיבר מסמך מונומנטלי שכותרתו "מבוא מקוצר לדו"ח אסטרטגי" והוא מחזיק 110 עמודים וכולל מגוון המלצות, ואולם אין בליבנו ספק כי גם אילו היה גבע מעיין בדוח משנת 2015 בקפידה, מעבר לשורת המלצות נקודתיות בדבר שינויים ארגוניים מוצעים ופיטורי עובדים זוטרים, הוא לא היה למד מהדו"ח דבר בעניין ליקויים בתפקודו של איתי, ולפיכך אנו דוחים מכל וכל את הטענה כי הייתה הסתרה של הדו"ח משנת 2015, או של איזה מניירות העמדה האחרים שכתב און.

72. אם נזקק את טענת ההסתרה של גבע, הרי שהוא טוען שאיתי הסתיר מפניו את הגרעון המכביד אליו נקלעה החברה בשלהי שנת 2018 על רקע ההפסדים במיזם האנגלית המדוברת/הקמת מוקד ההזמנות והשיפוצים, וכי ניסה לגלגל חלק מהוצאות מיזם האנגלית על מחלקות אחרות כדי להקטין את הגרעון המיוחס למיזם האנגלית, וכי הסתיר מפניו את העובדה שבחודש דצמבר 18 מומש אשראי מבנק דיסקונט, על מנת לכסות את הגרעון בחשבון העו"ש.

73. איתי, הגם שהוא חולק על טענות גבע בדבר ההוצאות שיש ליחס למיזם האנגלית איננו חולק על כך שמיזם האנגלית הפסיד מליוני ₪ בשנת 2018 באופן שהוביל לקושי תזרימי ממשי, אך הוא טוען כי הביא לידיעת גבע את הצורך במימוש האשראי כבר בחודש אוגוסט 18, בעת שדן איתו בכך שחלק מהאשראי מומש עוד קודם לכן על ידי גבע לצרכיו הפרטיים.

74. בנסיבות בהן שיטת הדיווח "בעל פה" היא על פי בקשה של גבע, שבעדותו בפנינו אישר שאיננו אוהב להתכתב במיילים ואיננו אוהב לקרוא דו"חות, הרי שמול עדותו של גבע, לפיה לא נאמר לו עובר לחודש דצמבר 18 כי בדעת איתי לממש את האשראי מבנק דיסקונט, עומדת עדותו של איתי כי שוחח עימו על ההלוואה ועדכן אותו בדבר הצורך בנטילת ההלוואה. מעדותו של גבע בעניין זה עולה כי לטענתו אמנם איתי שאל באוגוסט 18' לעניין הפחתת האשראי מדיסקונט בעקבות הלוואה אישית שנטל גבע ואולם לטענתו איתי לא אמר לו בחודש נובמבר 18' כי הוא מבקש לממש הלוואה לכיסוי גרעונות החברה.

75. בהעדר תיעוד בכתב, וכאשר רק איתי וגבע יכולים להעיד מידיעה אישית בעניין חילופי הדברים ביניהם, לא ברור מה בדיוק נאמר על ידי איתי ביחס למימוש ההלוואה מדיסקונט ומתי. האם לאחר השיחה מחודש אוגוסט 18' בה אפשר שעלתה האפשרות שיתעורר צורך במימוש האשראי, התקיימה שיחה נוספת בחודש נובמבר 2018 (בעת שנלקחה ההלוואה מדיסקונט בפועל) ומכל מקום מתעורר ספק אם בזמן אמת הוצגה לגבע התמונה המלאה כפי שהיתה ידועה לאיתי.

76. יחד עם זאת עיון בתצהירו של מר תמיר שלו מעלה כי עם כניסתו לעבודה בחברה בנובמבר 18 התברר לו כי לאורך שנת 2018 בשל קשיי תפקוד של מחלקת הכספים עובר לכניסתו לתפקידו, לא היו בידי איתי הכלים הניהוליים אשר יאפשרו לו לאמוד את הגרעון התקציבי אליו נקלעה החברה באותה שנה, ונראה כי חומרת המצב התבררה לאיתי רק בראשית שנת 2019 באופן שהכה את איתי בתדהמה. בנסיבות בהן מעדותו של עד הנתבעים, מר תמיר שלו, עולה כי לאורך שנת 2018 איתי לא היה מודע לכך ששנת 2018 לא תהיה רווחית, לא ברור כיצד ניתן ליחס לאיתי הסתרה של העובדות במועד כלשהו שלפני שנת 2019.

