פלונית נ׳ עיריית תל אביב

האם התובעת סבלה החל מחודש מרץ 2018 ועד לחודש ינואר 2021 מהתנכלות והתעמרות על ידי עמיתיה והממונים עליה באגף בתי העירייה ובבית ספר עירוני ה' בתל אביב? זו ליבת המחלוקת המונחת לפתחנו, בתביעה אשר תוקנה פעמיים ואשר הורתה באירוע שהתרחש ביום 7.2.2018 עת הועסקה התובעת באגף בתי העירייה – יום לפני הבחירות לראשות וועד העובדים באגף עליו ביקשה להתמודד.

רקע עובדתי ועיקרי ההליך

1.התובעת הועסקה בשורות הנתבעת החל משנת 2002 וכעובדת קבועה החל משנת 2007 (ע' 6 ש' 26-27).

2.בתחילה עבדה התובעת כסייעת לגננת, בהמשך בסיוע בארכיב מנהל החינוך, לאחר מכן כפקידת משאבי אנוש במינהל החינוך. בין לבין עבדה התובעת כמזכירה במחלקה לרווחה חינוכית ובמחלקת היסעים (ע' 35).

3.בשלהי שנת 2011 נקלטה התובעת לתפקיד מזכירת האגף (ע' 7 ש' 11-12), והחל מחודש מאי 2012 שימש מר אלי טרטנר, מנהל האגף, כמנהלה הישיר (להלן- אלי)(ע' 7 ש' 16-17, ש' 23-24; ע' 32 ש' 8-9) כאשר התובעת היתה כפופה גם לגב' חגית כהן מרכזת מזכירות באגף (להלן- חגית).

האגף מונה 52 עובדים והוא מורכב משלוש מחלקות: מחלקת טכנולוגיה ומערכות אשר בראשה עומד מר בצלאל טובין (להלן- בצלאל), מחלקת תפעול ומחלקת שירות תחזוקת מבנים.

4.עובר להתמודדותה בבחירות לוועד, פנתה התובעת לעובדי העירייה ובכללם לאלי ובצלאל וביקשה את תמיכתם בה.

5.ביום 7.2.2018, במהלך צילום סרטון תדמיתי מטעם האגף לסיכום פעילותו לשנת 2017 במהלכו נדרשו העובדים ביום זה להקליט חלק מהסרטון במסדרון האגף בסמוך לחדר בקרת שירות, התרחש האירוע אשר אודותיו חלוקים הצדדים – אירוע אליו נדרש בהמשך.

6.ביום 8.2.2018 נערכו הבחירות לוועד עובדי האגף (ע' 20 ש' 28-29). התובעת לא זכתה בבחירות.

7.ביום 14.2.2018 פנתה התובעת אל גב' אורנה אבידן, מזכ"לית ארגון העובדים (להלן- אורנה) במכתב, במסגרתו העלתה התובעת טענות שונות כלפי חלק מעובדי האגף וכן כלפי אלי בעניין אותו אירוע.

8.ביום 15.3.2018 התקיימה שיחה בין התובעת לבין אלי בעניין האירוע

9.עוד באותו יום פנתה התובעת למר אבי פרץ- סמנכ"ל משאבי אנוש בנתבעת (להלן- אבי) ואף נפגשה עמו בעניין (ע' 11 ש' 3-4). בפגישה נכחה גב' ליאת והבה, רכזת מכרזים גיוס וניוד עובדים (להלן- ליאת). בפגישה העלתה התובעת טענות כנגד עמיתיה לאגף וכנגד אלי שלא בירר כדבעי את האירוע. אבי טען בפני התובעת כי הובעו בפניו תלונות קשות כנגדה.

10.ביום 18.3.2018 הוציאה התובעת סיכום פגישה מצדה וביום 25.3.2018 הוציא אבי סיכום פגישה בעניין. במסגרת סיכום הפגישה נכתב על ידי אבי, בין היתר כי "הגיעו אליי מנהלים ועובדים כאחד, הדברים מתנקזים אלייך בהתנהלות ובהתבטאות לא ראויה- התנהלות כזאת לא תהיה. באם לא סומכת על הארגון רשאית לפנות לכל מסגרת משפטית..."

11.ביום 18.3.2018 פנתה התובעת לאלי בכתב בעניין זה.

12.בין לבין פנתה התובעת בהודעות דוא"ל לליאת בעניין זה (נת/ד').

13.ביום 8.4.2018 הגישה התובעת תביעה כנגד עירית תל אביב וכנגד חמישה מעובדיה (ע' 9 ש' 14-15)- בצלאל, אלי, אבי, מר מאור סומבול- עובד האגף (להלן –מאור) ואבי משולם ז"ל – עובד האגף (להלן- הנתבעים). סכום התביעה הועמד על סך של 25,000 ₪. באותה עת התובעת לא היתה מיוצגת. תחת "מהות התביעה" נכתב כי "איומים על פיטורים חרם ואיומים. אלימות בעבודה פניה לגורמים המנהליים ולא מטפלים ומתעלמים ולא מתייחסים ואף מאיימים בפיטורים. כל זה אחרי כמעט 19 שנים. אני נמצאת בדיכאון בחרדות בריאותית אני חולה. הזלזול והכוחנות בעבודה". יוער, כי למעט הציטוט הנזכר לא נכתב דבר בכתב התביעה (אליו צורפו סיכומי פגישה והודעות דוא"ל מחודש מרץ 2018)(להלן- התביעה).

14.ביום 6.5.2018 הגישה התובעת בקשה לזירוז הליכים, במסגרתה ציינה, בין היתר כי "בתאריך 3.5 הגיעה התביעה (מיום 8.4.2018 –ד.י.) לאנשים העובדים איתי באגף היה בלאגן בעבודה בגלל התביעה. היום תאריך 6.5.18 הגעתי רגיל לעבודה ואז המזכירה שעובדת איתי והייתה איתי וראתה הכל צעקה עלי למה השתמשתי בשמה בתביעה והפכה את כל הדברים כנגדי. היו צעקות ואיומים כמו מאפיה אחת גדולה. פניתי לארגון העובדים יש את השיחה מוקלטת ביקשתי הגנה ואמרו שאינם יכולים לעזור ושינסו להעביר אותי מקום. אני מרגישה מאוימת במקום העבודה מנודה ואף מפוחדת להגיע כל האנשים תחת בצלאל טובין מאיימים ולא פונים אליי כאילו אני לא קיימת ואינני יכולה להגיע..." (ת/י"ב).

15.בין לבין התקיימו שיחות בין התובעת לבין אלי ובין התובעת לבין אבי- שיחות אשר הוקלטו על ידי התובעת.

16.בין יום 13.5.2018 לבין יום 3.6.2018 התובעת נעדרה מחמת טיפולי שיניים מהעבודה (ת/י"ט).

17.ביום 14.5.2018 הגישו הנתבעים בקשה לסילוק על הסף; וביום 16.5.2018 הגישה התובעת את תגובתה לבקשה במסגרתה עמדה על היחסים החבריים שהיו בינה לבין הנתבעים.

18.ביום 21.5.2018 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת מרב חבקין, שלפיה על התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן.

19.ביום למחרת (22.5.2018) הגישה התובעת "ראיות לגבי ההכפשה אני לא מקובלת באגף ובעיות".

20.ביום 18.6.2018 התקיימה פגישה בין התובעת לבין מר אבי זוהר, מנהל אגף משאבי אנוש (להלן – זוהר). במסגרת סיכום הפגישה נכתב, בין היתר, כי "הגב' פלונית xxx היתה אצלי היום לשיחה אישית בנושא ניודה מאגף בתי העירייה. הסברתי לגבי xxx, כי ניתן לנייד אותה לתפקיד אחר, רק למשרות תקניות קבועות פנויות. היא תשלח ע"י יחידת גיוס וניוד עובדים לראיונות ביחידות העירייה, וכאשר תמצא התאמה בין היחידה לבין העובדת- תנויד. העובדת החלה לדרוש בתוקף את ניודה כעת, כי היא הקורבן ביחידה והמצב הוא בלתי נסבל. הבהרתי שוב כי הניוד יכול לצאת לפועל רק בהתקיים ראיון ביחידה והסכמת הצדדים. השיחה גלשה לטונים שאינם מתאימים לשיחה אישית...". במסגרת השיחה זוהר הבהיר לתובעת כי "את חלק מהבעיה". זוהר העיר לה כי היו בעיות "לגבי ההתבטאות שלך ואיך שאת מדברת" (ת/כ"ו).

לאחר הפגישה שלח זוהר הודעת דוא"ל, שלפיה התובעת תשלח לראיונות ביחידות אחרות בעירייה וכאשר תמצא התאמה בין היחידה לבין התובעת היא תנויד.

21.לתובעת הוצעו מספר תפקידים מבלי לגרוע מזכויותיה ומבלי לפגוע בדרגתה, בין היתר: מזכירה בשירות משפטי, עוזרת לתפעול מעקב פרויקטים באגף התרבות, מזכירה במחלקת רווחה במינהל שירותים חברתיים, מילוי מקום מזכירת מנהל אגף סל"ע, מילוי מקום מזכירה באגף נכויות במינהל שירותים חברתיים, מזכירה במישלמה ליפו (ליאת/סע' 12; נספח ו'). התובעת עברה ראיונות (ע' 8 ש' 15-22) והתמודדה על מכרזים (ע' 11 ש' 8-12). לגבי חלק מהתפקידים היא לא עמדה בתנאי הסף, שכן אין בידה תואר אקדמי. יוער, כי לדידה של התובעת "רשום שאם אתה עובד עירייה ויש לך וותק מסוים ועברת את גמול ב' (שזה נחשב כתחילת תואר) אתה כן יכול לגשת" (ע' 14 ש' 28-32). עוד לעניין זה ראה עדותה של ליאת (ע' 35 ש' 26 – 31). חלק מהתפקידים נדחו על ידי התובעת ולגבי תפקיד מזכירה בבית משפט לעניינים מקומיים היא נמצאה כלא מתאימה לתפקיד.

22.ביום 9.7.2018 השיב אבי לפנייתה של התובעת (ת/כ"ז) כי "אף אחד לא מנדה אותך. את מנדה את עצמך. הולכת ובאה מתי שאת רוצה מבלי לעדכן את הממונים עלייך. את בחרת בדרך הזאת. ליאת מציעה לך מספר תפקידים לטובת כל הצדדים ושוב את בוחרת לא להיענות לחלק מהתפקידים. מציע לך להיענות ולהיות פתוחה להעברה שוב כפי שאמרתי לטובת כולם". ואכן, התרשמנו כי חלק מהתפקידים נדחו על ידי התובעת (ע' 11 ש' 31-36).

23.ביום 8.8.2018 החלה התובעת לעבוד במרכז ביכורי העתים כמזכירה ראשית, כאשר בעבודה זו נדרשה התובעת לעבוד בשעות אחר הצהריים. כעבור מספר ימים הודיעה התובעת כי אינה מעוניינת בתפקיד בשל נסיבות אישיות – מטופלת בילד נכה עת השעות הנדרשות שם הן בשעות אחר הצהריים והערב (ליאת/ ז' ו-ט'; ע' 8 ש' 22-26), הגם שהתרשמנו כי התובעת הבינה לכתחילה כי מדובר במשרה בהן השעות מפוצלות (ע' 35 ש' 32-34).

24.בין לבין התובעת ביקשה להשתבץ לתפקיד של מזכירת בית ספר באזור צפון העיר, הקרוב למקום מגוריה.

25.ואכן, ביום 2.9.2018 שובצה התובעת לתפקיד מזכירת בית ספר עירוני ה', בשיבוץ זמני לתקופת ניסיון וזאת עד ליום 30.6.2019 (ת/ל'), הגם שמצבת כוח האדם של צוות המזכירות בבית הספר היה לכתחילה בתפוסה מלאה (ליאת/סע' 15).

26.ביום למחרת (3.9.2018) הגישה התובעת בקשה לתקן את כתב התביעה, אליו צורפה תביעה מתוקנת כנגד הנתבעת בלבד (להלן- התביעה המתוקנת הראשונה), אשר עיקרה בטענות התובעת על מידורה מעבודתה בפועל, תוך שהיא מצויה בחוסר מעש מוחלט, כאשר עמיתיה ומנהליה מסרבים לשוחח עמה ומונעים ממנה גישה ליומן הממוחשב, והכל בשל התמודדותה לראשות ועד העובדים באגף בו היא עובדת. בנוסף טענה התובעת כי מודרה גם מאירועים חברתיים אשר מאורגנים על ידי הנתבעת ועל ידי ועד העובדים. משכך, נתבקשו הסעדים הבאים: פיצוי בהתאם לסעיף 33יא(ב)(א) לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957 (להלן- חוק הסכמים קיבוציים) על סך של 200,000 ₪ עקב התנהלות חריגה של הנתבעת, פיצוי נזק ממשי על רקע עוגמת נפש והתעמרות קשה על סך של 100,000 ₪, פיצוי עבור אובדן הכנסותיה (לא ננקב סכום), פיצוי בעד החמרת ההתנכלות מצד מנהליה בסך של 50,000 ₪; להורות לנתבעת להשיב את התובעת לעבודה באגף בו היא עבדה באותו תפקיד ובאותם תנאים.

27.ביום 9.10.2018 פנתה גב' לימור מילר, מנהלת בית ספר עירוני ה' (להלן- לימור) למינהל החינוך בעירייה במכתב, במסגרתו ציינה בין היתר (ת/ל') כי "...פלונית עובדת ותיקה שמאוד עוזרת לנו חרוצה ואחראית, אך בגלל סיבות אובייקטיביות שונות נאלצת להחסיר מביה"ד לעתים קרובות ואף לומדת בימי שלישי את הקורס של השלטון המקומי. חשוב לי לציין שאין ביכולתנו להמשיך ולתפקד באופן יעיל ולתת את השירות המיטבי הנדרש לכל באי ביה"ס...".

