ככל שיקבע כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לנתבעים, האם מגיע לתובע תשלום בגין זכויות סוציאליות ואלו?
-
התובע והנתבע קיימו יחסי חברות במשך שנים, עד שאלו עלו על שרטון. יחסי חברות אלו כפי שתוארו על ידי הנתבע התקיימו לסירוגין מימי התיכון ובהמשך בספסל לימודי החשבונאות. החברות הזו, כפי שהעיד הנתבע, הייתה קרובה וכללה קשרי חברות בין המשפחות של הצדדים. יש לציין שהתובע בחר להימנע מלספר על יחסים אלו בתצהירו, אך בחקירתו הודה שאכן התקיימו:
"ש. כאשר התחלת את שיתוף הפעולה עם מר אורן כהן אתם הייתם חברים טובים נכון.
ת. נכון.
ש. ממש טובים.
ת. נכון.
ש. עד כדי כך שהמשפחות היו ממש ביחד.
ת. אכן כן." (עמ' 3-4 שו' 29-1)
טיב יחסים אלו מהותי להבנת השתלשלות הדברים בתביעה זו.
-
לקראת סיום היחסים בין הצדדים בתאריך 30.04.2018 קיימו הצדדים שיחה אודות המצב ביניהם. שיחה זו הוקלטה על ידי שני הצדדים. התובע בתצהירו מביא חלקים נבחרים מהשיחה בלבד המשרתים את טענותיו. הנתבע מנגד, הביא את תמלול השיחה בשלמותו ללא עריכה, לפיכך הדיון וההפניות יתבססו על תמליל השיחה כפי שהובא בתצהיר הנתבע (להלן: "התמליל").
-
באמצע חודש יוני 2014 שוחחו התובע והנתבע בעת בילוי משפחתי על עתידו התעסוקתי של התובע. לטענת התובע קיבל הצעת עבודה מהנתבע ואף אמירה כללית לפיה יקבל שותפות במשרד ורווחיו באם "הדבר יתפתח לכיוון טוב" (ס' 5 לכתב התביעה). עוד הוסיף שסוכם על קבלת רווחים מכל תיק שיכניס לנתבעת. לאור הצעה זו התחיל התובע לעבוד בנתבעת .
-
הנתבע מסר שהתובע עזב את עבודתו הקודמת כגובה שכ"ט במשרד עו"ד לאור חוסר שביעות רצון שלו מתנאיו שם. הנתבע ניסה לטענתו לעזור לחברו במציאת עתיד תעסוקתי מתאים עבורו. הנתבע מכחיש שהציע לתובע לעבוד בנתבעת. טענתו היא שסיכמו על הקמת עסק משותף בתחום ייעוץ משכנתאות והלוואות בערבות המדינה ועסק לקידום אינטרנטי (להלן: "העסקים המשותפים").
-
לגרסתו התשלום ששולם לתובע בתקופה זו בסך 10,000 ₪ נטו היה בגדר "כרית ביטחון" עד שהעסק המשותף ימריא. סכום זה כלל בין היתר תשלום עבור הפניית לקוחות ע"י התובע לנתבעת.
-
פרטים אלו סוכמו לכל היותר בתקיעת כף לאור יחסי האמון והחברות בין הצדדים.
-
הנתבע טען כי עיסוקה הליבתי של הנתבעת הוא הענקת שירותי ראיית חשבון לחברות. לטענתו התובע מעולם לא נתן שירות כרואה חשבון אלא בתפקידים אחרים כדוגמת גובה שכ"ט, עורך דוחות אישיים ויעוץ מס. טענה זו לא הופרכה על ידי התובע, שלא הוכיח בפנינו שנתן שירות של ראיית חשבון דה-פקטו מעבר להיותו בעל רישיון רואה חשבון.
-
התובע צייר בכתב התביעה תמונה לפיה עזב משרה כחשב במשרד עו"ד בכיר לאור הבטחותיו של הנתבע לשותפות. זו נזנחה בתצהיר התובע. התמליל מלמד שהתובע עזב את עבודתו לאור תנאיו אצל מעסיקו הקודם, ובכך תמך בטענת התובע וכלשונו של התובע:
"אורן: ... היה לך קשה. היית יוצא ב 06:00 בבוקר, רכבת, חוזר 20:00 בערב...
רונן: נכון, נכון." (תמליל השיחה עמ' 16 שו' 22-23)
...
"אורן: ... אמרתי לך 'כמה אתה מרוויח אצל, אצל מזרחי?' אמרת לי 'יוצא לי 8,000 ₪ נטו ... אמרתי לך ' תשמע אני אדאג שיהיה לך 8,000 ₪ שתביא 8,000 ₪ הביתה.
רונן: נכון." (תמליל השיחה עמ' 19 שו' 26-27)
-
מדברי התובע מצטיירת תמונה שונה מזו שצייר בכתב הטענות. דבריו מלמדים שעבודתו של התובע במשרד עורכי הדין הייתה כנטל עבורו. יש בכך לאשר גרסת הנתבע שסייע לחברו לאור תנאי העסקתו הקודמים מהם לא היה התובע מרוצה.
-
הטענה לפיה התובע בחר לעבור ממקום עבודתו הקודם לנתבעת בשל ההבטחות והתקוות שנטע הנתבע בליבו, נדחית.
מה הייתה מלאכת התובע אצל הנתבעת ומחוצה לה
-
התובע טען כי הנתבע סיפק לו משרד וכלי עבודה באמצעותם טיפל בצורה קבועה בתיקי הנתבעת. הנתבע טען כי יש לחלק את מערכת היחסים ל-5 תקופות. נקדים ונציין כי חלוקה זו של הנתבע מתקבלת בצורה חלקית לצורך בחינת כלל מערכת היחסים בין הצדדים. החלוקה תעשה בהתאם לאופן בו בוצע התשלום לתובע:
-
התקופה הראשונה- 07/2014-11/2014: התובע עסק בעיקר בקידום העסק האינטרנטי המשותף שנסגר תוך זמן קצר בספטמבר 2014 תוך הפסד כולל של 30,000 ₪. בנוסף לכך התובע נהג להגיע לנתבעת ולעזור בתיקים שמנוהלים שם. הסיבה לעזרה זו והמשמעות שלה ליחסים בין הצדדים ידונו בהמשך. בחודש דצמבר 2014 התובע עזר בהעברת ארכיון הנתבעת למשכנו החדש, לדברי התובע מיוזמתו ובזמנו הפנוי. התובע עבד במשרד פנוי מזדמן בנתבעת. בעבור תקופה זו קיבל התובע 10,000 ₪ לחודש, לטענת הנתבע לא מדובר במשכורת. הצדדים הציגו לפנינו תלושי שכר ע"ש התובע בין החודשים יולי – נובמבר 2014 (נספח יא' לתצהיר הנתבע; נספח טז' לתצהיר התובע). לאחר תקופה זו לא הוצאו תלושי שכר נוספים.
-
התקופה השנייה- 12/2014 – 07/2015: במהלך תקופה זו לא הוצאו תלושי שכר עבור התובע ובנוסף לא הוצגו בפנינו חשבוניות כנגד התשלום עבור תקופה זו. אי הצגת החשבוניות מתיישב היטב עם טענת הנתבע לפיה ביקש התובע לקבל את התשלום מבלי להצהיר עליו לרשויות המס על מנת שיוכל לקבל במקביל דמי אבטלה. אמצעי התשלום בתקופה זו נותר עלום, כל הנראה התבצע במזומן שכן הצדדים טענו שהיה תשלום. בתקופה זו שלאחר המעבר למשרד החדש התובע קיבל משרד קבוע בנתבעת. הנתבע מודה שהתובע התחיל לסייע בעבודה השוטפת בנתבעת בהיקפים נרחבים. עם זאת, מדגיש הנתבע שעזרה זו ניתנה ביוזמת התובע והייתה נתונה לשיקול דעתו הבלעדי של התובע. עזרה זו כללה עריכת דוחות אישיים והצהרות הון. אולם לא הייתה בליבת שירותי ראית חשבון בהם עסק המשרד.
-
התקופה השלישית- 12/2017-07/2015: בתקופה זו התובע הוציא חשבוניות לנתבע כנגד הכסף שקיבל בעבור שירותיו. הנתבע העלה את הסכום שהעביר לתובע בתמורה לעשייתו לאור שביעות רצונו מהתובע ל-14,500 ₪ במספר פעימות (נספח יז לתצהיר הנתבע). העסק המשותף בנושא הלוואות בערבות המדינה קרם עור וגידים ותפקידו של התובע בנתבעת העמיק והיה לחיוני.
-
התקופה הרביעית – 01/2018 – 18/10/18 הגשת התביעה: לא הובאו בפנינו ראיות ומסמכים אודות התשלום בחודשים אלו.
-
בנוסף לפעילותו זו בנתבעת, הודה התובע בחקירתו שאכן עבד במקביל מחוץ לנתבעת בעבודה נוספת אחת, היא הקליניקה בקריה האקדמית אונו:
"ש. בשנת 2015 דיווחת לשלטונות המס שהיו לך הוצאות משרדיות של 1672 ₪ שהיו לך הוצאות על אחזקת חדר עבודה בסך 10,645 ₪, הוצאות רכב מתואמות של 7,142 ₪ ועוד כ-2500 ₪ אגרת רישיון עו"ד, אחזקה, תיקונים וכיבוד. בשנת 2016 אחזקת חדר העבודה שלך עלתה כבר 16,536 ₪. בשנת 2017 אחזקת חדר העבודה ירדה חזרה לכ-10,000 ₪ ואחזקת הרכב עלתה. אדם שעובד כשכיר עם חשבונית אחת בלבד איך הוא מגיש למס הכנסה כל כך הרבה הוצאות.
ת. ההוצאות הללו רובן מיוחסות לעבודה שלי בסמל שעליה אני מקבל הכנסה. זה שעה שעתיים בשבוע בהתאם לצורך שפונים אליי. זה לא חדש שניתן לדרוש הוצאות, לא ידעתי שאתה מפקח ממס הכנסה, אורן דורש הוצאות של הבית שלו, מפחית בספרים את הריהוט המשרדי שלו. לכולם יש חדר עבודה בבית, כך זה עובד בתחום שלנו, יש אחזקה וזה מותר. יש לי זכות לדרוש הוצאות כאשר אני מגיש דוחות למס הכנסה, כעצמאי מכל ההכנסות המעורבות שלי. אתה לא מס הכנסה. ההכנסה שלי מסמל היא 10% ממה שהייתי מקבל אותה שנה, אולי 15% - 20% לא יותר מזה."
(עמ' 6 שו' 18-28; דגש ש.ש.).