77. אין חולק כי בחודש ינואר 19 איתי היה מודע להפסדים הכבדים שהצטברו בפרויקט האנגלית/המוקד הטלפוני, ולצורך הדחוף בתכנית הבראה, כפי שהדברים עולים בשיחה שקיים עם און סבר מיום 7.2.19. באותה שיחה הוא אף נטל על עצמו את האחריות למצב אליו נקלעה החברה, אלא שביקש להכין תכנית הבראה, בטרם ישוחח על העניין עם גבע וכל זאת תוך שהתבטא בפני און באופן מפורש באומרו כי אין בכוונתו להסתיר דבר מגבע וכי יעשה כל שלאל ידו על מנת לשמור על האינטרסים של גבע ושל החברה.

78. כפי שפירטנו לעיל, על יסוד הדברים המפורשים שעלו בשיחה המוקלטת שבין איתי לאון מיום 7/2/24 , הרי שזמן קצר לאחר שביום 23/1/19 איתי הופתע לגלות את התוצאות המאכזבות של שנת 2018 הוא התכוון להביא את הדברים לידיעת גבע, בשיחה משולשת, בהשתתפות איש הכספים תמיר שלו אלא שבשל הרצון להציג בפני גבע גם תכנית מפורטת להבראת החברה, השיחה התעכבה מעט ונועדה ליום 17/2/19 ולאחר מכן נדחתה ליום 19/2/19 אלא שבסופו של דבר לא התקיימה בשל המהלך הפסול שנקט און סבר כמפורט לעיל. אני אף נוטה להניח כי בשיחה שקיים איתי עם מנהלים בחברה ביום 11/2/24 הוא ציין בפניהם כי אין בדעתו להסתיר דבר מגבע, וכי הוא קבע עימו פגישה לצורך כך. לטעמי העדרה של הקלטה של אותה פגישה חשובה של כנס המנהלים מדבר בעד עצמו, ומלמד על כך שתוכן השיחה הובא לידיעת גבע באופן מניפולטיבי, כאשר בזמן אמת איתי התבטא בפני המנהלים כפי שהתבטא באזני און בשיחה מיום 7/2/24 כי בדעתו להביא את העובדות לאשורן לידיעת גבע.

79. מתצהירו של תמיר שלו לא עולה כי כוונתו של איתי היתה להציג בפני גבע נתונים שאינם אמת, או לבצע מניפולציה בנתונים ואף עולה כי ההערות של איתי לעניין האופן בו יש להעמיס הוצאות שכר ותקורות אחרות על כל אחד מהפרוייקטים היו עניינית ואף התקבלו בחלקן והובילו לתיקון נקודתי של התחשיב והפחתת הגרעון בפרוייקט האנגלית, לשיטתו של תמיר מ- 8 מלש"ח ל- 6 מלש"ח.

80. על רקע הקביעה העובדתית דלעיל, לפיה אין יסוד לטענת ההסתרה, יש לקבוע האם בדין הודיעו הנתבעים לאיתי על בטלות ההסכם שנחתם עימו ביום 3/3/16.

     

    תוקף ההסכם מיום 3/3/16 ופרשנותו

81. ביום 3.3.16 נחתם בין הצדדים "הסכם" בפרק המבוא להסכם פורטה תקופה העסקתו הארכה של איתי בתפקידים שונים וצוינו הישגיו כישוריו ויכולותיו, והרצון של הנתבעים בהמשך כהונתו כמנכ"ל הקבוצה.

     

82. סעיף 9 להסכם על פי לשונו הברורה והפשוטה, אשר איננה במחלוקת, קובע את זכאותו של איתי לבונוס שנתי [כמשמעו בהסכם, ובהתאם לשיעורים הנקובים בהסכם] וזאת למשך תקופת עבודתו וכן למשך 10 שנים לאחר סיום העסקתו. נוסח ההסכם קובע במפורש, בלשון שאיננה משתמעת לשני פנים, כי הזכאות לבונוס שנתי לאחר סיום יחסי העבודה תקום עם סיום העסקתו של איתי "מכל סיבה שהיא".

83. עוד נקבע בהסכם (ראה ס. 19 אשר כותרתו "דמי הסתגלות ואי תחרות"), כי במקרה של סיום ההתקשרות בין הצדדים מכל סיבה שהיא, בנוסף לזכאות לתשלום הבונוס הנ"ל ופיצויי פיטורים, יהיה איתי זכאי לקבל דמי הסתגלות לתקופה של 12 חודשים. על פי הוראות ההסכם תשלם דמי ההסתגלות מותנה בכך שאיתי לא יעסוק לאורך תקופת ההסתגלות (ישורות או בעקיפין) בפעילות המתחרה בנתבעים.

