בניטח נ' מכבי - העמותה לקידום הספורט בקרית גת

תביעה זו עניינה קיומם של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים והזכויות שלהן זכאי התובע בגינם.

רקע עובדתי

1.הנתבעת היא עמותה המפעילה את קבוצת הכדורגל מכבי קרית גת (להלן: הנתבעת או הקבוצה). במועדים הרלוונטיים, שיחקה הקבוצה בליגה א' דרום.

2.התובע שיחק בקבוצה החל מחודש 7/11 ועד לחודש אפריל 2014. הצדדים חלוקים בנוגע לרציפות מערכת היחסים.

3.במסגרת היחסים בין הצדדים שילמה הנתבעת לתובע מעת לעת תשלומים אשר בגינם הונפקו תלושי שכר. בתלושי השכר צוין כי התשלומים הם בעבור "משכורת" או "שכר שחקן".

4. התובע הגיש תביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום בסך של 22,087 ₪ (5,852 ₪ בעבור עונת 2011-2012, 5,126 ₪ בעבור עונת 2012-2013 וסך של 11,109 בעבור עונת 2013-2014); דמי נסיעות בסך של 3,510 ₪; דמי הבראה בסך של 1,810 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,398 ₪; הפרשות לפנסיה בסך של 1,260 ₪; מענק עלייה על סך של 10,000 ₪; פיצויי פיטורים בסך של 4,212 ₪; חוב למוסד לביטוח לאומי בסך של 1,926 ₪ ופיצוי בגין אי מתן תלושים כדין ועוגמת נפש בסך כולל של 20,000 ₪.

5.מטעם התובע העידו הוא עצמו ומר יצחק ברו (להלן: מר ברו) ואילו מטעם הנתבעת העיד מנכ"ל הקבוצה מר אמיר בן שמחון (להלן: מר בן שמחון).

טענות הצדדים

6.לטענת התובע, התקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק כאשר מתקיימים בעניינו המבחנים השונים הנוהגים בפסיקת בית הדין. עוד טוען התובע, כי הרים את הנטל להוכיח את היקף עבודתו ואת זכאותו לתשלומים השונים הנתבעים על ידו.

עיקר טענת התובע היא כי בין הצדדים נחתמו הסכמים הנושאים כותרת "חוזה העסקה" ובהם נקבעו תנאי שכרו של התובע (משכורת ופרמיה משתנה). לטענת התובע, גם בבדיקת המבחנים השונים (פיקוח, מסגרת שעות עבודה וסדירות הקשר, האופן שבו הוצגו כלפי צד שלישי, מבחן ההשתלבות, תקופת ההעסקה ושעות העבודה), נוטה הכף להכיר ביחסי הצדדים כיחסי עובד-מעסיק.

7.לטענת הנתבעת, לא נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק במרבית התקופה הנטענת על ידי התובע. לגרסתה, לא מתקיימים בעניינו של התובע הסממנים השונים המצביעים על קיומם של יחסי עובד מעסיק ומשחקו של התובע במסגרת הקבוצה נעשה במסגרת חובבנית בלבד. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי החישובים שנערכו על ידי התובע בנוגע לזכויות הנתבעות על ידו אינם נכונים ואינם מייצגים את מסגרת הפעילות של הקבוצה בכלל ואת חלקו של התובע בפרט.

8.הנתבעת טוענת כי המחלוקת רלוונטית רק לתקופות שבגינן נחתמו הסכמים ורק ככל שיקבע כי מדובר בהסכמים אותנטיים. לדבריה, התובע לא הרים את הנטל להוכיח את תקופות ומסגרת ההעסקה, כך לא הוכיח כי ההסכמים נחתמו על ידי גורם מוסמך מטעם הנתבעת והסוכן אשר ערך את החוזים, לא הובא להעיד מטעם התובע. הנתבעת טוענת כי הפעילות נעשית כמסגרת חובבנית שאינה מחוייבת בבקרה תקציבית ופיקוח.

לעמדתה, התובע שיחק בנתבעת במסגרת ליגה חובבנית כאשר הנתבעת משמשת כמסגרת חברתית בעלת ערבות הדדית. לדבריה, החובה המוטלת על השחקן היא חובה חברתית ומסגרת הפעילות משמשת כפלטפורמה להתקדמות השחקן והתפתחותו המקצועית על מנת ליתן לו במה שתסייע לו להתקדם לקבוצה בכירה יותר.

