1.לפנינו תביעת התובע לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה (פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, שכר עבודה לחודש 5/2014, תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות).
העובדות
2.הנתבעת, הוקמה בשנת 1990, ועוסקת בעבודות תשתית, גינון ופיתוח עבור רשויות מקומיות, עיריות ומגוון תאגידים ציבוריים. במועד הקמתה עסקה הנתבעת בביצוע עבודות גינון ומכאן שמה.
3.התובע עבד אצל הנתבעת במשך עשרים שנה, מיום 1.6.1994 ועד ליום 31.5.2014.
4.התובע הועסק באתרים שונים של הנתבעת בהתאם למכרזים שבהם זכתה. בארבע השנים האחרונות לעבודתו עבד התובע בבת-ים וזאת עד לסיום הפרויקט בחודש מאי 2014.
5.התובע עבד שישה ימים בשבוע, בימים א' – ה' משעה 7:00 ועד שעה 15:00 ובימי ו' משעה 7:00 ועד שעה 13:00. לתובע שולם שכר יומי בגובה שכר המינימום כפי שהתעדכן מעת לעת. בסיום העבודה שולם לתובע שכר יומי בסכום של 184.96 ₪ עבור כל יום שעבד לרבות ימי שישי.
6.בסוף חודש מאי 2014 הסתיימו יחסי העבודה בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים. הנתבעת לא שילמה לתובע את שכר עבודתו עבור חודש מאי 2014.
נכריע במחלוקת הנוגעת לנסיבות סיום יחסי העבודה בהמשך.
7.ביום 3.7.2014 נשלח מכתב דרישה לנתבעת שבו נטען שהפסיקה לשבץ מיוזמתה את התובע לעבודות גינון (להלן: מכתב הדרישה). עוד נטען שבמהלך חודש יוני 2014 ניסה התובע ליצור קשר עם מר שאול בן עמי - מנהל הנתבעת (להלן: מנהל הנתבעת) על מנת שישבץ אותו לעבודה, ללא הועיל. הנתבעת התבקשה לשלם את זכויות התובע בגין תקופת העבודה וסיומה.
8.באותו היום (3.7.2014) הגיש התובע תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי.
בהקשר זה נציין כי לא נעלם מעינינו שהתובע העיד שהתביעה לדמי אבטלה הוגשה בחודש יוני 2014, אולם שוכנענו שמדובר בטעות, משתי סיבות: האחת, מאישור המוסד לביטוח לאומי עולה באופן מפורש שהפנייה נעשתה רק ביום 3.7.2014. השנייה, התובע העיד שפנה למוסד לביטוח לאומי לאחר קבלת ייעוץ משפטי. הייעוץ המשפטי ניתן לתובע בחודש יולי 2014 כפי שעולה ממועד משלוח מכתב הדרישה. טעות התובע נבעה כפי הנראה מפרק הזמן שחלף עד לדיון ההוכחות.
9.ביום 30.7.2014 השיבה הנתבעת במכתב מטעמה (להלן: מכתב התגובה). נטען כי עם סיום הפרויקט בבת-ים נאמר לתובע שהוא מועבר לפרויקט אחר בתל אביב, אולם הוא לא התייצב לעבודה ללא סיבה. הנתבעת הוסיפה שלא פיטרה את התובע ושהוא מוזמן לשוב לעבודה לאלתר ועד 7 ימים ממועד משלוח מכתב התגובה.
ההליכים המשפטיים
10.ביום 10.8.2014 הגיש התובע כתב תביעה. כתב התביעה תוקן ביום 5.10.2014 ובו נתבעו זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה.
11.ביום 23.12.2014 הגישה הנתבעת כתב הגנה שבו הכחישה את טענות התובע.
12.בתיק זה התקיימו שני דיוני הוכחות.
12.1ביום 28.12.2015 התקיים דיון ההוכחות הראשון.
בתחילת הדיון הודיע התובע שהוא מוותר על התביעה לתשלום דמי חגים ולאחר מכן, נשמעה עדותו של התובע.
במהלך החקירה החוזרת של התובע ביקש בא כוחו להגיש מסמכים נוספים לתמיכה בטענותיו. המסמכים היו אישור מהמוסד לביטוח לאומי המתעד את מועד הגשת התביעה לדמי אבטלה ופלטי שיחות המתעדים את פניות התובע לנתבעת בחודש יוני 2014.
לאחר קבלת תגובת הנתבעת הותר לתובע להגיש את המסמכים הנוספים והוא חויב בתשלום סכום של 1,200 ₪ בגין האיחור בהגשתם. עוד נקבע שהנתבעת רשאית להגיש תצהיר משלים בהתייחס למסמכים הנוספים ונקבע מועד נוסף לשמיעת עדותו של מנהל הנתבעת.
12.2למחרת הדיון, ביום 29.12.2015, הגיש התובע שני עמודים נוספים של פלט השיחות שהוגש בדיון. ביום 9.2.2016 הגישה הנתבעת תצהיר משלים המתייחס לפלטי השיחות שהוגשו.
12.3ביום 3.3.2016 התקיים דיון ההוכחות השני. באותו דיון נשמעה עדותו של מנהל הנתבעת.
