לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע וכן לתשלום הפרשי שכר וזכויות סוציאליות בגין נסיבות סיום העסקתו של התובע, אשר שימש במשך שנים רבות בתפקיד מנהל תחום הידרותרפיה בבית ספר למאמנים של מכון וינגייט.
-
הנתבע 1 הוא המכון הלאומי של ישראל למצוינות בספורט. הנתבע [להלן: "המכון" או "הנתבע"] עוסק בתחומים שונים של קידום הספורט ובכלל זה מקיים מסגרות שונות להכשרת מורים מדריכים ואנשי מקצוע בענפי הספורט השונים.
-
הנתבעת 2 [להלן: "הנתבעת"] שימשה מנהלת משאבי אנוש במכון במועדים הרלוונטים לתביעה ( החל מחודש ספטמבר 16').
-
התובע בעל השכלה ומומחיות בתחום הפיזיותרפיה (שיקום נוירולוגי ואורתופדי) הועסק על ידי הנתבע 1 בתפקיד ראש תחום הידרותרפיה וספורטתרפיה במשך כ- 12 שנים. בשנים הראשונות (2006-2010) במתכונת של נותן שירותים עצמאי ולאחר מכן (2010-2018) כעובד, כאשר בתחום תפקידו משימות הנוגעות לגיבוש תכנית לימודים, מינוי וניהול המרצים בקורסים השונים ופיקוח עליהם וכן העברת הרצאות במכון וביחידות הסמך שלו.
-
תנאי ההעסקה של התובע כעובד נקבעו בהסכמים שהתעדכנו מעת לעת ולפיהם התובע יועסק במשרה מלאה, ויהיה זכאי לשכר חודשי וכן נקבע כי ידווח על שעות עבודתו באמצעות שעון אלקטרוני או באמצעות חתימת ממונה או כל אמצעי אחר. (בשלב מסויים פוצל סכום השכר הגלובלי אשר עמד על 14,000 ₪ באופן שבתלוש נרשם שכר 10,500 ושנ"ג 3,500).
-
במהלך שנות עבודתו התובע לא נהג להגיע מדי יום למכון ולא החתים שעון נוכחות בקביעות, חלק מעבודתו בוצע מביתו וחלק ממקומות שמחוץ למכון בהיקף שלא בואר. עם זאת מדי חודש התובע דיווח על שעות עבודה מלאות משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, ודיווח השעות שלו אושר על ידי מנהל בית ספר (עד יוני 18' ניהל את בית הספר למאמנים מר אלי סדרס ולאחר מכן מר יעקב ג'ינו).
-
מר ג'ינו ידע, והיה מוסכם עליו כי התובע איננו שוהה במכון בפועל בשעות עליהן דיווח, וכי הוא עובד במקביל באוניברסיטת תל אביב ומבצע את המשימות הנוגעת למכון בזמנים אחרים, בהתאם לצרכי המשרה, באופן שהדיווח על שעות העבודה הוא למראית עיין בלבד. מר ג'ינו לא ראה קושי בצורת הדיווח על עבודתו של התובע באשר לדידו התובע מילא את כל המשימות אשר הוטלו עליו במכון, הקורסים שלו היו פופולריים והשיאו למכון הכנסות של מאות אלפי שקלים בשנה.
-
במהלך שנת 2017 על רקע בקשה של התובע לתוספת שכר, אשר לוותה בהסבר ובהמלצה של ממונים עליו לפיה מדובר במרצה בכיר ("טלנט") אשר מועסק במקביל במשרה מלאה באוניברסיטת תל אביב, מצאה החשבת המלווה שמונתה למכון, כי שעות העבודה של התובע לפי אתר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב מקבילות לשעות העבודה עליהן הוא מדווח במכון והפנתה את תשומת לבה של הנתבעת לכך. במהלך הבדיקה עלה חשד כי על אף שהתובע מדווח על עבודה במשרה מלאה, בפועל הוא מתייצב לעבודה במכון רק בחלק קטן משעות העבודה המדווחות. על רקע האמור התובע התבקש להעביר דיווחי שעות תוך ציון מהות העבודה שביצע בכל יום. אלא, שהפירוט שהתובע סיפק, לא עלה בקנה אחד עם בדיקותיה של הנתבעת ולא הניח את דעתה, והיא מצאה להתייעץ בעניין עם נציג הממונה על השכר וכן שיתפה בעניין את מר אמוץ בכר, אשר כיהן באותה עת בתפקיד מנהל המכון.