28.ביום 14.11.2018, לאחר שהעיריה הגישה את תגובתה לבקשה לתיקון כתב תביעה, נעתרה כב' הרשמת חבקין לבקשת התיקון.

29.ביום 14.1.2019 הגישה העיריה כתב הגנה.

30.ביום 3.2.2019 התקיים דיון קדם משפט בפני כב' הרשמת חבקין.

31.ביום 20.5.2019 הגישה התובעת תמלולי הקלטות בינה לבין גורמים בעירייה.

32.ביום 7.8.2019 ניתנה החלטה על ידי כב' הרשמת חבקין בבקשה לגילוי מסמכים, במסגרתה נקבע כי "...סרטון סוף שנת 2017- לפי תגובת הנתבעת הסרטון מצוי באתר יו טיוב. איני משוכנעת כי עובדה הזו כשלעצמה יש בה לגרוע מחובת הנתבעת להמציא את העתק הסרטון ככל שהוא מצוי ברשותה. כמו כן הנתבעת לא התייחסה לסרטון מיום 7.3.2018. ככל ששני סרטונים אלה מצויים בחזקת הנתבעת יומצא העתק לב"כ התובעת בתוך 14 יום ולחלופין יומצא תצהיר, כי הסרטונים אינם בחזקת הנתבעת".

33.ביום 1.12.2019 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן בקשה לזמן 18 עדים מטעמה. במסגרת התצהיר נטען על ידי התובעת כי הסרטונים שהועברו אליה מאת הנתבעת חתוכים.

34.ביום 2.2.2020 השיבה הנתבעת כי לא נפל כל פגם בסרטונים וכי בקשת התובעת לזימון עדים מופרכת ומכבידה.

35.ביום 27.5.2020 הגישה העיריה תצהירי עדות ראשית מטעמה- תצהיריהם של אלי, בצלאל וליאת.

36.ביום 7.6.2020 התקיים דיון תזכורת בפני כב' הרשמת רעות שמר בגס.

37.ביום 21.12.2020 הגישה התובעת בקשה והודעה, במסגרתה ציינה כי אם "לא ניתן להשיבה לתפקידה הקודם, היא מבקשת "לקבל "תקן" במקום שבו היא עובדת כיום" (סע' 10).

38.ביום למחרת (22.12.2020) ניתנה החלטה על ידי כב' סגן הנשיאה דורי ספיבק, במסגרתה צוין, בין היתר, "לא ברור מהבקשה האם ברצונה של התובעת להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה על דרך של הוספת סעד. ככל שזו הכוונה, מתבקשת ב"כ התובעת להגיש בקשה מנומקת לכך, אליה יצורף כתב תביעה מתוקן, וזאת עד ליום 5.1.2021".

39.ביום 27.12.2020 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לקבל תפקיד עם תקן; וביום למחרת השיבה הנתבעת לפנייתה. התובעת ביקשה לעזוב את התפקיד שכן "לא רואה את העתיד שלי שם ואני מבקשת לעזוב לתפקיד עם תקן" (ע' 12 ש' 19-29).

40.בתחילת חודש ינואר 2021 הועבר התיק לטיפולה של כב' השופטת שרון שביט כפתורי.

41.ביום 1.3.2021 הגישה התובעת בקשה לזימון עדים וכן בקשה לתיקון כתב תביעה, במסגרתו התווספו סעדים והועלו סכומי הפיצוי שנתבעו במסגרת התביעה המתוקנת הראשונה, כך שסכום התביעה הועמד על סך של 600,000 ₪ (להלן- התביעה המתוקנת השניה).

42.ביום 4.5.2021 וביום 6.5.2021, לאחר שהוגשה תגובת הנתבעת ותשובת התובעת, נתנו החלטות על ידי כב' השופטת שרון כפתורי, לפיהן, ניתנת לתובעת רשות לתקן את כתב התביעה וכי על הנתבעת להגיש תצהירים משלימים בעניין הטענות שהועלו בכתב התביעה המתוקן וכי על המזכירות להנפיק זימון לעדים אותם ביקשה התובעת לזמן.

43.ביום 13.5.2021 הגישה הנתבעת תצהיר משלים מטעמה- תצהירה של גב' נעמה בן זאב- מנהלת משאבי אנוש וארגון במנהל החינוך (להלן- נעמה).

44.ביום 14.5.2021 ניתנה החלטה נוספת על ידי כב' השופטת שרון כפתורי בעניין זימון עדים, שלפיה ישמעו 9 עדים (בלבד) מטעם התובעת כדלקמן: מאור, מר ניסים פארג' (להלן- ניסים), אבי, גב' חגית כהן- מזכירה באגף (להלן- חגית), גב' שפי טפיירו, מר שלמה פרי, לימור, גב' ורד קורן- מזכירה בבית ספר עירוני ה' (להלן- ורד), גב' חיה בוסי- אחראית מזכירות בית ספר בעיריה (להלן- חיה).

45.בין לבין נדחה דיון ההוכחות.

46.בחודשים יוני – יולי 2021 הציעו לתובעת משרה בתקן כמזכירה ראשית בחווה החקלאית (ע' 24 ש' 18-31), אך התובעת סרבה שכן "אמרתי לה (לחיה בוסי- ד.י.) שביקשתי ממנה להיות בצהלה. למה אני מתאימה לחווה חקלאית בכישורים ולא בצהלה" (ע' 13 ש' 20-33).

47.ביום 16.8.2021 פנתה התובעת אל נעמה בבקשה לסיים את תפקידה בבית ספר עירוני ה', שכן אינה מעוניינת להשאר בתפקיד בלי תקן (נ/1). זאת בהמשך להודעתה של התובעת ללימור כי תסיים את השנה ותלווה את הבגרויות, כך שסיום העסקתה ביום 15.8.2021 לא היה ממש בגדר הפתעה (ע' 16 ש' 17-20), הגם שניתן היה להבין מדבריה של חיה כי לא ידעה מתי התובעת סיימה בדיוק את עבודתה בבית ספר (ע' 25 ש' 19-20).

48.ביום 18.8.2021 השיבה נעמה לפנייתה של התובעת, בין היתר כי "אני מניחה שאת יודעת שלמצוא תפקיד אחר זה תהליך מורכב ולא פעם ארוך...לכן לא הבנתי את הודעתך על עזיבה פתאומית...את יכולה להישאר כעל תקנית בעירוני ה' ולהמשיך לחפש לך תפקידים. במקביל, ליאת ורועי יזמנו אותך אליהם עם החזרה מהחופשה המרוכזת, לבדוק מה יש פנוי ואם יכול להתאים."

49.למעשה, התובעת עבדה כמזכירה בבית ספר עירוני ה' כשלוש שנים (ע' 12 ש' 12-18), כאשר בין לבין, במשך כחודשיים, שהתה התובעת בביתה (ע' 14 ש' 18-19).

50.ברבעון האחרון של שנת 2021 עברה התובעת לעבוד כממלאת מקום מתאמת בקרה ורישוי באיכות הסביבה (ע' 6 ש' 28-29; ע' 27 ש' 26; ע' 8 ש' 15-22).

51.ביום 4.11.2021 הגישה התובעת בקשה לצירוף ראיות חדשות, וביום 21.11.2021 הודיעה העיריה כי אינה מתנגדת לצירופן. משכך אלו נתקבלו לתיק, בכפוף לחקירה נגדית.

52.ביום 24.11.2021 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת כפתורי, כי מטעמי מניעות היא לא תוכל לדון בתיק; ומשכך ביום 29.11.2021 התיק הועבר לטיפולו של אב בית הדין.

53.ביום 15.12.2021 התקיים דיון הוכחות בפני מותב בראשות אב בית הדין, במהלכו העידו התובעת, לימור, ורד, חגית, מאור, ניסים, חיה, אבי, בצלאל, אלי, ליאת ונעמה.

במהלך דיון ההוכחות טענה התובעת בפנינו כי אינה מעוניינת לחזור לאגף שכן "כל אחד לקח את זה אישי, איך אני יכולה לחזור לעוינות הזאת" (ע' 11 ש' 16-19).

54.בחודש ינואר 2022 התפטרה התובעת מעבודתה בעירייה (סע' 14 לסיכומי התובעת). משכך, הסעד שנתבקש על ידה בסעיף 156 לכתב התביעה – סעד אכיפה להשיבה לאגף אינו רלוונטי עוד והוא נדחה בזאת. דומה כי סעד זה אף נזנח על ידי התובעת כאמור ביום 21.12.2020.

55.ביום 6.2.2022 הגישה התובעת את סיכומיה וביום 30.3.2022 הגישה הנתבעת את סיכומיה.

56.ביום 13.4.2022 ניתנה החלטה על ידי בית הדין, שלפיה התקליטור ובו סרטון מיום 7.2.2018 (ת/ל"ו) אינו בתיק בית הדין (ע' 20 ש' 14-15), אך נוכח העובדה כי הצדדים התייחסו בסיכומיהם לאירוע מיום 7.2.2018 התובעת נתבקשה להגיש את התקליטור למזכירות בית הדין לאלתר. הסרטון הוגש לתיק ביום 24.4.2022.

מכאן הכרעתנו.

התעמרות בעבודה

57.לטענת התובעת, היא חוותה התעמרות קשה אשר החלה בחודש מרץ 2018 עד להגשת התביעה המתוקנת בחודש מרץ 2021 עת עבדה באגף, תוך מידורה המוחלט מעבודתה בפועל, באופן אשר מונע ממנה להגשים את זכותה הבסיסית לעבוד, והכל בשם ניסיונה להציע מועמדותה לראשות ועד העובדים באגף שבו היא עובדת. עוד טוענת התובעת, כי אמנם היא לא פוטרה עקב היותה עובדת קבועה, אך עת הגיעה לעבודתה באגף היא הייתה מצויה בחוסר מעש מוחלט. בנוסף, מנהליה הישירים והסובבים אותה באותה עת סירבו לשוחח עמה, התעלמו מנוכחותה לחלוטין ומנעו ממנה גישה ליומן הממוחשב. אלי החל לטרוק דלתות כשהיא שהתה במשרד. כמו כן, התובעת מודרה הן מאירועים חברתיים שארגנו חבריה והן מאירועים חברתיים אשר מאורגנים על ידי הנתבעת ועל ידי ארגון ועד העובדים בניגוד לשאר חבריה לעבודה. המזכירה הנוספת חגית שישבה בחדרו של אלי (אשר חגגה עם התובעת את מסיבת בת מצווה של בתה של התובעת מספר ימים קודם לכן) התעלמה ועודנה מתעלמת מקיומה (ע' 9 ש' 22-26). גם יתר העובדים התעלמו מקיומה (כאשר מספר ימים קודם לכן חגגו בביתה ערב הפרשת חלה). התובעת לא קיבלה לידיה מטלות בניגוד למזכירה הנוספת, וכאשר ענתה לטלפונים במשרד השיחה נותקה באופן מיידי. כמו כן בוטלו ההרשאות למחשב, כאשר גב' שפי טפיירו לא השיבה לה את ההרשאות. אלי בנה "קיר הפרדה" שחיזק את הריחוק האישי בניתוק פיזי. אלי הניח על שולחנה פתק עם הנחייה לתייק מסמך כלשהו (ת/י"ג) חלף שיחה ישירה עמה. כאשר חגית לא הגיעה לעבודה ביכר אלי להשאיר לחגית דף עבודה עם הוראות וזאת חלף מתן הוראות לתובעת. התובעת לא הוזמנה על ידי אלי לתרגיל חמ"ל. במכתבי יום הולדת לחודש מאי 2018 לעובדי האגף התעלמו ממנה, כאשר בד בבד לעובדים אחרים צוין יום ההולדת שחל באותו חודש (ת/81; נ/כ"ב). ואחרון, התובעת נאלצה לצאת מחוץ לבניין העיריה, אך בד בבד נאלצה לשלם את תשלומי ועד עובדי אגף העיריה וללא המתנות לחגים כיתר העובדים. לאחר הגשת התביעה הפכה התובעת למושא ללעג על ידי חבריה לעבודה עקב "כישלונה" בניהול ההליך המשפטי.

58.לטענת הנתבעת, לא היתה כל התעמרות בתובעת – לא באגף ולא בבית ספר עירוני ה'. לתובעת היו יחסי אנוש קשים עד כדי הטלת מורא על הסובבים אותה, לרבות צדדים שלישיים וקבלנים לאורך כל תקופת העסקתה, אשר נמנעו מלהיכנס עמה לויכוחים, שכן היא חסרת סובלנות וללא תודעת שירות. לא אחת סבלו עובדי האגף מלשונה משולחת הרסן אשר בעת ויכוחים/חילוקי דעות עמה היא הייתה מרימה את קולה (בלשון המעטה) ומנבלת את פיה באמירות פוגעניות. כך, למשל, לאחת העובדות איחלה התובעת שלא יהיו לה ילדים, לעובדת אחרת איחלה התובעת שלא תזכה לראות נכדים, את מנהל מחלקת שירות תחזוקת מבנים כינתה התובעת "קוקסינל", "הומו", את אחד ממנהלי התחום במחלקה כינתה התובעת "לקקן תחת" ועוד כינויים דומים. מכל מקום, נוכח הקרע שנוצר בין התובעת לבין יתר עמיתיה לאגף בעטיה של התביעה, במסגרתה העלתה טענות כנגדם באופן אישי ונוכח משבר האמון שאירע ומאחר שהדברים הגיעו לכדי חוסר שליטה, הוסכם בין התובעת לבין העיריה, לטובת כל הצדדים, כי התובעת תועבר לתפקיד אחר וזאת מבלי לפגוע בשכרה ויתר זכויותיה, כאשר העיריה לא התעלמה ממשבר האמון באגף ופעלה מיד כדי לתקן את המצב.