13.הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
14.תחילה נבחן את נסיבות סיום יחסי העבודה ונכריע בזכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע. לאחר מכן נבחן אם צו ההרחבה בענף החקלאות חל על הנתבעת ונבחן את זכאות התובע לתשלום הפרשות לפנסיה והפרשות לקרן השתלמות. לסיום נבחן את זכאות התובע לתשלום יתר רכיבי התביעה.
נסיבות סיום יחסי העבודה
15.כאמור השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה. האם התובע התפטר מהעבודה לאחר שהסתיים הפרויקט בבת-ים, כפי שטענה הנתבעת, או שמא הנתבעת הפסיקה לשבץ אותו לעבודה, כפי שטען התובע?
טענות הצדדים
16.התובע טען בכתב התביעה המתוקן שבסוף חודש מאי 2014 חדלה הנתבעת לשבץ אותו לעבודה בבת-ים ובכך למעשה פיטרה אותו. לטענתו, בסוף חודש מאי 2014 הודיע לו מנהל העבודה, מר סמי, שזהו יום העבודה האחרון שלו בעיר בת-ים ושעליו ליצור קשר עם מנהל הנתבעת לצורך שיבוץ מחדש. התובע הוסיף כי פנה למנהל הנתבעת אשר הודיע לו שהוא מוציא אותו לחופשה בת מספר ימים שבמהלכה ינסה לשבץ אותו לעבודה באתר אחר. לאחר מספר ימים אמר מנהל הנתבעת לתובע שאין לו עבודה בשבילו. עוד נטען כי התובע המשיך ליצור קשר עם מנהל הנתבעת במהלך חודש יוני 2014 לצורך קבלת שיבוץ לעבודה, אולם ללא הועיל. התובע הוסיף שמנהל הנתבעת ביקש ממנו להפסיק להתקשר אליו.
התובע חזר בתצהירו על אותן עובדות והוסיף שלאחר שפוטר, פנה למוסד לביטוח לאומי והגיש תביעה לתשלום דמי אבטלה.
17.מנגד טענה הנתבעת בכתב ההגנה כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מוקדמת. הנתבעת טענה ששיבצה אותו לעבודה בחודש יוני 2014 באתר חדש אולם הוא בחר שלא להתייצב לעבודה. עוד נטען כי התובע התבקש במכתב התגובה לחזור לעבודה אולם בחר שלא לעשות כן. בנסיבות אלה נטען כי התובע התפטר.
בדיון הקד"מ אמר נציג הנתבעת, מר אהרון בן עמי (להלן: נציג הנתבעת), כי מקום העבודה האחרון של התובע היה ברח' בבלי בתל אביב.
מנהל הנתבעת הצהיר בתצהירו שהתובע התפטר למרות שהוצע לו מספר פעמים להמשיך ולעבוד בפרויקטים שונים של הנתבעת, הצעות שנדחו על ידו. עוד נטען שהנתבעת ביקשה מהתובע הן בכתב והן בשיחות טלפוניות שישוב לעבודה. מנהל הנתבעת הוסיף שאמר לתובע שהוא יעבור לפרויקט בתל אביב באזור קיבוץ גלויות. נטען שהתובע התייצב יום אחד בפרויקט בקיבוץ גלויות ולאחר מכן נעלם. מנהל הנתבעת הוסיף ששוחח עם התובע והסביר לו שעליו להגיע לעבודה, ללא הועיל. עוד נטען כי גם במכתב התגובה ביקשה הנתבעת מהתובע לשוב לעבודה.
בתצהיר המשלים הוסיף מנהל הנתבעת כי התובע התנה את חזרתו לעבודה בתשלום פיצויי פיטורים.
הכרעה
18.כידוע, מערכת יחסי עבודה בין צדדים יכולה להסתיים ביוזמת העובד או ביוזמת המעביד, כאשר במקרה הראשון ידובר בהתפטרות ואילו במקרה השני ידובר בפיטורים. יודגש כי לא תמיד הפסקת יחסי העבודה תהיה בביטוי פורמאלי דווקא ולעיתים בעת ההכרעה בשאלה מי הביא את יחסי העבודה לידי גמר על בית הדין להסיק את המסקנה ממכלול העובדות הרלוונטיות.
19.במקרה דנן, לא היה 'מעשה פיטורים' או 'מעשה התפטרות' מובהק ולכן עלינו לבחון אם נסיבות סיום יחסי העבודה מצביעים על כך שיחסי העבודה הסתיימו בשל התנהלות הנתבעת או בשל התנהלות התובע. בהתאם להכרעה בשאלה זו נידרש לשאלת הזכאות או אי הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים.
20.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, עדויותיהם והראיות שהוצגו לפנינו מצאנו כי עלה בידי התובע להוכיח שלא שובץ לעבודה לאחר סיום הפרויקט בחודש מאי 2014 ולטעמנו התובע לא היה מחויב לשוב לעבודה במועד שבו נשלח אליו מכתב התגובה, ואלה טעמנו.
21.ראשית, עדותו של התובע הייתה עקבית.
גרסת התובע בדבר נסיבות יחסי העבודה פורטה באופן דומה במכתב הדרישה, בכתב התביעה המתוקן ובתצהירו.