-
יאמר מיד, כי מהמסמכים שבפנינו לא ברור מהי התמונה העובדתית המלאה שהובאה בפני נציג הממונה על השכר, ומכל מקום ביום 26/6/18 שלח נציג הממונה על השכר (מרכז בכיר חינוך) מר אבי פרידמן אל הנתבעת ואל מנכ"ל המכון דאז הודעת מייל אשר נוסחה כדלקמן:
שלום לכולם,
בהמשך לשיחה עם אמוץ סוכם כדלקמן:
יערך לעובד שימוע – לגבי כל השעות שבהן יש מידע מבוסס שהעובד לא עבד על העובד להחזיר את הכספים. לגבי שעות שבהן יש חשד לכך שהעובד לא עבד אליו (צ"ל עליו א.ד.) לתת הסברים מנומקים ומשכנעים לנוכחותו במכון ועבודתו במכון, ככל שמסתבר שהעובד לא העמיד את עצמו באופן לרשות המכון בשעות אלו הרי שעליו להשיב את הכספים בגין שעות אלו. למען הסר ספק יובהר שעל פי המקובל בשירות המדינה אין לאשר לעובד עבודה מהבית.
לגבי העתיד יש להעביר אלי הצעה למחיר של שעת הרצאה ושעת ניהול. לאחר שיסוכם על השכר בגין שעות אלו העובד יקבל שכר בהתאם לדיווח מדוייק על שעות אלו.
בכבוד רב, אבי פרידמן
-
במייל נוסף מיום 28/6/18 (שגם ביחס אליו לא צורפה פניית המכון אלא תשובת נציג הממונה על השכר בלבד) הודיע נציג הממונה על השכר למי שהיה מנהל המכון מר אמוץ בכר כך:
שלום אמוץ,
אבהיר כי לנוכח הנסיבות עד שלא יבוצע שימוע ולא אקבל דיווח על תוצאות השימוע ויישומן לא תבוצע כל הסדרה לשכרו. במסגרת זו אבקש לקבל הסבר מפורט על עבודתו הכפולה של המרצה במכון ובאוניברסיטת תל אביב ואבקש להבין אם היו דיווחים כפולים נוספים או חשד לדיווחים כפולים נוספים.
אבי פרידמן, מרכז בכיר – חינוך
-
יאמר מיד, כי הממונה על השכר לא שלח לתובע הזמנה לשימוע בפניו (בהתאם לסמכותו לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב), וביום 24/7/18 שלחה הנתבעת לתובע הזמנה לשיחת בירור. בהזמנה ציינה כי עלה חשש שדיווחי השעות שהעביר אינם מהימנים באשר דיווח על שעות עבודה במכון בשעות בהן עבד באוניברסיטת תל אביב.
-
הבירור התעכב בשל צאתו של התובע לחופשה, והוא התקיים ביום 1/8/18, בהשתפות התובע, הנתבעת וכן מר יעקב ג'ינו מנהל בית ספר למאמנים. עיון בתמליל השיחה מעלה כי התובע והממונה עליו טענו בפני הנתבעת כי עבודתו של התובע מבוצעת במקומות שונים מחוץ לחצרי המכון לשביעות רצונו המלאה של הממונה עליו וטענו כי יש למצוא את המודל התעסוקתי המתאים שיאפשר את המשך העסקתו בשכר הקיים, שלא בדרך של רישום שעות, בדומה למתכונת ההעסקה שלו כחבר סגל באוניברסיטת תל אביב. במהלך השיחה אישר התובע כי הוא מבצע את רישום השעות בדרך של אומדן / הערכה וכי אפשר שנפלו טעויות שגרמו לכך ששעות בהן הרצה באוניברסיטת תל אביב נרשמו כשעות עבודה במכון (הגם שלא הודה בכך במפורש), אך טען כי בפועל הוא מבצע עבודה בהיקף של משרה מלאה. התובע והממונה עליו הדגישו את תרומתו הרבה של התובע למכון ואת הרצון המשותף לאפשר את המשך העסקתו.
-
מהמסמכים שהובאו בפני עולה כי בסיום השיחה, הנתבעת בחרה שלא לשטוח את טענות התובע ומנהל בית הספר בפני הממונה על השכר, ותחת זאת פנתה למנהל המכון במכתב חריף, המצביע על הליקויים בדיווח שעות העבודה של התובע, תוך שחזרה על הנחיית הממונה על השכר כמפורט במייל דלעיל, והנחתה לשלם לתובע שכר אך ורק בגין שעות העבודה בהן נכח במכון בהתאם לשעות כניסת הרכב שלו למכון.