59.בהתייחס לעילת ההתעמרות בעבודה נקבע על ידי בית דין זה (סע"ש (ת"א) 36775-04-18 אמיל תובל –עיריית תל אביב יפו (מיום 24.10.2019)(להלן- עניין תובל); ערעור לבית הדין הארצי לעבודה נדחה מטעמי בית הדין האזורי; ע"ע 50437-11-19 (מיום 2.6.2020)) לאמור:

"88.לדעתנו, עילת ההתעמרות בעבודה - עילת תביעה אשר למצער יונקת את כוחה מעקרון תום הלב בו מחויבים כל הצדדים ליחסי העבודה, היא רקמה פתוחה אשר תופסת ברשתה קשת של אירועים ומצבים של פגיעות קשות הגורמות לעובד פגיעה בכבודו והיוצרת סביבו סביבת עבודה עוינת. לשיטתנו, המבחן שבגדרו בוחנים האם בפנינו התעמרות בעבודה, אם לאו, הוא מבחן אובייקטיבי, בהתאם לכללי התנהגות רווחים ומקובלים של "מקום העבודה הסביר"; וככלל, מעשה ההתעמרות צריך להיות אקטיבי. המעסיק הסביר "אינו יכול לנקוט במדיניות של עצימת עיניים לגבי סביבת עבודה לא תקינה" השוררת במקום (עניין שובל).

נדגיש, כי אין לפרק כל אירוע בעבודה לרסיס עד כדי שהיער ילך כליל לאיבוד, אלא יש להרכיב מן הפרטים את המכלול השלם של ההתנהלות במקום העבודה. לשון אחרת, מדובר בצבר אירועים פוגעניים קשים, הנמשכים על פני תקופה שניתן לתוחמה, היוצרים מסה קריטית של אירועים...

גם הצקה כזו אחרת מצד ממונה או עמית לעבודה או התעלמות או התנכרות לא תוכר לטעמנו בהכרח כהתעמרות בעבודה...

במילים אחרות, מדיניות של מעסיק, הנגזרת מהפררוגטיבה הניהולית שלו המופעלת כלפי כלל העובדים, והרלוונטית לעבודתם, ככלל, לא תחשב כהתעמרות בעבודה...בד בבד, יש גם להיזהר מ"משפוט" ו"משטור" יתר של יחסים בין אישיים במקום העבודה, שמא עילת ההתעמרות תקפל בחובה פגיעות "רכות" ותחושות שליליות סובייקטיביות של העובד.

לסיכום, על מעסיק לפעול בהגינות, בסבירות ובתום לב על מנת למנוע התעמרות בעובד, בין על ידי הממונה עליו ובין על ידי עמיתיו לעבודה, ובכלל זה למנוע התעמרות קבוצתית בעבודה ולטפל בתלונתו ביעילות ובמהירות המתבקשת; אחרת יצטרך לשאת באחריות למחדלו, תוך תשלום פיצויים בגין נזקי ההתעמרות."

60.העסקה פוגענית כוללת בחובה, בין היתר, גרימת נידויו של אדם או החרמתו (ד"ר שלומית אלמוג "התנכלות תעסוקתית" (mobbing)", "עבודה, חברה ומשפט", כרך יא 223 (2005) וסביר לראות כהתעמרות בעבודה גם יצירת סביבה לעגנית ומגמדת כלפי העובד וכן בידודו על ידי מידורו (ד"ר אורית קמיר, "התעמרות בעבודה: בין פסיכולוגיה למשפט, בין חקיקה לפסיקה", כתב העת משפט ועסקים כא, תשע"ח, ע' 307).

61.אפשר כי "עובד יסבול מהתנכלות במקום העבודה, עת יחברו נגדו עובדים רבים במקום העבודה, ויביאו לבידודו התעסוקתי והחברתי. אין ספק, שעה שמועלית טענה על התנכלות, על בית הדין להביא בחשבון את קשיי ההוכחה של טענה זו, נוכח שיתוף הפעולה בין העובדים המתנכלים לאותו עובד וחששם של עובדים אחרים לצאת בפומבי להגנתו של אותו עובד. מנגד, עשויים להיות מקרים שבהם עובד יעלה טענת התנכלות ללא שיש לטענה זו בסיס עובדתי, בין עקב תחושותיו הסובייקטיביות כי הוא סובל מהתנכלות ובין עקב ניסיון להשיג מטרה אחרת, כגון הגנה בפני פיטורים. בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה" (ע"ע (ארצי) 12029-11-13 יוליוס מלק- מדינת ישראל – הקריה למחקר גרעיני (מיום 24.11.2016).

62.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת בכל הנוגע לעילת ההתעמרות באגף להתקבל בעיקרן, ככל שהן מתייחסות לתקופה לאחר הגשת התביעה ובכל הנוגע לעילת ההתנכלות בבית ספר עירוני ה' להידחות.

63.טרם נבאר את מסקנתנו, נקדים ונציין שתי הערות מקדמיות:

ראשית, אמנם לדידה של התובעת "על מסכת עגומה של תככים, שקרים ומלחמות כוח – למרבה הצער נדרש בית המשפט הנכבד להתערב" (סע' 10 לתביעה המתוקנת השנייה), אך אנו נזהיר את עצמנו מלהתערב בעניינים לא לנו – עניינים אשר אינם קשורים בטבורם ליחסי עבודה.

שנית, על תיק בית הדין הועמסו פרטים רבים אשר עלולים לטשטש את התמונה בכללותה, אך אנו נבקש לבחון את הדברים גם במבט מלמעלה על מנת שהתמונה תשמר הגיונית (עא 9480/17 מדינת ישראל – המשרד לבטחון פנים נ' דנבר צבעים וציפויים 2002 בע"מ (מיום 26.9.2019).

נפנה אפוא לבחון את טענות הצדדים בעניין האירוע שהתרחש ביום 7.2.2018 אשר הצדדים הרחיבו לגביו יתר על המידה.

האירוע מיום 7.2.2018

64.לטענת התובעת, טרם הגשת המועמדות היא פנתה לעובדי העירייה והם הודיעו שיתמכו בה. בהתחלה פנה אליה בצלאל וביקש ממנה להסיר את מועמדותה, בטענה ש"אין לי כל סיכוי להתקבל לתפקיד". במהלך צילום סרטון של האגף התובעת הגיעה למשרדה של אלה על מנת לברר מדוע היא אומרת לעובדים באגף לא לבחור בה. אלה "מחוברת" לבצלאל. אלה החלה לצרוח ולצעוק לעברה "את לא תבחרי". בצלאל הצטרף לאלה, צעק וגידף אותה כשפניו צמודות לפניה ואומר לה "אפס" "אני אדאג להעיף אותך", "מי שם עלייך בכלל", "אני אספר לכולם שאת בעייתית", "כולם יודעים שאת אפס" ועוד המון מילים קשות ומשפילות תוך שפניו צמודות לפניה. בנוסף אבי משולם ז"ל וניסים איימו עליה פיסית. האחרון אחז במאור על מנת למנוע ממנו לפגוע פיזית בתובעת. האירוע התרחש מול כל העובדים אשר נכחו במסדרון.

65.לטענת הנתבעת, התובעת שאלה את אלי ובצלאל האם יתמכו בה בבחירות. בצלאל השיב לה בשלילה ואלי השיב כי את החלטתו יביע בקלפי. מאותו מועד (לא ברור) התובעת התעלמה מבצלאל. במהלך צילום הסרטון התפרצה התובעת על מספר עובדים תוך שהשתלחה בהם, צעקה ואף גידפה אותם במילים קשות ופוגעניות. במהלך האירוע גהרה התובעת מעל אחת העובדות אשר ישבה במקומה, תוך שהיא צועקת עליה בצעקות רמות. בשלב מסוים תוך כדי חילופי הדברים, התפרצה התובעת על עובד אחר תוך שהיא מגדפת אותו "ערס עם כיפה" וכן עובד אחר כינתה "שמן" ו"נחש". במהלך האירוע ביקש בצלאל מהתובעת, בשלוש הזדמנויות שונות, להנמיך את קולה, שכן הדבר מפריע לצילומים אולם התובעת בחרה להתעלם מכך והמשיכה בשלה. נוכח האמור אמר לה בצלאל כי לשאלתה מדוע לא יבחר בה לוועד עובדי האגף, הוא השיב כי היא "לא מביאה" איתה דבר וכי יש לה "אפס עשייה" בנושא. מיד לאחר מכן נכנסה התובעת לחדרו של אלי תוך שהיא מנסה להפוך את היוצרות ולתאר אירוע שונה בתכלית ממה שאירע.

66.אנו סבורים כי כפות המאזניים בכל הנוגע לאירוע מיום 7.2.2018 גופו נותרו מעוינות, שכן אין לנו את מלוא המידע על מנת להחליט, כיצד האירוע התפתח בדיוק על ציר הזמן באותו יום, מה התרחש בדיוק באירוע וכיצד האירוע בדיוק הסתיים. מכל מקום, האירוע עצמו אינו יכול להוות כשלעצמו התעמרות בעבודה, אפילו בעטיו התערער מעמדה של התובעת באגף. ובמה דברים אמורים?

67.התובעת טענה בפנינו כי היא ניגשה לדבר עם אלה, בצלאל עמד במסדרון ואלי בחדרו ושמע הכול. זאת מאחר ש"בצלאל אמר לאלה ולכולם לא לבחור בי ולהסיט את כולם נגדי. באתי ושאלתי אותה בצורה יפה למה היא מדברת על זה שלא יבחרו בי ואז בצלאל בא והיא צרחה, הוא ממש נצמד אליי ואמר לי מה את צועקת ואת מפריעה להקלטה. רציתי להגיד לו שזה לא נעים וזאת אלה. הוא יצא שוב ואז המשכתי לדבר עם אלה והיא צעקה. ואז קרה המקרה החריג, בצלאל צרח עליי ואז יצאתי החוצה ואז אני אמרתי לו שהוא לא יכול להתנהג אליי ככה ואז בצלאל אמר לי שאני אפס, שאני לא אעבוד שם יותר, התחלתי לבכות ויושב בו בחור בשם מאור, שהוא רצה להרביץ לי, לתפוס אותו ממש. ניסים לקח אותו למשרד ואמר לו השתגעת. בתור מנהל אגף העירייה אמרתי לו לא אמרת כלום והוא לא אמר דבר" (ע' 8 ש' 34-35; ע' 9 ש' 1-13).

בהקשר זה טענה התובעת במהלך פגישת בירור מיום 15.3.2018 (ת/ה'; ת/ז') כי "(בצלאל- ד.י.) התלהם בדבריו בדיוק כמוני...אני דעתנית וחריפה, אבל סגן מנהל האגף אינו נקי כפיים כל מי שלא בחר במועמדים שתמך בהם, נעשה עליו חרם, מי שלא מתיישר איתו הוא רומס אותו. קרא לי אפס נכון שעניתי לו, אך כמנהל היה צריך לשתוק".

68.אלי טען בפנינו כי "דיברתי עם כל האנשים והבנתי מהם שלא היתה אלימות פיסית, ואלימות מילולית מצדם. אף אחד לא קילל ולא "בירך". וגם היתה לי שיחה במשרד עם בצלאל ולשיחה הזו התפרצה התובעת ואמרה את הגרסה שלה. היה ויכוח ביניהם. היא ניסתה לתפוס לו (צ"ל- לה- ד.י.) את הידיים ואמר לה להוריד את הידיים על מנת שלא תאשים אותו בהטרדה. גם המזכירה חגית כהן ראתה את זה... אמרתי שלא הייתי נוכח באירוע. היה בחוץ ויכוח קולני. היא נכנסה לחדר הבקרה ורבה שם עובד בשם אלה מדוע היא לא בוחרת (בה- ד.י.) לוועד. בחדר הסמוך המשיכו סרטון של שנת 2017. הרעש הזה גרם להתפרצות, היא יצאה והיה ויכוח על זה...לאורך כל השנים היה ויכוח קולני עם פלונית. הרגעתי. במקרה הזה בדיוק ישבתי על המחשב ולא הספקתי להגיד כלום וזה נגמר. כל הדבר היה 30-45 שניות אולי דקה" (ע' 32 ש' 24-38). יוער, כי אמנם חגית לא נכחה באירוע שהתרחש בחדר הבקרה (ע' 19 ש' 21-22), אך נוכח דבריו של אלי, אנו מתקשים להאמין כי לא ידוע לה על אירוע שבעטיו הפסיקו לדבר עם התובעת (ע' 19 ש' 25-26).

69.ניסים טען בפנינו כי היתה תקרית בין מאור ואבי משולם ז"ל לבין התובעת, כאשר ניתן להבין מדבריו כי נאלץ להכניס את מאור לחדרו (ע' 22 ש' 7-20). ניסים לא זכר האם בצלאל היה באירוע (ע' 22 ש' 25-26).

70.מאור טען בפנינו כי לא הרים יד על התובעת (ע' 20 ש' 24-25), וכי "זה היה לפני הרבה זמן. יש עגלת שרות של עובד אחזקה. אחרי שעשינו סרטון לטובת האגף עלינו לחדר והתחיל שם איזה שהוא ויכוח כלשהו לא זוכר בדיוק בין מי למי. משהו של בחירות לועד. כשבאתי לצאת עם העגלה מהחדר אז הגברת פלונית הגיעה לחדר והיה בן אדם שעמד לידי ששמו אברהם משולם ז"ל שבאנו לצאת מהחדר ואז היא אמרה לי חתיכת ערס עם כיפה כולך קומבינות. ...היא חשבה שאני נגדה ואז היא אמרה לי את זה. עוד משהו שנאמר שם שהיא הרימה את היד והיא אמרה אני רוצה שתרים עלי יד. בוא ותרים עלי יד..." (ע' 20 ש' 30-33; ע' 21 ש' 1-9). מאור העיד כי אינו יודע מדוע התובעת פנתה אליו או למר אברהם משולם ז"ל (ע' 21 ש' 15-30), אך עדותו לגבי התרחשות הדברים בפועל אינה מניחה את הדעת.