-
הנתבע טען שבנוסף לפעולותיו ועשייתו בנתבעת, היה התובע רשאי ויכול להעניק שירותיו כעצמאי לכל אדם, דהיינו הנתבעים לא הגבילו את עיסוקו וזאת יכול היה לעשות אף באמצעות הציוד שהוקצה לו ע"י הנתבעים ומבלי חובה לדווח על כך. התובע לא סתר טענה זו ואף אימת אותה:
"רונן: רגע, שניה... אני לא זבן בחנות בגדים שאני מעביר לך עבודה. אני גם רו"ח, מה שאתה עושה גם אני יכול לעשות.
אורן: אז בוא, אז בוא...
רונן: ויכולתי לעשות את זה פה במשרד או ב-" (עמ' 7 שו' 22-25 תמלול מתאריך 30.04.18; דגש ש.ש.)
-
כך למשל בשנת 2016 בה קיבל התובע מהנתבע 11,000 ₪ לחודש בעבור פעילותו בנתבעת, דיווח הכנסות כוללות בסך 179,477 ₪ (נספח כ' לתצהיר הנתבעים) בחיסור ההכנסות מהנתבעת על סך 132,000 ₪, הפרש הכנסות על סך 47,477 ₪ שמקורן לא בנתבעת. הפרשים אלו הולכים וגדלים בין השנים 2015-2017. בשנת 2017 ההכנסה הנוספת שלא מהנתבעת עומדת על 51,389 ₪.
-
הנתבע הטיב לסכם נתונים מהדוחות ע"ש התובע (נספח כ' לתצהיר הנתבע) בטבלה:
-
בנוסף לכך התובע הצהיר בנוגע להוצאות על חלקים משמעותיים מהסכומים אותם קיבל מחוץ לנתבעת:
-
2015 – כ-100%.
-
2016 – כ-90%.
-
2017 – כ-66%.
-
התובע מסר בחקירתו:
" ת. אני לא יודע מאיפה לקחת את הנתונים של הדוחות האישיים שלי ממס הכנסה, אך בכל זאת אני אסביר לביה"ד, חשפתי בפני ביה"ד טבלה של מהחשבונית הראשונה ועד חשבונית מס' 55 שהיא הייתה האחרונה שהוצאתי לאורן, שם הכל מפורט. העבודה עבור סמל (נ/1) אני מקבל 25,000 ₪ כולל מע"מ ולשם כך היה לי תיק במס הכנסה על מנת לדווח רק על ההכנסה הזו..." (עמ' 6 שו' 12-15; דגש ש.ש.).
בפועל התובע עבד הלכה למעשה בעבודות נוספות מחוץ לנתבעת שסיפקו לו הכנסות משמעותיות: מחד מסר שהתיק במס הכנסה היה על מנת לדווח על ההכנסות רק מהקליניקה שהיו על סך 25,000 ₪ בשנה, ומנגד (כאמור לעיל בס' 15) הצהיר על סכומים גבוהים בהרבה. למשל ההכנסות בשנת 2017 למשל עומדות על יותר מכפול מהסכום שהכניס לכאורה מהקליניקה. השאלה מניין נכנס ההפרש בסכומים אלו נותרה ללא מענה.
הוכח כי התובע עבד במקומות נוספים בנוסף על עבודתו בקליניקה ובנתבעת. הוכח כי היו לו הכנסות מעבודות אלו.
-
טענת הנתבעת שהתובע עבד במקומות נוספים מחוץ לנתבעת ,במקביל לה וללא קשר אלי, ויכול היה לעשות כן מהמשרד שהעמידה לרשותו ,מתקבלת.
האם השירותים שהעניק התובע היו בגדר שירותי ראיית חשבון
-
התובע טען שהעניק לנתבעת שירותי ראיית חשבון. הנתבע טען שהתובע היה נעדר הבקיאות המקצועית המחייבת והמתבקשת במכלול הפעולות הדרושות לטיפול בלקוחות לרבות הכנת משכורות, הנהלת חשבונות כפולה ביקורת, טיפול בתיק לקוח ועוד.
-
פרק א' בחוק רואי חשבון, התשט"ו-1955, מגדיר את העיסוק בראיית חשבון כך:
"(תיקון מס' 9) תשע"ח-2018
"ראיית חשבון" – פירושו - בדיקתם, בקורתם או אישורם של כל מאזן, חשבון רווח והפסד, חשבון הכנסות והוצאות, חשבון תקבולים ותשלומים וכל חשבון כיוצא בהם, ומילוי כל תפקיד אחר שנתייחד או שיתייחד בחיקוק לרואה חשבון, להוציא ניהול חשבונות;
(תיקון מס' 4) תשמ"ח-1988 (תיקון מס' 9) תשע"ח-2018
"רואה חשבון" – מי שבידו רשיון שניתן לפי חוק זה;" (סעיף 1).
-
על מנת לעסוק בתור רו"ח יש צורך ברשיון. על דרישה זו אין מחלוקת – כך למשל בנספח ו' בתצהיר התובע מובא מסמך בו הנתבע חתם על ייפוי כוחו של התובע לייצוג לקוחות המשרד בביטוח לאומי כרואה חשבון מטעם הנתבעת.
-
מספר עובדים בנתבעת מסרו כי עיסוקו של התובע היה עריכת דוחות אישיים והצהרות הון ואחת לשבוע עבודה ברשויות המס :
"למיטב ידיעתי, מלבד הפרויקט של ההלוואות בערבות מדינה שאינני יודע כמה זמן הקדישו לו אם בכלל, רונן היה עורך דוחות אישיים והצהרות הון ללקוחות המשרד ואחת לשבוע בערך היה סר לרשויות המס בירושלים." (ס' 16 מתצהירו של מר ליאור מגריבי).
"למיטב ידיעתי רונן היה עורך דוחות אישיים והצהרות ללקוחות המשרד." (ס' 21 לתצהירה של גב' צופית ציפורה).
"החל בחודש ינואר 2015 ועד בסמוך לעזיבתי את המשרד רונן היה עורך דוחות אישיים ללקוחות המשרד." (ס' 20 לתצהירה של גב' רבקה סאסי).
-
אף ההתכתבויות שצירף התובע בעניין עיסוקיו השונים (נספח ח' לתצהירו) , לא מצביעות אחרת. אמנם נתן מענה ללקוחות אך לא עולה מהם שמדובר בנושאי הליבה כאמור.
-
זאת ועוד, העובדת אותה גייס הנתבע לשורות הנתבעת על מנת שתחליף את מקומו של התובע מסרה כך:
"אורן אמר לי כי הדבר הכי חשוב לו זה שיש לי ידע וניסיון בהכנת דוחות אישיים מא ועד ת.; אורן סיפר לי שיש כאן כרגע אדם בשם רונן שעורך בעבורו את הדוחות וכי רונן הודיע לו שהוא עוזב את התפקיד ומחפש עבודה אחרת ושאני אמורה אהיה למלא את החלל." (ס' 9-10 לתצהיריה של גב' שירה שריקי).
-
הנתבע מסר בחקירתו:
"ת. רונן לא עבד כרואה חשבון, הוא לא ביצע ביקורת והוא לא היה חתום על שום חוות דעת, את הרישיון קיבלתי בסמוך למועד ההתקשרות. עוד לא הייתי צריך עובדים נוספים כי קלטתי עובדת 8 ימים קודם למועד ההתקשרות עם רונן. בנוסף במועד ההתקשרות לא היה לי מקום להושיב במשרד, גודלו של המשרד היה 45 מ"ר. כשהוא הגיע על פי שיקול דעתו הבלעדי למשרד לסייע לי... רונן לכל היותר זה היה סיוע שלו במשרד שלי והוא עסק בעריכת דוחות אישיים, מיסוי פרט.
ש. בכדי לערוך דוחות אישיים לא צריך להיות רואה חשבון.
ת. לא, די להיות יועץ מס." (שו' 5-11 עמ' 17דגש ש.ש.).
-
התובע לא סתר טענה זו. משכך, התובע לא עסק בליבת העיסוק של הנתבעת, הוא ראיית חשבון. התובע לכל היותר סייע לנתבע בעבודה שוטפת בתחום התמחותו – ייעוץ מס, הופעה בפני רשויות המס ועריכת דוחות אישיים. נציין ששירותי ייעוץ מס יכולים להינתן ללקוחות בהיותו של התובע במעמד עצמאי כמו גם במעמד שכיר.
-
רוב העדויות ציינו את עיסוקו במומחיותו בייעוץ מס.
-
טענת הנתבעת לפיה התובע עסק בתפקיד שאינו בליבת העיסוק של הנתבעת , ראיית חשבון בהיבט המקצועי מהותי , הוכחה.
שאלת יחסים עסקיים בין הצדדים
-
התובע התייחס לראשונה לסוגיית העסק המשותף בתצהירו. התייחסות אודות עסק זה מהותית להתקשרות בין הצדדים כפי שנקבעה ביוני 2014. זו לא הופיעה בכתב התביעה .
-
הצדדים הקימו יחד עסק משותף בתחום הייעוץ הפיננסי. שמו של עסק זה הוא לדברי הנתבע הוא "CAPITAL 1 יעוץ פיננסי". הנתבע הביא בתצהירו דוגמא ללוגו העסק בנספח י'. כמו כן ניסו להקים עסק בתחום האינטרנט שנכשל תוך זמן קצר לפני שהמריא.
-
התובע אישר במהלך חקירתו גם את עניין העסקים המשותפים :
"ש. אמרת בתצהירך שנשאבת לעבודה במשרד.
ת. הסיכום היה שאבוא ושנעשה בין היתר את השותפות העסקית כפי שהזכרנו – הלוואות ומשכנתאות. אורן כל הזמן שיש לחץ וצריך לייצר עבודה ולעמוד ביעדים של הגשת הדוחות על פי המועדים המקובלים ולתת יותר עדיפות לעבודה זו, זו עבודה שבין היתר קיוויתי שנעשה והיא נדחקה לפינה." (עמ' 7 שו' 25-29; דגש ש.ש.)
"ש. בהתחלה כמה זמן מהזמן שלך השקעת בעסקים המשותפים בניכם.
ת. כמעט ולא השקעתי, הייתה עבודה במשרד, הוא אמר לי עוד מעט ועוד מעט, בוא נגמור את הדוחות בוא נעבור משרד. דחק אותי לפינה.
ש. הייתה עוד עסקה משותפת של הייטק.
ת. זו הייתה עסקה עם חבר שלו, הוא שאל אם אני רוצה להשקיע, זה ירד מהיום הראשון. השקעתי שם חלק מההוצאות" (עמ' 5 שו' 4-9)
ושוב:
"ש. הייתה עוד עסקה משותפת של הייטק.
