גלוחיך נ' קאדרון טכנולוגיות תעופה בע"מ ואח'

נציגת ציבור עובדים גב' הלן הרמור

נציג ציבור מעסיקים מר יואל מלי

הנתבעת 1, חברת קאדרון טכנולוגיות תעופה בע"מ, הינה חברה הנדסית העוסקת בתחום אינטגרציה של מערכות לקוח על גבי כלי טים. התובעת הועסקה על ידה במשך למעלה מ- 13 שנים. בפנינו תביעה שהגישה עם סיום עבודתה, שבמרכזה טענה כי היא זכאית לפיצוי פיטורים ולפיצוי בגין הפרשות בחסר לקרן פנסיה ולקרן השתלמות.

1. התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות

   התובעת הועסקה על ידי הנתבעת 1 מיום 8.5.05 ועד ליום 31.12.18. בתפקידה האחרון שימשה התובעת כמנהלת פרויקטים.

   הנתבעים 2 ו – 3 הינם בעל ואישה, שניהם בעלי מניות הנתבעת 1. הנתבעת 2 משמשת גם כמנכ"לית הנתבעת 1.

   בחודש מאי 2018 נודע לתובעת כי החל ממשכורת מרץ 2018 חדלה הנתבעת 1 מלהעביר כספים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות שלה, תוך המשך ניכוי הסכומים משכר עבודתה. כמו כן, הסתבר לה כי הנתבעת 1 הפסיקה לשלם לה עבור ביטוח אובדן כושר עבודה.

   ביום 4.9.18 פנתה התובעת אל הנתבעים 2 ו- 3 בכתב (המייל והמשך ההתכתבות שתתואר להלן צורפו כנספח ג' לכתב התביעה) וכתבה להם כך:

   "אתמול קיבלתי התראה מחברת ביטוח על פגיעה בזכויות הפנסיוניות שלי עקב אי תשלום הפרמיה במשך זמן ממושך. מבקשת להעביר תשלומים בהקדם".

    

   עוד באותו היום קיבלה תשובה קצרה ופשוטה מהנתבעת 2, כדלקמן:

   "לריסה שלום, יטופל מיד אחרי החג".

    

   ביום 24.10.18, דהיינו למעלה מחודש וחצי מאוחר יותר, שבה ופנתה התובעת אל הנתבעים 2 ו- 3, וכתבה כך:

   "למרות הבטחות לטפל בהעברת כספים לקרנות שלי מיד אחרי החג, כסף לא הועבר. מתי את מעבירים את כל החובות (כולל ספטמבר)?"

    

   שוב באותו היום קיבלה התובעת תשובה מהנתבעת 2, וכך כתבה:

   "לריסה בוקר טוב,

    

   יועבר בימים הקרובים חלק. בעוד כשבועיים, יושלמו (בתקווה) כל הפערים. אנחנו לא זונחים את זה – נותנים לנושא עדיפות".

    

   ביום 8.11.18, דהיינו בחלוף יותר משבועיים נוספים, כתבה התובעת לנתבעים כך:

   "מחודש מאי לפחות פעמיים פניתי אלייך לגבי חובות למנורה מבטחים וקיבלתי תשובה שיטופל בקרוב. ב- 4.9.18 העברתי לך באי-מייל מכתב התראה מחברת ביטוח מנורה על פגיעה צפויה בכיסוי הביטוחי עם בקשה להסדיר את החובות.

    

   קיבלתי ממך הבטחה שתטפלו בסגירת חובות מיד לאחר החג. מאחר וזה לא טופל פניתי אליך שוב באי-מייל ב- 24.10.18. בתשובה לאי-מייל הבטחת לי שבימים הקרובים תעבירו חלק מהחובות למנורה מבטחים ו'בעוד כשבועיים, יושלמו (בתקווה) כל הפערים" (ציטוט).

    

   אתמול 7.11.18 פניתי לחברת ביטוח מנורה. לפי מידע שקיבלתי כסף לא הועבר.