-
ביום 6/8/18 (ערב צאתו לחופשה משפחתית) נמסרה לתובע הודעה כי שכר חודש יולי ישולם לו בהתאם לשעות נוכחותו בפועל במכון (בהתאם לכניסה ויציאה של הרכב). בהתאם לכך הופק לתובע בגין חודש יולי 18' תלוש שכר על סך כ- 6,000 ₪, אלא שבעקבות התערבות ועד העובדים וב"כ התובע, ובעקבת ישיבה שהתקיימה ביום 13/9/18 (ת/33) ובהמשך לאישור שהתקבל מהממונה על השכר, כבר ביום 16/9/18 נמסרה לתובע הודעה כי עד לבירור המחלוקת ישולם לו שכר מלא (בכפוף לשמירה על הזכות לתבוע השבה בעתיד), והושבו לתובע סכומים שנוכו משכר חודש יולי.
-
מכל מקום, מאז צאתו לחופשה בראשית חודש אוגוסט התובע לא שב עוד לעבודתו. תחילה המציא תעודות מחלה לחודשים אוגוסט – ספטמבר והחל מחודש נובמבר לא המציא דוחות נוכחות ולא אישורי מחלה ולא שולם לו שכר. ביני לביני, ב"כ התובע העלו טענות לפיהן הנתבעת רודפת אותו מטעמים אישיים טענות אשר מטבע הדברים הסלימו את הקרע בין הצדדים.
-
ב"כ הצדדים המשיכו לקיים בניהם הידברות בנסיון להגיע להסכמות שיאפשרו המשך ההעסקה, אך הדבר לא עלה בידם, בין היתר לנוכח עמדת הממונה על השכר, על יסוד הנתונים (החלקיים) שהובאו בפניו.
-
ביום 22/11/18 שלחו ב"כ התובע לב"כ המכון מכתב אשר מבהיר כי התובע איננו מסכים לשינויים הדרמטיים בתנאי העסקתו. עוד נכתב במכתב כי הנתבע דוחק את התובע להתפטר על מנת לחסוך בתשלום פיצויי פיטורים, וכי הנתבע מתבקש לזמן את התובע לשימוע לשקילת המשך העסקתו.
-
בתשובה מיום 2/12/28 הודיעה ב"כ המכון לב"כ התובע כי המכון מעוניין שהתובע ימשיך בעבודתו בהתאם להסכם עליו חתם, המחייב דיווח על שעות עבודה, וכי בנסיבות שנוצרו התובע למעשה הודיע על התפטרותו בין מפוטר, ואין טעם בקיום שימוע.
-
על רקע האמור הוגש ההליך דנן.
-
מטעם התובע העיד התובע בעצמו וכן זומן לעדות מי שכיהן במועדים הרלוונטים בתפקיד מנהל בית ספר למאמנים, מר יעקב ג'ינו.
-
מטעם הנתבע העיד מר יעקב (יקי) אנוך אשר כיהן החל מחודש יוני 19' בתפקיד מנכ"ל המכון ומטעם הנתבעת 2 העידה היא עצמה.
פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, שכר, ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין
טענות התובע
-
התובע טוען כי לאחר שנים של עבודה השקעה ובניה של מעמד מקצועי מוביל בתחומו, הוא מצא עצמו מותקף על ידי הנתבעת במילים כגון גנב ורמאי, כאשר בסופו של דבר הוא פוטר מעבודתו במכון.
-
התובע טוען כי הנתבעת שימשה אורגן של המכון וכי פעלה במסגרת סמכותה כמנהלת משאבי אנוש וכי פעלה על פי עצת היועצים המשפטיים של המכון ולפיכך לשיטתו אין מקום להטלת האחריות של הנתבעים זה על האחר או על צדדים ג' אשר לא זומנו לעדות (חשב מלווה/ משרד האוצר).
-
עוד טוען התובע כי בידי הנתבעים מצויות הקלטות ומסמכים של תכתובת עם צד ג' שהוסתרו / גולו באיחור, וכי מנכ"ל המכון בתקופה הרלוונטית כלל לא זומן לעדות כאשר החזקה היא כי עדותו היתה משמשת כנגד המכון.
-
לטענת התובע, הוא הועסק במשרת אמון שבה לא ניתן לפקח על שעות עבודתו וכראיה לכך – מחליפתו כלל לא נדרשה לדווח על שעות עבודה, תחילה הועסקה בחשבונית ולאחר מכן כעובדת במשרת אמון.
