ריסקו בע"מ נ' בללי ואח'

1.בפנינו תביעה ותביעה שכנגד.

התביעה עניינה עתירתה של התובעת והנתבעת שכנגד – חברת ריסקו בע"מ (להלן: גם "החברה") לחיוב הנתבע והתובע שכנגד – מר שלמה בללי (להלן: "הנתבע"), בהחזר שכר עבודה שלטענתה שולם לו ביתר בשל מצגי שווא שהציג לה בעניין שעות עבודתו; לסעד הצהרתי לפיו פיטוריו נעשו בנסיבות המצדיקות פיטורים לאלתר, ללא הודעה מוקדמת וללא תשלום פיצויי פיטורים, תוך מתן הוראה לנתבעת הפורמאלית – כלל ביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), להשיב לה את כספי פיצויי הפיטורים שהפקידה אצלה עבור הנתבע.

לחלופין ביקשה סעד הצהרתי לפיו נסיבות הפיטורים מצדיקות שלילת מלוא פיצויי הפיטורים או חלקם וכן סעד הצהרתי לפיו הקיזוז שביצעה מסכומי הכסף שהגיעו לנתבע ממנה עם סיום עבודתו, בוצע כדין.

התביעה שכנגד עניינה עתירתו של הנתבע כנגד החברה, לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, שכר עבודה שלא שולם לו, פדיון חופשה, דמי הבראה, פיצויי הלנה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע ופיצוי בגין עגמת נפש.

2.התובעת הינה חברה פרטית מוגבלת במניות העוסקת בייצור, פיתוח ושיווק מערכות אבטחה משולבות ומערכות אלקטרוניות ומעסיקה מעל ל- 700 עובדים .

3.הנתבע עבד בחברה מיום 21.3.10 ועד לפיטוריו ביום 10.3.14, בתפקיד מבלטן. תחילה עבד במפעל החברה באשקלון ולאחר מכן עבר למפעל בקריית גת.

טענות הצדדים

4.לטענת החברה, במהלך החודשים פברואר ומרץ 2014, בעקבות חשד שהתעורר אצלה, נערך מעקב אחר הנתבע, שבעקבותיו התברר לה כי הוא מפר באופן שיטתי את הוראות הסכם ההעסקה עליו חתם ביום 15.3.10 ואת הוראות תקנון העבודה, בכך שנהג לצאת מהמפעל מבלי להעביר את כרטיסו האישי בשעון הנוכחות, ומאוחר יותר רשם באופן ידני שעות יציאה מאוחרות מהשעות בהן יצא בפועל. הנתבע פעל באופן דומה גם בעת כניסתו למפעל ופעמים רבות רשם באופן ידני שעת כניסה מוקדמת מהשעה בה נכנס בפועל.

בכך הוסיף לעצמו הנתבע שעות עבודה בהן לא עבד בפועל.

מיד כשהתברר לה הדבר, זומן הנתבע לשימוע. בשימוע הודה הנתבע כי כאשר הוא מסיים את עבודתו אצל ספקים מוקדם, הוא אינו חוזר להמשך עבודתו במפעל והוא רושם באופן ידני שעת יציאה מאוחרת מהמפעל; כי משיקולי נוחות ותועלת שלו הוא מפזר ביקורים אצל ספקים פעמים רבות במשך החודש במקום לרכז את הביקורים לימים בודדים וכי לו היה מקבל מהנהלת החברה התראה על התנהלותו היה משנה אותה. הנתבע אף הציע לוותר על ימי החופשה שנצברו לטובתו על מנת לפצות את החברה.

בעקבות השימוע, לאור העובדה ששיטת עבודתו הפסולה שנועדה להוציא ממנה כספים שלא כדין נמשכה במשך כל תקופת עבודתו, מאחר ומעשיו מהווים פגיעה חמורה במשמעת ובאמון ששרר בינה לבינו ודוגמא שלילית למאות העובדים האחרים במפעל, החליטה החברה לפטר את הנתבע באופן מיידי.

לטענת החברה, בנסיבות האמורות היא היתה זכאית לפטרו לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, על מנת לסייע לה לשמר את כוח ההרתעה שלה למול עובדים סוררים ולשמור על רמת המשמעת הנדרשת.

לטענתה, השוואת נתוני הנוכחות של הנתבע שנקלטו במערכת הנוכחות בשנת 2013 על פי כניסותיו ויציאותיו מהמפעל למול עדכוני הנוכחות הידניים שהוא ערך, מביאה למסקנה כי שולם לו שכר ביתר בשנה זו בסך של 70,016.86 ש"ח.

לטענתה, מאחר ונוכח חלוף הזמן אין לה יכולת טכנית לבדוק את נתוני הכניסה והיציאה שנקלטו במערכת בשנים שקדמו לשנת 2013, בהסתמך על שורת ההיגיון והשכל הישר, יש להעמיד את ההפרש בגין כל אחת מארבע שנות עבודתו של הנתבע על סכום זהה, כך שההפרש בין השכר ששולם לו בפועל לבין השכר לו היה זכאי במשך 4 שנות עבודתו עומד על 280,067.44 ש"ח לפחות.

משכך, עם פיטוריו קיזזה החברה מהסכומים שהיה עליה לשלם לנתבע בגין שכר עבודה לחודשים פברואר ומרץ, דמי הבראה ופדיון חופשה, סך של 45,922.82 ש"ח, כך שלאחר הקיזוז נותר הנתבע חייב בתשלום סך של 234,144.62 ש"ח אותו היא תובעת בתביעה דנן, כשבנוסף ביקשה להצהיר כי פיטוריו לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וכן הקיזוז שביצעה נעשו כדין.

5.לטענת הנתבע, מטרתה של התביעה חסרת תום הלב שהוגשה כנגדו, היא להכפישו ולהציגו כגנב וכשקרן, על מנת לאפשר לחברה להיפטר ממנו מבלי לשלם לו פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת וכספים נוספים המגיעים לו.

לטענתו, חרף הגדרת תפקידו כמבלטן, בפועל הוא נדרש לבצע עבודות נוספות והוא ביצע את כולן על הצד הטוב ביותר וזכה לשבחים הן מצד הממונים עליו והן מצד לקוחות וספקים, כשפעמים רבות הוא נדרש לבצע עבודות אצל קבלני משנה וספקים מעבר לשעות העבודה הקבועות בתקנון או נדרש להתייצב בדחיפות לצורך ביצוע עבודתו, מבלי שדרש ומבלי שקיבל תוספת תשלום.

לטענת הנתבע, במהלך תקופת העבודה התגבשו בין הצדדים תנאים שונים ונוספים על האמור בהסכם ההעסקה ובתקנון, בעל פה, בהתנהגות ובנוהג, באמצעות מנהליו הישירים, וזאת לאור הצורך הדחוף והמיידי של תיקונים ופתרונות שנדרשו ממנו.