    

   אני מבקשת עד לתאריך 22.11.18 להעביר את כל החובות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות שלי (עבור החודשים מרץ – ספטמבר). אם החובות לא יסגרו, אני אפעל בדרכים אחרות להבטחת זכויותיי.

    

   משלא הוסדרו החובות, פנתה התובעת ביום 28.11.18 באמצעות בא כוחה במכתב שכותרתו "התראה לפני סיום יחסי עובד מעסיק בגין הרעה מוחשית בתנאי העסקה" (נספח ד' לכתב התביעה). במכתב נאמר בין היתר כך:

   "במצב הדברים כפי שמתואר לעיל לא ניתן לדרוש ממרשתי להמשיך ולעבוד בחברה. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, מרשתי נותנת לחברה ומנהליה התראה בת 30 יום לתיקון המחדלים לפני התפטרותה בדין מפוטרת"

    

   במידה ועד ליום 31.12.18 החברה לא תתקן את מחדליה ולא תמציא למשרד הח"מ אישור על הסדרת מלוא חובותיה, מרשתי תראה את עצמה כמפוטרת.

    

   התראה נוספת לא תישלח"

    

   ביום 2.12.18 מסרה הנתבעת 2 ביד לתובעת מכתב מפורט, מעין פרוטוקול של שיחה שנערכה עימה באותו היום, ושבו נאמר בין היתר, כי:

   "אין לקאדרון כוונה להפסיק את עבודתך בפרק הזמן הקרוב – את מבצעת את תפקידך, ככלל ברמה מקצועית ראויה.

    

   פערי הפרשות לזכויות – תושלמנה לכל עובדי החברה – כפי שגם נמסר לך בעל פה.

    

   בצד האמור – ראוי להעלות על הכתב ביקורת שאנחנו מקבלים על עבודתך בחברה, בעיקר בשני הנושאים הבאים:

    

   • תלונות לקוחות של החברה שעבודתך מתאפיינת ביתר-תלות, ובהימנעות מקבלת החלטות, כפי שמצופה ממנהל פרויקטים....

      

   • במהלך החודשים האחרונים אירעו מספר מקרים בהם פנו אלינו עובדים של החברה וציינו, שאת "מארגנת" התנגדות של מספר עובדים נגד ההנהלה בסוגיות שונות הנוגעות לקבלת מרות ולתנאי העסקה. ההתארגנות בראשותך כוללת גם עובדים מן ההנדסה וגם עובדים ממפעל הייצור – בצורה רוחבית. למעשה, במהלך החודשים האחרונים אנחנו אישית עוסקים במשברי ניהול ש'טביעת האצבע' שלך ניכרת בהם – משברים שאף הובילו לפיטורים של סדרה של עובדים שאותם, לפי החשד, הסתה לנקיטת צעדים נגד הנהלת החברה.

      

     הערנו לך בעבר, בין היתר, על כך שלהודעת החברה בנוגע להפחתת זמן עבודה מדי שבוע על פי חוק – ייעצת ליתר עובדי החברה, ואף תלית במטבח משרדי ההנהלה חוזר מטעמך (בעילום שם, כאילו המדובר בהודעה מכלל עובדי החברה).

      

     לא למותר לציין, כי פעילותך נעשית תוך הצנעת חלקך – והדחת אחרים להיות בחזית הסכסוך.

      

     בפועל – מעולם לא באת בעצמך והבעת התנגדות להחלטות החברה – נראה שתמיד שלחת אחרים להביע התנגדות זו.

      

     ראוי להדגיש, כי התבקשת גם בעבר לחדול מפעילות זו – שגורמת לקאדרון לנזקים – ולא עשית כן. הובהר לך גם היום במהלך הפגישה, שתפקידך ניהולי, בכיר, ומחייב מידה מיוחדת של אמון אישי.