71.בצלאל טען בפנינו כי "מה שנכון, אותי היא שאלה קצת לפני הבחירות האם אבחר בה והאמת בטיפשותי אמרתי לה "לא" שאלה למה השבתי לה כי את לא מביאה שום דבר לתפקיד הזה. ויש לה אפס עשייה בנושא... אתן דוגמאות. אחרים שהתמודדו לתפקיד הם עשו פעילות חברתית לפני כן. במהלך השנים קודם השתתפו בוועדת תרבות וסייעו באירועים להרים אירועים, סייעו לעובדים בללכת איתם והיו מעורבים. היא היתה באינטרנט ...לא אמרתי לה שהיא אפס. אמרתי לה שיש לה אפס עשייה בנושא" (ע' 30 ש' 10-21).

72.אמנם עולה מהסרטון כי התובעת אומרת ביציאתה מהחדר "אל תצעק עליי לעולם"; "כולכם צבועים ונחשים", ונדמה כי לכך כיוון בצלאל בעדותו כי "אף אחד מהסרטונים המדוברים על אותו אירוע היא לא מופיעה אלא נשמעת שם. ואפילו נדמה לי מקללת גם" (ע' 30 ש' 24-27), כאשר ברקע יש אמירות שלא הוברר בדיוק מיהותן "מה אמרו לה שקט?", שמא נאמרו על ידי בצלאל. מכל מקום, ברי כי התקליטור שהוגש לתיק אינו משקף את התמונה בכללותה, הגם שלא התרשמנו כי הסרטון נערך או נחתך, שכן הוא לא נועד לכתחילה לצלם את האירוע.

73.לא בכדי התובעת ציינה במהלך הבירור ביום 15.3.2018 (ת/ה') כי "מזל הצילומים היו יום לפני הבחירות כי אז הייתם רואים באמת את השסע באגף"; ואכן, הרוחות באגף התלהטו יתר על המידה בשיא מערכת הבחירות באגף אשר הגיעה לנקודת רתיחה. שכן מחד גיסא, התובעת ביקשה לקדם את מועמדותה בבחירות לוועד, כאשר התעמתה עם אלה בעניין וככל הנראה גם עם מאור ואבי משולם ז"ל, תוך שהויכוח עלה לטונים גבוהים; ומאידך גיסא, בצלאל ביקש לקדם את הסרטון של האגף אשר צולם באותה עת, כאשר הרעש שנוצר מחמת הויכוח בין השתיים הפריע למהלך התקין של הצילומים. השילוב בין השניים - הבחירות המתוכננות וצילום הסרטון במקביל, הביא לעימות בין התובעת לבין בצלאל, כאשר נדמה כי כל אחד מהצדדים המעורבים לא תרם להרגעת הרוחות.

74וזה העיקר, התרשמנו כי התובעת נפגעה גם מדרך טיפולו של אלי מהאירוע עצמו. שכן לטענתה, בלשונה, "ולמה אני תובעת אותך? איפה היית בשביל להגן עלי בתור מנהל? איפה? אני שואלת אותך איפה?" (ת/כ"א, ש' 10). התובעת טרחה לעמוד על העדר טיפולו של אלי כדבעי במקרה במסגרת מכתביה לאורנה ולאבי, תוך שציינה כי העובדה שאלי בחר שלא להתערב, "זה רק מראה את חוסר המנהיגות והשליטה באגף שכל אחד עושה כרצונו וגם כשפנתה אליו לא נעשה דבר בנדון" (ת/ד'), וכי "מנהל האגף הוא אדם טוב אך אינו מנהל" (ת/ז').

אבי לא התרשם (לשון המעטה) מדבריה של התובעת אודות האירוע, ובלשונו "...בדקתי את זה דרך עובדים שהיו שם. היא היתה אצלי בשיחה וגם טענה את הטענות האלה וגם בדקתי עם בצלאל. לא האמנתי לשום מילה שלה ממה שאמרה..."(ע' 26 ש' 8-11).

75.כך או כך, אי שביעות רצון או "אכזבה" של התובעת מדרך הטיפול של אלי או אבי באירוע עצמו או כי לא צידדו בה וכי לא ראו בה קורבן ואף ראו בה כמי ש"תרמה" למצב, אינו עולה כדי התנכלות תעסוקתית (בשינוים המחויבים ראו סעש (נצ) 31108-10-16 ילנה מיטרוב – בקרה גבע אגש"ח בע"מ (מיום 4.10.2018); ערעור על פסק הדין נמחק בהמלצת בית הדין הארצי לעבודה (עע (ארצי) 69944-10-18; מיום 21.5.2019).

התעמרות באגף

76.התובעת הוכיחה כי אלי הממונה עליה באגף מנע ממנה עבודה בפועל, תוך "ייבושה", בתקופה שבין חודש מאי 2018 לבין תחילת חודש אוגוסט 2018. בד בבד התרשמנו, כי החל מחודש מרץ 2018 (ועד להגשת התביעה), היחסים בין התובעת לבצלאל "התקררו"; כאשר לאחר הגשת התביעה, בצלאל הביא לבידודה המקצועי והחברתי ונידויה, כך שחלק מעמיתיה באגף התעלמו מקיומה. נפרט.

77.ראשית, אמנם הן מהתמליל שצורף על ידי התובעת (ת/כ"א), הן מתצהירו של אלי והן מהחקירות הנגדיות בפנינו הוברר, כי אלי לא ביקש מהנהלת העירייה כי התובעת תעזוב את האגף ואף לא ביקש זאת מהתובעת. ואולם, בדרך התנהלותו - כאשר "נטרל" אותה בפועל מהעבודה לאחר הגשת התביעה הראשונה הוא הביא לכך שהתובעת תבקש לעזוב את האגף.

77.1אלי טען בסע' 24 לתצהירו כי לאחר שהוגשה התביעה האישית כנגדו (אשר נתקבלה אצלו ביום 3.5.2018), "ברור שלא יכולנו לעבוד יחד בנסיבות שנוצרו".

77.2במסגרת השיחה שקיימה התובעת עם אלי נאמרו הדברים הבאים:

"...

אלי: "את רוצה לעזוב את האגף תעזבי את האגף וגמרנו.

התובעת: אתה יכול לבקש שאני אעזוב, אני ביקשתי.

אלי: "אני לא ביקשתי ממך שום דבר".

התובעת: אז מה אתה רוצה שאני אשב פה בתור מה? תגיד לי אתה בתור מנהל, בתור מה אתה רוצה שאני אשב? בתור מה?

אלי: (לא ברור) אוטוטו את (לא ברור) באגף נכון?

התובעת: בגלל שמתעללים בי לא בגלל שיש לי ברירה."

...

אלי: את מבחינתי אני לא עובד איתך זה הכל".

התובעת: אתה לא עובד איתי?

אלי: לא אני לא עובד איתך."

...

אלי: "אני לא אני לא בנאדם שמישהו תובע אותי אני יעבוד יחד איתו אהיה חבר שלו.

יוער, כי לא התרשמנו שהדברים נאמרו על ידי אלי בלהט הויכוח (ע' 34 ש' 3-5).

בזיקה לכך טענה הנתבעת בסעיף 31 לסיכומיה, כי העובדה שהתובעת הקליטה את עמיתיה לאגף אך החריפה את משבר האמון. דא עקא, כפי שנקבע בעניין תובל "לזהות המקליט ולטעמיו צריך להיות מקום מרכזי בדיון והשפעה מכרעת על תוצאותיו...". אמנם בענייננו התובעת הקליטה את אלי (ע' 33 ש' 37-40) ואת זוהר במהלך שיחות פרונטליות שקיימו עמה, אך בבד התובעת הקליטה גם שתי מזכירות בשיחות טלפוניות שקיימה עמן ואשר התרשמנו כי ביקשה למשוך אותן בלשונן (ת/כ"ג), כאשר ספק בעינינו אם ההקלטות האחרונות היו נחוצות בעניין וכיצד תמלול השיחה עם זוהר מסייעת לה בענין.

אכן, סביבת עבודה שבה עובדים מוקלטים היא סביבת עבודה לא נעימה, לשון המעטה. דא עקא, כי התובעת טענה בעדותה בפנינו כי הקליטה את הגורמים הנזכרים מאחר שלא סמכה עליהם ולא האמינה להם (ע' 9 ש' 16-23), זאת מתוך מצוקה (וכפי שהוברר בפנינו לא באופן שיטתי כעניין תובל) ובלשונה "לקח זמן להקליט את האנשים. כשתבעתי בפעם הראשונה חשבתי שאם אלך לביהמ"ש אולי הם יאספו את עצמם ויגיעו איתי לאיזה פיתרון וזה לא היה. אלי לקח את זה וצחק עליי ליד כולם בקומה ואמר היא הפסידה. אני הבנתי לפי דברי השופטת (הרשמת –ד.י.) שיש דברים ואני צריכה לקחת עו"ד. באותו הרגע לא היה לי כסף לקחת עו"ד. לא הקלטתי ישר כי משעמם לי אלא הקלטתי כי פגעו בי". ובהמשך, "הקלטתי אנשים שעיכבו לי גורלות כשהתחיל המשפט" (ע' 12 ש' 1-2).

77.3אמנם אלי העיד בפנינו כי ביטל את ההרשאה – הגישה של התובעת ליומנו האישי מחמת העובדה כי התובעת ניצלה את היומן על מנת לדעת מתי לצאת מהעבודה (ע' 32 ש' 38; ע' 33 ש' 1-6), אך התרשמנו כי הביטול נעשה נוכח התביעה שהוגשה כנגדו, שכן מנקודת מבטו לא היה "כל חדש תחת השמש" עת בעבר "התובעת נעדרה פעמים רבות והיו מקרים בהם התובעת נעדרה/יצאה בזמן העבודה לסידורים אישיים גם מבלי לקבל רשות כלשהו. הרשיתי כל זאת מתוך רצון טוב כן ואמיתי לבוא לקראתה של התובעת וליצור סביבה נעימה ופוריה" (סע' 14 לתצהיר אלי). ואכן, אלי הבהיר כי "אני לא הייתי מוכן לעבוד איתה יותר... היה משבר אמון. העמדה שלה נשארה...לא גירשתי אותה מהאגף, התחיל הליך משפטי אבל בעצמה לא הגיעה לאגף. וכל הזמן שאלתי את המזכירה אם ראו אותה?" (ע' 33 ש' 26-32). יוער, כי גרסתו של אלי לגבי אי הגעתה לעבודה ללא עדכון היא גרסה עקבית כאמור בסעיף 20 לתצהירו), אך טרם הוברר לנו מדוע אלי לא חתם לתובעת על גיליונות נוכחות כאשר אלו צריכים לשקף את הדברים כהווייתם – קרי הגעה או אי הגעה לעבודה.

ביטול הרשאה של עובד ליומן– הרשאה הנדרשת לעבודתו הוא אקט כוחני (גם אם נעשה לאחר הגשת התביעה), בהינתן שאף לדידו של אלי התובעת היתה מזכירתו האישית (סע' 5, סע' 6 וסע' 28 לתצהירו של אלי), כך שטענתו של אלי כי היומן לא היווה בסיס לעבודתה והיא לא נדרשה לקבוע לו פגישות ביומן אינה ברורה.

77.4אלי העיד בפנינו כי התובעת לא השתתפה בתרגיל חמ"ל שהתקיים ביום 6.6.2018 (ת/כ"ב) "כי אני חייב אנשים שמגיעים בלילה. אני לא יכול להוציא אמא בבית. שעת חירום גם בלילה" (ע' 33 ש' 33-35). בד בבד הוברר כי חגית נכחה בתרגיל חמ"ל (ע' 19 ש' 17-18). מכל מקום, גרסתו של אלי כי "לא כל עובדי האגף נוטלים חלק בתרגיל זה, וזאת על פי שיקול דעתי המקצועי והענייני" (סע' 33 לתצהירו של אלי) לא נסתרה, תוך שהבהיר (בתמלול השיחה שצורף) כי "בחרתי מספר אנשים בעיקר...כאלה שיש להם ילדים גדולים...יש לך ילד, עזבי זה החלטה שלי...".

77.5דומה כי נוכח היחסים החבריים הנטענים מנקודת מבטה של התובעת, כאשר הקפידה לציין כי אלי והיא היו שולחים אחד לשנייה הודעות ווטסאפ חבריות, כאשר אלי טען מנגד "שלא היו לנו יחסי חברות קרובים ונפלאים" (סע' 9 לתצהירו של אלי), לא מן הנמנע, כי התובעת חשה אכזבה עמוקה מכך שאלי לא הבהיר כי בכוונתו לבחור בה לוועד, ואף לא טיפל בתקרית מיום 7.2.2018 בדרך שבה חשבה כי עליו לטפל בעניין.

77.6התרשמנו כי החל מיום האירוע (7.2.2018) התובעת נתנה כתף קרה לאלי, ובלשונו: "מיום האירוע התנהלתי כרגיל, לאחר מכן עוברת לידי ולא אומרת לי שלום ליד המעלית. לא ספרה אותי יותר. כשעובד שלי נהנה מזכויות יתר ותובע אותי שלא יצאתי לרגע מהחדר אך שקיבלה סידורים, חופשות והכל וקיבלה יותר מכולם שלא יצאתי החוצה" (ע' 34 ש' 7-17) כאשר בצלאל טען במפורש בתצהירו, כי נוכח תשובתו כי לא יבחר בה התובעת "החל מאותו מועד התעלמה ממני" (סע' 8 לתצהיר בצלאל), בפרט שבצלאל העיד כי היחסים ביניהם היו יחסים חבריים (ע' 30 ש' 31-32).