לטענתו, מאחר ועבודות החוץ אצל הספקים וקבלני המשנה נעשו במרכז הארץ, הוא לא נדרש לשוב למפעל בקריית גת על מנת להחתים כרטיס, כשלמחרת היום הוא היה ממלא ידנית יום עבודה מלא, ומנהלו הישיר היה נכנס למחשב עם הקוד הידוע לו בלבד ומאשר את הרישום.

לטענת הנתבע, אין מדובר בפעולת רישום כוזב שנעשתה במחשכים, בלי ידיעה ובלי הסכמה, אלא ברישום ואישור שהצריך כניסה נוספת למחשב על ידי המנהל הישיר באמצעות קוד אישי שלו, כשעל פי הנטען, לא רק המנהלים הישירים שלו ידעו על הנוהל והנוהג המוסכם אלא גם מנהלים בכירים יותר ומעולם לא הועלתה כנגדו כל טענה בעניין זה.

לטענתו, כפי שהוסכם, מי מהצדדים לא העלה דרישה, טענה או התחשבנות הן בגין השעות הנוספות הרבות שהוא נאלץ לבצע והן בגין שעות החסר באותם ימים בהם הסתיימה עבודת החוץ לפני 16:15.

לטענת הנתבע, השימוע שנערך לו בוצע בניגוד לכללים שהותוו לכך בפסיקה.

לטענתו, ביום 9.3.14 הוא קיבל זימון לשימוע שנערך פחות מ- 24 שעות לאחר מכן - ביום 10.3.14 בשעה 10:00, כשבזימון צויינו טענות חמורות המצריכות איסוף והכנת חומר על מנת שתינתן לו זכות טיעון ואפשרות אמיתית להגיב להן כראוי.

על פי הנטען, השימוע נערך למראית עין, כשתוצאתו היתה ידועה מראש, מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן כנגד הטענות שהועלו כנגדו ולהציג מסמכים שיתמכו בטענותיו, השימוע לא תועד כנדרש וכל שאמר במהלכו נבע מלחץ ומתוך נסיון להציל את המשך עבודתו ואין לראות בדבריו משום הודאה או הסכמה לכך שפעל שלא כדין.

באשר לחישובים שערכה החברה, טען הנתבע, כי חישוביה מסתמכים על רישומי כניסה ויציאה מהמפעל לשנת 2013, המתעלמים לחלוטין משעות עבודה רבות שביצע מחוץ למפעל. כמו כן, לטענתו, החברה תובעת סכומי עתק בגין שנים קודמות על סמך אומדן בלבד, כשהיא עצמה מודה כי אין לה יכולת טכנית להוכיח את שעות העבודה המגיעות לה בגין שנים קודמות.

לטענת הנתבע, החברה החליטה לקזז על דעת עצמה, ללא סמכות ושלא כדין, סכומים המגיעים לו בדין כשכר עבודה, דמי הבראה ופדיון חופשה, שכאף חישוב הסכומים שקוזזו שגוי.

כמו כן טען, כי "הכורח בהשלטת משמעת" בקרב מאות עובדי החברה, גרם לחברה להוציא דיבתו רעה בפני העובדים במפעל, חבריו לעבודה ומנהליו, גרם להכפשתו והצגתו כגנב ושקרן, דבר המצדיק פיצוי בגין פרסום לשון הרע.

6.בכתב התביעה שכנגד עתר הנתבע לתשלום כל הזכויות שקוזזו שלא כדין ובחוסר סמכות על ידי החברה עם תום העסקתו.

הנתבע עתר לתשלום שכר עבודה בגין החודשים פברואר ומרץ 2014 בצירוף פיצויי הלנה, תמורת הודעה מוקדמת של חודש ימים לאור פיטוריו על אתר, יתרת פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה.

בנוסף עתר לתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בשיעור של 5 משכורות, משלטענתו, השימוע שנערך לו מהיום למחר היה למראית עין תוך שתוצאותיו היו ידועות מראש ולא ניתנה לו זכות טיעון אמיתית.

כמו כן, עתר לתשלום פיצוי בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב פיטוריו בבושת פנים ותוך הכתמת שמו הטוב, הלחץ הכספי שנגרם לו עקב הלנת הכספים המגיעים לו והלחץ הנפשי מעצם הגשת התביעה על ידי החברה.

נוסף על כך, עתר לתשלום פיצוי בגין הוצאת דיבתו ופרסום לשון הרע באזני חבריו לעבודה, מנהליו וכל האנשים עימם עבד.

7.בתגובה לתביעה שכנגד, חזרה החברה על טענותיה והוסיפה כי היא מעולם לא הסכימה, לא בעל פה, לא בהתנהגות ולא בנוהג לשיטות הפעולה הפסולות של הנתבע וכי הדבר נודע לה לראשונה רק עם מעבר המחלקה בה עבד הנתבע למפעלה החדש בקרית גת.

עוד טענה, כי בניגוד לטענת הנתבע לפיה הוא לא העלה כל דרישה באשר לתשלום שעות נוספות, היא שילמה לו על פי דיווחיו הכוזבים גמול עבודה בגין שעות נוספות בסך של 42,988 ש"ח.

בנוסף טענה החברה, כי הנתבע לא ביקש לדחות את מועד השימוע, כי השימוע שנערך היה ענייני, ממושך וממצה וכי ניתנה לו הזכות להגיב לכל טענה שהועלתה כנגדו והוא אף המציא מסמכים במהלכו.

עוד טענה, כי לאור חומרת מעשיו והודאתו במעשים שיוחסו לו לא נותרה לה ברירה אלא להביא לסיום העסקתו, כשפרוטוקול השימוע שהועבר אליו משקף את שהתרחש בשימוע.

הנתבעת טענה כי קיזזה כדין את הסכומים בהתאם לסעיף 25(ב) לחוק הגנת השכר וכי אף אם יימצא שהקיזוז נעשה שלא כדין, מדובר בחילוקי דיעות בדבר עצם החוב, כך שיש לבטל או להפחית את פיצויי ההלנה הנתבעים.

תצהירים ועדויות

8.מטעם החברה הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר משה אלקלעי, מנכ"ל החברה ובעל המניות בה, של מר ארנון לין, סמנכ"ל הייצור של החברה, של מר מיכאל נבון, מנהל אמצעי ייצור ותשתיות של החברה, של הגב' רונית טמיר, מנהלת משאבי אנוש של החברה ושל לב הראל, מנהל מחלקת הפלסטיקה של החברה.

הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. כן הוגש מטעמו תצהיר של מר עמי וולצ'וק, ששימש כמנהלו הישיר מתחילת עבודתו ועד לחודש ינואר 2013, של מר אסף פלג, ששימש בתפקיד איש הזרקה בחברה, של מר יובל אוחנה, שעבד בחברה בתור מתכנן מכני במחלקת הפיתוח ושל מר עדי עמר, עובד בחברת תבנוגרף בע"מ בתפקיד מבלטן.