      

     בפגישה ביום חמישי, לאור מכתב שהגיע מטעם עו"ד מטעמך (ומטעם עובדת נוספת בחברה, בו זמנית) התבקשת להודיע אם ברצונך להישאר בעבודה בקאדרון אם לאו. עד כה טרם עשית כן. לשאלת נצר בתחילת הפגישה ציינת שאם ישולמו לך מלוא זכויותייך – את רוצה להישאר לעבוד בקאדרון.

      

     במהלך הפגישה – לאחר שהטלפון של לריסה צלצל והוציאה אותו מהכיס, סירבה לבקשתנו להוציא את הטלפון מהחדר, וציינה, לאחר שאלה מפורשת – כי היא מקליטה את השיחה. נשאלה האם קיבלה יחד עם תלוש המשכורת הודעה שנשלחה לכל עובדי החברה לפיה לפי נהלי קאדרון אסור להקליטה בקאדרון. אישרה שקיבלה את החוזר, אבל ציינה שלפי החוק מותר להקליט.

      

     נוכח ההקלטה האסורה – הסתיימה הפגישה. נמסר ללריסה העתק המכתב הזה שהוכן – לאחר שהוקרא ללריסה תוכנו והוברר שהיא מבינה את האמור בו".

      

      

     למחרת היום שלחה הנתבעת 2 לתובעת מכתב נוסף (מייל) שבו נאמר בין היתר כך:

     "בהמשך לשיחתנו היום – הרינו לאשר את בקשתך להתפטר מעבודתך בקאדרון ביום 31.12.18. הריני להודיעך על צאתך לחופשה על חשבון החופשה השנתית שנצברה לזכותך החל מיום 17.12.18 ועד ליום 31.12.18... הנך מתבקשת לחדול לאלתר מכל הקלטה בקשר עם עבודתך בקאדרון...

      

     למען הסר ספק, הריני להדגיש בפניך שוב, כי התנהגותך גרמה לקאדרון ולנו אישית לנזקים, אנחנו שומרים על מלוא זכויותינו בעניין זה".

      

     ביום 5.12.18 שלח ב"כ התובעת מכתב נוסף לנתבעת 2, ובו הדגישה כי התובעת דוחה את כל הטענות נגדה, וחוזרת ומדגישה כי ככל שיוסדרו כל החובות לקרן הפנסיה, קרן ההשתלמות וביטוח אובדן כושר עבודה עד ליום 31.12.18, התובעת תיוותר בעבודתה, ולא תתפטר בדין מפוטרת. למכתב צורף אישור בדבר מחלת התובעת, החל מיום 3.12.18.

     ביום 9.12.18 העבירו הנתבעים תשלום לקרן הפנסיה של התובעת בגין החודשים מרץ 2018 עד מאי 2018 בלבד, וביום 13.12.18 הוסיפו והעבירו כספים בגין אותה התקופה גם לקרן ההשתלמות. יחד עם זאת, הנתבעים לא העבירו את יתרת החובות (מחודש יוני ואילך), ולא העבירו דבר לכלל חברת לביטוח בגין ביטוח אובדן כושר העבודה, וזה בוטל.

     ביום 31.12.18 הודיעה התובעת על סיום עבודתה, תוך שהיא טוענת כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בדין מפוטרת בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963.

     ביום 21.1.19 הגישה התובעת את התביעה שבפנינו, שבמרכזה הטענה כי היא זכאית בנסיבות לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין ההפרשות החסרות. במהלך דיון מוקדם שהתקיים ביום 22.9.19 בפני כב' השופט אלעד שביון, עדכנה באת-כוח התובעת כי בתקופה שחלפה מאז הגשת התביעה שולמו לתובעת פדיון הבראה ופדיון חופשה, כך שניתן למחוק רכיבים אלה מהתביעה. בתום הדיון הועבר התיק לשמיעת ההוכחות בפני מותב זה.

