pedros lamlam נ' אופק מ.ב. חברה לניהול ואחזקה בע"מ

התובעת הרתה והנתבעת ביקשה להפחית את שעות עבודתה של התובעת במקום בו עבדה. התובעת טוענת כי הנתבעת הפחיתה לה את שעות העבודה אולם לא הציעה לה עבודה חלופית. הנתבעת טוענת כי הציעה לתובעת עבודה חלופית במקום אחר. התובעת התפטרה. האם זכאית התובעת לפיצוי על פי חוק עבודת נשים – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו בתיק דנא.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, חברה קבלנית המספקת שירותי ניקיון.

2. התובעת הוצבה במרכז רפואי ברח' סוקולוב בהרצליה.

3.התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת מיום 14.3.16 ועבדה במשך 9 חודשים.

4.על פי דוחות הנוכחות התובעת עבדה באתר עד ליום 19.12.16, בהיקף משרה של כ- 80% (150 שעות עבודה חודשיות).

5.ביום 1.1.17 מסרה התובעת מכתב התפטרות למוטי לוי, הבעלים של הנתבעת. הנתבעת הציעה לתובעת לעבוד 4 שעות במשמרת (על פי ההסכמה הדיונית מיום 18.1.18).

6.ביום 12.4.17 ילדה התובעת. חופשת הלידה הסתיימה בחודש 7/17.

7. על הצדדים חל צו הרחבה בענף הניקיון.

טענות הצדדים:

טענות התובעת:

1.ביום 10.12.16 ביקשה התובעת יום חופש על מנת לבצע בדיקות שקשורות להריון. התובעת הייתה באותה עת בחודש רביעי להריונה. בתגובה נדרשה ממנהל בשם דודי להגיע לעבודה ולבצע את המוטל עליה (אפשר לה לצאת ליום חופשי חלקי רק לאחר שתבצע את עבודתה).

2.לאחר חזרתה הבהיר לה המנהל דודי כי משמרתה תקוצץ ל-4 שעות ביום למשמרת בשל הריונה. התובעת סירבה ושלחה מכתב מאת ב"כ. קיצוץ משמרתה מהווה הרעת תנאים.

3.התובעת התפטרה עקב הרעת תנאים, לפיכך היא זכאית לפיצויי פיטורים (6,769 ₪) או על פי צו ההרחבה בענף הניקיון זכאית התובעת ל-6,665 ₪ בגין הפרשות לפיצויי פיטורים.

4.על פי חוק עבודת נשים, התובעת זכאית לשכר עבודה עד הלידה בשיעור של 150% (4 חודשים) וכן לחודשיים לאחר תום חופשת הלידה (31,911 ₪).

5.התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת (3,488 ₪).

6.הנתבעת הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (20,000 ₪).

7.הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה על תנאי העסקה (5,000 ₪).

8.הנתבעת שילמה לתובעת 1,300 ₪ בגין דמי הבראה והיא נותרה חייבת סך של 2,845 ₪ בגין 21 ימי הבראה (שכוללת את תקופת חופשת הלידה).

9.התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות על פי צו ההרחבה בענף הניקיון (5,687 ₪).

10. הנתבעת לא העבירה את הכספים שניכתה משכרה של התובעת לקרן פנסיה על פי צו ההרחבה בענף הניקיון (2,901 ₪).

טענות הנתבעת:

1.למרות שהתובעת לא תפקדה כראוי, הנתבעת אפשרה לתובעת לחזור ולשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה. התובעת החסירה שעות רבות.

2.התובעת זנחה את העבודה באמצע משמרת.

3.בפועל עבדה התובעת רק 3-2 שעות ביום.

4.התובעת לא הגיעה לעבודה מבלי שהודיעה לאיש.

5.דמי ההבראה שולמו כדין, כפי שניתן להיווכח מתלושי השכר.

6.לתובעת קופות על שמה בחברות הביטוח וכל הסכומים לפנסיה והשתלמות הופרשו כדין.