עדי החברה, הנתבע והעדים מטעמו, נחקרו על תצהיריהם במסגרת דיוני ההוכחות שהתקיימו בפנינו, מלבד מר עמר, אשר ב"כ התובעת ויתר על חקירתו.

דיון והכרעה

האם יש מקום לחיוב הנתבע בהשבת שכר עבודה ששולם לו?

9.החברה טענה כי הנתבע הפר את הסכם ההעסקה ואת הוראות תקנון החברה, בכך שערך ביקורים אצל ספקים וקבלנים מחוץ למפעל בתדירות גבוהה מהנדרש, לא החתים כרטיס נוכחות ביציאתו מהמפעל ודיווח באופן ידני על שעות התחלה וסיום עבודה כוזבות, באופן שהוסיף לו שעות עבודה רבות.

לטענת החברה, נוכח התנהלות זו, בה הודה הנתבע בשימוע, שולם לו שכר עבודה שלא הגיע לו ויש לחייבו להשיב לה את ששולם לו ביתר בגין דיווחיו הכוזבים, כשסכום החיוב עומד על סך של 280,067 ש"ח (מכפלת השכר ששולם לו ביתר בשנת 2013 על בסיס השוואת נתוני הכניסה והיציאה מהמפעל למול דיווחיו הידניים בשנה זו X 4 שנים), בניכוי הסכום שכבר קיזזה משכרו.

הנתבע טען, מנגד, כי יציאתו מהמפעל לספקים ולקבלני משנה במרכז כמעט מדי יום היתה דרישה של מנהליו, וכי בין הצדדים התגבשה הסכמה לפיה הוא אינו נדרש לשוב למפעל על מנת להחתים כרטיס בין אם הוא מסיים לפני 16:15 ובין אם אחרי, אלא עליו לדווח ידנית יום למחרת על יום עבודה מלא, כשדיווחים אלו אושרו על ידי מנהליו הישירים, תוך שהוסכם כי לא מתבצעת התחשבנות בגין שעות החסר או השעות העודפות שביצע.

10.אין חולק כי הסכם העבודה שנחתם בין הצדדים והתקנון שצורף לו קובעים מתכונת העסקה לפי שעות, כשעל פי תקנון העבודה, יום עבודה הינו בן 8.6 שעות ומשמרת בוקר מתחילה בשעה 7:00 ומסתיימת בשעה 16:15 (התקנון צורף כנספח ב' לתצהיר מר אלקלעי, עמ' 11 לתקנון).

כמו כן על פי הוראות התקנון, עובד שיוצא מתחומי החברה חייב להעביר כרטיס נוכחות ועובד שמבצע תיקונים ידניים בדו"ח הנוכחות צריך לרשום בהערות את סיבת התיקון ורק לאחר מכן מאושר התיקון (ר' עמ' 10 לתקנון).

11.הצדדים אינם חולקים על כך שבמסגרת תפקידו נדרש הנתבע לצאת מחוץ לחצרי המפעל לצורך ביצוע עבודות חוץ אצל לקוחות, ספקים וקבלני משנה.

מעדויות הנתבע והעדים מטעמו עולה באופן ברור כי מדובר היה בצורך של תיקונים ופתרונות דחופים וכי מי שדרש ממנו לצאת מהמפעל והיה אחראי על תכנון העבודה היו מנהליו הישירים ולא מדובר היה ביוזמה שלו (רק עדות מר פלג, סעיפים 2-8 לתצהירו, עמ' 38 -39 לפרוט', עדות מר אוחנה, סעיפים 4-6 לתצהירו).

כך העיד גם מר וולצ'וק, מי שהיה מנהלו הישיר של הנתבע במשך מרבית תקופת עבודתו:

"טענת ריסקו כי שלמה הוא אשר יזם את היציאות אל מחוץ למפעל והוא אשר החליט מסיבותיו האישיות, לפזר אותן על פני כל השבוע, אינן נכונות. הנכון הוא כי לשלמה לא היתה כל שליטה על תכנון העבודה שלו, לרבות מחוץ למפעל, לא היתה לו שליטה או החלטה למי הוא יוצא לבצע עבודות ומתי, אלא הדבר היה נתון להחלטתי ולשליטתי הבלעדית, כמנהלו הישיר" (סעיף 15 לתצהיר מר וולצ'וק).

12.הנתבע הסביר כי מאחר ועבודות החוץ בוצעו במרכז הארץ, ומאחר והוא התגורר בחולון בעוד המפעל היה בקרית גת (ולפני כן באשקלון) , הוא לא נדרש לשוב למפעל על מנת להחתים כרטיס ולמחרת דיווח על שעת סיום העבודה ידנית. טענה זו הגיונית נוכח מיקום המפעל ואף החברה לא חלקה על כך שהנתבע נדרש לדווח ידנית באם לא סיים את יום העבודה במפעל.

אולם בפועל הנתבע לא דיווח על שעת סיום עבודתו האמיתית, כי אם על יום עבודה מלא, כשלטענתו זה היה הסיכום שהתגבש עם מנהליו הישירים, מעבר לקבוע בהסכם העבודה.

13.הגם שלסיכום זה אין עיגון בכתב, כך שלא מדובר בשינוי רשמי של הסכם העבודה, לאחר ששמענו את העדויות סברנו כי בפועל אכן נוצרה הסכמה, בהתנהגות או בעל פה, בין הנתבע לבין מנהליו, לפיה הוא אינו מדווח על שעת סיום העבודה בפועל, בין אם היא מוקדמת מ- 16:15 ובין אם מאוחרת ל- 16:15, אלא מדווח על יום עבודה מלא.

מנהלו הישיר, שבמשך מרבית תקופת העבודה היה עמי וולצ'וק ובמשך השנה האחרונה לעבודתו היה הראל לב, אישר את שעות העבודה שעודכנו על ידו ידנית, כשלשם כך נדרש להיכנס למחשב האישי שלו עם הקוד הידוע לו בלבד.

מר וולצ'וק אישר את האמור בעדותו:

"10. בהתאם להסכמה ולנוהג שהתגבשו במהלך השנים, בגין אותם ימים בהם הסתיימה עבודת החוץ של שלמה מחוץ למפעל, היה מגיע שלמה למפעל למחרת יום העבודה, וממלא באופן ידני יום עבודה מלא ליום הקודם, בין אם הוא נאלץ להשאר שעות רבות נוספות אחרי 16:15 ובין אם סיים לפני שעה זו, ואני, בהיותי המנהל הממונה הישיר שלו, ברוב השנים, הייתי נכנס למחשב עם הקוד הידוע לי בלבד, ומאשר ידנית את רישום יום העבודה המלא!!!