הנתבעת טוענת כי התובע משחק שנים רבות וזאת במקביל לעבודתו הרגילה ויש ללמוד מכך שלתובע לא היו ציפיות לקיים "קריירה" בענף זה.

הנתבעת גורסת כי התובע יכול היה לעבור לקבוצה אחרת בכל עת כאשר התשלומים ניתנו כהחזרי הוצאות ובחינת המבחנים השונים אינה מסייעת לטענתו.

המצע המשפטי

9.כאמור, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת קיומם של יחסי עובד - מעסיק.

הלכה היא משכבר הימים כי היותו של אדם "עובד" הוא עניין של סטטוס, שאינו נקבע על-פי התיאור שניתן לו על ידי מי מהצדדים, אלא נגזר כמסקנה משפטית מנסיבות המקרה כהווייתן (ע"א 426/63 המוסד לביטוח לאומי - זינגר בע"מ, פ"ד יח(2) 269; דב"ע לה/3-36 נוימן - כץ, פד"ע ו' 333; דב"ע לא/3-27 עיריית נתניה - בירגר, פד"ע ג 177 (להלן: פרשת בירגר)).

לצורך הכרעה בשאלה זו נקבעו מבחנים שונים כאשר נקבע שאין לגזור מסקנה בדבר מעמדו של אדם על פי מבחן יחיד ובלעדי, אלא על-פי שקלול העובדות והסממנים, הנותנים במצטבר תמונה כוללת ושלמה, ולאחר מתן משקל ראוי לכל אחד ואחד מהסממנים, על פי שיקולי מדיניות רלוונטיים (דב"ע לג/0-30 המוסד - אבא כהן ומאפיית כץ בע"מ, פד"ע ד 393; דיון נד/3-77 תדיראן בע"מ - פנינה רוטנברג, פד"ע כז 454, 462 (1994)).

10.הלכה למעשה, המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד הוא "המבחן המעורב". בבסיס מבחן זה נמצא מבחן ההשתלבות על שני פניו: הפן החיובי והפן השלילי. בצידו של מבחן ההשתלבות נמצאים מבחני משנה כגון כפיפות, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר, אופן ניכוי מס הכנסה, תשלומים לביטוח לאומי ולמס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי, הדרך שבה ראו הצדדים את היחסים ביניהם, כיצד הוצגו היחסים כלפי צדדים שלישיים, משך העבודה ועוד (פרשת בירגר; ע"ע 300267/98 טויטו - מ.ש.ב. הנדסת קירור ומיזוג אויר בע"מ, פד"ע לז 354; בג"ץ 6194/97 נקש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(5) 433, 449; בג"ץ 5168/93 מור נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נ(4) 628)).

כאמור, הלכה פסוקה היא כי אין צורך בכל המבחנים כולם וכי די בכך שהכף נוטה לכיוון זה או אחר, הכל על פי הנסיבות הספציפיות של המקרה הנדון. וכך נקבע גם בפרשת כפר רות:

"אכן, כל סימן היכר בנפרד - לא תמיד הוא חד-משמעי אולם בהצטברם, כולם או מקצתם, הם עשויים לסייע באיתור המעביד הנכון הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי עובדיו" (דב"ע נב/3-142 אלהרינאת - כפר רות, פד"ע כד(1) 535).

להלן נבחן את מהות היחסים שהתקיימו בין התובע לנתבעת.

הכרעה

11.ככלל, מקובל לבחון את יחסי הצדדים על פי המבחנים שפורטו לעיל. אלא שלעיתים יישום המבחנים כפשוטם אינו משקף דברים כהווייתם. במה דברים אמורים? אין מחלוקת כי בענייננו, מתקיימים הפן החיובי והפן השלילי של מבחן ההשתלבות. כך, התובע משתלב בפעילות הקבוצה ולא היה לו כל עסק חיצוני או עצמאי המספק לה שירותים. גם יישומם של מבחנים נוספים אינם מסייעים בהכרח להצגת התמונה הנכונה. כך למשל, אין ספק כי ה"עבודה" היינו, המשחק, מבוצעת על ידי התובע באופן אישי, הפיקוח, ככל שקיים, נעשה על ידי מאמן הקבוצה והתשלומים שולמו ודווחו לשלטונות המס. אלא שדומה כי יישום טכני של המבחנים, עשוי להביא לתוצאה שאינה עולה בקנה אחד עם המציאות בשטח.