84. איתי טוען, כי לשון הסכם מרץ 16' מעניקה לו באופן מפורש זכאות לדמי הסתגלות ולבונוס שנתי בעשור שלאחר סיום העסקתו וזאת בלא כל התניה, וללא קשר לנסיבות בהן הסתיימה העסקתו, כאשר הצדדים נמנעו במודע ובמתכוון מלכלול בהסכם הוראות בדבר הנסיבות שיצדיקו שלילת זכויות שכן מדובר בזכויות חוזיות שהינן בעלות אופי מעין קנייני, שכן הם באו להחליף שותפות בבעלות על הנתבעת 2 וויתור על אחזקות איתי בנתבעת 3, מדובר בהסכמה בעלת אופי מעין קנייני שמבטאת את העובדה שאיתי השקיע בנתבעת 2 את מיטב שנותיו וכשרונותיו. לטענתו, אך מטעמי מס הועדף מתווה זה על פני הקצאת מניות בנתבעת 2. אשר על כן, לטענתו לנתבעים כלל לא עמדה זכות לבטל את ההסכם אלא שלכל היותר היו יכולים להגיש נגדו תביעה ולבקש עיקול זמני של הסכומים להם הוא זכאי על פי ההסכם אך לא עמדה להם זכות לבטל את ההסכם בשל התנהלותו של התובע.

85. עוד טוען איתי כי לא ניתן לבטל את ההסכם לאחר שהוא כבר מילא את חלקו בהסכם, לרבות בדרך של אי תחרות במשך 12 החודשים שלאחר סיום העסקתו.

86. עוד הוא טוען כי הנתבעת יצרה כלפיו מצג לפיו ההסכם שריר וקיים והוא זכאי לתשלומים לפי ההסכם שכן, בעת שהוזמן לשימוע לשקילת המשך העסקתו צוין במכתב השימוע כך: "במידה ותתקבל החלטה להפסיק את העסקתך בחברה, יהיה זה בהתאם ובכפוף להוראות הסכם העסקתך".

87. לטענת איתי, היה בהזמנה לשימוע ובדברים שנאמרו בו כדי ליצור כלפיו מצג לפיו אין מחלוקת בדבר זכאותו לבונוס הסכמי, ולא הועלתה טענה לפיה ההסכם עימו בטל בשל הפרתו.

88. לטענתו, הנתבעים הוליכו אותו בכחש במשך כעשרה חודשים בהם ניהלו את הליך הגישור בפני כב' השופטת אורנית אגסי בחוסר תום לב, ללא כוונה אמיתית להגיע להסכמות, רק על מנת להבטיח שהוא ימנע מלהתחרות בהם מכח ההסכם, ובחלוף עשרה חודשים, משהסתיימה התקופה של הגבלת העיסוק על פי ההסכם, ביום 2/1/20 שלחו הנתבעים לאיתי בחוסר תום לב הודעה על בטלות הסכם.

89. הנתבעים טוענים כי לא ניתן לקבל את הפרשנות לפיה איתי יהיה זכאי לתשלומים מכח ההסכם, מקום שהעסקתו מסתיימת בנסיבות חריגות וחמורות של הפרת אמון. לטענתם בענייננו מדובר בחוזה יחס, שיש לקרוא לתוכו את החיוב לנהוג בתום לב, בהגינות ובסבירות ולהשלים אותו בהתבסס על שיקולים ערכיים כאמור, המוכרים בדין, ולהעדיף פרשנות המגלמת את אומד דעתם האובייקטיבי של צדדים סבירים לחוזה, על פי פרשנות לשונית פשוטה. כך מפנים הנתבעים לפסיקה לפיה גם כאשר החוזה הקנה זכות "ללא תנאי" או "מכל סיבה" מקום שהתברר כי בוצעה הפרת אמונים חמורה החוזה לא נאכף, שהרי אין ליתן להסכם פרשנות אבסורדית.

90. הנתבעים אף מבקשים לדחות את טענות איתי לפיהן מדובר בזכות מעין קניינית אשר החליפה בעלות במניות. שכן איתי לא השקיע כספים בנתבעת וזכה לתמורה מלאה בגין עבודתו. אשר להשבת המניות בגין הנתבעת 3 הרי שאיתי קיבל תמורה מלאה בסך למעלה מ500,000 ₪ בגין אותן מניות. הנתבעות מפנות לת/30 לתצהיר איתי ולעדותו בעמ' 51-53. וטוענות כי מאז 2013 זכה איתי לבונוס שנתי שנגזר מרווחי הקבוצה, וכי אין בהסכם כל הוראה הקובעת כי התנאים שנקבעו הם תמורת ויתור של איתי על אחוזים במניות החברה או כי הם זכות קניינית במהותם. לטענת הנתבעת בעת חתימת החוזה הצדדים לא צפו אפשרות של הפרת אמון כה קיצונית, ולכן יש לפנות לאומד דעתם האובייקטיבית של צדדים סבירים והגונים הפועלים על פי אמות מידה של תום לב. התכלית האובייקטיבית של החוזה איננה מתיישבת עם מצב שבו איתי שהפר אמון כלפי יואל והנתבעות יהנה מ 12 חודשי הסתגלות ומהמשך קבלת בונוסים במשך עשור.