התובע חזר על גרסתו גם בעדותו לפנינו. התובע העיד כי במהלך חודש יוני התקשר למנהל הנתבעת אולם נאמר לו שאין עבודה. בנוסף שלל התובע את טענת הנתבעת ולפיה סירב לחזור לעבודה והעיד כי "הוא לא אמר לי שאבוא לעבודה. אני רוצה עבודה, אני בנאדם שעובד. אני לא מפחד לעבוד והוא יודע. 20 שנה עבדתי". ובהמשך: "כל החודש אני מתקשר והוא לא רוצה שאני אבוא לעבודה... הוא לא רוצה שאני אחזור בשביל מה אני צריך לכתוב מכתב. אם אדם לא רוצה אותי לעבודה הוא לא משלם לי משכורת (הכוונה למשכורת 5/2014 – ק.כ)".
22.שנית, גרסת התובע ולפיה הוא זה שיצר קשר עם הנתבעת במהלך חודש יוני 2014 נתמכה בראיות בכתב ובעדותו של מנהל הנתבעת.
מעיון בפלט השיחות עולה כי התובע התקשר אל מנהל הנתבעת שלוש פעמים במהלך חודש יוני 2014. ביום 15.6.2014 שוחח התובע עם מנהל הנתבעת בטלפון שבמשרד הנתבעת. למחרת, ביום 16.6.2014, יצר קשר עם מנהל הנתבעת בטלפון הנייד, לאחר שהתקשר למשרד. וביום 22.6.2014 שוחח שוב עם מנהל הנתבעת בטלפון הנייד.
גם מנהל הנתבעת הודה שהתובע היה זה שיצר איתו קשר בכל התקופה. נציין כי בתחילה ניסה מנהל הנתבעת להתחמק מהודאה בעובדה זו אולם בהמשך השיב "מה הכוונה? שהמעסיק צריך לחפש את העובד או שהעובד צריך לחפש את העבודה?". תשובה זו מצביעה על הלך רוחו של מנהל הנתבעת ולפיו התובע צריך ליצור עימו קשר בכדי שישובץ לעבודה. לפיכך, אנו מקבלים את טענת התובע ולפיה הוא זה שיצר קשר עם מנהל הנתבעת במהלך חודש יוני 2014 ולא להיפך.
23.שלישית, גרסת הנתבעת בנוגע לשיבוץ החדש של התובע לא הייתה עקבית, וזאת בלשון המעטה, ונסביר.
במכתב התגובה, שנרשם ב"זמן אמת", נכתב שמנהל העבודה הודיע לתובע שהוא מועבר לפרויקט אחר בתל אביב ושעליו להתייצב לאותו פרויקט, אולם התובע לא התייצב.
במכתב התגובה לא נרשם היכן היה על התובע להתייצב, עובדה המחלישה את טענות הנתבעת.
בדיון הקד"מ כבר סופקה גרסה למקום שבו היה על התובע להתייצב ונטען שהוא אף התייצב בפועל לעבודה ברח' בבלי בתל אביב. יצוין כי במהלך הדיון ערך נציג הנתבעת הבחנה בין הפרויקט ברח' בבלי לפרויקט בקיבוץ גלויות.
לעומת זאת בתצהיר מנהל הנתבעת נכתב כי נאמר לתובע שהוא עובר לפרויקט באזור קיבוץ גלויות וכי התובע התייצב לעבודה בפרויקט בקיבוץ גלויות.
נוסיף כי מנהל הנתבעת לא ידע לנקוב במהלך עדותו בפרויקט הספציפי בתל אביב שבו היה על התובע לעבוד. תחילה טען מנהל הנתבעת באופן כללי שהיה על התובע להתייצב בפרויקט בתל אביב וכשנדרש לפרט הוסיף "לתל ברוך החדשה היה לנו פארק שעשועים גדול שעשינו. הרבה אתרים בת"א, שכונת בבלי עשינו באותו זמן אתרים גדולים – בשכונה עצמה עשינו פארק גדול. גם היום יש לי 15 אתרים. אין לזה חשיבות איפה בת"א". גם לשאלה מפורשת של בית הדין בעניין לא השיב מנהל הנתבעת והתחמק:
"לשאלת בית הדין
ש.באיזה אתר ספציפי אמור התובע להתייצב לאחר חודש מאי 2015 (צ.ל.2014 –ק.כ)?
ת.אינני יכול להטעות בתמימות את ביה"ד אני עובד בת"א ב-20 אתרים, אני יכול לחשוב לאן הייתי צריך אותו ומה המשמעות אם הוא עובד (ב)בבלי או בפארק הירקון? הוא עבד יותר רחוק בכ"ס והמשיך לעבוד".
כלומר, בניגוד להצהרת מנהל הנתבעת ולפיה נאמר לתובע להגיע לעבודה בפרויקט בקיבוץ גלויות, לא ידע מנהל הנתבעת בעדותו לנקוב בשם הפרויקט שבו נדרש התובע להתייצב לאחר סיום עבודתו בבת-ים.
בנסיבות אלה מצאנו כי גרסת הנתבעת לא הייתה עקבית. במכתב התגובה לא פורט האתר שבו היה התובע אמור להתייצב, בדיון הקד"מ נטען שהתובע התייצב בפרויקט ברח' בבלי ובתצהיר מנהל הנתבעת נטען שהתובע התייצב בפרויקט בקיבוץ גלויות. גרסאותיה הסותרות של הנתבעת מחזקות את גרסת התובע ולפיה לא שובץ לעבודה לאחר סיום הפרויקט בבת-ים.