ת. זו הייתה עסקה עם חבר שלו, הוא שאל אם אני רוצה להשקיע, זה ירד מהיום הראשון. השקעתי שם חלק מההוצאות." (עמ' 6 שו' 7-9; דגש ש.ש.).
-
מר ליאור מגריבי מסר אף הוא לעניין זה:
"אני יודע שהיה בניהם קשר של חברות מסוימת הוא גם הביא אותו בהתחלה להלוואות בערבות המדינה, פרוייקט כזה, משם זה המשיך. ..." (עמ' 29 שו' 24-26; דגש ש.ש.)
-
בתמלול השיחה מתאריך 30.04.18 מסר התובע כך:
"באתי, התחלתי פה. שנינו יודעים, באנו למט(ר)ה לעשות... שיתוף פעולה של ההלוואות בערבות המדינה." (עמ' 3 שו' 15-16)
-
בעדותו לעיל אישר התובע קיומם של העסקים המשותפים, אם כי ניסה למעט את חשיבותם . מכל מקום הוכח כי בין הצדדים היו עסקים משותפים, יותר מאחד, בהם הנתבע היה גם מושקע בכספו כשותף, ושררו יחסים עסקיים בין הצדדים. אף בעניין זה גרסת הנתבע הוכחה.
-
טענת הנתבעת ששררו יחסים עסקיים בין הצדדים מתקבלת.
-
בשאלה האם בין הצדדים התקיים קשר נוסף בדמות יחסי עובד ומעסיק נדון בהמשך.
כמה שעות בממוצע חודשי שהה התובע במשרדי הנתבעת?
-
התובע חזר וטען כי עבד שעות נוספות רבות בנתבעת בנוסף על 186 השעות שבמשרה מלאה. האחרון העריך שעבד כ-50 שעות נוספות בחודש דהיינו כ- 236 שעות חודשיות. הערכה זו מקורה בכך שעבד לגרסתו בממוצע 10-12 שעות ביום. הנתבע הכחיש טענה זו.
-
כב' בית הדין הארצי בע"ע (עבודה ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ - אלי אפרים (נבו 12.11.2008) קבע כי נטל ההוכחה ברכיב זה יועבר לכתפי המעסיק בהיעדר רישום וכלשונו:
"בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב מהוראות חוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק."
-
נדגיש שטרם הכרעה בסוגיית יחסי העבודה בין הצדדים, נדון בשעות נוכחותו של התובע בנתבעת. מהראיות שהונחו לפתחנו לא נמצא דו"ח נוכחות ע"ש התובע נטל ההוכחה הוא על כתפיי הנתבע (המעסיק הנטען לכאורה) כפי שנקבע בפסיקה.
-
הנתבע הציג בפנינו רישום כניסה ויציאה של רכבו של התובע ממשרדי הנתבעת. בחודש פברואר 2017 רכש הנתבע שני מנויי חניה לבניין הנתבעת בעבורו ועבור התובע. הרישום שהוצג בפנינו נכון לתאריכים 30.07.2017 – 30.04.2018.
-
לפי תצהירו של מר מאור קוגן, מנהל בניין בית הטורקיז בה שוכנת הנתבעת, מערכת החניון מאפשרת שיחזור כניסות ויציאות לאחור למשך 13 חודשים בלבד ולכן אין אפשרות להפיק רישום קודם לתאריכים אלו. משלא התנגד התובע לראיה ולאמינות רישום החנייה , מהימן הרישום וניתן להסתמך על המידע בו , כמו גם על תצהירו של מר קוגן.
-
הנתבע בתצהירו חישב לפי דוחות אלו את ממוצע השעות החודשיות בהם שהה התובע בנתבעת כפועל יוצא משעות בהן שהה רכבו בחניון הבניין. מבדיקה אקראית שביצענו של 5 חודשים מתוך הטבלה שהובאה לפנינו בתצהיר הנתבע (ס' 372) הנתונים תואמים את הרישומים של מערכת החנייה. מכאן שטבלה זו שהגיש הנתבע מבוססת על נתוני הרישום בחניה ומתקבלת במלואה כלהלן :
-
טבלה זו, משקפת כי בין החודשים אוגוסט 2017 ועד אפריל 2018 התובע עבד בממוצע כ-130 שעות חודשיות לפי רישומי החנייה. תוספת מרחיקת לכת של 32 שעות חודשיות (8 שעות X 4 שבועות כל חודש) בהם עבד ברשויות המס, מעמידות את מכלול השעות החודשיות על כ-162 בלבד. גם לו היינו מחסרים בחישוב זה את חודש אפריל 2018 בו היחסים הסתיימו, ממוצע השעות היה עומד על סך מקסימלי של כ- 175 שעות חודשיות בהרחבה כאמור, לפני הפחתה של 20% בהם התובע הקדיש את זמנו לשותפות העסקית ולעבודות פרטיות כפי שמסר הוא עצמו בעמ' 6 בסיכומיו. נתונים אלו רחוקים משמעותית ביותר מטענותיו של התובע, לפיהם עבד כ-240 שעות חודשיות.
-
הנתבעת הרימה את נטל הראייה שהיה מוטל על כתפיה, לו הייתה המעסיקה לכאורה ,בעניין שעות נוכחות התובע בנתבעת בתקופה זו. גרסתה מתקבלת, גרסת התובע נסתרה והפער החריג בין טענתו לבין הראיה שהוצגה, שהיא אובייקטיבית לכאורה ללא אינטרס של מר קוגן, די בו להפריך גרסתו.
-
לעניין שעות הנוכחות שבין יולי 2014 – יולי 2017 טרם הרישום הנ"ל, מאחר שמצאנו כי גרסת התובע בעניין השעות נסתרה והופרכה לשון מעטה, גם טענתו שעות העבודה בתקופה זו נידחת במלואה.
-
לכך ניתן להוסיף את התוכן בתלושי השכר שצירף כנספח ט"ז לתצהירו. אלו מתייחסים לתקופה 7-11/14. לו תלושים אלו אמיתיים היו הרי שלגרסת התובע היה צריך להביא בהם לביטוי שעות נוספות. אולם עיון ב"תלוש" מצביע על "186" שעות. לאין אות הנוגעת לשעות נוספות. מאחר שברו"ח עסקינן חזקה שהתובע היה מפנה תשומת לב המעסיק להיעדר רישום תמורת שעות נוספות שביצע בתלוש. בכך יש לתמוך בטענת הנתבעת שאף בתקופה זו לא ביצע את כמות השעות לה הוא טוען בדיעבד.
-
על כן היקף שעות העבודה שהוכח לעיל ואשר הוקדשו לשירות הנתבעת , מחזק את טענת נתבעים בדבר האפשרות המעשית של התובע לעבוד בעבודות נוספות מחוץ ובלא קשר לנתבעת.
-
מכל הטעמים לעיל ביחד ובנפרד הטענה שהתובע עבד כ-50 שעות נוספות בנתבעת כל חודש נדחית.
תלושי השכר- ערכם הראייתי
-
התובע טען כי יש במתן תלושי השכר להעיד על קיום יחסי עובד מעסיק (נספח י"א לתצהיר נתבע). מאחר ונתנו בתקופה הראשונה ליחסים יש בכך לתמוך בטענתו לגבי כל התקופה. כך גם דיווח בדין וחשבון על הכנסות בשנת 2014(נספח ד' לתצהירי נתבעת) שם דווח "משכורת/ שכר עבודה. נבדוק את התלושים עצמם ותוכנם.
-
התקופה בגינה הוצאו התלושים הייתה ראשית ההתקשרו-7/14 עד 11/14 חמישה חודשים בלבד מתוך 3 שנים ו-10 חודשים(סיים באפריל 2018. )ללא ספק חלק שולי מכלל התקופה שאינו יכול ללמד על כולה.
-
בכל התלושים סכום של "שכר יסוד"- 9764 ₪, נסיעות 236 ₪ סה"כ לתשלום 10,000 ₪. בחודש ספטמבר יש רכיב "מתנות חג " 500 ₪ ובמקביל ניכוי מקדמה של 500 ש"ח. יש רישום של חופשה והבראה (מהחודש הראשון). אולם "ניצול "יום 1 בספטמבר שלא מופיע בתיאור התשלום. אין הפרשות לגמל. יש הפרשות למס הכנסה , ביטוח לאומי וביטוח בריאות. על פניו תלושים תקינים. בסופו של דבר בכולם הנטו לתשלום יצא 8933 ₪.
-
הנתבעים טענו וכך גם עולה מהתמליל , שהסכום שסוכם , היה קבוע ללא קשר להיקף העבודה, יהיה לתובע "ביד" לא פחות מ- 8000 ₪. לפיכך הוכח כי התלושים לא היוו אסמכתא ליחסי עובד מעסיק אלא לתמורה קבועה עבור שירותים שהוסכמה בין הצדדים וקיבלה ביטוי רק ב-"נטו לתשלום" ללא קשר לשאר הכתוב בתלוש.
-
עוד, נרשמו 186 שעות תקן אף שלגרסתו עבד מעל 200 ולגרסת הנתבעת פחות מ135. לפיכך בעניין מהותי זה אין קשר בין התלוש למציאות.
-
כפי שהוכח , התובע בא ויצא כאוות נפשו כך שגם לרישום ה"חופשה " בפועל לא היה כל קשר למציאות. התובע לא קיבל מעולם "הבראה" וגם רישום זה לא היה מעשי או מציאותי.
-
לפיכך "תלושי השכר" לא מהווים אסמכתא כלל לקיום יחסי עובד מעסיק.
-
התובע תבע פיצוי בגין עריכת תלושים שלא כדין, בעניין זה היה שותף מלא להוצאתם באופן שהוצאו. הדבר נעשה לטובתו, עקב עזיבתו את מקום העבודה הקודם, ועל מנת לתת לעסקים המשותפים תקופת" הסתגלות" שלא לומר שאלו נוצלו ע"י התובע לקבלת דמי אבטלה על ידו. בנסיבות אלו התביעה לפיצוי בגין תלושים לקויים נדחית.
האם היו יחסי עובד-מעסיק
-
התובע טען כי בינו לבין הנתבעת התקיימו יחסי עובד מעסיק. לטענתו קיבל את הצעת העבודה שהנתבע הציע לו והחל לעבוד בנתבעת. בין היתר סופקו לו כלי עבודה ומשרד ושולמו לו משכורות חודשיות כנגד עבודתו במשרה מלאה. העסקים המשותפים נדחקו לצד וכך נשאב לאיטו לעבוד בנתבעת כרואה חשבון ועובד מן המניין.