-
לטענתו השינוי הדרמטי בתנאי העבודה עולה כדי פיטורים. לטענתו לאחר פגישת הבירור בחודש אוגוסט לא התקיים כל דין ודברים בין התובע לבין מעסיקתו אלא בין עורכי הדין של הצדדים בלבד. עוד טוען התובע כי משיחה שתומללה, אשר התקיימה בין הנתבעת לבין יקי אנוך, עולה כי יקי הוא שהחליט על גיוס מחליף ועל פיטוריו של התובע מהמכון, כל זאת בשעה שהתובע מעוניין לשוב לעבודתו ומקיים הידברות במהלכה הועלו הצעות שונות לפיקוח על שעות עבודתו באמצעים אלקטרוניים אולם אלה לא היו מקובלות עליו. התובע טוען כי ראיה לכך שבעניינו פעלו בחוסר תום לב באה לידי ביטוי בכך שמחליפתו בתפקיד מועסקת (החל משנת 2020 בהסכם אישי ללא דרישה לדיווח שעות.
טענות הנתבע
-
הנתבע טוען כי בכל הנוגע לתובע לא נפל כל דופי בהתנהלותו וכי התובע לא זכאי לתשלום כלשהו.
-
לטענת הנתבע נעשו מאמצים ניכרים על מנת שהתובע ישאר במכון, המכון מעולם לא פיטר את התובע, והתובע הוא אשר בחר להתפטר מעבודתו.
-
לעניין חישוב פיצויי הפיטורים הנתבע טוען כי אין לכלול את התקופה שבה התובע היה מועסק כנגד חשבונית.
-
הנתבע גורס כי לאחר התקופה בה הועסק בחשבונית התובע חתם על הסכם עבודה לפיו היה עליו לדווח על נוכחות ולמלא את שעות המשרה המלאה כתנאי לקבלת שכר.
-
הנתבע טוען כי עמדת התובע והממונה עליו כי הוסכם שהתובע יווצע דיווחים למראית עין לא הייתה מעולם העמדה של הנתבע, וראיה לכך יש בעמדת הממונה על השכר כפי שהוגשה בהליך. אשר על כן מדובר בבירור מתחייב ממעמדו הציבורי של המכון ובחודש אוגוסט שכרו של התובע הופחת בהתאם להנחיית הממונה על השכר מר אבי פרידמן אשר התקבלה לטענת הנתבעת בשיחה טלפונית, ואין לבוא בטרוניה למכון על שמילא את הנחית הממונה על השכר.
-
עוד ציין הנתבע כי בחודש אוגוסט שולם לתובע שכר מלא וכי הסכום שהופחת בחודש יולי הושב בספטמבר.
-
הנתבע טוען כי העובדה שלא ניתן היה להגיע להסכמות אשר יאפשרו את חזרתו של התובע לעבודה רובצת לפתחו של התובע אשר לא הסכים להצעות השונות אשר כללו דיווח על נוכחות כמתחייב מהסכם העבודה, כך בחודש נובמבר נשלח מכתב רשמי בעניין אלא שהתובע נמנע מלהסכים להצעות השונות ובכך התפטר מעבודתו.
-
הנתבע טוען כי אין לראות בהתפטרותו של התובע התפטרות בדין מפוטר שכן לא יתכן כי דרישה של מעסיק ציבורי המעוגנת בדין ובהסכם - כי עובד ידווח על שעות עבודתו – תחשב כהרעה מוחשית בתנאי העבודה.
-
מאחר שהתובע לא פוטר אין הוא זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בהתאם לפסיקת בית הדין לעבודה רק במקרים קיצוניים יש לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש מה גם שהמכון הוא שסבל מעגמת נפש כאשר התובע נטש את עבודתו לאחר מיצוי ימי המחלה וההיעדרות, וזאת בלא שנתן הודעה מוקדמת כדין (לשיטת הנתבעת חלף הודעה מוקדמת ממילא לא כוללת ש"נ גלובליות).
ומכאן להכרעתי
-
במחלוקת שבין הצדדים האם התובע פוטר או התפטר מעבודתו, והאם הוא זכאי לפיצויי פיטורים אני סבורה כי יש לראות את התובע כמתפטר בדין מפוטר, בנסיבות המקימות זכאות לפיצויי פיטורים.
-
אין ספק כי התובע זכה להערכה רבה מצד מנהל בית הספר למאמנים שרצה בהמשך העסקתו, הקושי נבע מהנחיות של הממונה על השכר, אשר חייבו שינוי של מתכונת ההעסקה, ולא אפשרו לתובע להמשיך ולהתנהל בדרך של מסירת דיווחי נוכחות למראית עין.
-
על רקע אי הבהירות שנוצרה לעניין אופן הסדרת תנאי העבודה לעתיד לבוא (לרבות הדרישה להשבת כספים) התובע חדל מלהתייצב לעבודה ולא מילא את המשימות הנגזרות מתפקידו.