11. אדגיש ואציין כי לשלמה אין ולא היתה אפשרות להכנס למחשב במקומי (המנהל הישיר שלו), על מנת לבצע את אישור יום העבודה המלא, שנעשה במהלך כל תקופת העבודה. אני הייתי נכנס למחשב בעצמי, במהלך כל תקופת העבודה, ומאשר, בהתאם להסכמה ולנוהג שהתגבש עם שלמה, את כל דיווחי שעות העבודה, בהתאם למוסכם.

12. אין מדובר בפעולת רישום כוזב שנעשתה במחשכים, בהסתר, בלי ידיעה, בלי הסכמה, אלא ברישום ואישור שהצריך כניסה נוספת למחשב... באמצעות קוד ע"י המנהלים הישירים הממונים על שלמה (ברוב הזמן – אני) במהלך כל שנות עבודתו!!!" (סעיפים 10-12 לתצהירו).

14.הנתבע הסביר את הרציונל שעמד מאחורי ההסכמה שהושגה – והוא מניעת התחשבנות בגין השעות העודפות ושעות החסר, כשלטענתו הוא נדרש פעמים רבות לעבוד גם בשעות שמעבר לשעות העבודה הפורמאליות ומעולם לא דרש בגינן גמול מיוחד.

טענת הנתבע לפיה נדרש לעבוד גם בשעות אחר הצהריים המאוחרות או בשעות הבוקר המוקדמות נתמכה הן במכתבים של ספקים שביצע אצלם עבודות (נספח יג' לתצהירו) והן בעדותו המפורטת של מר עמר, עובד בחברת תבנוגרף אשר אף היא ספקית של החברה.

ב"כ החברה ויתר על חקירתו, כך שעדותו לא נסתרה.

וכך על פי עדותו:

"...הוא היה נדרש להגיע אלינו, פעמים רבות ותכופות, לצורך תיקונים.

5. שלמה היה מגיע אלינו עם התבניות לצורך תיקונים בכל שעות העבודה שנדרש, לרבות, כשנדרש לעשות כן בשעות אחרי צהריים מאוחרות, וכן באותן פעמים שהיה מגיע אלינו בשעות מוקדמות כמו 6:00 ו 6:30 בבוקר, על מנת לאסוף תבניות שהושארו לתיקון.

6. פעמים רבות שלמה היה מגיע בשעות אחרי הצהריים, והוא היה נדרש להשאר ולהסביר לנו את מהות התקלה וטיב התיקון הנדרש, והוא היה ממתין לתיקון הנדרש, לרבות כשהיה נדרש ריתוך אצל ספק חיצוני, והמדובר בשעות רבות ומאוחרות שהוא נדרש להשאר אצלנו" (סעיפים 4-6 לתצהירו).

15.יש לציין כי החברה טענה שלנתבע כן שולמו שעות נוספות בגין דיווחיו, דבר שלטענתה סותר את הנוהג הנטען, אולם מבדיקת הראיות שהוצגו על ידה, עולה כי התגמול בגין השעות הנוספות ששולם לנתבע, שולם על עבודתו בימי שישי בלבד כשבגין השעות העודפות שנצברו במהלך השבוע לא שולם לו תגמול בנפרד (ר' נספחים 1,2,5,6 לתצהיר הגב' טמיר וכן תלושי המשכורת של הנתבע שצורפו כנספח י' לתצהירו).

16.אין חולק כי במהלך תקופת עבודתו של הנתבע, מעולם לא נאמר לו כי אופן התנהלותו אינו מקובל ואף ההיפך הוא הנכון, כשכמפורט לעיל מנהליו הישירים אישרו לו את דיווחיו הידניים, מבלי שאמרו לו דבר באשר לאי תקינותם.

יתרה מכך, על פי עדותו של מר וולצ'וק, לא רק הוא כמנהלו הישיר היה מודע לנוהג האמור, אלא אף מנהלים בכירים יותר:

"13. חשוב לציין כי לא רק אני, בהיותי מנהלו הישיר של שלמה ידעתי ואישרתי את הנוהל והנוהג המוסכם האמור, אלא גם מנהלים בכירים יותר אצל התובעת - ריסקו בע"מ, כדוגמת המנהל הטכני הראשי מר מיכאל נבון, ידעו על הנוהל אישרו אותו והסכימו לו, ומעולם לא עלתה טענה כלשהי נגד שלמה בעניין זה.

14. בפגישות השוטפות שהיו לי עם מר מיכאל נבון, שהיה המנהל הישיר שלי, עלה הנושא של יציאתו של שלמה לביצוע העבודות אל מחוץ למפעל, ומר מיכאל נבון ידע באופן ברור ומפורש על הנוהג האמור, והסכים לו ואישר אותו" (סעיפים 13-14 לתצהיר מר וולצ'וק).

17.מר וולצ'וק פוטר אמנם מהחברה, כך שייתכן והיה לו אינטרס להציג את הדברים באופן זה, אולם מהעדויות עולה כי גם מחליפו, מר הראל לב, אישר את הנוהל ואת דיווחיו הידניים של הנתבע. אמנם מר לב טען כי מדובר היה בטעות ניהולית שלו אולם הוא בעצמו אישר בעדותו כי "היה נוהג לפני זה שאני המשכתי אותו..." (עמ' 6 לפרוט', ש' 15-16).

18.מעבר לאמור, גם המנהל הטכני הראשי של החברה, מר מיכאל נבון, אישר בחקירתו הנגדית כי ידע על האופן בו הנתבע התנהל:

"לגביו - ידעתי שמפעם לפעם היה צורך לצאת לנותני שירותים לקבל שירות שלא יכולנו לבצע בתוך החברה ובאותם מקרים היה צורך לבוא ולדווח את שעת הסיום או ההתחלה.

ש. ידעת שהוא יוצא מפעם לפעם וידעת שהוא מתקן ידנית והבוס שלו מאשר זאת?

ת. ידעתי" (עמ' 17 לפרוט', ש' 23-27).

19.לא זו אף זו, אף מר אלקלעי אישר בעדותו כי הנתבע התנהל לפי סידור שאושר על ידי מנהליו הישירים:

"ת. אני שאלתי את הראל למה הוא נתן לו להתנהל בצורה הזו והוא אמר שהוא נתן לו להבין שזה היה הסידור שהיה מקדמת דנא.

ש. והראל המשיך להתנהל על פי ה"סידור" הזה?

ת. כן. עד שמנהל היצור עלה על זה...

ש. אתה מסכים איתי שמי שאישר ידנית את שעות העבודה היה המנהל הישיר ונכנס באמצעות הקוד האישי שלו?

ת. אם למישהו אחר לא היתה את הסיסמא אז כן. כך על פי נוהלי החברה.

ש. אתה מסכים שגם הראל אחרי שלא חפף או לא חפף עם המנהל הישיר שלו המשיך לאשר את השעות כמו שהקודם אישר?

ת. כן" (עמ' 26 לפרוט', ש' 5-17).