24.רביעית, עדותו של מנהל הנתבעת לא עשתה רושם מהימן, ונפרט.
24.1מנהל הנתבעת טען בתצהירו כי ה"חברה פנתה אליו (אל התובע – ק.כ) מספר פעמים בכתב ובעל פה בהצעה לשוב לעבודתו" (ההדגשה הוספה – ק.כ). אולם, בעדותו הודה מנהל הנתבעת שהתובע היה היחיד שיזם קשר עם הנתבעת לאחר סיום העבודה בבת ים.
24.2מנהל הנתבעת הצהיר שהתובע התבקש להגיע לפרויקט בקיבוץ גלויות וכך אף עשה בפועל פעם אחת. עם זאת, בעדותו מנהל הנתבעת לא ידע לנקוב באתר שבו שובץ התובע לאחר סיום הפרויקט בבת-ים.
24.3בתצהיר המשלים שהוגש לאחר חקירת התובע, הצהיר מנהל הנתבעת שהתובע התנה את חזרתו לעבודה בתשלום פיצויי פיטורים. אלא שהצהרה זו לא עשתה רושם מהימן, משתי סיבות: האחת, אם אכן גרסה זו הייתה נכונה הרי שהיא הייתה נטענת במכתב התגובה שנכתב ב"זמן אמת". השנייה, מדובר בגרסה "כבושה" שלא בא זכרה בכתב ההגנה, בדיון הקד"מ ובתצהיר מנהל הנתבעת שהוגש לפני עדותו של התובע.
סתירות אלה מחלישות את גרסת הנתבעת.
25.חמישית, טענת הנתבעת ולפיה היה על התובע לחזור לעבודה כפי שנדרש במכתב התגובה, מוטב שלא הייתה נטענת כלל – ומשנטענה דינה להידחות. ואלה טעמנו:
האחד, ממכתב התגובה עולה שלא מדובר בהצעה אמיתית, שכן לא פורט האתר שבו על התובע להתייצב אלא נכתב שהוא מתבקש לתאם את החזרה עם מנהל הנתבעת. אם אכן היה מדובר בהצעה אמיתית וכנה הייתה הנתבעת מפרטת את האתר הספציפי שבו על התובע להתייצב. היעדר פירוט מצביע על חוסר הרצינות של ההצעה.
השני, מכתב התגובה נשלח לאחר שחלפו חודשיים ממועד סיום העבודה ובתגובה למכתב דרישה ששלח התובע. אם הנתבעת הייתה מעוניינת בהעסקתו של התובע היה נשלח אליו מכתב בנוסח דומה עוד לפני קבלת מכתב הדרישה.
השלישי, התובע המתין לשיבוץ במשך חודש ימים ורק לאחר מכן הגיש תביעה לדמי אבטלה. עובדה זו מצביעה על רצונו של התובע להמשיך ולעבוד בנתבעת. לפיכך, משהתובע לא שובץ לעבודה במשך חודש ימים יש לראותו כמפוטר. לכך יש להוסיף שהודעת הנתבעת ולפיה התובע רשאי לשוב לעבודה ניתנה רק לאחר חודשיים, ולכן ברור שהתובע לא היה מחויב לשוב לעבודה לאחר פרק זמן ארוך שכזה. כידוע ההלכה היא שחזרה מהפסקת עבודה צריכה להיות בהסכמה.
26.מן המקובץ עולה כי גרסת התובע ולפיה לא שובץ לעבודה לאחר סיום הפרויקט בבת-ים על אף פניותיו למנהל הנתבעת הייתה עקבית ונתמכה בראיות בכתב. מנגד, גרסת הנתבעת ולפיה שיבצה את התובע לעבודה לאחר סיום הפרויקט בבת-ים לא הייתה עקבית בלשון המעטה ונמצאו סתירות רבות בעדותו של מנהל הנתבעת, הן בנוגע לפרויקט אליו שובץ התובע והן בנוגע לתוכן השיחות עימו. נוסף על כך, לא שוכנענו שהצעת הנתבעת במכתב התגובה הייתה הצעה אמיתית, ואף אם היינו סבורים אחרת - התובע לא היה מחויב לקבלה.
בנסיבות אלה אנו מעדיפים את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת.
27.כלומר, מכלול הנסיבות מצביע על כך שהנתבעת היא זו שהובילה לניתוק יחסי העבודה כאשר לא שיבצה את התובע לעבודה בפרויקטים אחרים לאחר סיום הפרויקט בבת ים וזאת חרף פניותיו ובקשותיו לשיבוץ.
זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת
28.משקבענו כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבעת, זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
חישוב פיצויי פיטורים
29.התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.6.1994 ועד ליום 31.5.2014, דהיינו תקופה של עשרים שנה.
30.התובע השתכר שכר מינימום יומי.
31.בהתאם לסעיף 12(א) לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג-1963 זכאי התובע לפיצויי פיטורים בשיעור של שכר חודש אחד לכל שנת עבודה.
32.אי לכך התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסכום של 86,000 ₪ (4,300 ₪ x 20).
33.לעניין רכיב הלנת פיצויי פיטורים – שוכנענו שקיימים חילוקי דעות כנים בין הצדדים הנובעים ממסקנתה השגויה של הנתבעת ולפיה אם התובע לא חזר לעבודה בהתאם לדרישתה הרי שיש לראותו כמתפטר. לכן לטעמנו יש להפחית את שיעור פיצויי ההלנה לשיעור הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
34.לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 86,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2014 (מועד סיום העבודה) ועד לתשלום בפועל.