עדויות:

עדותה של התובעת נשמעה בעדות מוקדמת בפני כב' הרשמת קארין ליבר ואנו שמענו את עדותו של נציג הנתבעת מר דודי כהן, מנהל העבודה בנתבעת.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה.

פיצויי פיטורים:

1. למרות טענתה של הנתבעת כי התובעת נעלמה ולא הופיעה לעבודה (ראו לעניין זה כתב ההגנה), בתצהיר הנתבעת הועלתה גרסה חדשה לפיה הוצעה לתובעת עבודה חלופית. כיצד ייתכן שהתובעת נעלמה ובמקביל הנתבעת הציעה לה עבודה חלופית, ואף לא פורטו בראיות אלו עבודות חלופיות הוצעו ונפרט.

    

2. הוצג מכתב שיבוץ התובעת לעבודה חלופית אולם לא הוכח כי אכן הוא נשלח למאן דהוא. הנתבעת טענה כי התובעת סירבה לקבל את המכתב (ס' 8 לתצהיר הנתבעת) אולם לא ברור מתי ומי ביקש למסור לה את המכתב.

    

3. זאת ועוד, לטענת התובעת ביום 1.1.17 נשלח מכתב מאת ב"כ אל הנתבעת (נ/4 לתצהיר התובעת). הנתבעת לא עשתה דבר לאחר קבלת המכתב. לא הובאה כל עדות מטעם הנתבעת כי מכתב זה לא נמסר לה . עד הנתבעת אפילו לא דיבר עם מוטי לוי (הבעלים של הנתבעת, המופיע בתמונה שצורפה לתצהיר התובעת) על מנת לבדוק איזה מכתב הוא קיבל (עמ' 7 לפ' שורות 20 – 24 לעדות כהן).

    

4. לא זו אף זו, הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה הודעה שהיא יכולה להמשיך ולעבוד באתר, תוך קיצוץ בשעות העבודה, או לעבור לאתר אחר במגדלי הים התיכון בגני תקווה עם כמות שעות של 6.5 שעות ביום ללא שינוי בשכרה. אולם לא הוכחה טענתה זו ובוודאי שהתובעת לא זומנה לשימוע על מנת לאפשר לה לבחור בין שתי החלופות שלכאורה הוצעו לה. כאמור, גם לא הוכח כלל שאכן הוצעו לתובעת חלופות והנתבעת לא יכלה להצביע על מועד בו הוצעה לתובעת עבודה חלופית.

    

5. הנתבעת טוענת שניסתה ליצור קשר עם התובעת וכי מנהל העבודה דיבר עם בעלה של התובעת אולם לא צירפה פלט של פירוט שיחות יוצאות ממכשיריה.

    

6. לא רק שהנתבעת לא הוכיחה גרסתה שהתובעת עבדה על פני 2 – 3 שעות עבודה ביום (סעיף 12 לכתב ההגנה) אלא שלא נסתרה טענתה של התובעת כי דוחות הנוכחות מצביעים על עבודה של 7 שעות יומיות על פי רוב:

    

   "ש.תאשר לי שאתה לא יודע כמה שעות בדיוק היא עבדה בפועל? לא היית שם.

   ת.לא הייתי שם כל יום.

   ש.תאשר לי שיש ימים שהיא עבדה 5 ו-6 שעות?

   ת.לא יודע. אני לא נמצא שם כל היום, אני מסתובב."

   (עמ' 7 לפ' שורות 17-14 לעדות כהן)

    

7. אף עיון בתלושי השכר מעלה כי התובעת עבדה מידי יום בממוצע בין 5.8 שעות ל- 6.2 שעות. אם כן, דוחות הנוכחות ותלושי השכר הם המכריעים.

    

8. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נהגה לצאת באמצע יום העבודה מבלי להחתים כרטיס או שהחסירה שעות רבות (עמ' 7 לפ' שורות 8 – 11 לעדות כהן).