20.לאור האמור, אין לנו אלא לקבל את גרסת הנתבע, לפי היתה הסכמה בעל פה או בהתנהגות באשר לאופן רישום שעות עבודתו, באותם ימים בהם יצא מחוץ למפעל, כשעל פי ההסכמה הוא דיווח על יום עבודה מלא, מבלי להתחשב בשעות חסר או יתר ומבלי לרשום את שעת סיום העבודה בפועל. מי שאישר את שעות העבודה היה מנהלו הישיר, באמצעות כניסה למחשבו האישי תוך שימוש בסיסמא אישית שלו.

הן המנהלים הישירים של התובע והן מנהלים בכירים יותר היו מודעים לנוהל זה ומעולם לא עלתה כנגד הנתבע טענה כלשהי בעניין תדירות יציאותיו אל מחוץ למפעל או אופן רישום שעות עבודתו, עד לשימוע.

21.איננו פוסלים על הסף את הטענה כי הנתבע ניצל את העובדה שהתאפשר לו לצאת מחוץ למפעל מידי יום והוא אף עסק לעיתים בענייניו הפרטיים בעודו ממתין לסיום התיקונים על ידי הספקים, כפי שאף עלה מדו"ח החוקר, אשר יש לזכור כי תיעד יומיים בלבד (5-6.3.14) מתקופת עבודה בת 4 שנים, כך שאין להסיק ממנו באשר למתכונת עבודתו של הנתבע ביתר התקופה.

ייתכן גם שהיה מקום ליעול העבודה ולריכוז יציאותיו של הנתבע מהמפעל לפעמים ספורות בחודש, כפי שנעשה עם מחליפו של הנתבע, כך על פי טענת החברה.

יש להדגיש כי הנתבע היה עובד מקצועי ואף מנהליו הגדירו אותו כ"בעל מקצוע משכמו ומעלה. אני לא חושב שיש שני לו במדינת ישראל..."(ר' עדות סמנכ"ל החברה, מר לין, עמ' 14, ש' 13-14). הבעלים של החברה אף הוא הודה בחקירתו כי התרשמותו "היתה מאוד חיובית ממנו" (עמ' 22 לפרוט', ש' 24).

22.יש להניח, אפוא, שלו היתה החברה מבהירה לו כי שיטת עבודתו אינה מקובלת עליה, הוא היה משנה את דרכיו.

הנתבע עצמו הבהיר בשימוע כי לו היה מתבקש להפחית את תדירות יציאותיו מהמפעל או לו היה נאמר לו כי אופן הדיווח שלו אינו תקין, הוא היה פועל בהתאם להנחיות, אולם, כמפורט לעיל, לא הוכח כי מי ממנהליו העיר לו על תדירות יציאתו מהמפעל או הורה לו לשנות את דיווחיו.

23.לאור האמור, איננו מקבלים את טענת החברה לפיה הנתבע הפר את הסכם ההעסקה ודיווח דיווחי שעות כוזבים שכן הוא פעל למעשה לפי ההסכמה שהתגבשה בינו לבין מנהליו הישירים באשר לאופן דיווח השעות, הסכמה שכפי הנראה היתה אף בידיעת ההנהלה הבכירה.

24.מעבר לאמור, נציין כי גם החישובים שערכה החברה בדבר שכר העבודה ששולם לנתבע ביתר, על בסיסם קיזזה סכומים שונים משכרו ועתרה לתשלום סך של למעלה מ- 230,000 ש"ח, הינם שגויים.

החברה ערכה את חישוביה בהסתמך על רישומי כניסה ויציאה של הנתבע מהמפעל בשנת 2013, מבלי שלקחה בחשבון את כל שעות העבודה שביצע מחוץ למפעל. החברה אף הגדילה לעשות ועתרה תשלום סכומים זהים גם בגין השנים 2010-2012, הגם שהיא בעצמה הודתה כי אין לה יכולת טכנית להוכיח את שעות העבודה של הנתבע בשנים אלו. משכך, אף הסכומים הנתבעים אינם מבוססים ולא הוכחו בשום אופן.

25.לאור האמור, התביעה לחיוב הנתבע בהשבת הכספים שהחברה שילמה לו לכאורה ביתר במשך תקופת עבודתו – נדחית.

נסיבות סיום ההעסקה – האם מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת?

26.כפי שעולה מהראיות והעדויות התובע פוטר ביום 10.3.14 מעבודתו, מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת. כמו כן, מיד לאחר פיטוריו הורתה החברה לחברת הביטוח לעכב את כספי הפיצויים שנצברו עבורו אצלה אולם לאחר תכתובת שהתנהלה בין הצדדים הורתה לה לשחרר עבורו את הכספים.

בתביעה דנן עתרה החברה למתן סעד הצהרתי לפיו פיטורי הנתבע נעשו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

27.אין חולק כי החברה רשאית היתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה להחליט על פיטורי הנתבע משלשיטתה התנהלותו היתה פסולה.

עם זאת, מששוכנענו כי הנתבע פעל בהתאם להסכמות שהתגבשו בינו לבין מנהליו הישירים, אין מדובר בענייננו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים או הודעה מוקדמת.

28.על פי הפסיקה, נקודת המוצא היא שעובד שמפוטר זכאי לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת.

ככלל, שלילת פיצויי פיטורים , מלאה או חלקית, אפשרית מכח סעיפים 16 ו- 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. סעיף 16 לחוק עוסק בענף בו קיים הסכם קיבוצי וסעיף 17 לחוק עוסק בענף בו אין הסכם קיבוצי.

בענייננו, לא נטען, כי חל על הצדדים הסכם קיבוצי. על כן, יש לבחון את המקרה דנן לאורו של סעיף 17 לחוק המפנה להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.

בהתאם להלכה הפסוקה, בית הדין יונחה על פי הוראות תקנון העבודה הכלול בהסכם הקיבוצי הכללי שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (ע"ע 300320/98 סווירי אריה – רם חניונים בע"מ, עבודה ארצי, כרך ל"ג (59) 32; דב"ע נז/ 3-76 שגרירות ארצות הברית של אמריקה – עזבון המנוח מאיר מנשה, עבודה ארצי, כרך ל (1) 383).

סעיף 53 לתקנון כולל פירוט של הפרות משמעת שונות, המנוסחות באורח כללי, עם מדרג עונשים הנע בין הסנקציה הקלה ביותר שהינה התראה, לבין הסנקציה החמורה ביותר, שהינה פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים.

29.בית הדין הארצי לעבודה קבע בהקשר זה, כי "שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" (ע"ע (ארצי) 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני (22.10.02)), באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש" (דב"ע לא/3-3 רים בע"מ נ' נסים יוסף, פד"ע ב' 215).

כמו כן נקבע כי נטל הוכחת הנסיבות שיש בהן כדי לשלול או להפחית פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק (דב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ויעקב פורר נ' שושנה שרייר, פד"ע ג' 162).