חישוב חלף הודעה מוקדמת
35.התובע הצהיר שבסוף חודש מאי 2014 הודיע לו האחראי על סיום העבודה בפרויקט בבת-ים. גרסה זו לא נסתרה.
הנתבעת טענה שהתובע הוא זה שלא נתן לה הודעה מוקדמת כאשר החליט שלא להמשיך ולעבוד אצלה.
36.דין התביעה להתקבל. משהנתבעת הודיעה לתובע על סיום העבודה בפרויקט בבת-ים רק בסוף חודש מאי 2014, שהוא אף המועד שבו הסתיימו יחסי העבודה, התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת.
37.בהתאם להוראות סעיף 4(4) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 זכאי התובע להודעה מוקדמת של חודש ימים.
38.אי לכך, התובע זכאי לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסכום של 4,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין?
39.התובע טען כי פוטר לאלתר וללא עריכת שימוע כדין.
מנגד טענה הנתבעת כי התובע לא פוטר ולכן אינו זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע.
40.הלכה היא כי בעת פיטורי עובד חייב המעסיק לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. זכות השימוע היא חלק מחובה זו ולכן על המעסיק לשמוע את העובד לפני פיטוריו. מטרת השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות המועלות נגדו, להביא הוכחות לגרסתו ולנסות ולשכנע שלטענות נגדו אין בסיס או שאינן חמורות, באופן המחייב בנקיטת סנקציה חמורה דוגמת פיטורים. על חשיבותה של זכות הטיעון נפסק בעניין גוטרמן כך:
"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת האפשרות לסיום עבודתו של עובד...
ודוק. זכות השימוע איננה מטבע לשון, אין לראות בה 'טקס' גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה....".
נציין כי מתכונת השימוע אינה אחידה והיא תלויה בנסיבות כל מקרה ובלבד שיתקיימו העקרונות הבסיסיים העומדים ביסוד הליך השימוע.
41.משקבענו כי יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבעת, הרי שהיה על הנתבעת לערוך לתובע שימוע לפני סיום יחסי העבודה. עוד נציין כי אף אם הנתבעת סברה שהתובע הוא זה שעזב את העבודה, היה עליה לכל הפחות לשלוח אליו מכתב בעניין ולעדכן אותו בנוגע להשלכות של אי התייצבותו לעבודה. מכתב שכזה היה מונע את חילוקי הדעות בין הצדדים בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה. לפיכך, בשים לב לתקופת עבודתו של התובע ולעובדה שעבודתו הסתיימה באופן פתאומי לאחר עשרים שנה, אנו סבורים שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסכום של 20,000 ₪.
42.אי לכך, התובע זכאי לפיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסכום של 20,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
זכאות התובע להפרשות לפנסיה
43.התובע טען כי חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף החקלאות ולכן הוא זכאי להפרשות לפנסיה בשיעור 6% משכר עבודתו. התובע תבע סכום של 15,894 ₪ לאחר קיזוז ההפרשות שהופרשו לקרן הפנסיה בסכום של 4,173 ₪. לחלופין נטען כי הוא זכאי להפרשות בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק בסכום של 9,818 ₪. בסיכומים הוסיף התובע וטען טענה חלופית נוספת ולפיה יש להחיל על הנתבעת את צו ההרחבה בענף הבנייה.
עוד טען התובע כי הנתבעת ניכתה משכרו הפרשות בגין "חלק עובד" אולם לא העבירה את מלוא הסכומים שנוכו לקרן הפנסיה. נטען שעל הנתבעת להחזיר סכום של 5,598 ₪.
44.מנגד טענה הנתבעת שלא חל עליה צו ההרחבה בענף החקלאות. הנתבעת טענה שעיקר עיסוקה הוא בעבודות תשתית ולא בגינון. לפיכך נטען כי התובע זכאי להפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק בסכום שנתבע. הנתבעת הוסיפה וטענה כי הפרישה את מלוא ההפרשות לפנסיה והעבירה את מלוא הניכויים לקרן הפנסיה. לעניין הטענה בנוגע לצו ההרחבה בענף הבנייה נטען כי לא ניתנה לנתבעת הזדמנות להתגונן כנגד טענה זו ולכן יש לדחותה.
תחולת צו ההרחבה בענף החקלאות
45.על פי הפסיקה, תחולת צו ההרחבה נקבעת בהתאם לעיסוקו העיקרי של המעסיק. הנטל להוכיח מהו צו ההרחבה שחל יחסי הצדדים מוטל על התובע.
46.צו ההרחבה בענף החקלאות קובע ב"סעיף ההגדרות" שמעסיק הוא "בעל משק עליו חל ההסכם או בא כוחו" (ההדגשה הוספה – ק.כ).
הצו מגדיר את המונח "משק" באופן הבא: "כל משק או מקום עבודה בענפי החקלאות לכל סוגיה, לרבות עבודות אדמה, בעלי חיים מכל הסוגים, גננות לסוגיה, משתלות, טיפול, מיון, אריזה או אחסנה של מוצרים, טרקטורים וציוד מכני חקלאי כבד, תנובת משקים וכל עבודה או עיסוק הקשורים באלה".