77.7נוכח כללם של דברים ובשים לב לדרך התנהלותה של התובעת, לרבות פניותיה לאבי ולאורנה, התרשמנו כי אלי גילה אדישות למצבה, אך לאחר הגשת התביעה, גרסת התובעת כי פנתה לאלי בעניין אך הוא השיב "שהוא יתנהל איתי רק בבתי משפט" (סע' 79 לתצהיר התובעת) וכי בתגובה לפנייתה לערכאות "מנהליי החריפו את יחסם העוין כלפיי בגלל ששוב מימשתי את זכותי לפנות לערכאות" (סע' 84 לתצהיר) מהימנה בעינינו ועולה בקנה אחד עם הראיות שבפנינו. שכן אלי הבהיר לתובעת כי "החלטת לשבור כאן את הכלים"; "הגשת תביעה על זה"?; "שלום, נגמר"; "גמרנו"; "החלטת לשבור כאן את הכלים נגמר הסיפור" (ת/כ"א, ש' 10).

77.8התובעת חזרה על טענתה זו בפנינו במהלך חקירתה הנגדית, "בגלל התביעה, מהמעורבות שלי, מהמקרה, אז התחילו להידרדר היחסים וההתעמרות הייתה" (ע' 11 ש' 20-22)- טענה המתיישבת עם עדותו של אלי בפנינו כי "כל הדינמיקה התחילה בזה שתבעה אותי באופן אישי" (ע' 31 ש' 13).

77.9לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעת כי התובעת ביקשה ביום 4.7.2018 להתמודד על משרת עוזרת לנושאים מנהליים באגף חיובי ארנונה ורשמה את אלי כאחד הממליצים (ליאת/ י"א), אך דומה כי לא היתה ברירה לתובעת הן לנוכח האמור בטופס והן לנוכח מיהותם של דברים, ששכן עבדה תחתיו בשנים האחרונות והוא היה הממונה הישיר עליה (ע' 10 ש' 9-21; ע' 15 ש' 2-3).

78.שנית, אמנם אבי טען בפנינו כי לא ידע שאלי סירב לספק לתובעת עבודה (ע' 27 ש' 1-2), אך הוברר כי, למצער, החל מיום 9.7.2018, במועד שבו התובעת כבר החלה בתהליכי חיפוש מקום עבודה חדש, אבי ידע כי התובעת "מנוטרלת" מעבודה (ת/כ"ז). עם זאת, מהימנה עלינו גרסתו של אבי כי "היחיד שיכול להשפיע על מעבר עובדת זה מנהל אגף ולא היתה שום בקשה. אמרתי בכנות ששדרת הניהול שמחה שהיא תעבור. אני חייב ולציין שהדרישה לעבור למנהל החינוך זו היתה הדרישה של התובעת ולא שלנו...כנראה לא היה לה טוב כמו שלא היה לה טוב בחמשת המקומות הנוספים שעבדה" (ע' 26 ש' 30-36).

79.שלישית, התרשמנו כי לאחר התביעה בצלאל, הוא הממונה העקיף של התובעת, ביקש ליצור לתובעת סביבת עבודה עוינת.

79.1בניגוד לרושם אותו ביקש ליצור בצלאל בפנינו, אנו התרשמנו כי בצלאל היה בעל מעמד והשפעה מיוחדת באגף, והוא זה שמילא את מקומו של אלי בעת שנעדר מהעבודה, כך שהתובעת נדרשה לתת שירות גם לבצלאל (ע' 7 ש' 20-31). ואכן, בצלאל אישר בעדותו בפנינו כי "כשהיו נושאים שנוגעים למחלקה שלי אני מילאתי או גיביתי שהיה קשור למחלקה אחרת" (ע' 29 ש' 23-25). תימוכין לכך ניתן למצוא אף בעדותה של חגית, שלפיה בצלאל החליף את אלי ולמעשה גיבה אותו (ע' 19 ש' 23-29). כך גם העיד בפנינו ניסים כי בצלאל נתן מענה כאשר אלי לא היה בנמצא (ע' 22 ש' 27-30).

79.2בצלאל הכחיש כי כולם באגף התעלמו מהתובעת (ע' 30 ש' 10-11); ואכן התובעת נקבה בתצהירה רק בשמם של ארבעה עובדים – "אנשיו של בצלאל" שהתעלמו מקיומה, ובלשונה "מיררו את חייה והפכו את חייה לגיהינום (סע' 33 ו- 34 לתצהירה), כאשר אגף בתי העיריה מונה 52 עובדים (סע' 7 לתצהירו של אלי) ועת היא לא פירטה כיצד הארבעה מיררו בדיוק את חייה. עם זאת, הוברר בפנינו, כי למעט העובדים הנ"ל גם חלק מעובדי האגף שזומנו לעדות (ושאינם נזכרים בסע' 33 ו-34 לתצהירה) לא דיברו עם התובעת.

79.3אמנם בצלאל לא היה אמון על מתן דרגות לתובעת ובחלק הארי של הזמן התובעת לא היתה כפופה לו ישירות (סע' 5 לתצהיר בצלאל), אך בהחלט הוא היה אחראי על קידומם של העובדים אשר היו תחת אחריותו במחלקה, ולמצער אמון על המלצה לקידומם או המלצה על מתן הטבות כדוגמת מכסות של שעות נוספות או המלצות על דרגות אישיות.

79.4אכן שוכנענו כי בצלאל ביכר לאחר האירוע מיום 7.2.2018 שהתובעת לא תהיה עוד באגף, ובלשונו "במהלך השנים היא התעמתה הלוך וחזור עם כל מיני עובדים. כשזה הגיע אלי הבנתי מה קורה ולא הייתי עצוב שהיא הלכה" (ע' 30 ש' 30-34); בהמשך "למה שאקלקל לה להתקבל לאגפים אחרים" (ע' 31 ש' 3-4); ולאחר מכן כי לא מעונין שתחזור כי אין אמון לאחר שראה את כתב התביעה האישי והשיקרי (ע' 31 ש' 18-22). עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי בצלאל פעל באופן אקטיבי על מנת להוציאה מהאגף. תימוכין לכך ניתן למצוא בגרסתו של אבי (ע' 26 ש' 29-36) לאמור: "ממש לא. בצלאל בנקודת הזמן הזאת היה מנהל מחלקה ולא היה מנהל אגף" (ע' 26 ש' 29-30). אמנם התובעת סבורה כי לבצלאל תרומה משמעותית למשבר האמון שנוצר בין התובעת לבין אלי (ע' 14 ש' 36; ע' 15 ש' 1) ולא ניתן לשלול אפשרות זו, אך בד בבד מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, כי הטענה כי בצלאל ניסה לסכל את ההסכמות בעניין הניוד מהאגף משוללת יסוד ונוגדת את ההיגיון והשכל הבריא.

80.רביעית, עדותה של חגית לגבי מערכת היחסים בינה לתובעת בפנינו מעוררת תמיהה. שכן, מחד גיסא, חגית טענה כי מכתב שהפיצה התובעת, בשמה, ללא ידיעתה, הביא לכך שהיחסים ביניהן עלו על שרטון (ראו גם פניית התובעת לבית הדין לזירוז הליכים מיום 3.5.2018), אך מאידך גיסא, משום מה, היא לא זכרה דבר מהמכתב אלא רק ששמה הופיע בו (ע' 19 ש' 6-12). הדברים מקבלים משנה תוקף, עת חגית נכחה עובר לאירוע ב"הפרשת חלה" שקיימה התובעת בביתה (ע' 19 ש' 19-20).

81.חמישית, לא שוכנענו כי התובעת לא זומנה לאירועים חברתיים של האגף המאורגנים על ידי העירייה (סע' 34 לתצהירו של אלי), וככל שמדובר באירועים פרטיים של מי מעובדי האגף אליהם לא הוזמנה התובעת, הרי שלאירועים אלה, הנובעים מיחסים חבריים בין עמיתים לעבודה, לא הוזמנו גם עובדים אחרים (סע' 33 לתצהירו של אלי). מכל מקום יש להיזהר ממישטור יתר של יחסים במקום עבודה, קרי מלהתערב מאי זימונו של עובד פלוני לאירוע פרטי של אלמוני, שכן טבעי כי בכל מקום עבודה ישנן חברויות כאלו ואחרות בין עובדים, ברמות כאלו ואחרות.

82.שישית, גרסת התובעת כי לא ציינו את ימי הולדתה אשר חל בחודש מאי 2018 עת עובדים אחרים זכו לברכה כאמור מהאגף (סע' 81 לתצהירה של התובעת; ת/כ"ב) לא נסתרה, דבר המחזק את גרסתה כי לאחר התביעה התעצם הריחוק אשר עלה כדי התנכלות.

83.אנו ערים לטענת הנתבעת כי בתקופת מהלך עבודתה של התובעת באגף לא נפגעה זכות ההשתכרות שלה, אך בד בבד שוכנענו, כי לאחר הגשת התביעה, נפגעה זכותה המהותית לעבוד. שכן מנהלה הישיר וליתר דיוק מנהל האגף לא סיפק לה עבודה, דבר אשר יש בו כדי לפגוע בתחושת הכבוד והערך העצמי שלה.

84.נוכח הראיות האובייקטיביות והעדויות שנשמעו בפנינו, לא מצאנו כי העדר התערבותו של ועד העובדים מחליש את גרסתה (בשינויים המחויבים ראו עניין תובל; תע"א (ת"א) 10690-07 גליה אאוסקר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל (מיום 5.2.2013)), שכן הפנייה של התובעת ליו"ר ועד העובדים נעשתה ששה ימים לאחר האירוע מיום 7.2.2018 ובהמשך בהעתק ביום 18.3.2018 (ת/ה) והתמקדה באירוע עצמו, כאשר בבקשה לזירוז הליכים מחודש מאי 2018 ציינה התובעת כי "פניתי לארגון העובדים יש את השיחה מוקלטת ביקשתי הגנה ואמרו שאינם יכולים לעזור ושינסו להעביר אותי מקום. אני מרגישה מאוימת במקום העבודה מנודה". הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח רגישות הסוגיה – אלימות מילולית ופיסית נטענת על ידי התובעת ביום 7.2.2018 על רקע רצונה להיבחר לוועד עצמו.

85.לסיכום – שוכנענו, כי התובעת הוחרמה על ידי הממונים עליה וחלק מעמיתיה באגף כשלושה חודשים, החל מחודש מאי 2018 ועד לתחילת חודש אוגוסט 2018, כאשר מנקודת מבטם של אנשי אגף משאבי אנוש, התובעת תרמה בהתנהלותה למערכת היחסים בינה לבין חבריה ושדרת הניהול באגף. התרשמנו כי התובעת לא היתה מרוצה מבירור האירוע אשר מספר גורמים באגף היו מעורבים בו, ולא הרפתה מכך, כאשר התמונה לגבי התקופה שבין האירוע ועד להגשת התביעה מורכבת. מכל מקום, בעטיה של ההתעמרות שחוותה התובעת לאחר הגשת התביעה ועל רקע הגשתה, שגרת יומה של התובעת בעבודה נפגעה ונגרמה לה עוגמת נפש.

התעמרות בבית ספר?

86.שוכנענו כי בתקופת העסקתה של התובעת בבית ספר עירוני ה' היא לא סבלה מהתעמרות. נבאר.

87.ראשית, הן בתביעה, הן בתביעה המתוקנת הראשונה והן בתביעה המתוקנת השנייה, התובעת מיקדה את טענותיה לגבי מידורה והתעלמות מקיומה בעבודתה באגף.

88.שנית, התרשמנו כי בתחילת עבודתה של התובעת כמזכירה בבית ספר, היא סבלה מחבלי קליטה מסוימים, אך לא מדובר בהתעמרות כלל ועיקר.

(1)התובעת טענה בעדותה בפנינו כי בתחילה היא נדרשה לעשות "כל מה שביקשו ממני" (ע' 7 ש' 4-10); וכי "לקח זמן עד שהגדירו לי תפקיד...התפקיד הזה לא תפקיד של מזכירה" (ע' 13 ש' 3-5), אך בהמשך היא עבדה כרכזת בגרויות (ע' 13 ש' 7-15).

(2)חיה הבהירה בעדותה בפנינו כי בהתחלה דאגו למעבר ופחות לדברים מסביב, כמו שולחן ומחשב "אבל זה לא היה במסדרון" (ע' 25 ש' 1-13), כאשר הן לימור והן ורד הבהירו כי לתובעת הוצעו בבית ספר מספר עמדות עבודה עם שולחן, טלפון ומחשב אך התובעת סרבה בתחילה לשבת יחד עם יתר המזכירות, שכן הקפידה לציין כי היא עובדת זמנית בבית ספר (ליאת/י"ב ו-י"ג). לימור ציינה בעדותה בפנינו כי "התובעת הגיעה מאוד פגועה והרגישה שמונחתת עלינו קצת...באה ממקום של סוג תחנת מעבר" (ע' 15 ש' 20-21, ש' 34), כאשר מדובר ב"תפקיד דינמי" (ע' 15 ש' 28-29; ע' 16). יוער, כי עדותה של ורד לגבי הודעת דוא"ל הנזכרת בתמליל אינה מניחה את הדעת (ע' 18 ש' 11-24).

(3)בזיקה לכך ציינה חיה בעדותה בפנינו, כי לתובעת יש ניסיון של 3 שנים כמזכירה בבית ספר והיא התמקדה בתחום הבגרויות, זאת לאחר מספר חודשים בבית ספר כאשר בהתחלה נמנעה מאחר שהיא אמרה שהיא זמנית (ע' 24 ש' 33-35, ע' 25 ש' 1-3; ליאת/י"ד). ואכן, ליאת העידה כי התובעת השתפרה בעבודתה, אבל רצתה מזכירות באזור צפון תל אביב, כאשר אגף העיריה ממוקם בבניין העיריה ליד ככר רבין (ע' 36 ש' 6-9). ליאת הבהירה כי לא היתה מעורבת לגבי ההנחיה של חיה לכאורה שלא לתת המלצה לתובעת (ע' 36 ש' 17-19). בדומה העידה ורד כי הבינה שהתובעת זמנית ובתחילה התובעת היתה מזכירה כללית, אך לאחר כמה חודשים – חצי שנה הבינה שהתובעת נשארת, התמקצעה בבגרויות וגם ניהלה את היומן של לימור (ע' 17 ש' 16-29; ע' 18 ש' 4-6) שהוא תפקיד דינמי (ע' 18 ש' 1-3).