91. עוד טוענים הנתבעים כי בנסיבות העניין אין תחולה לדוקטרינת נבצרות ההשבה, שכן הפרת האמון כלפי יואל והנתבעות היא הפרה יסודית של הסכם ההעסקה, במסגרתו התחייב איתי לפעול בתום לב, ביושר ובנאמנות, לפיכך לשיטתם ההסכם בטל מחמת הפרתו היסודית ולא בוטל בהודעת הביטול מיום 1/2/20. איתי היה מודע לכך שהרי בסמוך לאחר סיום העסקתו חדלו הנתבעים מלשלם לו תשלומים על פי ההסכם דהינו כי ראו את ההסכם כבטל. לטענתם עמידה על קיום ההסכם משמעה כי איתי יתעשר שלא כדין, באופן המנוגד לתחושת המצפון היושר. עוד נטען כי דוקטרינת נבצרות ההשבה לא נקלטה בדין הישראלי, ולפיכך ההסכם בוטל כדין.

92. לטענתם בעת ישיבת השימוע איתי היה מודע לכך שנפל פגם בהתנהלותו וכי הפר הפרה יסודית את ההסכם, ולכן הסכים לקיים הידברות ביחס לתנאים בהם תסתיים העסקתו. הוא היה מודע לכך שהנתבעת חולקת על זכאותו לקבלת הסכומים על פי ההסכם ולכן הצדדים אף הסכימו לקיים ביניהם הליך של גישור, עובר להגשת התביעה דנן, בנסיון להגיע להסכמות. לטענת הנתבעים אין כל פגם בכך שכאשר מאמצי הגישור לא צלחו נמסרה לאיתי הודעה המתארת את המובן מאליו (המצב הקיים) ולפיה הסכם ההעסקה שנחתם איתו ביום 3/3/16 בטל עקב הפרה יסודית.

93. לטענתם גם אם יקבע כי ההסכם איננו בטל בגין הפרתו היסודית, הרי שבמכלול נסיבות העניין אין מקום להורות על אכיפתו. לדידם אכיפת ההסכם מחייבת מנגנון פיקוח של בית הדין למשך עשור ומעוררת שאלות מורכבות בהם יידרש בית הדין להכריע ובכלל זה לדוגמא האם ובאיזה אופן בעת חישוב הרווח יש לקחת בחשבון את השכר המשולם לגבע במעמדו כמנכ"ל. עוד הם טוענים כי בנסיבות העניין אכיפת ההסכם איננה צודקת. וכי בכל הנוגע לתשלום דמי הסתגלות עמדה לאיתי חובת הקטנת הנזק ולפיכך יש להקטין את הפיצוי ולהעמידו לכל היותר על 20,000 ש"ח.

     

    הכרעה

94. לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל בכל הנוגע לטענת ההסתרה, והמסקנה כי סיום העסקתו של איתי איננו נגוע בהפרת אמון, לא כל שכן הפרה חמורה מתייתר הצורך לדון בפסיקה אליה הפנו הנתבעים, לדידי גם אילו היינו נדרשים לתחושת הצדק וההגינות של האדם הסביר, לא היה בכך כדי להוביל למסקנה כי הכשל הניהולי שהתגלה בשנת 2018 מצדיק את בטלות ההסכם. לאור קביעותי העובדתיות דלעיל אף אין צורך להידרש לטענת הקיזוז שהעלו הנתבעים בסיכומיהם.