30.החברה לא הוכיחה כי בעת קבלת ההחלטה על פיטוריו, התובע עבר עבירת משמעת חמורה, ביצע עבירה פלילית חמורה, או עשה מעשה כלשהו הנכנס בגדר המעשים המפורטים בתקנון, שיש בהם כדי להצדיק שלילה או הפחתה של פיצויי הפיטורים, אלא לכל היותר פעל בתום לב בהתאם לנוהל שסבר שאושר על ידי מנהליו.

31.משכך, החברה לא הוכיחה כי מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, במלואם או בחלקם.

האמור נכון גם באשר להודעה מוקדמת. החברה רשאית היתה בנסיבות העניין להחליט על פיטורי הנתבע באופן מיידי מבלי שיתייצב עוד במקום העבודה, אולם היה עליה לשלם לו תמורת הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

32.לאור האמור, התביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הנתבע פוטר בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת - נדחית. נוכח קביעתנו זו, ייבחנו גם הזכויות הנתבעות בתביעה שכנגד.

האם הקיזוז שביצעה החברה נעשה כדין?

33.עם החלטתה על פיטורי הנתבע ומשסברה הנתבעת כי שולם לנתבע שכר עבודה ביתר, היא קיזזה מהסכומים המגיעים לו את שכר העבודה בגין החודשים פברואר ומרץ 2014 וכן את פדיון החופשה ודמי ההבראה להם היה זכאי עם סיום עבודתו.

החברה עתרה למתן סעד הצהרתי לפיו קיזוז זה בוצע כדין.

34.כל טענת מעביד כי הינו רשאי לנכות משכר עבודה של עובד סכום כלשהוא טעונה בדיקה על פי הוראות סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, הקובע רשימה סגורה שאין בלתה של ניכויים משכר עבודה. כל ניכוי שאיננו מצוי בגדר רשימה זו, איננו ניכוי מותר ולמעביד אסור להפחית מהשכר המשולם לעובד.

35.הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר קובעות:

"(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

(1)סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק.

...

(6)חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;

(7)מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; ...

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א), חדל עובד לעבוד אצל המעסיק, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של עובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות."

36.החברה טענה כי התובע חב לה כ- 280,000 ש"ח בגין שכר עבודה ששולם לו ביתר עקב דיווחי שעות כוזבים. אולם כפי שקבענו לעיל, לא מצאנו כי הנתבע דיווח דיווחים כוזבים אלא פעל בהתאם להסכמה שהתגבשה עם מנהליו בדבר אופן הדיווח בימים בהם יצא מהמפעל.

37.כמו כן, כפי שפורט כבר, החברה לא הוכיחה את שיעור החוב בכל דרך, כשביססה אותו על רישומי כניסה ויציאה של הנתבע מהמפעל בשנת 2013 שלא כללו את שעות עבודתו מחוץ למפעל ואף חישבה את החוב על דרך האומדן, כמכפלה של שכר העבודה ששולם לכאורה ביתר לנתבע באותה שנה בארבע שנות עבודתו, תוך שהודתה כי אין לה יכולת טכנית להוכיח את שעות עבודתו בשנים שקדמו לכך.

משכך, אין מדובר בסכום קצוב שאינו שנוי מחלוקת, שהחברה רשאית היתה לנכותו. למעשה, החברה החליטה לנכות על דעת עצמה (בעקבות יעוץ משפטי שקיבלה) כספים משכר העבודה ומהזכויות להן היה זכאי הנתבע עם סיום העסקתו, בניגוד מוחלט להוראות החוק.

38.מדובר אפוא בניכוי אסור ועל כן, תביעתה של החברה למתן סעד הצהרתי לפיו הניכוי או הקיזוז שביצעה נעשה כדין - נדחית.

התביעה שכנגד

פיצויי פיטורים

39.כעולה מהראיות והעדויות, עם פיטוריו של הנתבע, ביקשה החברה לעכב את שחרור פיצויי הפיטורים שנצברו עבורו בחברת כלל, ולאחר תכתובת שהתנהלה בינה לבין ב"כ הנתבע, הורתה החברה לכלל לשחרר את מלוא כספי הפיצויים שנצברו אצלה, בסך של 59,288 ש"ח.

40.בהסכם ההעסקה הסכימו הצדדים להחיל על יחסיהם את הוראת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים (ר' סעיף 3ז' להסכם וכן נספחים ב' וג'), כך שאף אם משכורתו החודשית של הנתבע היתה גבוהה מהמשכורת ממנה הפרישה החברה לרכיב פיצויי הפיטורים, כנטען על ידי הנתבע, משאין חולק כי החברה נתנה לכלל הוראה לשחרר עבורו את מלוא פיצויי הפיטורים שנצברו עבורו בקופה - הנתבע אינו זכאי לכל תשלום נוסף בגין פיצויי פיטורים.

41.באשר לפיצויי הלנה, הגם שתחילה הורתה החברה לכלל לעכב את שחרור כספי הפיצויים, זמן קצר לאחר מכן, בעקבות מכתבו של ב"כ הנתבע, הורתה החברה על שחרורם, ועל כן, בנסיבות העניין, סברנו כי יש להעמיד את פיצויי ההלנה על הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד, ממועד סיום ההעסקה.

תמורת הודעה מוקדמת

42.אין חולק כי הנתבע פוטר לאלתר מבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת טרם פיטוריו.

משקבענו כי לא מתקיימות במקרה דנן נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים או דמי הודעה מוקדמת, הנתבע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת בשיעור של משכורת חודשית.

43.משכורתו החודשית של הנתבע כללה משכורת יסוד בסך 15,855 ש"ח וכן שתי תוספות קבועות ששולמו לו מדי חודש, שלא נטען וממילא לא הוכח כי הינן תלויות בתנאי כלשהו ("משכורת 13" ו"משכורת 14" בסך של 1,322 ש"ל כל אחת). משכך, משכורתו הקובעת של הנתבע לצורך תשלום זכויותיו עומדת על 18,499 ש"ח.

44.לאור האמור, על החברה לשלם לנתבע חלף הודעה מוקדמת בסך של 18,499 ש"ח.

45.אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה על רכיב "חלף הודעה מוקדמת" משאין מדובר ב"שכר עבודה". על כן, התביעה לתשלום פיצויי הלנה על רכיב זה - נדחית.

שכר עבודה בגין החודשים פברואר ומרץ 2014

46.החברה קיזזה שלא כדין את שכר העבודה שהנתבע היה זכאי לו בגין החודשים פברואר ומרץ 2014. בגין חודש פברואר קוזז סך של 17,774 ש"ח (18,499 ש"ח בניכוי 726 ש"ח ששולמו) ובגין חודש מרץ קוזז סך של 5,886 ש"ח (18,499/22 ש"ח X 7 ימי עבודה).