-
על רקע האמור אמנם התקיימה שיחה בין הנתבעת לבין מר יקי אנוך שבה התבטא יקי באופן המבהיר כי בנסיבות שנוצרו הוא מעוניין בסיום העסקתו של התובע, אלא שכפי שהעיד בפני אנוך, הדברים באו כתגובה להיעדרותו הממושכת של התובע, אשר חיבלה בתפקוד המחלקה וגרמה נזקים למכון באופן שחייב מציאת מחליף לאלתר. לנוכח האמור, לדידי, בנסיבות העניין ומאחר שעדותו של התובע כי המשיך בעבודתו מביתו לא נתמכה בכל ראיה – לדידי יש לראות את התובע כמי שזנח את עבודתו.
-
מהעדויות שבפני התרשמתי כי התובע, אשר הכנסתו העיקרית היתה מאוניברסיטת תל אביב ולא מהמכון, בחר להימנע מפניה לבית הדין על מנת לאכוף על המכון את המשך תנאי העבודה הקיימים, עד לפתרון המחלוקת מול האוצר, ואפשר שבעצמו חש אי נוחות בשל מסירת דיווחים למראית עין, על כל המשתמע מכך, ובסופו של יום החליט שלא להילחם על תנאי העבודה הראויים וחלף זאת לזנוח את עבודתו במכון. אזכיר בהקשר זה את עדותו של ג'ינו בעניין נסיבות סיום ההעסקה של התובע:
"אני, אני מאוד כעסתי על אלון שהוא הרים ידיים והחליט שהוא פורש מהמכון, אבל מאחר ופרנסתו היא לא במכון הוא בחר בדרך אחרת, אני יכולתי גם ללכת לדרך אחרת מאחר וזאת פרנסתי אני בחרתי להישאר במכון ולהילחם על כל ההגדרות שנאמרו"
-
עם זאת לדידי, בנסיבות העניין, על אף שהתובע התפטר מעבודתו, הרי שהוא זכאי לפיצויי פיטורים.
-
אין בידי לקבל את טענות הנתבעת לפיה דרישה להגיש דיווחי נוכחות כדין לא יכולה להחשב להרעת תנאים, אמנם, יש קושי באופן בו התנהלו התובע והממונה עליו, אשר חלף הסדרה של תנאי העסקתו של התובע כדין בהתאם לעבודתו בפועל, דיווחו ואישרו דיווחי שעות למראית עין. עם זאת, בשים לב למאפיינים הייחודים למשרה, אשר איננה מחייבת נוכחות מלאה במכון, כאשר במשך שנים רבות התובע ביצע חלק ניכר מעבודתו בביתו (וגם אם אניח כי היתה מחלוקת לעניין היקף עבודתו בפועל), הדרישה שיתייצב במכון חמישה ימים בשבוע בין השעות 08:00 עד 16:00 על מנת לקבל את אותו שכר, עולה כדי "הרעת תנאים" אשר מקנה לתובע את הזכות לפיצויי פיטורים.
-
אשר לחישוב פיצויי הפיטורים, אין חולק כי החל משנת 2006 התובע ביצע עבודה דומה לזו שביצע בשנים המאוחרות יותר. הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי הגמול ששולם לו בחשבונית היה גבוה באופן משמעותי מזה ששולם לו כעובד שכיר ולפיכך אני קובעת כי יש לראות את התובע כעובד של הנתבעת החל משנת 2006 ועד לסיום העסקתו.
-
לנוכח האמור, ומשעה שלדידי יש להכליל את סכום גמול השעות הנוספות הגלובליות בחישוב פיצויי הפיטורים (באשר אין חולק כי התוספת שולמה לתובע על אף שלא עבד בשעות נוספות כלל) התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך 62,615 ₪.
-
התובע לא התייצב לעבודה בתקופה שלאחר הבירור שנערך לו בתחילת חודש אוגוסט 18' תחילה המציא אישורי מחלה אשר טיבם לא בואר, ולאחר מכן חדל מלהמציא אישורי מחלה, לא המציא דוחות נוכחות והיעדרותו חייבה מציאת מחליף, על מנת שלא לפגוע בפעילות בית הספר. אשר על כן, התביעה לפיצוי בגין תשלום דמי הודעה מוקדמת להתפטרות נדחית. כך גם התביעה להפרשי שכר, בגין התקופה בה התובע לא התייצב לעבודתו ולא המציא אישורי מחלה. כפי שציינתי מהראיות שבפני עולה כי התובע לא לא התייצב לעבודה מאז חודש אוגוסט 18' ולכן (למעט ביחס לימים בהם שהה במחלה) הוא לא זכאי לשכר ו/או להפרשות לפנסיה.