-
התובע מנה מאפיינים שמצביעים לכאורה על יחסי העבודה והיותו עובד מן המניין בנתבעת: הכלים והמשרד בנתבעת; טיפול בתיקי המשרד באופן שוטף ומתן מענה ללקוחות ; מסרונים ומיילים שמלמדים לכאורה על השתלבות בנתבעת (נספח ח' לתצהיר התובע); טיפול בבעיות אדמיניסטרטיביות; חתימה על נייר המכתבים של הנתבע בשמו; שלוחת טלפון רגילה; בעל ייפוי כוח לייצוג הנתבעת מול הרשויות; תיבת מייל של הנתבעת; חנייה מטעם הנתבעת; מתנות בחגים.
-
הנתבע מכחיש באופן כללי קיומם של יחסי עובד מעסיק עם התובע. היחסים השתנו בתקופות שונות וכללו לכל היותר יחסים עסקיים/יחסי חברות/יחסי ריטיינר חודשי, ובכל מקרה לא עבד בנתבעת בין כשכיר ובין כעצמאי בתפקיד רואה חשבון.
-
לשאלת ההכרה ביחסי עובד ומעסיק בדיעבד כוללים שני שלבים כפי שבאו לביטוי לאחרונה בפסק דינו המלומד של כב' בית הדין הארצי ע"ע 15868-04-18 גבריאל כותה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07/04/2021) (להלן: "פס"ד כותה").
-
השלב הראשון הוא מבחן ההכרה. בשלב זה על כתפיי העובד מוטל הנטל להוכיח שחרף המצב החוזי לכאורה עם המעסיק, חלים עליו מבחני עובד מעסיק, ובהם מבחן ההשתלבות בהיבטיו. באם מצליח התובע לצלוח השלב הראשון, השלב השני בו מחושבות הזכויות. על המעסיק להוכיח ערך שכר שכירי חלופי לפיו יבוצע החישוב תוך קיזוז הסכום שקבע מסך התמורה שקיבל העובדה ועד לפער שבין עלות המעסיק לפי השכר החלופי לתמורה הקבלנית ששולמה דה-פקטו.
-
לתובע לא היה הסכם עבודה חתום. לאור יחסי החברות ששררו בין התובע לנתבע, הסיכום החוזי היה בעל פה וסוכם בתקיעת כף לכל היותר. לאור כך נבחן את מערכת היחסים בפועל כפי שהוצגו בראיות ,על פי מבחני הפסיקה לצורך הגדרתם.
מבחני הפסיקה
-
בחינת יחסי עבודה נעשית באמצעות "המבחן המעורב" (סע"ש (ירושלים) 23556-04-19 זיו סלמה - קרן אהבת קדומים- התזמורת האנדלוסית הים תיכונית (נבו 23.12.21) (להלן:"פס"ד סלמה") מבחן זה מכיל את מבחן ההשתלבות בפן החיובי ובפן השלילי.
-
מהפן השלילי נבדוק האם מבצע העבודה היה נפרד ועצמאי מהמפעל המדובר וזאת באמצעות מבחני משנה שונים (פס"ד כותה), נבחן האם התובע היה עצמאי בפועלו בנתבעת ובהקשרה, או שמא היה כאחד העובדים הכפופים למנהל הנתבעת, הוא הנתבע.
-
הנתבע טוען כי התובע היה חופשי להעניק משירותיו כעצמאי לכל אדם באמצעות האמצעים והמשרד שהועמדו לו בנתבעת, מבלי שהיה מחויב לדווח לנתבע על כך. הוכח שהנתבע לא הגביל את עיסוק התובע לצרכי הנתבעת. זאת נוכח דיווחים על הכנסות חיצוניות, המצביעות על עיסוקים אחרים.
-
עוד הוכח לעיל שהתובע לא עבד במשרה מלאה. התובע בטענתו לשעות עבודה רבות במהלך החודש לכאורה ניסה להפריך טענת הנתבע לעיסוקים נוספים של התובע, שהרי אם עבד כ 10-12 שעות בנתבעת כל יום, כיצד היה לו די זמן פנוי לעבוד במקום עבודה נוסף? טענה זו של התובע כאמור נדחתה ונקבע שהתובע לא פעל במשרה מלאה בנתבעת. קביעה עובדתית זו משמעותה שלתובע היה די והותר זמן לפעול במתן שירות מקצועי כזה או אחר במקומות אחרים חיצוניים לנתבעת.
-
בשיחת התובע עם הנתבע הודה הלכה למעשה ואישר כי ביצע עבודה פרטית בנתבעת, ולא רק בשנה וחצי האחרונות:
"אורן: בזמן העבודה פה. נכון? ישבת במשרד, עשית. קיבלת, קיבלת... היו לך עוד דברים, עוד, עוד כל מיני צ'ופרים ...
רונן: רק השנה וחצי האחרונות קצת הצהרת הון, קצת דו"חות שנתיים, חצי-חצי.
אורן: זה לא רק בשנה וחצי האחרונות. אני, אני, אני אומר לך, אני לא עשיתי על זה שום רישום.
רונן: בסדר, לא משנה, זה..." (התמליל בעמ' 19 שו' 6-11) (דגש ש.ש.).
-
זהו נדבך נוסף בהוכחת טענת הנתבעים כי התובע היה חופשי לנהל ענייניו הפרטיים – הפן השלילי, גם ביושבו במשרד הנתבעת. הנתבעים הציגו את נספח י' ממנו עולה כי לתובע היה עסק לייעוץ פיננסי , התובע לא הכחיש זאת ולראיה כלהלן :
-
עיון במסמכי המס ע"ש התובע כפי שהובא בתצהיר הנתבע (נספח כ') מלמדים שהצהיר על הוצאות משמעותיות לצרכי החזר מס.
-
בין השנים 2015 - 2017 התובע הצהיר לרשויות המס על הוצאות בשווי כולל של 97,928 ₪. התובע דיווח לרשויות על הוצאות כאילו אכן עבד כעצמאי בהיקף לא מבוטל. בהנחה שדיווח אמת לרשויות , מתקיים הפן השלילי גם בעניין היקף עיסוק חיצוני אישי שלו וגם בהיבט המבחן של דיווח לרשויות.
-
בנוסף, במסמכים שצורפו, כאמור לעיל, משתקף הגידול העקבי בהכנסותיו החיצונית העצמאיות של התובע בין השנים 2015-2017 .דהיינו לא רק שעיסוקו הפרטי , שלא במסגרת עסקיו השונים עם הנתבעים, לא הוגבל, אלא שהוא גדל בעקביות ובחלק מהרכיבים הכפיל עצמו. נחה דעתנו שעיסוקו של התובע לא הוגבל כלל, ופרט לעסקיו עם הנתבעים, עסק ויצר הכנסות מעניינים פרטיים שלו לעיתים מאותו משרד ואותם אמצעים שהעמידה לרשותו הנתבעת.
-
נוכח האמור לא מתקיים גם המאפיין הנוסף לפיו נבחן הקשר של יחסי עובד מעסיק והוא בעלות על ציוד והשימוש בו , מבחן עליו תלה התובע יהבו . כאמור התובע טען כי כחלק מיחסי העבודה בינו לבין הנתבע, הוא קיבל משרד קבוע (נספח ב' לתצהיר התובע) וכלי עבודה בהם עשה שימוש לטיפול בתיקי הנתבעת, והנתבע אישר שאלו סופקו לתובע, אך הדגיש שהתובע עשה בהם שימוש לצורך עסקיהם המשותפים וגם לצורך עבודותיו הפרטיות הנוספות שאינן קשורות לנתבעת בהסכמתו ובידיעתו של הנתבע. על כן במבחן הפסיקה בעניין בעלות על המקום והכלים, לא יהיה כדי לסייע לתובע גם אם אלו היו של הנתבעת, נוכח תוכן השימוש שנעשה בהם.
-
התובע ניסה לטעון בחקירתו כך:
"... לכולם יש חדר עבודה בבית , כך זה עובד בתחום שלנו וזה מותר ".(ע' 6 שו2 23-28)
טענה זו לחדר עבודה בבית בפועל נטענה בעלמא ולא הוכחה, מנגד אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובע שעבד שעות ארוכות אל תוך הלילה, ערבי חג ומוצ"ש במשרדי הנתבעת. התובע אוחז החבל בשני קצותיו ולא היא.
-
עוד, כשנשאל בחקירתו על דיווח הוצאת מתנות ענה התובע כך:
"ש. בשנת דרשת גם הוצאות למתנות ללקוח.
ת. יכול להיות שזה מתנות לסטודנטים שסיימו אצלי באותה שנה.
ש. הסטודנטים הם לקוחות שלך.
ת. הם חלק מהלקוחות של סמל." (עמ' 7 שו' 7-10)
-
תשובתו לשאלה זו, לא מתיישבת עם נתוני המתנות שדיווח לרשויות ושהובאו לפנינו. סטודנטים שלוקחים חלק בתפעול הקליניקה אינם "לקוחותיו " במשמע. אלא תושבי בני ברק להם נתן שירות לדבריו (עמ' 4 שו' 13-15). גם לו קנה להם מתנות מדוע איפה הצהיר לרשויות המס באופן לא מדוייק, לשון המעטה, שקנה מתנה ללקוחותיו ובגינם מבקש החזר.
-
עוד, לא סתר היקף העיסוק הפרטי בשיעור 31%. על פי גרסתו אישר 15%-20%:
"ש. בשנת 2015 דיווחת לשלטונות המס שהיו לך הוצאות משרדיות של 1672 ₪ שהיו לך הוצאות על אחזקת חדר עבודה בסך 10,645 ₪, הוצאות רכב מתואמות של 7,142 ₪ ועוד כ-2500 ₪ אגרת רישיון עו"ד, אחזקה, תיקונים וכיבוד. בשנת 2016 אחזקת חדר העבודה שלך עלתה כבר 16,536 ₪. בשנת 2017 אחזקת חדר העבודה ירדה חזרה לכ-10,000 ₪ ואחזקת הרכב עלתה. אדם שעובד כשכיר עם חשבונית אחת בלבד איך הוא מגיש למס הכנסה כל כך הרבה הוצאות.
ת. ההוצאות הללו רובן מיוחסות לעבודה שלי בסמל שעליה אני מקבל הכנסה. זה שעה שעתיים בשבוע בהתאם לצורך שפונים אליי. זה לא חדש שניתן לדרוש הוצאות, לא ידעתי שאתה מפקח ממס הכנסה, אורן דורש הוצאות של הבית שלו, מפחית בספרים את הריהוט המשרדי שלו. לכולם יש חדר עבודה בבית, כך זה עובד בתחום שלנו, יש אחזקה וזה מותר. יש לי זכות לדרוש הוצאות כאשר אני מגיש דוחות למס הכנסה, כעצמאי מכל ההכנסות המעורבות שלי. אתה לא מס הכנסה. ההכנסה שלי מסמל היא 10% ממה שהייתי מקבל אותה שנה, אולי 15% - 20% לא יותר מזה.