     דיון הוכחות התקיים ביום 21.6.21. במהלכו, נחקרה התובעת על תצהיר עדותה, ונחקרה הנתבעת 2 על התצהיר שהגישה בשם הנתבעים כולם. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

2. דיון והכרעה

3. פיצויי פיטורים

   סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי במקרה שבו "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". על פי הפסיקה, סיטואציה שבה לא שולמו לעובד זכויות כדין הינה סיטאוציה שבה "אין לדרוש" מהעובד כי ימשיך בעבודתו, כמשמעות מונח זה בסעיף 11(א). עוד קובעת הפסיקה כי על העובד להוכיח קשר סיבתי בין ההתפטרות להרעה או הנסיבות, וכן להוכיח כי נתן התראה סבירה למעסיק על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה (ראו: ע"ע 60018-12-14 אסמרא נ' שאען אחזקות (29.9.16, והאסמכתאות שם)).

   לאחר בחינת מסכת הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בדין מפוטרת, וננמק:

   ראשית אין מחלוקת כי הנתבעת הפסיקה להפריש לתובעת הפרשות לקרן פנסיה, לקרן השתלמות, כמו גם לביטוח אובדן כושר עבודה, וזאת החל מחודש מרץ 2018 (ראו, רק לדוגמא, הודאת הנתבעים בכך בסעיף 22 לסיכומיהם). על פני הדברים, המדובר בהרעה מוחשית ומובהקת בתנאי העסקת התובעת, הבאה בגדר סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, דהיינו מדובר במקרה שבו רשאית היתה התובעת להתפטר בדין מפוטרת;

   שנית התובעת שלחה לנתבעים מספר התראות, החל מתחילת חודש ספטמבר 2018, שבהן דרשה את סילוק החובות, אך בכל פעם נענתה בכך ש"העניין בטיפול", מבלי שהעניין טופל. משכך, שלחה התובעת בסוף אוקטובר 2018 מכתב התראה באמצעות בא כוחה על כך שככל שלא יסולקו החובות, בדעתה להתפטר בדין מפוטרת, כאשר ההתפטרות תיכנס לתוקף ביום 31.12.18, דהיינו יותר מחודש לאחר משלוח מכתב ההתראה. מכאן, שהתובעת נתנה לנתבעים פרק זמן סביר לצורך תיקון הנסיבות בתנאי עבודתה שבעטיין התפטרה;

   שלישית אין מחלוקת על כך שהחובות לא סולקו במלואן גם נכון ליום 31.12.18 (הנתבעים מודים גם בכך בסעיף 75 לסיכומיהם). יצוין, להשלמת התמונה, כי רק חלק קטן מהחובות (ההפרשות לחודשים מרץ עד מאי 2018) סולק נכון למועד סיום עבודת התובעת. למעלה מהנדרש, נציין כי במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בחודש יוני 2021, דהיינו למעלה משנתיים וחצי מאוחר יותר (!), הודתה הנתבעת 2 כי גם נכון לאותו מועד התשלומים מיולי עד דצמבר 2018 לא שולמו לתובעת, וזאת בהתאם לייעוץ משפטי שקיבלה – שלא ברור לנו מה היסוד לו – לפיו לאחר שהגישה התובעת תביעה, ניתן להמתין עם התשלום עד לפסק הדין (עמ' 16 ש' 1);

   רביעית הנתבעים טענו במהלך ההתדיינות כי התובעת ארגנה "התנגדות של ממש בקרב עובדים" בקרב עובדים, ובכך פגעה בחברה. ואמנם, במהלך חקירתה הנגדית הודתה התובעת כי תלתה על לוח המודעות של החברה שלט כנגד הפחתת יום עבודה (עמ' 7 ש' 6), ובמקרה אחר אף דיברה עם עובדים על בעיות שהיו בתשלום שכר בערבי חג (עמ' 7 ש' 16). מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם התנהלותה של התובעת בנסיבות המקרה היתה לגיטימית או לא, בהינתן טענת הנתבעים כי לתובעת היה תפקיד ניהולי בכיר, הרי שאין בכך כדי לשנות מהמסקנה שלנו כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בדין מפוטרת (וממילא הנתבעים לא טענו, ועל כן גם לא הוכיחו, כי יש מקום להפחית מגובה הפיצויים בשל הפרת משמעת). נוסיף בקשר לכך, כי לא הוכח בפנינו כי היה קשר סיבתי כלשהו בין עניינים אלה לבין התפטרות התובעת, ולהיפך, השתכנענו כי הסיבה היחידה להתפטרותה של התובעת היתה העובדה שהנתבעים פגעו בזכויותיה הסוציאליות. זאת, אף אם אכן ניתן להניח כי החרפת היחסים בין הצדדים – ובכלל זה הטענות שהעלו הנתבעים נגד התובעת לאחר ששלחה להם את מכתב ההתראה – היוו אף הם, לצד נושא ההפרשות החסרות, חלק ממאזן שיקולי התובעת לממש את התראת ההתפטרות;