-
לנוכח קביעתי כי התובע התפטר מעבודתו לא מצאתי לפסוק לו פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. עם זאת מאחר שאני סבורה שאחריותו של התובע לתקלה הממושכת במתכונת ההתקשרות עמו, אשר התבססה על דיווחים כוזבים של שעות עבודה, נופלת מאחריותם של הגורמים השונים במכון, אשר במשך שנים ארוכות העלימו עין ולא השכילו להסדיר את העסקתו כדין, ואף לא פעלו באופן סביר על מנת להסדיר את הדבר לאחר שהגיע לשולחנו של הממונה על השכר, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין עגמת נפש.
-
בהקשר זה אציין כי בזמן אמת, בעת שנערך הבירור בעניינו, התובע לא הודה מיד כי במקביל לשעות בהן דיווח על עבודה במכון הוא ראה עצמו חופשי לעבוד במקומות אחרים, ותחת זאת מסר גרסאות מעורפלות באשר לעבודה שהוא מבצע עבור המכון בהיקף של 182 שעות בחודש ולגבי שעות עבודתו באוניברסיטת תל אביב. קו ההגנה שבחר התובע כשלעצמו, גרם לנתבעת להתרכז בתפל (עבודת בילוש וחקירה), חלף בעיקר (פניה לממונה על השכר תוך שטיחת מלא העובדות הרלוונטיות).
-
עם זאת, אציין כי לתצהירי הנתבעים צורפו הנחיות הממונה על השכר מבלי שצורפו מכתבי הנתבעים לממונה. לנוכח האמור אני נוטה להניח כי לא הובאה בפני הממונה על השכר העובדה שלצורך מילוי התפקיד אין צורך בעבודה במשרה מלאה או בנוכחות במכון מעבר למספר מצומצם של שעות, וכי במשך שנים ארוכות, על דעת הממונים עליו, התובע הגיש דיווחים למראית עין וכך לא התבררה הטענה שהעלו התובע והממונה עליו, כי ראוי לשנות את נוסח ההסכם על מנת שישקף את מפגש הרצונות האמיתי שבין הצדדים. ממכלול הראיות שבפני התרשמתי כי הנתבעת 2, אשר היתה חסרת נסיון בכל הנוגע לניהול משאבי אנוש בגופים ציבוריים גרמה במעשיה ובמחדליה נזק הן לתובע והן למכון.
-
זה המקום לציין כי מחליפתו של התובע מועסקת החל משנת 2020 בהסכם עבודה אישי, בהיקף של כמחצית המשרה. מהסכם העבודה שהוגש לתיק נמחק השכר החודשי ואין לדעת האם בסופו של יום השכר החודשי שסוכם אתה נופל מזה ששולם לתובע, ומכל מקום, בדיון שהתקיים בפני עלה כי בעקבות ההתדיינות מול הממונה על השכר שונתה מתכונת ההעסקה של בעלי תפקידים מקבילים במכון, באופן שאיש לא נדרש כיום לדווח על נוכחות למראית עין (וממילא לא הוכח כי התובע זכה מן ההפקר בשכר מופרז).
-
אשר על כן בשים לב למכלול נסיבות הענין עליהן עמדתי לעיל כמו גם לתרומתו של התובע, במעשיו ובמחדליו, כמפורט לעיל, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין עגמת נפש.
התביעה לפי חוק איסור לשון הרע
טענות הצדדים
-
בסיכומי טוען התובע כי הנתבעת כינתה אותו "גנב" ו"רמאי" בנוכחות עובדים אחרים של המכון לרבות מנהליו. התובע מבקש להסתמך על הקלטות של דיונים שונים אותם ביצעה הנתבעת בזמן אמת (הקלטות מיום 13/9/18, מיום 25/10/18, ומיום 29/11/18), בנוסף ביקש התובע להסתמך על עדותם של יעקב ג'ינו ושל יקי אנוך, שהעידו כי הנתבעת כינתה את התובע בנוכחותם "גנב" ו"רמאי" (התובע טוען כי יש להניח כי בידי הנתבעת הקלטות נוספות שאותן נמנעה מלחשוף). לטענת התובע דברי הבלע של הנתבעת בגנותו, ב - 5 הזדמנויות שונות ונפרדות, הם ששיכנעו את מנהל המכון דאז יקי אנוך לרצות בסיום העסקתו של התובע. התובע טוען כי בנסיבות דנן מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 16 (ב) לחוק, וכי האחריות לפרסום חלה הן על הנתבעת (אחריות אישית) והן על הנתבע (אחריות שילוחית).
-
הנתבעת 2 טוענת כי עשתה את המוטל עליה, כמתחייב מתפקידה, בעת שקיימה בירור, לאחר שהובא לידיעתה מידע על כך שהתובע דיווח על שעות עבודה רבות שלא עבד בהן והוציא כספים שלא כדין מהנתבע. לטענתה היא דיווחה על ההתנהלות הפסולה לממונה על השכר ופעלה בהתאם להנחיותיו.