ש. אז אפשר לומר שבתקופה הרלוונטית הגשת דוחות למס הכנסה שבהן הגשת הוצאות כולל חדר העבודה בביתך שבו השתמשת שעה בשבוע ונהנית מההוצאות הללו לצורך הפחתת שיעורי המס שלך.
ת. הגשתי דוח כמו שמקובל עם הכנסות והוצאות, לא כדי להפחית את ההכנסה, מותר לי להצהיר הוצאות על פי חוק. אם מס הכנסה מוצא לא נכון הוא יתאם את ההוצאות האלה." (עמ' 6, שו' 18-32; דגש ש.ש.).
המספרים כאמור ,כפי שהובאו במפורש בנספח כ' לתצהיר הנתבע, והם מבחינה ראייתית דיווח רשמי לרשויות ,מאששים טענת הנתבעים בדבר עסקים פרטיים המקימים את הפן השלילי המטה את הכף להיעדר יחסי עובד מעסיק. התובע מאשר שהגיש הוצאות למס הכנסה.
-
עוד, בנספח כ' מדווחים הוצאות הנהלה בסך 21768 ₪ וכן החזקת חדר בסך 10,645 ₪. יחד עם זאת בדו"ח כעצמאי לשנת 2015 בכתובת נרשמה כתובת הנתבעת :
זאת ביחס להכנסות מיגיעה אישית מעסק או ממשלח יד. כמו כן הפריש כעצמאי לביטוח חיים וקרן השתלמות כעולה מהטופס. כאמור לעיל ב- 2016 כמעט הכפילו הסכומים את עצמם.
-
לא למותר לציין כי בחלק מהתקופה הנפיק לנתבעת חשבוניות. התובע הציג את חשבוניותיו (נספח י"ח לתצהירו) חלקן לא ברצף , אלו שברצף לעיתים בשני מועדים סמוכים באותו חודש, לעיתים שתי חשבוניות באותו יום ותאריך, התוכן ברובו באותו נוסח ואין ללמוד ממנו , ויש חשבוניות שנכתב "ע"ח תיק משותף "מרב"" המצביע על עסקים משותפים במעמדו כעצמאי.(חשבונית 002 ,20/3/14)
-
הוכח כי בתובע מתקיימים סממנים רבים ומגוונים , הנדרשים על פי הפסיקה ,לקיום הפן השלילי.
מבחן הפיקוח
-
אינדיקציה נוספת היא מידת הפיקוח של המעסיק על היבטים שונים בעבודה לרבות שעות עבודה, מקום ביצוע העבודה, חלוקת המשימות בין העובדים וההיררכיה בין העובדים (אייל זמיר "עובד או קבלן" משפטים כ"ב 114 128 (1992).
-
הנתבע הודה כי פיקח על טיב והיקף עבודתו של התובע, שהייתה קשורה ללקוחות הנתבעת. עם זאת אין בכך לגרוע לדבריו מקיומם של יחסי מזמין עבודה-קבלן. התובע התנהל בצורה עצמאית וניהל את זמנו לפי רצונו ושיקול דעתו הבלעדי. הוא לא נתן דין וחשבון לעניין היקף ושעות הפעילות כמו גם הגעה יציאה והיעדרויות ולא התבקש ואף לא מסר טעמים לכך.
-
הנתבע טען כי הפסיקה קובעת כי גם בין מזמין לנותן שירות קיימת מידה מסויימת של פיקוח ועל כן פיקוח מקצועי, מתבקש ואנו מקים יחסי עובד מעסיק דווקא. מנגד לא היה כל פיקוח על זמני הימצאותו של התובע.
-
אולם התובע טען שהיה עובד מן המניין לכל דבר בנתבעת.
-
יש לקבל את טענת הנתבע העקרונית לפיה ביחסי קבלן-מזמין עבודה, ונרחיב זאת גם ליחסי ריטיינר חודשי, ישנה מידת פיקוח סבירה. סביר שמזמין עבודה יפקח על תוצרי העבודה עליה משלם ממיטב כספו. יהא די להוכיח כי רמת הפיקוח על התובע הייתה שונה קמעה מזו המושתת על העובדים האחרים במקום העבודה, בכדי לבחון קריטריון זה.
-
גב' ציפורה צופית, מנהלת חשבונות בנתבעת משנת 2013 מסרה בתצהירה בעניין זה:
"בניגוד אל יתר העובדים רונן היה בא והולך מהמשרד כרצונו. היה נוהג לצאת מהמשרד להפסקות אוכל ארוכות כמעט כל יום, הרבה פעמים עם אורן. וכן להפסקות עישון רבות... היה עורך קניות בסופר הסמוך למשרד הזמן שהותו בעבודה, וכן בקניון הדר הסמוך אף הוא. בניגוד אל יתר העובדים ולמיטב ידעתי רונן מעולם לא נדרש לדיווח על שעות עבודתו." (ס' 17-19; דגש ש.ש.).
-
גב' רבקה סאסי, מנהלת חשבונות בנתבעת עד שנת 2016 מסרה בתצהירה:
"לא הייתי מודעת להסדר בין אורן לרונן, אך רונן לא נראה בעיניי כעובד רגיל... ידעתי שאורן הביא את רונן למשרד בכדי לעזור לרונן בו הוא האמין ואתו אהב."
"בניגוד אל יתר העובדים רונן היה בא והולך מהמשרד כרצונו. היה נוהג לצאת מהמשרד להפסקות אוכל ארוכת כמעט כל יום, רוב הפעמים עם אורן. וכן להפסקות עישון רבות. רונן היה מתפלל כל יום."
"בניגוד אל יתר העובדים ולמיטב ידיעתי רונן מעולם לא נדרש לדיווח על שעות עבודתו". (ס' 14-15,17; דגש ש.ש.).
-
עדויות אלו על מאפייני עבודתו של התובע בנתבעת ואופן נוכחותו/ היעדרויותיו וטעמיהן תומכים בטענת הנתבע שהתובע עמד על עצמאותו וחופשיותו והנתבע לא פיקח על כך. למעשה התובע נהג כרצונו העצמאי
-
הוכח כי התובע לא התנהג ולא התנהל כמו עובדים אחרים וכי היה שוני מהותי ביניהם. הוכח שהפיקוח עליו היה מקצועי בלבד כנותן שירות שכן עשה כרצונו בנתבעת תוך עריכת קניות, תפילות, ארוחות צהריים ממושכות ללא כל פיקוח מצד הנתבע. מידת הפיקוח שהייתה קיימת הייתה מזערית לעומת העובדים האחרים כפי שהם מעידים בעצמם על התנהלותו השונה. בעניין זה הוכח כי הפיקוח היה במסגרת של נותן שירות ותו לא.
-
עוד, התובע בשיחתו עם הנתבע מסר לעניין בקשת חופשה:
"רונן: עדכנתי אותך. עדכנתי אותך שאני צריך לצאת? אמרתי לך אני חופש, נכון?
אורן: נו בסדר...
רונן:יופי... ואתה אומר לי (ש) אתה צריך חופש אורן???" (תמליל מתאריך 16.04.18 עמ' 44 שו' 5-7).
-
בשיחה זו שכאמור התרחשה בסוף היחסים בין התובע לנתבע, משווה עצמו התובע בסטטוס ובאופן היידוע על חופש לנתבע, מנהל הנתבעת. לדבריו בדומה לעובדה שהנתבע לא מעדכן אותו בחופשה, כך גם הוא לא צריך לעדכן את הנתבע. דהיינו תפישתו של התובע ,בזמן אמת היא שהוא במעמד שווה לנתבע בשונה לחלוטין משאר העובדים בנתבעת ועמד על אפשרותו לצאת לחופשות כרצונו בצורה חופשית ללא צורך בדיווח .הוכח שהתובע עצמו סבר שהפיקוח על נוכחותו בנתבעת היה שונה משמעותית משל עובד מן המניין בנתבעת. גם בעיני עצמו לא היה במעמד "עובד" וכך שידר לנתבע.
-
הוכח כי הפיקוח היה לכל היותר מקצועי , על נותן שירות, ביחס למסמכים החשבונאיים אותם ערך התובע עבור לקוחות , בין שלהם במשותף ובין של הנתבעת (ראו ע"ע 116/03 מדינת ישראל משרד החינוך נ' חג'בי ואח' (פורסם בנבו, 02.02.2006 ); פס"ד סלמה). כמו כן הוכח כי לא הייתה כל השגחה או כפייה על לוח זמנים של התובע שעשה על העולה על רוחו בשעות בהם שהה בנתבעת או יצא לענייניו.
-
גב' צופית מסרה בתצהירה:
"עם כניסתו של רונן למשרד האווירה השתנה לרעה בצורה משמעותית. לדוגמא רונן החל לטעון כי רבקה משקרת בדיווחי השעות שלה. כתוצאה מכך הוא התקין במשרד מערכת דיווח שעות באמצעות טביעת אצבע ודרש מהעובדים שכאשר הם יוצאים להפסקות עליהם להחתים כניסה ויציאה, דבר שיצר אצלי מירמור רב ורף סירבתי לכך. פניתי לאורן בעניין ואורן פטר אותי מחובה זו. בכל מקרה מערכת הדיווח היתה רוויה בתקלות טכניות וכעבור זמן קצר הפסקנו לדווח באמצעותה; וחזרנו לדווח כבעבר." (ס' 23-26)(דגש ש.ש.) לפחות לתקופה זו ולא רק, מעמדו היה שונה בתכלית משאר העובדים.
-
גב' סאסי מסרה דברים דומים :
"עם כניסתו של רונן למשרד האווירה השתנה לרעה בצורה משמעותית. לדוגמא רונן החל לטעון כי העובדים משקרים בדיווחי השעות שלהם. כתוצאה מכך הוא התקין במשרד מערכת דיווח שעות באמצעות טביעת אצבע ודקש מהעובדים שכאשר הם יוצאים להפסקות עליהם להחתים כניסה ויציאה, דבר שיצא אצלי מרמור רב ורף סרבתי לכך. בכל מקרה מערכת הדיווח היתה רוויה בתקלות טכניות וכעבור זמן קצר הפסקנו לדווח באמצעותה; וחזרנו לדווח כבעבר." (ס' 21-22)
-
שתיהן טוענות כי התובע נהג מנהג בעלים עת ניסה לכפות מערכת יחסים היררכית תוך שהוא מנסה להטמיע קובע נהלים חדשים לעניין החתמת שעון למעקב שעות עבודת העובדים, ומבקש דין וחשבון מעובדים לעניין שעות העבודה שלהם.