בנוסף, קובע סעיף 4 לצו כי ההסכם חל על "כל המעסיקים בכל ענפי החקלאות והאריזה, הדרים נשירים ופרחים, גננות נוי, משתלות".
47.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא גננות, כפי שיפורט להלן.
48.התובע הצהיר שבשנים האחרונות עבד בבת-ים בעבודות גיזום, טיפול בדשא של גינות משחקים וכן בביצוע כל העבודות הנדרשות לצורך הטיפול באותן גינות. עם זאת, בעדותו הודה התובע שעסק גם בבניית כביש ומדרכה, בביצוע עבודות ריצוף ותשתיות באותן גינות, הגם שטען כי רב עבודתו הייתה בגינון. כלומר, מעדותו של התובע עולה שפרט לעבודות גינון, עוסקת הנתבעת גם בעבודות תשתית.
49.מנהל הנתבעת העיד אף הוא שהנתבעת מבצעת עבודות של שתילת צמחים וגינון אולם הוסיף כי עיקר עיסוקה הוא הקמת מדרכות, שבילים וגני שעשועים. מנהל הנתבעת הכחיש את הטענה שהנתבעת מפרסמת את עצמה בדפי זהב והעיד שהיא מתמודדת במכרזים ברשויות ובגופים ציבוריים ולכן אינה מבצעת עבודות גינון לאנשים פרטיים. מנהל הנתבעת הסביר שהמסמכים שבהם נרשם שהנתבעת עוסקת בעבודות גננות, רלוונטיים לשנים הראשונות להקמתה, שבהן עבד בתפקיד גנן. ובלשונו של מנהל הנתבעת:
"החברה הוקמה בשנת 1990 כשעוד הייתי גנן. עם הפריחה של הפריפריה אז התפתחנו לתחומים אחרים. משנת 1991, 1992, 1993, 95 אחוז מנפח העבודה שלנו הוא תשתיות. כשאני אומר תשתיות, גם כשעושים פארק גדול הצמחייה היא מרכיב זעום לעומת מתקני המשחקים, הבריכות האקולוגיות שעושים, המדרכות, מתקני המשחקים, ההצללה שעושים היום. היום גן זה לא פיסת דשא. הריצופים".
כלומר, מעדות מנהל הנתבעת שאף נתמכה בעדות התובע עולה שעיקר עיסוקה של הנתבעת אינו בעבודות גננות.
50.מהעדויות שפורטו לעיל מצאנו כי לא עלה בידי התובע להוכיח שעיקר עיסוקה של הנתבעת הוא בביצוע עבודות גינון כהגדרתן בצו ההרחבה בענף החקלאות.
51.לעניין אישור רואה החשבון שצירפה הנתבעת לתצהיר מנהל הנתבעת המאשר שעיקר עיסוקה הוא בעבודות תשתית, נציין כי צודק התובע בטענתו ולפיה המשקל הראייתי שיש ליתן לתוכנו הוא אפסי מכיוון שרואה החשבון לא הובא למתן עדות על ידי הנתבעת.
52.לעניין טענתו החלופית של התובע בסיכומים ולפיה חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף הבנייה והתשתיות, נציין כי אנו מקבלים את טענת הנתבעת ולפיה דין הטענה להידחות, הן מן הטעם שהטענה נטענה לראשונה בסיכומי התובע ולכן היא בבחינת "הרחבת חזית אסורה" והן מן הטעם שלא ניתנה לנתבעת הזדמנות ראויה להתגונן כנגד טענה זו.
53.בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענת התובע ולפיה חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף החקלאות.
זכאות להפרשות לפנסיה על פי צו ההרחבה הכללי במשק
54.משקבענו כי לא חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף החקלאות זכאי התובע להפרשות לפנסיה מכוח צו ההרחבה הכללי במשק.
55.התובע טען כי הוא זכאי להפרשות לפנסיה בסכום של 9,818 ₪ משנת 2013 ועד לסיום עבודתו.
הנתבעת לא חלקה על הסכום הנתבע, אולם הוסיפה וטענה שהופרש סכום כולל של 22,445 ₪ שהוא מעבר לסכום הנתבע.
56.דין טענת הנתבעת להידחות.
התובע צירף לתצהירו דוחות שנתיים לשנים 2013 ו-2014 מהם עולה כי הנתבעת הפרישה תגמולי מעסיק באותן שנים סכום כולל של 4,922 ₪ (2,463.66 + 2,458 ₪).
נוסף על מסמכים אלה צירף התובע לסיכומי התשובה מסמך נוסף ולפיו הנתבעת הפקידה בשנת 2015, לאחר סיום יחסי העבודה, סכום נוסף של 3,320 ₪ בגין הפרשות מעסיק.
מכאן, שעבור השנים 2013 – 2015 הפרישה הנתבעת סכום כולל של 8,242 ₪ בלבד. יצוין כי סכום זה תואם את אישור קרן הפנסיה שצורף כנספח א' לסיכומי התשובה.
57.בנסיבות אלה, משהנתבעת הפרישה עבור השנים 2013 – 2015 סכום כולל של 8,242 ₪ (4,922 + 3,320), הרי שהתובע זכאי להפרשות לפנסיה בסכום של 1,394 ₪ (9,818 – 8,242).