-
הנתבעת מצביעה על כך שלאחר שפוטרה מעבודתה במכון אף ניתנה לה הגנה ונפסק לה פיצוי בסך מאות אלפי ₪, לאחר שמבקר המדינה קבע כי פיטוריה מהמכון היו על רקע סירובה לשתף פעולה עם התנהלות בלתי תקינה במכון.
-
לטענתה, סיכומי התובע הם בגדר הרחבת חזית שכן בכתב התביעה ובהבהרה שמסר התובע ביום 13/1/21, התובע ציין כי עילת התביעה בגין לשון הרע מתייחסת לדברים שנאמרו בישיבות הנהלה מתחילת שנת 2018 ועד לבירור מיום 1/8/18 ואילו סיכומי התובע מתרכזים בדברים שנאמרו בפגישות שהוקלטו במועדים מאוחרים יותר מאלה שפורטו בכתב התביעה. עוד טוענת הנתבעת כי לא הכפישה את התובע ולא כינתה אותו שקרן, גנב, רמאי, אלא הבהירה בשיחות כי מדובר בבירור ראשוני ובטענות שטרם נבדקו.
-
הנתבעת טוענת כי אין לייחס משקל ומהימנות לעדותם של ג'ינו ואנוך אשר עומדת בסתירה לכתב ההגנה של המכון אשר הכחיש (63 לכתב ההגנה) כל אמירת לשון הרע וכאשר העדויות לא קוהרנטיות והן נובעות מהאיבה שהעדים רוכשים לנתבעת.
-
עוד טוענת הנתבעת כי האמירות המיוחסות לה חוסות תחת ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
-
הנתבעת מצביעה על כך שבעת שהחל הבירור, התובע לא הציג את הגרסה לפיה היה ידוע לכל כי מדובר בדיווח שהוא למראית עין אלא שבבירור ביום 1/8/18 העלה טענת כזב לפיהן בשעות עליהן דיווח הוא לא עבד באוניברסיטת תל אביב ואף התחייב להמציא אסמכתאות מאוניברסיטת תל אביב בעניין, ואולם לא המציא כל אסמכתא. באופן שהעלה לכאורה את החשד כי מדובר אכן בגרסת שקר, אשר נועדה לכסות על קבלת כספים במרמה מגוף ציבורי. חשד אשר מחובתה היה לבדוק והכל מטעמים עניינים וללא שהיה לה כל ענין אישי נגד התובע.
מכאן להכרעתי
-
חוק איסור לשון הרע משקף איזון עדין בין שתי זכויות יסוד במשטר הדמוקרטי: הזכות לשם טוב והזכות לחופש הביטוי. שתי זכויות אלו נגזרות מאותה זכות "אם" של כבוד האדם (הנשיא ברק בע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ. הרציקוביץ', פ"ד נח(3) 558, 565 (2004).
-
סעיף 1 לחוק מגדיר מהי "לשון הרע" כדלקמן:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו..."
-
פרסום "לשון הרע" מוגדר בסעיף 2 לחוק כך:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1)אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2)אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
-
יחד עם זאת, בפרסום לשון הרע אין די לשם הטלת אחריות לפי חוק איסור לשון הרע, והחוק מונה מספר הגנות, אשר הוכחתם על ידי מי שפרסם את לשון הרע, פותרת אותו מחבות.
-
בכל הנוגע לשוק העבודה נקבעו בחוק הגנות מיוחדות לפיהן דברי ביקורת של ממונה בעבודה, בענין שבתחום אחריותו, לא יחשבו כלשון הרע אם היו מוצדקים בנסיבות העניין ראה סעיף 15 (7).
-
נטל ההוכחה הוא על התובע, אשר צריך להוכיח כי הנתבעת אכן פרסמה לשון הרע לפי מהותו וטיבו המוגדרים בסעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע.
-
מכאן להכרעתי:
-
בענייננו, מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה בכל הנוגע לסיכומי התובע לעניין לשון הרע מדובר בהרחבת חזית, אשר חורגת מהפירוט שבכתב התביעה ובהבהרה שניתנה עובר להגשת התצהירים. עניין זה כשלעצמו מעורר קושי.
-
לאחר שעיינתי בתמלילי השיחות ובדברים שנאמרו בהן הגעתי לכלל דעת כי ממילא אין בדברים כדי להוות "לשון הרע" בנסיבות הענין. אשר לאמירות המיוחסות לנתבעת ממועדים שלפני 1/8/18 הרי שבעניין זה לא הובאה ראיה לאמירה המדוייקת שמיוחסת לנתבעת כמו גם להקשר הדברים.