12.שאלת קיומם של יחסי עובד-מעסיק בקבוצות המשחקות בליגות המוגדרות כליגות חובבניות, נבחנה בפסיקת בתי הדין ובמסגרתם הובאה עמדת ההתאחדות לכדורגל, היא הגוף המרכז את ענף הכדורגל ואמון על הסדרתו.

בפרשת עובד זקן (בל 60260-10-10 עובד זקן – המוסד ואח', 22.6.2014) עת בחן בית הדין את ההקשר התעשייתי, הפנה לעמדת ההתאחדות לכדורגל, וכך קבע:

" לשם שלמות הדברים אעמוד בקצרה גם על ההקשר התעשייתי הרחב יותר כפי שהביאה בפנינו ההתאחדות לכדורגל. ההתאחדות עצמה היא עמותה המרכזת את ענף הכדורגל בישראל. היא חברה בפדרציה העולמית לכדורגל, פיפ"א (FIFA), והוסמכה מטעמה לנהל את ענף הכדורגל בישראל. במסגרת תפקידה מאגדת ההתאחדות את פעילותן של כל קבוצות הבוגרים המשתתפות בתחרויות המאורגנות על ידה. על פי תקנון הרישום של ההתאחדות, קבוצות הכדורגל בישראל נחלקות ל'קבוצות מקצועניות' ול'קבוצות לא מקצועניות'. הקבוצות המקצועניות הן הקבוצות שמשחקות בליגת העל ובליגה הלאומית. המדובר בכ - 30 קבוצות. הקבוצות החובבניות משתתפות בליגה א', ליגה ב', ליגה ג', ליגות נוער, נערים וילדים וליגות לנשים. בליגה ג' כלולות כ - 112 קבוצות ב - 7 עד 9 מחוזות.

הקבוצות המקצועניות נתונות לפיקוחה של הרשות לבקרת תקציבים בהתאחדות, ופעולותיהן מוסדרות בתקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות. החובות המוטלות על קבוצה מקצוענית כוללות, בין היתר, המצאת הצעת תקציב בהתאם להנחיות התקנון, המצאת בטוחות להבטחת ביצוע התקציב, הגשת דוחות כספיים שנתיים וחתימה על הסכמים בנוסח הקבוע בתקנון עם השחקנים ועם המאמנים. לעניין מעמדם של שחקני הקבוצות המקצועיות נקבע כי אלו הם בגדר עובדים המקבלים שכר שבגינו מופרשים תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי כחוק. בד בבד מחויב השחקן-העובד להתייצב לכל אימוני הקבוצה ומשחקיה, לשמור על אורח חיים ספורטיבי, למצות את יכולותיו לטובת הקבוצה ולציית להוראות המאמן וההנהלה.

תקנון בקרת התקציבים של ההתאחדות, ובכלל זה ההוראות שנסקרו לעיל, אינו חל על הקבוצות החובבניות. כפועל יוצא מכך, שונה מעמדם של השחקנים בקבוצות חובבניות ממעמדם של שחקנים בקבוצה מקצוענית. עם זאת קבוצות חובבניות מסוימות עשויות לחתום על הסכמים עם חלק מהשחקנים, בדרך כלל כאלו שיש להם עבר מקצועי או פוטנציאל לקידום מקצועי, כדי שיהוו עמוד שדרה לקבוצה. הסכמים אלו מסדירים את היחסים בין השחקן לקבוצה לעניין שכר ולעניין מחויבותו של השחקן כלפי הקבוצה והם נפוצים בעיקר בקבוצות המשחקות בליגה א' השואפות להפוך לקבוצה מקצוענית. ..." (הדגשות שלי - י.א.ש.).

בפרשת עובד זקן, ציין בית הדין כי בהיות ההתאחדות לכדורגל הגורם המרכז את הפעילות בכלל הליגות בענף זה, יש ליתן לעמדתה משקל מתאים. עמדה זו מקובלת גם עלינו.