58.לא נעלם מעינינו האישור של סוכנות הביטוח מיום 14.5.2015 שצורף לתצהיר מנהל הנתבעת ולפיו הועבר לקרן הפנסיה סכום כולל של 9,682 ₪, אלא שמדובר בתשלום שהועבר עבור שלושת הרכיבים הבאים: "תגמולי עובד", "תגמולי מעסיק" והפרשות לפיצויי פיטורים. כלומר, עבור כל רכיב הופרש בממוצע סכום של כ-3,227 ₪. סכום זה מתיישב עם המסך שצירף התובע לסיכומי התשובה. לפיכך, איננו מקבלים את טענת הנתבעת ולפיה הפרישה את מלוא ההפרשות להן זכאי התובע בתקופת העבודה.
59.אי לכך הנתבעת תשלם לתובע הפרשות לפנסיה בגין "חלק המעסיק" בסכום של 1,394 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
ניכוי "חלק עובד" ואי העברתו לקרן הפנסיה
60.התובע טען כי הנתבעת ניכתה משכרו "הפרשות עובד" בסכום של 5,598 ₪ במהלך השנים 2009 – 2012, כאשר רק בשנת 2013 החלה להעביר את הסכומים שנוכו באופן מסודר מידי חודש בחודשו. התובע הוסיף שממסמך הקרן שצורף לסיכומי התשובה עולה שהנתבעת העבירה עד שנת 2012 סכום של 3,043 ₪ בגין "חלק העובד" בלבד. בנסיבות אלה נטען כי התובע זכאי לתשלום ההפרש בסכום של 2,555 ₪.
61.מנגד טענה הנתבעת כי בקרן יש סכום כולל של 22,445 ₪, שהוא סכום גבוה בהרבה מהסכום שנתבע. אי לכך נטען כי יש לדחות את התביעה ברכיב זה.
62.דין התביעה להתקבל.
התובע תבע את הסכומים שנוכו משכרו משנת 2009 ועד שנת 2012 בלבד, שכן לטענתו רק משנת 2013 העבירה הנתבעת את הניכויים במלואם לקרן הפנסיה.
לפיכך, ההפרשות שהועברו לקרן הפנסיה ברכיב "הפרשות עובד" בשנים 2013 ו-2014, אינן רלוונטיות לענייננו. סכום ההפרשות היחיד הרלוונטי לענייננו הוא הסכום שפורט בנספח א' לסיכומי התשובה, קרי – 3,043 ₪, שכן מדובר בסכום שהפקידה הנתבעת בשנת 2015, שבה כבר לא עבד התובע.
63.אי לכך התובע זכאי להחזר ניכויים בגין הפרשות עובד בסכום של 2,555 ₪ (5,598 – 3,043) בגין השנים 2009 - 2012. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2013 ועד לתשלום המלא בפועל.
היעדר זכאות לקרן השתלמות
64.התובע תבע הפרשות לקרן השתלמות מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות.
65.משקבענו כי צו ההרחבה בענף החקלאות לא חל על התובע, דין התביעה להפרשות לקרן השתלמות – להידחות.
שכר חודש מאי 2014
66.התובע טען שהנתבעת לא שילמה את שכר עבודתו בחודש מאי 2014 ואת התנאים הנלווים. עוד נטען כי הנתבעת אף לא ניתנה לו תלוש שכר בגין עבודתו בחודש זה. התובע תבע סכום כולל של 5,400 ₪ כפי ששולם לו בחודש אפריל 2014.
67.מנגד טענה הנתבעת ששכרו של התובע קוזז כנגד אי מתן הודעה מוקדמת. עוד נטען ששכר התובע נמוך מהסכום הנתבע מכיוון ששכר חודש אפריל 2014 כלל הטבות שונות כגון מתנות לחג.
68.תחילה נציין כי משקבענו שיחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבעת הרי שלא ניתן לקזז חלף הודעה מוקדמת משכרו של התובע והוא זכאי לתשלום בעד עבודתו בחודש מאי 2014.
69.כידוע, ביום 1.2.2009 נכנס לתוקפו תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958. תיקון זה שינה בין היתר את נטלי ההוכחה בכל הנוגע לתביעה לתשלום שכר עבודה, גמול בעד עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה שבועית.
סעיף 26ב(א) לחוק הגנת השכר קובע כדלהלן:
"בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו...."(ההדגשה הוספה – ק.כ.).
כלומר, מיום 1.2.2009 נטל ההוכחה בדבר שעות העבודה של העובד במקרה של תביעה לתשלום שכר עבודה, גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה שבועית, מוטל על המעסיק.
70.הנתבעת לא הציגה את כרטיס הנוכחות של התובע לחודש מאי 2014 ואף לא טענה שנעדר מעבודתו בחודש זה. משהנתבעת שילמה לתובע תשלום יומי בסך 184.96 ₪ גם עבור עבודתו בימי שישי, הרי שיש לבדוק מהו מספר ימי העבודה בחודש 5/2014 ולחשב את שכר העבודה לו זכאי התובע.
71.עיון בלוח השנה מעלה כי בחודש מאי 2014 היו 26 ימים כולל יום העצמאות. בנסיבות אלה, התובע זכאי לשכר עבודה בסכום של 4,809 ₪ (184.96 x 26 ימים).