    

9. לא הובאה ראיה כי עבודת התובעת לא הייתה לשביעות רצונו של המרכז הרפואי בו עבדה (עמ' 8 לפ' שורות 1 – 5 לעדות כהן). הנתבעת לא הוכיחה כי נעשתה פניה מאת המרכז הרפואי באשר להפחתת שעות עבודה של התובעת עקב איכות עבודתה:

    

   "ש.תציג לי אסמכתא שפנו אליך?

   ת.אין לי פה. אולי במשרד.

   ש.לשיטתך מרכז הרופאים בסוקולוב ביקשו להפחית שעות עבודה, בעקבות העבודה של התובעת ואני מבקש לראות מסמך על כך.

   ת.לי אין, אני לא עובד בעבודה משרדית, במשרד צריך להיות כי היו הרבה תלונות."

   (עמ' 8 לפ' שורות 5-1 לעדות כהן)

    

10. לא הובאה כל תלונה כנגד התובעת או בעניינה של התובעת.

     

11. משכך, כל טענות הנתבעת בעניין זה נדחות.

     

12. אי לכך, התובעת למעשה התפטרה בדין מפוטר. אם כן, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

     

13. תקופת ההעסקה כוללת גם את התקופה המוגנת לאחר הלידה. שכן דינה של התובעת כעובדת שפוטרה במהלך הריונה. משכורתה הקובעת של התובעת עמדה על 4,084 ₪ או למצער לא הוכח אחרת. אנו מקבלות את תחשיבי התובעת ומחייבים את הנתבעת בפיצויי פיטורים בסך 6,769 ₪.

     

     

    דמי חופשה:

     

14. התובעת זכאית לפדיון ימי חופשה.

     

15. בחודש 10/16 קוזזו ימי החופשה מדמי ההודעה המוקדמת ולכן לא שולמו לתובעת דמי חופשה. התובעת התפטרה ולכן היה עליה ליתן הודעה מוקדמת, לפיכך בדין קיזזה הנתבעת את דמי ההודעה המוקדמת (ימי ההודעה המוקדמת עולים על צבירת ימי החופשה).

     

16. התובעת זכאית ל-5.5 ימי חופשה נוספים בגין התקופה שאסור היה לפטר אותה על פי חוק עבודת נשים (5.5 ימים) שהם 891 ₪ (27 ₪ לשעה * 6 שעות * 5.5 חודשים).

     

    דמי הבראה:

     

17. התובעת קיבלה דמי הבראה עד לחודש 12/16. התובעת זכאית לדמי הבראה מחודש 1/17 ועד הלידה (4/17) וכן לתקופה המוגנת (60 יום) ובסה"כ בעבור 5 חודשים שהם 1,234 ₪

    [ 5 X (12 / 7) X 423 ₪ (דמי הבראה בענף הניקיון)].

     

    שכר עבודה על פי חוק עבודת נשים:

     

18. התובעת התפטרה בדין מפוטר בהיותה בהריון. לכן, היא זכאית לשכר עבודה עד הלידה וכן לשכר בתקופה המוגנת ועל פי 150% שכר שהם 39,911 ₪.

     

    דמי הודעה מוקדמת:

     

19. כאמור היה על התובעת ליתן הודעה מוקדמת בטרם התפטרותה מאחר שהתפטרה בדין מפוטר. לכן, בדין קיזזה הנתבעת את דמי ההודעה המוקדמת.

     

     

     

     

    פיצוי בגין אפליה מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה והפרת חוק עבודת נשים:

     

20. אין מחלוקת כי לאחר קבלת מכתב ב"כ התובעת הוצע לתובעת לעבוד במסגרת 4 שעות (ההסכמה הדיונית בפרוטוקול הדיון מיום 18.1.18).

     

21. הנתבעת ביקשה להפחית את שעות עבודתה:

    "ראיתי אותה באתר, אמרתי לה שמורידים לה שעות ומאז היא נעלמה, וסגרה את הטלפון" (עמ' 9 לפ' שורה 6 לעדות כהן).