הנתבע זכאי אפוא להחזר שכר העבודה שקוזז בסך של 23,660 ש"ח.

47.באשר לפיצויי הלנת שכר, החברה לא היתה רשאית לקזז את שכר העבודה של הנתבע על דעת עצמה.

עם זאת, מדובר בענייננו במחלוקת כנה באשר לזכאות הנתבע לשכר העבודה בנסיבות פיטוריו. משכך, מצאנו לנכון להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על סך של 10,000 ש"ח, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית כחוק על שכר העבודה שנפסק, ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום בפועל.

פדיון חופשה

48.על פי תלוש המשכורת של חודש פברואר 2014, עם סיום העסקתו נותרו לזכות הנתבע 36 ימי חופשה שלא נוצלו על ידו.

על פי מכתבו של ב"כ החברה מיום 6.4.14 (נספח ח' לתצהיר הנתבע), החברה קיזזה סך של 26,564 ש"ח בגין פדיון חופשה, על פי החישוב שערכה.

49.כמפורט לעיל, החברה קיזזה סכום זה שלא כדין. עם זאת, הנתבע זכאי היה לפדיון חופשה בסך של 30,271 ש"ח (18,499/22 ש"ח X 36 ימי חופשה).

משכך, על החברה לשלם לו סך של 30,271 ש"ח בגין פדיון חופשה.

50.אין לחייב את החברה בפיצויי הלנת שכר על רכיב זה, משתשלום פדיון חופשה באיחור אינו נושא פיצויי הלנה.

דמי הבראה

51.על פי מכתבו של ב"כ החברה מיום 6.4.14, החברה קיזזה משכר הנתבע סך של 2,554 ש"ח בגין דמי הבראה להם היה זכאי עם סיום העסקתו.

כמפורט לעיל, החברה קיזזה סכום זה שלא כדין ויש לחייבה לשלם לתובע את דמי ההבראה שקיזזה בסך של 2,554 ש"ח.

52.אין מקום לפסיקת פיצויי הלנה על דמי הבראה מאחר ואין מדובר ב"שכר עבודה" ועל כן, דין התביעה לפיצויי הלנת שכר על רכיב זה – להידחות.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין

53.הנתבע טען כי לא נערך לו שימוע כדין טרם פיטוריו. לטענתו, לא ניתנה לו שהות מספקת להתכונן לשימוע, שכן הזימון לשימוע נמסר לו פחות מ- 24 שעות לפני קיומו, כשבזימון צויינו טענות חמורות המצריכות איסוף והכנת חומר על מנת שיוכל להגיב כראוי לטענות. עוד טען כי השימוע עצמו נערך למראית עין, כשתוצאתו היתה ידועה מראש, מבלי שניתנה לו הזדמנות נאותה להתגונן כנגד הטענות שהועלו כנגדו ולהציג מסמכים שיתמכו בטענותיו והוא אף לא תועד כנדרש.

החברה טענה כי השימוע נערך כדין והיה ענייני, ארוך וממצה, כי התובע לא ביקש לדחות את השימוע, ובמהלכו הגיב לכל הטענות שהועלו כנגדו ואף הציג מסמכים. כן נטען כי נמסר לו פרוטוקול שימוע שממצה את שנאמר במהלכו.

54.רבות דובר בפסיקה על זכותו של עובד לשימוע טרם פגיעה בזכויותיו, על אחת כמה וכמה טרם פיטוריו. לעניין זה נפסק לא אחת, כי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו ובהתאם ליתן את תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו.

מזכות זו נגזרת חובתו של המעסיק לקיים שימוע לעובד טרם קבלת החלטה על סיום העסקתו. מטרת השימוע להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית בהתחשב בכל המידע הרלוונטי, לרבות עמדותיו ועניינו של מי שעלול להיפגע מההחלטה.

לשם כך נדרש המעסיק לזמן את העובד לשימוע מראש ובכתב, להציג בפניו את כל הטענות המופנות כלפיו, להבהיר לו כי הוא רשאי להיות מלווה על ידי עורך דין או אדם אחר, לאפשר לעובד להציג את עמדתו, לשקול את טיעוניו "בלב פתוח ובנפש חפצה" טרם קבלת ההחלטה ולערוך פרוטוקול של השימוע, על מנת שניתן יהיה לערוך ביקורת שיפוטית להליך שנערך.

55.במקרה דנן, הנתבע זומן ביום 9.3.14 לשימוע שהתקיים פחות מ- 24 שעות לאחר מכן.

אכן, כטענת החברה, הנתבע לא ביקש לדחות את מועד השימוע, אולם התרשמותנו היא כי הנתבע לא ידע כי הוא רשאי לבקש דחייה ואף לא ידע כי הוא רשאי להיות מלווה על ידי עורך דין או אדם אחר מטעמו, כשבזימון לשימוע לא צויין דבר באשר לזכויות אלו (הזימון לשימוע צורף כנספח 1 לתצהיר מר לין).

למעשה, מקריאת תמלול השימוע שצורף (נספח ט' לתצהיר הנתבע), עולה הרושם כי הנתבע כלל לא הבין כי סיום העסקתו עומד על הפרק אלא סבר כי מדובר בשיחת אזהרה שנועדה לשנות את דפוסי התנהלותו, כשאף אין מחלוקת כי בשיחה זו הועלו לראשונה טענות החברה בעניין תדירות יציאותיו של הנתבע אל מחוץ למפעל ואופן הדיווח על שעות עבודתו, כשיש להניח שלו היה הנתבע מיוצג או היתה ניתנת לו שהות מספקת להתכונן לשיחה, היה מבין את חומרת הטענות שהחברה מעלה כנגדו.

56.כמו כן, מקריאת תמלול השימוע עולה כי החברה היתה "נעולה" על החלטתה לסיים את העסקתו, כשכל הסבריו והבטחותיו לשנות את דפוסי עבודתו נפלו על אוזניים ערלות ואכן, מספר שעות בלבד לאחר סיום השיחה נמסר לתובע מכתב פיטורים.

לא זו אף זו, מעיון בראיות עולה כי הגם שהשימוע נערך ביום 10.3.14, החברה ביצעה קיזוזים משכר הנתבע במסגרת התלוש לחודש מרץ שהודפס עוד ביום 9.3.14 (התלוש צורף כנספח י' לתצהיר הנתבע), קרי יום לפני השימוע, דבר המצביע על כך שהחברה כבר גיבשה עמדתה באשר להפסקת העסקתו וקיזוז סכומים שונים משכרו עוד טרם קיום השיחה.