72.כמו כן, משהנתבעת שילמה לתובע באופן קבוע דמי נסיעות בסכום של 246 ₪ ודמי הבראה בסכום של 311 ₪, הרי שיש להוסיף סכומים אלה לשכר העבודה לו הוא זכאי.
73.אי לכך, התובע זכאי לתשלום בגין עבודתו בחודש מאי 2014 בסכום של 5,366 ₪ (4,809 + 246 + 311), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
74.לעניין הלנת שכר – נציין כי מצאנו שיש להפחית את הלנת השכר לגובה ריבית והפרשי הצמדה בשל מחלוקת כנה בין הצדדים בנוגע לזכאות התובע לתשלום השכר בגין אי חזרתו לעבודה לאחר קבלת מכתב התגובה.
הזכאות לפדיון חופשה
75.התובע טען שבחודש אפריל 2014 נצברו לזכותו 76 ימי חופשה ושבחודש מאי 2014 נצברו לזכותו יומיים נוספים. לפיכך נטען שהוא זכאי לפדיון של 78 ימי חופשה בסכום של 14,427 ₪.
76.הנתבעת לא חלקה על חישוב התובע אולם טענה שיש לקזז מפדיון החופשה את דמי ההודעה המוקדמת בסכום של 4,500 ש"ח.
77.דין התביעה להתקבל. שכן, נוכח קביעתנו ולפיה יחסי העבודה הסתיימו ביוזמת הנתבעת הרי שאין היא זכאית לקזז חלף הודעה מוקדמת מפדיון החופשה של התובע.
78.אי לכך התובע זכאי לפדיון חופשה בסכום של 14,427 ₪ (184.96 x 78 ימים), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
היעדר זכאות התובע לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות
79.התובע טען כי עבד 46 שעות שבועיות - בימים ראשון עד חמישי שמונה שעות ביום וביום שישי עוד 6 שעות. נטען כי משהתובע עבד למעלה מ-43 שעות שבועיות, הוא זכאי לתשלום בעד עבודה בשלוש שעות נוספות בימי שישי בסכום כולל של 7,392 ₪.
80.מנגד טענה הנתבעת כי יש לדחות את התביעה מכיוון שהתובע לא הפחית הפסקה בת שעה לכל יום עבודה. הנתבעת טענה כי התובע עבד בסך הכל 40 שעות שבועיות. עוד נטען כי בימים שבהם עבד התובע בשעות נוספות הוא קיבל תשלום בגין עבודתו בשעות אלה.
81.דין התביעה להידחות.
81.1חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 קובע כי עובד זכאי לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות העולות על תחום העבודה שנקבע ליום עבודה (8 שעות או 9 שעות, תלוי אם מדובר בשבוע עבודה בן 6 ימים או 5 ימים) או לשבוע עבודה (43 שעות שבועיות). כמו כן, בהתאם לחוק הפסקות בנות חצי שעה ומעלה אינן נחשבות כשעות עבודה.
81.2התובע עבד בימים א'-ה' משעה 7:00 עד שעה 15:00, קרי – שמונה שעות ביום ולכן הוא אינו זכאי לתשלום עבור שעות נוספות בגין עבודתו בימים אלה.
81.3כמו כן, התובע הודה בעדותו שניתנה לו מידי יום הפסקה בת חצי שעה בשעה 10:00 או 11:00. כאמור, בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה התובע אינו זכאי לתשלום עבור שעות ההפסקה והן לא נחשבות חלק משעות העבודה. לכן יש להפחית משעות העבודה השבועיות של התובע שלוש שעות עבודה (6 ימים x 0.5 ש').
81.4כאמור, התובע עבד בימים א'-ה' שמונה שעות ביום ובימי שישי שש שעות, דהיינו 46 שעות. אולם אם נפחית את שעות ההפסקה נמצא שהתובע עבד רק 43 שעות שבועיות.
81.5אי לכך משהוכח כי התובע עבד פחות משמונה שעות עבודה ביום ולא יותר מ-43 שעות שבועיות, הוא אינו זכאי לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות.
83.אי לכך התביעה לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות – נדחית.
סוף דבר
83.התביעה מתקבלת בחלקה.
84.תביעות התובע לתשלום בעד עבודה בשעות נוספות ולתשלום הפרשות לקרן השתלמות – נדחות.
85.הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:
85.1פיצויי פיטורים בסכום של 86,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
85.2חלף הודעה מוקדמת בסכום של 4,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
85.3פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסכום של 20,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
85.4הפרשות לפנסיה בגין הפרשות מעסיק בסכום של 1,394 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
85.5החזר ניכויים בגין הפרשות עובד בסכום של 2,555 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.2013 ועד לתשלום המלא בפועל.
85.6תשלום עבור עבודת התובע בחודש מאי 2014 בסכום של 5,366 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
85.7פדיון חופשה בסכום של 14,427 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.6.2014 ועד לתשלום בפועל.
86.כמו כן תוסיף הנתבעת ותשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 2,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
87.יצוין כי הנתבעת רשאית לקזז מסכום ההוצאות שנפסק לחובתה את ההוצאות שנפסקו לזכותה ביום 28.12.2015.
על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ו, (19 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
גב' ניצה פרידמן
נציגת ציבור (עובדים)
|
|
קרן כהן, שופטת
|
|
מר אבי ענתבי
נציג ציבור (מעסיקים)
|