(4)נעמה אישרה כי לא קיבלה תלונות מבית הספר לגבי תפקודה של התובעת (ע' 37 ש' 28-29), כאשר "התובעת היתה מזכירה ובסוף השיבוץ היתה אחראית בגרויות. בהתחלה היתה צוות מזכירות" (ע' 38 ש' 7-9); "...אני לא אענה לך בשלוף לגבי חלוקת התפקידים לענות לטלפונים, יומן של מנהלת, ודברים נוספים...יש התנהלות בין אישית ויש התנהלות מקצועית. לא ידוע לי על אי סבירות של הממונים בהיבט המקצועי. בהתנהלות שלה בבית ספר היתה שביעות רצון יחסית בהיבט המקצועי הקושי היה בהתנהלות הבין אישית..."(ע' 38 ש' 8-12, ש' 13-16).

89.שלישית, בכל הנוגע לדרישה שלפיה התובעת תחתים כרטיס נוכחות בבית ספר, הרי שאין מדובר בדרישה חדשה לגביה, שכן גם במסגרת עבודתה באגף היא נדרשה להחתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה מהעבודה. אמנם אלי הבהיר כי העלים עין מדי פעם לגבי יציאותיה של התובעת במהלך שעות עבודתה, עובר לאירוע, אך לאחריו, לא מן הנמנע כי עדכן את אגף משאבי אנוש לגבי דרך הילוכה של התובעת בעניין (ליאת/סע' 17). משכך, "היא התבקשה בתחילת העסקתה בבית הספר להחתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה. יחד עם זאת, נכון להיום (מאי 2021- ד.י.), התובעת מחתימה כרטיס נוכחות אך ורק בכניסה לעבודה, כפי שמחתימות יתר מזכירות בתי הספר, בהתאם להסדר אליו הגיעה העירייה עם ארגון העובדים" (נעמה/סע' 25) וכמובן אנו לא נחווה דעתנו לכאן או לכאן לגבי עצם ההסדר. מכל מקום, דרישת מעסיק להחתמה בכרטיס נוכחות בכניסה וביציאה ממקום העבודה אינו עולה לטעמנו כדי התנכלות תעסוקתית.

90.רביעית, התובעת לא הוכיחה את טענתה, שלפיה היא היחידה שנדרשה לעבוד בחופשות עת המזכירות האחרות שהו בחופשות; ובניגוד לטענתה, הרי שבתחילת עבודתה בבית ספר קיבלה העתק הודעה בדבר שיבוצה הזמני בצירוף פרטי תנאי העסקתה (נעמה/א').

91.חמישית, התובעת לא הבהירה מהן אותן ההטבות שקיבלו המזכירות אחרות (סע' 35 לסיכומיה), בפרט שמדובר ברשות ציבורית אשר עליה לפעול לאורו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה- 1985, כך שמדובר בטענה כוללנית וסתמית.

92.שישית, לא זו בלבד כי הטענה לגבי פגיעה בשכרה כמזכירת בית ספר אל מול שכרה באגף נטענה באופן כוללני ולא הוכחה, אלא כי מדובר בסעד הצהרתי שלא כומת כלל ועיקר (סע' 153 לתביעה המתוקנת השניה). משכך, דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

(1)שכר היסוד של התובעת באגף ובבית ספר נותר זהה. התוספות הקבועות שקיבלה התובעת באגף זהות לשכר שקיבלה בבית ספר, בפרט שעברה עם אותו מתח דרגות ודרגת שיא (6-9) וכן קיבלה דרגת שהייה (9+) ואף המשיכה לקבל החזר הוצאות רכב בגובה 375 ק"מ. בנוסף, התובעת קיבלה בבית ספר תוספת פנסיונית ענפית שניתנה באופן קבוע ומדי חודש למזכירות בית ספר (סע' 8 לתצהיר נעמה). עיון בתלושי השכר (ת/ל"ה) מגלה כי במסגרת תפקידה כמזכירת בית ספר, היא קיבלה תוספת "ע.נ. מזכ. בי"ס" על סך של 353.47 ₪ בחודש כאשר "השכר המשולב" עמד על 3,534 ₪. אמנם התובעת טענה כי התוספת אינה פנסיונית (ע' 14 ש' 1-8), אך לא מצאנו בסיס לטענתה.

(2)אנו ערים לטענת התובעת כי עבדה בשעות נוספות, אך לא הוכח על ידה כי לא קיבלה בעד שעות אלו גמול (ע' 14 ש' 9-10), כאשר התביעה ברכיב זה לא כומתה.

(3)במסגרת תפקידה באגף, הפרמיה שקיבלה בחודש מרץ 2017 עמדה על 507.39 ₪, בחודש אפריל 2017 על 560 ₪, בחודש מאי 2017 על 437.49 ₪, בחודש יוני על 415 ₪, בחודש יולי 2017 על 560 ₪, בחודש מרץ 2018 על 412 ₪, בחודש אפריל 2018 על 516 ₪, בחודש מאי 2018 על 278 ₪, בחודש יוני 2018 על 401.69 ₪, בחודש יולי 2018 על 528 ₪ ובחודש אוגוסט 2018 על 634 ₪. וזה העיקר, הנתבעת טענה כי רכיב הפרמיה שניתן לתובעת בעת עבודתה באגף הוא רכיב עבודה נוספת משתנה שאינו נכלל בשכר הפנסיוני, תלוי ביצועים והוא מותנה בתנאים מסוימים ובתפקידים מסוימים (סע' 9 לתצהיר נעמה). גרסת הנתבעת בעניין זה לא נסתרה.

כידוע, פרמיה היא סוג של תוספת – תשלום מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, התלוי בכך שמי שבו מדובר מתקיים בו אותו תנאי או גורם (ע"ע (ארצי) ע"ע 7566-11-19 צבי יוסף – יונה אושפיז מנועי חשמל ע"מ (מיום 2.11.2020); ע"ע (ארצי) 52050-12-20 איליה דזורייב – מסיעי עמק איילון בע"מ (מיום 29.3.2022); ע"ע (ארצי) 300370/97 אברהם זבדי - איי.די.אי. טכנולוגיות בע"מ, פד"ע לז 201 (2001).

(4)אכן, בתפקידה כמזכירת בית ספר התובעת לא קיבלה פרמיות, שכן בתפקיד זה לא נטען וממילא לא הוכח על ידה כי קיימת זכאות לפרמיות. בד בבד, התובעת קיבלה מנגד בתפקידה כמזכירת בית ספר תוספת פנסיונית ענפית שניתנת באופן קבוע למזכירות בתי ספר בשיעור של 10%.

93.שביעית, חוות דעת של גורמים מקצועיים בעירייה ובבית ספר שלפיה התובעת אינה מתאימה לשמש כמזכירה ראשית בבית ספר אינו מהווה התעמרות.

(1)חיה הבהירה בעדותה בפנינו כי כישורים למזכירה ראשית מחייבים "לדעת את תחומי העבודה בבית הספר, ניסיון כי יש הרבה ממשקי כמו משרד החינוך, העירייה, הנהלת חשבונות. אף מזכירה לא מגיעה להיות מזכירה ראשית. צוברים ניסיון חוות דעת ואז ניגשים למכרזים" (ע' 24 ש' 13-15). בד בבד, חיה הבהירה לתובעת ולגורמים בעירייה כי היא "לא מבטיחה שזה יהיה במחלקה שלי. יש לי מזכירות ותיקות ממנה עם ניסיון מקצועי בתחומים רבים בעבודת המזכירות" (ליאת/ ט"ו), כאשר הקפידה לציין בעדותה בפנינו כי לתובעת אין כישורים להיות מזכירה ראשית בבית ספר (ע' 24 ש' 16-17) והיא צריכה בכל מקרה לעבוד כמזכירה שניה תחילה.

(2)לימור הבהירה כי "מצאתי את עצמי לא מעט מגשרת בינה לבין גורמים אחרים בצוות" (ע' 15 ש' 35), כאשר טענה בפנינו כי אם היתה מתפנה תקן של מזכירה רגילה (ולא ראשית) "לא בטוחה שאני הייתי רוצה" (ע' 16 ש' 24-31).

(3)אבי טען בפנינו (ע' 27 ש' 31-36) כי אמנם התובעת מעוניינת להיות מזכירה ראשית בבית ספר, "יש אפשרות כזאת אני משיב כדי להיות מזכירה ראשית בבית ספר צריך המון שנות ניסיון מזכירה מס' 3 או 2 ולהביא את מערכת ניהול העצמי להכיר את מערכת גביית ההורים, ולכן צריך להוכיח את עצמך. האפשרויות בעיריית תל-אביב יש 450 קידומים בשנה. כל עובד אנחנו מאפשרים לו להתקדם. במצבה הנוכחי האפשרות לגביה כמעט לא קיים. מנהלים בודקים. בודקים נוכחות, העדרויות,ימי מחלה , תפקוד, מערכת יחסי עבודה, קבלת מרות והיא לא עמדה בכל הדברים האלה לצערי".

94.שמינית, נוכח הנסיבות הקונקרטיות במקרה זה אשר הובילו לניודה של התובעת, הרי שאין בעצם תפקידה כמזכירה ממלאת מקום בבית ספר ללא תקן (ע' 8 ש' 31-32) משום התנכלות תעסוקתית כחלק מההתעמרות נגדה.

95.תשיעית, ודוק, ביום 21.12.2020 הגישה התובעת בקשה לבית הדין, במסגרתה ציינה כי אם לא ניתן להשיבה לתפקידה הקודם באגף, היא מבקשת "לקבל "תקן" במקום שבו היא עובדת כיום", קרי בבית ספר עירוני ה'. סביר להניח כי אם התובעת היתה חווה שם התעמרות, הרי שעל רקע ניסיונה היא לא הייתה מבקשת – דורשת לקבל תקן קבוע בבית ספר זה אלא היתה מתמודדת על תפקידים במקומות אחרים בעירייה.

פיצוי בגין ההתעמרות

96.בפסק דין בעניין מיכאלי (ע"ע (ארצי) 51808-03-21 אילנית מיכאלי נ' עיריית ירושלים (מיום 13.7.2021) אישר בית הדין הארצי לעבודה את פסק דינו של בית הדין האזורי, כאשר בגין רכיב ההתעמרות קבע בית הדין האזורי פיצוי על סך של 150,000 ₪, שכן "אנו סבורים כי נוכח חומרת הפגיעה בתובעת, ההעסקה הפוגענית וההתעמרות בה החל מחודש יוני 2016 ועד לכתיבת שורות אלה (21.2.2021 –ד.י.), מוצדק לפסוק לתובעת פיצויים בלתי ממוניים על הצד הגבוה...בקביעת סכום הפיצוי בגין התעמרות לקחנו בחשבון גם את תחושת הפגיעה של התובעת ועצמתה ובשל כך ובשים לב לסכום התביעה לא מצאנו לפסוק סכום נוסף בגין רכיב תביעה זה (עוגמת נפש –ד.י.).

97.בפסק דין בעניין תובל נקבע על ידי בית הדין הארצי כי "לא שוכנענו כי הסכום (40,000 ₪ בעד תקופה של שנתיים בה עמיתיו של התובע התעמרו בו- ד.י.) חורג ממתחם הסבירות, וזאת בשים לב לכך שעסקינן בתובענה המופנית כנגד המעסיקה, אשר בית הדין האזורי התרשם כי ניסתה כמיטב יכולתה להפריד בין הניצים באמצעות שיבוץ המערער במקום שונה וכי המעסיקה לא כפתה על המערער את פרישתו המוקדמת. נוכח כל האמור, אנו סבורים כי שיעור הפיצוי מצוי במתחם הסבירות, ואינו חורג ממנו, לכאן או לכאן".

98.בפסק הדין בעניין בן שלמה (ע"ע (ארצי) 33260-03-20 דן בן שלמה – מדינת ישראל (מיום 28.7.2020) נקבע כי "יש לפצות את המערער במלוא סכום תביעתו, אולם, לאחר שבחנו את כלל הנסיבותאנו סבורים כי יש לפסוק לזכותו סך של 100,000 ₪ במקום הסכום שנפסק לזכותו בבית הדין האזורי (66,000 ₪ בגין התעמרות תוך דחיית רכיב התביעה בגין עוגמת נפש – ד.י). המושג "אשם תורם" אינו מתאים לנדון לפנינו. זהו מושג שבדרךכלל מובאכאשר מדובר בתביעה נזיקית ולא בתביעה לפיצוי בגין התנהגות ביחסי עבודה הנדון בפנינו, במיוחד כאשר מדובר בתביעה לנזק לא ממוני. אולם יש לציין כי בתי הדין לעבודה כאשר הם דנים בתביעות בגין התעמרות והתנכלות תעסוקתית או תביעות של חושפי שחיתויות, כאשר נפסק הפיצוי הלא ממוני נלקחת בחשבון לעיתים התנהלותו של התובע במסגרת התמונה הכוללת". יוער, כי בבית הדין האזורי נקבע כי ההתעמרות החלה בשנת 2013 (סע' 44 לפסק הדין) כאשר זו נמשכה לכל המאוחר עד פרישתו בשנת 2016.