-
הלכה למעשה ניסיונו זה כשל תוך שהנתבע פטר עובדת אחת מהחתמת השעון לכל הפחות ואחרת סירבה לעשות כדבריו. אם כן, מבחינת ההיררכיה ניכר כי התובע ראה עצמו ,בזמן אמת, במעמד שונה משאר מהעובדים בנתבעת.
-
הנתבע טען שהעובדים בנתבעת קבלו שכר שעתי בתמורה לעבודתם. מעיון בתצהירם של מר ליאור מגריבי, גב' שירה שריקי, גב' יפי אלקובי וגב' רבקה סאסי, עובדים בנתבעת, עולה כי אכן שכרם שולם בחישוב שעתי. באופן טבעי, השכר השתנה כל חודש בהתאם למספר השעות בהם עבדו בנתבעת. מאידך, התשלום ששולם לתובע , בתקופה של מתן התלושים ב-2014 שולם לו בשיעור קבוע, וכבר הראינו לעיל לעניין שעות נוספות, כי התלושים לאו "תלושים" הם במהותם
-
התשלום הקבוע אותו קיבל התובע במשך התקופה הנ"ל ,ולא רק בה , וערכו הגבוה יחסית מחזק אף הוא את הטענה כי התשלום עבור שירותי התובע הייתה בגדר שכר רִיטֶיְינֶר על הגדרתו המילונית:
"שְׂכַר טִרְחָה עִתִּי: צורת התקשרות עם נותן שירות שבה משולם לו סכום כסף קבוע מדי חודש או תקופה קצובה אחרת תמורת השירות, כלומר התשלום אינו מותנה בביצוע כל שירות בנפרד" (האקדמיה ללשון העברית; דגש ש.ש.).
-
מעיון בחשבוניות שהוצאו כנגד התשלום בתקופה בה ניתנו , משתקף שהתשלומים לא היו אחידים ושולמו במועדים שאינם קבועים כפי שטען הנתבע. כך למשל מעיון בנספח ז' לתצהיר התובע עולה כי בתאריך 10.07.2016 לפי החשבונית הועבר התשלום בהעברה בנקאית על סך 12,870 ₪. בחודש ספטמבר התשלום בוצע בתאריך 15.07.2016. בחודש נובמבר התשלום הועבר בתאריך 13.11.2016. כל אלו, בשונה מעובדי הנתבעת אשר קיבלו את שכרם כל חודש בתאריך קבוע.
-
התובע אף מסר בעצמו ובמילותיו שלו ,בשיחה עם הנתבע כי יחסי העבודה היו על בסיס ריטיינר:
"רונן:... בחודש נתון, שקיבלתי 15,000 שח, שמתי לב שהחלק שלי בתיקים היה, היה צריך להגיע ל-3,000 שח. זאת אומרת, הריטיינר היה 12,000 שח." (עמ' 18 שו' 3-5; דגש ש.ש.).
בבחינת מודה במקצת, על כל המשתמע.
-
בהמשך מסר התובע שלא חשב שצריך לקבל הפרשות כמתחייב בחוק, אלא הסתפק בתשלום עבור חלקו בתיקים שהביא לנתבעת:
"אורן: פיצוי על התקופה שאתה... נניח, או שאני צריך לעשות לך איזושהי הפרשה לקופת פנסיה?
רונן: לא, לא חשבתי. אני חשבתי-
אורן: נו
רונן: שאני אקבל את החלק שלי בתיקים." (עמ' 26 שו' 3-8, שם; דגש ש.ש.).
ברי שהתובע לא חשב כפי שעולה מדבריו שמדובר ביחסי עובד מעסיק, אלא ביחסי ריטיינר .אף לא סבר שיש להפריש לו לפנסיה. כפי שהראינו לעיל בדוחות שהגיש לרשויות המס כעצמאי , מצויין שביטח עצמו לרבות בקרן השתלמות.
-
בסיכומיו הפנה התובע לאתר חיפוש משרות בשם "alljobs" תוך ניסיון להוכיח ששיעור התמורה שקיבל בנתבעת לשירותיו בנתבעת היה בשיעור שכר תואם לשכר רו"ח שכיר במשרה מלאה. באתר חיפוש המשרות אינו מקור נורמטיבי או ראייתי שניתן לבסס עליו טענת שיעור שכר. ודאי לא ניתן להסיק מהמידע בו יחסי עובד ומעסיק. ממילא לא נסתרה האפשרות שהתשלום זהה לתשלום לריטיינר בענף וזאת מבלי להתחשב ביחסי החברות ששררו בין השניים שבוודאי השפיעו על שיעור הסכום אותו קיבל התובע בעבור שירותיו. טענה זו נידחת ומבלי שנדרשנו לשאלת העיתוי שכן הועלתה לראשונה בסיכומי התובע.
-
עוד ,יחסי הריטיינר כפי שהוכרו כללו בתוכם את התמורה שכונתה "עמלות" עבור לקוחות שהובאו במסגרת הסכמה ביניהם.
-
מדברי התובע בשיחתו עם הנתבע, בניגוד לטענה בכתב התביעה, עולה כי לא הוגדרו לכתחילה יחסי עובד מעסיק ולא זו הייתה ההסכמה כלל, לדברי התובע עצמו מדובר ב"טעות" הדדית בנוגע למצב היחסים ביניהם :
"אורן: לא אני שואל אתך מבחינת הסיכום בינינו. אתה אמר שהסיכום היה לוקה בחסר, בסדר? במה הוא היה חסר, במה? באופן החישוב שלך? אני לא נכנס עכשיו לאופן החישוב שלי או שלך. בסדר?
רונן: אז אתה, אז אתה-
אורן: אני שואל אותך שאלה.
רונן: אז אני לא חשבתי שאתה רואה את זה ככה. זה הטעות של שנינו." (עמ' 25 בתמלול, ש' 12-17; דגש ש.ש.).
-
לנוכח הראיות שהוגשו משני הצדדים ואמירות עובדי הנתבעת, ואף מאמירות של התובע עצמו, לא הרים התובע את נטל ההוכחה המונח על כתפיו, בשלב הראשון בדבר קיומם של יחסי עובד ומעסיק עם הנתבעת .
-
בחינה של היחסים ששררו בין התובע לנתבעת , ובהתאם מול הנתבע נוכח פס"ד כותה , בקיום הפן השלילי ובהיעדר מבחן הפיקוח ומבחנים נוספים , כגון נוכחות, דיווח לרשויות ועוד הכל כמפורט לעיל ומבוסס על מסמכים, נחה דעתנו שעל אף חלקו של התובע בביצוע מטלות הקשורות לנתבעת כעולה מהמיילים וההתכתבויות שצירף , לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק ביניהם, באף תקופה מהתקופות שמנינו ברישא פסק הדין. בין עם הופקו תלושים, ובין אם נתנו חשבוניות ובין אם שולמו תשלומים באופן עלום. משכך לא הצליח התובע לעמוד במבחן ההכרה, בנסיבות אלה לפי פס"ד כותה אין צורך בהמשך בחינת השלב השני .
-
נטל ההוכחה שעל כתפיי התובע בהוכחת יחסי עובד ומעסיק לא הורם. היחסים בין התובע לנתבעת הוכחו כיחסי ריטיינר חודשי באופן האותנטי של הגדרה זו ולא כמסווה ליחסי עובד מעסיק.
-
מכל מקום תביעת התובע להכרה ביחסי עובד ומעסיק נדחית.
-
למעלה מהצורך נדון בסוגיות נוספות שהניחו הצדדים , לרבות ראיות, לפתחו של בית הדין.
האם זכאי התובע תשלום בגין הפניית לקוחות לנתבעת
-
התובע טען כי בהתאם לסיכום בינו לבין הנתבע הוא זכאי לקבל 25% מכלל תיקי הלקוחות שהפנה לנתבעת. בגין כך תובע 172,302 ₪ שמהווים רבע מתשלומי הלקוחות שהפנה עד לחודש יולי 2018 שעומדים על סך 689,228 ₪. התובע הוסיף שהוא זכאי לשכר בגין הפניית הלקוחות גם שנתיים קדימה ממועד הגשת התביעה בשל הסיכום והנוהג בעניין הפניית לקוחות בתחום.
-
הנתבע טען כי יש לערוך חלוקה של הלקוחות שאותם הפנה התובע:
-
לקוחות שהגיעו לטיפול הנתבעת בהמלצת לקוחות שהביא התובע (הפנייה כתוצאה מהפנייה) עליהם מכחיש הנתבע כל חבות לשלם עמלה.
-
לקוחות שהתובע הפנה באופן ישיר שבגינם קיבל התובע תשלום שנכלל בריטיינר החודשי שקיבל.
בכל אופן לטענת הנתבע משלא היה סיכום ברור עם התובע על רכיב תשלום עבור הבאת לקוחות השתרש נוהג לפיו התובע זכה לתוספת בתשלום הריטיינר החודשי, בין היתר על בסיס הלקוחות אותם הביא לנתבעת. לטענת הנתבעים הוכחה שביעות רצונו של התובע מהסדר זה נוכח העובדה שהמשיך לתת המלצות למכריו על מנת שיבואו להסדיר ענייניהם בנתבעת.
-
טרם ההתקשרות נשוא התביעה , התובע הביא לקוחות לנתבעת וקיבל עליהם תמורה כספית ו/או הנחה למכר אותו הביא לטיפול הנתבעת זאת לדידו של הנתבע לפי הסיכומים בניהם. שמות תיקים אלו לפי הנתבע הם: "מוניות ישראל"; חברת חדרים בעיר בע"מ; משפחת טננבאום; קפה גרג קניון הדר.
-
הנתבע המציא חשבונית שהונפקה על ידי התובע בעבור הבאה וטיפול בלקוחות קפה גרג קניון הדר ובני סופרון בנתבעת (נספחים ה, ו בתצהיר הנתבעת). משלא הביא התובע הוכחות לעניין הבאת הלקוחות לנתבעת טרם ההתקשרות ואי-תשלום עבורם, אנו מקבלים את טענת הנתבע וזאת על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" (תוספתא, בבא מציעא פ"א, ה"א).
-
תביעה זו נדחית.
-
הנתבע מסר בחקירתו לעניין יתר הלקוחות שהובאו לאחר מכן:
"ש. אמרת לו לאורך כל הדרך, תביא לקוחות, בוא נגדיל את השותפות, את העוגה.