-
שוכנעתי כי הנתבעת האמינה בכל ליבה כי התובע מסר דיווחים כוזבים אודות שעות עבודתו, עובדה אשר כיום איננה מוכחשת. ואולם מהראיות שבפני לא שוכנעתי כי הנתבעת אכן כינתה את התובע "גנב" ו"רמאי" בפני אנוך וג'ינו במועדים שלפני אוגוסט 18, ואף לא הובהר ההקשר המדוייק של האמירה הנטענית.
-
ג'ינו בעדותו בפני אמר שהדברים נאמרו בשיחה בה נכחו הוא והעוזרת של הנתבעת, הגם שלא הבהיר את מועד השיחה את תוכן השיחה ואת ההקשר המדוייק, של האמירה. למעשה ג'ינו לא הכחיש כי שכרו של התובע שולם לו על יסוד דיווחי שעות שהיו הלכה למעשה דיווחי כזב (בלשונו "דיווחים למראית עין"). לפיכך דבריה של התובעת בוודאי לא הרשימו אותו ולא היה בהם כדי לבזות את התובע בעיניו, שהרי הדיווחים למראית עיין היו על דעתו ובידיעתו.
-
למעשה גם מעדותו של אנוך עולה כי דבריה של הנתבעת בעניינו של התבע (אשר גם בעדותו הובאו ללא ציטוט ו/או הקשר מספק) לא עשו עליו כל רושם שכן הוא הבין מיד כי היא לא מתאימה ולא כשירה לתפקידה, ולא יחס כל משקל לדעותיה.
-
על כך שג'ינו ואנוך לא יחסו כל משקל לדברי הנתבעת ניתן ללמוד בבירור מהשיחה המוקלטת מיום 13/9/18 (ת/33), ועל כך שלא היה בדבריה כדי להשפיל או לבזות את התובע בעינייהם. גם בשיחה נוספת (ת/34) נשמע אנוך כשהוא מנסה להסביר לנתבעת כי התובע לא אשם, וכי פעל על פי הנחיות הממונה עליו.
-
עוד יש לציין כי התרשמתי כי הנתבעת אשר חסרה ידע ונסיון בניהול משאבי אנוש בגופים דוגמת הנתבעת, ונדמה כי אף לא הכירה את סמכויות הממונה על השכר לפי סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, ראתה צל הרים כהרים והאמינה בכל ליבה כי אכן מדובר בפרשת שחיתות, ולא נתנה דעתה לאפשרות שהשכר ששולם למבקש הולם את המשרה בלא קשר לשעות הנוכחות במכון, וכי הפגם שהתגלה דורש תיקון של ההסכם, ולא פיקוח על שעות העבודה.
-
אנוך אף הבהיר בעדותו בפני כי הגיע לכלל דעה כי יש לסיים את ההתקשרות עם התובע שהתובע לא התייצב לעבודתו במשך מספר חודשים, ובכך גרם נזק למכון, ולא מחמת בעיית אמינות שיחס לתובע.
-
כך, גם אילו הוכח כי הנתבעת אמרה בהתייחס לתובע את המילים גנב ורמאי הרי שבנסיבות העניין לא היה בהן כדי לבזות את התובע (אלא את הנתבעת בעצמה כפי שעלה מעדותו של אנוך) שכן כל הנוגעים בעניין (פרט לנתבעת) ידעו כי הדיווחים למראית עין נעשו במשך שנים על דעת הממונים על התובע. עוד יש להבהיר כי בנסיבות העניין עומדות לנתבעים ההגנות הקבועות בחוק באשר מדובר בבדיקה שבוצעה במסגרת סמכותה, וכחלק מתפקידיה של הנתבעת במכון.
-
אין ספק כי בסופו של יום התנהלותה של הנתבעת גרמה נזק הן לתובע והן למכון ואולם ובגין נזק זה התובע זכה לפיצוי המפורט בפרק הקודם ולא שוכנעתי מהראיות שבפני כי הונחה תשתית המצדיקה פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע.
כללו של דבר
-
בתוך 30 יום ישלם הנתבע 1 לתובע את הסכומים הבאים:
בגין פיצויי פיטורים סך של 61,650 ₪.
פיצוי בגין עגמת נפש סך של 30,0000 ₪.
-
התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית.
בנסיבות העניין כמפורט לעיל לא מצאתי לזכות את הנתבעת 2 בהוצאות משפט הגם שהתביעה נגדה נדחתה.
-
משמרבית התביעה נדחתה הנתבעת 1 תשלום לתובע השתתפות בהוצאות משפט בסך 10,000 ₪.
ניתן היום, י"א סיוון תשפ"ג, (31 מאי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