99.אשר על כן, מצאנו לפסוק לטובת התובעת פיצוי בסך של 25,000 ₪ (מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל) בגין ההתעמרות שחוותה באגף במשך כשלושה חודשים ועוגמת הנפש בעטיה על רקע התביעה שהוגשה על ידה. במסגרת פיצוי זה נלקח בחשבון, הן תקופת ההתעמרות הקצרה יחסית, הן התנהלותה של התובעת עובר להגשת התביעה אשר התרשמנו כי לא תרמה להרגעת הרוחות באגף ולתקינות היחסים בינה לבין אלי הממונה הישיר עליה (סע' 74), והן העובדה כי הנהלת העירייה וליתר דיוק אנשי משאבי אנוש ניסו כמיטב יכולתם להפריד בין התובעת לבין חבריה באגף לשביעות רצונה של התובעת, תוך שטיפלו באופן סביר, יעיל והוגן במקרה מורכב זה.

שיחות בירור וניוד

100.לטענת התובעת, היא הועברה ללא שימוע, בהחלטה בלתי חוקית ובשרירות תוך רמיסה ברגל גסה של כללי הצדק הטבעי, זכות הטיעון, חובת השימוע וחובת ההיוועצות עם ארגון העובדים. בהקשר זה טענה התובעת, כי אותו אידיאל של ועד עובדים אשר בא לאזן בין יחסי הכוחות – יוצא נגד התכלית שלשמו הוא הוקם. ראוי כי נקודת מוצא זו תהא לנגד עיני בית הדין, עת מדובר במאבק של עובד כנגד ועד העובדים והמעסיק יחדיו. מדובר בסכסוך שהשלכותיו נתגלו, בין היתר, במסגרת התצהירים שהוגשו. אין מדובר בהרעת תנאים מינורית אלא במקרה שבו התובעת נזרקה בין אגף לאגף על מנת שיהא מי שיסכים לקבלה. למעשה, מדובר בפיטורים, מבלי שנערך שימוע לתובעת ומתוך גמירות דעת מוחלטת. לתימוכין בעמדתה הפנתה התובעת לתצהירו של אלי, וליתר דיוק לשיחה שנערכה בין התובעת לבינו ביום 7.2.2018, מיד לאחר האירוע ולשיחת הבירור.

101.לטענת הנתבעת, ניודה של התובעת נעשה בהסכמתה המלאה לתפקיד מזכירת בית ספר – ניוד אשר היה מחויב המציאות לאחר קרות האירוע מיום 7.2.2018 ולאחר הגשת התביעה שהוגשה באופן אישי כנגד מנהלה הישיר. הליך זה נעשה לאחר שנעשו עמה מספר שיחות, לרבות שיחה עם זוהר.

102.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת בעניין היעדרו של השימוע והניוד להידחות. נבאר.

103.כידוע, הליך השימוע נועד גם למקרים שבהם מבקשים לפגוע במעמדו של העובד ובתנאי עבודתו ושכרו, לרבות כשהמעסיק מבקש לניידו ממקום למקום (ע"ע (ארצי) 674/05 אהרון ויזנר – מדינת ישראל רשות השידור (מיום 28.3.2007) או להטיל על העובד סנקציה כלשהי.

104.אכן, התובעת לא הוזמנה לשימוע, לא התקיים הליך שימוע וממילא לא נערך פרוטוקול שימוע, כאשר התובעת מיקדה את טענותיה בכך שבירור האירוע לא נעשה כדבעי (ע' 11 ש' 23-30). ברם, אפילו נפל פגם בבירור (ולא מצאנו פגם כאמור), הרי שהתרשמנו כי הניוד של התובעת מהאגף למרכז ביכורי העתים ובהמשך לבית ספר עירוני ה' נעשה בהסכמת התובעת, כאשר אנשי משאבי אנוש בנתבעת עשו מאמצים על מנת שיהיה "שקט תעשייתי" באגף. כך שמחד גיסא, נעתרו לבקשת התובעת אשר לחצה, בלית ברירה, מנקודת מבטה, על מנת לעבור מהאגף, ומאידך גיסא, הדבר התכתב עם רצון הנהלת האגף אשר "שמחו שהיא הלכה כי היא מייצרת בעיות לתחזק אותה" (ע' 26 ש' 36-37).

105.תימוכין לכך ניתן למצוא אף בדבריהם של הגורמים האמונים על משאבי אנוש בעירייה אשר סייעו להעברתה של התובעת מהאגף - יש שיגידו מאמצים מעל ומעבר בדמות משרה על תקנית, ובלשונו של אבי "כדי לפתור בעיית שיבוץ" (ע' 27 ש' 12-15; ע' 28 ש' 12-13). עוד לעניין זה ראו את עדותה של חיה (ע' 24 ש' 10-11), כמו גם עדותה של ליאת, שלפיה "אין שום פגיעה. אין שם משרה. היא מעבר למשרות. מתוך רצון לעזור לה שילמנו לה אותה דרגה, אותה החזקת רכב, אותה דרגה 6-8. אני דיברתי עם התובעת מספר פעמים. הבהרתי לה שהיא באה ביוזמתה, ביקשה ללכת לעירוני ה' קרוב לבית. אמרתי לה שאין תקן..."(ע' 35 ש' 12-25). כך גם העידה נעמה בפנינו כי "המקרה הספציפי הזה היינו בכפפות של משי כל מה שרצתה ליד הבית. זה לא עושים את זה תמיד" (ע' 36 ש' 25-26), ובהמשך "אלו דברים שקורים באופן תדיר. כאן היתה בקשה של העובדת ורצון ואילוץ שלה להיות מאוישת בתפקיד באיזור גאוגרפי מסוים. לא תמיד מתאפשר בתקן פנוי...אין מניעה שעובד ישמש בתפקיד על תקני כל עוד הוא לא נפגע" (ע' 37 ש' 15-17). כך גם לימור טענה בפנינו כי "קיבלתי את פלונית כהנחתה לבית הספר...ככוח עזר למזכירות" (ע' 15 ש' 15-16).

התרשמנו כי אנשי משאבי אנוש בעירייה עשו מאמצים כדי לסייע לתובעת. מכל מקום, גרסתה של העיריה לא נסתרה, שלפיה "הליך של הוספת תקן לתפקיד כלשהו בעירייה הוא הליך מורכב, הכולל עבודה של אגף ארגון ותקינה ושל אגף תקציבים, והוא מבוצע רק במקרים בהם היחידה הרלוונטית מצביעה על צורך אמיתי בתוספת תקן למצבת התקנים הקיימת בעירייה, ואף זאת בכפוף לשיקולים ארגוניים ותקציביים כלל עירוניים" (נעמה/סע' 18).

106.וזה העיקר, לתובעת הובטח כי זכויותיה ושכרה ישמרו וזאת אף אם ימצא עבורה תפקיד במתח דרגות נמוך יותר (ליאת/סע' 9), ובעדותו בבית הדין אבי הבהיר כי ידאגו לשבץ אותה במקום שיתאים לה ולמנהלים (ע' 27 ש' 28-29) ובהמשך, "לאחר מילוי מקום...יציעו לה מגוון תפקידים. היא לא תפוטר. יציעו לה תפקידים בהתאם לרמתה ודרגתה" (ע' 28 ש' 27-29). ויודגש, כי עצם העובדה כי התובעת שובצה למשרה על תקנית, אין משמעה כי היא מנועה מלהתמודד על משרות תקניות בהן היא חפצה.

107.לא נעלם מעינינו טענת התובעת כי לא רצתה לצאת לחל"ת וכי רצתה לעבוד (ע' 9 ש' 27-35), ובלשונה הם "אמרו לי את חייבת עכשיו להגיד לנו מה את רוצה או שאת יוצאת לחל"ת. סתם זרקתי מזכירת ביה"ס. בדיעבד, יכולתי לבקש באותו הזמן לא יודעת מה" (ע' 9 ש' 34-35; ע' 10 ש' 1-2), כאשר לשאלת בית הדין, "האם ביקשת להיות מזכירת ביה"ס"? היא השיבה "כן. לא הייתה לי ברירה כי הם הפחידו אותי ורצו לשלוח אותי לחל"ת ואני לא רציתי" (ע' 10 ש' 3-4). בהמשך "הם איימו עליי שאני חייבת" מאחר ששהותה לא עושה טוב לאגף (ע' 11 ש' 5-8).

108.בהקשר זה יוער, כי טענת התובעת כי "סתם זרקתי מזכירת ביה"ס" מוקשית ואינה מתכתבת עם האמור בסעיף 31 לסיכומיה, שלפיו "...לכן ביקשה להיות "מזכירת בי"ס". לא היתה זו הסכמה של התובעת אלא פחד משתק שנבע מלחץ. וחששה הגדול להיזרק לחלוטין מהמערכת" ולכן ביקשה תפקיד להאחז בו (ע' 12 ש' 8-11, ש' 26-36; ע' 13 ש' 1-2). כך גם טענה התובעת בשיחתה עם ורד (ע' 73 ש' 8-9 לראיות החדשות) "אני לפני שהגעתי אליך אמרו לי להיות מנהלנית. אמרו לי, נתנו לי, שאלו אותי, מה את רוצה'?".

109.ואכן, אבי העיד בפנינו וגרסתו אמינה בעינינו (ע' 26 ש' 8-37), כי התובעת עמדה בתוקף על העברתה לבית ספר עירוני ה', ובלשונו כי התובעת "התעקשה לעבור למנהל החינוך למזכירת בית ספר אפילו שאני אשלם משכורת נוספת כעל תיקנית... זו היתה דרישה שלה בתוקף. בית ספר ספציפי. עירוני ה'. אפשר לומר שכפינו על חיה בוסי לקבל אותה. זה לא משהו שמנהל רוצה להתעסק איתו". ואכן, חיה העידה בפנינו כי התובעת "ביקשה לעבור לעירוני ה' קרוב לבית בצפון תל אביב" (ע' 23 ש' 24-30). כך גם העידה ליאת בפנינו כי התובעת "בקשה את עירוני ה' שקרוב לבית והסברנו לה שאין תקן" (ע' 36 ש' 2-3). תימוכין לעמדה זו ניתן ללמוד מעדותה של התובעת בפנינו כי "אח"כ הייתה לי שיחה עם חיה בוסי שהיא מנהלת של כל מזכירות ביה"ס. מר פרץ נתן הוראה לקבל אותי. ...ושלחו אותי לתיכון עירוני ה'" (ע' 10 ש' 6-8).

110.אמנם אבי לא זכר כי אמר לתובעת "או שהיא יוצאת לחל"ת או שהיא עוברת לבית ספר", אך התרשמנו כי הדברים נאמרו על רקע רצונה של התובעת לעזוב לאלתר את האגף, שכן אבי העיד בפנינו כי לאחר שהתובעת קיבלה הצעות לשיבוץ "בחלקן הגדול היא אינה מעוניינת וחלקם אינה מתאימה, ועובד שמסרב להשתבץ למקום אחר, אין לי ברירה אלא להוציא אותו לחל"ת" (ע' 27 ש' 19-22).

111.בהקשר זה, התובעת הלינה בפנינו על כך כי בראיונות נאמר לה כי הבינו שהיא "בעייתית" ולא רצו לקבלה, כי עובר לראיון לתפקידה באיכות סביבה נאמר לה לא לספר אודות התביעה בבית הדין (ע' 8 ש' 15-22) וכי חיה "באה אליי עם דעה שאני בעייתית ועשיתי בעיות. היא קיבלה עליי רושם לא טוב" (ע' 10 ש' 6-8).

(1)עיון במסמכים שצורפו לתצהירה של ליאת מלמד, כי בשנים 2007-2011 התובעת התקשתה לקבל מרות מהממונה עליה וכן נתגלעו בעיות ביחסי אנוש בהתנהלותה (סע' 5; נספח א'). ליאת העידה בפנינו כי היו תלונות על התובעת החל משנת 2007 (ע' 34 ש' 26-36), "בכל מקום עבודה יש לפחות תלונה אחת...לא מדובר על תלונות מקצועיות. התובעת בחורה איכותית אבל יש לה בעיה של התנהלות" (ע' 35 ש' 1-10). ברם, מסמכים אלו אינם רלוונטיים לענייננו בכל הנוגע לסוגיית ההתעמרות, שכן מסמכים אלו אינם רלוונטיים לתקופת עבודתה באגף.

(2)בדומה אבי העיד בפנינו כי "לאורך זמן פלונית העסיקה אותנו 10 שנים העברות ותפקידים ולא הסתדרה עם מנהלים בכל קשת מנהלי חינוך, איפה שלא שמנו את פלונית לא הסתדרה...טיפלתי בפלונית עוד בתפקידי כמנהל משאבי אנוש ואני החלטתי להעביר אותה אלי לחטיבה ממנהל החינוך ושיבצתי אותה בבתי העירייה שהם תחתי. היות ובמנהל החינוך ב- 4 תפקידים היא לא שרדה כי היו תלונות לגבי התפקוד ובעיקר לגבי ההתנהגות שלה. יש תיעוד מסודר של המנהלת שאחראית על ניוד עובדים הגב' והבה כולל המנהלת האחרונה שלה לפני התפקיד הנוכחי הממונה על מחלקת המזכירות גב' בוסי (ע' 26 ש' 8-37). עוד הבהיר אבי כי "מנהלים בודקים. בודקים נוכחות, העדרויות,ימי מחלה , תפקוד, מערכת יחסי עבודה, קבלת מרות והיא לא עמדה בכל הדברים האלה לצערי" (ע' 27 ש' 33-37).

(3)אמנם אלי אישר בעדותו בפנינו כי במהלך תקופת העסקתה באגף התובעת לא הוזמנה לשימוע, "אבל היו שיחות שהייתי צריך להרגיע אותה בעבודה. לפשר ולעזור לה להתקדם אליה" (ע' 32 ש' 12-13), אך אין לה כלום בתיק (ע' 32 ש' 16-17).