95. ודוק, מדובר בהסכם שנחתם על ידי הצדדים כאשר שניהם מיוצגים על ידי עורכי דין. עיון בהסכם מעלה כי הצדדים השקיעו זמן ומאמץ ניכר בניסוח ההסכם ולא השחיתו את מילותיהם לריק כאשר מצאו להבהיר כי דמי ההסתגלות והבונוס העתידי ישולמו בכל מקרה, יהיו נסיבות סיום ההתקשרות אשר יהיו. הרושם הוא שתכלית הההסכמה אכן היה להחליף מתן זכויות קנייניות בקבוצה, תוך יצירת הסכם שהגם שאיננו מקים "שותפות" הרי שמדובר ביחסי עבודה בעלי אופי מיוחד המשקף הכרה בתרומתו המתמשכת של איתי לפיתוח הקבוצה, מעבר לתשלום שכר עבודה עבור יגיעת כפיו (ונדמה כי לא במקרה כותרת המסמך היא "הסכם" ולא "הסכם עבודה").

96. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה ראוי להימנע מאכיפת ההסכם בשל הקשים באכיפתו. על פני הדברים ניתן לחלץ את נתוני הרווח ולחשב את סך הבונוס בהסתמך על הדוחות החשבונאיים של הנתבעת ואף להגיע למסקנות לגבי גובה השכר הראלי של המנכ"ל בו יש להתחשב וזאת בתום לב ובלא קושי של ממש. אין כל ספק כי בידי הנתבעים להקשות ולסרבל את ההתחשבנות ואולם טיעון מסוג זה כשהוא נשמע מפי מי שבידו לשתף פעולה ולהקל על ביצוע פסק הדין בוודאי שאיננו יכול להצדיק הימנעות מאכיפה של הוראות ההסכם.

97. אף אין בדעתי ללמוד מהנכונות של איתי לבוא בדברים עם הנתבעים על מנת להגיע להסכמות לעניין התשלומים על פי החוזה, משום גילוי דעת מצדו אודות בטלות ההסכם. על רקע תחושת האחריות של איתי למצב אליו נקלעה החברה בשנת 2018 ולצורך הברור בתכנית הבראה, נכונותו של איתי לקיים הידברות אודות מועדי התשלומים והיקפם איננה בלתי סבירה. יחד עם זאת משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמות, בחלוף שנים ממועד סיום יחסי העבודה ביניהם, הרי שיש לקיים את ההסכם ככתבו וכלשונו.

98. עם זאת, בנסיבות העניין לא מצאתי להוסיף על הזכאות על פי הסכם פיצוי נוסף בגין עגמת נפש. מהראיות כפי שהובאו לפני התרשמתי כי שיטות הדיווח בעל פה כפי שהתנהלה בין גבע לבין איתי במהלך השנים, היא אשר יצרה העדר יכולת לבחון את טענות גבע בדבר דיווחים חלקיים לאשורן. הגם שאני נוטה לחשוב כי שיטת הדיווח בעל פה בפגישות לא פורמליות וללא פרוטוקול היתה בהתאם לבקשתו של גבע, אני סבורה כי אין להפחית מאחריותו של איתי, אשר במעמדו כמנכ"ל היה עליו להקפיד ולתעד את הדיווחים שמסר לדירקטוריון החברה בזמן אמת, ולו על מנת למנוע מחלוקות כגון אלה שעומדות ביסוד ההליך דנן. לנוכח האמור לעיל ועל אף שהתרשמתי כי התנהלות הנתבעים הסבה לאיתי עגמת נפש, לא מצאתי לפסוק לזכותו פיצוי נוסף מעבר לסכומי הזכאות על פי החוזה.

99. בכל הנוגע לדמי ההסתגלות הרי שאין כל יסוד לטענת הנתבעת בדבר קיזוז / הפחתה על רקע אי הקטנת הנזק. בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים לא מוטלת על איתי חובה להקטין את הנזק או להשתכר במשך שנת ההסתגלות מעבודה אחרת. יש לציין כי הצדדים לא הכתירו את ההסכם ביניהם בכותרת "הסכם עבודה" אלא "הסכם"

100. אשר על כן, ומשלא הוגש תחשיב נגדי לתחשיבו של איתי, אני מורה כי בתוך 30 יום ישלמו הנתבעים לאיתי דמי הסתגלות בסך 717,744 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1/10/19 ועד התשלום בפועל.

101. ניתן בזה צו המורה לנתבעים למסור לאיתי את כל המסמכים החשבונאים הדרושים על מנת לחשב את הזכאות לסכומי הבונוס /הפרשי בונוס בהתאם להסכם לשנים 2017-2023.

102. בשלב זה אני מורה כי הנתבעים ישלמו לאיתי הוצאות משפט ושכ"ט בסך 150,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

103. הצדדים יבואו ביניהם בדברים לצורך ביצוע ההתחשבנות ויודיעו לבית הדין עד ליום 1/12/24 כיצד הם מבקשים להמשיך בבירור ההליך.

104. לעיוני ביום 2/12/24.

      

     ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ד, (22 ספטמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.