ת. ... ציפייה מרונן, שיביא עוד תיקים למשרד שלי, לא הייתה לי ציפייה, אבל יחד עם זאת, הערכתי את זה. על כן, העליתי לו את אותה כרית ביטחון ואת הריטיינר שלו באופן נדיב ביותר. אחרי שנתיים וחצי, שלוש שנים, הריטיינר גדל ב-40%. זה היה בין היתר גם לאור הפניות תיקים שהוא המשיך. הוא המשיך להפנות רק שיום אחד בהיר הוא החליט שהיה סיכום, שמגיע לו כסף ולא קיבלתי, מעניין איך בן אדם שנדפק כל כך הרבה זמן ממשיך להפנות לקוחות.
ש. אמרת שהגדלת את כרית הביטחון.
ת. אמרתי את הריטיינר.
ש. למה אתה מגדיל את הריטיינר בהלימה להפניית הלקוחות.
ת. אין הלימה בין הפניית הלקוחות להעלאת הסכום של הריטיינר. ההעלאה הייתה פעמיים מיוזמתי ממספר סיבות, גם החברות, גם המצב של המשרד שלי, הגידול במשרד, אני לא חזיר. אני מעלה לכלל העובדים המועסקים שלי קל וחומר לחבר טוב. גם העניין שהוא הפנה והמשיך להפנות לקוחות.
ש. זאת אומרת אם אני מבינה נכון, נתת לו תחושה טובה ואולי אמרת לו להמשיך להפנות לקוחות.
ת. לא אמרתי לו, לא דרתי לא ביקשתי. אני יכול להגיד לך...
ש. האם נתת לו את התחושה.
ת. אנחנו עוסקים בשאלות עובדתיות בבית משפט זה מה שלימדו אותי.
ש. קודם אמרת שכרית הביטחון הייתה בין היתר גם עבור הפניית הלקוחות, אתה מאשר.
ת. עבור הפניית אותם לקוחות שהוא הפנה לי עד מועד ההתקשרות שלנו דהיינו יולי 2014. מדובר בשני תיקים בסך הכל.
ש. אמרת עכשיו לפני רגע, אני העליתי לו את המשכורת.
ת. לא אמרתי את זה. אמרתי ריטיינר. הריטיינר עלה לו בין היתר גם בגלל שהוא המשיך להפנות לקוחות אבל זה לא היה משהו מסוכם בינינו, זה לא שאמרתי לו שאם הוא יביא לקוח הוא יקבל עוד. אין קשר בין מתי שהוא הביא את הלקוח לבין מתי שהוא קיבל את ההעלאה." (עמ' 20-21 שו' 26-17 ;דגש ש.ש.).
-
כפי שעולה מדבריו של הנתבע, כחלק מתשלום הריטיינר החודשי אותו שילם לתובע, הסכום כלל עמלה על הפניית לקוחות לנתבעת. תשלום עבור ההפניה לא נעשה באופן מוסכם, אך נכלל מבחינתו של התובע בתשלום הריטיינר הגבוה יחסית לשאר העובדים.
-
ניכר לתובע היה אינטרס כלכלי להביא לקוחות לנתבעת שכן הריטיינר החודשי שלו עלה בהדרגה בין היתר ולא רק, על בסיס הלקוחות שהביא לנתבעת. התובע הציג טבלה שמפרטת את הלקוחות אותם הביא ואת העמלה שאותה אמור לגזור מהבאתם.
-
הנתבע טען שבגין לקוחות שהגיעו אגב המלצת לקוחות שאותם הביא, דהיינו ממעגל שני, אין לשלם עמלה. אין הסכמה ברורה בכתב, וההתנהלות בפועל לאורך זמן תומכת בטענת הנתבע שלא הייתה כל הסכמה לתשלום ללקוח ממעגל שני כאמור. תביעה זו נדחית .
-
הנתבע הודה שאמר לתובע לאחר שזה הודיע על סיום היחסים שימשיך לקבל תמורה עבור הלקוחות שהמליץ להם להיות מטופלים על ידי הנתבעת. בעיניו מדובר במחווה ג'נטלמנית בלבד ללא חיוב חוזי שכן כאמור מעולם לא הייתה הסכמה. הוכח שלא הייתה הסכמה קונקרטית הכוללת הצעה וקיבול שהשתכללו לחוזה או התנהגות בפועל. לפיכך אכן מדובר במחווה חברי ג'נטלמני בלבד.
-
התמורה הגבוהה יחסית בתשלום לתובע ביחס מספר השעות בהם עבד דה פקטו אותם הצגנו לעיל, בממוצע בחודש בנתבעת ולעומת העובדים האחרים שם, מלמדת שקיבל בין היתר גם תמורה בגין הבאת הלקוחות לנתבעת. לו אכן הרגיש התובע שלא קיבל תמורה הולמת בגין הבאת לקוחות לנתבעת, מדוע לא הלין על כך בפני חברו הטוב, הוא הנתבע במשך כל השנים שעסק במשרדי הנתבעת ואף המשיך להביא עוד לקוחות ברבות השנים. התנהגות זו בפועל ,שנים, תפעל לטובת קבלת גרסת הנתבע כי שולם לתובע כל השנים עבור הבאת לקוחות במסגרת תשלום הריטיינר.
-
התובע אף מוסיף ותובע בגין תיקי לקוחות שהביאו לקוחותיו, דהיינו תיקים "צאצאים" ומבסס טענתו על הסכם בעל פה שנערך בין הצדדים לדבריו :
" ש. מתוך התיקים שאתה טוען שמגיע לך בהם כסף, יש כמה וכמה לקוחות שהגיעו מלקוחות ולא ממך נכון.
ת. מאותם לקוחות שאני הבאתי. אלמלא הלקוח היה אצלי הוא לא היה מביא לקוח וכל זה היה בעל פה.
ש. כשאתה מביא לקוח למשרד מסוים אז כל לקוח שאותו לקוח יביא, בלי קשר אלייך, מגיע לך כסף.
ת. זה הסיכום בנינו היה.
ש. יש נוהל כזה.
ת. אף פעם לא נתקלתי במצב שנעשה לי עוול כמו שהוא עשה לי. זה היה הסיכום בנינו, לא יודע אם יש נוהל כזה במשרדים." (עמ' 3 שו' 24 – 16)
-
נטל ההוכחה על התקיימות סיכום שכזה שעל כתפי התובע לא הורם, ואף נסתר כמו טענות אחרות שלו לנושאים מוסכמים שהתנהגותו בפועל לאורך שנים הצביעה על הסכמה כטענת הנתבעת .משנדחתה הטענה והתביעה במהותה לא מצאנו לנכון להיכנס לנבכי החישובים לעניין זה כפי שהובאו על ידי התובע (נספח יג לתצהיר התובע) כמו גם על ידי הנתבע (נספח יט לתצהיר הנתבע).
-
הנתבע הודה שהסכים ברוח ג'נטלמנית בסיום ההתקשרות עם התובע להמשיך לשלם עמלות עבור התיקים שהפנה לטיפול הנתבעת, זאת למשך 5 שנים מהמועד שהפנה את התיק לטיפול (ס' 231 לתצהיר הנתבע).
-
בהיקש מקביעת בית הדין הארצי בעניין דומה בע"ע 25154-05-13 החב' לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בישראל נ' דבר (פורסם בנבו, 22.10.2015) ונוכח כל האמור לעיל התובע לא ביסס הצדקה עניינית או נורמטיבית לפסוק פיצוי בגין אמירתו של הנתבע שימשיך לשלם לו עמלות למשל 5 שנים כאמור (ס' 93).
-
משהוכח שהתובע אכן קיבל תשלום עבור הבאת הלקוחות (הישירים) בדמות ריטיינר חודשי, שהותאם לכמות הלקוחות שהביא בין היתר, התובע קיבל את מלוא התמורה על כך. לא מצאנו מקום לחייב את הנתבע בתשלום נוסף עבור הלקוחות שהביא.
-
תביעת התובע לפיצויי בגין אי תשלום עבור לקוחות שהביא לנתבעת נדחית.
זכויות סוציאליות
-
הרבה למעלה מן הצורך, שכאמור יחסי הריטיינר החודשי בין התובע לנתבעת אינם מחייבים הפרשת זכויות סוציאליות, הנתבעת נהגה בתובע לפנים משורת הדין ביחס לתשלומים שביצעה לו .
-
התובע הודה שקיבל את מלוא ימי החופשה והחג בשיחתנו עם הנתבע:
"רונן: חופשות, חגים, נתת לי, מאה אחוז." (עמ' 17 שו' 3, בתמליל).
התובע אף הודה בחקירתו שקיבל שי לחג:
"ש. ציינת שקיבלת מתנה לחג כמו כולם.
ת. המתנה הזו ניתנה לי כמו כולם." (עמ' 7 שו' 18-19)
-
לפיכך לו היו יחסי עובד מעסיק ,מה שאין כן לטעמינו ,ממילא תביעות ברכיבים אלו היו נדחות לגופן.
-
בנוסף התובע הוא זה שפעל לסיים את מערכת היחסים עם הנתבעים לאור כך שהיה לא מרוצה מההסכם בניהם. דברים אלו עלו בפירוש בתמלול:
"אורן: ... אני, תשמע, אתה הודעת לי בחודש ינואר שאתה, לא מתאים לך, לא מתאימה לך הקונסטלציה שלנו יותר, ואתה מחפש איזו עבודה חלופית וזה. אמרתי לך 'אין בעיה, אני מכבד את זה' ". (עמ' 14 שו' 21-24) (דגש ש.ש.)
אין הכחשה של התובע בתמליל לדברי אורן.(ע' 15 ש' 3 ואילך) כלומר דברי הנתבע בתמליל נכונים, היוזמה לסיים את ההתקשרות הייתה של התובע שחיפש עבודה אחרת והודיע על כך לנתבע כבר בינואר.
-
לפיכך גם לוּ היו מוכרים יחסי עובד מעסיק, מה שאין כן, משהתפטר העובד מיוזמתו ובלא עמידה בסייגים המקנים פיצויים בחוק, אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת. לכן גם תביעות התובע ברכיבים אלו הייתה נדחית לגופה.
-
בהתחשבנות ההדדית בין הצדדים נקבע באופן ברור שהנתבע שילם לתובע מעל ומעבר להתחייבות בין הצדדים, כחלק מהרוח החברית שנשבה ביניהם בתחילה ושהנתבע השתדל לשמור עליה גם בסיום, כך שגם בהיותו של התובע ריטיינר קיבל תשלומים שנתנו מענה זכויות סוציאליות משמעותיות להם לא קמה לו זכות במעמדו. אין בתשלומים אלה כשלעצמם להקים יחסי עובד מעסיק או להטות הכף למעמד שונה ממעמדו כריטיינר אותנטי.