13.התובע הציג שני הסכמים הנושאים כותרת "הסכם העסקה". האחד, לעונת המשחקים 2012 -2013 והשני, לעונת המשחקים 2013-2014. בשני ההסכמים נקבע שכר בסיס (באחד 1700 ₪ ובשני - 1,000 ₪), פרמיה ומענק עלייה (נספחים ה', ז' לכתב התביעה).

לטענת התובע החל לשחק בשורות הנתבעת מחודש יולי 2011, התובע הציג בתמיכה לטענתו זו את רישום המשחקים כפי שאלה נרשמו באתר האינטרנט של ההתאחדות לכדורגל ישראל. עיון ברישום זה מצביע על השתתפות התובע במשחקים החל מחודש ספטמבר 2011 ועד ליום 30.4.2013. היינו, עונות 2011-2012 ו-2012-2013. באשר לעונת המשחקים 2013-2014, אין כל תיעוד המצביע על השתתפות התובע במשחקים בכלל ובשורות הנתבעת בפרט ואכן מעדותו של התובע עולה כי חתם על הסכם רק בחודש ינואר 2014 וכי לא השתתף במשחקים בעונה זו (עמ' 9 ש' 3-12).

14.הנתבעת טענה כי החותמת המתנוססת על גבי ההסכמים אינה החותמת שלה וכי החתימות אינן מוכרות לה. התובע נשאל בענין זה והשיב כי מטעם הנתבעת חתמו על החוזה הראשון מימון לסרי ועופר אלקבץ ואילו על החוזה השני חתמו מיכה יפרח ואורן יצחקוב (עמ' 5 לפרוטוקול). התקשנו לקבל טענה זו. ראשית, החותמת המופיעה על גבי ההסכם הראשון שונה מהחותמת המופיעה על גבי ההסכם השני. שנית, הטענה הועלתה בשלב הראיות בלבד כאשר איש מהם לא הובא להעיד על כך, שלישית, על החוזה השני נחזית להיות חתימה אחת בלבד מטעם הנתבעת ולא ברורה זהות החותם. רביעית ועיקר, התובע לא הציג כל מסמך או ראיה שיש בהם כדי להעיד כי הגורמים שחתמו בשם הנתבעת (לטענתו) אכן היו מוסמכים לחתום מטעמה.

15.מעבר לאמור, גם אם היינו משתכנעים כי ההסכמים שעליהם חתם התובע מהווים הסכמי התקשרות עם הנתבעת כדת וכדין, ספק אם ניתן היה לקבל את טענותיו לעצם קיומם של יחסי עובד מעסיק.

טענתה הבסיסית של הנתבעת היא כי התובע שיחק בשורותיה כתחביב וכל שעשתה הוא לסייע לו בענין הוצאותיו מתוך מטרה לעודד את ענף הכדורגל. לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות, מצאנו לקבל טענה זו.

• ראשית, מעדותו של התובע עצמו עולה כי ההסכמים שהוצגו בפנינו נערכו על ידי הסוכן שלו (עמ' 5 ש' 20-21). מכאן, ועל פי הכלל שחוזה יפורש כנגד מנסחו (ע"א 191/85 מדינת ישראל נ' חברת נווה שוסטר בע"מ, פ"ד מב(1) 573, 580-579 (1988); ע"א 2811/08 האחים ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, בפיסקה 13 (23.12.2009)), העובדה שצויין בכותרת ההסכם "הסכם העסקה" אין בה כדי להעיד על כוונת הצדדים.

   

• שנית, הסכומים שצויינו כ"תמורה" לא היו גבוהים (1,700 ₪ - 1,000 ₪). בענין זה עלה מעדותו של מר בן שמחון כי הנתבעת נהגה להשתתף בהוצאות השחקנים לצורכי נסיעות, ציוד ואוכל (עמ' 12 ש' 4-6). מעדותו עולה עוד כי כאשר רצתה הנתבעת להעסיק שחקן במטרה ליצור בסיס חזק לקבוצה, עמדה התמורה על סכום גבוה באופן משמעותי מהחזר ההוצאות ששולם לתובע (עמ' 12 ש' 12-23; ראו לענין זה גם ב"ל 51093-10-13 אסף שריקי - המוסד לביטוח לאומי ומכבי קרית גת החדשה (1.9.2016)). עיון ברישומי המוסד לביטוח לאומי מעלה כי תשלומים ששילמה הנתבעת לתובע דווחו למוסד לביטוח לאומי שלא באופן שוטף, כשכר. בענין זה נדגיש כי העובדה שהתשלום שולם במסגרת תלוש שכר ודווח ככזה לרשויות המס, אין בה כשלעצמה כדי להפוך אותו ל"שכר".