(4)בצלאל העיד בפנינו כי "אני לא על כל התנהגות גם היא בוטה מעולם לא התלוננתי" (ע' 30 ש' 35-36); וכי לגבי טענותיו בסעיף 6 לתצהירו, כביכול התובעת אמרה מילים קשות לעמיתיה לעבודה כי "באופן אישי לא שמעתי. אין סיכוי" (ע' 29 ש' 26-31). אשר לנטען בסעיף 7 לתצהירו, כביכול התובעת ניבלה את פיה ואמרה אמירות פוגעניות כגון: "שלא יהיו לה ילדים", "שלא תזכה לראות נכדים", "קוקסינל", "הומו" ו"לקקן תחת", הוא הבהיר כי שמע אמירה אחת מאלו שנזכרו ביחס לג'קי (בלבד) "אני שמעתי את זה בעצמי. זה היה פחות או יותר לפני תקופת הבחירות" (ע' 30 ש' 1-3). ודוק, באותו סעיף נקב בצלאל בשלושה עובדים נוספים אשר העירייה לא מצאה לזמנם לעדות וממילא אין כל הוכחה כי שמע את הדברים.

112.הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת נקטה בלשון משתלחת ובאמירות פוגעניות כלפי חבריה. עם זאת, יובן מאליו, כי לאמירות מסוג זה אין כל מקום במסגרת יחסי עבודה. שכן יש לשאוף לסביבת עבודה נקיה, גם מקללות וגידופים בין עובדים (עב (ת"א) 12875/08 ולדימיר סלינקו – טל קורפשטיין (מיום 6.6.2011); סע"ש (ת"א) 18999-04-18 אלונה נדב שומן – המילטון חשמל ואלקטרוניקה בע"מ (מיום 9.9.2019).

113.בד בבד, לא מן הנמנע, כי מחמת התנהלותה הבין אישית בסביבת עבודה (וזאת חרף איכותה ומקצועיותה) היא התקשתה לצלוח את הראיונות שעברה ולהיקלט לתפקידים בתקן בהם חפצה. לכך נוסיף, כי לאחר הגשת התביעה, התובעת נקלעה למצב בבחינת "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי". שכן מחד גיסא, היא מבקשת כי ההקלטה תסייע לה להוכיח את טענת ההתנכלות, בפרט שמדובר בטענה להתנכלות פאסיבית, כלומר אי מתן עבודה, ומאידך גיסא, התובעת הבינה כי הקלטה עלולה להחריף את אי האמון ששורר בינה לבין חבריה ומנהלה. בד בבד, ספק בעינינו אם התובעת לקחה בחשבון, כי הקלטות אלה יביאו לכך כי מחלקות אחרות בעירייה יחששו לקלוט אותה בשורותיהן מחמת התנהלותה. בזיקה לכך ציין בצלאל "הייתי כאן בדיון הראשון ובעירייה מדברים. אין מה לעשות. לא הולכים עם אוזניות" (ע' 31 ש' 14-15).

114.אשר על כן, הסעד המבוקש על ידי התובעת בסעיף 155 לתביעה המתוקנת השניה לפיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 150,000 ₪ נדחה בזאת.

תנאי עבודתה של התובעת לא הורעו על רקע רצונה להיבחר לוועד

115.לטענת התובעת, הנתבעת פעלה בניגוד לחופש ההתאגדות עת ביקשה להתערב בזהות יו"ר ארגון ועד העובדים, תוך פגיעה באוטונומיה של ארגון ועד העובדים. כך הנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז- 1957 (להלן- חוק הסכמים קיבוציים).

116.לטענת הנתבעת, התובעת לא פוטרה מעבודתה ואף תנאי עבודתה לא הורעו ומשכך אין התובעת נכנסת לגדרי סעיף 33י' לחוק הסכמים קיבוציים. יתרה מכך, השינוי בתנאי העבודה של העובדת (שינוי שאינו מהווה הרעה בתנאי עבודה) נבע מיחסי עבודה עכורים בינה לבין מנהליה ועמיתיה באגף בתי העירייה ולא מניסיונה להיבחר לועד העובדים ואף הוא נעשה בהסכמתה המלאה.

117.סעיף 33 י' לחוק הסכמים קיבוציים קובע לאמור:

(א) מעסיק לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:

(1)חברותו או פעילותו בארגון עובדים;

(2)פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;

(3)הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;

(4)חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;

(5)פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.

(ב)בסעיף זה, "תנאי עבודה" – לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

118.אכן, עניינה של התובעת אינו נכנס לגדרם של סעיפים קטנים (1)- (3). עם זאת, עולה השאלה, האם עניינה של התובעת נכנס לגדרו של סעיף קטן (4), שכן קיים קושי לכאורה לראות בעצם התמודדות בבחירות לוועד עובדים במקום עבודה מאורגן, כאילו מדובר בחברות או פעילות בוועד עובדים. שכן חברות או פעילות משמעה היכולת להשפיע מכוח מעמדך או אחריות משותפת כחבר וועד עובדים. התמודדות אין משמעה בהכרח היבחרות. עם זאת, פרשנות תכליתית עשויה להצביע על האפשרות, בנסיבות מסוימות, לכלול עובד שמתמודד לחברות בוועד עובדים ככזה הנכנס לגדרו של סעיף זה, שכן פעילות קונקרטית של מאן דהוא ורצונו להיבחר עשויה לגרום למוטיבציות של המעסיק על מנת שאותו גורם ספציפי לא ייבחר, בין אם ארגון העובדים היציג תומך באותו מועמד ובין אם לאו.

119.כך ובנוסף, אנו סבורים בניגוד לעמדתה של הנתבעת, כי במישור העיוני, התעמרות בעבודה נכנסת לגדרו של סעיף 33י'(ב) לחוק הסכמים קיבוציים. זאת, הן לנוכח פרשנות לשונית של הסעיף שבו נקבע "לרבות", היינו כי אין מדובר ברשימה סגורה, הן נוכח תכליתו של הסעיף המבקש למנוע פגיעה בתנאי עבודה על רקע התארגנות. לעמדתנו התעמרות בעבודה פוגעת בתנאי עבודתו של העובד, במובנם הרחב כמו גם ברווחתו של העובד (בשינויים המחויבים ראו עסק (ארצי) 33142-04-13 אלקטרה מוצרי צריכה (1951) בע"מ – הסתדרות העובדים הכללית החדשה (מיום 10.4.2014). יוער כי דברי ההסבר לחוק (הצעות חוק 1925 מיום 30.10.2000) אינם מסייעים לנו שכן כל שנכתב שם כי "השני, איסור על פיטורי עובד, הרעת תנאי עבודתו או מניעת קבלתו של אדם לעבודה בשל חברותו בועד עובדים או ארגון עובדים או הימנעותו מחברות כאמור, או בשל פעילותו בהם או פעילותו להקמתם (סע'ף 33 י' המוצע)".

120.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי טענות התובעת לגופן דינן להידחות.

121.ראשית, מוטב היה אלמלא התובעת היתה שואלת את מנהלה הישיר (אלי) כמו גם הממונה העקיף עליה (בצלאל), עובר לאירוע, אם יבחרו בה, אם לאו. אמנם מדובר בחכמה בדיעבד, אך טוב היה עושה בצלאל אם היה נוהג בעניין זה כפי שנהג אלי אשר הבהיר לתובעת כי "את החלטתי אביע בקלפי" (אלי/סע' 15).

122.בד בבד, דומה, כי לא היתה מניעה בדין, שלפיה בצלאל יאמר את דברו בעניין, ככל שנתבקש לחוות דעתו על ידי מי מעובדי האגף או אפילו ביוזמתו אשר למועמד המועדף עליו. מכל מקום, לא נדרשנו לשאלה, האם נוכח מעמדו של בצלאל באותה עת – מנהל מחלקה בעירייה ובפריזמה של מבנה העץ הארגוני בעירייה, הוא היה רשאי בעצמו להתמודד לבחירות לועד העובדים של עיריית תל אביב (בשינויים המחויבים ראו עע (ארצי) 248/07 מדינת ישראל- נציבות שירות המדינה ומשרד הביטחון – תמי עדרבי (מיום 25.11.2007), שם נקבע כי "שאף על דעת ההסתדרות, כעניין שבעקרון "חבר הנהלה" ו"מנהל בכיר" העוסק במשאבי אנוש אינו רשאי להציג מועמדות לוועד העובדים ומקל וחומר אינו רשאי לשאת בתפקיד בכיר בו. זאת בניגוד ל"מנהל זוטר", אשר בדרך כלל, יהא רשאי להיבחר לוועד העובדים ולכהן בתפקידים בארגון העובדים היציג. אשר ל"מנהלים בכירים" שאינם עוסקים בענייני כח אדם ומשאבי אנוש ולמנהלים אחרים בדרגי הביניים (שאינם בגדר מנהלים בכירים אך אינם מנהלים זוטרים) - הרי השאלה האם הם רשאים לשאת בתפקידים בארגון עובדים, צריכה להיבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו". כתבנו בעצמו, שכן קיימת אפשרות כי העדר יכולת להתמודד על מקום בוועד, עלולה להביא לכך כי אותו גורם אשר מנוע מלהתמודד כאמור יבקש לפעול באפיק אחר באמצעות "הרצת מועמד" מטעמו.

123.דא עקא, בצלאל העיד בפנינו כי לא היתה לו בעיה שהתובעת התמודדה בבחירות (ע' 30 ש' 6-7). אמנם, התובעת טענה במכתבה מיום 14.2.2018 (הכתוב בלשון רבים הגם שהיא לבדה חתומה עליו) ליו"ר ועד העובדים (ת/ד'), כי הילה וקובי אנשיו של בצלאל לא נבחרו (עובדים הנזכרים בסעיף 27 לתצהירה, כאשר לא הוברר לנו האם הם "אנשיו"), אך כאשר נשאלה התובעת בעדותה בפנינו, האם יש באמתחתה ראיות כי בצלאל הורה לה להסיר מועמדות ו/או שאחרים לא יבחרו בה היא השיבה "...יש לי ראיה אבל לא ישתפו איתי פעולה..." (ע' 10 ש' 25-29); במענה לשאלה האם בצלאל פעיל פוליטי השיבה התובעת כי "אני מתכוונת ששני עובדים שלו גב' כוכי ויעלה הם האנשים שבו מהצד שלו. האגף היה מפולג. כל מי שמנהל בעירייה הוא קשור לארגון עובדים...הם קולגות שיוצאים יחד לימי כיף, עיון חברים" (ע' 10 ש' 30-34); ועת נשאלה האם יש לה ראיות שמלמדת שמי שהתמודד לוועד עובדים נתן הוראה לפגוע בה היא השיבה "בטח...הם מפחדים לבוא" (ע' 10 ש' 35-36; ע' 11 ש' 1-2). יוער, כי פנייתה של התובעת ביום 7.2.2018 נעשתה לאלה.

124.אשר על כן, התובעת לא הוכיחה כי סבלה מהתנכלות על רקע רצונה של המעסיקה לפגוע בה נוכח התמודדותה בבחירות לוועד העובדים של האגף– לא במישרין באמצעות גורם מההנהלה ולא בעקיפין באמצעות מי מעובדיה, לרבות בצלאל. לפיכך, הסעד המבוקש על ידי התובעת בסעיף 151 לתביעה המתוקנת השניה לפיצוי בסך של 200,000 בעד התנהלותה החריגה של הנתבעת נדחה בזאת.

מהלך התקין של הבחירות לא הופרע

125.לטענת התובעת, הנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 9(א) לחוק בחירות לגופים ציבוריים, תשי"ד- 1954 (להלן- חוק הבחירות),המטיל איסור מפורשים על הפרעה במערכת בחירות.

126.לטענת הנתבעת, לעירייה כמעסיקה אין כל יד ורגל בבחירות לועד העובדים והליך זה נערך על ידי ארגון עובדי העירייה ומוסדר על ידי תקנון ועד עובדים של הסתדרות החדשה.

127.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין טענות התובעת בעניין זה להידחות.

128.סעיף 9 (א) לחוק הבחירות קובע לאמור:

"מי שעשה אחת מאלה:

(1)השמיד או שינה שלא כחוק, או זייף תעודת בוחר או פנקס בוחרים;

(2)הפריע את המהלך הסדיר של הבחירות;

(3)הפריע לבוחר בהצבעה או מנע אותו מהצביע;

(4)הוציא קלפי מרשות הממונים עליה, או טיפל בה בדרך אחרת, ללא רשות;

(5)התערב בלא רשות בפתיחת קלפי או במנין קולות;

(6)עבר על תקנות שהותקנו על פי סעיף 3;

דינו – מאסר שנה אחת או קנס אלף לירות או שני הענשים כאחד."

129.סעיף 9 לחוק הבחירות עניינו בחשיבות תקינותו של יום הבחירות ומניעת הפרת הסדר התקין בו, לרבות וכפי שנקבע בסעיף 2 (ב) לחוק, "בחירות למוסד ממוסדותיו של ארגון עובדים או של ארגון נותני עבודה או של מפלגה, וכן בחירות הנערכות בפיקוחו של ארגון עובדים או של ארגון נותני עבודה או של מפלגה, או של מוסד ממוסדותיו".

130.לא זו בלבד כי האירוע התרחש ביום 7.2.2018 עובר ליום הבחירות ולא מדובר בהפרעה למהלך הסדיר של הבחירות, אלא כי מי הגורם אמון על בחירות אלה הוא ארגון העובדים (שאינו צד להליך) ו/או וועד העובדים. וזה העיקר, לתכלית חוק הבחירות ולענייננו אין ולא כלום.

131.אשר על כן, התביעה נדחית בעיקרה, למעט האמור בסעיף 99 לעיל. חרף סכום התביעה (600,000 ₪) מזה, והסעד שנפסק מזה (25,000 ₪) לא מצאנו, בנסיבות העניין, ונוכח כללם של דברים, לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ג' אייר תשפ"ב, (04 מאי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.