-
בהעדר יחסי עובד מעסיק תביעת התובע להפרשות קרן פנסיה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות, אי מתן הודעה לעובד, תלושי שכר לא תקינים, פיטורין שלא כדין בהיעדר שימוע, פיצויי פיטורין נידחות.
מהימנות
-
בהליך זה הוגשו ראיות בכרכים עבי כרס מטעם שני הצדדים, הצדדים ועדיהם נחקרו בהרחבה. שאלת המהימנות עלתה במהלך ההליך, ויש בה לשפוך אור על המהות.
-
בית הדין הארצי עמד על חשיבות עקרון תום הלב מצדו של עובד מול מעסיקו. בפסיקתו קבע בית הדין כי לעיתים מצב של חוסר תום לב קיצוני מצד העובד יגרור השלכות על הזכויות הקוגנטיות להם זכאי: "... ייתכנו מצבים של "חוסר תום לב משווע" שבהם יגבר חוסר תום לבו של העובד על זכויות קוגנטיות..." (ע"ע (ארצי) 300256/98 אורי אייזיק - תה"ל תכנון המים לישראל בע"מ, לו(2001) 817 (2002)).
-
מנגד בפסק דין כותה נקבע בדעת הרוב , על פני דעתה החולקת של כב' הנשיאה השופטת ורדה וירט ליבנה, כי תום הלב אין בו כדי לשחק תפקיד בקבלת ההחלטה בדבר מעמד התובע כעובד או כנותן שירות ולעניין זכויותיו הקוגנטיות ואף לא לעניין החישובים, וחזקה עלינו מצוותו של בית הדין הארצי הנכבד. יחד עם זאת מהימנות היא עניין ראייתי ובעניין זה חובתו של בית הדין לבודקו בעת קבלת החלטה בדבר משקל הטענות, הראיות ומה הוכח בפניו. טענות התובע בכתב התביעה היו בבחינת "זעקת הקוזאק הנגזל" ולאחר שהגשת כלל הראיות, לרבות תמלילים מלאים ולא חלקיים כפי שהגיש ,עולה באופן גלוי וברור מהדברים שהונחו לפנינו לרבות מראיות התובע עצמו, שאין ה"כצעקתה" כלל. בעניין זה נפסק כי קמה לכל תובע מחוייבות לאמת מידה אובייקטיבית של התנהגות הוגנת של בעל זכות , ולטעמנו לא רק כלפי הנתבעים אלא גם מול הרשויות (ע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, נז(2) 385 (2003))
-
התובע בתחילת ההליך המשפטי ובכתב התביעה הסתיר פרטים מהותיים בנוגע ליחסים ששררו בינו לבין הנתבע. כך תחילה לא פירט אודות יחסי החברות בינו לבין הנתבע; לא גילה את הסיבה האמיתית לעזיבת המעסיק הקודם מיוזמתו שלו, הסתיר את מטרת ההתקשרות העסקית מול הנתבע; ועוד, לפרטים אלו חשיבות והם משמעותיים להבנת התמונה הכוללת במערכת היחסים נשוא התביעה.
-
התובע בהיותו בעל השכלה חשבונאית, בעבודה דה-פקטו כיועץ מס, ניהול קליניקה בשם סמ"ל (סיוע מיסוי לתושבים) (נספח כו' לתצהיר הנתבע), ואף מרצה בהשתלמות ששמה "התנהלות מול שותפים, ביטוח לאומי, הכרה בהכנסות מוכרות והוצאות לצרכי מס" (מוצג נ/1), היה מודע יותר מהאדם הסביר לזכויות ולחובות של "עובד" במערכת היחסים בינו לבין מעסיקו, כמו גם לחובות החוקיות שלו כלפי רשויות המס בישראל.
-
התובע לא סתר טענתו של הנתבע ואף הודה הלכה למעשה כי במקביל לקבלת תמורה כספית בגין שירותיו לנתבעת, בחלק מהתקופה ביקש שתיעשה ללא דיווח לרשויות מס וללא תלוש משכורת או חשבונית , ולא הסתפק בכך אלא דאג לקבל תשלום דמי אבטלה מהביטוח הלאומי:
" ש. אין בעיה ללכת לביטוח לאומי ולומר להם שאתה מובטל כשאתה עובד.
ת. אתה יכול להחתים אבטלה, יש לך גובה מסוים, אתה מקבל את ההפרש מביטוח לאומי.
ש. אבל טענת שעבדת 240 שעות כל חודש, גם בתקופה הזו. טענת או לא טענת.
ת. עבדתי 240 שעות בתקופה הזו.
ש. ובתקופה הזו במהלך היום, לפחות פעם בשבוע, יצאת לשעה וחצי מהמשרד על מנת לחתום אבטלה.
ת. נכון." (עמ' 5 שו' 1-6; דגש ש.ש.).
כל מילה נוספת מיותרת.
ועוד:
"ת. זה רשום בכתב התביעה שהוגש לפני כתב ההגנה, בכתב התביעה הוא אישר שהוא קיבל 120,000 ₪ וזאת אמת לאמיתה. לכל הפחות 120,000 ₪. אם תיקנתי משהו אז זה מה שאמרתי. התובע, אחרי שהוא הלך לחתום ללא ידיעתי אבטלה, להוציא במרמה אבטלה, שלא יספר סיפורים שהוא לא קיבל כי הוא הצהיר הצהרה כוזבת לביטוח לאומי, הוא הוציא את זה במרמה, הוא בא בינואר ואומר לי תקשיב תשלם לי ואני אוציא לך חשבוניות אחר כך. עד היום אני מחכה לחשבוניות האלה. ואיך ייתכן שהוא מעז לפנות לביה"ד אחרי שהוא עושה דבר כזה? איך יכול להיות?
ש. איך אתה עושה איתו עסקים משותפים ועושה אותו שותף אחרי דבר כזה?
ת. על זה שהוא חתם אבטלה ידעתי רק בדיעבד ולא בזמן אמת. לא היה לי שום אינטרס בעניין הזה, לא קיבלתי מזה מאומה. הוא בא בחוסר ניקיון כפיים משווע." (עמ' 16 שו' 8-16 ;דגש ש.ש.).
-
ביטוי נוסף לקושי בהתנהגות הוגנת של בעל זכות כפי שעולה מהתמלול כאשר הנתבע כמעט התחנן בפני התובע לסיים את הסכסוך בהסכמות הדדיות ביניהם בכבוד פי שהולם את מערכת היחסים ארוכת השנים בין הצדדים, אך התובע דחה אותו מבלי לאפשר סיום בדרך מכובדת וחברית:
"אורן: אני רוצה שהדברים האלה יהיו הגונים. בסדר? ובוא, אני רוצה שההגינות הזאת, אנחנו נעלה אותה בכתב
רונן: בסדר, סבבה.
אורן: נסכם את זה עם זה.
רונן: בסדר... בוא, תן לי באמת..." (עמ' 54 בתמלול שו' 6-10)
"רונן: ... אז מה זה משנה עכשיו? למה אנחנו צריכים לעשות את זה עכשיו?
אורן: לא, למה לא?...
רונן: כי אני לא רוצה להתעסק בזה. אני אומר לך אמיתי..." ( עמ' 54 בתמלול שו' 19-22)
"רונן: אני עובר גם ככה עכשיו תקופה לא קלה, סתם... אישית.
אורן: למה...?
רונן: לא משנה, עזוב. אני גם אמרתי לך... בדצמבר סגרתי לסיוון ... תן לי לנקות את הראש. אני אומר לך ... בדצמבר..." (שו' 9-12 עמ' 55 בתמלול)
"אורן: לא... להתמודד עם זה ... זה דורש ... התמודדות?
רונן: לא, אני לא רוצה להתעסק עם זה כרגע. אני לא אוהב אני אגיד לך אני כבן אדן לא אוהב, אני אגיד לך, אני כבן אדם, לא אוהב לדבר על כסף. לא אוהב לדבר כסף. אני עוד פעם..." (שו' 19-22, שם)
"אורן: אני לא רוצה שנשאיר את זה לסוף. ממש לא רוצה להשאיר את זה לסוף.
רונן: נעשה את זה חודש לפני." (שו' 27-28, שם)
-
כל אלו מלמדים על מהימנות התובע בתביעתו זו ובהתנהלותו מול הנתבע, כמו גם אל מול רשויות המס על אף היותו בקיא מתוקף הכשרתו בנושא זה כרו"ח ויועץ מס.
-
אופן התנהגותם של אנשים זה בזה בדרך של יושר, הגינות ולפי תחושת הצדק של החברה הישראלית נקבע בפסיקה(רע"א 6339/97 רוקר נ' סולמון, נה(1) 199 (1999)). קולמוסים רבים נשברו בפסיקה ובאקדמיה בעניין ונצטט את כב' הנשיא ברק: "אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם." (שם).
-
יחד עם זאת, כאמור וכמפורט בהרחבה בדקנו כל סוגיה וסוגיה וכל ראיה וראיה בטענותיו ובתביעתו לפרטי פרטים ופסקנו לגופו של כל עניין.
סוף דבר
-
הטענה לפיה התובע בחר לעבור ממקום עבודתו הקודם לנתבעת בשל ההבטחות והתקוות שנטע הנתבע בליבו נדחית.
-
טענת הנתבעת שהתובע עבד במקומות נוספים מחוץ לנתבעת ,בהיקפים הולכים וגדלים ומשמעותיים מתקבלת.
-
טענת הנתבעת לפיה התובע עסק בתפקיד שאינו בליבת העיסוק של הנתבעת בראיית חשבון מקצועית מתקבלת.
-
טענת הנתבעת ששררו יחסים עסקיים בין הצדדים מתקבלת.
-
הטענה שהתובע עבד כ-50 שעות נוספות בנתבעת כל חודש נדחית.
-
תביעת התובע להכרה ביחסי עובד ומעסיק נדחית. התובע עבד כריטיינר חודשי.
-
תביעות התובע לפיצויי בגין אי תשלום עבור לקוחות שהביא לנתבעת נדחית.
-
תביעת התובע להפרשות קרן פנסיה, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, דמי נסיעות, אי מתן הודעה לעובד, תלושי שכר לא תקינים, פיטורין שלא כדין בהיעדר שימוע, פיצויי פיטורין נידחות.
-
התובע פעל בחוסר תום לב מול הנתבעים.
-
התובע ישלם לנתבע הוצאות משפטיות בגין שכ"ט בסך 15000 ₪.
-
סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. לא ישולם סכום, כולו או מקצתו, במועד, יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
ניתן היום, יד' סיון תשפ"ב, (13 יוני 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
רמי אלקנה,
נציג ציבור עובדים
|
|
לאה בר אילן,
נציגת ציבור מעסיקים
|
|
שרה שדיאור,
שופטת
|