     

22. הלכה למעשה, הנתבעת ביקשה להפחית את שעות עבודתה של התובעת בניגוד לסעיף 9א. לחוק עבודת נשים, תשי"ד - 1954.

     

23. זאת עוד, התפטרותה של התובעת בדין מפוטר הייתה בתקופת הריונה.

     

24. נוכח האמור לעיל, מצאנו מקום ליתן לתובעת פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים בסך 5,000 ₪.

     

    אי מסירת הודעה על תנאי העסקה:

     

25. הנתבעת טוענת כי קיים הסכם עבודה ושהוא נשלח אל ב"כ התובעת במסגרת גילוי מסמכים. גם אם לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה, אין מחלוקת באשר לתנאי ההעסקה של התובעת ולכן, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב תביעה זה.

     

    קרן פנסיה וקרן השתלמות:

     

26. על פי צו ההרחבה בענף הניקיון התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות בשיעור של 7.5-7% על מרבית רכיבי השכר. בין החודשים 3/16 – 12/16 השתכרה התובעת שכר כולל של 41,603 ₪, קרי, שכר ממוצע של 4,160 לחודש (ראו לעניין סעיף 41 לסיכומי התובעת).

    התובעת עבדה בסך הכל 9 חודשים. עד הלידה הייתה אמורה לעבוד למצער 3.5 חודשים. התובעת הייתה זכאית לכ- 3 חודשי חופשת לידה וחודשיים נוספים בעד התקופה המוגנת. קרי, התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות בעבור 17.5 חודשים X 4,160 ₪ X 7%. על הנתבעת היה להפריש לתובעת עד תום התקופה המוגנת [תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), תשס"ח-2008)] בסך של 5,096 ₪.

     

27. לטענת הנתבעת, הוצג על ידה טופס שחרור קופות הגמל מאת חברת הביטוח עוד בחודש 3/18 (נספח 3 לסיכומי הנתבעת) לפיו בקופה מופקדים 9,000 ₪ בגין חודשים 4/16 – 12/16. לא מצאנו אסמכתא בעניין זה. אולם כל סכום שהופקד לטובת התובעת יקוזז מהסכום שנפסק כאן.

     

28. התובעת הייתה זכאית להפרשות לקרן השתלמות על בסיס שכר הבסיס הכולל עבור 3/16 – 12/16 שהוא 3,675 ₪. 3,675 ₪ X 10 חודשים X 7.5% = 2,756 ₪. התובעת לא התייחסה להפרשות לקרן השתלמות בתקופת חופשת הלידה ולא הוגש תחשיב נגדי ע"י הנתבעת ולכן, אנו מקבלות את תחשיב התובעת (ראו לעניין סעיף 41 לסיכומי התובעת).

     

29. לא הוצגה על ידי הנתבעת קרן פנסיה שאליה הופרשו כספים שנוכו ממשכורתה של התובעת עבור חלקה בהפרשות לקרנות פנסיה והשתלמות. התובעת זכאית, אם כן, לכל הניכויים משכרה בגין קרן השתלמות וקרן פנסיה בסך של 2,512 ₪.

     

    סוף דבר:

     

30. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים:

     

    סך של 2,512 ₪ בגין החזר ניכויים משכרה של התובעת בגין קרן השתלמות ופנסיה;

    סך של 2,756 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות;

    סך של 5,096 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה;

    סך של 5,000 ₪ פיצוי על פי חוק עבודת נשים;

    סך של 39,911 ₪ שכר עבודה על פי חוק עבודת נשים;

    סך שח 1,234 ₪ בגין דמי הבראה;

    סך של 891 ₪ בגין חופשה;

    סך של 6,769 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

    הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17 ועד התשלום בפועל.

     

31. על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

    זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

    ניתן היום, ‏י"ב חשון תש"פ (‏10 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    נציגת ציבור (עובדים) הגב' גל טלית		אריאלה גילצר-כץ, שופטת סגנית נשיאה		נציגת ציבור (מעסיקים) גב' ברכה ליטבק

    ק: מירי / אסף כהן.