   ולבסוף התובעים גם מחו על כך שהתובעת נעדרה מעבודתה תוך "הציגה אישורי מחלה" החל מיום 3.12.18 ועד לסיום עבודתה. לעניין זה, מקובלת עלינו עדות התובעת כי מהשיחה שקיימו לה הנתבעים ביום 2.12.18 "יצאתי רועדת והרגשתי לא טוב ולכן יצאתי למחלה" (עמ' 9 ש' 5), ובהמשך "הייתי במצב נפשי שלא יכולתי לדבר או לחזור לעבודה... לקחתי כדורים משך זמן" (עמ' 10 ש' 17) ומכל מקום, אין מחלוקת שהוצגו למעסיק אישורי מחלה, ולא מצאנו כל הצדקה לפקפק בתקינותם.

   נוכח כל האמור, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים מתקבלת. אשר לגובה פיצויי הפיטורים, על פי תחשיב התובעת, היא זכאית להשלמת פיצויי פיטורים בסך 162,897 ₪ (שחושבו לפי 252,664 ₪ פיצויים מלאים בהפחתת סך 89,767 ₪ שנצבר במנורה).

   הנתבעים לא הציגו כל תחשיב נגדי, ומשכך, ולאחר שהשתכנענו בנכונות תחשיב התובעת על פניו, הננו לפסוק לה פיצויי פיטורים בסך 162,897 ₪.

   אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים – מאחר שלדעתנו מדובר היה במקרה מובהק שבו היתה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, להבדיל ממקרה שבו היתה בין הצדדים מחלוקת כנה באשר לעצם הזכאות, ובשים לב לכך שהנתבעים עמדו בסירובם לשלם פיצויי פיטורים לאורך תקופת ארוכה ביותר (במועד מתן פסק דין זה חלפו כמעט שלוש שנים ממועד סיום העבודה) השתכנענו כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. עם זאת, בנסיבות המקרה לא סברנו שיש הצדקה לפסוק פיצויי הלנה מלאים, ואנו מפחיתים אותם ומעמידים אותם על סך 80,000 ₪.

4. פנסיה וקרן השתלמות

   התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בגין החודשים יוני עד דצמבר 2018 בסך 23,957 ₪ (שכוללים 16,187 ₪ חלק מעסיק ועוד 7,770 ₪ בגין חלק עובד שנוכה ולא הועבר). הנתבעים אישרו שהם חייבים לה סך זה, ומשכך, אנו פוסקים סך זה לזכותה.

   התובעת טענה כי היא זכאית לפיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות בגין החודשים יוני עד דצמבר 2018 בסך 10,998 ₪ (שכוללים 8,248 ₪ חלק מעסיק ועוד 2,749 ₪ חלק עובד שנוכה ולא הועבר). הנתבעים אישרו שהם חייבים לה סך זה, ומשכך, אנו פוסקים סך זה לזכותה.