   

• שלישית, מעדותו של התובע עולה כי בתקופה הרלוונטית היה חייל בשירות סדיר. ככזה, היה עליו להציג היתר לעבוד. על אף טענת התובע שלפיה קיבל היתר (עמ' 6 ש' 14-20). היתר כזה לא הוצג בפנינו.

   

• רביעית, התובע טען כי מתקיים בעניינו מבחן הכפיפות שכן היה חייב להגיע לאימונים. לא מצאנו בסיס לטענה זו. מעדות התובע עולה כי לא נערך רישום על התייצבות לאימונים וטענתו היתה, שאם לא התייצב לאימון מבלי ליתן הודעה על כך, היה צפוי לסנקציה של קנס או אי שיבוץ למשחק באותו השבוע (עמ' 9 ש' 2 - 26). אלא שמעדותו של מר בן שמחון עולה כי אין כל דרך לאכוף על שחקן (שלא בליגה מקצועית) להגיע לאימונים וכל עוד לא חתם על הסכם של ההתאחדות לכדורגל, לא ניתן להטיל עליו קנסות (עמ' 14 ש' 24-29). משאין כל ראיה כי ניתן היה לחייב את התובע בתשלום קנס בשל אי התייצבות, טענת הנתבעת שלפיה, לא היתה לתובע מחוייבות להגיע לאימונים ולמשחקים מעבר למקובל במסגרת חברתית, מקובלת עלינו.

   

  16.לדברי התובע, בחודש מאי 2013 נפצע בתאונת עבודה בברכו בעודו משחק אצל הנתבעת (נספח ו' לתביעה). אלא שבחקירתו הנגדית התברר כי הפציעה אירעה בעודו משחק בראשון לציון. לטענתו, קיבל מהנתבעת אישור לשחק בראשון לציון. לטענת הנתבעת התובע לא נדרש לאישור שכזה שכן הלך להיבחן בראשון לציון. על אף טענת התובע, כי קיימים בידיו אישורים שונים המעידים על הסכמת הנתבעת ועל פנייתו למוסד לביטוח לאומי, לא הוכח בפנינו כי נדרש לאישור הנתבעת לפנייתו לראשון לציון וכי פנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה כי נפגע בעבודתו (עמ' 8 ש' 8-35). מכאן כי לא הוצגה כל ראיה כי התובע היה "כבול" לנתבעת בתקופה זו. התובע הציג הסכם לעונת 2013-2014. לדבריו, החל לשחק בחודש אוקטובר 2013 אך מההסכם שהציג עולה כי נחתם בחודש ינואר 2014 וכי הוא נגע לחדשיים בלבד (מרץ - אפריל 2014). האמור בהסכם עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעת כי התובע כלל לא שיחק בעונה זו והתובע אף אישר זאת (עמ' 9 ש' 15-17 לפרוטוקול).

   

  אחרית דבר

   

  17.במקרה שלפנינו, על בסיס ההקשר התעשייתי שלפיו, מקובל בענף הכדורגל שיתקיימו קבוצות למשחקי חובבנים כאשר מסגרת זו עשויה להוות מקום בילוי לפיתוח תחביב ואין בה בהכרח כדי להוות מקום עבודה, ובהצטרף האמור למסכת העובדתית כפי שפורטה בפנינו ואשר לא מצאנו כי יש בה כדי להקים בין הצדדים את המחוייבות הנדרשת העומדת בבסיס יחסי עובד-מעסיק, מצאנו כי בחינת מכלול העובדות והסממנים מביאה לכלל מסקנה שבין התובע לנתבעת לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק.

   

  בנסיבות אלה, דין תביעות התובע לתשלום זכויות שמקורן ביחסי עובד-מעסיק - להידחות.

   

  התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

   

  זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

   

  ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ט, (03 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

   

  מר שרון מיכל נציג ציבור		יעל אנגלברג שהם שופטת