57.בנוסף, עולה ספק באשר לאופן בו תועדה השיחה ובאם הפרוטוקול משקף את שנאמר בה, שכן במכתבו של ב"כ החברה מיום 22.4.14 (נספח ו' לתצהיר הנתבע), אליו צורף "פרוטוקול שיחת שימוע" בן 2 עמודים מיום 10.3.14 צויין במפורש: "כפי שנמסר לך בתחילת השימוע השיחה הוקלטה, אך בפועל ההקלטה יצאה מקוטעת. ביקשתי ממרשתי שיכינו לי תמליל משיחת השימוע כפי שהוקלטה" (ההדגשה אינה במקור).

תמלול ההקלטה (נספח ט' לתצהיר הנתבע) הועבר לנתבע ואף צורף לתיק בית הדין ללא תצהיר המתמלל, וללא הסבר כיצד מאותה הקלטה "מקוטעת" נולד תמלול בן 29 עמודים, כשלטענת הנתבע דברים שהוא זוכר בבירור שנאמרו בשימוע אינם מופיעים באותו תמלול.

58.לאור האמור, אנו קובעים כי נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לנתבע , בכך שלא ניתנה לו התראה מספקת שאפשרה לו להתכונן כראוי לטענות שהועלו כנגדו, לא הובהר לו כי הוא רשאי להיות מיוצג על ידי עו"ד בשימוע, טענותיו לא נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה, כשנדמה כי תוצאת השימוע היתה ידועה מראש, ואף עולה ספק באם פרוטוקול השימוע משקף את שנאמר בו. פגמים אלו מצדיקים מתן פיצוי בגין פיטורים בהליך בלתי תקין.

59.הנתבע עתר לחיוב החברה בתשלום פיצוי בשיעור של 5 משכורות בגין הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו.

בנסיבות העניין, לאחר ששקלנו מחד, את תקופת עבודתו הארוכה של הנתבע בחברה ואת העובדה שלא ניתנה לו זכות טיעון אמיתית, ומאידך את העובדה שכן נערכה לו שיחה בה הובהר לו כי התנהלותו אינה תואמת את הסכם העבודה והתקנון, החלטנו כי הפיצוי הראוי הוא בגובה 2 משכורות.

משכך, על החברה לשלם לנתבע פיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע כדין, בסך של 36,998 ש"ח (18,499 ש"ח X 2).

פיצוי בגין הוצאת לשון הרע

60.הנתבע עתר בנוסף לתשלום פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ש"ח מכוח סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, בגין פרסום לשון הרע והוצאת דיבתו רעה בפני העובדים במפעל, חבריו לעבודה ומנהליו, הכפשתו והצגתו כגנב ושקרן.

61.מלבד טענתו הכללית של הנתבע בדבר הוצאת דיבה ולשון הרע (סעיף 26 לתצהירו), הנתבע לא הצביע על מקרים ספציפיים בהם הוצאה דיבתו רעה בפני מי מהעובדים, לא הובהר מי הגורם שהוציא דיבתו רעה ובפני מי מהעובדים ומה בדיוק נאמר או נכתב אשר עונה על הגדרת לשון הרע.

62.באשר לכינוס מנהלי החברה בו דווח על פיטורי הנתבע "בנסיבות חמורות", כינוס אשר אושר על ידי מר לין, על פי עדותו של האחרון, מדובר היה בכינוס הדרג הניהולי של החברה, תוך חידוד הנהלים והחלטה בדבר הוספת מנגנון בקרה נוסף שימנע הישנות של מקרים כאמור (עמ' 14 לפרוט', ש' 24 – עמ' 15, ש' 11).

אין מדובר, אפוא, בהוצאת דיבה או בפרסום לשון הרע על פי הגדרתם בחוק, כשמכל מקום, בכל הנוגע לכינוס זה לחברה עומדות ההגנות הקבועות בחוק, שכן הדבר שפורסם – יציאת הנתבע מהמפעל ללא החתמת כרטיס ודיווח ידני שלא תאם את שעות העבודה בפועל - היה אמת ואף אושר על ידי הנתבע בשימוע, והיה בפרסום למנהלים משום "ענין ציבורי" על מנת לחדד את נהלי העבודה בחברה.

63.משכך, לא מצאנו כי החברה פעלה בניגוד להוראות החוק, והתביעה לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע – נדחית.

פיצוי בגין עגמת נפש

64.הנתבע עתר בנוסף לתשלום פיצוי בסך 100,000 ש"ח בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה לו עקב פיטוריו בבושת פנים ותוך הכתמת שמו הטוב, הלחץ הכספי שנגרם לו עקב הלנת הכספים המגיעים לו והלחץ הנפשי מעצם הגשת התביעה על ידי החברה.

65.הלכה פסוקה היא כי פיצויים בגין עגמת נפש יינתנו במקרים חריגים ובנסיבות קיצוניות.

במקרה דנן, כפי שפורט לעיל, החברה פעלה באופן בלתי ראוי והחליטה על דעת עצמה לקזז מהכספים שהגיעו לנתבע סכומים נכבדים, וזאת בנוסף לפיטוריו מהיום למחר, בגיל מבוגר, מבלי שניתנה לו התראה כלשהי לפני הפיטורים באשר לאי תקינות מעשיו, מבלי שאפשרה לו לשנות את דפוסי התנהלותו ומבלי שנתנה לו זכות טיעון אמיתית.

אין ספק כי התנהלות זו של החברה גרמה לנתבע לעגמת נפש רבה, ועונה על אותם מקרים חריגים המצדיקים פסיקת פיצוי מתאים.

עם זאת, לדעתנו, משפסקנו כבר פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין וקבענו כי על החברה להשיב לנתבע את כל הסכומים שקוזזו מזכויותיו שלא כדין, סברנו כי הפיצוי הראוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו הינו בגובה משכורת אחת, קרי סך של 18,499 ש"ח.

סוף דבר

66.התביעה נדחית במלואה.

67.התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה.

68.בהתאם לכך, החברה תשלם לנתבע, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים:

א.סך של 18,499 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת.

ב.סך של 23,660 ש"ח בגין שכר עבודה.

ג.סך של 30,271 ש"ח בגין פדיון חופשה.

ד.סך של 2,554 ש"ח בגין דמי הבראה.

כל הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום ההעסקה (10.3.14) ועד למועד התשלום בפועל לנתבע.

69.בנוסף תישא החברה, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, בתשלום הסכומים הבאים:

א.סך של 36,998 ש"ח כפיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע כדין.

ב.סך של 18,499 ש"ח כפיצוי בגין עגמת נפש.

ג.סך של 10,000 ש"ח כפיצוי בגין הלנת שכר עבודה.

הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל לנתבע.

70.נוסף על כך, תישא החברה בתשלום הוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ש"ח, לתשלום בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיה, שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל לנתבע.

בשולי פסק הדין:

ההוכחות בתיק נשמעו לפני ראש המותב ונציג הציבור מר הנדל בלבד, לפיכך ניתן פסק הדין בהרכב מותב זה בהתאמה.

ניתן היום, 12 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.