5. הרמת מסך

   כידוע, "דיני החברות ובכללם הכללים להרמת מסך ההתאגדות חלים על בתי הדין לעבודה, אך אלו מפתחים דינים ספציפיים המותאמים למשפט העבודה ולמאפייניו המיוחדים וזאת נוכח 'חוסר האיזון הבסיסי בין העובדים לבין המעסיק המשמש נקודת מוצא לשופט עבודה שמשתדלים לאתר מנגנוני משפט מקובלים על מנת לבצע באמצעותם איזונים סוציאליים" (בג"ץ 132/15 ר-צ פלסטק נ' אפראימוב (5.4.17, כב' השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות)). על פי הפסיקה, אי העברת ניכויים מהשכר לקופות גמל – אף שהניכויים מבוצעים בתלושי השכר – היא מבין ההפרות החמורות ביותר של זכויות עובד קוגנטיות, ומהווה ככלל עילה מספקת להרמת מסך, אם כי הובהר בפסיקה מן העת האחרונה כי "אין מקום לצאת מנקודת מוצא גורפת בדבר עילות המצדיקות או שאינן מצדיקות" הרמת מסך (ע"ע 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות נ' סטפנסקי (17.3.20)), וכי "יש להפעיל שיקול דעת פרטני בהתאם לנסיבות כל מקרה – ובמסגרת זו לבחון גם את האפשרות להרמת מסך חלקית ולאו דווקא מלאה" (ע"ע 21196-05-18 שון נ' קאהן-לינדר (7.8.20)).

   בנסיבות של המקרה שלפנינו, מאחר שהשתכנענו שהנתבעים 2 ו- 3 היו מודעים לאי-העברת הניכויים מהשכר לקופות הגמל, ולא פעלו לתיקון העוול, גם לא לאחר הגשת התביעה ובמהלך התקופה הארוכה (כמעט שלוש שנים) שבה היה תיק זה תלוי ועומד, הרי שאין בליבנו ספק כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אותם – ביחד ולחוד עם המעסיקה, הנתבעת 1 – באותם רכיבים מהתביעה שעניינם פיצוי על אי ביצוע ההפרשות.

   בנסיבות העניין, שקלנו להסתפק בהרמת מסך חלקית, ולא לחייב את הנתבעים 2 ו-3 גם בפיצויי הפיטורים של התובעת. בסופו של דבר, החלטנו להרים את מסך ההתאגדות באופן מלא, בעיקר מאחר והנתבעים לא כפרו בטענת התובעת כי תלויות ועומדות כנגד הנתבעת 1 מספר רב של תביעות, וכי מצבה הכלכלי הוא כזה שעשוי לעורר חשש של ממש שמא לא יעלה בידם לשלם את פיצויי הפיטורים לתובעת. נציין בקשר לכך, כי אף שהתובעת הקדישה פרק נכבד מסיכומיה לטיעון מפורט מדוע יש מקום להרמת מסך מלאה, הרי שהנתבעים בחרו שלא להתייחס כלל לעניין זה בסיכומיהם, ומדובר לדעתנו ב"שתיקה רועמת" המחזקת את טענות התובעת – שכן מה פשוט היה לנתבעים, ככל שזהו המצב, להבהיר בסיכומיהם כי מצבה הכלכלי של הנתבעת 1 נכון להיום הינו איתן, ולא תהיה לה כל בעיה לשלם לתובעת את מה שייפסק לה?

6. לסיכום

   התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

   פיצויי פיטורים בסך 162,897 ₪.

   פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 80,000 ₪.

   שני הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

   פיצוי בגין הפרשות חסרות לפנסיה בסך 23,957 ₪.

   פיצוי בגין הפרשות חסרות לקרן השתלמות בסך 10,998 ₪.

   שני הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה בגינה לא שולמו ההפרשות (31.10.18) ועד למועד התשלום בפועל.

   בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בהתדיינות זו בסך 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

   זכות ערעור כדין לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים.

    

   ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ב, (25 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים.

    

    

   גב' הלן הרמור, נציגת ציבור עובדים		דורי ספיבק, שופט סגן הנשיאה		מר יואל מלי, נציג ציבור מעסיקים